פורום הריון ולידה (עמוד 1624)

מה זה צבע בד? איפה קונים?

או לצייר ציור עם אקונומיקה איפה שהתלכלך?
או להדביק אפלקציות או בד בצורה יפה שתכסה.

אקונומיקה זה די חסר סיכוי.

אבל כולו באקונמיקה לא יעזןכ כי זה צבע מגעיל של אקונמיקה ולהדביק או לצייר פחות רלוונטי עח לצערי הכתמים מפוזרים בכל מיני מקומות ☹

תצטרכי לטבול את כל השמלה באקונומיקה כדי שיהיה אחיד. ואז לכבס יחד עם הצבע.
אמא שלי עשתה את זה עם כמה בגדים.

כל הבגד יקבל צבע אחיד. אין צבע שאפשר לקנןת ולצבוע במקום של הכתמים?

לטבול באקונומיקה ואז לכבס עם הצבע לבגדים שקנית.
בהצלחה!! תעדכני מה עשית גם אני בצרה כזו עם כמה בגדים..

אבל ראיתי שזה יוצא מעולה

כן.
זה תלוי בבנןת שאיתך בחדר

בשתי הלידות.
בלידה הראשונה לא התעקשתי וחבל שכך.
בלידה שנייה התעקשתי והוא נשאר איתי כשהייתי צריכה אותו...

נתנו לי
אבל אמרו שזה תלוי בהסכמת היולדת השניה
ובגדול אין ככ איפה לישון שם, היתה אחות מקסימה ממש שאיפשרה לו לקחת מזרון מחדר אחר, אבל לא חושבת שאפשר לבנות על זה ככ...
אבל איפשרו לנו לקחת שמיכות חופשי אז מקסימום היה ישן על 3 שמיכות...

הייתי בחדר לבד אז בעלי היה איתי.
לא יודעת מה בשאר המחלקה...

לילה ראשון הייתי לא בביות לבעלי היה איתי

אח''כ הגיעה עוד יולדת שגם רצתה שבעלה יישאר

גם הבעל של היולדת שהייתה איתי בחדר.

אולי קשור לזה שהיה ר"ה קורונה, אז אי אפשר לישון ב"אולם משפחה" וגם אי אפשר לחזור הביתה.
גלידות הקודמות לא הרשו לו להישאר בלילה..

תראי המצב הרצוי שהוא יעשה שברים מיוזמתו וכו.
אבל יש דרך ארוכה לשם וצעד צעד
את מחכה שיקרה דברים לבד
הוא לא עושה כלום
את נשברת ומתפרצת
הוא נעלב

המלצה שלי תתחילי החשבת לדבר איתו על זה שהחלוקה בבית צריכה להיות הגיונית יותר וקשה לך. את מתארת בעל אוהב אז הוא יבין ויסכים
שלב שני- הוראות מפורטות. משימות לכל יום.
נכון היית רוצה שהוא יבין ועשה לבד
עזבי את זה כרגע זה לא יקרה יש דרך
תני לו רשימה מפורטת כל בוקר מה הוא צריך לעשות
למשל-
לשים כביסה לשטוף חלבי לטאטא מטבח ולהעביר סמרטוט.
תסבירי לו איך עושים כל דבר
ונקודות חשובות-
לא לבקר! לא לומר זה לא מספיק נקי זה לא תלוי ישר וכאלו. לומר תודה רבה.
תיקונים? תרשמי לעצמך ופעם אחרת תבקשי תגידי- תתלה כביסה אבל לנער את הבגד ולתלות ישר ולא מקומט. באותו הרגע את רק אומרת תודה.
כלל שני- מותר לו לעשות את זה מתי שהוא רוצה. גם בשלוש בלילה. יכול להיות שתחזרי לבית שנראה אותו גיפה כמו בבוקר, אבל כשתקומי בבוקר יהיה נקי. זכותו להחליט מתי הוא עושה את המשימות שלו.

תתחילי מזה ובמיוחד תדאגי שהוא יתרגל קצת דברים בסיסים שתצטרכי אחרי הלידה כמו ספונזה וכביסה.
לגבי השאר יבואו חכמות ממני

אבל קודם כל בהריון כל בעיה מתעצמת והתחושות קיצוניות יותר. קחי בחשבון.
מכירה הרבה עפיפונים שכן עוזרים בבית. אני חושבת שזו נקודה טובה להתחלה. כי באמת אין מצב שהכל ייפול עליך. וטוב שאת נכנסת לתהליך שינוי כשיש זמן עד הלידה.
תשבו בנחת. תכיני משהו טעים. או תקני. ותשוחחי איתו. כמה חשוב שותפות בבית ומה זה אישה אחרי לידה (תשוטטי פה קצת, תקבלי מושג). תתחילי במשימה אחת מוגדרת. למשל להכין חביתה, או להכניס מכונה, או שהשטיפה תהיה עליו. תראי לו איך. תבדקי שעושה לו תזכורת בטלפון וכל מה שהוא צריך שיעזור לו. מקווה שיעזור.
לטפטף כל הזמן כמה את זקוקה לו, מה זו שותפות. כמה צריך להתכונן נפשית לשלב הזה של ההורות. השינוי הכי מטורף בחיים.
בע''ה הוא יהיה אבא מקסים וכיפי וזורם. וייתן לילדים כיף ואור. הוא ילמד.
תכף אולי יגיעו חכמות עם עומק. בהצלחה רבה!

קודם כל, רוצה לומר שזה ממש מובן התחושות שלך. ממש.
אני גם ככה הייתי מתוסכלת מבעלי. אנחנו חושבים ממש אחרת, מתנהלים אחרת, קשה לי לנסוע איתו ברכב.. בקיצור, הבנת. הוא זה לא אני. ולדעתי זו הנקודה מספר אחת שצריך להבין ולהפנים ולהשלים איתה. אי אפשר לתכנת אותו שיתנהל כמוך. אפשר להאציל עליו סמכויות, להסביר לו איך חשוב לך שהדברים ייעשו, אבל אם זה לא את - זה לא יהיה בדיוק מה שאת היית עושה. יש עניין גדול בלשחרר דברים מסוימים. ואני חושבת שהדבר שהכי הורס בזוגיות זו הביקורת הזו שיש עליו עקב השונות שלכם. כי את נפעלת ממנה, מגיבה ממנה, מצפה שיעשה דברים בצורה שאת היית עושה ואם לא - זה אכזבה וקושי להכיל.
אבל הפוך. בעיניי תכילי את השונות. דווקא מתוך מקום שמכיר במעלות ובחסרונות ובחולשות שלו, כדי לא לצפות ולהתאכזב סתם.
זו בעיניי אבן דרך ראשונה. להפוך את הביקורת להתבוננות ולהשלמה עם הקיים. זה הקיים כרגע. עם זה מתמודדים ו מפה חושבים איך מתקדמים ולאן.
אחרי זה, את צריכה לחשוב מה חשוב לך ולדבר איתו על זה שהוא עושה דברים בצורה שונה ממך ומה חשוב לך שהוא יעשה בצורה מאוד מסוימת. ( ואגב, זה שציפית שהבית יהיה מסודר בשובך - זה לא אומר שהוא קורא מחשבות. הוא גבר טיפוסי. נתת לו משימה לתלות כביסה - עשה את המשימה וזהו. כל השאר לא מעניין. דברי איתו ברחל ביתך הקטנה, בפרטים. אל תצפי שדברים יקרו מעצמם)
ועוד משו, זה שהוא לא פועל כמוך לא בהכרח אומר שהוא חסר אחריות, זה אומר שאולי הראש שלו מונח במקומות אחרים, אולי הוא פשוט חושב שונה.. ולדעתי, אם יש משו שאת ממש רוצה שייעשה בדיוק כמו שאת רוצה - תעשי אותו בעצמך, אבל שימי לב שאת לא מרחיבה את המשהו הזה לכל תחומי החיים כי אז את לא באמת משחררת אלא לוקחת על עצמך דברים מתוך תחושה של חוסר אונים מולו וזה יכול חגרום לתחושה של מרמור ותסכול וחוסר הערכה לבעל, ממש כמו שאת מרגישה עכשיו.
אבל.. יש לו את הדברים שלו שהוא טוב בהם. ופה את חייבת לחזק ולבעלות את הערך שלו בעינייך. אחרת לא תוכלי להגיע לכל הדברים האחרים כי אם הוא לא מספיק מוערך אז כל דבר שייעשה שלא כרצונך יזכה ללעג בגלל שהוא עצלן/ מרחף/ מעופף/ אבא לא טוב. הוא לא באמת כזה, יש לו מכלול שלם של טוב שצריך להעצים אותו.

