פורום הריון ולידה (עמוד 1742)

וברור שכדאי להיבדק (או שרק מחוסנים נחשפו ולא התינוקת?)

מבחינת תסמינים זה באמת אינסופי. כל התסמינים הוירליים יכולים להיות קשורים(שזה בעצם אותם תופעות לוואי של החיסון)
ואצל ילדים בכלל זה הרבה פעמים מתבטא בבטן אז קשה לדעת

זו הייתה נסיעה יחד עם המאומת, אני צריכה לבדוק עם משרד הבריאות אם יש צורך בבידוד
בעלי ואני מחוסנים החיסון שלישי אז לא נצטרך בידוד. היא אולי תצטרך
בכל מקרה לקחנו אותה היום לבדיקה
פשוט נראה לי שעבר כבר יותר מידי זמן בשביל להאשים את החוסר רוגע שלה בחיסון

אז לכאורה צריכה בידוד

שיעבור מהר ובקלות ובהחלט ייתכן שיש לה נוגדנים ממך והיא לא תדבק

בכל מקרה אני איתה בבית בחופשת לידה אז זה בסדר
מקווה שהיא לא נדבקה ולא תכניס אנשים אחרים שנפגשנו לבידוד

נוגדנים עוברים לתינוק גם של חיסון קורונה וגם למחלימי קוקונה

ברוך ה עכשיו קיבלנו תשובה שלילית ומהלילה היא גם מרגישה טוב יותר
מקווה ממש שיש לה נוגדנים

כי נגיד חצבת של גיל שנה לוקח יותר זמן עד שמתחילות ומסתיימות ת'ל 

בגלל הפרבנאר

פעיל?
עשית לו חיסון לא מזמן?
יש משהו שהשתנה?

במהלך היום גם עייף מאוד וישן הרבה.
בערב היה קצת נודניק..
הוא נכנס למעון אבל כבר לפני שבועיים. זה קשור?

מה זה הרבה?
תסדרי לי את זה בשעות…
בגיל הזה הם יש ים קרוב ל18 שעות ביום.

הבן שלי ישן בערך 11 נראה לי

בתכלס
לא קורה ניראלי לאף אחת…

ילדים קטנים לא יכולים לומר לך אם כואב להם האוזן או מה, לכן מומלץ לבזבז זמן ללכת לרופא אפילו אם רק יאשר שהכל בסדר והוא בריא...
נשמע אוזנים... אבל אין לי מןשג..

2. עבור מה רלוונטי אם פליטה או הקאה?

הכי חא אופייני לאוזניים…

אין לך אפשרות לדעת בוודאות, כשהוא כזה קטן....
ומי אמר שלא אופייני? אני דווקא חושבת שיש סיכוי שכן... בהצלחה ורפואה שלימה!

על פניו לא נשמע בעייתי, אבל חסר מידע -
איך סדר היום שלו?
כשהוא ער יש שינוי התנהגות?

ההבדל בין פליטה להקאה הוא העוצמה ולפיכך הכיוון. פליטה יוצאת די כלפי מטה, בעוד קיא יוצא ממש בקשת, יותר בעוצמה.
פליטה זה לא מעוכל, בעוד קיא כן, אז גם הסמיכות לארוחה יכולה להעיד.

קודם כל תודה על התשובות!
לגבי השעות- הוא ישן בערך מתשע עד 12 בלילה, קם לאכול, וחזר לישון עד 6 בבוקר.
במהלך היום גם ישן המון בבוקר, גם לאיזה חצי שעה חשוב ישן כמעט שעתיים. אני יודעת שזה גיל שהם ישנים הרבה. פשוט הוא לא ישן ככה, בגלל זה זה הפתיע אותי.

אפשר להביא לה דייסת קוואקר בכפית, זה ממש משביע..
זה שלב ממש מעצבן עד שהם מבססים מוצקים, מקווה שיעבור מהר

אבל אפשר גם מקוואקר מהיר הכנה.
שמה בקערית ושופכת מעל מים רותחים, לפי הסמיכות שאת רוצה ומכסה. אחרי 2 דקות זה מוכן. אני המתקתי עם קצת ממרח תמרים, אפשר גם סילאן, ממרח חלווה, סוכר או דבש אחרי גיל שנה..

לא יודעת כמה פעמים ביום.
אבל לא הייתי מנסה להוריד.

אם היא צריכה אז עוד בקבוק באמצע הלילה.
עד גיל שנה זה לרוב תקין שהם קמים לאכול.

ואני לא מורידה אותם כרגע, והיא לא מתעוררת באמצע הלילה לאוכל (בד"כ). זה יותר עניין של שנת יום שהיא פתאום ישנה ממש קצת (יחסית) ובשעות הבוקר היא ממש לא רגועה ומתעוררת מוקדם יותר (וכל יום היא מתעוררת יותר ויותר מוקדם), וזה אפילו לא שעון חורף עדיין..

למה לא להביא עוד בקבוק לפני השנ"צ? אפילו עם דייסה בעיקר.

היא הולכת לישון אחרי שהיא אוכלת

ומספיק לה פעם אחת ארוכה.

שבוע שעבר היה שבוע מעולה מבחינת השינה, ישנה פעמיים בין 1:30-1:45 כל אחת, נרדמה מהר, וגם בלילה ישנה מעולה.
אז זה כן גורם לי לחשוב שהיא צריכה לישון פעמיים

ככה אני נותנת לתינוק שלי כשהוא עושה בעיות...בלי שהוא שם לב שאוכלים עכשיו...

מבסס הרגלי אכילה לא נכונים

ואם זה משהו שהיא לא אוהבת (כמו היוגורט הזה) לא משנה כמה אני אמסה חהשיח את דעתה, היא תסגור את הפה, תזיז את הראש ותעיף לי את היד

להמשיך להציע מגוון של דברים ולאכול יחד איתה (בצלחת אחרת).
אולי יעבוד גם אוכל אצבעות- שהיא מחזיקה בעצמה ואוכלת כמו:
פסטה
כריך עם ממרח (אם עם עגבניה מעוכה עליו)
לביבות ירק
פנקייק

הטעם שלהם משתנה מאוד מהר בגיל הזה, אז לא לחשוש להמשיך ולהציע גם אם היא לא אהבה את זה לפני שבוע.

וכל זמן שהיא לא אוכלת טוב, להמשיך להביא לה בקבוק לפני השינה, היא מאוד צעירה.

אני לא מורידה לה את הבקבוק של הלילה, אלא זה שלפניו, כלומר, בין הצהריים ללילה.

היא אוהבת פסטה, אבל זה מספיק להביא לה ארוחה שלמה רק זה? נראה לי שצריך עם זה משהו בריא יותר מסתם פחמימה, לא?

אני אנסה להכין לה איזה לביבה כלשהי, אני מקווה שהיא תשתף פעולה

נכון, פסטה לבד לא, אפשר לצרף לזה לביבה, חביתה, ירקות חתוכים ומקולפים.

לאט לאט תבססי את הארוחה הזו.

בהצלחה!

באיזו צורה?

ולהוריד את הקשה כמובן.

אם היא לא מתמודדת עם זה עדיין, אז לחכות קצת.

אם מועכים עגבניה על הלחם אז זה גם מרכך אותו וגם ילדים משום מה אוהבים את זה מאוד..

ויש גם ילדים שאחרי גיל לא מבססים ארוחות הכי טוב שיש, לא ללחוץ בנושא. היא קטנה, זה שלב מוקדם מדי לצפות ממנה באופן יומיומי וקבוע לשבוע רק מהאוכל. יש ימים שיותר ויש ימים שפחות כמו שאת רואה, אבל בנחת..

היא עוד קטנה. קודם שתאכל עוד דברים ותאכל יותר טוב ואז בהדרגה כשהיא כבר תאכל כמות משמעותית ומגוונת, לא יהיה צורך בבקבוק.

היא עדיין קטנה. עד גיל שנה עוד חובה מטרנה או הנקה וגם הרבה אחרי זה עוד נורמלי לקום בלילה לבקבוק גם אם זה לא חובה ממש.
ומה רע באבוקדו עם בננה?
תזרמי עם מה שהיא אוהבת. בכמות שמתאימה לה. אל תיבהלי מלכלוך ובלאגן. לשבת לאכול איתה זה רעיון מעולה. ממש ממש לא לתת לה תוך כדי הסחות דעת. פתח להרגלים רעים ולהפרעות אכילה. תמשיכי לנסות ולחשוף אותה למגוון מאכלים.
בהצלחה רבה

אם היא הייתה מכניסה משהו לפה תוך כדי, אז סבבה, אבל בד"כ היא היא פשוט אוהבת לראות את האוכל נופל על הרצפה..

אני קוראת הכל.

אני רגע אסביר משהו-
את הבקבוקים של הבוקר והלילה אני לא מתכוונת להוריד בקרוב, רק כשבעז"ה היא תגדל ואני אראה שזה באמת באמת לא נחוץ לה.
הכוונה היא לבקבוק שהיא לקחה בין המרק בצהריים לבקבוק של הלילה. זאת הארוחה שאני לא מצליחה לבסס לה. כלומר, אם אני אביא לה פירות, מן הסתם היא תאכל, אבל מרגיש לי שזה יותר מידי פירות ביום, לא?

לגבי הלילה- ב"ה מגיל מאוד קטן היא הפסיקה להתעורר לבקבוק בלילה, זה נדיר שהיא מתעוררת ואני מרגישה שזה מתוך רעב, ואז כמובן שהיא מקבלת. רק כמו שכתבתי למעלה באחת התגובות, היא בעיקר ישנה לא רגוע (בעיקר בתחילת הלילה ושעות הבוקר המוקדמות) ושנות יום שפתאום התחילה ממש לקצר.

בעז"ה עוד מעט היא מתחילה מעון, אז אולי כבר עדיף לחכות עם זה, לחשוף אותה לדברים, ואם היא אוכלת משהו בכמות של ארוחה- מעולה, ואם לא אז בקבוק? ואז כשהיא תכנס למעון לראות מה היא אוכלת שם ולפי זה להביא לה בערב?

בקיצור, קצת מבולבלת..

נשמע שהיא צריכה את זה.

ואת יכולה לתת לה דייסה בכפית במקום בבקבוק.

שלושה בקבוקים ביום זה לא הרבה בגיל הזה.

את צודקת שבמעון הכל יכול להשתנות, מן הסתם היא תאכל יותר. קחי בחשבון שלפעמים דווקא מבקשים להביא בקבוק גם לצהריים כי הילד רואה את הילדים האחרים מקבלים ורוצה גם.

אחרי שקראתי את כל התגובות, התייעצתי עם בעלי, ודיברתי עם המנהלת של המעון, אני באמת אחזור להביא לה בקבוק ובמקביל לנסות להביא לה לנסות דברים נוספים, אולי היא תחליט לאהוב משהו חדש שעוד לא ניסינו..

נשאר לפעמים גם עד יותר מאוחר... אבל גרים ביישוב.
אם זה חד פעמי אז סביר בעיני, לא שכל פעולה זה ככה.

לא נראלי הגיוני בכלל!

