עוד מישהי מרגישה ככה כשהמחזור מגיע? יש מה לעשות עם זה חוץ מלנשום עמוק ולחכות שיעברו כמה ימים מגעילים?
ה' תעזור לי!מחי
עוד מישהי מרגישה ככה כשהמחזור מגיע? יש מה לעשות עם זה חוץ מלנשום עמוק ולחכות שיעברו כמה ימים מגעילים?
לרגע חשבתי שאת מדברת על הריון🙈 ...בתי 123
אי אפשר להתחרות בהורמונים רק לעבור את זה וזהו
חח לא יודעת מה יותר גרוע
מחי
^^ גם אני🙈מק"ר
ו @מחי קבלי כיף הזדהות ממני
כנראה אקום מחר למכשפה, ואני כולי פקעת של לא יודעת מה!
(חוץ מזה שקיוותי בסתר ליבי שנקלט החודש...)
חיבוק!!מחי
טוב לראות גם אותךמחי

ועכשיו הבנתי למה קוראים לה מכשפה. כי הוא הופכת אותנו למכשפות
בדיוק😅😅מק"ר
אניהמקורית
תעשי קצת פעילות גופנית אם מתאפשר לך זה עוזר לי קצת
מוזיקה טובה ושוקולד בכלל..
ולזכור שזו לא את, את מושפעת מכח עליון
אולי יציאה איתם קצת למטה לעייף אותם יותר
לשחרר הכל בימים האלה אם קשה לך חוץ מה הכרחי באמת. מבחינתי הכרחי = שקט=ילדים ישנים וזמן לעצמי
והכי חשוב - זה זמני וזה עובר,
עד לפעם הבאה

זה רעיוןמחי
לרבוץ בפלאפון ולתת לילדים לכסח אחד את השני זה נקרא לשחרר? 🙈
בארור! 😆המקורית



😂😂😂מחי
פעם רופאה רוסיה אמרה לי שזה גורמונים...גלויה
כי לרוסים יש בעיה להגיד ה״א.
אבל תכל׳ס הם באמת גורמים לנו להרבה דברים ומנהלים את החיים...
מקווה שלפחות העליתי חיוך קטן.
חמודה שאתמחי

את עם מניעה? או שזה טבעי?מיואשת******
מחזור טבעימחי
עצבים על טהרת הטבע 😆
מצויןמיואשת******
אבל אחרי שהצלחתי להתאזן זה היה נפלא. ממליצה פשוט להירגע, להזכיר לעצמך על כלל בימים שלפני המחזור שזה עכשיו הורמונים, זה מחזור, את לא אשמה, זה יעבור, כשאת יודעת שאת הולכת להיות עצבנית בגלל ההורמונים ומזכירה לעצמך את זה כל הזמן זה כבר עוזר מאד
ופשוט בהתחלה זה אקסטרים כזה כי כל כך התרגלנו היום שהכל לא טבעי ונשלט על ידי הכדורים או ההריון, שכבר שכחנו מה זה לחיות עם עליה וירידה טבעית של הורמונים בגוף. תקבלי את זה באהבה, בסבלנות, ותראי שזה יתאזן
אני ככה מתמידחדקרןאחרונה
ולא הצלחתי עדיין להתאזן 🙈
אני יודעת שזה פשוט הימים שלפני, וגם בעלי החמוד יודע כבר - כשאני מתחילה לאבד את זה, הוא שואל אותי- התחלנו?

כן, הקבלה מורידה את רגשות האשם, אבל לא מרגישה שזה עוזר לי לאיזונים כלשהם.. הלוואי
אני לפעמים מרגישה ככה בלי קשר להורמונים...בת 30
יש לך ילדים גדולים?מחי
כןבת 30
אמאלההה בדיוק רציתי לפתוח על זה שרשור!!חדקרן
שבוע לפני המחזור אני ככה!
רגישה, מתוחה, בוכה, עצבנית, עצובה, כאובה, ובכללי מטורללת.
בשבת אמרתי בסעודה שמתחשק לי חומוס, אחותי אמרה - אה יש במקרר, אני אוציא, אמרתי לה - לאלא צריך, זה בסדר, אבל היא בכל זאת הלכה להביא... התוצאה - בכי היסטרי שלקח לי כמה דקות טובות להתאושש ממנו 🤦♀️
ואני פשוט חסרת מנוח... משתגעת מעצמי.
מזדהה איתך כלכךךךך!!
"הלידה לקחת × שעות" - ממתי?את פניך אבקש
איך זה?
אני אף פעם לא יודעת
אישית אני מחשבת מהשעה שניכנסתי לחדר לידהכמהה ליותר
אני מחשבת מהרגע שהגעתי לבית החולים.מתואמת
ומבחינתי התחושה של להיות יולדת זה מהרגע שהגעתי לבית החולים ואני "בידיים של" הצוות הרפואי...
מבחינתי מתחילת הצירים😅כי כל פה
מהרגע שהבנתיאפונה
בשתי הלידות הראשונות שלי זה היה קל - ירידת מים.
באחרונה התחלתי עם צירים ולקח לי זמן להבין שהם צירי לידה. אז מהרגע שהבנתי

רק שתדעי שגם ירידת מים זה לא תמיד כזה ברור...
מתואמת
אצלי אני מחשבת מרגע הזירוז ועד הלידה.סמיילי12
😂😂😂המקורית
אני מחשבת מהרגע שהגעתי לבית חולים😅השקט הזה
מהרגע שאני קולטת שזה צירים רציניים..וזה קורה די מהררקראתיך
מרגישה רק כשהם כבר תכופים,כואבים וסדירים.
לכן הלידות שלי לידות בזק ב"ה!!
מהרגע שמתחילים צירים סדירים,חדשה ישנה
מהרגע שנכנסתי לחדר לידה מבחינתיהמקורית
גם אצליכן אני
באחרונה- מאז שהגעתי לבית חולים.
בלידות הקודמות לא הגעתי לבית חולים בלידה פעילה.
תלויחגהבגהאחרונה
או ירידת מין
יש השפעה של ההנקה על איכות ביוץ?חצי שני
מבחינת כניסה להריון
רופא אמר ךי שכןמסע הריון
שרב הנשים שמניקות מלא
גם אם מקבלות מחזור
לא נכנסות להריון שנה
כי הביוץ 'חלש'
לא ניסיתי.. הנקה מנעה לי שנה וחודשיים קצת לצערי כי נוראאא רציתי הריון (ב"ה עכשיו הגיע!)
וואי שנה וחודשיים?והרי החדשה
אני ממש מתלבטת מה לעשות
מבחינתי אינמצב להפסיק להניק
ומצד שני המחזור לא מגיע
ואני רוצה עוד...
באסה
כולל הנקות כל הזמןמסע הריון
לכן הפסקתי עם ההנקה...
וואי איזה מבאסוהרי החדשהאחרונה
אני גם חושבת שיכול להיות, ומבחינה אישיתמצפה88
תודה לכן. אם יש עוד בנות שיודעות אשמחחצי שני
כן ככה שמעתימחי
2. יכול להיות מחזור עם ביוץ חלש
אצלי לא העידפלא הבריאה
מניחה שזה משתנה מאישה לאישה. וכמובן גם יכול להשתנות מהריון להריון...
איך אתן מחזקות את הגוף לקראת החורף?מחכה_ומצפה
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני אחרי לידה, אבל כל מה שהגדולה (שנתיים וחצי) מביאה מהגן אני חוטפת ממש חזק וזה פשוט משבית אותי. ויחד עם הילדה החולה וגם תינוקת חולה (כי כולנו נדבקים) - ממש ממש קשה...
קפיץ קפוץמחכה_ומצפה
ויטמין די, ויטמין סי, פרופוליסחגהבגה
ראיתי שיש כמוסות של סופר הרב ניראלי, משולב ויטמין די וויטמין סי
פרספוליס זו תמצית חורף, יש של אלטמן
לוקחים כל יום למניעה
ואם מתחילים להרגיש רע מגבירים כמות.
יש גם כמוסות הומיאופטיות שלוקחים כש מרגישים שמתחיל ווירוס, כל פעם 3 מנות ואן רוצים למניעה אחת לשבוע, זה ממש עוזר...
העניין הוא שזה מה שמחזק את הגוף שלך, עוברים גלהשלך על ה' יהבך
משתדלת לא ככ לקחת כדורים אם מתקררת אלא לתת לגוף להתגבר ולהיטיב מזה לעצמו,זיכרון חיסוני זה נקרא נראלי..
בכל אופן תזונה תזונה תזונה, אכילה בריאה מעודדת החלמה מהירה ומחזקת את הגוף
ותנוחי מלא כשזה קורה!! מותר לנוח ואף רצוי ❤️❤️השלך על ה' יהבך
הבעיה היא שיש הרבה וירוסים שוניםמחכה_ומצפה
אז הייתי חולה לפני 3 שבועות ואז שוב בשבוע שעבר. בשני המקרים זה משהו שהגדולה הביאה מהגן וכולנו נדבקנו.
מפחדת לחשוב מה מחכה לנו בהמשך החורף, כי זה תכלס חורף ראשון של הגדולה בגן (חורף שעבר הייתה עדיין בבית).
אצלי זה ממש לא עובדאנונימית בהו"ל
מקווה לרשום בהמשך🙂אם_שמחה_הללויה
עונהאם_שמחה_הללויהאחרונה
חליטות ג'ינג'ר דבש לימון ונענע
שמנים אתריים (תפוז, הדס, אקליפטוס(רק למבוגרים, לילדים חזק מדי טעדיף רבנסה) לערבב עם שמן נשא (זית או שקדים) ולמרוח על בית חזה מקדימה ומאחורה.
אותם שמנים מטפטפת במבער/ מכשיר אדים קר.
גם שמן שומשום מאוד מחמם את הגוף.
ויטמנים מתעצלת לקנות
שמעתי שויטמין סי ואבץ מחזקים (אבל חושבת בדברים האלה חייב להתייעץ עם רופא על מינונים)
במשך היום שותה מים חמימים ולא קרים
לשמור על חום גוף מבפנים ומבחוץ
זהו בגדול
לקטנטונת שלי נהיה היום שטף דם בעיןהשקט הזה
להלחץ? לתת לזה לעבור לבד?
צריך רופא?
ואם כן, ללכת איתה לרופא ילדים או לרופא עיניים?
בת כמה?ציפיפיצי
בדר"כ לתינוקות שרק נולדו זה עובר לבד.
אבל תמיד כדאי להתיעץ עם רופא
חודשיים וחצי..השקט הזה
כדאי שרופא יבדוקציפיפיצי
ילדים או עיניים?השקט הזה
לגדול שלי היה את זה לפני שבועסמיילי12
היא מגרדת שם? את רואה משהו חריג מלבד הנקודה הזו?
לא רואה משהו נוסףהשקט הזה
בעיקרון אני לא הייתי נלחצתסמיילי12אחרונה
בעעעעע מרגישה אמא גרועהאנונימית בהו"ל
כןאב לי כל הגוף
ילד בן שנתיים עם עצירות
מסכן שלי כל בזמן בוכה
דוחפת לו פירות ומים ועדיין...
מחרחר ומשתעל
מקבל אנטיביוטיקה
תינוקת בת כמה ימים עם אדום בטוסיק
היינו פעמיים אצל הרופאה
החליפה משחות ולא עוזר
תכף בא החורף
ואיתו דיכאון חורף
אני שונאת חורף ברמות גבוהות...
אי אפשר לצאת
קר כל הזמן
חלונות סגורים
חרדות על הילדים שלא יתקררו
ההורים שלי בחו"ל
אבא
אוי יקרה, תחזיקי חזק!!חדקרן
חיבוק גדול גדול!
אני גם שונאת חורף!!!!!סמיילי12
נשמע קשוח
לגבי הגדול- תשקלי לתת נורמלקס כמובן בהתייעצות עם רופאה
לגבי הקטנה- אורה קרם! הכי טוב שהיה לנו. עזר לבן שלי במקרים חריפים. אני זוכרת שהוא דימם בקטנה משם אפילו. וזה עזר.
אני רק חיבוק, נשמע קשה ממשאמא_טריה_ל-2
בהצלחה רבה!! לגבי האדום בטוסיקאמא שלהם
הרבה כוחות, בריאות לכולם.
יאוו יקרה שולחת לך חיבוקעץ הלבבות
לגבי התינוקת- אם האודם במצב כזה שהמשחות הרגילות לא מספיקות ממליצה ממש על אינוטיול- תשימי פעם, פעייים ויעבור כלא היה בעז"ה. משחת חובה בבית...
תהני עכשיו מהימים החמימים שעוד יבואו, אמרו שבסוף שבוע הטמפרטורות יעלו. ותזכרי שיש ימים כאלה, עם תחושה מורידה אבל מחר יום חדש וטוב לפנייך יקרה
מתלבטת אם זו רק אני שלא מצליחה?????אנונימית בהו"ל
מתפוצץ לי הראש
כואב לי הגרון
והתפרים
ורע לי
לא מצליחה להשתלט עליהם
ה"גדול" עושה מה שבא לו
מפזר אוכל בכל הבית
הקטנה בוכה
אין לי אוויר 😵😵😵😵
את כמה ימים אחרי לידה! את אמורה לשכב במיטהקופצת רגע
העידוד שאני יכולה להציע לך הוא, שזה עם ישתפר בהמשך עם הזמן. כרגע הכי הגיוני שקשה לך. תפרגני לעצמך שילדת הרגע תינוקת מתוקה ושברור שכל דבר הכי קטן קשה לך.
