פורום הריון ולידה (עמוד 15)

בדיוק להיפך..

זה אמור למנוע דימומים והכתמות

לגבי שעה קבועה - לכאורה אמורים לשאוף לשעה קבועה יחסית אבל אני לא הצלחתי וזה עדיין עזר. במינון של פעם אחת ביום שמים לפני השינה ואז כמה שיותר חומר נספג. אז אצלי לפעמים השינה ב23 ולפעמים ב1..

בכל מקרה - תדעי שזה מוציא הרבה שאריות חומר בצבע לבן, קצת מזכיר הפרשות של פטרייה. מגעיל ולא נעים אבל שומר על ההריון בע"ה!

שיהיה בשעה טובה בקלות ובבריאות ❤️

הייתי עכשיו אצל הרופא ומסתבר שיש לי שליית פתח

אז זה כנראה גרם לדימום האחרון

תודה 

מבחינתי אם אני על הקצה שלא יצחצחו שיניים גם ובשעה 8 בדיוק הם במיטה לישון כבר. יש גם ימים כאלה.. או להתחיל סדר ערב הרבה יותר מוקדם. לפעמים גם לא קוראת סיפור כי לאמא היום אין כח וגם זה לגיטימי (אבל הרגלתי אותם לזה לא רק במצבי קצה)

מעבר לפרקטי נשמע שאת פשוט צריכה חיבוק כי היה לך ערב קשוח ונשמע שאת גם צריכה שינה טובה ואולי גם שגרה שתתן לך יותר אוויר (כותבת את זה בגלל הקטע עם הטלויזיה והגלידה. בימים שאני על קוצים לזמן של שקט זה אומר שלא היה לי מספיק פנאי לעצמי) ♥️

אז ממש ממש מובן

קחי עוד חיבוק♥️

לאט לאט דברים יתאזנו וערימת הכביסה תמצא לה מקום להיות בו שהוא לא הרצפה ותרגישי עם זה בנח

(ככה אצלי לפחות והילדים שלי כבר יותר גדולים🤭)

חיבוק יקרה!!

זה הסיוט שלי

תיקחי נערות שיבואו לקפל..אותי זה מציל 

מצאתי מישי חמודהההה ותותחית שבאה ופשוט מצילה אותי בכל הענינים!!

(לפעמים מרגישה שהיא יותר טובה ממני חחח)

הערצהההה ליפותת האלו שפשוט באות ועוזרות לי אחרי הלידה

פשוט מושלמות

אני ספציפית במילואים אז משלמת 55 לשעה (מהכסף של המילואים) שזה יחסית הרבה לירושלים..

אחרי הלידה לקחתי נערה לניקיון וקיפול ולקחה 80 שזה ממש הרבה

הבנתי שקיפול זה פחות מניקיון

וזה ממש הציל אותי אז 

80?? זה ממש הרבה..

אני לא מקבלת 80 לשעה בעבודה חחח אצלי נערה בת 17 ממש מושלמתת לוקחת 40 על ניקיון! ואני משלמת 50 או 60 (אני במילואים)))

על כסיסה אצלינו אותו מחיר..🤣

זה המחירים לעוזרת באזור שלנו

בגלל שהיא נערה אז דיברתי עם אמא שלה קודם שאמרה משפחות אחרות שילמו לה 70-80

קצת לא נעים לי לבקש ממשהי אחרת

כי היא קרובת משפחה

ובתכלס בכיף תעזור בחינם אבל לא רוצה לנצל אותה 

עושה הרבה לבד אבל כבר דיברתי איתו כמה וכמה פעמים וזה פשוט לא נכנס משום מה

לא יודעת איך זה לא מפריע לו - אני חייבת ספייס

וסתם ככה אני תמיד עם רגשות אשם כי לתינוק יש לי הרבה סבלנות ולגדולה לא, ןנראה לי היא מרגישה את זה ולכן גם קשה לי כל ערב כי יש לי מצפון שאני מנסה "להעיף אותה לישון כבר"

נראה לי באמת צריך להרגיל, אנחנו נחזור ב12 מסעודת שבת ומבחינתה חייבת את השני סיפורים וזמן לדבר

כבר חזרתי לפני כמה שבועות ולא מרגישה ככ שינוי

אין לי איך לקצץ שעות, אין לי גם אפשרות לא לעבוד

לפני שחזרתי מחל"ד אמרתי לבעלי - שאני יביא עוזרת עכשיו כדי שאני לא אקרוס או לחכות לאקרוס ואז אביא ?

טוב כנראה הזמן הגיע, קצת כואב לי כי אנחנו ממש מנסים לחסוך עכשיו אבל זה על חשבון השפיות שלי כרגע

תודה על החיבוק !

ולכן נשארת לו פניות להיות בנחת עם הגדולה..

הייתי מנסה להרגיל קודם כל שרק אחד יושב איתה, בטח כל עוד את רוצה לתקתק והוא מבחינתו להימרח ולשמוע כל קורות היום.

לא חייבת עוזרת, אפשר גם נערה בוגרת מדי פעם שתאפס את הבית, הבת שלי בת 13 עושה את זה מאוד יפה 

כמו שכתבתי יש לי הרבה רגשות אשם שאני לא שם מספיק בשבילה אז אם היא רוצה לשבת ולדבר איתי אז כואב לי לא אבל מצד שאני אני מתחרפנת אז כנראה עדיף שלא

אני מרגישה שאם אני אדע שב8 הם במיטה אני יכולה להשים את כל האנרגיות שלי שם וליהות רגועה אבל דקה אחר כך, אני נגמרת 

את לא צריכה להרגיש אשמה, אם את נמצאת איתה ומדברתת איתה במהלך היום, לא חייבת דווקא לקראת השינה, למרות שיש בזה משהו נחמד, אם אבא שלה איתה ואת איתה שאר הזמן תניחי את הרגשות אשם בצד..

נשיקה וחיבוק.

ואת מתפנה ללו"ז של עצמך.

אין שום סיבה לרגשות אשם. ילדה בת 4 לא צריכה את שני ההורים שלה עד שהיא נרדמת. למעשה אפילו אחד לא

אני כן יושבת לידם, אני מבינה אותך....אבל ממש לא מאפשרת שיח ארוך. הם תמיד ימצאו עוד משהו לדבר. זה מנגנון טבעי שלא בא להם להפרד מהיום ולעבור לשינה אבל הם צריכים גבול וצריכים ללמוד לעשות את המעבר הזה

ומעבר לזה שיש לה צורך בסדר יום ברור ובגבולות- הצורך שלך לא פחות חשוב!

כמו שאת חייבת לאכול ולישון ,זה קריטי גם זמן לעצמך ולמטלות הבית (אלה שאת לא מצליחה להעביר הלאה או לוותר עליהן )

זה תקופה סופר סופר קשה, גם פיזית והורמונלית וגם טכנית. ברור שתהיי על הקצה....

תעצרי ותחשבי איך אתם מארגנים את החיים שלכם כך שהצרכים שלך יקבלו מענה הולם. זה לא מותרות

בהצלחה!!

