פורום הריון ולידה (עמוד 1743)

שעה וחצי בבוקר ועוד שעה וחצי - שעתיים בצהריים

נניח אצלנו
קם 7
ישן 9-10 וחצי
ואז 13-14:30
ובקטנה 17:15-17:35

ואז נרדם ב19:45

אולי משהו אחר מטריד אותו?

גם אצלנו הייתה תקופה שהיה ככה

עונה לשתיכן @סליל @אמא_טריה_ל-2
בבוקר בערך כמו שאמרת רק מוקדם יותר, נניח 8:30-10, אחר כך צהריים בערך 12-13, אחר כך 15-15:30 ושוב בערב 17-18 ובלילה משמונה או תשע או עשר משתנה בין ימים... אבל הוא נהיה עייף הרבה לפני זה, אני מזהה שזה עייפות.

אבל מצחיק שאני כותבת שעות כי זה כל כך משתנה בין ימים... פשוט כשאני רואה שהוא עייף אני משכיבה אותו לישון.

הוא היה ישן בערך מ20:00 עד הבוקר (לא זוכרת מתי בדיוק (סביבות 7:00 אם אני זוכרת נכון). אבל קם כל שלוש שעות לאכול

עם הנקה אחת, ועוד התעוררויות לבדוק מה שלומי

אם יצליח לישון 12-14, להאריך לשעתיים

ותגבילי את שנת אחהצ לחצי שעה גג

זה יצא לך אותו סדר יום בערך

אני כן מנסה שילך לישון באותה שעה בערב
ולכן מגבילה שינה אחהצ

בגיל הזה היה ער בערך שעה- ישן ארבעים דקות, ער שעה ישן ארבעים דקות. אבל נראה לי שזה פשוט כי לא הצליח לחבר מחזורי שינה.

גם לשלי יש ימים כאלה שהוא במחזוריות של אוכל, שינה ומשחק בתדירות גבוהה...

והאמת שאני לא עושה לה לוז מדויק. היא במעון וגם שם לא עושים לפי לוז בגיל הזה. פשוט אם היא עייפה- משכיבים אותה לישון. היא ישנה יותר ממה שאמרו לך פה. לי זה נראה נורמלי

מחזורים של 3-4 שעות של אוכל, משחק שינה.

עם הבכורה ממש הקל עליי, במיוחד כי הייתה תינוקת שכמה המון בלילה ונזקקה לי.
עם השני לא רציתי, בגלל שבת השנתיים בסביבה, והאמת שיש לו אופי שלא מצריך כל כך.
בכל מקרה זה ל4 חודשים בערך, כי מתחילים לזוז ולהתהפך וזה הופך לא בטיחותי.

הייתי משכירה או משיגה בלי מתחברת, ואז מקסימום משנה לפי צורך. או הפוך. בכל מקרה לא קונים עריסה לרוב, כי זה לזמן מוגבל...

רק שבסוף הבת שלי לא ככ הסכימה . וישנה איתי .
קניתי עריסה שהיא מאוד גדולה והופכת למיטת תינוק.
מקווה שאחד הילדים שלי ישתמשו בו וגם אם לא . לא נורא זה משמש כרגע רק ללול שמבחינתי אחלה

והגדול לא היה במסגרת וזה היה מעולה, לרוב שנות היום בהתחלה היו גם ככה בעגלה ושנות הלילה במתחברת צמוד אליי, אצלי המתחברת החזיקה חצי שנה, ואז הצמדנו מיטת תינוק בלי דופן עד גיל 8 חודשים..אחר כך כבר סגרנו כי היה מסוכן כי זחל, אבל זה ממש ממש מקל ומדהים

הרבה יותר נוח מכל הבחינות
אני ישנה הרבה יותר רגוע כשהיא במתחברת וכשאנחנו מתארחים והיא ישנה בעגלה/ לול אני מרגישה מאד את ההבדל
לא יודעת איך זה עם עוד ילדים בסביבה כי היא הבכורה

בעיקרון לפי מה שידוע לי, כל עוד ההתקן בפנים- הוא מונע.
אם את מרגישה את החוטים, כנראה שגם בעלך ירגיש וזה יכאב לו.. תבדקו מה אפשר לעשות. לקצר את החוט או יחסים שונים.

מבחינת חציצה כדאי לשאול רב. תנסי להתקשר למכון פועה, אולי הם עדיין עונים לטלפונים.

אני לא מרגישה את זה ממש בחוץ, אלא רק את הקצה של הקפיץ מתכת

תלכי להיבדק.
כבר היית בביקורת אחרי ששמו לך?
כי לי אחרי חודש ההתקן זז

ברוך ה דיברתי עכשיו עם הרב והוא אמר שלא חוצץ - אז לפחות לטבול אני אוכל.

גם את הרגשת אותו יוצא לנרתיק?

וכשבאתי לרופא הוא אמר שזז

גודש - מהניסיון שלי, אמנם נהיית מלאות לא נעימה, אבל היא עוברת מעצמה תוך כמה ימים. אפשר ומומלץ לשים עלי כרוב, אבל זה עובר גם בלעדיהם.

תחליף - ניסיתי לשנות את הסיטואציות בהן היו רוצים לינוק, לשנות את סדר היום עם תעסוקות אהובות. או להקדים את הבקשה לינוק במתן תחליף, אבל נתתי תחליף זמני, לא בקבוק אלא עוגיה למשל (בגמילה בגיל צעיר יותר קניתי גמדים במיוחד לשבוע של הגמילה, וזהו).


לא ניסיתי בכזה גיל, אבל מאמינה בלהחליט על יום מסויים (שבת הבאה למשל? הייתי אומרת חג, אבל אין באופק הקרוב...) ולפמפם מיום ראשון בכל הנקה שעכשיו מותק יונקת, אבל בשבת כבר לא, נשאר שני שלישי רביעי חמישי שישי ובשבת כבר לא.

בטוחה שלא יכול להווצר גודש שיתפתח לדלקת?

כי גמלתי בהדרגה
אבל בצורה מאוד ברורה.
יום אחד הודעתי שלא יונקים יותר בלילה וזהו לא משנה כמה צרח ובכה, אפשר חיבוק/ ליטוף/ שמיכה/ דובי אבל לא יונקים בלילה. וכמובן הסברתי שזה בגלל שהוא גדול ולא צריך יותר והכנו את כל הפתרונות האחרים מוכנים במיטה,והוא בהתחלה מאוד התלהב. בלילה כמובן שהיה לו מאוד קשה, אבל אז ביום למחרת שיבחתי אותו כמה הוא גדול, והתקשרנו וסיפרנו לסבתא וכו' נראה לי אחרי בערך שבוע הפסיק לבקש הנקה בלילה.
אחרי כמה זמן אמרתי לו שלא יונקים ביום רק לפני השינה וכשקמים או כשחוזרים מהמעון
ואז את ההנקות האלו הורדתי כל פעם אחת- אחרי סגר שלא היה הרבה זמן במעון התחלתי לתת לו משהו לאכול במקום הנקה כשחזר מהמעון.
ובעלי הרדים אותו בלילה כמה שבועות וככה הורדנו הנקות לפני שינה בלי שישים לב

לי היה יותר קל שלא הייתי צריכה לומר לו לא יונקים יותר.

בגלל שזה היה הדרגתי לא היה לי גודש בכלל.

אצלי זה עבד מעולה, גם מבחינת הילד וגם מבחינת הגודש

רק שהדרגה לפחות אצלי משאירה פתח לרגרסיות ואין לי כח לזה כבר!!
לא מתאים לי להיות ערה שבוע בלילה כדי להרגיל אותה שלא יונקים בלילה ואז לשמוע אותה בוכה גם ביום במשך עוד שבוע שבועיים על זה שלא יונקים ביום.
גם ככה לעמוד מולה ולהגיד לה לא זה דבר קשה. לא רוצה לעבור את זה כמה פעמים אלא מעדיפה עם כל הקושי לגמור בפעם אחת..

ביום את יכולה להסיח את דעתה בדברים אחרים (משהו טעים, טיול, משחק שווה, טלפון לסבתא וכאלה) ככה שהיא לא תבכה הרבה.
כשיהיה ברור שביום לא יונקים תעברי ללילה.
חשוב מאוד שיהיה לך תמיכה מהבעל כי אחרת זה מאוד מאוד קשה, ושבהתחלה לפחות רק הוא יגש אליה כשהיא בוכה (יש כאלה שזה פחות טוב להם אבל אצל הרוב עדיף ככה..).
ושיהיה לכם תחליפים מנחמים- בקבוק מים, דובי, שמיכה אהובה, חיבוקים ולטיפות, שירים וכו'.
ולעמוד בהחלטה שלך! החלטת שעד 5 היא לא יונקת אז זה לא קורה. זה קשה ממש, אבל בד"כ תוך כמה לילות הם קולטים..
ודבר אחרון- לי לפעמים היתה קדה המחשבה שאולי הוא רעב, בכל זאת הוא רגיל לינוק כל כמה שעות, אז כשגמלנו מההנקה של הלילה והוא לא הצליח להרגע כן הצענו תחליף- בננה/ עוגיה/ פרוסה וכאלה. בד"כ זה הרגיע אותו וחזר לישון לבד, וגם המצפון שלי היה יותר רגוע ככה.. (זה היה כמה שבועות והפסיק מעצמו..).
בהצלחה רבה!!

