זקוקה לטיפים לבת 4 מתוקה ועקשנית שמאתגרת אותייעל מהדרום
לק"י

האמצעית של הבית שלנו, ילדה מתוקה, מדברת מהמם, פלפלית ו.....עקשנית. נראה שגיל ההתבגרות שלה שהתחיל לפני גיל שנתיים לא הולך להיעלם בקרוב.

אני לא יודעת איך להתמודד איתה.
בגדול אני משתדלת לבחור את המלחמות שלי ולא להלחם על הכל, אבל אצלה בגלל שהיא מאוד עקשנית, אני מרגישה צורך לשבור את העקשנות שלה ושתלמד שלא הכל יילך לפי הרצון שלה.

דוגמא מהיום: עמדנו לצאת לתפילת ילדים בבוקר והיא החליטה שהיא רוצה גרביים, אבל שאני אביא לה.
התעקשתי שהיא תלך להביא, כמובן שהיא התעקשה גם, אז התחלתי לצאת מהבית ולרדת במדרגות.
היא המשיכה להתעקש ולצעוק/ לבכות. עד שנכנעה.
הטוויסט בעלילה היה שהגרביים לא היו במקומם הקבוע והיא כמובן לא רצתה להיעזר באבא שלה (שזו סוגיה בפני עצמה, שלרוב הוא רוצה שאני אעזור לה).
בסוף הגעתי למטה, ומאחר שריחמתי גם על השכנים שצריכים לשמוע בכי וצעקות במדרגות (והיא גם לא ידעה איפה הגרביים), עליתי לבית להביא לה גרביים.

והבכי שלה מחרפן אותי. וכשהיא עייפה זה בכלל גורם לבכי יתר.

ומכירות שאומרים לחזור על ההוראה לילדים שוב ושוב. נניח "למיטה" "למיטה"....?
היא עושה לי את זה

בגדול היא מתעקשת על יותר מידי דברים: שאבוא איתה לשירותים, להתקע באמצע הדרך הביתה או הגן ולא לבוא גם כשאני כבר רחוקה (או לבוא בסוף בבכי) וכו'.

ממש אשמח לטיפים. אני מרגישה שקשה לי ממש להתמודד עם זה.
עוקבת, יש לי אחת כזאת בביתאמא_טריה_ל-2
אצל הפלפלית הקטנה שלי שגם מאתגרת אותנו הרבההמקורית
עוזר לדבר בפרחים. הכוונה לא בטון כועס או דורש מדי, אלא להרעיף אהבה תוך כדי הבקשה ושיהיה בטון שמח ואוהב לשלב חיבוק ונשיקה. או בקיצור לא להיכנס למוד מלחמתי לרוב זה עוזר אבל יש פעמים שנשבר לי המח 🤨
גם לי יש בת כזו בגיל דומהשקדי מרק
יש תקופות מאתגרות ומתישות ממש, ויש תקופות רגועות יותר.
מה שעוזר לי זה להבין שזו תקופה שתעבור (ותחזור אחר כך כמובן..)
וגם בגלל שזה תלוי תקופה אני מבינה שמשהו קשה לה, אולי קושי בגן, שינוי בבית, סתם משהו אישי רגשי שלה ואז יותר קל לי להכיל את זה.
לא שקל לי (,כמובן יש ימים שרק מחכה שיגמרו) אבל זה קצת עוזר..

מעבר לזה, אני ממש לא בגישה של לשבור את העקשנות. אם אני יכולה אני עוזרת לה, חושבת פעמיים אם היא מתחילה לבכות אם זה באמת משהו שווה את זה, ולפעמים משנה את דעתי, מסבירה לה שאני רואה שקשה לה וכו'.
אני יוצאת מנקודת הנחה שיש פה באמת קושי רגשי כלשהו.. וגם מודעת לכוחות שלי אז לפי זה בוחרת.
כתבת במקומי את הפוסט...מאמאיה
זאת הבת שלי ממש. מחכה לתגובות...
שלנו בת שנתייםאני חדשה כאן
אבל גם מאוד פלפלית ועקשנית במיוחד.
וגם שאר הילדים שלנו מאוד עקשנים.
מה שעוזר לי זה להציע לה דרכים לרדת מהעץ שהיא עולה עליו אבל הן מקובלות עלי
למשל, היא רוצה שאמא תשכב לידה עד שהיא תרדם וזה מאוד מגביל אותי, אני מוכנה לשבת על כסא מחוץ לחדר בטווח הראיה שלה.
זה לגמרי מאתגר, אני מסכימה איתך.
הבן שלי עוד לא בן שנתייםoo
וגם רוצה שאני אבוא אחריו כל הזמן, הוא תופס לי את היד ומושך שאני אבוא.
בסופ״ש הזה קלטתי שהוא מפרפר אותי ממקום למקום, רק בגלל שאין לי כוח לשמוע אותו בוכה, אז החלטתי שאני לא באה אחריו.
אז הוא משך ובכה וצעק, ואני הסברתי לו שהוא יכול להביא משחק ונשחק, והראתי לו את הבקבוק שלו אם הוא צמא.
הוא ניסה עוד הרבה פעמים, אבל אני קיבלתי החלטה ולא ויתרתי.

הטיפים שלי לעקשנות של ילדים:
לא כדאי להלחם במקום ציבורי
לצמצם את כמות הדברים שנלחמים עליהם למינימום, ככה נשאר מספיק כוח למלחמה
לודא שנלחמים על דבר נכון, ואם טעינו, להודות בפני הילד בטעות
אם בזמן המלחמה הילד נסער, כדאי להתעלם מהסערה, ואם רוצים להתייחס, אז להתעלם מהסיבה לסערה
וואי אני מתחרפנת רק מלקרוא אותך 😅חגהבגה
אני הייתי מנסה לתת לה לבחור בין 2 אפשרויות, ואז, אני לא מתעקשת כי הבחירה בידיים שלה.למשל- את יכולה ללכת להביא את הגרביים ואני אגרוב לך, או את יכולה לבקש מאבא. לא יותר מ2 כי זה מבלבל אותם..
אז היא נניח אומרת- לא, את תביאי, אז לא, אני יוצאת.
אם את רוצה לבחור, אני מחכה לך. אם לא אני הולכת.אבל הכי חשוב- לעמוד בזה..
זה ממש קשה ואני מבינה את המקום הזה ל לא להפריע לשכנים, אבל פעם אחת לעמוד במשהו דרמטי כזה וזה מין לקח.
גם האמצעית שלי עקשנית כמו פרד!!
פעם אחת אמרתי לה שאן משהו לא קורה היא לא יוצאת לגינה- וכך היה.
אחיות שלה יצאו על אמא שלי , והיא נשארה בבית.
אחר כך, אמרתי לה- את רוצה הזדמנות אחרונה, תעשי ותצאי?
עשתה מהר מהר ויצאה עם אחותי.
אבל היא ראתה שאני רצינית.
ובנחת, עם כמה שזה קשה.
זו בחירה שלה להתעקש ולהיכנס לפינה וזה בסדר מותר לה.
אנחנו יכולות לבוא בגישה שונה, לנסות לעזור, לתווך, אבל לא לעשות במקומן....
רעיון קטן לגבי להביא דבריםריבוזום
לפעמים אני אומרת שאני אוהבת אותה ורוצה לעזור לה וגם טוב לעזור לאחרים, אבל מצד שני היא צריכה ללמוד להיות עצמאית ולעשות דברים לבד, אז נחלק את העבודה כך ששני הערכים יישמרו. אני מביאה את החפץ חצי דרך אליה והיא צריכה לבוא ולקחת משם, או משהו כזה.
בול הבן שלייוקי
עוקבת
קודם כל וואו זה באמת לא תמידאני זה א
קל להתמודד עם ילדים עקשניים.
יכול להיות שיש לה קצת עניין של קיבעון? זה פשוט עלה לי מהדוגמאות של הסוף שנתת על הגן והשרותים.
בתור התחלה זה שאת בוחרת את המלחמות שלך זה מצויין.
הייתי עושה רשימה של דברים שחוזרים על עצמם ובוחרת דבר אחד או שניים שעליהם לא מוותרת .
עכשיו איך?
קודם כל עושה לה הכנה נניח עם זה השרותים אז אומרת לה שהיא גדולה ומעכשיו אמא יכולה להדליק לה את האור אבל לא נשארת איתה ורק אם צריכה עזרה אמא תבוא אפשר אולי גם לעשות איזה סוג של מבצע ולצפר במשהו קטן כשמתגברת.
וכמובן הרבה מחמאות ואיזה גדולה את ווואו נספר ל.... ונכתוב פתק לגננת וכו.
והכי חשוב שתבחרי משהו שתעמדי בו ותשתפי את בעלך גם בעניין שיתן את התמיכה שלו בזה.
ועוד משהו חשוב שתמיד יהיה לך דרך מכובדת לרדת מהעץ בלי לשבור את המילה שלך.
אני יתן לך דוגמא מהבן שלי היום רצינו ללכת ואמרתי לו שיתלבש ורצה שאלביש אותו ולא יכולתי.עכשיו הוא מסוגל לבד אבל הוא קצת מתפנק אז הוא לא התלבש ואמרתי לו שאני לא מלבישה ואם הוא רוצה לבוא איתנו הוא צריך להיות מוכן כי כשאלך אני לא מחכה.עכשיו ראיתי שהוא מתעקש ולא מוכן ואני לא רציתי לשבור את המילה שלי אז ביקשתי מבעלי בשקט שיעזור לו ובסוף כשבעלי קצת עזר לו הוא התלבש לבש.
לפעמים ילדים שיש להם קיבעון לדברים מסוימים צריך לאט לאט לשבור להם את זה בדברים קטנים .
בהצלחה ואחרי כל החפירה שלי חיבוק ענק
רעיוןמכחול
אולי לנסות "לחפש בפנס" את התכונות שאת רוצה למצוא בה, כמו שעינת נתן מציעה ב"חיימשלי"?

