מה מומלץ לדעתכן יותר?
מטופלת בבילינסון ומרגישה שקצת מתפזרים. לכל רופא דעה אחרת
וזה גם מליץחעץ מאוד.
את יכולה ליפול על מישהי חרדתית ברמות שפתאום תכניס אותך ללידה וזה קרה לי כבר....
בגדול אני יכולה לבקש את אותו רופא אבל לא באמת סגורה שם על כולם ועל המקצועיות של כל אחד
אולי מישהי יכולה להמליץ לי? אם מכירה שם
או שבאמת כדאי רופא פרטי בכלל
לא בבי"ח ולא פרטי
היה מצוין
אצל 2 רופאים מדהימים ואנושיים ברמות על!!
עברתי כמה רופאים עד שהגעתי אליהם , היה חשוב אנושיות אפילו קצת יותר ממקצועיות לכן סיננתי כמה.
בשיבא אולי מלחיצים יתר על המידה אבל לא הפריע לי ככ כי עברתי גם רופאים אדישים ממש בעבר והם גרמו לנזקים. אז העדפתי את ההלחצות שלהם מאשר אדישות יתר.
היו זמינים גם במייל לכל שאלה.
נכון שיגעו אותי ללכת על קיסרי, אבל אחרי שעמדתי על שלי הם קיבלנו בהבנה וזרמו איתי, אפילו שהלידה הייתה ארוכה מאוד מאוד לא דיברו בכלל על קיסרי. וגם זה היה בזירוז
וגם אני ילדתי מוקדם בשבוע 35+5 בגלל עובר קטן.
נראה לי עדיף בשרשור חדש, תכתבי איעזור ואיזה קופה את...
וגם בבית חולים את מגיעה ולא יודעת כמה זמן זה ייקח.. תלוי במקרים דחופים יותר. בקופה גם אם יש עיכוב זה לא באותן פרופורציות..
אני בשבוע 18, לפעמים מתעוררת ולא נרדמת או מתקשה להירדם.
ממש קשה אחר כך לתפקד ביום עם העייפות הזאת.
יש לי נדודי שינה כשיש לי מחסור בברזל. אז הייתי מנסה לבדוק את הכיוון ולהקפיד על נטילת ברזל.
ומבינה את העייפות המטורפת... זה קשה ממש, תחזיקי מעמד!
אני אמנם ממש בהתחלה אבל בהריון אחרי לידה קיסרית טראומטית מאד.
אשמח לשמוע על חוויות טובות! ומקומות שידידותיים יותר לנושא.
אני מהצפון... אבל אסע בשביל חוית לידה טובה ובטוחה
בקיץ..לנשום אחרי סבב ארוך וקצת להתמלא ולהכיר נשים ..
משהו עם סדנאות ושעורים גם..לנפש...תורה..וגם כיף ובריכה ונחת.. אה ושלא יעלה מדי יקר
וגם
מתלבטת מה עדיף - בניין שלם או בכל לבבך
ברור שסה קשור לסגנון של כל אחת
אני כן בסגנון של רמת גן יותר..אבל מתלבטת אם הבניין שלם יהיה לי יותר משמעותי השנה..
וגם ץמיד מתלבטת על זה כי אין ל עם מי להגיע ומוזר להקיע לבד ליום שלם..מה עושים בהפסקות?
מתואמתאני מאלה שלא צריכות חברה צמודה בשביל בילויים, אז נהניתי לבד בבניין שלם. (אבל החלטתי לא ללכת יותר, כי זה מדי מציף לי ומעמיס על החושים... מעדיפה לשמוע הרצאות מהבית. אבל כנראה שכן אהיה יום אחד ביריד, באחד הדוכנים...)
לא הייתי בכנסים של בכל לבבך, אבל בניין שלם מכוון יותר להרצאות בנושאי משפחה ובכל לבבך (כמדומני) מכוון להרצאות בתחום הנפש והחסידות.
ובקשר לנופש - את יכולה להירשם לכל הימים של בניין שלם ולשכור חדר במלון או משהו כזה, ואז זה סוג של נופש כמו שאת מבקשת. אולי באמת את זה כדאי לעשות עם חברה. נדמה לי שלבניין שלם יש אפילו דילים כאלה, תבדקי...
לגבי להגיע לבד: לי ממש לא מפריע. כשאני בשיעור אני מקשיבה ובהפסקות עד שהולכים לשירותים, לאכול משהו, למצוא את החדר של השיעור הבא בקושי מספיקים אפילו את היריד...
בניין שלם זה בעיקר בנושא זוגיות ומשפחה, בכל לבבך בעיקר בנושא עבודת ה'. השנה שניהם נראים עם לו"ז מרתק
האמת ברגיל פחות יש לי סבלנות לשעורי זוגיות ומ'פחה רי מרגישה שבמילא אני זאת 'יודעת מה ישיך ומתאים לבית שלי ולא ממש עוזר לי כל מיני עצות מבחוץ רשובן יו'עת לבד
אבל השנה בגלל המלמה י' הרבה תג ים לא רק בנושאים האלו..
ולגמרי מרגישה 'צריכה כח לכל אתגרי הת3ופה וקצת לרומם את הרוח
אז החלטתי בסוף לבניין שלם
ומקווה ל'א ירגי 'לי בודד מדי
יצא לי ללכת לבד בעבר..ןכן היה לי לבד כי ההפסקות כן ארוכות ואני גם ככה לא מה3ונות ביריש
ולא כיף לראות 'כולם יושבות יחד מפטפטות ואני עם עצמי
ועכשיו מחכה להמלצות לנופש נשים🫢
לא בירושלים בבניין שלם
רוצה בריכה ושקט ונחת(וגם תוכן ממלא)
נרשמתי ברוך ה
וזאת מתנה גדולה
אולי ניפגשש?
לא מכירה את עצמי
ואפילו הילדים שואלים בהשכבות
למה את כ"כ עצבנית??
סיוט
אני לא אני
ואין כמעט גלים- אני פשוט כל הזמן עצבנית בטירופים
אוףףף
מרגישה שאני מחרבת את הקשר איתם
בעלי לא יהיה בחודש הקרוב בבית בגלל פרויקט מלחיץ בעבודה שגם ממנו לא מוציא את המיטב🙄
כאילו הוא לחוץ ולא רגוע כדי לייצב את המצב
מתפללת לנס
נמאס לי להיות משוגעת
אני באמת בןאדם רגוע בכללי
עם סבלנות ואהבה לילדים
אבל עכשיו לפעמים אין לי כוח להיות איתם בכלל
בעלי לא אופציה
והם לא אוהבים בייביסיטר
ובהשכבות זה סיוט ממש
בטח בחום הזה
שהם לאאאאא נרדמיםםםםםם
ולמה אני ערה עכשיו כי הקטנטונת ישנה לידי ועשתה לי פיפי על המיטה ועלי🤮
יש תקופות שאני יותר עצבנית, ותוך כדי שאני צווחת🙊 אני יודעת שזה לא טוב ולא יעיל, ואין לי שום חשק להיות נחמדה.
תנסי להוריד סטנדרטים, לסגור את הפה ולא לדבר (לפעמים אני מעדיפה לשתוק, מאשר שיצאו ממני גם אמירות פחות נחמדות).
שולחת חיבוק ענק ♥️
אולי לפני השכבות תעשי הפסקה של רבי שעה, שבה הם רואים סרטון ואת שותה או אוכלת משהו מפנק (לבד! הם לא לידך!)?
אולי ההשכבות תשמיעי להם סיפור בפלאפון (ממליצה על הסיפורים של רבקי פרידמן) במקום לשבת לידם?
או אפילו אם תשבי לידם, הם יהיו יותר בשקט ולא תצטרכי לדבר כל כך?
ובעיקרון אני יושבת לידם
זה חלק ממה שגומר אותי
הם שומעים פודקאסט אבל רבקי יותר מרתק , בעיקרון כבר שמענו את כל הסיפורים שהוציאה אבל הרבה זמן עבר אז ישמחו לשמוע שוב
זה טוב בשביל עצמך- כדי שלא ץכעסי וץהי בביקורת והאשמה עצמית
אבל כשאת ניגשת למה אפשר לעשות כדי שישתנה
הורמונים מקבעים איזה חוסר אונים ואובדן שליטה כי הרי הם שולטים בי אז מה אני יכולה לעשות
ממליצה לעצור להתבונן עם עצמך
מה הטריגרים שמציפים כעס?
