פורום הריון ולידה (עמוד 1501)

שקונים בבית מרקחת. אם צריך צידנית עם קרח תקבלי קרחון מבית המרקחת. אם הם לא מספקים קרחון - פשוט תיקחי באותו רגע את החיסון לקופ"ח או טיפת חלב שיתנו לו את החיסון במקום. אם זה כמה דקות מחוץ למקרר זה בסדר גמור.

את מביאה את החיסון לאחות בקופ"ח או טיפת חלב עם המרשם המצורף והאחות מכינה את החיסון ונותנת במקום.

בגיל 3 חודשים
כמה מנות יש ובאיזה הפרשים?

הבנתי שמומלץ לתת נובימול מראש
מה התופעות השכיחות?

איזו אנטיביוטיקה.
נגיד כשרשמו לבן שלי אנטיביוטיקה שלוש פעמים ביום, הרופא אמר שאין בעיה לחלק את הכמות גם לפעמיים.
וגם אם שכחנו לתת מנה בצהריים, הוא אמר שאפשר לתת מנה ואז אחרי 3-4 שעות עוד מנה.
ממש לא חושבת שצריך לקום בשביל זה בלילה.
אבל באמת צריך בירור מול רופא או רוקח, כי אולי זה תלוי באנטיביוטיקה

כי אצלי הרופא אמר שהחיידקים לא הולכים לישון בלילה🤔
ממה שידוע לי צריך לקחת במרחק קבוע.

מעולם לא התעוררתי לקחת אנטיביוטיקה
ושאלתי רופא שאני סומכת עליו מאוד, והוא אמר לי שאין בעיה. נגיד זה צריך להיות שלוש מנות ביום, לא חייב שזה יהיה מחולק בצורה שווה על פני היום.

עד עכשיו זה עבד🤷

אז הכי נוח זה שניים לפני השינה, ובמהלך היום עוד אחד בבוקר ואחד בצהריים.

טוייב. לא נורא
ורפואה שלמה❤️

רק שלא ידעתי אם אפשר לקחת פעם שניים ופעם בודד.
יכול להיות שזה תלוי תרופה.

אין מה לראות בבדיקת דם.
ובד"כ עושים את הא"ס הראשון במחזור.
שה' יתן לך הרבה כח
ובמהרה הכל יתהפך לטובה💗💗💗

תתש עצוה לקבל מחזור כציפית כל כך להריון!!

 

מאחלת לך בקרוב ממש.

(לא יודעת לגבי הבדיקה, תנסי לשאול באתר)

באופן קבוע.
אנחנו לא מסכימים על אף שם בגדול. כל השמות שאני חושבת שהם מהממים, הוא חושב שלא.

זה קצת מבאס, אבל אני מבינה אותו. אין הבדל בהקשר הזה ביני לבינו.
אנחנו החלטנו יום לפני הברית. לא מדברים על זה לפני הלידה כי גם ככה אנחנו לא מסכימים. ואז מריצים את כל השמות. מה שלא רלוונטי פוסלים מיד, ולא חוזרים לזה. אם יש כאלו שאולי, ממשיכים לחשוב עליהם, מגלגלים אותם בראש, עד שיש שם אחד שמתחבר.

אני לא חושבת שזה תהליך כזה ברור, שיש שם אחד שמתאים לילד.

עם הראשון ואווו הסתבכנו עם זה
בסוף נתנו שם שני שהוא רצה
אבל קוראים בעיקר בשם שאני רציתי
עם השני היה שם שממש אהבתי
והוא ממש לא
חיפשנו ומצאנו שם ששנינו אהבנו
וגם עכשיו עם השלישית
אני ממש רציתי שם אחד ולא אהבתי את השם שהוא רצה
הוא ממש רצה שם אחר ולא אהב את השם שאני רציתי
והסתבכנו עם זה המון...
בסוף גם, הסכמנו על שם ששנינו אהבנו סבבה כזה, אבל שנינו שמחנו בו, במקום שאחד ממש יאהב והשני ממש לא..

ילדת כבר?אם לא תדחו את הדיבור על זה לאחרי הלידה (לא שזה עזר לי בלידה השלישית ;))

כי אם לפני, כל הדיונים לא משנים עד שרואים טת התינוק/ת. יכול להיות שם שמאוד תרצו לפני אבל הוא לא נראה מתאים לילד

בראשון רציתי מאד שם מסוים והוא לא הסכים. וגם הרב בסוף אמר שלא כדאי כי זה שם שמתאים גם לבנות.
אז עשינו רשימה ששנינו אוהבים ובחרנו אחד מתוכם.

בשני כבר בחודש שביעי השם שלו היה ברור לי. אבל ממש..גם אחרי שנולד לא הסכמתי לשמוע על שם אחר. לבעלי לא היתה בעיה עם השם, כי זה שם טוב. אבל הוא העדיף משהו יותר מקראי- כמו אברהם יצחק יעקב.
הוספנו שם שני שברור שהוא מהמקרא.
בדיעבד המשמעות מהממת.

