פורום הריון ולידה (עמוד 1766)

אפשר כמובן גם טיפול אצל כל מטפלת טובה בעיבוד רגשי.
אבל יש כאלה שמתמחות דווקא בעיבוד לידה, אני לא מספיק יודעת מה ההבדל...
אבל כדאי ממש לתת לכאב הזה מקום ולעבד אותו. כדי לזרז את הריפוי שלך ולאפשר לך להתקדם בטוב ובשמחה. ברור שניתוח כזה לא רצוי הוא טראומה עבורך ונושא הרבה מטען רגשי מעבר לפיזי.
(אם התכוונת שהצלקת כואבת אז לא נשמע לי תקין אחרי כמה חודשים, זה מצריך בירור רפואי נראה לי)

תודה אהובה

נשמע שאת מאוד מאוד טעונה סביב החוויה שעברת וחשוב מאוד לעבד אותה. כדאי ללכת לאשת מקצוע לעיבוד לידה.
מכירה מקרוב מישהי שעברה קיסרי חירום ועזר לה מאוד.
אם תכתבי איזור אולי יוכלו להמליץ פה על מטפלת.

חיבוק גדול🤗

תודה יקרה

לצערי אין לי ניסיון ואיך לעזור ובטוחה שיבואו מנוסות ויגיבו לך
אבל בינתיים שולחת לך חיבוק חזק ותפילות שבעה בקרוב הכאב יתכהה ויעלם 🙏🙏

לידה ראשונה עברו קיסרי
זה באמת מבאס, מבינה אותך
את גדולה מהחיים!
באמת זה קשה!

אבל.... יש תקווה -
הן ילדו פעם שניה רגיל ולא קיסרי
אכן יש סיכוי לידה שניה ללדת רגיל

מאחלת שתחזרי לעצמך מהר ותרגישי טוב! חזקה וגיבורה!

הייתי ממש כמוך
ולא טיפלתי
ואז עוד הריון וניתוח
ועוד אחד
ובום
אבל הכי בום
ממש בום
לא יכולה לפרט ולא רוצה, לא מסוגלת נפשית
אפילו פה לא פתחתי את זה בחיים
רק אומרת לך בבקשה
לכי לטיפול
זה אפשרי לעבד את זה
זה אפשרי להגיע לסליחה עצמית
לאהבה עצמית
לקבלה עצמית
לשלווה
זה באמת אפשרי
וככל שתסחבי את זה זה כמו מפלצת שאוכלת אותך מבפנים
אל תחיי עם זה ככה
תטפלי
חיבוק ענק ענק ענק על הכל
(וואו עד שקראתי אותך לא ידעתי כמה זה עדיין כואב לי על עצמי כל מה שעברתי וכמה עצב יש בי על הסבל הזה)

נדמה שרק נשים הולכות לטיפול? כאילו גברים לא צריכים לפרוק?

סתם קטע מענין לא קשור  

ואם יש לך המלצה למישהי שמטפלת או לפחות לתחום, מאיפה להתחיל
אשמח לשמוע

ושם טיפלתי גם בזה
אני לא חושבת שידעתי אפילו כמה זה יושב עלי עד שעברתי דרך אצלה והגענו לזה
אני שמחה בשבילך שאת מודעת לזה שזה כואב לך
ורק רוצה לומר לך(ואם זה לא קשור תזרקי לפח)
את לא שווה פחות! הגוף שלך לא שווה פחות! הוא לא טוב פחות, הוא לא דפוק, את לא דפוקה הכל בסדר!!!
הכל תקין אצלך!
ככה הקבה רצה שיהיה ויש איזו סיבה שזה טוב לך
אנחנו לא יודעים למה אולי אך פעם לא נדע
אבל זה לא קשור אליך. בשום צורה. כלום. ולא היה שול דבר שיכלת לעשות שישנה את זה
אם כך ה רצה זה היה קורה
אם כך נגזר על הילד של בעלך להיוולד אז גם מאשה אחרת הוא היה נולד בקיסרי
כל האשמה הזו , תורידי אותה
היא לא שלך
זה הכל שלו. הכל. ממנו שם למעלה.
❤️❤️❤️❤️❤️

תלכי לטפל, תמצאי את המטפלת הכי טובה, תשלומי כמה שצריך ואתה מתנה קודם כל לעצמך, ואח"כ גם לכל מי שמסביב.
זה נשמע כל כך טראומתי ונוראי, אימאלה..

ומחר רק 34 בע"ה.
לדעתי תקחי, אם ממש קשה לך..

בכללי אני אדם שחייב להיות עמוס נורא כל הזמן אבל במצבי אני כב לא יודעת, מרגישה לא טוב ועצבנית כל הזמן...

את גם מרגישה עצבנית? מה עושים עם זה??? זוכרת את זה מההיריון הקודם ולא לטובה חחח אוףףף

אני הייתי עושה פרוייקטים בבית.
מיון, נקיון יסודי...

לא כדאי להרגיל אותו ולהתרגל שסרטים זה האמצעי הרגעה שלכם.

כל הסיטואציות שתיארת נפוצות ובעיני- לא קרה כלום אם כמה דקות בוכה.

אפשר למצוא הרבה פתרונות.

ברור שזה כיף כי זה כמו מגנט כזה אבל אישית פחות אוהבת, בטח כשזה על בסיס קבוע.

אבל זה באמת לא קל!

אני בסיטואציות שתיארת מנסה לתת לו משהו שעוד לא שיחק בו (לא דווקא משחק אלא חפץ מעניין שיעסיק לכמה דקות) 

או משהו קטן לאכול אפילו שירגיע לכמה דקות

או כמו שאמרו לשים שירים בלי צפיה.

וכן זאת עבודה להפנים שבכי זו השפה שלהם. ולא צריך לתת לו לנהל אותנו.

 

מנסה לענות לגבי כל סיטואציה, אבל בכללי בגיל הזה חושבת שעדיף שיבכה קצת מאשר להרגיל אותו לצפייה בסרטים.

1. התארגנות בבוקר. אפשר לנסות לשים שירים בלי שהוא צופה. את יכולה לנסות לשיר לו בעצמך. אם יש לך אפשרות לקום כמה דקות לפניו ולהתארגן זה עוזר פלאים. אצלי הוא גם אוהב דווקא דברים שהם לא משחקים, מברשת, בקבוקים... אפשר לנסות לגוון לו במשחקים. אבל יכול להיות שבאמת ההתארגנות תהיה קצת יותר ארוכה כי תצטרכי מידי פעם לגשת אליו.

2. ארוחת ערב. מבחינתי אוכל רק מי שרעב. אם הוא לא רוצה לאכול, שלא יאכל. אל תכניסי למשוואה כבר בגיל הזה משחקי "כוח" בינך לבינו על האוכל. אם הוא לא רוצה, תורידי אותו. הוא יודע הכי טוב מה טוב לו מבחינת אוכל, ברגע שאת מכניסה את הטלפון ף, זה בעצם מפריע למנגנון שובע הטבעי שלו לעבוד.

3. נסיעות. כאן זה כבר משתנה בין ילד לילד. אולי לצאת לפני שהוא צריך לישון ואז ירדם? להביא לו משחקים? לשיר לו שירים או להשמיע לו שירים?

אני חושבת שבעיקר מה שחשוב לדעת, זה שכל מה שתיארתי אילו סיטואציות לגמרי נורמליות עם ילדים בגיל הזה. ככה הם גדלים, אז או שמנסים להעסיק אותם באמת כל הזמן כדי שלא יבכו בכלל, או שמשלימים עם זה שילדים גם בוכים לפעמים וזה לא נורא

בזמן אוכל ממש הייתי נמנעת. כי זה לפתח הרגלי אכילה לא בריאים של אכילה בהיסח הדעת

שאר הדברים לא כזה נוראיים בעיני, כשזה דקות ספורות לזמן מוגדר


מצד שני אני גם לא ממש קיצונית בזה.. אין פה מסך כל יום ובטח לא כל היום, אבל כשצריך אני לחלוטין מאפשרת.

חלק מהזמן אוכל מעסיק אותו חלק אנחנו משחקים אבל בגלל שזה כמה שעות אז השירים תופסים יותר זמן

 

ואולי לראות אם יש אופציה לעצירה בדרך

גם להביא כל מיני משחקים וקשקושים וכל פעם להוציא משהו אחר יכול לעזור.

כילדה נסיעות היו הזמן שלנו לשמוע סיפורים. ביום יום לא הייתה לנו סבלנות לשבת להקשיב לקלטת,
אבל בנסיעות חגגנו על זה ממש!

אבל אך ורק שמע. בלי וידאו בכלל (לא שזאת הייתה אפשרות 😅)
משתדלת על זה גם על הילדים שלי, אבל הם בני חודשיים אז זה לא ממש נחשב

לנסיעות יש גם הרבה משחקי דרך. אבל זה יותר מתאים לגיל שמדברים כבר.

(בתנאי שהילד הוא לא הילד שלי שצריך לעצור את השיר כדי להזכיר לו מה הוא אמור לעשות בזמן השיר🤦)

וידאו ממש בעייתי

והלוואי שאצליח להיגמל מפלאפון בזמן האוכל

עולם הפודקסטים ממש עוזר לי להיות יעילה.
(וגם מסיח את דעתי יותר מידי. אבל לא כמו יוטיוב נטפליקס וכו')

אני אישית גם מתאמצת להגביל ממש, בעיקר כי זה מהר מאוד יוצא משליטה אם הגבול לא חד
אבל כל עוד זה לזמן קצר ולא במקום שלל הפעילויות המפתחות זה לא נורא. אם החלטת שחצי שעה נשמע לך בסדר ואת עומדת בזה אז נהדר

מה שיותר בעיתי בעיני- זה לתת להם טלפון ביד, שהם יכולים לתפעל ומיד זה מגיב, זה גירוי הרבה יותר משמעותי
וכמובן-ילד שמתרגל למסכים במקום משחקים נורמליים וסיפורים זה כבר בעיה אמיתית

ראיתי. וכמובן זה לא מחקרי ולא שום דבר, רק מהניסיון האישי שלי.

הגדול שלי בן שלוש, כמעט ולא רואה בבית. אבל כשהוא רואה, ממש קשה לו להפסיק. כמובן שאנחנו מגבילים אותו, אבל לפעמים נותנים לו לראות סרטון של עשר דקות ואם אומרים לו שמספיק הוא מתחיל להתעצבן ולהשתולל ממש.

זה נראה לי פשוט מאוד ממכר, ולכן לא נראה לי כדאי להרגיל לעשות פעולות קבועות ביחד עם מסכים כדי לא ליצור הרגל כזה.
כמובן שמידי פעם זה לא נורא, אבל לא חושבת שכדאי שזה יהיה משהו יומיומי בגילאים כל כך קטנים (10 חודשים)

אצלנו אני ממש רואה הבדל בין הילד שלפני הסרט לאחרי

זה מכניס אותם למצב אחר שקשה להוציא ממנו
לכן אני לא מראה בכלל
בעלי לצערי כן נותן וזה קשה לי מאוד..

זה יוצר התנגדות אצל הילד
אצלי בשימוש יומיומי לא ממושך, אצל כל הילדים, אף ילד לא השתולל בקשר למסך, וזה אף פעם לא היה אישו, פשוט עוד משחק מבין שלל המשחקים.