מקווה שנתתי כיוון, ואם לא - אז קחי חיבוק, זה גם משו ❤️

בכל נקודת חולשה מסתתרת בעצם החוזקה שלנו.
קחי את הנקודה של "מעופף. שכחן ולא אחראי" - זה יכול להיות למשל הסיבה להיותו רגיש.עמוק ומכיל.
זה גם יכול להוות הגורם להיותו למשל אבא ששוכב על השטיח ומשחק משחקי דמיון עם הילד הקטן.

הבנת את הנקודה?


אם תסתכלי עליו במשקפיים כאלה ותמצאי את היתרונות של אותם תכונות שמעצבנות אותך - יכול להיות שתגלי משהו מדהים: לא תסכימי לוותר עליהם! תרצי שימשיך להיות רחפן ובלבד שתמשיכי "להרויח" את כל הטוב שהתכונה הזו נותנת לך.

1. אנחנו לא יכולות לשנות את האיש שאיתנו. הוא יהיה ויישאר שכחן ומפוזר. גם אם נבקש, נתחנן, הוא ישתדל וינסה - הוא עדיין כזה. כי אנשים לא משתנים.
   תחשבי איך את יכולה להקל על עצמך. אני אתן דוגמה מהחיים שלי - האיש שלי הוא זה שעושה קניות בבית. אני משאירה לו רשימה (בפלאפון). שמתי לב שלפעמים הוא מחרטט דברים (סתם קונה מוצר שיש לו שם דומה, נגיד). אז התחלתי לכתוב הוראות מפורטות יותר ("שמנת מתוקה 38%, אם יש 32% אפשר גם אבל פחות מזה - אל תקנה!"). אפילו צירפתי תמונות של מוצרים מבלבלים כמו דאודורנט מסויים שאני אוהבת. כי ככה הוא.
   כי אי אפשר לשנות אנשים, אבל הבנתי שאני יכולה לנסח לעצמי דרך טובה להתמודד עם האיש שלי.
   ובכל זאת, למדתי להשלים עם זה שהוא לא עושה משימות כמוני. התפקיד שלו זה לשטוף רצפה - והוא עושה את זה כמו שהוא מבין. אני לא מסתכלת (כי אני יודעת שהוא רק מעביר סמרטוט. ה' ישמור) ואני עושה את זה בשביל השפיות שלי. כי אני לא יכולה לעשות הכל.
    
2. ראיתי מחקר מעניין שהראה שגם זוגות שמחלקים את עבודות הבית בצורה שווה, האישה עדיין סוחבת יותר עומס.

   למה?

   בגלל העומס הקוניגטיבי. היחס של מי העוזר ומי האחראי.

   הייתה לנו גם תקופה כזאת, שהרגשתי שאני צריכה להגיד כל דבר. זה הטריף אותי שהוא פשוט לא רואה. ואז הבנתי שהוא פשוט לא מתסכל במשקפיים שלי בכלל. אני מסתכלת על הבית ומיד המצב שלו מיתרגם לי בראש לרשימת משימות. מבחינתו הבית הוא הבית, הוא מונח שם, וזהו.
   מה שעשיתי זה רשימת משימות מפורטת כדי להוציא את זה מהראש שלי. פשוט ככה. ראיתי שצריך לקפל כביסה? כתבתי ברשימה "לקפל כביסה" ושחררתי מזה. רשמתי עד לרמת המשימות הקטנות והמרגיזות (להתקשר לבזק, לדבר עם בעל הבית, לנקות את המגירה במקרר) ואז ידעתי שזה לא התפקיד שלי יותר לנהל את זה. מדי פעם ביקשתי ממנו להסתכל ברשימה ולעעשות ממנה מה שהוא יכול. ככה שחררת מעט מהעול של להחזיק בראש את המשימות, כי זה באמת מעמיס על המחשבות והנפש.
    

3. כל אחד מדבר את עצמו, ואני קצת דיברתי את עצמי פה. אבל אני מקווה שזה עדיין נגע איפשהו

קודם כל תמיד כדאי שאם יש כזו הפרעה שתהיה אבחנה מסודרת. זה מאד עוזר בהקלות ללימודים וגם נותן ידע ללקות על כל מרכיביה. שזה בכמה מילים ליקויים גם בקשב וגם בתפקודים ניהוליים של תכנון, בקרה, פתרון בעיות, עיכוב תגובה, ויסות רגשי ועוד. ויש מרפאות בעיסוק שמטפלות במבוגרים בשיטת קוגפן שעובדת על הקניית אסטרטגיות קוגניטיביות לשיפדור תפקודים ניהוליים ושיפור תפקוד. אם את מעוניינת יש לי חברה שעוסקת בכך עם מבוגרים. היא מקצועית מאד מאד ומקבלת פרטי. אבל שוב צריך שתהיה אבחנה במידה ויש לקות כזו

כמו ירידה חדה בתיאבון, ירידה בחשק במיני

גם ירידה בחשק? זה לא ״פג״ בשעה מסוימת? (כמו שהתאבון חוזר בשעות הערב)

נגיד בעלה של חברה שלי לוקח נקודתית לפני למידה למבחנים וכו וזה מרכז אותו ואז הוא לוקח בזמנים משתנים. יש לי שני אחים שהפסיקו לקחת תרופות מתישהו בגיל העשרה בגלל התופעות לוואי ובגלל שככל שמתבגרים יש לעאורה יותר משאבים רגשעים וקוגניטיביים להתמודד עם דרישות החיים

 ''בעל מהמם כל כך! רגיש ואוהב, קשוב ומכבד. באמת לא הייתי מחליפה אותו באף אחד אחר. אוהבת אותו מאוד''.