ולא רק לענות בסיטואציות כלליות- בהרדמות של הילדים
אלא לדייק את הרגע-
כשאני עייפה בעצמי והם רוצים ממני עוד ועוד
כשילד לא מקשיב למה שאמרתי לו לעשות
כשהילדה מתבכיינת על דבר קטן
וכו
זה קצת מלמד איפה הנקודות חולשה שלך שכדאי לסמן במרקר-
שכשרק תתקרבי לאזור תדעי שזה מקום סכנה
ושם
אל תנסי להיות איזה גיבורת על או אם השנה
אבל מה כן
תקבעי גבולות אדומים שאותם את לא מוכנה לעבור ויהי מה
ואם את רואה שאת על הקצה
פשוט תנעלי את עצמך רגע בחדר או אפילו בשרותים... קחי כמה נשימות עמוקות..תמצאי דרך לפרוק רגע את העצבים וההצפה..
תראי איזה סרטון מטופש אפילו בפלאפון
רק להסיח את הדעת,להרפות את ההצפה הרגשית
וגם
תדרשי מעצמך כמה שפחות בכללי
תצמצמי זמני תפקודיות מולם
מה הכוונה?
ארוחת ערב- פשוטה-קנויה-מינימלית
חד פעמי
לסנן מקלחות בימים מסוימים או לקלח כל יום חלק מהילדים כדי שיהיה פחות זמן
לסנן משימות לא הכרחיות בהתארגנות
לשים להם סיפור או שיר לפני השינה ככה שאת לא תצטרכי
לא לדרוש מהם לסדר את החדר או הסלון
למה?
כי לרוב בזמני תפקודיות יוצא העומס
כשאני קוראת להם סיפור ב5 אחה''צ לרוב אני אהיה יותר רגועה מאשר באמצע שאני מגישה לכולם לאכול
כי אני פנויה ומרוכזת בדבר אחד
ולא בתנועה שדורשת מהם
ובתפקיד
כשאני עצבנית אני מקצרת את ההתארגנות לשינה
כי בעיני יותר חינוכי שבאותו היום לא יתקלחו
מאשר שכן והם יהיו נקיים אבל יספגו את הלכלוך שאני אשפריץ עליהם כשאני מנסה להתעלות מעל הכוחות שלי כדי לקלח
עוד עצה- לפני תחילת התארגנות ערב- לתת לעצמך אפילו 5-10 דקות של איסוף רגשי -רוגע ..משהו לאכול חשוב!!אפילו קטן.. לנוח רגע.לשטוף פנים ולשים קרם מרענן...
זה ממש משנה את התחושה
לשים מוזיקה ברקע!! או באוזניות
ממש מרגיע אותי..
ולקנות הרבה חומרי יצירה פשוטים להעסיק בזמנים שצריך במקומך
לצאת הרבה לגינה .לקנות לחמניות ומשהו קטן במקום ארוחת ערב
למצוא לעצמך כל יום משהו שאת עושה עבור עצמך וכדי לשמח את עצמך...
כשאנחנו מלאות אנחנו שמחות יותר
כעסת? התפרצת?
אל תשאבי לאשמה עצמית
קחי אוויר
תני לעצמך רגע חיבוק
ותגשי לילד- ותני לו גם..תגידי לו מילה טובה ואוהבת. תתענייני בו..תבקשי סליחה לפעמים..
תתחילי מחדש
אל תתקעי
התיקון עוזר לנו לא ליפול
הרבה יותר מהאשמה
סליחה על השאלה הנדושה..
חשוב לנו מישהי דתית, ושלא באה משיטה ספציפית מאד אלא יותר עובדת כפסיכותרפיסטית. מקווה שהדיוק מובן..
אשמח ממש להמלצות מנסיון! יש ברשת כל כך הרבה ואין לי מושג למי לפנות
אודיה ויצמן- רוזן
מטפלת משפחתית. יש פרטים בגוגל.
בהצלחה!
קטנטן בן שלושה חודשים. ילד שלישי. את השניים לפניו הנקתי שנתיים פלוס בלי בעיות. שמחתי שהפעם אני לא חוזרת לעבודה אז יהיה כיף רק להניק, בלי שאיבות.
אבל רצון לחוד ומציאות לחוד. זה פשוט לא הלך… לא מתחבר טוב, מתחבר ומתנתק, לא רוצה לינוק.
בגיל חודשיים אחרי שראינו ירידה באחוזונים התחלתי לתת תמ״ל. המשכתי להניק, אבל לאט לאט (או מהר מהר) התחיל לסרב להנקה במהלך היום, ונשארנו עם הנקות בעיקר בלילה. ויש גם לילות שמסרב לינוק ואני נותנת בקבוק.
התייעצתי עם יועצת הנקה מומלצת, לא היו לה יותר מדי בשורות. בעיקר לשאוב כדי לשמור על תפוקת החלב. אז התחלתי לשאוב. בערב כשהולך לישון וקיוויתי גם לשאוב במהלך היום. אבל יש עוד שני ילדים בבית, ובחודש האחרון אחת הייתה חולה שבוע פלוס בבית עם שפעת, עוד אחד גם איזה יומיים בבית. מעבר לזה שנגמרתי, גם לא יכולתי לשאוב ואפילו לא לנסות להתעקש יותר עם הקטן על הנקה.
והיום זיהיתי הפרשות פוריות. המחזור שלי יגיע בקרוב.
ואני שבורה. כי זו ההוכחה הסופית לכמה מעט הוא יונק באמת.
שכנעתי את עצמי שכל עוד הוא יונק בלילה יהיה פחות או יותר בסדר, אבל ההפרשות היום הוכיחו שלא…
ואני שבורה. עם דמעות בעיניים. כבר רואה את הסוף הסופי של ההנקה, כי בניגוד לשניים הקודמים ממש לא נראה שהוא משתגע על הנקה, ועכשיו יגיע המחזור ומי יודע מה זה יעשה לחלב (שכבר לא רב במיוחד בשלב הזה גם ככה בגלל כל הסיפור).
עצובה בשבילו שהוא לא יזכה לשנתיים של חלב אם, כנראה גם לא שנה. אני אופתע אם זה יחזיק יותר מכמה חודשים במצב הנוכחי.
ועצובה בשבילי כי זה כנראה הילד האחרון שלי ולא ככה ראיתי את חוויית גידול התינוק האחרונה שלי.
ממש ממש עצוב לי.
בהצלחה וחיבוק!
קודם כל, היועצת ראתה את התינוק? היא בדקה אותו?
יכול להיות שיש לו לשון קשורה ולא עליתם על. זה עדין, נשמע מתאים לתיאור
היועצת רשומה באיגוד ההנקה? היא מקצועית?
תתעקשי על מישהו מקצועי שיסתכל עליו
יש סוג של לשון קשורה שרק מומחים מצליחים לזהות, זה לשון קשורה אחורית
מחזיקה לך אצבעות שתצליחו לעלות על הגל
וגם אם לא שתהני מהתינוק למרות זאת ותמצאו ביחד משהו אחר שייחבר בינכם
כמובן יועצת רשומה ומקצועית, וקיבלתי עליה המלצות.
היא ניסתה לתת לי עוד קצת טיפים לגבי התנוחות שאת חלקם כבר ניסיתי (כאמור לא ילד ראשון…), המליצה על פטמה אחרת לבקבוקים (שקניתי בהמלצתה). אבל מעבר לזה לא היו לא יותר מדי בשורות.
כשהוא יונק הוא יונק טוב, הבעיה היא שהרבה פעמים הוא לא רוצה לינוק ולפעמים ממש מתנגד.
נתתי לו בקבוק לראשונה כשהיה בן חודשיים פלוס, והבעיות התחילו הרבה קודם. אז זה לא שהוא פיתח העדפה לבקבוקים (עכשיו אולי כבר כן, אבל הוא ניסה בקבוק לראשונה רק בגיל מעל חודשיים).
אני אחפש עוד יועצת, אין לי מה להפסיד, אבל מניסיונכן יש בכלל סיכוי? אני מרגישה שהתפוקה שלי ממש נפגעה מכל הסיפור הזה, לא יודעת אם אפשר בגיל 3 חודשים להגביר תפוקה למה שהייתה יכולה להיות אם היה יונק כמו שצריך מההתחלה.
ואפילו קצת אחר כך. זה פשוט דורש הרבה כח רצון שלך ושל התינוק.
יכול להיות אבל שמאיזו סיבה אין לך מספיק חלב? בדקת תפקודי בלוטת התריס?
וצרחה כל פעם שניסיתי, קיבלתי המלצה לנסות להניק בעמידה תוך כדי הליכה וזה עזר פלאים, מאז כל פעם
שהיא מסרבת אני נעמדת ומניקה תוך כדי הליכה בקצב רגוע, זה עוזר פלאים
תינוקת שלא ינקה הכי טוב.. היתה מתנתקת הרבה..
