פורום הריון ולידה (עמוד 1696)

האמת... זה היה מאתגר... אבל ברגע שהתינוק השני גדל הם נהיו חברים טובים והיה לי ממש קל ואפילו יותר קל מהאחרים... מניסיון צמודים בהתחלה זה קצת יותר קשה אבל אחכ כיף וחלום. דווקא שהל לא צמודים לפעמים יותר קשה אחר כך . שוב אני מאמינה שזה אינדיוידואלי. אצלי שני הגדולים הצמודים כבר ממש גדולים יחסית....והם חברים ובקשר טוב.

אצלי שנה פחות שבועיים...

קוראת את ההודעות ומתעודדת אבל עדיין לא נתפס לי

שלי הם עוד קטנים אבל יש רגעים נחמדים שהם משחקים יחד ורגעים שהגדולה מרביצה לקטן

וזה הדבר הכי טוב שקרה לי.. ולהו

באמת ההתחלה היתה קצת קשה, אבל היום אני חושבת שסז הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים

אבל ילדתי ממש לפני כמה ימים אז לא יכולה עדיין להגיד איך זה, (כן מגניבה פה הודעת לידה תוך כדי..) אבל כן יכולה להגיד שהשתחררתי רק הערב מבית החולים וכבר הקטן הספיק לתת פליקים לתינוקת, כך שברור שזו תהיה התמודדות לא פשוטה..

וזה בהחלט נחשב צמוד!! באמת נשמע מאתגר הפליקים, אבל נשמע שזה מן משחק. יש משהו נוח בהפרש כזה קטן, שעדיין אין אפילו קנאה וביטוי של קנאה. ככל שהם גדלים, הם יותר מבינים ומראים את זה בדרכים כאלו..

רק יכולה לעודד שאצלי כשהיתה לי בת שנה ושלוש, נולדו תאומים.. שרדנו גם את זה;) והיום הם גדולים ומתוקים וכיף להם ביחד (כשהם לא רבים...)

כשהשתחררתי לפני חודשיים עם התינוקת, גם אצלנו החלה הקנאה עם האחות בת השנה ו10 חודשים..
מבינה ממש..
התחילה לקחת לה את המוצץ בהמשך, לפעמים עוזרת ואוהבת לטפל בה.. אבל כן יש גם קנאה..

מזל טוב!!!
התאוששות מהירה ❤️

התפלאתי שלא שמענו ממך לאחרונה..

עכשיו מבינה למה..

שיהיה בשמחה ובנחת!!!

נתקעתי שבוע בבית חולים בגלל צהבת אצל הקטנה, היה מבאס.. הלידה היתה ביום ראשון שעבר והשתחררתי אתמול.

בהתחלה באמת היה קשה בטירוף, נעזרתי הרבה

מרגע שהגדול התחיל ללכת הרגשתי הקלה

היום הקטן בן חמישה חודשים וכבר הרבה יותר קל, הגדול ממש אוהב אותו (לא שלפעמים הוא לא מציק לו..)

מה שכיף בזה לדעתי שהגדול לא הבין שהוא צריך לקנא, מהרגע הראשון הוא זרם עם זה

מה שלי עזר מאד שבעלי לקח חסות מלאה על הגדול כולל לקום בלילה ואני הייתי עם הקטן

אני פשוט עכשיו לא מצליחה לעכל שזה הולך לקרות לי

וגיסתי צריכה ללדת כל יום גם בכזה פער, ואני מסתכלת עליה ובהלם שעשיתי את זה, כולה לפני חמש חודשים, אולי זה מעודד שהתקופה הקשה באמת עוברת מהר, תוך חודשיים שלש

היה לא פשוט . והיה ימים של בכי (שלי)
אבל הטיפ הכי חשוב זה לקחת מה שיותר עזרה.גם בתשלום. מה שאפשר.
לנסות לשמור על שפיות ובסוף הם גדלים..
שיהיה בהצלחה בקלות ובאושר גדול!!

ההפרש בין שני הראשונים שלי הוא שנה ושבועיים (ולפי הלועזי שנה ויומיים)

(הקושי היה בכך שהיה צריך להיות הפרש של שנה וחודשיים, אבל הוא נולד פג...)

האמת? כיףףף! הלוואי שהייתי יכולה לעשות זאת שוב.
קנינו כמובן עגלת תאומים.
די מהר הזמנים שלהם מסתנכרנים - שינה, זמני ארוחות... הצרכים שלהם דומים סה''כ. ובאמת אין את עניין הקנאה, הגדול מקבל את הקטן בטבעיות.

ועכשיו, כשהם גדולים, זה בכלל מתנה! אני רואה אצל חברות שלי שאין לילד עם מי לשחק בגלל פער הגילאים. אצלנו זה פשוט לא קיים. (יש קצת עניינים של דומה ושונה כמו תאומים...)

תחושה של תאומים. בהתחלה היה באמת מורכב, התינוק היה כמו משחק בשביל האח הגדול, ועם משחק לא משחקים כל כך בעדינות... (וזה בלשון המעטה)

עם הזמן הפערים מצטמצמים והכל הרבה יותר קל.

אבל הכנתי את עצמי מראש לתקופה מאתגרת ולא פשוטה, בידיעה שבהמשך הרבה יותר קל. ולקחת עזרה כשצריך

הם אושר 

 

ושתיהם איתי מהבוקר עד ליל
לא במסגרות
ומעודדת שזה אפשרי
מאתגר ולפעמים מתיש
אבל מספק ויש המוןןןן רגעים של הנאה ואושר וכייף
והם אוהבים אחד את השני מאוד! הגדול מאוהב בה!

איך סדר היום שלו?
לפעמים זה קשור לעודף או חוסר שינה ביום

או לקפיצה התפתחותית ואז זה יסתדר מעצמו

מה שחשוב זה לא להוציא מהחדר, להשאיר אווירת לילה, פחות אינטרקציה...

תוכלי לפרט קצת יותר?

היא אמרה שעדיין מוקדם לצאת לבית החולים.
באוזר 6-7 בבוקר בן הזוג שלי דיבר איתה שוב ואז כבר יצאנו לבית החולים ואספנו אותה בדרך.

או ספריי מסיר כתמים

פתרון מושלם לבגדים לבנים, אני שמה על האיזור לרבע שעה עשרים דק, זה ייראה כאילו סגלגל כחלחל ואחרי שטיפה וסחיטה ייעלם והכתם יימחק בע"ה

את צודקת שהכל טבעי נורמאלי, אבל זה אווצ' על הילד שלך! חיבוק על החוויה....
בדיוק בגלל הדברים האלה אני לא מספרת מה יש לי בבטן, אחרי שהוא נולד כולם מתרגשים ממנו, כי כבר רואים אותו ומרגישים, זה כבר לא רק 'על הנייר', בן או בת.
יש משהו מאוד מרגש בבת, אפילו כשנולד לי בן לא מזמן, חברה ילדה בת טיפה אחרי ואמרתי לה- "איזה כיף זה בנות. וואו. " בגידול זה לא בהכרח יותר כיף, אבל משהו מרגש בכל הוורוד והעדינות והיופי. יש לי כמה בנים, ודווקא , כמה שזה כיף בנות, יש משהו בחבורה של בנים שנותן כח, לא כח של שרירים, כן? כח של משפחה, יש לי תחושה של משפחה יציבה, חזקה, איתנה. חבורה של בנים , הלוואי שיהיו מגובשים כאלה.. מעניין אם יש עוד משהי מרגישה כך.

