זקוקה לטיפים לבת 4 מתוקה ועקשנית שמאתגרת אותייעל מהדרום
לק"י

האמצעית של הבית שלנו, ילדה מתוקה, מדברת מהמם, פלפלית ו.....עקשנית. נראה שגיל ההתבגרות שלה שהתחיל לפני גיל שנתיים לא הולך להיעלם בקרוב.

אני לא יודעת איך להתמודד איתה.
בגדול אני משתדלת לבחור את המלחמות שלי ולא להלחם על הכל, אבל אצלה בגלל שהיא מאוד עקשנית, אני מרגישה צורך לשבור את העקשנות שלה ושתלמד שלא הכל יילך לפי הרצון שלה.

דוגמא מהיום: עמדנו לצאת לתפילת ילדים בבוקר והיא החליטה שהיא רוצה גרביים, אבל שאני אביא לה.
התעקשתי שהיא תלך להביא, כמובן שהיא התעקשה גם, אז התחלתי לצאת מהבית ולרדת במדרגות.
היא המשיכה להתעקש ולצעוק/ לבכות. עד שנכנעה.
הטוויסט בעלילה היה שהגרביים לא היו במקומם הקבוע והיא כמובן לא רצתה להיעזר באבא שלה (שזו סוגיה בפני עצמה, שלרוב הוא רוצה שאני אעזור לה).
בסוף הגעתי למטה, ומאחר שריחמתי גם על השכנים שצריכים לשמוע בכי וצעקות במדרגות (והיא גם לא ידעה איפה הגרביים), עליתי לבית להביא לה גרביים.

והבכי שלה מחרפן אותי. וכשהיא עייפה זה בכלל גורם לבכי יתר.

ומכירות שאומרים לחזור על ההוראה לילדים שוב ושוב. נניח "למיטה" "למיטה"....?
היא עושה לי את זה

בגדול היא מתעקשת על יותר מידי דברים: שאבוא איתה לשירותים, להתקע באמצע הדרך הביתה או הגן ולא לבוא גם כשאני כבר רחוקה (או לבוא בסוף בבכי) וכו'.

ממש אשמח לטיפים. אני מרגישה שקשה לי ממש להתמודד עם זה.
עוקבת, יש לי אחת כזאת בביתאמא_טריה_ל-2
אצל הפלפלית הקטנה שלי שגם מאתגרת אותנו הרבההמקורית
עוזר לדבר בפרחים. הכוונה לא בטון כועס או דורש מדי, אלא להרעיף אהבה תוך כדי הבקשה ושיהיה בטון שמח ואוהב לשלב חיבוק ונשיקה. או בקיצור לא להיכנס למוד מלחמתי לרוב זה עוזר אבל יש פעמים שנשבר לי המח 🤨
גם לי יש בת כזו בגיל דומהשקדי מרק
יש תקופות מאתגרות ומתישות ממש, ויש תקופות רגועות יותר.
מה שעוזר לי זה להבין שזו תקופה שתעבור (ותחזור אחר כך כמובן..)
וגם בגלל שזה תלוי תקופה אני מבינה שמשהו קשה לה, אולי קושי בגן, שינוי בבית, סתם משהו אישי רגשי שלה ואז יותר קל לי להכיל את זה.
לא שקל לי (,כמובן יש ימים שרק מחכה שיגמרו) אבל זה קצת עוזר..

מעבר לזה, אני ממש לא בגישה של לשבור את העקשנות. אם אני יכולה אני עוזרת לה, חושבת פעמיים אם היא מתחילה לבכות אם זה באמת משהו שווה את זה, ולפעמים משנה את דעתי, מסבירה לה שאני רואה שקשה לה וכו'.
אני יוצאת מנקודת הנחה שיש פה באמת קושי רגשי כלשהו.. וגם מודעת לכוחות שלי אז לפי זה בוחרת.
כתבת במקומי את הפוסט...מאמאיה
זאת הבת שלי ממש. מחכה לתגובות...
שלנו בת שנתייםאני חדשה כאן
אבל גם מאוד פלפלית ועקשנית במיוחד.
וגם שאר הילדים שלנו מאוד עקשנים.
מה שעוזר לי זה להציע לה דרכים לרדת מהעץ שהיא עולה עליו אבל הן מקובלות עלי
למשל, היא רוצה שאמא תשכב לידה עד שהיא תרדם וזה מאוד מגביל אותי, אני מוכנה לשבת על כסא מחוץ לחדר בטווח הראיה שלה.
זה לגמרי מאתגר, אני מסכימה איתך.
הבן שלי עוד לא בן שנתייםoo
וגם רוצה שאני אבוא אחריו כל הזמן, הוא תופס לי את היד ומושך שאני אבוא.
בסופ״ש הזה קלטתי שהוא מפרפר אותי ממקום למקום, רק בגלל שאין לי כוח לשמוע אותו בוכה, אז החלטתי שאני לא באה אחריו.
אז הוא משך ובכה וצעק, ואני הסברתי לו שהוא יכול להביא משחק ונשחק, והראתי לו את הבקבוק שלו אם הוא צמא.
הוא ניסה עוד הרבה פעמים, אבל אני קיבלתי החלטה ולא ויתרתי.

