פורום הריון ולידה (עמוד 1682)

כמה את עוברת בשביל להביא ילד לעולם..
תמשיכי לשמור על עצמך ולנוח מתי שאת רק יכולה
הלוואי וההקאות האלו ייעלמו לך כמה שיותר מהר❤️

תודה!

אין מדליה מספיקה לאישה שנכנסת להיריון כזה.
את פשוט גיבורה ברמות שקשה לי להבין...

תהיי חזקה!

רק עכשיו אני מבינה את המרווחים בין הריונותת..
בכלל שאני עוד צעירה, אז בכלל אני יכולה לקחת שנתיים שלוש בין ילד לילד.. במקום זה - כולה 8-9 חודשים..
אין, כבר מעכשיו אני חושבת ומתכננת את ההתקן שאני הולכת לשים אחרי הלידה ! 

אוטוטו את מסיימת שליש ראשון ומקווה ממש שתהיה הקלה!

חיבוק חזק
מחזקת אותך❤️

את נלחמת כל יום בזה כדי להביא את הנשמה הזאת לעולם ואת צריכה להיות סופר גאה בעצמך!! גאנקפוד או לא את מהממת!!

אני גם כמוך. לא הריון ראשון שלי בכלל. וככה כל הריון. שבוע 9. עם זופרן. וכבר ירדתי 3 קילו.
היום פגשתי את האחות ליווי הריון המדהימה שכל כך הבינה אותי! עברה את זה בעצמה.
אמרה שרק מי שחווה את זה יכולה להבין.
להתעלם מתגובות הסביבה שמחלישות. ואף מתגובות דל אנשי צוות שפשוט לא מבינים.
חזרתי עם קצת כח מהפגישה איתה.
חיבוק גדול!
אחוות לוחמות

יש קבוצת תמיכה מכילה ומדהימה! גיליתי אותה בשבוע 30 וסוף סוף הרגשתי שאני לא עוברת את הסיוט הזה לבד.
לפותחת: חיבוק ענקי (אולי מרחוק? כשחיבקו אותי בהריון זה עוד יותר גרם לי לרצות להקיא מרגישות לריחות) ותזכרי את המוטו שלנו- יום שעובר לא חוזר! את לביאה, גיבורה ואמיצה ובשניה שהקטנצ'יק יהיה בחוץ, הכל ייעלם!

אבל תודה ♥
כן, חיבוקים זה פחות באופציה, אבל תודה!
כן, כיף להיות ב11+1 ! 

בהריון של הגדולה היה לי היפראמזיס, וזה פשוט נורא..
ואפאחד לא מבין..
ורק כל הזמן מזכירים לך שהריון זה לא מחלה, ומה את מגזימה.
אז סורי. אצלי כן

אוסף של מחלות..
רק מי שחווה מבינה..
משגע אותי שהרופאים הגברים מציעים מיליון המלצות - אבל לא מבינים מה אני חווה.
והרופאה האישה שקיבלה אותי במיון - הייתה רווקה (היא דתיה, בגלל זה ידעתי..) וגם היא נתנה את אותן המלצות 'מפגרות'. 

אני גם הייתי בסיוט הזה. לא יכולה להיזכר בזה. זו התקופה הכי קשה בחיים. באמת. (כבר שני הריונות בלעה"ר, לא מבינה איך עשיתי את זה).

זה ארגון חרדי, קוראים לו אם הדרך. יש לי את המספר שלהם אם מישהי רוצה.

שןרדת!
האמת בשיפור, חזרתי לעבודה.. 
למרות שבבית אני שבר כלי.. אז לא יודעת כמה זה שווה..
נראה כמה זמן אשרוד ככה
 

תרגישי טוב ❤❤

ואם עוזר זה שברחוב ראובן גם בכיף אתן אינפורמציה.

המקווה הפרטי ברחוב קרן היסוד אם אני לא טועה.

ראובן רחוק לי, אבל תודה רבה!

רשמת לעצמך?

אמורים לעשות בסוף העונה, לפני השקיעה.

כלומר שהעונה של היום נגמרת..

 

לא?

עד לפני השקיעה זה עונת יום
ומאחרי השקיעה זו עונת לילה

בעונת לילה בודקים אחרי השקיעה
בעונת יום בודקים עד השקיעה

ממה שאני יודעת. מקווה שאני לא טועה
במידה וכן אשמח אם יתקנו אותי

על עונת יום עושים בדיקה אחרי השקיעה כשהעונה נגמרה.. את מתבלבלת עם מתי לעשות בדיקה בספירת 7 נקיין

וי''א מלכתחילה לעשות בדיקה דווקא בעונה ולא כשמסיימים (שו''ע)
אז המקורית לא טעתה בכלל
@המקורית

טיפה משעמם לי בחיים?
מה זה משעמם, באיזה תחום זה פוגש אותך?
זה חיי חברה וקהילה? מקום עבודה?
משו ביחסים עם הבעל או ההתנהלות עם הילדים?

חי חברה וקהילה - כן

מקום עבודה - כן

מה את אומרת?  

