פורום הריון ולידה (עמוד 1788)

אין כל כך איך לעזור. לתת לה לשתות כמה שאפשר שלא תתייצב וזה יעבור..
מסכנה ממש

תוסף תזונה של סופרהרב עןשה פלאים בשילשולים לילדים. מניסיון מר זה עוזר ממש!! מוכרים בכל בית מרקחת לא צריך מירשם גם

תה מזרעי כמון אם יש לך נגיש
לבשל קליפת רימון כמה דקות ולשתות את המים עם דבש (הרבה דבש כי זה מר)
לשטוף אורז לתת לה לשתות את המים של האורז, זה טעם מים די רגיל
לאכול אוכל יבש כזה כמו אורז בלי שמן , פריכיות אורז וכד

אמא שלי מכינה לי תמיד שיש לי וירוס בטן
זה מאוד עוזר!!!

במחלקה היתה אישה עם תאומים בשמירה. את רוב ההריון העבירה באישפוז בשמירה.
וגם לא בשמירה, הריון תאומים הוא קשה ובלתי נסבל בסוף.
אחר כך פגשנו אותם באוטובוס עם התינוקות.
הלידה תגיע וזה יהיה שווה את זה בסוף. רק עוד קצת והם בגיל טוב ללידה.
ובמיוחד בשביל הקטנה יותר עדיף שתישאר בפנים עוד קצת

מאיפה להתחיל בכלל.
זה לא לא לא לא לא אשמתך. בשום צורה ואופן.
איך בדיוק זה אשמתך???
זה משהו משמיים. שאין לך שליטה עליו. ניסיון קשה מאוד. שאת מתמודדת איתו בגבורה.
בבקשה אל תתרחקי מהבעל, מהמשפחה ומהחברים. את חייבת תמיכה. חייבת. יש משהו טבעי בשקיעה באומללות בהשתבללות הזו פנימה. אבל הוא לא נכון. לאט לאט תעשי מאמץ לפתוח את הלב. תבכי. תשתפי. תתני לבעל להיות שם בשבילך. לתמוך. את חייבת. עכשיו ואחרי.
מה זה הרעיון שאת לא חשובה? את אמא גיבורה. את סובלת. את מאושפזת. את מקבלת החלטות קשות ומתפללת. את עושה הכל בשביל הילדים שלך. זה לא רק הם. זה את פה שמוסרת את נפשך. וכן. אשפוז זה סבל. והתחושות שלך לגיטימיות מאוד.
את גיבורה!! לא ביקשת להיות. אבל זו בדיוק הגבורה הכי אמיתית. ומותר לך להישבר ולבכות. ואז לנגב את הדמעות. לומר עוד פרק תהילים. לראות עוד פרק בסדרה כדי להסיח את הדעת. כל מה שעוזר לך תעשי. זה לא מזיז לתינוקות אם את עצובה. כדאי לך לעשות מה שעוזר לך כדי לעזור לעצמך. את חשובה מאוד מאוד. הנפש שלך כרגע מקום ראשון. המטרה שלך שיהיו בפנים. אין לך מה לעשות. ברור שזה חוסר אונים נוראי. אז כרגע את שם. הכי שם. וזה קשה כל כך. תפתחי את הלב. אולי כדאי לפנות לארגון ניצה? אולי מתנדבת תוכל לבוא לדבר איתך קצת ולתמוך? תחשבי על זה. רוצה לבוא לחבק אותך. מתפללת איתך לטוב.
כל פעם שהמחשבןת האלה שאת לא חשובה או שנכשלת או שזה אשמתך באות תחשבי על משהו אחר. תדמייני אותך רצה אחריהם בגן שעשועים בגיל שנה. זה סתם מחשבות של היצר הרע. הן שקר. לחלוטין.
את אלופה!# מלא כח!

שבעה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר! את מדהימה ולרגע אל תמעיטי בערך החשיבות שלך את אמא מהממת עוד לפני הלידה ואת תהי עוד יותר מהממת אחריה בעה!!

מצטרפת לדבריה של אורוש
תקראי אותם טוב

את גיבורה!

בהצלחה בהמשך

את מאושפזת כבר 11 יום?! זה המון!
זה ממש הגיוני שתהיי עצובה ושיהיה לך קשה, בית חולים הוא לא בית מלון. לא נעים להיות שם, בדיקות, מעקבים, להיות חשופים לסיפורים של אנשים מסביב. ובוודאי שגם הדאגה והחשש לשלום העוברים עושים את שלהם, והריחוק מהבעל ומהשגרה...
כלכך מובן!
זה אתגר גדול. במיוחד בתקופת חגים.
את גיבורה שאת נשארת שם בשבילם, שיהיו בריאים, שיתפתחו. שמוותרת על הנוחיות והחופש שלך כדי להעניק להם כמה שיותר זמן בתוכך. עוד לפני שילדת אותם את מעניקה להם כלכך הרבה - את תהיי אמא אכפתית ודואגת!
וגם לעצמך את צריכה לדאוג ❤ אולי בדברים קטנים שמשמחים, למשל מוזיקה שאת אוהבת, שוקולד, להתאפר, ספר טוב.
ותמשיכי לשתף אותנו אם זה עושה לך טוב.
חג שמח יקרה!

יש לי הרבה מה לומר לך בנושא מנסיוני
מבינה אותך כל כך ומזדהה עם הקושי
אם את בקטע לשמוע וזה לא חופר אכתוב לך

אני חושבת שאת לוקחת על עצמך אשמה שאינה שלך
זו לא ׳את׳ שלא מצליחה להחזיק את ההריון כי זה ממש לא תלוי ברצון הטוב שלנו. ההפך, את כרגע מאושפזת כבר הרבה זמן ולעוד הרבה זמן כדי להחזיק ולתת לעוברים שלך את האופציה הכי טובה להיוולד בריאים, ועושה הקרבה עצומה לשם כך.
אל תוסיפי לעצמך עוד תסכולים מעבר לקיים. יכול להיות שזו תחושת הבדידות וההורמונים והתסכול מהמצב שגורמת לך קצת לשקוע ולהרגיש כך, אבל באמת שאת תהיי אמא מדהימה וכבר עכשיו את אמא מדהימה שעושה הרבה למענם. וכן, הרבה פעמים האני שלנו זז הצידה למען הילדים ואנחנו צריכות לחפש אותו עמוק פנימה ולחזור לטפח אותו בתוך הסיטואציה הקיימת
תנסי אולי לחשוב על משהו שיעדה לך טוב בכל הקיים אולי ספר טוב או מוזיקה שאת אוהבת או קניות באינטרנט או כל דבר אחר שיגרום לך להתעסק בך.
חיבוק גדול על החוויה הקשה

עדיין מאושפזת? איך המצברוח?
מקווה שהימים עוברים עלייך בטוב ❤

אולי קשור לתחילת תהליך הגמילה
אולי משהו בדינמיקה איתכם.
כנראה זה לא קשור לגמילה עצמה כי בגן הולך לה טוב

אם את בעניין לייעוץ מקצועי- יש את אריה יוריש, ויש בטח עוד כאלה. מאמינה שבמפגש שניים יצליחו לתת לך כיוון

פחות בכיוון של ייעוץ מקצועי כרגע

שתפמפם לה כמה היא גדולה ואיך עושה יפה גם בבית. אולי תצ'פר אותה אם היא תעשה גם בבית.

