אבל באמת.

הבעיה היא שאת רואה בו שני דברים שליליים מאוד-מאוד:

1. הוא אפנדי\שייח' 

2. הוא אבא גרוע

האם יש בו עוד משהו חוץ משני הדברים השחורים האלה?

אולי יכול להיות שקצת התרגלת לטוב שבו, אז הוא נראה לך מובן מאליו?

אולי הוא מפייס אותך כשאת עצבנית? יש מלא גברים שלא עושים את זה..

אולי הוא מפרנס את הבית בצורה הכי טובה שאפשר? 

אולי הוא מתעניין בך ודואג לך?

כי את מתארת פה אדם שלחלוטין מרוכז בעצמו. האם רק זו המציאות? האם אין בו גם חסד אלייך, גם מילים טובות וחמות, גם רצון שיהיה לך טוב?

להיות גרושה עם תינוק אולי נראה יותר קל,

אבל זה לא.

אחרי כמה זמן תשאלי את עצמך למה לא נתתי עוד צ'אנס? למה לא חיכיתי קצת? אולי הוא היה מגלה יחס אחר אחרי כמה זמן.. אולי משהו בו היה מתרכך\משתנה..

הכאב לב של להיות לבד+תינוק במסע החיים הוא כאב לב עצום. זה לא משחק. 

בוודאי יש בו כמה דברים טובים שיכולים (אפילו בקצת) לאזן את השחור הזה... 

ואני לחלוטין הייתי אומרת לבעלי שאני לא יכולה לבשל ושאני מצטערת.

כאילו, גברים לגמרי מצפים מנשים שיעשו הכל, אבל ה-כ-ל!

אז זהו שלא..

ששניכם זקוקים לקצת חופש ורוגע , עמוסים מאוד מאוד

את עמוסה עם התינוק ובטיפול ובהתאוששות מלידה (טראומטית לדברייך) 

והוא עמוס בעבודה (כתבת שחזר מאוד מאוחר.. משמע התאמץ וטרח להביא פרנסה לבית)

ושניכם צריכים איזה מסעדה טובה או לשים את התינוק ליום אחד אצל ההורים לבקש עזרה, ככה נשמע לי , קצת להאט את המירוץ של החיים...

ואם זה לא מעשי? אז איכשהוא לנסות להרגיע את הבית.... זה לא יפה איך שהוא מתנהג אליך וזה ממש תינוקי , אבל נשמע שהוא כאילו "מתפוצץ" שלא מקבל את הצרכים שלו - אולי צומי ממך חסר לו והוא מתבייש לומר (כי את עסוקה בתינוק - את 100% עושה כמיטב יכולתך כמובן..)? זה ממש לא שעשית משהו לא בסדר, אבל מבחינתו הוא מרגיש שינוי וקשה לו..

לא לבשל, אפשר, אולי להתעלם מההערות שלו ולנסות להיות בטוב עם עצמך עם חברות או סתם תחביבים, (לדעתי אם אל תעני לתלונות שלו ותתעלמי מזה כאילו לא קרה כלום ותהיי בטוב עם עצמך, הוא מעצמו מיוזמתו יבקש סליחה על האמירות שלו, ככה נשמע לי , יבוא אליך את תהיי בהלם מופתעת איך הוא בוגר פתאום)

בקיצור לא לפתח את המריבות, לעצור אותן ואז מהספייס הזה הוא יחשוב עם עצמו ויבוא לבקש סליחה ממך ולעזור לך וכו' .. פשוט לא להתפתות להסחף למריבה שהוא פותח איתך כביכול, אמירות כמו "אבל הוא לא מבין עברית" - הוא סתם מנסה כביכול "לעצבן" אותך , כי לא נעים לו לשמוע שאת אומרת שהוא לא מספיק אבא טוב, הוא מרגיש אשמה לדעתי, וגם התלונות על האוכל והתנהגות של שייח - ברור שזה ממש תינוקי מצידו, אם לא תשתפי פעולה עם האמירות התינוקיות שלו ולא תתיחסי אליהן ברצינות - זה יתפוגג כי הוא יראה ש"אין לו קהל" והוא יפסיק עם זה , כי אם את לא מגיבה אין לו בשביל מה להגיד את זה, כל המטרה שלו זה כביכול לקבל "צומי" שלילי ממך, והוא במקום לבקש את זה בדרך חיובית עושה זאת בדרך שלילית, כך נשמע לי בכל אופן אולי אני טועה...

@ניקלפריקה

 מצטערת שרק עכשיו רואה,

ותודה לך @מכחול יקרה על התיוג 🙏

יקרה, כמה עברת! וכמה אתם עוברים!

לידה ראשונה. זה כבר חתיכת אתגר ושינוי משמעותי מאוד מאוד.

וכתבת שהיא עוד הייתה *טראומתית*!

ואת עדיין בהתאוששות פיזית ונפשית ממנה,

ובינתיים יש את התינוק המתוק, שכמה שהוא מדהים, הוא לא בדיוק מאפשר מנוחה והתאוששות - אלא טיפול ודאגה סביב השעון, בלי הפסקה ובלי חופשת מחלה...

הריון שגם הוא הגיע אחרי טיפולים

טיפולים ארוכים

טיפולים כואבים (!)

ובתוך כל זה יש גם אתגר בזוגיות.

ומריבות.

ותחושות קשות של כעס, של ריחוק, של תסכול, של אשמה, של אכזבה, של חוסר אונים

וקושי ובלבול גם סביב יחסי האישות, וגם שם ריחוק נפשי וגופני כאחד

וזה קשה מאוד יקרה לחוות ולהרגיש את כל הדברים האלו יחד, ועוד במצב שהגוף ככה מפורק מהלידה ומשווע להתאושש אבל כל יום, כל רגע בעצם, יש לו אחריות ליצור קטן וחסר אונים ומתוק אבל גם מאוד מאוד דורש.

קשה לעשות סדר בחיים במצב שאנחנו עצמנו רק רוצים לאגור טיפה כוחות.

אז יקרה, קודם כל תנשמי ותדעי שהמצב שאת מתארת הוא מאוד מאוד נפוץ וטבעי ונורמלי!

כל לידה, ובעיקר לידה ראשונה, יכולה להיות טלטלה רצינית לזוגיות, ובעצם לחיים בכלל.

זהו מעבר חד מאוד ומופלא מאוד, וגם קשוח מאוד ללהיות הורים. וכל מה שיש בתוך זה.

ורק ההגעה לשם, אחרי דרך מפרכת כ"כ שעברת, שגם גמרה את הכוחות - אז רק התחלת את המסע הזה להורות בעצם ב"מינוס",

וצריך לאט לאט להיטען ולהטעין בך כוחות חדשים

ולאט לאט המציאות כולה תתבהר.

גם הזוגיות

גם האישות

לאט לאט

ודבר דבר.

לא הכל בבת אחת.

קודם תתחזקי.

תמצאי איך את מתמלאת

איך טוב *לך*

איפה את יכולה להיעזר

איך החיים מתחילים אט אט לקבל מסלול שיש בתוכו איזון

אח"כ ב"ה עבודה זוגית

ורק אח"כ עבודה בפן של הקירבה הגופנית (שהיא כמובן נגזרת גם ובעיקר מהפן הרגשי...)

נסי בתוך כל זה לזכור ולראות את בעלך,

בעלך שאמרת שעד הלידה היה שותף מלא ועשה המון

בעלך שאמרת שעד הלידה הייתה לכם זוגיות טובה ב"ה

בעלך שכבר בעבר כאשר הייתם בטיפול זוגי אמרת שזה עזר

בעלך שבעבר כן היה שם בשבילך

ובעלך שאולי כעת עובר גם משבר כלשהו.

זה לא חייב להיות דיכאון אחרי לידה (למרות שגם לגברים הוא יכול להופיע, וכן, אחרי הלידה)

זה יכול להיות קושי שלו למשל במעבר להיות אבא.

שמתווסף לקושי הזה גם דאגה לך, כן כן לך, אשתו האהובה, שהוא כן אוהב וכן ראה כמה ייסורים היא עברה עוד מלפני ההריון כדי להשיג אותו, דרך ההריון הקשה שהשבית אותה לגמרי, דרך הלידה - מתישהו אולי הנפש שלו כבר לא יכלה כאילו להכיל את כל הדאגה הזו לשלומך שהוא פשוט "התנתק" - נסגר, התרחק,

כי קרוב מדי זה כואב מדי. (זה לרוב בכלל בתת מודע קורה).