הם הנסיכים שלי והם מקסימים ויפהפיים ואני מקפידה להלביש אותם מהמם.

ואת צודקת לגבי לא לספר. פשוט זה היה דורש ממני ככ הרבה אנרגיות. ולא היה לי כוח לזה. שידעו וזהו. אבל לא תיארתי לי שגיסתי תהיה באותו שבוע כמוני ועם בת.🤷‍♀️

מה גם שאמא שלי באה לשקיפות ושמעה מהרופא שזה בן.

כפרה עליהם. הם החיים שלי הבנים המתוקים האלה. וכיף לי שעוד אחד מצטרף אליהם והוא בטח יהיה כמוהם. כובש ומקסים. ברוך השם שבירך אותי🤭

אולי יש משהו טוב בזה במנהג לא לספר את מין העובר עד הלידה... ככה לפחות נחסכים כמה חודשים של שיגועים, ואולי כבר פחות נעים לשגע ככה כשיש את התינוק/ת מול העיניים...
ואת באמת מקסימה!! גם מקבלת בשמחה את מה שנועד לך, גם מתפללת על גיסתך ואחייניתך העתידית וגם עוד מלמדת זכות על אמא שלך!
בע"ה שהזכויות הללו של ההתגברויות שלך יעמדו לך (וגם לגיסתך) בלידה, שתהיה קלה ובריאה, וגם לכך שבסופו של דבר יפסיקו השיגועים הללו ויתלהבו מהבן שלך בדיוק כמו מהאחיינית שלך!

שתי האחיות שלי ילדו אחרי בנות בכורות שזכו להמון תשומת לב והתלהבות ואני נשארתי עדיין עם הבנים שלי. (וגם בגדי בנות שאמא שלי שמרה לי במשך הרבה שנים, בשלב מסויים עברו לאחיות שלי כי ראו שהבת לא מגיעה.. וב"ה עכשיו הגיעה הבת והן משאילות לי בחזרה המוווון בגדי בנות שהן צברו).

אל תשכחי שילד בכור תמיד מקבל קצת יותר תשומת לב (גם אם גיסתך היתה בהריון עם בן).

ברגע שהקטנטנים נולדים, כל תינוק הוא חמוד וזוכה לאהבה. אני לא חושבת שמהבן שלך יתלהבו פחות כי הוא עוד בן. (אם כי אני מודה שלבנות יש יותר "קשקושים" להתלהב מהן- בגדים יפים, קשתות לשיער וכאלה, ועם זה אין מה לעשות..)

גם אני הרגשתי הרבה שהסביבה ריחמה עלי בתור אמא ל4 בנים וממש ניחמו אותי שזה "עוד בן" ועשו פרצופים, בזמן שאני לא הייתי צריכה שום ניחומים והיה חשוב לי רק שיהיה בריא ושההריון והלידה יעברו בשלום. זה באמת היה מעצבן. מבינה אותך לגמרי.

ואת מהממת איך שאת מגיבה ושמחה בבנים שלך. זה באמת כיף ממש ממש חבורת בנים. הם מגובשים ומגנים אחד על השני בבית הספר וחולקים תחומי ענין. זה דבר מדהים.
שבע"ה תהני ותרווי הרבה נחת מהחבורה שלך.

עושה לי טוב לקרוא.
ובע"ה יש עוד זמן אבל באמת שהכל מתגמד. שמעתי סיפורים מפה עד הודעה חדשה אז כל עוד הוא בריא ושלם שאר הדברים לא חשובים.

היתה לי את הצביטה. כן.
אבל היא לגמרי עברה כי נתתי לה את המקום שלה וזהו.

ממש ממש לא נעים ומעליב
אם את יכולה הייתי אומרת לאמא בעדינות שזה לא נעים לך או מעבירה את הקבוצה לארכיון ומנסה כמה שפחות להסתכל בה כרגע
אפילו עד כדי שתבקשי מבעלך לקרוא שם כל יום להודיע לך אם היה משהו שחשוב שתדעי
אני בטוחה שבבוא היום לא תראי הבדל באיך שאוהבים אותם, כן תראי הבדל ברמת היחס והבגדים שיקנו, ותזכירי לעצמך שזה לא אומר כלום על אהבה, זה מגיע מרצון שלהם לשחק במשהו חדש, מאהבה שלהם לצבע ורוד וסרטים, זה נחמד *להם* זה לא אהבה שונה לתינוקת, זה פשוט הגרסה המבוגרת של ״לשחק בברביות״
חיבוק גדול ❤️❤️❤️

לא האח שתיוולד לו תינוקת אלא אח אחר שקרוב אלי בגיל ולא נשוי.
אמר לי אנחנו לא נאהב אותה יותר. אלא זה פשוט משהו חדש. וזה גורם להתלהבות.
אבל זה עדיין גורם לי חשש.

ואמא שלי לא טיפוס כזה שאני יכולה לפתוח בפניה דבר כזה.
היא אמא מהממת ומכילה והכל. אבל על רגש קשה יותר לדבר איתה. לפחות לי.
היא כאילו מתנהגת בצחוק וכו למרות שאותו האח שלעיל אומר לה שזה לא יפה.🤷‍♀️ (כפרה עליו תמיד שומר עלי😅).

שולחת מלא חיבוקים..
מבינה ממש את התחושה!!

אני ממש בעד להשתמש בו בתור עוגן.
כל פעם שאת נפגעת להתחזק ממנו..


ולגבי אמא שלך- מבינה ממש.
אולי אפשר להשתמש במנטרה קצרה. לא עכשיו חפירה רגשית אלא משהו כמו "אני מעדיפה שלא תדברי איתי על מין העוברים"
או כל ניסוח אחר שמתאים לך לאמץ וכל פעם שעולה להגיד ישר וחותך. מאמינה שכמה פעמים כאלה יפסיקו את זה..

הגרסה המבוגרת של לשחק בברביות. טוב!!
זה ממש נכון, זה לא שהבנות מקבלות יותר יחס טו טיפול יותר הולם, זה פשוט כיף להשתעשע *בהן*... פתאום זה נשמע רע 🥺 כאילו הן איזה חפץ..

