עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך כ"ז באדר ב תשפ"ב 06:09
לפני שבוע הייתה חולה ומאז - התהפכה. כל דבר חייב להיעשות בדיוק בדרך שלה אחרת צרחות נוראיות. פשוט לא נרגעת.בכל ״גיל שנתיים הנורא״ לא היו לה כאלה התקפי זעם כמו עכשיו (לא שהיה קל, אבל היה הרבה יותר נסבל מאשר עכשיו).
אני עם עוד תינוק בן פחות משנה, מה שאומר שהרבה מהנטל בטיפול בגדולה נופל על בעלי. נניח הרדמה שלה. או להסיע ולקחת מהגן.
אין לו בעיה עם זה אבל לדעתי הוא לא טוב בלהציב לה גבולות. אומר שהיא צורחת ומשתגעת אז בגדול הרבה פעמים נותן לה לעשות מה שבא לה. למשל, היא אוכלת מלא מלא ממתקים. למשל, היום כשהחזיר אותה מהגן התעקשה לפתוח בעצמה את הדלת (הנעולה) וצרחות אם הוא פתח במקומה עם המפתח או אפילו רק נגע בו. ולבד כמובן שלא ממש הצליחה. אז ככה כמה דקות טובות עד שנכנסו הביתה (וגם אז זה כי אמרתי לו שיכניס אותה כי די. אז הכניס אותה צורחת ומשתוללת ואז אחרי כמה דקות שוב יצא איתה כדי שתיכנס בעצמה לבד כמו שרצתה כי היא לא נרגעה אז לדעתו עדיף כבר לעשות מה שהיא רוצה במקום שתצרח ככה).
אני גם ככה אכולת רגשות אשמה כי מרגישה שאני לא מחנכת אותה מאז שהתינוק נולד כי אני לא מבלה איתה מספיק זמן ואני עייפה כל הזמן ולדעתי גם עם דכאון אחרי לידה כבר כמה חודשים טובים. ועכשיו מרגישה שהיא חסרת חינוך וחסרת גבולות.
ועוד השבוע התחילה כל דבר ״אבא אבא״. כי כשאני כן מנסה להציב גבולות אני הרעה, כמו היום עם הדלת. אז מילדה שהייתה ממש ממש קשורה אליי היא פתאום דוחה אותי ורוצה רק את אבא. וזה ממש מעליב (בשכל יודעת שזה דבילי להיעלב מילדה בת 3).
פשוט מרגישה אמא ממש גרועה. ועכשיו גם הבת שלי כבר לא אוהבת אותי יותר.
ולוקחת איתי כל פעם את המטרנה והבקבוקים