וגם היה תקופה שסירבה לינוק.. זה היה איזה שבועיים מורטי עצבים וקשים ממש אבל..
אבל הבשורה היא שזה עבר! והיום היא יונקת נהדר.
קודם כל ההמלצה הראשונה שלי היא כשתינוק מסרב לינוק לעשות איתו עור לעור, בנחת בחדר שניכם לא לבושים בפלג גוף עליון לשחק קצת עם הקטן לחייך אליו ומידי פעם ממש לא בכל להציע לו לינוק.. אם לא רוצה אז עוד 5 דקות להציע שוב. זה לרוב עובד והפלא קורה!
אם גם זה לא עובד אז באותה ארוחה לתת מטרנה ואז ממש חייבים לשאוב במקביל..
זה מרדף כזה ניסיון הנקה ואז עור לעור ואז לפעמים מטרנה ושאיבה.. כן זה גןמר את היום. חד משמעית זה מעייף אבל אם את נחושה זה אפשרי.
ותכלס זה שווה את זה לדעתי.
וגם חשוב להבין מה הסיבה שלא רוצה לינוק זה יכול להיות לשון קשורה וזה גם יכול להיות מיעוט חלב פשוט ואז צריך להגביר ולהגביר.
למרות שמהניסיון שלי רופא לא יראה כלום אם אין "הוכחות" בשטח...
מצטרפת להמלצות ללכת למישהו מומחה מאוד (רופא כירורג שמתמחה בזה) כדי לבדוק שוב את העניין של לשון קשורה.
ומזדהה איתך מאוד... שבעה ילדים הינקתי בלי בעיה, ואז באו השתיים האחרונות והראו לי קשיים בהנקה מהם
הקודמת הייתה הרבה יותר קשה - בדיעבד גילינו לשון קשורה, אבל לדעתי היו לה עוד קשיים לא ברורים. ובאמת אחרי ניסיונות קשים הפסקתי להיניק אותה מוקדם מהרצוי מבחינתי. הנוכחית הייתה עם לשון קשורה (שניתקנו) ועם קשיים ביניקה (שנפתרו בסוף אצל אוסתויפאט, אבל עד אז תיספתי בתמ"ל). כיום היא יונקת מלא, אבל עדיין מדי פעם היא מתפתלת נורא בהנקה מסיבה לא ברורה, וזה קשה ככה... אמורה ללכת איתה שוב לאוסתיופאט כדי לנסות לפתור את העניין.
אולי באמת תנסי אוסתיופאטיה? לפחות בתור ניסיון אחרון...
חיבוק!
ומצטרפת לרצון לשמור על ההנקה, זה כל כך כל כך חשוב!
היא רופאת שיניים ויועצת הנקה, מומחית ללשון קשורה, עובדת עם ד"ר בוצר במרפאה באיכילוב (שזה ה- מרפאה ללשון קשורה)
היא לוקחת על יעוץ 700 שח ואם צריך גם התרה אז עוד 700
שווה שווה לפנות אליה!!!
אם תרצי טלפון אשלח לך באישי
מבינה מאוד מאוד את האכזבה הזאת
במיוחד אחרי כל המאמצים שעשית וניסית ורצית
מציעה לנסות עוד יועצת הנקה.
במיוחד להבין למה הוא לא מצליח לינוק ולהתחבר טוב
אולי מעדיף תמיד לינוק בשכיבה?
אני חושבת שליועצות הנקה יש הרבה כלים לתת
מצטרפת גם להמלצה שהמליצו לך פה על עור לעור.
אצלנו עזר פלאים כשהתינוקת סירבה להנקה (בגיל גדול יותר)
אבללל תהיי קשובה לעצמך ולכוחות שלך. במיוחד הכוחות הרגשיים
רק אם יש לך כח להמשיך להתאמץ על זה
ואם לא, זה בסדר גמור.
אובדת עצות..
בתי השנייה, בת 3 חודשים. סובלת מאוד מרפלוקס. ויתרתי על יציאות ברכב כי היא בוכה בלי הפסקה😢 חשבתי שזה בגלל הדונה כי קראתי שהמנח בסלקל מחמיר רפלוקס, אבל היום גם עם כיסא בטיחות לא היה כזה שיפור. השגרה היומיומית מאוד קשוחה- צריכה מנח אנכי אחרי אוכל במשך לפחות 20 דקות..
היא ב"ה שומרת על האחוזון שלה ולא מרבה לפלוט אז הרופא לא ממהר לתת מרשם לתרופה. שמעתי שהתרופה לא תמיד עוזרת אז גם לא התעקשתי על זה..
אבל היום נגמרו לי הכוחות. מה אתן ממליצות?
**אנחנו בהנקה מלאה וממש לא רוצה לוותר על זה
צרחות 24/7 אני כבר הייתי מיואשת, בהמלצת הבנות המדהימות פה ביקשתי תרופה, אצלי היא פלטה מלא מלא מלא, כל היום , עלתה תקין במשקל ושמרה על האחזון אבל היה בכי תמידי וכבר נשברתי, קיבלנו את התרופה וב"ה היא נרגעה
לפעמים אין מנוס.
הפסקנו בסביבות גיל 8-9 חודשים אולי לפני, ב"ה היא בת שנה ו 3 חודשים ואין לזה זכר ילדה מדהימה
להחליף רופאים עד שמגיעים לרופא שנותן תרופה
זה הצלת השפיות
למרות שיש מצב שאת כבר באיחור כי נראה לי מטפלים רק עד גיל 3 חודשים
אבל שמעתי הרבה שזה הציל אותם
בתזונה שלך על מוצרי חלב בעיקר וכל שאר הלבנים המעובדים קמחים לבנים, סוכר לבן
זה אמור לעזור לריפלוקס
כי החלב שלך מורכב ממה שאת מוזנת ויש לזה השפעה בעיכול שלה
ולנסות יחד אוסטאופתיה
אז כנראה משהו יותר מורכב מבחינת הפרטים
צריך להבין את כל התמונה למה יש ריפלוקס בדרכ אלו העצות הראשונות
מזדהה עם הקושי
אחרי שמנסים אוסטיאופתיה להוריד מוצרי חלב. אין כל כך מה לעשות חוץ מלהחזיק.
אני לא הנקתי והסמכתי את התמ"ל עם דייסה מגיל חודש (בהמלצת תזונאית).
ממה שאני יודעת, התרופה לא מונעת את הפליטות אבל מקילה על תחושת הצריבה.
אני בתהליך ארוך עשיתי סוויטש בראש ולמדתי שהתפקיד שלי עכשיו זה להחזיק את הילדה. עד גיל כמעט חצי שנה. קניתי מנשא וויתרתי על הרבה סטנדרטים בבית.
רופא גסטרו נתן לי חופשת מחלה והארכתי את חופשת הלידה.
רוב הזמן היא הייתה במצב אנכי וזה ממש עזר.
מאחלת לך בהצלחה רבה! המזל שזה עובר מתישהו...
אולי לחפש עזרה שתעזור להחזיק אותה
נספג מהר ופחות מגרה את המערכת.
אצלנו התרופה עזרה מאוד. הפסיקה לצרוח... אבל זה היה לפני שנים. אני מבינה שהיום פחות נותנים. שווה לערוך דיון עם הרופא. חוץ מזה הרבה ידיים ומנח אנכי כמו שאת עושה. אצלנו ממש השתפר סביב חצי שנה והפסקנו את התרופה.
בהצלחה! תחזיקי מעמד. זה עובר!
לא פלט בכלל.
משקל נשאר האחוזונים. הנקה מלאה
אבל סבל מלא. צרח שעות!
הרופאה נתנה תרופה וקיבלתי ילד אחר
אז מצטערת לבאס אבל קשה מאוד לאזן רק על ידי התנהגותי ובלי תרופתי. לפחות מהחוויה שלי וממה ששומעת מסביבי, אולי אם זה ריפלוקס קל/בינוני אז זה יותר קל.
בכל אופן, כשאני הנקתי הציעו לי לעבור לשאיבה והסמכה עם קורנפלור. גם ככה הייתי במיעוט חלב בגלל שהילדון סירב לינוק מרוב כאבים של הפצעים בושט, אז כבר עברתי לתמ"ל (בצער רב וביגון ובבכי תמרורים ורגשות אשמה, כן? אבל היום יודעת להגיד שזו הייתה ההחלטה הנכונה עבורנו)
התמ"ל AR לא עזר בכלל.
משם הדרך לגביסקון ואח"כ לאומפרזול כבר הייתה קצרה וזה הדברים היחידים שהועילו.