אם בגן היא משתפת פעולה, נסי ל"הכניס" את הגן הביתה. אולי יצירת קשר בין שני המקומות יעזור לה...

אבל בהחלט אבקש שתזכיר הרבה גם את הבית
תודה!

כדאי לעצור את תהליך הגמילה?
לשים לה טיטול בבית ובגן תחתונים זה לא מבלבל?

עדש. שוקוצ'יפס. צימוק מדבקה וכו'.

לא עוזר..😔

אולי כדאי לשאול אותה. לפעמים ילדים מדמיינים דברים שמבוגרים לא חושבים עליהם.

חיבוק♥️

ברור שתרגישי לא אחראית אבל זה לא נכון!
את אמא טובה ואחראית! לםעמים הילדים עושים דברים שלא בשליטתנו. הדלת הייתה נעולה!! חמותך הייתה בבית. את ממש בסדר!!
תתני לעצמך זמן להרגע מהחוויה ותוציאי לך מהראש את האשמה...

הייתי בסרט הנוראי הזה כבר
כל כך מלחיץ והופך את הבטן...
כמה שאנחנו משתדלים להיזהר בסוף זה ילדים שובבים
שבשניה אחת עושים שטויות
ורק ה' שומר עליהם!!
תחבקי אותה מלאן
המון נחת ובריאות!! בסוף היא תגדל...

לנסות שלעולם לא יקרה שוב ,עכשיו תכניסי המון שמחה

כי השמחה שלך מקרינה על כל הבית.

זה יכול לקרות אצל כולן,

כן גם אצל האימאות הכי אחריות.

המון נחת מהשובבה

אני אפילו לא הצלחתי לבכות..
מרגישה בטראומה ממש

סגורה!
אל תרגישי אשמה!!
אבל חשוב חשוב לדבר עם הילדה, מה היא הרגישה, מה את הרגשת .
ולדאוג שהיא מבינה ושלא תעשה את זה שוב

אבל חשוב ממש לדבר עלזה
ואם היא לא מצליחה אז תנסי לתמלל לה את הרגשות
עכשיו ראיתי שהיא בת שנתיים זה באמת יותר מורכב לדבר.
אבל זה גיל שכן מבנים . פשוט צריך יותר תמלול

שימו בריח למעלה שאין מצב שתגיע.
תשוחחי איתה שלא יוצאים לבד.
בת כמה היא?
חיבוק על החוויה!

היא בת שנתיים ו3

אז באמת בעיקר לנעול באופן שלא תגיע. באמת לשוחח כדאי אבל פחות הייתי סומכת על השיחה בגיל הזה.

חיבוק 

איזה פחדדד.... ברוך ה' 'שנגמר בשלום!!!
איזו חוויה מטלטלת לך ולילדה! מפחיד כל כך! שולחת חיבוק גדול...

רק רוצה אולי להרגיע אותך

גם אני הלכתי לאיבוד בעיר גדולה בערך בגיל הזה ולקח זמן עד שמצאו אותי

לא נרשמה טראומה,

רק אולי בגלל זה יש לי חוש התמצאות מצויין  

 

וחיבוקים רבים !

רק למה לחכות ליומיים לפני? אין לך תוכנית חפיפה? אם מישהו עלול לעבוד קצת יותר קשה בגלל ההתראה המאוחרת אז חבל ממש לקלקל את היחסים.
לדעתי כבר שבוע הבא תכיני אותו שקשה לך להאמין שתצליחי לסחוב בעבודה עוד הרבה..
ולהודיע שבוע מראש סופית שמה שלא יהיה- לעבודה את כבר לא תגיעי.
ואם יש לך חפיפה כמובן לוודא שאת מסיימת הכל לפני.

בהצלחה!

כן אני נמצאת בימים אלו בחפיפה מול המחליפה..

מסבירה לה הכל לאט לאט.. למרות שזה קשה כי שתינו מהבית..

 

את צודקת אולי עדיף להכין את הבוס אפילו לפני, ולא יומיים לפני..

הבעיה היחידה שאני מפחדת שהוא יגיד לי אבל גם ככה את עובדת מהבית אז מה זה משנה?

מצד שני הוא בנאדם טוב, אשתו עברה 4 לידות הוא בטח מבין........

אוף אני תמיד כל כך מפחדת שיכעסו עלי 

תגידי לו שאת לא מסוגלת
קשה לך כבד לך
וצריכה לנוח ולהתכונן
נקודה
הוא יבין את זה
וגם אם לא, אין לו יכולת למנוע ממך לצאת לחופש..

אני ארצה לעזוב את העבודה בשבוע 40 אם אלד ואם לא.
הבעיה שזו עבודה שהתחלתי השנה.. אני לא כ''כ מבינה בימי מחלה אבל בטח אין לי מלא..
אז איך לתרץ את היציאה המוקדמת לחופשה? מעדיפה שלא להכריז על יציאה לחופשת לידה...
גם אם לא אשולם על הימים האלו.. מה אומרים? שפשוט זהו?

בעיקרון לפי חוק מקבלים יום וחצי על כל חודש עבודה מלא במשרה מלאה
בתלוש כתוב כמה ימי חופשה וכמה מחלה יש לך בסוף החודש, ואת יכולה לחבר את כל זה.
חלת אפשרי בהסכמה עם המעסיק שלך

את זכאית לחופשת לידה בתשלום?

או לקחת ימי מחלה. פשוט להגיד שאת צריכה לנוח קצת לפני הלידהת לגיטימי לגמרי

ולא מאמינה שמישהו יגיד על זה משהו.

לגבי ימי מחלה, אני לא מבינה איך נשים בכזו קלות לוקחות (וממליצות לאחרות לקחת) כי לדעתי זה לא מוסרי וגזל (לא מדברת על משהי שלא מרגישה טוב ולא יכולה לעבוד שאז זה בסדר כמו כל מחלה אחרת, כי את לא יכולה לדעת היום שלא תרגישי טוב אז ובטח שאי אפשר לדעת מראש שלא ירגישו טוב עד הלידה) והבוס לא אמור לשלם לעובדת כדי שתנוח לפני הלידה.


בכל מקרה אם את לא תקחי ימי מחלה וממילא לא תקבלי כסף איזה עניין יש לך לא לצאת כבר לחופשת לידה?

אני לא רואה את זה כלא מוסרי. אני אישית ממש 'סוחבת' את עצמי בשלב הזה- לקום בבוקר לקחת את הגדול למסגרת.. ללכת לעבודה.. ולמשמרת ה' בבית עם הבן
ובאמת לא מרגישה טוב
אז מבחינתי זה סבבה לגמרי 🙂
לגבי החופשת לידה.. מעדיפה להתחיל אותה בחודש מסויים שיש סיכוי שאלד בו אם אלד אחרי 40..🤷

שהיא כתבה שהיא לא מרגישה טוב (וגם אין לה שום דרך לדעת היום איך תרגיש בשבוע 40)

בוודאי שבשבוע 40 זה קשה ועייפים וכבד (יש לי נסיון עם 4 לידות ביולי-אוגוסט ועוד בחורף...) השאלה היא אם לא מרגישים טוב ולא מסוגלים לעבוד (וזה צריך לבחון כל יום בעצמו אי אפשר לדעת שמששבוע מסוים ועד הלידה ככה ירגישו) או שצריך זמן לנוח / לקניות / לארגן את הדברים לילד וכו.

