שרשור חדש
חרדה מהריון נוסףפנים חדשות
היי לכן! ניקית מוכרת פה אבל החלטתי לכתוב באנונימי .
עברתי הריון ממש קשה. ממש. אשפוז, מעקבים, בעיות רפואיות, בדיקות, הריון בסיכון שהסתיים בקיסרי
מאז עברה חצי שנה ואני מונעת עם גלולות
אבל
בלחץ היסטריייי להיכנס להריון שוב
קודם כל בגלל הניתוח
שנית, לא מתאים לי בשום צורה הריון עכשיו. סבלתי ככ, מרגישה שעכשיו חזרתי לחיים.
החרדה הזו גורמת לי לא לרצות לקיים יחסים וכל היום לחשוש
מה אפשר לעשות?
לא מתאים לי מניעה שהיא לא גלולות ואני זוכרת לקחת
לא הבנתי...דפני11
אם את יכולה לקחת גלולות ולא שוכחת- אז ממה את מפחדת?
נשמע שאת מוגנת מעולה..
חרדה זה לא דבר רציונאליחולת שוקולד
מצד הנתונים ברור שאין סיבה אמיתית לחרדה, ובעצם, הבעיה היא לא הסיכוי להריון אלא הפחד מזה
מחילה. את צודקתדפני11אחרונה
@פנים חדשות קראתי מהר ולא שמתי לב לרגישות של הנושא....
צודקת לגמרי. מחילה מחילה.

אולי כדאי לקחת איזה טיפול קצר בחרדה הזאת?
כי באמת על פניו את ממש מוגנת. אם את לוקחת גלולות וגם זוכרת, הסיכוי שלך להכנס להריון הוא ממש אפסי. אני בחיים לא שמעתי מישהי שנקלטה על גלולות.
(ואגב לגבי הקיסרי יש הרבה דעות שלהקלט חצי שנה אחרי זה אחלה ואפשר ללדת רגיל, סתם להרגיע אותך מהבחינה הזאת.... למרות ששוב, סיכוי אפסי אפסי שתקלטי...)

אולי גם כדאי בשביל השקט הנפשי שלך לקחת עוד סוג של מניעה? Vcf? שזה בקטנה אבל עוד משהו לסגור את האפסיות לגמרי?

וגם... מצטרפת להמלצה של תוהה לי על עיבוד לידה. נשמע שזה מאוד מאוד נוכח אצלך כל החוויות. ועיבוד לידה יכול פשוט לרפא את הנפש או לפחות להקל בצורה מאוד משמעותית....

חיבוק ענק
יש ככ הרבה כלים טובים בעולם...חבל להשאר עם הקושי לבד.... מעודדת אותך להמשיך לנסות ולטפל...
אויש,נשמעת.חוויה קשוחה ממשתוהה לי
אם סטטיסטיוקת עוזרות.לך, אז אחוזי המניעה של גלולות זה מעל 99 אחוז. ובשימוש מושלם, כלומר מי שלא שוכחת ולוקחת סדרתי, אז זה שואף ל100 אחוז. כי אין ביוץ ואז אין הריון.
אם יעזור לך את יכולה למנוע בעוש אופן כמו שיחוב עם דיאפרגמה או קוטל זרע.
אבל בעיקר ממליצה לך לעבור עיבוד לידה, אולי טיפול פסיכולוגי, כי עברת טראומה.. וזה יכול לתת לך גם כלים להתמודדות עם החרדה
חיבןק ובהצלחה
התייעצות - מה במקום תמ"לאמא_טריה_ל-2
בן 10 חודשים.
4 ארוחות מבוססות חטובות, 3 בקבוקים של תמ"ל.
הבקבוקים לפני שנת בוקר, שנת צהריים ולילה.
רוצה להוריד את זה של הבוקר, מטעמי צמצום תמ"ל שלדעתי לא טוב לו לליחה, אבל לא חושבת שיעשה לו טוב שלא יהיה לו משהו הטקס מעבר לשינה.

חשבתי על תה קמומיל בבקבוק במקום, קראתי המלצות גם על משקה שקדים שמגיעים על ידי מהילה של שקדיה במים חמים.

מישהי יודעת להמליץ מנסיונה?
מה עם תמל צמחי?מנגואית
גם לא היה מוצלח אצלנואמא_טריה_ל-2
הוא נורא סובל מליחה ויש לי תחושה לא מבוססת שהתמל הוא גורם שלילי...
אולי זה רק תחושה, אבל מנסה ללכת עם האינטואיציה...
הוא באמת עדיין צריך פעמיים שינה?יראת גאולה
לא עוד הרבה זמן הוא בכל מקרה יעבור לשינה אחת, וזה יפתור לך את השאלה 🤔
בעצם מצד שני, אם תצליחי להחליף במשהו אחר, הוא יישאר עם בקבוק רק לפני שנת לילה...
חשבתי על זה, התלבטותאמא_טריה_ל-2
יכול לקחת גם 7 חודשים עד שיוריד שינה, אצלינו לפחותרקלתשוהנ
היה ככה

לגבי השאלה, כדאי משהו כמה שפחות מתוק, אם אין עניין של להשביע אפשר גם פשוט מים.
או מים מהולים במשהו, למשל שקדיה, ולאט לאט למהול יותר
אפשר לשאול מה התפריט היומי שלו? יש לי גם קטנה האותאמונה בה' יתברך

וחושבת מה ואיך לבסס ארוחות

בכיףאמא_טריה_ל-2
הוא במעון, אבל זה די דומה גם כשבבית-
בבוקר קם ואוכל סמוצ'י פירות (שקל לי לתת כי לא עושה בלגן על הבוקר) ובייבי ביס.
במעון ארוחת בוקר 8:45 חביתה לרוב, לחם עם טחינה, גבינה (אצלי הוא לא אוכל מוצרי חלב אז בלי), ירקות חתוכים, פירות מרוסקים עם דייסה כהשלמה.
ואז בקבוק ושנת בוקר.

אוכלים צהריים סביב 11:45, מנת עוף (קציצה או מפורק), ירקות מאודים (פעם היה אוכל טחון ועכשיו ממש אוהב ככה), פחמימה כגון אורז, בורגול, פסטה, וקטניה כגון שעועית ירוקה, עדשים, תירס.

עוד בקבוק לפני שנת צהריים ואז כשקמים ב15:30 אוכלים פרי ו/או לחם עם תמרים.

בבית אוכל עוד סמוצ'י באזור 16:30 ופרוסה עם משהו או מאפינס מיוחדים שאני מכינה ללא סוכר.

בערב ב18:00 אוכלים ארוחת ערב שזה דייסה עם פרי טחון, חביתה/לביבות/לחם מטוגן, ירקות חיים או מבושלים.

ב19:15 בקבוק נוסף לפני השינה.

מקווה שעזרתי!
רק אציין שהוא ילד שאוכל לא מעט, זה בטוח לא מייצגאמא_טריה_ל-2
משרד הבריאותברכת ה
ממליץ שלא לתת חליטות צמחים לתינוקות....


ובאופן אישי לא חושבת שמומלץ כהרגל דווקא להצמיד אוכל/שתיה כתנאי לשינה.
נראה לי שגמילה מתמל (וגם מהנקה) היא זמן טוב לנתק בין השניים. אם חשוב לך 'טקס' כלשהו, ממליצה למצוא תחליף שהוא לא בבקבוק...
אבל זו רק דעתי
בהצלחה!

אמא שלי היתה עושהדפני11אחרונה
שקדיה עם מים חמימים...
חרדה חברתיתהריון ולידה_פצ
יש לי חרדה חברתית, אני פשוט לא מסוגלת להיות במקום שאני לא מרגישה בו בטוחה 100 אחוז מבחינה חברתית, ובורחת מסיטואציות חברתיות.
תמיד זה הציק לי, אבל עכשיו מרגישה שהילד נפגע מזה.
זה לא פייר שאני עוברת איתו ליד הגינה, הוא מקנא בכל הילדים ורוצה להצטרף, ואני לא מסוגלת.
הוא כזה ילד טוב וחברותי ואני הורסת לו.
אני לא מספיק מבינה בזה...קמה ש.
בס״ד

בעיקר שולחת לך חיבוק גדול ממש!!!!
ותפילה ותקווה - שבע״ה את לא תמיד תהיי איפה שאת כעת, ושתצליחי להשתחרר מהחרדה הזאת.

לפעמים הילדים הם אלה שמצליחים להביא אותנו לריפוי שלא הצלחנו להגיע אליו לפני זה.

ואני בטוחה שאת אמא מתוקה ושהוא מקבל שפע איכויות ודברים טובים ממך, גם במצב הנוכחי!!💕💕💕💕💕💕
וואו, זה ממש נשמע כמוני עוד כמה שנים..Lana423
אני מסתובבת עם התינוקת ורואה ילדים עם ההורים שלהם בגני שעשועים ואומרת לעצמי שאני לא אצליח לקחת אותה לגן שעשועים כשתגדל כי אצטרך לדבר עם אנשים
אז תעבדי על זה מעכשיו...הריון ולידה_פצ
גם כי זה לא לוקח כמה שנים, אלא קורה די מהר שהילדים רוצים גינה...
וגם כי זה עבודה ארוכה מאוד על העניין.
כמה שמנסה, זה לא משתחרר ממני.

לפעמים תוהה לעצמי איך חברות שלי שבגינה לא חושבות פשוט לשלוח לי הודעה מזמינה באחד הימים שהן יוצאות.
הן שמו לב שאני מתחמקת מפשוט לבוא לגינה.
ושמו לב שאני הולכת רק לגינה רחוקה, שהיא די ריקה.
אז רק תעשו אחד ועוד אחד ותבינו שזה יושב על קושי מסויים ותשאלו מה הוא... אולי אני אתפוס אומץ ואענה שהפחד לעמוד שם ולהרגיש שכולם ביחד ואני לבד גדול עלי.
שהפחד ממה יחשבו עלי, שיחשבו שאני מוזרה, שישפטו את התנהלות שלי עם הילד, שאני לא אצליח לדבר עם אף אחת- פשוט משתלט וגדול עלי. גדול מידי.
אם הן שמו לב שאת מתחמקתאני10
כנראה הן חושבות שאת לא רוצה לצאת איתן, ומעדיפה ללכת למקום אחר. מבחינתן הן מנסות לא להציק..