אני חושבת שהכי מאוחר אצלי שחניכים יצאו מהסניף בגיל הזה זה בסביבות 9-9:30 בגגגג

אפילו בלילה הלבן אני חושבת שהגבלתי אותם עד 12

מציעה לשאול עוד כמה הורים מה הם חושבים ואז ***בעדינווותתת*** (בבקשה , זה זמן כל כך רגיש) לפנות למדריכים או לקומונרית ולבקש לשנות

וגם אין בחמישי הקרוב לילה לבן לאף תנועה ממה שאני יודעת

איתן לא שבעות רצון מהעניין אבל מקבלות את זה כי כבר רגילות מהילדים הקודמים

אם כן הגיוני מאוד והרבה לא מגיעים לבית ספר למחרת.

קבוע לא אבל פעם אחת בשנה זה נשמע הגיוני מאוד. כמו שבלג בעומר נשארים עד מאוחר

אז מה יהיה באמת בלילה לבן???ישארו שם עד עלות השחר?

ולדעתי אם תשאלי אמהות אחרות תגלי שהרבה חושבות כמוך ואז תוכלו לפנות למדריך או לקומונרית ולדרוש שמסיימות בשעה הגיונית.

הייתי מאפשרת עד 9 בערך.

במיוחד שזה משתנה בין התנועות..)

יש לי את אותה שאלה...
בקטע מוגזם כבר. מתחילה לחשוש שיש לי מונו או משהו כזה (אני לא בהריון)

ספציפית אחרי יום שיא הקשוח ובאלי להקיץ מחר טבעי אבל מחכה אחד יותר קשוח אפילו ברוך השם על הכל אבל הייתי חייבת הזדהות חחחח

באמת שההנחיה הרפואית היא להתחיל בירור רק אם יש מעל 2 הפלות וזה בהחלט יכול להיות מקרי במיוחד ב"ה כבר עברת הריונות ולידות. זה לא מקמצנות של הרופא צריך להבין שבירור זה לא עניין פשוט וגם לא תמיד מוצאים סיבה או סיבה שניתן לטפל בה.
מה שכן תתעקשי לעשות בדיקות דם ואם הוא לא יתן לך תבקשי מרופאת משפחה. בדיקות דם כלליות רחבות כולל tsh בי 12 וכו.. ופרופיל הורמונלי

לא יודעת אם כבר יש תשובה פתלוגית, הרופא אמר שאם יהיה בעיה הם כבר יצרו איתנו/איתו קשר. 

תבקשי בדיקת קרישיות
איתי לא התעקשו

זה ממש יכול להיות קשור לגיל..

אולי כדאי לך לבדוק amh וזה יתן לך מושג מה ה"גיל" שלך מבחינת השחלות..

אמרת שלקח לך הרבה זמן להיקלט וגם הפלות - אולי זה מעיד על ירידה שחלתית?

מה בדיוק כדאי לבדוק.

בהצלחה יקרה!!

ממליצה גם לפנות למכון פועה..

הריונות תקינים ו2 אחרונים הפלה-
הייתי אצל כרפ שהוא שם עולמי במומחיות להפלות..
בעיקרון הכלל היבש ש80% שההריון הבא יהיה תקין

אבל
חשוב מאוד להבין אם אלו הפלות קלאסיות (עובר שהפסיק להתפתח בשבוע מוקדם) או סיפור יותר מורכב.
אצלי למשל זה מורכב ולכן הסטטיסטיקה שלי לא בכיוון הזה.

ראיתי עכשיו שאצלך זה היה בשבוע 18
הפלה בשליש שני הולכים לבירור..
ממליצה לך להגיע אליו. גם פרטי. זה שווה את זה.

איך אפשר למצוא אותו? אשמח לשמוע

חפשי בגוגל..
הוא מקבל פרטי או במרפאת הפלות בשיבא

יש לי 2 ילדים שנולדו בהריונות תקינים, אחרי השני נכנסתי להריון שנפל בשבוע 6, ואחרי כחצי שנה של נסיונות, נכנסתי להריון שנפל בשבוע 13-14, ואחרי קצת זמן נכנסתי להריון כימי שנפל. עשיתי בדיקות לעלות על הסיבה, והכל תקין. אחרי 7 חודשים (המון זמן) נקלטתי, הריון תקין שהסתיים במועד בידיים מלאות, תודה לה'.

2 ילדים בהריונות תקינים ואז 2 הפלות אחת שבוע 6 ואחת 22. ואח"כ עוד שני ילדים בריאים ושלמים ב"ה, בהריונות תקינים.
הרבה כוחות בע"ה!

שתיהן היו לכאורה 'מקריות' בלי איזו סיבה מהותית, אחת בשבוע מוקדם שאמרו שקורה הרבה ואחת עם דימומים כל ההריון עד שבסוף ירידת מים.. אבל הייתי בת 24, אולי כן יש איזו השפעה של הגיל כמו שאמרו

זה כבר בגדר לידה, לא?

רק שבסוף זה עובר מת..
בדיוק היום היה התאריך .. 😓

אני לא רופאה ולא בעלת ניסיון בעצמי. אבל מכירה מקרוב אצל אחותי וגיסתי סיפורים דומים שאחרי כמה הריונות בריאים הגיעו הפלות חוזרות בשבוע די מתקדם. גיסתי בדקה בלוטת התריס בבדיקת דם רגילה ולא גילתה בעיה. ורק אחרי שהלכה לאיבחון ברפואה אלטרנטיבית. התגלתה אצלה בעיה בתת בלוטת התריס ובעזרת טיפול טבעי, ודיקור ברוך ה' גם ילדה עוד כמה ילדים. נראה לי שאחרי ילד אחד נוסף גם התחילה להזריק קלקלסן.
גם אחותי עם סיפור דומה של כמה וכמה הפלות. והריון תקין רק בעזרת טיפול טבעי תומך צמוד.
אז תמיד יש מה לבדוק. הגוף משתנה ויכולות לצוץ בעיות. שווה ללכת לבדוק בבדיקות רגילות ולהתעקש. ואם לא מוצאים בעיה ניתן גם להמשיך לטיפול ותמיכה אלטרנטיבי. שעוזרים בהרבה מקרים.

חברה שלי ילדה 4 לידות, ילדים בריאים ברוך ה'. לאחר מכן 3 הפלות רצופות בשבוע 9..
וברוך ה' ילדה לפני שבוע.

יודעת אם עשתה משהו?

חוששת שבדיוק יבכה ואז לא אהיה פנויה

בעבר הייתי אצל מטפלת עם תינוק קטן, אם לא היה רגוע הייתי מיניקה אותו. אבל ב"ה הוא היה רגוע יחסית.

ומצד שני, נשמע שהוא מתחמק מדיון ישיר
יש פה בעיית תקשורת, זה ברור.
אני חושבת שטיפול אישי בשבילך יכול לתת לך כלים להתמודדות אבל זה לא אומר שישר הוא יתחיל לדבר, אלא יעזור לך להתמודד עם השתיקה וההתחמקות שלו וגם ילמד אותך לא לעשות או לומר לו דברים שיסגרו אותו עוד יותר ואז ממילא המצב אמור להשתנות
מה עושים עם תינוק קטן? הולכים איתו לדעתי אם אין סידור אחר. זה מספיק חשוב ומשפיע עלייך כדי לא להימנע מללכת בגלל זה

וזה בסדר גמור ! שזה לא מה שיעצור אותך!
הפסיכולוגית שלי כל פגישה מזכירה לי שאנחנו לומדות להיות לבד עם פיצית ביחד.
ואם צריך אנחנו יורדות לשטיח משחקות איתה / אני מניקה אותה.
זה ממש ממש שווה את זה ! גם אם 20 דקות הולכות לך , שאני לא חושבת שיקרה. יש עוד 40 דקות! 40 דקות שמצילות חיים!!

מרגיש לי באמת שלא מוכן לתקשר. ככה היה כל החיים
ולא בא לי יותר. מבינה שגם אני לא תמיד צודקת אבל אם לא מדברים לא מבינים אחד את השני

הוא מפרשן אותי ואת ההודעות לא נכון ואחרי זה עסוקים רק בלהסביר למה התכוונו...

אוף. ממש קשה לי

צריכה...

טיפול באמת יכול לעזור לך להתמודד עם זה. ואולי אפילו להביע את עצמך יותר טוב.
ואולי אפילו יתן לך כוחות לדרוש יותר בקשר .
אמן שילך לך טוב!!

ואז בסביבה הטבעית התינוק יהיה אולי יותר רגוע
ממש בהצלחה

השבוע היה מיזם של מישהו שעוסק בנושא, מאיר שרפר בשם 'האי הזוגי'.
הוא מתאר שם כמה שינוי בשיח של צד אחד בלבד יכול לעשות שינוי.
ההקלטות של ההדרכות שהיו נשארות באתר שלו עד לשבוע הבא (אם אני לא טועה), וכמובן שבסוף התוכנית הוא פתח הרשמה לתוכנית ארוכה יותר בתשלום. זאת תוכנית מאוד מפורטת עם ליווי ויישום של השיטה. האמת שדי קרץ לי להירשם אבל מבחינה אישית זאת תקופה שלא מתאים לי לקחת על עצמי קורס אינטנסיבי.

אבל עיקרי השיטה נמצאים בהדרכות שהוא העביר שבוע שעבר והשבוע, חושבת ששווה לך לשמוע ולהכיר את הגישה כדי לראות אם מתאים לך להעמיק בה. (ואם את רוצה להציע לבעלך לצפות ביחד אולי שניכם תיתרמו..)
לא יודעת אם שייך לשלוח פה בפורום את הקישור להדרכות שהיו השבוע, נראה לי הכי טוב שתפני ישירות אליו... אשלח לך את המספר באישי.

ואל תקראי דברים כאלו. סתם מיותר ומכניס לחרדות!
בע"ה ההריון הבא שלך יהיה מהמם ובידיים מלאות!!! בקרוב מאד🙏

אל תכנסי לשם. גם אם עברת הפלה.

זה לא עושה טוב.מכניס הרבה פחדים. 

הלוואי שאף אחת לא תצטרך להכנס לשם!

 

בעזרת ה' שיהיו בשורות טובות 

מאז מה שעברתי (לידה שקטה) אני לא מסוגלת לחזור לפורןם הזה.
אל תעשי את זה לעצמך, זה כןאב, מכניס לסרטים ומוריד.

תאמיני שהכל יהיה בסדר, לצערי הרב כמוך יש עוד הרבה כולל אני שעוברות/ עברנו דברים כאלה בחיים כי כך נגזר עלינו משמיים אך זה לא אומר שלא יהיה טוב!!.
בע״ה את תזכי להיריון מבורך וטוב שיסתיים בידיים מלאןת, אל תאבדי תקווה זה בהחלט יקרה כפי שקרה למיליוני נשים
תזכרי שלכל אחת יש את הזמן שלה, בןרא עןלם רואה ושומע הכל ויש סיבה לכל קושי שאנחנו עוברות אבל בסוף שערי שמיים נפתחים- חכי תראי…
בע״ה בשורות טובות במהרה ❤️

יש ויהיו קשיים, זה חלק מהחיים האלו. תדעי אבל שבסוף כן יהיה טוב. אין לדעת מה יהיה בדרך ועם מה נצטרך להתמודד - זה יכול להגיע מכל כך הרבה כיוונים.. אבל לא משנה מה נעבור - בסוף זה יגיע ❤️

1. תחילת חודש תשיעי.
כל שישי היינו מכניסים גם את התז, קצת כסף ופלאפונים.