ואולי מאוד מאוד מאוד קשה לו.

שהוא גם אבא פעם ראשונה

גם דואג לך מאוד ואפילו אולי לא יכול להסביר את זה לעצמו (לנו הנשים לפחות יש את יכולת הדיבור, השיתוף, הלגיטימציה לבכות, לפרוק, לדבר,

לגברים בימינו לצערי אין את הלגיטימציה הזו בתפיסה התרבותית מאז שהם ילדים, וזה מחלחל אליהם והם לפעמים מרגישים ממש חסומים מלשחרר את כל הכאב או מרגישים שאם קשה להם אז הם "לא גבר" ופשוט נאטמים ונסגרים עוד יותר...)

גם עובד קשה כדי להביא פרנסה

גם נמצא בגעגוע עמוק לקירבה גם נפשית וגם גופנית עם אשתו האהובה

וגם נמצא בהמון שינויים שמתרחשים בחייו בו זמנית.

אז יכול להיות שהוא לא יודע או אין לו כלים איך להתנהל נכון, אבל זה ממש לא חייב להיות מכוונה רעה חלילה או כי לא אכפת לו ממך חלילה, אלא שהוא פשוט חסר אונים וחסר ידע וכלים למצב החדש.

אני חושבת שאם תמצאו ליווי שיתן לשניכם את הכלים האלה, את התמיכה הזו, את מקום הזה - זה יכול לעזור לשניכם מאוד ב"ה.

מצרפת לך בנוסף הודעה שכתבתי לפני זמן מה שגם היא עסקה בזוגיות אחרי לידה, 

כאן:

חיבוק גדול גדול יקרה ❤ - הריון ולידה

ומאחלת לך את כל ההצלחה והברכה שיש,

ב"ה שתזכו לגדול מכך עוד יותר ותראו רק אור וטוב תמיד 🙏❤🙏

לא יודעת מה הרמה, אבל להתחיל קצת קצת

אם את אוכלת באמת שטויות כל הזמן, אז להתחיל בארוחת בוקר נורמלית יותר- פוסת לחם עם משהו- טחינה/גבינה/אבוקדו/חביתה

אבל הכי חשוב הרבה ירקות

העצלנות לחתוך לפעמים מבאסת אז אולי לשטוף בלי לחתוך לסלט אלא חתיכות גסות של ירק מסוים ולטבול בממרח אהוב ובריא

לקנות פירות שאת אוהבת

הכי חשוב לא לסבול בתהליך אחרת זה לא יעבוד

אם את לא אוכלת פחות קלוריות ממה שצריך לא תרדי המשקל וזה לא משנה כמה ירקות תאכלי

כמובן יש לירקוצ יתרונות אחרים..

א. רוב הירקות מכילים כמות מים שזה טוב לחילוף חומרים

ב. ירקות בכללי גורמים לחילוף חומרים בעקבות מה שמכילים חוץ ממים

ג. אם משקיעים בסלט גדול הוא יכול להשביע כמו ארוחה, במיוחד עם מוסיפים אבוקדו, ביצה , טחינה ולא רק ירקות קלים

בסוף הקושי הוא לא בלדעת מה לאכול, הקושי הוא ביישום

האתגר הוא נפשי/ מנטלי.

בנוסף כדאי מאוד להמשיך לחפש ספורט שאת כן מתחברת אליו.

ניסית ריצה, שחיה, אופניים, ריקוד ותנועה, אימוני כח?

אולי כדאי לנסות אווירה אחרת

למשל לא דומה סטודיו גדול למול סטודיו בוטיק.

לא דומה ספורט אישי לקבוצתי.

גם לפעמים אם יש חיבור לאנשים בקבוצה זה הופך את העסק לקליל יותר.

או פסיכולוגית ?

חשבתי דווקא שהקבוצה כן יהיה לי יותר טוב כי אני בנאדם של מסגרות .