אחדד שאנחנו לא יושבים איתה אינסופית במיטה שלה אלא זה על הספה / במיטה שלנו וכו' אבל את צודקת שקשה להם להפרד וללכת לישון

אתמול בערב אחרי שכבר התפוצצתי דיברתי עם בעלי והוא אמר שיעשה השתדלות לנסות לתקתק דברים בערב כי רואה כמה זה משפיע לרעה עלי ( ציין שבתורה ילד אמא שלו הייתה מפלצת אחרי שהם נכנסו למיטות והיה אסור להם לצאת, קצת באסה שזה מה שזה מזכיר לו אבל שיא המבינה אותה )

רק שבבוקר אני יוצאת לפני שהיא קמה 🤦‍♀️

נראה לי הבעיה המרכזית שלי זה שאני קמה ויוצאת מוקדם מאוד (6)חוזרת מאוחר (4) ישר לילדים, כבר אז אני בלי כח לכלום ומנסה לסחוב עד ההשכבות ושהזמן חורג, זהו - התפוצצתי

שאני חוזרת מהעבודה אני כבר גמורה ממש שהאמת אין לי כח ויש לי הרבה מצפון ולכן אני מסכימה עם כל הסחבת של ללכת לישון כי זה הזמן "שלה איתנו"

אבל בתכלס עדיף לה 10 דק' שאני באמת איתה מאשר 45 דק' שאני כל שנייה מנסה להעיף אותה לישון ובסטרס על כל המטלות שלי 

אז תני לו רבע שעה להיות עם שניהם.

אל תהיי בטלפון כי זה מעוות את תחושת הזמן ואין מנוחה. קחי לך רבע שעה על השעון לקפה ועוגיה, לנשום, בלי מטלות.

אחר כך תהיי איתה עד הערב ויהיה לת הרבה יותר כח לזה 

רציתי להציע שאם יש הוא חוזר מאוחר ורוצה זמן עם הילדה, אז שישכיב אותה ובינתיים תצאי להליכה קצת להתאוורר ותחזרי לבית שקט.

אבל אני מבינה שזה מופרך

גם לקום מוקדם, גם 10 שעות ומעלה מחוץ לבית כל יום, גם בעל שחוזר מאוחר וגם בלי עוזרת.

חביבתי

אין לך סבלנות כי אין לך רזרבות

מאיפה יהיו לך?

איפה את יכולה להוריד ממך?

שעת הנקה מקבלת?

יכולה לרדת בהיקף משרה?

עוזרת

אולי לקצר נסיעות אם יש אפשרות

צריך פה שינוי, זו לא שגרה סבירה בעיני ואם תמשיכי לסחוב אותה כנראה שלא יקרה פתאום איזה קסם...

אז רק לחשוב מה יהיה ברגע שאצטרך לעשות עוד שעה....

אין אפשרות להוריד אחוז משרה כן יכולה להביא עוזרת ואולי לקנות עוד רכב שיקצר בנסיעות אבל לא יודעת אם כלכלית נשרוד ככה

אולי נתחיל בעוזרת 

את עכשיו מוצפת וזה הכי מוכר שיש! לכולנו ❤️

ר ק  ש י ל כ ו  ל י ש ו ן  כ ב ר !

לגבי הילדה בת ה4 ,

זוכרת שגם הגדול שלי היה מרובע כזה, שחייב תמיד דברים קבועים . 2 סיפורים כל ערב זה התשה... אבל באותו רגע לפתוח דיון זה לא ילך, תנסי לשוחח איתה אחר הצהריים בנחת, נכון תמיד מספרים לך 2 סיפורים? אז היום בערב נקרא רק 1 כי זה נהיה ארוך ומאוחר, את יכולה לבחור סיפור מהמדף. יכול להיות שהיא תתבכיין, תתעצבן, אבל את הסאגה הזאת תעשו בצהריים, לא דקה לפני השינה . עם תינוק קטן זה ממש קשוח 2 סיפורים!

לגבי הספייס שלך: לדעתי אל תסחטי את עצמך עד 8 בערב . פשוט כשבעלך חוזר, אחרי שהוא קצת נח אוכל משהו, תגידי לו אם זה בסדר שתניחי את הראש חצי שעה לבד בחדר והוא יהיה עם הילדים, ואת תראי איך החצי שעה הזאת נותנת כח וסבלנות אח''כ להיות עם הילדה והבית, רק שקט בחדר. את יכולה לעצום עיניים, לראות סרט, לשחק רמיקוב בפלאפון (מנקה את הראש!)

הבן שלי בן 6, ב19 במיטה ונרדם תוך כדי סיפור.

גם אם זה לא מסתנכרן עם השעות שבעלך חוזר לא הייתי מוותרת על שעות שינה. ילד עייף קשה לו לשתף פעולה, הוא נמרח יותר וסתם חבל.

תסבירי לי בעלך בשיחה כללית שחשוב לך לשמור על לוז מסודר כדי שיישאר לך זמן שקט לעצמך.

בכל מקרה חזרה לעבודה אחרי חלד תמיד דורשת זמן הסתגלות, זכור לי שאצלי לקח אפילו כמה חודשים אז לנשום עמוק ולהתפלל בע"ה לאט לאט יהיה יותר קל

ברור לי שיש ימים שהיא לא ישנה מספיק והתוצאות בהתאם.

עכשיו בכלל היא מסתכלת בחוץ אומרת לי שעדיין אור אז אי אפשר ללכת לישון

אני פשוט מפחדת שתתחיל להתעורר ממש מוקדם ( וגם ככה אני רואה שלא מצליח לי ) השאיפה שלי זה 7:30 -8 אבל כרגע זה 8:30 +++

תנסי, חבל שאת מפסידה סתם שעות בערב והיא כמובן גם..

אם היא ילדה שנמרחת וכו' תתחילי עוד יותר מוקדם.  

17:30- ארוחת ערב, סיפור וכו', 18:30- מקלחת בהחת וישר למיטה.. יום יומיים היא תתרגל

לאסוף

לפעמים רק מגיעים לבית קרוב ל5 ( אם אני מאחרת אז לפעמים חמותי / בייביסיטר אוספות אז זה ממש להגיע לבית וישר לשגרת ערב

זה לא יותר מידי קשוח ? 

ואז שגרת ערב. 
 

וגם שגרת ערב לא חייבת להיות משימתית אלא חלק מהזמן שלכן ביחד. 

למשל להכין חלק מארוחת הערב ביחד

או לתת זמן למשחק באמבטיה תוך כדי שאת מדברת איתה על היום. 

