זקוקה לטיפים לבת 4 מתוקה ועקשנית שמאתגרת אותייעל מהדרום
לק"י

האמצעית של הבית שלנו, ילדה מתוקה, מדברת מהמם, פלפלית ו.....עקשנית. נראה שגיל ההתבגרות שלה שהתחיל לפני גיל שנתיים לא הולך להיעלם בקרוב.

אני לא יודעת איך להתמודד איתה.
בגדול אני משתדלת לבחור את המלחמות שלי ולא להלחם על הכל, אבל אצלה בגלל שהיא מאוד עקשנית, אני מרגישה צורך לשבור את העקשנות שלה ושתלמד שלא הכל יילך לפי הרצון שלה.

דוגמא מהיום: עמדנו לצאת לתפילת ילדים בבוקר והיא החליטה שהיא רוצה גרביים, אבל שאני אביא לה.
התעקשתי שהיא תלך להביא, כמובן שהיא התעקשה גם, אז התחלתי לצאת מהבית ולרדת במדרגות.
היא המשיכה להתעקש ולצעוק/ לבכות. עד שנכנעה.
הטוויסט בעלילה היה שהגרביים לא היו במקומם הקבוע והיא כמובן לא רצתה להיעזר באבא שלה (שזו סוגיה בפני עצמה, שלרוב הוא רוצה שאני אעזור לה).
בסוף הגעתי למטה, ומאחר שריחמתי גם על השכנים שצריכים לשמוע בכי וצעקות במדרגות (והיא גם לא ידעה איפה הגרביים), עליתי לבית להביא לה גרביים.

והבכי שלה מחרפן אותי. וכשהיא עייפה זה בכלל גורם לבכי יתר.

ומכירות שאומרים לחזור על ההוראה לילדים שוב ושוב. נניח "למיטה" "למיטה"....?
היא עושה לי את זה

בגדול היא מתעקשת על יותר מידי דברים: שאבוא איתה לשירותים, להתקע באמצע הדרך הביתה או הגן ולא לבוא גם כשאני כבר רחוקה (או לבוא בסוף בבכי) וכו'.

ממש אשמח לטיפים. אני מרגישה שקשה לי ממש להתמודד עם זה.
עוקבת, יש לי אחת כזאת בביתאמא_טריה_ל-2
אצל הפלפלית הקטנה שלי שגם מאתגרת אותנו הרבההמקורית
עוזר לדבר בפרחים. הכוונה לא בטון כועס או דורש מדי, אלא להרעיף אהבה תוך כדי הבקשה ושיהיה בטון שמח ואוהב לשלב חיבוק ונשיקה. או בקיצור לא להיכנס למוד מלחמתי לרוב זה עוזר אבל יש פעמים שנשבר לי המח 🤨
גם לי יש בת כזו בגיל דומהשקדי מרק
יש תקופות מאתגרות ומתישות ממש, ויש תקופות רגועות יותר.
מה שעוזר לי זה להבין שזו תקופה שתעבור (ותחזור אחר כך כמובן..)
וגם בגלל שזה תלוי תקופה אני מבינה שמשהו קשה לה, אולי קושי בגן, שינוי בבית, סתם משהו אישי רגשי שלה ואז יותר קל לי להכיל את זה.
לא שקל לי (,כמובן יש ימים שרק מחכה שיגמרו) אבל זה קצת עוזר..

מעבר לזה, אני ממש לא בגישה של לשבור את העקשנות. אם אני יכולה אני עוזרת לה, חושבת פעמיים אם היא מתחילה לבכות אם זה באמת משהו שווה את זה, ולפעמים משנה את דעתי, מסבירה לה שאני רואה שקשה לה וכו'.
אני יוצאת מנקודת הנחה שיש פה באמת קושי רגשי כלשהו.. וגם מודעת לכוחות שלי אז לפי זה בוחרת.
כתבת במקומי את הפוסט...מאמאיה
זאת הבת שלי ממש. מחכה לתגובות...
שלנו בת שנתייםאני חדשה כאן
אבל גם מאוד פלפלית ועקשנית במיוחד.
וגם שאר הילדים שלנו מאוד עקשנים.
מה שעוזר לי זה להציע לה דרכים לרדת מהעץ שהיא עולה עליו אבל הן מקובלות עלי
למשל, היא רוצה שאמא תשכב לידה עד שהיא תרדם וזה מאוד מגביל אותי, אני מוכנה לשבת על כסא מחוץ לחדר בטווח הראיה שלה.
זה לגמרי מאתגר, אני מסכימה איתך.
הבן שלי עוד לא בן שנתייםoo
וגם רוצה שאני אבוא אחריו כל הזמן, הוא תופס לי את היד ומושך שאני אבוא.
בסופ״ש הזה קלטתי שהוא מפרפר אותי ממקום למקום, רק בגלל שאין לי כוח לשמוע אותו בוכה, אז החלטתי שאני לא באה אחריו.
אז הוא משך ובכה וצעק, ואני הסברתי לו שהוא יכול להביא משחק ונשחק, והראתי לו את הבקבוק שלו אם הוא צמא.
הוא ניסה עוד הרבה פעמים, אבל אני קיבלתי החלטה ולא ויתרתי.