מבינה את הקושי שלך אבל תזכרי שלפעמים אם אנחנו לא מדברים אז האחרים לא יודעים..
אם איתן את כן מרגישה בנוח אולי תשלחי לאחת מהן סמס שאת לא אוהבת לשבת לבד בגינה ותשמחי לדעת כשהיא יוצאת לשם ובא לה חברה?
האמת שאף פעם לא חשבתי על זה ככה.הריון ולידה_פצ
זה מורכב, כי חלק מהקושי הוא גם התחושה שאני 'מעיקה' על מי שסביבי (שאגב, די ברור לי בשכל שהיא לא נכונה. אבל הדמיון שלי עובד שעות נוספות) ולכן לשאול מישהי אם אפשר לקפוץ אליה או לקפוץ איתה לגינה מצריך הרבה מאוד אומץ.
ב"ה באמת במצב הרבה יותר טוב מלפני כמה שנים, ובדיוק תהיתי לעצמי אם עדיין נכון להגדיר את זה כחרדה חברתית ולא רק קושי חברתי.
אבל הקושי גדול עדיין.

אולי יום אחד.....
באמת נשמע קשה..אני10
אין לי עצות טובות אבל מאחלת לך להצליח להתגבר ולמצוא לך את המקום שלך ❤
אני רק- ממש לא מחייב לדבר עם אנשיםאנונימיות
אני לא מדברת עם אף אחד בגן שעשועים (לא מכירה פה)
אני חושבת שהבעיה היא הסיכוי שיהיה צורך לדברLana423
עם אנשים
לפחות עבורי.
גם, וגם החשש שכולם ידברו עם כולם ורק אני לא...הריון ולידה_פצ
ובכלל, כל מצב שהוא מצב חברתי חדש הוא קשה... וזה משהו עוד לא מוכר (לי)
אני הולכת לגני שעשועים ולא מדברת עם אנשיםאביול
תמיד אני לא מבינה איך אימהות יושבות ומדברות כשאני מתרוצצת אחרי הילדים...
נשמע קשהאחת כמוני
לא מתמצאת, אבל שולחת חיבוק
נשמה טובהמשמעת עצמית
כמה דברים:
1. נשמע שאת ממש מודעת לעצמך ולקושי הזה וכבר עשית דרך בעניין, אז זו עוד תחנה בדרך ואת בעז"ה תצליחי לעבור אותה בכבוד
2. כמו שכבר כתבו יש מצב ממש שהן חושבות שלא נח לך איתם או לא בא לך ולכן לא יוזמות. (כך אני הייתי חושבת נראלי 🤷‍♀️) אולי כדאי לך לשתף מישהי קרובה ושנח לך איתה ושתעזור לך לעשות את הצעד הראשון.
בפשטות: אני רוצה לבוא ומתביישת (את לא חייבת לפרט הכל...) מתאים לך להקליל לי את הקטע? כמובן מישהי טקטית שלא תהפוך אותך למקרה סעד 😆
3. כמו כל דבר אפשר לעשות בשלבים: בהתחלה את עוברת ליד הגינה ומנופפת היי למי שאת מכירה שם, וממשיכה לגינה הריקה. בפעם הבאה את מתעכבת קצת ומפטפטת דקה וממשיכה, (ואם שואלים או אומרים בואי שבי, את אומרת שיש לך משו לסדר שם ואולי בפעם הבאה)
אח"כ את יורדת לגינה מוקדם שהיא ריקה, ואז הן מצטרפות אלייך ולא את אליהן, נראלי שזה קצת יותר קל... וכו עד שתרגישי ביטחון.
כמובן שזה במישור המעשי
במישור הפנימי - אתבטח יודעת הרבה יותר טוב מאיתנו מה העבודה שלך.

את כזו מותק שפתחת את זה כאן
ואני בטוחה שיש עוד מיליון נשים שמרגישות כך ולא אומרות...

💗
הי יקרהאל הלא נודע

זה נהדר שאת מודעת ויודעת לתת שם ואיפיון לקושי שלך.

 

מה קורה לנו במצבים של חרדה?

המוח מפרש מצב מסויים כאיום, ואז הוא שולח פקודה לגוףלהתכונן לאיום, ואז הדופק עולה, והשרירים נמתחים,

ומתחילות תופעות שבמקור אמורות לעזור לנו להתמודד מול איום,

רק שהאיום הזה הוא לא ממשי... אז התחושות האלה נחוות כמלחיצות ולא נעימות,

ואנחנו מנסים בכל דרך להימנע מהן,

אז אנחנו מתרחקים מכל מה שאנחנו מזהים כמעורר את התחושות האלה.

אבל מה קורה?

החרדה גדלה...

כי ככל שנמנעים מהדבר, כך הוא הולך ותופח במוח שלנו ובדמיון שלנו למימדים מפלצתיים...

אבל ככל שמצליחים ככה בקטנה להתעמת מול התחושות האלה,  ולא להיכנע להן,

לא לפחד מהפחד, לזהות אותו, לנשום לתוכו, להגיד לו שזה בסדר שהוא שם אבל כרגע אני בוחרת לא להקשיב לו, כך החרדה הולכת וקטנה. ולומדים לחיות אותה ולנהל אותה, ולא לתת לה לנהל אותנו...

אז אם את מצליחה בכוחות עצמך לעשות עם עצמך את התהליך הזה,

וללכת כל פעם לכמה דקות, וכל פעם להגדיל את טווח הזמן,

זה יהיה מצוין

ואם את לא מצליחה - ממש ממליצה לחפש עזרה מקצועית. CBT מצוין לסוג הזה של התמודדות.

בהצלחה רבה!! זה אפשרי לגמרי!!

וואו ממש מובן!!! קורה לכולנו!אוהבת את השבתאחרונה
כתבו לך פה טיפים ממש יפים
באמת בשביל האיכות חיים שלך❤
ועל הדרך הילד שלך ירוויח
ולהיפך..
בהצלחה!
מצב בטטהבוקר אור
חודש וחצי אחרי לידה
מהלילה הבעל ואני עם וירוס בטן קשה
עכשיו הילדונת בת שנתיים וחצי כנראה חטפה אותו גם עם בונוס של חום
ואני מתה מפחד שהתינוק ידבק ובקושי מתפקדת בעצמי
אמאל'ה מה זה המזל הנאחס הזה
אהההה סיוט. רפואה שלמה ומהירההההה. חיבוק!אורוש3
תקפידי על חיטוי ידיים. אפשר לקנות בסופר פארם חומר חיטוי של לפני ניתוחים. ספטול אדום. ולשטוף עם זה ידיים אחרי שרותים. חוץ מזה תיהי עם אלכוג'ל צמוד. כל פעם שנגעת באחד הפתחים נגיד פה אף תחטאי ידיים. בע''ה לא יידבק. יש לו גם נוגדנים ממך.
תודה אורושבוקר אור
זה באמת יותר טוב ממים וסבון? אין לי פה בית מרקחת ולא יודעת אם שווה לי לנסוע בשביל זה
לא הייתי יוצאת במצבך. אם מישהו יכול להביא לךאורוש3
אבל אולי סבון כלים ולסבן 20-30 שניות
רפואה שלמה לכולכם!!!!! ❤️❤️❤️קמה ש.
בס״ד

@אורוש3 כתבה לך מעולה. בהצלחה!!!!
תודה💕בוקר אור
וואי סיוט סיוט. כפרת עוונות. רפואה שלימה!!השם בשימוש כבר
תודה!בוקר אוראחרונה
וואי סיוט.איך את עכשיו?אני זה א
אני מהבוקר יחסית בסדרבוקר אור
מקווה שלא יחזור כי הזה קורה בווירוסים לפעמים.
הבעל נראה שהתאושש, ובכל מקרה הולך מחר למילואים ברוב חוצפה
הילדונת קיבלה נובימול בחמש וחצי, התאוששה ובשבע כבר ישנה (בתקווה שלא מצפה לי לילה של החלפות מצעים)
הפיצוש ישן ובטח יתעורר עוד כמה דקות לאכול
מישי יודעת אם לסקירה מאוחרת אצל רופא פרטיחמדמדה

שעובד עם הקופה צריך להביא כסף או שיורד בהוראת קבע?

 

המזכירה לא אמרה לי להביא תשלום כשתזכרה על התור (והיא אמרה מה צריך להביא)

 

מישי יודעת?

במכבי ירד לי בהוק אני חושבתאני10
אני שילמתי למזכירה של הרופאפולניה12
אני בלאומית שילמתי לרופא וביקשתי החזר אחכ מהקופהLana423
במאוחדתפלפלוניתאחרונה
בקשתי החזר מהקופה
שומרים את הקבלה ומביאים למזכירה הרפואית
סרטים סדרות מומלצות. דחוףףףףאנונימית בהו"ל

הי בנות.

הערב אנחנו רוצים ערב כפי לעצמינו אחרי המון זמן שלא יצא.

רוצה המלצה לסרט יפה בלי אלימות בכלל. רומם חמוד או קומדיה. מעדיפה לא משוה הסטורי.

ובונוס שזה בעברית. אבל אפשר גם משהו שיש תרגום.

 

גם אשמח להמלצות לסדרות חמודות עם פרקים קצרים שאפשר לראות כל פעם קצת. ראינו את סברי מרנן, שטיסל, החיים זה לא הכול, חזרות, קופנ ראשית ומפקדת. אהבנו את כולם מפקדת פחות אבל גם.

אשמח להמלצות בהקדם... 

