פורום הריון ולידה (עמוד 1650)

כעת ב''ה ברחמים מרובים נקלטנו
וואו, כמה צריך בכל רגע להודות לבורא עולם על הכל
אין לי איך לתאר לכן את הקושי הכאב את התסכול האכזבה הכשלון ההצלחה, שגם כשהיא מגיעה שום דבר לא מובטח
כבר אמרתי לבעלי אלפי פעמים, אחרי סה''כ 2 שאיבות ו 7 החזרות ושמיני ב''ה שהצליח (יש כאלה שלצערנו עשו עושות הרבה הרבה יותר)
לא יודעת ולא מבטיחה כלום לגבי הילדים הבאים (רק רוצה את הראשון ואני נראה לי מסודרת)
הכל מתיש מתסכל - יואו - באמת שאין לי איך לתאר.
סיוט שלא נגמר - אנחנו עוד טיפלנו בהפסקות
כל איזה חצי שנה חזרנו להחזרה, לא הייתי מסוגלת לפני כן.
בקיצור, תודו לבורא עולם על הטוב שיש לכן.
שום דבר לא מובן מאליו.

שכלופ לא מובן מאליו, כמו הנשימות שלנו, כל האיברים שמתפקדים בגופנט, המשפחות, העבודה זה לא נגמר. כל הזמן רק להודות לה' כי כלום לא מובן מאליו...

ולגבי להבין את מה שעברת... א"א להבין. זר. לא. יבין. נקודה. וזה נורמלי. כדי שנישאר חברה שפויה ולא כל היום נבין את הכאב של כולם עד הסוף.... לא היינו מסוגלים🙄

פשוט המסקנה זה להודות לה' ולהציע עזרה ולגלות רגישות בכמה שיותר תחומים....

אני רק אגיד שבמבט לאחור אני באמת אבל באמת לא מבינה איך עשיתי את זה ואיך יש פה נשים שעושות את זה שוב ושוב ונשרף לי הלב לשמוע שטיפול לא עבד למישהי כי זה כאב שאי אפשר להבין
ונכון שבאמת שזה שווה את זה ברורר אבל עדין זה קושי נפשי (עזבו רגע בצד את הקושי הפיזי המטורף) שאין לתאר אותו
אני עכשיו ברוך ה בהריון אבל יצא לי לקרוא שרשורים שלי מהתקופה של הטיפולים ופשוט היה לי צמרמורת וכאב לי בשביל עצמי שהייתי ברגעים כאלה נמוכים והלב שלי מתקווץ פה על כל אחת שאני שומעת שעוברת את זה
וכשאני מדברת פה עם נשים שנמצאות בטיפולים אני מנסה להיות הכי אופטימית ושמחה ולשדר להן שהן יעברו את זה ושהכל קטן עליהן ושהן יראו שברגע האמת יש כוחות וזה נכון יש כוחות הזויייםםםםםם לעשות את כל זה ולעבור הכל אבל זה לא סותר שתוך כדי הכוחות האלה יש כאב שפשוט שורף מבפנים והמחשבה שצריך לעשות את זה בשביל כל ילד פשוט לא נתפסת בכלל בראש
וכמה ה עושה חסד איתנו שברגע שזה נגמר וקיבלנו את אוצר שלנו הכל זז הצידה והכל נראה אפשרי ומרגיש שיש כוחות גם לעשות את הכל מהתחלה בשביל להרחיב עוד את המשפחה ומין תחושת גאה כזה שאני יכולה לעשות הכללל אם הצלחתי את זה ורוגע כשמסתכלים כמה ה ענק ופשוט איתנו יד ביד גם אם זה לא מרגיש ככה תוך כדי העצב
אז אם משהי שנמצאת כרגע בטיפולים קוראת את זה קבלי ממני חיבוק ענננקקקק ותדעי שבכל תפילה שלי לפני הכל אני מבקשת על כל הבנות פה שעוברות את הקושי הזה שה' ישלח לכן את הישועה שלכם ❤❤❤❤❤

נחמד כזה.. יש ספה.
הבעיה שיש רק 2 אז אם תפוס צריך לחכות

אבל יש בכל קומה בסוף ליד השירותים חדר הנקה ובקומה העליונה יש ממש איזור משפחה עם 2 חדרי הנקה נחמדים

חדר הנקה

יש משהו ישן ודי לא נקי בקומה 1 או 2

ובקומה החדשה - 3 יש חדר הנקה ממש בסדר גמור

עכשיו אדע איפה לחפש...

את מתכוונת דימום השתרשות?

1. אין צורך, אפשר סבון כלים רגיל.
2. כן זה מצוין. לפני השאיבה הייתי מעבירה שטיפה קלה כדי שאם יצטבר קצת אבק הוא יצא.
3. כן, תשימי איפה שבא לך

1. לא צריך כל מי ששאלתי שוטף עם סבון כלים רגיל ושוטף טוב טוב במים זורמים שלא יישאר שאריות
2. כן שקית או קופסה גדולה שעשית לה עיקור מים רותחים או משהו כזה אבח תעשי שטיף לפני השימוש קליל
3. כן אין בעיה אני כיבסתי אצל אמא ואבא וסידרתי בארגוניות בד שייכנסו לשידה בעזרת השם, וזה במדך מסודר כרגע באאון שלהם

שלהם הרשמי. אני ממש לא הייתי דואגת מזה אם יש לה המלצות והיא נעימה ומקצועית

מלא ממשיכים לעבוד גם אחרי.

אני זוכרת שהיא משתמשת או בשל הדבש - שזה כחול צהוב כזה, או באחת ששכחתי את שמה - מצוייר עליה כוורת של דבש

לא זוכרת תלונות ממנה על המוצר ;) שתיהן למיקרוגל

כחול עם כיתוב צהוב
נכון?

הם מגיעות עם שעווה את מחממת אותם בין הידיים וזהו.... הרבה יותר פשוט ואין סיכוי לכוויות וכו

המוכנות של ויט

לא יודעת לגבי ידיים.
אבל אני קיבלתי כוויה בפנים מרצועות מוכנות.

ממליצה לקרוא טוב את ההוראות.

אני אישית לא ניסיתי בפנים אז לא יודעת להגיד

מעולם לא אהבתי את אלה עוד מהתיכון
אני אוהבת לחמם שעווה ולמרוח חח

היא הגיעה והחיסון כבר היה פג תוקף או שבקרוב היה אמור לפוג? כל עוד הוא לא פג תוקף אין שום בעיה. אין הבדל אם תחסני בחיסון שהתוקף יפוג עוד חודש או עוד שנה

סומכת לגמרי על האחות שמחסנת.