הטיפים שלי לעקשנות של ילדים:
לא כדאי להלחם במקום ציבורי
לצמצם את כמות הדברים שנלחמים עליהם למינימום, ככה נשאר מספיק כוח למלחמה
לודא שנלחמים על דבר נכון, ואם טעינו, להודות בפני הילד בטעות
אם בזמן המלחמה הילד נסער, כדאי להתעלם מהסערה, ואם רוצים להתייחס, אז להתעלם מהסיבה לסערה
וואי אני מתחרפנת רק מלקרוא אותך 😅חגהבגה
אני הייתי מנסה לתת לה לבחור בין 2 אפשרויות, ואז, אני לא מתעקשת כי הבחירה בידיים שלה.למשל- את יכולה ללכת להביא את הגרביים ואני אגרוב לך, או את יכולה לבקש מאבא. לא יותר מ2 כי זה מבלבל אותם..
אז היא נניח אומרת- לא, את תביאי, אז לא, אני יוצאת.
אם את רוצה לבחור, אני מחכה לך. אם לא אני הולכת.אבל הכי חשוב- לעמוד בזה..
זה ממש קשה ואני מבינה את המקום הזה ל לא להפריע לשכנים, אבל פעם אחת לעמוד במשהו דרמטי כזה וזה מין לקח.
גם האמצעית שלי עקשנית כמו פרד!!
פעם אחת אמרתי לה שאן משהו לא קורה היא לא יוצאת לגינה- וכך היה.
אחיות שלה יצאו על אמא שלי , והיא נשארה בבית.
אחר כך, אמרתי לה- את רוצה הזדמנות אחרונה, תעשי ותצאי?
עשתה מהר מהר ויצאה עם אחותי.
אבל היא ראתה שאני רצינית.
ובנחת, עם כמה שזה קשה.
זו בחירה שלה להתעקש ולהיכנס לפינה וזה בסדר מותר לה.
אנחנו יכולות לבוא בגישה שונה, לנסות לעזור, לתווך, אבל לא לעשות במקומן....
רעיון קטן לגבי להביא דבריםריבוזום
לפעמים אני אומרת שאני אוהבת אותה ורוצה לעזור לה וגם טוב לעזור לאחרים, אבל מצד שני היא צריכה ללמוד להיות עצמאית ולעשות דברים לבד, אז נחלק את העבודה כך ששני הערכים יישמרו. אני מביאה את החפץ חצי דרך אליה והיא צריכה לבוא ולקחת משם, או משהו כזה.
בול הבן שלייוקי
עוקבת
קודם כל וואו זה באמת לא תמידאני זה א
קל להתמודד עם ילדים עקשניים.
יכול להיות שיש לה קצת עניין של קיבעון? זה פשוט עלה לי מהדוגמאות של הסוף שנתת על הגן והשרותים.
בתור התחלה זה שאת בוחרת את המלחמות שלך זה מצויין.
הייתי עושה רשימה של דברים שחוזרים על עצמם ובוחרת דבר אחד או שניים שעליהם לא מוותרת .
עכשיו איך?
קודם כל עושה לה הכנה נניח עם זה השרותים אז אומרת לה שהיא גדולה ומעכשיו אמא יכולה להדליק לה את האור אבל לא נשארת איתה ורק אם צריכה עזרה אמא תבוא אפשר אולי גם לעשות איזה סוג של מבצע ולצפר במשהו קטן כשמתגברת.
וכמובן הרבה מחמאות ואיזה גדולה את ווואו נספר ל.... ונכתוב פתק לגננת וכו.
והכי חשוב שתבחרי משהו שתעמדי בו ותשתפי את בעלך גם בעניין שיתן את התמיכה שלו בזה.
ועוד משהו חשוב שתמיד יהיה לך דרך מכובדת לרדת מהעץ בלי לשבור את המילה שלך.
אני יתן לך דוגמא מהבן שלי היום רצינו ללכת ואמרתי לו שיתלבש ורצה שאלביש אותו ולא יכולתי.עכשיו הוא מסוגל לבד אבל הוא קצת מתפנק אז הוא לא התלבש ואמרתי לו שאני לא מלבישה ואם הוא רוצה לבוא איתנו הוא צריך להיות מוכן כי כשאלך אני לא מחכה.עכשיו ראיתי שהוא מתעקש ולא מוכן ואני לא רציתי לשבור את המילה שלי אז ביקשתי מבעלי בשקט שיעזור לו ובסוף כשבעלי קצת עזר לו הוא התלבש לבש.
לפעמים ילדים שיש להם קיבעון לדברים מסוימים צריך לאט לאט לשבור להם את זה בדברים קטנים .
בהצלחה ואחרי כל החפירה שלי חיבוק ענק
רעיוןמכחול
אולי לנסות "לחפש בפנס" את התכונות שאת רוצה למצוא בה, כמו שעינת נתן מציעה ב"חיימשלי"?

נניח אם ההיפך מעקשנות זה גמישות, אז להחליט שעכשיו המשימה שלך זה להראות לה שהיא גמישה. אפשר לספר פעם סיפור על ילד או ילדה שהיו גמישים (רצו שוקו אבל לא היה בחנות אז בחרו מילקי), רק כדי לוודא שהיא מבינה את המילה, ואז להתחיל לחפש אצלה גמישות.
כל פעם שאת מזהה גמישות פיצית (רצתה גרביים כחולים אבל הם היו בכביסה והיא הסכימה לקבל את הסגולים בלי לעשות מזה עניין), לעשות מזה עניין שלם "איזה ילדה גמישה יש לי! איזה כיף שאת כל כך גמישה! אם את בוחרת משהו ואי אפשר את יודעת מיד לבחור משהו אחר! כל הכבוד! איזה תכונה טובה! יש הרבה ילדים בגיל 4 שלא כל כך גמישים כמוך!"
מהמם!אפונה
קראתי מה שכתבתן. אז תודה!!יעל מהדרום
לק"י

מניחה שאגיב בפירוט בהמשך!
מוכר!!בת 30
יש לי שתי עקשניות כאלה. ב''ה שעברו את גיל 4 כבר...
אני יודעת שעם הראשונה עשיתי מלאאאאאא טעויות , ועדיין עושה, לצערי.
עם העקשנית השניה כבר ידעתי איך להתנהל בצורה טובה יותר, נראה לי.

