פורום הריון ולידה (עמוד 1442)

התכוונתי שלא קיבלו הורמונים…. זריקות/כדורים וכו…

בהריון הגוף משתנה
לא תמיד זה רק בטן ורק בזמן שמתאים לנו
זה גם הורמונים
זה התרחבות אגן
זה נפיחויות ברגליים


בקיצור, יכוליות בשבוע 12,שהרחם יוצאת כבר מחוץ לאגן שתצא לך בטן... בעיקרון עם חולצה רחבה זה ניתן לטשטוש ברוב המקרים.

אני רזה מאוד,

אין לי שומנים בבטן בד"כ. ובטן הריון פשוט יוצאת לה כ"כ מוקדם שכבר א"א להסתיר 

פשוט שחררתי את זה.

שידעו.

שיתפללו אתי שהכל יעבור בשלום.

לא נורא (:

גם אני שבוע 12. כל כך מזדהה.. יצאה לי הבטן, בא לי למות!! ממש רואים, ובחורה חסרת טאקט בעבודה אפילו שאלה.. הייתי מזועזעת!! עניתי שכן, הלכתי לבכות בשירותים אחרי זה.
אני מנסה להסתיר בכל הכוח אבל אני מרגישה שכולם מסתכלים על הבטן, וזה כל כך מביך ואני כל כך עצובה.

הדבר היחידי שאני מנסה לעודד אותי ואותך- שזה מבורך, הריון זה דבר נפלא ומבורך ואם יצאה הבטן אין לנו כל כך מה לעשות .. רק לומר תודה על ההריון הזה

אני מבינה שקצת מבאס ולא נעים, אבל לא נורא בכלל❤

להיות בסך הכל בשבוע 12, ושכבר רואים עלייך את ההריון בשלב כל כך מוקדם, זה מביך אותי

וכשהיא שאלה אותי, הבנתי סופית, שזה לא בראש שלי, אלא שבאמת יצאה הבטן ורואים כבר.

יש איזה רצון משותף להרבה בנות שמתי לב, שהבטן לא תצא מוקדם, וכמה שיותר מאוחר יותר טוב..
אז נכנסתי לתוך המערבולת הזו ״שרק לא תצא הבטן״ והיא יצאה .. אז לקחתי קשה.

אולי זה בגלל שעדיין נשארה לי הבטן מההריון הקודם… ילדתי לפני 8 וחצי חודשים

והרצון הזה נובע מרצון פנימי בדכ לשמור על הפרטיות שלי כמה שיותר, ושאני אחליט אם ומתי לשתף.

אבל לא כך זה הריון.
הריון זה דבר שמוגדר כדבר שרואים אותו, בשלב כזה או אחר. וא"א לשלוט מדי על זה (נניח יש זמן שכן חולצות רופפות יכולות להבליט פחות וחולצות צמודות להדגיש מאוד... אבל בגדול...)

אז אולי לעשות עם עצמנו עבודת מחשבה כזו... שזה מה שה' רוצה. וזהו. להבין שזה לא באמת פרטי פרטי שלנו... כך ה' החליט....
בכלל- אבהת ילדים זה לא פרטי שלנו, אנחנו עושים מצוות פרו ורבו, רוצים להיות שליחים נאמנים... אז לפעמים הדברים קצת פחות פרטיים במציאות הזאת (כמו מי שהוא רב גדול... עושה שליחות גדולה, והחיים שלו פחות פרטיים...)

אני מבינה שזה לא נעים וזוכרת שגם לי זה קצת הציק
אבל בסוף- יראו מתישהו
למה זה כזה מביך?

חיבוק ❤️
מתי אנשים יפסיקו לדחוף את האף???

אני שונאת להסתיר ומתה כבר לספר
אבל זה שיצאה בטן לפני שקיפות ולפני חודש רביעי זה מה שמתסכל אותי
כאילו הכי בכיף שאהיה שמנה אבל אפשר עוד שבועיים?
זה מה שמבאס...

גדלתי במשפחה הרבה יותר גדולה..

אבל מרגישה שיש לי המווווןןןןן

למה עוד ועוד?

כל פעם הפסקתי את המניעה כשחשתי בור בבטן וצורך למלא אותו,

כשהרגתשישיש לי עוד מלא אהבה לתת.

