פורום הריון ולידה (עמוד 1646)

את עדיין רק שבועיים אחרי לידה
אז זה ממש ממש מובן
רצפת האגן וכל אזור הרחם צריכים להחלים וזה לוקח זמן
אני אחרי 2 הלידות, אחת וואקום ואחת רגילה, הרגשתי ככה, שיש לי משקולת שמאיימת ליפול ולקחת איתה הכל ביחד לרצפה
תנוחי הרבה, הגוף שלך זקוק לזה

הגוף שלך דורש בתוקף לשכב הרבה 🙃
אם זה לא משתפר או חלילה מחמיר - תחזרי לרופאה.
אבל הכי הכי חשוב לשכב הרבה, לישון לנוח לשתות ולאכול, ולא להרים דברים כבדים.

אין לי כח עוד

את רק שבועיים אחרי לידה
אולי את דורשת מהגוף שלך יותר מדי
המח עובד בקצב שונה מהגוף לפעמים

אני חודש אחרי ועדיין לפעמים כואב.. מניחה שעשו לך חתך?

גם בלי וואקום.
פשוט תחושה שכל הגוף מתפרק ואני לא יכולה להחזיק את עצמי.

תחשבי שבמשך תשעה חודשים הגוף השתנה בשביל התינוק שנוצר בתוכו, לוקח זמן להחזיר את הגוף לרמת שהיה קודם.
צריך לנוח כמה שיותר, את באמת לא אמורה לעמוד להרבה זמן.

בס״ד

בטוחה שיש לה המון נחת ממך!

מזדהה איתך
רק עם תחושת החמצה שלא מספיק נפגשנו..
איזה כיף שהייתן קשורות!!!

מה עם בייביסיטר?

יהיו כאלה שישמחו לעזור (מקווה)

עד שילדתי אני הייתי הכתובת לביביסיטר, אבל שכנות עם ילדים משלהם, לא יודעת אם יהיה חהם נוח לשמור על עוד אחד...

מה עשית בסוף?

לפעמים זה גם השראה לעוד נשים שאולי יצטרכו בעתיד ויתביישו ..ובזכותך יעשו להעזר

בס״ד

אלופה שאת בכלל חושבת על הכיוון הזה! מחזקת אותך ממש ללכת על זה!!!!!!!!!!!!!!

חיבוק אהובה ♥️♥️♥️♥️♥️

בס״ד

1) זה שזה בקבוצה של השכונה, זה פלוס כי זה לא מחייב אף אחת. (הייתי זקוקה לטובה מסוימת לא מזמן וביקשתי ככה בקבוצה של הבניין...).

2) בדרך כלל אנשים אוהבים לעזור ולעשות טוב ♥️

3) לפעמים אנחנו זקוקות לעזרה ולפעמים אנחנו במקום של להעניק לאחרים. זה מאד טוב לדעת לבקש...

4) נשמע שאת במצב קצה... אחרת נראה לי שלא היית מעלה את האופציה על דעתך בכלל...

מקווה שמשהי תוכל לעזור לך ♥️♥️♥️

הרבה פעמים אמא עם שלושה ילדים ילד נוסף של שכנים לא מורגש
מקסימום זה תעסוקה לילדים ויש יותר שקט ככה זה אצלי בכלאופן

הייתי מתביישת לשאול אני אם הייתי במקומך,
אבל הייתי ממש מצטערת לגלות על שכנה שהיתה במצב כזה ולא ביקשה עזרה. לרוב זה לא המון מאמץ, בטח אם גם לשכנות יש ילדים. פשוט שמים אותם ביחד... ונשמע שיציל אותך.

מסכימה ממש עם @הריון ולידה_פצ הייתי ממליצה לעצמי לבקש, בטח! כמוכן ⁦❤️⁩ אבל בפועל בתפדחתי.לפחות הוא נרדם וישנתי ארבעים דקות בערך, עד שהוא התחיל לבכות לא נורא, עוד מעט בעלי יגיע...

זה רק כי הדמיון עובד שעות נוספות. מדמיינת איך 5 שכנות היו אומרות לי, אני ממש אשמח לעזור, חבל שאני לא יכולה כי... ועוד אחת הייתה אומרת כן אבל מתפללת שאני לא באמת אשלח אליה ובסוף מישהי מותשת בעצמה רק קצת פחות ממני הייתה שומרת עליו ומתה לישון בזמן שאני ישנה...

בתור שכנה, הייתי ממש שמחה לעזור ולשמור על תינוק שעה כדי שאמא שלו תוכל קצת לנוח!!

היו לה 3 ילדים ואנחנו לא חברות טובות רק קשר סתמי של שכנות וביקשה אם אוכל לשמור עליהם כי היא קורסת.