עכשיו עם השלישי שהשם יעזור לי יש שם שאני מאדדדד אוהבת. מאד.
ושוב, הוא לא לא אוהב. אבל מעדיף משהו אחר.
נראה מה יהיה

אחד שאני אוהבת ואחד הוא

מבאס אבל הייתי רוצה אותו דבר אם זה היה הפוך (שם שהוא מאוד אוהב ואני לא)
בגדול מאמינה ששני ההורים *חייבים לאהוב* את שם התינוק.
וזה די תוקע אותי כי מאגר השמות המשותף לי ולבעלי קטן מאוד מאוד!! את יכולה לראות את השרשור שפתחתי על זה לפני כמה חודשים ...

רציתי מאוד שם מסויים, בעיקר גם בגלל המשמעות שלו והוא פחות רצה
אם הייתי מתעקשת הוא היה זורם, אבל היה חשוב לי לקרוא בשם שהוא רוצה ואוהב
אז בחרנו שם אחר והיום זה נראה לי השם שהכי מתאים למתוק שלנו😅 ואני מאוד אוהבת את השם..

לפעמיפ אני מרגישה שמוכנה עוד 9 חודשי הריון רק בלי לבחור שם...

חחח

בסוף בחרנו שם מהמם ששנינו אהבנו.

 

הגדולה עקמה את האף....

ואז עברנו לידה מאוד לא פשוטה ובעלי רצה לשמח אותי וויתר בנושא הזה.

אבל באמת שאי אפשר לקבל החלטה סופית עד שרואים את התינוק.
בזמנו כשהתלבטנו לגבי השם של הבן הבכור, התייעצנו עם הרב והוא אמר ככה: השם של התינוק זה הרי לא החלטה של ההורים אלא זה סוג של נבואה שבאה מאת ה'. הנבואה הזאת לא קיימת עד שהתינוק לא קיים. כך שאפשר לקבל החלטות מכאן ועד להודעה חדשה לפני הלידה אבל אין להם באמת תוקף עד שהתינוק נולד.

אצלנו ב2 הילדים התלבטנו לגבי השם עד הלידה עצמה. עכשיו, במבט לאחור, אין לי מושג איך חשבנו לקרוא להם אחרת. השמות שלהם כל כך מתאימים להם.

אני תמיד יודעת כבר באמצע ההריון מה נקרא.
ואם זה לא מסתדר על הילד.
בהמשך זה יסתדר עליו.
אבל אני בדעה שונה מהפורום בעניין הזה

בשניים מתוך שלושה החלטנו לפני הלידה.
רק אצל אחד קיבלנו החלטה סופית אחרי, אבל גם אז כבר התקבעתי על שם לפני.

אני אף פעם לא מבינה מה רואים בילד כדי לדעת אם השם מתאים לו. זה לא משפיע על הבחירה שלי.

וגם לבעלי יש עניין לתת לבנות שם בהזדמנות הראשונה שיש, אז כדאי להחליט על שם מראש. כי לא תמיד יהיה זמן אחר כך להחליט. (למרות שבפועל אצל שתי הבנות שלי היו כמה ימים עד שהיה אפשר לתת שם).

כיף אחות

בשתי הלידות הראשונות לא ידענו מה המין, אז רק חשבנו על שני כיוונים. אבל די מהר אחרי הלידה כבר החלטנו את השם.
עם התאומים הייתה לנו מחשבה לשמות מסוימים, אבל כשנולדו ראינו שזה לא מתאים להם, אז בחרנו אחרים. אבל היו לנו שלושה שבועות בשביל זה...
בילדים הבאים קראנו באמת בשם שחשבנו עליו במהלך ההיריון, אבל *החלטנו* סופית רק אחרי הלידה. (הבנות באמת קיבלו את השם בבוקר למחרת הולדתן, כי גם לבעלי זה חשוב).
יוצאת דופן היא הילדה האחרונה - עלו לנו כל מיני שמות במהלך ההיריון, אבל אף אחד לא התיישב ממש, ןגם לא התפנינו רגשית לחשוב כל זה מספיק (כי הייתי לחוצה מהלידה). ואז היא נולדה, והייתה לנו קורונה במשפחה, ולא ראיתי את בעלי כמעט שבוע, ופשוט לא היינו מסוגלים לדבר ולהחליט על שם. אז רק בנסיעה הביתה מבית החולים דיברנו על זה, וסגרנו סופית רק יומיים אחר-כך. (עשינו את "טקס קריאת השם"/זבד הבת בזום...)

לבעלי לא היתה התנגדות אבל הוא העדיף משהו יותר תנכי אז הוספנו עוד שם.

בבן הגדול שלנו דווקא כן עזר לראות אותו אחרי שנולד. הרגיש לי שהוא עדין נפש וצריך שם עדין ולא עוצמתי מדי.
וצדקתי. הוא באמת עדין נפש

שמות שדי החלטנו עליהם לפני הלידה.
אבל בשניהם הייתה התלבטות לגבי השם השני עד אחרי הלידה.
השם הראשון די הוחלט לפני אבל גם אז, יש חוסר וודאות עד אחרי הלידה.