ואולי אסור לומר את זה בקול, אבל אם התוכן חינוכי, והילד מקשיב ורואה סיפור, הוא גם לומד דברים.

אצלי ילד עם בעיות שפה, למד אוצר מילים רחב מאד תוך תקופה קצרה, מצפייה בסרטונים.

נוכחת יכול להיות שזה יוצר את זה.

אצלנו זה לא שכל יום הוא מבקש, ואני לא מרשה.
הוא לא מבקש בכלל, ואני לא מציעה מעצמי.
כרגע הוא בן שלוש וחצי, לא רואה צורך שהוא יראה

דווקא הדברים האלו קורים כשהוא מבקש ואני זורמת, הוא פשוט תמיד רוצה לראות יותר

אולי לא ברור לו הגבולות של הצפייה
צריך לעשות איתו תיאום ציפיות לפני הצפייה, ולהצמד לגבולות ברורים.

לא תמיד זה עוזר

אם מרגיש לך שעם מסך זה התמודדות הרבה יותר אמוציונלית אז אולי באמת לא מתאים לו או שכדאי למצוא דרך אחרת לנהל את זה

אצלי בגיל דומה יכול להשתולל שהוא לא רוצה לצאת מהאמבטיה

צריך גם לשים לב לתכנים שמתאימים לגיל, כמה שפחות גירוי,ווליום נמוך ואני ממש לא מרשה לגעת במסך כי זה מושך מאוד ובאמת קשה לנתק

נדיר שאני אראה להם סתם, אבל כשצריך שיתוף פעולה עם טיפול פחות נעים (כינים,ציפורניים, אינהלציה) אז טוב לי שיש משהו שמדרבן

אני גם משתמשת בזה בזמנים האלו.

וכמובן שהתגןבה שלי לא הייתה בשביל לחלוק עלייך, אלא רק להוסיף עוד נקודת הסתכלות.

והבן של הפותחת בן עשרה חודשים, ושם זה בכלל נראה לי קטן בשביל זה

תלוי בכמות נדה לי אבל יותר מX שעות כן הוכח כמזיר חצי שעה ביום זה בטח לא נורא....

יש מאמרים כמה שעות בדיוק אבל בעיני זה לא משנה..
ברור שכשזה נהיה משהו ממושך זה בעיה רואים את זה בעין ובהתנהגות של הילד.
כמו שהרבה מתוק זה נורא וממכר אבל כולנו אוכלים קצת ונותנים גם לילדים
מה שניסיתי לומר זה שלדעתי לא צריך לפחד ממסכים. אלא להיות מודעים לשליטה שלנו. זה לא ממש מעשי להתנזר לגמרי,זה גם יכול ליצור מתח סביב העניין שיצור יותר תשוקה. לדעתי זה דווקא נכון לאפשר קצת תכנים טובים ורגועים יחסית בזמנים שאנחנו בוחרים בהם ולקבל מזה תועלת כמו ילד משתף פעולה או רגוע.
כמו בכל "שוחד" אחר - כמה ואיך זה שאלה חינוכית ספציפית לילד

לפחות יוריד מצפונים כשאנחנו מביאים מחשב בכל מיני זמניםםם

אצלי זו לא אופציה אף פעם
אני כן שמה שירים בלי תמונות במערכת שמע
אוכל אף פעם לא היה אצלנו עם הסחת דעת, רוב הזמן זו ארוחה משותפת וגם אם לא - אז בכל מקרה זמן אוכל זה זמן אוכל
גם החלפת טיטול - נותנת להם משחק ביד

להכל יש חלופות אבל בגדול זה באמת מצריך יותר מאמץ וזה קשה
אני במיעוט בנוף המשפחתי והחברתי שלנו כרגע אבל זה מה שנכון לנו
האם זה מה שנכון גם לך? לא יודעת.
מה שכן, ראיתי שעד גיל שנתיים מומלץ לא לחשוף בכלל למסכים, ומהגיל הזה והלאה לזמן ממש קצר במהלך היום
ומצד שני, אנחנו גדלנו בסדר עם מסכים, ולא הגבילו אותנו. מאמינה שזה לא הדבר היחיד שמטה את הכף. גם אוכל מתועש משפיע לא מעט על המח ורק היום זה מתחיל להתגלות.
קחי בחשבון רק שזה הרגל שילך איתכם קדימה ומנסיון של חברותיי, אם תרצי אחרכך להתחרט ולהימנע זה מאוד קשה לחזור אחורה.

אני ממש לא מבקרת
רק אומרת - שכאלה דברים במיוחד בגיל יותר צעיר אפשר יותר בקלות להרגיל
לא עדכנת בן כמה הבן שלך - אז יכול להיות שפחות רלוונטי

אני הייתי בונקר לגמרי לא הסכמתי לשום מסך כזה ואחר וגם אני מנסה שלא לצפות בדברים שאני עם הילדים
למשל אצל חמותי הילדים יושבים וצופים במחשב - לי זה לא הפריע כי זה משהו שעושים אצל סבתא
אבל בבית ברגיל אני חושבת שכמה שיותר תצליחי למנוע את ההתמכרות הזאת - כן לדעתי זה התמכרות וזה תפקידנו כהורים למנוע את זה

כמובן שלא מבקרת בכלל כל הורה עושה את השיקולים שלו
רק אם מהתחלה לא נותנים שום מסך
ונותנים דברים אחרים
הם אפילו לא חושבים על זה
הבת שלי מעדיפה כיום שאני יקריא לה סיפור מאשר לצפות במשהו בפלאפון - היא בת 2.5
אני יודעת שזה לא משהו שאני יכולה למנוע עד עולם
אבל אני חושבת שכמה שאני אדחה את זה יותר ויותר כמה שאפשר זה לטובתה של הבת שלי....

אמאלה יצא ארוך... סורי
זה משהו עקרוני אצלי🤭

כתבת אותי בערך

רק שאחרי החודש שהצירונים האלה נעלמו הם חזרו אבל בהפרשים של ימים וחזקים יותר

בהריון הקודם הם נפסקו וחזר ללידה

 

כי עלי הפטל אמורים להפוך את הצירים ל אפקטיביים אז אם זה סתם, אולי העלי פטל העלימו אותם?
לא יודעת. בכל אופן זה לא מוכח מחקרית, סתם המלצה, אז לא יודעת אם לקשר את זה ובטח לא לסמוך על זה..

בסוף חזרו למחרת באופן דיי רגיל
העיקר נרגעתי 🙏

בד'כ אני 3 וקניתי 6 ופשוט תפרתי בצוואר (חולצות כשרות)

ואז לא צריך לכסות את הבטן.

וגם יראה עליך יותר מכובד

(אני עד היום לובשת גם חולצות הריון...)

רחוב ירושלים פינת רבי עקיבא
גם יחסית היו במחיר סביר

מידה 2 היא ממש נמתחת
אבל האמת שאני לא ענקית אז אולי תצטרכי מידה3-4

לרוב זה גם ככה מבד נמתח

כל כמה דק צריכה למתוח למטה וזה עולה מאוד מהר אז אני צריכה משהו מיוחד להריון יש לי בטן מצחיקה בולטת מאוד החוצה

אבל אני שמה גם בסיס מתחת

ואם מתאים לך הסגנון אז בטח גם בקניון מלחה

פסטיבל גבורה יהודית | עיריית ירושלים

הדרך שאני מכירה, שהיא הדרגתית, היא בעצם להתחיל הרדמה על הידיים, אבל רגע לפני שנרדמת להעביר למיטה, כך שתשלים את ההירדמות במיטה. במיטה לעשות טפיחות וללחוש, עד שנרדמת. אם בוכה להרים ולהתחיל שוב.
המטרה היא בכל כמה זמן לצמצם את הזמן שהיא על הידיים, ולשים אותה במיטה כל פעם קצת יותר ערה.

אבל - היא קטנה, וזה יכול להיות לה קשה, מאוד תלוי בטמפרמנט שלה.

אפשרות אחרת היא שהמטפלת תלמד אותה הירדמות עצמאית, כנראה היא תעשה את זה פחות הדרגתי ועם יותר בכי, אבל חשוב בעייני לשאול אותה על כך - איך היא מלמדת, האם בהתחלה מרדימה על הידיים (ככה נהוג אצלנו בשבועיים הראשונים בערך), לעשות תיאום ציפיות...

בכל מקרה כמה שתצליחי ללמד אותה זה אחלה, אבל אל תלחיצי את עצמך!
אני הבנתי שהקושי שלי להכיל אפילו טיפת בכי מאוד מקשה על התהליך, ועם המטפלת זה הלך יותר טוב. סמכתי עליה ב200% שהיא לא תיתן לה לבכות יותר מכמה דקות ותעשה איתה תהליך בריא.
בהצלחה!!!

אצל כל הילדים היה לי קושי בהירדמות (דווקא בלילה), שהרגלנו לנענע או בידיים ואז בגיל חצי שנה היינו צריכים "לגמול" וזה היה מאוד קשה

הייתי רוצה לנסות להרגיל אותה להירדם לבד. אנסה כמו שהצעת

זאת את שהיו לה ילדים גדולים ונכנסה להריון בנס וכל הסיפור המרגש הזה? או שאני מדמיינת?
ואם זו את אז ספרי! איך הילדים הגדולים מקבלים אותה? מה שלומך?
ואין לי עלול אבל לא הייתי דואגת, המטפלת והתינוקת תסתדרנה. הרבה פעמים מה שהם לא מוכנים לעשות אצליח אתל המטפלת הולך חלק

ב"ה התינוקת הביאה הרבה הרבה אושר לבית
הילדים ממש אוהבים אותה

כל מיני חששות שהיו לי התבדו
ומנגד התגלו אתגרים אחרים שמאפיינים בית של גדולים .. אבל ב"ה ב"ה אהבה ענקית הילדה הזאת 💓
בעלי שפחות היה בעניין משוגע עליה כפשוטו...

מצחיק אבל אצל הגדולים בכלל לא דאגתי איך יירדמו אצל המטפלת. פתאום פה דואגת שתסבול קשיי הסתגלות חח

במיוחד על בעלך! 😍
הרבה אושר!

כל הרגל שתטמיעי בה יכול להשתנות עוד כמה פעמים עד שתתחיל מטפלת...
תינוקות, פשוט מדהים, יודעים לעשות הפרדה בין אמא למטפלת, ולכן לא הייתי מאוד מודאגת שהיא תצרח הרבה. כמובן אם זו מטפלת שאת סומכת עליה שתיגש כשצריך והיא יכולה, ואם עסוקה עם תינוק אחר תשתדל להתפנות כמה שיותר מהר...
הבנים שלי שניהם במעון היו נרדמים ממש יפה ומהר, ובבית זה דרש הנקה, נדנוד ועוד מגוון של פעולות... (וזה היה ככה גם אחרי סגר - במעון הלך לישון ממש יפה אחרי שבבית היה ממש קשה להשכיב אותו לישון..)
רעיון לנסות- אולי תעזור לך השיטה של לחישה וטפיחה, היא שוכבת במיטה, את טופחת לה על הגב באופן קצוב ועושה שששש באותו קצב.

