פורום הריון ולידה (עמוד 1407)

הם משדרים לך את זה? שהם מושלמים או שאת לא מספיק?

זה משתנה..

אז זה ממש נורמלי
אבל השאלה היא האם את חווה ביקורת בשל כך? מצד עצמך? כי לרוב זה מה שגורם לנו לרצות להתמסגר למה שנחשב נורמה. כל עוד זה לכיוון חיובי ואת מסוגלת לכך, ואין לך תחושה של תסכול זה לא רע. זה נשאר בגדר שאיפה חיובית
אבל במקרה הזה, נגיד ואת לא צריכה כמות גדולה של חברות או שאין בנמצא כאלה - האם זה הופך אותך לפחות טובה? האם זו הקונטוציה שעולה אצלך?
אם כן, צריך לשנס מתניים ולעבוד על חיזוק האני. איפה הצורך והיכולת שלי והמציאות שלי מול ה- חסרון כביכול או הציפייה שאני לא עומדת בה.

אולי משם זה נובע...

אל תשכחי שיש הישגים שמגיעים אליהם אחרי מאמץ של שנים
כמו לדוגמא עבודה או בהחלט גם מעגל חברתי
אני בטוחה שהיו לאמא שלך גם זמנים שלא היה לה הרבה חברות
זה טוב שאת מודעת לעצמך
לפער בין מה שנכון לך לבין הרצון "להיות כמו אמא"
שבבסיסו הוא יכול להיות מבורך
אבל את צריכה לאט לאט לבחון
מה מתוך זה נכון לך ומה לא
הנפרדות מתהווה מתוך החיים עצמם
ואנחנו מרגישים בנוח איתה ועם עצמנו
ככל שהזמן עובר (עם עבודה נכונה של דיוק)

כי הם המודל שבו גדלנו.

אז הם כאילו הנקודץ אפס וממנה אנחנו מודדים את עצמנו.

את לגמרי צודקת שצריך להשתחרר מזה, אבל נורמלי להיות דם.
עצם הזיהוי של זה הוא צעד חשוב בהתקדמות..
מתייגת לך את החכמה שלנו @נגמרו לי השמות

מקווה ב"ה בהמשך לנסות לראות אם מצליחה לכתוב עוד 🙏

זה מתנה ממש

אני בחיים לא חשבתי על זה
רק על איכויות מסוימות שיש לאמא שלי כאמא ורציתי לאמץ

אני חושבת שלאט לאט אם תבואי בסקרנות למסלול המיוחד שלך ותזהי שהוא כמו שהוא-הוא הדרך שלך שבונה אותך ומצמיחה את מי שאת
את תמצאי את האיזון הנכון

כשהייתה צעירה.
תנסי לחשוב ממה זה נובע, למה את משווה את עצמך אליה ומנסה להידמות לה?

היא בנאדם שמח, נראה שטוב לה 

להיות אדם שמח ושיהיה לך טוב.
השוואה אליה כמו שאמרת, לא עושה לך טוב. את אדם אחר עם מכלול חיים אחר.

למה טיפול לא יהיה בשום אופן? טיפול יכול לעשות רק טוב. גם לזוגות שמאוד אוהבים ומחוברים. יכולה לשתף אותך שלנו היו כל מיני מחלוקות וקשיים ספציפיים, יותר נקודתי ולא ברמהשאת מתארת, אבל בכל זאת העדפנו ללכת לכמה מפגשי טיפול וזה היה ממש לתועלת! בעיני זה היה ממש ברמה של "לפנק" את עצמינו, לקבל כלים לתקשורת, יכולה לומר שעשה ממש ממש טוב, וזה היה רק מספר מפגשים, משהו כמו 5 לא זוכרת בדיוק.

במצב כזה של קריסת מערכות האםשרויות שיש הן:
1. להישאר כך ולסבול
2. להתגרש
3. ללכת לטיפול זוגי
4. ללכת לטיפול אישי.

אולי אם את שוללת טיפול זוגי מכל וכל - שאגב, בעיני אין מחיר ללנסות הכל לפני שמתגרשים. יכול להיות שטיפןל אישי מאוד יעזור לך וישפיע גם על המערכת הזוגית.
טיפול עומק אצל פסיכולוגית
לא משהו של 10 מפגשים כזה קליל...

מברכת אותך
שתהיה לך שמחה אמיתית.

זוגיים בלי ייעוץ כלשהו בשלב מסויים.
בין אם זה אחד מבני הזוג, בין אם יחד, בין אם במסגרת טיפולית, או בין אם זה למידה על שלום בית, ספרים, שיעורים וכו'.
זוגיות זו עבודה.
שום דבר לא מגיע מושלם.
הגויים עשו לנו שירות גרוע בכל הסרטים והסדרות שחדרו אלינו, ששם תמיד הכל וורוד, והאהבה מנצחת.
זה שקר, וזה לא נכון.
החיים מנצחים. היומיום, הקושי.
במיוחד בני זוג במגזר הדתי שמתחתנים בשלב מוקדם שעוד לפחות אחד מבני הזוג לומד, אם לא שניהם וצבא וכו. וישר ילדים ועול כלכלי והתמודדות וריצות.
זוגיות לא קורית. אף פעם.
זה עבודה. קשה, קשה מאוד וסזיפית.
ואינסופית.
שבסופה יכול להיות אושר. ויכול להיות גם לא.
אבל אושר זה ת
לא הערך הכי חשוב.
יש כבוד. יש הדדיות. יש אכפתיות, יש הקשבה, יש נתינה.
התרגלנו לחשוב שאהבה זה מעל הכל והכי חשוב שנהיה מאושרים.
אושר זה דבר טוב וחשוב אבל אני לא חושבת שאנחנו צריכים לשבת ולחכות שינחת עלינו צריך להילחם על זה.
הרב קוואס שאני מאוד אוהבת את ההדרכה שלו לחיי נישואין תמיד אומר שהאמת היא שעם הדרכה נכונה 95 אחוז מהגברים יכולים לחיות טוב עם 95 אחוז מהנשים. כן כן!
אבל אם זוג עמד יחד מתחת לחופה, הם נשמה אחת.

ושלא יהיו לך אשליות. מה את חושבת להתגרש ומה הלאה?
מי אמר לך שתמצאי מישהו? אשה עם 2 ילדים זה תיק, כמו שגם גרוש עם 2 ילדים זה תיק...


אני לא יודעת מה קורה בינכם, ומה המצב, אני בטוחה שאת כותבת מסבל וכאב, ולכן אני מדגישה שמה שאני אומרת הוא באופן כללי כי באמת שאני לא מכירה אותך אישי., אבל היד קלה על ההדק.
לא מתאימים, לא אוהבת אותו, כדאי להתגרש.
אהבה בונים.
התאמה זה עניין גמיש, מתאימים אחד לשני.

חושבים, יש מטרה משותפת? יש ערך לחיי נישואין?
אם כן מתחילים לעבוד.

לא יודעת למה את נגד טיפול או מה הסיבה, אבל זה הדבר הראשון שמוכרחים לעשות. מוכרחים! וכמו ש
@חצילוש כתבה זה טוב גם לזוגות שכביכול הכל בסדר בינהם.

