פורום הריון ולידה (עמוד 1711)

בדאודורנט.
אני לא יודעת אם זה מצדיק בירור רפואי. זה נראה לי חלק מזה שההתפתחות היא יותר מוקדמת בשנים האחרונות.. מענין אם זה אומר משהו על הגיל שיקבלו מחזור .
לדעתי האישית, אם מעבירים את זה בצורה בריאה זה לא אמור להיות דבר מסובך. פחות מביך בעיני מלקבל מחזור ולהתעסק עם פדים הרבה לפני כולן.

הרי זיעה זה בסופו של דבר הפרשה של רעלים מהגוף לפי הבנתי
כן הייתי מתייעצת, ולא הייתי נותנת לה להשתמש בדאודורנט רגיל עם אלומיניום אם כבר

מעל גיל 6 זה תקין.

אז מרגיעה אותך-

מגיל 6 זו תקופת הadrenarche, תהליך שמקדים את ההתבגרות ואת הצמיחה לגובה.

מאופיין בריח של זיעה, למרות שהשיער בבית השחי יתחיל לצמוח רק שנתיים לאחר מכן.

היא מתקלחת כל יום ולובשת חולצה חדשה? זה הכי חשוב במניעת ריחות.
לא זוכרת מתי המתבגרים שלי התחילו עם דאודורנט, אולי כבר בגיל שבע, נראלי תקין.

שהיא מתקלחת כל יום ושוטפת בבית השחי היטב היטב. לפעמים כשילדים מתקלחים, זה איזור שאם לא שמים אליו לב, אז הוא מתפספס.
ואחרי מקלחת אפשר לשים דיאודורנט, למה לא? רק צריך להבהיר שהדיאודורנט לא בשביל להעלים את הריח, אלא הוא כאן כדי לשמור שלא יגיע הריח, ולכן אם לא מתקלחים טוב, ולא שוטפים טוב, אז גם אם נשים דיאודורנט 4 פעמים ביום זה לא יעזור

להיות כחלק מתהליך התבגרות והרבה בנות היום מתבגרות מוקדם.
יש אבן מינרלית היא לא מונעת זיעה רק ריח זה טבעי ומאוד יעיל

ועולה כמה שקלים בסופר.. ותכלס היא משתמשת ממש מעט.

ובאופן עקרוני אולי זה זמן טוב לדיבור על הגיינה, גוף, ההתפתחות ומה שנובע ממנה..

 

אם משתמשים קבוע... רק אומרת...

אני לפעמים מפזרת את זה אפילו בתוך הגרביים 

כשהשתמשתי בדאודרנט טבעי שיש בו סודה לשתיה... ומתישהו זה עשה לי גירוי... אני לא יודעת אם זה רק בגלל זה אבל הפסקתי וזה עזר .
השתמשתי בזה כמה שנים טובות בקביעות עד שזה קרה ..

כי אני מדברת על א. סודה רגילה שקונים בסופר

אבל מה שגרם לגירוי היה הסודה לשתיה..ולא השאר... נדמה לי חמאת שיאה זה הבסיס...

ואיך את יודעת שהסודה דווקא זאת שגרמה לגירוי?

וגם כי יש אחד מופחת סודה לשתיה למי שרגיש לזה.

ועזר לו... אני לא ניסיתי ...

צריך ללכת לאף אוזן גרון למיטב הבנתי יש דרך לייבש את זה וזה אכן משפר את הדיבור. בטח תיכף יבואו מנוסות יוצר

הפחד שלי הוא מהליכים כירורגיים
כל כך קשה לי לראות את הילד סובל):
קל וחומר אם חלילה צריך ניתוח

ולא ישר רצים לניצוח, להרבה בעיות יש טיפולים שמרניים ולא פולשניים בתור התחלה

יש כל מיני דברים שיכולים לעזור לייבש את הנוזלים- קונבנציונאלים ואלטרנטיביים.
ולא, אין פתרון קסם..
לפעמים אין ברירה אלא לנתח, למרות שזה באמת קשה לחשוב על זה..

בודקים שמיעה. אם יש ירידה בשמיעה וגם כבר איחור בדיבור אז ממש מומלץ ניתוח. זה זמן קריטי שלא יחזור להתפתחות השפה והוא מפספס המון מידע ולמידה.
אם השמיעה תקינה ממשיכים לעקוב.
ברור שזה קשה אבל זה ניתוח קל ולרוב מוצלח וטוב.

אירפופר זה מצויין אבל גיל שנתיים קטן מדי
מנסיון של מי שמשכה ומשכה. אם לא עובר אל תדחי את הכפתורים

חבל על הזמן לנסות טיפולים אלטרנטיבים, כדאי בהקדם לפנות לניתוח כפתורים.
הבן שלי עבר ניתוח בגיל שנתיים וחצי, וזה היה מאוחר, הינו צריכים להגיע שנתיים לקלינאית, והוא סחב איתו שיבושים בדיבור כמה שנים.

את יכולה לספר לי על הניתוח?🙏

עשיתי לשני ילדים ניתוח כפתורים, שניהם פרטי באסותא במימון הביטוח המשלים עם השתתפות קטנה.
הניתוח באישפוז יום מגיעים בבוקר שהילד בצום, כל הפרוצדורה עם ההרדמה והניתוח לוקח בערך חצי שעה, אח״כ חדר התאוששות בערך שעה, ואז נשארים עוד שעתיים למעקב.

ואשמח לשמוע עוד מנסיון של בנות
תבורכו

הוא יכול להפנות גם לבדיקת שמיעה

וניתוח כפתורים בגיל שנתיים.

מגיל כמה חודשים דלקות אוזניים חוזרות ונוזלים באוזניים,

מעקבאצל רופאת ילדים ורופא אאג.

בשלב מסויים הרופא אמר שכדאי ניתוח כפתורים כדי למנוע נזק לטווח ארוך לאוזן הפנימית.

הייתי מאוד לחוצה - בפועל זה באמת היה מאוד מאוד פשוט. אחרי שעתיים כבר יצאנו מהבית חולים עם ילדה ערנית ופעילה.

עשינו דרך הקופה, עם רופאה מנתחת שהרופא משפחה שלי המליץ

(אפשר גם פרטי, לרוב יש החזרים דרך הקופות, הרופא שלי אמר שלדעתו אין צורך).

 

ב"ה בחודשים האחרונים באמת רגוע באוזניים, וחושבים שהיתה קפיצה בדיבור אבל קשה לי לאבחן אם זה באמת הניתוח או סתם בגלל הגיל.