בינך ובין בעלך והילדים, ובינך מול עצמך
אני לא הייתי ממהרת לעבור דירה ולעקור ילדים מהמקום המוכר, 'רק' מתחושת שעמום שלי. זה לא נכון להם ולך ואפילו במחילה, אגואיסטי. אבל לא ממקום רע. מי שלא מחוברת לבעלה ומוצאת משמעות בזוגיות ובמשפחה ובקשר שלה עם עצמה, תלך לאיבוד בכל מקום ושום דבר לא ימלא אותה.
אני מאמינה בגישה שאומרת שמנוע ההגשמה והעניין הכי גדול שלנו מגיע מהעולם הפנימי שלנו, שבא לידי ביטוי בתחביבים ועשייה שממלאים אותנו ופחות בדברים שמגיעים מבחוץ, רק שהרבה מאיתנו לא מחוברים אליו.
אחרי זה משליכים מהעולם הפנימי שלנו החוצה ונהנים יותר גם מהזוגיות והאמהות והילדים וכל השאר ומוצאים בהם משמעות.. הרבה עבודה

ב"ה בזוגיות הכל טוב, אני מאמינה שצריך גם חברה בחיים בנוסף לבעלי...( לא הבנתי מאיפה הסקת את זה   )

 

וכן מסכימה איתך בנוגע לזה שהכל מהעולם הפנימי ותחביבים ועשיה.... התחברתי, תודה רבה שהגבת

אנסה לנסח מחדש:
לא אמרתי שלא צריכה להיות חברה מלבד הבעל, ממש לא. צריך ואפילו חייב אחרת זה יוצר תלותיות לא בריאה ואני מאוד בעד נפרדות במערכות יחסים.
השאלה היא אם מעבר דירה יבטיח לך חיי חברה עשירים יותר.
לפני מעבר דירה הייתי מנסה לחשוב על עבודה אחרת. אופק תעסוקתי חדש מאפשר גם חברה וגם סיפוק וגם משמעות, השאלה היא האם עבודה אחרת מחייבת מעבר דירה או שאפשר להסתדר עם נסיעות בתור התחלה, כי שוב- נראה לי קשה לילדים.
(ובמאמר מוסגר: אני זוכרת שכתבת פה כמה פעמים על פערים וקשיים בינך לבין בעלך בכל מיני דברים, ולכן גם אמרתי בהתחלה שתבדקי מה קורה בבית פנימה. כי אם מערכת היחסים עם הבעל לא יציבה, ואין תחומי עניין אחרים, זה בהחלט יכול לגרום לתחושה של שעמום וחוסר משמעות)
מקווה שהובנתי יותר עכשיו

לגבי חיפוש עבודה - לוקחת את העצה שלך, אנסה כשיסתדר לי בעזרת השם

ושמחתי לקרוא שכתבת שאין צורך לעבור דירה, ככה גם אני חושבת וחיזקת את דעתי בענין מודה לך על זה

(לגבי המאמר מוסגר - דברים משתנים בחיים וב"ה עכשיו מעולה לכולם יש עליות וירידות אני מאמינה)

גם לנו הייתה פעם מחשבה לעבור למקום עם קהילה.
אני גרה בעיר גדולה ואין פה בכלל אזורים כאלה
אבל השיקול להשאר בסוף היה בגלל עבודה של בעלי...
וגם בגלל שמשפחה שלו כאן...
אז אם יש לך את האופציה לעבור למקום עם יותר קהילה של אמהות צעירות תשקלו את זה עם בעלך, כי בסוף זה שמחת חיים שלך.🙂
ואם לא, תראי איפה את כן יכולה להכניס קצת חיי חברה..
נראה לי רוב הבדידות שמרגישים זה באמת משעמום,כמו הגדרת
שטת מרגישה במירוץ של החיים בית עבודה...
כשיש משהו בחיים שנותן ערך זה מפיג את השיעמום
אולי להרשם לאיזה חוג התעמלות, ככה גם להכיר בנות וגם להזיז קצת את הגוף זה תמיד טוב..
להזמין לימי הולדת חברים שלך/ של בעלך , לארח לשבתות.
אנחנו משפחה מלווה של שתי חיילות שעברו תהליך גיור מהצבא.והן באות אלינו לשבתות..לא לכולם מתאים כי זה קצת אחריות, אבל זה ממש מספק ונותן ערך.
מרגישה כאילו קיבלתי 2 בנות גדולות שכמו חברות.
ללא ספק קשרים חברתיים דורשים השקעה, אבל בסוף זה גם מספק

אף פעם לא חשבתי לעבור דירה. אוהבים את המקום שחיים בו.
אם משעמם מחפשים תחביבים חדשים ותחומים חדשים לגדול בהם וזה בהחלט יכול להיות מעבר מקום עבודה.
אם יש סיפוק בעבודה אבל זה לא מספיק איזה כיף יש פנאי לתחביבים.
אם רע בעבודה אז מחפשים אחרת.
אפשר ללמוד משהו נוסף ולהתפתח.
לא בטוחה איך מעבר דירה קשור לענין. אם יש דירה טובה מקומות לימוד טובים אין בעיות עם שכנים- אומרים תודה לה ולא זזים משם

ממה שאני מכירה מעצמי..

יש רגעים כאלה של שעמום וריקנות.. ואני מרגישה שאולי במקום אחר- יקרה משו ויהיה מעניין .... אולי אם הייתי בוחרת בחירות אחרות בחיים אז הייתי חיה יותר טוב ושמח... כאילו יש איזה חיים שמחכים לי במקום אחר ואני מפספסת אותם...

 

אז התחברתי להרגשה שלך

אני מתחזקת מלחשוב על זה בצורה שונה- אם מתאים לך את יכולה לנסות

אני מנסה להבין מה בעצם חסר לי. 

תנסי לדמיין אותך גרה במקום אחר.

מה קורה שם?

מה את עושה בבוקר?

אחרי צהרים ?

ערב?..

איך את מרגישה שם?

אם בא לך להשקיע בזה את יכולה לקחת זמן ולכתוב לעצמך.. איך יום בחייך נראה.

הרצון שלך רוצה משהו אחר.. וזה מעולה! ובסדר גמור... הרצון שלך רוצה לכוון אותך..

 

אז עצם זה שכתבת.. את תראי כבר שתביני יותר מה את רוצה

ואיך אפשר לחיות את זה.

לאו דווקא במקום אחר.

כי העיקר זה הסיפור הפנימי- מה קורה אצלך בפנים.

ולא איפה את גרה וכמה חברות יש לך..