ילדים, ובית ועבודה זה שוחק, ואל תתבלבלי, גם זוגות שנראים לך מאוהבים, ומשקיעים בזוגיות ומטפחים אחד את השני, חווים בדיוק אותם קשיים, מהמורות וקשיים בדרך...

לדעתי מה שאת מתארת לא חריג בכלל, הךיך מאוד ויותר מזה
אני חושבת שקיים בסיס רחב מאוד שבסוך תגיעי גם להרגשת חיבןר עמוקה, אהבה גדולה ואושר אמיתי.
אבל לא לחפש את זה לעבוד עת זה.

לקחתי לי.

תודה יקרה
את אוצר!💗

הוסמקתי ♥️🙏🏻

ברוב המקרים אנשים משחזרים בזוגיות שניה את אותם בעיות של הזוגיות הראשונה באדרת חדשה
(לא אני אמרתי...אנשים מהתחום)

חוץ ממקרי קיצון של בנזוג שהוא בעייתי אוביקטיבית (מחלת נפש,אלימות וכדו לא נשמע הסיפור שלך)
או שבין לבין הם עוברים שינוי בד"כ ע"י אימון או טיפול או לימוד של תורה חדשה

אז לא עדיף לעבור את השינוי הזה ולהתחתן "מחדש" עם אותו בנזוג? בלי גירושין מכאיבים,הסדרי ראיה, עורכי דין והרבה הרבה כאב ראש?

כמובן שהקצנתי. המציאות קצת יותר מורכבת ולפעמים גירושין הם פתרון אבל ברוב המקרים הם בעיה חדשה ובמיוחד כשיש ילדים. אם יש ילדים משותפים את לא באמת יכולה "להיפטר" מהזוגיות הזו, כי יש הרבה ממשק סביב הילדים, רק לסבך אותה עם הסדרים ובתי משפט...

מתי עדיף גירושין? כשבאמת אין סיכוי במערכת הנוכחית...

את די כולאת את עצמך כשאת אומרת שיש בעיה אבל את לא מוכנה לפתור אותה. הסיכויים בצורה כזו לעשות שינוי הם מאוד נמוכים.
מבינה שטיפול זוגי מבהיל אותך, זה באמת לא קל
אבל תנסי לחשוב על אופניפ קצת אחרים לקבל עזרה לעשות שינוי במערכת הזוגית.
טיפול אישי כן בא בחשבון?
קורס מקוון?
לימוד מסודר של איזה שיטה בלי התמקדות ספציפית במה שכואב?

בעיני טיפול זוגי הוא הפתרון הכי יעיל אבל ברור שגם בדרכים אחרות אפשר להביא שינוי בחיים.
קודם כך תתמקדי בזה שתהיי את יותר מאושרת, שתדעי למצוא את המקום שלך מחדש במערכת הזוגית הזו ולחיות חיים יותר מסופקים ומאושרים
בעז"ה זה ישליך גם על הזוגיות
אבל גם אם ח"ו לא- המצב *שלך* יהיה טוב יותר וזה מה שהכי חשוב לך כרגע

בהצלחה!!!!!!
לא קל לצאת ממקום כזה, בכלל. אבל זה אפשרי!

כשהלבד עדיף מהביחד ...

החיים לבד לא קלים בכלל
גם רגשית,
גם כלכלית
גם תכלס ההתנהלות היומיומית.

אבל יש מקרים שהביחד כל כך לא טוב שכבר עדיף לבד

על זה רק את יכולה לענות

זה קשה כל כך. גם אנחנו עברנו תקופות קשות עם מחשבות כאלה מייאשות על פירוק, ב"ה עכשיו טוב אז תדעי שלפעמים באמת אפשר לתקן ולצאת ממצבים קשים.
אם כרגע טיפול לא בא בחשבון אולי יעזור לך לשמוע פרקים מסויימים בפודקאסט על זוגיות "יחסינו לאן". בעיקר הפרק 'לבחור בך מחדש' אבל יש עוד כמה רלוונטיים.
הסגנון מאוד חילוני אז השפה לא תמיד צנועה אבל התוכן ממש יכול לעזור

אין דבר כזה זוגיות שלא צריך לעבוד עליה אין דבר כזה אהבה שלא צריך לתחזק. וגם אם מרגישים שנגמרה האהבה אפשר ללמוד לאהוב מחדש.
בראש זה נשמע שלהתגרש זה לפרק את החבילה ולהפרד אבל המציאות היא כשיש ילדים זו לא פרידה אלא החלפת קשר אחד בסוג של קשר אחר .
את צריכה לחשוב טוב אם התחליף נישואים הזה זה באמת מה שיגרום לך להיות יותר מאושרת אם זה מה שיהיה לך ולמשפחה יותר טוב.
רשמת בהחלטיות אז לא אשאל למה לא טיפול. אבל טיפול זוגי יכול להיות גם רק את לבד אפשר גם יעוץ קצר של כמה מפגשים או יעוץ עם רב שמתמחה בעניינים האלו.
מבחינה כספית בודאי שיותר זול להשקיע בזוגיות מאשר להתגרש. טיפולים נופשים יציאות לבילוי.
שמעתי פעם מרב שמטפל בזוגות שאם היו משקיעים רבע ממה שמשקיעים בזוגיות פרק ב שלהם בכלל לא היו מתגרשים מהנישואים הראשונים.
מתי מפרקים? לדעתי אחרי שניסית הכל והמחיר שאת משלמת בנישואים הרבה יותר כבד מאשר המחיר שכולכם הולכים לשלם על הגירושים.

כל פעם כותבת על זה כאן בפורום. על עבודת הלב. הרי לריב ניסית וזה לא עזר, כי הדיבורים לא עוזרים עם הצינור בינכם סתום ומלוכלך. אפשר קצת להתרחק למרחק ממנו זה פחות מכאיב, ולהתחיל לעבוד על היחסים,לרשום מכתבים/ לעשות דמיון מודרך בו את מדמיינת את בעלך, להתפלל, לסלוח. זה באמת עובד! הלבבות שלנו קשורים. במיוחד עם הבעל שהוא חלק ממך.
לא כתבת דברים נוראים, סך הכל ריבים וריחוק נפשי שזה קורה לכל זוג שלא עושה את העבודה הזאת.
הרבה כתבו כאילו ייעוץ זוגי זאת הדרך היחידה , שרק בן אדם חיצוני יכול לעזור לכם. אז זהו שלא רק.
זה בידיים שלך! את לא מבינה אפילו איך את יכולה להפוך את הכל! והשיתוף פעולה יגיע כשתאמיני בעצמך💜ותאמיני בזוגיות הזאת וכשהצינור בינכם יהיה נקי.

רק אחרי שמוצו כל האופציות
הרבה יותר קשה להילחם על הבית מאשר להרים ידיים.
אם לא נעזרתם בתמיכה חיצונית שתאיר לכל אחד מכם את ההתמודדות של הצד השני ותתן לכם כלים לשפר, איך אפשר להחליט שדי?
לצערנו הרבה פעמים בחיים העומס גובר על הזוגיות. ילדים צפופים, 2 מתחת לגיל שלוש, זו עבודה קשה שלפעמים אנחנו לא מצליחים להכיל, במיוחד כשיש עבודה ועוד חיים מסביב.
זוגיות זו עבודה. זה לא בא מעצמו כמו בסרטים שמתאהבים וחיים באושר ועושר. הקשיים בזוגיות (אם לא מדובר במקרה קצה) עוזרים לנו לפגוש את עצמנו ברגעים הכי שבריריים שיש, וחושפת את הפגמים הכי עדינים והכי קריטיים שלנו, ומאלצת אותנו להשתפר ולשנות כדי שזה יצליח.
יש לך ילדים שאת מחויבת להם. מה הסיכוי שבתור גרושה עם 2 ילדים יהיה לך יותר קל ותהיי יותר מאושרת? לא גבוה. במיוחד שאת מתארת סיטואציה שעל פניו שכיחה. לא פירטת בדיוק מה קורה אבל אם נתייחס רק לעובדה שיש לך 2 פעוטות ועברת 2 הריונות צמודים עם כל הקושי שכרוך בכך, וגידול של שניהם עם כל האינטנסיביות - את צריכה זריקת עידוד. לעצמך ולזוגיות.

את צריכה להתחיל תהליך מסוים. אישי או זוגי. ולהתחיל תהליך זה הרבה פעמים המכשול הכי גדול שעומד בפנינו, וזה הבשר הכי שמן של היצר הרע כי יש לנו מלא תירוצים וכל האופציות עדיפות, גם גירושין, על פני האופציה האמיתית והנכונה שהיא לצלול למיץ של הזבל ולחפש את היהלומים שנפלו לנו שם. או בשפה אחרת - למצוא ולהמציא את עצמנו מחדש בהתאם למציאות החדשה.
יש בכוחך לעשות הרבה כדי לעזור לעצמך לצאת מהמצב הזה. אל תמעיטי בו.

ואני אישית לא הייתי נלחצת, אלא מתייעצת עם הרופא בנחת כשהוא נמצא.
אבל זו רק אני, ואני לא סמכות רפואית

זה שילוב של הברזל למרותש התחיל לפני חודש פשוט הקקי מלכתחילה התכהה לו לגוון ירקרק יותר מאז, ובשילוב בשינוי לנוטרילון ללא לקטוז הצבע השתנה לירוק כהה כהה

אמר לי שזה אמור לחלוף הצבע הזה, ולעקוב כמובן

מה גם שאכל יפה מאוד בבקבוק של הבוקר והוא היה ברוך השם רגיל חייכן נינוח ודברן

 

תודה לכן על ההרגעה!!

אני לא מבינה בזה, אבל הייתי מתייעצת עם הרופאה של הילדה איזה חיסונים לעשות

שהתייעצת איתה ואמרה לא לחסן בנתיים
ומבקשת ממנה לבנות לך תוכנית חיסונים, מתי ומה.

ואז עם זה פונה לטיפת חלב.

את לא אמורה להחליט על דעת עצמך/נשות הפורום

ולא יפה
יכול להיות שנפלת על אחות לא סימפטית
הייתי חושבת ללכת חטיפת חלב אחרת אם זה מסתדר

רוטה כבר לא נותנים
פרוונר כמדומני נותנים רק אחד אחרי גיל שנתיים
פוליו בפה בכל אופן צריך לדחות לאחרי החיסונים המומתים.

בין החיסונים שנותרו, אחיות טיפת חלב דווקא יודעות מה קריטי יותר או פחות (ככה מהניסיון שלי...).
צהבת a וb הם פחות דחופים. בצהבת בי אין סבירות נורמלית להידבק במעון... (מדבק בעיקר ביחסי מין או מגע דם).
כנראה מחומשת בעדיפות ראשונה ואח"כ mmr.
(מחומשת כולל את הפוליו המומת)

אבל באמת עדיף להתייעץ אם גורם רפואי. כי mmr הוא חיסון 'חזק' ויכול להיות שעדיף לדחות אותו עוד?

כי יש טווח של זמן בין מנה למנה
אבל את יכולה להחליט לפצל עוד יותר...

כרגע פוליו זה באמת משהו שיש קצת סיכון לפגוש (עדיין סיכון מאוד נמוך והרבה בהלה מוגזמת)
אז בטח יתחילו עם מנה ראשונה של זה

את יכולה להחליט אם לתת רק את זה ולקבוע תור נוסף לחיסונים אחרים
או לקחת יחד עם זה עוד חיסונים - בעיקר תחליטי כמה והאחות כבר תגיד לך איזה כדאי לפי החלוקה למנות ולפי החשיבות

האחיות יודעות את העבודה אבל הגיוני שירצו לדחוף מצידם את המקסימום האפשרי אז את צריכה לקבל החלטה ולבוא עם עמדה ברורה ויקשיבו לך

הרפואה סוברת שאין שום בעיה לחבר חיסונים
אני אישית חושבת שזה מעמסה על מערכת החיסון ולכן תמיד השתדלתי לפצל

ובמקרה שלך- הייתי גם מתעקשת שבפעם הראשונה יהיה רק חיסון אחד כדי לראות בכלל איך היא מגיבה לפרוצדורה ולחומרים המשמרים

בכלל אני לא אוהבת לתת יותר מייסון אחד בכל פעם גם בשביל החוויה של התינוק (ובטח בגיל שנתיים..).
לקבל זריקה אחת זה כואב וזה לא נעים. אבל אם מיד אחר כך הוא מקבל עוד אחת, זה כבר ממש פוגע...
עשיתי את זה פעם אחת עם הבת שלי, ולקח לה הרבה יותר זמן להירגע אחרי הזריקה השניה. לא בגלל הכאב, בגלל העלבון... מאז אני תמיד מפרידה בין חיסונים (גם מעדיפה מבחינת העומס על המערכת החיסונית, אבל גם בשביל החוויה של הילד..).

לי הכי חשוב זה המחומש שזה כולל פוליו מומת

להתייעץ איתו.
אם תשלחי לי מסר באישי

הרופאה שאמרה לך לדחות את זה, כדאי שהיא תגיד איך ומה צריך לעשות, כי אף אחת מאיתנו לא יודעת על איזו בעיה רפואית מדובר. תוכנית החיסונים נבנתה בצורה מאוד מושכלת בארץ, לכן כדי לבנות אותה מחדש בגיל כזה באמת צריך איש מקצוע.
מבחינת מה "הכי" חשוב כרגע-
מחומש ומרובע (mmrv). במחומש יש לך את הפוליו. המרובע חשוב, את לא רוצה שהיא תחלה במחלות האלו. וזה מחלות שעדיין מסתובבות מדי פעם.
מעבר להם יש את פוליו מוחלש (שאפשר לקבל רק אחרי שתי מנות של המומת שנכנס בתוך המחומש), פרבנר שהוא נגד הרבה זנים של חיידק הפנוימוקוק, וצהבת A וצהבת B. בעיני (אני ביולוגית עם התמחות באימונולוגיה) כולם חשובים.