2. מייבש את הבגדים תוך כמה שעות בלי תלות בשמש/רוח/גשם. בחורף זה יעיל כי יש מקומות בארץ שלוקח כמה ימים עד שהכביסה תתייבש ולפעמים צריך דחוף את הבגדים.
לדעתי, וזה גם מה שאנחנו עושים, תדאגי להיות מצויידת בהרבה בגדים וככה לא תהיי לחוצה על הכביסה. אגב, זה גם כיף שיש הרבה אפשרויות לבחור ולא כמה סטים בודדים.

1. סוף שמיני תחילת תשיעי. ארזתי את הרוב והכנתי רשימה בפתק מעל כדי לדעת בדיוק מה אני אצטרך להכניס כשיגיע הזמן.
סתם בשלוף- כסף קטן, מעקב הריון (הוצאתי והחזרתי אם הלכתי לרופא), תחבושות וכלי רחצה ארזתי. וגם נשנושים כמו חטיפי אנרגיה וקרקרים. מוצץ וסינר הנקה.
ורשמתי- ת''ז, מטען, חזיה, בקבוק מים.

לגבי מייבש זה גם כמות בגדים וגם כח לתלות ולהוריד. לשיקולך. אם את במקום קר זה די הצלה בחורף.

מהחוויה שלי כדאי שיהיה מוכן מאמצע- סוף שמיני
אני הכנתי רשימה וקניתי דברים ללידה (תחבושות וכאלה) די מוקדם אבל לא ממש ארגנתי את התיק וזו הייתה טעות. ילדתי בתחילת 37 וארגנתי תיק עם צירים בכניסת שבת. פחות מומלץ😅

1. שבוע 36 הכנתי תיק, אבל יש עוד מה להכניס לתוכו ברגע האחרון אז יש רשימה בפלאפון ששלחתי לבעלי כדי שאם לא אהיה במצב להכניס שהוא יידע מה חסר לי.

2. אני קניתי כי גרנו בבניין בלי מרפסת, ובחורף תלינו כביסה בתוך הבית ובמקרה הטוב התייבשה אחרי שבוע.
גם הציק לי שעומדים לי 2 מתלים שבוע שלם בסלון וגם זה דיי תקע אותי לא מעט פעמים כי היינו רק זוג וילד אז לא היה לי הרבה כביסות והייתי צריכה לחכות שיצטבר ואז נתקעת כי לקח לזה המון זמן להתייבש.

לא מאמינה שאוטוטו אני שם…

כי ילדתי בשבוע 37 ועם הלחץ שהייתי לא הייתי מסוגלת לארגן תיק בלי לשכוח דברים חשובים.

אחרי הלידה ה3 קנינו וב"ה עזר ממש, אבל לפני זה לא הרגשתי צורך.
את יכולה לחכות ולראות, לא חייבים לפני הלידה.

אני מקנאה בהורים שלי שיש להם חחחח
רצו להביא לי ואין לי מקום
כשיש ילדים קטנים שהכביסות הן בקצב ובמיוחד בחורף שלוקח זמן לייבש זה פשוט פתרון קסם

ותיק לידה אמרו לי תחילת תשיעי לארגן
לא מוקדם מידי כי זה כאילו מכניס לך לראש שתכף הלידה אבל בפועל יש זמן
ולא מאוחחר מתחילת תשיעי שלא תגיעי ללידה בלי תיק מרגן
שבי 36 37 על להתחיל לסדר בעזרת השם

הקטנציק שלי בן שנה וקצת ובינתיים לא יצא שנתקעתי בלי בגדים, ואין לו הרבה.
כמעט לא יצא לי להחליף לו בגדים סתם כך באמצע היום, בתור תינוק לא פלט בכלל אז רק בפעמים שברח מהטיטול וזה לא קרה הרבה.
אם היה לי מקום לתלןת שהוא לא בתוך הבית אז לא נראה לי שהייתי חושבת לקנות מייבש.
עכשיו יש לי מקום לתלות כי עברנו דירה ולא יודעת כמה אשתמש במייבש; כנראה רק כשאתקע אם אתקע.

בעיניי עדיף לחכות לאחרי הלידה ולראות אם באמת יש צורך בזה, בסוף הוא כן מוציא מהבגדים מלא סיבים וזה כנראה לא עושה להם טוב וזה גם תופס מקום.

רק עכשיו עם ארבעה ילדים מתחילה להשתמש בזה באמת בקצב.
לפני כן היה נחמד אבל לא נורא משפיע.
פוטרים גופיות מתייבשים תוך לילה ממילא עד הבוקר
במקסימום בלילות קרים שמה כמה בגדים דחופים ליד הרדיאטור. וזה אפילו שיש מייבש.
אני כן מחליפה הרבה סטים לתינוק במהלך היום. מתעקש לאכול לבד וגם זוחל ויש עוד ילדים אז הרצפה לא נקיה, הקטע שמכונה מתמלאת לי רק אחרי יומיים בכל מקרה.
פשוט קניתי המון סטים פשוטים לשלב הזה שאוכל להחליף בתדירות גבוהה ובכל זאת יהיו מספיק בגדים.

כי אני תולה בבית ולוקח זמן לבגדים שלנו במיוחד בחורףףףף... שהכל יותר עבה גם ככה וקריר יהכל מתעכב
סתם אני רואה ההורים שלי מצעים למייבש ציק צק אצלי 4 5 ימים 🤣
אבל אין לי מקום ביחידת דיור
בעזרת השם בבית שלנו כשנקבל מפתח יהיה לי
זה פשוט סתם רצון שלי כי אני רואה איך סבבה להורים שלי

1. בלידה הראשונה בעלי ארגן תוך כדי שאני מטפטפת ירידת מים... שבוע 36
בלידות הבאות בשבוע 37-8
2. אני עם שלושה ולא מרגישה צורך במייבש כביסה... אבל התליה לא מעיקה עלי ואני יכולה לתלות בחוץ.
בחורף הייתי משתדלת לתזמן כביסות לימים יבשים ולפעמים יצא לי לתלות בבית (וגרנו בקרוואן קטן... אז לפעמים היה קצת לא נח אבל בסדר). גם אם תולים בבית בחורף אפשר להדליק מאוורר מול המתקן שיתייבש יותר מהר.

הערה כללית לגבי כמות בגדים: קחי בחשבון שתינוקות גדלים מהר ומחליפים מידה כל שלושה חודשים, ואחר כך הבגדים מעמידה הקודמת הופכים לעול - את יכולה לאחסן או למסור אותם.
גם בעונה - יותר בגדים זה יותר בלגן, יותר ערימות כביסה מלוכלכת/נקיה, יותר לקפל ומדפים עמוסים.
ממליצה להמעיט...

1. עכשיו. שבוע 37 ארגנתי תיק לחדר לידה. אחרי הלידה בעלי חוזר הביתה להביא את שאר הדברים לאשפוז.
2. אני לא משתמשת במייבש ויש לי 2 ילדים. בדרך כלל יש לי בגדים בשבילם לכל יום בשבוע אז בדרך כלל אני פשוט עושה 2 מכונות בתחילת השבוע ויש לי בגדים לכל הזמן. גם מפעילה באמצע השבוע כמובן אבל אני אוהבת שמאורגן לי מראש.
לא זכור לי שנתקעתי עם תינוק קטן והוא היה פולט המוןןן

קנינו אחרי שנולדה הגדולה ומאוד עזר. לפעמים נזל לה המון עד שקלטנו למשל שכדאי לעלות מידה, ומזל שהיה מייבש אחרת העגלה הייתה מתייבשת נורא לאט, או לא היו לנו מספיק מצעים..
או יש בגדים כמו אוברולים עבים לשינה שלא היו לנו הרבה מהם, ואם הם מתלכלכים ברצף ובחורף לוקח הרבה זמן עד שמתייבש, אז היינו נתקעים בלי.
אפשר גם בלי, אבל אם יש יכולת זה מאוד מומלץ

תחילת חודש תשיעי ככה..
הרוב אורזים ברגע האחרון. התיק זה לכמה דברים שלא צריכים ביוםיום..

כבר ארבעה ילדים ב"ה ומסתדרת מצוין בלי מייבש . אולי שווה לשקול לקנות עוד מתקן לקראת הלידה, פה זה ממש מספיק. .
(אגב יש מקום ויש תקציב., לא רוצה את הערימות כביסה שמייבש מייצר)

לא בהתחלה וגם עכשיו לא ממש כשאנחנו עם 3 ילדים...
אבל בחורף החורפי או כשממש ריחפתי עם כביסות ואין לילדים בגדים למחר-זה ממש עוזר.
קנינו רק לפני חצי שנה. בשימוש נדיר יחסית

מאד קשה ליבש בגדים בחורף. במרכז כנראה פחות קריטי

במרכז יש יותר גשמים בחורף

ויותר לחות באופן כללי שמפריעה לייבוש טוב

מרוב שקרר

מענין שמחממים את הבית זה לא עוזר?

 

וואי נהיה לי קר רק מלחשוב על זה

כמה שמשוגעת על ירושלים זה נשמע לי באמת קר קצת מידי

וגם מה שקורה נגיד מחממים את החדרים ואם הכביסה תלויה במטבח היא מתקררת ומרגישה לחה אפילו שבעצם היתה יבשה
וחוצמזה אין כמו ללבוש בגדים חמים מהמייבש ביום קררר יאמ יאמ 😋

במיוחד עם ילדים\תינוקות

 

קנינו מייבש רק כשהיו לנו 2 ילדים

לא מבינה איך שרדנו עד אז

 

לזוג הורים עובדים ועמוסים ועם ילדים זה פשוט חובה! ועוד בחורף...

2. מייבש, אם יש לכם מקום ואפשרות לקנות, ממליצה מאוד
קנינו מייבש, אחרי כמה לידות.
לוידעת להסביר איך שרדנו, זה היה קשה מאוד, מגבות מצעים ודברים עבים מסתובבים על מתקני כביסה בבית בלי להתייבש....
כעת שיש מייבש יש דברים שאנחנו לא שמים במייבש, כמו חולצות גבריות, מכנסי כותנה ודברים עדינים
ללא ספק שיש מייבש זה אחרת.

תיק לידה בערך משבוע 36
מייבש כביסה - מכשיר שחוסך בזמן ועבודה בגדול
יש לי אותו עוד לפני שהיו לי ילדים ולא משתמשת בו רק בחורף, מרוצה מאוד מאוד.

אולי מקלחת חמימה?

האמת כבר מאתמול ולא עזר מקלחת..

איזה שבוע?

קשה, יש כאן הרבה דברים וזה בטח ממש מציף ומתסכל.

מה שלי עזר, זה אימון אישי.
אני מאוד מאוד מאמינה בעבודה וביכולת לשנות, וגם מאמינה שהרבה מהדברים תלויים רק בנו ולא בשינוי של מישהו אחר.

