12.12.2021
יום א, מגיעה בבוקר לביה״ח לביקורת שגרתית (כמו בכל שבוע שהלכתי) שבוע 40 בדיוק, התאריך המשוער הגיע.
עושה מוניטור- הכל תקין, מגיעה לרופאה לשחרור והנחיות מתי להגיע שוב לביקורת אם בכלל, הרופאה בדקה אותי והופ מגלים שיש לי פתיחה 3.
בתמימות שאלתי- מה זה אומר?
אז הרופאה אמרה לי, את הולכת ללדת היום.
הייתי בשוק לא הבנתי מה קשור באתי לבדיקה שגרתית אני אמורה לחזור עוד שעה הביתה לעיסוקים שלי מה ללדת? באמת?
מפה לשם, החלטנו שאעשה זירוז ויאללה הגענו לרגע הגורלי.
מתקשרת לבעלי, למשפחה ומעדכנת את כולם שהיום זה היום.
בעלי הגיע, המתנה ארוכה לחדר לידה עד שסוף סוף בצהריים הכניסו אותי לחדר לידה.
החלטתי שאני לא רוצה להיות גיבורה ידעתי מזיכרון העבר מזה כאבי צירים באיזשהו אופן והלכתי על אפידרול עוד לפני הזירוז.
בדיעבד הדבר הכי טוב שעשיתי!!!!
בשעה 14:30 הביאו לי את האפידורל, לאחר מכן את הזירוז.
בשעה 17:00- ראו שאני כבר בפתיחה 5.
אז החליטו לפנצ׳ר את מי השפיר לזרז את התהליך
מפה לשם בשעה 19:00 ראו שהדופק טיפה ירד, הרגשנו כמו בסרט אימה, לא מבינים מה קורה מהופנטים למוניטור ולדפיקות לב שלה.
שוב באו 4-5 רופאים החזיר אותי אחורה לימי הבדיקות הנוראיות של ההיריון הקודם, הלב על מאתיים ואני רואה שמשהו לא 100%
באה מיילדת נוספת ופתאום אמרה תקשיבו יש לה פתיחה 10 בוא נתחיל לידה.
מפה לשם כולם דנו והחליטו להמתין שעה שאהיה על הצד קצת ואז נתקדם.
שעה 21:00 אני ממש מתחילה להרגיש לחץ למטה, מבינה שהראש מתחיל לצאת משהו שם קורה.
הגיעה המיילדתה בדקה אותי ואמרה זהו זה בואי נתחיל את הלידה.
אז הרבה לחיצות, לחיצות ועוד לחיצות - הקטנה לא רוצה לצאת.
שמעתי את המילה ואקום ברקע- נלחצתי, אמרתי זהו אני מתאבדת על הלחיצות רק לא וואקום (שמעתי דברים פחות סימפטים על זה).
הרופאים התחילו ללחוץ לי על הבטן לתת קונטרה עד שלבסןף בשעה 21:40 הגיעה לעולם הנסיכה המושלמת שלי.
רגע שלעולם לא אשכח שפתאום מניחים לי אותה על החזה.
לא הבנתי מה קורה, מה זה שלי? היצור הקטן הזה שבוכה? 9 חודשים שסחבתי אפרוח והנה היא!
מרגש, הלם מוחלט ואושר שאי אפשר להסביר
הפכתי לאמא בין רגע!
צחקנו בעלי ואני כל הזמן- מה הסיכוי שבאמת אלד ב12.12 היום הןלדת שלי, התאריך המשוער שלי והחלפת הקידומת שלי.
בעלי כל הזמן אמר ״השם אוהב אותך את תראי שזה יקרה ביום הזה״.
ואכן כך קרה, בורא עולם סגר איתי מעגל והביא לי את המתנה הכי טובה שאפשר לקבל.
אז תודה לאל, אבא שבשמיים שסוף סוף אני אמא.
שהחלום שלי התגשם, התפילות שלי נענו, הימים והלילות של צער אינסופי הגיעו לסיומם ואני זוכה לכתוב לכן את סיפור הלידה שלי.
💗
אני איתו חצי שנה