יש מישהו שיכול לבוא לעזור? בעלך נמצא?
כמה ימים אחרי לידה זה הגיוני ממשאביול
זה הכי נורמלי במצבךזמני לשליש1
קודם כל תקבלי את המצב שלך. את נהדרת ואמא טובהמיקי מאוס
קחי כל עזרה שאת יכולה לקבל - בתשלום, בעלך, משפחה, חברים. זה לא חולשה זה צורך!
והאמהות האחרות ממש לא מסתדרות לבד אחרי לידה ומצליחות בהכל. אולי כמה מלאכיות בודדות.
תשחררי מה שאפשר בבית, גם עם הפעוט- הוא עובר טלטלה בדיוק כמוכם. אז א"א לוותר על לתת לו חום ואהבה אבל איפה שאפשר לשחרר תשחררי
המשימה הכי גדולה שלך עכשיו זה לנוח. עושים רק מה שחייבים.
מזל טוב!!
ממוששששש את ילדת הרגעעעעאורוש3אחרונה
מה שבוער עכשיו זה לקבל עזרה. נערה. שלמי כמה שתיקח. קריסה פיזית או נפשית תעלה יותר.
בעל שיחזור הכי מוקדם שאפשר. בית עליו. הגדול עליו. ועזרה עם הקטנה. את נחה ומניקה. אגב, הוא יכול לקחת שבוע חל''ד על חשבונך.
חיבוק. זו תקופה קשה בטירוף. ואת עוד עם שני קטנים!! קשוח ביותר. את בסדר. את נורמלית. את מהממת.
תעברי כל יום בנפרד. ובבקשה תשיגי עזרה. אפילו בת 11 יכולה לשחק איתו שעתיים עד שהבעל חוזר.
מישי ראתה סימילאק גולד במבצע?🙏אמא לאוצר❤
אוף, למה תמל זה כזה יקר??😔
חצי חינם. 3 ב165.המקורית
מוגבל ל6 יחידות
יו באמת זול!אמא לאוצר❤
בשמחה 😊המקוריתאחרונה
טוב אז קניתי כדורי חילבה.. לא האמנתי שהכמוסות ככה גדולותמותק 27
של איזו חברה קנית?anonimit48
הדסמותק 27
צריך באמת לקחת בתדירות כזו?מותק 27
כן. כדאי. אבל את יכולה גם 2 כדורים 3 פעמים ביןפanonimit48
אולי תנסי של חברה אחרת?פלא הבריאה
ורק שימי לב לשחק עם המינון באופן שמתאים לך שלא יווצר גודש. בהתחלה כדי לתת בוסט לחלב לוקחים 6 אחר כך אם את מרגישה שזה מתאזן את יכולה לנסות להוריד קצת. אני הגעתי למצב שהייתי מעל שנה ככה עם 2 כדורים ביום. וזה תחזק לי את החלב מעולה. ורק בימים שהרגשתי חולשה, או לא אכלתי ושתיתי טוב מאיזה שהיא סיבה והרגשתי מיעוט קיצוני לקחתי עוד 2
שילבת בנוסף גם תמל?מותק 27
גודש חא יהיה לך. בנוסף לחילבה את צריכה להגדיל דרישהanonimit48
לא. התינוקת סרבהפלא הבריאה
אצלי הנקה בלילה היא קריטית לתפוקת החלב. אם לא מניקה בלילה החלב ממש מתמעט.
אם את לא מרגישה שינוי תנסי לקחת במקביל גם מורינגה. 1-2 ביום.
הבנתיימותק 27אחרונה
כי בבוקר היא יונקת וממש ניכר שהיא שבעה לאיזה שעתיים וחצי בערך.. ואחכ כשצריכה להניק שוב, מרגישה שהיא לא שבעה מזה. ואז צריכה להוסיף לה בקבוק..
הוסםתי תמל שבוע שעבר כי לא עלתה במשקל. ברוך ה' היא עלתה במשקמותק 27
למשל היום, נתתי תוספת בבוקר 60 מל, צהריים 60 מל, ערב 60 מל ועכשיו שוב 60 מל..
אחרי הנקה כל זה
החלב יתגבר ככל שתניקי יותר או שתשאבי במקוםהמקורית
לקחת תוספים זה מעולה אבל צריך כאמור להגביר דרישה
נכון.תשאבי אחרי כל הנקה גם אם לא יוצא כלום בהתחלהמיקי מאוס
וגם לתת לה לינוק כמה שהיא רק מוכנה להישאר על השד.
ועוד דבר קריטי- האכלה צריכה להיות בצורה תומכת הנקה שזה אומר פטמה עם חור קטנטן, ולהאכיל בחצי ישיבה כשהבקבוק שוכב ככה שהפטמה לא מלאה עד הסוף אלא קצת מעל החור וצריך להתאמץ למצוץ ולא שהחלב נשפך לפה
בהצלחה!
תודהה🥰מותק 27אחרונה
מוקדש לכל אמא באשר היא
נגמרו לי השמות
היי יקרות ❤
איזה כיף לכתוב כאן שוב אחרי זמן רב שלא הצלחתי להגיע לכך...
התגעגעתי ממש!
רוצה לשתף אתכן שאתמול יצא לי לדבר עם חברה טובה על המקום הזה שלנו כאימהות, שלפעמים מרגיש מקום מאוד קטן, ואולי לא מספיק טוב...
ובהקשר הזה יצא לי לקרוא כמה דברים שכתבתי בעבר בנושא, ולהפנים שוב את הדברים, ולהתחזק בכך בעצמי עשה לי ממש טוב... (:
לכן הייתי שמחה לצרף גם כאן שוב את הדברים:
(כתבתי אותם בתגובה לאישה יקרה מכאן)
"אני כ"כ מבינה אותך ויכולה להזדהות איתך בכל מיני רגעים בחיים שלי,
ונראה לי כל מי שאמא גם...
החלום שלנו לפני שנהיינו לאימהות, להורים
הציפייה והאידיאל שבנינו לעצמנו כשהבטחנו ואמרנו ודמיינו לעצמנו "איזו אמא אהיה"
שונים כ"כ לפעמים מהמציאות, לפעמים אפילו הפוכים.
והפער הענק הזה פשוט כואב! וקשה! ומתסכל!
ו-אוף איתו כבר!!!
אני בטוחה שרצית להיות אמא רגועה, ואף פעם לא לחוצה
אולי גם בתור ילדה כאשר הרגשת לפעמים את אמא שלך לחוצה אמרת לעצמך בלב: "אני לילדים שלי לא אעשה כך!"
אני בטוחה שרצית להיות אמא שתמיד תמיד פנויה לילדים שלה
גם פיזית, גם רגשית
תמיד מכילה
תמיד שם בשבילם.
ואז באה המציאות וכאילו "טופחת" על פנייך.
איזה מכילה איזה?
איזה רגועה איזה?!
איזה פנויה איזה?!
פחח יותר לכיוון ה-סופר לחוצה-לא פנויה-עצבנית-צועקת-כעסנית (אומרת את הנ"ל על עצמי
)
ואי וזה קשוח.
חתיכת פער זה.
אז קודם כל צריך להבין את עצמנו.
שוב לשאול את עצמנו
איזו אמא רציתי להיות?
איזו אמא אני בפועל? (ו*לא* לשכוח גם את הדברים ה*טובים* שאנחנו כן עושות!!!)
ואיזו אמא אני שואפת להיות?
ואז בעצם לנסות להתאים קצת בין הציפייה למציאות -
להתאים את הציפיות.
לא להעלים אותן - אלא *להתאים* אותן למציאות.
להבין שכולנו בני אדם.
ומתוקף כך כולנו כאשר אנו רעבות/עייפות/לחוצות/חולות/דואגות/טרודות/אחר - לא הגרסא הכי משופרת של עצמנו,
אלא כן - עם פחות סבלנות, פחות הכלה.
ולזכור גם שאנחנו רק אחד.
לא 2 ולא אלף אלא רק אדם אחד.
אז אם אני מחליפה חיתול לקטן והגדול צורח - אני עדיין אמא טובה, הכי טובה.
כי אני לא יכולה להתחלק ל2! ניסיתי וזה לא הצליח...
ואם אני מקריאה סיפור לגדולה - אז אני לא יכולה להפריד בין הקטנים,
ואם אני בטלפון עם אמא - אני לא יכולה לשמוע את הסיפור של האמצעי
ואם אני מכינה ארוחת ערב- אז
וכו' וכו'
את רק אדם אחד!
שמנסה ככל יכולתו
ופשוט עושה את ההכי טוב שהוא יכול.
אבל מה לעשות שההכי טוב הזה הוא לא מושלם והוא גם לא יכול להיות מושלם?
זה מה שיש ועם זה ננצח! ![]()
אז אל תלקי את עצמך מדי
ופחות רגשי אשמה (השם השני לאימהות זה רגשי אשמה) ![]()
אלא להבין שאת בן אדם.
שלפעמים אין לו כוח ולפעמים הוא עצבני.
והוא רק אחד.
וזה בסדר!
הכל טוב! מותר לך להיות האישה האנושית שאת!
לקום וליפול ושוב לקום
ולחשוב ולהשתדל ואז להתרסק ואז שוב להבין מה היה פה ואיך לשפר.
ככה אנחנו... לא שלמות, אלא בהשתלמות.
- יש משפט חכם מאוד ששמעתי מאז היותי לאמא, שנכון פשוט לכל יום ויום מאז (11 שנים ב"ה)
"ברגע שאת/ה חושב/ת שהילד/ה שלך פיתח הרגל כלשהו/שיש שגרה והכל מסודר - זה זה הרגע שבו הכל עומד להשתנות!!!"
נראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.
ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.
ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.
עד עכשיו הוא קשה לי.
ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר 11 שנים.
ילדים = חוסר שליטה.
ככה קצר ככה פשוט.
ככה קצר ככה מבאס.
אבל זו האמת.
יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.
אני כ"כ מבינה אותך,
קוראת אותך וקוראת את עצמי של לפני 11 שנים.
אותן הרגשות בדיוק.
אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,
לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,
על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,
ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -
וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי,
מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.
מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,
מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה
מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם
מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!
אין פתק החלפה!
אין לחזור אחורה!
אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!
וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!
אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.
שאת אמא לא מספיק קשובה.
שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,
שבעצם זה באשמתך
שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.
שלמה לעזאזל אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!
מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!
אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,
אולי אני כישלון כאמא?
ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,
ויותר לחץ
ויותר צרחות
ויותר חוסר אונים
ויותר הרגשה של אין-מוצא
ויותר חוסר שינה
ויותר בלאגן תהומי
וחוזר חלילה.
אז המעט שאני יכולה לומר לך,
שזה כ"כ כ"כ נורמלי!
אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח, מול הפעוט העקשן, מול הילד המתבגר,
זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל/בוכה/עקשן ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!
אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.
וזה נכון,
תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.
פשוט כך.
בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,
אמא מסורה
טובה
אחראית
חכמה
מעניקה
אוהבת
מחבקת
מנסה ומשתדלת
ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!
(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:
אבל למה היא בוכה עכשיו?!
עניתי להם: כי היא תינוקת!
ותינוקות בוכים!
זהו!"
הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח
וזה אפילו יקרה די הרבה,
למה?
כי הוא תינוק!
אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!
|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,
אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות
(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)
אז לזכור שלפעמים אכן אנחנו מוצאות עצמנו במצב של חוסר שליטה מול הילדים,
שמנסים מה שאפשר - והשאר בידי הקב"ה בלבד,
שאנחנו אימהות מספיק טובות ומסורות וזה לא אשמתנו בכלל אם הם בוכים ולא אומר עלינו דבר רע בקשר לאימהות שלנו
ושהלימוד של ההרפייה, השיחרור,
הלא-לדעת מה יקרה הלילה והיום ובכל זאת להמשיך לתפקד ולחיות בשמחה ובנחת - היא היא העבודה הפנימית והאישית שלנו בתור הורים.
פשוט לחיות, להשתדל שבטוב ובשמחה, ולזרום עם מה שלא יבוא.
וכמובן כמובן אל תשכחי גם שבתוך כל העומס והקושי האובייקטיבים האלה,
יש לך בוודאי עוד אלפי רגעים שאת אמא כמו שחלמת להיות!
אמא ששמחה רוב הזמן, צוחקת עם הילדים שלה, רוקדת, שרה, נהנית איתם, רוצה להעניק מעצמה בשבילם כל הזמן, נמצאת שם בשבילם, אוהבת אותם עד אין סוף ומעניקה בלי סוף.
אז אם היית שואלת אותי איך אני הייתי מתארת אותך - אז את אמא מדהימה!
וטובה!