נניח אם ההיפך מעקשנות זה גמישות, אז להחליט שעכשיו המשימה שלך זה להראות לה שהיא גמישה. אפשר לספר פעם סיפור על ילד או ילדה שהיו גמישים (רצו שוקו אבל לא היה בחנות אז בחרו מילקי), רק כדי לוודא שהיא מבינה את המילה, ואז להתחיל לחפש אצלה גמישות.
כל פעם שאת מזהה גמישות פיצית (רצתה גרביים כחולים אבל הם היו בכביסה והיא הסכימה לקבל את הסגולים בלי לעשות מזה עניין), לעשות מזה עניין שלם "איזה ילדה גמישה יש לי! איזה כיף שאת כל כך גמישה! אם את בוחרת משהו ואי אפשר את יודעת מיד לבחור משהו אחר! כל הכבוד! איזה תכונה טובה! יש הרבה ילדים בגיל 4 שלא כל כך גמישים כמוך!"
מהמם!אפונה
קראתי מה שכתבתן. אז תודה!!יעל מהדרום
לק"י

מניחה שאגיב בפירוט בהמשך!
מוכר!!בת 30
יש לי שתי עקשניות כאלה. ב''ה שעברו את גיל 4 כבר...
אני יודעת שעם הראשונה עשיתי מלאאאאאא טעויות , ועדיין עושה, לצערי.
עם העקשנית השניה כבר ידעתי איך להתנהל בצורה טובה יותר, נראה לי.

טיפים?
א. אל תקראי לה ''עקשנית''. גם לא כשאת מאבדת את העשתונות...
ב. אלו ילדים עם רצונות מאוד חזקים. כשהם גדלים קצת העקשנות משנה קצת את פניה והופכת להיות מקור להתמדה ולהצלחה, אז כמה שפחות לשבור...
אמנם הצבת גבולות וסמכות הורית זה בהחלט נצרך, אבל לא במטרה לשבור.
אולי להגדיר את המטרה באופן שונה- נניח, במטרה להפסיק התנהגות מסוימת שהיא לא טובה לה ולכם.
ג. יכול להיות שהיא גם קצת רגישה? ולכן יותר דברים מפריעים לה, או שדברים שבעינייך הם זניחים, בעיניה הם מאוד חשובים?
שווה לך, לנסות לדבר איתה, אחרי אירוע כזה, ולנסות להגיע איתה להבנה של הרגש. ''היה לך מאוד חשוב ללבוש גרביים, למה זה כ''כ חשוב לך?"
(עקשנית מס' 2 שלי התעקשה בתחילת הקיץ שעבר ללבוש אך ורק טייץ ארוך למרות החום. מה שניסיתי לא עזר. אז באמת ניסיתי לברר איתה...הסתבר שהיא לקחה ללב משפט שילדה בגן אמרה לה ''זה מכוער כשרואים את הרגליים'' . אמנם ההבנה של הגורם לא שינתה את המצב...היא המשיכה עם הארוך אבל אני הפסקתי את המאבק)
יכול מאוד להיות שמאחורי התעקשויות מסוימות עומד רגש כמו חשש, בושה, חוסר נוחות פיזית, וכד'. ואם את עולה על השורש ונותנת לה פתרון, לפעמים זה יכול לטפל בהתעקשות הספציפית הזו. (נניח- למה חשוב לה שתבואי איתה לשירותים? תבדקי, אולי זה פחד. לא יודעת למה, אבל אצלי כמה מפחדים...הם בטוחים שיש איזה יצור בתוך הצינור הזה של השירותים ושהוא מסתכל עליהם)
בכלל, אני נוכחתי לדעת שלפעמים עקשנות מתמוססת לה ברגע אם היא מרגישה שאני איתה ולא נגדה, שאני מבינה את הרצון שלה , גם אם אני לא מאפשרת אותו..
עם הגדולות אני לפעמים אפילו אומרת להן ''הלו, אני איתך, לא נגדך..''
ד. כשאת עומדת על שלך, והיא בסוף מיישרת איתך קו, גם אם זה אחרי בכי מתיש וצרחות, אז קודם כל תחמיאי לה ''כל הכבוד שעשית את זה למרות שהיה לך קשה'', ושנית, תנסי לשקף לה שהיא עצמה הפסידה מהסיפור הזה, בעצם העובדה שהיא בכתה והתעקשה כ''כ הרבה, והיה לה הרבה יותר נעים אם מההתחלה היתה עושה מה שאמרת לה.
ה. אני לפעמים אומרת להן ''תבחרי על מה את מתעקשת''. נניח- את רוצה לצאת לתפילת ילדים. היא מתעקשת על גרביים. תגידי לה ''או גרביים או תפילה, על מה את בוחרת להתעקש?" אם את מתעקשת על גרביים, את מוותרת על התפילה. אם את מתעקשת על התפילה, תוותרי על הגרביים.
לא תמיד אפשר להשתמש בזה, כי לפעמים שאר הילדים עלולים להפסיד מזה, וזה לא פייר. לפעמים זה גם לא עוזר...אבל בעיני חשוב שהיא תבין שיש שני צדדים להתעקשות ויש לזה מחיר.
ו. יש מצבים ששווה להשתמש בשוחד.. להבטיח לה שלוק כשנגיע הביתה מהגן. אבל לעשות את זה מראש, לא כשכבר את בתוך הסיטואציה.
ז. מסיחי דעת. כשאת יודעת שיש מצבים שהם נקודות תורפה, כמו חזרה מהגן, אז מראש תמנעי את המצב. נניח להגיד לה ''אני אגיע הביתה ראשונה''! ולהתחיל לרוץ. היא מן הסתם תיכנס לענין ותנסה להגיע ראשונה. וככה תגיעו מהר ובשמחה הביתה.

ודבר אחרון, מהנסיון שלי עם העקשנית הגדולה , יש תקופות שבהן התסכול הזה כ''כ ממלא אותך שאת לא מצליחה לראות את המתיקות והטוב שלה. כי את מותשת. אז תנסי להזכיר לעצמך כמה היא מתוקה וכמה את אוהבת אותה. הכי נוח זה כשהיא ישנה 🙂..פשוט לעמוד ולהסתכל עליה ולהתמלא אהבה וקצת סבלנות.

אגב, העקשנית הגדולה שלי, ממש לנגד עיני הופכת להיות נערה מיוחדת ומעניינת. אז שווה לחכות קצת..
בהצלחה!!
רק חייבת להגיב שזה כל כך כיף שיש פה נשים עם חכמת חייםהריון ולידה_פצ
וניסיון שמשקיעות ומגיבות באריכות.
הגבתי לך, אבל מתייחס לכולן.
הילדים שלי עוד לא בגיל, אבל ב"ה לומדת מהניסיון שלכן כל כך הרבה!!
תודה! התחברתי למה שכתבתיעל מהדרום
לק"י

יש דברים שאני בהחלט עושה.
תמיד טוב לשמוע שוב גם מנשים אחרות מה הן עושות. ונתת לי עוד רעיונות.
אני למדתי משהו שממש שינה לנומזלטוב
במקום להיכנס למלחמה , פשוט הופכים הכל למצחיק..
זאת אומרת, היא לא הסכימה עכשיו לנעול את הנעליים? אני לא מלבישה על עצמי פרצוף זעוף ומלחמתי אלא את החיוך הכי ענק שלי.. " איזה מצחיקות הנעליים האלה..תראי איך הם מדגדגות אותך בבטן" ואז המלחמה נעלמת..