לימי מחלה יש הגדרה בחוק למה הם מיועדים וכל שימוש אחר בהם הוא גזל.

ובכלל בהריון. אבל יש נשים (למשל אני) שמרגישות תחושות מחלה 9 חודשים, ובמיוחד בסוף.
אני יודעת שיש נשים שסוחבות עד הסוף גם אם זה בקושי רב, זה לא אומר שנשים שלוקחות ימי מחלה זה לא מוסרי. לא חושבת שיש אישה בחודש תשיעי שאי אפשר להגדיר את תחושותיה כמחלה.
די מטריד אותי לקרוא תגובות כאלו, במיוחד מאישה שחוותה הריון, ימי מחלה זה זכות בסיסית של אישה עובדת, ולא תשלום על ״ימי מנוחה״

יש להם נגדרה ברורה והם מיועדים לימים שעובד מרותק למיטתו ולא יכול לבצע את עבודתו.

לא כתבתי בשום מקום שאין שום אישה שמגיע לה ימי מחלה בתשיעי, בוודאי שאם היא מרותקת למיטה מגיע לה כמו כל מחלה אחרת. אבל מהכרותי את המציאות בחיים האמיתיים ובפורום זו המלצה קבועה של נשים להריונית לקחת את זה והרבה פעמים זה כדי להתארגן בנחת ללידה ועוד דברים שחופשת מחלה לכ מיועדת עבורם וזה יוצא מהכיס של המעסיק וזה גזל.

אם אישה הייתה כותבת שהיא ממש לא מרגישה טוב לא הייתי מעירה את הערה אבל בשרשור הזה שתי הנשים ששאלו לא כתבו שהן לא מרגישות טוב (אין להן כם שום דרך לדעת מראש שבשבוע 38 / 40 הן פתאום לא תרגשנה טוב וזה ימשך עד הלידה.

גם אני בתשעי קשה לי וכבד לי ואני מורידה ההילוך בבית ולפעמים לוקחת ימי מחלה אבל עדיין תמיד עבדתי עד הלידה חוץ מלידה אחת שיאתי בשבוע 41 לחופשת לידה מוקדמת כי כבר לא היה לי סבלנות לעבוד (חוסר סבלנות זו לא מחלה...)

מחלה מוגדרת בחוק כאי כושר זמני או קבוע של העובד לבצע את עבודתו, הנובע על-פי ממצאים רפואיים ממצב רפואי לקוי. לא קשור לריתוק למיטה.
לא צריך להרגיש ממש לא טוב, מספיק אי כושר זמני. הרבה נשים לא בכושר להתנייד למקום העבודה, או לעבוד.

אבל עדיין מדובר באי כושר לביצוע העבודה ולא בימים שנועדו להתארגן ללידה בקניות בישולים ונקיונות.

בסופו של דבר זה עניין אישי וכל אחת יודעת עם עצמה אם באמת לא יכלה לעבוד או שלקחה את הזמן לדברים אחרים ואת הדין וחשבון נתן על זה בשמים.

היה לי חשוב להשמיע את הקול הזה כי יש נשים שלא מודעות לזה ובטוחות שזה בסדר וזה ימים שמגיעים להן.

בסופו של דבר יום עבודה זה יום מתיש,
גם כשאני חולה ולקחתי יום לנוח בלי קשר להריון יכול להיות שאפעיל מכונת כביסה, אקפל כביסה ואשטוף כלים - אבל אם אצטרך לעבוד לא אהיה מסוגלת כי זה דרוש הרבה יותר שעות, הרבה יותר ריכוז והרבה יותר אנרגיות נפשיות.
אז גם אם מישהי לא רוצה להגיע ללידה מותשת כי היא רואה שהעבודה סוחטת אותה הגיוני לקחת יום מחלה, וגם אם מתכננים לבשל או לנקות בו זה לא כזה נורא, בסופו של דבר זה עדיין יום של מנוחה מהחולשה של ההריון, גם אם לא שוכבים לנוח כל היום

ואני אחת שבאה לעבודה בכל מצב, הגעתי גם לעבודה עם חום, כאבי ראש קשים, דלקת בשתן, בחילות של החיים... ת-מיד מגיעה.
אבל סוף הריון זה סופר קשה, לי לפחות, ממש לא מצליחה לעמוד, ללכת, לדבר, לנשום. ברמה שאני לוקחת את הרכב גם למקום שהוא חמש דק' הליכה. פשוט לא יכולה ללכת! זה כנראה אינדיוודואלי ואת מתפקדת בתשיעי, אבל יש נשים שזה ממש בלתי אפשרי. אמרתי לבוסית שלי שאני לוקחת ימי מחלה לפני הלידה והיא לא אמרה לי משהו על כך.

ומי שבאמת לא מסוגלת לעבוד אין פה שאלה.

ההערה שלי הייתה לגבי הפותחת שכתבה שהיא צריכה את הזמן לארגן ולבשל. מניחה שמי שמרגישה כמןך גם לא מבשלת ומסדרת.

בסופו של דבר כל אחת יודעת מה מצבה רק היה לי חשוב להבהמר שימי מחלה הם לזמנים שלא מרגישים טוב.

אבל בקצב שכל כמה דק' יושבת או שוכבת.
בתור מורה, צריך לעמוד המון, ללכת, לדבר בלי סוף, להיות עירנית על כל דבר....

אני כשלעצמי הייתי לוקחת כבר מחודש שישי אם היו מסכימים לי..

ממש מבינה אותך. אבל תדמייני שתלדי בשבוע 42....
זה לא יהיה לך יותר מידי להיות בבית ולהמתין ללידה? זה גם לא הכי כיף.
אני בלידה הקודמת משכתי עד שבוע 40 ובאמת ילדתי ב42.
השבועיים האלו היו לי הצלה אבל יותר משבועיים יכול להיות שהייתי ממצה ומשתעממת...

לא ידעתי שבכלל נותנים להגיע לשבוע כזה.. קשוח ביותר.

אני האמת לא חושבת שימשכו אותי מעבר ל40.. אולי 40 וקצת, וזה בגלל ספק סוכרת הריון שיש לי- הכוונה- לא אובחנתי עם סוכרת, אני לא במרפאת הריון בסיכון, אבל תוצאות העמסת סוכר 100 שקל גבוליות מאוד וממש על הטווח העליון, ולכן אני שומרת ובודקת סוכר ומאוזנת בתזונה (מידי פעם עם חריגות) כך שלהבנתי, לא ימשכו את ההריון כשמדובר על סוכרת/ספק סוכרת.

והאמת- אני לא אוהבת כל כך את העבודה שלי… ולכן אני על קוצים לצאת כבר .. אני מאלה שאין להן בעיה לשבת כל היום מול נטפליקס לראות סדרות.. חח

וואי.. אז יאללה תעשי מה שטוב לך!
לידה קלה ובריאות!