טיפים?
א. אל תקראי לה ''עקשנית''. גם לא כשאת מאבדת את העשתונות...
ב. אלו ילדים עם רצונות מאוד חזקים. כשהם גדלים קצת העקשנות משנה קצת את פניה והופכת להיות מקור להתמדה ולהצלחה, אז כמה שפחות לשבור...
אמנם הצבת גבולות וסמכות הורית זה בהחלט נצרך, אבל לא במטרה לשבור.
אולי להגדיר את המטרה באופן שונה- נניח, במטרה להפסיק התנהגות מסוימת שהיא לא טובה לה ולכם.
ג. יכול להיות שהיא גם קצת רגישה? ולכן יותר דברים מפריעים לה, או שדברים שבעינייך הם זניחים, בעיניה הם מאוד חשובים?
שווה לך, לנסות לדבר איתה, אחרי אירוע כזה, ולנסות להגיע איתה להבנה של הרגש. ''היה לך מאוד חשוב ללבוש גרביים, למה זה כ''כ חשוב לך?"
(עקשנית מס' 2 שלי התעקשה בתחילת הקיץ שעבר ללבוש אך ורק טייץ ארוך למרות החום. מה שניסיתי לא עזר. אז באמת ניסיתי לברר איתה...הסתבר שהיא לקחה ללב משפט שילדה בגן אמרה לה ''זה מכוער כשרואים את הרגליים'' . אמנם ההבנה של הגורם לא שינתה את המצב...היא המשיכה עם הארוך אבל אני הפסקתי את המאבק)
יכול מאוד להיות שמאחורי התעקשויות מסוימות עומד רגש כמו חשש, בושה, חוסר נוחות פיזית, וכד'. ואם את עולה על השורש ונותנת לה פתרון, לפעמים זה יכול לטפל בהתעקשות הספציפית הזו. (נניח- למה חשוב לה שתבואי איתה לשירותים? תבדקי, אולי זה פחד. לא יודעת למה, אבל אצלי כמה מפחדים...הם בטוחים שיש איזה יצור בתוך הצינור הזה של השירותים ושהוא מסתכל עליהם)
בכלל, אני נוכחתי לדעת שלפעמים עקשנות מתמוססת לה ברגע אם היא מרגישה שאני איתה ולא נגדה, שאני מבינה את הרצון שלה , גם אם אני לא מאפשרת אותו..
עם הגדולות אני לפעמים אפילו אומרת להן ''הלו, אני איתך, לא נגדך..''
ד. כשאת עומדת על שלך, והיא בסוף מיישרת איתך קו, גם אם זה אחרי בכי מתיש וצרחות, אז קודם כל תחמיאי לה ''כל הכבוד שעשית את זה למרות שהיה לך קשה'', ושנית, תנסי לשקף לה שהיא עצמה הפסידה מהסיפור הזה, בעצם העובדה שהיא בכתה והתעקשה כ''כ הרבה, והיה לה הרבה יותר נעים אם מההתחלה היתה עושה מה שאמרת לה.
ה. אני לפעמים אומרת להן ''תבחרי על מה את מתעקשת''. נניח- את רוצה לצאת לתפילת ילדים. היא מתעקשת על גרביים. תגידי לה ''או גרביים או תפילה, על מה את בוחרת להתעקש?" אם את מתעקשת על גרביים, את מוותרת על התפילה. אם את מתעקשת על התפילה, תוותרי על הגרביים.
לא תמיד אפשר להשתמש בזה, כי לפעמים שאר הילדים עלולים להפסיד מזה, וזה לא פייר. לפעמים זה גם לא עוזר...אבל בעיני חשוב שהיא תבין שיש שני צדדים להתעקשות ויש לזה מחיר.
ו. יש מצבים ששווה להשתמש בשוחד.. להבטיח לה שלוק כשנגיע הביתה מהגן. אבל לעשות את זה מראש, לא כשכבר את בתוך הסיטואציה.
ז. מסיחי דעת. כשאת יודעת שיש מצבים שהם נקודות תורפה, כמו חזרה מהגן, אז מראש תמנעי את המצב. נניח להגיד לה ''אני אגיע הביתה ראשונה''! ולהתחיל לרוץ. היא מן הסתם תיכנס לענין ותנסה להגיע ראשונה. וככה תגיעו מהר ובשמחה הביתה.

ודבר אחרון, מהנסיון שלי עם העקשנית הגדולה , יש תקופות שבהן התסכול הזה כ''כ ממלא אותך שאת לא מצליחה לראות את המתיקות והטוב שלה. כי את מותשת. אז תנסי להזכיר לעצמך כמה היא מתוקה וכמה את אוהבת אותה. הכי נוח זה כשהיא ישנה 🙂..פשוט לעמוד ולהסתכל עליה ולהתמלא אהבה וקצת סבלנות.

