כולם סביבי כלכך לחוציםםםם
מה בגלל שהיתה הפלה אני צריכה כל היום לדאוג??
גם כשסיפרתי להורים שלי- הם היו כל כך מאופקים...
ובעלי אומר שהוא רגוע אבל אני רואה שהוא מפחד... מפחד להתחבר, ולדבר
עכשיו אני בעיקרון רגועה... נכון שמידי פעם זה עולה לי לראש ומלחיץ אבל אני ממש משתדלת לא לחשוב על זה ולהעביר לקטן שבתוכי רק מחשבות חיוביות וטובות
רק שאנ חוששת אם הם לא יפסיקו לדאוג הם יגרמו גם לי לדאוג וזה ודאי לא בריא להריון...
היתה הפלה.
היה עצוב.
נגמר.
ה' עשה איתנו חסד ענק ונתן לנו מתנה.
בואו נשמח בה, בסדר?
על מה שהיה. אז פשוט הייתי ממליצה אם זה מתאים לך כמובן להסתכל עליהם בעין טובה ולשדר את העוצמות והאופטימיות שלך פשוט באמת לכל אחד יש דרכי התמודדות אחרים..... וגם אם אומרים משהו אז אפשר גם להגיב בפשטות ולומר, שאת בכאן ועכשיו ואת מודה על מה שיש ושמחה בו. זה לימוד עמוק ונפלא ואשרייך שאת שם. בעז"ה הריון מלא, קל, נעים ומבורך.
הוא משחק את הגבר החזק והאמיץ...
אבל שיהיה בריא ראיתי כמה הוא נלחץ כשסיפרתי לו...
ברור שהוא שמח, שמח מאוד וממש כי רצינו
אני רק מקווה שיפסיק לדאוג כל כך...
אם כרגע אני שבוע 5+3
אבל בתכלס אני יודעת בוודאות שלא נקלטתי בלילה של המקווה, לפחות 3 לילות אח"כ (לא היינו יחד...)
, ההמלצה היא בין שבוע 7-9קווין אמאןלרוב בשבוע 8 זה כבר מספיק טוב כדי לראות מה שצריך. לפעמים כשהמחזור לא סדיר, שבוע 7 יכול להיות מוקדם מדי ולכן הרוב יגידו שבוע 8.... כדי להיות בטוחים ולא הזדקק לבוא פעמיים לאותה בדיקה.
בהצלחה רבה!!
הפלה בשלב כל כך מוקדם זה עצוב, עצוב מאוד - קרה גם לי, 
!
אבל לצערנו נפוץ מאוד מאוד...
הפלה אחת כזאת לא אומרת כלום על ההריונות הבאים, ואין שום סיבה שזה ח"ו יקרה גם בהריון הזה!
בעז"ה הכל יהיה טוב, תרגישי טוב, ותסיימי את ההריון בידיים מלאות ובבריאות לך ולתינוק!
תנסי לעשות קצת עיסוי לשד, זה מאד עוזר לשחרר את החלב (טיפ שלימדו אותי בפגיה...)
והכי חשוב- להרגע, המתח והלחץ מהשאיבה ורמים לחלב להעלם
ממש מפחדת מזה... פעם כבר פתחתי עליו שרשור..
הוא ציני ברמות קשות ומדבר מגעיל וממש לא מתאים לי להיות בסביבתו עם ההורמונים של אחרי הלידה.
ולצערי גילו לאבא שלי פרקינסון לפני כמה זמן (הוא צעיר ממש) ואני ממש מםחדת שגיס שלי יראה משהו ולא יפסיק להזכיר את זה ולצחוק על אבא שלי בלי סוף הוא מסוגל להיות מרושע ממש. וגם ככה זו נק' רגישה אצלי נורא המחלה של אבא שלי...
ואמנם לא היתה לי בעיה עם הדמי לידה (המעסיק שלי הגיש בקשה, לא אני) אבל באמת לקח זמן עד שהתעדכן באתר של משרד הפנים, נכנסתי הרבה פעמים כדי לעדכן את השם ובמשך לא מעט זמן לא היה ניתן כי בכלל לא הופיע שילדתי, לא יודעת להגיד בדיוק כמה זמן אבל חושבת שלפחות שבועיים מהלידה.
אני בשע"צ קיבלתי כבר דמי לידה לפני הברית...
ילדה בת 3 וחצי שמתלוננתהריון מספר אחת
שלנו - ויתרתי כבר מזה כמה חודשים על שנ"צ בבית. זה פשוט לא הצליח. סיפור, שיר, ליטוף, לשבת לידו... אז בימים שהוא בבית הוא לא ישן שנ"צ. אבל בגן הוא דווקא כן ישן - הם ישנים שעתיים. כל הילדים הולכים לישון יחד אז זה כנראה פועל את פעולתו... הגיוני גם שהוא יותר מתעייף אחרי בוקר בגן.
בשעה 18 וחצי ושתקום בבוקר בשעה הזו..
קשה לי.
בבית
בעבודה..
בעבודה מרגשה שלא רואים אותי. שלא רואים את המיוחדות והטוב שבי.
אין לי חברות אמיתיות שאפשר לפרוק אצלן, לבלות איתן.. די לבד בחיי..
היתי מאוד רוצה וכבר שנים כותבת ומבואסת על העניין הזזה.
מרגישה שכל החיים סובבים ומתנהלים במירוץ מטורף של עבודה.
אין זמן לערכים במשפחה.
