הכל זוועה אצלנו .. לא הכל בסדר יש קצת טוב לרגעים של חסד. אבל כבר למעלה מ2 מקוואות (ככה אני סופרת תקופות מקווה למקווה) אנחנו במצב לא טוב.
אני לא זוכרת אפילו מאיפה זה התחיל רק זוכרת שהיה משהו שממש פגע בי והרחיק בינינו ממש , וכל התקופה שהיינו מרותקים התבזבזה על מריבה או על התאוששות מהמריבה כי אני לא בכל כך קלות אתן למישהו שפגע בי להתקרב הכי קרוב שיש.
ואז הגיע המחזור וחשבתי שאנחנו אחרי זה והנה הסתיים המחזור ועשיתי הפסק ועוד כמה ימים צריכה לטבול , והוא אפילו לא יודע את זה. לא רוצה לספר לו.
כל כך עצובה וכל כך כאובה ואני לא מצליחה למצוא את המילים להגיד לו ולהראןת לו את זה בלי שזה יתפוצץ לריב , בלי שהוא יתעצבן שאני לא בסדר ושאני הורסת ומתלוננת על כל דבר.
מרגישה שהוא כל כך מקטין אותי ובשבילו זה בצחוק ובדיחות וציניות והוא פשוט לא מבין לא משנה כמה פעמים אני מסבירה לו כמה זה פוגע בי!
אני באמת מרגישה קטנה לידו כשהוא אומר לי דברים כמו "בשביל מה עשיתי לך ביטוח אם לא שתחליפי אותי בנסיעות..." או משפט כמו "אני יותר לא איפרגן לך במחשב כמו שםרגנתי היום" הלפטופ הוא של שנינו ויש לנו חלוקה נורא ברורה בגלל הלימודים והוא איכשהו החליט שהוא מעל הכל. והוא מסביר אחרי שנייה שזה בצחוק ולמה אני נפגעת וברגע שאני רק מתחילה להסביר לו כמה אני פגועה הוא רק אומר בסדר בסדר... 5םילו לא מתנצל עד שאני לא מתעקשת לשמוע את המילה "סליחה"
הוא כל כך פוגע בי ברמה שאני רוצה לקחת את השליטה בחזרה לחיים שלי אז אני מוכיחה לו שאני קובעת. אז אני הולכת פחות צנוע, ואני יודעת שזה מעצבן אותו ולא אכפת לי! הוא לא יחליט לי אל כל דבר בחיים!
הוא לא ישאיר לי את הבית מבולגן וילך לתפילה או לעבודה ויחשוב שזה מובן מאליו שאני אסדר פה הכל לבד למרות שהוא יכל לפנות לעצמו 10 דק כדי שנעשה את זה ביחד.
אני מרגישה שהוא רואה רק את עצמו.
אני רק רוצה שיזכר באים שהוא התאהב בי וכמה הוא רצה לשמח אותי ולפנק אותי ושיחזיר את זה לחייו.לחיינו.
אני רוצה שהוא רואה אותי מתקופפת לאסוף את הצעצועים הוא ישר יבוא ויעזור לי כח הוא לא רוצה שאתאמץ וכי הוא רוצה שנעשה את זה ביחד כי זה של שנינו החיים האלא! או שלפחות יתייחס ולא יעבור לידי ויצא בלי להגיד שלום כאילו אני איזו שפחה.
אופ ..
כל כך חבל לי בשביל הבן שלנו , אני כל ך אוהבת אותו ורוצה שיהיו לו אחים אבל אני לא מצליחה לראות איך אני מביאה עם הבנאדם הזה עוד ילדים. לא רוצה.
וגם כשיש לנו תקופות טובות , התקופות הקשות האלא חרוטות לי בלב ולא נותנות למצב להתשפר. וכשיש תקופות קשות? התקופות הטובות נעלמו כלא היו. כאילו הן סתם בכאילו והצגה למה שבאמת קורה בחיים שלנו.
והוא טוען שזה כי אנחנו אסורים. וזה פשוט לא נכון. זה הרבה יותר שורשי ועצוק מזה והוא מסרב להבין.
אתמול הוא בא אליי שוב ביציאה של "אבא שלי דיבר איתי על קניית בית" סבבה זה ממש לא חדש. פעם בכמה חודשים הנושא הזה צף. ואני ממש חושבת שזו טעות בשבילנו להכנס לזה עכשיו והוא כולו אטום ולא מבין - כבר שנה את דוחה את זה. סבבה! אש כנראה שנה אני מרגישה שאנחנו לא במקום של להעמיס עלינו יותר ממה שכבר עמוס! יותר חשוב לו הלימודים והעבודה והבית מאשר הזוגיות??? הוא לא רואה איך היא מתפרקת לנו מבין האצבעות??? אשכרה סופש שלם היינו רחוקים ופתאום היום הוא בא ומדבר איתי כאילו לא קרה כלום. br />
עצוב לי ואין לי את מי לשתף חוץ מכן... יושבת על הרצפה עם דמעות בעיניים ושמחה כל כך על נסיעת עסקים שיש לו בקרוב ויהיו לי ימים לבד בבית.