זה כבר מהמם לשמוע כך,יש סוגים כאלה של בעלים כמו שכתבת,אבל עם הזמן הם לוקחים אחריות,

אין לי ספק כשהוא יהיה אבא הוא ישתנה,את תמשכי לחזק את הזוגיות תמיד תחזקי ותעודדי אותו,בשום

פנים אל תכנסי לעצבות או בכי,זה לא מועיל כלום ממש ככה לא מועיל כלום,רק עידוד ומילים טובות מרווחים

פי כמה וכמה, שיהיה בעזרת השם לידה קלה וידיים מלאות אמן.

תחליטי מה חשוב לך ומה לא. תתעדפי.
יש דברים שאתם יכולים לדבר עליהם ולהגיע לעמק השווה. ויש דברים שיהיו פערים לנצח. תחליטי מה את לוקחת עלייך ומה את משחררת בשבילו.

אצלי הבעל מאחר כרוני. כשסיימתי חופשת לידה היו פיצוצים סביב ההכנסה לגן בשעה מאוד מאוחרת. שחררתי (ואז המטפלת נזפה בו, מאז הוא לא מאחר).

היה כבר אצל רופאה עם הילדה כמה פעמים. כשחשוב לי לדעת מה יש לרופאה להגיד אני מבקשת שיצלצלו כשהם שם.

יש דברים בבית שאפשר לעשות outsourcing? להביא מישהי בתשלום? אצלנו העניין של סיוע במטלות נפתר עם רכישת מדיח ורובוט שוטף.

תנסי לבודד מה הדברים. ולחשוב מחוץ לקופסה.

תנסי באמת לרשום

זה באמת מעניין איך ה' מזווג זיווגים..הרבה פעמים לגבר מפוזר מישהי מסודרת, למישהי עצבנית מישהו רגוע וכו'.
ואני חושבת זה נועד לתיקון שלנו.
מה ש@רויטל. כתבה, עצם זה שאת אוהבת אותו ולא היית מחליפה, רואה גם את היתרונית שלו זה דבר גדול.
במקומך הייתי "מרפה" מלנסות לשנות אותו, יותר משקיעה בעצמי, אולי לומדת להרפות בדברים מסוימים, להוריד שליטה, לומדת להגיד דברים פחות בהאשמות, אלה יותר בשיתוף רגשות, לומדת להכניס הומור וקלילות סתם דוגמא במקום:"איך כל היום לא נקפתה אצבע ולא עשיתה כלום בבית, הבית ג'יפה".
"מה אני אעשה שאני כל כך רגישה לבלאגן ולכלוך זה מטריף אותי. אני יודעת שאנחנו שונים ומבחינתך זה נקי, אבל אני משתגעת כשאני חוזרת והבית ככה.." לא סתם כתבת הגברים ממאדים ונשים מנוגה..הם עפיפונים ואנחנו אוהבות שהכל יפה הדברים שנאמרים בקלילות חודרים יותר. כשזה בהאשמות וצעקות הצד השני נאטם אוטומטית.
ורעיון לעזרה חיצונית גם מעולה. נגיד אני הייתי מתעצבנת על בעלי שהוא היה דוחה את הקניות/ לא קונה . מאז שהתחלתי להזמין אונליין זה פשוט שינה את החיים🙂
ועוד דבר..זה שהוא רוב הזמן בבית זה זמני?
אני יודעת שלבעלי זה לא עושה טוב, אפילו אם צריך חהיית בבית כמה ימים בגלל מחלה. העיקר שיצא לא משנה לאן .

יש גם טיפול תרופתי שיכול לעזור וגם למידה של טכניקות מסויימות (לעשות רשימה ולעבור עליה, למשל).
גם עבורך, אבל ממש גם עבורו- מציעה לטפל בזה.

בהצלחה ממש.

1. לנתק את המעשה מהבן אדם עצמו- הוא לא עושה את זה בשביל להרע לך, אלא הוא פשוט כזה, לא משנה אם כי חינכו אותו ככה, או שראה דוגמא לזה בבית או שנולד ככה.

כשתתייחסי לזה ככה, תנסי לעזור לו ולא להיעלב או להילחם בו, אלא יש לו חולשה ואני בטוחה שלך גם יש חולשות, והוא צריך עזרה בזה.

2. את לא יכולה לשנות אף אחד- בקושי את עצמינו אנחנו מצליחים לשנות, אז לשנות אחרים??

וגם אם תדברו על זה והוא ירצה לשנות, אלו דברים שלוקחים זמן, המון זמן, שנים אפילו, והוא יצטרך עידוד ותמיכה, ויהיו נפילות .

3. תנסי להסתכל על הדברים הטובים שבו, על איזה אבא טוב הוא יהיה למרות השכחנות שלו, אבהות לא נמדדת רק בזה, אלא מעוד הרבה הרבה דברים אחרים

בהצלחה

ממש שומעים את הלחץ הזה מעבר לשורות...

 

חיבוק גדול גדול גדול

וכמובן המון מזל טוב על ההריון, שיהיה בשעה טובה ולידיים מלאות בבריאות ובשמחה ❤

 

לא הספקתי לקרוא תגובות קודמות אז מתנצלת אם חוזרת על דברים,

 

אנסה לכתוב בנקודות (קשה לי כרגע להאריך יותר 🙏):

 

א. כל הטוב שכבר קיים ביניכם מאוד מאוד משמח ולא מובן מאליו

זה שכתבת שיש לך בעל מהמם כל כך

שהוא רגיש אלייך

שהוא אוהב אותך

שהוא קשוב אלייך

שהוא מכבד אותך

שאת אוהבת אותו מאוד

שלא היית מחליפה אותו לעולם

 

כמה דברים טובים ואיזה יופי זה!

החיזוק של כל הטוב הזה,

ההתמקדמות דווקא בחוזקות שלו - גם בעיני עצמך וגם לשדר ולומר לו זאת - יכולים בעצמם לעשות פלאים!

 

 

ב. העניין שאת לא סומכת עליו הוא עניין מהותי.

הוא עניין מהותי גם עבורך אבל גם עבורו.

 

עבורך: כי ממש שומעים את הפחד שנמצא מאחורי המילים שבעצם מפחד, מה אני תמיד צריכה להיות החזקה?

תמיד צריכה להחזיק את הכל?

ואם לא אוכל? ואם יקרה לי משהו? וגם אם לא, בא לי להרגיש לפעמים נשענת! בא לי שהוא יהיה במשענת שלי, הסלע שלי ואשען עליו, אני ממש *רוצה* את זה וממש *צריכה* את

זה גורם לי להרגיש שתמיד הוא שם בשבילי

שאני לא לבד

שגם לילדים שלנו יהיה אותו תמיד

וזה משהו שמאוד מאוד משמעותי ואפילו קיומי עבורי!

 

 

ועבור בעלך: לדעת ולהרגיש שאשתו האהובה כ"כ מעריכה אותו, סומכת עליו, רואה בו אדם שניתן לסמוך עליו - זה בטוח הרבה מאוד בשבילו.