אבל לא תמיד זה הדבר הנכון כי לפעמים זה סתם גורם לצפות ללידה בחוסר סבלנות, אף אחד לא מבטיח לך שתלדי בשבוע 40... (כמובן שיש נשים שזה כן עושה להן טוב)

לגבי ימי מחלה, הם לא מיועדים לצבירת כוחות/נקיון/קניות הם מיועדים לימים שאת חולה ולא יכולה לעבוד. אם הבוס שלך מאשר לך לנצל ימי מחלה בשביל מה שכתבת זה מעולה בשבילך אבל להוציא על זה ימי מחלה ולחייב את הבוס לשלם על זה למרות שאת כשירה לעבוד בלי לקבל אישור שלו זה לא חוקי.

באופן אישי, תמיד עבדתי עד היום של הלידה (ילדתי תמיד אחרי התאריך) חוץ מלידה אחת שיצאתי לחופשת לידה בשבוע 41 וילדתי 4 ימים אחרי (ידעתי שבשלב הזה זה לא יכול לקחת יותר מדי זמן עד הלידה והיה אוגוסט אז ניצלתי את הימים להיות עם הילדים לפני הלידה)

תודה על התגובה.

אשמח להבין למה זה ״לא חוקי״?
הרי כל אישה מרגישה אחרת לקראת הלידה, יש כאלה שאולי קל להן יותר ויש כאלה שפחות..
אישית אני מרגישה שאני מאלה שפחות קל להן..
לדעתי זה בעיקר החוסר שינה בלילה שמתבטא בעייפות קשה ביותר במשך היום- ואז קשה להתרכז בעבודה והכל לוקח לי כפול זמן.

בנוסף, הבצקות, הצרבות, כאבי הגב, הנימולים התמידיים בידיים (תסמונת התעלה הקרפלית נדמה לי שקוראים לזה), הכבדות, המשקל… שום דבר לא פסח עלי.
לכן אני לא מרגישה שיש כאן משהו ״לא חוקי״ בלקחת ימי מחלה- אומנם הריון זו לא מחלה, אבל השבועות האחרונים, לפחות בשבילי, הם סיוט אחד גדול… וכן, אני באמת לא מרגישה כל כך במיטבי, ולכן אני כן חושבת שזה ״חוקי״ לנצל את השבועיים האחרונים למחלה (מה גם שמעולם לא לקחתי מחלה בכלל ולכן הצטברו לי כמויות של ימים)

תמיד משהו כואב ולא מתאים לי לסיים ככה הריון.
תרגישי בנוח!

שזה חוקי.

אבל איך את יכולה לדעת מראש שמשבוע מסוים לא תרגישי טוב עד הלידה?

כמות ימי המחלה שיש לך לא רלווניים לנושא.

הם מיועדים לתשלום עבור ימים שאת מרותקת למיטה ולא מסוגלת לעבוד. בשום מקום בחוק לא כתוב שזה מיועד לארגן / נקיון / כביסות. כיוון שבשאלה כתבת שזו הסיבה שאת רוצה לצאת הערת את תשומת ליבך שזה גזל לנצל את ימי המחלה (שיוצאים מכיסו הפרטי של המעסיק) למטרות אלו.

מאחלת לך בריאות מלאה ולידה קלה בעיתו ובזמנו.

לא צריך לסבול יש את כל החיים לעבוד

יש נטייה לנשים לצדקנות יתר.
עבדתי המון מצד המעסיקים בנושאי שכר וזכויות עובדים ולפעמים העליתי את הנושא מהצד שלי כגורם שלישי ותמיד זה היה ברור שזה סופר לגיטימי, אז די עם הצדקנות המוגזמת
הלוואי והמעסיקים היו מגנים על זכויות נשים כפי שהחוק דורש.
אין מצווה להגיע ללידה מפורקת פיזית ונפשית כי "הריון זה לא מחלה"
מי שההריון או הלידה או העבודה קלילים לה שתעבוד כמה שבא לה, זה לא הופך את הרוב למנצלים לרעה את המעסיק או עוברים על גזל.

מי שמצליחה לשמור על שפיות בחודש תשיעי שתקום. מי ישמע אישה בשבוע 38 לוקחת חופש בשביל חופשה בקריביים. לא, לוקחים חופשה כדי לא להתמוטט. פיזית ונפשית.

יצאתי בשבוע 36 עם ימי מחלה כי הרגשתי פיזית ונפשית שאני כבר לא עומדת בזה. כמוך עבדתי גם אני מהבית, והייתי מנקרת מול הזום.
ילדתי ב41 ונהנתי מכל יום שנחתי, ניקיתי, סידרתי, בישלתי למקפיא, עשיתי יוגה, אגרתי כוחות...

תעשי זאת בלב שקט!!

יכול להיות שזה קשור.
בתיק שר את יכולה להוציא ימי מחלה או להתחיל את חופשת הלידה מוקדם יותר

לא הבנתי מה הקטע לעבוד עד הרגע האחרון, אולי לא היה להן קשה כל כך..אבל בטח ובטח במצבך לצאת למה לא את בן אדם לפני שאת עובדת , נצלי את הזכויות שלך. אגב אני באותו מצב כמו שלך , הריון 1 עובדת מהבית, כאבי גב תחתון מול המחשב , לא ישנה בלילות ורק בשבוע 26 ברוך השם..מקווה שתהיה אצלי הפוגה נחמדה.

להגיע ללידה ממקום רגוע, שליו ונינוח.
וזה מאוד מאוד מקובל!

נכון? ה"בוחקים" שלך חסרו לי...
שיהיה קל ותקין בע"ה, ידיים מלאות!!!

גם את נעלמת!

ו"אין לי הסבר" הפסקתן לצחוק איתי

מבטיחה לך שבסוף הם יוצאים! לפעמים קשה להאמין אבל זה קורה . מה שכיף שהם נולדים בשלים פלוס פלוס. שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

הוא לא בא לי בטוב. חלקית כנראה בגלל שאני בהריון אבל כבר עברתי את שלב הסלידה ממאכלים

והכי חשוב זה באמת לעשות בדיוק מה שכתוב במתכון 😅
אם יש לך כיוון למשהו שבא לך להכין/לאכול אז תכתבי פה ואגיד לך אם יש לי מתכון שאני מכירה ויודעת שטוב

שכתובות בהם הוראות מפורטות ואפשר לעקוב אחריהן ולהוציא תוצר טעים.

 

אפשר לשאול נשים בשלניות (קרובות משפחה/שכנות) איך הן מבשלות ולא להתבייש לבקש מהן לפרט.

 

ונראה לי הטיפ הכי חשוב הוא לתבל ביד רחבה. להשתמש במגוון תבלינים, מלח, עשבי תיבול.

עד שמרגישים בטוחים לאלתר.
ממליצה לך על מתכונים פשוטים בתור התחלה כמו באתר של מתכונים בעשר דקות או ניקי ב.
יש גם סרטונים ביוטיוב עם הנחיות מדויקות אבל בזה אני פחות בקיאה מה מומלץ...

עושה משם מלא מתכונים,יוצא מצוין
גם אם יש שאלה על המתכון היא עונה ממש מהר..