אבל לא נראלי זה קשור לבן או בת לא?🤔
הקטן שלי עם פנים מתוקות ממש וכל הזמן מתלהבים ממנו.
או הגדול שלי יוצאות לו פנינים מהפה ואחים שלי מדברים איתו וזה מצחיק אותם (אותי זה מכעיס חחח אני מסבירה להם שלא לעשות את זה והוא לא משחק שלהם).

זה גם מקרב, וזה מתוך אהבה!
אבל, נגיד הקטע של הסרטים, פפיונים, שמלות לא נוחות אבל מהממות, זה קצת.... להתעלל בהן... גם אני אוהבת לשים פפיונים וכו' אבל באמת צריך לראות שזה לא על חשבון התינוקת.

אבל יכולה להגיד לך שיש לי 3 בנים מהממים! באמת כל אחת מהם נסיך בפני עצמו ברוך השם

תגידי תודה רבה 1000 פעם על מה שיש

זה מה שכתבתי. רק כואב לי מהסביבה לפעמים שאני לא יודעת איך להכיל

כל אחד הוא עולם בפני עצמו.
ה"עוד פעם בן", עוד מעט יהפוך להיות התינוק הזה, עם השם שלו. האחד והיחיד שיש כמותו.

לא לתת לסביבה להיכנס אלי.
זה כן מפריע לי. משפיע לא. אבל מציק כזה, כן.

🤷‍♀️

כאילו רחמו עלי ממש בבת השלישית.

אז הרמתי כזה ארוע. שאף אחד לא ירחם עלי שיש לי ילדה בריאה ושלמה.

וזהו.
מישהי שתהיה איתך פשוט כל יום

אבל אני רוצה שהוא יהיה שותף איתי בגידול הילדים. לא מישהי חיצונית.
אם הוא היה בעבודה או משהו באמת חשוב אין ספק שהיתי מביאה בייביסיטר. אבל איתו עשיתי ילדים, הוא זה שאמור לעזור לי לגדל אותם.
בכל מקרה דיברנו קצת לפני השינה, אמר שמעכשיו הוא יעצור את כל העיסוקים שלו כדי לעזור לי במה שאני יבקש, אבל יצא שכולנו נלך לישון מאוחר יותר כולל הילדים. אז לא יודעת עד כמה זה שווה..

לא מכירה את האינטרקציה ביניכם , אבל מציעה לבקש ולהסביר ולהגיד שוב ושוב את הצורך שלך, את הקושי, את הכאב... הוא ראה שאת בוכה ומפורקת מזה? מה הוא אמר?
אל תתייאשי, לפעמים לוקח זמן עד שהדברים נכנסים. גבר שאוהב אותך, רוצה שיהיה לך טוב, רק לוקח זמן להפנים וליישם לפעמים...

הוא מציע לך את מה שאת רוצה. הוא ישתדל להיות שותף בגידול הילדים. מה זה לעומת הליכה לישון מאוחרת?
ולמה זה מחייב שילכו לישון מאוחר?

חיבוק ענק של הזדהות...
מרגישה כאילו אני כתבתי את זה.
במובנים קצת שונים.

מקווה להחכים מהתגובות שיכתבו לך כאן נשים חכמות.
ושוב חיבוק❤❤❤

אצל מישהי/ו מקצועי/ת בוודאי שיעזור.
כשהמטפל מסביר ומשקף לו את התחושות שלך בצורה הכי עמוקה שלהן ומסביר ומשקף לך מה הם המניעות שלו שגורמות לו לא לעזור עם הילדים למרות שהוא אוהב אותך רואה שקשה לך... המצב פתאום ניראה שונה לחלוטין

שתינו מבינים את התחושות של השני, דיברנו על זה
הוא דיבר איתי כמה זה חשוב לו מה שהוא מתעסק, זה חלק מהשגרת חיים שלו עוד מילדות, ״תחביב״ באמת מאוד חיובי האמת, שהוא רוצה להמשיך להתעסק עם זה עד סוף חייו,
פשוט לי לפעמים התחביב הזה זה נראה שטותי לעומת גידול הילדים.. כשבפני עצמו העיסוק שלו דווקא מאוד חשוב.
והוא כן מבין אותי כמה אני זקוקה לעזרה, וכל הזמן מחמיא לי אפילו שהוא לא מבין איך אני מגדלת אותם ומטפלת בצורה כל כך טובה לבד, ושהוא מבטיח לעזור לי בכל שניה פנויה שתיהיה לו, ובאמת מידי פעם הוא עוזר אבל כנראה שזה לא מספיק..
ככה שגורם חיצוני שיסביר לנו את הצד אחד של השני לא יעזור לנו
כי אנחנו כבר מבינים את השני ומדברים הרבה..
אתמול בלילה ניסינו למצוא פתרון.. נמשיך היום.. מקווה שיהיה בסדר

לפעמים מישהו חיצוני מראה את הכל בפרספקטיבה אחרת.

 

מה יהיה אם תצאי והוא יהיה איתם?

אפילו סתם ישמור עליהם בלי לטפל בהם יותר מדיי?

 

נשמע שהכל-הכל-הכל עלייך ואת קורסת.

אין ספק שאת מלאה בטינה ומרירות כלפיו. אני אפילו בחצי הדרך הייתי מרגישה שיאים כאלה של טינה.

 

למה שלא יהיו לך כמה הפסקות משלך במהלך השבוע,

בהם הוא עם הילדים ואת יוצאת?

 

תאי. תתאווררי. שיתמודד.

הילדים אולי יצטרכו להתרגל אליו מחדש

ואולי הוא אליהם

אבל זו בעיה ש-ל-ה-ם!

 

לך יש בעיה כרגע והיא- מחנק.

אם תמשיכי לחנוק את עצמך את באמת יכולה להגיע למקומות מאוד לא טובים (לא סתם השתמשת במילה משוגעת... המחנק הזה משגע).

 

הילדים יתמודדו ובעלך יתמודד.

אף אחד לא ימות. אף אחד לא יחלה.

אולי יהיה קצת לא נעים, אבל הכל יהיה בסדר.

 

רק את תצטרכי לא לחשוב מה קורה בבית,

שזו לפעמים העבודה הכי קשה...

 

אבל אל תדאגי,

גם זה יעבור.

ותמצאי את עצמך הולכת בלי חשש.

 

מה את אומרת?

 

 

אני לא זקוקה לאיוורר חיצוני לצאת.. אני זקוקה למנוחה פיזית, כי אני כל היום על הרגליים, בפעולה, ופיזית כבר מותשת, והפיזית מתיש לי את הנפש,
ככה שהרעיון יכול להיות נחמד לכיוון השני שאני ילך לתפוס לי איזה מנוחה/שינה והוא יהיה עם הילדים..
אבל אם אני ישאיר אותם איתו ללא טיפול כשאני יחזור מהאיוורר יהיה לי אקסטרה טיפול בהם, שכרגע לא אפרט עד כמה זה אינסטנטיבי.. אז מוותרת מראש על האיוורר

בגלל הפתיחה המרגשת שלך על זה שאתם אוהבים אני אענה בצורה יותר פרקטית ופחות מכילה.