וכמובן גם להיפך - אם הוא מרגיש אפילו "בסאבטקסט" שאשתו לא מעריכה אותו או לא יכולה לסמוך עליו - זה יכול לגרום לו להרגיש רע *עם עצמו*, ויכול לגרום גם לעוד דברים ותסכולים...

 

לכן זו נקודה שחשוב לשים עליה את הדעת ולראות איך יוצרים מצב שכן תגיעי לכך שתסמכי עליו ?(בנקודות הבאות אנסה לגעת בזה עוד).

 

למשל, נסי לפרוט תחום תחום שציינת שאינך סומכת עליו, ולברר עם עצמך *למה*?

מה מונע שם ממך לסמוך עליו?

 

במשימות הבית - מדוע אינך סומכת עליו?

מה הוא עושה?

מה הוא לא עושה?

איך זה נראה *בפועל*?

 

בסידורי חוץ- מדוע אינך סומכת עליו?

מה קורה שם? לפרטי פרטים?

 

בנהיגה - מה קורה שם?

 

בקניות- מה קורה שם?

 

אצל רופאים - מה קורה שם?

 

 

ג. לגבי הצד של בעלך - האם אותו דבר בריאותי שמלווה אותו בצורה כרונית מטופל?

האם ישנה התייחסות רפואית מקצועית לכך והקניית כלים איך לחיות לצד זה?

האם יש לו אולי הפרעת קשב?

 

אני חושבת שהתייחסות נכונה וקבלת כליםפ איך לחיות לצד המורכבות הרפואית הזו יכולה להעניק רבות גם לבעלך עצמו, גם לך, גם לזוגיות, לאבהות, לעבודה ובעצם לכל החיים...

 

 

ד. לגבי הצד שלך - יש עלייך הרבה מאוד לחצים כאמור.

כי בעצם את גם דואגת  לעצמך

גם דואגת לפרנסה ועובדת

גם דואגת להריון ולעובר

גם דואגת למה שכרוך בבדיקות והמעקבים של הסכרת הריון, וכמובן העייפות והכל

גם דואגת לבית כלים, כביסות, בישולים, ניקיונות

ובעצם גם דואגת לבעלך עצמו

וגם דואגת לילד שיוולד שיהיה לו אבא נוכח, קשוב ואחראי

ובעצם לכל המשפחה שלכם

 

ויקרה, זה באמת הרבה מאוד דאגות על ראש של אישה אחת יקרה ומקסימה, אבל רק אישה אחת

 

הייתי מציעה לראות אילו דאגות אפשר להוריד ממך

אילו דאגות אי אפשר ועדיין יהיו בתחום אחריותך

אילו דאגות יש להעביר לתחום אחריותו של בעלך, להעביר אליו את המושכות ולשחרר לגמרי

אילו דאגות צריך להעביר הלכה לגורם מקצועי, למשל בפן הבריאותי של בעלך וכדומה

אילו דאגות אפשר להעביר שיתמוססו ע"י קבלת כלים נכונים לשניכם בפן האישי וגם הזוגי

וכן הלאה

 

ברגע שתעשי סדר בדברים

ותכתבי כל דבר איפה הוא ממוקם באותו "טבלה" הזו - יהיה לך יותר קל.

 

למשל עבודה - את ממשיכה, את עובדת וזה בתחום שלך, נכון.

 

למשל הריון, מעקבים, בדיקות, סכרת, עייפות - כנ"ל 

 

למשל הבית, בישולים, ניקונות, כביסות והכל - כאן צריך לחשוב *יחד* איזו חלוקת עבודה תהיה טובה *לשניכם* ותגרום *לשניכם* להרגיש שרואים אתכם, שאתם לא שקופים, שיש מענה לצרכים שלכם. וזה חשוב מאוד מאוד.

אז כתבת שכאשר את מבקשת מבעלך הוא עושה - וזה מעולה

באמת הרבה מאוד פעמים הגברים לא "רואים" בכלל מה שאנחנו הנשים רואות, ואם מזכירים או מבקשים או אומרים מראש והוא עושה זה בסדר גמור, זה לא שהוא לא עושה מעצמו כי לא אכפת לו ממך, זה כי הוא פשוט לא רואה את זה כמוך, ואולי זה גם אפילו לא מפריע לו כמוך, וזו הבחנה חשובה מאוד.

כי ברגע שנכנס אצלנו כעס ועצבים של: אני עושה הכל, הוא פרזיט וטלא עושה כלום, לא אכפת לו ממני, הוא בכלל לא אוהב אותי, וכן הלאה וכן הלאה כל המחשבות... שיכולות להגיע עד למחוזות שה' ישמור

אז לא

זה לא בגלל זה

זה פשוט כי הוא-הוא

והוא שונה

ומחווט אחרת

זה הכל.

אז אפשר למצוא דרכים איך לרתום אותו

בין אם זה לבקש, להזכיר, לעשות טבלה, לדבר על זה, להעמיק בתקשורת על הצרכים והרצונות ולומר אותם בפתיחות וישירות בלי לצפות שהוא יקרא מחשבות וכן הלאה

 

ולמשל מה שקשור לבעלך והרחפנות שלו - כאן צריך לראות איך *הוא* דואג לעצמו

גם לבד וגם ע"י ליווי מקצועי ורפואי לאותו עניין שיש לו או לכל דבר אחר

 

ולדאגות על האבא שיהיה - שוב, המקום שבו את תצליחי להגיע לכך שאת כן סומכת עליו הוא מאוד חשוב.

וצריך לראות איך מגיעים לשם.

לא הכל עלייך, את אשתו, את אינך יכולה למשל להיות המטפלת או הרופאה שלו.

וכמה שתרצי, יש דברים שהם שלו.

אז את יכולה להביע את הצרכים והרצונות שלך, לשמוע את שלו, ליצור הבנה הדדית והקשבה הדדית, ליצור מצב שהוא גם לא ירגיש לא מוערך או לא יוצלח כי זה יכול לכבות ולפגוע עוד יותר במוטיבציה, אלא לפעול ממקום של העצמה וחוזקה ולקבל לבד ויחד עוד ועוד כלים לצלוח את זה.

 

ומצב בו תצליחי להרגיש שאת סומכת עליו הוא מקום חשוב מאוד גם לזוגיות, גם להורות, להכל.

אם תרגישי שאינך מצליחה לבד ע"י עבודה והשקעה ולימוד, ממליצה לפנות לגורם מקצועי שיעזור לכם בכך.

 

ב"הצלחה רבה רבה יקרה

 

אם הוא לא מאובחן/מאובחן ללא טיפול, ממש ממש ממליצה להתחיל תהליך. לא להרתע ככ מטיפול תרופתי, יש אנשים שזה מציל אותם.
יש גם טיפול קוג-פאן ששמעתי עליו הרבה מאוד המלצות.

מקפיצה לך כי יש מנוסות ממני שמבינות בזה

אבל זה בדרך כלל לא מתאים לשימוש זמנן כי צריך להתאים את זה באופן אישי וגם לקנות

אאלט.

צריך להתאים את זה לגוף הספציפי של כל אחת

אם תצליחי לקבוע תור לימים הקרובים אין שום צורך במניעה זמנית.