תשתפרי ותשתבחי יותר.
עוד דבר: מצאתי שחומרי גלם איכותיים וטריים, סירים, כלי מטבח ומכשירי חשמל איכותיים, ותבלינים במידה בכל תבשיל-לא פחות מדי ובטח שלא יותר מדי - מעלים מאוד מאוד את הסיכוי להצלחת התבשיל ולהעלאת רמתו, גם אם אין לך הרבה ניסיון..
אפשר להתחיל להתאמן בבישול ואפיה של מאכלים לא מסובכים ולא מורכבים מדי, מתכונים פשוטים-יש מלא ברשת, ויש גם סרטונים שממש עוזרים להבין, ולאט לאט להשתדרג יותר. בהצלחה רבה לך!

ניסוי וטעייה
ככה אני למדתי
אמנם עוד כשגרתי אצל הוריי התחלתי לבשל כי אמא מגיל קטן נתנה לי להתערבב לה במטבח
אבל זה רק לתרגל
לקחת מתכונים מאמא/משפחה/אתרים מוכרים כטובים
עם הזמן את תתפסי את ה"יד שלך" כלומר את התיבול לפי העין את הלדעת אם זה מתובל נטו מלהריח מסלי לטעום וכו

ומאמינה שאני ועוד רבות כאן נוכל תמיד לתת מתכונים טעימים

ממליצה על המתכונים והסרטונים של "חן במטבח". היא ממש מפרטת כל שלב ושלב

והרי לך עשרות מתכונים מיוחדים וכל זה בזמן הכנה של 10 דקות,

(כמובן לא כולל בישול רק ההכנה)

כמה תגובות!

תודה רבה רבה
אני אנסה ליישם

אם יש מישהי שיש לה מתכונים לדברים קלים ופשוטים אבל שיוצאים באמת טעים, אשמח שתשלח מתכון. גם לארוחות שבת אבל גם לארוחות ערב במהלך השבוע.(עדיף בפרטי כדי לא להציף כאן את הפורום נראה לי)

היה פה שרשור לא מזמן של מתכונים ב10 דק. שווה להציץ שם.

 

הכי קל וטעים בעיני- עוף ותפוא (ואורז) בסיר אחד.

 

מנקים כקילו חלקי עוף (אני עושה עם מגש שוקיים).

 

פורסים בצל לפרוסות (חצי עיגול)

4 שיני שום- מקלפים וחוצים.

מניחים הכל בתחתית של סיר רחב ונמוך (סוטאז').

 

בקערה שמים שמן זית (בערך 2 כפות), ותבלינים. אני משתמשת ב"תבלינים של איילת"- תערובות תבלינים שמשדרגות מאוד כל מאכל בלי להסתבך עם מינונים. שמה 2 כפות תבלין טוסקנה.

אם אין לך, הייתי שמה חצי כף פפריקה, חצי כף גריל עוף, מלח פלפל.

 

מערבבים את העוף עם השמן זית והתבלינים.

מניחים על הבצל. (עדיין לא הדלקנו את האש. כן?)

 

מקלפים 3 תפו"א ובטטה. חותכים לחצאי עיגול (חותכים את התפוא לחצי ואז פורסים אותו).

מערבבים עם המשרה שנותר ושמים מעל העוף ובצדדים שלו.

 

שמים בקערה עם המשרה כרבע-חצי כוס חדפ מים ו"שוטפים" בעזרתה את התיבול שנשאר- שופכים על העוף והתפו"א שבסיר.

 

מביאים לרתיחה. מבשלים על אש נמוכה עם מכסה שעה וחצי לפחות (מוודאים שתפוחי האדמה רכים לפני שסוגרים את הגז).

 

אני אוהבת אחרי שעה להוסיף 2 כוסות אורז (אפשר גם 3) ו3 כוסות מים עם חצי כפית מלח מעורבבת בתוכם..

זה יוצא ממש טעים כי האורז סופג את הטעמים של העוף וגם ככה יש בסיר אחד ארוחה שלמה.

 

בהצלחה!!

אני גם ממליצה על חן במטבח כי היא ממש מפורטת למתקשים חח
פשטידת קישואים שלה מעולה.

בכל מקרה יש מיליון מתכונים, תכווני קצת מה את אוהבת...

יש לה מתכונים קלים (רובם) וסרטונים, כך שאת יכולה לראות איך בדיוק

היא מכינה. מאד מלמד...

יש ביוטיוב.
היא מסבירה כל דבר איך בדיוק היא עושה, ולמה צריך את זה.
והמתכונים שלה ממש פשוטים ומוצלחים!

מתארחים אצל חברים ומבקשים מתכון של משהו שאהבת

פותחים אתר בישול ומנסים משהו קטן,ואם לא מצליח שואלים בתגובות ...

מנסים ביחד עם הבעל להכין משהו...

אולי תכתבי מה את אוהבת לאכול ,ונחשוב איך אפשר לבשל את זה טעים...

אוכל טעים ;)
אני באמת לא בררנית, אבל אפילו האורז לא תמיד יוצא לי טוב

לקנות אורז איכותי- סוגת. ולא חברות זולות אחרות שתמיד נשארת נקודה לא מבושלת.

 

לניקי ב יש מתכון לאורז לבן אחד אחד, למדתי ממנה והאורז יוצא לי מושלם מאז.

תשאלי ספציפית, תכווני אותנו -

נגיד - איזה תבשיל לא יוצא לך טוב?
מה את כן יודעת לבשל?
כי לא יודעת באיזו רמה לענות לך


אולי כדאי שתתחילי בדברים הכי פשוטים -
אורז, עוף ותפו'ע בתנור, ולאט לאט תתמקצעי ותוכלי לבשל דברים יותר מצ'וכללים 😜
בהצלחה וכל הכבוד!

אוספת מתכונים קלילים ומעניינים מהאינטרנט..כל מתכון שיוצא טוב אני כותבת לי בספר המתכונים שלי, יש כשלונות אבל גם יש דברים שיוצאים טעים ואותם אני מכניסה..בסוף אני אאגור מספיק💪
בעלי היום אוהב את האוכל שלי וזה לא היה המצב לפני 4 חודשים!

עושה את העבודה הרבה יותר טוב וטעים..מכינים מטבלים טעימים וקונים סוגים של לחמים עוד יותר טעימים ובמקסימום מוסיפיפ עןד איזה מנה וזה סוגר תפינה

לשאול נשים שאת אוהבת את האוכל שלהם מה המתכונים שלהם . ובעיקר לדעת שלאט לאט זה נרכש

גם אתר בצק אלים הוא נחמד .
בהצלחה!

כמו גודש למרות שאני לא מניקה
בא ביחד עם זה שהכתף והגב בצד של החיסון היו תפוסים..
עבר אחרי יומיים, לא בדקתי אם זאת תופעה שהיא בסדר..

זהו שאני מניקה אז מצד אחד מרגיש כמו התחלה של דלקת מצד שני העיתוי מעלה אפשרות לקשר. אז טוב לדעת.. תודה

אפילו ניסיתי לסחוט..
אבל במקומך הייתי נשארת ממש עם יד על הדופק...
שלא תתפתח דלקת בלי שאת שמה לב..

יש הרבה מאוד בלוטות לימפה באזור השד אז לדעתי הגיוני שיש שם נפיחות וכאב בדיוק כמו בבית שחי

תודה רבה

שמקרין מבלוטת הלימפה (בבית השחי) לשד.... רפוש!

תודה!

