הגענו למשפחה שלי אחרי שנה שלא התראינו. במשך שבוע היה ממש כייף, עד שאתמול הצלחתי לריב עם אחותי.
היא תמיד היתה טיפוס חם כזה, מתעצבנת על כולם, תמיד חושבת שהיא צודקת והכל צריך ללכת לפי איך שהיא רוצה. חשבתי שחתונה ואמהות שינו אותה קצת אבל התבדיתי...
אז אתמול אמרתי כמה מילים מיותרות, ממש לא משהו רציני מדי (אמרתי לה שזה לא היה יפה איך שהיא גירשה אותי מהמטבח כשהיא הכינה ארוחה, וגם אם היא צריכה שקט בשביל לבשל יש צורה להגיד דברים. הייתי באמצע לאכול, לא סתם נמרחתי שם בשביל לעצבן אותה), ואחר כך ניסינו לתכנן מסיבת יום הולדת לאמא שלי ואח שלי ביקש ממנה שתפסיק לצעוק, והיא אמרה שכולם יוצאים עליה אז היא הולכת, וקמה והלכה.
ניסינו להגיד לה שאף אחד לא רוצה שהיא תלך ובואו ננסה להמשיך את הדיון בצורה מכובדת אבל לא עזר כלום והיא אמרה לבעלה בא נלך, לא נעים לי להיות פה, והם הלכו.
בקיצור מאז היא מתעלמת ממני, מאחי ומאשתו. לכל שאר האחים היא מתייחסת כרגיל, מדברת וצוחקת איתם. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת, אבל אחר כך ראיתי שזה באמת ככה, היא מתעלמת ומתרחקת ממני במופגן. אם אני יושבת בשולחן היא לא תתיישב, לקחה את הצלחת שלה ויצאה לאכול בחוץ. היא ואחותי היו בבריכה, אז אמרתי לעצמי אני לא הולכת לסבול, אכנס לבריכה ואתנהג כרגיל. ברגע שהתקרבתי היא יצאה מהבריכה. וככה בכל דבר, הקפידה לא להיות בסביבתי וזה פשוט כואב לי.
מה היא רוצה? שאבוא לבקש סליחה? על מה? שהיא פגעה בי ואמרתי לה את זה? למה שאתנצל על זה, אמשיך לתת לה לדרוך עלי, לדבר אלי איך שהיא רוצה, והיא תמיד תהיה הצודקת. הבנתי, לא אנסה להעיר לה שוב על כלום, בסדר, השיעור נלמד, אני מבינה שהיא לא מוכנה להקשיב לשום דבר וכולם אשמים חוץ ממנה. אבל אני צריכה להתנצל? שתינו אשמות באותה מידה ואני לא מוכנה לזה. מילא אם זה היה עוזר, אבל אני יודעת שהיא לא תתחיל פתאום לדבר אלי יפה, אז מה הטעם.
אבל אני לא יכולה להמשיך ככה. אני לא יודעת, אולי מחר זה יעבור לה, אני באמת לא יודעת. אבל כרגע פשוט כואב לי הלב פיזית ובא לי לבכות. מה זה, באתי להנות עם המשפחה והיא באה ועושה פה מריבה ענקית על כלום.
לאחותי וגיסתי זה לא כזה מפריע.. אולי הם רגילים אליה, ואולי הם פשוט אופי אחר וזורמים יותר, שתעשה מה שבא לה, הם בשלהם. אבל אני הרבה יותר רגישה לדברים האלה, לא יכולה לשאת שאחותי תתנכר אלי ועוד אחרי כל כך הרבה זמן שלא התראינו, והחופשה הזו נראית כל כך שונה ממה שדמיינתי.
בכלל אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, תמיד קראתי את הפוסטים האלה על בעיות במשפחה ושמחתי על המשפחה הנורמלית שיש לי עם קשר טוב בין כולם וכולם מסתדרים עם כולם, ועכשיו זה. אולי זה סיפור של יום ומחר היא תחזור לעצמה, תכלס אנחנו באותו בית וכמה היא יכולה להמשיך להתעלם. (אני כן ניסיתי לשדר עסקים כרגיל ולהשתלב בשיחה שהיא דיברה עם עוד אנשים)
תודה למי שקראה עד כאן
היא תמיד היתה טיפוס חם כזה, מתעצבנת על כולם, תמיד חושבת שהיא צודקת והכל צריך ללכת לפי איך שהיא רוצה. חשבתי שחתונה ואמהות שינו אותה קצת אבל התבדיתי...