כשאני ובעלי הרגשנו שיש לנו כוח לגדל עוד נשמה של הקב"ה ולחנך אותה לתורה ומצוות.

כשפחדתי שעוד רגע ולא אוכל להביא עוד ילדים

כשהיה לי חשק להביא לאחים שבבית עוד מתנה אח כשברגשתי כמה הקשר עם האחים שלי משמעותי לי.

נראה לי יש לי עוד מלא סיבות אבל זה מה שעולה לי הרגע

אני רואה שתמיד התמקדת בטוב
כלומר לא חשבת דווקא על העול הכללי שזה מוסיף

ב"ה אמא ל5 ועוד אחד בדרך. הגדול בן 10 וחצי. בעז"ה שה' יתן כוח לעוד ילדים בהמשך (אנחנו צעירים יחסית)

קודם כל אמונה ברבש"ע! פשטות, בטחון ונחת.
אם נחשוב כל הזמן על מה יכול להיות, ומה יהיה אם ואיזה צרות או קשיים יכולים לנחות עלינו, אז באמת קשה מאוד לתפקד ולרצות להכניס את עצמנו או ילדנו לעולם כזה. "שומר פתאים ה'"- הכוונה שה' שומר מכל מיני פתאומים והפתעות לא צפויות. בלי השגחה אי אפשר לחיות. תמים תיהיה עם ה' א-לוקיך. באמת לחשוב שבעז"ה הכל יהיה טוב, והילדים לא יהיו עם בעיות מיוחדות וכו. כמובן שאם יש קושי מסוים שעולה עם אחד מהילדים מעבר לקשיים הרגילים של הנקה, שינה, כאבי שיניים וכו', אז כדאי לעצור ולחשוב אולי ללכת יותר בנחת. אולי צריך עכשיו הפסקה גדולה יותר לפני הילד הבא.
אבל בפשטות- ילדים זה שמחה! יש קשיים, יש התמודדויות, יש שעות מעייפות אבל לא בגלל זה נעצור את השפע העצום והמבורך הזה שנקרא ילדים ומשפחה.

וב"ה זכינו שילדנו בכל גיל שהוא, ממש ממש שמחים מכל אח שמתווסף למשפחה.ב"ה ובל"ע מעולם לא היה אצלנו קנאה כשנולד אח. ולהפך. מבחינתם שיהיו גם עוד 10 ילדים. (וזה לא שהבית מרווח. צפוף מאוד כרגע. וזה לא שאנחנו קונים להם כל דבר. ממש לא. וחוגים זה די נדיר והשנה בכלל לא הרשנו למרות שמאוד רצו. והם עוזרים הרבה בבית. ושומרים על הקטנים. ומתעצבנים מהקטנה שהורסת להם דברים ומעצבנת בכוונה, אבל יחד עם זה חולים עליה ורוצים עוד אחים חמודים כמוה).

בקיצור, הכל שאלה של נקודת מבט בעייני. איפה הפוקוס.

אני עם ארבעה
ודווקא ביניהם הם יחסית מסתדרים ומאוד שמחים אחד בשני
אבל האחריות הכללית שיש לנו ההורים ככ עצומה..
שה' יתן לנו כח בעז"ה

אני פשוט מנסה להבין
אם טוב עם מספר מסויים של ילדים
ומסתדרים עם הדברים הטובים שבזה וגם הקשים יותר שיש לפעמים
למה להוסיף לזה עוד ועוד? מה מניע אותך להביא עוד.
בגלל שכיף לאחים?