הטיפים שלי לעקשנות של ילדים:
לא כדאי להלחם במקום ציבורי
לצמצם את כמות הדברים שנלחמים עליהם למינימום, ככה נשאר מספיק כוח למלחמה
לודא שנלחמים על דבר נכון, ואם טעינו, להודות בפני הילד בטעות
אם בזמן המלחמה הילד נסער, כדאי להתעלם מהסערה, ואם רוצים להתייחס, אז להתעלם מהסיבה לסערה
וואי אני מתחרפנת רק מלקרוא אותך 😅חגהבגה
אני הייתי מנסה לתת לה לבחור בין 2 אפשרויות, ואז, אני לא מתעקשת כי הבחירה בידיים שלה.למשל- את יכולה ללכת להביא את הגרביים ואני אגרוב לך, או את יכולה לבקש מאבא. לא יותר מ2 כי זה מבלבל אותם..
אז היא נניח אומרת- לא, את תביאי, אז לא, אני יוצאת.
אם את רוצה לבחור, אני מחכה לך. אם לא אני הולכת.אבל הכי חשוב- לעמוד בזה..
זה ממש קשה ואני מבינה את המקום הזה ל לא להפריע לשכנים, אבל פעם אחת לעמוד במשהו דרמטי כזה וזה מין לקח.
גם האמצעית שלי עקשנית כמו פרד!!
פעם אחת אמרתי לה שאן משהו לא קורה היא לא יוצאת לגינה- וכך היה.
אחיות שלה יצאו על אמא שלי , והיא נשארה בבית.
אחר כך, אמרתי לה- את רוצה הזדמנות אחרונה, תעשי ותצאי?
עשתה מהר מהר ויצאה עם אחותי.
אבל היא ראתה שאני רצינית.
ובנחת, עם כמה שזה קשה.
זו בחירה שלה להתעקש ולהיכנס לפינה וזה בסדר מותר לה.
אנחנו יכולות לבוא בגישה שונה, לנסות לעזור, לתווך, אבל לא לעשות במקומן....
רעיון קטן לגבי להביא דבריםריבוזום
לפעמים אני אומרת שאני אוהבת אותה ורוצה לעזור לה וגם טוב לעזור לאחרים, אבל מצד שני היא צריכה ללמוד להיות עצמאית ולעשות דברים לבד, אז נחלק את העבודה כך ששני הערכים יישמרו. אני מביאה את החפץ חצי דרך אליה והיא צריכה לבוא ולקחת משם, או משהו כזה.
בול הבן שלייוקי
עוקבת
קודם כל וואו זה באמת לא תמידאני זה א
קל להתמודד עם ילדים עקשניים.
יכול להיות שיש לה קצת עניין של קיבעון? זה פשוט עלה לי מהדוגמאות של הסוף שנתת על הגן והשרותים.
בתור התחלה זה שאת בוחרת את המלחמות שלך זה מצויין.
הייתי עושה רשימה של דברים שחוזרים על עצמם ובוחרת דבר אחד או שניים שעליהם לא מוותרת .
עכשיו איך?
קודם כל עושה לה הכנה נניח עם זה השרותים אז אומרת לה שהיא גדולה ומעכשיו אמא יכולה להדליק לה את האור אבל לא נשארת איתה ורק אם צריכה עזרה אמא תבוא אפשר אולי גם לעשות איזה סוג של מבצע ולצפר במשהו קטן כשמתגברת.
וכמובן הרבה מחמאות ואיזה גדולה את ווואו נספר ל.... ונכתוב פתק לגננת וכו.
והכי חשוב שתבחרי משהו שתעמדי בו ותשתפי את בעלך גם בעניין שיתן את התמיכה שלו בזה.
ועוד משהו חשוב שתמיד יהיה לך דרך מכובדת לרדת מהעץ בלי לשבור את המילה שלך.
אני יתן לך דוגמא מהבן שלי היום רצינו ללכת ואמרתי לו שיתלבש ורצה שאלביש אותו ולא יכולתי.עכשיו הוא מסוגל לבד אבל הוא קצת מתפנק אז הוא לא התלבש ואמרתי לו שאני לא מלבישה ואם הוא רוצה לבוא איתנו הוא צריך להיות מוכן כי כשאלך אני לא מחכה.עכשיו ראיתי שהוא מתעקש ולא מוכן ואני לא רציתי לשבור את המילה שלי אז ביקשתי מבעלי בשקט שיעזור לו ובסוף כשבעלי קצת עזר לו הוא התלבש לבש.
לפעמים ילדים שיש להם קיבעון לדברים מסוימים צריך לאט לאט לשבור להם את זה בדברים קטנים .
בהצלחה ואחרי כל החפירה שלי חיבוק ענק
רעיוןמכחול
אולי לנסות "לחפש בפנס" את התכונות שאת רוצה למצוא בה, כמו שעינת נתן מציעה ב"חיימשלי"?