 

לדג' ברצון אני כותבת- 

בערב אחרי שהילדים ישנים, אני יוצאת להליכה עם חברות בכביש מסביב לישוב . מוציאה מרץ... ומשתפת אותן איך היה לי היום.. חוזרת הביתה עם שמחה ומרץ לנקות

סתם דוגמא... ואז אני מבינה וואי אני רוצה את השיתוף, את החברות, את ההליכה.. אז גם אם אני לא גרה בישוב, אולי יש מקום אחר להליכה, אולי אני יכולה לדבר עם חברה מפעם בטלפון.. ליצור מציאות פנימית שמתאימה לי.

 

בהצלחה 

 

לא הגעתי עדין לעצה נכונה עבורי 

היום ישבתי במתח מול הביקה הביתית והרגיש לי ממש כמו הריון

1. חולמת על לידה במים נראה מה יהיה

2. לא מתכננת לצאת אבל מורידה בהדרגה החל מהשבוע....

3. יש מסיבה לגדולה, יש עוד מלא קניות מתוכננות. צריכה לסיים כמה דוחות ועניינים של העבודה...

4. שאני אהיה חיובית לקורונה... שאימא שלי לא תוכל להגיע איתי. 

5. לידה חמישית

1. יש לכן תוכנית לידה? לא כל כך אבל כן באלי בלי אפידורל על 6 או על המשענת של המיטה

2. מתי יוצאות לחל"ד, סטודנטית אז ממש אין לי חופש....

3. מה מתכננות לחודש הקרוב? להספיק כמה שיותר מבחנים לפני הלידה 🙈 ולנסות לנצל את הזמן הזוגי שעוד נשאר לנו ולארגן כמה שיותר דברים שנספיק בשביל התינוקי

4. מה הכי מלחיץ במחשבה על הלידה? תאמת בעיקר האחרי אבל גם ממש לא באלי קרעים, במחשבה שניה גם הלהיות פתאום שוב אסורים מלחיץ אותי..

5. איזו לידה זאת שלכן? ראשונה בעז"ה

 ומשום מה אני רוצה לענות גם בשירשור של העשיריות אני ממש בנחת... (למרות שלפי התחזית של בעלי זה לא יקרה, הוא כבר בכוננות לידה) 

 

מעניין אם תהיי בעשיריות...

אני בתשיעי

יש לי תכנונים ממש חשובים עד 40+1....

כל כך בלחץ אם היא תיוולד לפני.

ותכננתי הכול ככה כי אני תמיד מאחרת....

ופתאום יש לי תחושה שהפעם זה לא יהיה..

 

תתפללי על זה. ותזכרי ששום תוכנית שבעולם לא שוות ערך לירידה של נשמה חדשה❤❤

מתנה מדהימה.

תמיד מרחמת על הגברים שלא חווים את החווויה המיוחדת של ללדת תינוק ולהיות אימא....

אבל גם להיות בהריון אני נורא אוהבת.

ואני ממש מתגעגעת לזה כבר מעכשיו...

מצידי בכיך עוד 3 חודשים...

למרות שכבר ב"ה לא ישנה ואין תנוחה נורמלית והבטן כבר מגיעה 5 דקות לפני.

וכבר אףחד לא מאמין לי שיש לי עוד חודש בעולם הזה... 

1.מתפללת ללידה רגועה וזורמת כמו הלידה הקודמת, עם המון זמן של צירים להתכונן ולהכין הכל בבית...
2.אין לי חלד, סטודנטית עם שני ילדודים שאחד לא במסגרת ואת השני לא נראלי נחזיר למסגרת אחרי הבידוד הזה...אבל בשבוע 39+1 יש לי מבחן ואחריו מתכננת להרפות ולא ללמוד לבא, רק למועדי ב
3.לימודים ילדים בית ובעז"ה להספיק גם להתכונן ללידה גם טכנית אבל בעיקר רגשית..
4.האמת שלהגיע עם קורונה ללידה
5.לידה שלישית

אבל יש עוד זמן
אני בקושי בתחילת שמיני (ברוך ה) 🥴

בהריון ראשון באמת כל שבוע מורגש אבל בסוף הסבלנות משתלמת❤

1. אין תכנית... מקווה להיות רגועה וחזקה. לעבור את זה הכי בטוב שאפשר... מקווה לא להזדקק להתערבויות נשום סוג.

2. יצאתי ביום ראשון... הייתי חייבת לנשום.

3. לנוח, להתארגן, לגמור פרויקטים שנתקעו, להבחן במבחני סוף סמסטר מה שאספיק, לעבור טסט

4. אין מלחיץ. אולי חס ושלום שיקרה לתינוקי או לי משהו. אבל לא חושבים על זה

5. ראשונהההההה

כי אם כן זה אמור להסתדר עם הזמן.
מה שאני עשיתי באותו מצב:
הנקתי כל הזמן. אחרי כל הפסקה של גרפס/טיטול אם ההנקה היתה פחות מ10 דקות אז מניקה שוב. אם התינוקת נרדמה מהר, מניחה אותה/מחליפה טיטול כדי שתתעורר ותאכל שוב.
זה היה שבועיים מתישים מאוד שבאמת רק הנקתי לאורך כל היופ כמעט בלי הפסקה. וב״ה היא עלתה במשקל ועכשיו גם התחילה לינוק בצורה רציפה ופתחה יותר מרווחים

עושה הרבה פעמים כמעט כל ארוחה אבל לא אחרי הרבה זמן מההתחלה ואז עד שעושה .ועד שיוצא הגרעפס..ועד ש...ואז הכל מתבלגן...ומרגישה שככה לא אוכלת מספיק

אחרי שעושה את צרכיה, היא חוזרת לינוק הנקה סדירה ורציפה? אם כן, זה ממש סביר.
פעולת ההנקה באמת מניעה את מערכת העיכול ומעודדת שחרור גזים ויציאות. זה נפוץ שעושים תוך כדי/בעקבות הנקה.