מקווים עוד שעה שכולם יישנו נוכל כבר להינות.

(בונוס, קישורים...)

תודה רבה!

 

הנהרקלתשוהנ
באתר של ערוץ 13 https://13tv.co.il/item/featured-series/kathmandu/season-01/episodes/se01-ep01-111835/

וגם פה בטלגרם יש את כל הפרקים קטמנדו
בדיקת שדמרגרינה
מאיזה גיל ההמלצה לבדוק? (בהנחה שאין רקע משפחתי)
האם אפשר בהנקה?
יש לכן המלצה לכירורגית רגישה מומלצת שעובדת עם לאומית באזור ירושלים?

תודה
30 אני חושבת.מוריה
עושים גם בהנקה.
לי אמרוסליל
25 אם אני לא טועה.
וגם פחות אם את מניקה, אז אמרו לי ללכת בסיום ההנקה (פחות מ25).

ומה עושה מי שמניקה תקופות ארוכות?מוריה
נתקלתי פה בזה פעם.
זה פשוט לא נכון.

גם נשים מניקות יכולות לחלות בסרטן.
זה מה שהנחוסליל
אותי בבית החולים, כשהייתי בת 20. כתבתי בכוונה מתחת לגיל 25. זה מה שאמרו לי, ללכת להיבדק אחרי שאני מסיימת להניק.
לא התכוונתי שזו ההנחייה לכל מי שצריכה להיבדק פעם בשנה, אלא שאמרו לי את זה באופן מיוחד, למרות שאני עוד לא בגיל להיבדק, אני צריכה ללכת להיבדק כשאסיים להניק.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי
נראה לי שהבנתי.מוריה
ההנחיה היא שמתחת גיל 25 ללכת להיבדק בסוף ההנקה?

ומגיל 25 בלי קשר להנקה?
זה מה שאני הבנתיסליל
בפירוש אמרו לי בבית החולים להיבדק כשאני מסיימת להניק, זה היה כשהייתי בת 20.
וחוץ מזה קיבלתי הנחיה להיבדק גם כל שנה מגיל 25
מוריה
זה נשמע אחרת.
25 זה ההמלצה למי שיש לה הסטוריה משפחתיתמיקי מאוס
שזה משהו כמו קרבה שניה (עד דודה) או סבתא
בת דודה למשל לא נחשב
זה מה שאמרוסליל
לי בבית החולים אחרי הלידה, אולי זה השתנה מאז.
אין לי היסטוריה משפחתית
בדיקה גם בהנקה.נעה1987
אותי רופא ננשים הפנה למעקב שגרתי בבדיקה לאחר לידה. כששאלתי אמר אפשר גם בהנקה. עדיף מאשר לא ללכת.
תודה לעונות ❤️מרגרינהאחרונה
כותבת שוב
אם יש למישהי המלצה לכירורגית באזור ירושלים שעובדת עם לאומית, ממש אשמח לשמוע!
הייתי באולטרסאונד לבדוק את המיקום של ההתקןביבוש
ההתקן נמצא בחלל הרחם אבל ירד למטה. הרופא אמר שהמצב האופטימלי זה במרכז, לא ידע לומר לי מבחינת יעילות כרגע.
אמר שאפר לנסות לדחוף פנימה אבל לא רציתי.
כדאי לנסות? מה אתן אומרות?
מלבד זאת היה רשום שעובי רירית הרחם הוא 8.4
אשמח אם מישהי יודעת מה זה אומר מבחינת צפי מחזור.
וזקיקים דקים? מה זה אומר?
תודה רבה
גם אצלי כבר כמה שנים ההתקן מעט נמוך...אמהלה

הרופא אמר לי שכל עוד ההתקן לא זז מהמקום זה תקין. אבל כן הסביר שיעילות הכי גבוהה כשההתקן כמה שיותר גבוה- קרוב ממש לשחלות.

ואכן ההתקן לא זז בכלל במשך כ3 שנים.

לי הוא לא המליץ להזיז

לאחרונה עשיתי היסטרוסקופיה במהלכה הרופא ביוזמתו דחף אותו פנימה.

זה עלול לגרום שוב לדימומים כך שאם הפסיקה שלכם שהכנסת התקן אוסרת זה בעיתי....

לא יודעת לגבי השאלות האחרות.

רק בריאות והצלחה

 

תודה!!ביבושאחרונה
חייבת את חוכמת ההמונים פה דחוף לגבי התקן לא הורמונאמונה בה' יתברך
כבר כמה חודשים עם התקן לא הורמונלי ובחודשים הראשונים היו לי כמה הכתמות כמה ימים לפני הופעת הווסת
החודש הזה סיימתי ווסת טבלתי ויומיים אחרי התחילו לי הכתמות ממש ריריות בצבע ורוד חלש/ חום וזה נמשך ככה כבר שבוע .
מאוד לחוצה שזה לא הריון או השרשה.
אין תורים בקהילה לבדיקה רפואית.
בנוסף אני מרגישה כבר כמה ימים תחושת כבדות כזו באיזור הרחם .
אשמח לקרוא חוויות או הארות.
תודה למגיבות
קודם כל תבדקי הריון כדי להיות רגועהניצני אביב
יכול להיות כתמים מהתקן, אבל אנחנו לא יכולות לדעת דרך הפורום מה המצב אצלך
לא כבר מספיק זמן כדי שאבדוק הריון. כבר רק שבועאמונה בה' יתברךאחרונה
שוב התקןביבוש
מרגישה פשוט שהאמצעי הזה לא מתאים לי
אני כל הזמן מפחדת שהוא זז או שאכנס איתו להריון
אולי אני צריכה משהו אחר. משהו שאני רגועה שאין הריון.
ההתקן הראשון ששמתי לפני חודשיים זז מהמקום ושמתי התקן חדש. הצלחתי לעשות הפסק אחרי שבועיים שהיה אחרי יחסית הרבה כתמים ודימומים. טבלתי בזמן ומאז- אין שום דימום וכתם. רק כאבי מחזור. אני פוחדת שהוא שוב זז או יצא לגמרי. זה הגיוני שאין שום כתם בחודש הראשון? כבר לא יודעת מה לחשוב ואין לי כח כל פעם לרוץ לאולטרסאונד אם כי עכשיו אני כן צריכה ללכת בשביל פעם ראשונה לראות שהוא אכן במקום. קיצור עכשיו אני בסרטים שאני בהריון
אוף
יקרה, לא אמור להיות כתמים. בשבוע-שבועיים הראשוניםאמהלה

כן, אבל אח"כ זה אמור להפסיק. 

כדאי אחרי חודש ללכת לראות שההתקן כן נשאר במקום

אבל לחיות בחרדה עם ההתקן זה ממש חבל.

את יכולה תמיד לעשות בדיקה ביתית בשביל להרגע. אבל להתקן יש אחוזי מניעה גבוהים מאד. כך שבהחלט אפשר לסמוך עליו.

הסיפורים ששמעת/קראת על הריון עם התקן הם באחוזים בודדים מאד.

על כל אלו ששנים עם התקן וזה מונע להן מצוין את לא מספיק שומעת פה..... זה פשוט פחות מעניין לשתף.

הרבה בריאות ושלווה

 

 

כן תודהביבוש
אבל גם לעשות בדיקה ביתית כל חודש זה משגע אותי כי אני בלחץ עד הבדיקה... לא יכולה לחיות ככה תקופה ארוכה. כשהייתי עם גלולות בטחתי בהן כי ידעתי שזה מדכא את כל המערכת וגם לא פספסתי גלולות. משום מה כל מי שאני מדברת איתה על התקן מכירה מישהי שנכנסה איתו..אז אולי זה לא כזה בטוח.
השאלה אם ג'ניפיקס יהיה פיתרון בשבילי, כי הבנתי שהוא ממש ננעץ ברחם.
וכל הנשים שאני מכירה בסביבתי משתמשות בהתקןאמהלה

במשך שנים ואף אחת לא נכנסה להריון עם ההתקן!!!

מה הכוונה זז? אעזה סוג התקן?בתי 123
התקן נחושת מונע גם כשהוא זז כל עוד הוא בתוך הרחם
אין אמצעי מניעה של 100 אחוז
את יכולה בנוסף להתקן להשתמש בקוטל זרע
הייתי באולטרסאונדביבושאחרונה
ההתקן נמצא בחלל הרחם אבל ירד למטה. הרופא אמר שהמצב האופטימלי זה במרכז, לא ידע לומר לי מבחינת יעילות כרגע.
אמר שאפר לנסות לדחוף פנימה אבל לא רציתי.
כדאי לנסות? מה אתן אומרות?
מלבד זאת היה רשום שעובי רירית הרחם הוא 8.4
אשמח אם מישהי יודעת מה זה אומר מבחינת צפי מחזור.
וזקיקים דקים? מה זה אומר?
תודה רבה
עושים פסח אחרי פסח, הקסם היפנישרב כבד
פסח שני נותן אפשרות למי שלא יכל בפסח ראשון....
עושה לעצמי פסח שני בסדר וניקיון.....
הבו עצות מעשיות, איך, איך ואיך להעיף את המיותר ולהשאיר רק את הנצרך.
איך לא תתגנב הלחישה שתגיד, אולי יהיה צורך ואל תעיפי.
איך להעיף את כל "החמץ" שמסתובב בכל מקום ותופש מקום.
רוצה להגיע למצב של ערימות, ערימות שיוצאות מהדלת אחת אחרי השנייה.
יש דברים שאם לא השתמשת בהם שנהשירה_11

חד משמעית אפשר להעיף,

אני גםעם ערימות בגדים שמצד אחד לא רואה סיבה לזרוק ונמצד שני הם כבר שנים ללא שימוש 

חד משמעית להעיף

 

לתת לבעל לסדרטל..
אין לו סנטימנטים כמוני
אהבתי.שרב כבד
מוצלח ביותר.
ספציפי עם הפרטנר שלי זה לא יעבוד.

