פורום הריון ולידה (עמוד 1436)

היי

אולי יש למישהי הליכון מכני בבית ויכולה לספר לי איך הוא
לפני שאני קונה
המטרה זה להליכות ממש בקטנה ולא לריצות

תינוק בן חצי שנה

שאני רוצה להתחיל ללמד אותו לקחת בקבוק

איזה גודל של פטמה צריך?

 

 

מחפשת בנרות ולא מוצאת!
ואם לא קיים כזה דבר, אז רעיון לפינוק אחר שאפשר להזמין במשלוח לשומרון?
תודה!

יום ראשון בערב בדיקת קורונה ביתית חיובית. פס ממש חזק.
הבוקר, יום חמישי. פס חלש

עדיין יש לי כאב ראש. חוץ מזה מרגישה מצוין. מההתחלה האמת.

אוף, מתי יוצאים מהבידוד?
הבנתי שמתישהו אפשר לצאת בלי בדיקה

אני עם התקן הורמונלי כבר כשנתיים.
מקבלת מחזור סדיר כל חודש,די כבד, וארוך ארוך..
לפעמים גם כתמים לפני,אחרי ובאמצע החודש.

מתלבטת אם לעבור לנובהרינג אחרי שגלולות לא היו טובות לי ואני שוכחת לקחת בזמן.

המלצות?
הארות?
כמה טבעות הצלחתן לחבר?
(לא להציע דיאפרגמה,לא רלוונטי)
תודה מראש לעונות

אני מניקה כבר שנה ועוד לא קיבלתי מחזור , עברתי גרידה לפני וישר נכנסתי להריון, ואתמול הייתי אצל רופאת נשים והיא אמרה שהרירית ממש דקה 1 מ"מ והיא אמרה שזה תקין להנקה אבל אני מפחדת שהגרידה פגעה לי בעובי של הרירית , אם הרירית ככה דקה זה אומר שהמחזור לא באופק? אני ממש רוצה עוד הריון , יש עוד מישהי שהרירית שלה ככה דקה בהנקה ? אשמח לתשובות 🙃

כאבים בווגינה(בחוץ לא יודעת איך להגדיר את זה בדיוק) לאחר קיום יחסים, התחושה היא כמו של תפרים אחרי לידה. אני בהריון חודש חמישי, פעם ראשונה שזה קורה לי. ממש ממש כואב לי. קרה למישהי? מה אפשר לעשות? האם חס וחלילה קרה שם משהו בפנים?

לא מדדתי עם מדחום אבל במצח הוא ממש חם וגם בשאר הגוף (עכשיו קצת פחות)
הבאתי לו נורופן לפני כמעט 3 שעות ואני לא מרגישה שינוי, כנראה הבאתי לו מינון נמוך מידי...
אמרנו שנביא לו עכשיו נר אקמול אבל בעלי אמר שנחכה שהוא יתעורר ואז נביא לו ולא העיר אותו במיוחד... קצת מטריד אותי להשאיר אותו ככה חם למרות שהוא כביכול ישן ורגוע.
נראה לי לפני שאלך לישון אני אביא לו שזה משהו כמו בשעה הקרובה... אבל מעניין אותי אם הייתן נלחצות ומעירות או באמת רגועות כל עוד הם ישנים בטוב

קניתי עכשיו נובורינג בבית מרקחת והסתובבתי עם השקית בערך שעתיים וחצי בחוץ. זה נורא? היה דיי חם...

 

קודם דמייני, אבל אחר כך עשי!

היום נותנים הרבה משקל לדמיון, לחלומות. זה נכון, מחשבות באמת יוצרות מציאות .אבל לפעמים הדמיון שלנו הוא גם זה שתוקע אותנו, כי מרוב החלומות והרצונות בן אדם לא נהנה מהרגע. וגם לא עושה שום דבר, רק חולם.

אנשים מתחלקים לשני סוגים.

סוג אחד חולם, חי בדמיונות שלו.
חי בעתיד.
מחכה להתחתן כדי להתחיל לחיות,
מחכה להרויח כמה שיותר ולהגיע לחופש כלכלי, כדי להתחיל לעזור לאחרים,
מחכה לפריצת דרך כדי להתחיל להנות ממה שהוא עושה.