כל כך שמחתי שהיא עשתה את זה, לי זה חא הפריע גם ככה אני עם הילדים ואני בטוחה שלה זה היה עזרה.

בס״ד

זוכרת 3-4 פעמים כאלה...

קרה לי כבר כמה פעמים
שהייתי על סף קריסה ממש..
אבל תמיד התפדחתי בסוף לבקש עזרה..
אז מבינה
חיבוק גדול
מקווה שנחת עוד עכשיו שבעלך חזר...

תדפוק לי בדלת ותבקש עזרה !
או אפילו הודעה או טלפון
בשמחה רבה!

איזה נשים מלאות חסד וטוב אתן
אני מודה שזה משהו שממש ממש קשה לי
אפילו ילד אחד
ואפילו של חברות ממש טובות
הכי קשה לי זה לעזור עם ילדים
להציע לעזור עם הילדים אני עושה רק אחרי שאני מגייסת את כל הכוחות שיש בי ועוד קצת

לכל אחת יש את החסדיל שבאים לה בקלות וזורמים בלי שום קושי ויש את אלה שנראים כמו הר ענק.

אחת תארח בשמחה ילדים לא שלה ליום שלם בקלות והשניה תרגיש מאויימת מלהשגיח על ילד אחד נוסף לחצי שעה.

אחת תוכל לבשל למשפחה נוספת בכל שבת באופן שבוע את כל הארוחות בלי להרגיש ואחת תקרוס מהמחשבה להכין ארוחת אמצע שבוע אחת לזוג

אחת מארחת את כל המשפחה המורחבת בשמחה ובנחת ואחת נלחצת מ3 אורחים שאמורים להגיע

וכן הלאה..

לך זה נראה חסד עצום, ומישהי אחרת תסתכל עליך ותתפעל ממשהו שבא לך בקלות..

אפילו שיתפתי את בעלי בזה.. כי גם עלו לי כמה תובנות מעניינות בעקבות מה שכתבת..
תודה לך על זה♥♥

אפילו למשפחה קשה לי לעשות טובות כאלה. פעם בשנה שומרת על אחיין/ית, כי זה פשוט מלחיץ אותי. נכון שאורח זה תעסוקה לילדים, אבל זה גם מקור למריבות ואין לי כח להתעסק עם עוד מריבות, מספיק לי עם הילדים שלי...

אני בשמחה אשמור על ילדים, לרוב זה לא סיפור בשבילי אבל לשלוח ארוחה זה ממש קשה לי. אני עושה את זה כשצריך אבל צריכה לגייס הרבה כוחות בשביל זה.

והייתי מציעה תשלום..

בתור השכנה לא בטוח שהייתי מסכימה לקחת, אבל בטוח הייתי מציעה.

לא בטוח שלהציע תשלום זה רעיון טוב.
תלוי כמובן בנורמות המקובלות ובמצב, אבל עלול להיות מעלה או מביך.
אם את מציעה תשלום, את בעצם סוג של מבקשת משכנה שלך להיות בייביסיטר.
אז תלוי כמובן בשכנה, אבל אני בשלב בחיים שבו אני לא רוצה לעשות בייביסיטר, יש לי עבודה "אמיתית" וילדים משלי וממש לא מעניין אותי.
מצד שני, אני חושבת שהייתי מסכימה לעזור לשכנע בשמחה.
אם משלמים על העזרה הזאת זה לפעמים מקטין את החסד ואילו לא מעריך אותו.
לא יודעת אם הצלחתי להסביר כמו שצריך.

שמדי פעם כשקורסת מבקשת ממנה לשמור על הקטנה שלי.
אבל לה אין ילדים והיא עושה את זה בשמחה. זה התחיל מזה שפעם אחת אמרה לי "תביאי אותה אליי מדי פעם".
אבל מודה, עושה עת זה כשממש ממש אין בררה..לא נעים לי🤷‍♀️לרוב אם צריכה להנחיל סדר אחרי הגדולות שלי/ לשטוף את הבית.

שהייתי מאוד שמחה אם שכנות שלי היו מבקשות עזרה במצבים שבאמת צריך.
אין מה לעשות, אם לא גרים צמוד למשפחה, אז השכנים או הקהילה מהווים סוג של תחליף...לא רק להשתתף בשמחות, אלא גם לסייע כשצריך.

אתמול
שואב אבק שיאומי ב499 ש"ח

בסניף גבעת שאול

רק עכשיו ראיתי את התגובה...

