כבר שבוע שהתינוק לא הכי רוצה לינוק. בן חצי שנה ואצלי בדר"כ זה סימן או להריון או למחזור.
אז מחזור עוד לא הגיע עד כה. בדר"כ לא נכנסתי להריון כ"כ מהר בהנקה מלאה.
מרגישה מלא מיחושים בגוף ובכללי מרגישה חולשה, עייפות וכאבים כמו לפני מחזור. אבל כבר יותר משבוע!!!
עשיתי כמה בדיקות הריון ביתיות והכל נראה שלילי....
מתלבטת אם ללכת לעשות בדיקת דם בכל זאת או לסמוך על בדיקות ביתיות??
עשיתי כבר כמה ואין לי כוח לבדיקת דם כ"כ. בדיקות ביתיות בדר"כ אמינות לא?
מה אומרות?
על בדיקות ביתיות.
שבדיקות ביתיות לא הראו תוצאה נכונה
וגם שמעתי מחברה שבביתית יצא שלילית ובדיקת דם חיובית
והבטא יצאה גבוהה?
כי פעם אחת עשיתי בדיקה שיצאה חיובית והבטא הייתה 29.
ב"ה ההריון התפתח טוב והכל בסדר.
אבל הסקתי מכך שמזהה הריון בבטא ממש נמוכה...
במקומך היתי מחכה עוד שבוע ואם לא הגיע המחזור, אז עושה בדיקת דם
ואם יוצא שלילי אחרי עוד שבוע
לפעמים לגוף לוקח זמן לקלוט שזה "חיובי" , במידה וזה הריון..
גם בבטא נמוכה
בדיקות ביתיות בדרך כלל כן אמינות.
לא נראה לי שהייתי הולכת לעשות בדיקת בטא בדם בלי בדיקת הריון ביתית חיובית.
יש לי טיפה רגישות בחזה כשיונק לפעמים
הרופא שלי (ועוד רבים לפי מה שאני יודעת) מאבחנים סכרת ודאית (ולא טרום סכרת לדוג..) רק אם יש 2 ערכים חריגים לפחות.
אוף, יודעת שזה נקרא מאד מוקדם. לא יודעת למה הרופא התעקש שצריכה כבר ב20(!!) לעשות העמסה של 100 בגלל שבהריון הקודם היה לי סכרת.
ואני עוד לא ממש הקשבתי והלכתי רק השבוע, באמצע 22, כי שבוע 20 יצא בפסח וגם לא הרגשתי טוב..וידעתי שעקרונית עדיף מאוחר.
אני ממש מקווה שהוא לא מתכנן לשלוח אותי שוב מאוחר יותר, למה לא יקרה. הבדיקה הזאת מבחינתי גרועה כמעט כמו הסכרת בעצמה. (אני עם היפראמזיס אז לא להקיא ככ הרבה שעות ועוד אחרי כזה דבר שנכנס לגוף, ואחרי צום!!, זה ממש משימה בגדר הבלתי אפשרית)
אוף. גם אני מקווה.
עקרונית הסכרת פעם קודמת היתה ממש מפתיעה, כי אין לנו כלום במשפחה , וגם לא היתה שום סיבה הגיונית (עודף משקל לדוג) . והייתי אחרי קורונה. אז ההנחה הרפואית היתה שהסכרת נגרמה מהקורונה...
ולכן הגיוני מאד (הלוואי הלוואי!!) שלא יהיה שוב.
מתואמתחברה שאלה אותי בתחילת תחילת ההריון של הבת שלי מה עובר עלי וממתי אני כזאת חרדתית..
כמה חודשים אח"כ עניתי לה שמהרגע שנכנסתי להריון נהייתי חרדתית ברמה אחרת. וזה מזה לא אני בעיקרון....
ועכשיו בעלי חייל ואני עוד ניותר מפחדת ועצובה מזה
ועם כל ההפחדות שרצות עכשיו בתקשורת... לא הצלחתי להירדם בלילה...