נשמע לי מתיש שהיא ישנה כל פעם רק חצי שעה.. לפעמים כשהם נרדמים במיטה ואין שינוי תנוחה הם לא מתעוררים מהר אחר כך (ולפעמים כן 🤷🏼‍♀️ כל ילד והאופי שלו..)
אחרי שהיא נרדמת את מניחה מיד או מחכה קצת?
כי יכול להיות שאם תניחי אותה קצת יותר מאוחר השינה תישאר יותר איכותית ואז היא תמשיך לישון יותר מחצי שעה.

כנראה באמת עושים הפרדה בין הבית למטפלת, וגם בין שני ההורים... כשבעלי בבית ומרדים, זה הרבה יותר מהר

כשאני מרדימה בידיים אני מחכה לראות שממש ישנה, ורק אז מניחה. וגם שמתחילה להראות סימני התעוררות מנסה להרדים מחדש ע"י טפיחות וכו

בדכ לא עוזר. כמעט לא ישנה במהלך היום, רק לזמנים קצרים... וזה באמת קשה כי כשהגדולים חוזרים אני מותשת ולא מצליחה להקשיב להם...

ממליצה לך לנסות לקרוא קצת בספר הורים גם בלילה.
יש לו אג׳נדה מאוד ברורה לכיוון של לינה משותפת וכו', שאני לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל יש שם גם הסבר פיזיולוגי לגבי שינה, שלבי השינה, זיהוי באיזה שלב בשינה התינוק נמצא, וזה יכול לעזור לך לעשות סדר ולהאריך את זמני השינה שלה.

או בשבת. ובדכ אני מנצלת את זה והולכת לישון

לא יודעת להגיד אם ישנה יותר טוב. מרדים אותה בידיים בתנועה

ככה הספר נקרא- גם בלילה? אחפש אותו
בכל מקרה לא בעד לינה משותפת...

מרוצה מאוד. עם קונדנסור וחיישנים שלפעמים מקצרים את הזמן של הייבוש.
טיפים לייבוש יעיל - לנקות פילטרים כל הזמן!
חוץ מזה - הכי יעיל שלי זה פשוט להפעיל אותו ולא לעבוד קשה

קל לנקות לו את הפילטר? כי במייבש הקודם שלי (ז"ל) היה ממש מעצבן.

משו פשוט פשוט. בלי כלמיני תוכניות וחיישנים וכו
מרוצה ממנו מאוד מאוד.
מהיר יעיל לא הורס לי בגדים עושה את העבודה מצוין.

יוצא לך להרגיש יותר תנועות כשאת עושה משהו מסוים?
אני כשאני אוכלת תפוח הוא בועטטט בטירוף! דווקא תפוח חח

מתוקים ממש מעיר ואם זה לא עוזר אפשר גם לנסות להזיז קצת עם היד , לגעת בבטן כזה בעדינות

ואי חוויה בכלל לא נעימה! אנחנו בילינו הרבה במיון מילדותי בגלל זה..

ולהדק על הבטן זה ממש מעיר אותם כי אין להם מקום לזוז פתאום 

מים קרים
ולתת גם לפעמים לריםה שאת מרגישה מים קצת תנועות לבטן זה מזיז והוא מחזיר לך

שותה רק אחד ביום אבל במקרה חירום אפשר לנסות עוד
נשימות עמוקות - לקחת נשימה שממש מנפחת את הבטן ולהוציא אוויר לאט, לחזור על זה כמה פעמים
מנוחה
משהו שלא עבד אצלי אבל שמעתי שיש כאלה שכן עובד להן - לכוון פנס לבטן התחתונה
ללעוס קרח

דקות - להכניס אוויר ולנפח את הבטן, לעצור לשנייה,
להוציא אוויר כמה שיותר לאט

את האמת עשיתי את רוב מה שכתוב כאן...
לא ניסיתי לשים חגורת מוניטור ובאמת אז הוא התעורר...
אז ננסה בעז"ה אם יהיה צורך...

הם תמיד מתעוררים כשאמא צריכה לנוח 😁

כמה שניתן. מניחה שאם היו לו בעיות בעמוד השדרה החו לכך עוד ביטויים
אז לא לדאוג ולא להילחץ, פשוט לבדוק

לבנות שלי היה, זו בדיקה מאוד שגרתית המון תינוקות עושים רק ליתר ביטחון.
טכנאית האולטרסאונד שעשתה לנו אמרה שכל חייה כ טכנאית, שזה היה אז 19 שנים, רק תינוק אחד התגלה עם המום .

לבנות שלך גם יש את הכתם? יש להן גם שיער שם?

רק השערות- אני לא מכירה.
גם אצלנו רופאת התפתחות אמרה שזה נפוץ לבני עדות המזרח.

גוגל זה האויב....
תיהי ישרה עם ה', תעשי את ההשתדלות, מה שהרופאה אמרה ותאמיני שהכל בסדר בע"ה. כמובן תפילות של הודיה על התינוק המתוק והחמוד, תפילות של אמונה בו שהכל ממנו. ותפילות שהכל יהיה בבריאות בע"ה...

ואנחנו רק רבע ספרדים.

עשינו אולטראסאונד עמוד שדרה וברוך ה הכל בסדר

שני דברים חשובים קודם כל עושים את זה כדי לראות שהעמוד שדרה לא מחובר לעור שמה , כדי שכשהוא יגדל זה לא יפגע בו... לרוב רואים שזה אכן בסדר גמור..

2. שימי לב שאת אכן קובעת אולטראסאונד לזה ולא למשהו אחר. (אני בטעות קבעתי לפרקי ירכיים, והייתי צריכה לבוא שוב)

3. דבר אחרון - אל תיבהלי מהאינטרנט.. הוא לא רופא. אם תכתבי שיש לך כאב ראש הגוגל גם יכול לומר שאת עומדת למות. הסימפטומים שם לא בפרופורציה ...

אה ועכשיו נזכרתי ,לא שלחו אותנו לאולטרא סאונד בגלל הכתם אלא כי היה נראה שהקו של הישבן לא אחיד וקצת נדבק...

פורת יוסף
כבר בבית החולים נאמר לי שזה אופייני לילדים כהי עור
אם זה לא בשילוב של משהו יש להניח שסיכוי קטן לתחלואה
בכל מקרה רפואה שלמה והרבה בריאות. התפללי!

אמרו שזה לבני עדות המזרח

ואני הבנתי כהי עור 😆

והיה לקטן שלי מלא כחולים בכל מקום. עכשיו אוטוטו בן 3 ונשארו ממש קצת כתמים

ולשני הילדים שלי לא היה כזה כתם

שלושה מילדי נולדו איתו. מפותחים וטפסנים כמו שצריך!
זה באמת כתם שאופייני לעדות המזרח.
לגבי השערות אני ממש לא יודעת. כי אצלי נולדו ממש בלי שערות.
גם בראש היו קרחים ממש.

גם לי האחות אמרה שזה כתם שיש לעדות המזרח
ואף אחד לא הפנה אותי לאולטראסאונד

אין מה להלחץ
בד'כ זה כלום
אני אפילו לא עשיתי שם US

וברוך השם הכל בסדר.

לדעתי אין לך מה להלחץ.

לא הכי מבינה בזה
אבל כשהיה לי, המליצו לי לשטוף את המקום אחרי כל שירותים במים קרים וזה עוזר לזה לעבור בצורה טבעית

דבר ראשון כדאי ללכת לפרוקטולוג שיאבחן אם זה טחורים או פיסורה ויתן משחה..
בכל מקרה הדבר שהכי חשוב להמנע ממנו זה עצירות, ככה המקום יוכל להתרפא. לאכול מלא סיבים תזונתיים, מלא ירקות (בייחוד חסה), בלי קמח לבן, מלללא מים. ללכת לשירותים רק כשצריך ולא לשבת שם הרבה וללחוץ. להתפנות כשהרגליים על שרפרף
לשטוף אחרי כל שירותים במים וסבון

ללכת לשירותים כל פעם שיש צורך אפילו הכי קטן ולנסות להתרוקן לגמרי!

היה לי טחורים איומים ולא עזר כל הפיזיותרפיסטית רצפת אגן והרופאים משפחה, רק הטיפ הזה!

שהקפדתי עליו הייתה לי הקלה ממש משמעותית!
אבל לי הם ממש הכאיבו...
בכל מקרה ממליצה לך לנסות לטפל כי ככל שעובר הזמן לרוב זה מחמיר
מקווה בשבילך שלא בעז"ה!!

יום יום. תוך כמה ימים שיפור משמעותי ביציאות..
זה ממש הבדל מטורף וקרטי לדעתי.
כמובן שפעילות גופנית ותזונה בריאה עם המון סיבים יכולה מאוד להועיל..
אבל בדיעבד הסיבים האלו זה פתרון מהמם

שיפור ביציאות-
אני לא סובלת מעצירות.
השאלה אם לזה התכוונת, או שיפור לגבי הטחורים?

טחורים נגרמים מעצירות .. ברגע שלוקחים סיבים הרבה פחות צריכים להתאמץ בשירותים וככה יש סיכוי יותר טוב לטחורים להירפא.
אם את אומרת שאין לך עצירות אז ההמלצה שלי כנראה לא רלוונטית לגביך.

נפשית. זה מובן. אבל בגדול את כן אמורה להרגיש מידה מסוימת של נינוחות עם בעלך.
לגבי המגע - ניסית ליזום בעצמך? ליצור הרגל חדש? יכול להיות שזה יעזור לך להיפתח אליו גם בקטע הנפשי יותר

לגבי השיחות- הוא מבין שאת יוזמת פה שיחה רגשית? יש לכם זמן מוגדר לדייטים/שיחות או שזה ככה באמצע היום? שמעתי מיועץ נראה לי בשם ניסים לוי תובנה יפה - כמו שלרוב אצל נשים אי אפשר לגשת בנושא המיני ישר לעניין אלא צריך לתת הדרגתיות ו"לפתוח" אותן לאט ככה לרוב אצל גברים א"א לגשת לשיח רגשי מיד אלא צריך לפתוח אותם לאט לאט משיחה נינוחה ולא טעונה ולעשות הכנה לשיח רגשי. אם תוכלו לקבוע זמן מוגדר לשיחות ששניכם יודעים שאתם פנויים ובלי טלפונים יכול להיות הרבה יותר קל

לגבי המגע- את יוזמת מגע כזה באמצע היום? כשאת יוזמת הוא נענה?
יש אנשים שזה פחות טבעי להם, לדעתי שווה לשחרר את הציפיה שזה יבוא דווקא ממנו וליזום הרבה מצידך כדי לקבל את המגע שאת זקוקה לו (בהנחה שהוא נענה ומחזיר ולא מתחמק. אם כן- כנראה שיש קושי שצריך להציף ולפתור)
זה נשמע שזה צורך שחסר לך ובצדק. הכי נכון ובריא שאת תעשי את המירב למלא אותו. זה כיף כשהשני ממלא אותנו וכשזה עובד אין יותר טוב מזה אבל להיות תלוים בזה זה לא טוב ומתכון לתסכול.
והאמת שבד"כ כשאנחנו משחררים את התלות פתאום השני נותן הרבה יותר, זה לא במודע או בכוונה חלילה אבל זה הרבה פעמים ככה

אם ההרגשה הכללית היא ריחוק והתדרדרות- מציעה לך לפנות לקורס/ספר/הדרכה/ייעוץ. זה לא משהו שעושים רק כשיש בעיה קשה להיפך אם ניגשים להעצמת הזוגיות כשהבעיות קטנות אפשר להתקדם בצעדי ענק ולעבור למדרגה הבאה בלי משבר גדול

המלצות מסוגים שונים(מאוד ;) אבל אני לא יודעת עליך כמעט כלום אז כל המבחר שיצא לי לשמוע ואני זוכרת):
אפרת צור
שושי זליקוביץ
ליאורה בוקסנבוים
בינת הופמן
אלישבע גרוניך
נתנאל ורחלי וויס
כל מיני שמתעסקים בתקשורת מקרבת ותקשורת זוגית
ויש באמת עוד מלא כיוונים...