פרבנר נחשב כחיסון עם התוויות נגד לנתינה לילדים מסוימים אז צריך להתייעץ עם איש מקצוע. וגם כל המוחלשים (פוליו, והמרובע) יש פעמים שיש ילדים שלא יכולים לקבל אותם. אז בקיצור, שוב, איש מקצוע

קחי בחשבון שלוקח זמן לבנות חסינות, זה לא שעכשיו תחסני אותה ותוך שבועיים היא מוגנת...תלוי איזה חיסון. גם אי אפשר במילא לעשות את הכל ביחד, יש הרבה חיסונים שצריך רווחים של כמה חודשים בין אחד לשני.

אם זה מעודד באופן כלשהו, מחקרים הראו חד משמעית שאין הבדל בתופעות הלוואי אם מקבלים כמה חיסונים ביחד או כל אחד בנפרד. האמירה "זה מעמיס על מערכת החיסון" פשוט שגויה, סליחה מכל הנשים שציינו את זה כאן בשרשור, אבל זה לא מבוסס מדעית ולא נכון מחקרית ואף הופרך. זה נראה לנו אישית כמו משהו שמפוצץ את הגוף אבל הגוף שלנו חכם וחזק ובהחלט יודע להתמודד עם כמה חיסונים ביחד, בפועל אנחנו נחשפים לכמות גדולה בהרבה של חומרים חדשים(אנטיגנים) כל יום. ולגבי החומרים האחרים בחיסון, שוב, נבדקו נתינת כמה חיסונים בו זמנית ולא נמצאו הבדלים לנתינת חיסון בודד מבחינת תגובת הגוף והיעילות.

כל הכבוד על ההחלטה לחסן. החלטה חשובה ונכונה. בעז"ה שיעבור בקלות ובלי תופעות לוואי❤

אני קצת חדשה בזה ועדיין בשלבי הסתגלות...

צריכה מישהי מנוסה..
סליל ניסתה לענות לי
נראה לי אתקשר למשווקת שלהם כי אני מסתבכת עם זה..

אני הייתי קונה של 5
וכשיגיע הרגע ותצטרכו של 7 אז תחליפו
שנתיים זה הרבה זמן, לכי תדעי.. למשל - יכול להיות שתקנו רכב של 7 עכשיו, וחס וחלילה יגנבו את הרכב.

אבל

אם יש תכנון להביא בזמן הקרוב עוד ילד בע"ה אז אוטו של 7,

אבל אם לא כרגע בתכנון אז אוטו של 5,

 

וגם אם קרה והגיע או החלטתם פתאום שאתם רוצים עוד ילד, אז כבר יש לכם אוטו של 5 ומה שהחלטם זה מה שרצה השם

 

אנחנו במפשחה תמיד הצטמצמנו ברכב של5, לא בטיחותי בעליל, אבל ממש לא היה כסף לרכב של 7

כל הרכבים הם עם מקום לשלושה מאחורה. זה הסטנדרט. אם יהיה לכם ארבע בעזרת ה', צריך לשבור את הראש
..

אני לא רוצה לקנות רכב לתקופה קצרה..
הקטנה כבר בת שנה וחצי ויכול להיות שבקרוב אכנס להריון..מבינה? אז זה לא ככ רחוק 4 ילדים..
אם היא הייתה עכשיו יותר קטנה אז מילא..
ברור שלא יכולה לדעת אם ומתי ואיך..
השאלה אם ללכת על מה שעכשיו או לחשוב שנה הלאה..

כי הפער בין רכב רגיל לרכב של שבע מקומות הוא מאוד משמעותי. ואת לא יודעת מתי תיכנסי להריון...

בעלי גם לא אוהב לנסוע עם הרכב הגדול כי יותר קשה עם חניות... (אבל אולי המניע האמיתי מאחורי זה זה עלות הדלק 🤔)
ולדעתי לא קשה למכור ולקנות אחר. בעוד שהפער בהחזקה היא משמעותית.

ואם אתם נוסעים הרבה זה שיקול משמעותי
אבל אם אתם שומרים טוב על אוטו להרבה שנים ואת מתכננת בשנה הקרובה הריון כן הייתי מחפשת 7 מקומות גם למכור ולקנות זה כאב ראש

הרכב?
כלומר, אתם תסעו בו הרבה כמשפחה? ולאיזה צורך?
נסו לחשוב עם עצמכם עד כמה נחוץ רכב גדול ברמה העקרונית.
יש שמעדיפים 2 רכבים קטנים ולא אחד גדול
או שההורים גרים די קרוב אז מקסימום מתפצלים בתחבצ, ומסתדרים עם רכב רגיל של 5.

קודם כל לדעתי תקני לפי מה שיש לך עכשיו מ2 סיבות הרבה יותר קל למצוא רכב של 5 מקומות במחיר סביר עם צריכת דלק סבירה ועלויות אחזקה הם גבוהות וגם הרכבים הגדולים עולים יותר ככה שזו הוצאה כללית גבוהה שאתם יכולים להוציא כרגע פחות.
דבר נוסף כרגע ממה שאמרו לי יש מחסור ברכבים גדולים יד שניה וקשה למצוא משהו טוב במחיר סביר בגלל עיכובים בנמל או ביבוא לא יודעת בדיוק למה.
כשיגיע הילד תמיד תוכלו לחפש רכב גדול ולמכור את הקיים או לחילופין אם אתם לא נוסעים הרבה בהרכב מלא ואם את נוהגת אז אפשר לקנות רכב נוסף של 5 מקומות אמנם מפסידים את החוויה של לנסוע ביחד אבל יש יותר גמישות שלא תלויים אחד בשני לנסיעות קצרות ולא צריך לסחוב רכב גדול לכל דבר קטן.

ואתם לוקחים בחשבון שהוא צוך יותר דלק לדעתי לכו על זה
הערך של הרכבים יורד מאוד מהר במכירה וקניה בד"כ מפסידים די הרבה כסף.
וגם עם 3 ילדים זה נוח ופרקטי רכב גדול

אאכ את בהריון כרגע

שחוזרים לעבודה
ומשאירים תינוק קטן אצל מישהי זרה..

אבל זה ככה בימים הראשון
בניסיון שלי כמלת וגם כאמא,
זה יכול לקחת קצת זמן.. אבל אם הצוות נראה לך טוב אז תסמכי עליהן,
הוא לאטלאט ישתחרר ויהיה לו ממש כיף בע״ה.
חיבוק יקירה! ביום הזה לא עושים כלום בבבית
מתפנקים על ארוחת בוקר שחיתות לנפש
(אני בזמנו הלכתי לארוחת בוקר עם בעלי ועזבי שבכיתי בלי סוף).

אני ממש בכיתי בהתחלה..
אבל מעודדת אותך שבד"כ הם מסתגלים מאוד מהר ונהנים מהחברה ומהמרחבים, ככה שזה שווה את הימים הראשונים..
בהצלחה💕

מובן לגמרי שזה קשה.
זה חתיכת שינויי!

את לא הייתי לבד כבר 8 חודשים!
ולפני זה הוא היה איתך ברחם בכל מקום שהלכת..

ממש הגיוני שתצטרכי זמן.
תני אותו לעצמך.

טוב שטוב לו,
זה בטוח עדיף ככה..