האמת שבהתחלה בעלי לא התחבר לזה, הוא אמר שצריך לחנך והילד צריך לדעת גבולות.
אז סיכמנו שננסה.. ובאמת הגישה הזאת הורידה לנו את המלחמות בהרבה, ואנחנו מרגישים שגם כשאנחנו שמים עכשיו גבול אדום זה קל בהרבה כי יש לנו תקשורת טובה שמחה ומשוחררת עם הילדים ולא תקשורת שמבוססת על הרבה מלחמות.

אגב אני ממש מתעניינת בדיוק על השיטה של תקשורת מקרבת.. זה נראה לי די באיזור הזה
נכון, אני עושה גם את זה לפעמיםיעל מהדרום
לק"י

אבל לפעמים אין לי כח וסבלנות. ויאללה! שתקבל מרות לפעמים גם בלי צחוקים🙈

(סתם. לא שתמיד היא מתווכחת ומסרבת, אבל יותר מידי בשבילי).
זה עובד לך בגיל 4, או בגיל שנתיים?מכחול
4.. וגם שנתיים מזלטוב
שלי כשאני עושה משהו שיצחיק אותו כשהוא בכעססמיילי12
הוא מגיב- אבל זה לא מצחיק למה את צוחקת עלי למה למההה
ובוכה🤦‍♀️
גם אני עוקבת אחרי הורות מקרבתשפע ברכה
יש קבוצה בפייסבוק שמדברים שם על זה
אם הבנתי נכון הרעיון בתקשורת מקרבת זה לזהות מה הצורך של הילד שעומד מאחורי ההתנהגות ולדבר איתו באמפטיה על הרגשות שלו ופחות לתת פוקוס ולהגיב על התנהגות עצמה

גם לי יש ילדה מהממת ומאתגרת בבית
טיפוס מנהיג שצריך לשלוט בהכל...
ואני שמה לב שכדאי לתת לה תמיד לבחור ולהחליט איפה שאפשר

יש משחק חמוד שאני עושה איתה לפעמים
למשל צריך לעשות אמבטיה והיא לא רוצה
אני מושיטה לה 2 ידיים ואומרת לה
אם את רוצה להיכנס בקפיצות תני כיף ביד ימין אם בדגדוגים ביד שמאל. אם רוצה שמפו אדום ביד ימין אם בצהוב ביד שמאל.. היא ממש זורמת עם זה..

וואי הבן שלי בן שנתיים ורבעלאיודעתת

וזה ממש נשמע תאורים שלו.

 

האמת שגמרתי את השבת גמורה ממנו.

יצא לי החשק מחנוכה כי כל רגע נהפך לקרב מתיש.

אשכרה גיל ההתבגרות אבל עם הגיון של בן שנתיים

בדיוק שמעתי פודקאסט מענייןילד בכור
אולי זה יהיה לך רלוונטי.. קוראים לו מונטוסרית וזה פרק שלוש. זה על גיל שנתיים אבל אולי יעזור גם לך
בול בת ה4 שלי!!רק שאלה לי
בפועל אני גם מרגישה כמוך, שצריך לשבור את העקשנות הזאת אז אני מתעקשת איתה במקומות שלא הייתי מתעקשת סתם ככה. אבל הלב שלי אומר לי שזה סתם יצר הרע, זה להראות לה מי פה המחליט, מי מתווה את הדרך. הילדים הן מראה כמעט מדויקת שלנו - אם אני לא אתעקש על משהו מסוים ואראה לה גמישות היא תקלוט שאפשר להתגמש וזה ממש בסדר, וזה אפילו נעים יותר.
למשל דוגמה מהיום: ירדתי איתה ועם עגלה במדרגות (הרבה מדרגות). היא התעכבה במעלה המדרגות למרות שאמרתי לה לרדת ואני כבר המשכתי לרדת. כשהגעתי למטה היא רצתה שאחזור למעלה ואתן לה יד. אמרתי לה שלא כי כבר ירדתי וזאת בעיה שלה שהיא התעכבה. בקיצור, הייתה התעקשות הדדית של שתינו... בשכל ידעתי שאני עושה טעות, כי אם לא אתעקש איתה היא תראה שאמא באה לקראתה והיא גם תרצה לבוא לקראתי (בכללי בחיים) וגם פה ספציפית אני משדרת לה עצלנות שזה קשה לעלות מדרגות ולמי יש כוח לזה. בפועל המשכתי להתעקש, היצר הרע הזה...

את כל זה אני יודעת בשכל, אבל לצערי לא כ"כ מיישמת.

חוצמזה, עוקבת...
טוב, קראתי הכל ואחזור לקרוא שוב נראה לייעל מהדרום
לק"י

אבל נשמע שאין הרבה מה לעשות, בעיקר לנשוך שפתיים ולהתפלל שזה יעבור לפני שיגיע גיל ההתבגרות הבא.

ומה עושים עם בקשות לא הגיוניות (שמלוות בבכי הרבה פעמים)?!
לדוגמא: אני מניקה את הקטנה והיא רוצה שרק אני אקלח אותה, אני בשירותים והיא בוכה לי ליד הדלת שאני אבוא, אני בעבודה והיא מסרבת לנגב לעצמה או שאבא שלה ינגב לה ומחכה לי שעה וחצי(!) (בסוף נשברה והסתדרה בלעדי) וכדומה.

באמת שהבכי מחרפן.
קשה לי למצוא בי אמפטיה וסבלנות (כמו שממליצים בספרים "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו....").
חייבת לשאול איך אתם מתמודדים עם הבכי הממושך?מאמאיה
את מצליחה להשאר שלווה?
אני ממש בנקודת משבר בהתמודדות הזאת.
סבלנותי פוקעת מהבכי.....
לפעמים שותקת בזעף, לפעמים נוזפת בה ולפעמים כועסת וצועקתיעל מהדרום
לק"י

כן משתדלת לענות בנחת. לא תמיד זה קורה.
זה ממש ממש מחרפן.
כיוון שהדוגמאות שנתת מוכרות לי עד כאבמאמאיה
באופיין הדומה למה שקורה אצלנו בבית, אני קצת (הרבה) רוצה שתהיי קבוצת תמיכה שלי. היה לנו שבוע קשוח ממש גדוש בארועים מהסוג הזה (כולל הרבה 'חלוקת עבודה' של "ביקשתי מאמא!!!!"...)
אני מתחרפנתתתת 😬
אז יאללה! מוזמנת לפרוק פהיעל מהדרום
לק"י

זה לגמרי המקום.

גם אצלינו היא מעדיפה אותי וזה משגע.
פחות לפרוק, יותר לשמוע איך אחרים/ות שורדיםמאמאיה
רוצה לאמץ טיפים ועצות מנסיונם של אחרים....
אוקי...היו פה טיפים בשרשור הזהיעל מהדרום
גם אצלנוסליל
זה ככה.

והוא גם מקובע מאוד.

רוצה לאכול ארוחת בוקר רק עם כפית בצבע אחד ולא בצבע אחר.
רק שאמא תביא ולא שאבא
לאכול לארוחת צהריים יוגורט וצימוקים במקום שניצל ופסטה (אבל אתמול אהבת, היום זה כבר לא טעים?)
רוצה לשטוף ידיים לבד
רוצה שאני אעזור לו לשטוף ידיים
רוצה שאח שלו יהיה לידו
רוצה שאח שלו יהיה כמה שיותר רחוק ממנו
רוצה קינוח, אבל לא את זה. גם לא את ההוא. אה, בעצם כן את זה.
רוצה לאכול, אבל לא אוהב את מה שאני מציעה לו. אז מה אתה רוצה? לא יודע, תגידי לי את. אבל אני אומרת ואתה לא רוצה. אז תגידי משהו אחר. כמו מה למשל? לא יודע. אז תחשוב. אני לא יכול, זה קשה לי. אז אל תאכל. אבל אני רעב!!! אז תאכל. אבל אני לא אוהב כלום.

וכל דבר שאומרים לו לא מלווה בבכי.

לא קראתי כל כך בעיון את כל השרשור.

אצלנו אני חושבת שזה קשור לשני דברים.

א. בחינת גבולות
ב. תשומת לב

מה הפתרון? אני עוד בעצמי לא לגמרי יודעת.
לנסות להתמקד בשני הדברים האלו.


