כתבה פיי סוקניק. היא אישה חרדית שמכירה ויודעת
ביומיים האחרונים כל הזמן שואלים אותי אם ראיתי את התחקיר על נשים מוכות בציבור החרדי, ומה יש לי לומר עליו...
אז כן, ראיתי את התחקיר, ואלו היו 51 דקות מעיקות ומכאיבות מאד.
אחרי כמעט 10 שנים של התעסקות בתחום, כל מילה מזכירה סיפור, וכל דוגמא מכווצת את הלב, כמעט כמו בפעם הראשונה ששמעתי סיפורים כאלה והתקשיתי להאמין.
ואחרי הכאב הגדול, עלו בי עוד כמה הרהורים ומחשבות, על התחקיר על האלימות והקשר ביניהם:
1. למה התקשורת הכללית מסקרת את הסיפורים האלה, ואיך היא מסקרת אותם?!
בתכנית סופרו בהרחבה מצמררת ממש סיפורי האלימות הקשים , אבל לגבי הדרך שבה הנשים הספציפיות ואחרות יכולות לצאת מהמקום הקשה הזה, כמעט לא היתה התייחסות. בסוף היו כמה שורות על ההתקדמות של כל אחת מהנשים האמיצות והמדהימות בכוחות הנפש שלהן. אבל שום דבר מעבר- על התהליך או הדרך החוצה מהמקום השחור שתיארו.
אז מה היתה מטרת הכתבה?רק להציף את התופעה של אלימות נשים בחברה החרדית במבט מבחוץ, לצופה שעומד ומתבונן בזעזוע באסון טבע מתהווה אצל שבט פרימיטיבי שחי בשמורת טבע סגורה?
אם זו המטרה, היא הושגה. כל צופה וצופה חילוני שיראה את הכתבה יזכור מצוין שבחברה החרדית יש הרבה אלימות קשה. קשה לצאת מהנישואים וממערכות יחסים אלימות. הנשים שעושות את זה הן אמיצות. אבל לאף אחד מהצופים אין מושג מי כן עוזר להם לעשות את זה. למעט המקלטים והעשיה המדהימה של בת מלך Bat Melech, שגם עליה היה ראוי לפרט הרבה יותר.
הנה ספוילר, הסיפור שלא סופר הוא על מקורות הכח והעזרה שיש גם בחברה "החשוכה הזה" הנשים, האנשים, הארגונים וגם הרבנים שעוזרים.
על "יד שרה" "בית חם" "אם הבנים" "באשר תלכי", המרכז לילד ולמשפחה בבני- ברק. "עזר מציון" "לא תשתוק" "מן המיצר" "המרכז הישראלי למוגנות" "יד לאשה" "מבוי סתום" ועוד ועוד.
נכון, המענים לא מושלמים, ותמיד יצטרכו עוד. אבל אין ריק. יש עשיה חשובה והכרחית .הסיפור של כל אחד מאלה ראוי לכתבה של שעה בפני עצמן.
זה לא רק שהסיפור שלא סופר על מקורות הכח והעזרה לנשים האלה נותן הצגה מאד מסוימת ולא מדויקת של מה שמתרחש בציבור החרדי. מה שגרוע יותר לדעתי הוא שהסיפור ללא ההתייחסות הזו פוגע בסופו של דבר בנשים חרדיות שנמצאות במצבים האלה.
הן תחשפנה לתכנית , תבנה שהן בסיכון או שהן במערכת יחסים אלימה. מעבר למקלט- שמיועד למקרי קצה ויכול (לצער כולנו) עדין להכיל מעט מאד נשים ומשפחות (עם ילדים עד גיל מסוים). מהכתבה נראה שאין גורמי תמיכה נוספים בכלל, ושגם רוב הרבנים הם הזויים במקרה הטוב וסוטים במקרה הרע.