(היא דיברה ושמעה מעולה גם לפני, אבל בבדיקת שמיעה כן אובחנה ירידה בשמיעה).

 

בהצלחה! 

אצלנו המקרה הוא אחר
יש ירידה משמעותית בשמיעה והוא אומר כ- 20 מילים
לא היה לו דלקות אוזניים (רק פעם אחת)

נוזלים באוזניים מאוד משפיע על השמיעה והדיבור, וגם על טון הדיבור גבוה..

 

כל הילדים שלה עברו ניתוח כפתורים כמובן זה אחרי שהלכו לרופא אף אוזן גרון ומה שהמליץ ואמר עשו..

 

תאמו ציפיות, תנצלו את ימי הטהרה להתקרבות גם כשאינה של יחסים בדווקא,

תתזמנו יותר בקלות את היחסים מכיוון שבלא"ה טהורים.

המון בהצלחה

לפחות בשלב הזה ולדעתי זה גם תמיד הדבר הנכון(ולא תמיד קל)

מה שחשוב שהקביעה היא להתפנות מוקדם להתארגן למפגש פיזי, ולא קביעה שהיום מקיימים יחסים. מה שמשאיר מרחב להגיד : היום לא מתאים לי לקיים יחסים בגלל עייפות, כאב ראש חוסר מצב רוח מה שלא יהיה.
אבל עדיין יהיה ביניכם מפגש נעים של שיחה/ מגע/ לראות יחד משהו מה שמתאים לכם.
מצד שני- אין ספק שאם כבר קבעתם ואתם כבר כאן בשעה סבירה ומוקדשים למפגש זה מעלה את הסיכויים שיתאים לך.

ועוד נקודה חשובה- חשק אפשר לעורר, לפעמים זה מגע ספציפי, ארוחה מסוימת, ריח, או מצעים נקיים.
באחריותך ללמוד את עצמך ולגלות מה מעורר אצלך חשק וללמד אותו (ברור שאין משהו שיעבוד תמיד, אבל כדאי לנסות!)

ואם זה לא עובד? גם כשאין לך חשק זה יפה וראוי להחליט מצידך שאת נותנת לו מתנה כדי לפנק אותו ולחזק את הזוגיות שלכם. בתנאים שלך, בזמן שמתאים לך, וכדאי שהוא ידע מה עובר עליך ולא יהיו מתחים ואי הבנות, אבל זה בסדר אם לפעמים מקיימים יחסים בלי הרבה חשק (לא קבוע ולא מתוך אי רצון או לחץ. רק מתוך בחירה שלך) במיוחד כשאת יודעת מה מעכב וזה לא בשליטתך וב"ה רק סיבות טובות

כמובן שככל שהתקשורת ביניכם תהיה יותר פתוחה זה יעבוד טוב יותר

בהצלחה

כמובן דואגת שאין משהו מסביב שיכול לדלוק

לא אצא להרבה זמן ככה
אבל אם אני יוצאת רגע להביא את הילדים אז אני כן אשאיר על אש קטנה. אבל רק עם מכסה סגור ובהנחה שזה משהו שגם אם בטעות אתעכב למשך זמן בחוץ לא יישרף.

תנור פחות מעדיפה להשאיר, אם שוכחים זה ממש עלול להישרף

לא משאירה סיר על האש או תנור דולק. נשמע לי מאוד מסוכן.
רק מכונת כביסה או מייבש אני משאירה דולקים ויוצאת לקצת, למרות שיכול להיות שגם זו טעות

אני עושה את זה, כי זה רק החשש הרחוק לקצר ושריפה
אבל אולי גם לא הכי אידיאלי

לא להטעין בטריה או קורקינט במעבר או ליד הדלת.
לא להשאיר מכשירי חשמל פועלים כשיוצאים מהבית.
שמעתי ממקור ראשון על מכונת כביסה שחוללה שריפה.
רק מציינת שבעקבות מקרה שקרה לנו אני גם לא מאחסנת בתנור כבוי כלום מלבד התבניות. (הקטן הצליח להפעיל, נייר אפיה וכפפת מטבח התפחמו, כיביתי כשהעלה עשן...)

ומים התחילו לזרום בלי הפסקה.
מאז אני לא משאירה
יש מעלית ממש סמוך לדלת שלנו הדבר האחרון שאני צריכה זה שהיא תיהרס בגללנו.

לגבי הפותחת. אישית לא משאירה לא זה ולא זה.

סיר ממש לא..... זה ממש אש דולקת... מה את יודעת פתאום יעוף איזה חתיכת טישו שתדליק...
וגם לפעמים אני מתעכבת בטעות ואז בכלל יכןל להשרף..
קיצור נמש משתדלת לא להשאיר סיר דולק (אם אני ממש תקועה אז למשהו קצר.. לא יותר מרבע שעה במקסימום)

זה קצת כמו פלטה..

מתחת לבית? או שיותר רחוק?
אני לא משאירה שום דבר דולק כשאני יוצאת מהבית. חוץ ממכונת כביסה וגם מזה אני מנסה להמנע.. קרה לי פעם שהצינור של המכונה התנתק וכל הרצפה הוצפה במים.
סיר יכול להשרף, כנל תבנית ועוד הרבה תרחישים שכאלה..
או שסתם פתאום נגמר הגז וכל הבית מוצף בריח גז..br />(מבוסס על סיפורים אמיתיים)
ובקיצור, לא הייתי משאירה ללא השגחה

ואם אשכח מזה ואחזור אחרי יותר מדי זמן? או אחסור מהגינה ואשכח מזה וזה יישרף (בעיקר מלחיץ שאשכח להרבה שעות)

רק מדיי פעם כי יש לי אינדוקציה אז פחות מסוכן

 

פעם אמא שלי השאירה בטעות והלכה להוציא ילד מהגן וכל המטבח שלנו נשרף... אבל זה היה טיגון אז אולי לכן

יצא לי לצאת ל10 דקות עם תנור שפועל על טיימר, אבל סיר על הגז נשמע לי מאוד מסוכן ולא אחראי

גם מכונת כביסה לעיתים רחוקות וכשאני יודעת שאספיק לחזור כדי לתלות כשהיא תסיים.

שזה משהו שביקשנו בפירוש, שהיא לא תשתף את שאר המשפחה. והיא הרגיעה ״ברור, ברור!!״... אוף 🥺
לא הגבתי להודעה שלה כרגע כי אני יותר מדי עצבנית ופגועה. מקווה שהשרשור הזה יעזור לי.