זה נראה לי כמו 2 דבריםהמקורית
1. צורך בתשומת לב
2. צורך בהצבת גבולות והבנת סיטואציה. נראה לי שזה די מתערבב אצלה
היא כאילו בוחנת אותך (דרך הסיפור של המקלחת לדוגמה) , שנראה שהיא רצתה גם לראות אם תפסיקי עכשיו בשבילה
וגם הדרישות שלה לא תואמות סיטואציה (שעה וחצי לחכות לניגוב כשאת לא בבית זה וואו) והיא אשכרה מחכה לך. צריכה אותך. קוראת לך מעבר לשירותים

אני הייתי מנסה בכיוון של הרבה תשומת לב מצד אחד, ומצד שני לא להתרגש מהבכי. לשקף לה למה את לא יכולה עכשיו עם הרבה אמפתיה ולהגיד שכשתלפני ותוכלי לבוא אז תבואי .
אני כנראה באמת צריכה לתת לה תשומת לב מעבריעל מהדרום
לק"י

והיא באמת ילדה עם אופי. מקווה שאחותה הקטנה תקח פחות מהאופי הזה

גם מאוד בלבוסטית כזאת, רוצה להחליט (גם לאחיה הגדול)
קשוחהמקורית
אבל שווה לך לנסות להשקיע בעניין של תשומת הלב, זה ממתן אותם
תודה! האמת ילדה שכיף לדבר ולהיות איתה (כשהיא רגועה)יעל מהדרום
לק"י

היא לא כל היום מתנהלת ככה.
אבל כשכן זה מאתגר.
פעם מדריכה לגיל הרך אמרה ליעלה למעלה
לתת תשומת לב בקטע שרואים אותה ומבחינים אותה (כאילו לא רק בקטע של חיבוקים ונשיקות)
למשל:
אם מזגת לה 3 דברים לצלחת והיא אכלה רק 2 דברים- אז להגיד לה אני רואה שאת אוהבת אורז ואפונה.
אם ראית שהיא צבעה בצבע מסוים- להגיד לה אני רואה שאת אוהבת צבע וורוד
בקיצור בסגנון הזה
ולגבי התפרצויות בכי היא אמרה לי - להגיד בנחת פעם אחת- מתוקה את מוזמנת להצטרף אלינו,אנחנו עכשיו עושים כך וכך. ואז להתעלם
האם הבכי שלה הופך אותך למתוחה?הריוניתאנונימית
האם כשהיא בוכה הבכי שלה מנהל אותך כי הוא מביך/מציק/וכדו'?
אם כן, בזהירות אני אומרת - אולי יעזור לעבוד על זה שהבכי באמת לא ילחיץ אותך/ יכניס אותך למתח, כמובן כשהוא בטווח זמן מסויים וטונים מסויימים ולא משהו קיצוני ומוגזם, להתנהל בזמן הבכי מהשכל ולא מתוך מחשבה איך אני מקצרת את הבכי, להישאר שלווה ועניינית- זה יכול אולי להשפיע ולגרום לה להבין שהבכי לא אפקטיבי- אולי היא מבינה שזה מלחיץ וכדו', זה יכול לקחת שבועיים/ שלוש אבל אמור להשפיע..ובנוסף לפעמים הבכי משחרר ואחרי זה נרגעים טבעית.
זה מעצבן בעיקר. מאוד קשה להשאר בסבבה עם הצרמוניה ברקעיעל מהדרום
לק"י

אולי אטמי אוזניים זה פתרון יעיל🙉
מתייחסת בעצמי וסליחה שאני מנצלשת ליעל מהדרום את השרשור...מאמאיה
אני מנסה להשאר שלווה מול הבכי אבל לא מצליחה. הוא מערער אותי לחלוטין. הלוואי והייתי יודעת איך לעשות זאת. הבכי הרם והממושך מכניס אותי למתח ומוציא אותי מאיזון....
תנסי להבין ממה את חוששת... מהבושה?הריוניתאנונימית
רוב הפעמים זה בכי נורמאלי שקורה לילדים, ואני מבינה את המתח שנגרם, אבל אפשר לעבוד על זה שזה לא ילחיץ, לדוגמא להגיד לעצמך: לא נורא, זה קורה להרבה ילדים, אין לי מה להתבייש, תבדקי בשעון כמה זמן זה לוקח, זה עוזר להכניס למסגרת של זמן ולפרופורציה, בהתחלה זה לוקח יותר זמן ולאט לאט זה יורד.. ועובר הרבה פעמים..
הילדים קולטים אם ההורים נהיים מתוחים ושזה מנהל אותם..
עזבי בושה. בטח בבית....יעל מהדרום
לק"י

זה מ ח ר פ ן.

זה "אאאאאאאאא" כזה, בכי נמרח, דמעות תנין. לפעמים צרחות.
פשוט מוציא מהדעת.

גם כשהיא עושה קונצים ברחוב ואני קוראת לה מליון פעם, אני כבר אומרת שבטח כל הרחוב יודע שיש פה ילדה בשם שלה.
לא מתביישת.
אישית אצלנו אם היא ממש צורחתבאורות
אנחנו מבקשים שתלך לחדר שלה ותרגע שם, כי זה ממש לא נעים לנו. כמובן שלפני מציעים פתרונות לגורם הבכי אבל אם היא ב"טנטרום" בכי כזה, לפעמים הם פשוט צריכים להוציא את זה מהמערכת. ואז בדרכ אם אבוא אחרי כמה דק ואציע חיבוק זה יעזור...
אצלינו זה יהיה לקחת אותה לחדר. ללכת לבד לא יקרהיעל מהדרוםאחרונה
רב להתייעץ איתו על סכרת ביום כיפורהבוקר יעלה

מחפשת רב שמבין ברפואה ובסכרת הריון לשאול שאלת רב.

פעם שעברה ששאלתי את הרב שלי הוא פחות הבין בזה לכן לכתחילה מעדיפה לשאול מישהו שמבין.

ובאופן כללי אם למישהי יצא ככה ביום כיפור, מה עשיתן?

אולי מכון פועה?קל"ת

מכון פועהענבלית

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

לי הם אמרו לצום למרות שהרופא אמר לא לצום..אולי בקרוב

גם לי בעבר. ולמרות שהרופאה אסרה עלי לצוםקנמון

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

רב או שגם רופא?הבוקר יעלה

מעניין

שאלתי את הרופא ועם זה בעלי (דאז) שאל במכון פועהאולי בקרוב

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

זה נגיד מוזרהבוקר יעלה

חשוב לציין שאני לא מחפשת הקלות

אבל רוצה משהו שיש לו ידע שחלילה לא יפגע העובר

ואם זה בסדר לא לצום זה מקובל עלי

סליחה שאני מתערבתעל הנס

בדיקת מי שפיר לר רלוונטית כאן אם עברו כמה ימים,זה פרט לא משמעותי אלא אם כן עברו פחות מ48 שעות.

גם לי רופא אמר בשיא הנחרצות לא לצום בכלל,אפילו לא שאלתי רב כי זה היה הריון רגיל ללא סיכון.

כשהייתי בהריון בסיכון זה היה אחרת.

מעניין... כי לרופא יש ידע מקצועי ומכיר את הסיפור לממתקית

לעומק.בד"כ רבנים אומרים לשאול רופא ומסתמכים על חוות דעתו.

נכון, אבל חלק מהרופאיםשלומית.אחרונה

הם לא יר"ש ומעדיפים לומר לכולן לא לצום, גם אם אין סיבה מיוחדת.

לכן צריך רופא שמבין גם את חשיבות הצום וגם את המצב הרפואי

אני מכירה ששואלים רופא ירא שמייםשיפור

לא תמיד יש כזה זמין...ענבלית

בהרבה ערים יש מוקד עם רופא ירא שמייםשיפור

לקראת יום כיפור.

יש את הרב מרדכי הלפרין, שהוא גם רופא.מתואמת

ממה שאני יודעת,קנמון

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

מכירה כזה?הבוקר יעלה

עוקבת גםציונה.

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

צריך רופא שמבין את החשיבות על שמירת הלכהעל הנס

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

לא לצום זה אומר שיעורים?הבוקר יעלה

תלוי כל מקרה לגופו ולרמת הסכנהעל הנס

גם ליהבוקר יעלה

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

לפני כיפור מתפרסמים מוקדיםרק לרגע 1

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

הרב מנחם בורשטייןואני שר

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

תודה!הבוקר יעלה

איך מגיעים אליו?

שאלה טובהואני שר

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

איך עוברים טיפול שיניים עם ילדה בת 3 וחצי?שירה_11

התחילה להתלונן שכואבת לה השן

בכללי היא בחרדה מרופאים היא ממש ממש לא אוהבת

אפשר לצלוח את זה? אני מתכוונת ללכת איתה מחר על הבוקר לרופא שיניים אפילו לא יודעת לאן

דבר ראושן ללכת למישהו שאת סומכת עליו ורגועה אצלואוהבת את השבת

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

עונה בתור האבא שאחראי על עינייני הרפואה בביתזמירות

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

לבקש מהמזכירותאיזמרגד1

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

אצלנו בכללית עושים עם גז צחוק.. לא מרגישים כלוםםםילד בכור

תודה על המענה היינו היום בעזרה ראשונהשירה_11

הדביקו לה סתימה זמנית

אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???

המליץ על הרדמה כללית - אמאלה

אבל שננסה קודם עם גז צחוק

אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה

איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה

עשיתי לשני ילדים בהרדמה מלאהDoughnut

אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.