ויותר מזה- לא מבינה מה זה "לא מסתדר על הילד"
הילד צריך להסתדר על השם, לא השם על הילד
ואין פנים מסויימות שמתאים להן שם כזה ואחרות שמתאים שם אחר
ולא מבינה איך אפשר לחכות לאחרי הלידה, זה מלחיץ עם כל הטירוף אחרי לידה גם לחשוב על שם ובסוף עלולים להחליט בפזיזות, וגם קשה להתאפק כל ההריון, צריכה לדעת ולשלוט

בשם הזה.
אבל שם אחר שמאוד אהבתי הוא גם אהב

אני כשזה קרה לי פשוט החלטצי שמפסיקה לחשוב על שמות ומחכה לאחרי הלידה ואז ממשיכה לחשוב.
ואיכשהו דעתי נתיישבה עלי והצלחתי להגיע ממש,בקלות לשם שמקובל על שניינו

מניחה שגם בעלי לא.

למה? כי זה השם שלו. בעיניי הוא בחר את השם שלו וזה חלק ממנו

אין טעם להיקשר עכשיו לשם מסוים, תשמרי את השם שלך ותדברו על זה אחרי הלידה

אני בטוחה שהשם הנכון ימצא מעצמו אחרי הלידה

מאז שאני נערה קשה לי עם החג הזה
כל כך משתדלת לעבןד על עצמי
זה רק יותא ויותר קשה

שישמע כל מה שאת מרגישה, וכמה קשה לך עם הנסיעה הזו לחמותך.
אולי תצליחו לעשות משהו אחרת

ואת לא חייבת להיות שמחה, אפילו שפורים.
כן כדאי מאוד לחשוב מה כן יעשה לך טוב ולדאוג ממש שזה יקרה, לא לשים את עצמך בסוף...

פורים שמח!

למרות שתיכננו מפגש לשבת, הזיזו את זה בתחילת שבוע להיום, והיום אני לא מסוגלת להשאר.

זה משו נדיר וכו' אבל זה פלוס פורים שתמיד אני לא אוהבת..לא מתכון מוצלח

אם יש לו טלפון הכי פשוט לשיחה במקרה שהוא נתקע או מפספס
ואת תכירי את הדרך
נראה לי הגיוני

מכירה ילדים בגיל הזה שנוסעים בתוך העיר באוטובוס

אם זו תחנה בתוך עיר, ויש עוד ילדים שנוסעים באוטובוס ויורדים ליד בית הספר, אחרי שתרגלת איתו, נראה לי בסדר.
אבל, מה הכוונה, תחנה באמצע שום מקום? לא בתוך מקום ישוב? מבינה שהוא יורד בצומת כלשהי, וצריך משם ללכת ברגל לבית ספר? נראה לי גדול על ילד בן 9, יש גם ימים עם גשם וסערות. ובכלל מפחיד קצת. לא היתי עושה את זה לפני כיתה ז, וגם בקושי.
הבן שלי בכיתה ז לומד מחוץ לעיר , יש לו הסעה, והוא מאחר אליה הרבה, ואז נוסע באוטובוס, יורד בצומת בכניסה לישוב, והולך ברגל, זה ממש,קשה לו.
לפעמים כשלא מוצאים לו טרמפ, ולא יכולים לקחת אותו , הוא מוצא תרוצים להשאר בבית, רק לא לעשות את הנסיעה הזו.
אין לכם הסעות?

אבל אני זה לא את

להתייעץ עם אנשים שיש להם צורת חשיבה שונה משלי ולשמוע גישות שונות ונקודות שלא חשבתי עליהן
כי אני לא סגורה על צורת החשיבה שלי

שניסו לחטוף ילד בן 11 ברמת גן. שחזר לבית עם חבריו בדרך מבית הסםר
האמא מספרת שאם לא היו החברים שלו איתו כדי להתנגד, השם ישמור, הוא היה מצליח לגבור עליו
אני מאוד הייתי חוששת שילד שלי יסתובב בכביש ראשי לבד בכניסה ליישוב לבד. לא סומכת על אף אחד. גם יש ימים של גשם זלעפות וכאלה. נראה לי פחות מתאים

אבל זה נושא אחר, כרגע יותר מטרידה אותי הדרך עצמה
אם האוטובוס מלא יחסית והילד מקבל הנחיות ברורות בנושא (בלי להלחיץ) אז מהבחינה הזאת הייתי שולחת, כמו שהוא הולך לבד ברחוב ונכנס לקנות משהו בחנות מעל הבית

אם לא זה קצת מפחיד. במיוחד שאת אומרת שזה לא במקום ישוב

"התחנה שלו באמצע שום מקום

ולא בתוך מקום יישוב..,"

ולילד בן 9?

??