ברור שזה לא אידיאלי להגיע הביתה וישר להתחיל משימות, אבל יותר לא אידאלי שהילדה לא ישנה מספיק זמן בלילה

לילדה בת 4 שלא ישנה צהרים ללכת לישון אחרי 20:00 זה ממש ממש מאוחר

תחשבי על זה הפוך

במקום לראות איך הלוז שלה משתלב עם הלוז שלכם (בעלך חוזר מאוחר ורוצה זמן איתה- או שלך זה מרגיש מוקדם מידי כי את חוזרת רק ב16.00)

אתם צריכים לעשות שינוי מחשבתי ולראותנאיך אתם משתלבים בלוז שלה

יצא לי חדפ לתת לילדים להישאר מאוחר כדי להספיק לראות את אבא

אבל זה היציאה מהשגרה

השגרה היא שב19.00 במיטות

ובעלי יודע שאם הוא רוצה להספיק לראות אותם אז הוא צריך להיות בבית לפני

ואז גם יש זמן בנחת לסיפור, לדבר

וכשזה בנחת אז הערך המוסף שלו שווה פי 8 מתשומת לב לחוצה וחסרת סבלנות (שזה הגיוני לגמרי שזה מה שקורה ב21.00... אני גם מאבדת את זה בשעה הזאת)

אבל אני ינסה להתמקד באיכות ולא בכמות, מקווה שאני ירגיש יותר שפויה ככה

חיבוק זאת תקופה קשוחה.

בגיל ארבע, ללכת לישון בשמונה זה מאוחר, וככל שהם עייפים קשה יותר להרדים אותם.

אפשר להקדים את כל ההרדמות בשעה וזה יתן לך שעה נוספת בערב לעצמך.

אם בעלך רוצה זמן עם הילדה כנראה שתצטרכו לשקול את שעות העבודה מחדש ולא לעכב אותה מלישון.

וגם נניח שהוא נשאר ער עם הילדה - שילכו לחדר שלה ויסגרו את הדלת, לא קשור אליך, בשאר הבית לילה.

ולשאר מטלות הבית, כמה שעות של עוזרת באמת יתנו לך שפיות.

כמו שחלק מהכסף הולך למטפלת כי זאת הוצאה נדרשת ואין ברירה, מבחינתי גם חלק מהכסף הולך לעזרה גם בנורמה ולא במצב של אחרי לידה.

שוקלים רכב שני ועוזרת אבל כלכלית לא יודעת איך יהיה

אולי כבר עדיף לי ליהיות עקרת בית עם עבודה קטנה מהצד ולחיות בצמצום 

שעות קשוחות ממש, בטח אחרי לידה.

לא יודעת איך אפשר לתפקד אחרי 10 שעות מחוץ לבית - ילדים - קיפול כביסות ובית - תינוק שבטח קם בלילה - ולקום לעוד בוקר כזה.

בנוסף הורמונים ועייפות של אחרי לידה ורגשות אשם.

אפשר דרך אמצע.

לעבודה יש יתרונות חוץ מכסף, כמו משמעות, חברתית, יציאה מהבית.

אולי להוריד שעות / ימים / לשקול עבודה קלה וקרובה יותר.

לא אשקר שה10 דק' האחרונות הרגשתי שכבר די אבל כלום לעומת הימים האחרונים

כן הצלחתי ליהיות יותר קשובה לה.

כל היום פשוט אמרתי לעצמי עד 8 כולם במיטות, לא משנה אם לא יהיה מקלחות, צחצוח שיניים וכו' וזה עזר לי ממש

את האמת שבעלי עדיין לא חזר אז איכשהו זה אולי קצת עזר

שהיא התחיה להמרח אמרתי לה שאפשר לדבר עוד דקה ואת השאר אפשר להמשיך מחר

מקווה ממש שאצליח להתמיד ואפילו להקדים בחצי שעה

תודה לכולכן ! ממש עזר לי העצות וחיבוקים

אה, ושוקלת ברצינות לקחת עוזרת 

שבעלך ישאר עם הילדה שעה בבוקר, לכיף כרבול, סיפורים וגם לתקתק את הבית.

בבוקר בד"כ יש יותר כוחות.

גם במחיר שהוא יחזור שעה מאוחר יותר בערב זה משתלם כי ממילא את על הילדים והוא על הבית בבוקר.

תשכיבי אותה לישון ב19:00 כמו שכתבו.

עבודה עד 16:00, טיפול בתינוק וילדה בת 4 זה די והותר.

תלכי לישון מוקדם בערב, עוד יהיו תקופות שתוכלי להכניס ללוז דברים נוספים, לא כרגע.

בהצלחה!!

כל כתם או דימום מומלץ לפנות לבירור רפואי.

לפעמים זה גם סתם פצעים חיצוניים..

אבל ההנחיה היא ללכת להיבדק.

או לפחות להתייעץ טלפונית עם גורם רפואי.

כנראה דלקת בשתן...

בריאות שמחה וידיים מלאות.

כאבי רגליים אם את עומדת כל היום אז זה מובן

בהריון זרימת הדם יכולה להשתנות וזה משפיע על הרגליים

שאר הדברים- תקפידי לשתות הרבה מים

וקחי את התוספים המקובלים בהריון

יתכן ויש לך ברזל נמוך 

לא נראלי יורד בדרסטיות כל כך מהר 

דווקא בהריונות של הגילאים המאוחרים יותר, היה לי ממש כאבי רגליים.
סתם מציינת, שתדעי שזה נורמאלי.
הרבה לנוח עם רגליים למעלה
לבקש מהילדים שיעמדו לך על כפות הרגליים- לי ממש עזר.
מסאז' ברגליים- כיף נעים ומקל ממש.
נעליים נוחות בלבד, בפרט שאת הרבה על הרגליים.
 

שממש היה טוב

הבעיה שאני ממש צעירה 🙈

בגיל שהילדים מבלגנים את הבית, ולא מסדרים..

ומילואים

וברור, אני שמה גם גרביים אלסטיות שממש מקלות, וגם נעלי ספורט תמיד

נכון גם גרביים אלסטיות ממש עוזר, אבל יכול להיות שכואב לך בגלל ורידים ברגליים?
לי זה כאב בגלל ורידים, לכן היה לי מהקופה גרביים אלסטיות.
ובאמת לא פשוט.
שולחת לך כוחות.

אבל זה לא יפתיע אותי אם זה בגלל זה..

אני אדבר עם הרופאה בפעם הבאה

😔

ומרגישה החמרה בשבועיים האחרונים, ממש מוזר

באסה

מרגישה סחרחורת לחץ דם נמוך דפיקות לב חולשה

התחיל להיות חם אז צריך לשתות יותר, בטח בהריון

לפעמים לא שמים לב ולא שותים ואז את חצי מיובשת וזה גורם לחולשה גדולה

עם כל ההורמונים והזריקות וכל השלבים האלה, והכי קשוח זה השבועים האלה שלא מצאתי להם פיתרון באמת,

כמה שאמרתי לעצמי שאני לא מצפה, כשהגיעה התשובה הבנתי כמה ציפיתי.

והיום הזה שאמורה להגיע הבטא, אמאלה לא הייתי מצליחה להתרכז בכלום רק מרעננת שוב ושוב ושוב את האפליקציה וכשיש סימון אדו שהגיעו תשובות הלב שלי דופק.

מה שלי עזר קצת להמתיק את הזמן זה בכל תשובה שלילית היינו יוצאים למסעדה או קונה לעצמי איזה משו שווה, זה בהחלט היה מנחם אותי.

ולא הייתי חושבת על השנים הבאות, כאילו היה ברור לי שיהיו לי ילדים השאלה מתי 

תודה לך!

אמנם אני עברתי מסע אחר כי כבר היו לי ילדים ב"ה.