הסוג השני עושה.
חי בהווה.
אחרי שדמיין, הוא פשוט עושה צעד קטן לכיוון.
נותן את מה שיש ואיך שהוא יכול ויודע.
וכל מה שהוא צריך בשביל זה (ידע, כסף, קשרים) מגיעים אליו על הדרך.

הפחד תמיד נמצא בעתיד.
הוא מונע מאיתנו להתקדם.
מתי אתחתן?ואם לא אתחתן?
איך נסתדר?
מתי נעבור לבית משלנו?
מחשבות על העתיד לא נותנות להנות מהרגע.
מתי כבר אסיים את העבודה?
ומתי האוטובוס כבר יגיע?

ההווה מלא בהזדמנויות.
ההווה מלא בעשייה מבורכת.
צריך רק לצאת מה"אני, אני, אני"
"לי,לי,לי", "חסר לי","אף אחד לא שם עליי","אני לא יכולה להרשות לעצמי".
להסתכל על הקלפים שקיבלתי כאן ועכשיו ולהחליט שאיתם אני הולכת לנצח.

בחורה שרוצה להתחתן, כל היום מדמיינת את עצמה אחרי חתונה וחושבת שרק אז תהיה מאושרת. בכל גבר שרואה, רואה בעל פוטנציאלי. וזה כל כך מזכיר לי את עצמי כרווקה.

אנשים אוהבים ונמשכים לאנשים שמחים,
האושר לא נמצא בדמיונות, הוא נמצא ברגע הזה. בקבלת מציאות כפי שהיא.
רווקה שנהנת מהחיים כבר היום, יש לה יותר סיכוי להתחתן מאשר למישהי עם פרצוף של תשעה באב.

ואני יכולה להעיד על עצמי,
שרק כשנהנתי מהחיים, מעבודה הרוחנית שלי, מהתחביבים שלי, והיה לי כזה חיבור,
שהיה לי כל כך טוב עם עצמי, רק אז פגשתי את בעלי. רציתי להתחתן כמובן, אבל רק כדי לחלוק עם עוד מישהו את הטוב הזה.
וזה קרה לי בעוד הרבה תחומים בחיים. כשטיפלתי יפה בדירה השכורה והלא משופצת והתאהבתי בה, השכרנו דירה יפה יותר.
כשלקחתי אחריות שהילדים הם שלי וזה התפקיד שלי לטפל בהם, אז הפסקתי לפחד ולהיות תלויה במסגרות שלהם או בעזרה חיצונית. קיבלתי כוחות ומסוגלות לטפל בהם בעצמי. אני עדיין מקבלת עזרה, אבל לכל עזרה אני מתייחסת בהכרת הטוב ולא כי "חייבים לי".

ואני עדיין לפעמים נופלת ונמצאת בעתיד שמפחיד אותי.
אבל מה שהכי עוזר לי,
זה רגע לצאת מה"אני"
ולעשות משהו טוב.
להפסיק להסתכל מתי ייגמר הפקק ולהתחיל להנות מהנוף או לחייך לאדם שעובר.

מה אתן עושות עם הנשירה אחרי הלידות?

אז הנסיכה ב''ה כבר גדולה והגיע הזמן לעבור לעגלת טיולון... הבעיה שהיא ישנה רק על הבטן ורק בעגלה.
אפשר לישון על הבטן בעגלת טיולון?
אם לא יש לכם עצות מה לעשות ואיך מרגילים לשינה על הגב/ בלי נדנודים(הסיבה העיקרית לזה שהיא ישנה בעגלה ולא בעריסה...)?

לפני שעתיים ועשיתי לה מקלחת.. ועדיין היא עם חום..
נראלי שיניים.. כי ידיים בפה כל הזמן.. אבל כמו סמרטוט..
מה לעשות?
היום השארתי אותה איתי בבית והייתה ממש חלשה

פשוט נהיה ילד קטן וקשה
מרדן
לא רוצה כל דבר
לא זורם
אם משהו לא בדיוק כמן שרוצה ובדרך שלו- צורח
בוכה מכל שטות או מתבכיין
היום בכה מאוד פתאום קלטתי שחזר מהגן עם טןסיק אדום ממש !!! מיד כתבתי למנהלת של המעון.
בנוסף יצאו לו זוג שיניים. אבל כבר יצאו בימים האחרונים וזה נמשך.