אגב, העקשנית הגדולה שלי, ממש לנגד עיני הופכת להיות נערה מיוחדת ומעניינת. אז שווה לחכות קצת..
בהצלחה!!
רק חייבת להגיב שזה כל כך כיף שיש פה נשים עם חכמת חייםהריון ולידה_פצ
וניסיון שמשקיעות ומגיבות באריכות.
הגבתי לך, אבל מתייחס לכולן.
הילדים שלי עוד לא בגיל, אבל ב"ה לומדת מהניסיון שלכן כל כך הרבה!!
תודה! התחברתי למה שכתבתיעל מהדרום
לק"י

יש דברים שאני בהחלט עושה.
תמיד טוב לשמוע שוב גם מנשים אחרות מה הן עושות. ונתת לי עוד רעיונות.
אני למדתי משהו שממש שינה לנומזלטוב
במקום להיכנס למלחמה , פשוט הופכים הכל למצחיק..
זאת אומרת, היא לא הסכימה עכשיו לנעול את הנעליים? אני לא מלבישה על עצמי פרצוף זעוף ומלחמתי אלא את החיוך הכי ענק שלי.. " איזה מצחיקות הנעליים האלה..תראי איך הם מדגדגות אותך בבטן" ואז המלחמה נעלמת..

האמת שבהתחלה בעלי לא התחבר לזה, הוא אמר שצריך לחנך והילד צריך לדעת גבולות.
אז סיכמנו שננסה.. ובאמת הגישה הזאת הורידה לנו את המלחמות בהרבה, ואנחנו מרגישים שגם כשאנחנו שמים עכשיו גבול אדום זה קל בהרבה כי יש לנו תקשורת טובה שמחה ומשוחררת עם הילדים ולא תקשורת שמבוססת על הרבה מלחמות.

אגב אני ממש מתעניינת בדיוק על השיטה של תקשורת מקרבת.. זה נראה לי די באיזור הזה
נכון, אני עושה גם את זה לפעמיםיעל מהדרום
לק"י

אבל לפעמים אין לי כח וסבלנות. ויאללה! שתקבל מרות לפעמים גם בלי צחוקים🙈

(סתם. לא שתמיד היא מתווכחת ומסרבת, אבל יותר מידי בשבילי).
זה עובד לך בגיל 4, או בגיל שנתיים?מכחול
4.. וגם שנתיים מזלטוב
שלי כשאני עושה משהו שיצחיק אותו כשהוא בכעססמיילי12
הוא מגיב- אבל זה לא מצחיק למה את צוחקת עלי למה למההה
ובוכה🤦‍♀️
גם אני עוקבת אחרי הורות מקרבתשפע ברכה
יש קבוצה בפייסבוק שמדברים שם על זה
אם הבנתי נכון הרעיון בתקשורת מקרבת זה לזהות מה הצורך של הילד שעומד מאחורי ההתנהגות ולדבר איתו באמפטיה על הרגשות שלו ופחות לתת פוקוס ולהגיב על התנהגות עצמה

גם לי יש ילדה מהממת ומאתגרת בבית
טיפוס מנהיג שצריך לשלוט בהכל...
ואני שמה לב שכדאי לתת לה תמיד לבחור ולהחליט איפה שאפשר

יש משחק חמוד שאני עושה איתה לפעמים
למשל צריך לעשות אמבטיה והיא לא רוצה
אני מושיטה לה 2 ידיים ואומרת לה
אם את רוצה להיכנס בקפיצות תני כיף ביד ימין אם בדגדוגים ביד שמאל. אם רוצה שמפו אדום ביד ימין אם בצהוב ביד שמאל.. היא ממש זורמת עם זה..

וואי הבן שלי בן שנתיים ורבעלאיודעתת

וזה ממש נשמע תאורים שלו.

 

האמת שגמרתי את השבת גמורה ממנו.

יצא לי החשק מחנוכה כי כל רגע נהפך לקרב מתיש.

אשכרה גיל ההתבגרות אבל עם הגיון של בן שנתיים

בדיוק שמעתי פודקאסט מענייןילד בכור
אולי זה יהיה לך רלוונטי.. קוראים לו מונטוסרית וזה פרק שלוש. זה על גיל שנתיים אבל אולי יעזור גם לך
בול בת ה4 שלי!!רק שאלה לי
בפועל אני גם מרגישה כמוך, שצריך לשבור את העקשנות הזאת אז אני מתעקשת איתה במקומות שלא הייתי מתעקשת סתם ככה. אבל הלב שלי אומר לי שזה סתם יצר הרע, זה להראות לה מי פה המחליט, מי מתווה את הדרך. הילדים הן מראה כמעט מדויקת שלנו - אם אני לא אתעקש על משהו מסוים ואראה לה גמישות היא תקלוט שאפשר להתגמש וזה ממש בסדר, וזה אפילו נעים יותר.
למשל דוגמה מהיום: ירדתי איתה ועם עגלה במדרגות (הרבה מדרגות). היא התעכבה במעלה המדרגות למרות שאמרתי לה לרדת ואני כבר המשכתי לרדת. כשהגעתי למטה היא רצתה שאחזור למעלה ואתן לה יד. אמרתי לה שלא כי כבר ירדתי וזאת בעיה שלה שהיא התעכבה. בקיצור, הייתה התעקשות הדדית של שתינו... בשכל ידעתי שאני עושה טעות, כי אם לא אתעקש איתה היא תראה שאמא באה לקראתה והיא גם תרצה לבוא לקראתי (בכללי בחיים) וגם פה ספציפית אני משדרת לה עצלנות שזה קשה לעלות מדרגות ולמי יש כוח לזה. בפועל המשכתי להתעקש, היצר הרע הזה...