אבל את המתח והחרדה של השבועיים האלו, לא אוכל לשכוח לעולם.

ההבנה שהנה צריך להתחיל הכל מהתחלה

והתחושה כאילו זה לא יקרה לעולם.

לי עשה טוב לעשות מסע קניות

ובעלי תמיד פינק במשהו טעים

זה לא מרפא ולא במקום

רק קצת מטשטש את הכאב

מאחלת לכם זש"ק בקרוב ממש, בבריאות, בקלות, בשמחה ובאהבה גדולה

ובלי שום עוגמות נפש בדרך

ותודה רבה!

את מניקה?

את רוצה הריון נוסף?

אצל אישה שלא מניקה, המחזור אמור לחזור תוך 6-8 שבועות. ואז יש אפשרות להכנס שוב להריון. זה יכול להיות מייד, ויכול לקחת זמן, כמו בכל מצב אחר.

אצל אישה מניקה זה משתנה. הרבה פעמים ההנקה מונעת הריון, לפעמים יותר ולפעמים פחות.

גם אם המחזור חוזר, עדיין יכול להיות מצב שההנקה מפריעה להיקלט.

אם את לא רוצה הריון כרגע, אז צריך להשתמש באמצעי מניעה.

כמו בכל שלב אחר כשיש מחזור סדיר.

יכול לקחת מהר יותר או פחות.

וסליחה על החטטנןת, פשוט מסוקרנת להבין... לא חייבת לענות,

מה הלחץ להכנס להריון עם תינוק כ"כ קטן? הגוף שלך עדיין ממש אחרי לידה..

המון המון מזל טוב!!

הקב"ה מזווג זיווגים

לבדיקת שד צריך תור לרופא/ת כירורג כללי

לא צריך הפניה בשביל זה.

(ממליצה להכנס לשרשור הנעוץ כאן להמלצות על רופאות. בלאומית למשל הכשירו רופאות משפחה לעשות בדיקות שד)

פרופיל הורמונאלי- צריך הפניה, אפשר לקבל גם מרופא משפחה באפליקציה וכד'.

מתייגת. ואולי כדאי שתפני אליהם באישי, כי אסור לכתוב דיס בפורום....

@יעל מהדרום @טארקו 

שאם הוא עובר את הלילה בסדר, ומרגיש בסדר בבוקר, הייתי שולחת.

ואומרת לגננת שבמקרה הצורך אני אאסוף אותו מוקדם.

ואם הוא בצהרון, אז אולי לאסוף לפניו. שיהיה יום קצר בגן.

היה במיטה הרבה או שיחק?

אלו הפרמטרים שלפיהם אני מחליטה בדר"כ.

אני מחשיבה 37.8 בתור חום, במיוחד שעדיין עייף.אז כן הייתי משאירה עוד יום בבית. אבל מבינה את הצורך ביום חופשי...

באמת הוא כמעט לא אכל מאז שבועות, אבל היום קצת יותר מהימים לפני כן. רוב היום הא שיחק, אפילו הלכנו לגן שעשועים לבקשתו, וכשחזרנו הלך לישון צהריים.

בבוקר היה לו חום נמוך יותר 37.4 (גם יותר מהרגיל), בערב לפני השינה היה 37.8.

שבריאים ורגילים, לא עייפים זרוקים גם בלי חום (לדעתי 37.8 זה לא לגמרי תקין). גם כי בעיני זה לא פייר לילד כי יכול להיות גמור בגן, וגם כי ראיתי בילדה הראשונה שלי שאם שולחת מוקדם מדי היא לפעמים סחבה את המחלה יותר זמן.

לדעתי ילד שעלה לו קצת החום במהלך היום זה לא ממש בריא.

מלא כוחות, זה ככ ככ קשוח... ממש מבינה את הצורך ביום חופשי. החלטה קלה!! 

ועם כל הנוחות קודם כל בטיחות

בגמילה.. 

יש לך טיולון נשכב 180? יש לו כיסוי טוב מאחורה שסוגר הכל ונותן תחושה של אמבטיה?

את משכיבה בעגלת אמבטיה על הבטן או על הגב?

אפשר להשכיב לישון באמבטיה ואחרי שנרדם לפרק את האמבטיה מהשלדה ולהניח ישר על הרצפה.

זה ממש נוח ולא ממש מסוכן לדעתי.

הוספתי מזרן, וזה היה להם נוח.

טיולון נשכב עד הסוף, כמובן.

מקווה שיש לכם טיולון נוח...

תודה לכולכן😘😘

@שירה_11

@אמאשוני

@טארקו

@יעל מהדרום

@מתואמת

אבל אני גם עברתי לטיולון כבר.

קיבלת הערכה למרות שלא התאמצת 

אחרי זה במיטת תינוק עד שעברו למיטת מעבר

אם יוצאים אז גם בטיולון נשכב הם נרדמים כשהם עייפים

כן הלכתי לשם לפני.. כאילו לקבל חוות דעת.. ואת המעקב היריון עודף גם עשיתי שם... אז הם קיבלו עליי רקע כלשהו.. 

הייתה לי לידה טובה ב"ה וגם אח"כ במחלקה, נהניתי.. צוות נשי, דתי.. האוכל שם טוב, 

לא הייתה לי סיבה להיות לא מרוצה.. 

שיהיה בקלות, המון בהצלחה! 

ושם ראתה אותי רופאה..

מקווה שאני זוכרת נכון.. 

בהצלחה! 

לדעתי מי שהיה קריטי אצלי בלידה זו דווקא הדולה.

מאוד מאוד עזרה לי וקידמה את הלידה.

ממש ממליצה לך לקחת דולה! ואם את הולכת ללניאדו אתן לך בפרטי המלצה.

עזר לי גם לקרוא המון סיפורים של לידות ויב"ק (נראלי באתר קיסר נולד).

בכל זאת זה לידה קצת יותר מורכבת ויש לה מאפיינים משלה.

בקיצור ממליצה להגיע מוכנה.

אני לא יצרתי קשר עם הבבית חולים, הגעתי אליהם למעקב לפני הלידה וללידה עצמה

ופשוט במיון יולדות שאלו אותי אם אני רוצה לנסות לידה וגינלית ואם כן אז לחתום על טופס שאני מודעת לסיכון ובלה ובלה בלה.....

בגלל שיולדות שם המון נשים שרוצות משפחות גדולות הם עושים הכל כדי שזה יצליח ומומחים בזה.

מדברת על מעייני ולניאדו

ממש כאילו נכתבה ע"י בעלת מקצוע עם ניסיון רב:

קודם כל, חיבוק גדול. אל תתנצלי אפילו לשנייה על הבלגן – מה שאת מתארת הוא הכי הגיוני, הכי נורמלי והכי אנושי בעולם.

המעבר שעשית הוא לא פחות מטלטלה אדירה: מאדם סופר אנרגטי, עצמאי, שנמצא בחוץ 12 שעות ביום ופוגש אנשים, עברת למצב של "בין ארבעה קירות" עם תינוק קטנטן בן חודש וחצי, בלי רכב, בלי משפחה קרובה ועם בן זוג שעדיין לא עשה את הסוויץ' בראש. זה לא סתם קשה, זה שינוי זהות מטורף, והתחושה "שנכבית" היא בדיוק התוצאה של הפער הזה.