הוא יודע לשתות מכוס ולמד יפה לשאוב דרך הקש, הוא פשוט לא רוצה מים. אבל הוא אוכל מוצקים וחם עכשיו.
יש כוסות עם פיה מסיליקון לא מטפטפת. הם מעולות. לא צריך דווקא את הכוסות מהחברות הכי יקרות. ולאו דווקא את הכוסות של 360 מעלות.
וסתם כך בשביל הגיל שלו נראה לי הגיוני שהוא שותה מעט. במיוחד אם הוא יונק. אצלי בכלל לא הסכימו לטעום מים בגיל כזה... והיום כולם ב"ה שותים מים כמו גמלים
ובעניין המיץ בגיל שנתיים וחצי- זה תלוי אך ורק בהורים, במה ואיך הם מרגילים את הילד.
אצלי אין בכלל שתיה מתוקה בבית
אני אמא מציעה לו כל כמה זמן, אם ממש ממש חם אז הוא שותה קצת (נניח עשר מיליליטר, מוריד בקו אחד את המפלס בבקבוק) אם לא אז הוא משחק, מוצץ ויורק ונרטב כולו.לאט לאט הוא ישתה יותר מים.
אני אמא
קשוח. וקשה שצריך להסביר כל דבר.
אבל באמת אין להם מושג מה זה להיות אחרי לידה. באמת.
דיברתי על זה עם בעלי לא מזמן, והוא אמר לי שלא משנה כמה הוא ינסה להבין, הוא באמת לא מצליח להבין מה עובר עלינו. זו חוויה שאין לו שום דבר דומה אליה שהוא יכול להשוות את זה אליו ולכן הוא מרגיש די אבוד בכל העניין הזה.
אז אולי בעלך צריך שתסבירי לו בדיוק?
כתבתי כאן אתמול גם לעוד מישהי, אחרי הלידה השנייה הרגשתי שהגוף שלי מפורק. אמרתי לאבא שלי (הוא רופא) שאני מרגישה כמו אחרי מרתון. והוא תיקן אותי ואמר שזה יותר ממרתון.
תשעה חודשים הגוף שלך סחב תינוק, ולא רק זה, הוא השתנה בשביל זה. יש שינוי פיזי במבנה הגוף (לא רק בבטן שגדלה), בשביל להצליח לסחוב הריון. ואחרי הלידה, הגוף צריך לשקם את עצמו לאט לאט. אבל זה לא קורה ביום אחד. ואת צריכה את הזמן הזה, הגוף שלך צריך את הזמן הזה בשביל להתאושש ולחזור לעצמו. וזה כרוך גם בכאבים ובצורך במנוחה. וכדי שתוכלי לעשות את זה הכי טוב, את צריכה להתרכז בעצמך ובהחלמה של הגוף שלך. ולכן לא קמת להגיד להתראות. כי זה פשוט מאמץ פיזי גדול מידי בשבילך. כי כל משימה כרגע נראית כמו הר.
אולי הסבר כזה והשוואה למרתון זה משהו שבעלך יצליח להבין?
זה מובן הכעס שלך
והוא בתור גבר, קשה לו להבין את הלו"ז העמוס שלך עם ההנקות/שאיבות ושלא מרגישים טוב אחרי לידה
זה כזה מוכר ההבדלים בין גברים לנשים... שגבר לא מבין כמה אישה צריכה לנוח אחרי לידה וכמה שהסדר יום של התינוק לאכול / לישון לא תלוי בך אלא תלוי בתינוק
יש גברים שמבינים או שאת מסבירה לו ברוגע בזמן שקט
אבל לפעמים גברים לא מבינים אפילו בגיל 70, זה קטע כזה שהם לא מבינים שהסדר יום עם תינוק זה עמוס - ועד שהוא סוף סוף רוצה לישון - אז תנו לו ולאמא לישון!