שחיקה זה דבר טבעי וכמעט בלתי נמנע בזוגיות ארוכה ומחייבת. בעיני להיות בצמיחה מתמדת זה הפתרון האולטימטיבי.
לא תמיד זה משהו מערכתי לפעמים זה רק משהו שאת לומדת או מתאמנת - לדעתי אין התקדמות אישית שלא תעשה השפעה חיובית גם בזוגיות

בהצלחה!

נתת לי כמה נקודות למחשבה מעריכה את ההשקעה להגיב בעריכות תודה רבה

נראה שיש פה איזשהו עניין סביב סדר העדיפויות שלו, גם בימות החול וגם בשבת, שהוא לקוי.
לא חושבת שאת צריכה להעניש את עצמך בגלל זה ולהימנע מיחסים אם באפשרותך לישון צהריים וליהנות ככה גם מהזוגיות, אבל אם זה לא מתאפשר ואת עייפה כי את בהריון ומגדלת ילדים (שזה מאוד הגיוני אחרי יום ארוך) אז הוא צריך להתמודד עם ההשלכות של סדר העדיפויות שלו.
וחשוב לי לומר שזה לא חלילה להעניש אותו ולא לעשות את זה מתוך כעס ומתוך מקום של ׳להראות לו׳, כי אז זה לא נכון גם עבורך, אלא כשהנושא עולה לפרט לפרטים קטנים את מהלך היום שהיה ולהבהיר שאין אפשרות לנוח והוא צריך להבין את זה. כמו שמצופה ממך לנוח צהריים ואת תעשי את זה כשמתאפשר כי הוא חשוב לך, כך גם את מצפה ממנו להבין שלא תמיד זה מתאפשר וגם הוא צריך לעשות את ההשתדלות מצדו בשביל העניין. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

ומרגישה אשמה על זה...

הוא אומר לי שככה כל החברים שלו.

אני חושבת שזה לא נכון כמובן כי בסביבה שלנו הגברים בסביבה רוב הערבים ובאים להשכבות וכו'

אבל באמת הסביבה שלנו היא גם א בדיוק הסגנון שלנו 

אז אני לא ממש יכולה לומר....

כמו שאמרתי, צריכה להיות השתדלות של 2 הצדדים. אם את עושה את שלך וזה עדיין לא עוזר, אז להעביר אליו את האחריות לנושא.
זה לא ממש משנה מה החברים שלו עושים, מה שמשנה זה מה שקורה אצלכם. ולצורך העניין, אני בטוחה שאצל החברים שלו אין דבר כזה להגיע הביתה כל לילה ב11 ובקושי לקיים יחסים. אז אי אפשר לקחת רק את מה שנח מהסביבה בחוץ ולבוא עם זה כטיעון נגדי, במיוחד שזה לא רלוונטי למצב שלכם.

להעביר אליו את האחריות זה אומר שאת בטוחה שעשית את המאה אחוז שלך ושמי שיכול להפוך את המצב לטוב יותר על ידי וויתור מצדו זה רק הוא. אבל בשביל זה את צריכה לא להרגיש אשמה. ופה יש לך עבודה, כי גברים שהם שתלטנים באופיים נוטים להיות גם הרבה פעמים מניפולטיביים וזה לא מרוע, אני בטוחה שהוא אוהב אותך ורוצה בקרבתך אבל הוא גם רוצה שימשיך להיות לו נח ולכן הוא מושך אותך לכיוון של הדעה שלו במקום לשנות בעצמו, כי זה יותר קל.
ברגע שתהיי בטוחה בעצמך ויהיה לך נח עם זה שזה לא לגיטימי ההתנהלות שלו וסדרי העדיפויות שלו, ומאידך גיסא ההתנהלות שלך הגיונית ומובנת - תוכלו לפתוח את זה ממקום מברר ולא ממקום מאשים שלו ונכנע שלך.

אבל אשמה היא חלק מאוד משמעותי בדיוק כפי אמתר בגל המניפולטיביות

אמרתי לו שזה פוגע בי ושאני רוצה שנישן ביחד והוא כזה את נפגעת??? אני נפשע מרגיש שהמאמץ אמור להיות מצידי.

אז אמרתי לו טוב בסדר אין בעיה.

בעז"ה מהיום אני ישנה ב10:30 וממש אשמח שתצטרף אלי, זה היה בקטע טוב שבוע שעבר, אבל כן הרגשתי לא נוח כי הייתי פגועה וגם ממש זקוקה לו איתי במיטה. וחסר לי מאוד היחסים. כל היום אני מחכה אבל כשהוא בא אין לי כוח ולא יוצא לי מזה כלום...

אבל נראה לי שהויכוח שהיה בשבת קשור לפגיעות של שנינו ולחוויה של ריחוק כזאת.... אוף ל איודעת.

אבל אל תשכחי שקודם כל, גם בלי להגיד את זה - זה בדיוק מה שקרה גם לפני, פשוט לא הגדרת את זה ככה. גם לפני היה לא נעים, רק עכשיו הוא אמר לך שהוא לא מרגיש בנח עם זה שהוא צריך להתאמץ והוא נפגע מזה.
תשאלי את עצמך את השאלות הבאות:
למה זה עושה לך הרגשה כזו רעה אם הוא יתאמץ עבורך?
למה קשה לך לעמוד על הצרכים הבסיסיים שלך מולו?
למה התגובה הנעלבת שלו מעוררת בך רצון להיכנע למשהו שאת בכל מקרה לא עומדת בו, וגורם לך לתסכול נוסף?

ודבר שני, ברור ששאר הדברים יהיו מושפעים מזה כי עכשיו הוא ינסה לעשות הכל כדי לגרום לך להרגיש שאת לא בסדר וזה, שוב, מהמקום שרוצה להשתלט על הסיטואציה ולא לצאת מאזור הנוחות שלו

תמשיכי להרעיף עליו אהבה והערכה, זה שאת עומדת על שלך לא אומר שפתאום הוא חלילה האויב. את אוהבת אותו מאוד מאוד ומעריכה אותו מאוד מאוד, אבל אוהבת גם את עצמך ומכירה בכוחות שלך, מה אפשרי ומה לא. זה יכול לבוא ביחד, וזה צריך להיות ככה.

ועדיין כל יום באחת עשרה זה לא שכיח. ולא קשור שנ''צ. אחת עשרה זה כבר שעה של עייפות בנורמה. ובהריון בכלל אין מה לדבר. זה ענן עייפות פסיכי שגבר לא יבין.
לא יודעת איך לפתור את הפלונטר שלכם באמת. אבל רק הקפיץ אותי שאת מרגישה אשמה על זה. וואי כי כל כך לאאאאאא.
בכל מקרה לא יודעת איך את שורדת ככה.
חיבוק.

אוף נשמעת ממש סיטואציה קשה ומורכבת!!!
❤️❤️❤️

בעלך היה רגיל בעצם לתקשר עם עצמו - היה אומר משהו ואת היית נענית.
פתאום נוצר מצב, שהוא אומר משהו - ואת עונה.
והוא לא רגיל להקשיב לך...
אני לא יודעת איך את אומרת, אבל יכול להיות שמרוב שנים שאת מרגישה שהוא מחליט - את פתאום מתמרמרת ולא מוכנה יותר להשלים עם המצב, והוא פשוט לא מבין מה הבעיה..
וכשהוא לא מבין - אצלך נוצרת שוב פעם התחושה - אוף, זה השתלטנות שלו (או אוף - איזה שתלטן), הוא אף פעם לא מקשיב לצד שלי וכו'.
ממליצה ממש לנסות ללמוד קצת על תקשורת מקרבת.
אולי זה יכול לתת מענה.
ואולי ללכת לטיפול זוגי ספציפי לבעיה הזאת - להגיד לבעלך שאת מרגישה שאתם לא מצליחים להגיע לשיח פורה מוקדם בנושא ותשמחי שתלכו ליועץ שיעזור לכם לנהל את השיחה הזאת.
ובכללי - את מספרת לו גם על הקושי שלך והחוסר בקירבה?
לפעמים יש לאנשים פחד מדחייה - אז הם נמנעים מלנסות. וזה ממש ממש מתקיים גם אצל גברים בנושא האישות, שזה נחווה כפגיעה בנקודה ממש רגישה.
אגב, אם כל יום הוא חוזר ב11 בלילה - יש לכם מתישהו זמן זוגי שאתם מדברים, חווים אחד את החיים של השני, ונהנים יחד?

(ומה שהוא אומר לגבי כל החברים שלו - זה ממש לא משנה. העיקר שאצלכם זה לא עובד מסיבה זו או אחרת. וזה ממש הגיוני שבהריון גם אם נחים צהריים אין כוח בערב. אם כבר הוא משווה שישאל )

יש זמנים כמו יום שישי בצהרים שאנחנו נחים בדרך כלל ביחד.

וגם רוב הערבים אני מחכה לו אבל עייפה מאוד, ולא מסוגלת ליחסים אבל מדברים

אני הרבה מתארת לו כמה אני זקוקה לו והוא אולי מאמין אבל אומר לי שלא מספיק מרגיש...

כי ברור שהוא לא מרגיש כי את כל כך עייפה.

כמה דברים.
א. אין דבר כזה לשמוע בקולו. אם מוזמנים להסביר לו את זה בצורה, חדה וחלקה- גם אן עד עכשיו זה היה אחרת, הוא צריך לדעת ובעצם שניכם.
אין דבר כזה זוגיות שמקום שהיחסים הם שמישהו אחד משליט את דעותיו.
יש מקום לאישיות אחת חזקה יותר ואחת יותר זורמת, אבל גם אז ממקום של תקשורת, הבנה ושיתופיות.
להשליט דעות- זה לא בזוגיות.
ואם קשה לבעלך לקבל את זה- לשלוח לטיפול. ואין דבר כזה לא יקרה והוא לא מקבל- אפילו ברמה של להציב אולטימטום. זה בסיס א' ב' של תקשורת.
מה זה אל תגידי את הדעה שלך לבת שלכם?
את אמא שלה בדיוק כמו שהוא אבא שלה!
אין מקום לאמירות כאלה בכלל, אלא אם כן אחד ההורים אומר דברים פוגעניים לילדים או קללות חס ושלום.

דבר שני, לא נשמע לי תקין בשום קנה מידה השעות שבהן הוא נמצא/לא נמצא בבית.
אם זה בגלל תחביבים- שיקול. ואם זה עבודה- שיוריד שעות עבודה, חד וחלק.
אני לפחות לא הייתי מסוגלת ככה.
אם חסר לו משהו הוא מוזמן לבוא ולשנות.
בהריון, ואחרי טיפול בילדים יום שלם, 11 זה נורא נורא נורא מאוחר.
לגיטימי מאוד שלא יהיה כח בשעה הזו.
ובכלל לא לגיטימי לה מצד השני, לבקש ממך לנוח צהריים.
מפריע לך- תעשה, זה כלל אצלי. כל מה שמפריע למישהו מוזמן לשנות.
לא טעים לך האוכל- תבשל.
מבולגן לך- תסדר.

סליחה אם יצאתי חריפה מדיי..

השעות שהוא לא בבית כוללות גם עבודה וגם לימוד תורה שמואר מאוד חשוב לו. וגם שיעור שהוא עצמו מוסר, כך שחייב את הזמן להכין אותו.

אני גם מאמינה ברצון הזה שלו ללמוד וחבתי שאני רוצה להקיע בזה אבל לא מספיק הבנתי את המשמעות של זה מבחנת העומס על החיים.

אני ממש ביקשתי שיוריד אבל הוא כבר בתוך זה ומאוד רוצה.

אז זהו שאמתרי לו שאני הולכת לישון ב10:30 ואם הוא רוצה הוא מוזמן.

אבל מה יהיה שאני לא אפגש איתו כל היום גם לי יש צרכים וכמו שאת אומרת אם אני צריכה אותו אז שאהיה רעננה ב11 בלילה!!

וזה לא מתאים לי, רוצה שהוא ישקיע!

הוא התחתן איתך? הוא הקים איתך משפחה? השעות שהוא איתך ועם הילדים לא פחות חשובות מהשעות שבהם הוא בעבודה או בלימוד תורה.

מה. עם הילדים בתמונה? להם לא קשה לא לראות את אבא שלהם כמעט בכלל:

תקשיבי זה הקרבה מאוד מאוד מאוד גדולה מצידך ככה לשחרר ולתת לו לא להיות בבית בכלל , את חייבת להיות שלימה עם זה ועם ההשלכות של זה..
ואם את לא שלימה עם זה אז יאללה חישוב מסלול מחדש איתו יחד איך הוא מקדיש את זמנו לכל מה שחשוב לו בחיים בצורה ריאלית..

כי להיות לבד עם הילדים יום יום ושיהיה ב11 בלילה עוד חשק לאישות זה לא ראלי לרוב הנשים.

גם @חגהבגה.

משהי מוכנה רגע אבל לראות בשבילי את הצד של בעלי ולעזור לי להבין אותו?

מרגישה שזה שאני יודעת שאני צודקת לא בדיוק מועיל כרגע לזוגיות שלנו...

הוא אורמ לי שמשמעם לו במיטה אם הוא בא כל כך  מוקדם.

אני קמה ב6 והוא רק ב7 וגם נח בצהרים כי יש לו הפסקה...

אז הוא מבין לגמרי שאני עייפה אבל מה אני רוצה ממנו....

שיבוא, יהיה איתך, את תשני, שיקום להעביר את הזמן שלו בגיל ויחזור לישון.
או, שיקום יחד איתך ב6 וילמד שעה לפני התפילה, ויחזור משעה מוקדם יותר הביתה

אז שוב - את זו שצריכה לבוא לקראת
אגב לא ציינת מתי הוא עושה חזרות לשיעור שלו אבל נשמע שהשעה בצהריים שהוא ישן ממש יכולה להתאים לזה. ואז שיחזור יותר מוקדם לבית

לא הייתי מסיימת.
שיהיה בריא וה' ישמור עליו.
בגדול- הוא אברך, והוא עובד אחה"צ והוא מוסר שיעורים, ומלמד ילדים, ומלמד בהתנדבות, ומתאמן, ומעכשיו גם אחראי על השידוכים בישיבה, בע"ה.
וזה עמוס, מאוד, אבל זה עניין של סדר עדיפויות.
זה מאוד מאוד מאוד חשוב לי כל מה שהוא עושה ולכן אני לוקחת על עצמי המון- אבל עד לנק' שאני מסוגלת לסבול. ברגע שזה עובר את הגבול, הוא שם.
וכן יש דברים שצריך להגיד לא.
כל אחד צריך לעשות את המקסימום מסירות נפש שלו, אבל ממש לא על חשבון השני.

יש כאן כמה וכמה נושאים,

שמצריכים ליבון וברור כל אחד בפני עצמו.

 

מנסה לכתוב את העיקריים שבהם, לפי הסדר בו כתבת אותם בהודעתך:

 

1. "נשואה כעשור ויותר.

בהריון

עם כמה ילדים בבית.

בעל טוב ואהוב.

חיים טוב ב"ה."

 

 

הסעיף הזה, כמה שהוא פשוט לכאורה, יש בו הרבה.

יש בו הרבה גם כי הוא מראה לך את הבסיס *המאוד טוב* שיש לכם, לשניכם.

ב"ה אתם נשואים יותר מעשור

ב"ה יש לכם כמה ילדים

ב"ה יש עכשיו עוד הריון

ב"ה בעלך טוב כפי שהגדרת אותו

ב"ה אתם חיים טוב.

 

אז הבסיס הזה הוא מאוד חשוב ומשמעותי - כי על גביו אפשר ביתר כוח ואמונה ותקווה לגעת גם בדברים שפחות הולכים חלק,

גם בדברים בהם יש פערים,

גם בקשיים.

 

אבל לפני ואחרי נזכור אותו, את הבסיס הטוב הזה.

וגם בתוך ההתמודדות עצמה עם כל קושי - גם אז נזכור אותו. כי יש בו הרבה מפתחות לשיפור ויציאה מהקשיים עצמם.

זו פשוט דרך ללכת בה.

זה לימוד.

ולפעמים הדרך מתפתלת, לפעמים עם מהמורות, אבל יש לכם ב"ה בסיס טוב, ואם מוסיפים לו עוד כלים טובים ועוד הבנה ועוד כמה דברים - אפשר בהחלט להגיע ליעד בשמחה ובאהבה אז איזה כיף!

 

 

 

2. "לפני כ6 שנים עשיתי איזה שינוי בחיים מאוד משמעותי בעידודו המוחלט של בעלי. שינוי שברעיון היה מאוד חיובי ואני מרגישה טוב איתו ממש ושמחה על כך.

כחלק מזה חל אצלי שינוי אישיותי שאני שמחה עליו.

הייתי בחורה מאוד כנועה ומאוד ילדה סוג ממושמעת. 

בעלי הוא אדם עם דעות מוצקות והוא מעט שתלטן. זה היה לנו בסדר כי אני קיבלתי את זה והוא לא איש רע ח"ו פשוט נהנה שמשהי שומעת בקולו ועוד בהתלהבות. 

עם השינוי שעשיתי התחלתי להעריך את עצמי יותר ולהוקיר את הדעות של עצמי וזה יוצר קויש מאוד גדול כרגע בזוגיות. קושי שהולך ומחמיר. 

זה יוצר מריבות רבות ביננו, דברים שלא היו בשנים קודמות. אני לא רוצה להיות רעה אליו הוא איש ואבא נהדר. אבל הוא החלטי מאוד וכל פען שאני לא בדעתו הוא מנסה לשכנע אותי באובססיביות לשנות את דעתי.

לפעמים אני שותקת ולפעמים אני עונה. "

 

 

כאן בסעיף הזה יש רובד חשוב מאוד להבנה יותר עמוקה של כל מה שקורה בחייכם.

גם הבנה יותר עמוקה עלייך,

גם הבנה יותר עמוקה על בעלך

וגם הבנה יותר עמוקה על הזוגיות שלכם, ועל הדנמיקה הזוגית שמשתנה ב6 שנים האחרונות.

 

אני חושבת שיש המון מה להאריך בסעיף הזה, וששניכם תורכלו להירתם מאוד ע"י העמקה ובירור לעומק בכל מה שקשור כאן.

ולא רק בפן האישי, אלא גם בפן הזוגי.

 

כי מה שאת מתארת זה בעצם נעשה כאן שינוי.

שניכם הייתם רגילים לדינמיקה X, ובתוכה יכול להיות שאת לא הרגשת הכי טוב, בגלל אותו דפוס שכתבת שהיה כנוע יותר, אבל עדיין הסתדרתם בתוכה,

ואז עשית תהליך אישי שגרם וגורם לך לשנות את התנועה בנפש מעמדת כניעה וריצוי - לעמדה של יוזמת, מחליטה, אקטיבית, עם דעות ועמידה עליהם.

ואז את בתוכך מרגישה המון המון דברים בכל התהליך הזה.

וגם בעלך - חווה את השינוי הזה בתנועה אצלךל

וכמובן כמובן שגם הזוגיות שלכם.

 

וזו מלאכת מחשבת לעשות זאת בצורה טובה שתגרום לכל הנפשות הפועלות להרגיש טוב.

לגרום לכל הנפשות הפועלות להרגיש שרואים אותם, שיש קשיבות לצרכים שלהם, שהם חשובים, ואהובים, ויקקרים,

ושאף אחד לא מרגיש שזה בא על חשבונו או שזה דורך לו/לה על צרכים כלשהם...

וההגעה הזו לנקודה שבה תרגישו כולכם כך - כרוכה בהחלט בדרך משותפת, זוגית, וגם אישית,

שבכוחכם להגיע אליה, אבל לא "שזה יפול מהשמים", אלא בעבודה. עבודה אישית וגם זוגית.

 

וחשוב לי גם להדגיש משהו נוסף שכתבת כאן -

שהשינוי עצמו היה בעידודו המוחלט של בעלך!

אם נחזור לסעיף הראשון - גם כאן יש המשך של אותו האור והטוב הזה שיש לכם בזוגיות,

בעלך עצמו עודד אותך לכך!

וכמו שכתבת - לא רק שאינו איש רע ח"ו,

אלא העדת עליו שהוא איש טוב

שהוא אבא טוב

 

וגם בנקודה הזו יש הרבה מה להעמיק אצל שניכם - כי יש בה לענ"ד עוד מפתחות להבנה איך מגיעים אל היעד הרצוי...

 

כרגע הריקוד הזוגי הזה בין שניכם - שהיה ריקוד בו בעלך המחליט - ואת המקשיבה, משתנה וגורם לחיכוכים ומריבות כי שניכם לא רגילים לשינוי הזה, כל אחד מתבצר בעמדה שלו,

התנועה שכ"כ חשובה ורוצה לפרוץ ממך החוצה - תנועה שאת מעידה שאת כל כך שמחה בה! של להיפתח יותר, להיות נוכחת יותר, להיות קיימת יותר, להיות בעלת קול יותר, להיות בעלת ניראות יותר, להיות החלטית יותר, להיות בנביעה מכיוון פנימה החוצה ולא רק מן החוץ פנימה - זו תנועה מאוד מאוד מבורכת. שחיכתה הרבה שנים לצאת,

ועכשיו היא רוצה לצאת "בכל הכוח", ואם היא תרגיש שאי אפשר - היא תזדעק! ותגיד - אני כאן!

ומנגד עומד בעלך היקר - שהוא אדם טוב, אך החלטי. אדם טוב שהורגל להיות זה שמחליט, שהורגל שאותה תנועה בנפש *שלו* של ההחלטיות - יכולה לבוא לידי ביטוי במלוא עוצמתה בזוגיות שלו, בלי לפגוע באשתו, ועם זרימה והרמוניה נפלאה עם אופיה של אשתו.

ופתאום,

הכל השתנה.

הוא כבר לא יכול לנהוג באותה הדרך.

יש פתאום התנגדויות

יש דעה הפוכה

יש שינוי

וזה מפחיד

וזה מבהיל

ולפעמים בנוסף לכל עומס החיים, ועוד דברים שעוברים בחיים, ומעוד כל מיני סיבות - זה כבר נראה מאיים עד כדי כך שגם התנועה שלו מזדעקת ואומרת היי! עד כאן! אל תיקחו לי את השליטה מהידיים! אל תשנו לי כאן כל סדרי בראשית!

 

וקורים עוד הרבה דברים כאן.

דברים עדינים עדינים

וגם דברים גדולים.

 

וחשוב לשים עליהם את הדעת.

וחשוב לתת להם מקום.

ולראות איך אפשר עם כל זה לצעוד *יחד* לדרך חדשה,

דרך שלישית שתהיה טובה *לכולכם*!

 

 

 

3.

"עכשיו מה שקרה שמוציא אותי מדעתי.

הוא נמצא המון שעות מחוץ לבית.

יוצא ב8 בבוקר וחוזר ב11 בלילה באופן קבוע

אנחנו גרים במקום צדדי יחסית ולא יכול לחזור במשך היום כי זה לוקח מלא זמן אז מעדיך להיות בחוץ ורק כך מספיק כל מה שרוצה, עבודה ותורה ועוד.

אני בהריון ובשעה כזאת נורא נורא עייפה.

בטח עם גידול הילדים.

אז קורה שאנחנו לא מקיימים יחסים נגיד מלא זמן

ולעיתי נדירות הולכים לישון ביחד.

 

 

הוא מרגיש שזו אשמתי ושאני צריכה לישון בצהרים.

אני מבקשת שוב ושוב שיחזור מוקדם יותר ואין מה לדבר. 

אז לאחרונה קצת מתוח ביננו כל אחד מאיתנו לא מקבל צורך מאוד בסיסי שלו.

בדר"כ שיננו מאוד מאוד נהנים וזקוקים לזה.

 

(בשבת זה גם לא קורה מכל מיני סיבות שקשה לי לפרט, אבל ברעיו דומה לשאר השבוע) 

 

 

כאן בסעיף הזה יש 3 דברים שונים:

 

א. הלו"ז וסדר היום של שניכם, וכל מה שכרוך בכך.

ב. הקושי בקיום יחסים בצורה שטובה לשניכם

ג. הקושי הנ"ל שנמשך גם בשבתות.

 

אז בואי ננסה לראות רגע בכל סעיף מה קורה:

 

א. הלו"ז של שניכם.

ואוו.

 

את:

בהריון - שזה כבר לוקח כמעט את כל האחוזים של האנרגיה שלנו. ממש אבל.

+ עוד ילדים - שאת מגדלת אותם רוב הזמן הפיזי בכמות - לבד.

+ כל עול הבית - הניקיונות, הבישולים, הכביסות, וכל השאר

+ טיפול איחשי שאת עושה שדורש המון משאבים, וגם כוחות נפש, וגם שינוי עצום שאת עושה שגם שהוא מבורך יכול גם מאוד להתיש,

ואם את גם עובדת - אז גם זה.

ואם יש לך עוד דברים - אז גם אותם.

 

ובעלך:

יוצא כל יום ב8 וחוזר ב11!!! באופן קבוע!!!!

מכניס המון דברים של עבודה, של לימוד תורה, ועוד.

 

תראי,

רק מלכתוב את הדברים היבשים הללו אני בקושי נושמת בצורה רגועה.

 

כי באופןו קבוע לא להיות בבית *כל כך* הרבה זמן!

ובאופן קבוע להיות אחראית בלעדית על כל מה שאת עושה, כולל הליות בהריון וכולל כל מה שכתבתי עלייך - זה פשוט עמוסס!

וקשה!

קשה קשה קשה

 

***המציאות הזו עצמה*** דורשת ליבון ובירור

זו לא מציאות שבטווח הארוך והקבוע טובה לכם,

ועובדה שכתבת בכותרת שנמאס לך ובעיקר קשה...

איך לא יקרה?

זו מציאות שהייתה מתישה כל זוג באשר הוא!

כל אישה וכל איש!

 

הייתי חושבת ברצינות על לחשוב מה אפשר להוריד כאן.

אם חייבים עבודה,

אז לראות האם אפשר להוריד אפילו בקצת את השעות.

 

אם חייבים לגור באותו מקום - אז לראות איך אפשר לקצר את זמני הנסיעות.

 

לראות אם אפשר להוריד קצת מהזמנים של לימוד התורה (לא כי חס ושלום היא לא חשובה - פשוט הזוגיות שלכם והבית שאתם בונים חשובים לא פחות, והאושר שלכם, והשלמות של כל הבית הזה הוא הוא קיום התורה עצמה!!!)

 

לראות אם אפשר לעבוד קצת מהבית,

 

לראות אם אפשר להביא לך עזרה בבית, בין אם עזרה בניקיון ובישולים

ובין אם עזרה בדמות עוד ידיים של נערה וכדומה, או בייביסיטר שתוכלי לנוח כמה שיותר וכן הלאה

 

אבל לזכור - גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך - זה משתלם!!!

זה משתלם לך

זה משתלם לכוח ולשמחה ולרוגע שלך

זה משתלם לבעלך

זה משתלם לרוגע ולשמחה שלו

זה משתלם לזוגיות שלכם

זה משתלם לקירבה ולזמן הזוגי שלכם

זה משתלם לילדים שלכם 

שזוכים בהורים שמחים, קרובים, אוהבים

שזוכים במודל זוגי והורי ואישי מדהים של איזון נכון, של סדרי עדיפויות, של לא להתאבד וללכת לאיבוד ולטבוע...

ובאמת באמת שזה משתלם לכולם!

 

חס ושלום, רק לצורך התרגיל המחשבתי - גירושין עולים הרבה הרבה הרבה יותר.

ובגירושין בעלך יהיה חייב למצוא זמן הרבה הרבהה יותר רחב מאשר עכשיו כדי להיות עם הילדים

וכל סעיף במה שכתבת - בפרידה ח"ו הכל יהיה יותר יקר, יותר קשה וכן הלאה...

אז למה שלא נדאג לעצנו כבר עכשיו ולא נחכה להיות עם הלשון בחוץ?

הרי כל שעה שאתם מרוויחים עכשיו לזוגיות שלכם, לעצמכם - זו לא רק שעה של 60 דקות בזמן, זו שעה של חיים!

חיים!

של חיים לזוגיות

של חיים לילדים שלכם

של חיים לעצמכם

זה כ"כ כ"כ כ"כ חשוב

 

הייתי ממש חושבת, ופותחת עוד את הראש וחושבת, על כל מה שיכול לעזור ולהוסיף לכם זמן של ביחד וזמן של איוורור ורוגע בבית!!! בכל מחיר שאפשרי לשלם!!!

 

 

ב. כפועל נגזר מסעיף א'. כמובן שגם קיום היחסים נדחק לפינה במציאות הכה קשה ועמוסה הזו... 

 

וטיפול בסעיף הקודם יגרום גם לשיפור בסעיף הזה.

 

כי כרגע גם שכאילו "יש זמן" - אין באמת זמן.

כי אין כוח

כי מותשים

כי הריון

כי...

כי...

כי...

וממש לא בתור תירוצים!

אלא כי זו מצאיות *באמת* קשוחה!!!

 

אז לפנות זמן לכך!

לעשות הכל כדי שיהיה מרחב זוגי עבורכם,

שעה בשבוע שהיא הביחד שלכם,

שתדברו, שתביטו בעיניים, שתנשמו רק את השקט הזה ואחד את השנייה, וכמובן שגם קירבה פיזית אם תבחרו בכך.

 

אז אם זה אומר כן לישון לפני, ולקחת עזרה בתשלום כדי שזה יקרה,

ואם זה אומר שהוא יום בשבוע חוזר מוקדם,

או יום בשבוע מגיע שעה מאוחר יותר לעבודה ואתם מפנים לכם שעה בבוקר,

או, ופה עוברת לסעיף ג:

 

ג. השבתות.

 

כתבת שגם בשבת זה לא אפשרי מכל מיני סיבות.

אני בטוחה שהן סיבות טובות. בטוחה.

 

אבל רגע.

הזוגיות שלכם הכי הכי חשובה

הביחד שלכם הכי חשוב

בית הזה, הבית המשותף שבניתם הוא הוא הכי חשוב.

והילדים הכי חשובים.

אז כל סיבה שהיא - היא תדחק אח"כ.

כל המעגלים החיצוניים לבית שלכם - יחכו.

אפילו יבוטלו. 

העיקרשהבית שלכם ישאר שלם ושמח.

זה *באמת* העיקר.

איך אומרים? חייך קודמים לחיי חברך...

ושהקב"ה בכבודו ובעצמו מוחק חלילה את שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אישתו

ושאפילו ספר תורה! מוכרים עבור שלום בית!!!

אז אם הקב"ה זז אחורה ואומר לזוג: אתם ראשונים!

מי אנחנו שנשים את הזוגיות שלנו לא במקום הראשון?!

 

אז לפנות לכם בשבת, או מוצאי שבת, או כל זמן אחר זמן שהוא שלכם!

שזה יצוק בבטון! וקבוע!

א-ת-ם הכי חשובים!

 

ואדרבא,

מתוך מקום מלא,

מלא בזוגיות,

מלא בפן האישי,

משם אפשר אפילו *עוד יותר* להעניק לכל המעגלים האחרים

 

כי כשאנחנו ריקים יש לנו כוחות ואנרגיות מאוד מוגבלות גם להעניק לאחר...

 

 

 

4.

השבת היה לנו ויכוח מטופש ביותר בנושא המקצוע אותו תלמד ביתנו הגדולה, בת 10 בסך הכול!! והוא ביקש שאני לא יגיד לה את דעתי כי ככה היא לא תעזה מה שנראה לו.

חתמתי את הויכוח שככה לי נראה ודי.

 

מאז הוא התכנס לתוך עצמו ולא מדבר

 

עכשיו יוצא שלא נתראה עד יום שלישי בבוקר!!

וגם לא נדבר בטלפון כי הוא עצבני עלי."

 

כאן יש את הנושא של חינוך בתכם.

שזה נושא בפני עצמו שהייתי מציעה לכם בזמן רגוע (ששוב - כל כך נחוץ לכם!!!!!) לדבר עליו יחד.

לשמוע

להשמיע

להקשיב

ולראות מהי הדעה *שלכם* אל מול זה.

ורק אחרי שיש לכם דעה משןתפת ומלובנת - לבוא איתה לביתכם.