ובעיני גם תוקף קצר מאוד זה תקין, כי זה אומר שהחיסון בתוקף. אני מאמינה שעם חיסונים לא משחקים ולוקחים מראש תאריך תפוגה עם מקדם בטיחות משמעותי.

תוקף ארוך.
אני מבינה את השאלה וממש לא נראה לי שיש מה לחשוד בחיסוני שגרה.
העיקר שזה בתוקף ולא עבר

כוונתי שהתוקף קרוב לפוג בקרוב.
מבינה מכן שאין מה לחשוש.

בכל התקופה שתרופה בתוקף - המשמעות היא שהיעילות שלה זהה ולא נפגעת.
על זה לוקחים כמובן מקדם ביטחון, לעתים גדול מאוד.
ורק אחר כך החומר הפעיל שבה מתחיל לרדת באפקטיביות שלו.
זה אגב לא מסוכן (בהכללה) ליטול אקמול פג תוקף למשל, במקרה הכי גרוע הוא לא יעבוד...
אבל בתרופות נוזליות, ודאי חיסון, ממש לא משחקים עם זה.

חשוב לזכור שלחברת התרופות עדיף שיהיה תוקף קצר, הם גם לא לוקחים צ'אנס ובעיקר ככה קונים יותר.

בעיקרון אני ממש משתדלת שהעוגה לא תהייה אישו בכלל (אנחנו גם לא נוהגים לשים נרות)

אז בכללי זה קישוט הבית שזה מאוד עוזר לאווירה, שמים שירים, רוקדים, סבב ברכות ואולי משחק ואז ארוחת ערב מושקעת. זה במשפחה המצומצמת.

כל-כך סטנדרטי, הצוות עשה אותו כל-כך הרבה פעמים, שזה בכלל בכלל לא מלחיץ. להיפך - לי קצת הפריע לשמוע את השיחות היומיומיות שלהם - אם יכניסו אחרי עוד ניתוח או שיסיימו מוקדם וכו'... כשמבחינתי זה אחד הרגעים הכי מיוחדים ומרגשים בחיים. כל התהליך הוא די קצר.

חוותי ניתוח קיסרי חירום בלי הכנה כמובן..ההרדמה הייתה חלקית.
היה ממש בסדר..בקשתי פעם אחת שלא ידברו קול על החלקי פנים ורק ישתפו בתהליך הלידה השונה אך המביאה נשמה חדשה ובריאה לעולם

איזה גיבורה את!!!

אבל בגלל שזה היה ניתוח חירום ורצו להרדים מהר אז הזריקו לי הרבה חומרי הרדמה אז כל מהלך הניתוח הייתי עסוקה בלהאבק עם העיניים שלא יעצמו...
עד שהתינוק יצא וב"ה דפק צרחה

שבת אחרונה של צום בע"ה

שזה הדבר היחיד שמעניין אותי. והקטע הזה ממש מהיר.
אח"כ התחילו לי כאבים נוראים בכתף אז טשטשו אותי.

אצלי היה מים מקוניאליים ומהלימודים אני יודעת שתינוק יכול לא לבכות כי זה נכנס לריאות. אז בכלל הייתי בסרטים.

לא זוכרת שדיברו מעלי דיבורים מלחיצים. הם עושים את העבודה די בשקט...

לבחור מלווה שיהיה לך כיף נעים ורגוע איתו. או בעלך או דולה שתוכלי להפנות את הראש אליו, לדבר איתו, לנסות לחייך ולהעביר את הדקות האלה עם כמה שפחות לחץ. לחשוב מחשבות חיוביות ולנסות להתעלם מהרופאים. תזכרי שאלו רגעים מיוחדים, יום הולדת של התינוק שלך! אמנם בדרך מסויימת שהשם בחר לו אבל עדיין יום הולדת! אפשר לצאת אפילו מלידה בניתוח קיסרי עם תחושה של חוויה חיובית! הכל בראש, בהצלחה!!!

מנסים לא להסתכל לעבר הרופאים המנתחים (יש וילון שמסתיר בעיקרון), מתפללים לבריאותו של התינוק ולבריאותי שלי...
בסופו של דבר זה לא ניתוח ארוך כל כך (כחצי שעה, כמדומני), ובאמת עדיף בהרדמה חלקית, כשאפשר לראות את התינוק כשהוא יוצא (ולפעמים אפילו ללטף אותו), ולהתאושש יחסית מהר ולהגיע לטפל בו...

לק"י

מה שכן, אני באמת לא זוכרת שהלחיצו אותי הדיבורים. בקושי זוכרת מה היה שם....

אחר כך הייתי רגועה וכבר לא היה איכפת לי ממש מה קורה סביבי.
כשהייתי לחוצה הרגיע אותי להתפלל לה' שהכל יהיה בסדר.
בלידה האחרונה למרדים היה סטודנט, אז הוא היה עסוק בלהסביר לו דברים וממש נהנתי להקשיב גם

האחות ישבה לידי כל הניתוח דיברה איתי .
הרופא כל הזמן אמר מה הוא רואה ואיך התינוקת חמודה וכו .
הם ריגושים ומבינים וכל דבר שתגידי להם הם יכבדו

לא כואב כלום. מרגישים קצת תחושת לחץ.
זה ממש ממש עדיף. יותר בריא גם לך וגם לעובר.

לק"י

אני הרגשתי את תחילת הניתוח. וגם היו לי בחילות, כנראה בגלל חומרי ההרדמה.

לא מרגישים שום כאב, כשמוציאים את התינוק אולי קצת לחץ.
הם דיברו איתי תוך כדי, והאחות עודדה אותי כל הזמן שעוד מעט התינוק בחוץ... זה עבר ממש מהר.
הדבר היחיד שהיה לי קשה, זה השכיבה על הגב, קשה לי לשכב על הגב הרבה זמן בהריון כנראה בגלל ריבוי מים, ממש קשה לי לנשום.

לק"י

עשה לי תחושה שאני עומדת להתעלף.

לק"י

אולי אצלי מיהרו כי היתה מצוקה עוברית.

מה להביא איתי.?
אני בדרך כלל לובשת תמיד גרביים, נשמע לי סיוט לשים אותם אחרי ניתוח🙁

חבל היה לי שהבגדים שלי יתלכלכו.
הבאתי מטפחת, וסווטשרט כזה עם רוכסן מקדימה.
לא לבשתי גרביים אני חושבת, והבאתי קרוקס
רק למלונית אחר כך כבר הבאתי בגדים

אחרי הניתוחים...
מלבד זאת לבשתי חלוקים ומטפחות קלילות.

