פורום הריון ולידה (עמוד 1710)

לחזור לבד מהפעולות בסניף. גם לא בחודש אירגון כשצבענו קירות ורקדנו עד השעות הקטנות של הלילה. "חכי שנבוא לקחת אותך" פשוט ככה.

כשגדלתי קצת הלכתי למורה פרטי באנגלית. אבא שלי העדיף שאלך למורה אישה, אבל היו עליו המון המלצות. אז אבא שלי פשוט בא איתי לכל שיעור ושיעור וחיכה מחוץ לחדר. גם כשזה היה נראה מאוד מוזר למורה. "אתה לא רוצה לעשות סיבוב בחוץ?" הוא אף פעם לא רצה.

כשהייתי הולכת לעשות בייביסיטר כמו כל החברות שלי או לעשות שיעורים פרטיים לילדים בשכונה - אחד ההורים שלי היה מגיע לבדוק מי המשפחה הזו? מי נמצא כשאני בבייביסיטר?
וכן, גם קרה שלא הסכימו לי ללכת למשפחה מסוימת. לפעמים הבנתי אחר כך גם למה...

כשיצאתי לפגישות אמא שלי היתה מחכה עד שעות מאוחרות של הלילה ולא מכבה את הטלפון עד שאגיע לדירת שירות שגרתי בה.
חברות שלי צחקו על זה לא פעם, אבל אמא שלי לא ויתרה.

כשהייתי בגן, בת 2.5 והתלוננתי לאמא שלי שאחת המטפלות מרביצה, אמא שלי לא שאלה שאלות. הגיעה לגן והבהירה לה טוב-טוב שאם היא רוצה להישאר שלמה, כדאי לה להפסיק (במילים האלה 😬) וזה אחרי שעוד כמה ילדים חזרו עם סימנים והתלוננו להורים והם פשוט לא היו בטוחים שהילד דובר אמת, כי הוא קטן ורק למד לחבר משפטים.

לצערי, ההורים שלי לא הצליחו לשמור עליי מכל העולם.
האוזניים שלי שמעו הצעות לא יפות מאנשים בתחנות אוטובוס, בחורים ש"רק ניסו להתחיל איתי" ובפועל דיברו לא יפה.

מה שכן- תמיד ידעתי שאני יכולה לבוא ולספר הכל ותמיד יאמינו לי ויתייחסו ברצינות תהומית למה שאגיד. בטוחה שהם עשו כל מה שרק יכלו כדי לשמור עלינו וברוך השם זה הציל אותנו.

מה שאני רוצה להגיד פה, זה שבימים האחרונים מתחוור לי שאין באמת דרך להגן על הילדים שלנו בצורה פיזית. כמה שניזהר, נישמר, נשמור בקופסת נעליים את הדבר הכיייייי יקר לנו בעולם, זה יכול לבוא מכל כיוון לצערי.

אתמול דיברתי עם בעלי על זה שהדבר היחיד שניתן לעשות זה לתת לילדים את הביטחון הכל כך חשוב ואת הידיעה הברורה שהם יכולים לספר לנו הכל
ו...תמיד להטיל ספק

ממש עצוב וכואב 😢