יש כמובן פעמים שיונקת בנחת וברוגע כמובן

אבל הרבה פעמים דם אחר כך עד שחוזרת לינוד אז יונקת לא הרבה
או ששוב צץ משהו
לא יודעת למה

חושבת אולי הזרימה שלי מהירה קצת או שמשהו בחלב שלי דליל מדי
לא יודעת
הטיטולים ממש מלאים
אבל היא כן רזה יחסית..צריכה להשקל כשנצא מסאגת הבידודים האינסופיים החודש..אבל..

🤣

מפריע לך ה"בא לי"
או שאומר לא על כל דבר?

לי היה שלב שאחד בן שנה וחצי היה צורחחחח לאאא בא לי!!
ובאותו הזמן אחותו בת השנתיים וחצי צורחת לי - אבל באאאא ליייי

אני מעדיפה שלא יבוא להם ויצרחו ואז איכשהווו ה' יתן לי איזה הברקה איך לגרום להם לרצות משהו אחר
מאשר
זאת שבאא להההה
ושום שום הסבר הגיוני מפורט לא משנה את טענת המחץ שק בא לה! אבל בא לה! ובא לה!!!🙄🙄🙄



ובאמת
העצה שלי
זה
לכבות את המנוע
שלך
שזה לא יפעיל אותך
קודם כל כשאנחנו מנטרלים את הערבוב הרגשי ולומדים להגיב במצבי קצה בשכל בלבד ולא בהצפה רגשית
זה רק מועיל וטוב לכולם

אני למדתי את זה מאמהות למלא ילדים -בלגן מריבות צעקות
והן מדברות בקול רגוע
לאט לאט
בכאילו שיוויון נפש
אבל ברור והחלטי

אני מבינה שמאוד רצית עוגיה.
אבל עכשיו אי אפשר יותר.


ולא להתחיל מרדף שידולים, בקשות, הסברים אינסופיים ובעיקר נסיון למצוא את כפתור הווליום האבוד ולהשתיק אותו להסביר ברוגע אבל בהחלטיות.
לומר לו שאנחנו יודעים שהוא יכל להתגבר. ושאמא פה ותשמח לעזור לו. ולתת חיבוק או נשיקה.

וזהו.
ו..כן
הוא ימשיך לצרוח בהתחלה

כשזה ממש עודף אני גם אומרת - אם קשה לך להתגבר כאן אז אתה תלך לחדר לנוח קצת כדי שזה יעזור לך להרגע קצת..ולחזור


תלוי בגיל ובבשלות הנפשית

בעיקר מעבירה מסר ברור ועקבי
משדלת לו שהוא מסוגל ויכל להתגבר ושאני פה לעזור
ולא מתרגשת

הבעיה העיקרית שלנו זה שהוא משועמם.
חוזר מהמטפלת בשעה 14 ומאז עד 19:30 הוא משועמם.
אנחנו מחליפים ומגוונים לו משחקים, אבל בגלל שקפוא לצאת מהבית אנחנו לא יוצאים. וגם יש קורונה אז מעדיפים שלא ללכת לבתים של אחרים.
יוצא מצב שכל הצהרים והערב הוא משועמם, ולי כידוע אין רצון וכוחות לשחק איתו כל הזמן.
אני מנסה להעסיק אותו בדברים שונים, נגיד היום הבאתי לו מכסה של סיר וכפית שיעשה רעש, אבל אחרי 5 דקות הוא כבר זרק על הרצפה והמשיך הלאה- למלא דלי במגנטים מהרצפה.
בקיצור-
רעיונות לתעסוקה בתוך הבית, שאני לא צריכה להיות קשורה אליהם?

אולי כן להפגיש אותו קבוע עם איזו ילדה של שכנה אחת? זה לא כזה נורא מצד הקורונה..
וזה מאוד מאוורר אותם כשיש עוד חברה בבית מדי פעם או כשהולך לשחק אצל מישהי( איתך )

אם לא שייך

ממליצה על-

לפתח לו את הדמיון בבמשחקים

לקנות לו הרבה חיות ודמויות חמודות
מכוניות
מגנטים קוביות
שיבנה בית לחיות
כלי מטבח
גם כלי מטבח שלך- שיבשל בהם קוביות אפילו
בצק!
ציורים

שכנים
לא חייב בול אותו גיל

פשוט מעסיק אותם ממש
ואל תיבהלי להוסיף עוד מישהו.
לרוב זה פשוט מקל

אין לי עצות
לא חושבת שמה מטפלת, אולי מהילדים אצלה...

כולם מאוד דומים

בכללי מאוד מומלץ לקחת אומגה 3. את יכולה לבחור איזה חברה שבא לך

וויטמין די קיים בתוך הפרנטל אבל לא רק בהריון מומלץ לכוולם לקחת ויטמין די בכמות די גבוהה הרבה יותר מהפרנטל

אני כן ממליצה לקחת אומגה 3 וויטמין די אבל אני זוכרת שהמארז הזה סתם יקר. תקני בנפרד מה שנראה לך משתלם (תבררי אם את צריכה אומגה 3 דווקא מהדרין כי זה יותר יקר)

יש הבדל במינון של החומרים.

גם בלי התווית "הריון"
אבל אולי.... אפשר לברר בקלות

יש שם 2 חומרים. ברגיל יש יותר חומר x ובהריון הוא מופחת.

תזמיני בiherb
זול בפער מהמחירים בארץ.

אם קריטי לך...
אני בתחילת ההריון לקחתי פרנטל ואז אמרו לי שהוא לא כשר אז עברתי לאלטמן

שלי, כחילונית, היה לי הכי קל אם היית אומרת לי, אפילו בהודעה מראש - "נשמח מאוד להתארח, אנא קחי בחשבון ש...".

בטוחה שזה יעבור בלי עלבונות מיותרים, זה הכי לגיטימי ופתיחות יכולה לחסוך אי נעימות...