מאוד מאוד מקומם ולא נעים

בטח אם בנוסף ביקשתם שלא תספר.
הנחתם שתכבד את בקשתכם.
כמובן עם כל הערכה על העזרה שלה שלוקחת אותו.

אולי שבעלך ידבר איתה ויסביר לה את הפגיעה/ההרגשה שלכם

אבל בעיני- טיפול רגשי הוא לא משהו שצריך להתבייש בו.
זה מהמם שאתם דואגים ככה לילד, כמעט כל ילד היה נתרם הרבה מטיפול כזה, שה לא אמור לתייג אותו כילד דפוק או משהו כזה...
אם את תשדרי שזה משהו נורמלי שאתם גאים בו גם המשפחה תתייחס לזה ככה.

ברור שאם בחרת דרך אחרת והיא הרסה לך זה ממש ממש פוגע אבל עכשיו אפשר למזער את הנזק

ממש כמו שאין מה להתבייש מטיפולי פוריות חלילה אבל זה עדיין משהו פרטי... יכול להיות שבשלב כזה או אחר היה מתאים לי לשתף מישהו מהמשפחה אבל כרגע זה ממש לא המקרה. וגם אם הייתי רוצה לשתף, הייתי רוצה לשתף אני ולא שישתפו במקומי. חוץ מזה שזה לא הטיפול שלי אלא של הילד, וגם לו מגיעה פרטיות נראה לי...
תודה על התגובה!

ממש מבינה אותך
לא יודעת מה לומר זה מין סיטואציה שכולם צודקים קצת אבל זה לא עוזר כלום
מאד מבינה את הפגיעה שלך ❤️❤️❤️❤️

1. חיבוק על התחושה של אובדן התמימות אם נקרא לזה ככה
2. בהמשך לזה, החוויה לא נעימה באמת, אבל לדעתי מה שחשוב זה שתקחי את הלקח. אם יש משהו שאת רוצה שיישאר אצלך ואת לא מוכנה שבשום פנים ואופן ייצא החוצה (לא משנה מה הסיבה) אל תסמכי על מישהו אחר שיעשה זאת בשבילך.
קחי אוויר ואל תעני עד שתרגישי שזה בסדר לענות בצורה פרופורציונלית שלא תהרוס איתה את היחסים. סופו של דבר היא עוזרת לכם וגם אם היא טעתה אני לא חושבת שזה נעשה בכוונה חלילה.

פשוט מחכה שהזמן יעשה את שלו כדי שאירגע.
אין לי עצה חכמה במיוחד בנוגע לזה שהיא שיתפה.

כן הייתי רוצה להציע לך להסתכל על עצם הטיפול בצורה אחרת - טיפול זאת מתנה, לא בושה. פעם אם למישהו הייתה בעיה נפשית (אפילו לא מחלה נפשית, סתם בעיה שהיא לא גופנית אלא שקשורה לנפש...) הוא פשוט היה סוחב את זה כל חייו וכל החיים שלו היו מושפעים מאותו דבר. היום יש לעולם מתנה גדולה - טיפול בנפש! במקום לסחוב איזה עניין על הגב שנים על גבי שנים, ולסבול ממנו, אפשר ללכת למישהו שיעזור לנו לפתור אותו!! בדיוק כמו שהרפואה בגוף התקדמה ואנחנו מברכים על זה, ואם יש לנו עניין רפואי שמצריך טיפול אנחנו לא בהכרח נתבייש בזה, ככה גם ברפואת הנפש. במקום לחשוב על זה שיש לילד קושי, נחשוב על כמה מדהים זה שאשכרה אפשר לטפל בזה! אותי זה מדהים... וכבר עברתי טיפול רגשי בחיי, ואם היה לי כסף הייתי עושה את זה באופן תמידי.

ממש ממש לא יפה ממנה.

עוררת בי זיכרון, לפני שנתיים חמותי שמעה משהו על אחת מאחיותי, משהו שהיה מאוד סודי במשפחה ואיכשהו זלג החוצה,

והיא התקשרה לביתי שהייתה בת 9!! וכמובן כמובן שלא ידעה מכלום ושאלה אותה על המקרה. ממש ממש כעסתי ולא דיברתי איתה מלא זמן בגלל זה ולא באנו אליה שבתות וזה עורר כעס גדול כי גם הבת של אחותי הייתה אצלי באותו זמן והיא בעצמה ידעה רק בקוים כלליים ובמיוחד כעסה כי לא רצתה שביתי תדע. זה היה נורא... (מאז לא הייתי אצל חמותי שבת כי אז התחילה הקורונה ואיכשהו מאז לא יצא!!!) 

מה אני אומרת בזה? לא יודעת.

יכולה לומר לך שחמותי הכחישה שהיא דברה על זה עם ביתי אלא רק שאלה מה שלום הדודה. (אה באמת?! אז למה הבת שלי ספרה? והתחילה לשאול שאלות?) בקיצור אני עדיין בכעס על זה שנתיים אחרי!! היום הבת שלי יותר מודעת לסיפור הזה והוא גם ב"ה מאחורינו אבל נשארו הרבה משקעים ממנו וזה אחד מהם....

מאחלת לך שהטיפול ישאיר אתכם כל כך בטוב בעז"ה שבהמשך לא יהיה לכם כל כך אכפת אבל בכלל בכלל לא בטוח שזה יקרה!

חיבוק!

שמאוד קשה לשנות את האופי שלה

הייתי משתפת פחות

ואת זה דווקא למדתי מחמותי שהיא לא משתפת בכלום שקשור לילדים שלה כמעט

אבל משום מה דברים שלנו רצים במשפחה וגם לפעמים שלא הכי נעים לדבר עליהם.

ואמא שלי גם אחת שמספרת הכל. היא תגיד אני לא מספרת אבל תכלס את יודעת שיש מצב שתספר

לכן מראש לחשוב טוב טוב מה לספר ומה לא.