תראי בעצם צריך לבדוק כמהי דברים:
1. יכול להיות שהוא באמת לא מסוגל לעזור איתם וצריך להשלים עם זה כמה שיותר מהר
2. יכול להיות שהוא התרגל שאת אחראית ועכשיו זה קשה לשנות את החלוקה בינכם.
3. אולי בכלל אין לך בעיה שאת אחראית על הכל רק צריכה הערכה

אז אם באמת זה כמו 1 ואין מצב שהוא עוזר אז כמו שכתבו להציב עובדה שיש בייביסטר/ מנקה/ עזרה אחרת קבועה שמוגדר לה תקציב והיא עוזרת!
אם לדוגמא היית רוצה עכשיו שהוא יבנה משהו והוא לא מסוגל כרגע ואת בטוח לא יודעת לעשות אז הייתי מביאים בעל מקצוע לנושא אז גם כאן.

אם זה המצב של 2 אז נדרשת עבודה יותר עמוקה, כי הוא הורגל למצב הזה וכרגע לצאת ממנו יהיה לו לא פשוט.
מה כן אפשר לעשות

הדרך הקצרה והפחות מומלצת: להודיע שמחר או מתי שתחליטי את נוסעת ובהצללה לו עם הילדים.

הדרך הארוכה: קודם לדבר איתו, הפעם אבל בצורה שונה, את מספרת שאת מותשת מאוד, לא יכולה לעשות את כל עבודות הבית.
ואז כותבים את כל המשימות וכל אחד בוחר מה הוא עושה, כאן את מחליטה באמת עם מה את יכולה להחזיק מעמד ומה את משחררת אליו ולא מתעסקת בזה יותר, עכשיו מה שאת משחררת אליו רצוי שיהיה משהו שיוביל לתוצאה שתפריע לו אם זה לא נעשה, כמו לדוגמא שהוא אחראי על הכביסה, מתי שהוא הבגדים יגמרו אם הוא לא יעשה ואז תשלחי את הילדים אליו עם הבקשות.
או להכין כריכים בבוקר, אם לא יהיה להם אוכל הם יבואו אליו.

זה לא המקום של לחנך אלא זה פשוט ככה העולם עובד וכרגע ברור לו שהכל בתחום האחריות שלך וזה נוח לו.

לגבי מספר 3 כאן נדרשת רגע כנות עמוקה מצדך. במצב בו את פיזית יכולה לעשות דברים אולי באמת את מעדיפה לעשות הכל ושהוא רק יעריץ אותך על כך?
זה סידור שעובד בהרבה בתים ויכול להיות נהדר.
בשביל שזה יקרה צריך להיות ברור לו ולך מה הצורך שלך.
ולהגיד במשפט ברור כי למרות שהכי כייף שהעולם יבין אותנו לבד לרוב זה לא הולך ככה.

אז להגיד לו, בעלי היקר זה מתיש אותי ואני מרגישה עצובה כי אני לא מוערכת, מה שיעזור לי זה שאני ארגיש שרואים את מה שאני עושה ויעריכו את זה. לכן אשמח שתגיד לי תודה על הדברים שאני עושה ושתציין מה שמת לב שקרה פה בבית. זה בסדר מבחינתך?

הכל נשמע פשוט כזה אבל דורש הרבה עבודה עצמית, נשמע שיש לכם בסיס מדהים לעשות שינוי!

בהצלחה רבה רבה

קודם כל חיבוק ענק, באמת באמת מצב מוציא מהדעת!!!!

1.אנימחושבת שאתם חייבים להפריד.
יש שעות שהוא יושב בבית איתך, עם הילדים והכל, ועוסק במשהו אחר. זה מוציא אותך מהדעת, מבזבז לך אנרגיות, מכעיס אותך וגורם לריבים אינסופיים ולאוויררה רעה.

אני חושבת שצריך להיות קו ברור מאד מתי הוא מתעסק בתחביב שלו ומתי הוא נוכח בבית.
ואם אחרי מיליון שיחות הוא או אתם עוד לא הצלחתם לשים את הקו בתוך הבית, אז הקו יעבור מחוץ לבית -בשעות הצהריים לתחביב הזה אין מקום בבית.
אני חושבת עדיף אפילו שיצא החוצה לשעה, או יגיע בשעה איחור מאשר שיהיה איתך בכל הבלגן ולא יהיה שותף.
אני לא יודעת אם זה משהו ףיזי או משהו בפלאפון, אבל מה שהוא משתמש בו בשביל זה נעול בחדר אחר, או נמצא מחוץ לבית, וזהו.
ואז אץת לא צריכה להתלבט אם לתת לו את הזמן הזה כי זה כל כך חשוב לו, ולא צריכה לוותר על הכוחות שלך, והוא לא נמצא במאבק בין הרצונות שלו, וזהו.

2. כתבת משפט שממש תפס לי את העין - על האווירה שאת נאלצת לעשות כדי לעורר אותו.
זה טעות גדולה מאד לדעתי שגוזלת לך המון כוח.
אני לא יודעת בדיוק לדייק ולנתח אולי חכמות יותר יעזרו, אבל הצורה שאת פועלת לא מועילה לך ולהפך-גוזלת לך המון אנרגיה.
אם היית לבד בבית, היית מסתדרת יותר טוב. היית מוצאת כוח. אבל בעלך יןשב שם ואת מוצפת ברגשות קשים, וכל דבר שכואב לך זה אשמתו וכל דבר שקשה לך זה בחירה שלו לא לעזור לך.
ומהצד שלך את לא יכולה בצורה הזאת למצוא בתוכך את הכוח, כשאת כל כך תלויה בו. אני הרגשתי את זה מאד מאד חזק כשבעלי היה בצבא, היה לי מאד קשה פיזית, והייתי נשברת והייתי סחוטה וכל מה שאת מתארת. אבל לא היה לי את העול העצום הזה שך מישהו שיכול לעזור ולא עוזר. לא היה לי את העול של התלות, וכמה שזה קשה להתמודד עם הכל לבד, זה גרם לי למצוא דרכים להתמודד, ודרכים לאפס אץ עצמי ולחזק את עצמי מבפנים ולא בגלל או בזכות או עם קשר בכלל לבעלי.