אבל זה לא סותר את זה שייקח לכם זמן להתרגל לזה.

לי הרבה מאוד זמן להשתחרר מהתחושה הלא נעימה הזו
שאני ״נוטשת״ אותו
שעד עכשיו הוא היה איתי כ ל יום בחיים ולא עזבתי אותו לעולם לעולם אפילו לבייביסיטר של יותר מ2-3 שעות לא השארתי!

לאט לאט מתרגלים
את והוא
מבינים שכיף לו שם, באמת כיף לו
מעניין שם, יש ילדים, יש משחקים, יש חצר
מתפתחים שם כל כך יפה
תתייחסי לזה כמו מסגרת פעילות -
זה מעסיק אותו ויש לו שם דברים מיוחדים כמו חוגים וכו
הוא אוכל מסודר
יש לו שגרה

לאט לאט תסתגלי. זה לוקח זמן וזה לא פשוט
תקחי על עצמך כשהוא חוזר מהגן להיות רק איתו , לשחק איתו , לקדם אותו, לדבר איתו , להקריא סיפורים וכו.
תכיני לו ארוחת ערב שווה
ותתענגו על כל רגע !

ומתחילה לחשוב על זה שעוד מעט זה מה שיהיה אצלנו... ואני מדחיקה ממש ממש ממש מרוב שלא רוצה לחשוב על זה... ככ לא אופייני לי ההדחקה...
אוף. זה קשה ממממששש.. מבינה לליבך הכי הכי....
אין לי באנת איך לעודד כי אני איתך בדיוק באותה הסירה והמחשבות..
רק שכולן מסביב אומרות לי שזה החלק הכי קשה ואחר כך כבר נכנסים לשיגרה והכל יותר טוב וחלק, והוא שמח ואת שמחה, ונכנסים למסלול של שגרה וטוב.....
אבל כן.... ההתחלה הזאת זה הדבר הכי קורע לב שיש..... ממש מבינה לליבך..... אוף סליחה שלא עזרתי....

יכולה לומר לך על הגדולים שלי
שכל פעם מחדש זה היה לי עם שניהם..... ההרגשה הזאת והתחושה שהשארתי חלק מהנשמה שלי במעון...
ואני יכולה אפילו לומר לך שהרגשתי ככה עד גיל די גדול, של שנתיים כזה...
רק בגיל שנתיים הרגשתי ממש שהם נהנים וטוב להם במעון והכל סבבה (נראה לי בעיקר כי הם ידעו כבר לדבר יפה ולהביע את עצמם) אבל עד אז זה ממש קשה... כי תכלס הכי הם רוצים אותך..

מה שכן, תחשבי אחזה זכות מטורפת היתה לך להיות איתו עד עכשיו בבית!! 8 חודשים זה מלא! ממש מתנה ענקית.
הוא הרוויח וגם את.
ותכלס... בסוף. זה יהיה באמת לטובתו שתחזרי לעבודה. יכנס כסף, תחיו ברווח, גם מחשבה כל העתיד המקצועי שלך (כלומר זה שהיציאה עכשיו לעבודה כשאת צעירה תעזור לך בהמשך כשהוא כבר יגדל ולא יהיה בבית) זה גם משמעותי,לך אבל גם לו- לא פחות!! וגם הסיפוק והשמחה שיהיו כשתחזרי בסוף יום עבודה שהרגשת שהצלחת- יבואו גם לטובתו.
בקיצור
בסוף, זה גם לטובתו.... עם כל הקושי (ואני הכי איתך בזה!!!). צריך לזכור את זה... וגם להתפלל על זה...
חיבוק

קפץ לי..
אני נורא שמחה לשמוע את מילות העידוד שלכן
ובאמת כמה שזה קשה אני אנסה להתרכז בדברים הטובים שזה מביא איתו
באמת כזו הזדהות מצידכן, עשיתן לי טוב על הלב

יש הבדל מהותי בין להשאיר תינוק עם דמות לחלוטין לא מוכרת לבין להשאיר עם דמות מוכרת.

זה שלהפרד זה קשה יכול להיות נכון תמיד וזה בריא וטוב. 

השאלה האם אחרי הפרידה יש דמות שהתינוק יכול להרגיש בטחון מינימלי כלפיה.

 

אני יודעת שהרבה פעמים אין אפשרות וגם אני עברתי הסתגלות נוראית עם הבת שלי,

אבל חושבת שכשיש אפשרות נכון להגיע כמה פעמים עם הילד בלי להשאיר איתו, לייצר לעיניו אינטראקציה חיובית עם הגננת, שיראה שאמא סומכת עליה, שיכיר אותה לפחות מינימלית, ואת הסביבה, ואת הגן,

ואז כשהוא יישאר בלעדייך עדיין קרוב לוודאי שיקשה עליו להפרד, אבל תהיה שם דמות קצת יותר מוכרת שתרגיע אותו ותהיה עוגן עבורו

משום שהגננת אומנם מקסימה אבל נותנת רק 3 ימי הסתגלות. אז אתמול היה שעתיים והיום היה אמור להיות עד 12 וחצי אבל כתבה לי שקשה לו ולכן אבוא כבר עכשיו.
היא נותנת לי להישאר איתו, אתמול הייתי איתו חצי שעה והיום רבע שעה ואז כבר הלכתי כי היא אמרה לי שכדאי שאלך..להבנתי זה חלק מתהליך ההסתגלות?
אין לי כל כך איך להישאר איתו המון זמן שם כי אני רואה שזה לא כל כך מקובל

זאת גישה של הרבה מהגננות
אני לא מסכימה איתה וחושבת שמדובר בנוחות של הגננת ולא בטובת הילד, אבל גם לי לא היתה אלטרנטיבה וככה היה.
בכתה עד שהתרגלה.. שובר לב ממש

לק"י

כמה ימים, לפי הצורך של התינוק.

בהצלחה לשניכם בהסתגלות!

יודעת שזה מה שהרבה גננות אומרות אבל עדיין אני לא בעד.
מה שכן, אני הייתי נותנת לו בהתחלה חצי שעה, ועוד יום חצי שעה ועוד יום חצי שעה. אחכ שעה כמה ימים, ואז שעה וחצי, וככה לאט לאט.
כמובן אם יש לך אפשרות מבחינתך.
יש מצב שזה מבחינת הגננת יהיה מקובל. תכלס לא רואה סיבה שלא יהיה מקובל.
זה לא שאת נשארת איתה ומפריעה לה שם.. את פשוט לוקחת מוקדם. זה אפילו מקל עליה כי יש לה פחות אחד...
יכול להיות כמובן שהיא תחשוב שהגישה שלך לא נכונה וכו, אבל את יכולה תמיד לחייך ולומר "כן זה מה שאני מעדיפה" וזהו. לא לעשות מזה עניין אבל כן לעשות מה שאת חושבת.

זה ממש ממש שמים וארץ מבחינת ההסתגלות שלו ותכלס גם שלך...
יש הדרגתיות, זה לא בבום למישהי שהוא לא מכיר...