קשה לי מאוד. רק לפני שבוע סיימתי ללמןד אחרי חןדשיים שישבתי בלי הפסקה 10-12 שעות ביום ללמוד. וחזרתי יופ אחרי המבחן לעבודה. אני עוד לא בלופ. הבית הפוך. בעלי בישל. אני חוזרת מהעבודה עייפה ואז כל הערב רק מלחמות עם הקטן ואין זמן לכלום.

העיקר רצינו היום זמן זוגי. לצאת לדייט. וצריכה גם לטבול. לא רואה את זה קורה בכלל. אני גמורה פשוט גמורה!
לא רואה איך אני גם עובדת בצורה נורמלית וגם חוזרת להיןת אמא נורמלית (אני באמת ידועה ביכולות ההכלה שלי, כל היום מלטפת מדברת מרגיעה ושרה- אבל גם לי יש סף לצערי) , וגם חוזרת לזוגיות נורמלית.
אוף הצילו

אז ב"ה התחלנו גמילה(לא נשארו הרבה ברירות עוד רגע גן עירייה😅😅)
כבר שבועיים שהמתוקי בן שנתיים ותשע גמול יום ולילה
סך הכל עברנו התקדמות משמעותית התחלנו כשהוא ממש מפחד מהאסלה וב"ה היום יושב בה יפה ועושה עוד יש קצת פיספוסי פיפי פה ושם אבל סך הכל הוא מרגיש כשיש לו ואפילו היום הלך ועדה לבד
הכל טוב ויפה עד שמגיעים לקקי
מאז שנגמל הוא קבוע עושה את הקקי בתחתונים הוא לגמרי מרגיש אותו ואפילו מתאמץ כדי שיצא(מאז הגמילה לדעתי הוא מאוד מתאפק עם הקקי אז יותר קשה לו לעשות ויש לו סוג של עצירות)
אני משתדלת להגיב בנחת ובענייניות להכניס למקלחת לטפל ולהמשיך כרגיל אבל בגלל שזה ממשיך אשמח לעצות איך אפשר לעזור לו להצליח לשחרר באסלה
אני מרגישה שיש לו מזה חשש מאוד גדול והוא גם ילד מאוד איסטניסט וממש נגעל מקרי עוד כשהיה עם טיטול
עצות טובות יתקבלו בברכה

מישהי יכולה להסביר איך עושים את זה?

הבת שלי בת שנתיים ושמונה חודשים ועולה לגן. התחלנו גמילה עם ישבנים ולא הלך ועברנו לסיר
יש התקדמות - כשהיא מתיישבת בסיר היא מצליח לעשות, אך הרבה פעמים קמה באמצע מפחד מהזרימה של הפיפי ובוכה שהרצפה מתלכלכת.
הבעיה המרכזית היא שלמרות שהיא מזהה שיש לה ולעיתים גם אומרת היא מתנגדת להליכה לסיר עושה את זה רק כי אני מתעקשת שהיא צריכה לעשות בסיר (אני גם רואה שהיא צריכה כי היא מתעסקת באיזור ולא נינוחה).
היא גם אמרה שהיא לא אוהבת את הסיר וכל הזמן אומרת לא בסיר ומבקשת טיטול וגם אומרת שהיא רוצה לישון (כי כרגע אני משאירה אותה עם טיטול בשינה).
איך אני גורמת לה שתרצה מעצמה ותלך בעצמה לסיר כשהיא צריכה?
אשמח לכל עצה
תודה!!

או שככה עד הלידה?...

 

כל דבר קטן מתסכל אותי, אני בוכה משטויווותתתת, מעצבנת מכל פיפס, קשה לי עם רעש...

 

לא כיף...

 

(ובכלל יכול להיות שלא עברתי איזה 2 מבחנים ויש לי מועדי ב’, ומחר ישלי עוד מבחן ואני לא 100% מוכנה וזה מפחיד אותי כי כל המועדים ב הם יום אחרי יום כשאני ממש ממש ממש בסוף שמיני...)

ןוזנ עושה לי עוד יותר לבכות😥

 

חיבוקים? מישו?...

בכל מיני תחומים.


יש מה לעשות עם זה?