נניח אם ההיפך מעקשנות זה גמישות, אז להחליט שעכשיו המשימה שלך זה להראות לה שהיא גמישה. אפשר לספר פעם סיפור על ילד או ילדה שהיו גמישים (רצו שוקו אבל לא היה בחנות אז בחרו מילקי), רק כדי לוודא שהיא מבינה את המילה, ואז להתחיל לחפש אצלה גמישות.
כל פעם שאת מזהה גמישות פיצית (רצתה גרביים כחולים אבל הם היו בכביסה והיא הסכימה לקבל את הסגולים בלי לעשות מזה עניין), לעשות מזה עניין שלם "איזה ילדה גמישה יש לי! איזה כיף שאת כל כך גמישה! אם את בוחרת משהו ואי אפשר את יודעת מיד לבחור משהו אחר! כל הכבוד! איזה תכונה טובה! יש הרבה ילדים בגיל 4 שלא כל כך גמישים כמוך!"
מהמם!אפונה
קראתי מה שכתבתן. אז תודה!!יעל מהדרום
לק"י

מניחה שאגיב בפירוט בהמשך!
מוכר!!בת 30
יש לי שתי עקשניות כאלה. ב''ה שעברו את גיל 4 כבר...
אני יודעת שעם הראשונה עשיתי מלאאאאאא טעויות , ועדיין עושה, לצערי.
עם העקשנית השניה כבר ידעתי איך להתנהל בצורה טובה יותר, נראה לי.

טיפים?
א. אל תקראי לה ''עקשנית''. גם לא כשאת מאבדת את העשתונות...
ב. אלו ילדים עם רצונות מאוד חזקים. כשהם גדלים קצת העקשנות משנה קצת את פניה והופכת להיות מקור להתמדה ולהצלחה, אז כמה שפחות לשבור...
אמנם הצבת גבולות וסמכות הורית זה בהחלט נצרך, אבל לא במטרה לשבור.
אולי להגדיר את המטרה באופן שונה- נניח, במטרה להפסיק התנהגות מסוימת שהיא לא טובה לה ולכם.
ג. יכול להיות שהיא גם קצת רגישה? ולכן יותר דברים מפריעים לה, או שדברים שבעינייך הם זניחים, בעיניה הם מאוד חשובים?
שווה לך, לנסות לדבר איתה, אחרי אירוע כזה, ולנסות להגיע איתה להבנה של הרגש. ''היה לך מאוד חשוב ללבוש גרביים, למה זה כ''כ חשוב לך?"
(עקשנית מס' 2 שלי התעקשה בתחילת הקיץ שעבר ללבוש אך ורק טייץ ארוך למרות החום. מה שניסיתי לא עזר. אז באמת ניסיתי לברר איתה...הסתבר שהיא לקחה ללב משפט שילדה בגן אמרה לה ''זה מכוער כשרואים את הרגליים'' . אמנם ההבנה של הגורם לא שינתה את המצב...היא המשיכה עם הארוך אבל אני הפסקתי את המאבק)
יכול מאוד להיות שמאחורי התעקשויות מסוימות עומד רגש כמו חשש, בושה, חוסר נוחות פיזית, וכד'. ואם את עולה על השורש ונותנת לה פתרון, לפעמים זה יכול לטפל בהתעקשות הספציפית הזו. (נניח- למה חשוב לה שתבואי איתה לשירותים? תבדקי, אולי זה פחד. לא יודעת למה, אבל אצלי כמה מפחדים...הם בטוחים שיש איזה יצור בתוך הצינור הזה של השירותים ושהוא מסתכל עליהם)
בכלל, אני נוכחתי לדעת שלפעמים עקשנות מתמוססת לה ברגע אם היא מרגישה שאני איתה ולא נגדה, שאני מבינה את הרצון שלה , גם אם אני לא מאפשרת אותו..
עם הגדולות אני לפעמים אפילו אומרת להן ''הלו, אני איתך, לא נגדך..''
ד. כשאת עומדת על שלך, והיא בסוף מיישרת איתך קו, גם אם זה אחרי בכי מתיש וצרחות, אז קודם כל תחמיאי לה ''כל הכבוד שעשית את זה למרות שהיה לך קשה'', ושנית, תנסי לשקף לה שהיא עצמה הפסידה מהסיפור הזה, בעצם העובדה שהיא בכתה והתעקשה כ''כ הרבה, והיה לה הרבה יותר נעים אם מההתחלה היתה עושה מה שאמרת לה.
ה. אני לפעמים אומרת להן ''תבחרי על מה את מתעקשת''. נניח- את רוצה לצאת לתפילת ילדים. היא מתעקשת על גרביים. תגידי לה ''או גרביים או תפילה, על מה את בוחרת להתעקש?" אם את מתעקשת על גרביים, את מוותרת על התפילה. אם את מתעקשת על התפילה, תוותרי על הגרביים.
לא תמיד אפשר להשתמש בזה, כי לפעמים שאר הילדים עלולים להפסיד מזה, וזה לא פייר. לפעמים זה גם לא עוזר...אבל בעיני חשוב שהיא תבין שיש שני צדדים להתעקשות ויש לזה מחיר.
ו. יש מצבים ששווה להשתמש בשוחד.. להבטיח לה שלוק כשנגיע הביתה מהגן. אבל לעשות את זה מראש, לא כשכבר את בתוך הסיטואציה.
ז. מסיחי דעת. כשאת יודעת שיש מצבים שהם נקודות תורפה, כמו חזרה מהגן, אז מראש תמנעי את המצב. נניח להגיד לה ''אני אגיע הביתה ראשונה''! ולהתחיל לרוץ. היא מן הסתם תיכנס לענין ותנסה להגיע ראשונה. וככה תגיעו מהר ובשמחה הביתה.