לא רק בגלל שכיף לאחים. ממש לא. אבל בהחלט זה נותן כוח.
אבל הגישה שלנו -של בעלי ושלי, היא באופן כללי שברור שכן, והשאלה רק מתי. כלומר, אם כמו שאת כותבת, הכל טוב ויפה ב"ה בסה"כ, אז למה לעצור פה? כשהיו קשיים שהצריכו אותנו לחכות, אז חיכינו. אבל אם לא, אז הגישה היא שיש כוח וב"ה רוצים להמשיך עוד. רואים את השמחה והטוב שבמשפחה גדולה. את היתרון. את הברכה בזה שטוב לבני המשפחה, שיש כוחות, את הרצון למשפחה גדולה ולכיף בזה.
לגבי האחריות שיש- זה נכון שיש הרבה אחריות. אבל עם השנים והילדים לומדים איך להתייחס נכון לדברים, איך לקחת בפרופורציה, מה דורש טיפול ואיזה. וגם יש דברים טכניים שעם השנים עוברים לשאר בני המשפחה ולא הכל על ההורים. ויש דברים שפחות תלויים בגודל המשפחה כמו לשלם חשבונות של חשמל ומים (סתם דוגמה. לא עלה לי כרגע משהו אחר יותר מעשי)- ההתעסקות היא אותה התעסקות לא משנה כמה ילדים יש לך. אבל לקחת ילדים לטיפול ברור שזה משתנה לםי כמות הילדים. אבל יכול להיות משפחה עם 2 ילדים ומליון טיפולים וועדות רפואיות ומשפחה אחרת עם 9 ילדים ובקושי התעסקות בעניינים כאלה. כך שאם רגוע עכשיו סביר להניח שאפשר למתוח עוד קצת את היכולת שלנו ולהוסיף עוד ילד. ואם אחרי תקופה נניח שנה-שנתיים רואים שעדיין ב"ה אנחנו בגבול היכולת, אז אפשר לחשוב ולהכניס עוד ילד למשפחה.

מלאה באמונה! איזה כיף לקרוא.. 

 

זה ממש ממש אחריות גדולה, ועומס גדול, ודורש המון כוחות.

מילת המפתח שלי היא שליחות.
משפחה גדולה היא ממש חלום שלי שחלמתי כל השנים ואני רואה זכות להגשים את החלום. ומוכנה לעבוד קשה בשביל זה.
אני מסתכלת על גיסתי המדהימה שהיא רופאה מומחית ורואה כמה שעות, ימים, חודשים ושנים היא השקיעה בלימודים ותורנויות ובהתמחויות ובדרך היא ויתרה על המון דברים אחרים - ואומרת לעצמי שכמו שהיא השקיעה ונקרעה ולא ויתרה על החלום שלה גם כשהיה ממש ממש קשה, גם אני משקיעה ומוכנה לעבוד ממש קשה ב"קריירה" של בנין הבית שלי.

ושילמתי הרבה מחירים:
ויתור על בניית קריירה והתפתחות מקצועית בתחום שאני ממש אוהבת (עדים יש לי חלום לחזור לשם אולי עוד כמה שנים..)
קושי גופני ממש ממש גדול - גם כאן מקווה להצליח בדיאטה ולחזור לעצמי כמה שאפשר.
ועומס, ושנים של חוסר שעות שינה ועייפות ובית מבולגן..

אבל זה בשביל שליחות גדולה ואידאל שאני ממש מאמינה בו.

וזה הדבר השני:אמון.
יש לי אמון מלא שאם שרב"ע בוחר להוריד לעולם נשמה דרכי, הוא נותן לי את הכלים והיכולת להצליח בגידול שלה.
זה לא מבטיח שיהיה קל וזה לא בא מאליו.

דבר נוסף זה באמת התמסרות ופניות של שני ההורים.
המון שנים (כמעט 15) הייתי כמעט רק בבית בגידול הילדים, ובשנים האחרונות אני עובדת אבל רק חצי משרה.
בעלי גם מסדר את השעות שלו ככה שיש חו המון שעות בבית והוא אבא ממש נוכח ושותף מלא בגידול הילדים.
אני לפחות לא הייתי מצליחה לגדל ילדים כל כך צפופים לבד.

וכן, עם השנים המאמץ וההשקעה הם פחות בהיבטים הפיזיים של הגידול ויותר בהיבטים החינוכיים, הרגשיים ושל בניית הקשר איתם.
אבל - הם הופכים ליותר יותר ויותר החברה שלי ואני מוצאת את עצמי גם מקבלת המון מהקשר איתם גם כשהוא מאתגר וקשה.

באמת שהמניע הכי גדול שלי בסוף הוא תחושה של שליחות ושותפות עם בורא העולם בתיקון העולם בדרך הזאת.
זה לא מוריד מהקושי אבל נותן לו משמעות ועוזר לי במאמץ ובוויתורים של מחייב.

חיזקת גם אותי!