היה מציק אבל עבר אחרי יום יומיים

התנגש ברכב והתהפך
נטסעי הרכב נהרגו..
כל הילדים שהיו באוטובוס למיטב ידעתי בסדר. נםצעו באורך קל..

שה' ישמור עלינו!

רק שלא תהיה עוד שנה של אסונות...

כבר אין לי כח לשמוע אסונות

והתזמון מרגיש לי פשוט מזעזע... רק היום התחיל "אחרי החגים", אתמול עוד חגגנו ורקדנו עם התורה, וכזה אסון מיד אחרי...
פשוט כואב ועצוב.
תחושות קשות.
תודה @אורוש3 ששלחת קישור לתהילים

לרוב זה עניין של ניסיון של אותם רופאים במצבים הללו, והיכולת שלהם לתת מענה ולזהות בעיות.
הייתי מבברת עם הרופא הרגיל אם מסכים לקבל אותך, להתייעץ איתו אם זה אפשרי במצבך.

אצלי למשל היו 2 הריונות אצל רופאות בסיכון גבוה, בחלק מהמקרים הפנו למוניטור למשל לפני הביקור, ביקשו להגדיל תדירות מעקב שתן ולחץ דם, נתנו לי המלצות כאלה ואחרות לגבי זירוזים לקראת הסוף... היו יותר מפגשים, יותר הערכות משקל, אבל זה באמת תלוי מצב...

תודה!

ללא ריח
אבל מה אומר לך, אני בעיקר הרגשתי שהתפוקה עלתה עם שאיבות. נתתי פוש איזה 3 שבועות לשאוב כל ערה אחרי הנקה אפילו כמה דק על ריק שני צדדים עד הטיפה האחרונה ויותר. זה אותת לגוף לייצר עוד

ב"ה אני אחרי שלב השאיבות המתיש.

סה"כ רוב הזמן סבבה, אבל מרגישה שהגוף צריך תחזוקה לזה כדי שיהיה בכמות טובה ושארגיש שהקטנ'ציק שבע יותר אחרי הארוחות.

לי עוזר שקדים.
ובאמת שאני קונה מישהי שמכינה חילבה בבית

והכי חשוב נטולות ריח!! צריך להיות כתוב על הקופסא מבחוץ. אני השתמשתי לתקופה ממש ארוכה. מגיל חודשיים עד גיל שנה וחצי. היה מעולה.

זה העלה לי את התפוקה ישר!
קניתי 2 קופסאות במבצע ובסוף השתמשתי פעמים ספורות ממש.
יש לי בקבוק סגור מלא, אם את גרה בצפון - ממש מוזמנת לקחת!

נראה לי אנסה את של אלטמן או המורינגה

אבל קודם הייתי מנקה גם את הפתח למטה שנשאבים אליו לכלוכים

בקבוק חומץ עם הפעלת המכונה,

גם מומלץ לשים מרכך טוב בכביסה.

יש איזה דלת קטנה בתחתית של המכונה, שם מצטבר לכלוך

הריח הזה. והבגדים גם לא מתכבסים טוב.. ניסית להפעיל על תוכנית מלאה כשרק 3/4 מהמכונה מלאה בבגדים?

כי לפעמים כביסה שחורה צריכה חומר אחר, חומר חזק כדי שהבגדים יצאו עם ריח נעים.

בכל אופן תפעילי את המכונה ריק ושימי גם אקונומיקה, גם מלח לימון וגם חומץ. המכונה תצא נקייה.

בהצלחה. 

תמיד את דלת המכונה פתוחה? אסור בכלל לסגור אותה בזמנים שהיא לא עובדת, זה גורם לה לעובש ולריח לא טוב. אישית מקפידה על זה והמכונה שלי ( השניה סה"כ, הראשונה עבדה יותר מעשור) מעולם לא הייתה עם עובש. שמעתי פעם שחומץ ונראה לי שגם מלח לימון מזיקים לה, אז לא מנסה את זה. למכונה הקודמת שלי השתמשתי ב"קלגון", כמאמר הפרסומת "מכונות כביסה מאריכות שנים עם קלגון"

אבל לא נראה לי שזה משפיע על ריח הבגדים.

שלי הטכנאי של המכונת כביסה שאני ממש מחזיקה ממנו אמר על זה...
הוא לא היה אומר לי לשים חומץ אם זה לא טוב...

הקטן מקפיד לסגור...

אני משתדלת להשאיר ממש מעט פתוח כדי שלא יפריע, אבל זה לא השפיע על הריח והאוורור כ"כ..

אותה בכלל

הכי טוב - יש חומר ייעודי לנקיון מכונת הכביסה
חומרים חזקים מדי יכולים להזיק לצנרת הפנימית ולגומי

זה יכול ליצור תגובות כימיות שיכולות להרוס את הפלסטיק של המכונה.
וגם - מהניסיון שלי מלח לימון וחומץ מבטלים את הכוח אחד של השני

הייתי משתמשת באבקה לכביסה שחורה, וכשנגמרה האבקה- בעלי אמר שזה אותו דבר וסתם בזבוז כסף...

אז משתמשת באריאל גם לשחור

אני משתמשת בסנו מקסימה בלק.
וכדי שיהיה ריח טוב במרכך סנו מקסימה מרוכז בריח חזק שאני אוהבת, ומקפידה לתלות כמה שיותר מהר, לפחות להוציא מהמכונה...

אז כמו שאמרו לך: חומץ.
חומץ יכול להחליף מרכך כביסה. אבל הבנתי מחברה שהוא מלבין או משהו כזה, ולכן אני משתמשת רק בכביסה בהירה.

באופן כללי, לא כדאי לערבב חומרים שאת לא יודעת מה התגובה הכימית שלהם, לכן הייתי נמנעת מלשים ביחד חומץ ואקונומיקה.

חוצמזה, אני יודעת שיש כאלה ששמות אקונומיקה, אבל אני חוששת שזה יכתים את הבגדים.

ודבר אחרון: אם מדובר בבגדים יחסית ישנים/שנלבשו הרבה, אני בדרכ מכבסת על יותר מעלות.
יש לי כביסת הרתחה (90) בהירה. עבור מגבות (אחרת הן מתחילות להסריח מאוד מהר) תחתונים, גרביים, גופיות (וחולצות ישנות שאחרת נהיות מסריחות מזיעה מאוד מהר, אז זה או לכבס על חום גבוה או לזרוק), וטישרטים של פיגמה, שאנחנו לובשים כמה ימים (גם ימים, כי אני בחופשת לידה והוא עובד מהבית).

כביסת 60 עבור בגדים כהים שעונים על אותן הגדרות כנל.
כביסות 40 עבור בגדים בהירים/כהים.
וכביסת 40 לבגדים של התינוק.

אני מכבסת 40 כי:
אחותי אמרה לאמא שלי שכשהיא היתה אצלה ואמא שלי כיבסה לה הבגדים נראו יותר נקיים והריחו יותר טוב. אז היא התיילה לכבס ב40 כמוה, במקום ב30.

אני גם שמה הרתחה (עצת הפורום) וכל השאר על 40.

 

אבל המכונה הסריחה לי גם בבגדים צבעוניים, ודווקא על הרתחה! (אולי כי הבגדים באמת מסריחים...- פספוסים של הילדה, סמרטוטים...)