מותשת מהעבודה וגם השכר מגוחך ממש. ואז כבר אין לי סבלנות לילדים.
מרגישה אמא גרועה ביותר.
לא עושה שום דבר מהנה עם הילדים. רק נוזפת ומעירה.
ולפעמים ישנה בצהריים ומשאירה אותם לשמור על עצמם ומשגיחה מהחדר.
כי אני גמורה נפשית ופיזית.
מבואסת מעצמי, שום דבר שאני עושה אני לא מספיק טובה בו.
בעלי בעבודה עד שעות מאוחרות.
אבל גם הוא לא מביא משכורת גבוהה.
כך יוצא שכל האנרגיה מתבזבזת בעבודה אבל אין לנו אפילו כסף כמו שצריך.
נמצאים במינוסים גדולים.
גרים בשכירות.
לא אוהבת את המקום שגרה בו ולא את המקום הנפשי והקיים שנמצאת בו בחיים (עבודה, מצב חברתי וכו')
פשוט מרגישה שקשה לי מאודדדד.
סוף פריקה.
הקשרים נותנים כח ובטחון... ואל תצפי שבעבודה יעריכו - חכמה את!
די מזדהה איתך ברוב הדברים, אני חושבת שכולנו מרגישים כך במידה כזו או אחרת, ומנסה לחזק את עצמי מדי פעם (אם כי לעתים שוכחת .. וצריכה להזכיר לעצמי) - שאין באמת מקום ששם נמצא האושר, גם אם יש לך 100 חברות - עדיין תמיד יש איזה מקום ריק בלב שמרגיש קצת בדידות וכאב, אז פשוט להחליט שכל מי שאת נתקלת בו מנסה לפתח חברות או לדבר על משהו עליז
ברור שתמיד אפשר לחשוב על לעבור דירה, משנה מקום משנה מזל וכו' - אבל זה מורכב, לא פשוט כמו שנשמע, לפעמים המרוץ לא מאפשר לעבור דירה באמצע החיים, זה פרויקט .....
לפתח תחביבים נשמע כמו משהו קל ונגיש בינתים עד שתמצאי חברות טובות, כי לפעמים לא תלוי בך - צריך למצוא חברה שזורמת איתך ויש תקופות כאלה בחיים, או שבעלך בעבודה ואת לא יכולה לצאת עם חברה ולהשאיר את הילדים לבד ונניח שאין לך ביביסיטר... והעיקר תרגישי נורמלית - אני חושבת שרוב האמהות מרגישות בדידות במידה כזו או אחרת, כי עם ילדים שלא בגילך לטפל ולנקות את הבית וחוזר על עצמו זה באמת מתיש... אז תמצאי נקודה לשמוח בעצמך עם עצמך שלא תלויה באחרים, וממילא כשתהיי מלאה בשמחה - רוב הסיכויים שחברות ימשכו אליך יותר בקלות, עם הזמן, והקשרים עם אנשים ישתפרו ויהיה לך יותר כיף, ויש תקופות משעממות בחיים - את לא צריכה להרגיש שעשית משהו לא בסדר או שאת אשמה במצב הזה, זה באמת לא פשוט .. חיבוק...
הפחד שלי זה להיןת מבוגרת וממורמרת כי גם חברה ומשפחה אין וגם את הילדים פסדתי בגלל המציאות של היום
פשוט מרגישה את הקושי שיש בחיים.
אני באמת לא רוצה להתלונן ויודעת שהקושי שלי הוא צ'יפס לעומת אנשים אחרים- בעיות בבריאות פיזית, חסרי בית וכו'.
ישש לי הרבה טוב.
אבל מרגישה שהכל קשה. קשה לנו בפרנסה. אנחנו עובדים מאוד קשה ועדיין חנוקים, לא יוצאים לשום מקום- גם כי פיזית בעלי לא פה ואני כבר גמורה עם הילדים אחרי העבודה וגם מי חושב על זה בכלל..
נמצאים במרדף יום אחרי יום.
ואין לי כוח להתקשר אפילו לאחיות או חברה כי יודעת ששיחות ארוכות של השתפכויות זה שעות משני הצדדים..
התחום שאני נמצאת בו הוא אכן לא מתגמל. אבבל אין לי מושג לאיזה תחום אחר לעבור.
תכלס מה שחשוב לי זה עבודה עם אנשים סבבה והכנסה מכובדת.
כי אני יכולה להסתדר עם כל השאר.
רק שאין לי קצה חוט.
תודה!פה לקצתהזנה טובה וקירבה לאמא
אז למה לא?
(אפשר לשאול למה את לא מניקה? לא בביקורת חלילה, מענין אותי פשוט 
מבינה שמקושי שלך סביב הנקה. הכי לגיטימי. את כמובן לא חייבת לענות. ואגב אני מעריצה אותך על הרוגע שלך! אני עם תינוקת בת שנה ורבע, ולא מבינה איך את מתמודדת עם עוד תינוק ועוד בבית איתם כל היום לבד! אלופה)
פה לקצת
פה לקצת
המקורית
המקוריתלחישוב בגלל הפרשים שקבלתי. לא שלחתי להם עדכון. אולי המעסיק שלח? איני יודעת
בכ"א זה באמת חשוב, זה הוסיף לי עוד הרבה כסף
מה זה הבראה וביגוד? אני אמורה לראות את זה בתלוש? ועל הלידה הנוכחית אני צריכה לבקש את ההחזר עוד שנה?
אמהלה