חחח דווקא אצלי זה הפוךים...
עושה לי הרגשה טובה לזרוק דברים מהבית, כל מה שתופס מקום סתם ומתמלא באבק. אני אוהבת שיש מרחב והכל נקי ומסודר.
ומבחינתו הזבל יכול להיערם פה ושם...
אפשר לשים בצד את כל מה שיש לך יצר הרע לשמור.לפניו ברננה!
עוד חודש חודשיים להעיף הכל כבר בתוך השקיות
אם יש משהו ספציפי שאת צריכה משם - את תוציאי אותו עד אז.
אם לא - הסנטימנטים ייעלמו (ואולי אפילו תשכחי מקיומם..)
ואם את חוששת שלא תזכרי להעיף אותם - שימי תזכורת בטלפון..
ואם אין לך מקום - אפילו בשקית זבל בתוך הארון או מתחת למיטה. (וגם אמור להתפנות לך מקום מהדברים שבכל מקרה תעיפי)
קל לדבר, אפילו את זה קשה לי לבצע..
ממש כמו שכתבת קל לדבר קשה לבצע.שרב כבד
יש פה נשים, שהצליחו להעיף כמויות ונשארו לחיות?
כאלו שהיה קשה להן, לא כאלו שממילא מעיפות וקל להן.
ואם כבר, מכניסה פה את הקטע הכלכלי, לא מדברת על כאלו שמעיפות העיקר שיהיה מקום והן בעלו אפשרויות לרכוש חדש.
בבגדי ילדים השיטה שלי עבדהלפניו ברננה!
בסוף זה השפיע על מחזור הכביסה. יותר מהר עד שצריך לחפש בכביסה הנקייה (או לקפל..) באמת מאז פחות כביסה מצטברת לי..
הוצאתי מהארון, השארתי בצד כדי לוודא שהשארתי מספיק בארון (ובאמת לקחתי עוד איזה שני פריטים מהשקיות) ואז מסרתי.
מבחינה כלכלית - תמיד אפשר למצוא מישהו שמוסר בגדי ילדים - אם את מחוברת לקבוצות הנכונות, ואם לא - לקנות בחנויות יד 2, רק צריך להתארגן על זה טיפה מראש.
ברור לי שהייתי יכולה להעיף יותר 😏 אז לא באמת עניתי לשאלה שלך 🙂
דווקא בקטע הכלכליאם_שמחה_הללויה
אני חושבת שזה שנשארתי עם הדברים המדויקים לי (והעפתי את מה שלא משמח) עשה רק טוב בקטע הכלכלי.
כי זה עשה סדר. אני פותחת את הארון, את כל הדברים אני אוהבת.
לפעמים קונים כדי למלא איזשהו מחסור/ קונים דברים לא שימושיים/ דברים סתם כי זה זול ובמבצע.
היום יש לי רשימה של דברים שאני רוצה. ורגוע לי, כיף לי.
אני לא אקנה סתם סט מצעים כי הוא במצבע כי אני יודעת שיש לי. מן תודעת שפע ושמחה, כי ביררתי את מה שיש לי.
ועוד משהואם_שמחה_הללויה
כמעט בכל עיר יש קבוצת ווטסאפ "אמהות לא אוגרות"
יש דברים שכואב הלב לזרוק ושם אפשר למסור דברים בכיף
בקטע כלכלי ולא רקאפונה
לי מאד עוזר שאני כמעט ולא צורכת דברים חדשים, רק יד2. זה מאד מאד עוזר לי.
ואני רואה שמה שאני צריכה - מגיע אלי.

יש לך חנות יד2 טובה באיזור?
יש לכם קבוצת וואטסאפ "למסירה" באיזור?
אם כן - תיכנסי אליהן.
אם לא - תקימי אותן
גם אצלי זה כך-פנסאי
עכשיו שילדתי את הקטנה ב״ה לא קניתי כמעט כמעט כלום.

רק דבר אחד או שניים ספציפיים שהיו חסרים לי אחרי כל מה שקיבלתי וקשה היה למצוא במידה המתאימה.

זה גורם לי לחשוב פעמיים לפני שאני קונה משהו, וזה גורם לי גם לשחרר מהר יותר את מה שאני לא אוהבת או מיותר לי.
כןדבורית
פעם שמרתי כל פתק שאי פעם ילד שלי שירבט עליו איזה קשקוש כולל תאריך וכולל עטיפה של מסטיק בזוקה שפעם בעלי ואני אכלנו באיזה דייט קדמון (אמיתי)
ככל שהערימות הצטברו והרגשתי את המעמסה והכובד שצריך כדי לנהל מלאי כזה התחלתי להשתנות
ככל שהעברתי יותר ומסרתי
הרגשתי משוחחרת
שמחתי בזרימה הזאת
בתנועה של החיים
שמחתי לתת
ושמחתי גם לקבל מאחרים דברים שהייתי צריכה
זו תנועה בנפש
שמתרגלים
ונהנים
ואז מתמכרים 🤭
לפני פסח מסרתי ספרים חדשים לגמרי
מישהי שאלה אותי למה אני מוסרת
אמרתי שקראתי, לא אקרא שוב ,אז למה שישארו אצלי?
סתם להעלות אבק על המדף?
וגם אין לי מדף פנוי
אז יאללה באהבה שמישהו אחר יהנה
תזכרי שכל חפץ שיש לך בבית
קטן כגדול
הוא כזה שצריך
לנהל, לאפסן, לתחזק, לשפץ, לאחסן, לשנע, לכבס וכו
מה אנחנו עבדים?
וואו!!דיליה

את העטיפה של מסטיק בזוקה גם זרקת בסוף??

כל הכבוד לך על השינוי הוא נראה לי עוצמתי!

באמת שינוי גדול ומשמחדבוריתאחרונה
ולצערי את העטיפה של המסטיק לא זרקתי כי עברו יותר מידי שנים וככל שעוברות השנים החפץ הופך ליותר ויותר נוסטלגי כמו רכב אספנות
וזה מאוחסן בתוך קופסא ענקית במחסן עם מלא מכתבים כיפות מזכרות תמונות ושטויות
פעם ניסיתי לפתוח את הקופסא ולבחור מתוכה רק כמה פריטים לשמור
לצערי טבעתי בפריטים (ובאבק)
מסקנה-
מלכתחילה לא להגיע למצב כזה!!
אניoo
לא עונה על הקריטריונים, אבל כאחת שמעבירה/ זורקת שנים, עוד לא נתקלתי בחפץ שהייתי זקוקה לו אחרי שהבנתי שהוא לא יהיה שימושי.

אפילו בעלי (שקשה לו לזרוק וחושש מהפן הכלכלי) למד ממני לתת/ לזרוק חפצים לא שימושיים.

יש לי ארון משחקים גדול, שהיו בו המון משחקים דחוסים, היה קשה לאתר בו משחקים.
אז עשיתי מיון בארון, ומסרתי 2/3 מהתכולה שלו.
עכשיו הילד יכול לשחק במשחקים שנשארו.

האם יכול להיות אי פעם שהילד ירצה משחק שמסרתי? אולי. האם אקנה משחק חדש כזה? לא. הסיבה שמסרתי משחקים, כי היה פה עודף משחקים, ויש פה מספיק משחקים לאחר המסירה.

באופן כללי ככל שלמדתי לזרוק יותר, למדתי לצרוך פחות.
המשפט האחרון בול!!אם_שמחה_הללויה
מה שעוזר לי לפנות-מה מי מו
א. זה גם סוג של הנאה
ב. למסור דברים לנזקקים ככה זה משמח שאת עוזרת
ג. דברים שקשה לי לשלרר- השמלות שכבר קטנות עלי ואני מפנטזת על דיאטה..חח- אז שמה במגירה אחת מסוימת ואם אחרי שנה לא משתמשת- אז כבר מפנה

ד.

בתור טיפוס שקשה לו לשחרר בכללי ולאחרונהפנסאי
עשיתי את זה מלא-
א. להחליט על מקום אחסון לדברים ומה שלא נכנס שם כנראה מיותר…
ב. כמו ש @לכו נרננה אמרה- שלב ראשון להוציא מהארון לשקית. שלב ב- להוציא את השקיות.
ג. לתפוס כל פעם פינת בלגן אחת ולסדר אותה. אם את לא מוצאת מקום לחפצים שם או שהם אכן לא היו בשימוש בכלל למרות שהם חמודים כדאי שמישהו אחר יהנה מהם.

מה שהכי דירבן אותי זה הבית הקטן והצורך במרחב נקי בעיניים. ובאמת היה לי הרבה יותר קל לנקות לפסח אחרי שפיניתי המון חפצים מיותרים מהבית.

אגב, ברגע שאת רואה שקיות שהצלחת למיין ולהוציא זה באמת נותן תחושה טובה ונקיות בנפש שזה ממכר…

עוד משהו בקשר לבגדים- אני התחלתי לשחרר הרבה יותר בקלות כי החלטתי שאני לא קונה חדש כמעט ולוקחת שקיות מאנשים שמוסרים- ויש מלא מלא כאלה! או קונה יד 2. ורק אם צריך דברים ספציפיים קונה ממוקד.

גם ראיתי בארון של הילדים שיש להם הרבה יותר ממה שהם צריכים ותכלס בסוף יוצא שהם משתמשים באותם בגדים כל השמן והרוב בכלל לא בשימוש.

כשיש פחות, רואים יותר, ומחזורי הכביסה מהירים יותר, ככה פחות בלגן מצטבר.

בהצלחה- הכיף של אחרי שווה את זה ממש!
עוקבתתתתאביול

ממש עוקבתאוהבת את השבת
אני רק-דיליה

כל הכבוד לך שמגיע לזה אחרי פסח!!!

מצדיעהלך!

עובר עליי משהו הזוישושנושי

אנחנו בחודש שביעי (איך הזמן טס. פחד אימים)

שליש  ראשון לא היו לי בכלל חשקים לבעלי.