 

בכל מקרה- הפעלתי מכונה עם חומץ. מקווה שיעזור...

(עד שהאיש יתנדב לנקות את הפילטר..)

מכל הצדדים, יש שם כל מיני קפלים שמצטברים בהם לכלוכים וזה גורם לריח רע. לנקות טוב הכל עם סקוצ ואקונומיקה ואז להפעיל מכונה קצרה עם אקונומיקה

אולי כדאי לבדוק הומאופטיה. לא מהתחום אבל אולי זה יכול לעזור.
זןרקת מחשבות.
אילו תכשירים טבעיים ניסית?
האם לקחת גרעיני דלעת והפחתת סוכרים?
האם חיזקת את מערכת החיסון.
שמעת על שמן גדילן?
מצטערת על כל מה שעברת. זה ממש לא כיף וקל. מנסיון עם הילדים.

אבל איך אתן יודעות שיש לכם תולעים
כשהיה לבת שלי היא צריכה ממש שמשהו כואב לה
ואז תמיד אני מפחדת שנדבקתי
לפעמיםממרגחשה מגרד קצת אבל לא כמו שהילדה שלי סבלה אז לא מבינה איך יודעים

(שלמען האמת אף פעם לא ראיתי איך זה נראה, ברוך ה') ,
ממש מבינה את הקושי הנפשי, כאילו איך יכול להיות שאני כל כך הגיינית ואובססיבית לניקיון והדבר הדוחה הזה מגיע למקום הכי פרטי שלי?!
נשמע סופר הגיוני שזה קשור לדברים רגשיים ונפשיים כמו רוב המחלות שיש שיושבות בעצם על משהו רגשי.
חיבוק גדול!

איזה הזוי!! תמיד שעולה לו החום פתאום אני רואה תולים בקקי
ובלילה הוא רגוע בדרכ , מוזר לא?
וגם לי אחרי 2 לידות היה תולעים זה סבל נוראי וגועל

יש לה חום
ואז בלילה תולעים
ואחכ החום נעלם
כבר קרה 3 פעמים

עם התובנות שכתבת.
תבדקי לגבי פטריה בקיבה.

אחרי שנתיים של רדיפה אחרי פתרונות לצרה הזו של התולעים. סוףסוף מצאנו משהו.
אז גם לבת שלי יש סיפור דומה.. שנתיים שהתולעים נמצאות אצלה באופן קבוע ואין תחושה שהיא נדבקת שוב כי הם חזרו אחרי ורמוקס תוך שבועיים נגיד גם אם הקפדנו על היגיינה ברמה מטורפתתת (ממש ממש!!). אז בהתחלה ורמוקס עזר ואז לא ואז עזרו טיפות של סינציק ואז לא בקיצור כל פתרון שמצאנו עזר לקצת זמן ואז כבר לא עזר בכלל. והיא ממש סבלה מהתולעים ופשוט הייתה ילדה שאני לא מכירה איתם (המשתוללת, לא מקשיבה ,עצבנית, לא מסתדרת עם חברים- השפיע עליה ברמה אחרת!!)

עד שמצאנו שיטה שמחזיקה לנו כבר שנה טפו טפו טפו.
אנחנו נותנים לה לאכול שום! שן לפחות ביום וזה די מעלים אותם.
בהתחלה נתנו לה מגורד בתוך פירה טעים, אח"כ חתיכות קטנות בתוך תפוחי אדמה אופיים טעימים בתנור ועכשיו עלינו על משהו חדש כי היא כבר לא מסכימה לאכול ככה שום- קנינו קפסולות ריקות ואנחנו מכניסים לתוך שום מגורד. בולעת 5- 6 קפסולות כאלה ביום וזה עוזר כמעט הרמטית. מודה ככ לה' שמצאנו סוףסוף משהו קליל שעוזר כי הם באמת הוציאו אותנו מדעתנו!..

ובאמת המסקנה שלי (בכללי בחיים) לנטרל את הלחץ הנפשי- בעיקר הבושה, אבל גם המירוץ אחרי ההגיינה וההיסטריה על זה (זה גם לא עזר)..

ממש בהצלחה עם זה וכל הכבוד על העבודה שלך♡♡

כשנותנים וורמוקס צריך לתת שוב אחרי שבועיים, ויש גישות שאומרות לתת 3 פעמים בהפרשים של שבועיים, כי אם לא, אז נשארות ביצים שלא נפגעות מהורמוקס ובוקעות אחרי שבועיים .
אבל אם טוב לכם להמשיך עם השום אז נשמע שזה גם מעולה

5 cc
ולאחר 10 ימים עוד 5cc

כתוב 14 ימים ו28 יום אחרי ואין אופציה של 10 יום אחרי, אז יש מצב שפשוט נתתם מנה שניה לפני שהביצים בקעו, אבל לא יודעת

נתנו שלושה ימים 5 cc כל יום ואז אחרי שבוע עוד מנה. (ביום העשירי מהמנה הראשונה) ולפעמים גם נתנו ביום ה14. כלום לא עזר...

למרוח על כפות הרגליים שמן זית עם מלא שום, מעל זה גרביים וללכת לישון

שוורמוקס עוזר לזמן קצר ואז מפסיק לעבוד .. וכנל שאר תכשירים למיניהם ..פעם אגב שמעתי שמתח נפשי גם יכול לגרום לתולעים להתפרץ..

באת לי בזמן.
בדיוק מתעסקת בזה.

אחרי שהבת שלי נדבקה ( רק ה' יודע איך!)
ובעלי ואני נדבקנו ממנה-
כמובן עם שמירה על הגיינה...

בעיקר אני הסובלת מהם.
(לא כמו הבת שלי שהתעוררה בצרחות בלילה)
אבל מספיק בשביל להיות עצבנית בגללם.

לבת שלי טיפלנו בסוג של טיפול עם שמן זית ושמן הדס.
לעצמי עדיין מחפשת פיתרון.
העלית כמה נקודות ממש טובות למחשבה...
תודה!

בגדול שמתי לב שמה שעוזר לי ולה זה באמת לאכול שום, אבל לא מאד אוהבת את זה, כך שהטיפול לצערי בהתאם🙈.

הלוואי שעכשיו אחרי החגים אכנס לשיגרה מסויימת שאצליח למגר אותם.
בכל מקרה תודה!

אז אם אוכלים הרבה שום ,וגם מפחיתים בסוכר זה גם יכול להועיל...

אני ממש סקרנית לגבי זה כבר הרבה זמן.
אני גם די בטוחה שהרבה פעמים יש תולעים ללא תסמינים (בלי קימה בלילה)
אם תלמדי עוד בעתיד אשמח לשמוע.

1. לא יודעת עד כמה קר אצליכם.
בכללי אני אוהבת להלביש שכבות, ואז אפשר להוסיף/ להוריד בהתאם לצורך.

כרגע נראה לי 2 שכבות דקות ( בגד גוף וחולצה או שני בגדי גוף) או שכבה דקה ושכבה עבה (בגד גוף ופוטר או סוודר). מכנס וגרביים או גרביונים.

בהמשך החורף אפשר 2 שכבות עבות (גופיה עבה ופוטר) ומעלה סוודר/ מעיל לפי הצורך. אולי אפילו 3 שכבות. מכנסיים עבים וגרביונים+ גרביים.