את כל זה אני יודעת בשכל, אבל לצערי לא כ"כ מיישמת.

חוצמזה, עוקבת...
טוב, קראתי הכל ואחזור לקרוא שוב נראה לייעל מהדרום
לק"י

אבל נשמע שאין הרבה מה לעשות, בעיקר לנשוך שפתיים ולהתפלל שזה יעבור לפני שיגיע גיל ההתבגרות הבא.

ומה עושים עם בקשות לא הגיוניות (שמלוות בבכי הרבה פעמים)?!
לדוגמא: אני מניקה את הקטנה והיא רוצה שרק אני אקלח אותה, אני בשירותים והיא בוכה לי ליד הדלת שאני אבוא, אני בעבודה והיא מסרבת לנגב לעצמה או שאבא שלה ינגב לה ומחכה לי שעה וחצי(!) (בסוף נשברה והסתדרה בלעדי) וכדומה.

באמת שהבכי מחרפן.
קשה לי למצוא בי אמפטיה וסבלנות (כמו שממליצים בספרים "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו....").
חייבת לשאול איך אתם מתמודדים עם הבכי הממושך?מאמאיה
את מצליחה להשאר שלווה?
אני ממש בנקודת משבר בהתמודדות הזאת.
סבלנותי פוקעת מהבכי.....
לפעמים שותקת בזעף, לפעמים נוזפת בה ולפעמים כועסת וצועקתיעל מהדרום
לק"י

כן משתדלת לענות בנחת. לא תמיד זה קורה.
זה ממש ממש מחרפן.
כיוון שהדוגמאות שנתת מוכרות לי עד כאבמאמאיה
באופיין הדומה למה שקורה אצלנו בבית, אני קצת (הרבה) רוצה שתהיי קבוצת תמיכה שלי. היה לנו שבוע קשוח ממש גדוש בארועים מהסוג הזה (כולל הרבה 'חלוקת עבודה' של "ביקשתי מאמא!!!!"...)
אני מתחרפנתתתת 😬
אז יאללה! מוזמנת לפרוק פהיעל מהדרום
לק"י

זה לגמרי המקום.

גם אצלינו היא מעדיפה אותי וזה משגע.
פחות לפרוק, יותר לשמוע איך אחרים/ות שורדיםמאמאיה
רוצה לאמץ טיפים ועצות מנסיונם של אחרים....
אוקי...היו פה טיפים בשרשור הזהיעל מהדרום
גם אצלנוסליל
זה ככה.

והוא גם מקובע מאוד.

רוצה לאכול ארוחת בוקר רק עם כפית בצבע אחד ולא בצבע אחר.
רק שאמא תביא ולא שאבא
לאכול לארוחת צהריים יוגורט וצימוקים במקום שניצל ופסטה (אבל אתמול אהבת, היום זה כבר לא טעים?)
רוצה לשטוף ידיים לבד
רוצה שאני אעזור לו לשטוף ידיים
רוצה שאח שלו יהיה לידו
רוצה שאח שלו יהיה כמה שיותר רחוק ממנו
רוצה קינוח, אבל לא את זה. גם לא את ההוא. אה, בעצם כן את זה.
רוצה לאכול, אבל לא אוהב את מה שאני מציעה לו. אז מה אתה רוצה? לא יודע, תגידי לי את. אבל אני אומרת ואתה לא רוצה. אז תגידי משהו אחר. כמו מה למשל? לא יודע. אז תחשוב. אני לא יכול, זה קשה לי. אז אל תאכל. אבל אני רעב!!! אז תאכל. אבל אני לא אוהב כלום.

וכל דבר שאומרים לו לא מלווה בבכי.

לא קראתי כל כך בעיון את כל השרשור.

אצלנו אני חושבת שזה קשור לשני דברים.

א. בחינת גבולות
ב. תשומת לב

מה הפתרון? אני עוד בעצמי לא לגמרי יודעת.
לנסות להתמקד בשני הדברים האלו.


זה נראה לי כמו 2 דבריםהמקורית
1. צורך בתשומת לב
2. צורך בהצבת גבולות והבנת סיטואציה. נראה לי שזה די מתערבב אצלה
היא כאילו בוחנת אותך (דרך הסיפור של המקלחת לדוגמה) , שנראה שהיא רצתה גם לראות אם תפסיקי עכשיו בשבילה
וגם הדרישות שלה לא תואמות סיטואציה (שעה וחצי לחכות לניגוב כשאת לא בבית זה וואו) והיא אשכרה מחכה לך. צריכה אותך. קוראת לך מעבר לשירותים

אני הייתי מנסה בכיוון של הרבה תשומת לב מצד אחד, ומצד שני לא להתרגש מהבכי. לשקף לה למה את לא יכולה עכשיו עם הרבה אמפתיה ולהגיד שכשתלפני ותוכלי לבוא אז תבואי .
אני כנראה באמת צריכה לתת לה תשומת לב מעבריעל מהדרום
לק"י

והיא באמת ילדה עם אופי. מקווה שאחותה הקטנה תקח פחות מהאופי הזה

גם מאוד בלבוסטית כזאת, רוצה להחליט (גם לאחיה הגדול)
קשוחהמקורית
אבל שווה לך לנסות להשקיע בעניין של תשומת הלב, זה ממתן אותם
תודה! האמת ילדה שכיף לדבר ולהיות איתה (כשהיא רגועה)יעל מהדרום
לק"י