תכננתי להפסיק להניק בחנוכה, אבל ככל שחנוכה התקרב הוא עוד יותר מתאבסס על ההנקה, למרות שאני מניקה רק פעמיים ביום, אבל הוא לא מוותר על זה, דורש את זה בכזו נירצות ומתיקות ואז משתלט על זירת השדיים שלי, מעיף הצידה כל זיז ומכשול ולוקח פיקוד. ותכלס כנראה אני עצמי עוד לא שם.. אולי בפסח? 😜

אף פעם לא הגעתי עם ההנקה לגילאים כאלה
אז זה תמיד מוזר לי לחשוב עליהם יונקים
אבל נשמע לי מגניב לגמרי
איזה כיף

הוא כל כך אוהב את זה, איך שאני נכנסת הביתה מהעבודה הוא רץ אלי "נוק, נוק", מושך אותי לספה, מושיב אותי והטקס מתחיל. והוא מת על להחליף בין צד ימין לשמאל וחוזר חלילה. הוא מזכיר לי תקליטן בעמדת די ג'יי ששולט בקלידים במיומנות. זה קורע מצחוק. והאמת שעכשיו שכל הזמן יוצאות לו שיניים אני נהנית שאני יכולה לתת לו קצת גרייה אוראלית מווסתת, כי הוא לא לוקח מוצץ וגם לא בקבוק, חוץ מקצת מים פה ושם.

בדיוק באתי לכתוב לך שהרבה זמן לא נצפית כאן..
מה אתך?
חמוד ושובב .... מכירה כל כך מקרוב את ההשתלטות הזאת.
בכל מקרה עכשיו עשיתי לה הכנה מהצהריים שהלילה לא תהיה הנקה. נראה שהיא קלטה משהו. ברגע האמת ברור לי שיהיה מאתגר מאדדד!!
נראה כמה ימים איך היא מקבלת את זה ואז נראה איך להמשיך הלאה..
פשוט לאחרונה גם השהות שלה אחרי צהריים בבית נהיתה לי ממש קשה. היא הרבה יותר תלותית ולא משחררת שזה מתבטא בעיקר בהנקה כל שניה שבה אני לא מעסיקה אותה במשהו אחר אבל לא רק. צריכה אותי כל הזמן לידה. לא משחקת עצמאית בכלל... אומרת לא על כל דבר.
גיל שנתיים הנורא??? משהו קרא לו??

אלייך ולהנקה.. ממש מבינה אותך שזה מחרפן ומשתלט על החיים. אם הייתי במצבך הייתי גם שואפת לגמילה מהירה..
ואני חושבת שעוד לפני גיל שנתיים מתחיל הפער הזה בין תלותיות לעצמאות/נפרדות, ואת מתארת את זה ממש במדוייק, אני גם חווה יותר טנטרומים והוא התחיח להשכב לי ברצפה בקניון וברחוב אם דברים לא מוצאים חן בעיניו, אני בשלב שזה עדיין משעשע אותי, מקווה שאמשיך לראות בזה שעשוע לאורך זמן..

גם את לא ייאמנת עם חודש תשיעי
עוד זוכרת שעקבתי אחרי ההתפתחות של הקטנה שלך וידעתי שזה השלב של הבת שלי 4 חודשים אחרי בערך..

איזה קטע... ישתבח שמו!

אחד הילדים ינק מלא (כמו ניובורן נראלי) בגיל 1.9, והייתי חייבת להפסיק בגלל ההריון הבא שהגיע.
לא זוכרת שהברתי לו מראש שעוד מעט לא יונקים, אלא פשוט הפסקתי. שינינו אז ממש את כל הסדר של הבית בערב (בעלי יצא לטייל איתו בעגלה להרדמה כדי שלא יבקש לינוק) ובמשך היום כל פעם שביקש דחיתי אותו במשהו (משחק/ביסקויט/סיפור/לצאת לגינה וכו, לפי מה שעבד באותו רגע). לא זוכרת שהגעתי לגודש, אני חושבת שגם התכוננת מראש ובדקתי מה אפש לעשות אם קורה (מקלחת, קומפרסים, כרוב וכו).
עברתי אז בבת אחת מ5-6 הנקות ביום לפעם ביומיים שלושה (כשלא הצלחתי לדחות אותו). שבועים שלושה כאלה ודי נגמר, כבר לא ביקש יותר.
(כל הגמילה היתה בחופש הגדול, אחרי שבועיים בלי לינוק בכלל הוא כן ביקש לינוק ביום הראשון במסגרת חדשה. פחדתי שמתחילה את כל התנליך מחדש, אבל זו היתה באמת ההנקה האחרנה)

בהצלחה לך

עזרת לי בעיקר בנקודה שמותר שיהיו נפילות בתהליך זה עוד לא אומר שמתחילים את התהליך מהתחלה...

הבת שלי היתה בול ככה. ממש אחד לאחד. מכורה להנקה (וגם אמא שלה)
היא ינקה בלי הפסקה. היתה קמה בבוקר ויונקת אחרי שכל הלילה היא ינקה כי היא היתה נרדמת רק בהנקה והיתה פשוט ישנה עלי ויונקת כמעט כל הלילה. היתה חוזרת מהמעון ויונקת מייד. ולר הצלחתי לדחות אותה אפילו לא בשוקולד. רק הנקה כאן ועכשיו.
ואז נכנסתי להריון כשהיא היתה בת שנה ו7. ובהתחלה לא היה לי דחוף לגמול אותה כאן ועכשיו אבל כן רציתי לגמול בתהליך הדרגתי. היה ברור לי שזה קרוב ושלא אניק טנדם/ קרוב ללידה. וניסיתי... ניסיתי לדחות בצהריים ולא עבד ניסיתי בבוקר ישר לקום ולא עבד ופשוט צרחות איימים עד שנכנעתי. והתחלתי להתייאש. מאוד האמנתי בהדרגתיות וגם אני פחדתי מגודש.
תכלס, בחודש שני התחילה לי רגישות מטורפת וכל הנקה פשוט נהיתה סבל!!! כאב לי בטירוף, נפצעתי מאוד בקלות וכל ההתעסקות שם באיזןר הציקה לי והיתה לי לא נעימה ואז נשברתי ופשוט יום שישי אחד באמצע הנקת פינוק בצהריים נפצעתי וביקשתי ממנה להפסיק והיא לא הפסיקה (היה לה גם מנהג מגונה לינוק מצד אחד ולשחק בשני ואת זה בפני עצמו גם ניסיתי להפסיק וללא הצלחה וזה גם הציק לי בטירוף!!) ופשוט באותו רגע קמתי וסגרתי והחלטתי שזהו. זו היתה ההנקה האחרונה והייתי באמת החלטית.
סיפרתי לכל המשפחה! כדי ש*אני* ארגיש יותר מחוייבות (כל המשפחה= ההורים שלי אחים שלי חמותי גיסתי וכמובן בעלי)
ובאמת זו היתה ההנקה האחרונה והפלא הגדול היה שלמרות שכבר חודש וחצי לפני ניסיתי להוריד הנקות בהדרגה וכל סירוב להנקה היה נגמר בבכי מזעזע של הרבה זמן ובכניעה שלי משום מה ברגע שהחלטתי שסופית לי לא מתאים להניק ויהי מה ובאתי כל כולי לתוך זה זה אפילו לא היה נורא כל כך!
כן, היו בכיות בלילות הראשונים אבל רק הלילה הראשון היה קשה (וגם לא היינו בבית אז אולי זה הוסיף) ותוך 3 ימים זה כבר לגמרי היה מאחורינו. כן הקפדתי שהיא לא תראה אותי בלי חולצה/ חזייה כדי לא ליצור לה טריגר.
מלא חיבוקים נשיקות סיפורים וגם הפתעות כשהיה לה קשה (ובהתחלה כדי להימנע מלהיכנס לפינה לא נוחה... נניח מיד אחרי המטפלת הלכנו לגינה ואז לקניות וקנינו הפתעה ומיד אחרי ההפתעה ארוחת ערב ואמבטיה ולישון)
אני מרגישה שכל הזמן היה חסר הרצון שלי לגמילה. לא באמת רציתי, היה לי קשה לחשוב. רק כשאני רציתי באמת זה הצליח. (בסוף, ההנקה גם העסיקה אותה המון והרגיעה אותה נהדר. וכל פעם שהיא בכתה או שנמאס לי להתרוצץ אחריה אז להניק היה פתרון מושלם כי היא ינקה ואני יכלתי לנוח קצת ולהתבטל עם תירוץ😜 היה לי קשה לחשוב שזה ישתנה, וזה בנוסף לקשר באמת אליה)

דש מהמנהג המגונה הוא נוהג גם במחוזותינו😅
ואיזה שאפו לך על ההחלטה ההחלטית ועל כל מה שעברת לפני כן..
כל כך כל כך מבינה מזה שהאמא צריכה להיות החלטית כאן כי לפעמים אנחנו אלו שקשה לנו. ומדהים איך הילדים הקטנטנים האלה קולטים את זה וקוראים אותנו ברמות!!

רק מלהיזכר נהיה לי צמרמורת.
זה אחד הדברים שהכי הציקו לי אז בסוף...
ובאמת מדהים כמה הם קולטים אותנו ואיך כל עוד היא ראתה שאני לא שלמה עם זה ורוצה גם היא לא הרפתה וברגע שהרגישה שזה סופי זה עבר בקלות
שכחתי לציין שלא סבלתי מגודש בכלל.
אולי פעם/ פעמיים סחטתי ידנית וזהו.
לא יודעת אם קשור להריון או לא. אבל זה היה מעבר חד בטירוף ממלא הנקות לכלום ועדיין לא סבלתי.
מאז השינה של כולנו השתפרה פלאים הצלחנו לגרום לה לישון לילה שלם ואז לעבור למיטה שלה בחדר אחר.
מקןוה שעם הבאה בתור אתנהל אחרת מהתחלה.
לפחות בלילה...
ואני זוכרת שהיינו ממש ביחד בסיפור הזה ועם מלא שרשורים שלך הזדהיתי

תזכירי לי בת כמה הגברת שלך? ומתי את אמורה ללדת?

שיהיה בקלות ובשעה טובה!!

לי נשמע שגם לך יכול להיות כיף מאוד. ותוכלי גם להכיר חברות במקום החדש, זה ממש לא סותר.

ושהגיסות (שלא כ"כ בקשר גם ככה) יתעלמו מאתנו גם שם

בנוסף עברנו לא מזמן דירה אז לחשוב שוב על מעבר 

לגור ליד משפחה יש יתרונות וחסרונות, זה גם מאוד משתנה בדינמיקה המשפחתית.

אבל חייבים לשקול את היתרונות של מה שעכשיו מול היתרונות שיהיו כדי להחליט אם לעבור..

כתבת רק למה לעבור. למה אתם גרים איפה שאתם היום?

יש לציין שהמשפחה היא לא מהזן החברי במיוחד ברגיל. אבל כשצריכים עזרה

תמיד יהיה מי שיתגייס

יתרון חזק איפה שאנחנו היום הוא מוסדות הלימוד שהילדים נמצאים. חברים של הילדים.

ומגורים נוחים. לא זולים.

 

למה הגעתם אליו מלכתחילה?

המשפחה בהמשך עברה לחו"ל ואני נשדארתי כאן

חלק מהמשפחה שלי כן גרים כאן אבל לא ממש בקשר

אחרי לידה הכל מטורלל. חכי שהדברים יתאזנו ותוכלי לחשוב בצורה יותר פנויה ואמיתית.
מזל טוב!

היא שאולי הציפיות שלך לא יתגשמו, ושהמשפחה לא תהיה כזו משפחתית והילדים לא יתחברו לבני דודים שלהם ולא תקבלי הרבה עזרה כמו שציפית ואז תתאכזבי מאוד.
אני לא אומרת שזה שיקול בעד לא לעבור, אלא שצריך לקחת את זה בחשבון ולבוא עם אפס ציפיות.

אני יכולה להגיד שאנחנו לא גרים ליד בני דודים אבל מקפידים (בעצמנו וגם בעזרת הסבתות) ליצור מפגשים בחופשות וכך הילדים בקשר קרוב.

אנחנו גרים במקום שבעלי גר בו לפני שהתחתנו ואני מבינה את הפחד שלך מלהיות בודדה, אבל יכולה להגיד לך שהכל תלוי בך! אל תשכחי הרכב האוכלוסיה השתנה מאז שבעלך גר שם, שהחברים שקרובים אליכם בגיל הם לא בהכרח אלו שגרו שם כשבעלך היה שם. שלאמהות יש יותר הזדמנויות ליצור קשרים חברתיים בגלל מסגרות החינוך והילדים, ושאם בסהכ את אישה עם כישורי חברה נורמליים אין סיבה שתישארי בודדה.

עורכת ומוסיפה- עכשיו קוראת שהמשפחה לא מהזן החברי ושמתייחסים אליכם כמו שאת רוצה ומצפה רק אחרי לידות, אז אישית לא הייתי עוברת רק בשביל זה. (נגיד נגיד שאת יולדת אחת לשנה, אז בשביל שיארחו אתכם ויתייחסו אליכם אחת לשנה תעברי?). כן הייתי משקיעה בלמצוא חברה במקום שבו אתם גרים, כי נשמע שכרגע מה שחסר לך זה חברה ואת בונה על זה שהמשפחה תספק לך את החברה הזו, רק שנשמע שזה לא קורה ולא בטוח שזה יקרה כשתגורי קרוב אליהם.

הקטע האחרון ממש תיארת את העניין כמו שהוא.

למרות שלפעמים רק בשביל השבתות והחגים שווה לעשות שינוי כי כל פעם

להיסבח עם הילדים שכשאין רכב נורמלי או לעשות חג לבד בבית זה שיקול.

 

במיוחד שאני מבינה שאתם מתארחים רק אצל צד אחד בשבתות וחגים.
להתחיל לעשות חגים ושבתות בבית (או לפחות את חלקם), להכניס תוכן משלכם, להזמין חברים מהאזור (וכך גם לחזק עוד קשרים חברתיים, שזה לטובתך). לנסוע מידי פעם להורים.

לא יודעת כמה ילדים יש לך, אבל יש שלב שהמשפחה כבר גדולה ובאמת קשה להיסחב בתדירות גבוהה להורים (בטח כשאיו רכב נורמלי) וגם ההורים מתבגרים ופחות קל להם לארח. תסתכלי קדימה כמה שנים, סביר שהמצב ישתנה.

אני מחפשת את הפינה החמה המשפחתית כי הילדים קטנים עדיין

ותמיד שומעת מחברות כמה זה כיף שמארחים אותן בשבתות כשאין כוח לבשל ונניח אפילו רק לסעודה אחת

 (אני כמעט לא מכירה את זה)

תזמינו ויזמינו גם אתכם ואז תרגישי את זה.
זה באמת מבאס שאין מקום כזה מצד המשפחה (או שכן יש מקום כזה אבל הוא לא נגיש ויומיומי), אבל בידיכם הדבר לייצר לו חלופות, שבסופו של דבר יהיו נעימות וטובות גם לכם לכתחילה.

עצה נוספת- פעם ב- להתפנק ולהזמין אוכל לשבת ולהרגיש כאילו מארחים אתכם אבל בנתאים הביתיים שלכם.

אני בן אדם מאוד משפחתי ורוצה שהילדים שלי יחוו משפחתיות מורחבת.

יכול להיות שיש כאלה שמתרחקות מזה אבל אצלי זה ממש חסר.

אולי כי גדלתי ככה קצת לבד...

בא לי שבתות להתארח ספונטני אם אין לי כוח לבשל ובא לי שלילדים שלי יהיה

לאן לקפוץ אם אני צריכה לצאת מהבית ולא בכל פעם להמציא בייביסיטר משום מקום.

אני רק דואגת שאני מדמיינת שתהיה לי עזרה, כי תכלס לחמותי יש המון עומס והיא בעצמה

עובדת ומשלימה איזה לימודים. 

אבל משום מה השבתות חגים מאוד קורץ לי הלחזור הביתה אחרי סעודות ולא להיסחב עם הילדים בנסיעות.

ברור לי שיש כאלה שיוותרו על זה מראש ויגידו איזה כיף שיש לי את האפשרות להיות בבית. אבל לי זה קשה.

קשה לי הריחוק. אוף מקווה שאני לא טועה.

כמובן שלא אקבל החלטות כאלה ממש אחרי לידה. יש זמן עד יולי אוגוסט לפחות.

בתנאי שאת מורידה ציפיות.
אבל מאד כיף לגור ליד משפחה ולהתארח מידי פעם.
וחשוב שיהיה לילדים קשר עם הסבא והסבתא שלהם

בע"ה הכל יהיה בסדר.. תתפללי על הלידה שתהיה טבעית וקלה וגם על ההחלמה וההסתגלות.. 

אבל תעברי שלב שלב.. קודם הלידה.. ורק אח"כ כל השאר.. 

בטח אם יש עזרה מההורים והסביבה תומכת.. 

אהה ולגבי לאהוב אותו... חח אל דאגה, את תתאהבי בו אני בטוחה.. וגם אם יהיה קשה תעזרי באנשים ולאט לאט תלמדי לטפל בו ובעצמך..

יהיה בסדר.. הכי הרבה עכשיו תנוחי כמה שיותר.. ותתכונני ללידה, ולהנקה אם את מתכננת להניק.. תקראי על זה...

 

בהצלחה שיהיה בקלות וידיים מלאות... 

יכולה לומר לך רק מה לי עוזר כשאני חושבת על זה...
את העובר שאצלך הקב"ה נתן לך ולא לאף אחת אחרת! הוא בחר בך להיות אמא שלו בעז"ה! וזה אומר שאת הכי טוב לו בעולם עם כל המעלות שבטוח קיימים בך, וכן, גם עם החסרונות...
הגיוני שיהיה התמודדויות, והגיוני שלא תמיד יהיה הכי קל אבל זה יהיה המסלול הכי מדויק לתינוק שלך, ואת נבחרת ללוות אותו.

ועוד משו, אותי תמיד מעודד שיש עזרה מסביב! במקרי קיצון כמו שכתבת יש לו אבא, משפחה מסביב... הכל טוב!

נראלי שכל אחת בלידה הראשונה עוברת את זה
המעבר בין זוג לבין זוג+ילד הוא קשה.
זה הלילות הלבנים, האינטנסיביות, הכאבים מהלידה, הדאגה האינסופית.. וזה לא פשוט.
אבל לאט לאט זה הולך ומשתפר את לומדת עם הזמן מה טוב לילד שלך וכמובן בדרך יכולות להיות טעויות וזה בסדר.
אני בחודש הראשון הייתי שבר כלי.. הכאבים, החוסר שינה, הכאבים בהנקה הכל היה קשה אבל באמת לאט לאט דברים מסתדרים.
עזרה מהמשפחה זה טוב בעיקר שידאגו לארוחות מסודרות.
ולי גם עזר לראות איך אמא שלי מחתילה אותו, מקלחת, אפילו מחזיקה כי באמת פחדתי להחזיק יצור כזה קטן.
וגם כשהוא ישן לישון גם כי באמת זה התעסקות 24/7.

תהני מהרגעים האלה של לפני! תנצלי אותם למנוחה ואגירת כוחות לקראת הדבר הכי מדהים בעולם😍
בעז"ה לידה קלה בידיים מלאות❤

אני זוכרת את התקופה שילדתי את הבכור מאוד אינטנסיבית, אבל יחד עם זאת, זכורה לי תקופה מלאה באושר. הילד כל כך ממלא את הלב ואת הנפש ברמות שאי אפשר לתאר.
במקביל לכך עברתי תקופה מזעזעת מבחינה רפואית, היה לי משהו נורא מלא מלא בסבל פיזי שהשפיע עליי נפשית, אבל הגידול של התינוק (שהיה מאתגר בפני עצמו, היה קשה להרדים אותו, היה לו גזים, ריפלוקס ועוד... ) הגידול זכור לי ככיף, משמח, ממלא את הלב והנפש, מלא בהתפעלות ובהתרגשות מכל דבר חדש... קחי את זה בתור מתנה מופלאה כי זה באמת ככה!

הצלחתן להרגיע אותי קצת ❤
בעזרת ה' יהיה טוב🙏

אני חושבת שרוב הנשים חוות את זה (כןלל אני) במיוחד בלידה ראשונה.
מלא מחשבות, תהיות, ספקות, וכמו שרשמת סוג של ״רגליים קרות״
אבל יש לך עוד קצת זמן להמשיך להכין את עצמך נפשית לזה ויגיע היום בקרוב שאת כבר רק תרצי ללדת ולחבק את הגוזל המתוק והחששות יהפכו להתרגשות שיא שאת הןלכת להפוך להיןת אמא ולהגשים את החלום שככ חיכית לו.
אין ספק שההתחלה מפחידה, והכל נורא מוזר ומבלבל בהתחלה אבל זה חלק מהחוויה כמו כל דבר בחיים.
להיות אמא / הורה זה קשה מאוד אבל יש בזה סיפןק אדיר שממלא הכל.
שאת תשבי ותנקי את הילד שלך ותסתכלי עליו ועל העיניים התמימות שלו, שהוא ילטף אותך שתנשקי את הרגליים הקטנות האלה.. תאמיני לי כל קושי שיהיה בדרך יתגמד לך כי את תהיי מאושרת נפשית שיש לך אהבה קטנה משלך!
לא מכירנ אף אמא שהייתה מוותרת על להיןת אמא. 🥰

בע"ה שבאמת הכל יתגמד לעומת האושר הזה שיגיע🙏

הוא משהו שהרבה אמהות לעתיד לילד ראשון בעיקר מרגישות, כולל אותי
מהלידה וכל זה ומשינויים אני לא מפחדת כי בזנ אני סתגלנית
אבל מבינה אותך בקטע של האחרי
יש לי חלומות על זה אפילו שהם בגדר סיוט בהם אני מתגלה גלא מתפקדת טוב כאמא
זנ בראש שלי כל היום
לא משנה כמה הסביבה יגידו "אל תדאגי את תהיי אמא טובה"
אבל גם מה שאמא שלי אמרה הוא נכון
שגם היא טעתה וגם לה היו משברים יגם לה נגמרה הסבלנות םה ישם כי אנחנו אנשים אנושיים.. ובעיניי אמא שלי היא האמא הכי טובה בעולם
אז לא יודעת ולא מעניין אותי בתור ילדה שהיכ לא הייתה האמא שאולי היא דמיינה להיות כי וואלה כיום היכ שיא השלמות בעיניי ודם הילד שלך יחשוב כך!!
אין אמא שלא טועה שלא מתעייפת שלא נגמרת.. זה אנושי
אני גם יודעת שאת הכל נלמד
אף אחת לא נולדה אמא, כולן נבנו לאט לאא ושאף אמא מנוסה לא תלחיץ אותך בסביבתך!!
בסוף זה הילד שלך ואת תלמדי להבין מה לו טוב ומה לו לא טוב!

צודקת לגמרי.
בע"ה שהקב"ה ייתן לנו כוחות לגדל אותם בשמחה ובאהבה❤

כשאת "טועה" את מלמדת אותו שכולם טועים, וזה בסדר. לא סוף העולם.
כשאת "נשברת" את מלמדת אותו שזה בסדר להביע רגשות. וגם שלשאר האנשים יש רגשות שצריך להתחשב בהם.
כשאת לא מושלמת, הוא לומד שהעולם לא מושלם, וזאת ההכנה הכי טובה לחיים.
הצרכים שלו לא תמיד יענו מיידית ובמלואם, הוא יחווה תסכול לפעמים (באופן מותאם גיל), אבל הוא יהיה אהוב ואת זה הוא ידע תמיד.

יכולה להגיד לך שבראשון עשינו הרבה טעויות (רגילות, לא משהו מיוחד)

ואז בשני אמרנו יופי נלמד מהטעויות, ואז עשינו טעויות חדשות שעכשיו אני מקווה לא לעשות בשלישי...

 

קיצור, כולם עושים טעויות העיקר שהילד מקבל אהבה וחום והכל בסדר. 

הכל עובר בסוף וברגע שיולדים יש חיבור לתינוק גם אם לא מייד...הכל בסדר העיקר תהיי רגועה

את מתארת את עצמי והתחושות שהיו לי כשהייתי במצב שלך.
באמת תקופה לא פשוטה. מלאה באתגרים.
שאלת מה יקרה אם..
גם אם הכל יקרה (אצלי הכל קרה - הייתי חסרת סבלנות, לח לי הרבה זמן להתחבר לתינוק, הרגשתי שזה יותר מידי עבורי, איבדתי את זה כמה פעמים, נשברתי, קמתי..)
את תעברי את זה.
כולנו עוברות זה.
ואת תיהי אמא מקסימה וטובה לילד שלך.
לי אישית לך קח חודשים טובים להתחבר לילד שלי וללמוד לאהוב אותו. כלומר, התקופה הראשונית והאינטנסיבית הייתה פי כמה יותר קשה כי היא לא הייתה מלווה באהבה וחיבור מטורף לילד.
ב"ה זה מגיע עם הסמן.
היום, שנתיים אחרי, אני מחוברת אליו ברמה שלא ניתן לתאר. אני אוהבת אותו ודואגת לו ומחכה כל יום שיחזור הבייתה ממעון כדי לראות אותו שוב.
זה האושר שלי בחיים.

אם את מהסיגנון שקשה לו עם הסתגלות לחיים ומצבים חדשים הנה כמה המלצות:
1. להתכונן כמה שאפשר מראש - לא להסתמך על "נסתדר עם זה אחר כך" אלא ממש להתכונן.
אם אפשר - לקנות את כל המוצרים לתינוק ל3 חודשים ראשונים מראש. נכון שזו הוצאה גדולה מאוד אבל אם יושבים בקור רוח, לפני הלידה, יש הרבה יותר סבלנות לדברים האלה מאשר כאמא טרייה שרק רוצה קצת שקט וזמן לעצמה.
בגדים- לקנות מספר סטים בודדים של NB כל השאר 0-3.
טיטולים- אפשר לקבל בחינם מסופר פארם טיטולים NB לימים הראשונים. אם את קונה - אל תקני כמויות גדולות מאותה מידה במיוחד לא במידה NB/0. הם גדלים ועולים מידה כל כך מהר בתקופה הזאת.
מטרנה/האכלה- לקנות משאבה ולדאוג שכל החלקים מוכנים ושטופים עוד לפני הלידה (אוי כמה שזה חשוב לדאוג שיש את כ-ל החלקים מוכנים ושטופים). במיוחד אם את מקבלת יד2 - ישנם חלקים שצריך לקנות מחדש כמו מנגנון הסאקשן שנמצא בתוך המשאבה. אפשר לקנות את החלקים בנפרד. מדובר בחלק כל כך קטן אבל הוא נשחק מהר ואם לא מחליפים אותו קשה עד בלתי אפשרי לשאוב.
עגלה, מוצרי אמבט, החתלה וכו.

2. להכין ארוחות מראש- קפואות במקפיא. או להסתמך על אוכל מוכן / טייק אאוט. מה שנוח לכם נפשית וכלכלית.
אני אישית הצטערתי שלא היו לי ארוחות מוכנות מראש והייתי צריכה להתפשר על איכות הארוחות (סנדוויץ עם גבינה, פסטה פשוטה, עוף בתנור בלי תוספות).
המלצה אישית שלי- תחפשי מתכון טוב לעוגיות הנקה. נכון זה נשמע מוזר אבל מדובר בסוג של עוגיות בריאות אבל מלאות בחומרים שמעודדים ייצור חלב. בלי קשר הן מלאות בויטמינים וסיבים תזונתיים והן נותנות תחושת שובע בקלות. בשבילי זאת הייתה הצלה. בנסיעות ארוכות או סתם סיבוב בעיר תמיד לקחתי איתי והם עזרו להשתיק את הרעב המקרקר מידי פעם.
אפשר להכין/לקנות כמות גדולה מראש ולהקפיא.

3. לא להעמיס יותר מידי על עצמך- במיוחד לא בחודש הראשון. לא לדחות מטלות לאחרי הלידה. אם יש חובות לימודיים - תנסי לסדר אותם ולהגיש מטלות/מבחנים עוד לפני הלידה. אם אתם מתלבטים על רכב חדש, מעבר דירה וכו - להקדים ולא להסתמך על חופשת לידה! החופשת לידה האמיתית מגיעה עם הילד השני/שלישי, כשאת כבר מיומנת בטיפול בתינוק. בפעם הראשונה תנצלי את החודש/ים הראשונ/ים כדי להכיר את התינוק וללמוד איך להתמודד עם המציאות החדשה. אל תצפי ליותר מזה.

4. לתאם עזרה מראש - בני משפחה או עזרה בתשלום. גם שעתיים שלוש בשבוע יכול לחולל פלאים.
קחי בחשבון שכולנו נכנסות לחדר לידה מתוך תקווה שזה יסתיים בחורה טבעית וקלילה. בפועל זה עלול להשתבש. (אני התחלתי בזירוז וזה הסתיים בניתוח קיסרי חירום). קחי את זה בחשבון, במיוחד אם קשה לך הסתגלויות. תכיני את עצמך מראש, אני אישית אהבתי להסתכל ביוטיוב על נשים אחרות שתיארו את הלידה שלהן ואיך הן התמודדו עם לידה ראשונה. הטעות שלי שעקפתי על הסרטונים שמדברים על ניתוח קיסרי.
נשים מפרסמות סרטונים מפורטים עם טיפים שלי אישית מאוד עזרו אחרי הלידה. אם את מרגישה שאת לא מוכנה מספיק ואת לא יודעת לאן את נכנסת - אולי כדאי לצפות בסרטונים הללו לפני הלידה. לקבל טיפים והדרכות לטיפול בעצמך ובתינוק לאחר הלידה.

המון הצלחה.
זאת לא תקופה פשוטה אבל התמורה שמקבלים - ילד - שווה כל המאמץ והון שבעולם.

איזה פירוט!

תודה תודה תודה
בהחלט אסגל לי כמה מהטיפים המהממים האלו !
תודה שהקדשת זמן ופירטת הכל❤

לדעתי יש חוסר גדול בהסברת עצם העניין- שהחיים משתנים.
לגמרי
ששום דבר לא נשאר אותו הדבר.מדברים על ההריון, על לידה, קצת על הנקה, אבל לא מספיק לשינוי הדרסטי.
עצם זה שאת יודעת שהולך להיות כך, גם אם לא מבינה בדיוק מה זה אומר, לפי דעתי עושה עבודה גדולה בהכנה שלך.
יהיו לך טעויות.
יהיו פעמים שתתייאשי ויהיה לך קשה.
יהיו רגעים של- מה אני עושה כאן ולמה?
וזה בסדר.
אין אמא מושלמת, כולנו טוענת, ו לומדות קומות וממשיכות, וזה מה שהופך אותנו לאמהות המדהימות שאנחנו!
יכולה לומר לך שאני מבועתת, לא מפחדת אלא מבועתת ממה שיהיה אחרי הלידה כי אני יודעת שיהיה קשה.
אבל מיד אחרי"כ אני נרגעת כי אני יודעת שלוקח זמן אבל בסוף בסיעתא דשמיא דברים מסתדרים ונפגעים.
חשוב שתהיה לך מערכת תמיכה עוטפת ומחבקת, ובע"ה הכל יסתדר...

תודה רבה אהובהה!
איזה כיף שיש את הקהילה פה, אתן תמיד מנרמלות ומרגיעות, ואני כל כך שמחה שאני לא לבד. ❤

מזדהה כל כך!! הפחד מהיום שאחרי מלחיץ מאוד
הרגשתי שאלו פחדים שקיימים רק אצלי 🙏🏻

אני איתכן!
הכל לא ברור ולא מוכר....
ואנחנו רוצות את ההכי מושלם לילדים שלנו

ובאמת היה לי קשה אחרי הלידה. מאוד. מאוד. אבל לאט לאט הסתגלתי ולמדתי איך מטפלים בתינוק, וגם איך ממשיכים לחיות במקביל. זה לקח חודשים, ועכשיו אני מאוהבת בו לגמרי ולא יכולה לתאר את החיים בלעדיו. ובילד השני זה כבר היה הרבה יותר קל
ונראה לי שעצם המודעות והמוכנות לקושי זה חשוב. כי אני הייתי לגמרי בשוק מהקושי שהוא הביא, והרגשתי לא בסדר עם זה שכל כך קשה לי וזה עוד יותר הקשה עליי.
שיהיה בהצלחה ובבריאות ובנחת!

זה חלק מההורמונים הטבעיים. שלב מעבר בלהיות אמא.
זה הכי נורמלי והטבעי,כמו שהגוף מכין את עצמו פיזית ללידה.
המחשבות שלך זה הכנה נפשית של הגוף ללידה.

להיות אמא זה להיות עם תהיות וספקות ויסורי מצפון.
ברוכה הבאה למועדון!!!
וכמובן שזה לא רק בלידה ראשונה. זה מחשבות שמגיעות לקראת כל לידה.

וגם אנהלציה לא ממש תעזור..
אם יש לך דרך להשיג סליין עדיף לטפטף לו כמה טיפות לאף. .

יש בגוגל מתכונים, אבל תזהרי כי המלח יכול לצרוב לו..

תודה רבה

בעיקר עם קיסמי האוזניים של התינוקות, הם לא נכנסים ואז יש לך לתת סחיטה קטנה.

 

והכי טוב ספריי.

מחזיקה עד היום?

אבל המים מזוקקים

הראש. תגביהי את המזרן מעט ממתחת. רפואה שלמה

באנהלציה יכולים לשים כל מיני חומרים..
לפעמים גם שמים מי מלח, אבל ממה שאני ראיתי זה לא כ"כ עוזר.

אני כל הזמן עושה אינהלציה וזה ממש עוזר

אם משתעלים וכו' אז מוסיפה ונטולין (במרשם רופא כמובן)

רק קחי בחשבון שעל הדרך סביר להניח דתשפריצי לכל עבר...
שימי אותו מראש על מגבת...

זה תרופת סבתא אבל בגלל שחלב אם מלא סוכר זה דווקא מעודד זיהומים.
מישהי כתבה בקבוצה סגורה שהיא התייעצה עם שני קרובי משפחה רופאים.

לתינוק בן 3 שבועות
אמרה שעדיף מכל מיני תרופות..

כמה סוכר כבר יש בזה?
ובאמת עדיף מתרופות אחרות

אני מנסה את זה כל הזמן (אצלי היא מצוננת הרבה) ולא ראיתי שיפור

ואז כוח הכבידה יעזור קצת לנזלת לרדת

זה בעיקר מייבש אבל לא פותר לעומק

זה פשוט תמיסה של מלח שולחן בריכוז 0.9..
אבל צריך מדוייק כי אם לא זה יהרוס לך את המכשיר אינהלציה..


בעיני תמיד אינהלציה עדיפה על מי מלח ישרות באף (טפטוף או הכנסה עם מקל אוזניים), כי זה עלול לגרות את האף ורק להקשות על התינוקי..

הייתי עושה בדיקה חוזרת אולי זה לא תקין.. לא יודעת..

אין לי עוד בדיקה בבית. 

נראה לי פשוט אחכה ואראה מה יקרה. 

אין לי כוח לספקות האלה. 

 

בכל מקרה אם יש מישהי שזה קרה לה אשמח לשמוע מה קרה בסוף, 

כי קראתי בכמה פורומים באנגלית שהרבה מאלה שזה קרה להן כתבו שזה פשוט נגמר. 

או שבבדיקה אחרת יצא שלילי. 

 

ואני נזכרת שפעם גם חברה שלי אמרה שיצאו לה חצאי פסים בבדיקות ובשבוע 7 בערך זה נגמר.

 

בקיצור,

בע"ה יהיה טוב

 

 

אלא לבעיה בבדיקה עצמה
נראה לי צריך להתיחס לזה כבדיקה מקולקלת....

אם את אחרי איחור אפשר כבר לבקש בדיקת דם וזהו, הכי בטוח

בשורות טובות!

אז (מוזר- אני יודעת) השתמשתי בבדיקת הביוץ האחרונה שנשארה. 

שני הפסים התחזקו מיד אבל-

פס הבדיקה יצא כהה יותר מפס הביקורת. 🤣

יש מישהי שקרה לה? 

 

קשה לי לומר אם אני כבר מאחרת או שמחר מתחיל האיחור. 

מצרפת תמונה. 

 

 

מאוד

כשגילתי שאני בהריון עשיתי בדיקת ביוץ סתם כי עניין אותי מה ייצא

ויצא שפס הבדיקה יצא ככה יותר (בהרבה!) מפס הביקורת

בהצלחה

אני כבר בטוח עם איחור. 

המחזור מגיע לי כל 31 יום הכי מאוחר, ועכשיו אני כבר ביום ה33.

תודה רבה 

🖤

וזה לא נתן לפס של הצבע להתפשט עד הסוף.. הייתי פשוט הולכת לבדוק בטא. שיהיה במזל❤!

חיבוק !

דבר שני , את אחרי לידה אז הכל הרבה יותר מועצם מהרגיל

דבר שלישי. לבריאות נפשך - כדי שתשחררי שליטה . 

כל עוד הבעל לא מפעיל אלימות כלפיי הילדים- לא מתערבים. !

זה האבהות שלו נטו. 

כל עוד תנסי לשנות אותו בכח, אפילו במחשבה, זה רק יילך ויתעצם

בהצלחה!!

אבל זהו הוא חצה כל גבול אפשרי מולי.

שחראתי שליטה מזמן. אבל זה לא הגיוני שכל פעם שהם נשארים עם הקטנים בבית. היא בוכה.

היא לא מבינה למה היא ואחיות שלה עושות אותו דבר או אפילו היא לא קשורה. הדבר הראשון זה לצעוק עלייה ולהאשים אותה.

וזה שעכשיו אני עם שלושה ילדים קטנים. תסתדרי אם התעצבנתי על משהו שעשית הבוקר. אז תתמודדי לבד. גם במחיר שעל הבית נהיה סדום ועמורה אחרי שהיה מאורגן לחלוטין. עם תינוק בידיים שטפתי את הבית וסדרתי. כי מחר יום שישי קצר. מרגיש כאילו אני האחראית והוא ברוב טובו עוזר לי.

ברצותו יעזור ובימים טובים או סבירים הוא עוזר לא מעט. ומרגיש כאילו צריך לתת לו לפחות מדלייה.

ואם בא לו לישון אז זה מה שיהיה.

ולא תמיד הסיטואציות שהם מספרים, נכונות.

יש ילדים שמשתמשים בזה, כשרואים את הפער בין ההורים.

לגביי המדליה- אפשר ורצוי להגיד לבעל תודה. שימחת אותי

כל רצונם זה טפיחה על השכם ולדעת שהם שימחו את נשותיהם. מה רע בזה?

אז נגיד תודה, נפסיד משהו? להיפך!

לגביי העזרה בבית- מציעה שתסבירי לו שקשה לך , ותלמדי להביע רצון בצורה פשוטה

ובעיקרר-- תתחילי לעשות דברים לעצמך שייתנו לך כוחות נפשיים, תעריכי את עצמך ותאהבי את עצמך בלי קשר למה שהוא.

 

גם אותו וגם אותי.
הבעייה שאם הןא מתרגז על משהו הצרכים שלי לא ממש קיימים.
אז הייתי מביאה עזרה.
אבל הוא בבית וזה בלתי אפשרי.

לכן ביקשתי שיעוף מהבית כל עוד הוא לא מתאפס על עצמו.

ולא אמרתי שהילדה חפה מטעויות.
אמרתי שמבין שניהם הוא המבוגר האחראי.

וגם אני מתעצבנת לא פעם ולא פעמיים.

אבל זה בהרגשה שלי ושלה גם כנראה. ממש משפיל.
וזהו סתם עצוב לי.
אני אוהבת אותו. אבל זה מעבר לכוחותי להכיל גם אותו בחודש חודשיים אחרי הלידה.
ואמרתי לו את סה גם בזמנים יותר רגועים.

אין טעם לצבור את התסכולים האלה עוד ועוד, זה רק ילך ויחמיר :/
וכואב גם על הילדה..

אם יש סיכוי שיזרום איתך לטיפול זוגי אפילו עדיף אבל גם אם לא- כדאי לך ממש לקבל עזרה וכמה שיותר מהר. אין ספק שזו תהיה השקעה משתלמת בכל הממדים ...
ברור שקשה למצוא זמן וכח וכסף, אבל אין משהו חשוב יותר מהרוגע של הבית ושלך.

בהצלחה!!

רק השאלה היא מה אני יעשה עם הפיצי.

השאר אני אסתדר.
ולא הוכ לא יזרום

אבל אני חייבת ייעוץ.
ואני כבר לא אמתין לו.

אם תשיגי בייביסיטר כמובן עוד יותר טוב, אבל חבל שזה מה שיעצור אותך.

קשה ממש להתחיל, אבל זה באמת שווה את זה

בהצלחה!!

ממש קשה לסחוב ככה עם כל התחושות השליליות וממה שאת אומרת
שאת אוהבת אותו
שהוא כן עוזר ולפעמים הרבה
שאת אחרי לידה והכל מועצם

ממש כדאי לטפל! שווה כל הון.. כמובן מטפלת טובה.. ואין שום בעיה ללכת עם תינוק..

אם את במצב כזה בלתי נסבל אם לא תטפלו עלול להחמיר אפילו יותר וחבל להגיע לזה...

ובהצלחה.. תמיד אחרי לידה הכל נצבע יותר בצבעים עזים ואפילו שחור אז תזכירי לעצמך שהכי חשוב עכשיו אם אין אלימות כמובן למשוך קצת זמן ועוד שניים שלושה חודשים דברים ייראו אחרת.. כמובן טיפול אבל ייראה לך בע"ה שהמציאות פחות קשה..

מקווה שהבנתי את המצב ועזרתי..
בהצלחה ממש! חיבוק!!

תתחילו לקרוא כל יום אפילו כמה שורות אין ספק שזה ישנה את הבית,

גם מומלץ לשמוע הרצאות של שלום בית וחינוך ילדים,יש היום המון

הרצאות של רבנים מומחים לעניין,בהצלחה רבה רבה לך אמן.

בהנחה ויסכים כמובן.

יש כאלה יותר סטייל וואנזי לילדים שהולכים.

מצרפת לך קישור לאמזון
שק שינה לתינוק מבית Mosebears עם רוכסן דו-כיווני, שק שינה מכותנה 2.5 TOG יוניסקס (חיה לבנה, 18-24 חודשים) https://www.amazon.com/dp/B08RDB41J3/ref=cm_sw_r_awdo_navT_g_NT4MYE08DPEM6YKMWYAS

אני הייתי קונה את הכי זול, לא נראה לי כזה משמעותי כל הדברים, אבל לא יודעת באמת

לי יש דו צדדי, אבל החלק הקשיח למתחת גיל שנה פשוט כל כך לא נוח, שאני שמה ישר בצד הרך.
אבל זאת רק אני, זאת לא המלצה.

כן חשוב בעייני שיהיה נושם, במיוחד אם זה בשימוש מגיל לידה.
וכמובן מעכבי בערה נראה לי חשוב, לא עלינו.

הייתי מכוונת למשהו באמצע, לא יקר מדי, אבל גם לא פושט. אם יהיו עוד ילדים בהמשך, זה גם שיקול לטובת להשקיע קצת.

גם על השק''ש

זה לא יהיה מגיל לידה יש לי עריסה והוא כבר בן שנה... אבל יש עוד אחד בדרך בעז''ה אז כן השקעה לטווח ארוך, אבדוק משהו באמצע תודה

ככה את רגועה כל הלילה שהוא מכוסה.
זה לא מגביל בתנועה, הבן שלי הולך עם זה ברחבי הבית..

בכלל על בטיחות לדעתי פחות כדאי להתפשר.. אם יש משהו עם מעכבי בערה גם כדאי. אבל מודה שאת זה לא בדקתי.

אין לי מושג... עד עכשיו היה בעריסה... אני לא חושבת שאשים שם תינוק קטן כי זה בחדר השני.

אבל באמת לא ידעתי מה בטיחות ומה סתם כדי לעשות עלי קופה תודה רבה

אני בגיל שנה החלפתי מזרון רשת נומו (שבאמת נושם) ברגיל.

ומזרים אני ממליצה על נומו. באמצע טווח המחירים שציינת, ועשוי רשת חלולה לחלוטין שמפחית את הסיכון במוות בעריסה (למרות שעברתם את הגיל. עדיין לדעתי כל מה שבטיחותם יותר טוב יותר. וגם לתינוקות הבאים בע״ה אם זה רלוונטי)

(ויש לנו מזרן יקר יותר, העברתי אותו למיטת מעבר, ולקטן שמתי דווקא את הקשיח הפשוט, נראה לי מומלץ יותר)

יש לי קרובת משפחה שילדה בגיל 47 בת בריאה וחמודה.
אני יודעת שהרופאים ניסו לשכנע אותה להפיל רק בגלל הגיל והיא סירבה בתוקף.
לגבי בדיקות ממה שאני יודעת מעל גיל 35 מפנים לדיקור מי שפיר ואולי גם בגלל הגיל זה יוגדר הריון בסיכון.
מאחלת לך הריון תקין ובריא ולידה קלה בעז"ה בידיים מלאות!

וזה נראה לי קצת עוול.
כי נולדה לנו אחות מתוקה מדבש עם תסמונת דאון...
לא שזה נפקא מינא למשהו, אבל ההורים שלי היו בהלם כמה ימים אחרי הלידה עד שעיכלו את זה.
בכל מקרה, היא ילדה מהממת והיום הם מאוד מאוד שמחים ומאושרים בה ולא מתחרטים לרגע

אלה לא בדיקות מיוחדות, גם אותי הפנו אליהם בהריון ראשון. נותנים הפניה לכולם, בטוח הפנו את אמא שלך אבל הגיוני שהיא לא עשתה, יש הרבה שלא עושות.
בכל מקרה בשקיפות עורפית וחלבון עוברי בדרך כלל מגלים תסמונת דאון.

אז לא הסבירו לה את החשיבות.
אמא שלי תמימה

לבדוק ת.ד (לא שזה משנה אם את לא מתכננת לעשות הפלה)

 

אני עושה את כל הבדיקות לא רק כדי לדעת אם לעשות הפלה.

עצם הידיעה היא חשובה, נותן זמן להתכונן נפשית ולהתחיל את הטיפול בתינוק ממקום הרבה יותר בריא מאשר לגלות שניה אחרי לידה.

בנוסף בבדיקות בהריון מגלים דברים שיכול להיות יצטרכו טיפול רפואי דחוף/לא דחוף. זה משנה לך בשביל אפילו לדעת איפה ללדת לדוג' אם צריך איזה ניתוח ספציפי.

הבדיקות חשובות כי עצם הידיעה מצילה חיים!

במחילה מפותחת השרשור. שיהיה לך הריון קל ושמח ותינוק בריא בעז''ה!

יש כאלה שמעדיפות לא לדעת...

אני פשוט מניסיון אישי אמא שלי ילדה בגיל 42 ת.ד והיה מאד מאד קשה הידיעה

 

גם יש גישה שאומרת שעדיף לא לחפש את הבעיות כל אחד יעשה כדעת רבותיו

שיהיה בהצלחה

כמה פעמים מאבחנים משהו ולאחר זמן הוא מתגלה כלא נכון? כמה שאלות קראתי פה וחששות והיסטריה בעקבות אולי של בדיקות שממילא לא יתנו הרבה?
העובר נסתר ויש הרבה שיטות שעדיף להשאיר את הברכה הזאת מעט סמויה מן העין.
אז לא אומרת, העולם התקדם וחשוב להשתמש בטכנולוגיה שה' נתן, לעשות לפחות מינימום בשביל להערך בהתאם, אם יש משו שהוא בר שינוי אז בטח חשוב!
אבל הרבה מאיתנו לא רצות לעשות כל בדיקה מוצעת וזה הכי הגיוני בעולם! במיוחד אם הפלה, כמו שנאמר. היא לא פונקציה.

ו @אמא זו מהות בשעה טובה ובידייםם מלאות! מצדיעה לך!!

ללדת ולצפות לתינוק בריא ואז באים לבשר לך, כשאת כולך הורמונלית אחרי לידה, שיש משהו לא תקין אצל התינוק החדש, זה ממש לא נעים וזה הלם ממש. בהחלט עדיף לדעת מראש ולהתכונן נפשית.

ואז נשים בחרדה כל ההריון לחינם

דיקור מי שפיר למשל זה מדוייק.

שכדאי להיערך אליהם.
מה"קלות" כמו קשיים בהנקה בגלל מנח הלשון
ועד בעיות לב שמצריכות טיפול בהקדם

אז בהחלט משנה לבדוק גם אם לא מתכננים לעשות הפלה

אני אחות לתסמונת דאון

שגם לדברים הקטנים כדאי להיערך

גם אם לא עושים הפלה, להתכונן למצב מורכב זה חשוב ממש.

ולא יהיה.. אבל יש לא מעט פוסקים שבמקרים מסוימים כן פוסקים להפלה.. חשוב לדעת מה שאפשר לבדוק ולהבין את התמונה המלאה... ועל סמך זה להתייעץ..

אמא שלי ילדה אותי בגיל 44..
ברוך ה אני בריאה ושלמה (אין לי מושג איזה בדיקות עשתה)

בן /בת זקונים זאת מתנה...

 

ממליצה להתייעץ עם מכון פוע"ה כדי לשמוע על הבדיקות. אפשר לבקש לדבר עם הרב דב פופר שעובד גם כיועץ גנטי. אבל נראה לי שגם שאר הרבנים שם מבינים בנושא.

אמא שלי ילדה אחד בגיל 42, אחד בגיל 46, שניהם ב"ה בריאים לחלוטין.

לא עשתה את הבדיקות המוצעות, האמינה בבורא עולם ולא בסטטיסטיקות.

יכולה לומר שאחותי בגיל 24 ילדה בייבי בובה עם תסמונת דאון, אז מה זה אומר? זה לא הגיל, זה השליחות, ואם ה' רוצה לשלוח לנו ילד בריא הוא פשוט יבוא, ואם ה' שולח מתנה מיוחדת - לא משנה מה נעשה גם היא פשוט תגיע

ולמען האמת אין סיבה להפוך את זה לשרשור תסמונות והפלות, אין בזה שום תועלת וזה בכלל לא המקרה בעז"ה

תוכלו לשאול את הרב שלכם אם לגשת לבדיקות, השיגרתיות אגב, של סקירת מערכות, חלבון עוברי או מי שפיר. אין כמו דעת תורה.

הריון קל ובריא!

אבל את לא יכולה לומר שזה שאחותך ילדה ת.ד בגיל צעיר , ואמא שלך לא.
אומר שזה מה׳ . ברור שהכל מה׳ אבל ה׳ גם עשה את זה שסטטיסטית יש יותר סיכויי בגיל מבוגר ללדת תסמונות דאון.
ולדעתי כן יש מה לעשות . אם זה מעל הכוחות שלה אני חושבת שיש שיתירו הפלה .
אבל מסכימה איתך שזה לא המקרה ודווקא כן צריך לספר כאן את הסיפורים הטובים. פשוט זה היה נקודה שהציקה לי קצת..

בשורה טובה ומשמחת!
ממליצה לעשות את כל הבדיקות הלא פולשניות.
שקיפות, סקירות, חלבון עוברי.
ובמידת הצורך לשקול אחת מבדיקות הדם שמחליפות את מי השפיר.
לקבל ברכה של רב ולהיות באמונה שלימה שהקב"ה בחר בי להורדת הנשמה הזו.
עם זאת לדעתי לעשות את הבדיקות הנל זה חלק בהשתדלות ומוכנות נפשית. בעז"ה שלא נזדקק. בכל גיל!
יש לי חברה צעירה שנולד לה ילד פגוע והיא אמרה שהיא מאד מצטערת שלא חוותה את המוכנות הנפשית בזמן ההריון כדי לקבל אותו מוכנה יותר ובשלה יותר. זה נוגע לכולנו ובלי קשר לגיל. ובעז"ה שתזכי לחבוק ילד בריא ושלם באושר גדול!!!

גם שלי וגם חמותי ילדו בגיל הזה ילדים בריאים ומקסימים!!

אימא שלי לא עשתבהבדיקות זה היה לפני די הרבה שנים.

חמותי עשתה מלא בדיקות וחשבו שלילד אין כליות.

גם היה כבר לפני לא מעט שנים והבדיקות לא היו כאלו מדוייקות

בקיצור התכוננו להשתלה עוד ממש מיד אחרי הלידה אבל ב"ה לא היה כלום בסוף.

אז באמת לא לדאוג גם אם ח"ו יש בדיקות לא תקינות.

אמא שלי הייתה בת 40 כשאני נלדתי. יכולה לומר לך שיש לי קשר מדהים איתה ואני הבת שהכי מצליחה לעזור לה ומחוברת אליה מאוד.

היא עדיין באה איתי ב"ה לכל הלידות. היא בת 74 ומרגישה בת 50  כי ככה זה אם הבן שלך בן 27...

הילדה הכי מוצלחת שיצאה לה
וזו לא אני
אז תדמייני לעצמך 😅

הריון קל ומשעמם, ובריאות לך ולעובר!

ילדה בריאה מתוקה וחכמה

שימשיכו הניסים!
ומהממת שאת מעריכה את זה 🧡

כמה טוב השם- פשוט להתפלל מהלב ולהאמין.
הוא תמיד נמצא ומושיע.

שמחה בשבילך 💗

תודה על השיתוף
שרק ימשיך כך ותראו את חסדי ה' כל הזמן!

הרבה פעמים זה בגלל שיש היפרדות ביטנית (שהשרירים בטן טיפה מרחבים) ואז יש תרגילי בטן מיוחדים לעשות.

כשיש היפרדות ביטנית תרגילי בטן רגילים יכולים להחמיר את המצב ולכן חייבים לעשות משהו שמתאים לזה.

 

אני חיפשתי תרגילים ביוטיוב, כתבתי תרגילים להורד בטן אחרי לידה\ תרגילי בטן אחרי היפרדות בטנית וכו

זה ככ מציק , לא אוהבת שנראית בהריון כל הזמן. גם אצל עוד נשים אני רואה שיש בטן של אחרי לידה, למה זה?

היא תמדוד כמה אצבעות של היפרדות בטנית יש.
ממש בימים האחרונים מיכל כהן העלתה תרגילים בדיוק לזה בעמוד הפייסבוק שלה שווה לעקוב, גילוי נאות אני עושה אצלה קורס והיא תותחית והתירגול ממש טוב ויעיל

אבל אני עשיתי בדיקה עצמאית, פחות אמינה אבל כן יכולה לתת לך אינדיקציה, תחפשי בגוגל איך אפשר לבדוק.

 

את צודקת שלא בטוח שזה היפרדות - יכול להיות שזה באמת שומן ביטני שהצטבר, וגם לזה כדאי לעשות תרגילים.

כך או כך מומלץ שהתרגילים יהיו מותאמים נשים אחרי לידה, כי השרירים באמת יותר רפויים אחרי לידה - גם אם אין היפרדות.

לעשות נשימות ואיסוף של שרירי הבטן כלפי מעלה ולהחזיק כמה שניות
ככל שמתרגלים סמוך ללידה זה יותר אפקטיבי אבל אף פעם זה לא מאוחר
זה תירגול אינטנסיבי

אבל מנחמת אותל שנכנסתי למקווה לטבילה אחרי לידה. המנקה אומרת איזה יופי יש לנו פה טבילת סגולה..

אמרתי לה אני את הסגולה שלי כבר עברתי..

חחח

השלמתי עם זה שרזה אני לא יהיה. וזה מה יש.
מעולם לא הייתי רזה.
ולעולם לא יהיה.

עושה יויו על ה15 קילו יותר או פחות. וזהו.

אין קצורי דרך. לא אצלי לפחות..

א. אם הוא היה רעב הוא היה בוכה ומסרב להצעת המוצץ.
המציצה זה איזשהו רפלקס מולד אצל תינוקות
והפעולה הזו מרגיעה אותם.

המדד לראות אם הוא אוכל ומקבל נוזלים מספיק זה
טיטולים רטובים + החלפות "רציניות" יותר של טיטול "מכובד" ,
אני לא יודעת כמה צריך מכל סוג זה בטח יענו לך כבר פה.

ב. אם את מניקה תפחיתי אצלך מוצרי חלב ותשתי תה שומר או תאכלי ככה.
החומר הפעיל שבו , עובר בהנקה ומרגיע גזים.
הבנתי שגם חילבה טוב לזה.

חלבי לא אוכלת כבר שבועיים זה לא נראה שמשתפר..

אבל קקי פעם ביום או כלום .אני ממש עוקבת ונראה שהיא מנסה לעשות ויש לה כמו עצירות כזה ...בכל אופן אקח לרופא להתייעצות ..מישהי פה יודעת כמה יציאות צריך שיהיה ? היא בת 3 שבועות. מודאגת האמת ..מה זה יכול להעיד ?

בתינוקות יונקים אמורים להיות 3-4 יציאות ביום. לא יודעת לגבי לא יונקים. מגיל חודש התדירות יורדת. הבת שלי עושה יציאות כל היום- כל טיטול יש וזכור לי שהיה ככה גם עם היונק הקודם.

מה זה יכול להעיד? חשבתי פיפי זה המדד הכי קריטי .

אם אין 3 יציאות ביממה בודקים את המשקל. אם המשקל תקין כנראה שהכל בסדר

היה עליה טובה.נראה מחר איך המשיך ..

כשיש פטריה התינוק יכול להיות לא רגוע בהנקה ? זה כואב להם?

יכול גם לא

לתינוקות יונקים יכול להיות יציאה פעם בשבוע ואפילו שבועיים וזה תקין כל עוד עולים במשקל. לפעמים ההנקה התינוק 'מנצל' את כל החלב ולא נשאר לו מה להוציא...
עם מטרנה יש יותר יציאות

עד גיל חודש בערך כן מצפים ליציאות, אם אין, מבררים.

וב'ה התינוקות שמנמנים ובריאים

חוזרת שוב - אם אין יציאות, בודקים משקל. אם המשקל תקין כנראה הכל בסדר.

וזה תקין

זה לא מגיל אפס. לא זןכרת מאיזה גיל זה תקין.

אם מעל 3 קילו סביר שתדעי כשהוא רעב😅 גם אם ייקח מוצץ יזרוק אותו אחרי כמה דקות/שניות.
אם פחות מ3 קילו חשוב לשים לב שלא נרדם / לא קם לאכול. במשקל הזה הם לפעמים חלשים וישנים במקום לאכול.

שימי לב גם לשעון, תנסי ללמוד את הלו''ז שלו וככה לקבל אינדיקציה.
זה לא מחייב, גם אם בד''כ אוכל כל 3 שעות יכול להיות שיהיה רעב אחרי 4 או 2. אבל זה נותן מסגרת. לפעמים אחרי שפותחים רווח מצמצמים בארוחה הבאה ככה שמתאזן בטווח של כמה שעות.


לגבי הגזים אולי אגיב מאוחר יותר כי אין לי פנאי לזה עכשיו. בהצלחה! קשה לראות אותם סובלים.

שוקל טוב ברוך ה'. אזור ה5.. הרגיע אותי תודה!

כן בהחלט. מוצץ ממש מושך זמן ויכול להיות שהוא רעב וזה מושך אותו קצת. בסוף יאכל ובוודאי תדעי מזה

בלי טיטול
גב שלו לבטן שלך
את זקופה
להצמיד את הרגליים בעדינות אבל קצת חזק לבטן שלו

שיטת יוקטנה @יוקטנה קראו לזה פה פעם.. @יוקטנה איפה את? את חסרה ממש!!

זה טיפ שלה וקראתי אותו כשהבכורה שלי נולדה לפני 4 שנים.. לא תמיד עוזר אבל לפעמים כן..

גזים זה עניין צריך לנסות כל טיפ אפשרי ולפעמים זה מקל, לפעמים לא.. בהצלחה ממש❤❤❤

עובד נהדר!
ההגיון מאחורי השיטה זה שהם רגילים לעשות בבטן כשהם חשופים.

לכן הרבה פעמים כשמורידים טיטול הם עושים ישר.
רצוי לעשות את זה כמה דקות אחרי הארוחה, וגם כשהם קמים משינה

עבד לי מעולה!
לכתוב את מה שאת מחפשת+ ערוץ 7

זה יכול להשמע הגזמה, ויכול להיות שזה נצרך. אנחנו לא רופאות.
אבל אם אני הייתי בסיטואציה הייתי או הולכת לפי מה שהיא אומרת או אם נשמע לי הגזמה ללכת לעוד חוות דעת.

אבל איך בדיוק עושים את זה
סתם לקבוע תור לרופא נשים אחר?

אולי בהגדרה הרפואית כן אבל בפועל המון רופאים מתייחסים גם לערך חריג אחד כמו סכרת, ואם העובר גדול אז בכלל..

הפחד בסכרת זה העובר הגדול, אני אישית כן הייתי מתייחסת לזה כסכרת לכל דבר.

יכולה להגיד לך שרופא שעברתי אליו
רגוע פי מיליון מרופאה אחרת היסטרית.
זה עניין של מקצועי וכו
איזה קופה ואיפה את גרה?
אפשר גם בפרטי

קשות בהרבה מאשר עובר גדול.

והיא הצודקת

אבל אני טיפוס חרדתי

לרגע והייתי עובדת לפי מה שהיא אומרת.

אתן, בעלי ואחיות שלי שיכנעתם אותי
למרות כל הטירחה ללכת איתה ...

כבר קבעתי תור לדיאטנית 👏

בעז"ה שיהיה בבריאות

לגבי מוניטור הייתי שואלת
אותה שוב כמה זה באמת הכרחי כל שבוע
לי היתה סכרת הריון אמיתית מאד ולא היתה לי כזו המחיה והייתי מטופלת אצל רופא מומחה לסכרת והריון בסיכון.
אז מצד אחד זה טוב שהיא דואגת לך מצד שני חשוב שתהיה מקצועית ותדאג לך במה שצריך ולא תזרוק עליך כל בדיקה אפשרית בשביל שקט נפשי שלה.
אם היא לא מומחית להריון בסיכון הייתי עוברת רופאה
כי מה ההגיון? אם את לא בסיכון את לא צריכה את כל העסק
אם את כן בסיכון את צריכה מעקב אתל מי שמבין בסיכון
מבינה? זאת
דעתי בכל אופן

שנגיד על המוניטור- היא אמרה לי עוד לפני שעשיתי העמסת סוכר
בפעם הראשונה שבאתי אליה באמצע ההריון, היא כבר אמרה לי שבגלל שהעובר גדול היא תשלח אותי משבוע 33 כל שבוע למוניטור.
אני באמת מרגישה שהיא קצת לחוצה יותר מידי.

והיא שלחה לי הפניה למרפאת הריון בסיכון ואמרה שאם לא פונים אליי אדבר איתה, ובאמת לא פנו והיום כשדיברתי איתה שאלתי אותה מה עם זה אז היא אמרה את לא ממש בסיכון לא יקבלו איתך...

כאילו, מההתחלה לא באמת היה סכרת
גם בהעמסה לש מאה כל הץוצאות היו תקינות! בטווח שמותר ורק אחת, יצא קצת גבוה אבל עדיין בטווח. וכל העקומות כל פעם היא אמרה שהיא מתלבטת וזה גבולי...

אז אם אין אז אין למה בכוח? חחחח

לדעתי זה שווה לך כי זה לא נשמע הנחיות נורמליות
וכל שבוע מוניטור זה שיגעון ממש

ממליצה להתייעץ עם ד"ר פלוטקין. אני יודעת שבכללית רמת אשכול הוא מקבל רק נשים עם סכרת הריון, והוא מאוד מקצועי.
אני פעם התייעצתי איתו דרך שר"פ (בשערי צדק), עלה כ-600 ש"ח. לא זול, אבל לדעתי שווה.

יש לו התמחות בסכרת היריון

יפה מאוד שהיא ממליצה להמשיך בעקומות סוכר - הם המדד הכי אמין להמצאות סוכרת וטיפול יעיל בה.

שנית, את ממש לא צריכה ללכת אליה פיזית - את יכולה לשלוח לה במייל דרך המזכירות בקופה תצלום של הדף (תסרקי בפלאפון ותשלחי. קלי קלות).

זה שכל העוברים שלך גדולים לא הופך את הבעיה לפשוטה יותר אלא מורכבת וקשה פי כמה להחלטה.
יש לך מספר גורמי סיכון לסכרת הריונית, פלוס בדיקה עם ממצא מעט גבוה, פלוס עקומות סוכר מעט גבוהות. (גם אם יצא לך בתוך הטווח זה לא תמיד מספק)
כל שבוע מוניטור נשמע לי קצת מוגזם אבל אני לא מכירה את הפרוטוקול טיפול בסכרת הריונית גבולית.

דיאטנית זה רעיון טוב בכל מקרה.
כך שאין פה משהו יותר מידי חריג.

אישית לא הייתי ממליצה לשחק עם זה.
בע"ה הכל יהיה בסדר והריון יסתיים בבריאות לך ולתינוק. אבל עלינו מוטלת חוברת ההשתדלות, החובה הזאת מתחילה עוד בהריון.

הריון ראשון ושני עובר גדול ללא סכר
הריון שלישי ערך אחד גבולי במקום 145 יצא 150.
הגדירו אותי כסכרת מעקב כל שבוע מוניטור והעובר יצא קטן יחסית לאחים שלו