התשובה נמצאת בגוף השאלה

 

 

ממש אבל ממש לא

גם ילד גדול בהרבה ואפילו נער יכול לחשוש

 

עזבי שגם 3 תחנות בתוך עיר קטנה אני מפחדת בגיל הזה

אבל מה שאת תארת לפי כל פרמטר לא מתאים בכלל ואפילו מסוכן

גם אני לא מבינה מה הכוונה לא בתוך מקום יישוב,
אבל אם זה מקום לא כ"כ סימפטי... מקום בודד... הייתי דואגת מדי.

זה לא ממש באמצע שום מקום
זה על הכביש הראשי והוא נכנס ליישוב שנמצא ממש על הכביש

בלי הפלא' לא הייתי מעלה בדעתי לעשות דבר כזה אבל עם פלא' אני יכולה להיות איתו בקשר כל הנסיעה וממש לעקוב איתו אחרי התחנות, בכ"ז לא?🙄🤨

שנוסעים איתו ואין הסעות וזה נשמע רחוק מהבית שלכם, הייתי מחליפה ביס.....

למרות כל השיקולים שחשבתם ובטח חשוב לכם הביס ההוא ספציפי

אבל לא הייתי עושה את זה
הוא יהיה מבודד מחברים בשעות אחהצ וזה משהו חשוב לדעתי

בהצלחה!

האפשרות האחרת היא חינוך ביתי בבית או שאקח אותו כל יום ואין לי מושג איך נשלם את זה
לבי"ס פה הוא כבר לא יחזור

נשמע שעברתם הרבה
שתהיה בע"ה הרבה ברכה והצלחה

או מישהו מבית הספר שיפגוש אותו בתחנה בתשלום. זה עדיין יעלה פחות מהדלק והזמן שלכם

תקשיבי, את מלכת הרעיונות!!
באמת, תמיד את מפציצה עם איזה רעיון מעולה ולא צפוי

משתדלת לחשוב מה יכול לעזור
וכיף שלפעמים קולע
ואת אמא מדהימה. שתדעי לך. זוכרת את הסיפור ולא מבינה מאיפה הכוחות שלך . תשלחי לי קצת… הילדים שלך ידעו לבחור טוב לאיפה לרדת ❣️❣️❣️

אבל נו.. מסמיקה לי כאן בשקט...

אז- הרבה בזכותכן!
אתן לא מבינות כמה התמיכה שלכן נתנה לי כח לעמוד על זה שהוא לא ימשיך כאן🙂💜💚♥️

גם עדיף שלא.
אולי הפיתרון יכול להיות גם להעביר לבית ספר אחר..
אני לא חושבת שמתאים.
אם יש מישהו שמכירים שיכול לתת טרמפ קבוע זה גם אפשרות אבל גם מזה הייתי נזהרת.
אין אף אוטובוס שנכנס לתוך הישוב?

הוא היחיד מהיישוב שלכם בבית הספר?
יש מבוגר שאתם מכירים שנוסע גם הוא באוטובוס הזה ויוכל להשגיח?

נראה לי הייתי מתאמצת למצוא פתרון אחר, אבל חסר לי מידע בשביל להחליט...

אני מבינה שזה מתוך הקושי שלו ששיתפת, ואני מקווה שתחשבי על הפגנת נוכחות שלך מדי פעם או לפחות בהתחלה או בהפתעה.
אני לא יודעת מה איתך, ואולי אני פחדנית, אבל אני מאוד חושדת וחוששת מדברים כאלה, זה לא פורמלי, אין פיקוח אמיתי על הנעשה שם, זה רחוק מהבית שלכם.. מאז ששמעתי כמה מקרים, ובכלל, אני חושבת שצריך להיות מאוד עירניים ולפקוח מאה עיניים.
ולגבי הנסיעות - נו, את יודעת כבר מה דעתי.

ככ טוב לו שם, יש אוירה חמימה ואינטימית בין ההורים והצוות, יש פעילויות מיוחדות וממש רואים את ההשקעה שלהם
אבל בכ"ז אני אדבר עם הילד ואשתדל גם להיות נוכחת
אני עושה את ההשתדלות שלי אבל לא אוותר על זה בגלל חשש למשהוצשהסיכוי שיקרה מאוד נמוך, במיוחד אם אני עם יד על הדופק, כמו שלא אשלח למעון אלא למטפלת למרות החשש, ופה זה ילדף גדול שמבין ואפשר לדבר איתו אז באמת לא הגיוני לוותר על מקום שטוב לו עד שסוף סוף מצאנו כזה

הילד כ"כ פורח אחרי שהיה כ"כ נבול
זה נכס לכל החיים ואני אעשה הכל כדי שהוא יהיה שם, כולל לנסות להגדיל הכנסות או לקחת הלוואה

אני ממש חושבת כמוך...