היא לא כל היום מתנהלת ככה.
אבל כשכן זה מאתגר.
פעם מדריכה לגיל הרך אמרה ליעלה למעלה
לתת תשומת לב בקטע שרואים אותה ומבחינים אותה (כאילו לא רק בקטע של חיבוקים ונשיקות)
למשל:
אם מזגת לה 3 דברים לצלחת והיא אכלה רק 2 דברים- אז להגיד לה אני רואה שאת אוהבת אורז ואפונה.
אם ראית שהיא צבעה בצבע מסוים- להגיד לה אני רואה שאת אוהבת צבע וורוד
בקיצור בסגנון הזה
ולגבי התפרצויות בכי היא אמרה לי - להגיד בנחת פעם אחת- מתוקה את מוזמנת להצטרף אלינו,אנחנו עכשיו עושים כך וכך. ואז להתעלם
האם הבכי שלה הופך אותך למתוחה?הריוניתאנונימית
האם כשהיא בוכה הבכי שלה מנהל אותך כי הוא מביך/מציק/וכדו'?
אם כן, בזהירות אני אומרת - אולי יעזור לעבוד על זה שהבכי באמת לא ילחיץ אותך/ יכניס אותך למתח, כמובן כשהוא בטווח זמן מסויים וטונים מסויימים ולא משהו קיצוני ומוגזם, להתנהל בזמן הבכי מהשכל ולא מתוך מחשבה איך אני מקצרת את הבכי, להישאר שלווה ועניינית- זה יכול אולי להשפיע ולגרום לה להבין שהבכי לא אפקטיבי- אולי היא מבינה שזה מלחיץ וכדו', זה יכול לקחת שבועיים/ שלוש אבל אמור להשפיע..ובנוסף לפעמים הבכי משחרר ואחרי זה נרגעים טבעית.
זה מעצבן בעיקר. מאוד קשה להשאר בסבבה עם הצרמוניה ברקעיעל מהדרום
לק"י

אולי אטמי אוזניים זה פתרון יעיל🙉
מתייחסת בעצמי וסליחה שאני מנצלשת ליעל מהדרום את השרשור...מאמאיה
אני מנסה להשאר שלווה מול הבכי אבל לא מצליחה. הוא מערער אותי לחלוטין. הלוואי והייתי יודעת איך לעשות זאת. הבכי הרם והממושך מכניס אותי למתח ומוציא אותי מאיזון....
תנסי להבין ממה את חוששת... מהבושה?הריוניתאנונימית
רוב הפעמים זה בכי נורמאלי שקורה לילדים, ואני מבינה את המתח שנגרם, אבל אפשר לעבוד על זה שזה לא ילחיץ, לדוגמא להגיד לעצמך: לא נורא, זה קורה להרבה ילדים, אין לי מה להתבייש, תבדקי בשעון כמה זמן זה לוקח, זה עוזר להכניס למסגרת של זמן ולפרופורציה, בהתחלה זה לוקח יותר זמן ולאט לאט זה יורד.. ועובר הרבה פעמים..
הילדים קולטים אם ההורים נהיים מתוחים ושזה מנהל אותם..
עזבי בושה. בטח בבית....יעל מהדרום
לק"י

זה מ ח ר פ ן.

זה "אאאאאאאאא" כזה, בכי נמרח, דמעות תנין. לפעמים צרחות.
פשוט מוציא מהדעת.

גם כשהיא עושה קונצים ברחוב ואני קוראת לה מליון פעם, אני כבר אומרת שבטח כל הרחוב יודע שיש פה ילדה בשם שלה.
לא מתביישת.
אישית אצלנו אם היא ממש צורחתבאורות
אנחנו מבקשים שתלך לחדר שלה ותרגע שם, כי זה ממש לא נעים לנו. כמובן שלפני מציעים פתרונות לגורם הבכי אבל אם היא ב"טנטרום" בכי כזה, לפעמים הם פשוט צריכים להוציא את זה מהמערכת. ואז בדרכ אם אבוא אחרי כמה דק ואציע חיבוק זה יעזור...
אצלינו זה יהיה לקחת אותה לחדר. ללכת לבד לא יקרהיעל מהדרוםאחרונה
פותחת שרשור קיטורים לכבוד ערב פסחמתיכון ועד מעון

אז מה היה מעפן? מה לא הלך?

קטרו בהנאה...

פה היה ויכוח מעצבן בערב שהוציא לי את הרוח מהמפרשים למרות שהיה יום די מוצלח

תודה אהובה ❤️❤️❤️ אמןהדרים
שנים שאנחנו לבד בחגים לצערי,מחפשת מה ירגש אוירה?פלפלונת
לנו ולילדים. הגדולים בתיכון..יש גם קטנים יותר. 
אולי יש אדם באזורכםכובע לבן
שישמח שיזמינו אותו?
כרגע פחות מתאים. הלוואי.פלפלונת
תלוי באופי שלכםכורסא ירוקה

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

אוירה לא חייבת להיות באנשים... מציעה רעיונותשש וארגמן

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.


•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

בהצלחה יקירה!! אמן שיהיה לכםמלא באווירה ובשמחה!שש וארגמן
אמן. בע"ה, תודה.פלפלונת
תודה לכן על הרעיונות הטובים. בע"ה איישם מהם.פלפלונת
גם אנחנו לבד בסדר כבר שנים. מאז שהבכורה היתה בת 3אמהלה

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

 

אנחנועוד מעט פסח

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.


אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.


וגם-עוד מעט פסח

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

תודה לכן 🩷פלפלונתאחרונה
אם אתה כזה צדיקהריון ולידה

ועושה כאילו אתה מנסה להדר במצוות גם כשלא חייב

למה אתה לא מסוגל לקחת את הרגליים שלך ולקנות לאשתך מתנה לחג?!!!?

אמאלה זה מרתיח אותי כבר! הוא יודע לבחור והוא ידע להיות רומנטי בהתחלה

והוא יודע שגם משהו פשוט ב15 שח ישמח אותי למרותשמגיע לי הרבה יותר  

אז לאיפה זה נעלם??

ולא הוא לא שכח כי אני באופן אישי טרחתי להזכיר

כמו שטרחתי להתבאס מולו כשאכזב.

לא זוכרת מתי קנה לי לאחרונה תכשיט. לא לחגים לא ללידה לא ליומולדת לא ליומנישואין

לא יודעת למה זה ככה קשה לו

דפוק

אין לי מילה אחרת

גורם לי לזלזל בקיום המצוות שלו

באהבה שלו אליי שגם ככה שיודע שקשה לי להרגיש אותה לאחרונה

ושאני צריכה להרגיש אותה מאוד ושהיא חסרה לי מאוד

שוכבת פה בוכה

כי בחג עגיל יהיה לי כי קניתי לעצמי ב20 שח והצהרתי לו שאני אמנם שומרת לחג להתחדש אבל אני עדיין מצפה ממנו לקנות לי גם.

מרגישה אישה לא מוערכת

ממש ככה

ועם בעל שבוחר מתי להיות הכי צדיק בעולם ומתי לבחור שכנראה זה לא מצווה מספיק חשובה כדי לקיים אותה אפילו בסימון וי. 

ומכתב בכלל לא נראה לי כבר שנים רבות

ובכלל בא לי אפילו למרוד בגלל זה

כמעט הלכתי מאחורי הגב שלו לעשות נזם או הליקס או גם וגם

לא כי אני רוצה באמת

אלא בעיקר כי מרגישה צורך לצעוק לו ניעור.

אוף לא התכוונתי לאורך כזה ובטח שלא להשתפך ככה

התקופה הזאת במיוחד מוציאה ממני את כל האיכסה

למרות שיצאה ממני גם לפניה

והעיקר הוא ישן שינת ישרים כי אחרי שהכרחתי אותו להגיב כל מה שהיה לי להגיד זה "מצטער" 

-מצטער שמה? 

שאני לא עונה על הציפיות שלך

השם תשלח לו שכללללל

מי יכול לנער דבר כזה בכלל?? נראה לי שאף אחד

@בעלי

אני חושבתתקומה

שלא בטוח שהעניין זה המאמץ הפיזי.

מהתגובות האחרות שלך נראה שיש משקעים או איזשהו קושי זוגי, והוא מתבטא עכשיו במתנה שרצית ולא קיבלת.

אני מבינה כמה זה כואב

וכמה את מחכה להוכחה שהוא אוהב אותך בדרך הזו


אבל אני מרגישה, שאת מעמידה אותו למבחן

את מרגישה שאולי הוא לא אוהב? לא מעריך?

אז את רוצה לבחון את זה

ואומרת איך את רוצה שזה יראה

אבל האמת היא, שגם אצל זוגות שמאוד טוב להם יחד, אולטימטומים זה משהו שלא תמיד עובד בצורה מוצלחת.

פשוט, אולי, אם יש תקשורת טובה, אז אם מישהי תגיד לבן הזוג "תקנה לי מתנה לחג ותכתוב לי מכתב", והוא ירגיש שזה גדול עליו, הוא יגיד לה "מאמי, אני הכי אוהב אותך. אבל לקנות תכשיט, זה גדול עליי. גם לכתוב אני לא יודע טוב, באמת אעשה הכל בשבילך. אם את רוצה נלך יחד אם זה יעשה לך טוב, אולי תקני לעצמך ואני אביא לך?" ואז יביא לה בערב החג זר פרחים או יתן לה לנוח בזמן שהוא עובד ומנקה. או כל דבר אחר.

אבל כשיש פחות פתיחות, אז אולטימטום (מובן ככל שיהיה), פשוט דוחק את הצד השני לפינה.

ומה שאני מנסה להגיד (ואולי זה לא נכון בכלל), שאולי הצורך שלך במתנה זה סימפטום לקושי אחר.

ואם כן, לא נכון לעשות עכשיו תנאי "בא נראה אם הוא כן יקנה לי משהו ואם כן זה יוכיח שהוא... (תשלימי את החסר)"

אלא לראות בזה כהזדמנות לכך שיש עוד דברים לעבוד עליהם יחד, כדי להגיע למצב שבו את מרגישה אהובה, בלי קשר למתנה לחג או לא.

זה רצון הכי הגיוני ולגיטימי בעולם.

אני פשוט חושבת שיש כל מיני דרכים להגיע אליו

אבל בשביל זה צריך להסתכל לעומק

מי המציא את החג הזזזזזההההה??רוני 1234
איף
זה רק פנטזיה חחחחרקאני

בכל מקרה אין לי משהו קרוב לבית

ורחוק לא רלוונטי עם כל מה שנשאר לעשות פה

אז מה הגאולה הפרטית שקרתה לכם השנה?אנונימית בהו"ל

מחשש לאוטינג כותבת מאנונימי...

אז אני אתחיל...