יש לי חמישה ושישי בדרך. הגדול לא גדול בכלל. הם נחשבים צפופים מאד.
אני חייבת להגיד שאני פשוט אוהבת את זה.
אני אוהבת את התחושה שאני הולכת ביחד עם הקב''ה ומביאה עוד ילד יהודי לעולם.
לעולם שרצו לכלות אותנו המון פעמים ואנחנו ניצחנו.
יש לי סבתא רבה ניצולת שואה וכל ילד מחדש זה מבחינתי הנצחון שלה.💪💖
חוץ מזה שאני אוהבת את השמחה של הילדים. את החיות. המתיקות. את היכולת שלי להשפיע ולגדל ובעזרת ה' שנצליח לעשות את זה טוב בעזרת ה'...🙏🙏🙏

האמת שכל פעם מנענו לתקופה עד שפשוט הרגשנו צורך בוער לעוד ילד.

ואני ממש צעירה. אבל יודעת שמתישהו אני אפסיק
כי אני לא רוצה ללדת בגיל מבוגר. ובאמת קשה לי לחשוב על זה.. שמתישהו את אומרת לגוף די.

שיהיה בשמחה תמיד ובקלות. והכי חשוב בנחת ובטוב.

מהסיבה הפשוטה שכשיהודיה מאמינה אני יודעת שהיו לי קשיים בחיים וה' היה איתי שם.
וכי אם משהו חשוב לי ואני מבינהמאת הערך שלו..ושמחה בו ובוחרת אותו- אז אני אקח את האחריות גם אם זה קשה.
אני גם לא מרגישה צורך לחכות שיהיה קל
אני מבינה שהקושי הוא נלווה לגידול מצד אחד
מצד שני אם קשה לי אז נחשוב יחד כזוג מה יכל להקל
אני דואגת לשמח ולחיות את עצמי ביום יום ולתת לעצמי זמן עם עצמי להתמלא
מדמיינת את הפלא שנותר עכשיו..את איך זה יהיה כשכולם יגדלו ממש..איזה מתנה אינסופית!!
איזו זכות להביא לעולם נשמות ..איזה זכות להיות הבית עבורם!!
זה שווה הכל עבורי
מעבר לזה שאני פשוט מגלה כמה אהבה יש בלב עבור כל אחד
כמה כל אחד עולם שלם
וכמה הם מגדלים ומעצימים אותי ואת מי שאני
וכם מרגישה שזה השליחות שלו עבורי אז מרגישה זכות שהאמין בי שוב ושוב..

ומשתדלת לא לתת לרושי לספר לי את הסיפור..לא שרכו לראות את החיים
זה קושי מבורך
הרבה היו מתחלפות איתי
אז מעדיפה רק לחשוב ולהתפלל להתמלא יותר בכוחות, להיות חזקה ושמחה עבורם

ואני אישית מכורה קשות ללהיות בהריון וללדת( לא כי זה לא קשה או כואב) חוויה מטורפת מבחינתי..ואוהבת קטנטנים במיוחד.. למרות שלא ישנים וכו...
אז זה מן תאוות חיים כזאת שבכלל לא מהשכל..רק חושבת על זה שלא נשאר לי הרבה שנים ללדת ומצטמררת...

במיוחד שבתקופה האחרונה התקבצו כמה וכמה קשיים לילדים שלנו שדורשים את טיפולנו, וכל הזמן אנחנו בחששות שנפספס ולא נטפל כמו שצריך בכולם...
ובכל זאת:
תמיד חלמתי על משפחה גדולה. גם גדלתי במשפחה כזו, וזה היה לי מאוד כיף וטוב. (אני הבכורה - אז מצד אחד זו אחריות גבוהה, מצד שני גם "מעמד" מכובד)
היום, עם כל הקושי והבלגן, זה משמח אותי לראות את העליזות שלהם ואת החיים שלהם ואת הקרבה ביניהם. כמעט לא יקרה מצב שמישהו מהם משועמם לבד, כי כמעט תמיד יהיה עוד אח לשחק איתו ולפטפט איתו.
זה גם מיוחד לראות את ההתפתחות שלהם, כל אחד בנפרד וכולם ביחד. זה מדגיש לי כמה כל אדם הוא עולם ומלואו - אם אפילו בין הילדים הפרטיים שלי אין אף ילד שהוא העתק של אחיו (כן, אפילו התאומים הם לא העתק-הדבק ).
ואני חושבת גם שככה יש לי יותר הזדמנויות לחוש את קרבת ה': כשיש לי קושי עם ילד, אני פונה לשותף השלישי בו, ומתפללת לה' שיצליח אותו ואותנו כהוריו. כשיש הרבה ילדים - יש הרבה הזדמנויות לתפילות כאלה ולקרבת ה'...
וגם במובן הפשוט - ה' בעצם שיתף אותי ואותנו בבריאת עולמו, כי כל ילד שהוא נתן לנו הוא חלק בעולם הזה, ואם יש לנו הרבה ילדים - יש לנו הרבה חלקים בעולם...
במובן האישי שלי - אני בכל מקרה לא טיפוס של "אשת קריירה", ומאוד מתאים לי להיות בבית, אז הגיוני ש"על הדרך" גם אלד ילדים ואגדל אותם...