אני בעיקר זוכרת את הקושי בהתרוממות אל העריסה... (אם יש לך אפשרות לבקש מראש - אז תנסי לבקש שיגביהו את המיטה שלך לגובה של העריסה, או משהו כזה...)

ואחרי הלידה לא כזה הקפדתי..רק כשזרם לי כזה. לאידעת..לא הרגיש לי ממש הכרחי. אולי אני טועה🤷‍♂️
גם יש במחלקה בעיקר נשים...
והאמת שאני גם ילדתי בקיץ, אז היה לי ממש ממש חם, אז היה לי קשה עם גרביים.
אבל מנסה להיזכר, לא נראה לי היה כזה מורכב ללבוש גרביים.
כאילו, מורכב לזוז באופן כללי🤭 וכל תזוזה כואבת..
אבל לא זכור לי שלשים גרביים היה מסובך במיוחד

בחלק שסגרו. בהתחלה בעלי היה איתי דיברתי איתו...

וזה גם ממש מהר, תוך שניות הילד/ים נמצאים לידך ותוכלי לגעת בהם אם יש לך יד חופשית

השיח בין הרופאים הוא על הא ודא אם בכלל, הכל באווירה נינוחה וסטנדרטית

בעלך איתך (תלוי מקום וסיטואציה)

גם לא מרגישים כלום.

לי התחילו כאבים כנראה כשניקו ואז עשו הרדמה מלאה

אשמח לטיפים!!

משתדלת לאחרונה בחמישי שיהיה כיורים ריקים, בית מסודר וכביסה מקודמת שלא יהיה לשישי כביסה.

מקווה להתחיל להכין סלטים בחמישי.

אבל אשמח ממש לטיפים!!!!!

את הסלטים באמת עושה בחמישי
וכשהייתי גם שוטפת אז השישי נראה אחר
השאיפה שלי לקום בשישי בבוקר ולהיות פנויה לגמרי מההכנות. יש דבר כזה?

עם כותרת של פרשת השבוע אפילו
אבל משומה לא מסיימת הכל

ואני עוד מבשלת ביום חמישי! ותמיד אומרת לעצמי שאתחיל גם את הסדר של הבית ביום חמישי, ולא מצליחה... (כנראה הבישולים מעייפים אותי מדי )

עד שישי למרות שזה מקל על העבודה
אני נעה בין לשחרר ולאכול פיתה עם חומוס ולהרגיש חופשייה מאושרת ושמחה לבין למצוא איזון נורמלי

אפילו במהלך יום שישי הבית מצליח קצת להתבלגן (ואז יוצאת המכשפה שבי ומכלה את זעמה במי שהעז קצת לבלגן )
לגבי בישולים מהירים - דווקא יש לי טיפים. אבל הם לא מתאימים לכל אחת ולכל משפחה... (הטיפים שלי נולדו מזה שאני פשוט לא אוהבת לבשל)

האמת השבת בכלי אמר לי די לא משתגעים!

תכיני מרק עוף
אטריות
דגים
אורז
וזהו!!

בסוף הכנתי גם חצילים, סלק, ביצים קשות וטחינה )שהכל זה כלום עבודה(
והיה אחלה שבת!!

עדיין היה לחוץ בשישי כי שנינו לא הרגשנו טוב ובית מטונף אבל יותר רגוע ברוך ה

מרק וחמין לערב ולבוקר (מקלפת את כל הירקות בבת אחת) ועוד כמה דברים קטנים לסעודה שלישית, שמכינה בתנור (אורז, תפו"א - לרוב כמעט בלי חיתוך, איזושהי פשטידה של ערבב ושגר... מגוונת בזה לפעמים לפי החשק).
לפעמים מכינה סלטים ממש פשוטים, גם בתנור (סלט חומוס גרגירים - יש לי שקיות מוכנות של גרגירים מבושלים למחצה במקפיא, סלט עדשים ירוקות, סלט גזר...)
ועוגה, אם אני מכינה, עושה רק עוגות בחושות - מערבבת אפילו בתוך התבנית עצמה. מקסימום מכינה אחר כך קרם שוקולד פשוט.
וכל השאר אנחנו קונים...

הניקיון הוא האתגר בשבילי. אין לי מושג איך מצמצמים זמן בזה, במיוחד שחשוב לי ממש להגיע עם בית נקי לשבת...

ובעיקרון הוא גם מכין טחינה לפעמים, בזה מסתכם הזיקה שלו למטבח.
אבל משתדלת לא לבנות עליו ולהסתדר לבד למרות שזה לא ממש הולך לי ובזמן האחרון אני מבקשת ממנו יותר עזרה.

והוא "שר החוץ" ביום שישי - לוקח את הילדים ללימודים ומחזיר, עושה קניות, לפעמים מארגן עוד עניינים שבמהלך השבוע אין לו זמן לזה...
קצת קשה, אבל אין ברירה...

בעלי לומד בימי שישי, אז חוזר רק ב13:30
ככה שאני אחראית על הכל, כולל לאסוף את הילדים.
ברגע שמגיע מצטרף להכין דג, לשטוף את הבית ולסדר מה שנשאר

אם לא לומד, אז הוא שותף יותר. יש דברים מסוימים שהוא מכין, מנקה, מסדר ועם הילדים

וכל דבר שסיימתי מעבירה עליו קו (בכוונה לא מוחקת כדי שאראה את ההספקים 🙂)
זה עוזר לי להתפקס ולתכנן את הזמן ומדרבן אותי.
משתדלת בשבתות חורף לסיים את כל ההכנות של האוכל בחמישי (בתכלס זה יוצא שישי לפנות בוקר)
ואז בשישי מארגנת את הבית ושוטפת. איכשהו אני תמיד עדיין נכנסת בלחץ של הרגע האחרון לשבת וגם מגייסת את בעלי שיעזור עם השטיפה והארגון..
אבל בכל אופן הקטע של לעשות רשימה ולכתוב מראש מה צריך ממש עוזר לי

נראה לי ש- או שאתחיל טכנית מתחילת השבוע(דברים כמו לחתוך ניר ולהכין את הנרות) ובשאר הזמן אדאג להספיק דברים בזמן כמו כביסה, כלים (להתמיד לעשות אותם רק בלילה), להכין בגדים לשבת מגוהצים מאמצע השבוע גם אפשר, וגם את החמין אחזור להכין בחמישי. בתקווה שבאמת אצליח לעמוד בזה

אנשים עדיין עושים את זה?
למה לא לקנות חתוך?