ספורט ובכלל דברים חדשים קשה לי להתחיל, להתחייב, לנסות להתקשר, זה מעייף אותי עוד לפני הספורט 😬

חשובה לי מסגריות דתית מופרדת אז גם אין המון אופציות, אבל מודה שלא חיםשתי מספיק 

ואכן אורח חיים בריא, גם אם המשקל עדיין יהיה גבוה, ישפר מאוד את בריאות הגוף שלך, ויקטין סיכונים למחלות מבאסות כמו סגרת וכדומה.

איך הייתי עושה את זה בפועל?

בגדול- תצטרכי משהו שהוא בר קיימא. כלומר שתמשיכי להחזיק בו לאורך שנים רבות, ובשביל זה זה צריך להיות משהו שהוא לא אינסוף השקעה וסבל.

אז מוצאת ספורט שנעים לי. ומנסה להעלות את הפעילות הגופנית הלא-מאורגנת ביומיום, למשל- לעלות במדרגות ולא במעלית. ללכת לסופר ברגל אם זה להשלמה קטנה. כאלה….

וכמובן ספורט אינטנסיבי יותר שנחמד לך. כדאי בחברה/קבוצה, אבל מה שטוב לך.

גם הליכה עם חברה זה מדהים!

מבחינת תזונה- בעיניי המפתח הוא להפוך אוכל בריא לנגיש יותר, ואוכל לא-בריא לנגיש פחות.

כלומר להמעיט/להפסיק לקנות הביתה מזון מעובד מאוד, שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים וכדומה.

לקנות הביתה יותר ירקות ופירות טעימים. אם את אוהבת שייקים- אז פירות קפואים, שייקר…

לנסות מתכונים בריאים, כדי להוסיף לשגרה את אלו מהם שטעימים לך.

להפחית כמה שיותר צריכת סוכר ומזון מעובד.

זה ממש לא בהכרח השתעבדות. תלוי באיזו מידה עושים שינוי. אבל לתחושתי, אפילו רק להפסיק לקנות אוכל מעובד מאוד, ועוגות חטיפים וכו- עשה שיפור. (אה, וגם לא להכין עוגות עוגיות באמצע שבוע. מקסימום לשבת. כשיש אז אוכלים יחחח)

וירקות אוהבת ספציפיים וטריים במיוחד, ולא תמיד קל למצוא ולהכין.

גם מבחינת אוכל, לא מתחברת לאוכל מבושל אז כמעט כל מה שבריא צריכה להכין במקום.

חטיפים ועוגות ביתיות יש בשביל הילדים

לא רוצה לחנוק אותם מדי

ולגבי הילדים- מבינה ממש. השאלה אם את מנשנשת איתם או לא.

בכל מקרה אני כילדה אכלתי בבית ממתקים רק בשבתות (ומחוץ לבית גם בימי חול- ימי הולדת, אצל חברות וכדומה)

והיה לי בסדר גמור

מבינה לא לחנוק ולסגור את הברז לגמרי

אבל אני חושבת שבמידה כלשהי להגביל את החטיפים והעוגות לזמנים מסוימים בשבוע זה כן אופציה ששווה לשקול.

ולגבי התזונה שלך- את גם כרגע לא אוכלת כלום מבושל? מה את כן אוכלת שמשביע אותך?

וזה לא רק פירות וירקות, אלא גם קטניות ובכללי אוכל מחומרי גלם סבביים. 

מהמאוד מעובדים ומלאים דברים שמזיקים לגוף.

וכן לקנות הרבה ירקות, יוגורטים(לא ממותקים), אגוזים וכד' לנשנושים. והרבה חומרי גלם טובים- דגים, עוף, בשר, קטניות, פחממות מורכבות.

ואם נגיד את מחליטה ששוקולד את כן צריכה לפה ולשם- לקנות מזה מעט. אם נגמר אז אין עד לקניה הבאה.

בהצלחה!

אצלנו זה הפוך, הילדים מקבלים עוגיה בבוקר ושלוק בצהריים, חטיף ועוגה בשבת. זהו. כל השוקולד בבית הוא נטו בשבילי 😂

אבל ברצינות, גם כילדה וגם לילדים שלי כיום, חטיפים ועוגות זה לא משהו שצריכים אותו ביום יום כדי לא לסבול, מקסימום שיהיה בבית קרקרים, בייגלה, ביסקוויטים, פריכיות לנשנש אם רעבים וכמובן פירות טעימים ונגישים.