הלכתי לאימון אישי, מישהי שמאמנת בשיטת NLP בחרנו דבר אחד שעליו אני רוצה לעבוד, נקודה שהרגשתי שהיא מוקד להרבה פלונטרים בחיים.
לקח לי הרבה זמן "להשתנות" כי זו ממש נקודה מהותית בי. אבל לא וויתרתי, וגם אם היה נראה שזה לא עובד, הצבתי לעצמי את המטרה מול העיניים. משננת לעצמי מה חשוב ואת מה שחשוב אפשר להשיג.

זה עזר לי ממש
אני עדיין אדם שלומד, אבל החיים קצת נרגעו
הרבה פחות מריבות
למדתי לדבר על מה שמפריע, לשחרר את מה שלא
לעוף על עצמי כשצריך. כן, אני חושבת שאני אלופה ויש בי הרבה דברים טובים אז אני לא מקטינה את עצמי כשלא צריך ומכירה בערך של עצמי

ממש ממליצה על אימון כלשהו, אפשרות לשבת עם עצמך, לבחון מאיפה מגיעים הקשיים האלו, הרבה פעמים יש נקודה מסויימת שעליה הרוב יושב וזה פשוט מתבטא בדרכים שונות.

ותאמיני בעצמך
תשנני לעצמך כל הזמן שאת שווה וראויה ושאין דבר כזה שאי אפשר להשיג משהו אם עובדים קשה בשבילו

אצל שתי מטפלות שונות ולא עזר בכלל.. וגם המחיר היה יקר.
אם הייתי יודעת ששווה ובאמת יעזור המחיר מתגמד לעומת איכות החיים שמקבלים אבל התעייפתי מלפתוח את הלב ולספר ואז לא יוצא מזה כלום..

הנקודה זה שיותר מדי אכפת לי גם אם מנסה לשנן שלא.. יותר מדי אכפת לי מהערות של אחרים כלפיי. מקומם אותי למה הם חושבים ככה ושופטים אותי מבלי להבין.
לא מעריכה את עצמי מספיק אז כל דבר מערער אותי. לא עומדת על שלי. מרגישב צורך להתנצל על המון דברים..
לא חסר לי נקודות שהייתי רוצה לשפר בעצמי ולהפוך את עצמי לחזקה הרבה יותר ממה שאני היום

(לא מנסיון כי לא עברתי אצל אף אחת מהן את הקורס המלא, רק מעט תכנים פה ושם)
אבל יש שיטות שהן לא מחפשות לטפל באיזה נקודה או שתיים אלא לשנות את הלך הרוח והחשיבה. פשוט לתת לך סט של כלים להתמודדות שונה מול המציאות שנותנת לך כח ועוצמה.

אני שמעתי הרבה על שושי זליקוביץ
ועל אלישבע גרוניך

תבררי קצת,תאזיני לתכנים שלהם ותראי אולי זה יפתח לך משהו

אימון NLP הוא לא טיפול.
זה אימון אישי, שעוזר לך להסתכל על עצמך, להבין טוב יותר מה את רוצה לשנות מה "תוקע" אותך ונותן לך כלים בשביל כל שינוי שתרצי לעשות, או בשביל כל התמודדות עם תרצי לקרוא לזה ככה.

אצלי הייתה נקודה ספציפית, אז נכון ש"התאמנו" על השינוי של הנקודה הזו, אבל מעבר לזה האימון חיזק מאוד את הביטחון העצמי שלי, עזר לי להסתכל בצורה קצת אחרת על המציאות, להצליח לראות "מעבר" לדברים, ונתן לי כלים איך להתמודד עם קשיים באופן כללי

לא שמשהו יותר טוב מהשני אבל יש הבדל בין טיפול אישי ממוקד ללימוד שיטה מקיפה. ולפעמים יש כאלה שזה יותר מתאים להן או זמנים שזה יותר מתאים

אבל ברור שכל טיפול מוצלח יכול לתת המון

למה התכוונת
כן, זה באמת קצת אחר

בנוגע לעקיצות - מה עובר בראש לאנשים שעוקצים?
זה מה שתמיד מטריד ומעסיק את מחשבתי!
האם הם נחשבים 'רעים'? איך אני אמורה להסתכל עליהם ולהעריך אותם לאחר התנהגות כה שפלה - של עקיצות וכו'?
מה יוצא להם מזה שהם פוגעים בשני? הבעיה כשזה אנשים שבכללי חכמים וערכיים... מבלבל מאד.....

יש אנשים שיכולים להיות גאונים עם קליטה מהירה, למדנים ואנשי אשכולות אבל הצד הרגשי שלהם לא מפותח והם יכולים להיות מאוד חסרי טקט או לומר מילים מאוד פוגעות בלי להבין אפילו שזה משהו שלא היו אמורים להגיד
או שיש פעמים שהערכיות מפורשת בצורה לא נכונה. לדוגמה - אדם יכול להעיד על עצמי שהוא איש אמת והאמת היא נר לרגליו, כמו מידתו של השם יתברך, ובאותה נשימה לומר למישהו שנמצא לפניו ׳אמת׳ שיכולה מאוד לפגוע בו, והוא ירגיש בסדר עם עצמו כי זו האמת אז מה באים אליו בטענות? זה בכלל לטובת מי שהוא פגע בו מבחינתו.

התכוונתי בעיקר למידת טוב-לב שלהם...
( לא כ'כ לחוכמה ולערכיות.... לא הגדרתי מדויק מספיק....)
נגיד מישהו בעל חסד גדול, רגיש לזולת, ואז... התקפות או עקיצות מצידו ---באות ממקום מאד לא צפוי, וקשה להעריך את הבנאדם אח'כ - -- אתה מבולבל אם הוא בעל חסד או יותר בכיוון של בעל לב רע....
מאד קשה לשאת את הקיצוניות וההפכים במידות.... באותו בנאדם...

אולי..... לחשוב שעבר עליו מאורע/יום קשה?
כאילו קשה לי להפנים שאנשים שאני מעריכה 'מדברים שטויות'... כי מבחינתי הם כמו' אלוקים'... מבינה? 😁

אנושיים בדיוק כמונו, שיש להם חוזקות ומעלות וגם חולשות ויצר הרע, בדיוק כמונו. ומוצר להם לטעות. כמו שאנחנו טועות. ככה כולם.
ובעל החסד היא עוד דוגמה לערכיות שמפורשות בצורה לא נכונה, בדיוק כמו מידת האמת: בן אדם יכול להיות בעל חסד גדול ועוזר לבריות ומצטייר בעיני אנשים כטוב לב במיוחד ויכול להיות שבבית הוא לא עוזר לאשתו בדברים הכי בסיסיים או לא מספיק מפנה זמן לילדיו כי הוא עסוק בחסדים או מקניט את אשתו וכן על זה הדרך, זו פרשנות לא נכונה של מידת החסד.
זה לא שיש לב רע חס שלום, עם ישראל רחמנים הם וגומלי חסדים, אלא שלפעמים היצר הרע גורם לבלבול בהבנה של המושגים ואיך לקיים את רצון השם באמת.

לא יודעת מאיפה להתחיל אבל באמת ניכר שאת בתוך מערבולת גדולה של רגשות עם כלכך הרבה דברים שעומדים על הפרק.. קחי חיבוק. ועוד אחד. בתור התחלה.
קודם כל, את הורמונלית. ברור. הכל נראה הרבה יותר גדול ממה שהוא.
בואי נתחיל מההתחלה: את אישה רעייה ואמא, ואת גם בהריון. מתחזקת בית, מגדלת ילדים על כל המשתמע מכך.. איזו אישה חזקה צריך להיות בשביל זה. כמה מעלות צריך בשביל זה, כמה סבלנות והכלה וזריזות וקשב ואהבה ונתינה.. ועוד אינסוף דברים טובים שהם את.

את מרגישה שהצניעות מקשה עלייך ומכסה אותך. את מי שאת באמת. למה זה ככה? את לא מרגישה שאת את בתוך הבגדים? לא מצליחה להביא את עצמך לידי ביטוי ? אל תשכחי שתקופה הריונית יכולה להיות תקופה של קושי מול המראה החיצוני, וזה בסדר. זה עובר.

כל מה שתיארת לפרטים, מעיד בעיני שאת צריכה לחזק את עצמך בעיני עצמך. רק כשאת שלמה עם עצמך ועם מי שאת תוכלי לעמוד איתן מול כל מיני דברים שמתרגשים עלייך, מול אנשים שבמילים שלהם יכולים להחליש אותך או לערער את מעמדך.

אני לא מצליחה להבין את התמונה המלאה מול בעלך ולמה זה בהתרסה שהוא רוצה להיות יותר קרוב לאחים שלו ואני לא רוצה להגיד סתם דברים מחצאי משפטים אבל הכתיבה שלך זועקת שאת צריכה יחס והקשבה ומקום להרגיש בו מוערכת חשובה יפה ואהובה ומספר אחת. בעצם כל מה שאישה רוצה להרגיש מצד בעלה. אבל גם את יכולה לתת את זה לעצמך.

אני חושבת שבמקום למלא את המנוע שלך, את ׳מאגרי הטוב׳ שלך מהסביבה ואפילו מבעלך, ולהתערער מהערות לא טובות של אנשים שלא מבינים מה כל מילה שיוצאת להם מהפה יכולה לגרום לאחר, את צריכה למלא אותם בחשיבה חיובית שלך על עצמך והכרה בטוב שהוא את. ויש הרבה. ככה תוכלי להסתכל על התמונה בצורה יותר בהירה ולפרש סיטואציות בצורה שפחות תפגע בך.

בקריאה מהצד נשמע לי שנקודת המוצא היא הזוגיות. ברגע שתרגישי ביטחון בזוגיות - אני חושבת שתרגישי ביטחון גם בכלל בחיים, מול ההערות של בני המדפחה המורחבת, מול הקודי בצניעות בלבוש ואפילו מול הלידה המתקרבת. זוגיות טובה היא לדעתי הבסיס לבריאות הנפש.
יש לך אפשרות לטפל בנקודה הזו? אפילו ללכת לייעוץ זוגי? (איתו או בלעדיו) או לפחות לקרוא ספרים בנושא שיעזרו לך להוביל את שניכם למצב טוב יותר?
אין לי המלצות ליועצים או לספרים, אבל אני באמת חושבת שכדאי להתחיל בזה. ככה זה גם נראה פחות "הר" של דברים שאת צריכה לטפל בהם, גם אם זה דבר גדול בפני עצמו...
בהצלחה, יקרה!

אבל אפשר אולי לשים ולהמשיך בהתכרבלות עוד רבע שעה לפני שמתקדמים?

ולגבי ההחבאה, סליחה אם אני תוקפנית אבל למה הילדים פותחים לכם מגירות בחדר שינה?

בחיים לא חשבתי לפתוח לאמא שלי מגירות.
הייתה מגירה אחת בלבד שהיו בה דברים שלפעמים אמא ביקשה להביא (כמו גוזז ציפורניים או כלי תפירה) אבל מעבר לזה?

הייתי מחביאה את זה בארון בגדים מתחת לערימת בגדיפ, או בין התחתונים, גרביים וכו'..

לשים, אחרי שמתרגלים, לוקח לקום ולשים בדיוק דקה, לא חושבת שדקה הפסקה צריך לפגוע בזרימה.
ובקשר למיקום אפשר לשים בארון בחדר שנה, במקום שפחות נגיש לילדים.