ומרגישה ילדה קטנה שמשחקת בלוח מחיק, אבל זה כייף לי

משתדלת לעשות כל יום קצת שיזכיר שתכףףף שבת❤
בשישי אין כביסה, מסיימת עם הכל לפני. אני מכבסת הרבה ברוך השם (מפרידה הרבה לפי צבעים/בדים וכו') אז מכניסה אפילו כל יום כביסה או 2.

מחליטים מראש על תפריט.
חותכים נייר לשבת במהלף השבוע.
הדבר שהכיייי מעצבן אותי זה כלים שמחכים לשישי בבוקר. משתדלת לסיים בחמישי מה שלא יהיה.
מצעים מחליפה במהלך השבוע ואף פעם לא בשישי, אלא אם התלכלך או משהו.

משתדלת לסיים עם קניות בשלישי-גג רביעי.
אפיה ברביעי
סלטים ובישול בחמישי, שטיפה בחמישי
לשישי נשאר בדרך כלל קצת בישולים שאני מעדיפה לעשות סמוך לשבת ואולי עוגה קלילה.

משתדלים לסדר כל ערב ולטאטא כל יום אפילו כמה פעמים (יש לי שריטה עם חול על הרצפה, לא יכולה להרגיש שאני הולכת על חול בבית, רק בחוף ).

לא אשקר, לפעמים עדיין מגיעה לשבת עם הלשון בחוץ, עייפה ועמוסה, במיוחד בתקופות אחרי לידה כמו עכשיו.
משתדלת לשמוח בזה ולהיעזר כמה שניתן.
אומרת לעצמי שלא חייבים לבשל מלא, אבל זה מהבית. רגילה שיש מלא אופציות ומגוון וקינוחים ושולחן יפה וכו'.
משתדלת לעשות יותר קליל כשעמוס לי בעבודה ולפי הכוחות.

בסוף מה שהכי חשוב בשבת זה השירים, המשחקים עם הילדים, הסיפורים, לשמוע אחד את השני ולשמוח במשפחה שלנו❤
אז לא נורא אם זה מסתכם בדג+מנה ראשונה+קינוח (אומרת גם לעצמי)

הסטנדרט שלי נמוך יותר 😆 זה רק דג וסלטים ולחם קנוי
וחמין למחרת
כן משקיעה בקינוחים
נראה לי שאני פשוט דחיינית.

לא כדאי לחסוך את הזמן והבלגן של ה''לחתוך נייר'' ולקנות טישיו או נייר חתוך לשבת?
כבר ירד לך עול של משהו

מה שמוכרים זה לא כמו טישו חתוך
קניתי בעבר ולא אהבתי אותו, לא ענה לנו לצורך. וזה לא באמת כזו טרחה, בכלל לא, אני סתם לא עושה את זה זמן
לוקח לי פחות מ5 דקות לחתוך 3 גלילים

אני גם אוהבת יותר נייר חתוך מגלילים אבל לאחרונה קונה גם טישו ( חמישיה כזו כמו לאף לא החבילות הפיציות בגודל של ריבוע אחד) שיהיה לגיבוי.
נרות משתדלת להכין במוצש כשמוציאה את הישנים
בעלי שם שמן ומתקן את הנרות בשישי.
בישולים בחמישי בבוקר מתקתקת הכל
שישי שטיפה,חלות( לא כל שבוע כי מקפיאה),ושניצלים.
אם יש,זמן לכביסות מתעסקת איתם אם לא מחכות לראשון..
שבוע שעבר הצלחתי לקפל את רוב הכביסות ברביעי וזה ממש הוריד לי עומס במטלות.
אני מכינה אוכל פשוט ותפריט ממש קבוע.
השבוע היה לי קצת זמן אז הכנתי יותר סלטים מהרגיל..
מבחינצי ברגע שיש תפריט קבוע זה רץ מהר.
גיחוי נאות אני לא עובדת ככה שבבקרים אני פנויה לבשל וזה משמעותי.
בעלי אחראי על הקניות שזה בשלישי או רביעי
ולפעמים בשישי כשלחוץ נותן יד במה שצריך.
אבל פעם לא היה עושה כלום כשהמשפחה גדלה הוא יותר שותף

יכול להיות שחוזרת על מה שנאמר.

1. להשתדל לשטוף כלים ולסדר את הבית כבר ביום חמישי. ככה כל הבלאגן בשישי הוא רק של יום שישי עצמו ולא מצטבר
2. להכין לפחות משהו אחד (רצוי את המורכב ביותר) ביום חמישי בערב
3. בישולים יחסית פשוטים. יש הרבה אפשרויות טעימות, בלי להשתגע. (פאי רועים, עוף וירקות בתנור, מרק עוף, חמין, תבשיל בשר, אורז ועוד. אם אני רוצה משהו קצת יותר מורכב, כמו ממולאים, אני משתדלת להכין בחמישי בערב)
4. לעשות חיתוכים והכנות בחמישי בערב.
אני עושה רשימה של כל מה שרוצה להכין. ליד כל דבר רושמת מה המצרכים שצריך ואיך הם צריכים להיות (למשל: פאי רועים- בצל 1 קצוץ, 5 תפוחי אדמה חתוכים מבושלים. דג - 2 פלפלים חתוכים לרצועות, 3 עגבניות חתוכות לחצאים וכן הלאה...)
ביום חמישי חותכים הכל, שמים בקערות או קופסאות
כל מה שנשאר ביום שישי, זה להכניס הכל לסיר, לטגן, לבשל ולאפות. בימי שישי ארוכים אפשר גם לעשות את זה בשישי בבוקר, בחורף עדיף ערב לפני כן

טני מבשלת הכל כולל הכל בחמישי (,וגם בימים שלפני כן, ומקפיאה). זה ממש עוזר. ואז אני מתמקדת בשישי רק בבית, בנקיון.
אני גם משתדלת לא להתעסק עם כביסות בשישי, זה בונוס אם נשאר זמן.

אני אוהבת לסיים הכל הכל ביום חמישי ולא להשאיר שום בישולים לשיש כי אז באמת עובדים כפול
אני משאירה ליום שיש רק את הניקיון

עכשיו היא עוזרת? מדהים.
לכי תדעי איך זה היה מרגיש לך אם הייתה מגיעה לעזור בזמן ההריון, בלי 100% רצון - אולי זה היה יוצר אווירה לא טובה וגורם לזה שהיא לא היתה רוצה גם עכשיו לעזור.
אי אפשר באמת להבין אנשים אחרים.. לכי תדעי מה עובר לה בראש (לא שאני מצדיקה אותה כן?) אבל אולי אמרה לעצמה שהיא רוצה לשמור כוחות לעזור לך אחרי שהתינוק יוולד?

