פורום הריון ולידה (עמוד 1554)

ב''ה אמא לילדון מהמם בן שלוש וחודשיים
פקחי וחכם
אבל בעניין של הגמילה משהו פשוט נתקע
הוא יליד סוף דצמבר אז נכנס בגיל שנתיים וחצי (תחילת שנה''ל) לגן של ת''ת, הוא היה הכי קטן שם, ועוד לא גמול
הגננות ממש הלחיצו אותנו שחייבים לגמול ואם לא הן לא מוכנות לקבל
וניסינו לגמול בכח
אחרי כמה ימים מתישים הוא קלט את הקטע של קטנים ואפילו זרם עם זה, אבל גדולים פשוט לא היה על מה לדבר.
בשלב מסוים החיים נכנסו מאד לסטרס והעניין קצת נזנח
התחלנו שיפוץ מסיבי, מעבר דירה, אני ובעלי עובדים משרות מלאות והילדים היו הרבה עם ביביסיטר וכו לצערנו
אני גם כן בהריון ויש עוד בובה מהממת בת פחות משנתיים שגם היתה צריכה את שלה
ונהיה מצב כזה
בגן הילד לא מפספס בכלל
אבל בבית הוא פשוט לא מבקש ומפספס מלא
בנוסף גדולים הוא עשה רק בתחתונים
אני יודעת שקלט את זה כי הייתה פעם שישב בשירותים ועשה, עשינו לו חגיגה גדולה אבל מאז פשוט לא הסכים
מה שכן- כשהוא עושה הוא נכנס לחדר סוגר את הדלת ולא מוכן שניכנס כי הוא קולט שעשה ומתבייש
אבל לא מוכן לעשות בשירותים
ניסינו את שיטות המקל והגזר
בשלב מסוים החלטנו שאולי צריך להתעלם לא לומר כלום רק לנקות אותו לתת לו נשיקה וזהו(נבהלנו מהקטע שהוא סוגר את עצמו בחדר, לא רוצים לעשות לו טראומות ושיפחד מאיתנו)
אבל כלום לא עוזר!!
בשבועיים האחרונים הוא היה עם דלקת ריאות ופשוט כל העניין של הגמילה נזנח, הוא שכב במיטה עם חום גבוה לא הסכים להכניס כלום לפה, פשוט שמנו לו טיטול וזהו
ב''ה ביומיים האחרונים הוא החלים
בבית הוא עושה לי סצנות כל פעם ללכת לשירותים גם לקטנים
והוא לגמרי לא מבקש
אם אני מתחננת ומבטיחה ממתקים הוא מוכן לבוא
אם לא פשוט עושה במכנסיים ולא אכפת לו!!
בהתחלה הוא היה נגעל מעצמו ומבקש ממני להחליף לו, היום זה לא מזיז לו

אני מיואשת לגמרי
מרגישה שעשינו מלא טעויות בדרך אבל לא יודעת איך ומה לתקן

מאין יבוא עזרי??

מחפשת תמונות של המקום

אני אפילו לא יודעת איך לכתוב את זה.. עוד לא הכלתי , עוד לא נרגעתי מהזעזוע והחרדות

ועוד פיגוע, ועוד אחד, והאמת שאני משתדלת לא לשמוע חדשות בכלל וגם לא לדבר ליד הילדים

אבל מניחה שבטח שומע את הגננות בגן

ושאולי יצא ששמע את אמא שלי..

מפה לשם.

מצאתי לפני כמה ימים לילד שלי ( בן 5.) סכין, בתיק. בשעת בוקר מוקדמת מאוד.

כן. 

הזדעזעתי עד כלות.

יותר ממה יכל לקרות אם לא הייתי מוצאת (בזכות התושיה של הקטן בן ה4.)

מזועזעת מהעובדה שילד קטן בן 5 סך הכל, מרגיש לא מוגן בעולם הזה.

אחרי שיחה עם הכי לב שיש איתו הסתבר שהוא חלם חלום מפחיד בלילה ולא רצה להעיר אותי

הוא חלם שרודפים אחריו עם סכינים, והרבה שוטרים ויריות והמן הרשע

כל זה לפני הפיגועים האחרונים שתבינו זה לא שהוא מגיב ככה בעקבות משהו ששמע מהיומיים האחרונים

זה היה בתחילת השבוע שיחסית היה "שקט".