וואי מלחיץ אותי לחשוב על זהשירה_11

מצד שני זה מושלם

מסיימת עם זה זריז

איך היא הסכימה לפתוח את הפה בגיל כזה?shiran30005

לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...

הבן שלי בגיל קרוב לארבע שיתף פעולה לבדיקה ידניתיעל מהדרום

לק"י

בלי צילום.

אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦‍♀️

אבל במקרה הטוב הם פותחים פה לשניה וחציshiran30005

זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו

הוא שיתף פעולה ליותר משניה. רק לבדיקה מהירהיעל מהדרום

תקשיבי שאני לא חלמתישירה_11

שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה

היא לא הראשונהאפונה

אם היא שותה מבקבוק תינוק משהו שהוא לא מים,

אז זה לא מופרך בכלל

למה זה קשור לבקבוק תינוק?יעל מהדרום

כי כששותים מבקבוק זה יושב מלא זמן על השינייםאונמר

בשונה מכוס שאתה שותה ומניח.

ילדי בקבוק יושבים שעות עם בקבוק בפה.

אצלנו גם כל מי שהיה עם בקבוק חטף מלא חורים.

אהה. לא חושבת שזה תמיד ככהיעל מהדרום

לק"י

וגם בהנקה זה לפעמים שעות.

אצלי זה ששתה בקושי מבקבוק, ורק חלב שאוב, גם חוגג🤦‍♀️

זה לא כמו הנקהאפונה

אל"ף כי אתה לא יכול להסתובב עם ההנקה ולקחת אותה לכל מקום,

בי"ת כי גם אם אתה נרדם עם פטמה בפה, החלב לא מטפטף פנימה אלא אם אתה שואב אותו באופן פעיל (ובולע).

מוסיפה גימ"ל שבהרבה מקרים פטמת בקבוק תינוק פוגעת בתפקודי פה, בין השאר בתפקוד של הלשון שאמורה להסתובב בפה כל הזמן ולנקות את השיניים.

תודה על ההסבר!יעל מהדרוםאחרונה

בקושישירה_11

אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"

משחקים כאלה

אם לא עשו צילום- לא נראה לי שאפשר לדעתיעל מהדרום

לק"י

מה בדיוק יש.

אולי זו רק התרשמות של הרופא.

בכללית מתחת לגיל 6, כשפונה דרך כללית סמייל,קנמון

מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)

ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..

הבת שלי בת 4.5 (על הרצף) עברה כמה טיפולי שינייםמתואמת

לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵‍💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)

היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!

קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...

אז בע"ה יש תקווה!

זו רופאה פרטית?שירה_11

אנחנו היינו דרך הקופה אצל רופאות מוצלחות לילדיםיעל מהדרום

מקווה גם ליפול על כאלהשירה_11

יש כאלה שמטפלים בילדים, ויש כאלה שמומחים לילדיםיעל מהדרום

לק"י

כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.

לא יודעת מה ההבדל.

אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.

תחפשי המלצות אצליכם באזוריעל מהדרום

כן.מתואמת

בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...

כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.

אשמח ממש לקבל המלצה על רופא שיניים לילדיםרוני_רון

תודה רבה!!

בירושלים?מתואמת

היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.

כן, ירושליםרוני_רון

תודה רבה!!!

פרטי?אונמר

אפשר לנצלש? איך שומרים על היגיינת פה לקטנטנים?כנה שנטעה

אני מצחצחת לבן שלי (בן כמעט שנתיים) שיניים אבל לפעמים לא זורם ובינינו, חוץ מהקניית ההרגל אני לא מרגישה שהצחצוח יוצא כזה יעיל.. מפחדת שיצטרך טיפול בגיל קטן. אז איך שומרים על השיניים בריאות גם בגיל כזה עם כל מה שאוכלים?

בעיני פשוט אין מידי קשראונמר

מכירה כאלה שמצחצחים כל יום ובכל זאת מלא חורים וגם כאלה שלא מצחצחים ואין שום חורים.

ברור שצחצוח שומר על השיניים, אבל ממש לא היתי משתגעת על זה מול הילד, כשאני יודעת שבסוף חופשי עם מסירות אין קץ וצחצוח מעמיק יהיה בכל זאת חורים. אין בזה יותר מידי כללים. בעיני.

הריוניות עם ילדים בבית- מה עושים בצום?הרמה

בהל נחה שהבעל כל היום בתפילה

אני מתה מפחד

הבעל לא כל היום בתפילהנעומית

אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.

^^שמ"פ

הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ

^^יערת דבשאחרונה

זה תלויהשם שלי

איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.

בגילאים של הילדים.

ועד כמה הבעל נמצא וזמין.

אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.

הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.

אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.

צריך לדאוג לילדים לאוכל.

עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.

כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.

שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.

אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.

לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.

כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.

לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.

להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.

לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.

או מתארגמים על עזרה מבחוץ של נערה או משהו או שהואאורוש3

נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.

בעלי מתפלל בנץעדיין טרייה

ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.

לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...

אצלנוהמקורית

פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים

והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים

אין מה לעשות, duty calls

הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה

אצלנו במצבים כאלה בעלי התפלל בבית כנסת סמוך לביתמתואמת

ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.

ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.

כמה אופציותאיזמרגד1

לעשות את הצום ביחד עם משפחה

אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה

להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם

ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...

משחקים חדשיםאוזן הפיל

לא צריך משהו מיוחד ויקר

אפשר בסטוק

קניתי כלי אוכל והחבאתי

הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות

הבעל נשאר בביתחרות

מטפל בילדים

ומתפלל בבית.

אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.

הצום שלך מדאורייתא.

התפילה שלו מדרבנן.

בודקים מחדש את הנחות היסודהשקט הזה

ראיתי שחשוב ממש בשביל הילדים אוכל מבושל,ד' הוא האלוקים

אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.

ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.

יש גם עניין של סעודהאפונה

חגיגית, כמו שבת או חג (למי שלא צם כמובן...)

איך את צמה בדרך כלל?דיאן ד.

אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.

לא היה מצב שאני אשמור על הילד.

הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.

במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.

ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.

לא בהריון אבל צריכה עזרה, אז מביאה נערהשימושית

שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)

חוץ ממה שכתבו לךאפונה

יצא לי לעשות יום כיפור עם אחותי והילדים של שתינו

בלי בעלי (הוא נסע לאיפה שהיה בית כנסת בנוסח שלו)

ובשתיים היה הרבה יותר קל.

שואב שוטף - רק סיכום.לומדת כעת

מרוב היצע אני מבולבלת לגמרי

אשמח להמלצות ממי שיש לה שואב שוטף ידני

מה הדגם המדוייק?

כמה זמן יש לה אותו

והאם ממליצה / דיס.

תודה מראש! יעזור לי מאוד

דרימי 14, היה אחד שנתיים. קניתי חדש אותו דגם לפנישושנושי

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

תודה רבה!לומדת כעת

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

אני רואה שלהרבה מאוד סביבי השואב שוטף (חברות שונותשימושית

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

טינקו S7רוני_רון

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מצטרפת לטים טינקו. יש לי את הs9 פרוהמקורית

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

גם לי .. מרוצה מאודיערת דבש

לא יודעת להשוות לאחרים

דרימי פרו 15כי כל פה

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

דרימי 16אישהואימא

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

למה שימושי הקיטור?יערת דבש

H14 פרו. יש לי יותר משנתיים ומרוצה מאד!!:-)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

אשמח לעצות לגבי הריחשמ"פ

סליחה על הניצלוש

קצת אקונומיקה במיכל מים מלוכלכיםניקזמני

עוזר פלאים

אני שמה ג'ל אקונומיקה

לנקות את המברשת טוב, ממש לחפוף אותה,המקורית

לרסס ספריי מנטרל ריחות לפני - ולייבש טוב בשמש כשהיא עומדת

תודהשמ"פ

יש לי יחסי אהבה שנאה למכשיר בגלל הריח

ננסה את זה

זה את אומרת על הטינקו?להתחיל מהתחלה

ממש אשמח לעצות לגבי הריח שלו.

את שוטפת את המרשת כל פעם?

מה זה ספריי מנטרל ריחות?

ואיך עושים שיהיה ריח טוב בבית אחרי?