סתם סקרנות אם אפשר לשאול- זה גם עזר להרטבות? (אם זה אותו ילד ולא התבלבלתי😅)

כשמדובר במשהו רגשי זה יכול לקחת חצי שנה באופן נורמלי ואף יותר
ואם הוא היה נשאר במקום שלא טוב לו זה בטוח היה מחמיר או לא נפתר בכלל
ופה יש סיכוי
סבלנות
לנשום עמוק. נורא קשה אבל את עשית את הדבר הכי טוב לו ואין לי שמץ של ספק שגם בנושא ההרטבה תראו שיפור כלשהו מזה עם הזמן
❤️❤️❤️❤️

לא בטוחה שאני הייתי עושה את זה לבן שלי...
מה שכן, (אולי זה היה שיקול של חמותי) הוא גדל בעיר ולא היה להם רכב, אז הוא היה מתורגל באוטובוסים כי לכל דבר משפחתי הם היו נוסעים (אני למשל גדלתי בעיר אבל היינו נוסעים רק ברכב...)
הילדים שלי לא גדלו בעיר, אפשר לספור על יד אחת את כמות הפעמים שנסעו באוטובוסים ציבוריים. אז זה ממש לא יבוא בחשבון.

אם זה מעודד אותך- הוא יצא בסוף בסדר |מאוהב|

לקי
זה לא אפאחת מכל אלה??
אז מי??

אם אף אחת לא שמה את שמי
🤣🤣🤣🤣🤣

@חגהבגה

כתבה תגובה בפורום נשואים טריים בניק שלה.. אבל כתבה בסגנון בול כמו של הרבנית הקדושה, אולי בטעות ואולי בכוונה, בכל אופן עליתי עליההה..

(אלא אם כן יש מישהי שממש כותבת בול כמוהה.)

לק"י
בקושי נמצאת פה לאחרונה...

ואיזה עייפה אני ממש כמו קואלה שאני חושבת לעצמי-
ישר לשרשור הפירות! אני אכתוב שם שאני קואלה!
🤣🤣🤣🤣🤣
יופי מיואשת
נהיית כל כך סנילית שאת חושבת שקואלה זה פרי!
🙈🙈🙈

איך זה שלא קיבלתי התראה מהתיוג בשרשור כאן? או שמא מדובר בתיוג מסוג מיוחד ליודעות ח"ן (כמו הרבנית הקדושה) בלבד?
סתם, טוב, התהייה האמיתית שלי היא מי הרבנית באמת... רצים לי כמה ניחושים חדשים - אבל נחכה ונראה...
(ואולי בשנה הבאה אשמח להתפנות מתפקידי האימהות השואבים שלי ולקבל את איצטלת הרבנות. אם אצליח לשפשף את ההומור כראוי...)

זאת לא אני

@הרבנית הקדושה
תוכלי לצרף שוב את הקישור לניחושים
שנוכל לנסות שוב, אולי הפעם הם יהיו נכונים?

לקי
אנא ממך- הרבנית הקדושה

באמת כ"כ הרבה שחשבו שאני הרבנית?
הלוואי 😁

אני ככ לא בפורום בזמן האחרון וכיף שיש כאן כאלה שזוכרות לי חסד נעורים...

הייתי מנסה לחרוז לך משהו
אבל אני מתההה מעייפות ורק רוצה לישון..

איזו כתיבה יפה!

שיר מעורר ממש ונותן כח ותקווה.

חידדת לי עוד נקודה עך פורים...

 

מוכשרת!

קשה לי לקבל את זה שהם היו נשואים. אני אהיה כופרת ואומר שאני לא מאמינה לזה. וזהו.

ולפותחת- כתבת כל כך יפה וקורע לב.
הלוואי שיהיו לנו שמינית מהכוחות שהיו להם

לליבך את הדעה שאומרת שהם לא היו נשואים...

תודה!

תארת חי כ"כ והסוף מחבר אלינו...
שנזכה להמשיך עלינו את קדושת מרדכי ואסתר

אצלנו ב"ה השתפר פלאים עם הגיל.
אבל בהתחלה כמעט כל נסיעה היתה סיוט.
והרבה פעמים שיקול אם לצאת או לא

אנחנו שכחנו להוריד והוא השתקע ואחרי שהורדנו הוא סופסוף היה רגוע , כנל לגבי רצועות שימו לב שהם מסודרות כמו שצריך, לא לוחצות וכו'...

לשני הגדולים היתה תקופה סביב 4 חודשים נדמה לי ואח''כ נרגע. האחרון צרח שנה ולא עזר כלום. אבל שווה לנסות לשנות זווית. לראות שלא קטן לו מדי. לתת לו חפץ אהוב. להדליק מוזיקה. זה באמת סיוט. כל נסיעה התארכה פי 2 בגלל עצירות.

היה לנו סל-קל של העגלה, והיא הייתה בוכה נוראות בכל עצירה ונרגעת קצת בנסיעה. החלפנו סל-קל - והיא פתאום הייתה רגועה בנסיעות.
שווה לבדוק סל-קל אחר... (אנחנו לא קנינו חדש, אלא החלפנו עם הסל-קל שההורים של בעלי קנו כדי שיהיה אצלם באוטו)
אבל בהחלט יכול להיות שהם בוכים בכל מקרה בנסיעות...