יש הרבה מה לחשוב על זה ולקבל חיזוקים. ויש כמובן הרבה לאן להתקדם ולהשתפר.
בינתיים אני כותבת לך - ומחזקת את עצמי...
(ולפני כמה זמן כתבתי שיר בנושא, אחרי שיחה עם חברה יקרה. אני צריכה לקרוא גם אותו שוב כדי להתחזק...)

אבל תשובות מדהימות ומחזקות
ממש עושה טוב לי לקרוא אותם

כל כך כיף לקרוא! הלוואי שגם אני אהיה אמא למשפחה ברוכה ואשמע כמוכן

זה מחזק!

 

 

 

האמת, רציתי הרבה ילדים, ובכל פעם ממש רציתי עוד תינוק. הקטן שלי כבר,בן 4 וכשהוא היה בן שלוש היה לי שוב חשק לעוד תינוק, אם היתי צעירה יותר, מאמינה שהייתי מנסה שוב.
לגבי אחריות, בטבע שלי אני לא חוששת מאחריות, גם בעבודה שלי יש לי הרבה אחריות, זה החיים בעיני, כל עשיה משמעותית בחיים באה עם אחריות.
דבר נוסף, אני לא עסוקה בלחשב יותר מידי על בעיות עתידיות, משתדלת להתמודד עם מה שעומד לפני כרגע, ומה שיגיע נתמודד איתו, לכן כשהחלטתי ללדת עוד ילד ועוד ילד, לא חשבתי על כל הבעיות העתידיות בחיים, אלא רק על אם יש לי כח עכשיו לעוד הריון ותינוק. וברגע שהיה לי כח, המשכתי לילד הבא.
לא יןדעת אם אצליח להסביר, לפעמים היה לי ממש חשק לעוד ילד שגבר כמעט על כל שיקול )
( חוץ מכוחות עכשווים).
זוכרת את עצמי מסתכלת על הילדים שלי ואומרת הם כ"כ נהדרים, איך אני יכולה לא לללדת עוד אחד?( אל דאגה הם גם רבים , בוכים ועושים שטויות כמו כל ילד)

בס״ד

שולחת לך הרבה אהבה יקרה!!

כל כך קשה לקרוא אותך
הלוואי שהכל יסתדר ויפתר לטובה בקרוב

הכי טוב שתתיעצי עם רופא

לק"י

וב"ה אני לא חלשה, יותר עייפה אחרי העבודה.
ובא לי לישון שבוע כמו דוב קוטב.

אמאל'ה לא חשבתי שאחרי צהרים עם דני ילדים זה כל כך מתיש

במיוחד אם היית מותשת קודם...

 

שאני תוהה לעצמי למה בכלל רציתי את הטוב הזהה מלכתחילה

אני חלשה, לא עייפה.

וזה יותר מתסכל...

כאילו- את לא ישנה, לפחות תעשי משו! אבל אין לי כח!!!

הוא קצת נמוך.

אני לוקחת פרנטל, בינתיים לא מרגישה שיפור..

בטעם פירות כזה
כמו האבקה בשקית שהיו טובלים עם סוכריה

לק"י

תתייעצי עם הרופא- אולי עדיף ברזל על פרנטל.

חולשה נובעת לפעמים גם מחוסר בויטמין B12.

וגם אם הכל תקין בתחילת הריון זה ממש לגיטמי להרגיש עייפות, אני גם הייתי ככה חוזרת מהעבודה ולא מסוגלת לעשות כלום.

זה באמת מתסכל..

אבל תזכרי שזה הכי בסדר בעולם.

ברזל וB12 זה לא אותו דבר?