לא דיברנו על זה בבית, לא הראינו מתח או חרדות מהמצב 

מלבד הפיגוע בב"ש שבוע שעבר שאמא שלי דיברה עליו שבוע שעבר לא שוחחנו על זה בטח לא ליד הילדים

אני משתדלת לא לשמוע חדשות לידם

 

ילדים וודאי רגישים ממש וכנראה הרגיש שמשהו קורה. והחלום הזה שהפחיד אותו כל כך והרגיש לו מוחשי...

 

ועכשיו, אשמח נואשות לעזרה--

 

מה עושים כדי לתת לילד להרגיש חוסן?

כמובן שאפנה ליועצת בגן ונראה מה אפשר לעשות

מלבד כמובן שיחה שעשיתי לו והרגעתי ואמרתי שאמא תמיד פה ושהוא צריך לספר לי הכל ואני תמיד אשמע ואעזור

ושמעולם אנחנו לא משתמשים בחפצים כאלה

 

מה עוד אתן מציעות?

בבקשה תרגיעו אותי.

 

 

 

נשארתי מזועזעת, ועצובה. שזה העולם שאנחנו מגדלים בו ילדים.

ושאין לנו הרבה מה לעשות, חוץ מלהתפלל לבורא העולם שירחם עלינו, וירחם עליהם

כל כך תמימים, כל כך רגישים, כל כך חסרי ישע..

 

שלח לנו משיח בבקשה.

 

 

 

יש לי שני בנים
אחד נולד באוגוסט ואחד בנובמבר
זה אומר שאין לי שום בגד מהגדול שיתאים לקטן, נכון?

רוצה לעשות להם קנייה של בגדים לקיץ ולא מצליחה לחשוב אם זה הגיוני שמהגדול יהיה עכשיו בגדים לקיץ לקטן.

מרגישה שאפילו לא כתבתי את זה ברור, מקווה שמישהי תבין ותצליח לחשוב במקומי.

הפסקתי גלולות משולבות לא מזמן, מינון עדין ממש כי כל דבר אחר מטריף לי את השכל, ברמה שאני מעדיפה את הסחבת של הכתמים..
הפלא ופלא! המחזור שלי התקצר מ30 יום, ל27 יום. ובמקום 4 ימים של מחזור בשטף, היו לי 6 ימים של טיפטופים. עושה הפסק, ובום חוזר לו כתם שבכללי לא אוסר, אבל תחתון לבן אז כן אוסר, וגם אם שמתי תחתונית - הבדיקה של היום הראשון נפסלת, וכך חוזר חלילה כמה פעמים עד שהצלחתי את היום הראשון וקיבלנו הקלה לבדוק רק ראשון, רביעי ושביעי...
אם גם החודש המחזור יהיה 27 יום (אמן שלא, סיוט כל האסורים הזה, כבר התרגלתי להפוגות ארוכות מחיבור גלולות 😅) אז זה אומר שלא בטוח שאספיק לטבול לפני ביוץ
כמה זמן הסיוט הזה עוד ימשך? זה אמור להסתדר מתישהו או שזה ישאר ככה עד שנקלט ואז שוב חרפון הורמונלי של אחרי לידה-גלולות-הריון-לידה-גלולות וחוזר חלילה?
רוצה את הגוף שלי בחזרה. שפוי וסדיר וצפוי כמו לפני החתונה...
הצילו, מה עושים?

האם הוא לא נכלל בחיסונים השגרתיים לתינוקות?
זה חיסון שמציעים עכשיו לחסן תינוקות?
מאיזה/עד איזה גיל?
סיכונים..?

ממש לא נכנסתי לעובי הקורה, חמותי בלחץ שנחסן את הילד..
אשמח שמישהי תעשה לי סדר בנושא 🙏

איך אפשר להגן על הבייבי מעקיצות?
יש לנו מכשיר חשמלי אבל כתוב עליו שהוא רק מגיל 3, ולא בא לי להתחיל למרוח אותו בכל מיני משחות

אהבה שהיא מעל העקרונות.