ולא מצאתי לזה פתרון זה בהחלט היה פוגע לי בספוטניות אם כי זה לא כזה נורא כי זה באמת רבע שעה זה לא שצריך שעתיים קודם

אבל באמת אולי צריך להתרגל לזה

מנעתי תקופה קצרצרה באופן הזה ופשוט לא עמדתי בזה בשל היותינו ספונטניים ושכחנים....... לא נכנסתי להריון.

אפשר אולי לשלב בדיקות ביוץ נגיד ואז יומיים שלוש אחרי הביוץ להירגע אם את מקבלת מחזור סדיר...

וכמו שכתבתי גם אני סבלתי מזה (אני לא התרגלתי) רק הערתי שיש משהו יותר קל שזה רק רבע שעה.

אני מנעתי עם זה כמה חודשים עד שכבר רצינו עוד הריון ואחרי זה לא הסכמתי לחזור לזה בפעמים הבאות.

זה אחד החסרונות של מניעה חד פעמית. אין ככ מה לעשות עם זה. ורבע שעה זה לא נורא ככ

וכן שה באמת כנראה החיסרון של מניעה חד פעמית.
מה שכן אולי שונה מדיאפגרמה זה שדיאפגרמה עולה מחיר חד פעמי יקר יחסית אבל עדין זו הוצאה אחת לשימוש בלתי מוגבל..

1. העלות
2. דיאפרגמה לא צריך לחכות לפני

דיאפרגמה בשילוב קוטל זרע בשימוש נכון

אחוזי מניעה הרבה הרבה יותר גבוהים מנרות\שקפים שזה קוטל זרע לבד בעצם.

 

 

 

 

(אני יודעת שאת יודעת רק רציתי לחדד בשביל הקוראות)

ובטח לא דיאפרגמה
אנחנו אנשים ספונטניים מאד ולא הצלחתי להבים איך אפשר
יש לי חברה שהסבירה לי שאצלם זה משהו פחות ספונטני, נגיד היא תמיד תתקלח קודם ואז ממילא תשים מה שצריך
מניחה שזה תלוי באנשים שונים והרגלי חיים. 🤷🏼‍♀️

זה מפריע לספונטניות בערך כמו להביא מגבת או לקום לנעול את הדלת (חוץ מזה שאת האחרים גם הבעל יכול לעשות)

לא אתחיל לפתוח על זה דיון אבל זה ממש לא ככה לדעתי.
מה גם שזה לא משהו שאעשה לעיני בעלי (או שקפים) אז זה ללכת לשירותים ולסגור את הדלת
סבבה לכל אחת יש רמות הפרעות שונות אבל זה ממש לא אותו הדבר מבחינתי

ההבדל בינינו הוא שאני עם ניסיון ואת בלי

גם אם זה לוקח שניה, אני יודעת מה זה כולל מבחינתי ואיזה הרגשה זה
אני לא חייבת שתהיה לי את בחתיכת גומי ביד בשביל לדעת מה אני צריכה לעשות כדי להכניס אותה

לפני מספר שנים היא אמרה לי שאני יכולה לשים אותה מידי בוקר ולהשאיר אותה שם עד הלילה.
כמובן שלא עשיתי את זה אבל זה יכול להיות פתרון לבעיית הספונטניות
(לא לראות האמור לעיל המלצה...)

אני כן הייתי שמה אחד במגירה שלידך.
וברבע שעה הראשונים אפשר לעשות 'הקדמות' .
נכון זה הרבה זמן אבל זה מעצים את היחסים ממש.
בכל מקרה אני לא מבינה איך משו יכול פשוט לזרום בהנקה ועם תינוק קטן. אני מתחילה לחשב שעתיים לפני איך ואיפה להרדים אותה שיהיה נעים 😅

יש זמנים שמתכננים ובפועל לא יוצא כי התינוק בוכה או שיבוש אחר ולרוב אנחנו יותר ספונטניים אני ינסה להחביא את הנרות ליד המיטה שלי אולי זה יהיה מוצלח יותר.

והבנת שזה מה שמתאים לך וזה הרע במיעוטו,
אז זה מה יש.
גם ילדים גדולים ותינוקות פוגעים בספונטניות או בכלל הורסים.
זה חלק מהחיים, העניין ללמוד לזרום עם העובדה שזה תוקע.
כמו שאחרי לידה צריך לזרום עם זה שהאיזור רגיש
או כל מיני אילוצים אחרים בחיים.
כלומר חצי מה"תקיעות" זה בראש, במחשבה.
אם לא נחשוב שלילי על ההפרעה, אז הריגוש המיני פחות ייפגע.
לגבי הזמינות של השקפים אני חושבת שממש כדאי שזה יהיה במרחק הושטת יד ממצב כרבול.
אפשר להעביר לקופסת פלסטרים או כל קופסה "סתמית" אחרת. שלא מעניין מה יש בפנים
וגם אם רואים לא יקשרו.
אפשר גם להחביא בקופסת רפידות הנקה או משהו כזה.

אם בכל זאת "נתקעתם" והזמן הוא פקטור תוקע אפשר להכין משחקים/ אתגרים מיוחדים לזמן הזה.

לא לא לא מספיק שזה בקופסא דומה לפלסטרים הילדים שלי מתים על פלסטרים וזה בגדר צעצוע אצלנו רק זה מה שחסר לי שישחקו בזה חחח

קופסה של טחינה.. סתם
תהיי יצירתית
וזה לא אמור בעיקרון להיות בהישג ידם.
רק למקרה ש..

העניין של התכנון ממש לא הפריע לי.
במקרים שהרגשנו שהאווירה התחממה וזה הכיוון - הכנסתי שקף. (בהתחלה הייתי הולכת לשירותים ואחרי שהתרגלתי שמתי בשכיבה במיטה, הוא הסתובב לרגע או שהתכסיתי בשמיכה), ואז עוד רבע שעה של חיבוקים ומגע אינטימי עברה מאוד מהר.. אף פעם לא הרגשתי שזה תוקע אותי.
לגבי המגירות של החדר שינה, אני מופתעת שהילדים מרגישים בנוח להתעסק לכם שם..
מה עם לשים בארון בגדים מתחת או מאחורי אחת הערימות, או במגירה של התחתונים מתחתיהם?
מה אתם עושים מבחינת מגבות? לא שייך לשים את השקפים יחד איתם?
(אהבתי את הרעיון של @אמאשוני לשים בקופסה אחרת)

יש לי מגירה בארון עם תחצונים,גרביים ומטפחות אז הבת אוהב לקחת מטפחות משם ולפעמים גם גרביונים שלי למשחקים שלה ... וליד המיטה יש לי רק מגירה ואני שמה שם גם פתקים וכל מיני קשקושים ככה שעד עכשיו לא היתה לי בעיה שיפתחו

גם שלי היו כאלה, לפחות חלק.

תנסי להיות הגשר בין איך שהיא בבית לבין האחרים. נגיד אם סבתא באה. תדברי איתה את. תראי משהו שקשור לילדה. תחייכי אליה ואז לילדה. בעצם תשדרי לה שסבתא בסדר, משלנו. אותו דבר עם הגננת או המטפלת. תראי לה משהו חדש. כאילו דקה של קשר שכולל אותה אותך ואת הילדה. ככה הילדה תרגיש שזה בסדר. שזה מקום בטוח.
תני לה את הזמן. יש ילדים יותר ביישנים אם לא לוחצים עליהם סיכוי הרבה יותר טוב שיעבור להם לבד כשיתבשלו.
הבכור שלי היה ממש ביישן. כולל מול משפחה קרובה שהוא באמת אהב. עד גיל 4 בערך. פשוט נתתי לו את הזמן. היום כמעט אין לזה זכר (כן חושש לעמוד נגיד מול כל הכיתה וכאלה. אבל בואי. גם אני....).

שני הקטנים שלי ככה. בן הארבע וחצי כבר כמעט ולא כך (רק לעתים רחוקות הוא ישתוק לגמרי כשיש אנשים זרים, אבל עדיין לוקח לו זמן להיפתח), ובת הרבע לשלוש רק לאחרונה מתחילה טיפטיפה להתחבר לאנשים שהיא פחות מכירה. אבל בגיל שנתיים - היא הייתה בוכה גם כשסבא וסבתא באו לבקר... ובטח שלא הסכימה לדבר. (מבאס נורא, כי עד היום הם בעצם לא יודעים כמה היא מפותחת וחכמה ב"ה...)
אני מאשימה הרבה את הקורונה בזה אבל זה גם אופי... אופי משפחתי, אפילו, כי גם אני הייתי ביישנית כילדה (ובעצם גם היום קצת, במובן של מבוגרים), ועוד ילדים שלי היו ועדיין ככה ברמה זו או אחרת.
תני לה את התמיכה שהיא צריכה, ואל תדחפי אותה מעבר ליכולות שלה...

?

אולי תנסי להתקשר למוקד אחיות של הקופה ?

אבל אם את לא רגועה ואת זמינה למוקד תלכי כדי להירגע.

בערת ד' ולכאורה הכול בסדר.

מחר כנראה יחזרו הבחילות. או שיתנו לך חופש יותר ארוך....

התסמינים באים והולכים, ולא מעידים על תקינות ההריון.
מצד שני, אם את מאוד לחוצה את יכולה ללכת כדי להירגע.

הריון תקין ומשעמם!

אין סיבה רפואית להבדק
בע"ה הכל בסדר,
אבל גם אם חלילה לא - אין מה לעשות.

יש ימים כאלה ויש ימים טובים

אחרי יומים קצת דימום והפלה
לא רוצה להלחיץ אבל לפעמים זה יכןל להיות תסמין לא טוב אבל איו בכל מצב כעת מה לעשות

תדברי עם רב, לדעתי גם אם רואים כלל זה לא אוסר לכל היום רק לאותה עונה
את צריכה ליווי הלכתי למצב הזה כי כתמים עם התקן זה נפוץ חצי שנה בערך
אותי הנחו רק תחתונים שחורים ולא להסתכל בניגוב.

מבאס ממש אבל יש כאלה שאצלן הכתמים ממשיכים

כן הלכתי- אני חושבת שצריך לפתוח מחדש את ההקפדה לא לקיים יחסים אם ראית כתם, זה לא הלכה. אלא מנהג טוב שנועד כדי למנוע מצבים בעייתים אבל בזמן שיש הרבה כתמים שאת יודעת שנובעים מהתקן ואת בכלל מסולקת דמים כדאי להתייעץ אישית עם רב שסומכים עליו אולי לא נכון להקפיד ככה כדי שיהיה לכם יותר זמן זוגי

ומצטרםת לאלו שמעלי - את צריכה להקפיד לא לראות את הכתמים. תחתונים צבעוניות, עדיף שחורות ממש, ולא מסתכלים בניגוב בכלל בכלל.

כדי להימנע ממצב של יחסים בזמן שיש דימום..