הילדים לא צריכים להכניס לגוף שלהם זבל אפילו שהם צעירים והגוף שלהם עדיין רענן.

גם מלמד על הנזקים וגם נותן ידע ומלמד איך לאמץ אורח חיים בריא

לא קראתי בעצמי, רק שמעתי עליו.

בהצלחה מאוד!

ממני

שקנתה בגד

ושמעה היום המלצה לחנות בגדים למידות גדולות ..... אהמ🤭

דבר ראשון, לא לעשות דיאטה אחא שינוי באורח החיים. זה אולי נשמע כמו הבדל מינורי, סה"כ איך קוראים לזה, אבל זה משמעותי, זה בדיוק ההבדל בין משהו שאפשר להתמיד בו ובין משהו שאי אפשר.

את לא צריכה להפסיק לאכול, את צריכה ללמוד לאכול נכון. יותר קמח מלא, יותר מים, יותר ירקות, לישון מספיק שעות בלילה, להפסיק לאכול כשאת שבעה. אני הצלחתי לרדת ממש יפה והייתי אוכלת הכל- פסטה, פיצה, עוגיות, וכו'. כן אוסיף שהייתי עולה על ההליכון כל יום.

עשיתי תכנית קצרה של מישהי (כבר לא עוסקת בזה) והיא הייתה הגישה שכן צריך לאכול מתוק, אבל בשעות אחה"צ ועם כוס שתיה חמה (שתיה חמה- עם עד כפית סוכר ביום).

תתחילי בצעד אחד קטן, אחרי שתצליחי להתמיד בו, תעשי עוד משהו. ככה לאט לאט תצליחי להכניס שינויים גדולים.

בהצלחה

תהליך תזונתי לבד

ליווי זה בעיקר פלסטר

כי שינוי תזונה/ אורח חיים זה בעיקר שינוי עצמי

שום ליווי/ הנחיות/ מידע לא גורם לשינוי עצמי

אלא מודעות ועבודה של ניסוי וטעייה עד להצלחות

מה שכתבת 'התזונה שלי לקויה ברמות, באמת מתביישת אפילו לכתוב את זה. ספורט ניסיתי כמה פעמים ולא התחברתי.'

זו נקודת מוצא בעייתית

נקודת המוצא צריכה להיות

לנסות לשנות את התזונה עד להצלחה

וגם

לנסות להתחבר לאיזשהו סוג של ספורט שיהפוך למשהו קבוע

ככה עושים שינוי אמיתי

ואין דרך אחרת לעשות אותו

וגם אם פלסטרים עובדים

יום אחד הם מפסיקים לעבוד

לכן אנשים יורדים ואז שוב עולים

האורח חיים שלי עד פסח היה מזעזע, בגדול חייתי על קפה ונשנושים.

לא היה לי זמן וגם לא כח להכין לעצמי אוכל.

וישנתי על הפרצוף בלילה.

אגב, שיגע אותי שאיך זה יכול להיות שאני בקושי אוכלת ועדיין עולה בלי הפסקה במשקל.

התייעצץי עם ג'מיני וגם קצת עם GPT.

תיארתי את הסדר יום שלי (עמוס עמוס יותר מידי)

וביקשתי שיעזרו לי לבנות תפריט שמתאים לי.

ג'מיני הנחה אותי מאוד יפה גם הסביר לי מה קורה לגוף שלי במצב כזה ומזה משפיע עליו.

נגיד אחד הדברים שהוא התעכב עליו זה שיפור השינה בלילה, כי הגוף שורף קלוריות בלילה.

בקיצור מאז פסח אני עשיתי שינוי משמעותי שהוא בעיקר כולל לאכול הרבה יותר

ונתן לי רעיונות מה להכין ולאכול שישתלב בסדר יום שלי.

עכשיו זה זמן קצר יחסית, בסה"כ חודשיים. מקווה מאוד שאני אחזיק מעמד ואמשיך בשינוי הזה ולא אשבר.