ודבר אחרון, מהנסיון שלי עם העקשנית הגדולה , יש תקופות שבהן התסכול הזה כ''כ ממלא אותך שאת לא מצליחה לראות את המתיקות והטוב שלה. כי את מותשת. אז תנסי להזכיר לעצמך כמה היא מתוקה וכמה את אוהבת אותה. הכי נוח זה כשהיא ישנה 🙂..פשוט לעמוד ולהסתכל עליה ולהתמלא אהבה וקצת סבלנות.

אגב, העקשנית הגדולה שלי, ממש לנגד עיני הופכת להיות נערה מיוחדת ומעניינת. אז שווה לחכות קצת..
בהצלחה!!
רק חייבת להגיב שזה כל כך כיף שיש פה נשים עם חכמת חייםהריון ולידה_פצ
וניסיון שמשקיעות ומגיבות באריכות.
הגבתי לך, אבל מתייחס לכולן.
הילדים שלי עוד לא בגיל, אבל ב"ה לומדת מהניסיון שלכן כל כך הרבה!!
תודה! התחברתי למה שכתבתיעל מהדרום
לק"י

יש דברים שאני בהחלט עושה.
תמיד טוב לשמוע שוב גם מנשים אחרות מה הן עושות. ונתת לי עוד רעיונות.
אני למדתי משהו שממש שינה לנומזלטוב
במקום להיכנס למלחמה , פשוט הופכים הכל למצחיק..
זאת אומרת, היא לא הסכימה עכשיו לנעול את הנעליים? אני לא מלבישה על עצמי פרצוף זעוף ומלחמתי אלא את החיוך הכי ענק שלי.. " איזה מצחיקות הנעליים האלה..תראי איך הם מדגדגות אותך בבטן" ואז המלחמה נעלמת..

האמת שבהתחלה בעלי לא התחבר לזה, הוא אמר שצריך לחנך והילד צריך לדעת גבולות.
אז סיכמנו שננסה.. ובאמת הגישה הזאת הורידה לנו את המלחמות בהרבה, ואנחנו מרגישים שגם כשאנחנו שמים עכשיו גבול אדום זה קל בהרבה כי יש לנו תקשורת טובה שמחה ומשוחררת עם הילדים ולא תקשורת שמבוססת על הרבה מלחמות.

אגב אני ממש מתעניינת בדיוק על השיטה של תקשורת מקרבת.. זה נראה לי די באיזור הזה
נכון, אני עושה גם את זה לפעמיםיעל מהדרום
לק"י

אבל לפעמים אין לי כח וסבלנות. ויאללה! שתקבל מרות לפעמים גם בלי צחוקים🙈

(סתם. לא שתמיד היא מתווכחת ומסרבת, אבל יותר מידי בשבילי).
זה עובד לך בגיל 4, או בגיל שנתיים?מכחול
4.. וגם שנתיים מזלטוב
שלי כשאני עושה משהו שיצחיק אותו כשהוא בכעססמיילי12
הוא מגיב- אבל זה לא מצחיק למה את צוחקת עלי למה למההה
ובוכה🤦‍♀️
גם אני עוקבת אחרי הורות מקרבתשפע ברכה
יש קבוצה בפייסבוק שמדברים שם על זה
אם הבנתי נכון הרעיון בתקשורת מקרבת זה לזהות מה הצורך של הילד שעומד מאחורי ההתנהגות ולדבר איתו באמפטיה על הרגשות שלו ופחות לתת פוקוס ולהגיב על התנהגות עצמה

גם לי יש ילדה מהממת ומאתגרת בבית
טיפוס מנהיג שצריך לשלוט בהכל...
ואני שמה לב שכדאי לתת לה תמיד לבחור ולהחליט איפה שאפשר

יש משחק חמוד שאני עושה איתה לפעמים
למשל צריך לעשות אמבטיה והיא לא רוצה
אני מושיטה לה 2 ידיים ואומרת לה
אם את רוצה להיכנס בקפיצות תני כיף ביד ימין אם בדגדוגים ביד שמאל. אם רוצה שמפו אדום ביד ימין אם בצהוב ביד שמאל.. היא ממש זורמת עם זה..

וואי הבן שלי בן שנתיים ורבעלאיודעתת

וזה ממש נשמע תאורים שלו.

 

האמת שגמרתי את השבת גמורה ממנו.

יצא לי החשק מחנוכה כי כל רגע נהפך לקרב מתיש.