אחרי שנים של חיפוש...ותקיעות בבית

מצאתי עבודה שתפורה עלי בול

אני כל כך מאושרת ומרגישה סיפוק.

תןדה לה' היה שווה לחכות כי הוא

הביא לי משהו שכל כך  מדויק לי...

ומה איתכן?

לא חייבים משהו גרנדיוזי..

איזשהי גאולה

משהו שהתהפך או השתנה לטובה,

כיתבו לנו: )

פסח כשר לכולן

איזה יופי!מש ממש שמחה בבשילך!! ומצטרפת..אוהבת את השבת

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה


 

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..


 

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית


 

 

פעם ראשונה שיש לנו מטבחון פסח וזה כל כך מקל!מחי
הגעתי לבדיקת חמץ בלי לחץ ועצביםלפניו ברננה!

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.


 

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

 

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

 

ב"ה הספקתי להגיע לפינות שכוחות בבית, ויחסיתהתייעצות הריון
ממש בנחת, 'בזכות' המלחמה שגרמה לכך שאהיה כל כך הרבה בבית בחודש האחרון עם הילדים. ב"ה בעלי איתנו בליל הסדר ולא הקפיצו אותו למילואים, שזה לא ברור מאליו בכלל. ולצד הקושי המטורף בחודש האחרון, הצלחתי לראות גם את הטוב והמתיקות בלראות את הקטנים שלי גדלים ומתפתחים כשהם פה בבית ולא במסגרות.
השנה לא היתה לי שנה של גאולהפה משתמש/ת

אלא של אתגר מתמשך...


אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו


מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...


וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי


הריון קל ולידה במועד של תינוק מתוק ב"המולהבולה
אחרי פג קיצוני בשבוע 26
החלטתי איך אני מתארגנת שיהיה בנחת ההכנותנפש חיה.
מרגש מאוד❤️ בע"ה שתמשיכי ליהנות בעבודה עוד שנים!מתואמת

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

לא יודעת אם זה ממש גאולהמתיכון ועד מעוןאחרונה
אבל ב''ה לפני כמה ימים קיבלתי את התואר פסיכולוגית מדריכה, שזה התואר הכי בכיר בפסיכולוגיה שיש ועבדתי הרבה כדי להשיג אותו וזה משמח אותי מאוד, וגם פותח לי תפקידים חדשים אם ארצה
למישהי יש את המשחק "מי גנב את האפיקומן"?רחללי

משחק קלפים חמוד ממש!

קנינו שנה שעברה במשנת יוסף ולא זוכרים את הכללים של המשחק. אשמח מאוד אם מישהי מכירה ויכולה להסביר

יש באינטרנטזמירות

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

זה לא זה. תודהרחללי
מנסה לכתוב מהזיכרון:קנמון
עבר עריכה על ידי קנמון בתאריך י"ד בניסן תשפ"ו 12:49

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון


 

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

תודה רבה!!!רחלליאחרונה
בקבוקים ומשאבות בפסחשמ"פ
אז יודעת שזה קצת מאוחר אבל מה אתן עושות עם הבקבוקים וחלקי משאבה בפסח ? 
בדיוק שאלנו רב לגבי משאבהמאוהבת בילדי

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

מצויןשמ"פ

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

משתמשים רגיל, מנקים טוב, שוטפים עושים סטריליזציהכורסא ירוקה

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

לא יצא לי להשתמש במשאבה בפסחהשם שליאחרונה

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

צריכה תפילהחנוקה

לא יכולה לפרט.

צירופי מקרים לא סבירים.

הסתבכות כלכלית בזמן ההכי לא נכון.

אתגרים שונים עם 3 ילדים 

מצב רפואי ונפשי סבוך

הכל ביחד

אה וערב פסח כמובן

מרגישה כמו בני ישראל לפני ים סוף

צועקת אל ד' מהבוקר, מרגיש צורך לעורר רעש בשמיים.

אם מישהי מוכנה כשקוראת לבקש מד' שישמע לתפילתי ויעזור למשפחה שלי אודה לה מאד

תודה!חנוקה
אמרתי פרק תהילים לזכותךמאוהבת בילדי

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

תודה רבה!חנוקה
בשורות טובות🫂יעל מהדרום
תודה אתן עוזרות ממשחנוקה
חיבוק❤️❤️❤️בארץ אהבתי

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתואמת

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

חיבוק וכח!!!מרגרינה

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

❤️שמ"פ
מתפללת שתראי ישועות !
אמרתי פרק תהילים לזכותך🫂סטודנטית אלופה
שתזכו לישועות גדולות בקרוב ולגאולה הפרטית והכללית❤️
בטח בטח וחיבוקקקקשירה_11
מתפללת איתך. חיבוק!!ליני(:
לבי איתך. גם בתפילות♥️ בשורות טובות בעז"ההמקורית
🫂🫂רקאני
אמרתי פרק תהילים🩷nik
מברכת אותך שתראי ישועות בקלות ובמהרה!!
אמרתי פרק תהילים לשמיעת תפילתך, בשורות טובות♥️עדינה אבל בשטח
אמרתי פרק תהילים. השם יברך אתכם בטוב!קנמון
אמרתי תהיליםצלולה
מתפללת שתראו ניסים בכל התחומים♥️
מתפללת איתך לכל הטוב בעז"הזברה ירוקה
מצטרפת לתפילות.. ישועת ה' כהרף עין!אוהבת את השבתאחרונה
והבוטח בה' חסד יסובבנו!

אולי יעניין אותך