היום נפגשתי עם חברה מימי התיכון. אחרי התיכון ניתקנו קשר ומדהים איך האמהות חיברה בינינו.
מה שעוד יותר מדהים שהיה לנו כיף לדבר, כאילו לא הפרידו בינינו שנים וגם לא אורח חיים שונה, אני דתיה והיא חילונית.
דיברנו על הכל וכמובן נושא חזרה בתשובה עלה על הפרק. פעם, כל פעם שנשאלתי "איך חזרת בתשובה?" , הייתי מרגישה מן אחריות גדולה.
מרגישה כשגרירה של ה"חוזרים בתשובה". 👩‍💼שחייבת לענות תשובה מספקת בשביל מה כדאי לחזור בתשובה ולפרסם את כל העסק.😏
היום כבר לא בוער לי "להוכיח את צדקת דרכי" ואני שמחה שכך.
היום אני שמחה לראות את האדם שמולי ויודעת שהוא עולם ומלואו וגם לי יש הרבה מה ללמוד ממנו, גם אם הוא שונה ממני.
אז סיפרתי בקצרה מה הוביל אותי לזה והמשכנו לפטפט על נושאים אחרים.
כמו שאומרים כל חוזר בתשובה צריך לעשות תשובה על התשובה.
כי בתחילת תשובה כשבן אדם רק מתחיל לחיות אורח חיים דתי, יש לו חשיבה מאוד אידיאליסטית, הוא חושב שהעולם מתחלק לשחור ולבן.🌓
לוקח כמה שנים להבין את הרבדים ואת העומק, להבין שאומנם אורח חיים דתי נותן כלים להתמודד עם אתגרי החיים, אבל בסוף אתגרים יש לכולם והם לא נעלמים.
לוקח זמן לצאת מהגאווה "שכולם טועים ורק אני צודק", לקבל פרספקטיבה אחרת על החיים, להתבגר. לא לנסות בכח "להראות לכולם את הדרך", אלא פשוט לחיות את החיים שלך ולכבד בחירה של אחרים.
הנסיון של בן אדם לשנות אחרים נובע מזה שהוא לא שלם עם עצמו. זאת טעות לשאוף ליצור סביבה אידיאלית ונוחה של אנשים שחושבים מתנהגים כמוך , כשבעצם מה שיותר קל זה לקבל אחריות על החיים שלך, כי עליהם יש לך השפעה. ללמוד לאהוב אנשים גם כשהם שונים ממך.
וזה לא שייך רק לתהליך תשובה, זה שייך לכל תהליך שבו בן אדם עובר שינוי עם עצמו. כל עוד בן אדם נמצא במצב של גאווה ומזלזל במי שלא חושב כמוהו, השינוי הזה לא יוביל אותו להגיע למקום טוב. כל עוד בן אדם נשאר גאוותן, אז מה שווה שהוא דתי/ עשיר/ אוכל בריא/ צמחוני או ווטאבר? עדיף כבר להיות חילוני גאוותן, כך אין חילול ה' או עני גאוותן, כי כך יהיה לו פחות ממה להתגאות.🤷‍♀️

בן אדם שנמצא באמת ברמה רוחנית גבוהה רואה את הטוב שיש בבן אדם מולו. כמו שכותב רבי נחמן: "דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה"

אנחנו צריכים לזכור שאהבה ת-מ-י-ד נמצאת מעל העקרונות.
אני חושבת שכולנו צריכים לשאוף לזה ורק ככה נהיה מאוחדים.
כי מה העניין של מחבלים? הם פועלים מתוך עקרונות חזקים שחונכו עליהם. מקדשים את המוות.
ובגלל זה אנחנו צריכים להתאחד ולהרבות באהבת חינם, שהיא מעל לכל העקרונות, שהיא החיים.

להתחיל מקטן. בתוך הבית פנימה.
עם הבעל שעשה טעות, אבל לא הערת לו ועל זה הוא חש כלפייך הערכה.
עם הילד, שבד"כ את קשה איתו בענין מסוים, אבל הפעם את וויתרת והכלת אותו במקום לכעוס עליו.
עם הורה שלא חי את אורח החיים שלך, אבל את מכבדת את הבחירה שלו.

אומרים "אל תהיה צודק, תהיה חכם"
ואני אומרת: "אל תהיה צודק, תהיה מאושר".
במקום להוכיח את צדקת דרכך,תחיה את החיים שלך כך, שתהיה מאושר ואנשים עצמם כבר יפנו אליך אם ירצו עצה.
ואולי גם "אל תהיה חכם, תהיה אוהב"?
פשוט לאהוב, בלי התחכמויות גם את מי ששונה ממך.

עקצוצים וכאבים כאלה עמומים כאלה בחזה (לא היה לי לפני זה- רק בהריון ובהנקה).
וגם מדי פעם כמו כאב כזה איפה שהצלקת של הקיסרי.
היום בבוקר עשיתי בדיקה זולה כזו מאלי אקספרס ויצא פס שקוף אחרי בערך 2-3 דק ואז הייתי צריכה לצאת מהבית.