זה שאת אדם פעיל בבסיס שלך (כמו שראית בבישולים לשבת) זה כוח על. האנרגיה שם, היא פשוט צריכה ניתוב חדש שמתאים למציאות הנוכחית. הנה כמה מחשבות וטיפים פרקטיים מנשים שהיו בדיוק שם:

1. לייצר "עוגנים" ביום (בשביל הנפש שלך)

כשהיום נמרח, תחושת התסכול גדלה. בשביל אדם אנרגטי כמוך, סדר יום הוא אוויר לנשימה, גם אם הוא שונה ממה שהכרת:

• להתלבש כאילו את יוצאת: גם אם את נשארת בבית או רק יורדת לסיבוב קצר. אל תישארי בפיג'מה.

• עוגן בוקר: קבעי לך שעה קבועה (למשל 9:00 או 10:00) שבה את שמה את הילד במנשא או בעגלה ויוצאת מהבית. לא משנה לאן – אפילו רק לסיבוב של רבע שעה ברחוב, לנשום אוויר, לקנות קפה או לשבת על ספסל.

• מוזיקה ופודקאסטים: כמו בבישולים, תציפי את הבית באנרגיה. פודקאסטים מעניינים באוזניות בזמן שהבייבי עליך או ישן יכולים לתת תחושה של "קשר לעולם המבוגרים" ולמנוע את שקיעת היתר בטלפון.

2. ליצור סביבה חברתית מאפס (דווקא בגלל המרחק)

חודש וחצי זה בדיוק הזמן שבו נשים מתחילות לחפש שותפות למסע. את לא לבד בבדידות הזו, יש עוד המון אימהות באזור שלך שמרגישות בדיוק כמוך ומחפשות עם מי לשתות קפה:

• טיפת חלב וגינות ציבוריות: אל תתביישי. כשאת הולכת לטיפת חלב או רואה אמא עם עגלה בגיל דומה בגינה הקרובה, פשוט תגידי: "היי, אני חדשה באזור וקצת לבד, בא לך להחליף מספרים ונצא לסיבוב ביחד מתישהו?" – הן בדרך כלל ישמחו על זה בטירוף.

• קבוצות פייסבוק ווואטסאפ מקומיות:חפשי קבוצות כמו "אימהות ב[שם השכונה/עיר שלך]" או "אימהות מחזרות". תכתבי פוסט הכי כנות: *"אמא טרייה, הילד בן חודש וחצי, אשמח להכיר אימהות מהסביבה לסיבוב עם העגלה וקפה"*. את תופתעי מכמות התגובות.

• סדנאות ליווי התפתחות / עיסוי תינוקות: אם יש מתנ"ס או מרכז קהילתי קרוב (במרחק הליכה), שווה להירשם לסדנה כזו. המטרה היא פחות התינוק, ויותר המפגש שלך עם עוד נשים במצבך.

3. התיאום מול הבעל: "שיחת הצרכים ולא שיחת האשמות"

זה החלק המרגיז, אבל הוא קלאסי לשלב הזה. הוא ממשיך בחיים שלו כרגיל, בעוד החיים שלך התהפכו ב-180 מעלות. הגברים לפעמים צריכים "הוראות הפעלה" מאוד מדויקות ומנותקות מרגשות אשם כדי להבין.

• בלי פרצופים, עם לו"ז קשיח: במקום לבקש "שתבוא יותר מוקדם" (שזה כללי ואמורפי), הגדירו יום או יומיים בשבוע שבהם הוא חותך מוקדם. למשל: *"בימי שני וחמישי אתה בבית ב-17:30, וזה הזמן שלי לצאת לבד/שנהיה יחד". 

כשזה מוגדר כחלק מהלו"ז שלו כעצמאי, קל לו יותר לנהל את זה.

• לשקף לו את המציאות הפיזית: תסבירי לו, בלי כעס: "אני יודעת שאתה צריך את החופש והאנרגיה שלך, אבל כרגע אני בלי רכב, בלי משפחה ובלי מבוגר לדבר איתו 14 שעות ביום. אני צריכה את השותפות שלך כדי לא לקרוס".

• פתרון הרכב: שווה לבדוק אם יש אופציה (אפילו פעם-פעמיים בשבוע) שהרכב יישאר אצלך, או שהוא יקפיץ אותך למקום מרכזי בבוקר ויאסוף אותך, כדי שלא תרגישי "תקועה".

נקודה חשובה למחשבה:

את נמצאת בתקופה שנקראת "הטרימסטר הרביעי". הכל עדיין הורמונלי, רגיש וחדש. אל תשווי את רמת האנרגיה שלך עכשיו למה שהיה לפני חודשיים. זה זמני, הילד יגדל, את תמצאי את האיזון שלך, והאנרגיות שלך יחזרו בגדול.

קחי נשימה עמוקה. הצעד הראשון הוא להחליט על דבר אחד קטן שאת עושה מחר בשביל עצמך – אפילו רק לכתוב פוסט בקבוצה מקומית או לקבוע שעה קבועה ליציאה מהבית.

את עושה עבודה מדהימה, ותזכרי שמותר שיהיה קשה. ❤️

היא יכלה לשאול את ג'מיני בעצמה.

אני מניחה שהיא רצתה תגובות אנושיות וקשר אנושי

אם כן, אז כן זו נחיתה קשה אם היית בעשייה ועכשיו את גם לא ניידת ורוב הזמן לבד

הייתי מחפשת פתרון לטכני שמונע ממך לצאת כי אבדן עצמאות זה קשה.. מה עשיתם לפני שנולד הילד? לא היית צריכה רכב נוסף?

המון המון שעות ללא בני אדם בוגרים.

סתם שאלה למחשבה, למה בעצם אתם גרים דווקא שם רחוק מהכל?

אם זה לא משהו שניתן לשנות מנסה עוד קצת. לפעמים יש כל מיני מועדוני יולדות כאלה שנפגשים פעם בשבוע, זה קצת. אבל זוכרת שבאחת הלידות זה החיה אותי ממש.

אם אין אז אולי לחפש עוד אמהות בחל''ד ולנסות לתאם. לא צריך משהו גדול או מחייב. להימרח על ספה עם התינוקות לשעה שעתיים פעם בשבוע גם עובד.

כן הייתי מתקשרת לבעל את המצוקה. נותנת לו לקרא קצת על אישה אחרי לידה. משאירה אותו יום אחד עם התינוק לפחות בין הנקות. כדי שרק יחוש קצת איך זה מרגיש. ואז לעשות חשיבה משותפת. מה ניתן לעשות. אולי קצת עבודה מהבית, או שילמד מהבית, פעם בשבוע שחוזר מוקדם וקצת יוצאים, או שאת ישנה, משהו. אל תעלמי!! אבל את חייבת לתקשר את זה. אין סיכוי שהוא יבין לבד. כמו שאני למרות אחים קטנים לא הבנתי עד שזה היה שלי...