רגישים לנושא מאוד כי מפחדים מאותה אי נעימות ומציעים שתייה בחדפ/כיבוד קנוי בלי כלים

רגישים לנושא מאוד כי מפחדים מאותה אי נעימות ומציעים שתייה בחדפ/כיבוד קנוי בלי כלים.

לא נשמעת לי חילונית...
זה פשוט מגניב אותי לגלות איך אנחנו מתחברות פה לנשים ככ ככ שונות ממנו אפילו בלי לדעת!
כאילו, יש פה חרדיות/חבדניקיות/דתיות מכללללל הסוגים/חילוניות/דתלשיות....

פשוט מקסים...

 

חילונית, קיבוצניקים, צמחונית, סוציאליסטית...
ומאוד אוהבת את הפורום הזה!

לא רק כי הוא המקום הכי טוב להתייעצות, פריקה, תובנות ושאר ירקות,
אלא גם כי הוא נותן לי להרגיש קרובה אליכן, נשים חזקות וחכמות שבחיי היומיום שלי אני לא זוכה לפגוש, וזה גורם לי להרגיש שבסופו של יום כולנו אחד. באמת.
זה קירוב לבבות שאני מוקירה מאוד.

לגמרי! זאת באמת פלטפורמה מדהימה שמאפשרת חיבור מדהים ומיוחד שלא מתאפשר בשום מקום אחר....

זכרתי שאת קיבוצניקית, אבל לא דמיינתי את כל השאר...
באמת המקום הזה מיוחד בזה שהוא מאפשר לכל הרבה נשים שונות להיפגש בקירוב לבבות אמיתי (ובלי סטיגמות על בסיס מראה חיצוני...).

אנחנו עם אחד, וממש כיף שיש לנו הזדמנות להנות ביחד

אני יכולה להיות אמא של חלקכן...

ועדיין נכנסת לפה כל יום..

לא מוותרת...

אתן חלק מחיי....

אני בת 35, וכנראה יותר מבוגרת מהרבה פה... אבל עם ניסיון החיים, העומק, הרגישות והשכל של הבנות פה - הפער לא מורגש!

ממש לא נשמעת ככה!!
ואחמשלי קיבוצניק אז אני יודעת מה זה ..

בפן ההלכתי-

1. שתייהה - אפשר לשתות בחד פעמי או מכלים מפלסטיק. וגם כלים שאינם טבולים,לא אוסרים את השתייה או המאכל (נבדק על ידי מספר פעמים, אני מנוסה בזה מאוד).אין שום בעיה עם שתייה בבית זר. רוב רובם של האנשים לא קונים שתייה ברשות הפלסטינית.
2. אוכל - שוב, חביתה וסלט - הייתי חוששת רק מהשמיטה. אם זה אוכל פרווה זה לא נורא גם אם המזלג חלבי או בשרי (לדעת ספרדים) וגם המחבת. שוב, כלים לא טבולים לא אוסרים את המאכל.

הכי הרבה, אפשר אולי לאכול טוסט. אפשר להזמין פיצה. אפשר פרוסה עם גבנצ או גבינה לבנה. יש מלא אופציות שמותר.
אני עושה את זה אבל רק מחיוב של כיבוד הורים או במקרה לא צפוי שאני נקלעת אליו, לא יודעת אם הייתי מוכנה ללכת בכוונה מראש לבית שבו אתקל בדברים האלה.
הייתי מביאה איתי עוגיות או פירות לילדים.

בפן ההשקפתי - לא הייתי רוצה שהילדים שלי יילכו באופן קבוע לבית שבו לא שומרים תורה ומצוות, אז תני על זה את הדעת אם מתאים לך ללכת לשם שוב ולאן את רוצה שזה יתפתח. השיח שונה, היחס למסכים.. כמה זה משנה לך?

מבררים את ההלכה.
אני יודעת שאצל ספרדים יותר מקלים אז תשאלי..

עם שתיה זה באמת יותר פשוט. (בשתיה חמה למי שמקפידה על מהדרין גם יכול להיות בעייתי, אבל באמת לא נראה לי סביר שיהיה בכלל לא כשר).

 

אבל חביתה? איך את יודעת שכל מה שטוגן במחבת הוא כשר? בלי בשר וחלב?

אוכל מבושל/מטוגן/אפוי במטבח לא כשר זה בהחלט בעייתי.

וגם סלט - אם הירקות לא נקנו במקום עם הכשר, אז גם בלי שמיטה יכולות להיות בעיות של תרומות ומעשרות. ואם יש שם ירק עלים (חסה, כרוב) אז יש גם בעיית תולעים.

 

בקיצור - ברור שצריך להיות זהירים ורגישים להגיד בצורה שלא תעליב. וכן אפשר לשתות או לאכול משהו קנוי עם הכשר (לא מחומם, נגיד עוגיות או עוגה). אבל דברים שממש הוכנו במטבח בהחלט יכולים להיות בעייתיים וכדאי להיזהר (אני הייתי מעדיפה להגיד באופן כללי מאשר לתת פתח לדברים שהיא מכינה ולשאול על כל פרט, נראה לי יותר נעים ככה).

 

לפי מה שהפותחת רשמה, לא מצאתי סיבה להניח שהם מטגנים בשר וחלב באותו מחבת.לדעתי זה ממש נדיר שאנשים שנוהגים כך ישלבו את ילדיהם בגן עם ילדים דתיים
ולגבי הפירות והירקות- זה גם כן יחסית חשש רחוק. רוב האנשים קונים בסופר, וגם חקלאין שמוכרים ליחידים מוכרים גם בסיטונאות אז גם כן שומרים על העניין של מצוות הארץ כי ברוך השם הרוב פה בארץ אוכל כשר
וברור שלא התכוונתי לירק,אולי היה צריך לציין את זה, אצלי זה ברור מאליו ולכן לא כתבתי כנראה.