שליש שני, החשק היה ככה ככה כזה

ובשבועיים האחרונים אני ממש מרגישה צורך לרוץ אחריו.

לאו דווקא בקטע של חשק מיני כמו שאני כל הזמן צריכה את המגע, צריכה להרגיש אותו קרוב

כל פעם שיש תנועות אני ממש מחרפנת אותו שישב לידי וגם ירגיש

אני חושבת שהוא ממש ממש סובל מזה כבר.

לא חושבת שיש קשר האמת לחשק מיני, כמו שזה פשוט מרגיש לי נורא קריטי להרגיש אותו. להרגיש פיזית.

אבל לא באלו על זה, נמאס לו ממני.

הוא כזה שם יד על הבטן, מרגיש וממשיך הלאה. ואני רוצה אותו יותר.

ברגע שמרגישה שלא מספקת את הצורך הזה, ממש ממש קשה לי. אני לא מצליחה להירדם בלילה, כל הזמן נדבקת אליו. לא יודעת ולא מבינה מה עובר עליי

את בהריון התנהגות לא נורמטיבית זו הנורמהיעל מהדרום
חחחחחחחשושנושי
בקטע של לגעת בבטןביבוש
אני ממש מבינה אותו.
אני בהתחלה כל הזמן הייתי מבקשת ממנו שירגיש ולא הבנתי למה לא כזה בא לו. ואז הוא הסביר לי שזה ממש מפחיד אותו התנועות וזה לא נעים לו.
אז בהריון השני שחררתי.
יואו.שושנושי
לרגע לא חשבתי שאולי זה מפחיד אותו.
אני יודעת שהוא ממש בלחץ מכחישה המתקרבת, יש מצב שההתקדמות בהתפתחות של העובר מפחידה אותו - העלית לי עוד כיוון מחשבה. תודה לך
למה שלא תפתחי את כל זה איתו?יערת דבש

תספרי לו כל מה שכתבת פה ותדברו על זה בפתיחות?

בזמן רגוע בדייט זוגי על כוס קפה\הליכה

תשתפי אותו

וכך הוא יבין ויוכל להיות יותר קשוב וזמין אליך

ואת תביני יותר אותו ואת מה שהוא מרגיש

דווקא פתחנו את זה..שושנושיאחרונה
הבין, אבל לא מצאתי פתרון.
הוא מודע לקושי שלי, אבל נראה לי נמאס לו ממני
גם לי זה היה בהריון הראשון...אקריליק

הסברתי לו מלא פעמים שאני צריכה את זה אז הוא השתדל כן לתת לי לתת תשומת לב, לשים לי יד על הבטן יותר מ3 שניות, כן ליזום שאתן לו חיבוק בלילה..

אבל הרגשתי שזה קשה וחופר לו... ממש.

אז פשוט אני קיבלתי את זה שהוא עושה השתדלות וכשזה לא היה מספיק לי הייתי מתהפכת לצד השני מזילה דמעה או 2 ונרגעת...

ואם זה היה באמצע היות הייתי מנסה להתנער ולהעביר את המחשבות למשהו אחר-

לקום לשתות מים, להוציא חוטים לסריגה, לשטוף כלים, להכניס כביסה...

 

בסוף צריך לזכור שאנחנו ההורמונליות כאן, ושיש לנו חשקים מוזרים ברמה קצת מוגזמת ולנסות לקחת את עצמינו ברוון מוגבל...

 

והכי חשוב-

לשתף את הבעל ברגשות!! 

להזכיר שאת יודעת שזה לא רגיל ושזה הורמונים, אבל הוא לא היחיד שסובל מההורמונים שלך, וכרגע הרצונות, הרגשות, חשקים שהם מייצרים בך זה משהו שגם את מתמודדת איתו, ושצריך לנסות לבוא אחד לקראת השני ולעבור את זה ביחד...

 

לבעלי זה עשה ממש טוב ששיתפתי אותו. מאמינה שלכל בעל זה עושה טוב כשהוא מבין בשכל מה עובר על אישתו, לפחות קצת..

 

בהצלחה!!

שחררי אותו רינת 23
יש גברים שזה מפחיד/מגעיל/מרתיע אותם. ככל שתלחצי עליו יותר זה רק יותר ילחיץ אותו…
דחוף, מישי מכירה רופא נשים ד"ר משה ברג??אנונימית בהו"ל
הלוואייי🙏?אנונימית בהו"ל
אף אחת לא מכירה?אנונימית בהו"ל
הרופא שלי עזב מסתבר,
לא חשבו להודיע כלום.
אני מגיעה לקופח ומגלה שפשוט העבירו את התורים לרופא אחר. חדש. בלי להגיד כלום או לעדכן.
אוף 😭
איזה עצבים איתם.
ועוד הזזנו מלא דברים כדי להגיע היום.
וזה מעקב הריון בסיכון. ממש חשוב שהוא יהיה מקצועי.
☹☹☹
וואי איזו התנהלות מבאסת!YNZS
לא מכירה...
שיהיה בהצלחה♥️
וואי גם לי זה קרה, איזה מעצבן זה!פה לקצת
כמעט בטוחה שהוא היה הרופא שלי בחדר לידהננה123אחרונה
בביקור חולים (קראו לו ד"ר ברג בוודאות, כמעט בטוחה שמשה), והוא היה מקסים!! זו הייתה לידה בסיכון, והוא היה ממש מקצועי, קשוב ומרגיע.
אמנם זו לא אינטרקציה של פגישה עם רופא בקופה, אבל בעיניי גם אינטרקציה כזו אומרת משהו על הבנאדם
קצת מוכר לי השםטל..
בירושלים או באזור?
נראה לי שהשם מוכר לי מהחדרי לידה בשעצ, מהביקורים שביליתי שם לפני הלידה של הגדולה. והוא היה מקצועי ונחמד.
)יש מצב שזה בכלל היה מישהו אחר,
בכל מקרה - איך היה?)
הפסקת הנקהממעלממש
אשמח לעצות חכמות...
חזרתי לעבוד.
מרגישה שההנקה סוחטת את שארית כוחותיי...
הפסקתי לשאוב השבוע בעבודה.
מניקה רק כשאני בבית וגם לזה אין לי כוח וסבלנות.
מרגישה אמא רעה שלא כיף לה להאכיל את הבייבי שלה.
רק מחכה שתגמור כבר לאכול.
מה עושים? פשוט רוצה להפסיק להניק אבל מפחדת שאתחרט...
תיכף יוצאת לחופש, ואז אולי יהיה לי יותר קל.
איך מחזיקים את ההנקה על אש נמוכה חודשיים?
בת כמה התינוקת?דיליה

נראה לי שעדיף לה אימא עם כוחות שלאו דווקא מניקה...

אבל זה באמת קושי עצום.

 

רוב הסיכויים שאם תניקי 3 פעמים ביום תוכלי לחזור להנקה יותר מלאה בעוד חודשיים (כמובן לקחת תוספים וכד' להגברה...

אבל לא תמיד זה ככה וצריך לדעת שיכול להיות שלא יתאפשר.

מה בעצם גורם לך להיות על קוצים בהנקה?מוריה
האם ההנקה גורמת לך לסבל?
האם זה בגלל שזה נראה לך כמו ביזבוז זמן? שבזמן ההנקה יכלת להספיק עוד דברים?

אני חובבת את ההנקה כי אני יודעת שזה הזמן היחידי שבו אני חייבת לקחת פסק זמן מהחיים. ולשבת לנח. גם אם ארצה וגם אם לא.
שאלות טובותממעלממש
לא חשבתי על זה...
ההנקה עצמה לא גורמת לי לסבול...
לשאוב אני לא אוהבת... זה מבזבז לי את ההפסקה ואני מרגישה לא בנוח לשבת לדבר עם אנשים כשאני שואבת, אז יוצא שאני לא מדברת עם אנשים בעבודה.
לכן הפסקתי לשאוב...
אני אנסה להוריד תדירות ולהניק פעמיים-שלוש ביום.
מקווה שאצליח לחזור לזה אח"כ...
זה לא הכל או כלום.מוריהאחרונה
השאיבה לא נעימה לך. תוותרי עליה.
התינוק יקבל מקסימום תמ"ל או מוצקים.

תניקי שזה טוב לך. שזה נח לך.
זה עדיף מכלום.
יציאה לחופשה כשאסוריםאנונימית בהו"ל

הי בנות.

מוזר לי קצת לכתוב ביום הזכרון וזה...

אבל תכננו לצאת עם המשפחה לשבת הקרובה.

אני מארגנת ברעיון כי זה זמן רגוע עכשיו בעודה שלי לפני העומס של הקיץ.

פתאום המחזור שלי הקדים ומתברר שנהיה אסורים בשבת.

אני שונאת לצאת שאנחנו אסורים ולא עושה את זה ברעיון בכלל.

אבל זה מש הזדמנות יחידה לצאת שלא נוכל כנראה להשלים.

מה אתן אומרות? (יכולה לבטל ברעיון אבל זה יהיה ממש חוסר נעימות.

עצות? 