בעיקר כשהיא נמצאת כל יום אצל קרובת משפחה אחרת ועוזרת לה כל יום אם בלעשות קניות, לנקות את הבית וכו' 

זה מעצבן אותי שאני יודעת שאני אלד כל היום היא תנסה להגיע לפה. ולא , לא מגיע לה "לקטוף" את הפירות !!

אני חושבת שניסוחים מסויימים יכולים להיות לא טובים, ולהשמע ״כפויי טובה״ (אני לא חושבת שאת כפויות טובה בכלל, רק איך זה יכול להשמע)
אבל משהו בסגנון של - ״אמא, ציפיתי ממך לעזרה במהלך ההריון. אולי הייתי צריכה להגיד את זה בצורה יותר ברורה. אבל הייתי צריכה אותך ולא היית, ועכשיו כשיש תינוק את באה. איך אני יכולה לשפר את התקשורת בינינו כדי שפעם הבאה כשאני צריכה אותך תביני אותי?״

זה פוגש אותי מילדות שתמיד לא קיבלתי מקום לתחושות שלי 

תמיד מקום אחרון 

 

משהו לא פתור אצלי....

אני ממש מבינה לליבך.. מאתגר להרגיש שלאמא לא באמת אכפת ממך אלא רק כדי לעשות רושם לדודות ושות', מאתגר שיש  הריון כזה קשה ובלתי נסבל, והאם היא ידעה שזה היה הריון קשה?

 

בטוח שלאמא שלך אכפת ממך והיא מאוד אוהבת אותך, גם אם נראה לך שהיא רוצה לעשות רושם 

 

באופן אישי יכולה לספר על עצמי, אני אחרי החתונה התחלתי להשוות בין חברות שאמא שלהן עוזרת להן ופתחתי שיחה עם אמא שלי "בשם הפתיחות והכנות ולחזק את הקשר בינינו" - והיא מאוד מאוד נפגעה מזה

אז למדתי ש-עדיף לא להסתכל בכלל בכיוון של לצפות מהאמא, תיצרי לעצמך חיים משל עצמך - שאת מוצאת בהם פתרונות . אם יש אחות/דודה/שכנה/ביביסיטר שזורמת עם הבקשה שלך לשמור על הילד או עזרה וכו' - תקחי ב-2 ידים! אבל מי שמסרבת לך או לא מציעה - תעזבי אותה, תשחררי אותה

תביני שגם להם יש חיים, אולי בעיות פרנסה אולי בריאות, אי אפשר לדעת - כולם בסך הכל עסוקים וטרודים בענינים שלהם לדאוג לעצמם, וקשה למצוא זמן לעזור לאחרים (אפילו שאולי אין לה ילדים קטנים בבית! עדיין...)

 

אני חושבת שאמא שלי נפגעה כי היא הרגישה שלא הסתכלתי על כל הטוב שהיא נתנה לי ורק על הרע, ולמעשה פשוט לא הזכרתי את הטוב כי פתחתי נושא שיחה על ה"דברים שמפריעים" , וזה טעות לעשות את זה, כי הצד השני(האמא) יוצאת מאוד פגועה שאת חושבת שהיא כליל הרוע חס וחלילה

 

וחוץ מזה, בכל משפחה זה שונה לגמרי , תלוי במה האמא עוסקת - אולי היא מנהלת מאוד עסוקה ואין לה זמן?, כל אמא נותנת מה שהיא יכולה , ויותר ממה שהיא לא יכולה לתת , לא כדאי לתת להם נקיפות מצפון על ההורות שלהם - למשל אמא שלי עזרה כלכלית, וחברות שלי סיפרו שהאמא עוזרת להן בשמירה על הילדים - אז יכול להיות שהאמא ששומרת על הילדים לא נותנת כסף, אז היא נותנת במקום עזרה בשמירה על ילדים

 

לסיכום - מה שהאמא רוצה לתת מיוזמתה, תקחי בשמחה, ואל תחשבי בכלל בכיוון של - "מה אמא שלי יכולה לעזור לי?" אלא "איך אני יכולה לעזור לעצמי לפתור את הבעיות/התמודדויות?"

אני באמת משתדלת לאמץ את הגישה הזו 

אבל מאד חשוב לי (ואני לא יודעת למה) שתדע שאני לא קונה את זה 

שיידעו שזה לא שווה שעוזרים לי אחרי לידה ובהריון אף אחד לא הסתכל עליי שבאמת הייתי צריכה 

 

 למה זה חשוב לי?

לא יודעת איפה זה יושב אצלי

 

אמא את יודעת משהו? שמתי לב שהרבה חברות שלי קשה להן יותר אחרי הלידה מאשר בהריון, ואיזה כיף שלי דווקא קל יחסית אחרי הלידה ואני מסתדרת מעולה, אבל באסה שקשה לי נוראא עם ההריון.. אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות איתו.
מרגישה שקשה לי לדאוג לבית וכו.. יש לך אולי טיפים או דברים שעזרו לך?

כשאת פותחת את זה כשיתוף והתייעצות בלי לערב את הציפיות ממנה הרבה פעמים קל יותר להקשיב לך.. ולהבין שאת צריכה את העזרה לפני יותר מאחרי.
או לשמוע למה היא יותר משקיעה אחרי.

שזה רצון להרגיש נאהבת על ידי אמא שלך? שיהיה אכפת לה ממך באמת?, הבעיה שגם האנשים הקרובים ביותר לא מסוגלים לתת כל כך הרבה אהבה, לא במידה שאנו זקוקות לה, מבינה אותך ממש כי הרגשתי גם ככה, ואין ברירה אלא לאהוב ולחזק את עצמנו בעיקר מאשר להתבסס על 'אישורי אהבה וערך' מאחרים כמו-חברות, אמא ואפילו הבעל... זה כואב לי גם הנקודה, וכואבת יחד איתך, אבל אין לי פתרון אחר.... 😢

הרבה נשים לא זוכרות עד כמה הריון זה קשה.

במיוחד בדור הקודם כשהרבה פחות היתה לגיטימציה להתלונן או להרשות לעצמך להיות חלשה ולהוריד הילוך..