 

 

ושוב לגבי מה שכתבת בהמשך - מציאות שבה לא יוצא לכם להתראות עד יום שלישי ואין לכם זמן אפילו לדבר כמו שצריך, ובאופן קבוע, היא מציאות שצריך לשים לב אליה ולנסות כל כל כל מה שאפשר בשביל לשנותה.

 

 

5.

"אציין שאני בטיפול אישי אבל תמיד זה לא מספיק... יש הרבה דבירם שמציפים וזה רק שעה בשבוע.

וטיפול זוגי לא ילך..

קשה לבעלי לקבל מאחרים. זה תוכנה שמאוד קשה לי איתה ונאלצת להתמודד.

אני מנסה כל הזמן לשמור על אווירה טובה,

אבל מאוד מתקשה לוותר כי הוא לא מסוגל אף פעם לתת את המקום הזה.

מה שכן אני מנסה פשוט לא להגיע איתו למקומות האלה של ויכוח ויותר לנהל את הדברים בחכמה אבל לא תמיד זה עובד.."

 

 

לגבי הטיפול האישי שאת עושה - אז כמו שכתבתי קודם,

זהו צעד חשוב ומבורך שאת עושה,

בעידודו המוחלט של בעלך,

 

וזה גם טיפול שדורש המון אנרגיות

כוחות

משאבים

כוחות של הנפש, שלפעמים ממש מותשים מכך

ועוד.

 

ויש גם עוד משהו שעלול לקרות בטיפול אישי. משהו שאם לא שמים לב, ולא פועלים כדי שלא יקרה, זה יכול לפגוע במקומות אחרים שאפילו לא חשבנו עליהם.

משהו שמכונה "סביבה לא אקולוגית".

הכוונה שאדם שמטופל רק הוא עצמו - וכל הטיפול מתרכז אך ורק סביבו - בכל התחומים ובכל הכיוונים,

לעפמים, כמובן כמובן שלא מכוונה רעה, אבל לפעמים הסביבה שלו "נפגעת".

כאילו זה לא "אקולוגי" כי הסביבה נפגעת.

למשל, הזוגיות עלולה להיפגע, או אדם אחר שמעורב.

כי ברגע שמתייחסים רק לאדם אחד בלי לקחת בחשבון את שלל הנפשות הפועלות בחייו - ולא רואים או שומעים אותם ומה הצרכים שלהם, ואיך משפיע אותו שינוי שהאדם עובר עליהם, ועוד הרבה הרבה דברים - זה יכול לפעמיפ לפגוע.

וחשוב להיות ערים לכך.

ומטפל טוב גם ידע להיות ער לכך ולהביא את האדם למצב שהוא שלם בכל התחומים, ולא שהוא מרגיש שהוא על גג העולם, אבל אחרים נפגעים הוא בסופו של הטיפול הוא מתגרש מאשתו שאהב אותה מאוד והיה לו טוב איתה אבל השינוי שעשה גרם לכך... (כמובן שלא מדברת על מצב שבו אדם הגיע להחלטה שזה הדבר הנכון לעשות, אלא מדבר על מצב של סיבה לא אקולוגית כמו שכתבתי, ששם עצם המירכוז אך ורק באדם עצמו גרם לכך, ולא משהו אחר...)

 

אז גם כאן הייתי מנסה לראות - איך אפשר שאותו השינוי המבורך שאת עוברת - ישוקף בצורה *הנכונה* לבעלך,

יתווך בצורה הנכונה לבעלך,

איך הזוגיות שלכם לא רק שלא תיפגע, אל אתצמח מאותו שינוי מבורך

וזה לגמרי אפשרי! ולכן חשוב לשים על כך את הדעת.

 

כתבת גם שטיפול זוגי לא ילך - 

אך אולי כדאי לחשוב על אפשרות שתעבדי עם המטפלת (אם היא עוסקת בכך) גם בטיפול זוגי-אישי, ז"א שרק את נמצאית שם, אבל הטיפול הוא גם על הזוגיות והצד השני,

או למצוא כתובת נוספת לשם כך, או לחשוב על דרך כן לגייס את בעלך לכך בכל מיני דרכים עוקפות התנגדויות שיכולות להיות,

או כל דרך אחרת בה את תרגישי באופן שלם שהסביבה היא כן אקולוגית וכי יש מענה גם לפן האישי וגם לפן הזוגי...

 

ולגבי המשפט האחרון שכתבת (שציטטתי אותך בסעיף זה) - שאת מנסה מראש לא להגיע למקום של ויכוח אבל לא תמיד זה עובד,

שאת מנסה כל הזמן לשמור על אווירה טובה,

שהמקום של בעלך לוותר הוא מקום שקשה לו

וכן הלאה -

אז חשוב לשים כאן לב שאתם בסופו של דבר בני אדם. גם הוא, גם את.

את אנושית.

כמה אדם יכול לבלוע?

בסוף זה מתישהו יתפוצץ...

גם אם תנסי ללכת מסביב, ולנסות כך, ולנסות כך, ולא להגיע לנקודה הסוערת - בסוף זה איכשהו ימצא אותך. זה טבע הדברים...

לכן צריך ללמוד כלים איך לצאת ממריבות ומאותן הנקודות הבוערות במרכז, ולא ללכת סביב, אלא לגעת בהן במדויק.

מצב כזה יביא לכם הרבה שלווה, כי תדעו להתמודד גם עם המקומות הפחות נחמדים שבחיים בכלל ובחיי הנישואין בפרט, ותכולו לגדול יחד, ולא לפחד מכל מיני מצבים, אלא לצלוח אותם למרות המורכבות שבהם.

ומצב כזה שבו תגעו בדברים לעומק והם לא "יטוטאו מתחת לשטיח" - הוא מצב שיהיה בריא יותר עבורכם כמובן גם לטווח הרחוק...

 

 

ולסיום רוצה להתייחס קצת (כמה שזו מגילה וחפירות, זה באמת קצת, כי אלו חיים שלמים בסופו של דבר וכן חשוב לראות את התמונה המלאה והרחבה ולבחון את כל הדבריםפ לעומק בצורה מסודרת...)

לנקודה של הפגיעה ששניכם מרגישים כרגע, במונעת מכם גם להגיע לקירבה פיזית.

 

תראי יקרה,

זה נראה כעת ששניכם בעמדה של מגננה.

ששניכם פגועים.

ששניכם מרגישים: למה בעלי/אשתי לא עושים את הצעד לקראתי?

למה לא רואים אותי? מה, לא אוהבים אותי? מה, אני לא חשוב/ה?

 

ומה שזה גורם לכל אחד מכך, זה להשתבלל עוד יותר בתוך עצמו.

ואם את מציעה לבעלך שיחזור מוקדם כי את עייפה ב11 -

הוא אל שומע את ה"אני עייפה ב11", הוא שומע את ה"נו, יאללה, רק אתה תעשה כאן מאמץ, במילא אתה לא חשוב לי וזה רק כדי לסמן וי" -

שנאי בטוחה שלא את חושבת ככה וגם הוא לא חושב ככה!!!

זה פשוט ש*הפגיעה* יכולה לומר לו את המילים הללו ולהכניס לו את המחשבות הללו לראש!!!

כי כשאנחנוט פגועים - המחשבות יכולות לרוץ ולרוץ בדמיון עד למקומות הכי הזויים והכי חשוכים שיש...

אפילו אם אין בינם לבין המציאות שום קשר!!!

אז אם המחשבות הללו, שנובעות מהריוחק שנוצר ביניכם כרגע, וזה כמו מעגל שמזין את עצמו -

אתם רחוקים -

אתם פגועים -

הפגיעות גורמת עוד יותר להיסגר ולהשתבלל ולהתרחק -

גם הקירבה הפיזית מתרחקת ולא קיימת -

ואז שוב ריחוק רגשי יותר גדול -

ושוב ושוב

וחוזר חלילה

 

וכך כל אחד מכם בפני עצמו נמצא בתוך מעגל הרסני שכזה!

 

גם את!

וגם הוא!

 

וכדי להתחיל ולצאת מהמעגל הזה,

ולהיכנס לתוך מעגל חיובי,

צריך לעשות כאן שינוי!

 

צריך לשקף לשני שהוא אהוב!

שרוצים בו

שבוחרים בו

שאוהבים אותו

שחושקים בו

(ובה כמובן)

 

אם תצליחו להגיע לדון במקרה בצורה ניטרלית ונקייה מכל המטענים שהצטברו סביב זה - תוכלו להצליח ולגעת בנקודה המהותית ולפתור אותה.

כי עכשיו הפגיעות גורמות לכם ללכת סביב סביב ולהיות עסוקים רק במטענים ובכלל לא בדבר עצמו, בשורש, במהות...

 

אם תצליחי לשדר לבעלך שהוא אהוב

שהוא הכי הכי יקר לך

שאת אוהבת אותו,

מעריכה אותו

גאה בו על מה ומי שהוא

חושקת בו

רוצה אותו

כמהה אליו

גם בפן הפיזי, -

הוא יכול להתחיל ולקלף מעליו מטענים ולהתקרב אלייך

 

ואם בעלך ישדר לך עד כמה את אהובה

כמה הוא אוהבב אותך ואת יקרה וחשובה לו

כמה הוא משתוקק אלייך וחושק בך ורוצה את קירבתך

וכמה את מדהימה מדהימה בעיניו -

את תוכלי להתחיל ולקלף מעלייך מטנעים ולהתקרב אליו,

את כבר לא תשמעי "מה את לא יכולה לישון בצהריים?",

את תשמעי "אני כ"כ רוצה את הביחד איתך, את כל כך יקרה לי, וכרגע זה הפתרון שהראש שלי מביא לי כשאני חושב על זה, לכן זה מה שאני אומר, רק כי אני פשוט אוהב אותך וכמה אלייך!"

 

טוב, מרגישה שיכולה לכתוב עד ועד בכלל

אבל מפסיקה כאן,

ומאחלת לך, לכם את כל ההצלחה שבעולם!

אתם נשמעים זוג מקסים מקסים ואני בטחחה שיש בכם את כל מה שצריך כדי לגדול גם מזה ולהיות אפילו עוד יותר מדהימים יחד!

המון אהבה, קירבה, הבנה, שלום ושלווה שיהיו לכם תמיד 🙏❤🙏

איזה השקעה!!!!
כתבת כל כך יפה ומקסים!!!
ואני מעולפת מההשקעה המטורפת שלך לכתוב כ"כ הרבה!!!!!!!!

 

נגמרו לי השמות זו מישהי ששמה את הלב בכל הודעה.

ממש מסירות נפש על שלום בית בישראל.

אישה מדהימה.

קראתי כבבר אתמול אבל לא הגבתי כי רציתי לקרוא שוב לפני שאני מגיבה.

ממש לקחתי מכאן דברים ואני ממש ממש מעריכה את הזמן שהקדשת לכתיבה באמת שאין לי מילים!

עזרת לי מאוד בחשיבה ובעוד..

 

איזה יופי אתם! מדהימים!