אם יש לך דיאפרגמה תשתמשי בה בינתיים אבל זה לא משהו שמשיגים מהרגע להרגע

אולי התכוונת לקוטלי זרע? שקפים וכדו
זה מניעה ביעילות נמוכה יחסית. קחי בחשבון

אם את אחרי לידה ומניקה מלא נוטים לומר שזה מספיק טוב סמוך ללידה אבל יש בזה סיכון להיכנס להריון ואם את לא מוכנה לקחת אותו אז אל תלכי על זה

חיבוק

הדרכת הורים אפקטיבית יותר
או טיפול דיאדי - הורה וילד.
טיפול רגשי לילדים ללא הדרכת הורים - לא נותן הרבה.
כי החוויה וההתנהגות של הילד מאוד קשורה למה שקורה ביחסים עם ההורים.

ציינת שהיית מטופלת בשירות הפסיכיאטרי?
יש מרכזי הורים וילדים בסמוך לבתי החולים הפסיכיאטריים.
נסי לקבל דרכם טיפול דיאדי/הדרכת הורים בחינם.
יש עכשיו גם תכניות חדשות להדרכת הורים בבית.


כל הכבוד לך, על תשומת הלב, על הנכונות להביט בקושי ולהכיר בו, כבר בשלב כל כך מוקדם.
כל כך לא ברור מאליו.
כנראה זה הכח שלך בהורות...
זכה בך הילד שאמו רואה אותו, מקבלת אותו, נותנת מענה לקושי גם אם ממש לא קל. מתמודדת באומץ עם המציאות כפי שהיא ולא מעלימה עין למרות הכאב שבוודאי ישנו.

ומעניין הדיאדי על זה, לא שמעתי עליו, תודה על הרעיון, אני יעשה ברור.

בטוחה שהוא מקבל המון.
אבל הפסיכולוג יוכל להדריך אותך איך בדיוק לעזור.
ממש לפרטי פרטים.
ובעיקרון זה נכון לידה טראומטית ודיכאון אחרי לידה משפיעים.- אבל יש ממש אפשרות לתקן את כל החוויות האלה.
אני לא יודעת אם את מרגישה אשמה. אבל אם כן תדעי זה באמת לא רק את, המון מושפע גם מהאופי של הילד!
יכולה לזרוק רעיון כללי ביותר, אם מעניין אותך דוגמא שמטפל יכול להדריך.
בכל מקרה את אמא מהמהמת! בהצלחה!!

1.בגיל חמישה חודשים הוא כבר אכל שתי ארוחות במקום הנקה כי אני חזרתי לעבודה והוא לא הסכים בשום אופן לקחת בקבוק. ההמלצה היא מגיל חצי שנה אבל אני העדפתי שיאכל מאשר שיהיה רעב
2.אני התחלתי לו טעימות בגיל 4 חודשים וראיתי שהוא בעניין ואז את הארוחות קיבל רק במסגרת. בבית זה היה הנקה

התינוק הנוכחי (9 חודשים) לאחרונה התחיל להחליף ארוחה אחת (פירות, אוכל עוד דברים אבל הרבה פחות)

ואפשר לומר שהוא מציל את כבוד המשפחה כי ארבעת אחיו התחילו לאכול כמויות יפות בגיל שנה-שנה+

תודה שעניתם @יוקי ו@חולת שוקולד

לא אכל כמות של ארוחה גם בגיל שנה וחודשיים, אז הורדתי לו את המטרנה לגמרי בבת אחת (בבית) ואז התחיל לאכול ארוחות מלאות. אצל המטפלת עוד אכל מטרנה כמה חודשים, ושהתחילה שנה חדשה כבר לא הבאתי לה מטרנה, והתחיל לאכול גם שם ארוחות מלאות.

אם אני זוכרת נכון
אצל הקטנה לקח יותר זמן. בערך 9 חודשים

כעת אוכל ארוחת מוצקים אחת ביום.
אני התחלתי לתת לו, היינו כבר עם שתי ארוחות אבל הרגשתי שזה מכביד עליו.
ומנצלשת לשאלה:
המטפלת טוענת שהוא צריך עוד חלב שאוב אחרי הפירות/ירקות. זה נכון, כמה להוסיף לו?

במיוחד אם זה רק פירות/ ירקות בלי חלבון ושומן...

אצלי הוא עדיין אף פעם לא ויתר על חלב בעקבות הארוחה, גם בן שבעה חודשים.
לגבי כמות, הכי טוב שתשאלי את המטפלת כמה הוא אוכל אחרי כדי שתדעי כמה לשאוב.

ואם זה הרבה מידיי, זה לא בהכרח עושה לו טוב (פליטות, כאבי בטן)

ותודה על התגובה!

אחותי אמרה לי שאצלם במעון שמים ביסקוויטים בתוך הפירות כדי להשביע 🙄
לבכור הייתי שמה חתיכות לחם קטנות עם הפירות. לקטנים כבר למדתי להוסיף קוואקר... אני מוסיפה גם טחינה /שקדיה - זה שומן בריא וגורם לשובע.
ואולי להגדיל לו את גודל המנה?
היא נותנת לו מים אח"כ? אולי הוא מחפש לשתות?

לפעמים אני שמה לו קוסקוס ביתי או קינואה במנה.
וכן, יש לו כוס מים והוא שותה אחרי האוכל.
ולפעמים לא ממש גומר הכל, אבל אחרי חצי שעה מחפש לינוק/בקבוק.
כשאת מוסיפה קוואקר, את מבשלת אותו קודם?

בלי בישול, רק לעמוד בתוך המנה המרוסקת בערך 3-5 דק' וזה מתרכך (אבל זה לא מרקם מרוסק אחיד, הקוואקר נשאר חתיכות. הבן שלי דווקא אוהב).

וכבר המטפלת הצליחה להחליף לה את אחת המנות במוצקים.
הייתה אוכלת 3 מנות שאוב במהלך היום אצלה ועכשיו רק שתיים וזה ממש ממש מקל עם השאיבות ב"ה.

לאט לאט התחלתי להגדיל כמויות. השתדלתי שזה יחליף לפחו. 2 עד שלוש ארוחות ביום, ועד גיל 7 חודשים כבר ממש הוחלפו ארוחות. הגדולה, זה נעשה אצל סבתא של בעלי ששמרה עליה במהלך היום, והבאות בתור, במעון...

אל תסבכי לגבי אבות המזון;) מקבל מוצקים כבר כמה חודשים טובים אבל רק בגיל 7 חודשים זה החליף לו לראשונה הנקה. זה היה במעון. כמובן מביאים לו בבית בלי סוף והביאו שם רק דברים שנוסו קודם איתנו.

התחלנו טעימות בערך ב5 חודשים
בחצי שנה התחילה להתנסות עם מרקמים
בשבע-שמונה חודשים כבר ממש אכלה הכל ומחליפה 2-3 ארוחות.
עכשיו עוד מעט בת 9 חודשים..אוכלת מהמם, הכל!!
מבחינת טעמים מרקמים וכו.. וזה ממש מגניב אותי כי אין לה שיניים עדיין.. ומלא!😅
היא אוכלת כמויות שלא מביישות ילד גדול הרבה יותר..