אתמול בצהריים נראש שם איזה 10 בתצוגה
לא יודעת אם נשאר

הלכתי לשם רק בשביל לקנות מגנטים של הילדים בזול
ולא נשארה חבילה אחת של מגנטים
כשלילה לפני חברה שלי הייתה ואמרה שהיה מלא

אבל לא יודעת אם נשאר.. תבררי אם בסניף שקרוב אלייך לא חיסלו הכל

קשה ממש😓
זוכרת שכתבת פה על זה😔
מקווה שבקרוב מאד תבשרי אותנו בשורות טובות🙏🏻

בע"ה שה' ימלא חסרונכם במהרה 🤗🤗🤗🤗🤗🤗

את בתפילות שלי תמיד❤

אין לי מילים, רק דמעות בעיניים.

עכשיו חשבתי שאולי אלה מחשבות שכל מה שהן עושות זה להחליש אותנו וכדאי לנסות לחזור להווה.. ולהתפלל על העתיד
לא מתכוונת שצריך למחוק מה שהיה , אבל צריך לראות איך לעבד את החוויה בצורה בונה. 

אוף, כבר מכירה את זה.. פשוט שולחת חיבוקים מחזקים!.. אנחנו פה

חיבוק חזק

 

אני מתפללת כל כך שכבר יגיע היום שתהי מאושרת עם בייבי בידיים ושלא תשימי לב שהתאריך הזה הגיע ❤❤❤❤❤

איזה כואב...

שה' ימלא חסרונך

מלא כוחות!!
וואי קשה...

את קבוע בתפילות שלי..♥
הלוואי שתתבשרי טוב במהירה!

קורה

שינוי בתזונה, מחלה, מתחים נפשיים, שינוי קיצוני בשעות שינה, תרופות, הפסקת גלולות, הפלה, לידה


כל אלה ועוד גורמים לשינויים במחזור

בא לי לקחת כדור שינה

אבל למזליברוב הימים הגוף שלי חצי קורס לכמה שעות שינה בין הנקה להנקה שלו

זה גם תקופה ארוכה ככה

😪😪😪

אולי ככה בעלי יתעורר על החיים שלו ויפסיק לקחת הכל כמובן מאליו.

ובעיקר לכל הנשים ששכחו הבוקר את הכתר שלהם 👑

…

מוקדש לכל עקרות הבית.
הסצנה בפוסט שלי מתחילה כשהבעל פוגש פסיכולוג:
הפסיכולוג: - ממה אתה מתפרנס, אדוני?
הבעל: - אני עובד כרואה חשבון בבנק.
הפסיכולוג: - מה עם אשתך?
הבעל: - היא לא עובדת. היא עקרת בית.
הפסיכולוג: - מי מבשל ארוחת בוקר למשפחה שלך❓
הבעל: - אשתי, כי היא לא עובדת.
הפסיכולוג: - באיזה שעה היא מתעוררת❓
הבעל: - היא קמה מוקדם, כי היא צריכה לסדר הכל:
לארוז ולהלביש את הילדים, לוודא שהם אוכלים,
לצחצח שיניים ולארוז להם כל מה שהם צריכים.
היא מתעוררת עם התינוק,
מחליפה לו חיתול. ומחליפה לו בגדים. מניקה אותו.
ומכינה לכולם את הבלמים.
הפסיכולוג: - איך הילדים שלכם מגיעים לבית הספר❓
הבעל: - אשתי מסיעה אותם כי היא לא עובדת.
הפסיכולוג: - מה היא עושה הלאה❓
הבעל: - היא נוסעת למרכז העיר לבצע קנייה בסופר היותר זול,
בדרך היא עוצרת בדואר לשלם את החשבונות של הוצאות הבית.
כשהיא מגיעה הביתה,
היא מאכילה את התינוק, מחליפה לו חיתולים.
ומשכיבה אותו לשעת השינה,
מנקה את המטבח, עושה כביסה. ומנקה את הבית.
טוב ''יש לה זמן'' היא ''לא'' עובדת.
הפסיכולוג: - מה אתה עושה בערב כשאתה חוזר הביתה מהעבודה❓
הבעל: - נח, כמובן. אני עייף אחרי יום שלם של עבודה בבנק.
הפסיכולוג: - מה אשתך עושה בערב❓
הבעל: - היא מבשלת ארוחת ערב,
מאכילה אותי ואת הילדים, שוטפת כלים, ומנקה שוב את המטבח.
לוקחת את הכלב לטיול. עוזרת לילדים בשיעורי בית.
ואז מכינה את התינוק למיטה - נותנת לו חלב חם.
דואגת להלביש את הילדים פיג'מה, ושיצחצחו שיניים.
ואז במהלך הלילה...
היא קמה להניק את התינוק.
ובמידת הצורך מחליפה לו חיתול.
היא לא צריכה לקום לעבודה בבוקר.
הפסיכולוג: - זמן הפגישה שלנו הסתיים.
.
זו דעתי:
ימי החול של רוב הנשים ברחבי העולם מתחילים מוקדם בבוקר
וממשיכים עד הלילה...
ולזה גברים קוראים "היא עקרת בית היא לא עובדת"?!
לעקרות בית אין תעודות,
אבל יש להן תפקיד מרכזי בחייה של משפחה.
.
גברים, אני פונה אלכם בבקשה
''תעריכו את האישה''
אמא, סבתא, דודה, אחות, בת.
כי הקרבתן לא תסולא בפז.
.
ולכן נשים, אם מישהו שואל אותך:
"את עובדת או רק עקרת בית❓ "
תעני כך:
"אני עובדת 24 שעות ביממה,
אני אמא, אישה, בת, שעון מעורר, טבחית,
עוזרת, מטפלת, מאבטחת, יועצת,
זו עבודה שאין בה ימי חופשה,
אני עובדת ימים ולילות, ולא משלמים לי על זה...
.
לכבוד יום האם שחל ב- 1 בפברואר
אני שולח נשיקה על ידה של כל אמא
ממני באהבה והערכה.
לכל הנשים שנתנו את חייהן לטובת משפחתן.
.
עקרת בית היא כמו מלח. גבר אינו זוכר את נוכחותה,
אך היעדרותה שוללת כל טעם לחיים.
.