אגב, אחד הילדים היה צורח באוטו. אז למרות שהיה לנו לפעמים הייתי נוסעת איתם דווקא באוטובוס. כשהוא במנשא. לא הייתי עושה את זה עדיין. אבל עוד חודש חודשיים תשקלי.

וגם רק שתדעי שאת נורמלית לחלוטין!! זוכרת את עצמי אחרי הלידה הראשונה בחורף קר לבד. גם בלי אוטו ובחור, מרגישה עצובה ורדופה סופרת דקות בזמן הלבדי הזה.

חיבוק גדול!! 

ועוד דבר אחרון- הכל הכל עובר ומשתפר!! 

וחופשת לידה מבחינתי זה משעמם וממש חסר לי לצאת לעבודה, לפעול לעשות לפגוש אנשים ולהרגיש פעילה.

בילד הראשון שרדתי וחזרתי לעבודה אחרי 4 חוד'

בילדה השניה רציתי להאריך וגם הייתי חייבת כי הייתי אמורה לחזור ביולי וזה לא זמן שאפשר למצוא בו מטפלות, בקיצור הארכתי.

אבל בחופשת לידה השניה התכוננתי מראש לשיעמום

למשל לקחתי קורס מקוון שהרבה מאוד זמן רציתי ללמוד ולמדתי בבקרים והיה לי ממש כייף.

חוץ מזה אתגרתי את עצמי במטבח. 

בדר"כ מבחינתי לבשל זה סתם מטלה משעממת.

אבל בחופשת לידה עשיתי כל מיני ארוחות מיוחדות של כל מיני מטבחים מסביב לעולם

וגם באפייה עשיתי כל מיני דברים מיוחדים.

אני חושבת שכדאי לך למצוא בסביבה שלך עוד נשים בחופשת לידה ולצאת איתן לפעמים לקפה, סתם סיבוב בקניון.

באזור שלנו קופות חולים עושות מפגשים לנשים אחרי לידה עם כל מיני הדרכות כמו עיסוי תינוקות, הנקה וכדו'

אני חושבת שזה אחלה מקום למצוא שם נשים בתקופה דומה לשלך.

חוץ מזה חפשי חוג שיהיה לך נחמד לצאת אליו בערב 

ואז תסכמי עם בעלך שיחזור מוקדם לא סתם כדי להעסיק אותך (אפילו שזו סיבה מספיק טובה לחזור מוקדם אבל אולי הוא לא מבין את זה)

אלא כדי שתוכלי לצאת לחוג.

עכשיו אני נזכרת שבחופשת לידה הראשונה עשיתי כל מיני יצירות מיוחדות לבית

קניתי ערכות באינטרנט ויצאו דברים ממש מיוחדים.

לא יודעת איך לשכנע את הבעל

אבל בינתיים- מה עם לצאת בעצמך?

קורס עיסוי תינוקות או יוגה או שחיית תינוקות

מעגל אמהות כלשהו

מועדון יולדות

בטוח יש משהו בסביבה שלך אולי דרך הטיפת חלב או הקופח.
 

להתקשר באופן קבוע למשפחה ולדבר שיחה ארוכה.
 

אולי ללמוד קורס מקוון כלשהו במשהו שמעניין אותך.

אולי לצאת לשיעור קצר או הליכה בערב כשבעלך חוזר? להשאיר לו את הילד לחצי שעה-שעה (גם אם לא עכשיו אז עוד מעט כשהוא טיפה יגדל)

זה באמת מאתגר בלידה הראשונה..

זוכרת את עצמי יוצאת לסיבוב עם התינוקת במנשא רק כדי לראות קצת עולם.. לשבת איתה על הדשא בגן שעשועים בלי מטרה כלשהי, רק לצאת, לתפוס קצת שמש..

תבקשי אולי מבעלך שפעם בשבוע תסעו יחד, לבית קפה, מעיין, או משהו אחר.. זה יאוורר אותך ויאפשר לכם עוד זמן ביחד והוא לא ירגיש תקוע בבית..

ואולי לפעמים שיסע בתחבורה ציבורית או טרמפים וישאיר לך את האוטו שתוכלי לנסוע להיפגש עם חברות

יצירה מדבר אלייך? אני עושה עכשיו אלבום דיגיטלי, מתכננת להגין שלט פסיפס לבית.. 

כרגע פחות רלוונטי לעבור דירה, זה יצריך שינויים רציניים בחיים.

באמת שאני לא ממש יודעת איך לתווך לו את התחושות שלי שיבין, בסוף זה יצא בבכי ובתסכול בטלפון שגרם לו לשנות את הלוז ולחזור יותר מוקדם. יצאתי באמת לשעה וקצת אחרי שחזרתי הוא נכנס למיטה.. פשוט עצבים!!!!!

תודה לכן על הטיפים והרעיונות אנסה לבדוק לגבי מפגשים בסביבה ובאמת אבקש ממנו שישאיר לי את הרכב פעם בשבוע.

הצרכים שלכם

זה שיש עצבים, וזה שהוא נכנס למיטה...

נשמע שהוא מאד טעון על זה, ויש סיבה שבגללה הוא לא עושה מאמץ לשנות את הלוז. יש אלף סיבות שיכולות להיות מהלם מהאחריות על תינוק, עד אשמה שלא מספיק נמצא ולכן נמנע יותר, עד מיליון דברים נוספים.

וגם את טעונה מאד, ויכול להיות שמרגישה קצת כאילו הוא העולם החיצון שלך, ובלעדיו את לא יכולה לצאת.

אז אמנם אני לגמרי בצד שלך, כי חוויתי אותו מאד.

אני חושבת שמהצד שלך, תנסי כמה שיותר לנתק בין היכולת לצאת לבין הנוכחות שלו.

מצד שני, להבהיר לו בצורה כמה שפחות טעונה רגשית וכמה שפחות ביקורתית שמדובר על צורך שלך.

אני חושבת שכשהוא ירגיש את הירידה בתלות, ואת הרוגע שלך כשאת מבהירה לו את הצרכים שלך, הוא יוכל לשמוע יותר ולעשות את השינוי שכל כך מצופה ממנו שיעשה.

רק כותבת בסוף שוב, שזה מה שאני כותבת כי את פתחת את השאלה ולא הוא. אז אין פה ענייני ניעור, אלא רק איך את מצליחה לגייס אותו אלייך הכי טוב. כי ברור שאת זקוקה לו מאד בשלב כזה של אחרי לידה ראשונה. שינוי מטורף, טכני, מהותי, בכל צורה שלא נסתכל על זה.

מנסה להפריד בין מה שאת מרגישה

לבין החלק של בעלך במשוואה הזו

את מתארת בדידות, שעמום ורצון בקשר עם בעלך

אלו שלשה דברים נפרדים, שהפתרון לכל אחד מהם הוא אחר.

לפי המשוואה שאת מתארת כרגע, הפתרון הוא אחד - בעלך יחזור מוקדם יותר.

אבל יכול להיות שאפילו אם גם הוא היה שמח לבלות איתך ולהיות איתך, זה מייצר אצלו תחושה שהפתרון לכל הקשיים שלך זה - הוא.