ככה שבתפיסה של אמא שלך הריון זה אולי חלק נורמלי מהחיים ולכן היא לא מתגייסת אליו אבל לידה זה משהו מטלטל ולכן שם היא מתגייסת..

ומוסיפה, יכול להיות שהיא באמת לא חוותה הריון קשה ולא הבינה עד כמה את משוועת לעזרה.
אני רואה הרבה בסביבה שמתגייסים אחרי לידה, וחושבת לעצמי - בהריון הייתי צריכה את זה הרבה יותר...
'מקובל' לסייע לנשים אחרי לידה, ולנשים בהריון - הרבה פחות. ב"ה יש הרבה נשים שעוברות הריונות, והם לא כ"כ קשים, ככה שיותר קשה להבין את מי שכן.

אני בחודש תשיעי לגמרי לא מתפקדת.
ואחרי הלידה יחסית מהר חוזרת לעצמי..

ותמיד מצחיק אותי שאחרי הלידה כולם מביאים אוכל ובחודש לפני כשאני באמת לא מצליחה כלום אף אחד לא עיזר.

אבל למדתי:
בלידות האחרונות אני ממלאת את המקפיא בחודש שמיני ומשתמשת בזה בלי להתקמצן בחודש התשיעי כשקשה לי

בהריון הרבה הרבה הרבה יותר קשה לי מאחרי לידה

מבחינתי כל עוד אין כובד/בחילות/הקאות/חולשה של הריון = הכל מתגמד

 

אמא שלי גם עברה הריונות קשים 

אבל זה מנטאליות של לא משנה מה , את תמיד צריכה לשדר שהכל טוב ולעשות בעצמך

והקטע אצלה אחרי לידה פשוט כולם רוצים להיות ולראות את התינוק החדש , מתלהבים מזה 

אבל לא באמת רואים אותך

גם כשאני לא מרגישה טוב זה תמיד בגישה של לגמד את זה ולקמט את זה 

אף פעם לא נתנה לי מקום לתחושות שלי 

 

וזה כואב

אמא לא חייבת לנו כלום


מספיק שהיא ילדה אותך, הניקה אותך, קמה אלייך בלילות, הרגיעה , חיבקה, הלבישה, קילחה, ניגבה ת'דמעות, קנתה לך בגדים בכל שנה ובכל עונה, באה לאספות הורים שלך וכו'וכו'... אין לזה סוף
בנוסף לכל זה, כשאת כבר גדולה, עצמאית ואחראית, היא באה אלייך לעזור לך אחרי לידה ... אמא שלך כבר לא בת 20, אל תשכחי... יכול מאוד להיות שהיא לא הבינה עד כמה קשה ההריון שלך. לפעמים כשמסבירים זה לא באמץ נתפס, כי הי חוותה הריונות אחרת, ולה ברור שאחרי לידה זו התקופה הכי קשה (תכלס, אני עברתי הריונות קשים, במיוחד תשיעי בקושי תפקדתי, וברור לי שאם אבחר עזרה זה אחרי הלידה).

אז חיבוק על החוויה המאכזבת, אבל תנסי להכנס לראש שלה. נראה לך שהיא תבוא לעזור רק כדי להראות אמא מוצלחת? נשמע לי מוגזם

אז לא ראתה צורך לעזור בהריון, למרות שסבלתי ואמרתי את זה.
אולי ככה גם אמא שלך מרגישה, שהעזרה נצרכת יותר אחרי הלידה.

ראשית אציין שזה שאמי נפטרה כנראה משנה את הגישה שלי לנושא.

אני עברתי עם 2 ההורים של תהליך של השלמה, סביב גיל 20. קבלה מוחלטת של מי שהם, כבני אדם עם חסרונות ויתרונות. שחררתי כעס, אשמה, ציפיות...
זה תהליך כואב, אבל חשוב בעייני.
מנקודה זו והלאה שמחתי לקבל כל מה שהם יכולים לתת, ושחררתי את היתר.
זה דורש עבודה, ועוד קורה לי לפעמים שאני מתבאסת קצת מאבא שלי, אבל ממש עובדת על לשחרר.

דבר נוסף שחשוב הוא לבקש.
אמרת שהיא עזרה כשביקשת, אבל לא מ"יוזמתה". זו לא ציפייה ריאלית בעייני. נכון יש אמהות שיעזרו בלי שתבקשי, שבמבט מבינות הכל (שלי הייתה כזאת), אבל לא כולן כאלה. יחד עם זאת זה לא אומר שהיא לא שמחה לעזור. היא צריכה הכוונה כנראה.
בקשה שלא נאמרה היא בגדר משאלת לב....


מאחלת לך הרבה שנים של הנאה מהורייך.
עשי מאמץ לגדול בקשר שלכם ולקחת ממנו את המירב.
הם לא יהיו שם לתמיד...

אם כן איזה יופי! תשמחי!
היא יודעת בכלל שאת מעדיפה עזרה בהריון ולא אחרי לידה? הרבה נשים חושבות שאחרי הלידה צריך הרבה יותר עזרה מאדר לפניה. ומן הסתם היא לא יכולה לעזור לך תשע חודשים, מאד הגיוני שהיא בוחרת לעזור לך אחרי הלידה.
ויש אימהות שלא רוצות או מסוגלות לעזור בכלל.
סליחה אם אני לא מאד אמפטית אבל באמת תשמחי בעזרה שלה. לא ברור לי ממה נפגעת כל כך

ולא מתחשבנים.

שזה פשוט יותר מקובל להגיע לבית ש"ח יולדת מאשר הריונית. זה ידוע ומקובל שקשה לאישה אחרי לידה ובאים לעזור, וברור שאמא שלך רוצה להיות האחת שעושה את זה.

בהריון, זה פחות מדובר, פחות מקובל. יש נשים שעוברות הריונות יחסית קלילים ויש האלה שפחות. עדיין מצפים מאישה בהריון לתפקד.
אם צריך עזרה במהלך התקופה לפני לידה - ממליצה פשוט לבקש. כי אחרת - אף אחד לא יבין באמת כמה קשה לך. במיוחד אם היו לך בעבר הריונות יחסית קלים והפעם זה שונה.

אמא שלך עוזרת לך אחרי לידה- מדהים בעיניי!!
וזה המון המון המון
תוקירי לה תודה.
זה ממש לא משנה אם פחות עזרה בהריון או לא, היא לא חייבת כלום. וזה שהיא עכשיו מגויסת לקראתך זה ממש לא מובן מאליו

ואין לי מושג!

שיהיה בבריאות ובקלות!!

חיבוק מאמוש

יש כאן כמה שיוכלו מן הסתם קצת לעזור..