אבל עברנו את השלב הזה כבר חחח

ויש את אלה שבנוסף לכל זה גם עובדות בחוץ!!!

חיבוק יקרה😘

וואי מקווה שהיום היה יותר טוב!

ולא לשים עוד חומר?

* יותר מדי אבקת כביסה (נסי להפחית את המינון ולראות אם עוזר)

* לשים יותר מרכך כביסה

*להפעיל מכונת כביסה ריקה עם חומץ בתא אבקת כביסה - מדי פעם , נגיד פעם בחודש או חודשיים..

*לנקות את החור למטה (פילטר קוראים לזה?)

אולי זה זה?

ואת החומץ עדיף בתא של האבקה או בתוף כמו ש@anonimit48 כתבה?

ככה אני חושבת.... "הכל נכנס לבטן"

האמת היא שאין לי מושג כמה שמים. אני סתם שופכת... כמה אמורים לשים? 

אצלנו זה גורם מס׳ 1 לכן משתדלת לא לדחוף הכל עם אין אוורור בתוך

תודה!

 שיהיה מפוצץ נגיד ב-95% ולא 100% 

הטכנאי לימד אותי שצריך שיהיה אפשר להכניס יד בקלות.
עוד משהו שלא ראיתי שכתבו- לנקות את המגירה של האבקה ואת הגומי של הדלת.

אני רוצה לדעת בכוסות, נגיד כוס, חצי כוס וכו'.

למכונה של 5-6 קג משהו כזה.

כי המכונה שלי להרבה קילו... לא זוכרת אולי 8 

אני שמה כפית כזו בערך.

1. יותר מדי אבקת כביסה

2. מכונה דחוסה

 

כדאי לפתוח למטה את הפתח הקטן ולנקות

אחת לשבוע לנקות עם חצי כוס חומץ ומעט אקונומיקה את המכונה

וזהו

אני ככה שנים וב״ה הכל בסדר..
ולא מערבבת,
קודם מנקה עם אקנומיקה
ואז מפעילה עם חומץ

אם את לא מערבבים אין בעיה.

אני הבנתי מהכתוב שביחד.

ניקיון זה עניין מדעי

זה גם מרכך וגם מנקה אבנית (אם כי עלול להיות סיכון - אם המכונה ישנה והצטברה הרבה אבנית).

יש פתרון
קצת ארוך
אז אכתוב מחר בעז"ה

הייתי מתקשרת גם למוקד של הקופה.
ואפשר לברר באזור שלך אם יש אירגונים שמשאילים.

רפואה שלמה!!

בדקתי בבית

 

ברוך השם

הכי חשוב להקפיד על תנועות... אם יש שינוי תידכני מוקד ישר.
גם אחרי ההחלמה חשוב מאוד להקפיד, אל תזלזלי..

תלחצי על הקופה יש עכשיו כזה עומס אז שלא תתפספסי..

מכבסים סדינים וכדים בהרתחה
ומסיימים עם הסיפור

אני מכירה שעושים טיפול משפחתי לכולם אם מוצאים אצל ילד אחד.
אבל אם את בהריון אני חושבת שאסור לך

אצלי ילדים עם טיטול נדבקו במעון או מאחים גדולים, אבל הם לא ממשיכים להדביק הלאה (כי הם לא נוגעים באזור).
לכן לא נתתי לכולם וגם לא כיבסתי במיוחד (אבל אני מייבשת במייבש, אולי זה כמו לכבס בהרתחה).

אלא אם כן ההורים ממש קשוחים על זה.

אין לי עניין להלחם איתה. כוס שוקו אחת ליום זה נראה לי סביר ממש!!
סתם כי זה בלילה זה יותר מזיר לשיניים אבל לא נראה לי שלהוריד מהתפריט זה הכרחי...