איזה כיף!!!! שהשמחה והשלווה ימשיכו הלאהאמהלה


התלבטות החלפת אמצעי מניעההריון ולידה
מונעת עם הורמונים(סרזט) ורוצה לעבור לדיאפרגרמה.
עד עכשיו השיקול שלי למניעה הורמונלית היתה שלא צריך מקווה ולא אסורים. כל פעם שיש כתמים אני עושה הכל בשביל שלא להאסר. יש לפנינו לפחות עוד שנתיים מניעה ואני מרגישה שההורמונים מחרפנים אותי

אז למה בעצם אני מתלבטת אם לעבור?
1. לא בטוח שהרב שלנו יתיר דיאפרגמה.
2. אחוזי מניעה מופחתים מגלולות. לא מתאים לנו הריון כרגע.. לא מעוניינת להשתמש בג'ל קוטל שיצא ממני בימים שאחרי.. גם המחשבה שאצטרך להשאר עם הדיאפרגרמה כמה שעות ובינתיים יטפטף לי נוזל הזרע מגעיל אותי..
3. בדיקות טהרה מכניסות אותי ללחץ אטומי. כל פעם מחדש מבקשת היתר מרב לעשות הפסק+ראשון, שלישי ושביעי, הרב מתיר על בסיס לחץ נפשי שזה גורם לי, אבל גם אז לפני כל בדיקה אני לחוצה בטירוף ומדובר על לחץ מתמשך- אחרי כל בדיקה אני נושמת לרווחה שיצאה טהורה ואז מתחילה להלחץ לקראת הבדיקה הבאה שמא לא תצא טהורה ואז נהיה אסורים עוד ועוד ועוד ומועד המקווה ידחה ואצטרך להזיז מלא תכנונים והלוז שלי עמוס במילא.
4. מכירה את עצמי ויודעת שמקווה כל חודש זה דבר שיהיה לי מאד קשה לעמוד בו. לא מתאים לי שמכריחים אותי לעשות רצף פעולות מסויימות ביום מסוים שלא תמיד מתאים לי. לכן מתוך היכרות עצמית אני יודעת שכל פעם שלא יהיה "בא לי" או "מתאים לי" פשוט אדחה ואדחה עד שיהיה לי כח וזמן בשביל זה..
הדחיה שלי גורמת לבעלי(מניסיון העבר) להתכנס בעצמו בטענה שאני לא רוצה אותו לכן אני לא הולכת לטבול, וזה גורם לי עוד יותר לדחות ולדחות כי בשביל מה לטבול ולחזור לבעל שלא מחזר ולא עושה כלום בשבילי.
5. בהמשך לסעיף 4. בעלי(כנראה כמו רוב הגברים) לא מחזר אחרי בימים שלפני הטבילה. לרוב, באותו יום בצהרים הוא מתחיל להתחנף אלי פתאום(ממש פתאום, אחרי שבועיים שבקושי פזלת ודיברת איתי). זה לא מספיק לי, אני לא מרגישה רצויה, לא מרגישה שהוא מספיק רוצה על מנת שאעשה את המאמץ האדיר ואטבול. הנושא מדובר אצלנו כל פעם מחדש, אני מסבירה לו שזה צורך בסיסי של האשה לקבל יחס אוהד מבעלה לקראת החזרה למגע ולא בבת אחת. (כמובן שאנחנו לא מקיימים יחסים באותו ערב כי איך אפשר מ0 ל100..) אבל הוא לא מיישם. חשבתי לפנות לייעוץ זוגי/מיני ואני תוהה לעצמי האם אדם אחר שיגיד לו את אותם דברים כמו שאני מסבירה לו כל פעם מחדש אם זה מה שיועילו הכמה מאות שקלים שזה יעלה...
ברור מכאן למה אני ממשיכה עם הורמונים.. אבל די נמאס לי. מרגישה משובשת מרוב הורמונים.

אשמח להערות והארות
תודה מראש
*מי שזיהתה שתשמור לעצמה.תודה.
@מיואשת****** @באר מרים@תוהה לי@מיקי מאוס@סליל
וואו!באר מרים
את אומרת דברים קשים ומשמעותיים.

ממש רוצה להתייחס בהרחבה אבל אני בעבודה..

מגיבה כדי לזכור להתייחס בערב.
אם לא הגבתי תזכירי לי..
אין לי הרבה זמןדפני11
להגיב אבל נשמע שבאמת צריך לבחור משהו... כי אין מניעה לא הורמונלית שגורמת לכך שלא תקבלי מחזור כל חודש...
אני די מזדהה בקטע הזה. ואין, פשוט אין משהו. צריך להחליט מה הפחות גרוע בשבילך..

רק בקשר לאם תחליטי בכל זאת להפסיק הורמונים- דיאפרגמה היא לא האופציה היחידה, אפשר גם התקן לא הורמונלי..

בהצלחה!
שלום יקרהתוהה לי
לא יודעת אם תתחברי לגישה שלי.. אבל משתפת אותך באיך אני מתנהלת בבחירת אמצעי מניעה.. אם הגעתי למסקנה שאמצעי מניעה לא מתאים לי, אז שמה עליו איקס כרגע ומפסיקה להשתמש בו ובודקת עוד אופציות. אין דבר כזה מבחינתי שרב לא יתיר אמצעי מניעה חלופי אם זה מה שמתאים וצריך. מבחינתי אשה לא אמורה לסבול כתוצאה מאמצעי מניעה, יותר מהמינימום סבל ההכרחי שכל ההתעסקות הזו מחייבת. אם את כותבת הורמונים מחרפנים אותי וההכתמות גורמות לך לחרדות.. מבחינתי זו סיבה לשים איקס ולהמשיך לבדוק מה כן מתאים לך..
נשמע שיש קצר תקשורתי בינך לבין הרב או שהוא לא מספיק מתאים לך. אין שום סיבה לבקש כל שבןע מחדש היתר לקצר בבדיקות מבחינת רגשית. לא אוהבת לקרןא לזה נפשי, זה מאד הגיוני ותקין שזה מכניס אותך למצוקה רגשית. וגם מוזר שבמיוחד כשיש הכתמות את צריכה לבקש היתר ככה מכזו מצוקה. יש גם דרכעם לשטוף לפני בדיקות וךצמצם סיכוי להכתמות. וגם לתלות הכתמות בשיבושים הרומונליים.
האופציות הלא הורמונליות זה התקן לא הורמונלי או דיאפרגמה עם קוטל זרע או נרות שזה על הפנים. זה לא שיש אמצעי מושלם או אמצעי שתמיד טוב על האחר. השאלה מה מתאים לך, לצרכים הרגשיים והפיזיולוגיים. יש נשים שהתקן גורם להן גם להכתמות במהלך השבעה נקיים, אני ביניהן, יש כאלו שלא. מה שכן זה כמעט תמיד מאריך מעט את ימי הדימום.
לגבי החששות שלך מהדיאפרגמה, הגל קוטל לא נוזל בימים שאחרי.. ומהנסיון שלי דווקא התחושה היא שהזרע מתנקז הרבה יותר מהר (אם תעשי פיפי טחרי, תכווצי רצפת אגן ותדחפי החוצה את הזרע, הרבה ממנו יצא מיד). ההשערה שלי זה כי הזרע לא נכנס לצוואר הרחם. הוא מלכתחילה נשאר באופן שטחי בנרתיק ויותר קל לו לצאת מהר.. עוד דבר זה שנוזלי צוואר הרחם כלואים בתוך הדיאפרגמה עד שאת מוציאה אותה, אז גם מהבחינה הזו יש פחות הפרשות.
וגם לי יותר מתאיםתוהה לי
במידת הצורך להץייעץ עם יועצת הלכה.. זה מרגיש לי יותר נעים קודם כל. והכי חשוב מדובר באשה שיודעת.עך בשרה על מה אנע מדברץ. נוכחץי גם לראות שיועצות.הלכה פורשות.בפניי את המנעד ההלכתי לשאלה ששאלתי ולא קובעות עבורי היכן בתוך המנעד אני עומדת.
יכולה לתת לך מספרי טלפון באישי
אהה ןעוש דברתוהה לי
לגבי הטבילה, אני טובלת לבד ללא בלנית, יש לכך היתרים הלכתיים בשפע, וזה כבר מוריד ממני מעמסה מסייטת, אני עושה את ההכנות ממש בסבבה, לוקח לי באיזור החצי שעה להתארגן.. אוחי יש משהו באופן שבו את מנהלת סביב הטביחה שניתן לשנות ולהתאים לצרכייך
איך את עושה את זה?שירה_11

את נכנסת למקווה והבלנית כבר יודעת שאת טובלת לבד?

בפעם הראשונהתוהה לי
התקשרתי קושם לבלנית האחראית ששמה הופיע בגוגל ואמרץי לה שאני מעונינת בטביחה עצמאית ושהיא תעשכן אצ הבלנית התורנית ברצוני. וכך היה.
אבל לצערי כמעט תמיד הן מנסות, בניגוד לחוק, לשכנע קצת. זה מגיע כנראה מטוב לב ובעיקר מבלבול שהן חושבות שהאחריות על המצווה שלי עליהן. שהן חושבות שהמעשה שאני עושה פסול. וזה משגע אותי, אבל אני פשוט עונה שזה לא לדיון.
במקווה בו אני טובלת יש 2 בורות,אחד שמחובר לחדר לכלות ואחש מרכזי, אז אם המבודד פנוי, אני פשוט טובלת שם. אם לא אני קוראת לבלנית כשאני מוכנה ואומרת לה שתוודא שאף אחת לא נכנסת בזמן שאני בפנים.
יש קבוצת פייסבוק מהממת בשם טובלות בנחת.. ממליצה להצטרף למי שמעונינת לשאול שאלות סביב טבילה
מהמםםםשירה_11

לא ידעתי שאפשר,

טוב לדעת שיש פתרון שעזר לך 

תודה תוהה לי
אפשר את מתכוונת חוקית או הלכתית? כי חוקית חייבים לאפשר, אם בלנית לא מאפשרת אפשר להגיש נגדה תביעה. והלכתית צירפתי מאמר..
מצרפת מסמך הלכתי בהקשר הזהתוהה לי
כמה נקודות לא קשורות..מיקי מאוס
מה עם התקן לא הורמונלי? זה יותר פשוט הלכתית וטכנית.
נכון שיש סיכון להכתמות אבל אצל רוב הנשים זה לא מפריע יותר מכמה ימים בחודש ועם הדרכה הלכתית נכונה מתרגלים ממש לפעול כדי להאריך את ימי הטהרה

בהקשר של הטהרה-
כדאי למצוא רב או יועצת הלכה שיהיה נעים וקל להתיעץ איתם ממש בכל פרט, ואז כשכל חודש תקבלי מענה לכל החששות מאמינה שפשוט תתרגלי. כשהטבילות רחוקות ולא רגילים זה כמו ללמוד מחדש כל פעם. גם אצלי תמיד קשה יותר אחרי לידה וכדו

ברמה היותר מהותית שציינת-
נורמלי מאוד שלא יהיה קל לחזור לקבל ווסת. אני לא חושבת שזה כזה "מדהים" ושהמצב הטבעי הוא לאהוב את הריחוק והטבילה. אשרי הזוגות שאצלם זה ככה, יותר נורמלי וטבעי שיהיה קשה ומורכב.
אבל-
המתח שציינת הוא בעיני לא בריא וקצת מוגזם
לא בקטע שיפוטי חלילה! זה לא "אשמתכם"
אלא בקטע שכדאי ממש לקחת את ההזדמנות ולגעת בנקודות האלה לעומק
אני חושבת שייעוץ מיני/זוגי זה יהיה דבר מעולה שיעזור לכם לתפוס את השורש של זה שקצת חורק ולהקפיץ את הקשר הזוגי שלכם כמה רמות למעלה.