אם תרצי, גביסקון זה ללא מרשם, תוכלי לנסות לראות ולהחליט, זה גם משפיע רק לכמה שעות אז תוכלי גם להשתמש נקודתית, לא כמו באומפרזול שצריך רצף
שולחת לך חיבוק גדול ❤️❤️🩹
ההמלצה מניסיון של בעלך?
יודעת להגיד אם זה מפנק באמת, ומה המחיר?
יש גם אפשרות ללכת אליו דרך הנקודות של הארנק של המילואים לא זוכרת איך קוראים לזה
בגוגל מוצאים אותו בקלות
פניתי אליו
כרגע ירדנו מזה
אשמח להמלצה לחנות משקפיים טובה ואמינה דרך לאומית (ויש בה גם מבחר למשקפיים גמישות לקטנים..)
בירושלים
משקפיים ממש איכותיות וחזקות לילדים.
ממליצה מאד
בקרית יובל
קניתי לבת שלי בדיוק מה שאת מתארת
האם יש כאן מישהי, או ששמעה על מישהי, שבעלה התנהג כלפיה באלימות והם הצליחו לשקם את הזוגיות?
אני ובעלי על הקצה כבר הרבה זמן.
הוא לא בנאדם אלים בכלל, אבל לאחרונה קשה לנו מאד.
אתמול חטפתי לו משהו מהיד ואז הוא הרביץ לי.
אני תוהה האם יש סיכוי כולשהוא או שמיד לפרק את החבילה?
וממליצה גם לדבר עם עמותת בת מלך. אני חושבת שהם יוכלו לתת עצה טובה ואולי גם הכוונה לטיפול זוגי/אישי שמשם תבינו מה נכון.
זה הקו שלהם 1800292333
אלימות לכל סוגיה היא מחוץ לתחום התמחותי ולכן לא אוכל לעזור לצערי.
שולחת חיבוק גדול לפותחת היקרה,
ומצטרפת להמלצתך החכמה ומציעה גם לפנות אך ורק לגורמי מוקצוע שמומחים באלימות במשפחה ואלימות בכלל
בת מלך
פורום מיכל סלע
וכל איש מקצוע אחר שמוודאים שהוא אכן מוסמך ומומחה ספציפית לאלימות במשפחה.
ורק אחרי שמוודאים שאין שום אפשרות לכל אלימות באשר היא,
ומרגישים קרקע יציבה ובטוחה מכל הכיוונים
רק אז אפשר לדבר על תהליך זוגי של טיפול או יעוץ זוגי וכו'.
אך לוודא כאמור בראש ובראשונה שאין ולא תהיה אלימות ולקבל מענה הולם, מקצועי ועמוק לכך.
המון ברכה והצלחה ב"ה
שיהיו רק בשורות טובות
שחשוב מאוד להתייעץ עם איש מקצוע.
לא משנה מה תבחרי לעשות
ואם יש ברקע קושי סביב משהו ספציפי - לחפש איש מקצוע שמבין גם בזה (נגיד, אם יש ברקע מילואים ומלחמה, שאולי השפיעו). ההתנהגות כמובן לא לגיטימית בכלל. אבל השאלה מה עושים קשורה גם לרקע. ולכן הדבר הכי טוב זה לפנות לעזרה במי שמוסמך לזה.
חיבוק גדול לך❤️
אל תתעלמי, זו בכל אופן קריאה לעשות עם זה משהו. וכל הכבוד לך!
וצ'אנס לטיפול זוגי או אישי לשניכם תמיד כדאי לתת. אני חושבת שגם אלימות ממשית בחלק מהמקרים אפשר לשקם, בטח אם זה בנאדם נורמלי שפשוט הגיע לקצה ועבר את הגבול...
ובכללי אם הגעתם לקצה, חייבים טיפול וליווי מקצועי ואז אפשר לפנות אליהם גם עם סיטואציות כאלה, או למנוע אותם מלכתחילה...
זה גם יכול להיות סוג של אלימות או פעולה אלימה
זה לא מצדיק אלימות מצידו
אבל אלימות יכולה לגרור אלימות
אם זה היה אירוע חד פעמי, קצר ובתגובה לחטיפה מהיד, בעיניי זה אלימות דו צדדית.
כדאי למצוא את הדרך להרגיע את הרוחות ולבדוק אם יש דרך לתקן.
אם זה לא חד פעמי/ אירוע ארוך/ לא היה דו צדדי- זו כבר אלימות שצריכה התייחסות ועזרה מקצועית
לחטוף מהיד זו אלימות לכל דבר.
אבל לא כל שימוש באלימות הופך בנאדם ל"אדם אלים"
שניכם בקצה וזה מביא אתכם למקומות שאתם לא רוצים בהם
נשמע שחסר לכם כלים לפתור את הקשיים וזה הולך ומסלים. תפנו לעזרה חיצונית
כדאי לא לבזבז משאבים וסבלנות שגם ככה כמעט ואין ולפנות למישהו מקצועי באמת.
לא איזה מישהו שלמד/ה ייעוץ זוגי ככה מהצד
אף אחת בפורום לא תדע להגיד לך אם יש סיכוי לשיקום או לא
אבל גם אם לא- גם לפרק חבילה בצורה נכונה צריך ללמוד ולהעזר
בהצלחה!
שולחת חיבוק❤️
לא הייתי נכנסת לסיכויים כאלה ואחרים, אלא פונה לעזרה מקצועית קודם.
נראה ששניכם על הקצה.
כשלא מסוגלים לדבר ועוברים לידיים, זה לגמרי הסימן ללכת לקבל עזרה.
נשמע שהקושי הוא משני הצדדים
אז שווה לנסות לטפל
זה לא ששאת הקורבן היחיד פה בסיפור (לפי ממה שסיפרת פה, לא מכירה אל כל הסיפור)
חייבת חייבת
הטראומות צפות ועולות . ממש פלאשבקים מהלידה הטראומתית האחרונה
בנתניה
לא מהנסיון אישי
כל הכבוד שאת מטפלת בזה!
בדקתי והתברר שעושה עיבוד לידה. היא מפ"ת.
עשיתי איתה רק ליווי רגיל של הכנה ללידה ולידה, אבל היה מדהים
מכל הלב
לא לוותר על דולה בלידה
ולא סתם אחת
אלא מישהי תותחית בויב"ק
זה קריטי עוד יותר אחרי לידה טראומתית
מניסיון
שווה כל שקל ויותר. וזה עוד בעדינות
ויש לי להמליץ לך על דולה תותחית על בלניאדו
ראיתי ששאלת בשרשור אחר לכן כותבת
אברר ואכתוב לך
היא מהממת ומקצועית להפליא.
רציתי לדעת אם יצא לכן שרופאה אמרה לכן שבהריון צוואר הרחם רגיש? (פאפ תקין)
ואם זה השפיע איכשהו?
קלים/הכתמות שאין מקורן מהרחם.
צוואר הרחם רחוק משק מי השפיר ואין לזה שום משמעות בהריון.
אם צוואר הרחם מתקצר או נפתח אזי כולה להיות בעיה, וצריך להיות במעקב, בשמירה וכד'. אבל לא על זה מדובר כאן.
אם מדובר על רגישות ודימומים קלים מצוואר הרחם
זה בסדר גמור. זה חיצוני בלבד
היי בנות, חדשה כאן, בת 41 ומנסה להכנס להריון.
היה לי כבר הריון כימי שנפל ויש לי כבר תור לIVF.
עם זאת עדיין מנסים, אני ביום 11 אחרי ביוץ שזוהה עם סטיק והיום בבוקר היה פס כמעט בלתי נראה. האם אכן יש פס או שאני מדמיינת?
מקווה מאוד בשבילך שזה הריון
אני לא כזה מבינה בזה.
אני גם רואה פס
בהצלחה תבשרי בשורות משמחות וטובות
ממליצה לחכות כמה ימים ולעשות ב.דם, הכי אמין ומדויק.
בהצלחה רבה!
שואלת בזהירות
האם לקחת זריקות הומונליות החודש? כי יש זריקות שמשפיעות על תוצאות הבדיקה.
כשיגיעו כל התוצאות לבדיקות.
מצד שני, לפני חודשיים היה לי הריון כימי ים בטא נמוכה ואני ממש מקווה לא להתאכזב.
אנסה למשוך בדיקת דם עד יום ראשון.
מתפללת ומקווה בשבילך להריון תקין ומשעמם!
אחרי שכל יום עשיתי בדיקה חדשה והפס התכהה בהדרגה, אתמול עשיתי בטא ויצא 907.
תודה לנשות הפורום הנפלא הזה על החיזוק.
מחכה להריוןכייף לשמוע שיהיה הריון תקין ובריא
ידיים מלאות מתוך אושר ואהבה!