אבל השיפור הוא מטורף, אני ישנה הרבה יותר טוב ואפילו ירדתי קצת במשקל (קצת מידי אבל לפחות שיניתי את המגמה)

פתאום אני שבעה הרבה יותר מהר מכמות יותר קטנה שלא האמנתי שזה יכול לקרות לי.

אני ממליצה לך לנסות להתייעץ איתם. כן אגיד שאם ניסית כבר בעבר הרבה שינוי אורח חיים ולא הצלחת אז כן כנראה כדאי ליווי מקצועי (לי אישית יש ריאקציה מטורפת מלדבר עם מישהו על האוכל שלי ולא הייתי מסוגלת עד עכשיו)

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

נסעתי ברכבת לצפון, אז בנהריה הייתה תחנת רכבת. שם ירדתי.
ומשם הזמנתי מונית למלון ונפגשתי עם בעלי ושאר הילדים.
לרכבת לקחתי תמיד את התינוק ואת הבכור שיעזור לי, לסחוב עגלה וכו...
אבל אצלך זה תאומים. מסובך יותר.

היום ב"ה הגדוליםן כבר עם רשיון, ממש עוזר... להם יש אומץ מה שלי אין.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני

אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה

אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה

תעשו אחד הלוך אחד חזור

יש לנו גם שני רכבים כמו לכם ואני נוהגת באחד, בעלי בשני.

עכשיו ב''ה יש כבר כמה נהגים אז גם הם נוהגים.

בעיני חשוב שגם האשה תוכל להיות עצמאית בנהיגה לכל מקום ולא תהיה תלויה בבעל.

הפעם הראשונה שעשינו את זה היה בנהיגה לצפת, חששתי, נהגתי לאט אבל בסוף הכל היה בסדר. ממליצה גם לך לנסות ולנהוג בעצמך

אבל נסיעות קצרות שלא עולות על שעה  .

לעיתים קרובות אני מתבלבלת מהוויז יורדת במחלפים לא נכונים ואז הדרך מתארכת ואני נכנסת לסטרס וזה יותר מדיי בשבילי

אין סיכוי בעולם שאני נוסעת שעה וחצי למקום לא מוכר ועם החרדות שלי לצערי .

ננסה למצוא פתרון של מונית או השכרת רכב

תודה לכולן !

לדבר מראש עם בעלך ולסוע מאחוריו כל הדרך?

ממש תשמרו על קשר עין במראה, לוודא שאתם 'יחד' גם אם כל אחד ברכב משלו.

ואפשר גם לחפש איזה אחיין עם רישיון ולהציע לו 'טרמפ' + אפשרות לנהוג, שיעלה עם חבר לטיול באותו אזור.

לסוע אחרי בעלך שתראי לאן

או אולי שהגדול ביותר ישב לידך וידריך אותך איפה לפנות.

אני לגמרי לא מזלזלת בקושי, הוא ברור לי ממש.

אני פשוט חושבת שחשוב להצליח לנהוג לכל מקום. לא כל פעם הבעל יכול להצטרף וחבל לפספס כי חוששים

והחשש מוצדק בעיניי, אם גם ככה את חוששת מנסיעות ארוכות בתקופה כזאת שאין ווייז נשמע לי ממש הגיוני... גם אני שאני צפונית נוהגת מלא באיזור-מסתבכת ויש איזורים שאני מעדיפה להמנע מלהגיע אליהם לבד בלי ווייז...

לשכור רכב גדול רק לחופשה נשמע לי רעיון ממש טוב

פעם היו מנווטים עם מפות ומצפן

אבל להסתדר בתחבורה הציבורית שם היה קשוח ומבלבל... (ניסיתי קצת לשאול אנשים, איכשהו בסוף הסתדרנו בערך...)

@רקאני - יש מצב שזה מה שעשינו בסוף בהדרכת אחי, שבא לאסוף אותנו... (נסענו שם לאירוע משפחתי)

לעשות מסלול לא לפי מיקום אלא לפי שם המקום

ואז הוא מראה את המסלול אבל לא לפי המיקום שלך

אני נסעתי באיזור טבריה והוויז עבד כרגיל

וגם בעוד איזורים

בצפון הצפוני יש את הבעיה של הוויז

גם בטבריה לא תמיד יש ...