אני עשיתי הכל מבחינת טעימות ומוצקים

בבוקר פרוסה יחסית עבה של לחם מלא/ כוסמין ביתי (פחמימה)
קוטג/חביתה/גם וגם..(חלבון)
ומהסלט שלי..(ירק..)

יאללה עפה לישון
אמשיך לכתוב לך מחר בלי נדר

תודה!

גם מלפפון וגם עגבניה כי ראיתי שקבוע היא אוכלת את החתיכת ירק ויוארקת את הקליפה
אז כדי להקל עליה מביא לה בלי
היא לט אוכלת כמות גדולה שך סלט אבל ממש מסתדרת..
לפעמים אני מביאה לה פשוט מקלות של מלפפון מקולף והיא גם נורא אוהבת..

צהריים ממש משתנה ולא קבוע

פתיתים/פסטה/ קוסקוס/ אורז לבן או מלא/ בורגול וכו🙂

בדר"כ תבשיל ירקות כלשהו..אני פשוט מאדה מלא סוגי ירקות עם רסק ותבלינים..בישול די ארוך.היא ממש אוהבת ואוכלת מהמם כי זה די רך..או סתם ירקות בתנור, אנטיפסטי כזה מחזיקה את החתיכות ביד ואוכלת

וממש משתדלת שחלבון- דג היא אוכלת אחלה, אבל לא הכי אוהבת.. דג אמנון פשוט מתובל בקטנה בתנור
בשר/עוף טחון אוכלת מעולה ממש
אני בדר"כ לא אכין בשבילה עוף ממש כי קצת יותר קשה לה אבל אם נשאר משבת נגיד- אז היא מסתדרת. פשוט עם קצת יותר עזרה.
אם אין לי כוח ובבוקר היא אכלה קוטג אז מכינה לה חביתה.

אוכלת חלק מהדברים בידיים וחלק מאכילה אותה עם כפית..

בערב לא אוכלת ארוחה גדולה
הרבה פעמים אוכלת מרק ירקות..
מה שיש כזה..

כי לפני השינה מקהלת בקבוק עם דייסה (שיבולת שועל)
שמשביע אותה בסה"כ

חוץ מזה מנשנשת במשך היום, פריכיות אורז, קרקרים, עוגיות טחינה, ודברים בסגנון

ימים שפחות מצליחה לעמוד בדרישות של הארוחות שלה אז פשוט מקבלת בקבוק גם בצהריים
ולא רק בבוקר מוקדם יחסית, ולפני השינה..

הגדולה שלי לקח לה יחסית זמן עם האוכל, לקראת גיל שנה הארוחות גדלו.
אצל הנוכחי הוא מאוד רעב מלידה, והטעימות בגיל 4 חודשים התדרדרו מהר מאוד לארוחות. הייתי מניקה כל שעה בערך אז זה מאוד הקל עליי ושיפר את איכות חייו.
אז בגיל חצי שנה היו 2 ארוחות גדולות, ואז נכנס למעון ונוספה גם ארוחת בוקר.
עכשיו בן 7 חודשים,
אוכל בבוקר במעון פרי מרוסק, לחם עם אבוקדו או טחינה, פירות הדר...
אוכל בצהריים במעון מרק עם עוף ופחמימה מרוסקים, ירק מבושל, קצת פסטה אם פחמימה רכה להתנסות.
אוכל בערב בבית רסק פרי עם דייסה ושקדיה, לחם, חביתה...

אבל הוא עדיין שותה בקבוק אחרי הארוחות, לפני השינה. סך הכל יוצא לו 4 בקבוקים ביום והנקה אחת בבוקר.
גם אצל הגדולה זה לא ממש החליף בקבוק/הנקה עד סביב גיל שנה. אולי מרווח פשוט.

למשל זה שאת כותבת שהוא שותה 4 בקבוקים והנקה אחת זה אומר שהארוחות מחליפות לו בערך שלושה בקבוקים/ הנקות (בהנחה שאמור להיות 8 ביום...)

כמעט לא נוגעת בכלום כמה כפיות פה ושם וגם זה נדיר והיא סרבנית בקבוקים אז זה די סיוט

אני עכשיו מתחילה להגדיל לו כמויות בעזרת המטפלת החמודה, אבל ארוחה ממש זה בכלל לא מתקרב, יותר נשנוש קטן

2. אוכלים לבד.

לקח לבן שלי הרבה זמן לבסס ארוחות ואחרי כל ארוחה כמעט אכל עוד בקבוק. בהתחלה זה הלחיץ אותי אבל תכלס בלי לשים לב הוא הפסיק לאכול מטרנה ביום. (ובלילה כן אבל זה כבר לשרשור אחר). רק אני זוכרת שכשנכנס למעון בגיל עשרה חודשים עוד אכל איזה בקבוק שניים ואז כבר הפסיק.

או שיבולת שועל שמכינה לעצמי.
אבללל לא בטוחה שזה באמת מחליף כי היא אוכלת טיפה

לקח לזה זמן.
עכשיו הוא בן שנה וחודשיים
הוא אוכל מאוד יפה, ועדיין לפעמים מקבל בקבוק לפני השינה (לא נרדם איתו).
גם בבוקר לפעמים נותנת לו בקבוק.

את האמת שהייתי נורא לחוצה כל פעם שהוא אוכל ארוחה ואחרי זה גם צריך בקבוק. חשבתי שזה יישאר ככה תמיד😅

אבל כנראה שלא, ופשוט לכל ילד יש את הקצב שלו ואת כמות האוכל שהוא מסוגל לאכול בכל ארוחה. אז משתדלת פשוט לשים לב למה שהוא צריך, ולתת לו. גם אם זה אומר בקבוק חצי שעה אחרי האוכל.
לאט לאט רוב התזונה יותר מבוססת על אוכל רגיל

אבל עד גיל שנה הם בעיקר בעיקר יונקים אצלי
מחליפים ארוחת אחת או שתיים
מתחילה לחשוף בארבעה חודשים
מאכילה ממש בחצי שנה
ולוקח להם חודשיים להתרגל ובאמת לשבוע מזה
אני נתתי כי הייתי בבית

בת 12 חודשים.

עדיין האוכל העיקרי שלה הוא הנקה

אז אולי לנסות לצבוע בצבע של בד? אלא ששמים בתוך מים חמים בגגית ןמשרים? זה בדוק יעזור להחזיר לזה קצת את החיים ןגם אם לא אין לך מה להפסיד🤷‍♀️

אם את לא יודעת איך מפרקים, הרבה פעמים אפשר למצוא ביוטיוב לפי הדגם סרטוני הדרכה. תנסי להכניס למכונה, לא יודעת אם ההשפעה של המלח היא רק כי זה לא נשטף ונסחט היטב או שזה התקבע ואי אפשר לשנות, אבל לנסות לא יזיק

ואפשר גם לקנות ריפודית כזו לעגלה, ואז זה מסתיר.

רוצה גם לכבס...כמה מעלות? משנה סוג האבקה?
אפשר מייבש?
אשמח לתשובות...