וכ"כ כ"כ אוהבת!
וכ"כ כ"כ משתדלת!
וכ"כ כ"כ רוצה עוד ועוד, ומנסה כל הזמן לשפר את עצמה.
זה מדהים. באמת.
תחשבי ותזכרי בכל אלפי הפעמים שחיבקת את המתוקה הזו,
שהרגעת,
שליטפת,
שנישקת,
שהשכבת לישון
שקראת סיפור
שקנית הפתעה
שהכנת אוכל
שדיברת
שצחקת
שדגדגת
שקמת בלילה
שהאכלת
שהנקת
שילדת
שסחבת 9 חודשים
שאהבת
שניגבת דמעות
שניקית פצעים
שקילחת
שעודדת
שתמכת
שהתפעלת ממנה
שאמרת לה מילים טובות ומעצימות
שהיית שם בשבילה!!!
שהיית אמא שלה!
כמה כמה כל הטוב הענקי הזה גדול ונוכח כ"כ, ובטח שהרבה הרבה יותר מרגעי החולשה!
ואת ***זה*** הבת שלך תזכור, את האווירה הכללית הטובה הזו
את כמה אמא אוהבת אותי ומשקיעה בי
הילדים זוכרים בעיקר את האווירה בבית ואת הרוב, בדיוק כמו שמרדכי היהודי אפרופו פורים, שנאמר עליו "ורצוי ***לרוב*** אחיו" - לרוב! לא לכל!
אי אפשר אף פעם כל! אנחנו לא מלאכים ולא מושלמים אלא בני אדם!
אז כל עוד הסך הכללי הוא טוב, ויש כ"כ הרבה אהבה וטוב - הרגעים הללו של החולשה נבלעים בתוכם ולא זוכרים אותם אפילו.
תמשיכי להעצים עוד ועוד ועוד את כל הטוב הענקי הזה שקיים בך, באמא שאת!!!
אז כן, נכון שיש בך גם חלק שלפעמים כועס, וחלק שלפעמים צועק, וחלק שלפעמים "מאבד את זה", אבל כל אלה הם פשוט חלקים אנושיים שנמצאים בכולנו מהיותנו בשר ודם, וכן, גם בך.
זה לא מי שאת. זה לא מגדיר אותך. את הרבה הרבה יותר מזה. ואפילו רוב הזמן!
זה בסך הכל מה שזה - חלק אנושי שכועס וצועק כאשר הוא מגיע לסף מסוים שמעליו הוא לא מסוגל יותר.
לכולנו יש את הסף הזה. אם לא היה לנו - לא היינו אנושיים.
אני מדמיינת מה זה ערב עם כמה ילדים - את לבד איתם, כל אחד מהילדים צריך אותך, יש צעקות, בכיות (של הילדים), צרחות, ריבים ביניהם,
"אמאאא הוא לקח לי", "אמאאא בואייי", "אמאאאא הוא שבר לי", "אמאאא נשפך לי", "אמאאא אני רעבבב" "מה-מה ובכי של תינוק"
אמאל'ה! רק לכתוב את זה עושה לי אשכרה סחרחורת! מבטיחה לך!
אז פלא שבשלב כלשהו תצעקי?!
ומה איתך?
עוד לא דיברנו עלייך.
אחרי יום שלם שעברת עם הילדים או בעבודה - את מגיעה לבית, עם כל מה שכרוך בזה- ניקיונות שלא נגמרים, ובישולים וכביסות וחיתולים ואמבטיות וסיפורים ושיעורי בית והשכבות ולגשר בין ריבים וטרדות ומה לא,
ואת בסך הכל רוצה להתפנות ואת ממש זקוקה לתנאי בסיסי שכזה - וגם שם אין לך שקט!
ולא בטוח שהספקת בכלל לאכול ולשתות,
ולא בטוח בכלל שלילה קודם ישנת רצוף (פחחח בטח הצחקתי אותך, איזה לישון רצוף?! ואיזה לישון בכלל?!), ויש לפנייך עוד לילה של חוסר שינה וקימות בלתי פוסקות,
וככה יום אחר יום
לילה אחר לילה.
אז הגוף שלך, שעייף ורעב וצריך להתפנות ועוד עבר לידות והריונות והנקות - אומר סטופ!
והרגש שלך שעמוס ורוצה טיפה זמן לעצמו ולהבין מה קורה כאן צועק סטופ!
והנפש שלך שלא מבינה את השינוי הזה בהתנהגות כלפי חוץ גם היא - צועקת סטופ!
וזה יוצא בצורת צעקה
או "איבוד של זה"
או כעס
או "דיייי כברררר אם עוד פעם אחת אני אשמע את המילה אמא אני קופצת מהחלון!!!"
וזה כ"כ כ"כ טבעי!
וברור מאליו שיקרה!
אל תלקי את עצמך כל כך הרבה.
את אמא טובה, נהדרת, שבסך הכל מנסה לג'נגל במירוץ החיים המטורף הזה ועם ילדים ולפעמים גם לבד עם הילדים.
תקבלי את זה!
תקבלי את זה שזה באמת מצב שלפעמים מרגישים שאי אפשר יותר - כי באמת אי אפשר יותר!
תנשמי. עמוק עמוק.
תאמרי לעצמך עד כמה את מדהימה ותותחית,
ועד כמה כל שנייה שלך לטובת הילדים, וכל ילד בנפרד היא נפלאה ומטיבה עבורם, וכמה כל כך הרבה שניות וכל כך הרבה רגעים כאלה *כן יש* ו*את כן מספקת* להם.
אז בסדר, יש גם רגעים שלא. זה העולם.
יום ולילה.
טוב ורע.
קושי וצמיחה.
זו תנועת החיים. פעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה. בתנועה כל הזמן.
וזה הכי בסדר שיש, והכי אנושי שיש.
את בטח לא מבינה את עצמך לפעמים, וזה יכול ליצור פחד ותסכול.
כי מאישה שאת מכירה את עצמך שהיא רגועה, ונינוחה, וטובה - את פתאום פוגשת לראשונה (ואז שוב ושוב) מן מפלצת כזאת שצועקת וצווחת, ואת אומרת לעצמך "אמאל'ה! מי זאת?! זאת אני?! אני זו המפלצת הזו שעכשיו צרחה על ילד בן שנתיים?! איך?! אני לא רוצה להיות כזו! אני הרי טובה! אז מה קרה לי?!"
והאמת היא שאת לא השתנית!
מה שהשתנה - זו המציאות של החיים שלך!
את נשארת נהדרת וטובה ורגועה ונותנת וטובת לב,
זה פשוט לא פייר להשוות את עצמך של לפני הילדים ולפני כל הטרדות והאחריות הקריטית הזו לעצמך של עכשיו עם כל זה!
זה באמת לא פייר!
את עכשיו אותה אחת נהדרת + כך וכך לידות + כך וכך הריונות + כך וכך ילדים + קורונה + סגרים+ חופש גדול + מיליון שינויים בבת אחת + עומס מטורף + גוף עייף + חוסר שינה + עוד ועוד ועוד דברים - אז העצמך של עכשיו הטובה הזו - הצטרפו אליה גם חלקים שכועסים לפעמים וצועקים לפעמים - כי קשה להם!!!
אז הם מביעים את הקושי הזה, הם לא צוברים אותו בבטן - הם כנים, ואמיתיים, ורגישים - וזה טוב!
כי הם בסך הכל מבטאים את מה שהם מרגישים.
ושוב, כל אישה הכי מדהימה בעולם, יכולה למצוא את עצמה כועסת וצועקת בתנאים כאלה של ילדים קטנים וצפופים, וגם בתנאים אחרים.
זה לא אומר שאת רעה. את טובה!
וזה לא אומר שהשתנית, אל תדאגי.
זה רק אומר שאת נפגשת עם חלקים שבאים לידי ביטוי בקושי החדש שהצטרף לחיים, ולא היה שם קודם.
המציאות השתנתה.
נסי להקשיב רגע לקושי הזה.
מה קורה לך שם שאת צועקת על הילדה ו"מאבדת את זה?"
מה היא אומרת לפני?
מה קורה שם בבית לפני?
ואיך את מגיבה?
ומה קורה אחרי?
ואיך את מרגישה בזמן שזה קורה? איזה רגש עולה לך?
ואיפה את מרגישה אותו בגוף שלך?
נסי להקשיב לעצמך בשלמות ולענות על השאלות הללו בשבועיים הקרובים.
אולי הרגשות הללו יושבים אצלך על כל מיני מקומות - שאם תהיי מודעת אליהם תוכלי לנסות להתחיל לפתור אותם.
אצלי למשל, הרגשות הללו ישבו בעבר על מקום של "שהילד בוכה אני מרגישה אמא לא מספיק טובה. כי הרי איך אני אמא מספיק טובה והוא בוכה ולא שמח? - אז אני לא יכולה להכיל את זה שאני אמא לא טובה, כי אני רוצה להטיב עם הילדים שלי! כי הם חשובים לי, כי אני אוהבת אותם! אז כל פעם שהוא בכה זה הכניס אותי לסטרס עד שהבנתי את עצמי בנקודה הזו, ואח"כ הבנתי שגם ילדים שבוכים יכולות להיות להן אימהות טובות ומטיבות וזה לא אומר כלום, כי פשוט ילדים לפעמים בוכים וזהו! זו דרך ביטוי שלהם. ואז משהו בי קצת נרגע (מודה שאני עדיין עובדת על זה ![]()
והיה בי עוד חלק ועוד רגש שעלה לי בשעה ששלושתם היו צריכים אותי בו זמנית ומצאתי את עצמי אומרת בקול רם "רגע! אמא לא יכולה הכל בבת אחת!" ככה את אותו משפט שוב ושוב - עד שהבנתי עם עצמי שחשוב לי שלכוווולם יהיה טוב, וכאשר שלושתם בו זמנית צריכים אותי, המוח שלי מפרש שאם אגש לאחד - השניים האחרים יפגעו, ואני לא יכולה להרשות לזה לקרות! כי כולם יקרים לי! אז שוב הייתי במערבולת של פחד מאוד פנימי וזה יצא ככה החוצה בצורת המשפט החוזר הזה.
ועוד רגש שעלה בי לפני 4 שנים, אחרי שאבי האהוב ז"ל נפטר - זה רגש של אחריות מטורפת לכל הילדים ופחד מטורך מאובדן (שלי, שלהם, של כולם) - ואז ממש הרגשתי איך צעקות שלהם או בכי מכניסות אותי שוב לסטרס ופחדתי - רגע! אבל אם יקרה לי משהו - מה יהיה איתם? אם בעלי עכשיו לא בבית ואני אמות - הם כ"כ קטנים! איך יסתדרו? הם בטוח ימותו גם אם יקרה לי משהו!
ואז האחריות הזו שהרגשתי על הלב 24/7 ממש כיווצה אותי.
מאוד פחדתי מהאחריות הגדולה הזו על שלושה קטנטנים לבד בחלק נכבד מהזמן 0ועוד באותה תקופה בעלי עבד עד מאוחר וגרנו רחוק - והיה סלט שלם, גם אובדן, גם הורים שהיו צריכים אותנו, גם 3 פיצפונים צפופים, גם לבד וגם כל סערת הרגשות הזו - זה פשוט היה לי יותר מדי. אז זה יצא בצורת צעקות, נשימות קצרות, לחץ, משפטים חוזרים, עומס מטורף בלב וכו'.
נסי למצוא את המקומות והרגשות שטמונים בך.
האם פחד מאחריות שאת לבד עם כל הילדים ובעלך לא נמצא?
האם צורך באיוורור אישי? בקצת זמן לעצמך?
האם גוף שצריך שישימו לב אליו ויתנו לו לאכול, לשתות, לישון, לדאוג לעצמו?
האם פחד מאובדן או הישרדות?
האם הרגשה שצריכים אותך ואם את לא שם בשבילם את אמא לא טובה והם יהיו ילדים מסכנים?
האם לחץ מזה שאת צריכה להתחלק לכל כך הרבה חלקים ואת רק אחת?
משהו אחר?
ממה את מפחדת?
מה יכול לקרות? מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בתסריט הכי נוראי?
אני מאמינה שתשובות לכל השאלות הללו, עבודה עם עצמך ואם צריך גם עם איש מקצוע בנוסף,
קבלה של עצמך איך שאת, הבנה שאת בסדר גמור, הבנה שזה באמת קורה לכולן, שזה טבעי ואנושי,
זמן לעצמך ולמה שעושה לך טוב, לחשוב על הפסקה/מניעה ארוכה עכשיו לפחות עד שתחזרו לאיזון ורוגע כמו שהייתם רוצים,
וכמובן - חיזוק הצדדים הטובים בעצמך ובאימהות שלך ושימת דגש הרבה יותר גדול דווקא עליהם - יכולים לעזור לך מאוד מאוד.
ולגבי הבת המתוקה שלך -
צריך לאט לאט לבחון את הקשר שלך איתה
ממש מההריון - האם היה רצוי ומתוכנן גם עלייך וגם על בעלך?
איך היה ההריון שלה?
והלידה?
ואחרי הלידה איתה?