זה ממש מעצבן שבדיוק כשהם הגיעו התינוק היה צריך לישון, ואין מה לעשות - זה קשה לתאם עם תינוק ותמיד זה ככה, גם כשאת בבית חולים באשפוז אחרי לידה- זה כזה מוכר שעד שיש לך זמן טיפה לנוח באים מבקרים ואז כשהם הולכים התינוק מתעורר ובקיצור אין לך זמן לנוח והכל כ"כ יוצא לא מתוזמן וכו' עם ההנקה והמנוחה וארוחת צהרים.... זה באמת לו"ז מאד עמוס עם תינוק ואי אפשר לצפות מראש
בקיצור אני ממש ממש מבינה אותך
ומצד שני אפשר להבין את בעלך למה הוא לא מבין- צריך באמת להסביר לו ברוגע שזה לא תלוי בך ושהתינוק פשוט נרדם אז והוא חיב לישון וכו' ואם הם גרים קרוב אפשר להתקשר אליהם שיבואו בדיוק כשהוא התעורר משינה וככה אפשר לנסות לתזמן שהתינוק יהיה ער כשהם יגיעו
אל תדאגי, זה לא תלוי בך השעות שיהנ שלו, לא אשמתך, את לא אחראית על התינוק מתי מתעייף ומתי מתעורר, לא נורא - יראו אותו מספיק זמן כשיגדל בעז"ה, כשהוא קטן באמת זה קשה לדעת את השעות במדויק
תסבירי להם ואל תרגישי רע עם עצמך, תני לעצמך לנוח ולאגור כוחות, לטייל עם התינוק וליהנות מהחיים, להתאושש מהלידה וכו', אל תמלאי את עצמך בנקיפות מצפון מיותרות ולא נכונות, חיבוק יקרה
יש לי על הפנים כל מיני כתמי פיגמנטציה ושאריות צלקות מאקנה,
ובנוסף יש לי שיזוף רק במצח שלא יורד כבר הרבה מאוד זמן.... כשאני מרימה קצת את השיער שמכסה את תחילת המצח - רואים ממש הבדל בצבע העור.
אשמח להמלצות על קרם או סרום או אולי משהו טבעי (שמעתי שלימון יכול להבהיר) להבהרת העור שבאמת עובד.
תודה!
אאלט שככה קוראים לו.
היתה לי פיגמנטציה מזעזעת על חצי מהצוואר, ממש כל הזמן העירו לי שאני מלוכלכת 🤦♀️ זה באמת היה נראה...
וזה ממש עזר לי תוך כמה ימים! ממש תוך יומיים התחיל להתבהר..מרחתי בוקר וערב וזה עבר לגמרי תוך שבועיים בערך...
אחרי זה מרחתי רק מידי פעם למניעה, שלא יחזור.
קיצור, מומלץ ממש ממש...
איפה קונים את המישחה הזאת?
את חושבת שזה גם יכול בבאמת להבהיר שיזוף שלא יורד?
תוך כמה זמן ראית שיפור?
זה גם עוזר להבהיר שיזוף שלא יורד?
על מקדם הגנה גבוה שלא גורם לפנים להיראות שומניות?
שבוע 6+3 .
יש לכן עיצות טובות להקל?
לא יכולה להריח כלום. אני שניה מלהקיא כשמריחה משהו.
היום דחפתי ביגלה ושתיתי מעט מים עם לימון. זה קצת עזר.
אני מנשנשת כל הזמן ביגלה. אחרת המצב בטטה.
ויש לי טסט בעוד כמה שבועות. פליז איך להתמודד?
התרופה ההיא שלוקחות נשים לבחילות לא טובה לי (שכחתי את שמה)
מיץ ענבים זה מתוק. לא יכולה לטעום משהו עם טעם חזק
מה זה ג'נג'ר? היכן קונים?