אחרי 8 לידות ב''ה, ואני גוררת מהריון להריון שאריות שבא לי להתפטר מהם.
בעיקר בבטן ובירכיים.
בא לי לעשות כושר או דיאטה שבטוח יורידו את זה. מה מומלץ?
אפשר להוריד משקל, והוא ירד כרצונו מחלקי הגוף לכל אחת יש נטיה איפה מצטבר אצלה שומן.
אפשר לחטב את השרירים ואז אחרי שהשומן יורד רואים גוף חטוב יותר.
לגבי הבטן לעשות תרגילים שמטפלים בהיפרדות בטנית וכו ולא מחמירים אותה
אני גם אחריי לידות מרובות ב"ה.
הטיפ שלי:
תתחילי אימוני כושר!!
זה דבר מופלאאא
מחזק את הגוף אחריי מה שעבר...
וכמובן,גם ירכיים חזקות
אני 8 חודשים אחרי לידה. עם התקן לא הורמונלי.
מניקה אבל כבר התחלנו לאכול, אז זה לא הנקה מלאה.
מקצת אחר הלידה חזר לי הווסת (או דימומים לא מוסברים אבל בכמות של ווסת) בהפרשי זמן יחסית קצרים בין אחד לשני.
לאחרונה התחיל להתארך ואפילו יותר מידי🤷
היה לי הפרש של 29, אח"כ 36 ואז 42.
(טוב ויפה, אבל גם ככה במילואים עכשיו וחוזר רק סופ"שים אז אנחנו לא באמת נהנים מהארוך🙄
ולמה אני צריכה אתכן? כי עוד חודש פחות כמה ימים, יש לנו שבת זוגית ואני ממש ממש ממש רוצה להיות טהורה בה!
היום אני ביום ה-32 למחזור ואין שום מחזור נראה באופק.
יש לי דרך לדעת באיזה מצב אני?
מתלבטת אם פשוט לחכות ולקוות שהמחזור יגיע בימים הקרובים ועד השבת הזו כבר אהיה מותרת. או שכמו שזה נראה יש אצלי מגמת עלייה באיחור אז לא שווה לחכות ועדי לקחת פרימולטנור? השאלה גם אם הפרימולטנור בכלל יכול לעזור עכשיו?
למי יש פתרון קסם לבאסה הזו????
לדעתי אם קריטי להיות טהורה אז ללכת לעשות בדיקות דם וא.ס לראות מה המצב ולפי זה להחליט
מאנונימי בגלל השיתוף האישי
ממי לבקש?
התורים לרופאת נשים רחוקים בטירוף, וגם מתאים לה לא לשתף פעולה עם זה. לא מבינה את הצורך🙄
וגם, זה ייתן לי משהו לדעת? בעיקר אם אין לי ליווי של רופאת נשים שתדריך אותה מה כדאי לעשות?
לגבי פרימולוט, אם לא ידוע שהיה כבר ביוץ זה לא יעזור לקחת...
ואם מתחילים מדי אחרי הביוץ זה עלול להיות מאוחר מדי, אבל אז פשוט יתחילו כתמים או מחזור ותביני שצריך להפסיק.
אישית לי הוא עשה מצבי רוח נוראיים..
וגם עיכב את המחזור הבא רק בשבועיים ככה שזה עדיין יהיה לך צפוף עם השבת ההיא.
הוא יגרום לי לפתח יותר ציפיות
למרות שבכלל לא ציפיתי לפני האיחור
בסופש זה חודשיים
חודשיים זה לכל הדעות הרבה זמן 😅
ואני מתחילה לתהות אם יש מצב שהבדיקה שקניתי לא אמינה (סטיקים פשוטים ולא סנסוטסט כמו תמיד)
ומתי צריך לקחת כדור כדי לגרום למחזור להגיע כי כבר כמה הגוף יכול להחזיק או לחילופין לעשות בדיקת דם לראות מה המצב
ואם זה לא מגיע אז שהמערכת שם חסומה
מה כמה זמן זה בריא ככה שזה נשאר ברחם הרירית??🧐
לא לא עשיתי
כי עשיתי סטיק ביתי
חברה שאני לא מכירה לא תשובה כנה או משו מוכר
שזה חסימה או משהו, וגם לא שמחזור זה פסולת...
והרירית נשארת בגוף 9 חודשים בהריון וזה סבבה😅
אני כמוך ובדיוק עשיתי עוד בדיקה של תשובה כנה
וחראם על הכסף
זה כנראה קורה. מנסה להבטיח לעצמי לא לעשות עד לעוד שבועיים שוב
אבל זה קשוח ואני מבינה אותך מאוד, ממש חבל על שקשה ככה להנות מהשקט מהמחזור
אבל כל עוד את מניקה הגיוני מאד שהווסת לא סדירה. אז לא נראה לי צריך לדאוג....
במקומך הייתי משחררת, מפסיקה עם הבדיקות
עושה אולי בדיקה אחת לשבוע
וחוזרות ונשנות בלילות, אנחנו לא מספיקים להגיע למרחב המוגן ואני בהתלבטות אם לוותר על זה…
4 ילדים עד גיל 5 (הקטן ניו בורן)
המרחב מוגן הוא מחוץ לבית כך שאי אפשר לישון בו
בעלי לא שומע וצריך להעיר אותו ואת כולם, שניים מהם צריך להרים על הידיים והשאר הולכים לאט כי הם קטנים…
ובקיצור לא מספיקים לצאת בזמן אף פעם כשזה בלילה. את ההתראה המוקדמת בטלפון אני לא שומעת כשאני ישנה…
השכנים בעצמם בקושי קמים אז לא רלוונטי לבקש לבוא אלינו בכל אזעקה ולעזור…
גם לא מספיקים להגיע, גם צריך להרדים מחדש את כולם ולהרגיע את מי שמפחד… ואז לנסות להירדם בעצמי.
מצד אחד זה אחריות על מלא ילדים קטנים כי כן יש סכנה, מצד שני רוב הפעמים לא קורה כלום ב״ה…
מתלבטת אם מראש לא לצאת בלילות.. מה הייתן עושות?
זה אחראי? לא בטוח
מעשי לצאת איתם למיגונית הקרובה? בטוח לא
לנו גם אין כל כך קיר פנימי או מקום כלשהוא מוגן בבית.
אני פשוט הולכת לאיפה שרוב הילדים נמצאים ואומרת איתם תהילים או שממשיכים לשחק/לישון, תלוי בסיטואציה ובתגןבה שלהם.
אם אתם לא מספיקים להגיע למרחב המוגן אז אולי עדיף למצוא את המקום הכי מוגן בבית ולשם ללכת.
למרות שאני מודה, לא הייתי מעירה את הילדים בשביל זה.
א. ההנחיה היא למצוא מה הכי מוגן במידת האפשר - אם אין ממד או מקלט - אז גם חדר מדרגות זה טוב
ואם אין אז רצוי חדר כמה שיותר פנימי ובלי חלונות..
(ולנו לא היה אף אחד מהנ''ל ובניה קלה מגבס
ורק 30שניות להגיע
אז פשוט בחרנו חדר הכי פחות חשוף ולשם הלכנו כי לא היתה ברירה אחרת.
ומדובר לא על טיל אחד עם התראה שלרוב המוחלט מיירטים בהצלחה וגם כשלא ההתראה היא לשטחי ענק כך שסטטיסטית הסיכוי לפגיעה הוא נמוךךךך
אלא על אזעקה שלאחריה מטח של בין 50-100 טילים מכוונים לאזור קטן וספציפי , מיורטים רק בחלקם..ואת אשכרה שומעת נפילות ופיצוצים כאילו את באמצע שדה קרב)
מספרת כי בסוף
השתדלות היא בגבול האפשר
במצב במרכז כרגע עם החותים אני היתי משתדלת אבל במידת האפשר
למקום הכי מוגן הקרוב שמצליחה להגיע אליו בעצמי עם הילדים
ואם המקלט רחוק אז תמצאו מקום אחר מוגן שכן ניתן להגיע אליו
(אצלינו לא היה מצב לא להתעורר מרוב רעש🫢 וגם באמת מסוכן)
אבל תלוי באיזה בית גרים
וגם לא לוקחת אחריות על אחרים ..אישית לא היתי מאוד חוששת
לפי התאור שלך זה לא מעשי.
אישית, הפסקתי להעיר את הילדים בלילה שיכנסו לממד
זה גרם פה לנזקים לא נורמליים
חוסר שינה, התעוררות בבהלה באמצע שינה, פחדים
לא אומרת שאני פועלת נכון
אבל מבחינתי זה מה יש וזהו.