ובדרך כלל מכונה קצרה. אבקה רגילה אבל לא את כל הכמות, אלא שליש בערך. בלי מרכך.
אנחנו מייבשים קצת במייבש

הרבה פעמים בחוברת של העגלה יש הנחיות לכביסה
מייבש לא הייתי עושה, בחוברת של העגלה שלי (בייביג׳וגר,) כתוב להרכיב חזרה על השילדה ולייבש ככה

גם שלי בייביגוגר אחים

תמיד תזמנתי את זה לזמן שידעתי שאוכל להסתדר בלי.. סוף שבוע או משהו כזה

(לפחות הסיטי מיני, מה שיש לי)
וזה מתייבש יחסית מהר. אני כן סחטתי, על 400.

יצא בסדר גמור.
יכול להיות שאפשר סחיטה עדינה, העדפתי לא לנסות.
מייבש לא כדאי כי הגודל ממש מדויק וזה עלול להתעוות/להתכווץ טיפה ואז נתקעת

הנחתי על מתקן כביסה ונתתי לזה להתייבש בחדר עם רדיאטור

מנקה חזק ומהיר.
אולי יוריד את המלח?

לכמה שעות.
אצלנו החייב מחדש את הצבע באורח פלא.
אחר כך כביסה במכונה וריח בחומץ נעלם

יש להם שירות של ניקוי ותיקון של עגלות. לא מניסיון אישי אבל עוקבת אחריהם בפייסבוק ונראה שהם עושים עבודות ניקיון מעולות.

שתהיה התאוששות נעימה ורגועה ורק בריאות לך ולנולד!!!

גידול קל והרבה נחת!

התאוששות קלה, והרבה נחת!

לרוץ לישון

ליל"ט

עופי למיטהה
חלומות פז🥰

בטוחה שהמטפלת מהממת,
אבל לדעתי חברה בגיל שלה מאוד חשוב.
מגיל שנה זה כבר משמעותי בעיני ראיתי את זה על אחד הילדים שלי כמה זה קידם אותו שהעברתי אותו מקבוצה של זוחלים ותינוקות
לקבוצה של הולכים וזזים וזה עשה לו רק טוב.

מה גם שבמעון יש חוגים כבר בגיל הזה והם מאוד אוהבים
ומסיבות בחגים
ומטפלת בדרך כלל לא…

 אבל 4-5 תינוקות בגיל הזה מספק חברה לגמרי

לא יןדעת,
לי ממש חשוב שהילדים שלי יהיו עם בני גילם
אבל מהתגובןת כאן אני רואה שזה לא כזה הכרחי אז אולי כן תישארו אצל המטפלת..
הכי חשוב שלילדה יהיה טוב❤️

אבל יכולה לספר שלבן שלי היתה רק ילדה אחת בגילו אצל המטפלת בשנה שעברה (השנה הוא בגן), והיה לו ממש מעולה.
בלי חברים בכלל בגיל קרוב זה באמת חיסרון. אבל אפילו חבר אחד קרוב לגיל בעיני בהחלט יכול להספיק בגיל הזה. (כן היה קצת קושי בהסתגלות לגן בתחילת שנה, כשלא הכיר שם אף אחד כי את החברה היחידה מהמטפלת שיבצו בגן השני. אבל הוא הסתגל די מהר בסופו של דבר, ויותר בקלות מאשר הגדולה שלי שעלתה ביחד עם שלוש חברות מהגן הפרטי שהיתה בו...).

ומטפלת שאת סומכת עליה, ושהילדה כבר מכירה, ושמשקיעה בילדה ואוהבת אותה, זה בהחלט יתרון בעיני.
(לגבי גודל החדר אני לא יודעת להתייחס, אצלנו ב"ה היה למטפלת בית מספיק גדול, וגם היא היתה יוצאת איתם כמעט כל יום).

חברה לא חשובה להם לפני גיל שנתיים גם אם מבחוץ זה נראה לנו שכן
ועד גיל 3 הכי טוב מסגרת בייתית
אם יש מטפלת שאת כבר מכירה וסומכת עליה לא הייתי מחפשת מעון

לק"י

עכשיו היא בת שנה ושמונה, ויש איתה 2 תינוקות- אחד נראה בן שנה וכמה חודשים ואחד בן חצי שנה.
היא אוהבת אותם, נותנת להם משחקים ומוצצים.
המטפלת עושה איתה עבודות- צבעים, מדבקות, צבעי ידיים.
בבית היא משחקת עם האחים שלה (בני שבע וארבע).

לא נראה לי שקריטי בגילה חברה רבה או בדיוק בגילה.

למען האמת שלמעון שרצינו היא יכלה להתקבל על בסיס מקום פנוי, כי היא עוד לא היתה בת שנה ושלוש, ואין שם תינוקיה.
ובנוסף היא אלרגית לחלב והעדפנו מסגרת קטנה יותר למניעת בעיות.

הבן שלי יהיה בן שנה וחודשיים בספטמבר. יישאר איפה שהוא עכשיו - משפחתון של עד עשרה ילדים מגיל שלושה חודשים ועד שנה וחצי.
זה בבית פרטי של המטפלת, הבית לא גדול, אבל אני יודעת שטוב לו שם וזה מה שחשוב מבחינתי.

מגיל 3 חודשים, יהיה אצלה עד גיל שנתיים וחצי
חלק מהילדים קרובים אליו בגיל
מאד אוהב ללכת אליה ומפותח מאד בכל התחומים
הדבר היחיד שחשוב לי בגיל כזה, זה טיפול טוב ומסור, וזה המפתח להתפתחות טובה של התינוק

בגלל הסיבה הזו
הבת שלי נכנסהלמטפלת בגיל 10 חודשים עם עוד 4 ילדים בני גילה והיה מאוד מוצלח מבחינה חברתית

וסליחה על האיחור בתגובה.
נתתם לי לומר למחשבה...
אני חושבת שאולי כן אחפש מקום לרשום ולקראת סוף השנה אראה איך הבת שלי מתפתחת ומה הצרכים שלה..

אם תסבירי לי איך מצרפים קישור- יהיו לך מלא רעיונות

רעינות ליומולדת 30 - הריון ולידה

ללכת לסטוק הקרוב למקום מגורייך
ולעבור שם על ההיצע. בטוח יבואו לך המון רעיונות.
מוסיפה רעיונות מעצמי-
ספל
עט
גרביים מחממות
כירבולית
תיק לטלית
טלית
סידור עם שם
דיסק
כוס תרמית
עוגיות לב או משהו אכיל אחר
פנס לתאורת חרום
ספר קריאה
סינר לגבר
צעיף או חמצוואר או כובע
מחזיק מפתחות
ארנק
שעון
רמקולים איכותיים למחשב
אוזניות
משטח לעכבר
בושם
משהו שקשור לספורט (בגדי ספורט, אוזניות ריצה וכד)
מכונת קפה
כלי עבודה כלשהו

עם איזה 3 דברים, שזה טוב אבל לא מספיק..חחח
נתת לי רעיונות!