מחסור בB12 זה לא טוב בכלל, זה פוגע בעיקר במערכת העצבים ובזיכרון, ולכן מרגישים עייפים כי יש פגיעה בעצבים.

לי היה מחסור מטורףף שלא ידעתי עליו ועוד לפני שהייתי בהריון הייתי בעייפות תמידית ואז עשיתי בדיקות דם וראיתי את זה ומיד הרופאה התקשרה ואמרה לי לקחת.

לפחות יש לי תירוץ כי אני בתחילת הריון... חוזרת מהעבודה ישר לספה ונרדמת כל יום ב6/7

ישם מתחם ענק של מתקנים לכל הגילאים וגם שולחנות ודשא

כיבוד-פיצה וחטיפים

ליד מלחה וגן החיות התנכי

פארק טדי יש שם מזרקות מים
ובריכת מים שאפשר להכנס
גן סקאר

סאקר, לאחרונה עמוס מאוד
פארק ירושלים, פחות מתאים למשפחה ללא רכב
טוב, תודה, נראה מה נחליט.

ברמת אשכול. יש אוטובוס ממש קרוב לשם.

גן סנהדרין בסנהדריה- נחמד... וקרוב לצומת בר אילן.

 

כיבוד- פיצה וסלט. ושקיות יומולדת או חטיפים קטנים)

או פיתות, פסטרמה, חמוצים ןכן'

או כל מיני גבינות ולחמניות

פלאפל

יש שם יחסית מרחבי דשא (בשיפוע) וכמה שולחנות. גם הרבה מתקנים.
ויש גם סופר קרוב, אז אפשר לקנות גם דברים כמו גלידה.
ויש גם גן באזור בית הכרם, נדמה לי שקוראים לו גן הפלאות.

מעוניינים במקום משוחרר יותר
זנים לא הייתי בכן העצמאות, יש פה מי שהיה לאחרונה, יש שם משהו, שופץ לאחרונה?

יש שם מרחבים עצומים של דשא, ממש יפה! והמון ספסלים וגם ספסלי פקל (עם שולחן). יותר למעלה בפארק יש מתקנים אבל לא המון..

חשבתי על זה שכן העצמאות בקרבת המדרחוב ככה ניתן לקנות גלידה או משהו מתוק בקצפת.
נכון, זה קרוב יחסית

נראה לי שקוראים לו גן אלמליח
מתקנים לכל הגילאים,
מגלשות שוות ומתקנים שווים כמו החדשים בגן סאקר.
ודשא!
ממש נחמד דם.
ואפשר להגיע בתחבצ

אני גרה ממש קרוב, ודי משתדלת להתרחק משם, כמעט כל פעם שאני שם יש ערסים, ומלא בני נוער ערבים שמתחילים את הילדים וזה

במיוחד בירושלים. הייתי נזהרת אבל לא נמנעת מלהגיע... גם בגן סאקר יש ערבים וערסים

היינו שם שדי בוקר אחד והיה ממש ריק. נדע לקחת בחשבון בתכנון הביקור הבא

עמק הצבאים

בבית מרקחת או בפארם, אבל הם גם יכולים ליפול. יש אטמים שמתאימים אישית במכוני שמיעה, הם יושבים טוב ולא נופלים.

בס״ד

(לא שמתי לב אף פעם שתינוק בקושי ממצמץ...!

ומעניין, לא שמתי לב..
אנסה לבדוק

אבל זה גם כתוב בויקי =)

אם לא כיבסת בהרתחה/בכלל יש סיכוי שיעבוד.

איך שוטפים? זה מתנדף?
יש נזקים?

מכבסים כרגיל

גם אפשר לשים?

אבל זה לא מוריד לגמרי.
אחרי זה צריך למקות עם מגבון או משהו כזה.

)מקווה שזה בסדר שאני שואלת גם...)
זה רק לבגדים לבנים?
או שאפשר גם לצבעוני?

אולי זה פחות מרוכז ויותר יקר אבל זה מכיל אותו חומר בין היתר

זה לא משהו שכולם מחזיקים בבית.

אז קיוויתי שאולי מי חמצן יהיה יעיל יותר
תודה!

בס״ד

כתמים ישנים.

(אף פעם לא שמעתי על מי חמצן, מסקרן... האם זה מוריד גם כתמים אחרים חוץ מדם? @מוריה, @אפונה)

ולכן זה יעיל.