זה לא חובה. כל עוד לא אסורים, בגדול מותר הכל. אבל מומלץ אם רואים כתם, בוודאי אם הוא משמעותי, להימנע מיחסים

ראית כתם אחרי יחסים על מצעים/על הגוף, טפילו בניגוב הרבה יותר קשה להתר ולכן ההמלצה היא להמנע מיחסים.
אבל אם זה כל הזמן אז זה כבר לא להימנע נקודתית, זה להתנזר.
ולכן במקרה כזה ההמלצה היא לא להימנע אבל לא להסתכל, ללכת ישר להתקלח, ולהשתמש במגבות שחורות ולקוות לטוב (ולקחת סיכון שזה עלול בסוף לאסור אתכם ותהליך הטהרה מורכב יותר עם כתמים...)

אחרי יחסים. זה ודאי בעייתי...

ללא קשר ליחסים, אלא בגלל ההתקן
במקרה כזה הם עלולים להיות בעיתיים אם מופיעים לאחר יחסים גם אם הם ככל הנראה לא בגלל היחסים.

היא שאלה למה נוהגים להימנע מיחסים ביום שיש כתם ועל זה עניתי

*לא להתסכל!!!!*
לשים תחתונים שחורות
וכל זמן הטהרה- לא להסתכל: לא באסלה, לא בטשיו, לא בתחתונים.
לא ראית- לא קיים.
לא לחפש "החמרות"- החמרות יתר בהלכות נידה = הקלות בשלום בית.
כשיש דימום את תרגישי.
כל השאר- להתעלם. לא קיים.
בהצלחה!

וקלטתי למה זה כל כך כאב לי, המזלג ממש נכנס לי לאוזן ופצע אותי.
זהו, אחר כך בן השנתיים צרח בהסטריה כי הוא חשב שברחתי מהם, אז ניגבתי את הפצע ויצאתי אליהם בחזרה. אמרתי לגדול שזה היה ממש מסוכן והמזלג עשה פצע כואב לאמא, ולא ידעתי מה בדיוק להגיד ואם הגבתי נכון.
עכשיו חושבת על כל מה שקרה ומנסה לעכל את ההזיה הזאת

נראה לי תגובה הגיונית...לא שתכננת אותה אבל זה באמת מסוכן. אם היה פוגע ח"ו למישהו בעין...

אוף איזה סיטואציה קשה גם לך גם לקטנים
דיברתם איתם אח"כ?

עם כאב ראש... מקווה שהמזלג לא חורר לי גם את האוזן בדרך 🙈
כן אחר כך שיחקנו כרגיל...
הם באו כמה פעמים להציץ לי באוזן לראות את הדם. לא ממש ידעתי מה להגיד

בכל מקרה, אם ממשיך לכאוב לך הייתי הולכת לרופא שיציץ באוזן, אולי צריך איזה טיפות או משהו..

אבל אם הפגיעה הייתה בתוך האוזן- כן ללכת לרופא משפחה או אף אוזן גרון בהקדם.

גם אם היא לא באה במודע. אני חושבת שאם לא היה כואב לך, היית צריכה לעשות איזו הצגה של היסטריה כדי להראות לו כמה זה חמור. יצא לך טבעי ואמיתי ולדעתי נכון. והכל לטובה

חושבת שהגבת טוב
לפעמים צריך לזעזע כדי שלא יחשוב לעשות מעשה כזה שוב
זה ממש מסוכן!
וכשמסוכן צריך להגיב בהתאם

וזה מלמד. ובריא. וכן, כואב לי אז אני בוכה. מותר. טוב מאוד לא להדחיק את הרגש הזה ושהם ילמדו שרגשות זה משהו טבעי.
לא חושבת שהגבת בצורה לא פרופורציונלית.

חוץ מזה מצטרפת למי שאמרה שאם ממשיך לכאוב כדאי להיבדק.

הכי טבעי ונכון להראות את הרגשות כמו שהם

נשמע ממש מפחיד, מכל הכיוונים.
התגובה שלך לא היתה מהשכל, אלא מהבהלה והכאב, והיא לגמרי לגיטימית. אם את מרגישה שהילדים נבהלו ממנה אפשר לתווך ולספר להם (גם עכשיו, לאחר זמן) מה קרה, שכאב לך ונבהלת ואת לא מרשה לזרוק וכו, אבל אל תחששי מעצם התגובה. את לא רובוט ולא יכולה להתעלם מכאב פתאומי ומבהיל.

זה הזכיר לי סיפור שקרה אצלינו, שהילדה בת 3 העיפה את התינוק מהעגלה בצורה מאד מסוכנת, שניהם צרחו בטירוף באותו הרגע, וזה היה ככ מבלבל ומפחיד שאפילו לא ידעתי לרגע למי מהם לגשת קודם. אפילו לא יכולתי לכעוס עליה מרוב שהיא היתה מבוהלת. אחרי שנרגע עם התינוק (הגענו למיון ושוחררנ באותו יום כי הכל היה בסדר ב"ה) ישבנו ודיברנו איתה והסברנו לה, גם כמה ימים אחרי. ב"ה היום זה כבר באמת סיפור שכוח.


מה שכן-לגבי הפציעה שלך באוזן- כדאי מאד שרופא יראה אותך, עדיף אף-אוזן-גרון, אבל גם רופא משפחה יכול, שיסתכל באוזן ויראה שאין פגיעה (יכול גם להגיע לעור התוף ח"ו). אל תתמהמהי עם זה, זה חשוב.

רפואה שלמה, יקרה
אני רוצה להגיד לך שאני מאד מעריכה אותך שבתוך כל הבלגן והבהלה האישית שלך את מסתכלת על איך הילדים חוו את הסיטואציה. זה ממש מדהים, וגם מראה כמה את מחוברת אליהם, וכמה הם בראש שלך.

תודה על העידוד!
באמת חשבתי עליהם יותר מאשר על עצמי בתוך הסיטואציה הזו כי ראיתי שהם ממש נבהלו...

הפציעה היתה בחלק החיצוני של האוזן, צריך להיבדק? הפצע כבר נסגר ולא כואב

זה כמו כל פצע אחר בגוף שאנחנו לא הולכים לבדוק...

אני חיכיתי שלושה חודשים... בצפון. כששאלתי את המוקדנית על הדרום (בדיוק נסענו) היה לה תור תוך שבועיים (לא התאים בסוף).

כל כמה ימים ולבקש שאם מתפנה תור שיתקשרו אלייך. יש הרבה סיכויים שתוך כמה ימים- שבוע-שבועיים כבר יהיה לך תור.

אבל דרך הסניף יש תורים קרובים יותר

באמת קבעתי תור רחוק, הבנתי שאין עם זה בעיה . אפשר לנסות להתקשר למכון. קוראים לזה מכון ממוגרפיה, תשאלי באזור שלך. אם תרצי עוד פרטים תפני באישי

או אפילו באותו בוקר
לבדוק אם היה ביטול.
רוב הסיכויים שהיה...

התקשרתי גם ל2700 אמרו לי שיש תור רק בדצמבר משהו הזוי...
התקשרתי למכון, אמרו לי להתקשר בסוף החודש ורק אז ייפתחו יומנים של נובמבר...

אתקשר בהמשך השבוע בעזרת ה

ד"ר כץ  03-9227488

במרכז העיר 

לוקחים כמה שקלים על הביקור - אם אני לא טועה 20ש"ח 

בירושלים אז לא יודעת אם יעזור, לפני כשבועיים.
קבעתי תור פעם אחת בערך שבוע מראש, ביטלתי באותו בוקר כי הרגשתי לא משהו ומייד קבעתי שוב לשבוע קדימה...

במקור ברוך אפשר לקבוע דרך האפליקציה/אתר ואפשר ב*2700 אפשר לקבוע תוך כמה ימים והרופא מומחה

לכן, אם את (הפותחת) ניידת, ממליצה לשקול לעשות את הבדיקה בירושלים.

ביקשתי רופא ספציפי- דר' כץ בפתח תקווה

הוא תקתקן ממש ומקצועי מאוד.

מוזר

אני יודעת שאפשר לעשות גם במכוני אולטראסאונד (כמו ממוגרף וכאלה) ואז טכנאי עושה את הבדיקה. מניחה שרופא עובר על התוצאות.

מבאס קצת כי בירושלים רופא עשה את הבדיקה.
מניחה שזה יותר אמין ומקצועי

שהומלץ כאן. מקבל בפתח תקווה.
נתנו לי תור לעוד 3 שבועות.
התקשרתי ישירות למרפאה.

יכולה לשתף שאני ילדתי בקיסרי, אחרי תחילת לידה לא פשוטה, אבל ב"ה ההתאוששות היתה קלה.
אני נגיד, מקנאה בגיסות וחברות שילדו רגיל, אבל אין לודג איך היתה להן ההתאוששות...

אולי היא לא מראה שכואב לה? אולי היא במשבר זוגיות? אולי היא בהלם ומשדרת שהכל טוב?
הרבה פעמים אנשים מציירים כאילו הכל וורוד ובפנים הם רקובים.
וגם, אם באמת הכל וורוד אצלה-זה שלה
תיהי בטוחה שהחיים שלה לא מושלמים כמו שאת חושבת...

ולכן מרגישה ממש כיף לדבר עם בנות שעברו לידה טראומטית, מאשר עם בנות שעברו לידה קלה

ומאושר לה? ושמח לה?
זה שלפותחת קשה עם התחושות שלה אחרי לידה לעומת נשים אחרות, לא אומר שצריך לחפש בזה פגם כדי להרגיע אותה.
כן, יש אחרים ורבים שהחיים שלהם זורמים וטובים ברוך השם, הדרך היא להשלים עם החוויה ולהבין שאנחנו שונות זו מזו, וכל אחת לוקחת ומקבלת דברים בצורה שונה ואין מקום להשוואות

לפעמים הדשא של השכן נראה ירוק יותר והוא באמת כזה.
וזה בסדר וב"ה שלאחרים טוב.
צריך למצוא דרך לחזק את עצמנו בלי להוריד את אחרים בדרך...

שיכול להיות שהחיים שלה באמת טובים, אבל זה לגמרי שלה.
גם יכול להיות שמה שנראה לי כפסגת השאיפות, לאחרת זה התמודדות...

בהחלט מובן! מציעה אולי לא להסתכל על זה בקנאה אלא ממקום של הצפה.
בתור אחת שגוססת אחרי לידה אני יכולה להבין איך זה מציף אותך שאצל אחרים זה בא בכזאת טבעיות, גם לחיבור לתינוק אני כמו שאת מתארת.

אז חשוב לעשות הפרדה ולהבין שזה מציף את הקושי, לתת לזה מקום, לבכות אם צריך זה לגמרי מותר, חוויות אחרי לידה דורשות עיבוד ולתת להם מקום.
כדאי לשתף בתחושות כמה שיותר פעמים חברות ומי שאפשר כל פעם זה מוריד עוד אבן מהלב.

וכתבו לך נכון שלכל אחת יש את החבילה, אני בטוחה שאת יודעת את זה רק שלפעמים זה באמת יכול להקל לחשוב על זה.

סתם לדוגמא יש לי חברה, הריון קליל, לידה סבבה והחלמה מעולה. ומנגד המצב הזוגי שם מזעזע!! ואנשים לא יודעים את זה מבחוץ....

רק טוב!

אבל לא בהכרח הוא כזה!
אז אל תחשבי על זה..

והקנאה הגיונית ולגיטימית.
אפשר לחפש איפה לא טוב לה או איפה קשה לה
ואפשר גם להבין שיש אנשים עם חיים קלים יותר וקלים פחות
וברור שלכל אחד יש את התיק שלו
אני אחרי הלידה הייתי כמו שאת מתארת אותה אבל עברתי הריון זוועתי!!!! ויש מי שתעבור גם הריון זוועה וגם לידה זוועה ומי שתעבור את שניהם בקלות יחסית.
העבודה שלנו בחיים היא לא להשוות עם אחרים...בטח היום בעידן השיתופי...
שנשים מעלות את הבית המסודר והגוף המושלם והזוגיות הפוטוגנית והסירים הטריים כל יום.

אני גם ככה, עברתי החלמה קשה אחרי הלידה שמשפיעה עלי עד היום, היה לי קשה להתחבר לבן שלי והייתי חולה בנוסף. ומה שהכי צובט אותי דלא הצלחתי להניק. כל חברה שלי שיולדת מחזירה אותי קצת אחורה, בעיקר שכולם הצליחו להניק שזה הכי שובר אותי כל פעם מחדש. אין לי תשובות כל כך, בעיקר מזדהה. לי זה מזכיר שאני עוד מעבדת את הלידה שהייתה לי, עוזר לי לדבר על זה עם בעלי שמזכיר לי שלא היה אפשר לעשות אחרת ושעשיתי את המקסימום שלי באותו זמן ושאני אמא מדהימה היום לבן שלי

אני יכולה להגיד לך על עצמי שלצערי ממש קשה לי לראות ולשמוע על חברות עם הריון קליל/מיד כשהם רצו/לידה והחלמה קלה/הנקה שהולכת בקלות...
ועוד יותר כשזה הכל ביחד.. ולא כי אני לא שמחה בשבילן, פשוט כי באלי גם..😔
חברה ממש טובה שלי נכנסה להריון שבועיים אחרי החתונה, היה לה הריון קליל בסה"כ ותקין לגמרי, לידה קלה ומהירה ממש ולמרות שהיא תכננה לקחת אפידורל מלפני ההריון בכלל היא פשוט לא הספיקה ולא כ"כ הזדקקה.. וההנקה הלכה לה די בקלות, כמובן שלקח זמן כי לידה ראשונה, אבל חודש חודשיים אחרי הלידה היא כבר הניקה בטבעיות לגמרי..

ואני לעומת זאת, חיכיתי כמה חודשים, היה לי הריון בסיכון, מאתגר ממש ממלא בחינות, שמירת הריון וכו..לידה ארוכה מאד בזירוז ובסוף לצערי הרב מאד גם עם אפידורל למרות שממש חלמתי על לידה טבעית..ואני עד עכשיו (כמעט חמישה חודשים..) שואבת כי הבת שלי לא מצליחה לינוק..
ואני מקנאה🤷‍♀️
לצערי הרב, ובאמת שהייתי רוצה פשוט לשמוח בשבילה מכל הלב...

אז אני באמת מזדהה..ושולחת חיבוק ענק ומוחץ..🤗💝
יצא פריקה🤦‍♀️ @אנונימית בהו"ל סליחה על הניצלוש ....


ולא, זה לא מעודד להגיד שכל אחת והתיק שלה..כי באמת יכול להיות שקל לה יותר, וזה בסדר!
ואם כל פעם שנקנא נשכנע את עצמנו שבטוח יש גם דברים שבהם לנו טוב יותר, אז זה אולי מנחם לרגע..אבל זה לא באמת פותר את הבעיה מהשורש. זה לשים פלסטר, לא לטפל בפצע...
אז לדעתי (מניסיוני הרב עם ההתמודדות הקשה מאד עם מידת הקנאה העקשנית..)
א. לקבל את עצמך ואת ההרגשות שלך❣זה קודם כל. זה בסדר שאת מקנאה , זה הגיוני, זה חלילה לא מרוע..זה באמת כי קשה לך וכואב לך. אל תשפטי את עצמך...
ב. כן, יכול להיות שלה קל יותר...לכל אחד יש תיק אחר ,אבל ברור גם שיש תיקים קשים יותר ופחות. ולא צריך כדי להתעודד לחשוב מה רע וקשה אצל אחרים ..אולי (והלוואי!) שבאמת רק טוב להם... צריך לנסות ( וזה קשה בטירוף, עבודת חיים...) פשוט לקבל את מה שנגזר עלי..ולהבין שיש מי שמסובב ומכוון הכל. גם כשאנחנו לא מבינים🤷‍♀️ ויש סיבה לכל דבר❤ ובעזה גם תקבלי שכר על כל התמודדות שאת עוברת בגבורה ..
ואחרון חביב,
ג. לנסות להבין על מה זה יושב...
בדר"כ (ככה אני רואה על עצמי..) קנאה יושבת על משו שמראש לא פתור אצלנו, שגם ככה אנחנו מרגישות בו החמצה/לא מספיק טובות... ולראות מישו שזה כן "הולך לו" זה מראה כזאת למה שלנו לא ..וזה מעורר את הרגשות השליליים שלנו.
אם עיניין ההחלמה מהלידה והחיבור לתינוק עדיין יושב לך, אז כדאי לפתור את זה בלי קשר🤍 שזה לא יעיק עלייך.. הקנאה לפעמים היא רק תזכורת שאי אפשר להשאיר דברים לא פתורים בלב שלנו..

חיבוק גדול ומבין!❤

קנאה היא רגש טבעי ובלתי נשלט. אבל אולי היא באה לעורר אותנו לשים לב לעצמנו: הייתה לי לידה קשה והחלמה קשה. עכשיו אני רואה שגם יכול להיות אחרת. מה אני עושה כדי לשנות את ההרגשה שלי? גם כדי שבפעם הבאה ארגיש טוב יותר וגם כדי שהזיכרון מהלידה האחרונה לא יכאב לי עד כדי כך. (שמעתי דברים על הטיפול הנרטיבי. אולי זה מה שיכול לעזור במצב כזה? לאו דווקא בטיפול בפועל, אלא בקריאה על העניין ועבודה עצמית).
כתבת שהיה לך קשה להתחבר לבן שלך. זה עדיין כך? אם כן, אולי זו ההזדמנות לטפל בזה, לעבוד על החיבור איתו, לעשות דברים שיחברו אותך אליו ואותו אלייך. ובעיקר לזכור שכמה שתחילת החיים משפיעה על התינוק - היא עדיין לא כל החיים, ויש אפשרות לתקן את הרושם הראשוני בהמשך החיים.

כותבת לך וגם לעצמי... ממקום שגם מקנא בכל הנשים שמתאוששות בקלות אחרי לידה... (ורק סיפור קטן: הייתי בברית של בן של חברה שלי, אחד מתאומים. איך הייתה מאופרת וחגיגית, איך היא הסתובבה בחיוך ענק בין כל האורחים, איך היא תמרנה נהדר בין התאומים ובין שאר הילדים - והיא הייתה אחרי לידה ארוכה ומסובכת, שכללה גם לידה רגילה וגם קיסרי! ואיך קינאתי בה... ואחרי כמה זמן היא סיפרה לי איך קרעה את עצמה בשביל להיראות ככה בברית... ושהיא באמת הרגישה נורא... אז עדיין - אני אפילו לא הייתי מסוגלת להציג את עצמי ככה, אז קנאה עדיין הייתה לי, אבל לפחות הבנתי שמה שראיתי הוא לא מה שהיה באמת...)

בלידה של הבן השני, הייתי בברית בהיי ממש. הרגשתי מצויין, הרמתי את הגדול כאילו הוא לא בן שנתיים. וכולם מסביבי התמוגגו לראות יולדת מתפקדת ככה שמונה ימים אחרי הלידה.
יום למחר התמוטטתי. כל האנרגיות נעלמו להם.

אך יחד עם זאת אל תחשבי שכל מה שרואים בחוץ, זו האמת.
לפעמים, רק האנדרלנין מריץ את האישה והיא נראת מעולה באותם רגעים, שלוש שעות אחר כך, היא קורסת.
לכולן, לידה זו טראומה מסויימת, וכל אחת והיכולת התמודדות שלה.
פעם הבאה יהיה קל יותר בעזרת ה'.

אבל ההריונות שלי כ"כ קשים, לא מבחינה רפואית. אלא אני ענקית ולא זזה מחודש שישי בערך!

אז שני הלידות הראשונות היו לא קלות. אבל ככל שההריונות היו לי קשים וכבדים הלידה הייתה קלה והתאוששות מהירה..

באמת בברית של הקודם שלח הייתי שבוע אחרי מאופרת ע"י מאפרת התינוק היה רגוע ממש(ביומיים של אחרי הוא סבל הרבה יותר) וכאילו לא ילדתי אבל חודשיים לפני בחתונה של אחותי הייתי שבוע 33 וכולם היו בטוחים שאני שבוע 40.

אז באמת כל אחת זה כל כך אינדבדואלי. וכל לידה זה ממש אינדבדואלי.

העיקר שיש ילד בריא ושלם ואמא בריאה ושלמה!

הייתי באותו מקום שלך בידיוק לפני כמה חודשים!

חוויתי הריון קשה, מבחינה נפשית רפואית וכלכלית. הלידה הייתה טראומה בפני עצמה וההחלמה כללה שפעת בשבוע השני כי קרובת משפחה החליטה לבוא לבקר עם הילד שהיה חולה עם חום.. והיא פשוט לא חשבה שצריך לעדכן אותי מראש. ההנקה הייתה כישלון מראש בגלל בעיה רפואית שבגינה לקחתי תרופות שבדיעבד הבנתי שייבשו לי את החלב. אז כבר בימים הראשונים אחרי לידה לא קיבלתי גודש אבל גם לא הצלחתי לייצר כמות חלב מספקת.
בקיצור...
חשבתי שמעולם לא אכנס להריון שוב. קינאתי בחרתי הקרובה שהייתה בהריון במקביל אלי, ילדה בלידה רגילה וטבעית. החלימה. ואחרי מספר חודשים נכנסה להריון שוב. ואני יושבת בבית, לא מסוגלת לחשוב על הריון נוסף, רוצה ילד אבל מתה מפחד מההריון והלידה.

אבל..
אחרי כמה חודשים נכנסתי להריון שוב. ב"ה ככל שההריון הקודם היה קשה, כך ההריון הזה יחסית קל ושקט. ברוך השם אלף תודות.
לעומת זאת, חברתי אובחנה עם סכרת הריונית כבר בהריון הראשון. אבחנה שככל הנראה תשפיע על ההריונות הבאים ואפילו תלווה אותה לכל חייה.
אני לעומת זאת יצאתי מההריון עם משקל עודף (שנשר פחות או יותר בהריון הבא) וילד מתוק שמדהים את כל מי שפוגש אותו. הוא אהוב, מלא מרץ וממלא את חיי בכל האושר והאור שיכול להיות בעולם.