אלבום ברכות
ארנק
שעון
מצפן (לסמליות חח)
דאודורנט
בושם
מכונת תספורת/גילוח
חגורה
כיפה
גרביים (לקשר למשהו אולי)
סידור
תהלים
מגילת אסתר
כיסוי למגילה
גביע
תחתית לגביע
יין טוב/משקה חריף אחר מיוחד
בקבוק מים איכותי
תיק קטן
תיק למחשב
כיסוי למחשב (כל האחרונים מתאימים לסטודנט)

הולכת לחנות של הכל בשקל, סטוק, חנות כלי בית, טמבוריה
ואוספת דברים קטנים שמתחברים לי
לכל דבר אפשר להמציא ברכה חמודה..

טיפ כללי- גברים בדכ מעדיפים דברים שימושיים.. כאילו נגיד הם יעדיפו מתלה ולא תמונה😅

בהחלט מחפשת דברים שימושיים יחסית..חח

ספר
פיגמה
ספל
כוס תרמית
קופסה לאוכל לעבודה
פותחן לבירה
בירה
שוקולד
דיסק
מחזיק מפתחות

נגיד - אולי תשים אותן כבר בסל כביסה לעזאזל?!?!

בהקשר לזה- מתכון לזוגיות מושלמת, רוצה?
קונים סל כביסה קטן נוסך ליחידת הורים!!!!!
לקח לי יותר מעשור לחשוב על זה
וואו איך הזוגיות שלנו השתפרה!!!!!!!!! שמונים וחמש אחוז מהמריבות נעלמו 🤣🤣🤣🤣

הוא זורק - אני מרימה לכביסה ושותקת. אבל זה רק בגלל שאני יותר מבולגנת ממנו 🙊
היאך אעיז פנים לבוא אליו בטענות כשהצד שלי בחדר מכיל ערמה גדולה יותר של בלאגן?

דרגת שיליה 3 - הגיוני בשלב זה.
מיעוט מי שפיר זה תלוי כמה יש ובהחלטת הרופא האם לשלוח למיון.

לדעתי אם את דואגת תתקשרי לשאול מוקד אחיות בנושא הריון.

ואני גם לא יודעת למה 

כלומר אני מאד בגבול 

אבל זה כ"כ מפחיד אותי הדברים האלה

אז אני גם הייתי ב39 עם מיעוט מים. ומסתבר שאחרי יום זה כבר לא היה מיעוט, הסתדר איכשהו והתנרמל. אם לא הציעו אשפוז או סרוז ועד מחר את לא רגועה תבדקי מחר שוב בקופה

בעקרון את צריכה רופא שיסתכל על התוצאות ויחליט אם צריך מיון או לא

אין לי מושג לגבי המים, אבל שליה דרגה 3 היה לי כבר בשבוע 32 ואף רופא לא התרגש מזה

אבל כמות המים תקינה. עד 5 זה לגמרי בסדר

היום הייתי במוקד

אותו דבר , 8.5 סמ

זה נקרא מיעוט יחסי

שבוע הבא אהיה שבוע 40 הפנה אותי הרופא לאולטראסאונד חוזר

אם יהיה פחות מ6- זירוז

אם לא, אפשר לסחוב 

והרופא אמר שזה תקין אז לא נשמע שיש ממה להלחץ רק להגיע לביקורת

צוואר הרחם יכול לעלות בחזרה
מה שכן, הייתי מציעה לך להיות קשובה לגוף שלך ולבדוק את זה אם את מרגישה שוב פעם ככה, כי זה יכול להתקצר שוב
מה גם לא הייתי מתאמצת יותר מדי

אני עם ילדה בת שנתיים אני כמובן כמעט לא מרימה רק שאין ברירה אבל נגיד היום אני מרגישה שכל תנועה שהיא גם לא התאמצות פתאום עושה ציר
איך אפשר להרגיש כדי להמנע מהתקצרות?
תודה רבה

שאת מרגישה ככה נסי לנוח יותר.. ולשתות

אבל בטח תכף יבואו מבינות ממני וידעו יותר מדויק

כי הם ראו שמלאא עושים את זה וחוסכים עליהם פול כסף..

זה נשמע די מספיק מה שאמרת

וכמובן אותך ובעלך ואת ההורים,לדעתי זה עדיף מהריקודים,

המון המון מזל טוב.

צריך להתחזק בכמה הודאה לה' היא חשובה
וסיבה מספקת לחגיגה.

לדעתי לא ריק בכלל. מתכנסים להודות לה'.

ובסעודת ההודיה אחרי הלידה השניה הוא אמר, אם רק היינו יודעים אצל הראשון כמה כמה כמה צריך להודות, לא היינו פוטרים את עצמנו במינימום. כמה פשוט, כמה נאה- להודות על הניסים שבכל יום עמנו

זה תלוי באיזה קונספט עושים..
אנחנו עשינו עם משפחה משני הצדדים
והכנו חידון עם שאלות מהתנך שקשורות לשם שלה..
היה ממש יפה!

אנסה לבדוק

עכשיו פתאום קלטתי שיש לי עוד איזה חודש עד הלידה אז כדאי שאני אתחיל להתאפס על זה

שמתי לב רק בשרשורים של זמן רינה, לא שמתי לב שכתבת על הריון..
אז מזל שגמרת את הכל ;)

לא באמת סיימתי הכל, מבחינת העבודה יש עוד משהו שאני רוצה להגיש לפני הלידה
אבל זה מתעכב בגלל הבוס שלי, אז בינתיים מחכה

לי היה מאוד נוח בביות מלא. עשו הכל בחדר. אפילו הביאו לי רופא מומחה בשביל משהן ספיציפי לילדה
מאפשרים לבקר לא ברשמי בכל שעות היום…
אם רוצים שהבעל ישאר לישון אז מסדרים חדר ששני בני הזוג נשארים.
אז אני משערת שאישה בכלל לא תהיה בעיה

עזרת מאוד

ילדתי בעין כרם לפני חודשיים והביקורים ממש סבבה.
שכנתי לחדר הביאה את אמא שלה ללילה ולא אמרו לה כלום, ככה לא רשמי..
השערי צדק אין סיכוי שזה יקרה

תודה על המידע!
והיה לה איפה לישון? (מרחב פיזי, אני מתכוונת😁)

גם בביות וגם לא.
רק אישה.
ואין כל כך איפה לישון ... על שק"ש🙂

רק שיהיה מקום לישון פיזית על הרצפה.. כי הייתי שם פעם בחדר שהיו שלוש יולדות (הלכתי לבקר חברה) ולא היה שם מקום לעוד מלווה על הרצפה אפילו

אני תמיד הייתי בביות.
אבל אחיות שלי היו גם במחלקה הרגילה, ואמא היתה איתן.
באמת צפוף שם מאוד

בביות מלא
הייתי עם שתי יולדות שהיו עם מלווה. (כל פעם אחת).
ונתנו לה מזרן לישון.
במחלקה של הבעות מלא יש שתיים בחדר, ויש מקום למלווה.

והתרשמתי לטובה ממש

גם היא מניקה (ביטלה כי היא חולה)

כן, היא בודקת גם מניקות.
באופן כללי ממליצה, היא נחמדה מאוד והתרשמתי שהיא מקצועית.