 

 

לדעתי זה מיותר להרגיל אותם למתוק מגיל צעיר.
הם יגלו את זה כבר.
ועדיף לדחות את זה.
זה לא בריא. לא לשיניים ולא לגוף.

בהצלחה.

רק מניסיון של חברותיי שלא הפסיקו עם המנהג הזה בדיוק עלו להם טיפולי שיניים לילדים 20 אלף שקל..

אפשר מתוק רק הטיימינג שלפני השינה מאוד בעייתי בעיקר לשיניים וגם לתולעים

גם ןרמוקס
אבל גם להעביר את השוקו לבוקר, זה גם חלב וגם סוכר!
לפני השינה זה מתכון לתולעים, לבעיות שיניים קשות, טיפולים יכולים לעלות אלפי שקלים וגם.. ממש לא בריא..
בקיצור ממליצה להשקיע מאמץ בלשנות את ההרגל הזה..

ובהצלחה גדולה!!!

והיה לך שקט שבועיים, שלושה.
אבל קחי בחשבון שהמסגרות שורצות תולעים והיא בודאי תידבק שוב. וכל עוד התזונה שלה עשירה בסוכר אתם תסבלו מאד...

אני פשוט לא מחוברת לפורום באופן שותף, סליחה...

לגבי הורמוקס- אני מעדיפה דרך טבעית אם יש למישהיא הצעה אשמח ממש.

בנתיים קנינו שום ושמתי לה לפני שהלכה לישון הלילה והיא לא קמה בוכה. אז כנראה שעזר. בוא נקווה שזה הרג אותם..

השום מונע מהם לצאת (גם זה לא תמיד)
מנסיון (😏) ילדים יכולים להתרגל לתחושה ולהפסיק להתלונן - זה לא בהכרח אומר שאם הם ישנים טוב אין להם תולעים. את יכולה להציץ כשהיא ישנה מידי פעם.

דרכים טבעיות לנסות להרוג תולעים:
גרעיני דלעת
שמן זרעי אשכוליות
שום (לאכול)
למרוח שמן שום על כפות הרגליים

ניסיתי את כל הדברים האלו. אף אחד מהם לא זבנג וגמרנו והיעילות שלהם בינונית במקרה הטוב.

בסופו של דבר מה שהכי עוזר זה:
א. להוריד סוכרים!!! (אגב תולעים מגבירות את המשיכה למתוק)
ב. היגיינה. את כותבת שהיא עם טיטול אבל באופן כללי לרחוץ ידיים לעתים קרובות עם סבון, להקפיד על גזיזת ציפורניים.

אז אם היא ישנה טוב לא לבנות על זה שאין לה?

היום לא שמתי לה שום, נראה מה יהיה.

לא נראה לי שהיא תתרגל להרגשה, זה ממש ממש הציק לה. צרחות כאילו ממש!!! וכשהיא נרגעה זה היה אחרי זמן רב של התייפחויות...

 

אם היא ישנה טוב, איך אני אדע אם השום עזר או שסתם היא לא אומרת לי?

 

זה נראה לי חשוב ויכול להועיל..

תקפיצו לטובת מי שתוכל להיעזר בזה..

כי לפני שפתחתי ניסית לחפש האם מישהי פתחה..

זה זום לשאילת שאלות?

תראי האם זה כתוב בקישור..

זה נורמלי שמחזור ראשון כבד יותר אבל זה נשמע קצת מוגזם וכדאי לוודא שהכל בסדר. גם מבחינת ההמוגלובין שלך

אחרי שבוע מסיבי התחיל קצת להתמעט ואז בהתייעצות עם הרופאה לקחתי פרימולוטנור ויום או יומיים למחרת התחלתי לספור שבעה נקיים

לא יודעת מה היה קור אם לא הייתי לקחת את הפרימולוט, פשוט הייתי מאד בלחץ כי זה היה כמעט שמונה שבועות אחרי לידה ועוד לא טבלתי

אחרי ששהפסקתי עם הפרימולוט וקיבלתי מחזור עוד היו לי כתמים כמה חודשים, מעט מאד אבל יש מדי פעם, בליווי רב אף פעם לא נאסרתי מהכתמים אבל הם קיימים (משגעים אותי בעיקר בשבעה נקיים שאחרי כל מחזור)

צריך לחשוב איך בדיוק לנסח, ולעטוף גם במחמאות..
אבל לא למנהלת. זה מאוד פוגע שהולכים ישר למנהלת.
אני בעבודה שלי- אם חליחה עושה טעות, ארצה שיבואו אלי ישירות, ולא דרך המנהלת.. אל המנהלת רק מחמאות כמובן שאם אחכ זה יחזור על עצמו אז הייתי מערבת את המנהלת.