וזה שזה נשכחות זה נס כי לקח הרבה זמן. אבל הוא היה קטן, ועכשיו כשגדל נהנה. חיבוק. לנו זה קשה הרבה יותר מלהם♥️

ובשני הנוספים גם אבל לא באותה רמה.
ממש הייתי חוזרת עם דמעות הביתה וחושבת עליו כל היום. זה ממש נורמלי. אם זה היה לא ככה הייתי אומרת לך שזה לא נורמלי...
אנחנו חיים בעולם שמחייב אותנו לצאת לעבוד מה נעשה
הלוואי שהיה מחובר אליי 24/7

הייתי יוצאת בוכה מהמעון.. (כי שמעתי אותה בוכה מבחוץ. .. ) אבל ידעתי שהיא לא נרגעה גם אחכ והיה לה ממש קשה.
אחרי שבועיים כמעט שרציתי להשבר ואז קרתה התפנית והיא הסתגלה. בסוף היא הילדה הכי טובה במעון, כך 'ניבאה' אחת המטפלות... אולי כדי להרגיע אותי...ובסוף צדקה.
היתה בת תשעה או עשרה חודשים אז...

אני גם לא הייתי אצל ההורים שלי מפסח..
וחשבנו לנסוע השבת אבל יש לבעלי תכניות במוצאי שבת והם גרים ממש רחוק אז זה לא מסתדר😕

לפעמים כל כך צריך את החיבוק של אבא ואמא ואת התחושה של להיות בבית..

יש מצב לדבר על זה שוב איתו? או לקבוע כבר מעכשיו מתי אתם כן נוסעים?

תודה על ההזדהות

שקלת אולי לשכור רכב לנסיעה אחת לכמה זמן בבוקר?

יש לו סיבה אמיתית או סתם לא בא לו?

לא דוחים יותר מזה , תבחר השבת הזו או שבת הבאה נוסעים. זהו.

אגיד לך את האנת
אני מאוד עדינה ומאוד נותנת מקום לבעלי וסייפס בהחלטות ומכבדת אותו והכל
אבל יש מצבים שאני פשוט קובעת.
אפשר לנסות להסביר אבל אם לא מבין.. פשןט קובעת חד וחלק.
מבין לא מבין... תהיה חזק נשמה.
אני מתגעגעת ואנחנו נוסעים.
לא מתאים לך השבת? אז שבת הבאה.
או זה או זה.. תבחר מאמי.

יש דברים שמבחינתי זה מאסט, ואתה גבר אהוב שלי, תסתדר...

שאתה רוצה שאשתך תהיה שמחה נכון?
אז זה מה שיעשה אותי שמחה.
אולי תרוויח לזמן קצר (=לא ניסע שבת)
אבל תפסיד לטווח רחוק (= כי אם אני לא פוגשת את ההורים שלי פעם בחודש אני אכנס לדיכאון, ואהיה עצבנית, וחסרת חשק לכלום כלום כלום)
לכן זה בעצם לטובתו זה שתסעו.
כי את שומרת על הרווחה הנפשית שלך.
וברור שהוא גם רוצה שיהיה לך טוב (וכתוצאה מכך לכל הבית טוב)

הבעיה היא שלא תמיד הבעלים שלנו מבינים את הקריטיות של דברים מסויימים עבורנו...
ולכן תמיד כדאי ואפשר לנסות ולהסביר למה זה ככ קריטי לך ומה זה עושה לך בנפש שאת x y z (זה יכול להיות כל דבר... ללכת למשל לחוג ספורט, שמבחינתו, למה את צריכה את זה? יש מלא תרגילים ביוטיוב)
אבל מגיעה נקודה שאם הוא עדיין לא מבין- אז תהיה חזק נשמה, בסוף... אתה תבין..
וגם אם לא תבין לא נורא, אני שומרת על השפיות שלי, וזה חלק ממנה..

וזה החלק הכי קשה, כי מאוד קל להיכנס לריבים ככה. אהבתי מאוד מה שכתבת

בלי להכנס למריבה

לזכור חזק חזק שהאיש שלי אוהב אותי
ורוצה את טובתי
והוא פשוט לא מבין כרגע עד כמה זה צורך קריטי ובנפשי
אבל אם היה מבין ברור שהיה אומר לי בואי ניסע

אז לא מחכה להבנות שלו
מאמינה ומשדרת לו שזה הדבר הכי טוב *לשנינו* והכי שצריך לעשות כרגע, גם אם הוא לא מבין...
ומצד שני הכי מכבדת, לא כועסת, לא עצבנית, לא עצובה. נותנת לו ספייס לעשות שם כל מה שיראה לנכון (לא מחייבת אותו בכללים הנהוגים אצל ההורים בבית, גם לא בלב). ספייס מוחלט- אבל שם
ברגישות ובנחישות מה שנקרא😅
פשוט עושה וזהו. מתוך הרגשה שיום יבוא והוא לא יאמין על עצמו איך חשב בגלל אחרת...

למה לא דיברתם בערב? את אומרת מותק או שנדבק מתי הולכים להורים שלי או שהולכים השבת וזהו. אין - בסוף
זה לא קרה.
נשמע שמשהו לא נעים לך בלומר לבעלך שהולכים להורים שלך, תנסי לחשוב למה. זה צורך סופר בסיסי וסופר הגיוני ולגיטימי לעשות את זה מדי פעם גם כשלא בא (לשני הצדדים)

יקבע שזהו, הולכים להורים שלו? זה יהיה לך נעים?

אז אתחיל ואומר שברור שזאת לא מציאות אידאלית
וברור שזה משהו שלא קורה ביננו כל יומיים.
הגישה הזאת יכולה לעבוד כשיש אמון וכנות ביננו, שכל אחד עושה הכי טוב שהוא יכול.
זאת הנחת העבודה שלי כאישה לבעלה, ואני גם מניחה שכיוון שאני משתדלת לנהוג הכי בהגינות מולו ככה גם הוא נוהג מולי.

מתוך ההנחה הזאת אני מאוד משתדלת להיות כנה עם עצמי ביומיום, במטלות הבית והטיפול בילדים.
להשתדל מאוד לא לשקר כדי שיעזור לי או כדי "להמלט" ממצבים שאין לי כח אליהם ולהשאיר אותו להתמודד איתם לבד.
יש לי אינספור דוגמאות בראש שבהן אני יכולה לעשות ככה, והוא אפילו לא ידע (למשל כשאין לי כח לקום בלילה לילדה- לומר לו שאני קורסת, או שכואב לי הראש פיצוצים- בזמן שאומנם אני גמורה מעייפות, אבל לא קורסת וגם לא כואב לי הראש). זה גבול דק, דק מאוד, ואני משתדלת מאוד להיות כנה לעצמי ואליו, ולא *לדרוש* ממנו משהו שהוא בעצם ביכולתי, ואני סתם מתעצלת/עייפה/אין לי כח להתמודד איתו.
(למען ההגינות אומר שאני משתדלת לנהוג כך ברוב רוב המקרים אבל זוכרת פעם אחת לפחות שאפילו התוודתי בפורום על משהו שנתתי לו להרגיש משהו מסויים שלא היה מדוייק..)