איזה מיקום היא במשפחה?
בת כמה היא בדיוק?
איך היה לך מולה בגיל שנתיים?
ובשאר השנים והזמן?
מה החוזקות שלה?
מהם הנקודות העיקריות בהן קשה לך איתה?
מתי זה קורה הכי הרבה?
אחרי כל הבירור הזה (זה לא כזה פשטני, כמובן שזה תהליך עמוק שצריך לעבור)
אני מציעה לזכור שאין ילד שהוא נגד ההורים שלו,
אלא ילד הוא בעד עצמו!
ז"א, שהילדה המתוקה שלך לא נגדך - אלא בעד עצמה.
אם היא מדברת ושואלת ו"מנדנדת" זה כי היא צריכה משהוץ
מה היא צריכה?
אולי זמן אמא רק לה?
לזכור גם שכל ילד באשר הוא צריך להרגיש גם אהוב
גם רצוי
גם שייך
וגם שווה ובעל ערך
אולי בתך רוצה להרגיש אפילו עוד יותר אהובה, מוערכת, שווה, נחוצה ובעלת ערך?
- עוד נקודה -
לפעמים אנחנו, ההורים, נוטים להתמקד רק ב"בעיה" שיש לילד, ולחשוב עליו, על כל המהות שלו כ"X הבעייתי עם ה___" וזהו, כאילו זו חזות הכל, ולא כך היא.
יש בכל ילד, גם הרבה מאוד חוזקות ואור וטוב.
ואת ברגישותך ובאהבתך ובאמא הטובה שאת - זוכה לראות זאת ולהאיר זאת.
וזה לכשעצמו יכול להוות אחוזים מאוד (מאוד!) גדולים מהפתרון.
אנסה לחלק לסעיפים את הדברים:
1. מה שיכול לעזור לכל ילד באשר הוא, גם אם הוא עם קשיים כאלה ואחרים וגם אם לא - זה להעצים ולהאיר (בא') את החוזקות שלו,
ולהחשיך את החולשות שלו.
כאשר ההבנה שעומדת מאחורי זה היא חשובה מאוד: הוא ילד.
בכל ילד יש חוזקות וחולשות.
גם בכל אדם בוגר יש חוזקות וחולשות.
גם בך, בי, בכולנו יש חוזקות וחולשות.
וזה *בסדר*.
זה בסדר לא להיות מושלם.
זה בסדר לא להיות 100% בה-כ-ל.
ילד (כמו גם אדם בוגר, אבל ילד במיוחד), לא באמת יכול להיות מושלם בהכל.
גם מכבד הורים,
גם התנהגות למופת בכיתה ובבית,
גם גאון ומוציא ציונים טובים
גם רגיש,
מקסים,
חכם,
מוכשר,
עוצמתי ברמות אחרות
ועוד כל החוזקות שלו -
וגם להיות מושלם בכל השאר.
זה פשוט לא הגיוני.
ההבנה הזו לכשעצמה - עושה הרבה.
.2 ילד הוא ילד הוא ילד
ז"א, ש*עכשיו* בילדות, *זה בדיוק* הזמן שלו למעוד, לטעות, להתנסות - אם לא עכשיו מתי ילמד?
עכשיו הוא לומד על העולם,
מבין איך העולם הזה עובד, איך הקשרים בו עובדים, מה התוצאות של המעשים שלו, בודק גבולות - לי הוא נשמע ילד מאוד בריא בנפשו! (לא שאני מאבחנת, ולא ע"ס דעה מקצועית)
אם תהיה לו קרקע מאפשרת בילדות להתנסות, לקום וליפול, להבין שאפשר ומותר לטעות - ומזה אפשר לצמוח וללמוד - כל חייו הבוגרים יכולים להיראות הרבה יותר טוב.
והילדה שהיא עוד הבכורה שלכם, ולפעמים יש נטייה להורים בעיקר עם הבכור לשאוף ולקוות שהוא פשוט יהיה מושלם.
גם כי זו הפעם הראשונה שלהם בכל תחנה בחיים שהילד עובר, וגם הפעם הראשונה שלו, והציפיות הן בשמים.
גם אם הוא לא הבכור, זה עדיין יכול לקרות.
איך את באופייך?
מהן החוזקות שלך?
והחולשות?
האם גם לך חשוב להצליח ולהיות 100% בתחומי חייך?
ואיך בעלך כל השאלות הללו כנ"ל?
אחרי מחשבה עמוקה על כל הנ"ל חשוב לזכור - שהיא רק ילדה. צעירה מאוד.
וזה בסדר שילדים טועים ולא מושלמים. זה הזמן שלהם להיות ילדים ולעשות שטויות.
3. אם התפיסה היא "הילד מקולקל. אנחנו צריכים לתקן אותו" זה משהו אחד (זו תפיסה לא נכונה),
ואם התפיסה היא "הילד לא מקולקל. אנחנו ההורים צריכים לשנות את ההסתכלות שלנו עליו ולקבל כלים איך לנהוג נכון כדי להוציא מאיתנו ומאיתו את המיטב - משהו בסגנון "חנוך לנער על פי דרכו" - להסתכל על האוצר שלכם כפי שהוא.
להבין ולקבל שהוא - זה הוא.
עם שלל מעלותיו (הרבות!)
וכן, גם עם חסרונותיו, כמו בכולנו.
ועכשיו שאני, בתור אמא של הילדה הזו עומדת מולה-
אני צריכה לשאול את עצמי
מה הילדה הזו הייתה רוצה ממני?
מה היא צריכה ממני?
מה היא היתה אומרת לי עכשיו לו יכולתי לשמוע אותה?
מה היא אוהבת בי?
איפה היא מרגישה אהוב על ידי?
מה היא אוהבת שאני עושה איתה?
מה היא לא אוהבת שאני עושה איתה?
אם הייתי יכולה להזיז את השעון קדימה ולהגיע לעתיד שהיא בת 30 - מה היא היתה מספרת לי על הילדות שלה? שאיך היא חווה אותה? שאיך היא הרגישה כלפי עצמה אז?
ומה איתך -
איך את הרגשת בתור ילדה?
האם אחד מההורים או שניהם נהגו איתך בצורה דומה לאיך שאת מתנהגת עם ילדך?
איך הורייך התייחסו לחולשה או חסרון שהיה בך בילדות?
איך הגיבו? מה אמרו לך?
איך זה גרם לך להרגיש?
אם היית חוזרת לילדה היית - מה היא הייתה רוצה לומר להם באותו רגע?
מה היה חשוב לך שיזכרו וידעו באותה בעת?
האם הילדה שלך מזכיר לך אולי את עצמך לפעמים?
האם את צמפה ממנו לפעמים לקצת יותר מדי אולי?
אולי באיזה מקום היא המראה שלך כמו שאמרת - וברגע שתפתרי זאת בינך לבין עצמך - ותהיי במקום שלם ובטוח בעצמך ובאמא שאת וגם בילדה שהיית ועדיין בתוכך - זה ישפיע פלאים גם על הקשר על הבת.
4. עכשיו לגביהקושי שתיארת מולה -
נסי להסתכל רגע על התכונה/ות בה או ההתנהגות שלה שמציבים אותך מול קושי - ונסי לחשוב על אותן התכונות הללו כאילו היא הייתה לא בתך, אלא בילד אחר.
מה את חושבת על התכונה הזו?
אולי יש בתכונה הזו הרבה מאוד טוב?
אולי להיות דבק במטרה ולעשות הכל ולפעול בכל דרך כדי להגשים אותה - זה משהו חיובי?
אולי דווקא התכונה הזו תעזור לה כל כך גם בחייו הבוגרים?
הסקרנות הזו
הרצון לבירור עד תום הזה
הכוח רצון הזו,
הדבקות במטרה הזו,
הלפעול ללא חת כדי להגשים מטרות הזו.
זה המון!
5. כדאי ליצור בין ההורים לילדים תקשורת פתוחה ומבינה,
לא תקשורת שבה ההורה "שופך" את משנתו והוראותיו והילד רק בעמדת המקשיב והצייתן,
ולא רק תקשורת שבה ההורה אומר את דברים ומקשיב לדבריו של הילד -
אלא תקשורת שכוללת גם מה שההורה אומר + לשמוע ולהקשיב אבל *באמת להקשיב* למה יש לילד לענות +
לשאול את הילד גם על הרגשוטת שלו והחוויה שלו -
אם הילד ירגיש שגם עצרו והקשיבו לו,
שגם נתנו לו להתבטא ושמעו את כל דבריו,
וגם נתנו לו להביע רגשות וחוויות - וממש הרגישו אותם יחד איתו - התקשורת תהפך להיות הרבה הרבה יותר יעילה ומטיבה, לשני הצדדים.
לו יצויר שהיום תרצי לומר משהו לבתך החמודה,
נסי לומר את הדברים,
לעצור שניה
לשאול אותה מה דעתה?
לשמוע אותה.
לשאול אותה איך זה גורם לה להרגיש?
ומה היא חווה?
והיא ממש תרגיש שהיא יכולה לומר את הכל-
ואת תשקפי את המילים+המחשבות+הרגשות+החוויות שלה - ומכאן תמשיכו את התקשורת.
זה נראה אחרת לגמרי מאשר אמא אומרת X והילד מקשיב ואין לו שום סיי.
כדי שתהיה הקשבה, צריך לשים את העמדות והתפיסות שלנו בצד,
לשאול את הילד,
להתעניין בו,
להבין יותר לעומק את העמדה *שלו*.
אם ההורה באמת מקשיב לילד, ואחרי זה - אפילו שהילד לא יסכים ויגיד לא - הילד לפחות ירגיש ש*הבינו אותו*,
התחושבה שהבינו אותי עד הסוף היא *הכרחית*. בשביל זה צריך כמובן להתעניין ולשאול שאלות. מדוע אמרת כך? למה התכוונת? מה זה גרם לך להרגיש? - ממש לשאול ולהבין אותו עד הסוף.
לגלות אמפתיה כלפיו.
להיות במקום של "לא יודע" - לא לבוא אליו ממקום של "אני ההורה ויודע הכל אז אני עכשיו אגיד לך X ותבצע אותו מיד ואני גם יודע מה אתה חושב ומה אתה הולך לענות", אלא להיות ממקום של "לא יודע" - ולשאול את הילד שהוא יגיד מה הוא מרגיש? ש*הוא* יגיד מה הוא חווה וחושב? - כך תיווצר הקשבה הדדית.
6. גם לכל מבוגר, גם לכל אמא ולכל אבא חשוב להרגיש שהם אהובים, נחוצים ושווים ובעלי ערך.
נסו לחשוב עם עצמיכם, גם את וגם בעלך - איפה אני אהוב על הילד?
מה אני עושה למענו שהוא משקף לי שזה טוב לו ומשמח אותו? - ולחזק את הנקודות הללו.
נסו לשאול את עצמיכם - "איפה אני מרגישה נחוצה?" - ולחזק את המקומות הללו
ונסו לשאול את עצמיכם "איפה אני מרגיש/ה שווה ובעל/ת ערך? איפה אני תורמת לילד? איפה אני משמעותית עבורו במי שאני? - ולחזק את המקומות הללו.
7. יחס אישי וזמן אישי רק איתה - תמיד יכול להועיל. ואף פעם לא יכול להזיק.
8. ספורט זה תמיד טוב ופורק אמוציות.
וכמובן בנוסף לכל זה אפשר תמיד לפנות להתייעצות מקצועית וכל הטיפולים הרגשיים האלה והאחרים. בידיעה שהם באים כנדבך נוסף על המקום ההורי, שהוא המקום הכי חשוב לילד.
9. שיקוף, תיווך ולגיטימציה/אישרור של הרגשות:
לנסות כמה שיותר לתמלל מול הילדה את הרגשות
לזהות אותם
לקרוא להם בשם
לתת להם לגיטימציה
לאשר אותם
לתווך אותם
להכיל אותם
לתת להם מקום.
לומר למשל "את כועסת?
את צודקת, זה באמת מכעיס ש___"
או: "את רעבה? את צודקת, זה באמת לא נעים בבטן שמרגישים רעב".
"היה לך לא נעים שאחותך חטפה לך צעצוע?
הרגשת עלבון?
זה באמת מעליב שחוטפים משהו..."
וכן הלאה...
לשאול, להתעניין, לתמלל אותה ואת מה שהיא מרגישה - עצם נתינת המקום הזו מרגיעה ומשחררת המון המון אצל הילדים (האמת גם אצלנו המבוגרים
)
זהו בינתיים ![]()
בהצלחה רבה רבה אמא מדהימה שאת!
בשמחה 🙏🙏נגמרו לי השמות
מה עושים עם גודש? כבר שאבתי ואח"כ סחטתי במקלחת..השביל הזה...
מפחדת שאני רק מגבירה את העניין עם כל העיסוק הזה!
זה רק בצד אחד..בצד השני לשאוב כרגיל?
אשמח לעזרתכן, זה כואב וכבד😭
הופהשביל הזה...
אומרים לא לשאוב..קטני ומתוק
בהצלחה!