אז אתמול אמרתי כמה מילים מיותרות, ממש לא משהו רציני מדי (אמרתי לה שזה לא היה יפה איך שהיא גירשה אותי מהמטבח כשהיא הכינה ארוחה, וגם אם היא צריכה שקט בשביל לבשל יש צורה להגיד דברים. הייתי באמצע לאכול, לא סתם נמרחתי שם בשביל לעצבן אותה), ואחר כך ניסינו לתכנן מסיבת יום הולדת לאמא שלי ואח שלי ביקש ממנה שתפסיק לצעוק, והיא אמרה שכולם יוצאים עליה אז היא הולכת, וקמה והלכה.
ניסינו להגיד לה שאף אחד לא רוצה שהיא תלך ובואו ננסה להמשיך את הדיון בצורה מכובדת אבל לא עזר כלום והיא אמרה לבעלה בא נלך, לא נעים לי להיות פה, והם הלכו.
בקיצור מאז היא מתעלמת ממני, מאחי ומאשתו. לכל שאר האחים היא מתייחסת כרגיל, מדברת וצוחקת איתם. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת, אבל אחר כך ראיתי שזה באמת ככה, היא מתעלמת ומתרחקת ממני במופגן. אם אני יושבת בשולחן היא לא תתיישב, לקחה את הצלחת שלה ויצאה לאכול בחוץ. היא ואחותי היו בבריכה, אז אמרתי לעצמי אני לא הולכת לסבול, אכנס לבריכה ואתנהג כרגיל. ברגע שהתקרבתי היא יצאה מהבריכה. וככה בכל דבר, הקפידה לא להיות בסביבתי וזה פשוט כואב לי.
מה היא רוצה? שאבוא לבקש סליחה? על מה? שהיא פגעה בי ואמרתי לה את זה? למה שאתנצל על זה, אמשיך לתת לה לדרוך עלי, לדבר אלי איך שהיא רוצה, והיא תמיד תהיה הצודקת. הבנתי, לא אנסה להעיר לה שוב על כלום, בסדר, השיעור נלמד, אני מבינה שהיא לא מוכנה להקשיב לשום דבר וכולם אשמים חוץ ממנה. אבל אני צריכה להתנצל? שתינו אשמות באותה מידה ואני לא מוכנה לזה. מילא אם זה היה עוזר, אבל אני יודעת שהיא לא תתחיל פתאום לדבר אלי יפה, אז מה הטעם.
אבל אני לא יכולה להמשיך ככה. אני לא יודעת, אולי מחר זה יעבור לה, אני באמת לא יודעת. אבל כרגע פשוט כואב לי הלב פיזית ובא לי לבכות. מה זה, באתי להנות עם המשפחה והיא באה ועושה פה מריבה ענקית על כלום.
לאחותי וגיסתי זה לא כזה מפריע.. אולי הם רגילים אליה, ואולי הם פשוט אופי אחר וזורמים יותר, שתעשה מה שבא לה, הם בשלהם. אבל אני הרבה יותר רגישה לדברים האלה, לא יכולה לשאת שאחותי תתנכר אלי ועוד אחרי כל כך הרבה זמן שלא התראינו, והחופשה הזו נראית כל כך שונה ממה שדמיינתי.
בכלל אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, תמיד קראתי את הפוסטים האלה על בעיות במשפחה ושמחתי על המשפחה הנורמלית שיש לי עם קשר טוב בין כולם וכולם מסתדרים עם כולם, ועכשיו זה. אולי זה סיפור של יום ומחר היא תחזור לעצמה, תכלס אנחנו באותו בית וכמה היא יכולה להמשיך להתעלם. (אני כן ניסיתי לשדר עסקים כרגיל ולהשתלב בשיחה שהיא דיברה עם עוד אנשים)
תודה למי שקראה עד כאן