מבינה מה אני אומרת?
יש איזה גבול דק שאני משתדלת מאוד לא לעבור אותו.
אני תמיד **אבקש** ממנו דברים.
וגם תמיד אהיה מוכנה (לפחות בתודעה) לשמוע ממנו בכנות אופציה של כן ושל לא.
הוא לא חייב לי.
אני לא השוטרת או הקובעת.
יש לו say בדיוק כמו שלי יש.
אין לו כח בדיוק כמו שלי אין.

מאוד משתדלת לכבד אותו ואת הרצונות שלו.

ודווקא משום כך,
מתוך המרחב הזה שבו אני נותנת בו אמון מלא, וגם נותנת מעצמי את המקסימום של ההגינות והשותפות וההכלה-
אני מרשה לעצמי, במקרים מסויימים שהם ציפור נפשי (ללכת להורים זה ציפור נפשי כן. זה עבורי מטען מטורף לנפש. בלעדיו אני חצי חיה)- לקבוע עובדה, באם הוא לא רוצה.

כן.
את כל המרחב אני נותנת לך. תמיד תמיד תמיד.
וגם פה יש מרחב- שבת או שבת הבאה.
מעבר לזה- לא מסוגלת.
דווקא מתוך הכנות והאמון- אני יודעת בכנות שבלי זה אני לא מסוגלת. והיות ואני כנה בשאר הזמן, ויודעת לתת מרחב- אני גם כנה עכשיו ויודעת שפה המרחב מצומצם מאוד מאוד, ומסתכם ב- שבת הזאת או שבת הבאה. זה המרחב שלך בעלי היקר.


ואני יוצאת מאותה נקודת הנחה-
אני עושה הכי טוב שאני יכולה- ואני לא מסוגלת יותר בלי לראות אותם.
ולכן יש בי אמון שגם אם הוא לא מבין למה ואיך- הוא יאמין לי שאני *באמת* זקוקה לזה ויתן לי.

מבינה?

דווקא בגלל שאני מאוד משתדלת לא להגזים. לא לדחוק אותו לפינה סתם ככה ביומיום, לתת לו מרחב, הוא מאמין לי שכשאני מוגזמת, הפעם זה אמיתי.

לא יודעת אם הצלחתי להעביר את המסר, אבל זה הבסיס שעליו רשמתי את דברי וככה אני משתדלת לחיות.... מרגישה שזה ממש משמעותי לי בחיים ההתנהלות הזאת.

ועוד משהו לסיום
להתנהלות הזאת יש לי חיזוק משרה אימנו
"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"
אני ממש מאמינה
שיש דברים שאני מרגישה ויודעת שהם הנכונים, והוא לא תמיד רואה או מרגיש את זה.
אני ממש משתדלת להסביר (קודם לעצמי ואחכ לו) למה בעצם, ומה החשיבה שלי...
אבל בעיני פעם באלף שנה, זה לגמרי בסדר שאני אחליט על משהו גם בלי שהוא יבין. ברור לי שבהמשך הוא יבין... אפילו ה' אמר את זה, שיש לפעמים בהירות פנימית לנשים בנושאים קריטיים, וצריך לסמוך עליה..

אולי להזמין אותם אליכם?

מתאים?
אם הם עם רכב וכבר אין הרבה ילדים רווקים אולי זה אפשרי?

דיברנו על זה הערב וסיכמנו שניסע בשבת אחרי שבועות.
בדרך כלל הוא זורם איתי כשאני רוצה לנסוע, לכן כשהוא לא רוצה אני פחות בקטע "לכפות" עליו. עכשיו פשוט יצא רצף של שבתות שבהן זה לא התאים, כל פעם מסיבה אחרת.
ו@באר מרים תודה על ההצעה, אני אשמור אותה לפעם אחרת

בעלי לא כל כך אוהב ללכת להורים שלי.. ואת ההורים שלו אנחנו רואים כל שבוע.
לאחרונה קרה משהו בריאותי לאחד ההורים שלי. ברוך השם הכל בסדר.. אבל זה יכל להגמר ממש אחרת..
מאז - בעלי רוצה שניסע להורים שלי מבחינתו כל יום.
ברגע שקורה משהו כזה מבינים כמה זה חשוב.. וזה כל כך חבל! לא צריך לחכות למקרים האלה כדי להבין.

חיבוק!! כל כך קשה להתגעגע להורים.
מזדהה עם הקושי להגיב להודעה... כשאבא שלי כותב לי שהם מתגעגעים אני ישר עם דמעות, לא עומדת בזה.

לא יודעת להגיד, כי לא היו לי תופעות לוואי כאלו.
אבל חושבת שאם הכאב הוא כל כך חזק, מתאים לבדוק את זה ולהתעקש עם הרופא להבין האם זה תקין או לא.
הרופאה אמרה לי שהגיוני שתהיה אימנוחות בבטן, כאבי מחזור קלים, אבל בעוצמה שאת מתארת זה נשמע קצת חזק. אז שווה להתייעץ

תרגישי טוב!

אם זה ממשיך יותר מיומיים שלושה
או שזה ממש חזק
אז תחזרי לבדוק

אני הייתי יומיים כמעט במיטה

וגם יכול להיות שהכאב מקרין לרגליים אבל לדעתי כדאי לחזור לרופא.

גם אני התקנתי לא הורמונלי אתמול ועם כאבי מחזור, הרופא אמר לי במפורש, אם יש כאבי בטן מאד מאד חזקים, שלא עוברים עם משככי כאבים לחזור אליו/ ללכת למיון אם לא נמצא.
מקווה שאני לא מלחיצה אותך רק חשוב לי כן להעלות את זה.
אם יש לך אפשרות ללכת מחר לבדוק הייתי הולכת.
תרגישי טוב יקרה!

למה חושבת שאין מספיק?
יש מספיק טיטולים רטובים ומלוכלכים? איך העליה במשקל?

והתינוק שלך עולה במשקל ועושה בטיפול, אין מה לדאוג

הרבה פעמים זה מבנה של השד ולא דווקא מעודף חלב...

אני חושבת שאין לי מספיק כי בשאיבות יוצא לי פחות מפעם

אולי קשור גם לזה שהוא התחיל לאכול יותר מוצקים? למרות שאני מקפידה לשאוב לאורך היום והוא גם יונק הרבה בלי קשר

עם הגדלת המוצקים וככל שהתינוק גדל, יש ירידה הדרגתית בכמויות החלב.

לפחות 200 מ"ל ביום, חוץ מההנקות לאורך היום והלילה

כל פעם יוצא בין 40 ל-80 מ"ל ואח"כ לא יוצא כמעט

זה שאיבה במקום ארוחה או בנוסף?
למה את שואבת?

יש נשים שבשאיבה לא יוצא להן כמעט אבל לפעמים זה פשוט עניין של משאבה או של התאמה

לאיזה צורך את שואבת?

ממש קשה לעמוד בקצב בשאיבה..
יש שיטות , השאלה אם צריך יותר או שמספיק לו בשילוב של מוצקים

פעם ביום בעבודה

ומשלימה במשך היום עוד

 

החלפתי לא מזמן לאוונט ידנית

אבל זה היה אחרי הרבה זמן שלא כל כך שאבתי והייתה לי משאבה דפוקה, כך שאין לי אומדן אם הבעיה במשאבה

פעם הייתי שואבת במשאבה אחרת ידנית שהוציאה לי בדרך כלל 120 לפחות בפחות מרבע שעה

יש לכם מזגן טוב בבית?