הי,
אני סוף שבוע 8/תחילת שבוע 9. באולטרסאונד הבוקר לא ראו דופק, השק והעובר מתאימים לשבוע 6. אמרו שנגיע עוד שבוע.
אין סיכוי שנכנסו להריון מאוחר יותר, מבחינת התאריך אנחנו די בטוחים ולכן אני די פסימית.
אך מנסה לשאול אולי בכל אופן יש עוד סיכוי? מישהי מכירה איזה מקרה?
אחרי 2 הפלות כבר....
הרבה פעמים יש ביוץ מאוחר
אם העובר בגודל של שבוע 6 עוד בהחלט יתכן דופק תקין והריון בריא.
אלא א"כ את אחרי מעקב זקיקים או החזרה וכד' שאז התאריך ברור ובטוח....
בשורות טובות יקרהאמהלהאחרונהמכירה הרבה סיפןורים משמחים וטעויות,
לא אישי שלי אבל מכירה
מתפללת עלייך
בהצלחה
גם אני כמוך מתאכזבת נורא משליליים גם אם אני חודשיים אחרי לידה 
יש לי איזה חלום להיכנס להריון צפוף. למרות שב"ה יש לי עוד ילדים ואני כמעט חצי שנה
אחרי לידה... אולי יגידו מטורפת. אולי. אני מחכה לזה.
במקומך כן הייתי בודקת הריון. בדר"כ רופא כן יכולה להגיד מתי היה ביוץ ובערך מתי אמור
להגיע המחזור.
אבל הכל משמיים לכן אם ירגיע אותך, תבדקי עוד יומיים כזה לדעתי.
והכי טוב זה לשחרר. להתפלל ולבקש מהשם שיתן לך בקרוב ממש הריון קל עם תינוק בריא ושלם.
לא טעתה,
הייתי מחכה עם הבדיקה
למי יש כח לאכזבות
אבל זה סתם כי אני טיפוס שקשה לו לחכות.
שני הבדיקות שלך ניראות ממש חיוביות!
בשעה טובה!
הרופאה לא טעתה שהיית בעצם אחרי ביוץ
היא לא באמת יכולה לדעת אם אכן התעברת או לא. ביוץ היה ב"ה
הריון קל, תקין ומשעמם ובע"ה תצאי בידיים מלאות!!!
ממליצה קצת לחכות עם הבטא. הייתי מחכה עד ראשון (גם אני בחורה סקרנית מאוד)
עדיף לראות שיש עלייה יפה!
תהיי בהיכון
לידה קלה ומהירה
כאבים בקיבה והתלוו אליהם גם יציאות...
וצירים היו משהו אחר
וזה גם היה בסוף ההריון, הגוף כאילו התרוקן בצורה טבעית.
זה דם ובין אם לא, בדרך כלל חודש וחצי אחרי לידה הרחם כבר אמורה להיות נקייה. אז צריך לבדוק למה היא לא התנקתה עדיין.
בשתי הלידות שלי ראו שיש עדיין משהו ברחם, הרופאה שלחה אותי לאולטרסאונד נוסף וזו הייתה שארית שלייה שלא הצליחה לצאת לבד.
זה לא מצב מסוכן או משהו כזה, אבל זה כן מצריך טיפול כי אם השארית נשארת ברחם הרבה זמן, זה עלול לגרום להדבקויות או זיהומים. אז לכן חשוב להוציא אותה.
אני לא אומרת את זה כדי להלחיץ, זה קרה לי בשתי הלידות, והכל בסדר גמור ב"ה.
אבל זה לא משהו שאפשר פשוט להתעלם ממנו במידה והדימום מפסיק.
ובעיניי השיקול של להיאסר או לא הוא בכלל לא שיקול במצב כזה. כי קודם כל הבריאות.