יש סיכוי שזה הריון?🤭🤭🤭

היי יקרות
אני יןדעת שמשרד הבריאות אןמר להלביש לתינוק שכבה אחת יותר.
אני רואה שבימים הקרובים יהיה ממש חם (קיץ) באיזור המרכז
אז מה מלבשים למעשה? בגד גוף ורגלית וזהו? או רק בגד גוף ורגלים חשופות?
תינוקת בת 3.5 חודשים

בעקרון אנחנן בבית כל היום למעט סיבןב בעגלה שעושות במהלך היום..

אני רוצה להתחיל לשלב תמ״ל במהלך היום כשאני בעבודה ולהניק כשאני עם התינוקת בבית
היא בת 3.5 חודשים
זה אפשרי? יכול להיות שאם היא תאכל מטרנה היא לא תרצה להניק יותר
איך עושים את זה??

מי שיודעת ויכולה לעזור

מבינה שכבר לא יהיו לי בנות - בבדיקה כשהרופא אמר לי שגם זה בן כמעט התחלתי לבכות.

בטח זה יעבור לי כשהוא יוולד ב״ה, אבל אמהות שכבר עברו את זה - יש לכן משהו מעודד להגיד לי? או שתמיד אני אקנא במי שיש לה בנות? אף פעם לא הרגשתי ככה כי תמיד אמרתי, לא נורא, בסוף תהיה בת. אבל עכשיו כבר לא חושבת שתהיה. כנראה פעם אחרונה.

וממש סליחה ממי שנפגעה ממה שכתבתי, אבל מרגישה ייאוש.

אחרי שאני מוציאה את הטבעת אנחנו ממשיכים להיות מוגנים עד שמגיע המחזור נכון?
ולשים בכל מקרה שבוע אחרי ההוצאה?
או שבוע לפני הטבילה?
(אני יודעת שבהכנסה ראשונה מוגנים אחרי שבוע אז שמתי ביום של ההפסק טהרה, השאלה לגבי הכנסות הבאות)

פתחתי שרשור מפוחד לכאוב להתפרק.
אבל אנחנו משפחה נשית ענקית!
עם עוצמה מטורפת!!
וכל אחת שתיקח על עצמה מעשה קטן, תוסיף פה לאור ענק!
בואו נגרום למשיח לבוא היום!

תודה ל @אין לי הסבר על העידוד והרצון לפעול...

"עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה...הכריע את כל העולם לזכות והצילו"

ב"ה ילדתי לפני שבוע בת מתוקה!! וממש פחדתי מהאחרי הלידה, שונאת את הרכבת הרים הרגשית שאני נמצאת בה, שונאת את זה שהעייפות משתלטת והכל נראה שחור, כל כך רוצה שהנקה תצליח וחוששת כי אני מרגישה שהדברים מסתבכים...
איך צולחים את התקופה הזו בשלום?
שלא נדבר על זה שהמצב במידה לא מוסיף למצבי הנפשי אבל זה אני ממש שומרת על עצמי לא להיכנס לחדשות, להכחיש קצת..

שבוע 35. היום גיליתי שעובר מצג עכוז. מנסה לעכל.
אשמח לשמוע ממנוסות מה מצפה לי. עד כמה היפוך יכול להצליח.
תודה למי תענה

בעקבות המצב בארץ של הפיגועים אני פשוט מרגישה קצת משותקת.. מסתגרת בבית ולא יוצאת אם לא חייבת ממש. אפילו למכולת הולכת קצת בחשש..
אף פעם לא חיפשתי 'אקשן', אבל אני זוכרת שבתקופות מתיחות אחרות העזתי יותר לצאת מהבית ולהמשיך בשגרת החיים דווקא כי המטרה של הרוצחים היא לעצור אותנו ולשבש לנו את שגרת החיים התקינה.
אבל עכשיו אני מרגישה שזה לא אחראי כי אני לא חיה רק לעצמי.. יש לי משפחה (התחתנתי אחרי שומר החומות) ואם ח"ו קורה לי משהו אז גם לעובר שלי... וזאת אחראיות הרבה יותר גדולה ואני לא רוצה לקחת שום סיכון שבעולם!
ומצד שני אף אחד לא יכול לומר מתי זה יגמר ואין מה לעשות, צריך לצאת מהבית.. ואני פשוט מפחדת ממש