בסוף הפרשה ( יג,טז) יש את הרמב"ן המפורסם.
כל הפרוש הזה של הרמב"ן ממש מיוחד- ממליצה מאד ללמוד את כולו.
מצטטת רק את הסוף שלו-
..."ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד"...
מצרפת קישור לשיר של שלהבת שבזכותו אני זוכרת אותו בעל פה,
וזה הזדמנות בשבילי גם לעשות פרסום הנס-
( עד כמה שניתן בלי פרטים מזהים)
פעם נקלעתי לפיגוע,וב"ה יצאתי בלי שום פגע.
ההורים שלי קנו לי את ה"קלטת" ( נוסטלגיה...) של שלהבת ושם השיר הזה.
ולמדנו יחד את הרמב"ן הזה. והם העבירו לי את המסר שכל רגע וכל יום הוא נס מיוחד,וזה חיזק אותי מאד.
תמיד צריך להתבונן בטבע ולראות בו את הנס- הנהגת ה' את העולם,
אבל בתקופת האמהות אני ממש מרגישה את זה הרבה יותר מוחשי, להתבונן בתינוק שעושה היום מה שלא עשה אתמול- ולראות ממש בעיניים איך לוקח לו זמן עד שמסוגל לאכול/ לתפוס/ לשבת וכדו' ופתאום הוא מצליח!!! זה כ"כ מפעים!!!
וזה מזכיר לי שזה בכלל לא מובן מאליו שאני כל רגע יכולה לבצע את הפעולות הפשוטות האלה.
"אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע,אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו"