זקוקה לטיפים לבת 4 מתוקה ועקשנית שמאתגרת אותייעל מהדרום
לק"י

האמצעית של הבית שלנו, ילדה מתוקה, מדברת מהמם, פלפלית ו.....עקשנית. נראה שגיל ההתבגרות שלה שהתחיל לפני גיל שנתיים לא הולך להיעלם בקרוב.

אני לא יודעת איך להתמודד איתה.
בגדול אני משתדלת לבחור את המלחמות שלי ולא להלחם על הכל, אבל אצלה בגלל שהיא מאוד עקשנית, אני מרגישה צורך לשבור את העקשנות שלה ושתלמד שלא הכל יילך לפי הרצון שלה.

דוגמא מהיום: עמדנו לצאת לתפילת ילדים בבוקר והיא החליטה שהיא רוצה גרביים, אבל שאני אביא לה.
התעקשתי שהיא תלך להביא, כמובן שהיא התעקשה גם, אז התחלתי לצאת מהבית ולרדת במדרגות.
היא המשיכה להתעקש ולצעוק/ לבכות. עד שנכנעה.
הטוויסט בעלילה היה שהגרביים לא היו במקומם הקבוע והיא כמובן לא רצתה להיעזר באבא שלה (שזו סוגיה בפני עצמה, שלרוב הוא רוצה שאני אעזור לה).
בסוף הגעתי למטה, ומאחר שריחמתי גם על השכנים שצריכים לשמוע בכי וצעקות במדרגות (והיא גם לא ידעה איפה הגרביים), עליתי לבית להביא לה גרביים.

והבכי שלה מחרפן אותי. וכשהיא עייפה זה בכלל גורם לבכי יתר.

ומכירות שאומרים לחזור על ההוראה לילדים שוב ושוב. נניח "למיטה" "למיטה"....?
היא עושה לי את זה

בגדול היא מתעקשת על יותר מידי דברים: שאבוא איתה לשירותים, להתקע באמצע הדרך הביתה או הגן ולא לבוא גם כשאני כבר רחוקה (או לבוא בסוף בבכי) וכו'.

ממש אשמח לטיפים. אני מרגישה שקשה לי ממש להתמודד עם זה.
עוקבת, יש לי אחת כזאת בביתאמא_טריה_ל-2
אצל הפלפלית הקטנה שלי שגם מאתגרת אותנו הרבההמקורית
עוזר לדבר בפרחים. הכוונה לא בטון כועס או דורש מדי, אלא להרעיף אהבה תוך כדי הבקשה ושיהיה בטון שמח ואוהב לשלב חיבוק ונשיקה. או בקיצור לא להיכנס למוד מלחמתי לרוב זה עוזר אבל יש פעמים שנשבר לי המח 🤨
גם לי יש בת כזו בגיל דומהשקדי מרק
יש תקופות מאתגרות ומתישות ממש, ויש תקופות רגועות יותר.
מה שעוזר לי זה להבין שזו תקופה שתעבור (ותחזור אחר כך כמובן..)
וגם בגלל שזה תלוי תקופה אני מבינה שמשהו קשה לה, אולי קושי בגן, שינוי בבית, סתם משהו אישי רגשי שלה ואז יותר קל לי להכיל את זה.
לא שקל לי (,כמובן יש ימים שרק מחכה שיגמרו) אבל זה קצת עוזר..

מעבר לזה, אני ממש לא בגישה של לשבור את העקשנות. אם אני יכולה אני עוזרת לה, חושבת פעמיים אם היא מתחילה לבכות אם זה באמת משהו שווה את זה, ולפעמים משנה את דעתי, מסבירה לה שאני רואה שקשה לה וכו'.
אני יוצאת מנקודת הנחה שיש פה באמת קושי רגשי כלשהו.. וגם מודעת לכוחות שלי אז לפי זה בוחרת.
כתבת במקומי את הפוסט...מאמאיה
זאת הבת שלי ממש. מחכה לתגובות...
שלנו בת שנתייםאני חדשה כאן
אבל גם מאוד פלפלית ועקשנית במיוחד.
וגם שאר הילדים שלנו מאוד עקשנים.
מה שעוזר לי זה להציע לה דרכים לרדת מהעץ שהיא עולה עליו אבל הן מקובלות עלי
למשל, היא רוצה שאמא תשכב לידה עד שהיא תרדם וזה מאוד מגביל אותי, אני מוכנה לשבת על כסא מחוץ לחדר בטווח הראיה שלה.
זה לגמרי מאתגר, אני מסכימה איתך.
הבן שלי עוד לא בן שנתייםoo
וגם רוצה שאני אבוא אחריו כל הזמן, הוא תופס לי את היד ומושך שאני אבוא.
בסופ״ש הזה קלטתי שהוא מפרפר אותי ממקום למקום, רק בגלל שאין לי כוח לשמוע אותו בוכה, אז החלטתי שאני לא באה אחריו.
אז הוא משך ובכה וצעק, ואני הסברתי לו שהוא יכול להביא משחק ונשחק, והראתי לו את הבקבוק שלו אם הוא צמא.
הוא ניסה עוד הרבה פעמים, אבל אני קיבלתי החלטה ולא ויתרתי.

הטיפים שלי לעקשנות של ילדים:
לא כדאי להלחם במקום ציבורי
לצמצם את כמות הדברים שנלחמים עליהם למינימום, ככה נשאר מספיק כוח למלחמה
לודא שנלחמים על דבר נכון, ואם טעינו, להודות בפני הילד בטעות
אם בזמן המלחמה הילד נסער, כדאי להתעלם מהסערה, ואם רוצים להתייחס, אז להתעלם מהסיבה לסערה
וואי אני מתחרפנת רק מלקרוא אותך 😅חגהבגה
אני הייתי מנסה לתת לה לבחור בין 2 אפשרויות, ואז, אני לא מתעקשת כי הבחירה בידיים שלה.למשל- את יכולה ללכת להביא את הגרביים ואני אגרוב לך, או את יכולה לבקש מאבא. לא יותר מ2 כי זה מבלבל אותם..
אז היא נניח אומרת- לא, את תביאי, אז לא, אני יוצאת.
אם את רוצה לבחור, אני מחכה לך. אם לא אני הולכת.אבל הכי חשוב- לעמוד בזה..
זה ממש קשה ואני מבינה את המקום הזה ל לא להפריע לשכנים, אבל פעם אחת לעמוד במשהו דרמטי כזה וזה מין לקח.
גם האמצעית שלי עקשנית כמו פרד!!
פעם אחת אמרתי לה שאן משהו לא קורה היא לא יוצאת לגינה- וכך היה.
אחיות שלה יצאו על אמא שלי , והיא נשארה בבית.
אחר כך, אמרתי לה- את רוצה הזדמנות אחרונה, תעשי ותצאי?
עשתה מהר מהר ויצאה עם אחותי.
אבל היא ראתה שאני רצינית.
ובנחת, עם כמה שזה קשה.
זו בחירה שלה להתעקש ולהיכנס לפינה וזה בסדר מותר לה.
אנחנו יכולות לבוא בגישה שונה, לנסות לעזור, לתווך, אבל לא לעשות במקומן....
רעיון קטן לגבי להביא דבריםריבוזום
לפעמים אני אומרת שאני אוהבת אותה ורוצה לעזור לה וגם טוב לעזור לאחרים, אבל מצד שני היא צריכה ללמוד להיות עצמאית ולעשות דברים לבד, אז נחלק את העבודה כך ששני הערכים יישמרו. אני מביאה את החפץ חצי דרך אליה והיא צריכה לבוא ולקחת משם, או משהו כזה.
בול הבן שלייוקי
עוקבת
קודם כל וואו זה באמת לא תמידאני זה א
קל להתמודד עם ילדים עקשניים.
יכול להיות שיש לה קצת עניין של קיבעון? זה פשוט עלה לי מהדוגמאות של הסוף שנתת על הגן והשרותים.
בתור התחלה זה שאת בוחרת את המלחמות שלך זה מצויין.
הייתי עושה רשימה של דברים שחוזרים על עצמם ובוחרת דבר אחד או שניים שעליהם לא מוותרת .
עכשיו איך?
קודם כל עושה לה הכנה נניח עם זה השרותים אז אומרת לה שהיא גדולה ומעכשיו אמא יכולה להדליק לה את האור אבל לא נשארת איתה ורק אם צריכה עזרה אמא תבוא אפשר אולי גם לעשות איזה סוג של מבצע ולצפר במשהו קטן כשמתגברת.
וכמובן הרבה מחמאות ואיזה גדולה את ווואו נספר ל.... ונכתוב פתק לגננת וכו.
והכי חשוב שתבחרי משהו שתעמדי בו ותשתפי את בעלך גם בעניין שיתן את התמיכה שלו בזה.
ועוד משהו חשוב שתמיד יהיה לך דרך מכובדת לרדת מהעץ בלי לשבור את המילה שלך.
אני יתן לך דוגמא מהבן שלי היום רצינו ללכת ואמרתי לו שיתלבש ורצה שאלביש אותו ולא יכולתי.עכשיו הוא מסוגל לבד אבל הוא קצת מתפנק אז הוא לא התלבש ואמרתי לו שאני לא מלבישה ואם הוא רוצה לבוא איתנו הוא צריך להיות מוכן כי כשאלך אני לא מחכה.עכשיו ראיתי שהוא מתעקש ולא מוכן ואני לא רציתי לשבור את המילה שלי אז ביקשתי מבעלי בשקט שיעזור לו ובסוף כשבעלי קצת עזר לו הוא התלבש לבש.
לפעמים ילדים שיש להם קיבעון לדברים מסוימים צריך לאט לאט לשבור להם את זה בדברים קטנים .
בהצלחה ואחרי כל החפירה שלי חיבוק ענק
רעיוןמכחול
אולי לנסות "לחפש בפנס" את התכונות שאת רוצה למצוא בה, כמו שעינת נתן מציעה ב"חיימשלי"?