ואגב גם ביומיום, כשבעלי חוזר הביתה אני מרפה, כשהוא נכנס אני שמה לב שבעצם איןןן ליייי כוווחחח כבבבררר ומעבירה עליו את כל העומס. אם הוא קולט אליו את המשימות זה נהדר, אם לא אני נשארת קירחת משני הצדדים - גם אני גמורה, וגם החלטתי לעצמי שאני לא מסוגלת יותר, וגם אין מי שיעזור. זה קורה בקלות גם כשהוא מאחר ב5 דקות, החלטתי שב1830 אני יכולה להרפות, והוא לא מגיע, ואז הוא מגיע ב1840 ואני כבר אחרי 10 דקות של עבודה כשאני לא מסוגלת יותר, רק כי החלטתי ככה בראש.

אני לא אומרת בשום צורה שזה בסדר שבעלך פשוט נמצא ולא עוזר אחרי שאת כל כך מבקשת ודורשת, ולמרות שההיגיון אומר שאין שום סיבה שהכל יכול עלייך. אני רק מנסה להגיד שבמסגרת הסיטואציה הזאת, התגובה שלך מחלישה אותך.
**הוא לא גורם לך להגיב ככה. את בוחרת להגיב ככה. קל לי מאד להבין את התגובה שלך, באמת באמת, אבל היא לא מועילה.**

לכן אני חושבת שוב שעדיף שהוא לא יהיה איתך גם מהכיוון הזה. או שיהיה פנוי, או שלא יהיה בכלל.

ואז את תהיי פנויה למצוא פתרונות אחרים, ותהיהי לך יותר יצירתית, ולא כל הקושי שלך יסתובב סביבו.

כמה שזה נכון מה שאת רושמת
באותו ערב שהתווכחתי איתו אמרתי לו אז לך תעשה את כל זה במקום אחר
אני לא מוכנה לסבול עם הילדים ולראות אותך עסוק בדברים האלה..
כי באמת שיותר קשה לי נפשית לראות את עצמי מקריבה את כל הגוף שלי פיזית ונפשית בשביל לטפל בהם טיפול אינסנטיבי והוא יושב לו ומתעסק במשהו שמעצבן אותי..
אבל כמו שרשמתי בעדכון האחרון שהוא חייב לעשות את זה בביית..
הלוואי שהיה אפשרות שכשהוא בביית זה רק שהוא פנוי לעזור ולהיות איתי ועם הילדים.. באמת הלוואי.. זה היה מונע הרבה אנרגיות שליליות

1. אולי לפחות שיהיה בחדר נעול?
2. אולי לפחות לתחום שרק חלק מהזמן הוא על זה וחלק מהזמן הוא אחראי על1,2,3 דברים מוגדרים? כתבו לך פה כמה את העצה הזאת ונראה לי גם שזאת עצה טובה.

חיבוק!!

יש לך כי להתחיל בקטן?
כי בעצם נשמע לי שיתכן שבעלך מבין שהוא צריך לוותר על כל התחביב שלו וזה מפחיד אוצו והוא לא מסוגל ובורח.
הייתי מציעה להתחיל בשני סוגי גבולות
גבול אחד אומר- עד שעה שבע אתה עוזר לי, משבע אתה משוחרר לתחביב כמה שבא לך.
גבול שני אומר- לתת לו משימות קונקרטיות
לא ״תעזור לי״
אלא למשל- כל יום אתה אחראי מקלחות לילדים. סיימת מקלחות, לך לתחביב.
תנסי לחשוב איל את יכולה להתאים את זה לשגרת חיים שלכם.

גם אם זה לא הגיוני ולא נכון בעיניך שעכשיו הוא יעזור רק במשימה אחת, או רק שעה אחת משד עד שבע נגיד, עדיין אם את באמת רוצה לפתור את הבעיה את צריכה להתחיל בקטן
ובשאר הזמן לשחרר לגמרי.
עוד חודש, אחרי שהשגרה החדשה תהיה קבועה יותר, ואת תנוחי קצת יותר, תוכלי לחשוב האם יש מקום להרחיב את הזמנים, אולי להגביל את התחביב לשני ערבים בשבוע וכו.
ותחשבי כמה את מוכנה לפרגן לו מתוך הבנה על דברים אחרים
תנסי לראות איפה זה הכי כואב לך ולהתחיל בדבר אחד
אבל משימה מוגדרת עד הסוף. לא ״תשמור עליהם ואני אנוח״ כי אז כמי שאמרת תחזרי לבלאגן עצום.
אז - תן להם ארוחת ערב סנדוויץ עם חמאה עגבניה חתוכה וחביתה . ברחל ביתך הקטנה.
או תקלח תחפוף תנגב תלביש פיגמה.
הסבר מעמיק בדיוק מה זה כולל.
והבטחה שאחרי שהמשימה שלו תבוצע בצורה נורמלית הוא משוחרר לתחביב
תתחילי ממשהו. בע״ה ככל שהוא יעשה יותר הוא גם יבין את הקושי שלך יותר והשיח יהיה מקבל יותר
בהצלחה והלוואי על כולנו אהבת אמת כמו שזועקת מההודעה שלך. ❤️

מאד עזר לי שאמרו לי פה לבקש מהבעל בקשות ספציפיות מאוד ולא רק 'תעזור לי'

לצערי אי אפשר להגביל את העיסוק שלו כי זה דרך חיים
נראלי שתיארתי לכן לא טוב שזה ״תחביב״
בגדול זה גם תחביב וגם אורח חיים שגוזל ממנו המון זמן וזה נפרס לאורך כל היום.. ככה שאין לי אופציה להגביל לו את זה..
מה שרשמת להתחיל בקטן עם משימה זה רעיון טוב אני באמת צריכה לפרט לו יותר מה אני רוצה ממנו
הקטע שכל דבר שאני יבקש ממנו גורר כל כך הרבה שאלות שאני כבר מתייאשת
למשל תלביש פיגמה את הילד
אז ישאל איפה הפיגמה, שעה עד שהוא ימצא את זה בארון, ועל הדרך יהפוך לי שם עוד כמה בגדים ועוד כמה שאלות על איך כמה ולמה .. זה סתם דוגמא אבל כל משימה שאני מבקשת מתישה אותי עם השאלות..

הוא באמת לא מכיר.. אבל לאט לאט גם את תלמדי למקד וגם הוא יכיר יותר..

היתה תקופה שעל המגירות בשידה שלנו היו מודבקות תועות ברורות- פיגמה וגופיות, בגדי יום חול, תחתונים, וכן הלאה
או שתשאירי לו הכל מוכן לאחרי האמבטיה.
תתחילי איפשהו
יותר קל להכין בגדים מאדר לקלח את הילדים לבד, נכון?