לא נראה לי שמה שצריך לקרות שם זה שמישהו אחר יגיד לו את אותם דברים, זה פשוט כנראה לא העניין.
נדיר מאוד שיקרה שינוי אמיתי כי מישהו הסביר משהו קצת יותר טוב
יש משהו שעליו הכל יושב גם אצלך וגם אצלו וצריך מישהו שידע לעזור לכם למצוא את הנקודה האמיתית ולא להתעסק בסימפטומים

בהצלחה!
ברור שתהיה תקופה לא קלה של שינוי בכל החלטה שתבחרי
אבל בעז"ה שבסוף יצא מזה רק טוב
מנסה לענותסליל
תודה על התיוג

קודם כל לגבי אמצעי מניעה, יש שתי אופציות של מניעה לא הורמונלית - דיאפרגמה והתקן. לא יצא לי להשתמש בדיאפרגמה, אבל אני כרגע עם נובה טי (התקן) ומאוד מרוצה. אז כמובן שלכל אחת השיקולים שלה, אבל גם התקן יכולה להיות אופציה טובה.

לגבי שאר הדברים, לפי דעתי, לא פותרים בעיה אחת בבעיה אחרת.
את מתארת קושי נפשי סביב הבדיקות והמקווה, ומתארת פערים בינך לבין בעלך בנושא של המגע והיחסים אינטימיים.
אני מבינה אותך מאוד, אלו באמת דברים שיכולים ליצור קושי ולחץ. אבל לקחת גלולות כדי לפתור אותם, אל באמת פותר את הבעיה. זה מעלים את זה למשך זמן מסוים, אבל בסוף זה יצוץ. לכן אני תמיד בעד לנסות לפתור את הדברים מהשורש ולא לשים עליהם פלסטר. אם כי אני ממש מבינה אותך, לפעמים יותר נוח לנו פשוט להדחיק את הבעיה במקום להתמודד איתה. וזה בסדר לפעמים, להחליט שאין לנו כרגע כוח להתמודד. אבל בסוף נצטרך להתמודד עם זה, ואם זה יותר בעיה אחרת (תופעות לוואי של הורמונים), אז אני חושבת שעוד יותר כדאי לנסות לפתור את הדברים האחרים כבר עכשיו.

קודם כל לגבי הבדיקות, לי יש היתר באופן קבוע לבדוק רק הפסק, ראשון ושביעי. מרגע שדיברנו עם הרב והוא הבין שהצורך שלי הוא משהו קבוע, הוא לא אמר שמחזור אליו כל פעם, קיבלתי היתר גורף מעכשיו ועד שמשהו במצב ישתנה. אולי גם אפשר להתייעץ עם יועצות ההלכה של נשמת מה אפשר לעשות במקרה כזה, אני ראיתי שיותר קל ונח לי לדבר איתן לפעמים.

לגבי הפערים בינך לבין בעלך. לשאלתך, כן, הייתי ממליצה על ייעוץ מיני /טיפול זוגי. ממליצה ספציפית בהקשר הזה על מרכז יה"ל. להתקשר ולבקש הפנייה ליועצת באזור שלך.
אני חושבת שזה לא פער מאוד נדיר מה שאת מתארת, אבל אם לא מצליחים לגשר עליו במילים ובדיבור רק שניכם, אפשר בהחלט לפנות למישהו חיצוני שיעזור לכם. לא כדי שמישהו אחר יסביר לו. אלא כדי ששניכם תצליחו יותר "לראות" אחד את הצד של השני, להבין מה כל אחד מכם מרגיש ומתוך ההבנה הזו להצליח גם לבוא אחד לקראת השני ולגשר על הפער.
ענו לך ממש יפה על הכלמיואשת******אחרונה
אני אוסיף רק שכדאי אולי לנסות נובהרינג יש כאלו שהשפעת ההורמונים של זה הרבה פחות אצלן, ואולי בתור משהו ביניים עד שתפתרו את שאר הבעיות זה יכול למזער לך נקודות חיכוך עם בעלך
לגבי הרב לקבל היתר קבוע
לגבי הבעל הייתי מנתקת את הטבילה מהיחסים. מגדירים מראש שבליל הטבילה לא מקיימים יחסים אלא יוצאים לערב/ מסעדה/ הליכה/ סרט מה שמתאים לכם.
ואת טובלת בשביל להיפגש איתו. חיבוק נשיקה .
ומשם להתקרב לאט עד שתגיעו ליחסים
ברגע שמתנים את הטבילה והיחסים את דוחה את הטבילה הוא דוחה את הקרבה והמעגל לא נגמר.
כדאי לנסות לדובב אותו למה הוא מתרחק בימים האלו. זה עבודה. אבל בינתיים זה מה שהייתי מנסה. לאט לאט ❤️
תופעות אמצעי מניעהרחל משה
אלו תופעות מלבד דימומים בהסתגלות יכולים להופיע בנטילת אמצעי מניעה.
סרזט בשלב ההנקה ולאחר מכן אמצעים אחרים
בסרזט יכול להיות עוד הרבה תופעותהרפו ודעו..
חוסר חשק, שינוי מצבי רוח, דכדוך, עליה במשקל ועוד שלא זוכרת..
בסרזט-אנונימיות
חוסר חשק, מצבי רוח קיצוניים, בחילות, השמנה, חוסר תיאבון, כאבי ראש, עייפות (כמובן לא הכל יחד ולא מחייב)
וכתמים לא רק בהסתגלותאנונימיות
אצלימומו100
הסרזט גרם למצב רוח ירוד מאוד עד כדי דיכאון (אבל כשלא לקחתי גלולות הדיכאון חלף תוך שניה, וכשחזרתי גם הדיכאון חזר במיידי)
בהתקן לא הורמונלי היו לי כאבי בטן תחתונה איומים כל פעם שהיה ביוץ, רק איבופן היה עוזר.
הבנתי אבל שאלה תופעות יחסית נדירות
באמצעים הורמונליים (סרזט, התקן הורמונלי,השקט הזהאחרונה
גלולות משולבות, נובה רינג) יכולות להיות שלל תופעות הורמונליות- מצב רוח, ירידה בחשק המיני, השמנה, פצעונים, בחילות, כאבי ראש וכו', דימומים והכתמות.

באמצעים לא הורמונליים-
התקן- עלול להאריך את ימי הווסת, כתמים וכו'.
דיאפרגמה- אין תופעות לוואי, יש שאלה לגבי האחוזי מניעה, פוגע קצת בספונטניות
קוטלי זרע- כנ"ל לגבי הספונטניות, אחוזי מניעה נמוכים.


זה ככה בגדול ממש
וואי אני פתאום חלשה ממש, ויש לי בחילה אבל אניחמדמדה

חייבת ללמוד...

דווקא לא קמי מוקדם, קמת באיזה 9...

יואו אין לי זמן לנוח...

אכלת משהו הבוקר?לפניו ברננה!
שתיתי תה... התכוונתי לאוכל גם תפוח אבלחמדמדה

בסוף הוא היה מגעיל 

אז ברור למה יש לך בחילה ואין לך כוחלפניו ברננה!אחרונה
חבל שלא ראיתי במזן אמת
בהריון הגוף נחלש הרבה יותר מהר ממחסור באוכל, נפילות סוכר וכזה
זה היה תיאור קלאסי לעיל שאני מרגישה אם לא אכלתי...
"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"נגמרו לי השמות

זמנים כואבים, ועוד דם יהודי נשפך

הכאב גדול

המוח לא יכול להכיל

הנפש ממאנת להאמין

 

בקצת של הקצת שנוכל איכשהו לעזור אחד לשני,

אולי לחזק,

לתמוך,

להיות ביחד

 

נוכל אולי למצוא גם בפורום מקום לפרוק, לחזק, לעודד, או פשוט לכאוב ביחד, שזה כבר הרבה מאוד.

 

מוזמנות להוסיף כל חיזוק או כל דבר שיש, מרגישה ממש שזקוקה לזה כמו אוויר לנשימה 🙏❤

----------------------------------------------

 

אישית מאוד מאוד מאוד קשה לי אפילו לקרוא את הכותרות של הזוועות הללו, לא מסוגלת לקרוא, לא לראות, לא להיכנס, לא להבין, לא לדעת, פשוט לא מסוגלת לקרוא מילה אחת.