זה יכול להיות כל ההבדל בין הריון סביר להריון סיוט...

ומים קריםםםםםםםם במקרר

 

לפחות גורם אחד נטרלת...

סבבה לגמרי דווקא בתחום הנורמלי
בי 12 קצת נמוך אז התחלתי לקחת

אפילו 20 דקות- בשכיבה?

לפעמים זה נותן כח וסבלנות (בעיקר לעצמך) להמשך היום...

ומקלחות עם שמפו מנטה- בשביל החום... איזה מרענן זה!

את חושבת שזה מה שייתן לי את הכוחות לשלושת החודשים הבאים? 🤭

ולגבי מקלחת הכוונה שמפו בריח מנטה?
אולי אחפש באמת
המקלחות זה אחד המקומות שכיף לי לבלות בהם כרגע

מבינה אותך לגבי המקלחת...

זה גם קצת שקט מהילדים שבבית

אהיה קלישאתית, בסוף הכל עובר בע"ה שיהיה בקלות ובריאות...
אין לי טיפים ממשיים רק שיעבור בשלום!

תודה! ❤️

לבשתי שמלת שבת רגילה. אם חשוב לך את יכולה לקנות בגודל של חודש שישי בערך...

אבל יפה גם עם חגורה
זה אופנתי היום ונח בדיוק למקרה כזה

עבר לה בסופו של דבר. כלום ממה שניסיתי לא שיפר במאומה.

ספיציפית לזה. אבל באמת שלא יודעת ממה זה יכול להיגרם

בגלל שבלוטת הזיעה לא מפותחות מספיק

עובר בדרך כלל במקלחת

אדומות.
מדברת על ממש כמו פצעונים קטנטנים עם ראש קטנטן

יש ב"נטע" חצאיות הריון
לדעתי יש שם כמה אורכים של חצאיות..

אבל יש שם רק חצאיות בצבע כחול או שחור

אם מישהי מכירה מקום עם חצאיות ישרות, לא קומות ולא מתרחבות, שהן בצבעים שונים (אבל צבע אחיד לחצאית) ולא רק שחור או כחול- אשמח לשמוע

אבל לפני עשר שנים 🤭
(בכל מקרה שווה לבדוק שם.. גם לפותחת)

לגבי שיין אף פעם לא יצא לי להזמין את יודעת תוך כמה זמן זה מגיע?

יש לי שלוש חצאיות משם שחרשתי ולא קורה להן כלום, מהממות ומחמיאוצ

חורשת על החצאיות האלו
מהממות ממש

לפחות ככה זה נראה באתר....

והחצאית היחידה שראיתי שלא כזאת הזמנתי והייתה שקופה לגמרי 

יש לך המלצה לדגם ספציפי?

קניתי את הג'ינס

שאול חצאיות (צריך קצת לחפור)
חור בקיר
אסוס

קניתי בעיר החרדית הקרובה, יש רק צבעים חלקים אבל ככה זה מתאים לכל דבר. יש בכל המידות וזה הכי נוח וגם פחות יקר

זה לא מחויט אבל אורך 3/4
וחצאיות גינס אני קונה פשוט מידה מעל או שתי מידות

אס אולי פשוט מאחר סתם

לפי האפליקציה מדצמבר היו לי מחזורים של -27, 28, 25, 24, 23
זה נקרא סדיר? איך מחשבים כמה ימים זה אמור להיות? לעשות ממצוע? היא חישבה לי אוטומטית החודש מחזור של 25 ימים שזה אומר שאני צריכה לקבל היום אבל אין שום סימן לכך באופק..

בשנה האחרונה/ מאז ההתקנה של ההתקן... לפי מה שכתבת פה, הייתי מחכה 28 יום לפחות

סכ"ה רגועה פה במשרד ומחפשת את הסופר פארם הקרוב ביותר כדי להיות מצוידת למחר בבוקר

כאילו שזה הגיוני ובריא ורצוי להכנס להריון עם התקן🙈
גם תכלס בכלל לא נוח לנו עכשיו הריון וזה לא מתכונן ורצינו להתחיל לחשוב על זה רק עוד 3-4 חודשים..

תגידו אני נורמאלית????
בטח מחר בבוקר הוא יופיע במלוא הדרו

לי אישית לא כזה איכפת לעשות סתם בדיקות הריון, אז הייתי בודקת אפילו מהיום (במיוחד שהמחזורים האחרונים שלך היו ממש קצרים, וכבר עברת 23 ימים - שזה מה שהיה במחזור האחרון שלך)

 

אבל אם זה כן איכפת לך אז עדיף באמת לחכות עד ליום ה28 לפחות, ורק אז לבדוק.

נשמע ממש כיף לקבל אסטימציה של מחזור...

כבר באיחור של 3 ימים בערך ממה שהיה המחזורים הקודמים..
עשיתי בדיקה אתמול בצהריים ולא יצא חיובי..
עכשיו עם כאבי בטן תחתונה וגב תחתון.. עדיין הפרשות שקופות לבנות
תאמת קצת בלחץ כי הבנתי שהריון עם התקן זה משהו שצריך לטפל בו בהקדם כדי לא להזיק לאישה ולעובר...
שלא לדבר על זה שאם זה הריון אני צריכה רגע לעכל את זה..
תודה על המקום לפרוק.. אני יודעת שאין מה לעשות חוץ מלחכות אבל המתח מטריף אותי

אותי תמיד מרגיע במצבים כאלה להתפלל לה' שיעזור להרגיע אותי

משהי יודעת האם התוצאה רק שוללת הריון או גם מעידה על הריון חוץ רחמי אולי? אני עדיין לא קיבלתי וסת, ויש כמו כאבי מחזור ברמות שונות

לפי הבדיקה את לא בהריון.
יכול להיות שהיה לך ביוץ מאוחר ולכן מאחר.
ויכול להיות שיבוש הורמונלי אחר שגורם לאיחור.
אם לא מגיע בקרוב תעשי שוב בדיקה או שתפני לרופא נשים שלך..

כרגע. גם לא הריון חוץ רחמי.

ייתכן שהיה הריון 'כימי' שכבר הפסיק להתפתח והבטא ירדה, ייתכן שהיה ביוץ מאוחר ויש הריון צעיר מאוד מאוד. אבל כרגע-אין עדות לשום הריון...

הבדיקה בעצם בושקת מה ריכוז הורמון מסויים שנמצא תמיד.
זאת אומרת לא משנה באיזה שלב בחודש תעשי בדיקה, תמיד יהיו 2 פסים.
ככל שהפס מתחזק, זה אומר שהביוץ קרוב
כשהפס בעוצמה של הפס הראשון זה אומק שהביוץ עתיד להתרחש ב24-48 הקרובות.
אחר כך הפס נחלש.
אז בעצם אם לא בודקים כל יום, אין דרך חדעת באעזה שלב את...

אז עדיף להמשיך כל יום ב19 (גם יותר הגיוני לי לעשות בשעה הזאת) או לנסות ב14?