יועצת הנקה אמרה ליכמהה ליותר
במצב של גודל לשאוב רק עד שאני מרגישה שהשד כבר לא קשה מהגודש - שמתחיל להתרכך טיפונת ויכול לזוז טיפה. (לא יודעת באיזה רמה הגודש שלך, אצלי הגודש היה ברמה שהכל נהיה ממש ממש קשה ולא היה שוום אפשרות אפילו להזיז את השד מרוב שהיה קשה).
לי זה עזר, אחרי יומיים\שלוש הגוף למד ליצר רק את כמות החלב שהייתי צריכה.
עוד משהו שהיא יעצה לי זה לשים פדים קפואים של החזה (אפשר גם לקחת קרח, לעטוף במגבת ולשים על החזה)
לגבי הצד השיני, אני לא באמת יודעת, אבל ממה שנראה לי - אפשר להמשיך לשאוב משם כרגיל.
לא כדאי קומפרסים חמים במקום קרח?השביל הזה...
האמת שאני לא ממש יודעתכמהה ליותר
אני באמת שמעתי אחר כך כאלו שאמרו שכדאי קומפרסים חמים כמו שאמרת.
אבל היועצת הנקה שאמרה לי על הקרח ממש ראתה אותי ובדקה את הגודש אז אולי בגלל שהגודש היה ממש קיצוני, היא אמרה דווקא קרח....
לא. חם מרחיב את הצינורות ומעודד ייצור חלבלפניו ברננה!
אם יש גוש - אז לפני השאיבה/סחיטה לשים קומפלקס חם בשילוב עם עיסוי כדי לעורר את הזרימה ולעודד להשתחרר, ואחר כך לקרר שלא יווצר חלב מיותר.
ככה לימדה אותי דודה שלי, יועצת הנקה.
לא. חום עלול להגביר גודשEBM
אני מכירהאמא_טריה_ל-2
רק לסחוט מעט ולהניק רגיל.
יש את עצת עלי כרוב, אבל אין חי ניסיון בזה... יש שאומרים שעלול לייבש, אולי מנוסות יגידו לך.
בגדול זה אמור להתאזן תוך כמה ימים. במקרי קיצון יכול להצריך טיפול רפואי...
הקטנה עדיין לא מצליחה לינוק..השביל הזה...
את לא תרגישי הקלה מיידיתאמא_טריה_ל-2
מעבר לזה כמה שפחות, רק ממש כשאין ברירה לתת כמה לחיצות להקלה.
את צריכה לאזן היצע וביקוש, זה יכול לקחת יום-יומיים לגוף להוריד כמויות שהוא מייצר...
אה, אוקי..השביל הזה...
לשים כרוב בחזיה. תרופת סבתא מומלצת
אקריליקאחרונה
יש פה מישהי שהייתה בבית החלמה?ציפיפיצי
אם כן, אשמח לפירוט
וגם האם אפשרי שהתינוק יהיה איתי בחדר כל הזמן
ורק שרוצה להתקלח/לאכול יהיה בתינוקיה?
הפעם החלטתי שחייבת מנוחה אחרי הלידה ולא מיד הביתה
אני הייתיאנונימי????
ממש נהניתי שם וגם מהצוות בתינוקיה הייתי ממש מרוצה
לא חושבת שיש בעיה שהילד יהיה איתך וכשאת רוצה את שמה בתינוקיה
זה לפי מה שאת רוצה
אני לקחתי ושמתי אותו מתי שרציתי
אני הייתי בטלזסטוןאחת כמוני
בחדר משותף בלילה אי אפשר. אפשר לבקש להעיר אותך להנקות בלילה ולהניק בחדר הנקה.
זה לא המקום הכי מחודש (יש קומה מפוארת יותר ויקרה יותר) אבל נקי, יש שפע של אוכל וטעים ( לטעמי)
לי היתה חוויה טובה
מישי הייתה בליס?Pandi99
הייתי בביכורים ןטלזסטון ונהניתי מאדאחתפלוס
בטלזסטון א''א להיות עם התינוק גם בחדר אוכל
בגלל בטיחות-אוכל חם וכו'.
בביכורים נשים ישבו בפתח החדר אוכל ושמו את העריסה לידן
הייתן לאחרונה? תקופת קורונהציפיפיצי
יש לי בעיה אחת, שמאוד קשה לי שקט מדי אחרי לידה.
מניחה שלזה מיועד בית החלמה. חוששת ממדי לבד.
איך זה הולך במהלך היום?
בטלז סטון אני יודעתתמיד להודות
ממישהי שעובדת שם שכבר אין שום הגבלות קורונה (אני ילדתי בתחילת הגל השני כשעדיין לא היה חיסונים והלכתי לשם ואומנם היה מחיצות בין כל יולדת בחדרי אוכל והיה מותר בחדרים רק יולדת אחת בחדר אבל עדיין היה הרבה חברה ונשים שדיברו אחת עם השנייה היום זה אמור להיות לגמרי רגיל)
כשאני ילדתי וביררתי בביכורים עוד פחות הקפידו מטלז סטון אז נראה לי שגם שם בטח כבר אין הגבלות.
אני הלכתי פעם ראשונה בלידה האחרונה לטלז סטון ומאד נהניתי, פחות חיפשתי את החברה אבל כן חיפשתי את המנוחה והאוכל וזה היה מושלם.
בטלזסטון העובדות בתינוקיה עם מסיכותאחת כמוני
מעבר לזה אין הקפדה מיוחדת, ככל שידוע לי
בחדר אוכל תמיד יש פטפוטים.אחתפלוס
אז אחותי עכשיו בביכורים וחברה שלי חזרה עכשיו מטלזסטון. את רוצה שאשאל אותן?
ואגב-גם לי קשה שקט לכן אני אישית מעדיפה להיות עם מישהי אבל אז התינוק בתינוקיה בשעות השינה
מנצלת לשאול..אנ
ובטלסטון התלבטתי על קומת המחסנים (זה הכי זול) מישהי יודעת מה זה אומר?
תודה!!
קומת המחסנים זאת קומה לא נעימה בכלל.אחתפלוס
ושומעים את הרעש של המכונות כביסה, שווה לשלם עוד קצת ולהיות בקומה2.
שהיא הקומה הכי פשוטה אבל נורמלית ונעימה
ובביכורים האוכל ממש טעים. הייתי שםאחתפלוס
טלזסטון לא יותר עמוס כזה?ציפיפיצי
הבנתי שבביכורים יותר הרגשה של מלון, זה נכון?
הבנתי שטלז סטון מפוצץ עכשיותמיד להודות
ממה שהבנתי ביכורים אכן יותר מרגיש כמו מלון ויותר בסטייל
זה נכון. אחותי שכרגע בביכורים אמרה שאין שום הגבלות קורונהאחתפלוס
גם בביכורים צריך להזמין שבועיים מראש כרגעאחתפלוס
אז אם את רוצה את אחד מהם את צריכה למהר להתקשר.
אשמח מאוד שתשאלי איך שםציפיפיצי
ואני ממש לא אוהבת שקט אבל גם לא מוכנה לוותר על להיות עם התינוק בלילה
אני הייתי בהדסה בייבי.עוד תשובה
וגם- עלות לבית החלמה מכוסה בחלקה ע"י סל ההריון של הקופה. שווה לבדוק. (בזמנו בלאומית זה היה אוטומטי מילד 3 ומעלה, אני יודעת שהיום כבר השתנה)
בהדסה בייבי זה פשוט חדר כמו של מלון, נוף מהמם בחדר אוכל, עם אפשרות לתינוקיה שאת משאירה לבחירתך.
לי היה שקט שם, ודוקא היה לי ממש טוב.
פגשתי גם חברה, שילדה יום לפני, כך שלא היה לי משעמם מידי ופטפטתי איתה בארוחות.
מקווה שעוד רלוונטי ונכון מה שכתבתי שם.
פחות מומלץ למי שלא רוצה מידי שקטאחתפלוס
מקבלים גם נשים שיולדות בבית חולים אחר?ציפיפיצי
כי אני מתכוונת ללדת באזור המרכז בעז"ה
כן, אבל אז תצטרכי לשלם על זהרק שאלה לי
מניחה שכן, פשוט בלי הלילה חינם...עוד תשובה
זה לא רק של יולדות, יש שם גם בני משפחה של מאושפזים וכד
רציתי גם להמליץ על הדסה בייבירק שאלה לי
).גם התינוקייה שם היא ממש כמו בבי"ח, עובדות שם אחיות מוסמכות, והן ממש נותנות את כל הטיפולים אם צריך. לבת שלי היה ברזל קצת נמוך כשהשתחררנו מהבי"ח אז הן עשו לה שם בדיקה (בלי ידיעתי, וכעסתי עליהן, אבל זה עניין אחר...).
והלילה חינם חמי שיולדת בהדסה רלוונטי גם ללפני שנתיים, לא יודעת מה עכשיו...
אני הייתי שם בין הגל הראשון לשני של הקורונהתוהה לי
מהממות! תודה רבה על כל התגובותציפיפיצי
אני הייתי בטלזסטון לפני 3 שבועות.להודות ולהלל
קומת מחסנים לא נעימה ולא מומלצת, שווה להיות בקומה 2 או 3, יש גם שירות של מדריכות הנקה, מוהל (שבודק תינוקות אחרי ברית) ורופאים. גם אני לא אוהבת שמידי שקט, אבל שם לא שקט מידי, כי אם רוצים לבלות יש אופציה של חדר הנקה או חדר אוכל, ואם רוצים שקט יש את החדר...
ההתלבטות שלי היא באמת בגלל האוירה המדי חסידיתציפיפיצי
לא שיש לי משהו נגד
פשוט הובן לי שזה משהו כמו מחנה בנות מרגיש
החדרים חדשים ונקיים?
אני מבינה שאני ממש לא מחויבת לשים את התינוק בכלל בתינוקיה
אם לא בא לי...
כי כל מי שאני מספרת לה את זה בהלם משום מה.
לרוב נשים מגיעות כדי לשים את התינוק ולנוח
אני לא.
באה בשביל האוכל, המנוחה והשקט עם התינוק.
יש שעות ביקור וכאלה? או שזה משהו כללי?
אני ממש בהתלבטות בין ביכורים לטלזסטון
אני לא הלכתי אף פעם בין השאר בגלל מהתמיד להודות
בלידה האחרונה (5) החלטתי ללכת גם בגלל הסגרים שהיו בהריון והתקופה העמוסה עם הילדים וגם בגלל שילדתי בחופש ובעיקר בשביל לישון בלילות (התינוקות שלי תמיד בשבועות הראשונים לא ישנים בלילות ואין לי עזרה ואני לא מניקה ככה שבבית החלמה השארתי כל הלילה וישנתי ).
הלכתי לטלז סטון והתפנקתי בחדר הכי טוב שיש, הייתי לבד כי היו חייבים בגלל הקורונה אבל נראה לי שגם אם לא הייתי לוקחת. הלכתי שבוע וחצי אחרי הלידה והתינוקת שלי הייתה ממש בין הקטנים רובן באו בגיל יותר גדול.
האוכל היה מעולה הצוות בתינוקיה מדהים היה לי שקט ומנוחה , לא התחברתי לנשים אחרות כי זה לא עניין אותי אבל פגשתי שם שתי חברות שאיתן דיברתי בארוחות. לא זכור לי שהיה שעות ביקור אבל אני הייתי בשיא הקורונה שהיה מותר מבקרים רק בשטחים בחוץ אז אולי כשנכנסים לבפנים זה כן מוגבל בשעות.
אגב, אתן הולכות מיד אחרי השחרור מבי"ח?ציפיפיצי
או אחרי שחוזרות הביתה?
הקושי שלי הוא פרידה מהבעל והילדים שוב.
ממש קשה לי שהילדים מגיעים לבקר גם בבי"ח כי אני נורא מתגעגעת
בגלל זה אף פעם לא הלכתי לבית החלמה למרות שאני מותשת אחר כך.
תכלס בתקופות נורמליות (לא קורונה) אני לבד בבית כך שיכולה לנוח.
אבל אין את האוכל והשקט המוחלט.
כמה ימים היית שם? ואני צריכה לקבוע מראש ? (שבוע 32)
אני אצל בנות הלכתי ישר מבית החולים ויותר קל לי רגשית עם זהאחתפלוס
אם את רוצה ללכת מייד אחרי בית החולים. תתקשרי אחרי שאת יולדת כמה שיותר מהר.
אגב-אחותי שעכשיו בביכורים סיפרה לי הבוקר ששדרגו עוד יותר את האוכל-שייקים על הבוקר בבחירה אישית וכו'.
הוציאה לי את העיניים. חח
בטלזסטון יש אפשרות גם להזמין לפני הלידה ולדחות לפי הצורךאחת כמוני
אחרת, קחי בחשבון המתנה של בין שבוע לשלושה שבועות מעת ההזמנה ועד שיש מקום פנוי.
גם אני הלכתי לשם בשביל המנוחה והאוכל. התינוק היה איתי רוב הזמן. אבל גם היה לי טוב לדעת שאם אני נכנסת למקלחת או הולכת לאכול זה בנחת ויש מי ששומר עליו
מממש תודה לכולן, עזרתן לי מאוד!ציפיפיציאחרונה
אני הולכת אחרי הברית, היו לי רק בנים בנתיים.להודות ולהלל
אני הולכת בד"כ ל4 ימים.