בסלקל

גם אצלנו היה ככה, עם שלושה ילדים.
הדבר היחיד שעזר אצלנו היה להפוך את הכסא, רק בגיל שנה..😒

וזה עוד היתה נסיעה של 20דק'

לומדים לנסוע פחות
לתזמן את הנסיעה לזמנים שהם ישנים
להרדים ואז לנסוע וכו

אצלינו הבעיה היתה שהיה לה גרעפסים שלא יצאו. וברגע שהרמנו היא היתה עושה כמה ואז הבנו שזה ממש כואב לה
אז הטריק הוא להאכיל, לעשות גרעפסים כמו שצריך ואז להרדים.

אפילו אם נאחר למסיבה...

ולא מרעב..

סיוט אמיתי😒😒😒

לפעמים (!!) זה לתזמן נכון את ההנקות ולהוציא גרפס אם מצליחים.. ומביאה מלא משחקים מאירים או מרשרשים
ו... לפעמים זה עוזר

ולפעמים כלום לא עוזר והיא מסוגלת לצרוח שעותת למרות הכל.מבאס

החל מגיל 3-4 חודשים אפשר לעלות איתם על קרוסלה בגינה ובעדינות להסתובב, היא אמרה שזה אמור לעזור.
חוץ מזה מזדהה אתך. עם הבכור היה נורא והסתדר אחרי כמה חודשים. סובבנו לו את הכיסא רק בגיל שנתיים, כך שזה באמת היה בסדר. עכשיו עם השני זה פעם ככה ופעם ככה.
מגיל לידה בכיסא בטיחות.

תבדקי שהכל מכוונן, המקום של הראש והגובה ושהורדתם את הכרית של הניובורן. אצלנו זה הסתדר בגיל ארבעה חודשים בערך והוא התחיל להרדם באוטו.. עד אז היה נוראי ולא נסענו כמעט

כשלא היתה ברירה, ובאמת כשאין מוצא אחר, הראתי להם יוטיב של תינוקות. כזה שזה רק מוזיקה קלאסית עם בועות זזות או משהו כזה. למרות שאני בכלל לא נותנת מסכים בגיל הזה, אבל אי אפשר להתרכז בנהיגה עם תינוק צורח מאחור...
וגם לתת להם שמיכה ביד לפעמים עזר שירדמו.

שלי דווקא אוהבים ונרדמים מהר. לפני בערך שלוש שנים שכנה ספרה לי שהתינוקת שלה צורחת כל נסיעה כל הדרך והם נוסעים רחוק להורים. יעצתי לה אולי לנסות טיפול אוסטאופתיה ואכן זה ממש עזר! היא אמרה שהצרחות ירדו ב80%. מה שהמטפל אמר שהיה לה שריר תפוס בצואר שפשוט כאב לה לשבת בתנוחה של הסלקל.
אז ממליצה לבדוק דרך טיפול אלטרנטיבי יכול להיות שיש לתינוק משהו שקשה לו בתנוחה הזו. אוסטאופתיה, קרניו סקראל ודומיו.

רעש לבן

ולקשור כבל מתכת מהבגז שישתרך על הכביש בנסיעה, אמור לנטרל איזהו חשמל סטטי שהם מרגישים..

אחר כך עבר ב"ה. אבל עדיין לפעמים... באמ מעצבן

בדיעבד התברר שהייתה דלקת אוזניים והלחץ באוזניים שיגע אותה..
אז אם זה היה באופן חריג ממה שהיה לכם עד עכשיו אז תבדקו אותה

מגילה? מסיכה?

רעשן זה מקסים. תודה

עין מחמוצית...

שהם בלתי צפויים 🤭
אין כללים, דברים כל הזמן משתנים.
אני לגמרי מבינה את התסכול (עד שחשבתי שזהו, הצלחתי להשריש לו איזה הרגל, התחיל השבוע והכל השתנה..)
אבל בעז"ה, זה עוד יכול לחזור..
אם את מניקה, ממליצה לך ממש לא להניק כל פעם שמתעורר. (מודה שבלילות קשים אני לוקחת או אלי למיטה וזהו..)

הוא לא באמת רעב כל פעם, אבל מתוך שינה אני לא מצליחה לחשוב ומנסה כן להניק אותו, ואז הוא לא רוצה. ואח''כ בבוקר אני קולטת שהוא סתם קם והיה מספיק לו מוצץ.
וגם אני ישנה איתו חצי לילה. לפעמים פשוט נרדמת לפני שאני מספיקה להחזיר אותו😅

וכל לילה אני מבטיחה לעצמי שהלילה אני מחזירה אותו למיטה, לא קורה..
לא נורא, בסוף הם לומדים לישון

וחזר לכל 3 שעות שעון שוויצרי
תינוקות חח

זה הריווח שלו🤦
עבר לקום כל שעה🥱

אולי אולי שיניים?
יש תינוקות שבגיל הזה כבר מתחילים...
עוד דבר- האם הוא עושה גרעפס אחרי שיונק? אם לא, לפעמים זה מציק להם ממש.