מכל מקום, אז נגיד חביתה לא.
אבל טוסט אחרי שמוודאים שהטוסטר רק חלבי
ביצה קשה וסלט (אחרי שמוודאים שנקנה בסופר, בלי ירק עלים לא מושגח, נגיד עגבניה מלפפון וגמבה) וקוטג" זו ארוחת ערב זורמת לגמרי
גם פסטה פרווה זה בסדר או אורז עם ירקות או שניצל תירס. בקיצור הבנת, יש לזה פתרונות גם אם תורידי את החביתה

ובאמת מסכימה איתך לגבי זה
גם אני מראש הייתי מעדיפה להימנע ולכן אני באמת עושה כן, מלבד בבית הוריי. אבל מי שבכל זאת רוצה לדעת מה כן ומה לא מבחינת ההלכה - אז זה ממש לא בלתי אפשרי

ישירה אבל נעימה שממש תשמחי להגיע אבל שאתם שומרים כשרות אז אולי שיבואו אליכם.
יש מצב טוב שהיא תגיד שפשוט תדאג לדברים כשרים.
מה גם שרוב הדברים הקנויים כשרים ואפיחו למהדרין
)מניסיון עם המשפחה החילונית שלנו)
ואם זה בכל זאת ירגיש לה מעמסה ענין הכשרות אז באמת שיבואו אליכם או שתדאגי את לנשנושים לילדים של שתיכן

אבל פשוט לא. לא הכלים לא התנור לא המיקרו, אבל לקביעתה זה כן על סמך מה שנראה לה..

בסוף אמרתי לה ישירות והיא דווקא הגיבה ממש יפה!

עזרתן לי מאוד! תודה💖

חד''פ או כוס מכוכית.
והאמת גם ספל לא מזכוכית. זה הכל קר ולא אוכלים בשר בכוסות...

עוגיה? מן הסתם זה יהיה משהו קנוי...מה הבעיה עם זה?

נראה לי הגיוני לשתות מרק עוף בספל

זה באמת מאוד קשה

לידה זה משהו מטלטל לכל המשפחה, כל אחד צריך ללמוד מה המקום שלו מחדש, זה נכון גם לגבי ההורים ובטח לגבי הילדים, רק שהם מביעים את זה בדרך אחרת מאיתנו.

מה עושים?
אם את מרשה לי, קודם כל אל תגידי שהוא מסכן. ב"ה יש לו הורים, נולד לו אח קטן ומתוק וזה מאוד מאוד משמח. זה פשוט שינוי מאוד משמעותי וצריך לעזור לו להתרגל, אבל להגיע ממקום שבטוח בכך שהשינוי הזה הוא טוב ולא הופך אותו למסכן.

מתוך זה ומתוך הבנה שהתינוק כאן בשביל להישאר, אפשר לחשוב מה עושים.

הייתי מחלקת את לשניים- חלק של דיבור וחלק מעשי.

דיבור: משפטים קצרים ופשוטים (בהתאם לרמה שלו) שמסבירים את המצב.
איזה כיף שיש לנו עוד אח במשפחה.
עכשיו אמא מטפלת גם בך וגם בתינוק.
עכשיו אמא נחה כדי שיהיה לה כוח
עכשיו אני מחליפה טיטול ואחרי זה אני באה אליך.

בעצם המטרה היא לשקף לו את המצב במילים שלו "תינוק חדש זה משמח מאוד, אבל זה כן יוצר קושי כי יש עוד מישהו שצריך תשומת לב ואת לא יכולה תמיד לעשות הכל".
את המסר הזה צריך לפשט למשפטים פשוטים ולחזור עליהם.

מעשי: להראות לו אהבה. להחמיא לו על דברים שעושה. לנסות ליזום בעצמך זמנים שאת איתו (אני יודעת שזה קשה, אפילו לא הרבה זמן, אבל כן מיוזמתך לקרוא לו לספר סיפור או לשחק משחק) כדי שהוא לא יצטרך לצעוק בשביל לקבל תשומת לב, אלא שהיא תגיע לפני כן. לערב אותו בטיפול בתינוק - אתה יכול להביא לי את המגבונים? ואז להתפעל בפני התינוק, וואו אתה רואה איזה אח אלוף יש לך שכל כך עוזר?

את רוב מה שכתבת אני משתדלת לעשות, הרגעת אותי שאני בדרך הנכונה.

הלוואי שהוא כבר ירגע!!

אני ממש אשתדל לא לרחם עליו, אבל כל הזמן אני נזכרת איך הוא היה רגוע ומדהים לפני החידה ומתחילה שוב לרחם עליו...

וכל מה שאמרה @סליל. לא יכלתי לכתוב טוב יותר ממנה.

 

אצלי יש הבדל של שנתיים וחצי בין הגדולה לשניה וגם היא חלתה כשבוע וחצי אחרי הלידה, כמה ימים אחרי חזרתי עם הפצפונת הביתה.

היו לה התקפות זעם ובכיות (אני זוכרת שיצאתי איתה לקנות משהו בחנות הקרובה לבית והיא נשכבה שם על הרצפה וצרחה שהיא רוצה את אבא... למזלי כל הנשים שעברו ליד כנראה הכירו את הסיטואציה, כי הן לא ניסו לתת עיצות, גם ככה לא ידעתי מה לעשות עם עצמי)...

 

יכולה להרגיע אותך שהיום אחרי כשנתיים הן חברות טובות מאד (שגם מקנאות יופי אחת בשניה, אבל זה חלק מלהיות בנות ואחיות).

 

 

זה מתיש, מתיש, מתיש ואת לא אמורה להיות כל הזמן סביב זה. 

מה שחשוב מאד זה שיהיה עוד אדם שנותן את תשומת הלב. אל תשכחי שאת יולדת וצריכה גם לחשוב על הכוחות שלך.