רק תצייני באיזה יום של המחזור עשית את הבדיקות

והאסטרדיול תקינים מאוד. הlh גם נראה לי תקין אבל פחות מבינה בזה. ובfsh בכלל אינלי מושג😅

עד כמה שידוע לי כתמים לפני המחזור יכול להיות בעיה של ירידה לא צקינה של אסטרוגן בסוף החודש.. ובשביל לדעת את זה צריך לעשות פרופיל הורמונלי בחלק השני של החודש...

לפני קצת יותר משנה הפסקתי את השימוש בגלולות ובמשך כמה מחזורים היו לי כמה ימים של כתמים קודם.
הכל באמת היה ב״ה תקין. חייבת לציין שדיקור עזר לזה לעבור..

גם אצלנו ככה

זה ממש מעניין
וטבעי להימשך לאור, במיוחד כשחשוך
גם מבוגרים ככה.

אותי זה לא מדאיג.
בחדר כיוונתי את המנורה לקיר כדי שהאור יחזור מפוזר יותר והמבט יהיה על קיר מואר ולא ישר לנורה.

אל תנסי להיות גיבורה כמוני.

אבל כשעבדתי במחלקה כן היו תרופות נגד בחילות בהוראת רופא. זה אמור להיות אוטומטית..

אישית הייתי צריכה משככי כאבים יותר אחרי הלידה מאשר הקיסרי
אבל לקחץ מה שמציעים
ולבקש אופטלגין (אם לא מציעים מעצמם)
אפשר לקחת אותו במקביל לאקמול ונורופן.

זה כואב ושורף, בהתחלה ממש,
אבל זה ממש מזרז את ההחלמה.

לחשוב על הנס, ולא על הבאסה.
לא להתקמצן על משככי כאבים. זה לא הזמן להיות גיבורה.
לא לנסות לעשות הכל. זו לא חכמה.
לשים פד יבש על מקום הצלקת שיספוג את הנוזלים והמקום ישאר יבש.

אבל הכי, ללכת!
זה מה שעולה לי עכשיו.

איזה גיבורה ראת!

את החתך, אני לקחתי את זה כהמלצה והתחיל לי זיהום, לקח למקום זמן להחלים. קחי את זה כחובה, לפחות שבע פעמים ביום, החלמה מהירה♥️

מבחינת הנקה - כדאי לנסות להניק בשכיבה
או לסדר יפה כריות ולהניק בתנוחת פוטבול

הרגשתי כאילו משפריצה מים..
הכי טוב לשטוף את הצלקת במים וסבון
ללכת כמה שיותר
ולקחת משככי כאבים בלי הפסקה... לא לחכות לכאב!!!
ובכלל, כל ההמלצות שצוות רפואי אומר לך קחי ברצינות... זה ממש חשוב להחלמה טובה שתעזור לך בהמשך! (נגיד לא להרים דברים כבדים..)
מזל טוב ענק❤❤
באמת שהעיקר זה תינוק בריא ושלם...
חיבוק גדול (בכל זאת זה חלום שמתנפץ..)
והחלמה מהירה! קחי את הזמן.... זה לוקח זמן....

כמה זמן את אחרי?
אם יש לך כח תניקי... אם אין אז תשתדלי לשאוב לפחות כל שלוש שעות, 10 דק בכל פעם...
זה זמן משמעותי ליצירת משק החלב ולכן כדאי להשתדל על זה... אם אין לך כח ללכת לשאוב, אצלי האחיות היו ממש מתוקות והציעו להביא את המשאבה אלי.. תבדקי אם זאת אפשרות..

ומכירה מלא שממש עזר להם לקיסרי..
אז אל תתבאסי
בעז"ה יעזור לך🤍
ואגב, גם אם לא,
יש לו עוד מלא שימושים
והוא ממש יעיל, בטח עם תינוק בבית!
סתם דוגמה טריה מהשבוע..לבת שלי פתאום נהיה תפרחת חיתולים די רצינית, ממש אדום וזה.. שמעתי שזה יכול לעזור, אז שפכתי קצת מהספריי הגדול לספריי קטן כזה וריססתי לה.
אחרי יומיים -שלושה נעלם לגמרי!! וזה הרבה יותר נוח ובריא מלמרוח מלא משחות..

ואלופירסט מרטיב אותה
זה יותר טוב לתפרים של לידה רגילה לא קיסרי

אם את מרגישה וחושבת שזאת היתה הדרך הכי נכונה לכם ללידה ולא מבואסת ומאוכזבת מעצמך ומהמציאות תתאוששי הרבה יותר בקלות..

חוץ מזה, הליכות, לישר את הגב, להשתעל למרות שכואב ובכלליות לנסות באמת לזוז כמה שיותר..

חיבוק!!

לשטוף הרבה ולייבש את הצלקת

אז שמישו יזכיר לך .
קניתי רק שבוע אחרי ואז לא ככ הייתי צריכה.
לי אישית היה גיהנום לצחוק אז אל תנסי
ומלא אמבטיות. אבל בסיום לייבש ממש טוב.
מזלל טובבב. ! את גיבורה אמיתית !

לק"י

אז יש גם כאלה.
וכמו שאמרו, לקום וללכת למרות הכאב.

החלמה מהירה והרבה נחת מהפיצקי/ת!!

כי כאב לי רק בשינוי תנוחות- משכיבה לעמידה והפוך, או כשצחקתי וכו... לעבור מתנוחה לתנוחה ממש בהדרגתיות, אחרת זה ממש כואב, לשטוף כמה שיותר את אזור הניתוח.
הנקתי כרגיל, מיד כשהגעתי למחלקה, לא הרגשתי שינוי מלידות אחרות... קמתי להניק אפילו בלילה, כי אני לא נותנת מטרנה...לא ממליצה לעשות את זה.