כן. קודם כל ניקוי עצמי אחרי כל הפעלההמקורית

ולרוקן את המים. ממליצה גם להשאיר אותו מחוץ למכשיר אחרי

בנוסף, אני מנתקת את המברשת ומנקה מאחוריה. פעם בשבוע נגיד. כמעט תמיד מצטבר שם לכלוך

ספריי מנטרל ריחות זו עצה שקיבלתי מאחותי שיש לה דרימי, אני קונה את של ליאור קוקה. משתמשת בו לפני ניקוי עצמי ולפני שאני שוטפת אותה

אני הזמנתי גם מברשות ספייר וםילטרים מעליאקספרס כדי להעיף ללא רחם כשאין ברירה. מתכוונת לעשות ניסוי ולהכניס מברשת למדיח. קראתי שגם יש כאלה שמכבסים.. אמא שלי חופפת את המברשת עם סבון כלים ומעמידה לייבוש בשמש ואין לה ריח

לגבי ריח בבית - אני אוהבת את הריח הניטרלי של הנוזל שלהם אבל כשבא לי ריח נעים יש לי את הנוזל לשואבים של ליאור קוקה (המוצרים שלה מעולים. לא מדובר בפרסומת😅)

ממליצה לא לקנות ידני אלא רובוטהבוקר יעלה

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

רובוט לא צריך תחזוק?מנגואית

כולם צריכיםהבוקר יעלהאחרונה

אנחנו הזנחנו וזה פוגע באיכות

בררנות באכילה - מה עושים?אמא טובה---דיה!

כל ילד אוהב דברים מאוד מסוימים ומעטים, וכמובן שאלו דברים שהשני לא אוכל...

המאכל היחיד שכולם אוהבים זה שניצל, ואין לי כוח כל יום להכין שניצלים. זה המון עבודה ולכלוך (ואין לי תנור בשרי, אז לא רלוונטי לאפות).

כבר אין לי חשק להכין אוכל, כי תמיד יהיה מישהו שיתלונן שאין לו מה לאכול ואז אני אכין לו עוד משהו במיוחד.

ולרוב שניהם לא אוהבים. אפילו לא מסכימים לטעום.

זה כל כך מתסכל.

חיבוקאפונה

גם אני מאד מושקעת בקשר עם הילדים שלי

ובכל זאת המצב שלנו מאד רחוק ממה שהייתי רוצה בשבילנו באמת -

לפעמים הצורך של הילד לא ברור לנו,

לפעמים יש חסמים שלנו שמקשים,

לפעמים נסיבות החיים שלנו או של הילד הן יותר מידי.

אני לא מכירה אותך ולא את הילדים שלך. שמתי את זה פה כי בהרבה מקרים של בררנות יש מקום להתכווננות הורית שעושה שינוי. האם כך זה גם אצלכם?

רק את יכולה לבדוק

הנקה לא רגועהניקזמני

הוא לא מפסיק למשוך ולהזיז את הראש ולהשתחרר מהאחיזה!

זה מכאיב והוא אןכל גרוע וזה לוקח פי 2 זמן שאין לי

מה עושים??

יכול להיות בגלל שהוספתי בקבוק אתמול?

זה רק היום ככה? יכול להיות שמשהו כואב לו?מתואמת

זה קורה מדי פעםניקזמני

היום קיצוני יותר כל הבוקר היה ככה, ולא אכל נורמלי ולכן עצבני במיוחד

בדקתם אם יש לו לשון קשורה?מתואמת

היה לוניקזמני

כבר בבית חולים ראו, טיפלנו בזה 4 ימים אחרי שנולד...

כיום בן 4 חודשים כבר, וינק יפה עד עכשיו

אולי זה חזר לו?מתואמת

אני לא מספיק מבינה בזה, אבל לקטנה שלי גם הייתה לשון קשורה והתרנו בגיל שלושה שבועות. היה נראה שזה עזר אבל כמה חודשים אח"כ היא ינקה כל הזמן בחוסר מנוחה כזה... לא בדקתי אם חזרה לה הקשירה בלשון, אבל הבנתי שזה יכול לקרות...

אם יש להם נזלת זה מפריע לינוקיום שני

אפשר לשחרר עם ספריי מי מלח

זה קורה לפעמיםבאתי מפעם

לפעמים כאב שיניים, אוזניים, גזים, כל מיני תרחישים עוברים על הקטנטנים... אני זוכרת פעם הצלחתי להניק רק בעמידה תוך כדי שאני מתנועעת ... קשוח.

בהחלט יכול להיות קשור לבקבוקקל"תאחרונה

יכול להיות שהתחלת בקבוק עם פטמה מסויימת שקצב הזרימה שלה מהיר יותר מקצב הזרימה בהנקה ולכן זה "מעצבן" אותו והוא מתנתק ומנסה להתחבר בחזרה לסירוגין.

בהמשך לשרשור על פוליטיקה משפחתית... אני פגועה נוראאנונימית בהו"ל

ילדתי לפני שבוע.

המשפחה של בעלי מס' דו ספרתי של ילדים - כולם נשואים.

אף אחד לא טרח להרים טלפון לאחד מאיתנו לאחל מזל טוב.

מרגיש לי שהלידה הזו לא מעניינת שם אף אחד.

הם לא כאלה משפחתיים באופן כללי, אבל התעלמות כזו גורפת???

בשגרה הייתי מצפצפת על כולם...

אבל עכשיו מוצפת עם כל ההורמונים של הלידה ובוכה מלא....

וואו באמת מעליב ממשרינת 24

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת סמנה לייק לסטטוס...אנונימית בהו"ל

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אני בשוק!באתי מפעם

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

הלם!!!ממתקית

לומדת כעת

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

לא שווים את הדמעות שלך!!!!!ניק חדש2

אני מוחקת מהר מאד

פוגע מאוד 😔שמשית123

מה בעלך אומר על זה?

בהתחלה ניסה לסנגר...אנונימית בהו"ל

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

קודם כל חיבוק ענק 🫂 ואני באמת לא הייתי מגיעהסטודנטית אלופה

למען האמתבאתי מפעם

אני לא הייתי מגיעה.

אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.

חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...

אוךקל"ת

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

יתכן שעל זה זה יושב, למרות שלא חושבת שזו סיבהסטודנטית אלופה

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

וואי, ממש מעליב! חיבוק גדולקופצת רגע

והמון מזל טוב!

מעליבנעמי28

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

גם בקבוצה א"א לא הגיב להודעהאנונימית בהו"ל

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

לגמרי פוגענעמי28

ממש לא נעים😥שיפור

וואורקאני

ממש פוגע

לא יודעת איך הייתי מגיבה

מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש

ממש מבאס ופוגע.ממתקית

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

לידה שישיתאנונימית בהו"ל

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

מסכימה איתך ממש!!!ממתקית

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

בא לי לבכות איתך, זה באמתעדינה אבל בשטח

מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.

אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .

כתבתי ל2 הגיסות שכן רשמו ליאנונימית בהו"ל

שאני ממש פגועה...

והן הבינו אותי,

אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.

אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...

חיבוק באמת תחושה ממש לא נעימה ❤️דיאן ד.

לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו

וזה פשוט לא נפגש.

אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.

ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.

לגבי השורה האחרונה, לא מסכימה איתךקנקן שבור

זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים

זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)

לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.

לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות

מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם

כנ"ל. המינימום הוא לכתוב מזל טוב לפחות בקבוצהמחי

גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.

תודה לכן על התגובותאנונימית בהו"ל

מחמם את הלב

וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...

נסיכה שישית זה האור של הביתאורוש3אחרונה

מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...

מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!

פוליטיקה משפחתית בחגים 😵‍💫 מנסה להבין מה נחשבאנונימית בהו"ל

מקובל והגיוני ומה פחות.

נניח ובמשפחת המקור שלכם יש שלושה אחים. שניים מתוכם מתאימים יותר בפרמטרים אובייקטיביים יחסית, של סגנון/ רמה דתית/ גילאי ילדים/ עיסוק, ואחד שפחות.

יוצא שהשניים הדומים מבלים הרבה יחד, סביב חגים חופשים פעילויות לילדים וכדו'. בתור שני האחים הקרובים יותר, האם הייתם:

1- מעדכנים את האח הנוסף על התוכניות שלכם?

2- מנסים להזמין גם את האח הנוסף, גם אם נראה לכם שלא יוכל/ ירצה לבוא? גם אם זה אומר להצטופף אם כן ירצה לבוא?

3- הייתם מנסים לשמור על מינון כלשהו של מפגשים של כל האחים מול מפגשים רק של השניים שנפגשים הרבה, או מה שיוצא יוצא?

בתור האח ש'פחות מתאים' ובהתאמה פחות מבלה עם האחים, האם הייתם:

1- נעלבים אם הייתם שומעים כבדרך אגב ששוב שני האחים חוגגים חג בלעדיכם?

2- יוזמים יותר מפגשים עם האחים כדי להתקרב? מזמינים יותר?