אל תתני לזה להשתלט עליך. אני זוכרת שהייתי ממש דומעת מרחמים על הגדולה. במבט לאחור ברור שההורמונים הוסיפו להרגשה.

הרי הגדול לא באמת מסכן. יש לו פשוט רגש ענק שהוא חדש לו והוא לא מצליח להכיל אותו. גם אצלו כל המצב הזה חדש ולא מוכר.

 

לאט לאט דברים יתחילו להרגע. לעיתים לוקח זמן עד שזה מתאזן וכשנמצאים בסיטואציה זה מרגיש כמו נצח ולופ שלא נגמר, רק נשימה עמוקה (עמוקה) ושתדעי שאת האמא הכי מדהימה בעולם!

 

גם אצלי הוא כל היום צורח שהוא רוצה את אבא

וכשבעלי נמצא הוא רוצה רק אותי חחח

כיף לשמוע ממישהי שגם עברה את זה...

הוא חמוד הבכור שלך!

 

מה שהכי הכי חשוב זה לנטרל את נקיפות המצפון. (שמגיעות עם ריבית והצמדה, בכל מקרה כך זה היה אצלי)...

 

את תעשי מה שאת מסוגלת. את התוספות הוא יקבל מאבא שלו ומכל מי שאוהב אותו.

 

אל דאגה, חוסר באהבה ובצומי זה לא.

הוא פשוט אדם קטנטן ומתוק שלומד להתמודד עם רגש חדש ומעצבן...

 

ואני כותבת את זה עכשיו בפרספקטיבה אחרת לאחר תקופה שעברה.

בזמן אמת, זה ממש ממש ממש קשה להכיל את המגבלות שלנו אחרי הלידה ולהפנים שהכל בסדר והתגובה שלו טבעית ביותר.

 

שתהייה עם התינוק וזמן איכות שלך עם הגדול לבדדדדד
לצאת לגינה, ללכת לקיוסק לקנות קרטיב/חטיף, לשחק במשחקים.
זמן איכות! קבוע. להתמיד!

מפחיד אותי שמישהו אחר ישמור עליו...

ואם אני נמצא - זה משגע אותי שיש לי בבית אנשים זרים שאני צריכה לארח אותם ולהיות נחמדה אליהם.

מישהי פחות חיצונית שאת מרגישה יחסית בנוח איתה. ולא לזמן ארוך. תתחילי עם חצי שעה. אפילו רבע שעה. אבל רקקק את והוא.

התקופה הראשונה אחרי הלידה היא קשה תמיד, אז עם ילד חולה שעוד בעצמו די קטן וצריך את אמא, זה באמת נשמע ממש קשה...

בקשר לזה שהוא רוצה שתרימי אותו -
ברור שאין מצב שאת מרימה אותו, נכון? אין מה לדון על זה בכלל.
אז ברור שקשה לו, אבל זה לא שהוא נשאר בלי כלום אם את לא מרימה אותו. הוא יכול לקבל ממך אהבה וחום גם כשאת יושבת. ואומנם זה עדיין קשה לו כרגע, וזה לא בדיוק מה שהוא רוצה, אבל הוא ילמד ויפנים שכמו שהוא רוצה זה לא אפשרי, והוא יתרגל למציאות החדשה.
ולי זה עוזר לזכור שהבכי הוא חלק מתהליך הלמידה.
זה לא קל לנו לשמוע את הבכי של הילד שלנו, זה יכול גם לחרפן (בעיקר אחרי לידה..), אבל אני חושבת שאחד הדברים שקשים בבכי זה יסורי המצפון שזה גורם לנו. ומולם אני חושבת שצריך לזכור שזה בסדר, וזה חלק מהלמידה של הילד על העולם.
ילד שתמיד כל מה שהוא רוצה קורה מיד, זה ילד שלא מפתח יכולת להתמודד כשמשהו לא כמו שהוא רוצה. הלימוד הזה חייב לקרות. אז אנחנו כמובן לא מחפשים איפה להקשות על הילד כדי ללמד אותו (ואם ניצור את זה כשלא חייבים, הילד ירגיש שאנחנו סתם קשוחים איתו וזה לא נכון), אבל איפה שזו המציאות, שבאמת אי אפשר להיענות לרצון שלו - זה המקום שלו ללמוד להתמודד עם תסכולים. והבכי הוא חלק מזה.
התפקיד שלנו הוא להיענות לצרכים של הילדים שלנו. אבל זה לא חייב לקרות דווקא איך שהם רוצים שזה יקרה. את הצורך שלו באהבה, בקרבה, במגע - אפשר לתת לו גם כשאת יושבת/שוכבת. כשהוא רוצה שתרימי אותו - זה המקום שלו ללמוד שלא הכל יכול לקרות כמו שהוא רוצה.

https://www.hasafa.co.il/futility
(פה יש קצת פירוט על הלמידה הזו של התמודדות עם תסכולים, לי ההבנה הזו מאוד עוזרת).

בהצלחה...

אני מקווה שאצליח ליישם.

בינתיים לבושתי אני נכנעת לו כל הזמן. גם כשהוא רוצה דברים וגם כשהוא רוצה שאני ארים אותו.

צריכה לגייס בתוכי יותר כוחות..

 

בדברים שהוא רוצה - אני בהחלט חושבת שיש מקום לגמישות בתקופה כזו. אין צורך להקשות על עצמך, וכדאי לשמור אל המלחמות למה שבאמת חשוב.

 

אבל כשהוא רוצה שתרימי אותו - לדעתי זה באמת חשוב. רצפת האגן שלך חשובה, וזה מספיק חשוב בשביל לעמוד על זה, וזו ההזדמנות ללמד אותו שיש דרך אחרת לקבל את הקרבה של אמא, ולא הכל בחיים יכול להתנהל כמו שהוא רוצה.