נניח אם ההיפך מעקשנות זה גמישות, אז להחליט שעכשיו המשימה שלך זה להראות לה שהיא גמישה. אפשר לספר פעם סיפור על ילד או ילדה שהיו גמישים (רצו שוקו אבל לא היה בחנות אז בחרו מילקי), רק כדי לוודא שהיא מבינה את המילה, ואז להתחיל לחפש אצלה גמישות.
כל פעם שאת מזהה גמישות פיצית (רצתה גרביים כחולים אבל הם היו בכביסה והיא הסכימה לקבל את הסגולים בלי לעשות מזה עניין), לעשות מזה עניין שלם "איזה ילדה גמישה יש לי! איזה כיף שאת כל כך גמישה! אם את בוחרת משהו ואי אפשר את יודעת מיד לבחור משהו אחר! כל הכבוד! איזה תכונה טובה! יש הרבה ילדים בגיל 4 שלא כל כך גמישים כמוך!"
מהמם!אפונה
קראתי מה שכתבתן. אז תודה!!יעל מהדרום
לק"י

מניחה שאגיב בפירוט בהמשך!
מוכר!!בת 30
יש לי שתי עקשניות כאלה. ב''ה שעברו את גיל 4 כבר...
אני יודעת שעם הראשונה עשיתי מלאאאאאא טעויות , ועדיין עושה, לצערי.
עם העקשנית השניה כבר ידעתי איך להתנהל בצורה טובה יותר, נראה לי.

טיפים?
א. אל תקראי לה ''עקשנית''. גם לא כשאת מאבדת את העשתונות...
ב. אלו ילדים עם רצונות מאוד חזקים. כשהם גדלים קצת העקשנות משנה קצת את פניה והופכת להיות מקור להתמדה ולהצלחה, אז כמה שפחות לשבור...
אמנם הצבת גבולות וסמכות הורית זה בהחלט נצרך, אבל לא במטרה לשבור.
אולי להגדיר את המטרה באופן שונה- נניח, במטרה להפסיק התנהגות מסוימת שהיא לא טובה לה ולכם.
ג. יכול להיות שהיא גם קצת רגישה? ולכן יותר דברים מפריעים לה, או שדברים שבעינייך הם זניחים, בעיניה הם מאוד חשובים?
שווה לך, לנסות לדבר איתה, אחרי אירוע כזה, ולנסות להגיע איתה להבנה של הרגש. ''היה לך מאוד חשוב ללבוש גרביים, למה זה כ''כ חשוב לך?"
(עקשנית מס' 2 שלי התעקשה בתחילת הקיץ שעבר ללבוש אך ורק טייץ ארוך למרות החום. מה שניסיתי לא עזר. אז באמת ניסיתי לברר איתה...הסתבר שהיא לקחה ללב משפט שילדה בגן אמרה לה ''זה מכוער כשרואים את הרגליים'' . אמנם ההבנה של הגורם לא שינתה את המצב...היא המשיכה עם הארוך אבל אני הפסקתי את המאבק)
יכול מאוד להיות שמאחורי התעקשויות מסוימות עומד רגש כמו חשש, בושה, חוסר נוחות פיזית, וכד'. ואם את עולה על השורש ונותנת לה פתרון, לפעמים זה יכול לטפל בהתעקשות הספציפית הזו. (נניח- למה חשוב לה שתבואי איתה לשירותים? תבדקי, אולי זה פחד. לא יודעת למה, אבל אצלי כמה מפחדים...הם בטוחים שיש איזה יצור בתוך הצינור הזה של השירותים ושהוא מסתכל עליהם)
בכלל, אני נוכחתי לדעת שלפעמים עקשנות מתמוססת לה ברגע אם היא מרגישה שאני איתה ולא נגדה, שאני מבינה את הרצון שלה , גם אם אני לא מאפשרת אותו..
עם הגדולות אני לפעמים אפילו אומרת להן ''הלו, אני איתך, לא נגדך..''
ד. כשאת עומדת על שלך, והיא בסוף מיישרת איתך קו, גם אם זה אחרי בכי מתיש וצרחות, אז קודם כל תחמיאי לה ''כל הכבוד שעשית את זה למרות שהיה לך קשה'', ושנית, תנסי לשקף לה שהיא עצמה הפסידה מהסיפור הזה, בעצם העובדה שהיא בכתה והתעקשה כ''כ הרבה, והיה לה הרבה יותר נעים אם מההתחלה היתה עושה מה שאמרת לה.
ה. אני לפעמים אומרת להן ''תבחרי על מה את מתעקשת''. נניח- את רוצה לצאת לתפילת ילדים. היא מתעקשת על גרביים. תגידי לה ''או גרביים או תפילה, על מה את בוחרת להתעקש?" אם את מתעקשת על גרביים, את מוותרת על התפילה. אם את מתעקשת על התפילה, תוותרי על הגרביים.
לא תמיד אפשר להשתמש בזה, כי לפעמים שאר הילדים עלולים להפסיד מזה, וזה לא פייר. לפעמים זה גם לא עוזר...אבל בעיני חשוב שהיא תבין שיש שני צדדים להתעקשות ויש לזה מחיר.
ו. יש מצבים ששווה להשתמש בשוחד.. להבטיח לה שלוק כשנגיע הביתה מהגן. אבל לעשות את זה מראש, לא כשכבר את בתוך הסיטואציה.
ז. מסיחי דעת. כשאת יודעת שיש מצבים שהם נקודות תורפה, כמו חזרה מהגן, אז מראש תמנעי את המצב. נניח להגיד לה ''אני אגיע הביתה ראשונה''! ולהתחיל לרוץ. היא מן הסתם תיכנס לענין ותנסה להגיע ראשונה. וככה תגיעו מהר ובשמחה הביתה.