יש איזורים שבהם המצב יותר טוב ואיזורין בהם המצב יותר גרוע, אבל זה גם ממש משתנה ותלוי במצב רוח של חיזבאללה.

ויש איזורים שלמרות שאין אליהם ירי בכלל רוב הזמן אין קליטת GPS, כמו קריות

היא ממש פחדה לנהוג מרחקים

ולא היה ברירה כי המשפחה גדלה והרכב הגדול לא הספיק לכולם.

אז אבא שלי נהג ברכב אחד ואמא שלי נהגה ברכב מאחוריו.

אם הוא עבר רמזור והיא לא הספיקה הוא עצר בצד וחיכה לה שגם היא תעבור את הרמזור.

כמה שנים ככה עד שתפסה אומץ והיום נוסעת בלי בעיה מרחקים.

להמשך- לנסות להגדיל את המרחק שאת מסוגלת לנהוג אליו. אפשר בהדרגה, אפשר פעם אחת שתנהגי בתנאים פחות מלחיצים אפ מתאפשר (מישהו רגוע לידך, בלי ילדים)

אני מניחה שיהיו לכם עוד הזדמנויות כאלה שתצטרכו להוציא שני רכבים וחבל לתת לזה להגביל אותך..

גפ לי היה קצת את החשש הזה עד שפעם אחת החלטתי שאני נוסעת להורים שלי (גרים בצפון) לכמה ימים בלי בעלי (הוא היה צריך לעבוד והיה חופש גדול עדיין) ופשוט עשיתי את זה.. ומאז כבר לא אכפת לי לנסוע את כל הארץ בערך..

לא שאני נהנת מהנהיגה אבל בסוף ככל שעושים את זה יותר זה נהיה קל יותר, לומדים להבין את ההוראות של הוויז טוב יותר..

זו עצמאות מטורפת..

וסחטיין עלייך על העזרה והכיבוד הורים!

ובקרבה קרובה כזו, את ובעלך לא הוזמנתם לחתונה ישירות ע"י הורי הכלה?

ואם כך, כיוון שהוזמנתם, בכלל לא מוזר שתבואו עם התינוק שלכם.

אבל אם נוסעת רק על תקן עזרה לאמא שלך להגיע, ואת עצמך לא מוזמנת לחתונה, לדעתי פחות מתאים להגיע עם הפעוט שלך. 

זה לא כזה קרוב.

להורים שלי יש בערך 40 בני דודים, תכפילי בשניים אם מזמינים כזוג זה עוד 80 מוזמנים לחתונה.. לא כזה מופרך שלא מזמינים כבר בדרגת קרבה כזו

הבת שלי הרבה פעמים באה איתי

למלא מקומות

גם הרבה אחרי שהיא הפסיקה לינוק

ממליצה כהרגלי להתייעץ עם הרב בני פישר ממגן לחולה.

הוא יפנה לרופא הכי טוב בתחום ויעזור בקביעת תור

בהצלחה יקרה

בשורות טובות.

וממש עוזר להקדים תורות במקרה הצורך.

הוא היה שליח טוב עבורנו בכמה מקרים, גם באבחון וגם בטיפול/ניתוח וכד'

יש שם מרפאת חוץ טובה ספציפית לאנדו

תצטרכי טופס 17 מהקופה רק.

האבחון הוא עבורך או עבור נערה?

נראה לי שמה שחשוב זה לעשות רישום עד התור עצמו.

מבחינת וסת- כמות דימום, ובעיקר כאבים- מתי וכמה כואב, ביחס לוסת.

איפה כואב בדיוק.

תסמינים נוספים.

לפעמים כואב לא רק בוסת אלא גם לפני, או בביוץ וכדומה.