ומה שאמרת לגבי דרך חיים, תשמעי את לא מסבירה וזה נורא מעורפל אז אני לא מבינה.
אבל מציעה לך לדבר איתו ולסגל חשיבה אחרת
נישואין זה דרך חיים
ילדים זה דרך חיים
זה אורח חיים אמיתי
שנפרס לאורך כל היום
וכל השאר צריך לבוא בתוכו ומסביבו

אם הזוגיות והילדים נכנסים במה שה״תחביב״ הזה משאיר מהזמן שלו, יש פה בעיה רצינית בסדר העדיפויות.
וזה פשוט לדבר ולדבר ולדבר על זה שוב ושוב עד שזה נטמע.
ולתת משימות קטנות שיגדלו לאט לאט וימלאו את הזמן שלו בצורה הגיונית בבית והוא ילמד לסדר את האורח חיים שלו מסביב לשוטף
ודבר אחרון, תפסיקי לקוות שיקרה איזה קסם ותבוא המכשפה הטובה ותכשף אותו והוא יבין הכל לבד ומעצמו וזה יסתדר ויהיה הפי אנד.
זה חיים , לא אגדה
ובחיים צריך לעבוד, לדבר, להשקיע, לתת משימות, לפרט מה רוצים ולא לחכות לניסים.
מעצבן ? כן.
אבל מביא תוצאות.
לחכות לאגדות שתתגשמנה מעצמן זה גם מעצבן וגם לא מביא תוצאות
תחליטי מה את בוחרת
❤️

קצת קשה לי להגיב לכל אחת בניפרד
אבל כולכן מדהימות שאתן עוזרות מזמנכן ..

סתם רציתי לציין שרשמתי בתחילת ההודעה ״לא רוצה להתגרש ממנו כי ..״ זה כי פחדתי שתציעו לי להתגרש או לברוח ממנו ורציתי להבהיר מראש שזה לא הכיוון..
ובסוף כולכן רק ניסיתן לעזור לנו.. באמת אתן מהממות..
מעדכנת קודם רקע שהתחביב הזה קשה מאוד להגביל אותו בזמן כי זה לא בדיוק תחביב.. זה יותר כמו אורח חיים שונה משל אדם רגיל שמצריך ממנו המון זמן .. וזה חייב להיות רק בביית.. לא רוצה לפרט אבל זה חייב לקרות בביית.. סתם למשל דוגמא אדם שבחר להיות אלוף עולם בטניס וחייב כל הזמן להתאמן ולהתאמן.. זה דוגמא קיצונית אבל זה קצת ממחיש את מה שקורה עם בעלי..בגלל שלא יכולה לפרט לכן מה זה בדיוק ..
הכרתי את זה אצלו מאז ומעולם וזה לא הפריע לי עד התקופה האחרונה שכבר קשה לי לבד עם הילדים ובאמת זקוקה לו..
בכל מקרה מעדכנת שדיברנו על זה בסופש והתחלנו כמה שינויים למשל-
עד היום הוא לא עצר באמצע העיסוק בשביל בקשות שלי ואמר שעכשיו הוא יקום ויעצור הכל אם אני צריכה משהו,
אמר שינסה כמה שיותר לצמצם את הזמן שזה לוקח..
ונתן לי לבחור אופציה שהוא עוזר לי בכל מה שאני רוצה אבל הוא יהיה מחוייב להמשיך את העיסוק שלו ככה שזה יגזור על כולנו לישון מאוחר..
ומנגד
אמר שאוטוטו הוא יוכל להפחית שעות בעבודה ב״ה שלו ולהגיע יותר מוקדם לעזור לי..
אז מקווה שהמצב קצת ישתפר..
וב״ה העיסוק הזה לא קיים בסופש!! אז כל סופש הוא עוזר לי וגם הפעם הוא עשה המון המון עם הילדים כל מה שביקשתי ממנו
כמו שהוא אוהב להגיד לי ״דברי איתי במשימות״
ובאמת נתן לי לנוח ועשה הרבה במקומי..

תפני לרופא אונליין שירשום לה דרמקומבין
ועד אז תנסי גם אגיסטן. יכול להיות פטריה וזה יעבור גם בלי המשחה במרשם

בכל מקרה לא הייתי דואגת, רוב התינוקות מתחילים עד גיל חודשיים, והמאחרים עד שלוש.
בע"ה יתחיל ממש בקרוב לחייך ולצחוק לכם

אז אל תלחצי בינתיים. תחייכי אליו, תגרי אותו ותהני. בע''ה יחייך בשבועיים הקרובים.

נכון היא מאסיבית, יקרה וגדולה אבל וואו כמה שהיא עוזרת לי אי אפשר להסביר!!
ככל שהבטן גודלת מחפשים את התמיכה, הכרית תומכת גם בגב וגם בבטן.
את שמה את הכרית בין הרגליים.
ממש מקל על השינה.

אבל אולי יש כאלה שיחלקו עליי/ יגידו לך שזה מיותר ואפשר פשוט לשים עוד כרית ולשחק עם זה.

לי אישית- ממש ממש עוזר!

מקלה בטירוף! פשוט קשה לי לישון בלי כשאני לא בבית...
תומך, בגב, בבטן, בכל מה שגדול וכבד
יש לי של קואליטה ואני ממש מרוצה!

הגיוני שזה קורה אחרי לידות...

רק קראתי לבעיה בשם 🤭
מכירה את זה מתלמידות, יש משחקים לילדים שעוזרים...אבל בטח אצל מבוגרים זה שונה

ולמדתי את התחום..🥸

זה אחת מתופעות הלוואי שאנשים מדווחים...

תופעה הגיונית ביותר של עייפות!
בעז"ה יעבור!

אבל אם חסרות לך שעות שינה בכללי, זה יכול להסביר..

מאחלת לך שיעבור מהר ❤️

מקווה שאחרי הלידה הזו זה לא יחזור...

וקראתי מחקר מדהים שנותן לזה הסבר פיזיולוגי מעניין:
אחרי לידה האינסטינקטים החייתיים הראשוניים של הישרדות הצאצא וטיפול בו מתפתחים ומקבלים את רוב האנרגיה של האם. ותפקודים "גבוהים" של שליפה וזיכרון קצת נדחקים אל שולי התודעה.

תוסיפי לזה עייפות משמעותית אז ברור שזה קורה.

ממליצים לקחת אןמגה 3
ולנסות להשלים שינה או לדאוג לשינה איכותית ועמוקה (אין לי מושג איך...)

נראלי שזה גם חשוב בגידול

יותר משוכללות.
ברור שזה חשוב. אבל האזור היותר פעיל הוא האזור של תפקודים אינסטנקטיביים ובסיסיים.

הילדים באמת ממש יפים ב"ה (אוביקטיבית- כל הזמן אומרים לנו ברחוב..)
על הגדול כל הזמן אמרו לנו שכדאי לשלוח אותו לדוגמנות (כשהיה תינוק)

אני חשבתי שאין עם זה בעיה כי הוא קטן והוא לא יזכור את זה גם ככה ונקבל קצת כסף- מה רע?

בעלי לא הסכים בשום פנים ואופן!!

אז מבינה את הדילמה שלך אבל אין לי תשובה חחח

למה בגיל גדול יותר זה ברור לך שלא.
אולי מתוך זה תצליחי להחליט האם כן או לא.