ודבר אחרון, מהנסיון שלי עם העקשנית הגדולה , יש תקופות שבהן התסכול הזה כ''כ ממלא אותך שאת לא מצליחה לראות את המתיקות והטוב שלה. כי את מותשת. אז תנסי להזכיר לעצמך כמה היא מתוקה וכמה את אוהבת אותה. הכי נוח זה כשהיא ישנה 🙂..פשוט לעמוד ולהסתכל עליה ולהתמלא אהבה וקצת סבלנות.

אגב, העקשנית הגדולה שלי, ממש לנגד עיני הופכת להיות נערה מיוחדת ומעניינת. אז שווה לחכות קצת..
בהצלחה!!
רק חייבת להגיב שזה כל כך כיף שיש פה נשים עם חכמת חייםהריון ולידה_פצ
וניסיון שמשקיעות ומגיבות באריכות.
הגבתי לך, אבל מתייחס לכולן.
הילדים שלי עוד לא בגיל, אבל ב"ה לומדת מהניסיון שלכן כל כך הרבה!!
תודה! התחברתי למה שכתבתיעל מהדרום
לק"י

יש דברים שאני בהחלט עושה.
תמיד טוב לשמוע שוב גם מנשים אחרות מה הן עושות. ונתת לי עוד רעיונות.
אני למדתי משהו שממש שינה לנומזלטוב
במקום להיכנס למלחמה , פשוט הופכים הכל למצחיק..
זאת אומרת, היא לא הסכימה עכשיו לנעול את הנעליים? אני לא מלבישה על עצמי פרצוף זעוף ומלחמתי אלא את החיוך הכי ענק שלי.. " איזה מצחיקות הנעליים האלה..תראי איך הם מדגדגות אותך בבטן" ואז המלחמה נעלמת..

האמת שבהתחלה בעלי לא התחבר לזה, הוא אמר שצריך לחנך והילד צריך לדעת גבולות.
אז סיכמנו שננסה.. ובאמת הגישה הזאת הורידה לנו את המלחמות בהרבה, ואנחנו מרגישים שגם כשאנחנו שמים עכשיו גבול אדום זה קל בהרבה כי יש לנו תקשורת טובה שמחה ומשוחררת עם הילדים ולא תקשורת שמבוססת על הרבה מלחמות.

אגב אני ממש מתעניינת בדיוק על השיטה של תקשורת מקרבת.. זה נראה לי די באיזור הזה
נכון, אני עושה גם את זה לפעמיםיעל מהדרום
לק"י

אבל לפעמים אין לי כח וסבלנות. ויאללה! שתקבל מרות לפעמים גם בלי צחוקים🙈

(סתם. לא שתמיד היא מתווכחת ומסרבת, אבל יותר מידי בשבילי).
זה עובד לך בגיל 4, או בגיל שנתיים?מכחול
4.. וגם שנתיים מזלטוב
שלי כשאני עושה משהו שיצחיק אותו כשהוא בכעססמיילי12
הוא מגיב- אבל זה לא מצחיק למה את צוחקת עלי למה למההה
ובוכה🤦‍♀️
גם אני עוקבת אחרי הורות מקרבתשפע ברכה
יש קבוצה בפייסבוק שמדברים שם על זה
אם הבנתי נכון הרעיון בתקשורת מקרבת זה לזהות מה הצורך של הילד שעומד מאחורי ההתנהגות ולדבר איתו באמפטיה על הרגשות שלו ופחות לתת פוקוס ולהגיב על התנהגות עצמה

גם לי יש ילדה מהממת ומאתגרת בבית
טיפוס מנהיג שצריך לשלוט בהכל...
ואני שמה לב שכדאי לתת לה תמיד לבחור ולהחליט איפה שאפשר

יש משחק חמוד שאני עושה איתה לפעמים
למשל צריך לעשות אמבטיה והיא לא רוצה
אני מושיטה לה 2 ידיים ואומרת לה
אם את רוצה להיכנס בקפיצות תני כיף ביד ימין אם בדגדוגים ביד שמאל. אם רוצה שמפו אדום ביד ימין אם בצהוב ביד שמאל.. היא ממש זורמת עם זה..

וואי הבן שלי בן שנתיים ורבעלאיודעתת

וזה ממש נשמע תאורים שלו.

 

האמת שגמרתי את השבת גמורה ממנו.

יצא לי החשק מחנוכה כי כל רגע נהפך לקרב מתיש.

אשכרה גיל ההתבגרות אבל עם הגיון של בן שנתיים

בדיוק שמעתי פודקאסט מענייןילד בכור
אולי זה יהיה לך רלוונטי.. קוראים לו מונטוסרית וזה פרק שלוש. זה על גיל שנתיים אבל אולי יעזור גם לך
בול בת ה4 שלי!!רק שאלה לי
בפועל אני גם מרגישה כמוך, שצריך לשבור את העקשנות הזאת אז אני מתעקשת איתה במקומות שלא הייתי מתעקשת סתם ככה. אבל הלב שלי אומר לי שזה סתם יצר הרע, זה להראות לה מי פה המחליט, מי מתווה את הדרך. הילדים הן מראה כמעט מדויקת שלנו - אם אני לא אתעקש על משהו מסוים ואראה לה גמישות היא תקלוט שאפשר להתגמש וזה ממש בסדר, וזה אפילו נעים יותר.
למשל דוגמה מהיום: ירדתי איתה ועם עגלה במדרגות (הרבה מדרגות). היא התעכבה במעלה המדרגות למרות שאמרתי לה לרדת ואני כבר המשכתי לרדת. כשהגעתי למטה היא רצתה שאחזור למעלה ואתן לה יד. אמרתי לה שלא כי כבר ירדתי וזאת בעיה שלה שהיא התעכבה. בקיצור, הייתה התעקשות הדדית של שתינו... בשכל ידעתי שאני עושה טעות, כי אם לא אתעקש איתה היא תראה שאמא באה לקראתה והיא גם תרצה לבוא לקראתי (בכללי בחיים) וגם פה ספציפית אני משדרת לה עצלנות שזה קשה לעלות מדרגות ולמי יש כוח לזה. בפועל המשכתי להתעקש, היצר הרע הזה...

את כל זה אני יודעת בשכל, אבל לצערי לא כ"כ מיישמת.

חוצמזה, עוקבת...
טוב, קראתי הכל ואחזור לקרוא שוב נראה לייעל מהדרום
לק"י

אבל נשמע שאין הרבה מה לעשות, בעיקר לנשוך שפתיים ולהתפלל שזה יעבור לפני שיגיע גיל ההתבגרות הבא.

ומה עושים עם בקשות לא הגיוניות (שמלוות בבכי הרבה פעמים)?!
לדוגמא: אני מניקה את הקטנה והיא רוצה שרק אני אקלח אותה, אני בשירותים והיא בוכה לי ליד הדלת שאני אבוא, אני בעבודה והיא מסרבת לנגב לעצמה או שאבא שלה ינגב לה ומחכה לי שעה וחצי(!) (בסוף נשברה והסתדרה בלעדי) וכדומה.

באמת שהבכי מחרפן.
קשה לי למצוא בי אמפטיה וסבלנות (כמו שממליצים בספרים "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו....").
חייבת לשאול איך אתם מתמודדים עם הבכי הממושך?מאמאיה
את מצליחה להשאר שלווה?
אני ממש בנקודת משבר בהתמודדות הזאת.
סבלנותי פוקעת מהבכי.....
לפעמים שותקת בזעף, לפעמים נוזפת בה ולפעמים כועסת וצועקתיעל מהדרום
לק"י

כן משתדלת לענות בנחת. לא תמיד זה קורה.
זה ממש ממש מחרפן.
כיוון שהדוגמאות שנתת מוכרות לי עד כאבמאמאיה
באופיין הדומה למה שקורה אצלנו בבית, אני קצת (הרבה) רוצה שתהיי קבוצת תמיכה שלי. היה לנו שבוע קשוח ממש גדוש בארועים מהסוג הזה (כולל הרבה 'חלוקת עבודה' של "ביקשתי מאמא!!!!"...)
אני מתחרפנתתתת 😬
אז יאללה! מוזמנת לפרוק פהיעל מהדרום
לק"י

זה לגמרי המקום.

גם אצלינו היא מעדיפה אותי וזה משגע.
פחות לפרוק, יותר לשמוע איך אחרים/ות שורדיםמאמאיה
רוצה לאמץ טיפים ועצות מנסיונם של אחרים....
אוקי...היו פה טיפים בשרשור הזהיעל מהדרום
גם אצלנוסליל
זה ככה.

והוא גם מקובע מאוד.

רוצה לאכול ארוחת בוקר רק עם כפית בצבע אחד ולא בצבע אחר.
רק שאמא תביא ולא שאבא
לאכול לארוחת צהריים יוגורט וצימוקים במקום שניצל ופסטה (אבל אתמול אהבת, היום זה כבר לא טעים?)
רוצה לשטוף ידיים לבד
רוצה שאני אעזור לו לשטוף ידיים
רוצה שאח שלו יהיה לידו
רוצה שאח שלו יהיה כמה שיותר רחוק ממנו
רוצה קינוח, אבל לא את זה. גם לא את ההוא. אה, בעצם כן את זה.
רוצה לאכול, אבל לא אוהב את מה שאני מציעה לו. אז מה אתה רוצה? לא יודע, תגידי לי את. אבל אני אומרת ואתה לא רוצה. אז תגידי משהו אחר. כמו מה למשל? לא יודע. אז תחשוב. אני לא יכול, זה קשה לי. אז אל תאכל. אבל אני רעב!!! אז תאכל. אבל אני לא אוהב כלום.

וכל דבר שאומרים לו לא מלווה בבכי.

לא קראתי כל כך בעיון את כל השרשור.

אצלנו אני חושבת שזה קשור לשני דברים.

א. בחינת גבולות
ב. תשומת לב

מה הפתרון? אני עוד בעצמי לא לגמרי יודעת.
לנסות להתמקד בשני הדברים האלו.


זה נראה לי כמו 2 דבריםהמקורית
1. צורך בתשומת לב
2. צורך בהצבת גבולות והבנת סיטואציה. נראה לי שזה די מתערבב אצלה
היא כאילו בוחנת אותך (דרך הסיפור של המקלחת לדוגמה) , שנראה שהיא רצתה גם לראות אם תפסיקי עכשיו בשבילה
וגם הדרישות שלה לא תואמות סיטואציה (שעה וחצי לחכות לניגוב כשאת לא בבית זה וואו) והיא אשכרה מחכה לך. צריכה אותך. קוראת לך מעבר לשירותים

אני הייתי מנסה בכיוון של הרבה תשומת לב מצד אחד, ומצד שני לא להתרגש מהבכי. לשקף לה למה את לא יכולה עכשיו עם הרבה אמפתיה ולהגיד שכשתלפני ותוכלי לבוא אז תבואי .
אני כנראה באמת צריכה לתת לה תשומת לב מעבריעל מהדרום
לק"י

והיא באמת ילדה עם אופי. מקווה שאחותה הקטנה תקח פחות מהאופי הזה

גם מאוד בלבוסטית כזאת, רוצה להחליט (גם לאחיה הגדול)
קשוחהמקורית
אבל שווה לך לנסות להשקיע בעניין של תשומת הלב, זה ממתן אותם
תודה! האמת ילדה שכיף לדבר ולהיות איתה (כשהיא רגועה)יעל מהדרום
לק"י

היא לא כל היום מתנהלת ככה.
אבל כשכן זה מאתגר.
פעם מדריכה לגיל הרך אמרה ליעלה למעלה
לתת תשומת לב בקטע שרואים אותה ומבחינים אותה (כאילו לא רק בקטע של חיבוקים ונשיקות)
למשל:
אם מזגת לה 3 דברים לצלחת והיא אכלה רק 2 דברים- אז להגיד לה אני רואה שאת אוהבת אורז ואפונה.
אם ראית שהיא צבעה בצבע מסוים- להגיד לה אני רואה שאת אוהבת צבע וורוד
בקיצור בסגנון הזה
ולגבי התפרצויות בכי היא אמרה לי - להגיד בנחת פעם אחת- מתוקה את מוזמנת להצטרף אלינו,אנחנו עכשיו עושים כך וכך. ואז להתעלם
האם הבכי שלה הופך אותך למתוחה?הריוניתאנונימית
האם כשהיא בוכה הבכי שלה מנהל אותך כי הוא מביך/מציק/וכדו'?
אם כן, בזהירות אני אומרת - אולי יעזור לעבוד על זה שהבכי באמת לא ילחיץ אותך/ יכניס אותך למתח, כמובן כשהוא בטווח זמן מסויים וטונים מסויימים ולא משהו קיצוני ומוגזם, להתנהל בזמן הבכי מהשכל ולא מתוך מחשבה איך אני מקצרת את הבכי, להישאר שלווה ועניינית- זה יכול אולי להשפיע ולגרום לה להבין שהבכי לא אפקטיבי- אולי היא מבינה שזה מלחיץ וכדו', זה יכול לקחת שבועיים/ שלוש אבל אמור להשפיע..ובנוסף לפעמים הבכי משחרר ואחרי זה נרגעים טבעית.
זה מעצבן בעיקר. מאוד קשה להשאר בסבבה עם הצרמוניה ברקעיעל מהדרום
לק"י

אולי אטמי אוזניים זה פתרון יעיל🙉
מתייחסת בעצמי וסליחה שאני מנצלשת ליעל מהדרום את השרשור...מאמאיה
אני מנסה להשאר שלווה מול הבכי אבל לא מצליחה. הוא מערער אותי לחלוטין. הלוואי והייתי יודעת איך לעשות זאת. הבכי הרם והממושך מכניס אותי למתח ומוציא אותי מאיזון....
תנסי להבין ממה את חוששת... מהבושה?הריוניתאנונימית
רוב הפעמים זה בכי נורמאלי שקורה לילדים, ואני מבינה את המתח שנגרם, אבל אפשר לעבוד על זה שזה לא ילחיץ, לדוגמא להגיד לעצמך: לא נורא, זה קורה להרבה ילדים, אין לי מה להתבייש, תבדקי בשעון כמה זמן זה לוקח, זה עוזר להכניס למסגרת של זמן ולפרופורציה, בהתחלה זה לוקח יותר זמן ולאט לאט זה יורד.. ועובר הרבה פעמים..
הילדים קולטים אם ההורים נהיים מתוחים ושזה מנהל אותם..
עזבי בושה. בטח בבית....יעל מהדרום
לק"י

זה מ ח ר פ ן.

זה "אאאאאאאאא" כזה, בכי נמרח, דמעות תנין. לפעמים צרחות.
פשוט מוציא מהדעת.