אשכרה גיל ההתבגרות אבל עם הגיון של בן שנתיים

בדיוק שמעתי פודקאסט מענייןילד בכור
אולי זה יהיה לך רלוונטי.. קוראים לו מונטוסרית וזה פרק שלוש. זה על גיל שנתיים אבל אולי יעזור גם לך
בול בת ה4 שלי!!רק שאלה לי
בפועל אני גם מרגישה כמוך, שצריך לשבור את העקשנות הזאת אז אני מתעקשת איתה במקומות שלא הייתי מתעקשת סתם ככה. אבל הלב שלי אומר לי שזה סתם יצר הרע, זה להראות לה מי פה המחליט, מי מתווה את הדרך. הילדים הן מראה כמעט מדויקת שלנו - אם אני לא אתעקש על משהו מסוים ואראה לה גמישות היא תקלוט שאפשר להתגמש וזה ממש בסדר, וזה אפילו נעים יותר.
למשל דוגמה מהיום: ירדתי איתה ועם עגלה במדרגות (הרבה מדרגות). היא התעכבה במעלה המדרגות למרות שאמרתי לה לרדת ואני כבר המשכתי לרדת. כשהגעתי למטה היא רצתה שאחזור למעלה ואתן לה יד. אמרתי לה שלא כי כבר ירדתי וזאת בעיה שלה שהיא התעכבה. בקיצור, הייתה התעקשות הדדית של שתינו... בשכל ידעתי שאני עושה טעות, כי אם לא אתעקש איתה היא תראה שאמא באה לקראתה והיא גם תרצה לבוא לקראתי (בכללי בחיים) וגם פה ספציפית אני משדרת לה עצלנות שזה קשה לעלות מדרגות ולמי יש כוח לזה. בפועל המשכתי להתעקש, היצר הרע הזה...

את כל זה אני יודעת בשכל, אבל לצערי לא כ"כ מיישמת.

חוצמזה, עוקבת...
טוב, קראתי הכל ואחזור לקרוא שוב נראה לייעל מהדרום
לק"י

אבל נשמע שאין הרבה מה לעשות, בעיקר לנשוך שפתיים ולהתפלל שזה יעבור לפני שיגיע גיל ההתבגרות הבא.

ומה עושים עם בקשות לא הגיוניות (שמלוות בבכי הרבה פעמים)?!
לדוגמא: אני מניקה את הקטנה והיא רוצה שרק אני אקלח אותה, אני בשירותים והיא בוכה לי ליד הדלת שאני אבוא, אני בעבודה והיא מסרבת לנגב לעצמה או שאבא שלה ינגב לה ומחכה לי שעה וחצי(!) (בסוף נשברה והסתדרה בלעדי) וכדומה.

באמת שהבכי מחרפן.
קשה לי למצוא בי אמפטיה וסבלנות (כמו שממליצים בספרים "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו....").
חייבת לשאול איך אתם מתמודדים עם הבכי הממושך?מאמאיה
את מצליחה להשאר שלווה?
אני ממש בנקודת משבר בהתמודדות הזאת.
סבלנותי פוקעת מהבכי.....
לפעמים שותקת בזעף, לפעמים נוזפת בה ולפעמים כועסת וצועקתיעל מהדרום
לק"י

כן משתדלת לענות בנחת. לא תמיד זה קורה.
זה ממש ממש מחרפן.
כיוון שהדוגמאות שנתת מוכרות לי עד כאבמאמאיה
באופיין הדומה למה שקורה אצלנו בבית, אני קצת (הרבה) רוצה שתהיי קבוצת תמיכה שלי. היה לנו שבוע קשוח ממש גדוש בארועים מהסוג הזה (כולל הרבה 'חלוקת עבודה' של "ביקשתי מאמא!!!!"...)
אני מתחרפנתתתת 😬
אז יאללה! מוזמנת לפרוק פהיעל מהדרום
לק"י

זה לגמרי המקום.

גם אצלינו היא מעדיפה אותי וזה משגע.
פחות לפרוק, יותר לשמוע איך אחרים/ות שורדיםמאמאיה
רוצה לאמץ טיפים ועצות מנסיונם של אחרים....
אוקי...היו פה טיפים בשרשור הזהיעל מהדרום
גם אצלנוסליל
זה ככה.

והוא גם מקובע מאוד.

רוצה לאכול ארוחת בוקר רק עם כפית בצבע אחד ולא בצבע אחר.
רק שאמא תביא ולא שאבא
לאכול לארוחת צהריים יוגורט וצימוקים במקום שניצל ופסטה (אבל אתמול אהבת, היום זה כבר לא טעים?)
רוצה לשטוף ידיים לבד
רוצה שאני אעזור לו לשטוף ידיים
רוצה שאח שלו יהיה לידו
רוצה שאח שלו יהיה כמה שיותר רחוק ממנו
רוצה קינוח, אבל לא את זה. גם לא את ההוא. אה, בעצם כן את זה.
רוצה לאכול, אבל לא אוהב את מה שאני מציעה לו. אז מה אתה רוצה? לא יודע, תגידי לי את. אבל אני אומרת ואתה לא רוצה. אז תגידי משהו אחר. כמו מה למשל? לא יודע. אז תחשוב. אני לא יכול, זה קשה לי. אז אל תאכל. אבל אני רעב!!! אז תאכל. אבל אני לא אוהב כלום.

וכל דבר שאומרים לו לא מלווה בבכי.

לא קראתי כל כך בעיון את כל השרשור.

אצלנו אני חושבת שזה קשור לשני דברים.

א. בחינת גבולות
ב. תשומת לב

מה הפתרון? אני עוד בעצמי לא לגמרי יודעת.
לנסות להתמקד בשני הדברים האלו.