זה המון אחריות, וזה יכול לייצר תחושת מחנק, אפילו אם באמת רוב הזמן הוא לא בבית.

ולכן הייתי מנסה להפריד

יש את עניין הבדידות והשעמום - אותם הייתי מנסה לפתור את מול עצמך. לחפש אימהות בשלב דומה לשלך ולהיפגש עם התינוק במקום קרוב לבית, להזמין חברות או משפחה אלייך וכל מה שמתאפשר.

מבחינת שעמום, לנסות למצוא תחביב, להשקיע בו זמן, לצאת לסיבוב או לאימון קליל עם התינוק. לבנות לעצמך לו"ז שלא תלוי בבעלך אלא ברצונות שלך ומה שאת אוהבת.

ובנפרד לזה, לבקש קשר. לדבר על הרצון שיהיו לכם זמנים יחד, לעשות כיף, להיות חברים. אבל לא מתוך מקום ש"אני בודדה ואני חייבת שתארח לי חברה", אלא מתוך מקום שרוצה קשר עם בן הזוג שלך בתור בן זוג.

זה הבדל קצת דק, אבל זה הבדל משמעותי.

אני מצליחה להבין אותו, מסכן מרגיש שהכל על הראש שלו.

אני חושבת שאני באמת נותנת לו תחושה שזה קצת אחריותו, כי הרבה מהבחירה שלנו לגור פה קשורה בו. ורוב הקושי נגזר מהמגורים שאנחנו מאוד רחוקים מהמשפחה שלי, (יחסית קרובים למשפחה שלו, אבל מאז הלידה פחות סבבה לי שם) והחוסר בחברה פה ממש קשה לי.

ויש עוד איזה בעיה טכנית מבחינתי לצאת מהבית עם התינוק בלי העזרה שלו (עצם היציאה מהבית החוצה) שלא רוצה לפרט מחשש לאאוטינג.

אבל באמת אנסה לעשות עבודה עם עצמי ולמצוא כיווני תעסוקה נוספים ולתווך לו את הצורך בצורה נעימה. 

הייתי דבר ראשוןמפותרת את זה..

אם אוכלים לצאת לבד תוכלי לנסוע לקניון, לים, למרכז קניות, לבית קפה, למשפחה שלך..

י שכלכך הרבה כיף בחוץ

חבל להפסיד אותו

ונפרדות שיש לך עצמאות משלך זה לימוד חשוב בכל מקרה לחיים... אז קחי את זה כהזדמנות!

בהצלחה גדולה יקרה!!

לידה ראשונה זה שוקקק

ובעוד אנחנו כנשים עוברות תהליך רגשי, הורמונלי, גופני, פיזית וכו וכו סביב ההיריון, לידה, גידול.. הגברים עוברים את זה קצת מבחוץ וקשה להם להפנים ולקלוט את כל העניין עד הסוף.  

אין לי מושג מה היא אבל אולי ניתן לפעמים לפתור איכשהו.

סתם נניח אם אתם בקומה גבוהה אולי להשאיר עגלה באוטו או למטה,

או נניח אולי לקנות מנשא ולא לסחוב את העגלה כל פעם איתך.

או אם קשה לך פיזית להרים את הילד אז אולי לשלם לאיזה נערה או ילדה שפעם בכמה זמן תביא לך אותו לרכב.

או אם את קובעת עם קרובת משפחה או חברה אז שהן יעזרו לך באותה פעם.

חיבוק ענק

אתם תצליחו להתמודד עם זה

תדברי איתו בכבוד, גם לעצמך וגם לו. בטח תצליחו להתגמש אחד לקראת השני.

המטרה שיהיה לך טוב, מאוורר, נעים - היא מטרת על שלך, והיא מטרת על שלו. 

חלק זה עניין של פתרונות ורעיונות טכניים, חלק לימוד שלך לשחרר ולזרום (לימוד רציני מאד), וחלק באמת עניין שלו שיתן יד וישים לב, וישקיע השקעה רגשית וטכנית בך ובצרכים שלך.

אני זוכרת שכך בדיוק היה לי אחרי לידה ראשונה. הייתי ממש בודדה ומשועממת.

בחופשות לידה הבאות זה כבר לא היה ככה.... כשיש עוד ילדים זה מתאזן וגם יש יותר חברות - אימהות של חברים

אולי יש אצלכם מועדון יולדות או משהו כזה?

ואחרי שיעשה תורידי לו.

עם ההתאפקות שלו, עושה לי לא טוב כל הלחץ הזה סביב היציאות שלו

כי הנה כמעט שבוע שלא עשה כלום...

אם כן, אז שימי לו אז. בלי לשאול. פשוט תגיד לו שאת שמה טיטול, ואם יש קקי- שיעשה.

אולי זה יעבוד.

לא קרה כלום , הכל בסדר , קורה לכולם.

לא לתת פרסים על הצלחות, להעביר לו אחריות .

אני תמיד קונה כמה חבילות תחתונים בתחילת גמילה כדי לזרוק 

אפשר לנסות לתזכר לשתות במרווחי זמן קבועים (את יכולה לשים לך בטלפון תזכורות כל שעה נניח)

עכשיו אני מפחדת משתייה מרובה שלא יעשה הרבה פיפי אבל הוא שותה טוב.

יש כנראה עניין רגשי חזק מאוד אצלו, שזה בא לידי ביטוי בכל מיני דברים איך אני פותרת את זה כרגע?

אוף איזה מתסכל זה, דווקא הופתעתי לטובה מאוד מהעניין של הפיפי שהלך מושלם  

גם אם פיזית הוא גמול בלילה אולי כן כדאי לשים לו טיטול כדי שיוכל להתפנות בלילה או בבוקר בטיטול.

כדי שאת וגם הוא לא תהיו בלחץ.

כנראה שזה באמת מה שמפריע לו

אני מנדנדת להם כל יום אבל בנתיים אין צפי

ושתביני אני כבר מזמן מתחננת שיתנו לי טיפול רגשי אמרו שאין צורך וקיבלתי רק הדרכת הורים, עכשיו שעולה צורך נקודתי אין לי למי לפנות, וזה ילד שמוכר למכון מגיל 0

לא עזרה לכם?

בעיני לשלוח ילד בן 3 לטיפול רגשי זה די מופרך..

הייתי חוזרת להדרכת הורים אם היא היתה טובה ואם לא אז לאחרת. בגישה היקשרותית התפתחותית.

הגמילה מגדולים שונה מפיפי ויותר קשה להם

אצלי זה עבד בהדרגה. 

לפעמים זה עוזר לשחרר.

וכדאי להתייעץ עם רופא אם יש צורך בטיפול מעבר לנורמלקס, אבל להיות בלחץ על זה עלול להלחיץ אותו.

היה מתאפק גם כמעט שבועיים.

ובסוף מבקש טיטול ועושה.

זה היה נורא הסבל שלו.

מה שעשינו בסוף זה להושיב אותו על האסלה בלי להתפנות.

לעשות מזה חוויה חיובית שלא יפחד.