גם כשהיא עושה קונצים ברחוב ואני קוראת לה מליון פעם, אני כבר אומרת שבטח כל הרחוב יודע שיש פה ילדה בשם שלה.
לא מתביישת.
אישית אצלנו אם היא ממש צורחתבאורות
אנחנו מבקשים שתלך לחדר שלה ותרגע שם, כי זה ממש לא נעים לנו. כמובן שלפני מציעים פתרונות לגורם הבכי אבל אם היא ב"טנטרום" בכי כזה, לפעמים הם פשוט צריכים להוציא את זה מהמערכת. ואז בדרכ אם אבוא אחרי כמה דק ואציע חיבוק זה יעזור...
אצלינו זה יהיה לקחת אותה לחדר. ללכת לבד לא יקרהיעל מהדרוםאחרונה
אתן מכניסות שניצל תירס/נקניקיות/וכל זה.. הביתה?פומלה

כן או לא?

ולמה?

אצל ההורים שלי תמיד היה

ואנחנו לא קונים בכלל.. כרגע..


כל עוד אתם יכולים בלי - אז כמובן עדיףמתואמת

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

כן למצבי קריסהשמש בשמיים

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

כן. מוצרי סויה אוכלים פעם- פעמיים בשבועיעל מהדרום
כןהמקורית

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

לא על בסיס קבוע, באירועים חגיגייםאוהבת את השבת

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

נקניקיות כמעט ולא.ניק חדש2

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

בשניצל עוף אני לא רואה בעיהיראת גאולה
אולי יש הבדל בין החברות, במה שראיתי היו רכיבים רגילים שיש גם בלחם פרוס... לא שיא הבריא אבל ממש מקל עלי במקום לעמוד לטגן שניצלים.
אז תלוי איזההשקט הזה
יש חברות שזה ממש מעובד בטירוף עפ מלא תוספות חוץ מהעוף ויש כאלה שזה בעיקר עוף. 
כמעט ולאמתיכון ועד מעון

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

מוצרי טבעול לא אוהבים, נקניקיות עוף דווקא כןכולנה

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

נקניקיות ובריא זה בדרכ לא הולך יחד המקורית

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

יש נקניקיות המתאימות לתזונת פליאוכולנה

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

כן.מוריה
כי נח לי שיש משהו לשלוף. ולי זה טעים.
כן. אבל לא אוכלים על בסיס יום יומיואילו פינו

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

לא באופן קבועהשקט הזה
פעם ב.. לחול המועד או לג בעומר כזה קונים נקניקיות.

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

טבעול לא, נקניקיות כןשומשומונית

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

לא קונה כי אני אוכלת הכל🤣🤦🏻‍♀️ברונזה
הילדים לא אוהבים ולא מחפשת שיאהבו ;)
כןאמאשוני

אבל החזקנו הרבה שנים בלי.

הכנסנו בעיקר בגלל תקופות מילואים ארוכות שהגדולים שמרו על הקטנים, אבל לא היו מספיק גדולים כדי לבשל בעצמם אוכל של ממש.

היו פה גם מנות חמות כי הילדים התלהבו. לשמחתי מיצו את זה מהר.

כל עוד מצליחים להחזיק עם אוכל אמיתי זה בוודאי מבורך.

גם אם תחליטו בעתיד  להכניס זה לא מבטל את היתרון בתקופה שלא היה.

לאדיאן ד.

אבל חושבת שאם זה עוזר ולא אוכלים באופן רבוע / לעיתים קרובות מידי זה בסדר גמור.

שניצל תירס מדי פעם, נקניקיות רק צמחוניותמעיין34

וגם זה קנינו לעצמאות פעם אחרונה וזה עדיין במקפיא .

שניצל תירס יותר מבוקש אצלנו,  גם אני אוהבת.. אבל ממש ממש לא קונים קבוע. קנינו גם בעצמאות וכשנגמר לא קנינו עוד.

מלוואח קניתי בהריון הקודם שלי, לנפילות. ופה זה נגמר

אנחנו קוניםהשם שלי

נקניקיות בשריות.

זה אחד הדברים הבודדים שהילדים אוכלים.


דברים אחרים אנחנו לא קונים.

לא יודעת אם יאהבו אצלי.


הרבה פעמים ארוחת צהריים לא כוללת חלבון. כי הילדים לא אוכלים. או שאני מכינה ורק אני אוכלת.

בהחלט כןדיאט ספרייט

שניצל תירס אוכלים פה כל הזמן.

אפילו ביניים לפעמים כשקצת רעבים.

נקניקיות או שניצלים מוכנים אוכלים פעם בשבוע.

במלחמות יותר.

לפעמים לעמוד להכין אוכל עושה אותי עצבנית.

אותי באופן אישי.

אז אני מעדיפה לתת נקניקיות ולהיות שמחה ורגועה מלטגן שניצלים מההתחלה (המשימה הכי קשה ביקום בערך לדעתי) ולהיות עצבנית פחד.


 

אצלנו יש חלק ובמידהטארקו

כלומר גם מה שיש זה לא שאוכלים מהכל כל יום כל היום

אלא בערך פעם בשבוע ויותר...


מבחינתי זה ממש בסדר

בוחרת את הסוגים שיותר חלבוניים ויחסית פחות מעובדים.

נקניקיות מדי פעם, מוצרי סויה לאשיפור
שניצלוני כן, רק עם אחוז עוף גבוה
לאבשורות משמחותאחרונה

כי זה לא בריא פשוטו

אם אומרים לך שהנזק היא איטי ולאורך זמן יכול לשבש אותך במערכות הכי קריטיות בגוף היית המתפתה לקנות את זה לבני ביתך?

מסכימה לילדים רק בזמנים מיוחדים כמו בטיול/על האש

אבל בשוטף בבית לא קונה

אני מכינה להם שניצל תירס ביתי וזה פשוט ואפשר להקפיא

בהריון ואוכלת רק אבל רק שטויותהרמה

שבוע 14

עם בונגסטה

רק לאחרונה מצליחה לאכול

אבל הבעיה זה המה

אני נגעלת מחלבונים

בשר מן החי או הצומח

רוצה רקקק פחמימות ריקות עם כמה שיותר שמן

פסטה פיצה טוסט

מה יהיה?!?! לאן אני אגיע בקצב הזה? אוף

וואי כנל. ואני שבוע 20. פחחת בחילות.. אבל עדייןןל,שגרה ברוכה

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב


כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

תאכלי אבטיח המקורית
חח אוכלת (אבל גם זה מלא סוכר בואי),שגרה ברוכה
זה עדיף מאוכל מעובד אבל ומכיל הרבה נוזליםהמקורית
מעדני חלבון יש רק אחד שטעים ליים...

גם ניסיתי וזה מגעיל

אבל משקה חלבון כן טעים

יש מאכלים שקרובים לטעם של הג'אנק והם בסדררקלתשוהנ

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

 

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

 

 

 

בהיריון השלישי שליאפרסקה

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

חכי עוד טיפה. בעז"ה תרגישי טוב יותר ואולי תצליחיאמהלה

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

כנ''ל....אורוש3
משתדלת גם וגם בכל זאת. וכל הזמן רעבה אז הכל עובד. אבל לגמרי הנטיה לפחממות ריקות ואכלתי מליון שטויות ועליתי במשקל. ואני ב''ה הצלחתי לאכול לאורך כל התקופה אז....
אורוש מזל טוב?קנקן שבור
לא עקבתי מספיק או שזה פעם ראשונה שאת מספרת פה?
נכון. מוקדם... ב''ה. תודהאורוש3
וואי מתרגשת ממש לשמוע😀בארץ אהבתי
בשעה טובה! שיהיה בקלות ובידיים מלאות❤️
תודה ריגשתן אותי גם ☺️אורוש3
יאאא אורוש איזה מרגשת!!!אמאשוני

לא שיתפת הרבה במסע, אבל החזקתי אצבעות מרחוק..

חיכיתי לבשורה המשמחת הזו!

שיהיה בשעה טובה בקלות ובשלום.

ממש,ממש מרגש 🧡❤️🩵💚💙💛

תודה אהובה! אתן ממש מרגשות. ב''האורוש3אחרונה
הבנתי נכון?טריה

בשעה טובה, איזה יופי

בקלות ובידיים מלאות

תודה נשמהאורוש3
יאאאוהבת את השבת

האמת אני מתרגשת מממשששש

בע"ה שהכל ילך בקלות ובבריאות!!!

לשתיכן ולכולן כמובן!

אמןןן. תודה מקסימהאורוש3
תרפי... זה המצב שלך כרגע, רק תקפידי לתת לגוףקנקן שבור

שלך מספיק נוזלים

בהמשך אולי זה ישתפר (ואולי לא...)

גבינה זה גם חלבונים....ים...

בתקווה שהבחילות יפחתו עוד מעט...

אבל תשתדלי כמה שאפשר לאכול בריא יותר, ירקות, גבינות רזות

אף אחד לא מקשיב -לי!!!!!אנונימית בהו"ל

גדלתי בבית כזה, שמקשיב לכולם,אמא פסיכולוגית,אבא גם כן מהתחום קצת

וזה עבר אלינו,הילדים,אחד יותר,אחד פחות

אבל אצלי הכי חזק

ואני אוהבת את זה! אוהבת להכיל אנשים! נהנית להקשיב מכל הלב!!!

אבל מי מקשיב לי?

מוצאת את עצמי בחברויות שאני המקשיבה הבלעדית, ברגע שמתחילה לספר על עצמי

משהו,היא עוברת נושא

כנל עם גיסות...כנל עם כל העולם ואשתו


וקשה לי

אני גם עוברת קשיים ואפילו משמעותיים מאוד בשנים האחרונות

ואין פשוט אין קשב גם מנשים שעוברות מקרים דומים!!!!

קשוח לי 😪


מכירות את זה?

מאדדדדדדאוזן הפיל

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

אולי כדאי שתתחילי בשיחה ב- אני חייבת לדברהמקורית

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

מה עם בעלך?מתואמת

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

כל כך מוכרעדינה אבל בשטח
ואני המקשיבה הלאומית. אז הפסקתי לנסות לשתף ואני אוגרת בעצמי כל כל הרבה שאני מרגישה שזה כבר כבד לי בפנים 
מכירה מאוד טובבשורות משמחות

אבל עשיתי עם זה עבודה פנימית והגעתי לתובנות מעניינות דווקא על עניין ההקשבה בשבילי

ולמה דווקא זה משתקף אליי באופן הזה...

ואני עוד עובדת על זה אבל בהחלט כשהתחלתי להקשיב יותר בצורה הנכונה ולא רק לשמוע כדי להסיק/לתת את העצה הנכונה/לפתור בעיה וכו'

אז משהו השתפר באיך שמקשיבים לי ובשיחות באמת היה שיפור וכן אני מצליחה להחזיק שיחה על עצמי בלי להרגיש שאני לא מעניינת

יכולת הקשבהoo

היא יכולת גבוהה

הגיוני שרוב האנשים פחות מקשיבים

וגם זה תלוי ברמת העניין של האנשים בך

יכולת ההקשבה שלך לא קשורה ליכולת של אחרים


(אני בררנית ביחס לאנשים שאני משתפת אותם

הם צריכים להיות גם עם יכולת תקשורת מספיקות וגם עם רמת עניין במה שאני מספרת)

כן מוכראמאשוניאחרונה

ובכלל לא גדלתי בבית "מקשיב"

ככה שהתרגלתי לא לשתף.

הייתי הכותל המערבי של כולם.

האמת היה מעניין לשמוע נבכי נפש של אחרים.

אבל כן זה מוכר כשמישהו נמצא בקצה סקאלה הוא מסגל סוג תקשורת מסויים וקשה לעשות את המעבר בצורה טבעית.

אבל זה בהחלט אפשרי, הרמב"ם דיבר על זה.

"דרך האמצע".

אני חושבת שאצלי השינוי היה כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, תוך מודעות שאני רוצה שיח משותף ולא רק להיות כותל, לא עם אלא שהכירו אותי כ"מקשיבה הלאומית"

איתם היה יותר קשה לעשות את הסוויצ

כי שני הצדדים התרגלו לדינמיקה מסויימת.


וגם כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות, לי זה לפעמים גם עונה על הצורך.


תנסי להתחיל ככששואלים אותך מה נשמע, לענות משפט שהוא מעבר ל"הכל הסדר"

אבל הוא גם לא כבד מדי

למשל: ב"ה סיימתי בעבודה פרוייקט, איזה כיף להיות אחרי.

או ב"ה, עוד מעט סוף שנה, מתכוננים לחופש הגדול.

או הייתי אתמוח באירוע, היה מעולה וכיף אבל אני עייפה טילים.

כשתתרגלי, תראי שפתאום אנשים שואלים עוד שאלה מתוך עניין ולא רק נימוס וככה לאט לאט יוצרים דינמיקה גם של שיתוף ולא רק של הקשבה.

מן הסתם צריל גם למצוא את האנשים שיש להם תגובות תומכות ולא מייבשות.

ביטלו את הלימודים מחר בכל הארץ.. איזה הזיהפרח חדש

כנראה כדאי לשים את הילדים בממד לישון למי שיש ממד

ולהיות מוכנים לאזעקות

מהה איפה ראית את זה?רקאני
עדכון הנחיות פיקוד העורף מהדקות האחרונותואני שר

בגלל צפי ירי מאיראן


תפילות

זה מה שיש לנו

עכשיו אני רואהרקאני

יואווו

סיוטטטטDoughnut
אני בדיוק חולה ותכננתי לנוח בבוקר😖
אוייישש איזה גרוע :-/רקלתשוהנ
הם בדיוק נרדמו לי לפני שעהניק חדש2

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

אני לא העברתידרקונית ירוקה
אבל ארגנתי את הממד עם מזרונים ושמיכות למקרה הצורך
אני לא הייתי מעבירה עכשוואני שר
כן מתארגנת - לסגור את החלון של הממ"ד, לשים שם ציוד בסיסי נחוץ (מים, משהו מתוק, לפי מה שאתם צריכים...)

בשורות טובות וישועות גדולות!

נניח יש לכן עכשיו בת בכינרת?מתיכון ועד מעון

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

קודם שתלך למרחב מוגן הלילהזיקוקים
ומחר תבדוק איך היא חוזרת הביתה

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

מצאה מרחב מוגןמתיכון ועד מעון

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

היו לנו בצפון עכשיו 5 אזעקות ברצףזיקוקים
לא הייתי לוקחת סיכון
אני הייתי אומרת לה לחזור, כן...טארקו
אם את מכירה אותה בתור אחת שתתמודד נכון בזמן התרעה ולא תילחץ.
נראה לי הייתי אומרת לה לחזוראורוש3
מה עשתה בסוף?רוני 1234
בלילה ישנה ליד ממ''ד ףמתיכון ועד מעוןאחרונה

והיום החליטה שמספיק רגוע להישאר בצפון...

מתפללת לטוב

מה עכשיו אני לא מבינהההשירה_11
עוד עזה?? עוד פעם כל כמה חודשים סבב שלא מסתיים?!?!