זה נראה לי כמו 2 דבריםהמקורית
1. צורך בתשומת לב
2. צורך בהצבת גבולות והבנת סיטואציה. נראה לי שזה די מתערבב אצלה
היא כאילו בוחנת אותך (דרך הסיפור של המקלחת לדוגמה) , שנראה שהיא רצתה גם לראות אם תפסיקי עכשיו בשבילה
וגם הדרישות שלה לא תואמות סיטואציה (שעה וחצי לחכות לניגוב כשאת לא בבית זה וואו) והיא אשכרה מחכה לך. צריכה אותך. קוראת לך מעבר לשירותים

אני הייתי מנסה בכיוון של הרבה תשומת לב מצד אחד, ומצד שני לא להתרגש מהבכי. לשקף לה למה את לא יכולה עכשיו עם הרבה אמפתיה ולהגיד שכשתלפני ותוכלי לבוא אז תבואי .
אני כנראה באמת צריכה לתת לה תשומת לב מעבריעל מהדרום
לק"י

והיא באמת ילדה עם אופי. מקווה שאחותה הקטנה תקח פחות מהאופי הזה

גם מאוד בלבוסטית כזאת, רוצה להחליט (גם לאחיה הגדול)
קשוחהמקורית
אבל שווה לך לנסות להשקיע בעניין של תשומת הלב, זה ממתן אותם
תודה! האמת ילדה שכיף לדבר ולהיות איתה (כשהיא רגועה)יעל מהדרום
לק"י

היא לא כל היום מתנהלת ככה.
אבל כשכן זה מאתגר.
פעם מדריכה לגיל הרך אמרה ליעלה למעלה
לתת תשומת לב בקטע שרואים אותה ומבחינים אותה (כאילו לא רק בקטע של חיבוקים ונשיקות)
למשל:
אם מזגת לה 3 דברים לצלחת והיא אכלה רק 2 דברים- אז להגיד לה אני רואה שאת אוהבת אורז ואפונה.
אם ראית שהיא צבעה בצבע מסוים- להגיד לה אני רואה שאת אוהבת צבע וורוד
בקיצור בסגנון הזה
ולגבי התפרצויות בכי היא אמרה לי - להגיד בנחת פעם אחת- מתוקה את מוזמנת להצטרף אלינו,אנחנו עכשיו עושים כך וכך. ואז להתעלם
האם הבכי שלה הופך אותך למתוחה?הריוניתאנונימית
האם כשהיא בוכה הבכי שלה מנהל אותך כי הוא מביך/מציק/וכדו'?
אם כן, בזהירות אני אומרת - אולי יעזור לעבוד על זה שהבכי באמת לא ילחיץ אותך/ יכניס אותך למתח, כמובן כשהוא בטווח זמן מסויים וטונים מסויימים ולא משהו קיצוני ומוגזם, להתנהל בזמן הבכי מהשכל ולא מתוך מחשבה איך אני מקצרת את הבכי, להישאר שלווה ועניינית- זה יכול אולי להשפיע ולגרום לה להבין שהבכי לא אפקטיבי- אולי היא מבינה שזה מלחיץ וכדו', זה יכול לקחת שבועיים/ שלוש אבל אמור להשפיע..ובנוסף לפעמים הבכי משחרר ואחרי זה נרגעים טבעית.
זה מעצבן בעיקר. מאוד קשה להשאר בסבבה עם הצרמוניה ברקעיעל מהדרום
לק"י

אולי אטמי אוזניים זה פתרון יעיל🙉
מתייחסת בעצמי וסליחה שאני מנצלשת ליעל מהדרום את השרשור...מאמאיה
אני מנסה להשאר שלווה מול הבכי אבל לא מצליחה. הוא מערער אותי לחלוטין. הלוואי והייתי יודעת איך לעשות זאת. הבכי הרם והממושך מכניס אותי למתח ומוציא אותי מאיזון....
תנסי להבין ממה את חוששת... מהבושה?הריוניתאנונימית
רוב הפעמים זה בכי נורמאלי שקורה לילדים, ואני מבינה את המתח שנגרם, אבל אפשר לעבוד על זה שזה לא ילחיץ, לדוגמא להגיד לעצמך: לא נורא, זה קורה להרבה ילדים, אין לי מה להתבייש, תבדקי בשעון כמה זמן זה לוקח, זה עוזר להכניס למסגרת של זמן ולפרופורציה, בהתחלה זה לוקח יותר זמן ולאט לאט זה יורד.. ועובר הרבה פעמים..
הילדים קולטים אם ההורים נהיים מתוחים ושזה מנהל אותם..
עזבי בושה. בטח בבית....יעל מהדרום
לק"י

זה מ ח ר פ ן.

זה "אאאאאאאאא" כזה, בכי נמרח, דמעות תנין. לפעמים צרחות.
פשוט מוציא מהדעת.