ככה יום יום יושבים כמה דק עם ספר ומדברים ומקריאים סיפורים

עד שיום אחד יצא לו במקרה לאסלה. עשיתי מזה משהו גדול וישר הלכנו לקנות מתנה.

מאז לאט לאט השתחרר.

מה שכן- מחוץ לבית הוא לא עושה בכלל.

את חייבת למצוא דרך להרגיע את עצמך.

הלחץ שלך הכי הגיוני וטבעי בעולם, ובכל זאת הוא עלול ליצור דווקא את התגובה ההפוכה ולגרום לו להתאפק יותר.

כתבת שאת חושבת שזה עניין רגשי, אז הפתרון הכי הכי בסיסי לקשיים רגשיים של הילד- זה רוגע של ההורה.

איך לעשות את זה זו שאלה יותר קשה...

אבל לדעתי זה המפתח.

זה משהו מוכר.

לבת שלי בגן הכינו ספר גמילה, ובו סיפרו את התהליך שהאוכל עובר בגוף ועד שהוא (חלקו) יוצא מהגוף. היא קלטה את זה ממש יפה, וזה עזר לה להוריד פחד. (היא עדיין מפספסת צואה... אבל לפחות היא מוציאה)

תנסי לעשות גם לו הסבר מאויר כזה (אולי תבקשי מהבינה המלאכותית להכין לך הסבר כזה, תבקשי שהוא יהיה בסגנון לוח תקשורת לילדי תקשורת. או שאולי אמצא את הספר של הבת שלי ואצלם לך בלי נדר). יכול להיות שזה יעזור.

כתבת שקיבלתם הדרכת הורים מהתפתחות הילד. זה הפסיק? יש סיכוי לפחות את זה לבקש שוב? (לא מציעה לך ללכת בפרטי, כי מישהי טובה שמבינה במקרים מורכבים עולה הרבה... אבל אולי, אם בכל זאת יש סיכוי שאתם יכולים מבחינה כלכלית, שווה לשקול זאת...)

אתמול הוא עשה במכנסיים ושהוא שם לב ישר התחיל לבכות , הצעתי לו לשבת על סיר (הרוב כבר עשה במכנס) הסכים בקלות. מה שהיה מלוכלך עליו יצא קצת בסיר והוא קלט את זה והתחיל לצרוח , ממש נבהל אפילו רעד כזה

ישבתי איתו, סיפרתי לו, ראינן סרט אבל ראיתי שהוא מפוחד מאוד שהוא רואה את זה אז הלכנו להתקלח וזהו

מבינה שזה חלק תקין שכאילו משהו מתנתק מהם. זה היה קצת משעשע האמת

אולי עשיתי טעות ש"עצרתי" אותו? הייתי נותנת לו לסיים במכנסיים הכל?

אני כן מקבלת הדרכת הורים עדיין אבל זה לא כמו שמשהי מכירה אותו ממש ויכולה לסייע גם לו

שאפשר לנסות לתווך לו את הסיטואציה.

'אתמול יצא לך קצת קקי במכנסיים. ראיתי שזה הבהיל אותך מאוד.

הרבה ילדים נבהלים כשהם מגלים שהקקי יוצא להם מהגוף.'

ובנפרד, לטפטף לו כמה שיותר כמה זה טבעי והגיוני, נגיד כשאוכלים-

'יואו, איזה חביתה טעימה. עכשיו היא תיכנס לך לגוף, תתערבב לך בבטן, כל החלקים הטובים שבה יבנו לך גוף חזק, ומה שלא טוב- יצא דרך הקקי. איזה גוף מדהים ה' בנה לנו!'.

לנרמל את המצב.

כמה זה טבעי ויפה.

אולי לדבר על האוכל עלול לגרום לו לתחושות קשות גם סביב האכילה כדי להימנע מהסיטואציה של הצורך להתפנות.

אולי לא כדאי להתלות בינהם.

ואפשר לנרמל לו את זה, להסביר לו שפעם זה היה אוכל, ועכשיו הגוף כבר לא צריך את זה ולכן הוא מוציא זה.

לאט לאט ובסבלנות ובלי פחד שלך - הוא יעכל את זה ולא יפחד יותר...

בנתיים פיפי הולך מצויין ב"ה לגבי הקקי הוא עושה במכנסיים אבל לפחות עושה

אז אני לומדת לשחרר לאט לאט.

בגלל הקושי שלי פה מולו רציתי לעשות את תהליך הגמילה בגן שנה הבאה כי זה גן שפתי התפתחותי, אבל החמוד הקדים וביקש לבד להוריד טיטול אז זרמתי איתו

מקסימום לצמצם את הפרשי השעות. או לקחת את כל הכמות ולחלק לפעמיים ביום במקום שלוש, רק יותר עומס לבטן כזה. אם את מורידה כמות את סתם לא מסיימת את הדלקת ויוצרת עמידות של החיידקים. 

גם אם בסופו של דבר מקבלים את כל הכמות. יש משמעות להפרשי הזמנים שבהם מקבלים

כשלי יש ככה אני נותנת בלילה מתוך שינה

(כן אפשרי לתת בערך כל שמונה שעות, נגיד בהפרש של שבע או תשע שעות)

מסייגת שעונה מניסיון כאמא לפי מה שאמרו לי במשך השנים,

אופציה א: מנה אחת כשקמה בבוקר, מנה שלישית לפני השנה, ומנה אמצעית באמצע, נגיד אם קמה בשבע והולך לישון בשמונה בערב, אז מנה אמצעית באחת וחצי, כך שיהיה לה שש וחצי שעות בין מנה למנה. (כלומר לפזר את המנות באופן שווה אבל רק על שעות ההערות).

אופציה ב: רק אם יש לכם ניסיון מוצלח בזה, יש ילדים שבולעים גם תוך כדי שינה, ואז אפשר לפזר יותר קרוב לשמונה שעות הפרש, ולתת מנה שלישית לפני השינה שלכם כשהילד ישן.

אופציה ג: לשאול את הרופאה!  יש אנטיביוטיקות שניתן לחלק את הכמות היומית לשתי מנות במקום לשלוש ואז זה כל 12 שעות, בוקר ולפני השינה של הילד.

אולי באמת אקבע תור טלפוני לרופא לשאול אותו. אנחנו בעצם כבר לקראת סוף השבוע (התחלנו ביום רביעי בצהריים), ולא היה יום שבו נתנו לה שלוש מנות...

למרבה המזל היא אוהבת את זה (אפילו מבקשת עוד אחרי שנותנים לה) אבל אין סיכוי שמתוך שינה היא תסכים...

וייתכן שהוא יתן אנטיביוטיקה אחרת או יאריך את הזמן

אם את אומרת שכל יום היא לא קיבלה את כמות המנות, זה ממש לא טוב כי החיידק מפתח ככה עמידות לאנטיביוטיקה.

חשוב צאוד מאוד שתתייעצי עם הרופא מה לעשות בסיטואציה הזו.

אם את חוששת מהנזיפה אולי שבעלך יעשה את השיחה, אבל זה חשוב מאוד מאוד

מה המינימום מרווחים שצריך

ידוע לי שלפעמים ההנחיה היא 4/6, 8 זה כשיש 2 מנות ביום לא 3!!