ואני באמת מאמינה שהכל בראש, שמחתי שנולדה תינוקת בריאה ושלמה , ושב"ה הכל עבר בשלום, והתמקדתי בטיפול בתינוקת, בהנקה וכו...
בהצלחה

שני טיפים עיקריים-
1. משככי כאבים מסביב לשעון. זה לא הזמן למשחקי גבורה. כמה שפחות יכאב יותר תזוזי ויותר תחלימי.
2. ללכת. זה המקום לגבורה. זה קשה. זה כואב. ללכת.
חוץ מזה- לישון ולשכב כשהמיטה קצת בשיפוע. כמו חצי ישיבה. פחות דרך לקום. פחות גזים כלואים. נר גליצרין יכול לשחרר גזים שנכלאים בגוף ובבטן. וגם ללכת משחרר אותם. לשתות מבקבוק עם פיית ספורט שאפשר בשכיבה.
לגבי הנקה. להניק רגיל. אפשר לבקש עזרה למצוא תנוחה שנוחה לך. אני הסתדרתי עם הרגילה פשוט לא הצמדתי לצלקת. הסתדר איכשהו. אבל יש עוד תנוחות. אפשר להעזר בכרית.
אישית לא עשיתי לצלקת משהו מיוחד. סיבנתי אם התקלחתי וייבשתי טוב.
תרגישי טוב יקרה! ואל תתייאשי. כמה שכואב תוך כמה ימים זה משתפר ממש כמו נס.

הפירורים גרמו לי להשתעל. ראיתי כוכבים...

אמרו כבר הכל- משככי כאבים, הליכות.

לגבי משככי הכאבים, הטעות שלי היתה שחיכיתי עד שההשפעה הסתיימה לפני שלקחתי את הבא אחריו. לא ממליצה לנסות.

אחרי לידה אני בלחץ -אל תצחיקו אותי!
ולהשתעל... זה נורא! לא ילדתי בקיסרי, אבל גם בלידה רגילה זה אמל'ה ואבלה!

רק לעודד שזה עבר לי כשסיימתי להניק...

מקווה לא לסיים קרחת

שנה ו4 חודשים וזה באמת היה סיוט.
אבל נשארה כמות לא רעה... ועכשיו אני כבר חייבת להסתפר
אז יש תקווה.
אולי יש ויטמינים שאפשר לקחת, נשמע מהאחרות

אם הייתי יודעת הייתי מחכה...
עכשיו אני עם ממש קצר

את לא באמת תתקרחי.
אולי לשאול את הרופא אם צריך לקחת ויטמינים? אני בזמנו נראלי בדקתי b12 (אבל לא היה חסר)

פתרון, תגלי אם תמצאי

אני אחרי לידות תורמת את השיער, וככה זה לפחות פחות ארוך

אחרי לידה קודם גם היה לי אבל לא בכזאת כמות
הבנתי שזה נובע גם מלחץ נפשי ואני באמת בלחץ +סרזט + אחרי לידה מפחדת כבר לחפוף כל הבית כל הזמן שיער לכל מקום זה מגיע כולל לאוכל...

בהריון יש פחות נשירה וצמיחה מוגברת של השיער בגוף
ולכן גם אחרי הלידה נראה שהנשירה מאוד מסיבית כי יש יותר שיער בעקבות ההריון.

או לממש כמעט כולן.
חשוב להמשיך לקחת פרנטל, בעיקר כי את מניקה. זה יכול לעזור ויכול לא לעזור.
הפתרון האמיתי? זמן.

מסיכה לשיער של ערוגות. אפשר לקנות בניצת הדובדבן. גם הפסיק לי את הנשירה וגם עיבה לי את השיער ממש ועשה אותו בריא כמו שהוא לא היה הרבה זמן.. ושמעתי על עוד הרבה שעזר להן. ממליצה ממש

לי עזר קצת שמן זית על השיער
למרוח בנדיבות, ללכת כמה שעות ולשטוף.
אם את עושה את זה חשוב לשים שמפו, הרבה, ישר על השמן ולא להרטיב תחילה, ולעשות שתי שטיפות עם שמפו

קבוע שלושה חודשים אחרי לידה זה מתחיל...
הקטע המוזר שזה עושה לי כאבים בשיער, המטפחת כאילו מכאיבה לי עוד יותר, ןאם הקוקו מתוח , אז בכלל... ברגע שאני יכולה אני מפזרת הכל כמה שיותר משוחרר...

.
עזר לי :לא להשתמש במרכך
שמן קוקוס על הקצוות ולהסתרק לפני/ אחרי מקלחת
מסכה לשיער עם רוזמרין/ שמן ארגן עם כמה טיפות של רוזמרין לעסות בקרקפת לפני החפיפה

זה כל כך מאכזב
ובטח גם מרגיש לא 'פייר' כזה..
אחרי ניתוח, מחכה לטבילה, סופרת במשך שבוע ופתאום..
זה ניסיון מטורף.. הלוואי שיפסק מהר ותוכלי לספור מחדש ולטבול בלי שום עיכובים נוספים..

אחרי כל הציפיה והמתח שעולה ועוד יום ועוד יום שעובר נקי...
חיבוק ענק ❤❤❤

כמה קשה ! נשמה !!!
חיבוק יקרה !

ליבי יוצא אלייך😔💕

קרה גם לי .. (אחרי לידה רגילה)

קרה לי גם אבל במקווה לפני שבלתי, אחרי סיימתי להתארגן.

ממש ממש קשה!! תתפנקי ובעז"ה תתחזקו מזה!
איתך בכאב♡♡♡

אבל בכללי בדיקת הריון מומלץ עם השתן הראשון
במיוחד אם זה לפני האיחור...

בשתי ההריונות הראשונים עשיתי יומיים לפני איחור ובערב של 'תשובה כנה' ויצא חיובי
יצא לך שעשית לפני איחור יצא לך שלילי ובסוף היה חיובי?

יומיים אחרי זה בבוקר יצא פס חלש (יומיים לפני האיחור)

כי בכללי אני לא עושה לפני איחור..🙃

אפילו אלה שמתימרות שכן.
ובטח לא בערב
אם זה לא אחרי איחור תבדקי רק בשתן ראשון של הבוקר
זה קשה, אבל הכי מומלץ לחכות לאיחור ולבדוק בשתן ראשון של הבוקר
וגם אז עד שלא מגיעה ווסת יש סיכוי שהיה ביוץ מאוחר

בשתי ההריונות הראשונים עשיתי יומיים לפני איחור ובערב של 'תשובה כנה' ויצא חיובי
יצא לך שעשית לפני איחור יצא לך שלילי ובסוף היה חיובי?

וכל בדיקה מזהה מערך אחר אז לא יודעת
אם את ממש במתח ולא רוצה לחכות ל14 יום מהביוץ הכי טוב לבקש בדיקת דם או לפחות לעשות בדיקה בשתן ראשון בבוקר

וגם- ביוץ זה לא המדד היחיד, יש גם שאלה מתי התרחשה ההפריה (יש טווח מסוים שזה אפשרי אבל הפרש של כמה ימים)

הרבה פעמים יוצא חיובי אחרי בדיקה שלילית, הכל תלוי מתי היתה הבדיקה הראשונה