לא יודעת אם מנקה עוד כתמים.

דשא פירות וכו'

תסחטי לימון על הכתם, שעתיים בשמש וכביסה רגילה. לפעמים צריך שני סבבים אבל עובד מעולה.
לפעמים לפעמים נשאר סימן בהיר קטן במקום.
עובד גם על כתמים ישנים

לא יצא לי לנסות מי חמצן. אבל עד עכשיו שטיפה וקצת שפשוף במים קרים היה מספיק אצלנו.

אחזור לדווח

ויש אתר בשם מקווה.נט, נדמה לי, שיש בו את שעות הפתיחה של כל המקוואות.

כדאי לבדוק על מקווה ספציפי. 

בעיקרון כפי הידוע לי רוב המקוואות פועלים מצאת הכוכבים ועד שעתיים-שלוש אחרי אבל יש גם כמה מקוואות תורנים שפתוחים עד יותר מאוחר בלילה.

בכל מקרה שווה לברר כי זה כן קצת משתנה בין המקוואות. ומצטרפת להמלצה על מקווה נט

מכירות מקווה באזור תלפיות?

שעות פתיחה של כל המקוואות בעיר ומספרים של בלניות.

היה לי ככה קבוע... רגישות בשדיים ממש ביום יומיים של הביוץ ואז היה עובר לשבוע וחצי וחוזר לפני המחזור...

מודעת מאוד לגוף שלי
ותמיד ידעתי על ההריון איזה 4-5 ימים אחרי הביוץ
ברור שבבדיקה עדיין לא הופיע פס
אבל הרגשתי שמשהו שם קורה
בהצלחה,
תחזיקי מעמד עוד כמה ימים ותבדקי הריון במקלון
וסתם אם באלך שתפי אותנו אם התחושות באמת היו נכונות

עשיתי היום בדיקת הריון ויצא חיובי.
במקביל יש קצת דימום.
מקווה שזה לא אומר שהלך ההריון

השתרשות. תקווי שילך וידעך ושלא יהיו כאבים חלילה...

ממליצה לעשות בדיקת בטא ופרוגסטרון.

נקווה לטוב

היו לי גם דימומים בערך עד שבוע 8.. ב''ה עבר והסתדר בע''ה הכל יהיה בסדר!

לפעמים עולים בפיקים ונעצרים ככה לפחות היה אצל הרבה פעמים
אבל בכל מקרה מה שהכי עוזר זה להשתדל לשמור על תזונה מאוזנת וארוחות מסודרות(לא להתקטנן על קלוריות אבל גם לא לזלול שטויות) ואולי לעשות הליכות בערב כדי שתהייה פעילות כלשהי בגדול ככה את אמורה לעלות מאוזן
לגבי הדימוי גוף מוכר לי ממש כי אף פעם אין לי בטן עגולה ויפה אלא תמיד אני מזמינה מלא בירכיים אבל עדיין לנסות לזכור שזה שלב מהמם שבו את יוצרת חיים וגם עוזר מאוד להתחדש בבגדים וגזרות שמחמיאים להריון בהצלחה

גם אני לצערי מהמשמינות בעיקר ביריכיים בהריונות , ואני ברגיל שלי בחורה רזה

מתוסכלת מזה שלא מרגישה טוב עם עצמי בהריון שכל כך חיכיתי לו..

כולם סביבי אומרים שאני בכלל לא נראית בהריון וזה אפילו יותר מעליב כי כאילו מה אני סתם נראית שמנה?!

 

משפיע עליי ממש

 

איזה בגדים את ממליצה באמת במקרה כמו שאת מתארת שהבטן לא הכי עגולה ויפה והיריכיים השמינו?

 

אשמח לקישורים במידה ויש..

הגזרות שלה בדכ רחבות עם חגורה ואז זה מצר את המותניים ומטשטש את הירכיים
כל הריון קונה אצלה כמה שמלות וחורשת עליהם עד הלידה

אפשר להגיש תביעה ייצוגית נגד המקלדות העצמאיות

פתרון
*שיחות אישיות -
תגובה שהכותב הגיב, 3 קוים, שיחה עם המחברת
*מסרים
פורומים עדכני-3 קוים למעלה בצד ימין של העמוד-שיחות אישיות-3 קוים בצד שמאל של העמוד-מסרים