וסתם, אם יש לכם מה לומר בנושא... מעסיק אותי

אני האחות שפחות מזמיניםהמקורית

מתוך כמה וכמה אחים, אני כמעט היחידה ששומרת שבת/ חג, אוכלת ירק ובשר מהדרין, לא נוסעת בשבת. מלבדי יש אחות קטנה יותר ששומרת שבת וחג ב"ה אבל לא מקפידה על הכל כמוני

הייתי רוצה שיזמינו אותי יותר

אז נכון הילדים שלי לא יבואו להצגה בשבת ולא אקנה איתכן כרטיס לפסטיגל/ אטוס איתכן לחול/ ארד איתכן לאילת

אבל אם יש למשל ערב אחד בסוכות שאתן מזמינות את כולם אליכן לעל האש - אשמח לקבל גם הזמנה.או לחילופין ערב ספינג' בחנוכה. קמח מנופה עולה רק כמה שקלים יותר לא משו שאחיות שלי לא יכולות להרשות לעצמן ב"ה.

כמעט ואין סופרים שלא מוכרים בשר מהדרין. ויותר מזה - אני מוכנה להביא את שלי. העיקר לשבת יחד

אפשר גם להזמין פיצה מבחינתי, לא כזה משנה

לדעתי החסם הוא לא כסף אצלנו, אבל אני לא אפתור לאנשים אחרים את התסביכים שלהם מולי.

אני כן מרגישה נטל לפעמים בקטע הזה כי לא מוזמנת באמת. וגם כשאני הזמנתי לא הגיעו

🤷

בסוף יש גבול עד כמה ארדוף אחרי זה. ב"ה המשפחה של בעלי מהווה תחליף. זה לא אותו דבר אבל ב"ה זה יותר טוב מכלום והם משפחה מדהימה

אני לא לוקחת את זה קשה. זה מציק לי לפעמים אבל מתעסקת בחיים שלי, וגם לא רואה סיבה לפתוח את זה כי אני לא מזמינה את עצמי לאף מקום

לעצמי אומרת - אני ממשיכה להזמין כדי לשמור על הדלת פתוחה ושתהיה אפשרות גם אם לא מגיעים.

אני זאת שלא מזמינהמקקה

לא מזמינה את מי שמבקש שאקנה רק עוף בהכשר הזה והזה או ירקות כאלה וכאלה.

מי שלא מספיק כשר לו אצלי מוזמן להגיע עם האוכל או לא להגיע...

אני מאוד רגישה לנושא הזה ומאוד נפגעת כשהם מתחילים את בלאגן ההכשרים

זכותך המקורית

המטרה היא להיפגש, לא לדרוך לך על האגו (מבחינתי כאילו כן,?)

יש לי את הקווים האדומים שלי ואני לא אומרת שזה לא נחשב כשר אלא שאני אוכלת רק כשרות x ומוכנה להביא איתי אם צריך

אבל במקרה שלי גם זה לא עזר😅

עלה לי בהזמנה - אז שיעלה

כל אחד ומה שחשוב לו

אפשר למצוא דרכים יצירתיותכי לעולם חסדו

לאכול בחוץ

לבקש שימצאו מסעדה בהכשר שלהם

לעשות מפגש אחר לאו דווקא סביב אוכל

לבקש מהם להיות אחראיים על האוכל

למה זה פוגע? באמת מנסה להביןתוהה לעצמי

אם היית אומרת שזה מטריח ואין לך כח להתעסקות עוד הייתי מבינה, אבל להיפגע? יש בעם ישראל מיליון כשרויות ומנהגים, ואין בהקפדה על כשרות מסויימת משהו אישי נגדך או מחשבה שאת לא בסדר. זה כמו שאני כספרדייה אפגע מאשכנזי שלא ירצה לאכול אוכל שלי בפסח..

מסכימה ממש..אמא לאוצר❤

לפעמים זה עניין של גישה של דורש ההתאמהאמאשוני

כמו שאם מישהו שרגיש לגלוטן לא יעשה עניין ויבקש בנעימות,

ככה גם מי שמבקש כשרות ספציפית צריך להבין שהוא דורש התאמה ואין פה משהו שחייבים לו וזה יהיה נחמד אם יבקש בטאקט ויוכיח שהביחד חשוב לו בדיוק כמו לצד השני ולא יעשה פוזות.

זה לא כמו פסח, כי כשמתרגלים שנותנים לך משהו באופן קבוע, הנפש שלך כבר פחות מרכישה את הנתינה, זה כבר הופך לברור מאליו.

במיוחד אם זה צעירים ודור שני.

כלומר ילדים שגדלו על זה כברור מאליו לפעמים מרגישים כבחורים שזה ממש ברור מאליו והטון די מעצבן.

לא כי זה משנה אם לקנות את החבילה האדומה או השחורה, אם למישהו יש העדפה ספציפית אז בכיף. אבל שישקף את זה שבחרו לבוא לקראתו..

האמת אצלנו במשפחה נגיד היה קטע של להסתכל/ לדבר עם בנות

ובאמת הרגשתי שזה כבר לא מכבד אותנו ולא רוצה שהבנות שלי יגדלו באקלים כזה, אז כן דיברנו ושמנו גבול.

כשנפגשים אומרים שלום נימוסי ומתייחסים בכבוד לכולם. גם הבני דודים משני המינים.

ווואלה כשאומרים לי שלום יפה זה עושה לי חשק להקפיד על הצניעות יותר ממה שאני הולכת בד"כ, בשביל לכבד אותם.

יש לי גם אחות כזאת, אני ממש מכבדתממתקית

ובאירועים שלנו אני סוגרת קייטרינגים רק בכשרות שלהם, גם אם יותר יקר.

אחותי מאוד מעריכה... נשמע שאצלכם הם עושים מזה בלאגן ולא מסתפקים במינימום, ולכן את רגישה לנושא.

למה זה מעליב?אורי8

זה לא שלא מספיק כשר אצלך, הם פשוט אוכלים כשרויות אחרות. זה לא כלפייך. גם אצלנו במשפחה יש את הדיונים האלה, וכשזה דיון שמסקנתו שלאכול כשרות אחרת זה לא בסדר זה מעצבן גם אותי, אבל המשפחה חשובה לי יותר, ולכן כשאני מזמינה מישהו מהמשפחה הקרובה אני מתאמצת לדאוג לו לכשרות שהוא אוכל, וכשעשיתי אירועים דאגתי לקיטרינג שטוב לכולם , גםמכשזה היה יקר יותר. כי המשפחתיות חשובה לי ואין מצב שלא אזמין מישהו או שההורים שלי/ אחד האחים יגיע ולא יאכל. מבחינתי לא להזמין אח זו לא אופציה, גם כשהזמנתי וידעתי שאחד האחים כנראה לא יוכל להגיע, הזמנתי אותו שלא יפגע, ושלא יהיה מצב שמישהו לא הוזמן. אולי כי אני בכורה ורגילה לדאוג לכולם, נראה לי שגם האחים שלי נוהגים ככה .

יואו מזכיר לי שפעם יצא לנו ברית בפסחדיאט ספרייטאחרונה

הזמנו קייטרינג בכשרות מהודרת ואירחנו אירוע קטן באולם של בית הכנסת.

המשפחה של בעלי לא אוכלים מחוץ לבית בפסח והנחנו שיסתפקו בשתיה. בשוטף הם דתיים די רגילים, רק בפסח מקפידים יותר.

הם רצו לכבד את האירוע בברכת המזון והגיעו (מבלי לעדכן אותנו מראש) לאולם עם מצות וביצים קשות, כל משפחה עם המצות והביצים הקשות שלה 😃

לא נעלבתי בכלל, אבל המחזה הזה השאיר את המשפחה שלי (החילונית) בהלם גמור ואני זוכרת את הפתעה על פניהם כבר שנים רבות אחרי.🤣🤣

סיפרתי את זה כדי להגיד, שבאמת לכל משפחה יש המנהגים שלה, חלקם סוריאליטיים לחלוטין, אבל בסוף זו המשפחה שלנו ועדיף לוותר על ההעילבויות.

מנסה לענותבאתי מפעם

1- כן, בטח שהייתי נעלבת. בעיקר אם יש רק 3 אחים והם יחד ואני בחוץ. אבל לא כל פעם חייבים להזמין את כולם.

  1. כן. משפחה זה דבר שצריך להתאמץ עליו, זה לא בא בקלות, כל אחד עם השריטות שלו. צריך הרבה קלילות, לא לקחת כל דבר ללב, לזרום, לשחרר כספים ולא להתקמצן ואם להתחשבן, אני מאמינה שבסוף הכל חוזר בחזרה. יש לנו במשפחה מישהו שמקפיד על הכשרים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מעיק כי אין בסביבה שלנו בכלל סופרים כאלה , אבל זה לא מונע מלהיפגש. מוצאים דרכים יצירתיות.

אני זאת שלא מוזמנתשיפור

וזה קצת מבאס. אני מנחמת את יצמי שכנראה יודעים שאני לרוב לא אוכל להגיע. אבל הייתי שמחה שיזמינו. אולי לפעמים כן יסתדר?

זה תלוי אופידרקונית ירוקה

אבל אני האחות שיותר מזמינה ובעלי האח שפחות מזמינים.