לא הייתי חושבת שטיפול ריגשי זה משהו שצריך אישור כדי לספר, זה נשמע לי דבר כ"כ בנאלי, בערך כמו לקחת אותו לחוג

בעיני חבל להיתפס לסטיגמה הזאת של בעיות ריגשיות/נפשיות וטיפולים למיניהם, ההסתרה הזאת לא טובה לאף אחד ועושה רושם שיש לילד "בעיה" כשבעצם לכולנו יש בעיות כאלה ואחרות (ובינינו אין בן אדם שלא צריך טיפול) זה הכי נורמלי בעולם הכל בסדר איתו וטוב שאתם מטפלים

ואני אומרת את זה גם על טיפולים פסיכולגיים למבוגרים (אם כי פה לא הייתי מספרת בלי אישור כי אני מבינה שזה יכול להפריע גם אם בעיני זה הדבר הכי נורמלי ואין פה שום "בעיה") אז בטח שעל טיפול ריגשי לילד

אבל אם היא כן חשבה שזה יכול להפריע אז באמת מעצבן שאמרה😟 למרות שזאת היתה כנראה פליטת פה והיא גם התנצלה אבל זה לא משנה את מה שקרה וזה מבאס ממש 🤗💙

כי שטיפול למבוגרים מבינים שזה ענין אישי ופרטי

למה לילד לא?

גם לילד מגיע הכבוד הבסיסי לשמור על פרטיותם

אני מכירה הרבה ילדים כולל ילדיי שלי שדבר כזה היה יכול להפריע להם 

אם לא שאלו קודם את רשותם לספר..

ולא רק טיפול אלא עוד דברים.

 

ואני הכי בעד בעולם לנרמל טיפול נפשי!

מצד שני אם שואלים אותם הם מבינים שזה "בעיה" זה מכניס להם לראש את הרעיון הזה שיכול מאוד להיות שבכלל לא היו מסתכלים על זה ככה🤔🙄

ובמיוחד אחרי שביקשת בפירוש שלא תספר...

אני רוצה לשתף שפעם אני הרגשתי קושי ביחס לטיפול רגשי. בהחלט הערכתי את היתרונות שבו, אבל הרגשתי שיש בזה משהו פרטי ואולי גם מביך. ועל עצמי הרגשתי שאם אני צריכה לקחת את הילד שלי לטיפול רגשי, זה אומר שאני עשיתי משהו לא מספיק טוב.
ואז מתישהו היתה לי שיחה עם חברה מהעבודה, ששיתפה שהיא החליטה ללכת לטיפול רגשי בעצמה, וגם הבן שלה היה בטיפול רגשי, והיא סיפרה על זה בצורה פשוטה כזאת, ואמרה שבעיניה כל ילד יכול לקבל המון מטיפול רגשי. וזה ממש שינה לי את ההתסכלות. וזה עזר לי להבין שגם עם הקשיים שהיו לנו עם הבת שלנו, למרות שהם לא חריגים וקיצוניים, אין סיבה לא לתת לה טיפול רגשי שייתן לה ויוסיף לה, ויאפשר לנו לעזור לה מעבר לכלים שיש לנו כהורים.
ובאמת כשהתחלנו את הטיפול הרגשי, כן יצא לי לשתף בני משפחה. לא בהכרזה רשמית כמובן, אבל זה לא משהו שניסינו להסתיר. בבית אנחנו לא קוראים לזה טיפול אלא 'חוג', אני חושבת שגם לבת שלי יותר בריא לא לחשוב שצריך 'לטפל' בה, וגם מול חברות וכו' זה מושג מוכר שלא מעורר שאלות (וזה באמת כמו חוג פרטי). אבל כשהבת שלי מספרת לבני משפחה על ה'חוג אומנות' שלה, אני כן מספרת אחר כך במה מדובר. ואני חושבת שכשלי זה ברור שזה דבר נכון ובריא לעשות, זה גם מה שיוצא החוצה, ואצלנו אני מרגישה שמאוד מעריכים את זה שאנחנו משקיעים בזה בשבילה.

לא יודעת אם זה עוזר, אולי זה לא הכיוון שהיית צריכה לשמוע. תקחי מזה מה שעוזר לך, מה שלא - תזרקי...

מצד אחד זה לא כזה נורא שהם ידעו מצד שני זה אישי והגיוני הרצון לפרטיות. זה משחק של רווח מול הפסד, ואני חושבת שהרווח פה גדול יותר. יש לך עזרה מחמותך שאתם אוהבים אותה והגיוני שיהיו לה פליטות פה... פעם שמעתי משהו חכם. אם משהו מפריע לך או מעצבן אותך, תחשבי - עוד 10 שנים זה יפריע לי? סביר להניח שלא... אז אל תתבאסי נשמה

אבל נשמע שזו הייתה פליטת פה, והיא התנצלה. היא לא עשתה את זה בזדון וביקשה סליחה.
כולנו בני אדם, כולנו טועים. וכשטועים- יודעים להתנצל.
ככה אני רואה את זה

מעריכה מאד וזה עזר לי מאד. ההזדהות והנרמול הרגיעו בי משהו. והדברים שכתבתן על היחס לטיפול (מיקי מאוס, חולת שוקולד ואחרות) השאירו אותי עם חומר למחשבה. מעדכנת שדיברתי איתה ושיכשיו אני מרגישה הרבה יותר רגועה ברוך ה׳. אז תודה לכן על המקום לפרוק משהו מתסכל ועל העזרה.

מסאז' טוב
ואחר כך אמבטיה ארוכה ארוכה
וארוחה טובה
ולישוןןן

(אבל את האמבטיה עשיתי אתמול )

שמחה שעזר לך ושאת מרגישה טוב יותר!

מקבל רק חצי משמרת במכבי, נשים בהריון ותינוקות.
הוא אלוף.
דרך אגב, לא מצאתי מטפלת אוסטאופטית אשה באיזור שלי בכלל. דרך מכבי...

ואני ממליצה על פילאטיס ושיאצו!

פושט לקח זמן הפעם, כמה טיפולים.
בשילוב של שניהם, ממש נס, מציל אותי, ברוך ה'

כמה זמן חיכית לתור דרך הקופה?

באותו שבוע היה

הלוואי שהייתי יודעת על האוסתיאופתיה כשלי היה סימפיזיוליזיס נוראי

ובאופן כללי, אוסטאופתיה עוזרת נניח גם לריפלוקס.למה לא אומרים את זה?
למה תמיד ישר דוחפים לנו כדורים לכל מיני בעיות? תצ

לא מאמינים ברפואה משלימה. לפחות חלקם.
אני שאלתי רופאה על בעיה של יבלות, וכמו אהבלה שאלתי אם היא יודעת על תחום ברפואה משלימה שיכול לעזור.
היא ענתה לי, שרפואה משלימה זה דברים שמעולם לא נחקרו ולא הוכחו כיעילים.
חוצמזה שזה לא נכון...אני בטוחה שנערכו מחקרים בתחומים האלה, הגישה שלה עצבנה אותי.
אמרתי לה שלא מענין אותי אם זה נחקר או לא. מענין אותי אם זה עובד או לא.
ואם זה עובד, אין לי שום צורך במחקר...