לגבי איך לומר
יש לי 2 כיוונים שעולים לי
1. להביא עוגה לצוות מחר- לכבוד שבת/טירוף הקורונה. ואז ביום שני לדבר איתה.. ככה שהיא תרגיש שאת גם מעריכה את הפעילות שלה ולא רק נזכרת לדבר כשיש ביקורת..
2. כשמדברים- חברה לימדה אותי על שיטת הסדנביץ: מחמאה ביקורת מחמאה.
ואז זה נכנס ללב בעדינות ובטוב.
(רק שאזכה ליישם בעצמי יותר את השיטה הזאת.. היא תעזור לי מאוד בחיים😆)

חשוב גם לברר עם המטפלת (מצטרפת לדעת שעדיף מולה ולא למנהלת) מה בדיוק נאמר ואיך.
את הרי לא שמעת ישירות, אלא מחברה ששמעה מבעלה, וחשוב לברר בדיוק מה נאמר, הטון וכו

מה עוד את רואה/ מרגישה? איך הפטמה יוצאת אחרי הנקה? האם יש שינוי צבע? קילופים? כאבים בעומק השד?

כואב לי רק בפטמה עצמה
אולי טיפה יובש
לא רואה שינוי בצבע

אם זה פטריה לא אמור להיות לתינוק קשה לינוק?

אם יש לו גם פטריה..
האם הפטמה יוצאת איך שנכנסה? או מעוכה? יש פס לבן?

לא רוצה להפחיד אבל זה יכול להרוס חיים של אנשים בלי הצדקה (כתבת "כנראה שיש עלי חובת דיווח" מציעה לבדוק אם זה וודאי)
בנוסף כתבת "לא היה נעים לחיות שם" אם זה מסתכם ב"לא נעים" יש סיכוי גבוה שיהיה לילדים או מי שחי דם יותר לא נעים לחיות עם התערבות של הרווחה, שהרבה הרבה פעמים מזיקה במקום לעזור

אם ברור לך שזה מצב חמור ככ שעדיף להוציא מהבית הייתי מדווחת, אם זה לא ברמה של להוציא הרווחה לדעתי רק תזיק, או תוציא בלי צורך או בדרך אחרת אבל כנראה לא תיתן עזרה חיובית
אל תשכחי שמשפחה שבאמת צריכה עזרה תפנה בעצמה לקבל אותה

אם את יודעת את זה כנראה שהשכנה לא פספסה

אם את מחליטה לדווח כדאי קודם להזהיר אותם ולתת הזדמנות לשינוי, לומר להם שאם לא יהיה שינוי תדווחי

וכמובן אם יש לך אפשרות לעזור בלי לדווח, והם מעוניינים בעזרה הזאת- הכי טוב

אני דווקא מכירה מקרוב מקרה שהעו"סית רק בדקה את העניין ואמרה לפנות אם יש עוד מקרים כאלה

משהו בסגנון.
שזה הגיע למצב של סכנת חיים היא פנתה לעזרה. אבל עד אז כלום. והשכנים כנראה שתקו. כי לא נעים. כי משפחות טובות. כי כולם דוסים והם שמעו..

אז באמת שואלת שוב. לא היה כדאי לפנות למישהו?

לפעמים מתחיל בצעקות ועובר לדברים יותר חמורים

שאפשר להתייעץ איתם בעילום שם לגבי מקרה לראות אם דורש התערבות. אבל לא יודעת איך להשיג אותו

הרי אם מבחינתם זה דורש התערבות את תהיי חייבת לתת את הפרטים

אני חושבת שכדאי למלא את חובת הדיווח. מה יקרה אחר כך כבר לא בשליטה שלך.

בעבודה שלי היה מקרה מאוד לא נעים. אלימות בתוך המשפחה. מחובתי לדווח באותו רגע וזה מה שעשיתי. אין לי מושג מה קרה עם הדיווח הזה וזה גם לא עינייני.
אני כן יכולה להסתכל אחורה ולהגיד: עשיתי את הדברים הנכון. הסברתי במילים שלי מה אני ראיתי, מה היו התחושות שלי באותה סיטואציה. לא מה שאני חושבת שהתרחש.

אגיד רק משהו אחד-
לפעמים אני חושבים שיש חובת דיווח וזה לא תמיד נכון.
אלימות במשפחה לדוגמה לא תמיד נכלל בקטגוריה הזאת. לפעמים אפילו אסור לדווח ללא אישור של בעל המקרה. אם אישה סובלת מאלימות מבעלה היא היחידה שיכולה לפנות לרווחה במקרה הזה .
אלא אם כן יש חשש שגם הילדים סובלים מהמצב (ילדים מתחת לגיל 18) יש מקום לדווח.