קרה לי משהו מבהיל מאוד!האושר שבחלום
והיא נרדמה לי בידיים.. שמתי אותה בעריסה והייתי לידה,
אחרי בערך חצי שעה, היא קמה משתנקת
סוגשל נחנקה בשינה, לא יודעת להסביר.
אבל היא פתחה עיניים בבהלה והשתנקה כזה, הלב שלי ירד לרצפה.
בנוסף לא יודעת אם זה קשור, אתמול היא פלטה את האוכל
ויצא לה מהאף ומהפה..
וזה קרה פעמיים, בארוחות שונות.
קרה למישהי? כמובן שקבעתי תור לרופא ילדים היום
כן. ריפלוקסאמאשוני
עד אז להקפיד להרים מאונך אחרי אוכל.
זה קשה וצריך לשנות את כל המערך בבית לשמור על השפיות אבל זה מה שיש.
אגב אני במצב כזה השכבתי על הצד ולא על הגב
או בטיולון עם המשענת קצת מורמת שהפליטה לא תחסום את האף והפה לחלוטין.
זה קרה גם מתוך שינה?האושר שבחלום
אבל כן הייתה אחרי אוכל.
כן בעיקר מתוך שינהאמאשוני
אצלנו זה קרה בימים הראשונים אחרי הלידה כמה פעמים הייתה ממש פצפונת
מצד שני לא שמתי אותה לשכב על הגב מאז בכלל אז לא יודעת להגיד על גיל גדול יותר מה היה אילו.
אבל ממש מוכר לי הפליטה מהאף.
אצלנו היא הגיע למצב הכחלה, אם לא הייתה בועטת עם הידיים והרגליים בדפנות העריסה הפלסטיק לא הייתי יודעת שהיא במצוקה כי גם לא בכתה בגלל שלא היה פתח אוויר לנשימה.
שמתי אותה לשכב על הצד עם תמיכה טובה של שמיכה שלא תתגלגל ואז כשפלטה גם כשזאת הייתה כמות ענקית אז גם האוזן הייתה ג'יפה אבל דרכי הנשימה היו פתוחים לחלוטין.
לגבי השתנקות בלי פליטה, יכול להיות שהאוכל ירק חזרה ולא יצא החוצה.
כדאי לברר אצל הרופא מה בדיוק המצב.
זאת פעם ראשונה שזה קורה? בת כמה היא בדיוק?
איזה פחד!מחי
מנצלשתסבב נוסף
קרה כמה פעמים בודדות שפלטה ככה כמות רצינית מהאף והפה משהו מבהיל.
היא בת חודשיים, עד היום זה קרה 5 פעמים
סובלת מאוד מגזים אבל כשאוכלת היא נינוחה.
חשבתי שאולי טלטלתי מידי אחרי האוכל ולכן הקיאה ככה (למשל החלפתי לה טיטול וכו וזה גרם לה מידי תזוזות)
זה ריפלוקס?
מאוד יכול להיותאמאשוני
לא לנענע, לא להחליף טיטול (הייתי מהמרת שזה בגלל השכיבה כשהחלפת טיטול לא בגלל תנועות האגן)
תנסי שבוע, תראי אם יש שינוי.
אצל ילדי ריפלוקס יש שינוי מיידי.
אגב יש תינוקות שפולטים כמויות וזה לא ריפלוקס. צריך להבין על מה בדיוק מדובר.
5 פעמים בחודשיים זה מעט. אבל אולי זה רק הריפלוקס הגלוי, והסמוי היה הרבה יותר פעמים.
אגב יכול להיות גם מחיסון רוטה אם קיבלה. ואולי גם מחיסונין אחרים לא זוכרת. אז תבדקי אם זה קרה בסמיכות לחיסון.
ויכול להיות שאכלה הרבה והעמיס לה על הקיבה והקיאהקראתיך
יכול להיותאמאשוני
בעיקר כי היא מתארת סבל גם בלי קשר להקאות.
ולמה קשה לך עם זה? על מה זה יושב אצלך?
(שואלת ברצינות כדי להבין מה לא רגיש במה שכתבתי)
כי זה גיהנום ריפלוקס.לילד ולמשפחהקראתיך
החיתול היה החבר הכי טוב שלי.
לא עזבתי אותו לרגע.
לקחנו אותו לטיפול אצל אסתאופט ועבר כלא היה.
ולמה זה מוכיח שזה לא היה ריפלוקס?אמאשוני
חשבנו לבד.או שהיה או שלא...קראתיך
זה היה תקופה מאוד מאוד קצרה.
עזבי..בכללי חא מחזיקה יותר מידי מהרפואה הקונווציונלית
זה לא היה סביב חיסוןסבב נוסף
והיא עושה גרפסים רציניים קולניים מאוד...

השאלה אם התקפי הגזים קשורים ואם יש דברים נוספים להקל מלבד להקפיד על הרמה
תראיאמאשוני
לכן כל עוד הריפלוקס/ גזים לא מסוכן לתינוק (עולה במשקל וכד') אז צריך למצוא איך להקל על התינוק, מה שעוזר מבורך.
אצלי באופן אישי אצל ילדי הגזים עזר מאוד מנשא ואצל ילדת הריפלוקס עזר רק להחזיק מאונך לחלוטין גב שלה לחזה של ההורה (לכן לבעלי היה יותר קל להחזיק נכון ונוח)
חוץ מזה לא נשמע לי משמעותי להבחין מתי זה ריפלוקס ומתי רק גרפס תקוע.
שניהם עולים מהקיבה למעלה ומציקים נורא.
זאת דעתי, תחכו לעוד תשובות
️הרמתי אותה עכשיו שובהאושר שבחלום
מקווה שזה זה..
הלב שלי לא מתפקד אני בלחץ נוראי
מנצלשת גם כי בדיוק רציתי לשאולאנונימי????
כי הבן שלי פולט כמויות והתלבטתי אם זה ריפלוקס
לא יוצא מהאף אבל הרבה פעמים הוא קצת משתנק תוך כדי אוכל או פליטה או סתם אחרי האוכל
ויש לו גזים ממש חזקים והמון גרפסים
הוא אוכל ממש מהר וב'לחץ' זה יכול להיות קשור? ואם כן איך גורמים לו לאכול לאט יותר? הוא מקבל מיד כשהוא מבקש
ריפלוקס יכול להיות גם בלי פליטה מהאף. לגבי האוכל מהרציפיה.
נסי להניק כשאת נשענת אחורנית, זה אמור להחליש קצת את הזרימה.
הבעיה שגם בבקבוק הוא אוכל מהראנונימי????
תודה רבה💗
באיזו תנוחה הוא נמצא כשהוא אוכל מבקבוק?ציפיה.
כמו ביניקה רק כשהראש קצת יותר גבוהאנונימי????
בקושי עושה הפסקות לנשימה והיה מוותר על זה אם היתה אפשרות🤦♀️
תנסי כמעט להושיב טותו, ולהחזיק את הבקבוק מאוזןציפיה.
אז עכשיו באמת האכלתי אותו ככהאנונימי????
ברור מתעצבן, זה יותר קשה
ציפיה.
תתני לו בהאכלה קצובה בבקבוקהריון_ראשון
מה זה אומר האכלה קצובה?אנונימי????
האכלה קצובהEBM
בקבוק מקביל לרצפה
הפסקה כל כמה לגימות, לשים את פטמת הבקבוק מתחת לאף ואם ירצה יקח עוד.
תודה רבה💗אנונימי????
תסתכלי ביוטיוב להדגמה איך עושים את זההריון_ראשון
👍תודה רבה❤אנונימי????
לא בטוח.. זה דבר שיכול לקרות גם בלי קשרמתחדשת11
היא שאלה אם זה קרה למישהיאמאשוני
והוספתי שזה קרה במצב ריפלוקס.
כל הסקת מסקנה אחרת הינה על אחריות המשתמש בלבד

בת כמה היא?ציפיה.
הוא היה משתנק בשינה בעיקר אם היה מתמתח. אבל זה כמעט ולא קרה כי אנחנו עוטפים אותו.
)כשחושבת על זה, בשבועות הראשונים כן היה משתנק גם כשהיה עטוף).
אצלנו זה לא ריפלוקס, כי בסהכ הוא נינוח. אבל חשוב לבדוק.
תשכיבי אותו עם שיפוע .. כדאי להאכיל בישיבה או חצי ישיבהanonimit48אחרונה
ולהשאיר מאונך רבע שעה אחרי האוכל
אפשר גם במנשא
איך להצליח לעשות הפסק בזמן?חלומות חלמתי
עכשיו, ביום השישי והשביעי אני אהיה במקומות שלא תהיה לי נגישות נורמלית לשירותים כל היום ובמיוחד לא לפני שקיעה( טיול שנתי עם הבית ספר....)
רוצה מאוד מאוד להצליח ביום החמישי.
טיפים? רעיונות?
משהו?
תודה!
מי הגדיר מה הזמן?השקט הזה
אצלי המחזור הוא שישה ימים אז אני יודעת שאין בכלל מה לנסות לפני היום השישי לנסות לעשות הפסק.
אם את בכל זאת בקטע של לנסות אז לשתות הרבה בימים של המחזור.
יש קטע עם לשתות לימון וקינמון, לא יודעת בדיוק
תנסי כבר מהיום הראשון של המחזור, לכוון את הזרם במקלחת פנימה (נראלי שמישהי פה פעם אמרה שהיא מפרקת את הדוש ומכוונת את הצינור ישר פנימה)..
אבל בעיני, בעיקר פשוט לקבל את זה שהגוף שלך דורש אחרת..
כשאני מנסה לעשות הפסק אם יש דימום שנראלי דימום טרי אני עוזבת.. לא מנסה לנקות, לא שולחת לרב, פשוט מחכה ליום אחרי שהדימום ייפסק ואני אוכל לעשות הפסק כמו שצריך.
אוף פשוט רגילה שכל המחזורים לפני (ובין הלידות) היו 5 ימים ובחלומות חלמתי
אבל ככה מתפספס הביוץ, ומתקצרים הימים הטהורים, ונאחס כל ההתעסקות עם הנסיונות הבלתי נגמרים של ההפסקים...
תמיד כדאי לנסות לעשות כבר בבוקרחילזון 123
בדיוק^^^זמני לשליש1
נדבר איתו. תודה!חלומות חלמתי
ואני כזה
מההההה?
בקושי פיפי מצליחה......שיהיה בריא)
מתוך מה שלמדתי מהרב אלישיב קנוהל זצ״לקמה ש.
- הפסק אפשר לעשות בכל שעות היום, כמו שכבר הזכירו. בוודאי אם יש סיכוי שלא תוכלי לפני השקיעה / תשכחי.
- כשהדימום כבר ״מגמגם״ (פתאום אין כלום... ואז כעבור שעה עוד קצת... ואז כלום וכו׳) אפשר כבר לנסות לעשות הפסק. אפשר לנקות מבפנים עם עד רטוב ולהסיר שאריות של דם. מבחינה הלכתית אפשר לחזור על הפעולה הזאת כמה פעמים שצריך. מה שכן, צריך לעשות את זה בצורה חכמה, לפי ההכרות שלך עם הגוף שלך, כדי שלא תפצעי חלילה.
- בין ניסיון השטיפה האחרון לבין ההפסק לכתחילה צריך להמתין 8 דקות. אם אין אפשרות כזאת אז 3 דקות. ובשעת הדחק אפשר מיד אחרי השטיפה.
- במקרה שאנחנו בנסיעה (או כל סיבה אחרת שהופכת את המוך למורכב) בין השקיעה לצאת הכוכבים, אפשר לא לעשות מוך דחוק.
ככה שלפי זה הייתי נכנסת לשרותים מתי שמתאפשר במהלך היום (כולל בבוקר, אבל גם בהמשך אם הגוף עדיין לא סיים עם הווסת וצריך עוד כמה שעות), מחטאה את הידיים עם אלקוג׳ל (אפ מדובר בשרותים ציבוריים), שופכת מיים על עד, מנקה מבפנים עד שהעד יוצא נקי. אם יש אפשרות נכנסת שוב לשרותים אחרי 8 דקות או 3 דקות כדי לעשות הפסק. ואם אין אפשרות להמתין, עושה את ההפסק מיד אחרי הנקיון של המקום.
כמובן שאם הרב שלכם פוסק בצורה שונה יש מקום להתייעץ איתו.
המון הצלחה יקרה!
תודה רבה על זה. חידשת לי.חלומות חלמתי
( ובאמת הנקיונות האלה פוצעים אותי בדכ..אבל אף פעם לא ניסיתי עם עד רטוב. אז אולי זה יהיה יותר קל)
עד רטוב יכול לפצוע יותר מי שרגישהאמא חדשהה
לא יודעת אם זה ממש גורם לפצעיםחלומות חלמתי
בשמחה רבה! 💕 לגבי הנקיון הזה -קמה ש.