ומשם הגעתי לזה והציל אותי.
זה גם לא חד משמעית. אחת יעזור לה ואחת לא.
לא שווה לנסות?

כי זה לא נלמד באוניברסיטאות ואין לחברה כמו חברת תרופות מה להרוויח מזה כך שאין מי שישקיע כסף במחקר. וזה באמת חבל

שתעשיה שמגלגלת מליארדים והיו שמחים מאד להוכיח שזה עוזר ובכך להגדיל את ההכנסות אבל משום מה הם לא מצליחים להוכיח את זה (לא שלא ניסו)

רפואה משלימה היא דווקא כן דברים שנחקרו, ויש להם בסיס מדעי. ולכן רפלקסולוגיה, דיקור, אוסטאופתיה ועוד נכללים בטיפולים שהקופה מממנת. יש דברים אחרים שלא ברור איך הם עובדים (לדוגמה כל הנושא של נטורופתיה), או גישות שמתנגדות/סותרות את הגישה הקונבנציונלית.

בקיצור, למען האמת, בעיני האמירה הזאת מעידה קצת על צרות אופקים של הרופאה שלך. (ונזהרת בדבריי, רציתי לכתוב עליה קצת יותר חריף)

שלרפואה משלימה יש בסיס מדעי, או לפחות לא כזה שנחשב כמדעי בעיני רוב המדענים. למרות שבדקתי עכשיו, את צודקת יש מחקר בנושא, אבל רובו לא מראה תוצאות חד משמעיות לגבי היעילות.
לפי מה שאני קראתי לפחות ההבדל בין רפואה משלימה לאלטרנטיבית היא האם היא רואה את עצמה כמשלימה לרפואה הרגילה או רוצה להחליף אותה.

קופת חולים לא הייתה מממנת טיפולים כאלו.
לא חקרתי לגבי המחקרים, אבל שלושת התחומים שהזכרתי כרפואה משלימה עובדים על האיזון בין איברי הגוף השונים, וטיפול בגורמים ולא בסימפטומים.
וזה ממש גישה שהרפואה הקונבנציונלית פספסה בגדול.

כמה השערות שלי:
1. לפי כל המחקרים שראיתי זה הביא לשיפור, לאו דווקא יותר מאשר טיפולי פלצבו מקבילים (טיפול בכאילו, כמו דיקור שלא לפי שיטת דיקור אמיתית) אבל זה עדיין משמעותי. בחלק מהמחקרים גם מצאו שיפור יותר מאשר טיפול פלצבו.
2. יש מדענים עם ראש פתוח שמבינים שהמדע יודע מעט מאוד ויש מנגנונים יותר כוללניים בגוף שהמדע לא מודע אליהם. ושיש לאדם גם נפש שהמדע לא יודע להסביר.
3. יש תחרות בין קופות החולים, וקופות החולים מנסות לשכנע אנשים להצטרף אליהן ולביטוחים המשלימים שלהן, אז אם הן חושבות שלממן טיפולים של רפואה משלימה יגרום לאנשים להצטרף אליהן אז לדעתי יכול להיות שהן יעשו את זה גם בלי קשר לתועלת שהן חושבות שיצא או לא יצא מזה.

במיוחד מה שכתבת לגבי 3

אכן. חשיבה מאווווווווד קונבנציונאלית.

רופא. הכי קונבנציונלי שיש (זה אופי ;))

ובכל אופן למד גם דיקור, בבית החולים רמב"ם
קופת חולים גם מעודדת את זה.

ככה שזה בהחלט תלוי למה מתכוונים כשאומרים רפואה משלימה

גם לי זה ממש ממש עזר הסימפיזיוליזיס בהריון
ועכשו אני לוקחת את הקטנה לאוסטאופתיה וזה ממש עזר לה להעדפת צד שהייתה לה וגם מקל מאד על הגזים

ולגביי
אדע להריון הבא..

כל הכבוד על האומץ לנסות משהו חדש! וכיף לשמוע שכבר ראית תוצאות!

שלא נזדקק

לא שנים אבל נראה לי כ3 חודשים....

טבעתי בעבודה וסופסוף מרימה קצת ראש

ילדתי לפני שנה ומרגישה את זה חלש כזה...
ויודעות על דברים אחרים לעשות בין ההריונות כדי למנוע מזה לחזור בהריון הבא?

האוסטואופתית שלי המליצה לי ללכת לפילאטיס ולפיזיותרפיסטית רצפת אגן ואמרה שזה יכול לעזור

או ריפלוקס סמוי
תנסי לקחת אותה לאוסטאוםתיה, נשמע שמשהו מפריע לה

כדאי מאוד לנסות אוסתאופתיה וגם לקבל מרשם לאומפרזול

מקבלת במכבי ובפרטי

אצלי הרופאה נתנה כמה פתרונות לא יעילים בנתיים התינוק סבל , החלפתי רופאה ונתן לי תרופה לריפלוקס אומפרזול וזה שינה לתינוק שלי את החיים

אם זה יקל אז תדעי שזה זה, ואם לא אז תפסיקי

ואוסתיאופטיה כמו שרשמו לך מאוד מומלץ

בהתחלה זה באמת ככה. כל היום הנקה או ידיים.. ממליצה ממש על מנשא יכול לעזור מאוד

מכירה מאד

שולחת חיבוק

מוכר מאוד מקרוב...