יקרות שלי. שה' ישמח אתכם תמיד 💖

שכשאני שומעת משהו צריך ישר לקרוא למשטרה
אם את רוצה לדווח על מציאות כללית ולא על אירוע נקודתי שמתרחש אין להם מה לעשות עם זה אם האישה לא מתלוננת בעצמה. מקווה שבאמת הבנתי מה הסיטואציה

תחשבי אם היית ילדה במשפחה הזו,
היית רוצה שמישהו ייתערב ואולי יציל לך את החיים?
אני מכירה מקרה שהרווחה התערבה וזה היה ממש לטובת המשפחה!

ואם זו הזנחה במשפחה אז בטח לדווח..

אם יש חשש סביר שהאחראי על הילדים פוגע בהם את חייבת לדווח לעוס חוק נוער או למשטרה. אולי את יכולה להתקשר למוקד של הרווחה לדווח על זה מאנונימי. בכל מקרה אם זה לא עומד בחובת דיווח אין לרווחה מה לעשות עם זה באמת.
חובת דיווח לא הגיעה סתם, זה הגיעה ממקרה שנגמר ברצח למרות שכולם ידעו מסביב. זה לא צחוק

שקשה לייעץ לך בלי לדעת כלום על המקרה

ובכל מקרה לדעתי לדווח רק אם את חושבת שזה ברמה שצריך להוציא את הילדים מהבית (אם זה ילדים, ואם זה משהו אחר אז כנראה שלא יהיה להם מה לעשות)

היא רק על בית הספר, מטפל, רופא, פרא רפואי וכד'.

ואם יש חובת דיווח יש חובת דיווח ולא לדווח זה פלילי.

אם את נתקלת בשהו רע אצל שכנים וכד', מצווה לנסות לעזור.

משטרה זה לא תמיד הפתרון, אולי הורים אולי רב השכונה דברים כאלו...

חובת דיווח חלה על כל אזרח!!
היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו - מאסר שלושה חדשים.

אותו דבר...

אחרי המנה השניה של הציטוטק, עשו לך אולטרסאונד לבדוק שבאמת הכל יצא?

אם לא - אני הייתי הולכת להיבדק.

לבדוק שאין שאריות.

אפ יש שאריות אפשר לדמם המוןן זמן ולא גומרים עם זה.

הכל יצא...

יש לך מרכז בריאות האישה קרוב לבית?

זה בקלות עבורך ללכת?

 

במקומך הייתי הולכת להיבדק שוב

כי אני חושבת שדימום של שבוע\שבוע וחצי אחרי שכל השאריות יצאו זה עדיין תקין. (ככה לפחות היה אצלי....)

מה שכן, זה אמור להתמעט לאט לאט, ואת אומרת שזה נשאר באותה כמות, לכן אני ממש חושבת שכדאי לבדוק

לפני שבוע. אולי בגלל זה הדימום..
אבל הכאבים זה מוזר בשלב הזה, לא?

אני חושבת שבכל מקרה לא תפסידי מלהיבדק...

לכן מורכב יותר להבדק...

למוקד להתייעץ ..
נשמע לי קצת הרבה לאחר הפלה... אולי פספסו ויש שארית שלא יצאה...כדאי לשאול על כך

יש לינק?

פספסתי את הנקודה הזאת...

אגב מיה היא חברה שלי. שמחה לראות שזה הגיע כבר לכל מיני מקומות.

ידע ללכת מגיל שנה וחצי, בתכלס הלך מגיל שנה ושמונה..

1. שנה ו4
2. שנה ו7
3. שנה ו8

ממה שידוע לי.

לא יודעת מתי להיעמד.


אני זוכרת ש@בארץ אהבתי היתה בבירור סביב הליכה עם אחד הילדים, אולי היא גם תוכל לעזור.

(אצלי הבירור ניה בחריגות מא-ד גדולות מהנורמה, אז פחות יכולה לעזור.

בהצלחה

האמת שאין לי המון ידע בנושא.
אחד הבנים שלי הלך בגיל שנה ו-10 חודשים (עשה צעד בלי להחזיק בגיל שנה וחצי, אבל לא העיז לחזור על זה במשך עוד ארבעה חודשים...).
אצלו הפנו מטיפת חלב לפיזיותרפיה, לא מיד בגיל שנה וחצי (כי אז היה נראה שהוא עוד רגע כבר הולך) אבל אחרי כמה זמן שראינו שהוא לא מתקדם אז הפנו וקיבלנו תור לאבחון די מהר (וב"ה לא היה צורך בטיפול, הספיקו כמה טיפים מהפיזיותרפיסט איך לגרום לו ללכת בלי לשים לב).

לגבי לעמוד לבד אני לא יודעת מה הנורמות, ולא זוכרת כל כך מה היה אצלנו.