כמה ימים הוסת

האם סדירה

בנוסף אם קיימים כאבים ביחסים אז גם עליהם לרשום לעצמך (תסמין נפוץ)

תפתחי דף מידע על אנדומטריוזיס באינטרנט. התסמינים שאת מכירה שמופיעים אצלך לפעמים- תעשי עליהם רישום כדי לתת מידע טוב לרופא

(לפעמים קשה לתת הערכה של תדירות הכאבים מסוג x וכדומה כשלא רושמים)

כדאי לבוא עם מלווה. הבדיקה כוללת בדיקה פנימית (גם ידנית)

מתי זה נעשה במהלך החודש? אחרי מחזור, אחרי ביוץ וכו

קריטי להגיד תדירות של כאבים?

אצלי התסמינים העיקריים זה חסימה בחצוצרה בלי שום רקע, כאבים ביחסים ולסירוגין כאבים חזקים בווסת.

מחכים הרבה לתורים? 

לא זוכרת את זמן ההמתנה לתור

את מרגישה חסימה בחצוצרה? או שזה משהו שראו אצלך באולטרסאונד וכדומה?

בכל מקרה תנסי בעיקר בזמן שגם ככה יש עד התור- כל פעם כשיש כאב לכתוב את התאריך ואם את מצליחה לחבר למשהו (נגיד יום-יומיים לפני המחזור היה כאב x)

מבחינת כאבים בוסת זה תסמין גדול מאוד, תנסי לשים לב באיזה ימים בוסת זה

וכמובן את בטח יודעת להגיד על עוצמת הכאב בערך (אדוויל עוזר? כאב משתק או שאת מתפקדת? כאלה…)

שווה לשאול בזימון תורים עצמו אם יש משהו שהם רוצים שתעשי (כלומר תשאלי את המזכירה שקובעת לך את התור)

אני מתקשרת על הבוקר (אומרים שיכול לעזור) בעבודה, שמה לידי ועובדת במקביל עד שהם עונים.. יכול להיות גם שעה פלוס (לא זוכרת כמה).

ממש מתיש. בהצלחה

שהם כתבו שבגלל שהם מנסים להזדרז בטיפול בדרגות אז המוקד לא פעיל 😵‍💫

הגיוני?

הם עונים אחרי שעתיים שלוש כזה של המתנה.

והם חזרו אלי,

אבל זה גם לוקח מלא זמן.

כשמאוקובר אני מנסה לקבל את הדרגה שמגיעה לי והפלא ופלא תוך שבוע עידכנו דרגה.

ממליצה.

וגם זה לא תמיד. היה פעמים שסתם לא ענו.

אני גם באותה סיטואציה. משלמת כמעט 3000 בחודש כבר כמעט שנה.

בתחילת שנה נתנו לי דרגה זמנית אז עכשיו גובים לי גם את ההחזר של זה.

איזה 4500 בחודש. זוועה.

חיכיתי שעתיים על הקו וניתקתי.

יום אחרי שעתיים וחצי ולא ניתקתי וענו לי.

אמרתי לה וואווו לא האמנתי כבר שתענו. אני שעתיים על הקו.

אומרת לי, 'כן הנה ענינו. מה את צריכה?'

הלוווו 

זוועת עולם.

ואז אומרת לי תתקשרי שוב עוד שבוע. ולא העיפו עד הטלפון שלי מבט על מה ששלחתי. אני צריכה להתקשר ולהתפלל שיענו לי רק כדי להגיד הלוו שלחתי לכם טפסים חדשים שימו לב.

זוועה.

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

צריך אישור מרופא לקחת? מרשם? או שפשוט קונים בבית מרקחת?

זה סיוט, מתעוררת כמה פעמים בלילה. ומפחדת ממש אם יקרה בלידה, כי הפעם זה בעוצמה חזקה הרבה יותר מההריון הראשון🙈

חוסר במגנזיום

הרבה בננות

אגוזים וזרעים עשירים במגנזיום

קטניות עדיף מונבטות

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.

תרגישי טוב

וניסיתי להבין האם אני צריכה להתייעץ עם גורם רפואי.

אני לגמרי בעד להתייעץ עם הפורום! וזה מה שעשיתי בעצמי

החלמה מהירה גם לך

נשארו שלפוחיות אבל ממש קטנות ב"ה.

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה

לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול

ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...

הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה

יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.

הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.

לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה

לפני הרבה שנים אבל

פושרים, רגיל מהברז.

יש הנחיה אחרת?

יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור.