פורום הריון ולידה (עמוד 1754)

אחרי חוויה לא נעימה עם הרופאת נשים בביקור הראשון אני לא רוצה לחזור אליה. מצד שני אני משוייכת אליה לפחות בינתיים, ואין לי כ"כ כוח להתחיל לבקש לעבור לרופא אחר (וגם לא יודעת אם בכלל לבקש את זה במוקד של הקופה או במרפאה שהייתי אצלה)
זה לא הריון ראשון אז אני יודעת כבר איזה בדיקות אני צריכה לעשות, ומתכוונת לנסות לבקש אותן מרופא משפחה
ובשביל הלידה אני גם ככה מתכוונת לקחת רופא פרטי, אז את כל הבדיקות שלפני ואחרי הוא יוכל לעשות
אז אולי באמת אני יכולה להסתדר בלי רופא נשים רגיל? אם ההריון לא יהפוך פתאום חלילה להריון בסיכון כמובן..

טוב אז עד שיפתחו את פורום הריון ולידה- המשך,
אשמח להתייעץ כאן עם מי שנמצאת בשלב הזה של העשור השני/שלישי בחיים הבוגרים.
ההורים שלי מתחילים להתבגר (גם ההורים של בעלי אבל זה כבר נושא לשרשור נפרד)
אני ובעלי דיברנו והגענו למסקנה שהגיע הזמן להתחיל להפוך את הקערה ולהזמין אותם אלינו במקום לנסוע אליהם..
הבעיה היא שהכל מורכב ומסובך.
בתחילת הנישואין זה לא בא בחשבון בתדירות גבוהה (גג פעם בשנתיים ואפילו פחות מזה) בעיקר בגלל הפער העדתי והמנטלי בין בעלי וההורים שלי. כשהתארחנו אצלם אז ברור שאנחנו האורחים והכל מנהל לפי המנטליות שלהם.
אבל אצלנו בעלי לא היה מסוגל לקבל את זה (בית שלו בכל זאת) נגיד היו קטעים של התנגחויות מטומטמות כמו אם לעמוד בקידוש או לא שהובילו להטחת הערות פוגעניות.. והיו בעיות יותר "רציניות" כמו שבעלי רגיל להתפלל ותיקין (אבא שלי דווקא זורם ולא אכפת לו לקום מוקדם בשביל זה) אבל אז הקידוש הוא קליל/ חלבי ואח"כ יש ארוחת צהריים מלאה ואמא שלי לא מסוגלת לסדר היום הזה.
מצד בעלי לא היה מוכן שנשנה את הכל בגללם...
וגם היו הבעיות הטכניות שלא היו איפה לשים אותם לישון ונתנו להם את החדר שינה שלנו ובעלי דווקא היה בסדר עם זה.
בנוסף היו כל מיני אמירות ועקיצות בין בעלי לבינהם. מנסה לא לתפוס צד אבל אני גדלתי על קודם כל כבוד למבוגר ועוד כשזה הורים אז בכלל לסתום את הפה, בעלי ממש לא מסכים עם זה. לכן כשאמא שלי העירה לו שהוא מטפטף מים על הרצפה הוא התעצבן ועשה את זה עוד יותר מודגש בכוונה. כאילו זה הבית שלו, הוא אחראי על השטיפה לפני ואחרי ממילא. אז אמא שלי אמרה לו "טוב בבית שלך תעשה מה שאתה רוצה" שזה משפט שהיא תמיד אומרת כשמתווכחים איתה בבית שלה על עניינים פעוטים כאלה (נגיד נר שמן או נר שעווה, היא לא באמת יכולה לעקוב אחרי השגעונות של כל החתנים שלה)
הקטע שזה נפלט לה אצלנו בבית ומאז ועד היום בעלי עושה מזה מטעמים שחבל"ז.
עכשיו הבעיה שאני לא מסוגלת להכיל את כל הבעיות האלו. לא מסוגלת להכיל שבעלי לא מכבד אותם. לא מסוגלת להכיל שאמא שלי עושה בעיות עם הארוחות או כל דבר אחר כשהיא מתארחת.
כאילו הם גורמים לי להיקרע נפשית לרסיסים בין הרצון להגן על הזכויות של בעלי כמארח לבין הרצון שלי להגן על ההורים שלי כאורחים.

עד כאן פריקה של מה שהיה.
אוסיף ואומר שאחים שלי הגדולים מארחים אותם לשבתות לעיתים קרובות כבר כמה שנים טובות רק שהם כנראה יותר בשלים לזה ממני וגם אין להם פער עדתי וסגנון..

עכשיו המצב של ההורים שלי קצת מורכב.. קשה להם מאוד מנטלית לעשות שבתות לבד בלי אף ילד ולארח גם קשה..

עד עכשיו היה לי נורא נוח להתעלם מהבעיה. לעיתים רחוקות היינו נוסעים לשבת, הייתי מביאה אוכל, עוזרת לשטוף את הבית אחרי.. כאילו מנסה להקל כמה שאפשר שלא יהיה להם קשה לארח אותנו במובן הפיזי. נגיד בחגים התארחנו בסוכות שגם ככה אוכלים בחוץ, בעלי והילד ישנו בסוכה אז היה יותר מקום בחדר לי ולקטנים וכד'.

לפני שבוע אבא שלי מתקשר להזמין את עצמם אלינו (כנראה לא הסתדר עם אחים שלי הגדולים אותה שבת)
בטלפון אמרתי כמובן בטח תבואו.. כי לא היה לי מושג איך להגיב. ואיך שניתקתי את השיחה הרגשתי שעולמי חרב עלי (אולי יש להסביר שהשיחה הגיעה אחרי שבועיים שלמים ללא שינה מה שצבע הכל שחור משחור)
אמנם ידעתי שבמצבי הפיזי אין שום היתכנות שאני מארחת. הייתי זקוקה לשבת שבעלי יעזור קצת עם התינוק שאוכל לעצום עיניים שעתיים בשבוע, למחרת התקשרתי להודיע שבעצם לשבת פחות מתאים ושיבואו לאמצ"ש. הם לא רצו.
הדגישו שרצו להתארח דווקא לשבת. ודווקא לשבת הזאת.
אציין שהקושי מבחינתי היה בעיקר קושי נפשי להכיל את הכל.
בנוסף לתינוק שהיה עלי 24/7 הייתה תקופת הסתגלות למסגרות שלא תלויה בגיל, 3 ילדים מחורפנים ואמא עייפה שבועיים זה לא מתכון לנחת.
אז הכל היה כזה- לנשום לנשום לשרוד לנשום.

עכשיו ב"ה ב"ה הקטן ממש השתפר. ירד לו החום, הוא מסוגל להעסיק את עצמו כמה דקות על הרצפה, ישן בלילות (קם להנקה 2-3 פעמים אבל לפחות ישן בין לבין)
ועלתה בי המחשבה שאצטרך להזמין אותם לשבת בקרוב כי הם נפגעו מהביטול.

עכשיו כשאני קוראת את מיואשת, דבורית, בת 30 ועוד,
אני מבינה שלכל אחת יש את שני התיקים הכבדים האלו מצד אחד המחוייבות למשפחה הפרטית (בעל, ילדים, תינוקות, עבודה) ומצד שני את התיק של ההורים שהרבה יותר נתמכים ממה שהם היו כשהיינו צעירים ויפים. ואין מה לעשות טבע העולם שגם בהם צריך לטפל ואי אפשר להתעלם מהמצוקה שלהם.

אז איך עושים את זה? מה קודם למה? איך מאזנים נכון על מנת שלא לקרוס? האם תינוק שער לילות ברציפות זאת עילה לעשות פוס מעזרה להורים?
ומה קודם למה- בעל להורים או הורים (במצבם) לבעל (הצעיר יותר) ואיפה הילדים הצעירים על הסקאלה?
מתי להבליג על הצרכים שלי ומתי אסור להתעלם מהם?

אשמח שתעזרו לי לעשות סדר במחשבות 🙏

מתייגת
@בת 30
@מיואשת******
@דבורית

וכל מי שהסיטואציה מוכרת לה בהיבט כזה או אחר..
אפשר כמובן גם אחרי שבת..

תודה רבה!