שנמצא אצלנו בבית
גם באמצע היום וברור שלא באמצע השינה
אדישות שפיתחנו
וגם הבנה שהסיכוי להיפגע פיזית מטיל בתוך הבית אפסי
לעומת פגיעה בשגרת החיים ובחוסן הנפשי (סיכון גבוה)
למדתי את הילדים שגם אם הם בחוץ, לא לרוץ ולא למהר, כי זה יותר מסוכן.
כשהייתי בחוץ באזעקה המשכתי לנסוע (לא היתה אפשרות לעצור בבטחה)
ראיתי נהגים עוצרים באמצע הכביש ומסכנים את עצמם ואת סביבתם
בלי מחשבה בסיסית של עלות תועלת
זה לא באמת פגיעה בשגרת החיים ובחוסן הנפשי.
נשמע לי השתדלות מינימלית…
אם הולכים בבהלה זה בהחלט פוגע
אני לא רואה הבדל בין הבית לממד לעניין טילים מתימן
וכן רואה הבדל בין החוסן הנפשי של הילדים שלי, ממתי שפתחנו אדישות, הם לא פוחדים/ מתרגשים מאזעקה.
אם הסיכון היה רק מפני פגיעה ישירה, אולי ההבדל היה פחות משמעותי.
אבל זה נדיר כי יש לנו באמת מערכת יירוט איכותית ויעילה מאוד.
מערכת היירוט מפרקת את הטילים לרמה שאם ייפול שבר מיירט על בית, הבית ייהרס לחלוטין!!! אבל המרחב המוגן יהיה בטוח.
ולכן גם צריך להישאר 10 דקות לאחר האזעקה במרחב המוגן.
ומיליוני אנשים מטורטרים כל פעם ואיכות החיים שלהם נפגעת
יש הבדל, מוכח מחקרית.
ויש בחירה שאת בוחרת שהיא לגיטימית אבל היא לא קשורה לזה שאין הבדל כי יש.
סיכון שיש לו הסתברות מזערית הוא קטן בכל מקרה, גם אם ההשפעה שלו גבוהה.
הסיכוי שיפול משהו על הבית שיפגע בו הוא מזערי ולכן הסיכון עצמו קטן ולכן אני לא רואה הבדל בין הבית לממד
בגלל שהסיכון קטן אני בוחרת לא להתייחס אליו כדי לא להיפגע בסיכון הגדול (שיבוש החיים ופגיעה בחוסן הנפשי)
הסיכוי שתקרה דווקא לך תאונת דרכים היא די נמוכה....
אבל אם כבר קורה לך מקרה כזה אז את לא בדיוק רוצה להיות בצד הלא נכון של הסטטיסטיקה
קודם כל הסיכוי לא כזה נמוך גם אם אני נהגת מעולה, כי אחרים עושים הרבה טעויות בכביש וגם אני לפעמים טועה.
החגורה כבר עזרה לי מספר פעמים..
אבל בחגורה אין שום סיכון נוסף כמו בהתנהלות בעת אזעקה, ככה שהדוגמא בכלל לא רלוונטית להשוואה.
יש דקה וחצי, זה המון. ולאחרונה יש התראה מוקדמת של שתי דקות נוספות.
אנחנו בדכ מצטלמים בממד עם פרצופים מצחיקים, מכירה משפחה שמחלקים ממתקים בממד. יש המון דרכים לבלות שם בלי פגיעה בחוסן.
הידיעה שחייבים להתמגן מעוררת לחץ
1. בדריכות לשמיעת האזעקה/ התראות בטלפון
2. לעזוב עיסוק באמצע (נניח מקלחת/ ארוחה)
3. אם נמצאים בחוץ זה מלחיץ יותר
לי כמבוגר זה עוזר ההבנה שלא חייבים להתגונן
לילדים זה עוזר כפליים
לא מצב רגיל
אבל
ככל שההתנהלות נטולת לחץ/ מהירות
היא עוברת ברוגע גם למבוגרים וגם לילדים קטנים/ גדולים
קשה לך לדמיין כי את במצב אחר מבחינת האזעקות
כשעוברים למיינד שהאזעקה לא מנהלת את החיים, גם הילדים מצליחים לשמור על הרוגע.
לק"י
ובאיך שזה נעשה.
לא חייבים לרוץ בהיסטריה, אם יש דקה+ ללכת.
אצלינו ב"ה לא היסטרים, לא אנחנו ולא הילדים.
ואם היתה היסטריה, היינו צריכים לחשוב איך לעשות את זה אחרת.
ערים ואיזורים שהם בטווח לא כדאי לקחת סיכון ולהימנע מהגנה.
לק"י
נניח אצלינו חדר המדרגות גם מוגן. רק צריך לרדת לקומה האמצעית.
(ויש לנו מקלט בבניין, אז לרוב יורדים לשם).
צריך למצוא איפה הכי בטוח להיות, ולהשמר.
להגיע בלילה אז מראש גם ביום יורדים למדרגות לקומה השניה יחסית ממש מוגן שם
וזה ההשתדלות שלנו עם קטנטנים אני לא סוחבת כרגע בהריון ואת הקטנים בעלי לוקח בנגלות
ילד אחד לימדנו (גיל 4) והוא מתורגל לרדת לבד - אז תנסו
מוסיפה שהם ממילא מתעוררים מזה אצלינו
באופן אישי שמענו רסיסים נופלים גם אחרי האזעקה.
המקלט מחוץ לבית, במרחק של כדקה בהליכה מהירה. באמצע הלילה אין סיכוי להספיק להגיע, עד שבכלל קולטים מה קורה כבר עובר יותר מידי זמן.
כשיש אצלנו אזעקה אנחנו הולכים ל'אזור המוגן' בבית שלנו. פרוזדור בין החדרים, שאין בו חלונות.
באמצע הלילה זה באמת מעצבן, ואחר כך סיוט לחזור לישון (ב"ה לא קורה לנו הרבה). יש מצב שאם לא היו מתעוררים לא הייתי צעירה, אבל הם בכל מקרה מתעוררים, אז נראה לי שללכת למרחב מוגן כן נותן גם להם איזושהי תחושת ביטחון שאנחנו עושים מה שצריך כדי להגן על עצמנו.
אם זה טיל מתימן הסיכוי לפגיעה באיזור שלכם הוא אפסי ממש,
ובית רגיל אמור להספיק להגנה משברי יירוט.
וכן אני יודעת איך נראים שברי יירוט, הם ענקיים אבל בלי חומר נפץ לא חודרים תקרת בטון תקנית.
אם אתם גרים בבניה קלה זו סיטואציה אחרת.
אם זה טיל מאיזור אחר אז זה מכוון דווקא אליכם כלומר הפיזור הגאוגרפי קטן יותר, והסטטיסטיקה בעייתית במיוחד כשיש המון טילים.
בשני המקרים אחוזי היירוט גבוהים מאוד בכל מקרה.
במקרה דומה רק עם הרבה יותר אזעקות, עם אחוזי הצלחה נמוכים משמעותית של כיפת ברזל (בצוק איתן לא עכשיו)
עם שני ילדים, לא ירדתי למקלט. היה מעבר לכוחותי, בטח להחזיר אותם לישון..
השתדלות צריך לעשות כשזה השתדלות סבירה וריאלית ביחס לסכנה. זו דעתי.
עוד נתון נוסף בקשר לטילים מתימן, אם אתם לא גרים ליד מפעל ביטחוני משמעותי, כנראה שכיפת ברזל לא עובדת באיזור שלכם במקרה של טילים מתימן (זו שכבת הגנה שלישית מעבר למערכת חץ והמערכת האמריקאית)
שבתכלס זה מה שגורם לפיזור של שברי יירוט, אז עוד יותר מפחית מהסכנה.
(במסדרון)
עשינו חישוב שלרדת למקלט בריצה עם תשעה ילדים זה הרבה פחות בטיחותי... בטח אם זה באמצע הלילה, כשכולם עפוצים משינה, ויש גם כאלה שלא מתעוררים מהאזעקה...
רק בפעמים שהיו טילים מאיראן נכנסו למקלט, כי הטילים שלהם יותר מאיימים בעיקרון.
ב"ה רוב הטילים מיורטים, ונראה לנו שזו ההשתדלות הבסיסית ההגיונית לעשות.