אני לא זוכרת אפילו מאיפה זה התחיל רק זוכרת שהיה משהו שממש פגע בי והרחיק בינינו ממש , וכל התקופה שהיינו מרותקים התבזבזה על מריבה או על התאוששות מהמריבה כי אני לא בכל כך קלות אתן למישהו שפגע בי להתקרב הכי קרוב שיש.
ואז הגיע המחזור וחשבתי שאנחנו אחרי זה והנה הסתיים המחזור ועשיתי הפסק ועוד כמה ימים צריכה לטבול , והוא אפילו לא יודע את זה. לא רוצה לספר לו.
כל כך עצובה וכל כך כאובה ואני לא מצליחה למצוא את המילים להגיד לו ולהראןת לו את זה בלי שזה יתפוצץ לריב , בלי שהוא יתעצבן שאני לא בסדר ושאני הורסת ומתלוננת על כל דבר.
מרגישה שהוא כל כך מקטין אותי ובשבילו זה בצחוק ובדיחות וציניות והוא פשוט לא מבין לא משנה כמה פעמים אני מסבירה לו כמה זה פוגע בי!
אני באמת מרגישה קטנה לידו כשהוא אומר לי דברים כמו "בשביל מה עשיתי לך ביטוח אם לא שתחליפי אותי בנסיעות..." או משפט כמו "אני יותר לא איפרגן לך במחשב כמו שםרגנתי היום" הלפטופ הוא של שנינו ויש לנו חלוקה נורא ברורה בגלל הלימודים והוא איכשהו החליט שהוא מעל הכל. והוא מסביר אחרי שנייה שזה בצחוק ולמה אני נפגעת וברגע שאני רק מתחילה להסביר לו כמה אני פגועה הוא רק אומר בסדר בסדר... 5םילו לא מתנצל עד שאני לא מתעקשת לשמוע את המילה "סליחה"
הוא כל כך פוגע בי ברמה שאני רוצה לקחת את השליטה בחזרה לחיים שלי אז אני מוכיחה לו שאני קובעת. אז אני הולכת פחות צנוע, ואני יודעת שזה מעצבן אותו ולא אכפת לי! הוא לא יחליט לי אל כל דבר בחיים!
הוא לא ישאיר לי את הבית מבולגן וילך לתפילה או לעבודה ויחשוב שזה מובן מאליו שאני אסדר פה הכל לבד למרות שהוא יכל לפנות לעצמו 10 דק כדי שנעשה את זה ביחד.
אני מרגישה שהוא רואה רק את עצמו.
אני רק רוצה שיזכר באים שהוא התאהב בי וכמה הוא רצה לשמח אותי ולפנק אותי ושיחזיר את זה לחייו.לחיינו.
אני רוצה שהוא רואה אותי מתקופפת לאסוף את הצעצועים הוא ישר יבוא ויעזור לי כח הוא לא רוצה שאתאמץ וכי הוא רוצה שנעשה את זה ביחד כי זה של שנינו החיים האלא! או שלפחות יתייחס ולא יעבור לידי ויצא בלי להגיד שלום כאילו אני איזו שפחה.
אופ ..
כל כך חבל לי בשביל הבן שלנו , אני כל ך אוהבת אותו ורוצה שיהיו לו אחים אבל אני לא מצליחה לראות איך אני מביאה עם הבנאדם הזה עוד ילדים. לא רוצה.
וגם כשיש לנו תקופות טובות , התקופות הקשות האלא חרוטות לי בלב ולא נותנות למצב להתשפר. וכשיש תקופות קשות? התקופות הטובות נעלמו כלא היו. כאילו הן סתם בכאילו והצגה למה שבאמת קורה בחיים שלנו.
והוא טוען שזה כי אנחנו אסורים. וזה פשוט לא נכון. זה הרבה יותר שורשי ועצוק מזה והוא מסרב להבין.
אתמול הוא בא אליי שוב ביציאה של "אבא שלי דיבר איתי על קניית בית" סבבה זה ממש לא חדש. פעם בכמה חודשים הנושא הזה צף. ואני ממש חושבת שזו טעות בשבילנו להכנס לזה עכשיו והוא כולו אטום ולא מבין - כבר שנה את דוחה את זה. סבבה! אש כנראה שנה אני מרגישה שאנחנו לא במקום של להעמיס עלינו יותר ממה שכבר עמוס! יותר חשוב לו הלימודים והעבודה והבית מאשר הזוגיות??? הוא לא רואה איך היא מתפרקת לנו מבין האצבעות??? אשכרה סופש שלם היינו רחוקים ופתאום היום הוא בא ומדבר איתי כאילו לא קרה כלום. br />
עצוב לי ואין לי את מי לשתף חוץ מכן... יושבת על הרצפה עם דמעות בעיניים ושמחה כל כך על נסיעת עסקים שיש לו בקרוב ויהיו לי ימים לבד בבית.
שגם זה תכלס כבר די משעמם אותה