 

ובאהבה ❤

תקשיבי. את ממש לא צריכה מישהו שידברר לך את בעלך. אם בעלך מעביר שיעורי תורה חשוב שתיפני לאיזה רב שיישר אותו ומהר.
הוא קם שעה אחרייך, יש לו זמן לנוח באמצע היום. הוא לא מכין כלום לילדים אלא יושב בשקט שלו ומכין שיעור.
לא מטפל בילדים ולא נמצא בדינמיקה ובצורך להתאים את עצמך לדינמקית החיים של הבית. . ו'"את צריכה להבין אותו"? תשמעי. אני קצת יותר חריפה בחגהבגה. יש פה בעיה. זה לא לגיטימי. הוא רוצה להיות איתך שיישאר יום אחד שלם בבית והוא יהיה אחראי ויבין מה עובר עלייך. כמו שזה נשמע הוא בחיים לא התנסה.
(השבת חברה סיפרה לי איך היא ובעלה חילקו בינהם את שטיפת הכלים. הוא ארוחה אחת והיא שניה. באורח 0לא מאותו היום הארוחה שלו נאכלה בחד פעמי)
ולגבי השוואות עם החברים. הייתי שמחה לדעת אם זה מה שהוא עושה עם חברים בזמנו הפנוי? משווה בין הזוגיות שלו לשלהם. זה הרי ידוע שאי אפשר ואסור להשוות.

בקיצור הוא צריך ניעור רציני. כך בעיני.

ואם ביקשת את הצד שלו אז שני דברים שאת הצפת:
א. השתנית. לטובה אבל ברור ששינוי זה דבר קשה והמקום בבית מתערער (אצלי כבר למדתי שתמיד קצת אחרי חזרה מחופשת לידה יש איזה פיצוץ בינינו כי המערך שוב מתערער וצריך ליישר אותו מחדש. פה יש שינוי מהותי וצריך לדבר עליו ולבחון אותו. ואולי ללכת ליועץ נישואים ביחד שייתן לכם את הכלים איך להיבנות מהשינוי הזה כזוג.
ב. מעבר דירה. כתבת שאתם שונים מסביבהוגרים רחוק. ונשמע שבעלך בכלל לא מעורב במקום שבו אתם גרים. אם המרחק פוגע בזוגיות בעיני זה שיקול משמעותי להתקרב לאיזור התעסוקה שלו. כדי שיוכל להמשיך אבל יגיע הביתה בשעות סבירות ואולי אפילו נשמע שיוכל לקפוץ ולעזור עם ארוחת ערב וכד. ואז ימשיך. זה אומנם לא פיתרון מיידי אבל אם אתם חיים ככה כבר תקופה נראה לי שזה עניין לחשוב עליו.

בקיצור ליבי איתך. הלוואי שתצמחו ותגדלו מהמשבר הזה כל אחד מכם בנפרד ושניכם ביחד. ו-אל תוותרי על עצמך.

תנסו לקבוע מראש פעם אחת בשבוע (כל שבוע!) שבה הוא *מוותר* על אחד מעיסוקיו ומגיע מוקדם. באותו יום תשתדלי להוריד מעצמך משימות כדי שלא תהי עייפה מדי…

ומוסיפה..

נשמע מבין השורות שבעלך במקום תורני (אפשרות לשנ"צ בצהריים מאפיינת סדר יום בישיבה) וגם הכנת שיעור והעברה בערב..

אז עונה לך כאשת רב ופעיל ציבור בתחום התורני:

קודם כן - יש המון הדרכות זוגיות תורניות. חשוב לוודא שהוא לומד/שומע שיעורים בנושא באופן קבוע (אפשר בנסיעות הביתה בסוף היום..)

דבר שני - לגבי העברת שיעורים בשעות הערב:
כמו שרינת כתבה לך, דחוף לשריין ערב אחד זוגי שבו הוא לא מעביר שיעורים ומגיע הביתה מוקדם. ואת ביום הזה משתדלת לנוח. והןא מוקדש לזוגיות וגם ליחסים..
ואין דבר כסה שאי אפשר! הוא תמיד יכול לוותר פעם בשבוע על שיעור אי למצוכ רב אחר שיחליף אותו!!!

כנ"ל לגבי שבתות.
לא כתבת אבל נשמע שגם בשבת אין לכם זמן משותף בגלל עיסוקים תורניים..
יש לי בזה המון ניסיון, כאשתו של רב קהילה.
אתם חייבים להחליט על נקודה אחת בשבת שהיא הנוץקודה הזוגית שלכם ואותה לשריין:
אי אפשר גם לארח אנדים בסעודת ליל שבת ןלהעביר עונג שבת אחרי הסעודה ככה שאין קשר זוגי בליל שבת, וגם להעביר שיעורים כל אחרי הצהריים בשבת עצמה ככה שאין קשר בשנ"צ של שבת בצהריים? וגם להיות עסוק בעהייני הקהילה ובשיעורים או בפעילות קבילתית במוצ"ש.

אחד מהם חייב לרדת כדי לשריין זמן זוגי!

אם תשריינו לכם את שני הזמנים האלה:
ערב אחד באמצע שבוע שהוא מגיע מוקדם ואתם נפגשים, ומפגש נוסף בשבת - החיים שלכם יראו אחרת!!!

ועוד עצה קטנה - לא מתאימה לכל הזוגות אבל נשמע שתוכל לעזור לכם:
מכיוון שאת כל כך מחכה לו בערבים אבל חסרת כח, להתרגל שהוא מגיע בערב עם משהו קטן וסמלי בשבילה שמחמם לא את הלב,
ושהאחרון שנכנס למיטה (גם אם השני כבר ישן) מקפיד לתת חיבוק ונשיקת לילה טוב חלומית לשני..
ואולי אותו דבר נכון בבוקר..

ככה יש נקודות קטנות של אהבה וקירבה במשך השבוע..

שיש פה כמה נקודות, (אופי הבעל, הויכוחים, שעות העבודה וכו'.) תמיד יש נקודות שמפריעות בזוגיות, אבל , זה שאתם לא דואגים ליחסי אישות מפוצץ כל דבר קטן. יחסי אישות הם הבסיס של הזוגיות, וכשזה לא יציב, אז כל דבר קטן מטלטל את הכל .
צריך להתייחס לזה יותר בכבוד, יותר לתת משקל. זה לא יעזור להגיד - תגיע מוקדם, תשני בצהריים, זה להפיל אחריות אחד על השני.
תנסי פעם בשבוע להביא בייביסיטר לשעה- שעה וחצי , ותשני בצהריים, כמה שזה יעלה, זה חשוב . מה עם מוצ''ש?? יש מלא זמן, ומה עם מוקדם הבוקר? אין דבר כזה שלא מוצאים שום זמן. כשיהיה לכם טוב בנושא הזה, שניכם תהיו יותר מכילים, רגועים וכו'.

ולגבי האופי של הבעל השתלטן, (מכירנ מקרוב) לפעמים זה פשוט איך שאת מציגה את הדברים, צריך לדעת איך להגיד את דעתך בלי שזה יישמע שאת מבטלת את דעתו, אלא שאת מעריכה את דעתו ובכל זאת יש לך כיוון נחשבה שונה..

כל אחת ממש ממש נתנה לי כיווני מחשבה ורעיונות.

ב"ה כבר עזר לעשות שינוי קטן והבוקר הוא קם איתי ביחד והספקנו בבוקר לפני שיצאתי והיה ב"ה ממש נעים לשנינו!!

וגם מי שהגיבה לגבי העזרה- אז הוא עוזר הרבה בבית אפילו שהוא כל כך מעט זמן כי אני יוצאת מוקדם אז הבוקר זה שלו (כך שהוא רואה את הילדים שעה בכול בוקר וזה בהחלט בסדר להם...)

וגם תמיד משאיר בית מסודר פיקס! ומריץ את הכביסות ובימי שייש ומוצ"ש עוזר מלא אז זה לא שהכו עלי ב"ה באמת מנסה לקת חלק ומבין שחוסר הנוכחות שלו צריך להשלים בשעות אחרות.

בעז"ה החלטנו שננסה לפחות פעם בשבועיים שהוא יקדים ערב אחד, עדיים לא יודעים בדיוק מה כי יש לו מחוייבויות...

כם מי שהציעה מעבר דירה, זה אכן דבר שאנחנו מצפים ומייחלים לו בעז"ה אבל כרגע יש לנו בעיה עם למכור את הדירה אז אנחנו מחכים עוד שנה שנתיים ואז נוכל לעשות את השינוי אבל גם עד אז אנחנו רוצים חיים כמובן

ותודה לכל ימי שהבינה מאוד מאוד הקל עלי.

ואגב הוא הכי לא משווה עם חברים את המצב (לצערי) הוא פשוט רואה אותם נשארים איתו או באים לשיעור שלו אחרי עבודה וכ' אז הוא מסיק מכך את החיים שלהם אני תמיד אומרת לו שיברר שוב...  

גם מיעור מרב זה לא בשיוק אופציה תחשבי על משהו חילוני בהקשר הזה הוא מאוד עצמאי בעלי וסומך על עצמו... גם לאנשי מקצוע מתקשה להקשיב, וכרופא אמר לנו שהילד צריך משקפיים הוא הלך לברר אצל כל מיני אנשים עם צריך עשות הו אצריך כל דבר להחליט בעצמו... אבל ב"ה באמת עושה עבודה על הזוגיות וגם הוא מבין את השינוי שאני עוברת.

ממש ממש עזרתן לי ואני הרבה יותר בטוב היום ויכולה לראות גם את הדרך שהוא עשה ב"ה!!

תודה ממש!

לכו בכוחכם זה מחיל אל חיל

ואיזה כיף שעידכנת.. באמת עם יצירתיות ורצון טוב משני הצדדים השמים הם הגבול 💙

(כתבת משהו מעומעם ואת גם לא צריכה לפרט מעבר לזה, אני רק כותבת בפירוש למקרה שלא על זה דיברת) את קיום היחסים אפשר לפעמים או לא לפעמים לקיים לפנות בוקר. צריכים קצת לנסות לראות שזה מתאים לאופייכם אבל אם כן- לכו על זה...

כשאפילו עוד לא ידעתי עליו..
והרופא אמר שלתינוק יש נוגדנים.

ההיריון, ומנה שלישית אחריו, הנקה מלאה ובבדיקה סרולוגית יש לתינוקות שלהן נוגדנים.

הייתי הולכת לראות רופא
התייבשות אצל תינוקות ופעוטות זה עניין של סכנת חיים ממשית לפעמים
הייתי מחכה עוד שעה נגיד ואם לא חוזר לינוק הייתי הולכת
מחילה אם הלחצתי אותך אבל חייב לנקוט משנה זהירות בעניין

ואם המרפס שלו שקוע, אם עושה פיפי בטיטול או לא
אלו הסימנים להתייבשות בתינוקות
תעקבי בצורה אדוקה בשעות הקרובות. זה ממש קריטי
וכמובן שאם הוא ממשיך להקיא ולשלשל הייתי לוקחת מיד לרופא

בוכה בלי דמעות אבל המרפס לא שקוע. מילא שני טיטולים בתשע שעות, לא יודעת אם זה מספיק...

אבל עדיף להיזהר מאשר להצטער

ושלשלולים!!
חיבוק!!
בגדול הכי חשוב לשים לב שיש טיטולים רטובים כדי לדעת שלא מתייבש.
הרבה ילדים ועוברים את זה..
רק בריאות!!!