בעיני לוותר, ויותר מסוכן לצאת, בטח אם זה לא בטווח הזמן
אפשר לחשוב איפה כדאי לעמוד בבית
ולזכור שהרבה יותר אנשים נפצעים מהדרך למרחב המוגן מאשר מהטיל
זה מה שאני אומרת לעצמי כל פעם כשלא מצליחה לקום (לוקח לי זמן לאתחל את היכולת ללכת, לא יכולה לקום ומייד לעמוד וללכת)
עדיף לא למהר וללכת בקצב שלי
הייתי מתייעצת עם פיקוד העורף לגבי מה המיקום הכי בטוח בתוך הבית / הבניין ועוברת לשם כשיש אזעקה. אצלנו זה גם לא ישים להגיע למקלט בזמן. התייעצנו עם פקע״ר וכשיש אזעקה יושבים איפה שהקירות הכי פנימיים של הדירה. וזהו.
הדרכנו את הילדים שמעכשיו אם יש באמצע הלילה, כולם מתאספים במסדרון וסוגרים את כל הדלתות של החדרים. (ואז יחסית פנימי כי יש 2 קירות מכל כיוון) וביום מספיקים להגיע כרגיל…
תודה בנות
אשמח לכל המלצה לתכשירים לשמירה על לחות העור לתינוק.
ניסינו כבר המון, אבל מבינה שבסוף לכל אחד יעיל משהו אחר, אז רוצים לנסות עוד. (מה שניסינו- חמאת שיאה, אלופרופוליס, פראפין, ליפיקאר באום של לה רושה פוזאי, קרם ידיים של פנג'ל...)
וגם המלצות לשמן רחצה או לסבון רחצה (ניסינו אמול של דר פישר, מאמי קר, סבון מוצק שמן זית..)
תודה רבה רבה!
מתייגת את @אמהלה אולי יהיו לך עוד המלצות🙏
לאחיינים שלי רק החברה הזאת עזרה עם האטופיק (סבון ושמן)
מה שכן זה יקר
אחת כמוניואז לשמור על המצב עם שמן אמבט וקרמים כמה פעמים ביום.
מנסיון אישיאמהלההילד שלי אובחן בגיל חודשיים וחצי עם אטופיק בדרמטיטיס ברמה חמורה מאד.
אחרי הרבה ניסוי וטעיה(או תהיה ) הגענו למתכון שהכי טוב לו. ב"ה בשנים האחרונות כמעט ולא היו התפרצויות שנזקקנו להשתמש בסטרואידים.
אז ככה:
1. ללבוש רק 100% כותנה. בקיץ זה קל, בחורף קשה למצוא אבל שווה להתאמץ ולהשקיע כסף בדברים איכותיים. יש לקסטרו 100% וגם לנקסט
2. לתינוק שצריך גופיה - להפוך את הגופיה כי התפרים מאד מציקים ומגרים את העור, במיוחד בגופיות פלנל של חורף.
3. להקפיד על בית נקי מאבק. יודעת שזה קשה לביצוע, אבל לפחות החדר בו ישן. לאוורר את החדר הרבה ולדאוג במקרים שיש חימום בבית לתוספת לחות.
4. מקלחות:
* קצרות!! בשום אופן לא אמבטיות
*שמן אמבט ולא שמפו או סבון. אני ממליצה כרגיל על ליפקאר באום של לה רוש פוזה- לדעתי זה מה שהציל אותנו! הוא מצד אחד עם ריח נעים, מצד שני לא שומני כמו מקביליו... לא מומלץ שמן אמול/בלנאום, הרופא שלנו טען שזה רק מחמיר את המצב לאטופיים. היו פה המלצות שונות על מוסטלה וכד', לנו רק ליפיקאר באום זה עזר.
*ראיתי שהרבה המליצו על אמבטיות שיבולת שועל. יש ילדים אטופיים רבים שרגישים לשיבולת שועל וזה רק מחמיר להם את המצב, זה נראה שיש רגיעה לאחר האמבטיה ואז זה מחמיר. מצד שני יש כאלו שכן עוזר להם. ד"ר אפרים שגיא- מומחה עור ומתמחה באטופיק ממש הזהיר אותי לא להשתמש בזה וגם לא בשמן בלנאום.
*לנגב במגבת בטפיפות זהירות ולא בניגוב חזק.
*תוך דקה מהיציאה מהמקלחת, למרוח את העור בקרם לחות איכותי. (כשהעור עדיין לח) אני משתמשת בליפקאר באום של לה רוש פוזה.
5. במקרים של התפרצות חמורה:
באזור הפנים והצוואר- משחת אלידל, היא לא עם סטוראידים ומאד מאד עוזרת
בשאר הגוף- אלוקום (סטוראידים) לשים יומיים ואז להפסיק ולראות איך מתקדם. שיטת ON&OFF
6. אם הילד לא מצליח לישון כי מגרד לו מאד- פניסטיל/טינדן. לי הרופא אמר לא לתת כל היום ולתת בלילה כמות משולשת. כדי שהילד ישן טוב והגוף יוכל להחלים וגם שההורים שלו ישנו טוב כדי שיוכלו לטפל בו.... עשיתי את זה רק במקרים חמורים.
הרבה הצלחה והחלמה מהירה
עם טיפול עקבי והקפדה על יומיום מריחת קרם לחות, אפשר לעבור חודשים בלי התפרצויות. כמובן שבימים יבשים ובעונת החורף צריך להקפיד הרבה יותר
והתזכורות
נראה לי שכרגע באמת אין מנוס מסטרואידים
אח''כ ננסה לשמר כמה שאפשר
לק"י
יש עוד סירופ לאלרגיות, תשאלי את הרופא עליו. אולי אפשר במקום פניסטיל.
הוא נקרא:
שנית- חדר ממוזג עד קר....
ולשאול רופא אולי ניתן לתת מינון גבוה יותר או תרופה אחרת
פעם בשבועיים או שבוע לשים אמול
ככה אני עושה אם אני מזהה אטופיק
בפנים לא שמה
וזה פשוט נעלם
אחרי מקלחת שמן שקדים
הכל מתחיל שבכלל שמים לתינוקות כאלה קטנים סבונים למינהם , שהעור שלהם בכלל לא בנוי לזה
איך הם מתנקים?
זוחל וחוזר מלוכלך ממש
אני מקלחת בלי סבון
לא מצאתי משהו שאפשר להשתמש כל יום או יומיים ולא מגרה לו את העור
רק מים זה בסדר
פעם ב שמה אמול .
הוא יגדל ותראי את העור נהייה חסין יותר ואז אפשר יותר סבונים למינהם
ג’ל רחצה שמן של מוסטלה עזר מאד לשמור על העור בשגרה, וגם הקרמים שלהם.
והלכנו לפרופסור פרטי בהסדר שהתאים לו משחות לתקופה של התפרצות.
דביר או שמן קצח
אני חושבת שאפשר גם להשתמש בהם באמבטיה תתקשרי ליצרן לברר אבל מה שזכור לי שמן דביר אפשרי כשמן אמבט
אבל בגדול עדיף רק מים
אבדוק
תודה
גם לאחרונה המליצו לי על זה ואני משתמשת בהם לכל בעיה בעור אפילו פצעים ושריטות וזה ממש עובד טוב
השמן קצח הוא אנטי-דלקטי
אבל באטופיק זה גם קשור למצב רגשי זה יותר מתפרץ אז לשים לב לזה וגם תזונה שיותר קלה לעיכול זה גם מקל על ההתפרצות של האטופיק
לוקחת מכולן את הטיפים אז תודה!
יש לתינוק אודם נוראי עם גרד וזה נראה גם שורף באזור איבר המין. רופא ילדים טוען בתוקף שזו תפרחת חיתולים סטנדרטית ולא קשור לאטופיק.
אינוטיול לא מזיז, גם בפנטן בייבי, גם קמח תפוא .
יש לכן המלצות?
אנטי פטרייתית
וזה קרה על רקע החלפת סוג טיטולים. כשעליתי על זה וחזרתי חזרה למוכר והיקר הכל עבר
אני הייתי מתייעצת עם רופא עור
תשטפי בעדינות במים במקום מגבונים
לייבש בעדינות, במידת האפשר להשאיר ללא טיטול /טיטול פתוח כמה שיותר זמן,
למרוח שכבה דקה של טבע קוטן, להמתין דקה שתיים לספיגה, ואז משחת החתלה טובה אפשר אינוטיול, אמור לעזור די מהר.
אם עדיין לא עוזר לבקש משחה עם סטרואידים יותר חזקים כמו הידרואגיסטן או לקבוע תור לרופא עור.
להחליף חברה- לנו זה עזר פעם לאדום רציני שלא עבר משום משחה כולל להפסיק מגבונים(כנראה שהחברה שהשתמשנו שינתה משהו בחומרים שלה)
שטיפות במים במקום מגבונים עד שעובר- יכול להקל עליו את הצריבה של המגבון ולזרז החלמה.
אנחנו בבית שוטפים בהחתלות ומייבשים בעדינות.