אני חושבת שמה שעוזר לי לא לקנא באחרים זה הפרופורציות: כמה שסבלתי אז - וכמה אושר מילד אחד יש לי עכשיו. זה לא דומה לאושר של אחרים. לדעתי.
אני חושבת שהסבל הזה עזר לי להתחבר לילד ולאהוב אותו עוד יותר ממה שאחרות מסוגלות. כי עברתי יוצר והקרבתי יותר למענו. השקעתי בו פיזית ונפשית הרבה יותר מכל אישה בהריון תקין ורגיל שילדה בלידה טבעית.
אגב, לכי תדעי מה האישה הזאת תעבור בעתיד עם אותו ילד.
זה עיניין של פרופורציה.
אל תסתכלי רק על 'הכאן ועכשיו' אלא תנסי לראות את המציאות בפרספקטיבה טיפה יותר רחבה. כשמסתכלים על המציאות בפרספקטיבה של זמן, לאורך שנים, הרבה דברים שנראו קשים בעבר פתאום נראים אחרת אחרי שנים וניסיון.

דבר אחרון, את ממש לא לבד בכל הנושא הזה.
ואם יש לך קושי ספציפי עם הטראומה שעברת בלידה - כדאי לפתוח את הנושא מול איש מקצוע או אישה שתוכל לעזור לך לעבד את הארוע.
בשביל העתיד שלך. שתרגישי מוכנה להריון הבא ולאתגרים הבאים שיש בחיים.

אני מנסה לקרוא את התגובות שהגיבו לך פה, אולי למצוא נחמה באחת מהן אבל האמת שזה לא ממש עובד

רציתי חוויה מסוימת וקיבלתי חוויה אחרת
רציתי להרגיש ולהיראות אחרת
להתאושש אחרת
להיות מסוגלת להגיב אחרת ולהתנהג אחרת
ולא יכולתי

משהו שכן טיפה עוזר זה לדעת שזו לא היתה בחירה שלי
אני עשיתי את שלי
ואלוקים עשה את שלו
קשה לי עכשיו לסלוח לו על מה שעברתי
אבל זה מה שהוא החליט
אני לא עשיתי את זה

חיבוק ענק

והולכת והכל...
בפועל, כל הנקה שלי זה היה בכיות למות,
וגם ביליתי במיון כמה ימיםן אחרי הלידה בגלל עניין מסויים, ובכיתי בלי סוף... הרגשתי ממוטטת לפני ואחרי הברית, אבל בברית מהאופוריה הרגשתי טוב.
ואף אחד לא ידע מה קורה לי כשאני מתפנה, ולא טרחתי לשתף אף אחד...
וכולם אמרו לי שאני נראית מעולה... אז חשבתי לעצמי- טוב שיש איפור בעולם שמטשטש את כל הזוועות שמתחת....
בקיצור , אי אפשר לדעת באמת מה הולך אצל כל אחת.

וגם אם נניח שחברה שלך עברה לידה מושלמת... תזכרי שכשיש למישהו משהו טוב, זה לא בא על חשבונך.

וזה כואב להיתקל בהן בלי הזמנה.
ברטר שזו לא היא אלא את הסיפור פה. קשה לך עם הסיפור שלך.
חיבוק על התחושות הקשות שזה מעורר בך ⁦❤️⁩
בע"ה שתזכי לחוויה מתקנת.

בעבר הציעו לי עיבוד חווית לידה אחרי סיפור לא פשוט, לא עשיתי את זה ובדיעבד אני מצטערת,
למרות שהסיפור אח"כ היה גם אמנם קשה מאוד, אבל קשה בקטע אחר.
בכל זאת זה לא נעים להישאר עם תחושה כ"כ קשה מלידה.
תני לעצמך את הזמן ואת הכלים להירפא נפשית מההתאוששות הקשה.
שנה זה כלום!
בע"ה החלמה טובה 😘

גם אני הייתי ניראית טוב בברית אבל ההחלמה הייתה קשה מאד 

לא תמיד רואים את זה מבחוץ

בד"כ בברית אוזרים את כל הכוחות כדי להיראות טוב

שהכל בקלות, ושמחות עם התינוק, הולכות רגיל והכל אחלה בחלה.

רק בפורום הזה גיליתי שאני לא היחידה שהתקופה אחרי הלידה היא קשההההה עבורה ולא פשוט לה בכלל לטפל בתינוק קטן

אז ככה. בגדול אני מההן שכנראה היית ממש מקנאה בהן.

ב"ה, אני מרגישה מעולה אחרי לידות.

אבל.

אבל אין לך מושג מה בנאדם עובר מעבר לתחושה הפיזית.

זה ממש 'צורם' לי כי הייתה מישהי שאמרה לי בערך את מה שאת אומרת אחרי הלידה,

וכל כך רציתי אח"כ לספר לה שוואלה אני עברתי עוד ניתוח אח"כ מהסיבוכים שלא ידעו עליהם,

ושהיה לי ממש קשה עם ההנקה, ושכל הריון אצלי הוא לא אינסטנט אלא כרוך בהמון תפילות, ולא תמיד מסתיים בידיים מלאות.

אבל-

אף אחד לא רואה את הדברים האלה. ו 98% ממי שמכירה אותי בטוחה שאצלי הכל בא בקלות.

 

הביוץ בערך 14 יום לפני המחזור, ויש 24-48 שעות שבהן אפשר להיכנס להיריון.

ובדקתי את זה מלא עם רופאים ואם את טובלת ביום ה13 את בטוח מספיקה ואם ביום 14 אז רוב הסיכויים את מספיקה אבל אם הביוץ הקדים קצת אז את גבולית
אבל ב13 זה מעולה

ויום למחרת שעשיתי-יום ה-12 - למחזור יצא שאין ביוץ

הגיוני דבר כזה?

שהביוץ כל כך מוקדם?

כמובן שאמשיך לעקוב כל יום אותה שעה

תודה על התשובות שלכן!!

לבדוק ביוץ באמת צריך מעקב זקיקים

ולא לדאוג גם אם ח''ו זה יוצא לפני הטבילה זה בקלות ממש נפתר 

אז אם יש לך סבלנות תחכי ואם לא את יכולה פשוט לעשות מעקב זקיקים פשוט.

בכל מקרה בלי לחץ....

כי תשובה חיובית בבדיקה הביתית מראה שיהיה ביוץ בערך 24-48 אח"כ..
שזה אומר שבסביבות היום ה12-13 הביוץ שלך..
בשביל לדעת מדוייק צריך מעקב זקיקים.
אם את חושדת שהביוץ מוקדם תלכי להתייעץ עם רופאה, זה משהו שאפשר לסדר בקלות..

אני ניסיתי כמה חודשים עם הסטיקים האלה וזה שיגע אותי וכל פעם יצא לי ביום אחר אבל שעשיתי מעקב זקיקים ראיתי שזה תמיד היה ביום ה13
וכן יכול להיות חודשים הביוץ יהיה גם 16 יום לפני המחזור אבל בחודשים רגילים זה 14 יום ככה הרופא הסביר לי

אז יש סיכוי שאת מבייצת לפני המקווה.

ככה שישמצב שהביוץ יוצא ביום ה-12 ואת טובלת יום אחרי.

שווה לנסות לקרוא קצת על שמ"פ, ולנסות להבין מהגוף שלך מתי הוא מבייץ

ואולי גם לבקש מהרופאה הפנייה למעקב זקיקים ככה שתוכלי לדעת בוודאות אם הוא יוצא לפני או אחרי.

אבל אפשר לבייץ לפני המקווה. לי יש מחזורים של 27-29 יום ויש לי ביוץ מוקדם (סביב יום 10 11). איך זה אפשרי ואיך זה נראה בפועל? טפטופים יום יומיים והמחזור השוטף בימים שמניתי. אבל גם אצלי זה לא היה כל כך סדיר. אם יש לך שאלות, מוזמנת לכתוב לי בפרטי 💓

מה יעשו, יגידו לך נונונו?
זה פשוט עולה קצת כסף נראה לי

מישהי אמרה לי שהם מתחילים לחקור איך איבדת וכו' ממש חקירה 

 

תבדקי את זה

כדי לדווח על סיכוי של גניבה.. כדי שאף אחד לא ישתמש בת.ז שלך לגנוב זהות...
אל תדאגי, לא יעשו לך כלום..

אבל, למזלי היה לי במחשב צילום ת.ז וספח, כשנרשמתי ללידה ביקשו צילום ת.ז וספח, אז העליתי את הקובץ וכשהגעתי ללידה ראו שאני רשומה כבר ולא ביקשו תעודת זהות.
בכל אופן להנפיק תעודת זהות חדשה זה לוקח זמן...

ככה ראיתי באתר של משרד הפנים..
האמת שזה מוזר, תנסי לבדוק את העניין שוב

וטוב שכך.
לא בגלל שאת לא בסדר.
אלה בגלל שלא היית רוצה לגלות שיום אחד מישהו משתמש בזהות שלך.

הם צריכים לחקור ולבדוק שזה לא בטעות הגיע לידיים אחרות, יש הבדל אם איבדת אותה בבית או שהיא אולי נגנבה לך מהתיק ואת חושבת שאיבדת אותה.

לכי למשרד הפנים ותנפיקי חדשה, יקח לה בערך שבוע להגיע.
לבנתיים דרכון/רשיון נהיגה גם תקפים

פשוט זה עולה כסף

https://www.gov.il/he/service/biometric_smart_id_request

 

אנחנו גם על זה... 

שימי לב שבד״כ התורים הם לעוד חודש במקרה הטוב...

ולוקח זמן להפיק תעודה ביומטרית 

אבל כתוב שיששם אפשרות לת.ז זמנית וצריך להוכיח שממש צריך אותה. 

ב״הצלחה!

אני פעם איבדתי, שילמתי אגרה של 100 בערך והוציאו לי חדשה, את צריכה לקבוע תור למשרד הפנים באיזור מגורייך ויוציאו לך חדשה.
לא זוכרת אם היה צריך גם לדווח או משהו, בכלמקרה לא חפרו. קורה שאנשים מאבדים (גם כסף, מפתח לבית, לאוט, גם תעודה, הכל טוב)🙂

הילדה גיל 16 ומעלה או שאת צריכה אותה בספח שלך? רק ספח אני חושבת שאולי אפשר באתר או במכונות אוטומטיות כאלה במשרד הפנים.
בהצלחה

בתשלום ואחרי כמה חפירות

אנחנו מצאנו את התור הכי קרוב לעוד שבועיים...

משהו במערכת קביעת תורים לא עבד..
תספרי, אם הלכת פיזית בלי לקבוע תור אשמח שתשלחי לי באישי איפה

תלונה במשטרה כדי שאם מישהו יעשה שימוש בת.ז. יעלה להם שזה גניבת זהות (אחותי פעם אבדה את התעודה והלכה להנפיק חדשה אמרו לה שצריכה להגיש תלונה במשטרה והיא הלכה ואחרי זה מצאה את התעודה ואמרו לה במשטרה לא לעשות בזה שימוש כי זה יעשה לה בעיה)

זה סיפור ישן

ובשביל לא לשלם על הוצאה של חדשה ביקשו שהביא תצהיר מהמשטרה על הגניבה וככה לא שילמתי על החדשה

 

אותי שאלו כמה שאלות מסובכות לזהוי כמו
מה היתה המשפחה הקודמת של אשתו של אחיך השני.

הגעת בלי שום דבר אחר מזהה? (נגיד דרכון או רישיון?)

אבל לא הייתי צריכה כלום חוץמזה

עשו לי בלי בעיות

אבל לא נראה לי שאפשר להגיע ככה בלי תור זו בעיה