ו... אם תרצי להתייעץ פה או סתם לקבל חיבוקים וכוחות.... לכי על זה....💗

התשובות עם כל האופציות פרוסות מולי ודי בחרתי דרך פעולה, רק שפחות מצליחה ליישם. מקוווה שהשם ייתן לי כח

חיבוק גדול ❤

שביניכן זו לא הדינמיקה היחידה, ששם לא תמיד את המקשיבה-מייעצת-חכמה-מעודדת... צריך אחת כזאת לפחות ❤

ולהכיל את הסיטואציה וגם הקשר מולם הוא פחות כזה שמאפשר שיח כזה
מבחינתם זה - קשה לך? תעשי x y z . אני לא מחפשת פתרונות פרקטיים, כאמור הם פרוסים לפניי. יותר מחפשת את הכח לעמוד בפני הפתרון שבחרתי והוא הכי נכון עבורי. כנראה שזה מנגנון פנימי שצריך לפתח

מוכר ממש
תרגישי בנוח לפרוק פה בפורום וגם באישי בשמחה

בדיוק עברה בי גם התחושה הזו של הריקנות והבדידות. מרגישה שאין התעניינות אמיתית בי, אלא שאני "מועילה" רק כשאני מייעצת ומקשיבה
חיבוק לך♥️

מרגישה מאוד מועילה, אבל מחפשת לפעמים במה להתמלא בעצמי
התחושות שלך לא פשוטות בכלל, הייתי מציעה לך לנסות לפתוח את זה איכשהו. את מועילה חשובה ואהובה גם אם לא תייעצי ותקשיבי לאף אחד, פשוט כי את את. אמא ורעיה ובת ואחות ויציר כפיו של הקב״ה שיש לו שליחות מיוחדת בזה העולם

מרגישה מועילה אבל גם נורא בודדה.. כי אני מסתובבת בתחושה שאני תמיד טובה בלייעץ, אין התעניינות בי ברמה האישית

יפנו אליי כשצריכים עיצה טובה, או בסגנון..

מז"א מחפשת להתמלא?

להתמלא הכוונה - אני נותנת הרבה מעצמי לאנשים אחרים - בעל, ילדים, הורים, נותנת המון מעצמי לתחזוק הבית. גם אני צריכה לקבל קצת ממקום כלשהו כדי שיהיה לי כח להמשיך לתת

לא כאמא, לא כרעיה, לא כבת או אחות. לך המתחדשת, האינדיבידואלית המקסימה שאת. לפעמים שוכחים שאנחנו גם קצת לעצמנו

אבל את יודעת מה אני עושה במקרים כאלו, שלא נשאר ולא מתחשק או אין טעם להוציא אצל אחרים? פשוט עושה סדר לעצמי בראש: רגע, ממה את דואגת? ואז מפרטת לעצמי, ומורידה את הדאגות, או הלחצים אחד אחד, עושה סדר בראש בקטע השכלי, שמה קצת את הרגש בצד , לפעמים זה די מרגיע.

פחות דואגת אלא עומדת בפני התמודדות מסוימת שלא ככ קלה. לא מודאגת ממנה, רק חושבת איך לעבור אותה

מציאות לא פשוטה

שיהיה בהצלחה ממש
בטוח שתמצאי את האוזן הקשבת הנכונה לך

מרגישה היום הרבה יותר טוב, יום חדש..
מקווה שימשיך ככה!

משהו בהסתכלות מהצד משנה פרספקטיבה! אולי צריך ללמוד להסתכל על עצמנו מהצד.... מעניין איך

או שאתם מחפשים שם דומה בצליל? אולי יקיר?

ליעקב היו שלושה שמות:
"על כן קרא שמו ישראל וישורון"
אז אפשר ישראל או ישורון.

אפשר גם "שראל"
"כי שרית עם אנשים ועם א-לקים ותוכל.."

ובכלל שמות שקשורים לעם ישראל:
עמיחי, עמיאל, וכאלה..


אפשר גם כשם שני ואז המבחר הרבה יותר גדול..

אפשר משהו שקשור לתפארת שזה הספירה של יעקב, או תמימות שזה המידה שלו. נניח פאר, תום.

אם אני מצליחה לקלוט אז זה לא הכיון
אז מה עם שם שני?

כי מיעקב נבנה עם ישראל..
הלכתי רחוק

הזה

החלטנו לקרוא שם שני על שם הסבתא ושם ראשון משהו שאהבנו ורצינו מראש. כדי שלא יצא בסוף שנקרא גם שם מאולץ "על שם" וגם לא שם שאנחנו "עפים עליו".

שלם
לא יודעת למה אבל מתחבר לי ליעקב.

מכירה מישהט בשם יעקב שלם

או באמת נקרא פשוט יעקב בשם השני ובראשון שם שקשור לחנוכה. גם שם ראשון לא ממש מצאנו
בדרכ אני מגיעה ללידה עם כמה שמות פוטנציאלים, הפעם אין לנו אף שם
באסה

יאיר, אורי, אוראל, ליאור, אוריה, נריה (דווקא אור ילך יפה עם שם שני יעקב, במשמעות של להפיץ את אורו של הסבא).
אולי שם משמות המכבים (יונתן, יהודה..)

חכי, תראי שרוח הקודש תפעם בכם אחרי הלידה.
אצלי היו כמה שלא חשבנו על כלום מראש (אלו שלא קרויים על שם...) ויצאו שמות יפים ממש. הופתעתי שאלו השמות, כי בחיים לא חשבתי עליהם. אבל כשהתינוקת היתה לפני, השם ירד אליה ישר מלמעלה...

הגענו לזה מהפסוק - "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם".

ביומיום הוא אמיתי.

אבל כבר מגיל קטן יודע שהוא אמיתי יעקב.

הרבה פעמים נופלת למקום של הוויתורים בכל מיני דברים
אבל בזמן האחרון נלחמת מול האינסטינקט שלי לשים את עצמי במקום האחרון.

על הכבוד שלי.


(איך זה נשמע...חחח... אבל לא מוכנה שיעשו דברים שלא מכבדים אותי)

בבית: על איסוף משחקים כל ערב

בזוגיות: על ארוחת ערב משותפת הכוללת שיחה נעימה ולא משימתית. כלומר לא על מי אוסף את הילדה, מתי יש תור לרופא, צריך לטפל בחשבון חשמל וכו'. לפעמים זה גולש לשם, אבל משתדלים שלא

בהורות: על לתת לילד לנסות לבד. גם כשאני עוזרת אני משתדלת לכוון וללמד ולא לעשות במקום הילד

יש שם חנות עודפים של שילב. מחירים עד 45 שקלים.

מקווה שהם יקבלו שובר
כי נגיד באתר הם לא מקבלים, חייב פיזי

אני קניתי שם עם כרטיס מיוחד

בשלוש מאות שח יש לך מלא דברים
תלכי לחנות ותביאי משהו שלא יוצא מהאופנה נגיד מגה בלוקס או מגנטים. משחקים שתמיד יהוו שימושיים. קוביות עץ עגלה לבובה באמת לא חסר

1. בגדי קיץ לשנה הבאה.
עכשיו סוף עונה והמחירים ירדו, שווה להצטייד בכמה סטים לקיץ הבא.
רק תשימי לב שלפעמים המידות בשילב ענקיות.