באופן כללי, אפשר גם עם אצבע רחוצה רטובה (מן הסתם כדאי עם ציפורן קצרה גם). אני מאמינה שזה הרבה יותר ידידותי לאיזור מאשר עם בד. להרטיב את האצבע ולעשות סיבוב. אם היא יוצאת בלי כלום, מה טוב. ואם לא חוזרים על הפעולה בעדינות עד שכבר לא נשאר כלום. ספציפית בטיול אני לא יודעת אם יהיו לך את התנאים לעשות את זה, אבל באופן כללי זה יכול לעזור.
(ואגב הרב קנוהל פסק שתחתונית לא מקבלת טומאה. לכן אחרי הפסק כזה כדאי לשים תחתונית על מנת שאם תהיה הכתמה היא תחשב ככתם ולא תסתור את כל התהליך).
בהצלחה 💗!
כמו שכתבו- זה לא תמיד אפשרי... כל אחת והגוף שלהמיקי מאוס
תנסי לעשות שטיפה טובה ביום החמישי מוקדם, כולל שטיפה פנימית בעדינות(כדאי לשבת במים ולא זרם חזק)
ולנסות לעשות הפסק.
אם לא מצליח לנסות שוב לקראת השקיעה.
אם זה לא מצליח אז בטיול תנסי לעשות שטיפה והפסק בבוקר כשאתם עוד באכסניה או איפה שלא תהיו. אם לא תשיגי שירותים אחרים נורמלים עד השקיעה זה תופס גם מהבוקר
תודה!חלומות חלמתי
תודה!
למה לשבת באמבטיה? מה רע בטוש קצר?חילזון 123
מיקי מאוס הציעה לשבת באמבטיהחלומות חלמתי
ברור שאעשה עם טוש קצר...ככה זה בשבת בכל מקרה
ישיבה באמבטיה מאפשרת לנקות בתוך הנרתיק בצורה עדינהמיקי מאוסאחרונה
אבל בעיני מומלץ מאוד כדי להצליח לנקות את כל ההפרשות הישנות בלי לפצוע
ממה שאני יודעת אין בעיה לרחוץ חלק מהגוףמיקי מאוס
במיוחד אם זה לצורך הפסק
ולכן אפשר גם אמבטיה? נחשב רק חלק מהגוף?חלומות חלמתי
ממה שאני מכירה כן, אפשר לבדוק בספר שאתם רגיליםמיקי מאוס
דייסת שיבולת שועלאנונימית בהו"ל
כל בוקר שאני מכינה דייסת שיבולת שועל לילד בפנ׳גן אז יוצא שכל הכלי דביק עם שיבולת שועל וסיוט לנקות את זה אחרכך..
אפילו שישר שזה מוכן אני מעבירה לקופסא ואז מנקה ישר עם מים חמים עדין הכל נדבק ממש ממש.. יש לכן שיטה להכין בלי שיקח לי שעות לנקות?
הבנתי שיש שיטה מהירה להכנת הדייסה במיקרוגל אך ניסיתי 3 פעמים ויצא ממש מזעזע..
פליז עזרה
לפעמים בבקרים אני כלכך שפוכה שרק מלחשוב על לנקות את הפנ׳גן הזה אני עם חוסר מצב רוח חח
במיקרוגל יוצא מרקם שונה...שמש בשמיים
בהצלחה! איזה אמא משקיענית!אהבתי את הרעיון אני באמת ינסה תודה!!אנונימית בהו"ל
אני מכינה ישירות בצלחתחדקרן
פחות מושקע ממבושל אבל עדיין יוצא טוב.
וגם דביק אבל שטיפה טובה בזרם מים עוזרת מאוד
אני גם.לפניו ברננה!
ומיד אחרי שהם גומרים לאכול אני שמה מים בקערות.
להכין עם קוואקר להכנה מהירה בתוך כוסאמאשוני
וגם בסיר כשזה גולש זה קשה לנקות
אולי במקום פינג'אןבשורות משמחות
אם בא לך את יכולה להכין כמות גדולה שתפיק לך גם לבוקר למחרת.
אחרי השימוש בסיר תשימי גם סבון כלים וגם מים זה יורד בציק
אולי בסיר טפלון/בציפוי שיש. זה פחות נדבקאמהלה
אני סתם שופכת מים רותחים על זה בקערהים...
אנחנו עם אותה בעיה בסירעדיין טרייה
אני מכינהעץ הלבבות
שופכת מים חמים על השיבולת שועל האינסטנט עם שאר הדברים(דבש, חמאה ומעט מלח). מייד סוגרת את המרקית עם המכסה מחכה כמה דקות והדייסה מוכנה וטעימה.
משהו כזהעץ הלבבותאחרונה
ביר קטן מצופה טפלוןחגהבגה
התחשק לי להעלות שיר אז הנה שניים
גלויה

התלבטתי בין שניהם... והם ממילא אחד ליד השני בספרוןגלויה
רציתי לשאול- איך אתן מפרשות את השיר הורוד?
והאם זה משנה לדעת ש:
1. בעלי הוא גם צייר.
2. אם זה לא היה בפורום פה של הריון ולידה, הייתן קוראות את זה אחרת?
קודם כל, וואו! ממש התחברתי לשני השיריםפאף
ובעיניי לא קריטי שבעלך צייר...
תודה!!גלויה
יפה מאודאן אליוט
ואתמול הייתי בעוד סקירהגלויה
מכוונת בגלל תרופות מסויימות שאני לוקחת...
אז ב״ה כל מה שאמרו לבדוק בגלל זה - תקין!
וגם ראיתי את האף
ורק הראש גדול קצת אז צריך להיות במעקב...
פלא פלאים. הריון זה פשוט פלא.
ב״ה ממש! כמה טוב לקרוא את זה 💕! לגבי השיר הוורודקמה ש.
הבנתי אותו כמו ש@פאף כתבה. אפשר לשמוע בו גם הריון (אצלי זה כן התקשר להריון שלך, ובפרט שזה מול השיר השני שכן מדבר באופן מובהק על הריון) אבל אפשר גם לקרוא את הדברים במובן רחב יותר, של ״אני והמסע שלי״. ובעיניי זה מעניין לקרוא שעולם הציור קרוב אלייך בזכות בעלך. יש לשיר הזה הרבה ערך גם בלי הפרט הזה, אבל בתור קוראת זה נעים לשמוע על העולם של מי שכותבת 🙂, זה מוסיף...
עלי והצליחי גלויה אהובה ♥️
תודה רבה!!גלויה
אגב גם אני קצת קרובה לציור- למדתי עיצוב גרפי.
את ההזמנה לחתונה שלנו עשינו יחד...
נכון, נכון, זכרתי שגם את עם כישרון כזה!קמה ש.
איזה מקסים זה לגבי ההזמנה!
גלויה
כיף שזכרת!
וואועוד תשובה
אני מאד התרגשתי מהשיר השמאלי, "חיה". אני מרגישה הרבה בשירים שלך שאת נותנת מילים ודיוק לתחושות שלי.
את השיר הורוד הבנתי כמכוון לקב"ה, שיוצר בנו הכל. לא בהקשר ספיציפי של הריון (כך גם קראתי אותו לפני ההסבר שלך)
הידיעה שבעלך צייר מוסיפה לו עוד נופך, ואולי דו משמעות- שהתכוונת לבעלך, או שפשוט הוא מקור ההשראה לדימוי. הי מעניינת, אבל השיר יפה ומתוק ומיוחד גם בלי הידיעה הזו.
תודה רבה!!גלויה
וואו, לא חשבתי על המשמעות הזאת... תודה רבה!!
מענייןעוד תשובה
עכשיו קראתי שובעוד תשובה
תודה!גלויה
ועוד יותר בהקשר של נישואים שניים 
ברשותכן אני אוסיף את הפירוש הזה לטקסט שמלווה את השירגלויה
אם אמרתי ששהוצאה לאור של הספרון היא כמו הריון,
אז הכתיבה היא בישול בסיר לבישול איטי...
וממילא אני עכשיו כנראה מובטלת עד הלידה (ב״ה!)
אז יש לי זמן גם לזה. לאט לאט, מחכה להארות.
בכנותאמאשוני
עכשיו בהקשר זוגי הרבה פחות אוהבת.
בעלי לא יוצר בי דברים, אולי מגלה,
אם אני בד לבן אז בעלי לא רושם עליו את רישומיו, אולי את רישומי, הכי רחוק הרישום המשותף שלנו.
לא יודעת נשמע לי כנוע מדי בהקשר זוגי
ולא הצלחתי להבין איך זה קשור להריון 🤭
אז אני אשאיר את השיר במשמעות הראשונה שהבנתי אותו, הוא נפלא כמו שהוא בהקשר של הקב"ה.
תודה!גלויה
כתבתי בד לבן נקי ומטוהר
בגלל סיפור הגירושין שלי.
שאפילו שעברתי את זה
אני דף לבן.
יפהאמאשוני
לדעתי להוסיף הסבר זה מאולץ. תני לשיר לספר את הסיפור שלו וכל אחד יפרש אותו בדרכו
אוקייגלויה
אבל לכל השירים יש קטע ברקע שקשור... אולי אני רק אכתוב:
״למי התכוונתי? משאירה את זה פתוח״?
אני הכי אוהבת כשאת מספרת מתוך מה השיר נולדקמה ש.
הרבה פעמים זה מפתיע ממש.
ואז אני חוזרת לתחילת השיר וקוראת שוב, ומבינה מזווית חדשה...
את יודעת... זה גם קצת יכול להתפרש מהכיוון של ההורות...קמה ש.
איך עם לידת התינוק (ואולי עוד לפני זה, כבר בזמם ההריון), גם אמא חדשה נולדת איתו. ככה בכל ילד מחדש, כי אנחנו אמא חדשה כל פעם מחדש.
והם, הילדים, מוציאים מאיתנו דברים שלא ידענו שיכולים להתקיים, לטוב ולאתגרי. אהבה מסוג חדש, דאגות מסוג חדש, כעסים גם...
וההשפעה שלהם עלינו עצומה...
מה שכן, זה לא תמיד נעשה בעדינות 😅
וואו, על זה ממש לא חשבתי! תודה!גלויהאחרונה
לנשים בלדבADE
פטריה מטורפת משתוללת לי שם!
לא מסוגלת לתפקד!
אחרי שנה ומשהו שלא היה כלום...
אכלתי שבוע שעבר קצת שטויות שאני לא רגילה לאכול (קמח לבן וכנראה סוכרים) ואני סובלתתתתתת
שמתי אתמול נר של 0.5G בלילה וקצת מרחתי משחה..
בדרכ זה עוזר מיד
עכשיו כלום!
שמתי מים עם חומץ תפוחים גם בחוץ וגם בפנים קצת
לקחתי פרוביוטיקה..
יש לכן רעיון על טיפול טבעי נוסף בינתיים עד שהגוף שלי יחזור לאיזון?
לא מנסיון - יוגורט ביומיקי מאוס
ואם יש לך נטיה לפטריות כדאי לקחת פרוביוטיקה באופן קבוע
עוד דבר- מומלץ מאוד דווקא ביו פימיילמיקי מאוסאחרונה
לקחת סודה לשתיהחגהבגה
ולמרוח שם. ככה כמה שיותר
אבל כן חשוב לשים נר- לא יודעת מה שמת אני מכירה נר אריסטו ובמשחה
3 לילות רצוף
תאכלי שן שום כל יוםמחי
זה במשך כמה ימים בשילוב של למרוח של מים עם חומץ תפוחים, יוגורט ביו ולקחת פרוביוטיקה כמה פעמים ביום העלים לי ב"ה
כמובן בנוסףמחי
משחת טבע קוטן או דרמהקומבןתוהה לי
תרגישי טוב!
וגם פרוביוטיקה פמינה וגינליתתוהה לי
מניסיוןלולית10
משחת אלופרופוליס של פוראוור ממש ממש מעולה!!! וטבעית!
פרופוליס הוא האנטיביוטיקה של הטבע.
עברה לי ב''ה פטריה ממש מציקה...
מכינים ממנה נרות, להסבר מוזמנת בשמחה לפרטי
לא יודעת אם מומלץביבוש
אני שמתי דרמקומבין וזה עשה פלאים תוך זמן קצר מאד
באותו מצב ): מנצלש״תlizi
פשוט לשים כמוסה בפנים?
לא פרוביוטיקה רגילהמחי
תודה!lizi
של אלטמןPandi99
סקירה מוקדמתככה זה כשיש 2
תודה רבה!
מקפיצה לךמאמינה ומתאמנת
עשיתי את הסקירות אצל דוקטור אוקטב סגל- לא יודעת אם הוא מקבל גם בכללית
תודהככה זה כשיש 2אחרונה
אמא בת ומה שבניהם.. פריקה..אני זה א
בעבר היה ממש עצור ובתור ילדה ונערה בכלל לא שיתפתי בכלום ממש( סיפרצי לה על מחזור למשל בלית ברירה) עם השנים נפתחתי קצת אבל עדין הקשר לא וואו.