נגיד כשאני חושבת על זה, בגיל גדול ברור לי שלא. כי זה אומר שהילד ישים במרכז ערכים שאני לא הייתי רוצה שיתפסו מקום כל כך גדול בחייו (מראה, מודל יופי מסויים, השוואת מראה בין אחרים, פוזות צילום מסויימות ועוד)

אז בחזרה לילד קטן, אלו ערכים שגם *אני* לא רוצה לשים בחיי כערך מרכזי. ולכן מבחינתי אם אני אשלח תינוק לדוגמנות, הוא אומנם לא יזכור, אבל במידה זה מסויימת זה כן מעיד על המקום שאני נותנת ליופי בחיים, על זה שאני מתיישרת עם מודל היופי שהעולם המערבי מכתיב ועם העיסוק שלו בזה. ולכן גם תינוק אני לא אשלח לדוגמנות.

כנראה זה משהו שאני  יתחרט עליו אם אני ישלח אותו ובאמת עדיף שלא

אבל מצד שני כן קצת בא לי

אוף

קל לכתוב, כי זו לא אופציה שעלתה אצלנו.
אבל אני מאוד מבינה אותך, גם לי הצעה כזאת הייתה קוסמת ואני בטוחה שלמרות שבשכל הייתי נגד, הייתי מאוד מתבאסת לוותר על זה

זו שאלה ממש מורכבת, מסוג השאלות שבסוף תצטרכי לקבל החלטה כי אין תשובה חד משמעית..
אני לא הייתי עושה את זה, בגלל שאני לא דוגלת בכך שיופי הוא כלי הגיוני לשינוי תודעת קהל ולפיתוי. הייתי רוצה להעביר מסר לילד שלי שהוא מורכב מכל כך הרבה כישורים ותכונות מיוחדות והוא יכול להיות גאה במכלול הייחודי שלו. ולא לקחת תכונה אחת חיצונית ולהשתמש בה כדי להפעיל מניפולציות שיווקיות על אנשים. אני כן מאמינה שאנחנו צריכים להעביר מסר אמיתי לילדים שלנו שהם גם יפים אבל לא לבודד את התכונה הזו.

א. כי יופי הוא לא דבר שמחצינים, בשום גיל. נכון שהוא כרגע לא יזכור את זה, אבל גם להורים זה עושה משהו בנפש...
ב. כי מן הסתם הצילומים האלה יגררו טרטורים מיותרים בשביל תינוק כזה צעיר. הרי זה לא רק קליק על המצלמה וזהו - ילבישו אותו לפני כן (או שלא...), אולי אפילו קצת יאפרו אותו, ינסו להעמיד אותו בתנוחה מסוימת, עלולים להתעצבן אם הוא לא יפיק את החיוך המושלם, ירצו לעשות מלא תמונות כדי שתצא התמונה המושלמת... בקיצור, משהו שלגמרי יכול לשגע אותו, והוא אפילו לא יבין בשביל מה... חבל על הינקות שלו

בינתיים - אולי תמצאי דרך אחרת איך להגשים את היופי שהוא זכה בו? אפשר לקחת אותו לצילומים אצל צלמת שמומחית בילדים ושמוציאה תמונות טבעיות בלבד, אפשר ליהנות ולנצור בלב את המחמאות שהוא מקבל, ואפשר גם להודות שוב ושוב על מתנת היופי הזו, להתפלל שהיא תישאר, אבל בעיקר שיצטרפו אליה מתנות אישיותיות טובות יותר...

בן 3.
אבל היא ממש התחרטה על זה.
טרטרו אותו ושיגעו אותו והוא יצא ממש עצבני מהעניין

מבררת לפני, מה זה כולל, כמה זמן זה אמור לקחת, ואם היה לי זמן להתקשקש עם זה והתנאים היו נראים לי חושבת שכן הייתי עושה. ואחר כך גם יהיו תמונות חמודות למזכרת

אולי משהו בקטנה כמו תמונה לאתר לתיק עבודות של צלמת או משהו כזה.. עוד מילא

אבל פרסומת שתהיה בעיתונים אתרים וכו- בעיני פחות...

ולגבי ילד גדול- הוא מן הסתם ידע מה עשיתם איתו כשיגדל, אז אין הבדל . הוא יראה את התמונות שלו וידע..

ראתה אותו והתלהבה

העין והתרבות הזו של דוגמנות היא פסולה מאוד

הוא לא חפץ.

זה לא החינוך ולא השאיפה ובאמת ליופי חיצוני אין מקום ככ משמעותי העיקר היופי הפנימי

אבל אוף כל כך קשה לי לוותר על זה

נשמע שאת לא כל כך רוצה ורק קשה לך לוותר על זה. אז שמעי, לא מזמן אמא שלי סיפרה לי שהציעו לה לעשות את זה איתי כשהייתי תינוקת והיא סירבה מטעמי חינוך.
זה נתן לי שיעור ענק ושמחתי שהיא סירבה.
אז תחשבי על החינוך שתיתני לו בעניין הזה גם כשיגדל.. אולי ייתן לך כח

אני אישית לא הייתי עושה את זה מכמה סיבות:
1. אם יש סיכוי שתתחרטי על זה אז כשמתחרטים זה סיוט ומקללים את הרגע שעשינו את הדבר.
2. חוסר פרגון והבנה של הסביבה.
3. בסולם הערכים שלי זה לא ממוקם גבוה... אבל לגמרי יכול לגרות!!! מבינה!



אבלל זו החלטה שלך ורק שלך... את יודעת מה הלב שלך ירגיש עם זה..

את יכולה לקחת אותו לצילומים מקצועיים יפים כאלה אם בא לך.
אבל פרסומת? אמאל'ה, לא.
אנונימיות היא הברכה הכי גדולה שיש לאדם. נכון שתינוק עדיין יהיה אנונימי גם אם יהיה בפרסומת, אבל פחות.
תחשבי, את באמת רוצה שכל המדינה תסתכל על הילד שלך?
באמת רוצה שישתמשו במתיקות וביופי שלו כדי למכור איזה מוצר ולהרוויח עוד כסף?

זה בשבילו

ילד הוא לא אובייקט. לא הייתי משתמשת בו כדי לפרסם מוצר

גם לי בעבר מישהי הציעה לדגמן מטפחות וסירבתי. בעיקר כי זה החינוך שקיבלתי.. וזה נותן לי תחושה מגעילה שהבן שלי הוא חפץ. וגם היה מפריע לי שכל העולם יראה אותו בפרסומת. סתם עין הרע. מיותר...

מה הרווח מכזה דבר?

ומה זה אומר מבחינת התינוק.
אם זה יכול לעזור כלכלית, וזה לא משגע אותו מידיי - הייתי עושה את זה.
הוא קטן, ולא נראה לי שעניין החינוך משמעותי.

