הריון ראשון, חודש שלישי. עוד אין בטן של הריון, אבל אני נפוחה מההורמונים ממש, שלא לדבר על זה שהתרחבתי.. לא השמנתי, אבל האגן כאילו התרחב משהו הזוי.. ממש רואים את זה חיצונית. והחזה שלי שגם ככה גדול, נהיה ענקי ואני רק בחודש שלישי!!! ויש לי באופן כללי נטיה להשמנה וקשה לי בטירוף עכשיו עם החולשה לבשל בריא ולהקפידב ועם הבחילות בכלל שישו ושמחו אוכל זבל מזובל. כנראה שעוד לא השמנתי כי ההקאות מאזנות קצת. וחוצמזה שאני עם בחילות וסחרחורות ובכללי חולשה, לא בא לי לעשות כלום... אז על ספורט אין מה לדבר.
ואני בחרדות, שאני אסיים את ההריון בטטה. שכשתהיה לי בטן של חודש תשיעי ואפילו לפני בעלי כבר לא ימשך אליי. שתהיה לי פיגמנטציה מכוערת וסימני מתיחה וצלוליטיס וורידים ואני אראה מכוער בעיניו והוא ישאר כי הוא אוהב אותי אבל המראה שלי ידחה אותו, או אולי גרוא מזה - יעזוב אותע. אני מפחדת להסתכל במראה ולשנוא את עצמי ועברתי תהליך פסיכי מול הדימוי גוף שלי וזה מחזיר אותי שנות אור אחורה.
בהתחלה היו לי חששות מהלידה, מההורות, מהאחריות, מהכאבים... פתאום בימים האחרונים הכל מתנקז לגוף שמשתנה. אני אשכרה בלחץ מזה.
פשוט בפחד שאשנא את הגוף של עצמי, ועוד יותר מזה - שבעלי יפסיק להמשך אליי...
הצילו, חכמת ההמונות והמנוסות... יש סיכוי שהוא לא ימשך אליי? כאילו אוףףף למה דווקא על זה אני נתקעת.
לא רציתי לפתוח שרשור כזה מביך, אבל כבר ימים ימים שזה אוכל אותי מבפנים ולא מרפה. באמת באמת חוששת מזה...
מה יהיה?
בדיוק הפוך ממני