נתחיל בי ובבעלי, כדי שתביני שהגנטיקה פה משפיעה - אבל לשני הכיוונים...
בעלי: בגיל שנה
אני: בגיל שנה ושבעה חודשים (הייתה לי היפוטוניה)
בת מספר 1: שנה וחמישה חודשים (יום לפני שאחיה נולד)
בן מספר 2: שנה ושלושה חודשים
בנים מספר 3 ו-4 (תאומים): שנה ושבעה חודשים (נולדו פגים "לייט")
בת מספר 5: אחד-עשר חודשים (כמו הדוד שלה. מצד אבא, כמובן...)
בן מספר 6: שנה ותשעה חודשים (התעכב בכל אבני ההתפתחות המוטורית. הסיבה לא ממש ברורה... גם היא התחיל ללכת כמה ימים לפני שאחותו נולדה)
בת מספר 7: שנה וחמישה חודשים (הייתה קצת דומה בהתפתחות המוטורית לקודם, אבל במצב הרבה יותר טוב ממנו).

מסתבר שהגנטיקה המשפחתית שלי השפיעה יותר אולי כי אנחנו יותר אחים מבעלי? (במשפחה של בעלי הגיל הכי מאוחר להליכה היה שנה ושלושה חודשים. במשפחה שלי זה היה הגיל הכי מוקדם... וגם זה רק אצל שתיים...)

1. שנה וארבע. אבל זחלה רק ב11 חודש (נולדה בתמוז התחילה לזחול רק בערב פסח והיה מעוברת. האמת שהיא הכי פחות קלילה גם מכולם.

2. גיל שנה (בכלל לא קלטתי שהוא זוחל מרוב שלא תכננתי שמשהו בגיל 6 חוד' זוחל ותמיד לא הבנתי איך זה יכל להוית שהוא לא איפה שהנחתי אותו)

3. שנה וחודשיים

4. הדהימה אותנו!! נולדה בסוכות- בפסח כבר עמדה!!! (שנה מעוברת) בעשרה חודשים כבר הלכה ואפילו לא הייתה צריכה להתכופף מתחת לשולחו זה היה ממש מצחיק היא הלכה בלי מטרה ובלי סיבה כאילו לא הבינה את המשמעות של זה...

שנה וחצי
שנה ושמונה

בכללי ההתפתחות המוטורי שלהם היתה יחסית איטית. שניהם היפוטונים.

התווך התקין זה עד שנה וחצי.

לק"י

הגדול בגיל 10 חודשים עשה צעד ראשון.
השניה בגיל 9 חודשים עשתה צעד ראשון.
שניהם בגיל שנה כבר הלכו יציב.

מניחה שלא עזרתי לך

עד כה כולם סביב שנה וחודש עד שנה וחודשיים.

וב"ה.... הכל טוב  

הראשון בגיל שנה ו7 אחרי כמה טיפולי פזיותרפיה
השני בגיל שנה ו3
השלישי כמעט בן שנה וחצי ועוד לא עומד לבד... בפיזיותרפיה כבר כמה חודשים, מתקדם באיטיות מרשימה. העיקר שחשבתי שבגלל שהייתי ערנית ולקחתי אותו מוקדם לטיפול הוא ילך יותר מוקדם מהבכור

אצלי שלושתם אחרי שנה וחודש הלכו רגיל

בגיל שנה עשתה צעד ראשון לבד. עכשיו כבר תופרת את כל הבית, אמנם עדיין לא הכי יציבה, אבל הולכת ממש יפה לבד, אפילו בורחת ממני לפעמים.. חח..

שנה וחצי
שנה וחודשיים
שנה וחצי
שנה ו9

אני התחלתי בגיל שנה וחצי אבל בעלי בעשר וחצי חודשים כבר רץ

ולא הבנתי מה זה היפוטונים? @כן אניבאינטרנט היה כתוב דברים מלחיצים אני מניחה שלא התכוונת לזה...

השרירים יותר רפויים ויותר חלשים, אז זה יכול להשפיע על ההתפתחות המוטורית.
שניהם התחילו להתהפך מאוחר, לזחול מאוחר וגם ללכת.

את שניהם הפנו לפיזיותרפיה בשלב כלשהו, אבל בסוף הם לא היו צריכים טיפול.

אצלי
1.שנה ו3
2.שנה ו8

בן שנה וחודש, הוא עומד כבר הרבה זמן והולך כשהוא צמוד למשהו.

אבל אם המתוק שלך עוד לא עומד, אני כן חושבת שזה מצריך מעקב.
לא ללכת בגיל שנה זה בטווח הנורמה, אבל אני חושבת שרוב הילדים כל עומדים כבר. אז כדאי לבדוק אם צריך פיזיותרפיה