גם כשהיא עושה קונצים ברחוב ואני קוראת לה מליון פעם, אני כבר אומרת שבטח כל הרחוב יודע שיש פה ילדה בשם שלה.
לא מתביישת.
אישית אצלנו אם היא ממש צורחתבאורות
אנחנו מבקשים שתלך לחדר שלה ותרגע שם, כי זה ממש לא נעים לנו. כמובן שלפני מציעים פתרונות לגורם הבכי אבל אם היא ב"טנטרום" בכי כזה, לפעמים הם פשוט צריכים להוציא את זה מהמערכת. ואז בדרכ אם אבוא אחרי כמה דק ואציע חיבוק זה יעזור...
אצלינו זה יהיה לקחת אותה לחדר. ללכת לבד לא יקרהיעל מהדרוםאחרונה
לא קשור אבל אתן תמיד עוזרות אז..השם גדולל

שוקלים להשאיר את הבן שלנו כיתה, כרגע הוא בכיתה ו כיתה קטנה, ואנחנו רוצים להעביר אותו לבית הספר אחר מכמה סיבות

  1. קטן במחזור

  2. חוסר בשלות ריגשית

  3. קושי חברתי- מנסה להדביק את הפער בכל מחיר ולא מצליח וכל המשאבים הולכים לזה.

  4. בעיית קשב וריכוז ואימפולסיביות.

    בקיצור הוא בהישרדות וממש רואים את הפער מבחינת הבשלות שלו והבגרות שרחוקה שנות אור מהילדים בשכבה שלו.

    בית הספר מודע לכל ההיסטוריה שלו מאז כיתה א. הוא מנסה להתחקות אחרי ילדים שלא בהכרח הולכים בדרכים טובות ואנחנו ממש חוששים מה יהיה איתו בהמשך. רוצים להוריד ממנו את מפלס הלחץ לרצות ולהיות בקו ישר עם ילדים שהם יותר גדולים ממנו פיזית וגם יותר גדולים בראש.

    יש לנו תקשורת מהממת איתו ואני יודעת שגם אם בהתחלה הוא יתנגד עם הזמן הוא יתרכך.

    אשמח לתובנות, לניסיון שלכן מי שהייתה בצומת הזו..

השאלה הראשונה שעולה לי היא אם התייעצםהמקורית

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

אנחנו אמורים להיפגש להתייעצותהשם גדולל

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

לכן בדיוק שאלתיהמקורית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

יש כזו אפשרות בכלל?מתיכון ועד מעון

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

ישהשם גדולל

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

האם הוא אמור להשאר כיתה באותו בית ספרזמינה

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

ממש לא! מעבירים אותו.השם גדולל

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

שואלת בעדינות כי אני בסירה דומהמולהבולה

האם עשיתם אבחון תקשורת?

קודם כל בהצלחהוהרי החדשהאחרונה

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

רופא/ת עיניים לילדיםאפונה

אשמח להמלצות באיזור ירושלים דרך לאומית, אם יש חיה כזו שגם עונה בטלפון וגם עם תורים סבירים.

פתוחה גם לשאר חלקי הארץ כי אני כבר מלא זמן בסרט הזה ונשבר לי.

תודה!

בהצלחה לצערי זו חיה נדירה.....אמהלה

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

כשאני פעם הייתי צריכה תור ולא קבעתי מספיק מראשבארץ אהבתי

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

גם אני פעם קבעתי ככההשם שלי

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

חושבת שהן אומרות להתקשר ב 11 כל יום לגבי ביום שאחראחת כמוני

בהצלחה

יש לך לאומית זהב?עודהפעם

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לאחד הילדים ישאפונה

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

לא יודעת אם רלוונטימתיכון ועד מעון

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

נבדוק תודה!אפונה

הוא מדהים!טארקו

תבדקי באתר דוקטוריםרק טוב=)

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

תחפשי דר דורון שדהאחות אחת

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

אם את בקטע של פרטימישהי מאיפשהו

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

האמתאפונהאחרונה

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

בית החלמההחלמה

אני לקראת לידה בעז"ה ושוקלת ללכת לבית החלמה.

תמיד היה נראה לי מוזר ומשעמם ללכת לבד.

אני מרגישה הפעם מכל מיני סיבות שאם לא אלך לא אצליח לנוח כמו שצריך.

אשמח לכל מידע מנשים שנסעו לבד.

איךזה?

בחדר זוגי יש פרטיות? או ששווה להשקיע בחדר פרטי? באמת טוב ומפנק?

המלצות על בית החלמה?

ושאלה אחרונה- כדי לשים את התינוק בתינוקיה חייבים להגיע ישר מבית החולים?

תודה לעונות!

אין לי מושג אבל הייתי הולכת לחדר לבדאורוש3

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

מצטרפת לשאלות-גם לי יש מחשבה ללכתמחכה עד מאוד

ממליצה בחום ♥️מולהבולה

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

מנסה לענות.דיליה

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

באמת גרביים?רק לרגע9אחרונה

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רק לגבי תינוקיהשלומית.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

ואני הלכתי לבד והיה לי מושלםשלומית.

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

אני גם הייתי כמוך עד שילדתי בקיסרימולהבולה

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

מתי לספר לילדים על ההיריון?אבןישראל

אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..

אני חושבת שסיפרנוהשם שלי

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

סיפרתיירושלמית במקור

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

אני סיפרתי לגדולה שלי אחרי הא"ס הראשוןמתואמת

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

לבן 4 ששאל בשבוע 10- סיפרנו אז שימושית

בדרך כלל אני מספרת לילדים בשבוע 18מבורכת

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

באחרון סיפרנו לגדולות ממש מוקדםמוריה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

אני לא יוזמת..הם שואלים אותי מיום אחרי הלידה ועדאולי תדעו

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

תודה למי שענתה!אבןישראל

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

השיקולים שלירק טוב!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

סיפרתי בשלבים לכל ילד לפי גילוהרמהאחרונה

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

גיל ההתבגרות הוקדם?מולהבולה

ילד בן 13 שכל כך קשוח איתו.