2. חזיות הנקה
אמא שלי קבוע היתה קונה בשילב חזיות הנקה
זה משהו שבמילא צריך לקנות, אז בואי נשתמש בקופון למשהו שימושי. הבנתי שהאיכות טובה בסך הכל.

3. משחקי התפתחות להמשך
בטח יש שם הכל מהכל, רק לבחור.

4. להמיר בכסף.
ללכת לחנות, לשאול מי משלם במזומן ולהחליף בעד הקופון וללכת לקנות ב300₪ דברים אחרים לא דווקא בשילב.

5. משהו בשבילך
תסתכלי אם יש שם קרמים, משהו שיכול לעזור עם התינוקת.

6. שמיכת חורף.

ומשלמים מזומן.
את תקבלי את המזומן בשווי הגיפט-קארד והם ישלמו עם הכרטיס שלך.

אם צריך.
יכשיו שילב הצטרפו למועדון דרים קארד אם רלוונטי לך הנחת יום הולדת

אבל אם יש לך כבר מתנה, תתפנקי לך. לא צריך להתחשבן אם יש לך כבר את הכסף ביד

ההשפעה שלו מרגיעה את העניינים האלו
וכן הוא משפיע לתינוק (עובר גם בהנקה)


+ תימנעי ממאכלים שגורמים את זה
(יש כמה ידועים, תעקבי אחרי התזונה שלך ושלו ותבדקי אם צריך להימנע או לשנות משהו)
וכן. צריך לעשות הליכות/ ספורט וזה גם עוזר לזה.

הרופאה אמרה לי לשתות הרבה וללכת הרבה ( אבל הייתי אחרי משכב לידה)

תה שומר זה טוב, הרבה פירות וירקות, פחות מצליבים ופחות חלבי ובצקים.
ןבמקרים קשים אז יש כדורי פחם שאפשר לקחת(בטוח לגמרי, זה עובר רק במערכת העיכול)

והם כל הזמן מתחדשים בדגמים, הם יחסית צרות, נראה לי 65 ס"מ

לי יש עגלה שלהם וממש מרוצה

אבל מאד ממליצה על מאונטיין באגי, יותר זולה ולא פחות איכותית ויותר צרה, נראה לי 64 ס"מ

יש לי אחות שמתמשת בה כבר ילד חמישי וחורשתתתתת עליה, לפעמים שמה עליה שלש ילדים, קניות ועוד ובינתיים שורדת יפה...

אני עשיתי סקר שוק מאד נרחב ותכננתי לקנות את המאונטיין באגי, בסוף השגתי את הבייבי מונסטר מחברה שכמעט לא השתמשה ומכרה ממש בזול אז העדפתי..

אני השתמשתי בזה מגיל חודש וחצי בערך (ועוד ילד בן שנה ורבע) ולא שמתי אמבטיה, נשכבת כמעט 180 מעלות, אבל אולי אפשר לחבר אליה, לא ניסיתי

ומאוד מאד מרוצים

לתאומות. ותקופתי הבייבימונסטר היתה חדשה ממש בשוק והבנתי שהיא באמת איכותית... בהצלחה!

זה ממש חשוב להגיד לה.. היא תתאים לך את התרגילים להריון

האמת שיש לי הרבה סחרחורות אני פשוט מפסיקה וחוזרת בקצב שלי....

אבל ממה שהבנתי זה ממש חשוב להגיד לה כי לא את כל התרגילים את יכולה לעשות ותכלס היא גם תדע הכי טוב למה כואב לך. אבל אולי חכי שיותר מבינות יענו לך

גם בתחילת הריון הכל מתבסס באגן.

ועוד משהו חשוב זה לבדוק שהמדריכה מתמחה בנשים בהריון!
יש הרבה תרגילים שעלולים לפגוע בגוף בטווח הארוך, היפרדות בטנית וכו'

אז תבדקי טוב טוב
בהצלחה!

סימסתי למנהלת החוג... אז אתן אומרות שיכול להיות שהכאב מההתעמלות? אולי כי סתם לא ישנתי טוב?

היית מרגישה בלילה, לא?

תודה!

שיהיה יום טוב :-*

מקווה שיעבור טוב כי יש לי לימודים (זום) עד 4 וזמן טבילה ב5 ויש לי נסיעה קטנה ואני אוהבת לטבול ראשונה, כי אז המים נקיים נקיים והבלנית סבלנית😏

זה ממש לא ארוע טכני. זה ארוע אינטימי מאוד.... כל אחת ובכל תקופה חווה את זה בצורה אחרת

מציעה לך ממש לפרוק ולשתף את בעלך, אולי בכתב...
כי הגיוני שגם אצלו יש הרבה רגשות ואולי הם שונים והמפגש ביניכם עלול להיות טעון וחבל...
כדאי שידע באיזה רגשות ותחושות את באה.
תדגישי כמובן את האהבה שלך והציפייה למגע ממנו וכל הטוב שיש.
אבל עדיין מותר לך גם לחוש עוד רגשות וחשוב לתת לכולן מקום

ואין סיכוי בעולם שהוא יבין את זה לבד... אלא אם זכית להתחתן עם מלאך

בעלי הוא מלאך ובכל אופן יש דברים שצריך להסביר לו כדי שידע 😆

שכנה א "בעלי ממש מלאך"
שכנה ב "באמת? מזלך! בעלי עדיין חי..."

תודה לריבונו של עולם המרצה סיימת את השיעור לפני הזמן כך שהספקתי להגיע בנחת ולטבול ראשונה, והוא חיכה לי בבית כשחזרתי והיה ממש כיף

הצנעת הטבילה

ליל טבילת האשה הוא דבר שהצניעות יפה לו
ועל כן מן הראוי שלא לפרסמו
ולא לספר אודות "חברה שפגשה במקוה", אפילו לבעלה.

לא ממש יודעת, אבל כאן זה די אנונימי...

זה כמו שתדעי שהיום יש נשים שטובלות. ואין פה איזה מידע מיוחד או ספציפי.
ולפותחת, שמחה שהסתדר לך!

להרבה. ולפותחת בכלל אחרי מה שעברה לאחרונה. אז את מציעה לא לפרוק?
אז כן, אני לא רואה אף בעייה בהודעה כזו, ובכלל לא נראה לי שייך לגבי פרסום ליל טבילה כי היא אנונימית

וירוס כזה....
הבת שלי סבלה מכאבי בטן שבוע. אח"כ שלשול יומיים ואז יום הקאות וסיימנו בע"ה. לבריאות שלמה!!!