אתמול שאלתי את עצמי מה בכל זאת המקום הקטן שלי יכול לעשות? אז זה היה לקרוא תהילים, לתת צדקה, להתפלל לרפואה וישועה שלמה

ובמישור האישי להתחזק בחיים,

שזה הניצחוק הכי חזק בעיניי לכל אותם מחבלים ימח שמם שרוצים לזרוע הרג והרס ומוות - אז להוסיף חיים, להוסיף טוב, להוסיף אהבה, להוסיף שלום

אז בשבת ב"ה עוד חיוך לילד,

עוד חיבוק לבעלי/לאשתי,

עוד ביחד משפחתי,

עוד זמירות שבת,

עוד מצווה,

עוד ניגון,

עוד תפילה,

עוד הנאה מאוכל לכבוד שבת קודש,

עוד סיפור מחזק לקרוא לילדים,

עוד כיף של הביחד של המשפחה שבנינו

 

ופחות ריבון קטן,

ופחות מילה קטנה שלא מקדמת שהייתה לנו כבר על הלשון,

ופחות ביקורת,

ופחות עין לא טובה על אשתי/בעלי,

ופחות הרמת קול אחת על הילדה ובמקומה מבט בעייניים בגובה העיניים והסבר וחיבוק

 

אני ממש מאמינה שב"ה ההשתדלויות הקטנות הללו עושות המון

אנחנו ממש בוחרים בחיים וחיים במלוא מובן המילה על ידי כך

ודווקא שזה לא קל, ודווקא שיש פעמים שזה הכי קשה לנו בעולם - אז לשבור את הכעס ולעבוד חזק על המידות ולהוסיף עוד חיוך והארת פנים הכי הכי קטנה שיש - זה הניצחון הכי גדול כרגע!

 

 

בתפילה לקב"ה שיאמר די לצרותינו, שיבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות, שישמור על כולנו, שינקום נקמת דם עבדיו השפוך, שיפר עצת אויבנו ושישלח לנו גאולה שלמה וישועה שלמה ונחמה שלמה בקרוב

וכמובן לרפואת כל הפצועים

שיהיו רק בשורות טובות 🙏🙏🙏

 

 

אמן ואמןןןןןןןןןןןןבימבה אדומה
ואווווו איזה חיזוק מדהים!!!!! תודה רבה רבה על השיתוף ממש ריגשת וחיזקת!!!!!!!!!

אפשר לשתף?
באהבה יקרה, תודה לך 🙏נגמרו לי השמות

(הוספתי עכשיו עוד משהו שלענ"ד מאוד חשוב גם - להיות קשובים גם לעצמינו ולראות מה הכוחות ומה היכולות ומה יעשה לנו טוב ומה לא... ושזו גם גבורה אדירה! והוספת טוב דווקא עכשיו)

 

ואני חושבת שגם מי שממש מרגישה שהיא לא מסוגלתנגמרו לי השמות

לעשות כלום, ואפילו רק לשמוע על הבשורות הקשות יכול לשבור כי היא במילא שבורה כבר מהכל

(מכל הפיגועים שהיו, מהקורונה, מהחיים עצמם, מהתמודדויות שיש לה בפן האישי/זוגי/הורי/משפחתי/כלכלי/בריאותי וכן הלאה) -

 

אולי אם תתן *לעצמה* קצת אורך רוח, קצת אוויר לנשימה, קתץ איוורור, קצת חיים,

אפילו שינה יותר טובה הלילה,

אוכל מפנק,

משהו שעושה טוב ומשמח ומחזק - גם הלפעול *למען עצמי*, ובטח במצבים כאלה שזה כמו לשבור את השבור כבר - יכול לעשות המון המון.

 

גם הדאגה שלנו לעצמינו היא חשובה

 

גם זה שאנו חיים ונושמים ומוסיפים טוב לעצמינו חשוב

 

גם זה שבזכות הדאגה לעצמינו ולהיות קשובים גם אם לא מסוגלים ולא יכולים

ולהתמקד בטוב ובאור ולא בחושך וברע - ובזכות זה נוכל להיות אמא/אבא יותר נוכחים, אישה/בעל יותר נוכחים, אדם לעצמינו יותר נוכח בעולם, 

ולתפקד

אפילו רק לתפקד

ולהוסיך את הטוב -

זה כבר המון המון המון

 

כי לפעמים מרגישים שדי. כלו כבר כל הכוחות. אין מאיפה לשאוב עוד. פשוט אין.

וגם ככה היינו על הקצה.

וגם ככה המחשבות, החרדות, הדיכאון, החושך כ"כ גדולים

וןאז בום.

ישר לבטן.

עוד זוועה.

איזו זוועה ה'!

ואז המקום החשוך יכול חלילה לגדול בתוכנו

ופחות לתפקד

ועוד פחות לחייך

ועוד פחות לישון בלילה

ועוד פחות להצליח לקום מהמיטה בבוקר

וזה זורע הרס וחורבן בלב שלנו פנימה חלילה!

 

אז כן, בהחלט, גם לקבל את עצמינו שזו היכולת שלנו כרגע, 

והכאב מדי גדול

והזמן להתאושש, לעלות, לקום, לחייך - הוא המתנה הכי גדולה שנוכל לתת גם לעצמינו וגם לעולם כולו כרגע, ואנחנו גיבורים, גיבורים! על כל חיוך קטן ועל כל התגברות כזו ועל כל מענה לנפש שלנו ועל כל מתן לגיטימציה ומקום לקושי שלנו ועל כל מקום ופינוק לעצמינו ולמה שעושה לנו טוב! (וכמובן גם אי-נתינת מקום למה שלא עושה לנו טוב! אפילו אם "לפי הספר" "צריך" לעשות/לא לעשות אותו כרגע - אם זה הכוחות שלנו ואם אנו מרגישים שלא יעשה לנו טוב עכשיו - אז לא! וזו הגבורה שלנו כרגע!)

 

תודה על החיזוק!טליה כ
באהבה גדולהנגמרו לי השמות

אמן שיהיה רק טוב 🙏

מקסים ככ, תודה, אמן!אוהבת את השבת
תודה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
איזה מחזק!!!YNZS
ובעיקר מעורר מחשבה.
חשבתי מה אני יכולה לקבל על עצמי וכל מה שעלה לי בראש דרש ממני המון כוחות והתמדה שידעתי מראש שלא יקרה.
ואז קראתי אותך, ואת ככ צודקת.
חיוך, מילה טובה, דאגה לעצמי וכו זה דברים גדולים!!! שלא קשה להתמיד בהם!! ויכולים להועיל ככ ולעשות עוד הרבה טוב!

באמת תודה על זה♥️
אמן והלוואי שנזכה 🙏 תודה יקרהנגמרו לי השמות
תודה על זה! בסוף הטוב ינצח את הרע.קמה ש.
בס״ד

ואנחנו, עם ישראל, טובים עד מאד.
עסוקים בטוב, במצוות, בחסד.

הטוב ינצח.

ועד אז באמת שזקוקים לחיזוקים אחד של השני...
כי זה קשה ונורא כל-כך 😢

להתמקד בטוב ולהגביר אותו,
זה הדבר הכי נכון באמת.

שבת של שלום יקרות.
שבת שלום לכל עם ישראל 💗


תודה לך יקרה ❤נגמרו לי השמותאחרונה

על החיזוק ועל החידוד ועל המילים הטובות והמנחמות 🙏

מישהי מבינה בנעליים מנקסט?ילד בכור
רוצה להזמין לבן שלי סנדלים ומתלבטת על המידה, ניסיתי למדוד לו את הרגל אבל הוא לא הכי זרם עם זה אז המדידה לא מדויקת והמידות שם זה לפי המילימטר. מישהי יודעת לאיזה מידות בארץ מתאימות מידות 4 או 5 בנקסט?
בערך 21-22מתמטיקסאחרונה
עזרה דחופה פליז🙏איזמרגד1
לפני כמה ימים שאבתי חלב ואחרי זה לא ניקיתי את המשאבה כמו שצריך, תכננתי לנקות אחרי זה ושכחתי😐 עכשיו אני מוציאה את המשאבה ויש עליה עובש😱 ניקיתי הכל וחיטאתי במים רותחים והעובש ירד לגמרי, אבל אני ממש מתלבטת אם אפשר להשתמש בה... מה אומרות?
ואני מרגישה ממש רע עם זהאיזמרגד1
כי זה משאבה לא שלי, מושאלת... ואם לא שייך להשתמש בה יותר זה ממש לא נעים☹️
אם ניקית טוב אין סיבהשלומית.

לא להשתמש. אולי כדאי גם לנקות עם אקונומיקה

אם העובש ירד זה נשמע לי בסדר (לא מומחית)יעל מהדרום
לק"י

להבא תשמרי את המשאבה במקרר עד לניקיון.
מן הסתם זה לא עובד אלא פטריה שנוצרה מהחלבפלא הבריאה
כלומר החלה מלא סוכר ומתיקות ולכן מתפתחות עליו פטריות מהר. אם ניקית את המשאבה עם סבון והרתחת. לא נראה לי שהפטריה יכולה לשרוד והכל בסדר...
קרה לי...אביול
איזה תסכול זה
אני שפכתי מים חמים כמו שעשית והיה בסדר
תודה לכולן הרגעתם אותי🙂איזמרגד1
עוד שאלה...איזמרגד1
איך מנקים את המשאבה, בהנחה שאני בדרך כלל לא שואבת פעמיים באותו יום? שטיפה רק עם מים,מים וסבוןאו מים רותחים?
מים וסבון..דפני11
אני מרתיחה פעם ב...

(אבל אולי זה לא לפי ההוראות...)
שמעתי על מישהי שלא הייתה שוטפת בין השאיבות באותו ילפניו ברננה!
אלא פשוט שומרת במקרר
באותו יום אפשר, אבל בין יופ ליום זה פחות מתאיםהשקט הזה
והיא אמרה שהיא לא שואבת פעמיים באותו יום
חחח איזה קטע פשוט דילגתי על ה"לא"לפניו ברננה!אחרונה
וחשבתי שהיא מחפשת טיפים להקל על עצמה..
אני הייתי משתמשת במים וסבון כל יום ופעם בשבוע בערך מרתיחה
או - אם אללא הספקתי לשטוף טוב מיד אחרי השאיבה כי הייתי צריכה להיכנס לכיתה אז באותו ערב הייתי מרתיחה