זה בלתי כבר בלתי!!!


סופריקה

נראה לי שטראמפ יעצור את זה מהרהמקורית

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

חחח אהבתישירה_11
התיעצות על עגלותמתיעצת:)

הי, ב"ה לקראת לידה ראשונה רוצה להתחיל לברר על עגלות וקצת נאבדת 

אשמח אם תוכלו לעשות לי קצת סדר- איזה חברות מומלצות, דגמים וכו

ומה כדאי לשים לב כשקונים, והאם יש ביד 2 דברים ששווה לראות

חשוב לי שהעגלה לא תהיה כבדה מדי ושתהיה נוחה לקיפול

אשמח לשמוע

אני אוהבת את ספורטלייןאיזמרגד1

עגלות מעולות במחיר יחסית זול

לדעתי אפשר למצוא דברים מעולים ביד 2, אם את הולכת לראות את העגלה בעצמך לפני שקונים לוודא שהיא מצב טוב. אבל לפני זה לבדוק מחירים של עגלות חדשות שלא תמצאי את עצמך משלמת מחיר של עגלה חדשה מסוג קצת זול יותר על עגלה יד 2...

גם אני אוהבת את ספורטלייןאוזן הפיל

קניתי חדשה לפני 7 שנים והחזיקה 4 ילדים נמרצים ביותר

אם היינו שומרים עליה יותר טוב (לא משאירים בחוץ לחסדי הגשם והשמש) יכול להיות שהיתה מחזיקה עוד אחד

המליצו לי גם על ספורט ליין וקניתי פחות מרוצהפלפלונת
סל קטן ממש למטה . כשמזיזים את הגגון זה עושה קליקים מרעישים כאלה ובטיולון זה מסובך זה יכול להיות עם גגון  נמוך או גבוה.  השכלולים קצת משגעים. אני בעיקרון רוצה למכור אותה והיא במצב מצויין.
מגיבה כדי לזכור להגיב כשאהיה יותר עירניתהשקט הזה
אני אוהבת את אינגלוזינהברונזה

מהממת וגדולה יחסית ככה שמתאימה לא רק לתינוק קטנקטן, מאוד נוחה לתפעול

לגבי מה לבדוק, תראי עם עצמך כמה את מתעסקת עם העגלה וכך לבדוק שזה נח

נגיד אם יש מלא מדרגות לעלות אז עגלה יותר קלה

אם יש רכב זה אחרת..

ביקשת לא כבדהמדברה כעדן.

בעיקרון זה משהו שמופיע במפרט הטכני של כל עגלה באתרים.

אינגליזינה-אהבת חיי, ענקית, נעימה לתינוק, עם אופציה של הגבהה של המזרן וזה מעולה לפליטות ולילדי ריפלוקס,

היגוי, עבירות מעולים...

גגון יעיל, סל תחתון ענקקק

יציבה


החיסרון - לקיפול צריך לפרק את האמבטיה (סל שכיבה) מהשלדה, ורק השלדה מתקפלת, והאבטיה לא.

פעם זה היה המצב היחידי, היום יש אמבטיות שמתקפלות... לא התנסתי

תודה רבה! באמת שמעתי הרבה על ספורטלייןמתיעצת:)

השאלה אם היא לא גדולה מדי ותופסת מקום?

תלוי מה את צריכה..הילושש

אני עברתי 2 ילדים עם ספורטליין, הייתה לי מצוינת, נוחה, יציבה, אמבטיה- לא קטנה מידי ולא גדולה מידי.. מצוינת.. 

החיסרונות- לי אישית היה קשה לכבס אותה (אני יודעת שיש אפשרות, אבל זה ממש דורש לפרק אותה וזה היה לי קשה מידי) , הדגמים הישנים- צריך לפרק את האמבטיה מהשלדה- פחות נוח ממה שקיים היום בשוק- מתקפלות יחד עם האמבטיה.. 

בדיוק הייתי ביום שישי בקניון וראיתי- אמאלה ממש התאהבתי.. אם היה לי תקציב הייתי קונה בלי לחשוב בכלל, 

במיוחד אם עולים במדרגות- שמה את הילד במנשא ואת יכולה עם יד אחת להרים את העגלה וגם את התינוק.. 

אני עם מדרגות והייתי עולה ויורדת 3 פעמים.. פעם אחת מרימה את הילד, פעם שניה את האמבטיה, ופעם שלישית את השלדה. הייתי נקרעת! 

במחיר מצוין (3,700 ראיתי בשילב ) נוחה ופרקטית 

 

אומרים שסייבקס קלילה- אבל היא יקרה, מעל 6,000 ש"ח 

 

בהצלחה! 

 

 

הסייבקס שלנו מצויינתSheela

אבל לא יודעת אם יש לה יתרון משמעותי על ספורטליין, והמחיר כן יקר משמעותית.

היא גם מאד עדינה.


אם את הולכת לרף הגבוה של המחירים אני ממליצה יותר על בוגבו שידועות כעמידות ויש להן דגמים קלילים.

אם לא אז ספורטליין זה מעולה.  

קודם כל הכי חשוב זה להבין מה הצרכים שלךהשקט הזה

למשל אם את או בעלך גבוהים אז כדאי לחפש עגלה יחסית גבוהה כדי שיהיה לכם נוח


האם תצטרכו להעלות במדרגות או לא (אפ כן אז כדאי גלגלים אחוריים יחסית גדולים, יותר נוח להעלות ככה)


האם יש רכב, ואם כן מה גודל הבגאז'


מגבלת מחיר (גם ביד2 עגלות של מותגים "נחשבים" יעלו יותר מעגלות אחרות)


עוד נקודות לשים לב אליהם- גודל (עגלה ששוקלת משמעותית פחות בדכ קטנה יותר ופחות נוחה ומרווחת לתינוק), משקל, צורת קיפול ועוד.


אני גם מהממליצות על ספורטליין פשוט כי אני חושבת שהיא די ממוצעת אז מתאימה להרבה צרכים-

לא מאד כבדה אבל גם לא קלה שכבר אין יציבות

יש מספיק מקום לתינוק

קיפול נוח

ומחיר מעולה.


אבל גפ לספורטליין יש היום כבר כמה דגמים. למשל הפולד הוא קליל יותר וקיפול יותר נוח אבל הוא גם צר יותר


אז אם תצליחי לדייק יותר את הצרכים אז אולי נןכל להמליץ לך פה גם יותר ספציפית.


(אני באמת חסידת ספורטליין אבל נגיד לאחותי שהייתה צריכה עגלה קטנה יחסית שתיכנס למעלית אצלה, המלצתי על עגלה אחרת)


בוגבו דרגונפלייסטודנטית אלופה

האמבטיה גם מתקפלת, ככה שמגיעה לגודל ממש קטן ואני חושבת שהיא נחשבת לקלה.

יש לה סל תחתון גדול והיא יציבה (אני הולכת איתה גם על אבנים וכו)

ממליצה על בייבי בוסאני נשארת אניאחרונה

קלה ממש שוקלת כמו טיולון כמעט 7.3 קילו

קלה לקיפול ונוסעת מעולה בכל דרך

ויציבה גגון ענקק


ממ ש אוהבת אותה


החסרון- כשהטיולון כלפי ההורה קצת פחות קל לקפל

קשה להוציא לכביסה..התיאשתי


אני חייבת לקנות ולהתאים דיאפרגמההריון ולידה

אבל מבירור שעשיתי עולה 650 שח הייעוץ ועוד 390 הדיאפרגמה!! אין לי אפשרות כלכלית

הוצאתי הון על מניעות במהלך השנתיים האחרונות וכל דבר הסתבך וכרגע זאת הברירה היחידה!!