ומעבר לזה, אם הרחם מלאה, הדימומים כנראה ימשיכו, אז אומנם זה אומר להיאסר עכשיו, אבל זה יכול לפתור הרבה בעיות של כתמים אחר כך
).אבל נראה שדיברת בסדר...
במיוחד לפני הבדיקת רופא הדגש הזה שזה לא משו שכל אחד יכול לבוא ולבדוק לך,
חמודים הדימויים שלהם זה משו
הסברת לו מצויין בצורה שהוא יכול להבין ולא עשית מזה עניין יותר ממה שזה.
הקטע עם הבדיקה באמת יכול לבלבל אותם, הבת שלי גדולה יותר והיא מאובחנת עם ליכן סקולרוזיס שזה מחלת עור של כל האיזור האינטימי והיא במעקב אצל רופא מומחה וגם אצלה נוצר בילבול נורא גדול והיא מובכת כל פעם מחדש כשמגיעים לבדיקה ואנחנו במעקב כל חודש וחצי...בעייתי משהו אבל אין לנו ברירה.
במעקב בבי"ח ולא בקופה כל פעם יש רופא אחר מתוך הצוות שמקבל אותנו ואי אפשר לקבוע לרופא ספיצפי, בהחלט מבאס. עד כמה שהבנתי לפחות עד גיל ההתבגרות אנחנו הולכים לבלות בביקורות שם אולי באמת זה הזמן לבדוק מקום אחר שיטפל בה.
תודה!!
תודה רבה!!
האמת שלא חשבתי על זה יותר מידי עד עכשיו אבל תודה שהעלתן את נקודת מבטה של הילדה ואני ממש אנסה למצוא לזה פתרון, אתן בהחלט צודקות.
תודה לכן.
לא יודעת מה לעשות!
יש לי ילדה בת שנה ו-8 ברוך השם, ולפני חודש ילדתי שוב
בזמן הזה של סוף ההריון והלידה עצמה הייתי צריכה עזרה בלשמור על הבת שלי, אז כמובן שפניתי להורים שלי... אמרנו להורים שלי (כל המשפחה יודעת) שאנחנו לא רוצים שהבת שלנו תראה טלויזיה פתוחה וגם לא פלאפונים. הם הרבה לא מבינים את זה אבל אומרים שבסדר.
בקיצור, לפני כמה ימים בעלי הלך לקחת את הבת שלנו מהם (בהפתעה) וראה שהטלוויזיה פתוחה, הם בתגובה אמרו לי שזה לא בסדר שאני מחליטה דבר כזה ושאנחנו קיצוניים ושהם שמו לה ערוץ לילדים (לא שזה משנה) והשיא היה שזה לא פעם ראשונה. ממש ממש כאב לי ובעלי מאוד כעס (לא מולם כמובן). הם פשוט הסתירו את זה ושיקרו.
זה גם קורה עם ממתקים שאני לא מסכימה לתת לה, וכל פעם אני רואה אותם עושים משהו ואז מבקרים אותי שאני אומרת על הכל לא.
זה כ"כ מעצבן ומעמיד בנסיון. אני לא רוצה לריב איתם אבל כל פעם שאנחנו מתראים ויש את העניינים האלה אני נהיית חסרת סבלנות ולא מצליחה להבין מה הבעיה לכבד אותי? אני ההורה. זה מעמיד אותי בנסיון ובנוסף לזה הילדה רואה את הניגוד בין ההורים לסבא וסבתא. וזה לא החינוך שאני רוצה. לא משנה אם הסיבה מוצדקת או לא.
אז בעלי חושב שאני לא צריכה לשלוח את הילדה לבד לשם, כי אי אפשר לסמוך עליהם, אני מסכימה...אבל זה ממש קשה לי כי - אני צריכה עזרה, וב', אני מתבאסת שאני לוקחת את זה מהם. אבל זה לא משהו שאני יכולה להתפשר עליו, ממש ממש לא.
מה דעתכן? עצות? תובנות?