(מבינה ממש שזה קשה. וככל שהילד יותר קטן זה יותר קשה. אבל אני חושבת שכדאי להחליט שפה את שמה גבול, בשביל הבריאות שלך. וכמה שזה יהיה יותר עקבי הוא יקלוט ויפנים את זה יותר מהר, יגיע ל׳נקודת חוסר התוחלת׳ ויסכים לקבל משהו אחר).

 

מצרפת כאן קצת על החשיבות של משכב לידה, מתוך הבלוג ׳הורות בחסד׳.

משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

 

את הקטע השני אני מעתיקה, כי זה מתוך פוסט ארוך מאוד, אז מעתיקה רק את הקטע הרלוונטי. ואת יכולה גם לקרוא בפוסט המקורי -
אם תיטיב שאת: פוסט אורח

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה היא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.
אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:
א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.
ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.
ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.
ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.
ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).
כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
באנגלית זה נשמע יותר טוב…

בפרט את המשפט "התפקיד שלנו הוא להענות לצרכים של הילדים שלנו, אבל זה לא חייב לקרות דווקא איך שהם רוצים שזה יקרה".

 

כי הרי נקיפות מצפון הן לא רק נחלת "אחרי לידה" כאמור...

 

הכי בעולם והיא שלו, היא רק אוהבת אותו וכמה שהוא קטן זה נכנס ללב וחודר להם ועשה קסמים והוריד את הקנאה בהרבה.

ולתת לו לעזור כמו שאמרו לך.

 

וגם אם וככל שיש לך עזרה, תני להם (לעוזרים) לטפל בבייבי החדש ואת תהיי עם הילד.

 

מזל טוב ובשרות טובות והרבה בהצלחה.

אין לי עצות .. איפה בעלך בסיפור? אצלנו מאוד עזר שבעלי נתן להם את כלללל הצומי...

הוא אברך וחוזר בשבע ואז בתשע כבר הולך לסדר ערב.

היו כמה סיפורים מדהימים על לידות ויבק!
לא יודעת לספר לך אישית ב"ה אבל קראתי לאחרונה כמה מדהימים!

שלוש לידות רגילות אחרי שני ניתוחים קיסריים,
לפני 26 שנים האחרונה מביניהן

האמת גם אני מכירה מישהי כזו, שילדה חמש או שש לידות אחרי שני קיסריים, גם לפני הרבה שנים, אבל היא טיפוס איתן בדעתו כזה, ודוגלת מאוד בטבעיות - אני לא אצליח לעשות כמוה...

אז אם אין לך פייסבוק לא תוכלי לראות ❤️

ויעביר לי את הסיפורים משם, או שזה לא ראוי?...

דברי איתי בפרטי אולי אוכל לעזור לך בעצמי

והיה לה מהמם!!!!!
אז הלוואי שגם אצלך, ושיהיה בקלות בבריאות ובשמחה!!

בעיניי את יכולה ללכת

יש עוד וירוסים בעולם חוץ מקורונה, גם השפעת משתוללת, והאנטיגן לא שווה הרבה כידוע...

אם את חולה אפילו קצת- לדעתי עדיף שתישארי בבית... זה לא נעים ובטח מבאס בעבודה אבל אם תחסכי מהם הדבקה ולא משנה במה הם בעצם יודו לך (לא יודעת מה התסמינים שהיו לך אבל אומרים לחכות 48 שעות בלי תסמינים. או לפחות 24 שעות זה היתה ההנחיה לפני הקורונה כי את עדיין עשויה להיות מדבקת, אישית בכללי חושבת שכדאי בשבילך לסיים מחלה עד הסוף במנוחה ולתת לגוף לחזור לעצמו)

תרגישי טוב ורק שלילי!

זה באמת ממש קשה לדעת כשהם לא מדברים.
קרו לי גם דברים דומים.

פשוט לא היה לך מספיק ניסיון. קורה. עכשיו את יודעת שאם ילד בדרך כלל רגוע פתאום מתעורר קודם כל כדאי לבדוק האם הוא מרגיש טוב .

אוף בקיצור מרגישה רע רע רע..מפחדת שיהיה לה תחושה שאנחנו לא פה כדי לעזור כי כשכאב לה לא עזרנו

מפעם אחת לא יקרה כלום,
תלמדי מהמקרה הזה
ותזכרי להמשך שאנחנו כל הזמן לומדים איך להיות הורים.
אנחנו טועים, כולנו, והגדלות זה לדעת לתקן ולשפר להמשך.
בהצלחה גדולה! ואל תשארי עם מצפון, את נשמעת אמא נפלאה🧡

אבל עברתי חוויה מאוד דומה עם ילד גדול יותר. מבינה אותך לגמרי. חיבוק גדול מאוד. את ממש לא אמא רעה ולא כלום. עשית את ההכי טוב שאת יכולה ויודעת.

שזה נשמע באמת קשוח, אל תצפי מעצמך ליותר מדי...

עוקבת..

יש מצב שזה קשור,
שלי עוד לא מדבר כמעט חוץ ממילה פה מילה שם ואני מרגישה שהוא צורח כי הוא לא מצליח לבטא את עצמו.

יש לו כמה מילים שהוא אומר, אבל לא מדבר משפטים

אז אין מה לעשות?
נראה לך שזה יעבור מעצמו כשילמד לדבר?

אני מאוד מקווה שזה יעבור כשיתחיל לדבר ולהסביר מה הוא רוצה.
כל פעם שהוא רוצה משהו הוא צורח, אבל ממש צורח.. זה מחריש אוזניים וזה מחרפןןן

אני מנסה כל הזמן לתמלל ולדבר איתו נגיד הוא צורח ואני מבינה שהוא רוצה לשתות אז אני אומרת לו תגיד אמא אני רוצה לשתות, אני רוצה מים.
זה לוקח זמן אבל אני רואה טיפה שיפור