מה עושים?? 😩😭

כואב לשמועהמקורית

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים


 

 

 

אבל אני כבר עכשיו שנתיים אחרי לידההריון ולידה

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

אבל אחרי זה עדיין תצטרכי שוב מניעההמקורית

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

מנצלשת- מחפשת מתאמת רגישה ועדינה בירושליםאביגיל ##
לי מילר. מקבלת בבית זיתאוהבת את השבת
תודה.מחפשת בירושלים עצמהאביגיל ##
זה באמת יקר.. אני גם הןצאתי את זה עכשיו...אוהבת את השבת

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...


תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו


וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...


יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...


בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

המתאמות כן ממליצות על שימוש עם קוטל112233445566

להגנה מירבית

משנה מאוד!ממשיכה לחלום

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

הבנת לא נכוןאפונה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

קראתי באינטרנט שמחקרים עדכניים אומרים שדיאפרגמהאוהבת את השבת

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

מענייןאפונה
אשמח לקישור אם יש לך
האמת זה היה ממזמן, אחפש עוד מעט בע"האוהבת את השבת
זה באמת יקר וזה מבאס112233445566

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

 

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

 

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

יש מצב שיש לך רופאת נשים שמתאמת?שאלה גנים
לי (לאומית) הרופאת נשים התאימה ולא שילמתי על זה שקל
וואי זאת לא פעם ראשונה שאני קוראת על זה פה בפורוםפרח חדש

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

תגידי למזכירות שישאלו את הרופאהאיזמרגד1אחרונה
הגיוני שהרופאה גם אם היא לא מתאמת בעצמה תדע מי כן
התלבטות הריון נוסףקפצתי לבקר

שבוע טוב!

בזמן האחרון יש לי המון מחשבות על הריון וילד נוסף, אבל זה נורא מפחיד אותי

אני כמעט בת 36, בעבודה סופר תובענית, עם ילדים בבית, ורקע של הריונות מורכבים/ בסיכון/ אשפוזים וכו'

לא יודעת איך הכל יכול ללכת ביחד.

עכשיו אני בטרפת של עומס אין סופי, להכניס עוד הכבדה כזו, ואז בעז"ה עוד תינוק חדש עם כל הטלטלה לבית, נורא מפחיד אותי.

מצד אחד מבינה שהחלון הביולוגי הולך ומתכווץ, מצד שני חוששת מאוד מקריסה מעומס. לא רואה שום מקום בחיים שאוכל להרפות להוריד שם לחץ, ולא יודעת איך אוכל לשרוד הריון בסיטואציה הזו. מצד שני- להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל.

אשמח לשמוע את דעתכן, איך משלבים הכל יחד בעומס החיים.. 

נשמע לא פשוט וזו באמת החלטה לא קלההרמה

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

שאלה תאורטית - אם בעוד 3 שניםהמקורית

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?


לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

בעיני העבודה היא השיקול המשני פהרוני 1234

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

מסכימה. התייחסתי למה שראיתי לנכוןהמקורית

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

קודם כל את עדיין צעירהפרח חדש

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.


מנסיוני ככל שעולה הגיל ההריון יותר קשהנירה22

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לא כמה שנים. אבל שנה שנתיים לא חושבתפרח חדש
שזה מאוד משנה
דוקא אצלי לא הרגשתי ככה...יעל מהדרום

לק"י


ילדתי את הילד האחרון בגיל כמעט 37.

וההריון הראשון שלי היה הכי קשה (בגיל 25).

התלבטות קשהדיאן ד.

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

 

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

 

סתם מניחה כיוון קיצוני- למה להתפטר זה לא הגיוני?אוהבת את השבת

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..


לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....


אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

מצטרפת לאוהבת א השבתשלומית.

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

מצטרפת לאמירה שלךבשורות משמחות

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

זה לא הגיוני בין היתר כי הריון לא תמיד מגיע בהזמנהאורוש3
ואז נגיד אם יש המתנה של כמה שנים, מה אז? 
אפשר להתפטר גם רק אחרישלומית.
שנכנסים להריון, לא לפני ...
ואם יש ימי מחלה אפשר לנצל אותםהמקורית

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

את תתפטרי בשביל עוד תינוק? או תורידי משרה?ממתקית

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

את רק 36ים...

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

זה לא מדויק מה שאת כותבתמשתדלתלהיותאני

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

הכל לא מדויקים...

זה עיניין של אמונה ושל החיים של כל אחת

פה הפורום הכל זה לחץ סביב הפוריות אבל לא חייב להתייחס בצורה כזו לכל הנושא

אם היא היתה בת 40 התשובה היתה שונה, אבל 36 זה לא מבוגר ובמיוחד שכבר יש לה ילדים

 

 

אני גם חושבת שלהיות בלחץ מפוריות בגיל 36פרח חדש

זה קצת מוגזם

בפרט שיש כבר ילדים

אז אולי באמת לא להיות שאננים 5 שנים אבל שנה שנתיים אפשר ברוגע לתת את הזמן

ואם נתקלים בקושי להיכנס להריון יש היום פתרונות ב"ה

זה לא עניין של הפורוםאורוש3

זה די מציאות שהפוריות יורדת בשלב הזה. ברור שזה לא יקרה לכולן באותה דקה אבל זה כן צריך להיכנס בשיקולים. אפשר גם לבקש מהרופא פרופיל הורמונלי ולעשות פרטי בדיקת AMH אם רוצים באמת להיות קצת יותר חכמים. 

@קפצתי לבקר 

זה לא מלחיץ עד שכן..Sheelaאחרונה

ולא נדיר לגלות בגילאים האלה שהפוריות כבר בירידה

ולכן מי שאצלה זה לא קרה לא יכולה להוות מדד לאחרות.. 

קפצתי לבקר יקרה!!אוהבת את השבת

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...


חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...


בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!


ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...


שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️



בלי קשר להריוןמתיכון ועד מעון

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

תודה רבה על כל התגובות!קפצתי לבקר

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.


קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי

מישהי מצאה פיתרון לבחילות בהריון? עדיף משהו טבעימעיין34
תנסי כדורי ג'ינג'ר (ויש נוזיקס, שזה בשילוב עם בי6)יעל מהדרום
קולה ובייגלהKayom
ויטמין b6פרח חדש
יש מקרים שאין ברירהמוריה
אלא לקחת בונגסטה. ואם זה לא עוזר אז מוסיפים גם זופרן.
זה באמת עוזר? עכשיו הקאתי 3 פעמים ואני רק בהתחלהמעיין34
ויש לי אירועים משפחתיים בקרוב שאני צריכה להתנהל רגיל

איך עושים את זה?

לפעמים זה עוזר. לפעמים קצת עוזריעל מהדרום
לק"י

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

לי זה עזר.מוריה
לקחתי עד הלידה 🙄
תפוחים ירוקים!!! פחיות לימון ותות, קרקריםפומלה
לאכול משהו קטן כל כמה זמןים...
אני מסכמת כי הכל מתקבל בברכה, מאתגר לימעיין34

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)


כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

גם עזר לי יוגורט 3 אחוז שומן ביחד עם נקטרינות/פומלה
עבר עריכה על ידי פומלה בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 21:25

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

וגם קוטג' עם נשנושים זעתרפומלה
והמלצתי על הפחיות לימון תות של שוופספומלה
כי זה בול חמוץ אבל עם טיפה תות וזה ממש טוב
תודה רבה לכולן, התחלתי את הבוקר עם תפוחים חמוציםמעיין34אחרונה

לאט לאט אתאפס על עצמי

ממש תודה עליכן

אולי יעניין אותך