התיאור הזה יגרום לנשים חרדיות לפחד עוד יותר מהמחירים הקשים שיש לעזיבת בן זוג אלים. בינינו, אחרי הצפיה בכתבה , זה נראה עוד יותר בלתי אפשרי ממה שחשבו קודם.
2. איפה הרבנים הנורמלים?
הרבנים שנבחרו להצגה הם מסוימים מאד ונבחרו מסיבה מסוימת, הם התאימו לאג'דנה שהתכנית נסתה להעביר. מידיעה ברורה יש הרבה מאד רבנים אחרים שמדברים אחרת לגמרי. הם אוסרים על נשים להשאר במערכת אלימה, מעודדים לעזוב. שקוראים לבעל לשיחה בכולל, בבית הכנסת. שמפנים את האשה למעגלי תמיכה שונים. לו היו נותנים לאחת הנשים בסרט לספר את הסיפור שלה. היו שומעים שלאורך כל הדרך היא לוותה על ידי רבנים חרדים, שתמכו בכל צעד וצעד שעשתה.
שוב, לא רק בשל ההגינות של התחקיר ואמת בפרסום היה ראוי להביא גם את הצד הזה, אלא גם בשביל לתת תקוה לנשים שיצפו בתכנית ועדין לא עשו שום צעד. שיראו שיש מנהיגות תורנית שרואה אותן ומקשיבה להן ולא מתעלמת. שיש למי לפנות ולקבל מענה.
3. מה יהיה עם המספרים?
שימו לב למה שנאמר בתכנית- מתוך עשרות אלפי הפניות שמגיעות לרווחה- 3000 של נשים מגדירות את עצמן כחרדיות מבקשות עזרה. לא כולן מתאימות ורוצות לקבל מענה במקלט,שהוצג כמענה יחיד.
נגיד, במקרה הכי טוב, 200 נשים ילדים וילדיהן מקבלות מענה במקלט. מה עם השאר? מי נותן להן מענה? איך יוצרים מענה מותאם כדי שכל מי שפונה( גם לא על נקודות קצה שהבחירה במקלט נעשית הכרח) תקבל מענה מותאם ומועיל להתמודדות שלה?
4. מה עושה התקשורת החרדית?
התקשורת החרדית מדברת על אלימות נגד נשים, ועוד איך. בניגוד מוחלט למה שנאמר בכתבה. מדברים על אלימות, לפעמים בטרמינולגיה עדינה יותר (שמבלבלת את אלה שנחשפים אליה, אבל טובה יותר מכלום) ולפעמים ממש במילים מפורשת. גם בעיתונות שמרנית יותר וגם באתרי האינטרנט התכנים נמצאים, ועולים בכל פעם. יש יותר הבנה ומודעות שצריך לעשות את זה, כדי להציל חיים.
בשנים האחרונות בעצמי הפקתי תכנים שונים בנושא שנכנסו לאתרים שונים, שהגיעו לעיתונות כחלקים מכתבות וקמפיינים בנושא לעורר את מודעות הציבור בשת"פ עם ארגונים אחרים שפועלים בתחום.
נכון, תמיד צריך לעשות יותר, לדייק יותר , ולפעול הרבה יותר. אבל לומר שאין כלום, פוגע בעיקר בכל אלה שכן עושים. ועושים הרבה, ומראה שאפשר היה לעשות תחקיר מדויק יותר....
אחרי הכל, לכל מי שצפתה בכתבה והתייאשה, אני כאן לומר שיש אלפי נשים חרדיות שעשו מעשה, שקמו ויצאו. שקבלו עזרה ושינו את החיים שלהן ושל הילדים שלהן לטובה. יש תקוה, תאחזו בה חזק ותמצאו את הידיים שיתפסו אותה יחד איתכן, ויש הרבה ידיים כאלה שמחכות לסייע.
וחיבוק, כי אתן באמת לא לבד.
ומרגישה תחושה דומה לאחר ארוחות גדולות. 