שבמשפחה שלי מוציאים שיניים מוקדם, אבל זה באמתת מוקדם אם זה זה.
עושה גרעאפס - לא תמיד. יכול להיות שזה זה, הבעיה שבלילה אני לא מאופסת מספיק בשביל לאחוז את זה...

חבל הן יתחילו להתייבש
לחמנייה על השיש מפשירה בחצי שעה/תכנית הפשרה במיקרו

עכשיו אני יודעת מה לעשות 😅

מי מגיעה להכריע?

יישאר טרי ומעולה עם ניילון

מוצרי מאפה ביתיים לא מחזיקים מעמד הרבה זמן,
מאפים קנויים מחזיקים טריים (רק להבין מה יש בפנים...),
רק לשמור בשקית סגורה.

אבל אנחנו עכשיו את זה בפסח. היה לי הכי נח זרקנו בשריפת חמץ ולא קנינו חדשים ואז היה לנו 3 ימים חג כמה ימים ראשונים היה קשה היה ליל הסדר א ז הלכו לישון ממש מאוחר זה עזר להרדם יחסית מהר... אבל היו כמה ימים קשים נראה לי שהייתה עצבנית כי לא ישנה טוב אחרי חודש כבר היה קל יותר ובשלב הזה לקחנו אותה לבחור לעצמה משחק מהחנות כי כבר הרגשנו שזה היה מאחורינו.. כן כל הזמן עוד דנו אותה שהיא גדולה וכבר ישנה x לילות בלי מוצץ וכל הכבוד לה...

הוא פשוט בוכה ומבקש את המוצץ שלו, מידי פעם במהלך היום, אבל לקראת הלילה הוא פשוט יכול לבכות שעה במיטה שהוא רוצה את המוצץ.
אנחנו מנסים להגיע, לחבק, להרגיע, אבל זה לא עוזר

ושוב הייתה כבר רגילה כמה שנים שלא היה לה מוצץ ביום אלא רק בלילה

זה מאד הגיוני שיהיה לו קשה המעבר ממוצץ קבוע לבלי מוצץ בכלל.

בכל זאת- אל תבהלו מהקושי. אם החלטתם שזה נכון לו לוותר על המוצץ, הוא יעבור כמה ימים יותר קשים ויתגבר. אפשר לנסות לרפד לו את התהליך בעוד זמני קרבה, חיבוקים, נשיקות, אולי משהו מתוק אחרי הצהריים וכו. לשקף לו שהוא גדול, ויצליח להתגבר, ואתם סומכים עליו.
אולי אפשר גם לדבר על כמה שהיה נעים עם המוצץ, ושהוא יכול להתגבר, אומרת בזהירות גם שאולי כדאי למצוא ביחד תחליפים (שיהיו מקובלים עליכם.. לא כדאי להחליף מוצץ באצבע או בסוכריה על מקל באופן קבוע...)

בהצלחה רבה, יקרה. זה תהליך והוא יגדל ממנו, גם אם קשה לו בהתחלה

אנחנו מחבקים ומנשקים המון, אומרים שאנחנו יודעים שהיה לו נעים עם המוצץ, שעכשיו זה קשה...

ניסינו לחשוב על תחליפים, השאלה מה בדיוק יכול לשמש תחליף? יש לו שמיכה שהוא מאוד אוהב להירדם איתה, אבל זה לא מספיק לו עכשיו.
אמרנו שאחרי שהוא יפרש מהמוצץ, נקנה לו פליימוביל.
אני לא רגילה לראות אותו ככה בוכה, אז אני חוששת שאולי זה לא נכון עבורו

אצלנו היה לה שמיכה שהייתה מאוד קשורה אליה ומשהו שהבהרנו לה לפני ובמהלך התהליך זה שהיא יכולה להמשיך לישון עם השמיכה כמה שהיא רוצה אפילו עד שתהיה אמא אם תרצה כי זה לא מפריע לשום דבר. המוצץ לא טוב לשיניים לכן היא צריכה ללמוד להסתדר בלעדיו.

ננסה גם אנחנו

סתם סתם
זוכרת שילדת♡♡

אבל ליבי עם אלה שעדיין...