הוא קטן... שלא יעשו לו עין....
תהנו ממנו תעשו לו בוק תדפיסו אלבום דיגיטלי... כל ילד הוא מהמם אבל איזה כיף שיש לך חוות דעת אובייקטיבית😁.

אני לא רואה בעיה.

עד גיל שנתיים ישכח וישכח העולם וזה יכול להיות חוויה.

 

תבדקו שבאמת תקבלו על זה כסף כי יכול להיות שזה רק בגדים או מוצרים של החברה המפורסמת.

תלוי כמה ישגעו אותו. אבל אם הם מבינים שזה תינוק ומתאימים את עצמם לסיטואציה- למה לא?
מזכרת חמודה ומיוחדת.

לא חושבת שמשפיע על החינוך בגיל כזה .

מבינה שזה קורץ אבל לא

"דבר הסמוי מהעין יש בו ברכה "

עדין מרגישה תחושה של החמצה אבל בתוך הלב שמחה על ההחלטה

תודה לכולכן שערתן לי להחליט אתם פשוט אלופותתת

לא מאמינה בעין הרע.
אבל לא אעשה החלטות שיש סיכוי קטן שהילד בעתיד לא ישמח איתן, חוץ מהחלטות הכרחיות.
על אותו משקל לא אעשה עגילים לתינוקת קטנה.
כל עוד הוא לא יכול להביע את דעתו. אפילו שיש סיכויים גדולים שהוא ישמח בעתיד.

בעייני דווקא צריך להדגיש ולעודד כל מעלה שקיימת אצל ילד, גם יופי.
אולי זה שטחי יותר מדברים אחרים אבל זה עדיין מעלה ומתנה שיש לו על פני אחרים ואסור להתעלם מזה - כמובן במינון המתאים שנראה לך.

לספר לו בעתיד שהציעו אבל חששת שאולי בעתיד בוא לא ישמח ורצית להתחשב בדעתו בעייני זה יתן לו תחושה שהדעה שלו חשובה ומשמעותית.
אם כשיגדל הוא ירצה אני הייתי זורמת, זה לא סותר להשקיע בדבריים ערכיים יותר במקביל.

גם על זה שזה לא שלילי לחזק על יופי חיצוני, וגם על העתיד.

זה טוב נגד עובש
וטוב לבגדים לבנים בכללי.

שיפון לא יודעת מה מותר..אולי תנסי להשרות במים עם חומץ

לכבס כרגיל. לא להשאיר הרבה זמן.

לא ניסיתי על כל סוגי הבדים. אבל אם האופציה השניה שזה יילך לפח, הייתי מנסה.

בביקורת אחרי הלידה אצל רופא? הכל היה תקין?

התחלת שימוש באמצעי מניעה כלשהו לאחרונה?

הכל היה תקין.
מניקה הנקה מלאה, לא מונעת

בשבוע הראשון. עכשיו זה גם נעלם

אולי כדאי לבדוק גם הריון

תודה רבה

נרשמתי לשניהם

מאד מתלבטת

2 הלידות הקודמות שלי היו בשע"צ. 

 

וגם בקבלה יש שתי מקלחות

ואכן בשערי צדק יש גם בקבלה מקלחות...

בקפלן אין. רק במיון עצמו יש 2 מקלחות.

ועדיין כנראה אחזור לשם שוב בלידה הקרובה😅

ניסיתי מהטלפון כל פעם.
היום החלטתי לנסות דרך המחשב ועבד בלי בעיה.
ומישהי אמרה לי שהיא הצליחה בשש בבוקר 😅

1. במקרר עד 8 ימים
2. אפשר בתנאי שכל החלב באותה טמפרטורה (אז לקרר את כולם ואז לאחד)
3. אין לי מושג. קונה שקיות.
4. מוציאים למקרר ערב לפני או ששמים במים חמימים. בכלל חלב שאוב מחממים רק במים חמימים ולא רותחים.
אגב, גם לא "משקשקים" אותו כדי לערבב כמו שעושים עם תמ"ל, אלא מסובבים בעדינות בתנועות מעגליות את הבקבוק.
5. ממממ.... אין לי מושג.
6. לא יודעים, מנסים ובודקים מתי הוא שבע. שווה להקפיא מנות של 120 וגם מנות של 60 ו30 ולשחק איתן עד שמבינים מה הכמות שמספיקה לו.

אפשר לחמם כמה פעמים חלב שאוב? אם נגיד הוא לא סיים

1. אני הייתי מקפידה עד 3 ימים. רשמית מותר יותר, תגגלי משרד הבריאות חלב שאוב.
2. בהחלט, אני גם הייתי מייצרת מנה מיומיים שאיבות, רק שיהיה באותה טמפרטורה כשמערבבים.
3. ממליצה כן לקנות שקיות. שלא יהיו עוגמות נפש..
4. כמו שרשמו לא במים רותחים ממש. בעוונותיי יצא לי גם להפשיר במים רותחים כשלא היתה ברירה... לא קרה כלום, לפחות לא ידוע לי
5. נראלי 24 שעות. תסתכלי גם במשרד הבריאות שם.
6. כמו שרשמו, ממש ממליצה להקפיא מנות גדולות (80,100,120,160) ומנות קטנות (20,30,40...)
א. עד שלומדים את ההרגלים שלו
ב. תמיד טוב שיש רזרבה אם הוא פתאום יותר רעב או חלק נשפך. לפעמים חסר לו איזה 30 רק לסיום וחבל להרוס מנה שלמה בשביל זה.. לחמם פעמיים אחרי הפשרה אסור.

אורה
טל- אורה
טל -אהבה
קדם אהבה
תאיר ציון
עינה
שיר הלל
ציון
הללי חן
ערבה
עלמא
עדן
נסיה
רות
נעמי
מטר
טוהר

יש מלא השאלה איזה סגנון את מחפשת

יש פה כמה שחשבנו עליהם
רם יש לך עוד אשמח.. המון תודה על ההשקעה!

זוהר
זיו
זמרת-יה
אמונה
גאולה
יעלה
יעלת חן
נהר אהבה
שילובים עם ציון( שיר ציון, אורי ציון, ועוד)
נחלה
עדי
ירדן
צורי( עם חולם באות צ')
נופת
צוף
בהצלחה לכם(:

אורית
אורה
אוריה
מאירה
שלהבת

רננה (קבעו שיר ורננים)
הלל
הודיה

אבל פחות מתחברת לשם הזה...
אבל אכן ממש בכיוון

אורה
טוהר
אוריה
אורי
רעיה
תהילה
יש הרבה

אוריין
אורי
יהודית
נסיה
אודיה
הללי
מלכות

הגיוני שהחולשה במוצש זה מההקאות של שבת.
בגדול יש חולשה רצינית בשליש הראשון, אבל קשה לדעת אם זה מה שילווה אותך או לא.