לגבי הזמנה - אני משתדלת לפחות מידי פעם לידע את האח שפחות משתתף. ברוב מוחלט של המקרים הוא לא מגיע. כשהוא מארגן משהו כולנו משתדלים להגיע.

כשאחים של בעלי נפגשים - בדרך כלל אנחנו שומעים על זה בדיעבד. יש דברים שהיינו שמחים להיות מוזמנים אליהם. אבל אנחנו לא נעלבים כי אנחנו יודעים שזה נובע מהשוני באופי ובזרימה.

יש מספיק מפגשים בשני הצדדים שכולם מוזמנים אליהם

גם אצלנו זה די מסובךשמשית123

הבדלי מנטליות, גילאים, סטטוס משפחתי ולקינוח גם כשרויות.

אז המפגשים די נדירים, וקורים אצל סבא וסבתא בעיקר, וכשאני רואה כמה נחמד לילדים יחד זה חבל לי שזה נדיר, מצד שני יודעת שאחים שלי יעשו הכל בשבילי וכנל אני בשבילם למרות שאנחנו חלוקים בכמה עקרונות מרכזיים, אני מעריכה את מסירות הנפש שלהם.

קצת מדכאנעמי_

חושבת על הבנות שלי

איך אני מתאמצת על היחד שלהן והן רק בתחילת חייהן

איזה דיכאון אם הן יתרחקו

אם הן לא ירצה לקנות את ההכשר המועדף (כמשל) אחת לשנייה

זו לא ברירת מחדלמתואמת

אין לי מושג איך ההורים שלי עשו את זה - אבל אנחנו הרבה אחים יחסית, על כל הרצף הדתי והלא דתי, ובכל זאת נפגשים די הרבה ואוהבים ומכבדים זה את זה. (יש תאקלים, כן? אבל בסך הכללי אין כאסחים גמורים)

אנחנו אגב אלה עם ההכשרים המהודרים, וגם עם הרבה ילדים, אז יוצא שאנחנו פחות מגיעים למפגשים משפחתיים ספונטניים (בעיקר בגלל כמות הילדים ב"ה). אבל זה בסדר לנו...

ברור מה השאלה בכללאמאשוני

ברור שמזמינים, אם מגיע, נהדר!! נצטופף בשמחה בשביל שהמפגש המורחב יצא לפועל,

אם לא יגיע, באסה אבל נשארנו באותה סיטואציה כמו שלא מזמינים.

הייתי מנסה למצוא הזדמנויות ביום חול למפגשים יזומים בסגנון שמתאים לו גם אם שני האחים האחרים פחות מתחברים.

האמת לא הבנתי את הדילמה, אם מדובר באח שלא מתנהג יפה ויש התנגשויות בגלל דברים שהוא עושה או אומר נניח משפיל, אז אוקי יש כאן דילמה, אבל אם זה נתונים אובייקטיביים אין פה שאלה לדעתי.

אצלנו גם אם אנחנו פחות קשוריםניק חדש2

אני עדיין אזמין את כולם.

מי שבא ברוך הבא ובאהבה.

גם אם אני פחות בקשר איתו.

יש לי אח ואחות שאני בקשר מצוין והדוק איתם.

ואח אחד שבכלל לא.

ואם אני עושה משהו בבית- אז כולם מוזמנים.

(מלבד פעם אחת שזכור לי שהזמנתי רק את ההורים שלי. הרווקים באו איתם. ועוד אח אחד נשוי אבל שגר איתם בבית. 2 האחים הנשואים האחרים- לאחד אני קשורה לשני פחות- לא הוזמנו. פשוט כי הזמנתי רק את ההורים. זה שהגיעו איתם האחרים זה משהו אחר.

זה שקשור אלי הבין. זה שפחות קשור אלי נפגע. לא זוכרת איך פתרנו את זה).

ויותר מזה. בכללי כשאנחנו יוצאים לטיולים או משהו ובאלי איתנו עוד אנשים אני תמיד מזמינה את כולם.

גם כשאחותי ואני יצאנו לאיזו הופעה הזמנתי את גיסות שלי שיבואו. זה שבסוף לא באים זה שלהם🙃 אבל אני תמיד שמחה לשותפים ושותפות. בעיני אין כמו משפחה. גם אם פחות קרובה

אני הייתי נעלבת אם לא היו מזמינים אותידיאן ד.

יש לי במשפחה אח אחד שיחסית פרום יותר מכולם.

כן לפעמים זה לא נח ולא פשוט, לפעמים מרגיש הם מתנשאים עלינו וכו'.

ועדיין אני תמיד מתעקשת שצריך להזמין אותם כמה שיותר

ולהתחשב אם צריך במה שרגיש וחשוב להם.

משפחה זה לא הולך ברגל, צריך להתאמץ על הקשרים בין אחד לשני ככל שאפשר.

אם הייתי מרגישה שמדירים אותי לא הייתי יוזמת יותר מידי.

הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. ואם שוב ושוב הייתי נפגעת ומרגישה שלא רוצים אותי. אז לא.

אני הפותחת, תודה לכל מי שהגיבהאנונימית בהו"ל

לא אענה אחת אחת כדי לא להכביד על השרשור.

מעניין שהזווית המרכזית שעלתה כאן זה הבדלי כשרויות, את זה אני מכירה מהצד שלי במשפחה ובמיוחד וזה אכן מקשה קצת, אבל באמת מתייחסים לזה כאל קושי טכני וממש לא נמנעים ממפגשים בכלל זה.

מהצד של בעלי, אנחנו המשפחה שלא מזמינים, ואף שהתרגלתי, ואף שאכן יש סיבות אובייקטיביות (הילדים שלהם ממש צמודים והם חבורה כזו, הילדים שלנו צעירים ולא משתלבים, ויש עוד), זה עדיין קצת מעליב שבעלי כותב לאחים לברר איפה אבא שלהם יהיה בחג ומי יזמין אותו, ומגלה שהם שוב חוגגים יחד. בעקרון, גם אם היו מזמינים לא היינו באים ליומיים שלמים. אבל לא יודעת מה אכפת להם להזמין. האם חוששים שנבוא או שדווקא בגלל שהרבה פעמים אנחנו לא באים אז לא מזמינים. כשאנחנו מזמינים אנחנו כן מזמינים את כולם ואומרים שיהיה צפוף... יש אח שמניחים מראש שלא יגיע והוא באמת לא מגיע... אבל מזמינים.

כל פעם נראה לי שהתרגלתי וכל פעם מגלה שנעלבתי מחדש.

אני מבינה שנפגעתשקדי מרק

במיוחד שזה משהו שחוזר על עצמו..

אבל בסוף להזמין ליומיים חג זה מאוד מאתגר, דורש, וצריך גם מספיק מקום לשינה וכו'

זה שונה לדעתי ממפגש משפחתי או סתם יציאה יחד בחופש.

ממש מעליב❤️😥 מבאס שזאת התחושה במשפחהשיפור

נושא מאוד מעסיק.ממתקית

אצלנו זה פחות אחים, זה יותר הורים שבוחרים להזמין הרבה אחים מסוימים ולא אותנו למשל.

אומנם הם יותר קרובים וקלים לאירוח (יש אצלנו כמה אלרגיות) עדיין זה מבאס ופוגע כשכולם נפגשים בחגים ואנחנו אולי מתישהו נפגוש אותם.

חושבת שאם זה לא היה מצד ההורים, אלא מצד האחים, הייתי פחות נפגעת, בפרט אם יש להם משהו משותף שלי אין איתם (כמו רמת דת כלשהי, גילאי ילדים זהים, נגיד אם הם היו נוסעים לבריכה מעורבת ואני כדתיה לא אגיע זה ברור, לא אפגע אם לא הזמינו אותי. או שאם הם יצאו לפעילות שווה במוזיאון ולי אין ילדים בגיל שזה מעניין אותם- לא הייתי נפגעת.

מול ההורים זה באמת הרבה יותר פוגע😔שיפור

אני האחות שלא מזמינים...מתיכון ועד מעון

אוהבת את האחיות שלי, באמת אבל לשתיהן יש מעט ילדים באותם גילאים והן פחות עמוסות ממני...

בהחלט מבאס אותי לא פעם לראות אותן רק הן נפגשות או יותר מבאס שהן נפגשות ביחד עם ההורים שלי וכמובן כולם יוצאים ביחד לבית קפה או מפגש כיף אחר.

אני כבר לא נעלבת, עברתי את השלב יודעת שאוהבים אותי למרות שלא מזמינים ועדיין יש לי צביטה בלב

ברור שלהזמין את האחכי לעולם חסדו

אם הוא מעצמו לא ירצה להגיע, זה משהו אחר אבל לפחות לנסות.

לדעתי גם לנסות להתגמש כדי שכן יתאים לכולם עד כמה שאפשר...

אולי יעניין אותך