טבע קוטן זה סטרואידים לא? @קופצת רגע?
ו @שוקולד פרה היית מחליפה חברת טיטולים גם אם לא נעשה שינוי לאחרונה, ובגיל צעיר זה הסוג שמצאנו כהכי טוב אחרי כמה וכמה נסיונות?
@אמהלה נראה לי באמת אעשה תור לרופא עור.
אגב, השתמשנו בסוף בבטאקורטן לגירויים של האטופיק ויש שיפור. עכשיו בעז"ה צריך לשמר🙏
בכל מקרה, גם אם זה משחה כמו הידרואגיסטן שלמיטב הבנתי עם יותר סטרואידים( יכול גם להיות שלא הבנתי טוב אני לא רופאה...) כדאי להשתמש אם שום דבר אחר לא עוזר. זה לא לשימוש קבוע ושמים כמות ממש, קטנה.
בעיני זה עדיף על פני כוויות באזור.
כשהבת שלי הייתה קטנה הייתה לה בעיה רפואית של שלשול כרוני, היינו צריכים לטפל בתפרחת/פטרת חיתולים לעתים קרובות, מדי פעם היה צריך גם הידרואגיסטן, בעיני זה אכן היה נצרך.
לק"י
ככה זה בלי הבישום וכל זה.
אולי יהיה טוב יותר לעור
אני גם ניסיתי בעבר כשהיתה קטנה כמה עד שהגעתי לסוג שלא בורח לה ממנו אבל לא מבעיות בעור.
בגיל שנה שפתאום נהיה לה כוויות ופצעים כל הזמן ולא עזר משחות שטיפה וכו' עברתי חברה
וזה ממש נעלם
(כן קורה כמו לכל תינוק אם אצל המטפלת היא לא מחליפה לה מיד אז יחסית נהיה לה מהר כי היא רגישה ואז בבית אני עושה שטיפות יום יומיים לפעמים צריכה גם בייביאגיסטן ועובר אבל זה ממש לא מה שהיה לה אז)
ושטיפות בכל אופן גם בבית ממש עוזר ומקל על ההחלמה ואם מתרגלים לזה זה ממש בקטנה.
לא רוצה התערבות קיצונית כמו סטריפינג או שתייה של דברים.
הליכה על החוף באמת עוזרת?
מה עוד?
לקח עוד שבוע אח’’כ עד שילדתי😅, אז זה ממש אינדווידואלי.
עוזר- שאיבות (בעדינות!), יחסים, להירגע ולשחרר😉...
יכולים לזרז אם יש כבר מוכנות של הגוף ללידה.
אם אין אז גם אם תעשי סלטות באוויר זה לא יזרז כנראה.
ההמלצות שלי הן- לקבוע תוכניות חשובות לימים הקרובים, ללכת לבקר את סבא וסבתא ובעיקר ממש לא לחשוב שאת עומדת ללדת ואז זה מפתיע אותך.
עבד לי בשתי לידות
הפעם סיכמתי עם סבתא שלי שנתאם מתי בא לי ללדת ואז אבוא לבקר אותה כי פעמיים ילדתי יומיים אחרי שפגשתי אותה.
חוץ מזה- אולי רפלקסולוגיה?
והיתה לי ירידת מים באותו יום. מצד שני - הייתי כבר ב41...
מעבר להכנה פיזית ומוכנות של הגוף והעובר להיוולד.
תהיי במקום שבאמת את מוכנה ללדת הכל מסודר ומדויק הילדים הבית העבודה אם עדיין עובדת להרפות מהכל ולהיות מוכנה ורגועה שהלידה תקרה עכשיו. כי הלידה היא מדוייקת וטובה והכל מסודר אז להרגע ולשחרר ולבטוח בהשם שהכל יהיה מדויק.
ולהיות במקום חיובי ללא הרהורים של מה יהיה איך יהיה וכדו.
לפעמים ההתבוננות פנימית מזהים קושי שעדיין קיים עם הלידה בייביסיטר שלא הכל מסודר בגדים חוסר שינה (איך יהיה לי כוח ללדת..) וככל שקודם כל תשחררי בפן המנטלי אז תתמקדי בהכנה פיזית הרפיה מנוחה אישית לא ניסיתי עיסויים למיניהם אבל אומרים שרפלקסולוגיה יכולה לקדם.
יש תנועות של סיבוב אגן שיכולים לעזור לראש להתברג טוב יותר ויכולים לעזור.
היתה לי לידה שהתחילה כמה שעות אחרי שסופסוף מצאו לי ממלאת מקום,
והיתה לי לידה שהתחילה אחרי שבטיפול כלשהו המטפלת הכניסה אותי לעמידת שש וסיבובי אגן.
אני מפחדת לזרז אקטיבי מידי כי אסור לי אפידורל. אז מעדיפה שיהיה טבעי ומדויק.
בסוף לא נסעתי לים...
מחר באמת אסיים לסגור פינות אחרונות ואנוח
למה פוחדת לזרז אקטיבית? לא היתה הצעה להגיע לזירוז במיון .
שואלת כי אולי את נמנעת מדברים מסויימים שיכולים לקדם את הלידה.
אם אסור לך אפידורל אז השאיפה להגיע במנח מיטבי של העובר תנועות מתאימות נשימות ומן הסתם עדיף לא להגיע לזירוז אם את מגיע עם לידה שמתפתחת טבעית וחלקה גם ליולדת שמותר לה לקחת אפידורל לא בהכרח תקח כי זה יאט את הלידה.
כאחת שנמנעת מאפידורל למדתי שלפעמים ההמנעות משפיע שהלידה לא תתפתח והאמירה הפנימית שיש לך כוחות ללדת ואת יודעת מה נכון משפיעות.
מאחלת לך להגיע למקום שלם שאת מוכנה כבר ללדת ושזה יקרה מיד בבריאות בידיים מלאות.
להשם יש תוכנית מדויקת בשבילך ובשביל התינוק שאת יולדת ויחד עם התינוק נולד בתוכך גם עוד יכולת חדשה לתינוק הזה שיהיה בקלות!
עיסוי פטמות...
זה כאילו מפחיד אותי שיזרז מידי.
לא יודעת להסביר. אולי באמת מדובר בפחד לא רציונלי.
אנסה לשחרר
שילדתי אחרי רפלקסולוגיה/ דיקור/סטריפינג ובכולם היו לי לידות קלות ללא אפידורל.
כל עוד זה לא זירוז אקטיבי בבית חולים שממש מתחיל לידה מ0 אלא זירוז שתלוי במוכנות הגוף לדעתי זה לא כל כך משפיע על עוצמת הצירים.
שהיה אחרי ההריון שילדתי הכי מוקדם (הפרש של כמעט חודש, כך שהפער הרגיש הרבה יותר...) ניצלנו את הימים עד הלידה לערב זוגי. פעם יצאנו לאכול, פעם ראינו סרט מצחיק בבית (זה היה ערב הלידה), פעם משחק היתולי שבעלי המציא (משק מלחמה עם כל מיני זמנים ואני הייתי צריכה להחליט מבין 2 הקלפים מתי הזמן העדיף ללדת) וכו'
אפשר לעשות עוד ערב להכין אוכל טעים שאפשר להקפיא לאחרי הלידה, או סתם אוכל מפנק שיהיה אפשר לאכול בשבוע הקרוב, או סדנת שוקולד ביתית, או כל מה שעושה לך/לכם טוב. לפחות אם הלידה לא מגיעה אז שהימים יהיו חוויה ולא המתנה מתוחה.
בכל מקרה שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות, בבריאות ובשמחה.
זה ייתכן זה בעצם לעשות גראונדינג
זה מאזן מוליכות חשמלית ומרגיע את הגוף מהרבה בחינות
לא חייב אגב בים אפשר על אדמה ליד הבית פשוט בים יש מי מלח שהם היתרון
מתסכל ממש...
ובעזרת השם הכל יהיה מאחורייך
העובר יצא בזמן המדוייק לך ולו.. או לה...
תחזיקי חזק חזק
ותשמחי אותנו❤️
ועבדתי קשה על להיות בנחת, לאחוז באמונה שזה יקרה בזמן המדויק, להרפות.
קשה מאד, אבל זו עבודה משמחת..
בהצלחה!! לידה קלה ושמחה
לנקות?
הטעות שקניתי צבע בהיר😬
נראה מטונף
מכבסת לפעמים אבל מחזיק זמן קצר
והחלק הלבן של הסוליה ממש מטונף ולא יורד בכביסה..
יקרות אז לא ממהרת לקנות חדש..
אפשר כל סוף יום כשאת מורידה נעלים להעביר מגבון, זה בדיוק דקה.