כל דבר מתנגד, מתחצף, כועס.

רגיל לאכול גאנק ומסוגל ללכת לישון בלי לאכול העיקר לקבל מה שבא לו

הרבה פעמים אני מתקפלת לצערי

כי הוא ילד קשב וריכוז עם הרבה חוסר ביטחון בחברה ובבית מוציא את הכל כמובן.

אין לי כוחותתתתתת

הוציא לי היום את המיץ, נשאר בבית על סתם

13 זה נראה לי כבר ההתבגרות בשיאה🫣יעל מהדרום

לק"י

גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני....

גיל 13 זה לגמרי גיל ההתבגרותמתואמת

השאלה אם הדברים שאת מתארת התחילה בשנה-שנתיים האחרונות, או שזה כבר שנים ככה...

אם הוא מגיל צעיר כך - אז זה לא קשור לגיל ההתבגרות (אולי גיל ההתבגרות מעצים את זה).

יש לכם עם מי להתייעץ? הדרכת הורים?

חייבת הדרכת הוריםמולהבולה

מסודרת

הזנחתי את זה בגלל דברים חשובים לא פחות

יש לכן המלצה?

כדאי הדרכת הורים של מישהי מבינה בקשיי קשב וריכוזמתואמתאחרונה

מקווה מאוד שתהיב לך המלצה כאן!

יכול להיות שיש ל @רינת 24 המלצה?

צהבת איך להוריד? ואיך לגרום לו ליציאות?,שגרה ברוכה

אז הצהבת במגמת עליה. הברית שנדחתה עוד מילא... מאוד לא רוצה להגיע לאשפוז. אשמח לכל טיפ שיש לכן (שמנוסה)

אבל מה הקאצ הכי גדול?

הצהבת יוצאת בקקי... והילד לא עושהההה אני מיואשת כבר.

עשה אולי פעמיים מאז שהשתשחררנו. מה עושים עם זנ?? והמוזר שלא נראה שסובל! לא מתפתל. לא מתכווץ. אני יודעת מה זה שהם סובלים מעצירות וכאלה.. מכירנ מהילדים הגדולים. אבל הוא רגוע ושליו. אבל אני חייבת את היציאות בשביל הצהבת.

יונק בעיקר. היה פה ושם מטרנה אבל כרגע לא באה הישועה לא מההנקה ולא מהמטרנה.

אז גם טיפים לזה אשמח..

אחחח

הדאגות לא פוסקות. רוצה לנוח כבר. ככ רציתי לסיים עם הברית לעשות וי.

כרגע המטלה זה לא להגיע לאשפוז כי רק זה מה שחסר פה ממש לחוסר איזון בבית. יאללה נעבוד בזה

וואי איזה קשוח!!EBM

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

להניק הרבה/ לעבור למטרנה לכמה ימיםיעל...

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

הוא אוכל בתדירות גבוהה?כבת שבעים

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

תסחטי טיפונת חלב כל פעם אחרי ההנקהחילזון 123

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

קודם כל לבדוק שהוא אוכלאפונה

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

ממש ממליצהציונה.

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

מנסיוןג'ינג'ית

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

אצלי הרופאת ילדים המליצה על שמשעל הנס

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

לי אמרו להניק כל שעתייםכל הישועותאחרונה

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

איך אפשר לטשטש בטן הריונית,?מעיין34

יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן

לפעמים חולצת טוניקה בגזרה רחבה ומתחתיום שני

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

זה שלב שקצת קשה לטשטש בונעמי28

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

יש שמלות קומות שיכולות להתאיםפצלושון

שולחת לך בפרטי תמונה

וואו בחודש שישי?מבורכת

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

חח כנ"ל רואים עלי מההתחלה..הגדילה לעשות חמותיאולי תדעו

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

אני יכולה לייעץ לך שלי מאוד עזר פשוט לשחרר את זההרמהאחרונה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

כמה זמן לקראתציונה.

הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?

יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.

אני נוסעת כמעט עד המשוערחמדמדה

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

וואו איזה אומץ חחחקל"ת

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

זו היתה לידה ראשונה, לא היתה לי הסטוריה להשוותחמדמדה

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

לרוב בכל מקרה לא יוצא לי לנסוע רחוקהשם שלי

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

מתחילת תשיעישיח סוד

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

אני נסעתי גם בשבוע 38+בוקר אור

נוסעת עד הלידה בלי בעיהדיאן ד.

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

שבוע 37-38 לשהות של שבת כבר לא נוסעתכחל

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

בהתחלה מתחילת תשיעישומשומונית

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

לא הייתי נוסעת לאיזור אילת או קרית שמונה משבוע 38שיפור

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

זהו זה לא מרחק סבירציונה.

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

במצב שהייתי צריכה ללדת בבי"ח מסויםשימושיתאחרונה

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

אני אישית נוסעת בלי הגבלההשקט הזה

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

תלוי מה זה רחוקעדיין טרייה

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.

אולי יעניין אותך