דוקא עם הנכדים ( הילדים שלי) יש לה קשר נהדר ואני מאוד שמחה בזה
עכשיו אחרי כל הבידודים ממש התחשק לי להיפגש עם אמא שלי ולצאת להתאוורר קצת יחד אז אמרתי לה את זה והיא ממש שמחה וקבענו יום וחשבנו שניפגש באיזה בית קפה באמצע שלי ושלה. אז כשהתקרב המועד שאלתי אותה מה בא לה והיא אמרה שבא לה דוקא לבוא אלי ולראות גם את הילדים כי מתגעגעת סבבה זרמתי איתה ואמרתי לה שיש לי משהו באותו בוקר אז,שתגיד לי מתי מתכננת להגיע כי אני יכולה להזיז את זה והיא אמרה לי שתבוא בצהרים אז אמרתי לה שאני מזיזה בכל אופן ומפנה את הבוקר כי בא לי שיהיה לנו גם קצת זמן לבד בלי הילדים.
והיום היא אמרה לי שלא תגיע מוקדם כל כך אז,שוב אמרתי שאני רוצה דוקא שכן תבוא מוקדם ונקשקש לבד קצת והיא כזה אמרה טוב נראה קריר כזה. והאמת קצת נעלבתי ובא לי להגיד לה שלא תבוא בכלל כי ביטלתי דברים ואמרתי לה מפורש שזה בשבילה וזה מאמץ רגשי בשבילי לדבר איתה ככה פתוח ובסוף קיבלתי יחס,קריר.. עכשיו ברור לי שזה לא מרוע אבל מיחא הייתי רק רומזת דיברתי ממש מפורש והייתי גלויה ומבחינתי ממש חשפתי את הלב שלי וזה הציף בי את כל היחסים שלנו מילדות שבאמת דברים נעשו בתום לב אבל מה לעשות פגעו לפעמים.ואני ממש משתדלת להתנהג אחרת עם הבת שלי והלוואי שאצליח להיות שונה . ובלי קשר יש לי תינוקת בכיינית הטירוף כל יום יש כמה שעות קשות איתה לרוב זה אחהצ ערב אבל לפעמים גולש ללילה או לבוקר ואני מרגישה מותשת מהמרדף של היומיום להספיק את הבסיס ולא ישנה טוב בלילה והגדולים( שהם בעצם קטנים) מעירים אותי גם לפעמים זה פספס וזה צמא וכו.. וזה באמת לא קורה הרבה אבל מספיק שכל לילה אחד אחר ואני מרגישה( אולינזה בגלל שאני עכשיו עייפה) שהכל שחור ומדוכדכת ובאמת שבא לי להיכנס למיטה לשבוע לבד עם עצמי. ובעלי מפרגן לי ונמצא כמה שיכול הוא עובד קשה ואחכ עם הילדים ואיתי ואני מרגישה כל כך חלשה( נפשית יותר) ולא האמא שהייתי רוצה להיות..
יצא מבולבל אולי בגלל שבא לי פשוט לבכות
ועכשיו בכלל רע ליאני זה א
ודווקא היה לי וחה ערב נחמד אחרי שהקטנים נרדמו עשיתי לה ארוחה לבד של זמן איכות איתי.. אני עד כדי כך אמא גרועה?
הפוך. אמא מדהימה שבקשר כל כך קרוב עם הילדה שלהסמיילי12
זה מדהים בעיני.
מעיד על חינוך מצוין בעיני והלוואי והילדים שלי ירצו עד כדי כך לעזור לי.
תודה על העידודאני זה א
חיבוק!!מחי
את אמא מהממת והבת שלך מתוקה ממש, נפלא שהיא רוצה לעזור לך. כנראה הרגישה שאת עייפה ועצובה ורצתה לעזור. אני לא רואה בזה משהו רע שהיא החליפה אותו, כל עוד זה משהו לא פעמי ולא איזה תפקיד קבוע שזה תמיד נופל עליה. אם זה ממש מפריע לך את יכולה לדבר על זה איתה מחר ולהגיד לה שזה היה ממש יפה מצידה ופעם הבאה שלא תדאג ואפשר להעיר אותך.
אבל עכשיו אל תחשבי על כלום, לכי לישון 😘
תודה יקירה הצלחתיאני זה א
וילד אחד כבר התעורר אבל החזרתי אותו למיטה.
כל כך כואב!מכחול
וזה עוד אחרי שנפתחת חושפת את.עצמך, ובתקופה קשה 😕
הלוואי שהביקור של אמא שלך יהיה טוב בכל זאת, ותצאי ממנו מחוזקת!
לגבי הילדים שלך - את נשמעת אמא מדהימה ממש! איזה כיף שהבת שלך רצתה לפנק אותך! מעיד על קשר על כך יפה ביניכן!
כמובן שחשוב שזה לא יהיה התפקיד הקבוע שלה, אבל באופן חד פעמי זה מקסים בעיני. תודי לה, ותסבירי לשניהם שאפשר להעיר אותך פעם הבאה.
יש עכשיו גל קשה, אבל הוא יעבור ושוב תהיה תקופה קצת יותר קלה!
תודה.אכן אמרתי לה שהיא יכולה להעיר אותי פעם הבאה וממשאני זה א
ובערב בעלי יחזור ואני סוף סוף אנוח אז הדברים יראו אחרת.
אתמול באמת היה לי יום עמוס הייתי ברובו מחוץ לבית ולבד עם הילדים אבל היום כבר יותר רגוע
מתוקה ויקרה!שמש בשמיים
את נשמעת אמא מהממת ונראה לי את מצליחה להיות האמא שחלמת להיות

לגבי אמא שלך, אלופה שאת מתאמצת לשנות ולשפר! ❤️ מאוד נפגעת מהיחס והתגובה שלה ובצדק, קשה לעשות שינוי לבד ולקבל תגובה קרירה מהצד השני. אבל בשבילך, תנסי לפרש אחרת את הסיטואציה, לדון לכף זכות, יותר בשבילך מבשבילה. אולי היא לא רצתה לבוא מוקדם כדי שלא תצטרכי לבטל את הדברים? ואיזה כיף שהיא רוצה גם לראות את הילדים שלך! כמה טוב יש בקשר ביניהם! אני לא מכירה מספיק אבל תנסי לפרש לטובה את מה שקרה...
ברור לי שזה לא נעשה בכוונהאני זה א
זה ביאס אותי כי אמרתי לה מפורש שאני אשמח שתגיע מוקדם אבל לא נורא בסוף היה נחמד הביקור שלה לילדים היההקצת קשה בהתחלה והיו בקרייסס והשתוללו נורא אבל אחכ נרגעו ברוך ה וממש נהנו והאמת שיצא שהיה עמוס מכל מיני סיבות אחרות שלא קשורות אבל בסוף הסתדר..והיא גם סוג של התנצלה שלא יכלה להגיע מוקדם יותר
אוףףף מלא מלא חיבוקים!!!!אמאשוני
תקישבי עברת תקופה שהייתה מביאה כל אחד לקצה,
לא לישון בלילה זה הכי קשוח שיש!
ואוף חיבוק על ההצפה מול אמא..
כל כך צריך לזכור שיולדת צריכה שיתעניינו בה, יראו אותה, לפגוש לפטפטץ לתת לה את השפיות הזאת.
את אמא מהממת זה אין ספק!
וזה בסדר גמור לתת לילדים לעזור! אמנם לא באופן קבוע, אבל כשצריך אז צריך..
בדיוק היום הרגשתי את זה שאני לא מצליחה לשים ראש יד רגל, הכל מעורבב לי ולי לא מגיעה כל שניה משהו קורה.
אז בן העשר טיפל בבת הארבע. לקח אותה תחת חסותו, טיפל בה כמו אבא והיא לא הייתה קלה בכלל.
אני הייתי עם התינוק ובת ה7 וחילקתי הוראות ומחמאות והרגעתי בכיות וזה כל מה שהצלחתי.
לא עשיתי כלום ועשיתי המון.
ב"ה ברכה שהגדולים יודעים שעכשיו צריך אותם ונותנים יד.
דרך אגב, הילדים נשמעים מדהים שידעו ככה לתפקד בלילה. בכלל לא נשמע כמו אמא לא מתפקדת.
הרבה חיבוקים וחיזוקים!!
זה קשוח וזה יירגע עם הזמן, תני לעצמך את הזמן להתאושש. לידה וטיפול בתינוק קטנטן זה אינטנסיבי כ"כ!
תודה יקרה וחיבוק גם לך..אני זה אאחרונה
ובנתיים היום הקטנההישנה מלא מקווה ששינה טובה תביא אצלה שינההטובה גם בליחה ולא תעשה לי הפיכה חחח
נפל לי האסימון היום שכדאהיה בת 48 העובר יהיה בעז"ה בר מצווה!טליה כ
מטריד גם כי חשבתי שאזכה להביא עוד ילדים בעז"ה אבל אני מרגישה זקנה
אני מבינה לליבך.ציפיה.
ואני מדחיקה את המחשבות על זה שהוא יהיה אבא יחסית מבוגר, כי זה מה יש ואלו החיים (אם לא אדחיק, זה יבאס אותי ממש)
אבא שלי היה בן 36 שנולדתיPandi99
אד מחזקת אותך❤️🥰
אני חושבת שגיל לא אומר כלום. יש אנשים שנראיםשנה טובה ומתוקה
זה ממש ככה!!! אבל ממש!חדשה ישנה
לא הבנתי, זה לא כל כך הרבהעדינה אבל בשטח
פחות קשור אליך הפותחת, יותר לתגובות, אני בגיל שלך בערך ולא חשבתי על זה שאני נחשבת זקנה. זה דבר נדיר של מישהו נולד ילד בגיל 36? זה ה-גיל .
48 זה גיל ממש צעיר...בת 30
והכל היה בסדר, למיטב זכרוני...
^^אפונה
אז אני מתמודדת עם הורים מתבגרים קצת יותר מוקדם מחלק מהחברות שלי אבל ב"ה קיבלתי מהם המון ועכשיו אני יכולה להחזיר...
יש לי בת דודה שהתחתנה לא כ"כ צעירה ובגלל השיקול הזה הביאה מעט ילדים ואני די בטוחה שהיא מתחרטת על כך.
אמא שלי הייתה בת 55 בבת המצווה של אחותי הקטנה...מתואמת
זוכרת שפעם, עוד כשהייתי רווקה בכלל, שמעתי שתי נשים לא דתיות מדברות ביניהן על הגיל הנכון להביא ילד לעולם, ואחת מהן טענה בחום: "אני חושבת שצריך להביא את הילד לכיתה א' כשאת עוד צעירה!"
זוכרת שכבר אז זה הצחיק אותי... מה זה בכלל להיות צעירה? להיראות צעירה? להרגיש צעירה? הרי זה לאו דווקא קשור לגיל...
ואולי דווקא כשנולד ילד בגיל מבוגר זה נותן תחושה של צעירות (בשורוק), ולא נותן לנו להתבגר בטרם עת...
בטוחה שתשמחי בבר המצווה של העובר שלך כמו שתשמחי בבר המצווה הראשונה

אני נולדתי לאמא שלי כשהיא היתה בת 35שוב בהריון
אחרי היא ילדה עוד חמישה ילדים!!
ויש לי קשר מהמם עם אמא שלי, אפילו יותר מאשר אחיות שלי שגדולות ממני
היא מאד צעירה ברוחה, והיא טוענת שבגלל שהיא ילדה בגיל מאוחר (45!!) זה שמר עליה שתהיה צעירה, לעומת חברות שלה שילדו בגיל יותר צעיר את הילד האחרון, אני ממש רואה את ההבדל
תחשבי שבגיל 50 היתה לה ילדה בת חמש, היא היתה חייבת לזרום איתה, לדעתי יש בזה פלוס ללדת בגיל מבוגר, כמובן אם יש כוחות וכו'
אמא שלי ילדה אותי בגיל 38 ואת אחי בגיל 41פלא הבריאה
אז גיל הוא רק מספר. ממש משנה מה מצב הרוח, האופי ובעזרת ה' היום גם הבריאות הפיזית הולכת וגדלה גם בגילאים האלה.
מכירה גם כאלה שילדו בגיל 45 והיום אמהות מדהימות שכל היום בילו את בגני שעשועים והיה להם מלא זמן וכוח לילדים.
הכל זה בראש.
במיוחד אם לילד יש עוד אחים זה הכי חשוב שלא ירגיש לבד, ויהיה עוד במי להעזר. גם במקרה של הורים "מזדקנים"
\זה לא ענין של גיל אלא של רוח צעירהפיצישלי
יש לי דוד בן 65 עם ילדה בת 10 אמנם אמא שלה בת 56 אבל טוב להם ושמח להם
אמא שלי כבר בת 51 ועוד לא חגגה בר מצווה לקטן שלנוהשקט הזה

מצטרפת פה לכל אלה שאמרו שגיל זה רק מספר.
זו בחירה שלנו איך לחיות ולראות את עצמינו
תודה על התגובות החכמות שלכן! רואה כאן תמימות דעים שהגיל הואטליה כאחרונה
מצד שני עם העליה בגיל המצב הבריאותי לו משהו והכח הפיזי כנ"ל.... כשכתבתי את ההודעה התכוונתי יותר למימד הםיזי ופחות הכח הנפשי