כלל לשה שוב פעם
ואז נותנת שוב לתפוח
ואז זה בסדר

בגדול תפיחה ארוכה זה טוב, פשוט ללוש כשאת רואה שהוא עולה שוב, כדי שלא יחמיץ

שומעים את הרצון שלך מבעד למילים. שולחת חיבוקים ואיחולים שזה יגיע במהירות ובקלות ❤
לגבי השאלות שלך:
1. גם לי יש הפרשות לפני מחזור אז באמת אי אפשר לדעת אם זה לכאן או לכאן. גם כשנקלטנו היה לי דימום בהתחלה, אז זה באמת לא וודאי עד שהמחזור מגיע או עד שיש בדיקת הריון חד משמעית. אם את שבוע לפני הוסת וזה מוקדם להפרשות לדעתך יכול להיות שזה דימום השתרשות גם. אבל באמת לא רוצה לטעת בך תקוות שווא. בתור אחת שכל חודש במשך שנה וחצי חיפשה שינויים גופניים למה הגיוני שהחודש נקלטתי. זה מעייף, אבל ממש מבינה. וכל חודש הגוף שלי הפתיע אותי בשינויים שלא חשבתי שיכולים להיות במחזור רגיל, והנה הוא הגיע.
2. זיהית ביוץ סביב היום ה14?
יש מצבים שבהם הביוץ בא מאוחר, ויש מצבים שבהם בדיקת ביוץ מעידה על הריון. בכל מקרה, לרוב לא קיים בה רק פס בקרה כי ההורמון תמיד קיים בגוף. אז שוב, זה יכול להיות כל אחת מהאופציות.
3. אל תעשי בדיקת דם עכשיו, כמעט בטוחה שעוד מוקדם מדי.

שורה תחתונה, סבלנות סבלנות סבלנות.
נשמע כמעט בלתי אפשרי בנעליים שלך, אני יודעת. אבל אין מה לעשות טחרת.
שוב חיבוקים ובהצלחה גדולה 💓

נקלטת טבעי?

והתחלנו טיפולים חצי שנה. בסוף נקלטתי מטיפול של ivf. עכשיו ב"ה בהריון, אבל זוכרת את הכאב עוד עמוק עמוק, ולכן הרצון שלך כל כך נגע בי. בדרך כלל אחרי שנה אפשר להתחיל בירורים אבל זה מאוד תלוי בני כמה בני הזוג ילד ראשון או לא, המצב הנפשי וכו וכו. מוזמנת לעבור לפרטי אם בא לך, פה בשמחה ובאהבה!

אז בגלל זה זה מרגיש לי אבוד...
לא יודעת כבר מתי הביוץ שלי
חשבתי שאם הווסת כל 28 ימים אז זה ביום ה14 או יום יומיים לפני אחרי אבל לא מעבר

אין לך ניסיון איתם ממחזורים קודמים?

גם אצלי לפני המחזור יש כמה ימים של הכתמות. בדרך כלל השילוב של כאבי בטן והכתמות נגמר אצלי במחזור. מצד שני, גם בחודש שנכנסתי להריון היו לי כתמים שפסקו לאחר מכן. לכן, באמת אי אפשר לדעת ונשאר הדבר הכי נוראי לעשות - לחכות.
דבר נוסף - נראה שאת כן משתשמת בבדיקות ביוץ ביתיות. כדי לעשות את הבדיקות ביוץ בסמוך לביוץ ולא לקראת המחזור. אם המחזור שלך 28 ימים אפשר להתחיל ביום ה11 ולראות שהקו מתחזק...
בהצלחה!

אני שבוע לפני ווסת.. וזה מוזר.. יכול להיות הפלה?
אולי בעיה בקליטה של ההריון? זה מלחיץ אותי..
לפנות לרופאת נשים שיש לי הפרשות חומות שבוע לפני הווסת ודימום מוזר בניגוב? זה מלחיץ אותי שזה מראה על בעיית פוריות או משו למרות שהפרויל ההורמונלי שלי יצא תקין.
יכולה להיות בעיית פוריות אצלי עם הפרופיל ההורמונלי יצא תקין?

כמו ששאמרה אחת מהבנות פה, ההמתנה להריון המיוחל גרמה לי לבדוק את הגוף שלי יותר מידי, כל דבר היה נראלי אופציה להריון ואחרכך אכזבה..

ודברים נורמלים הפחידו אות...

זה לא נגמר המרדף הזה אני לא אומרת לך תרפי כי אני לא יודעת איך עושים את זה, חוץ מתפילה ואמונה 

 

אבל את זה הייתי חייבת להגיד לך 

כמוך, לא חיכיתי יותר מידיי, אבל החלטתי שבמקום להתבחבש עם עצמי ולבדוק את הגוף שלי כל יום וליהכנס למחשבות אני אעשה מה שצריך,

זה התחיל ברופאת נשים שבראש ובראשונה בודקת מה קורה עם הביוץ שהוא מגיע בזמן וכו'

לפעמים מביאים זריקה או כדורים להשראת ועידוד ביוץ וזה כבר עוזר לרבטות,

במידה וזה לא עוזר הולכים לרופא פריון והוא כבר עושה את הבדיקות ההתחלתיות הראשוניות כדי לשלול בעיות כל שהן..

 

אני בעד לבדוק ולא לחכות כמה שנים ואז להתעורר,

 

אז ממליצה לך לסיכום לפנות לרופאת נשים לבדוק ולשפר את עניין הביוץ

ובמידה ולא הולך לפנות לרופא פריון

 

מאחלת לך שלא תצטרכי

בהצלחה מותקקק

נתנה לי

ביוץ הצלחתי בעזרת מקלות לגלות כמה פעמים..
לדבר עם רופאת נשים לבקש לבדוק ביוץ?