נתקשר באמת.. תודה!

זה מאוד משתנה ותלוי ילד ואופי. רוצה לתת לך עצה מכיוון קצת אחר. יכול להיות שהיא ממש זקוקה לך מבחינה רגשית. לא כי את אמא לא טובה. כי זה צורך מאוד חזק שלה. תנסי כמה זמן כאילו להרוות אותה בעודף. לחבק לנשק מלא. רק לשבת איתה למלא את הצורך שלה ועוד ועוד. להציע קרבה לפני שהיא מתבכיינת. מאמינה שזה ירגיע אותה ואז היא תפתח יכולת גם של פרידה ממך והעסקה עצמית מתוך מקום של ביטחון.
בנוסף אם אתם רק על משחקי תינוקות זה הזמן לשדרג לדמויות, בובה, כלי תחבורה, מגנטים, מטבח וכלים.

סיבה רגשית בטוח נוכחת כי יש תינוק חדש שחותר תחת שלטונה בבית.
הבעיה היא שאני לא מצליחה לתפקד ככה על שניהם במשך שעות רצופות והיא מתחילה לכפכף אותי ואותו מהשעמום..

יש לה את כל סוגי המשחקים. היא לא רוצה. אני מנסה כל הזמן ליזום איתה ולתווך לה מגנטים/בובה/ברבצק/ספר, אם אני לא איתה בצמוד זה לא עובד..

שתעשה איתך כל דבר שאת עושה.
את מכינה אוכל- תני לה כמה כלים "להכין" ו"לעזור" לך.
את מאכילה את התינוק- תני לה גם בקבוק מים לשתות שתשב לידכם, ומידי פעם תחזיקי גם לה את הבקבוק שתרגיש שאת מאכילה גם אותה.
את מטפלת בתינוק- תני לה להיות שותפה. היא יכולה להביא טיטול, מגבונים, לבחור איתך בגדים מה להלביש, לעמוד ליד האמבטיה כשממלאים אותה וכו'..
אם התינוק ישן ואת רוצה מנוחה- גם היא נחה, לידך. תקחו כמה ספרים ומשחק-שתיים למיטה של בעלך, את תשכבי לנוח והיא תשחק/תקרא ספר. פעם כתבו פה עצה- לחבר את המיטות גם אם אתם עדיין אסורים כדי שאת תוכלי לנוח והיא תהיה צמודה אלייך לכל דבר.

אין לי ניסיון
אני רק מנסה לחשוב מה הייתי עושה אם הייתי במצב כזה

הותשתי..

תנסי אולי להקדים לה את שעת השינה וכך יהיו פחות שעות להתמודד.

מוסיפה עוד משהו-
אני שמה משחקים מיוחדים בנפרד מהמשחקים הרגילים והוא(1.8) מקבל אותם בזמנים מיוחדים=זמנים שאני רוצה שהוא יתעסק עם עצמו לבד לפחות 10 דקות.

שם שעה וחצי ואז אני אוספת אותה.
הקושי העיקרי מתחיל מ16:00 בערך..

טוב אז יש לי פיתרון קסם -
בייביסיטר.
היא מגיעה, מוציאה אותה לכמה שעות, מחזירה לארוחת ערב ולישון.
יש גם ימים כאלה..

כי הקטן רגוע ואז אני יותר פנויה אליה. פעם הוא הייתה בגינה חופשייה היום היא ממש רוצה אותי צמוד ובכלל לא עולה למגלשה.. רק נדנדות כשאני ליד.
רק שמחשיך כבר ב16:30 ונהיה קרר..
עם הקטנצ'יק אני לא נשארת כי קר מידי. אולי עם ביביסיטר בשבילה יהיה סבבה עד 18:00 להיות בחוץ..

אז אולי מגלשה לבית תוכל להעסיק אותה? ואם יש אפשרות ובטיחות - אז גם נדנדה לבית.
הגיל הזה באמת מתיש... ובטח כשיש תינוק קטן יותר. אני חושבת שבסביבות גיל שנתיים זה מתחיל להשתפר, והם נהנים יותר ממשחקים עצמאיים. אבל לא בטוחה שאני לגמרי זוכרת, וזה בטח גם תלוי ילד...

כשהיא חוזרת מהמסגרת תבואו הביתה לאכול ומיד אחכ תצאו לגינה כשעוד נעים... או אפילו תביאי איתך אוכל ותלכו ישר לגינה.
עד שמתחיל להתקרר - ארבע וחצי.. ואז תחזרו הביתה.. שבי איתה על השטיח עם איזה משחק שעה וזהו.. בחמש וחצי כבר מקלחת וזהו...

הרעיון הוא לנצל את הימים שעוד נעים בחוץ ולהשאיר מעט זמן שצריך להעביר בבית.
באמת קשה יותר בבית ככ הרבה שעות.

ומקסימום אם את מביאה בייביסיטר- שתהיה איתך בבית... לא הייתי משאירה בקור הזה בחוץ..

ועוד משהו
כשאני יוצאת לגינה אני יושבת על השפה של הגינה ולא על הספסלים.. ואז הילדים מרגישים שאני קרובה אליהם ויכולים גם לשבת עלי הרבה... להרגיש אותי ולקבל יחס של מגע.. אבל היתרון הוא שלא צריך יותר מזה.... הגינה וההתרחשויות שקורות בחוץ מעסיקות אותם, ואני נותנת להם תחושה של יחד ומגע וזה לא דורש ממני מאמץ מיוחד... ועלי זה ממש מקל...

מה שאני עושה בינתיים. וגם לפני שמגיעה כבר דואגת שתהיה לה ארוחה לצהריים/ערב. מאכילה אותה אפילו בגינה.
הבעיה מתחילה כשהקטנצ'יק זקוק לי והיא בוכה ולא מצליחה לקבל מציאות שאני לא בלעדית לה.
מישהי אמרה לי משהו שקשה היה לי לשמוע, שעם שני ילדים צריך להשלים עם זה שתמיד אחד בוכה... ואני ממש לא רוצה להשלים עם זה!

אבל לפעמים אחד בוכה נשמע יותר סביר

לפני זה הם באמת יותר תלויים בנו...

אין מנוס מלדפוק את הראש בקיר

תודה רבה לכולן על התגובות! פתחן לי כיווני מחשבה

@אורוש3
@כבתחילה
@מתואמת
@אביול
@מיואשת******

נשמע משהו מעורבב מכל מה שחשבת במשך היום והמח מעבד את זה בלילה