כובע חם שמכסה את האוזניים, אפשר צעיף וכפפות.
שמיכות לבית ולבחוץ.

זה תלוי גם עד כמה נמצאים בחוץ. ( מתניידים ברגל עם עגלה או ברכב)

אל תפסיקי עם מוצקים.
איך היא תלמד?

תתני לה בהשגחה.
אולי השיעול מפריע לה לאכול?

הייתי ממליצה לך לבדוק אצל רופא. כמובן לא להפסיק מוצקים

2. אני גם פחדתי לתת לאכול בגלל שאין שיניים אבל הרופאה שהלכתי אליה בגלל משהוא אחר אמרה לי לתת לה לנסות קוטג אם היא לועסת מצד לצד של הלחי ,אפשר לתת חתיכות קטנות של לחם בטטה וכולי ... היא אמרה שהלסת חזקה מספיק והעיקר זה תנועות לעיסה שהם מפתחים... גם שלי עושה תנועות של הקאה לפעמים בלי קשר, גם במאכלים שנתתי לפני ומכניסה את היד כאלו להוצאי,אז אני עוצרת ומוציא לה את היד, לפעמים היא מוציאה עם הלשון ולפעמים מפסיקה את תנועות הקאה ולועסת
3. שלי גם התקררה מהמזגנים ולא מצליחים לצאת מזה כי גם בגן מקפיאים , והלכתי לרופאה בגלל השיעולים והליחה העמוקה היא שמעה אותה ונתנה לי אינהצליות ממש עוזר, אני הייתי הולכת רק לבדוק שזה לא מתפתח למשהוא אחר. הילדה שלי בת 10 חודשים. בהצלחה ושנה ברוכה

קנית קרם להעלמת סימני מתיחה *בהריון*

ואת מתלבטת אם מותר להשתמש בו בהריון? בשביל זה הוא נועד.

לא הצלחתי להבין אם הוא מיועד גם לשימוש בעת ההיריון.
אני יודעת שיש קרמים שאסור למרוח, כי זה יכול לעבור לתינוק..
ושמעתי על קרם לסימני מתיחה שאסור להשתמש בו, רק שאני לא זוכרת איזה..

שאסורים בהריון שנמצאים במיני תכשירים

אני מצרפת לך קישור לכתבה שאני נעזרת בה להבין אם מותר או אסור תכשיר כזה או אחר

פשוט מסתכלת ברכישים של אותו תכשיר ועושה השוואה לרכיבים בכתבה

 

קרמים בהריון: חומרים מסוכנים

גם הזרמים גם החום שמוריד לחץ דם וגם יכול להיות זיהום בצנרת.

זה מסוג הדברים שלא כזה חד משמעי כל העניין. לדעתי בהריון הראשון נכנסתי בזרמים חלשים וכשלא היה חם. אבל לא לוקחת אחריות.

דווקא בסוף הריון זה יותר בעיה בגלל הטמפ' והזרמים.
זה יכול לגרום ללחץ דם נמוך ותחושה של כמעט עילפון.
עשיתי את זה פעם בבריכת מינרלים, חשבתי כמה דקות מה יכול להיות..
וזה הרס לי את החופשה. חבל.
לא שווה את הכמה דקות האלו.
בכל מקרה לשתות הרבה מים קרים.

כי יש לי לחץ דם ממש נמוך כל ההריון וסחרחורות, גם בלי גקוזי... אני אוותר מראש על הרעיון תודה לכולכן❤

מקבל במור לאישה בתל אביב.

הוא היה מאוד נחמד, מסביר הכל על התהליך. מתלווה אליו לתהליך אחות שהייתה ממש נחמדה ועדינה.

לגבי מקצועי, יש לי איתו ניסיון פעם אחת, להוצאת שארית שלייה. עד כמה שאני יכולה להגיד, היה נראה שהוא מקצועי, הוא עשה את זה כבר המון פעמים. אבל זה מעיניים של מישהי לא מקצועית

התחיל אבחנית ואם יכול אז מוציא במקום.
הוא מדהים.

כי אבחנתית זה משהו מאןד פשוט,ככה הבנתי.

אני עשיתי אצל גולדנברג באסותא ,ניתוחית.

הוא עובד עם מכבי והסטרוסקופיה וניתוחים כאלה זאת המומחיות שלו
הוא מקבל בל אביב ובחיפה נראה לי
בהצלחה

על ד"ר יצחק פיינשטיין במרכז, התור היה יחסית מהיר

בסופו של דבר בגלל שרציתי להקדים יותר שינתי לרופאה אחרת שהיתה והייתי מאוד מרוצה - קרינצקי ד"ר ז'אנה

 

ממליצה מאוד על דר' בועז שיזף באסותא באר שבע, מקצועי ומיומן מאוד וגם ממש נחמד. 

קודם כל מבינה אותך ממש,
דברים שעוזרים לי:
1. להתפלל על זה, שיהיה רגוע ובלי שאלות אחרי...
2. לעשות מה שאפשר יום קודם
3. לנסות לנוח בצהריים/ ללכת לישון מוקדם יום קודם/ לא להעמיס דברים על היום הזה...
4. לקרוא את ההלכות לפני כן
5. רשימה מסודרת של מה צריך לעשות

המון בהצלחה!!

כל הדברים שכתבת עוזרים גם לע

זה באמת לא קל
ממליצה לקרוא סצורה מסודרת את ההלכות
לעשות רשימה של מה צריך
לעבור לאט לאט ולראות שעשית הכל
לקבל המלצות על מקווה עם בלניות נחמדות
אולי לשתף בקושי את הבלנית אם מתאים, אפשר לבקש שתסתובב עד שאת נכנסת, יש מקומות שזה הרגיל
בעיני לא צריך לצפות שזה יהיה ערב מושלם, אלא בעיקר לעבור אותו בשלום. לפחות אותי אישית זה מעייף בכל מקרה- ההכנות והמקלחת הארוכה וכו', אז מתארגנת וטובלת, כמובן שזה יום מרגש ומשמח אבל מנסה לא להתאכזב שזה לא ערב מושלם..

אני מפזרת את זה כמה ימים לפני.
כל השערות יומיים לפני נגיד
לקים עור קשה וכזה יום לפני.
ביום עצמו רק מקלחת כיפית סירוק וכזה.

לא צריכה את הלחץ הזה.

בכלל. אני מנסה שהמצווה הזו תביא טוב לבית ולא לחץ.

ב''ה שלא מפריעה לי הטבילה עצמה. אבל אם היא הייתה מפריעה לי מבחינת בלניות ניקיון וכזה, הייתי משקיעה בנסיעה למקום רחוק יותר.

תאמיני לי. תנסי לחסוך את הדברים הלא הכרחיים שמלחיצים אותך. תחשבי רק על המטרה הסופית. להיות טהורה לבעלך.

אם אני מפצלת לכמה ימים אני עושה את זה כמה ימים..

ולהבין את החומרה של כל דבר (מה מעכב, מה החמרה, מה מנהג). אותי זה מאד מאד מרגיע.

הבעיה שאני לא מצליחה לשחרר ולהחליט איפה הגבול.
אני יכולה להוריד שערות שעות כי אולי יש עוד שערה שפיספסתי... זה פחד כזה להיות לא בסדר עם המצווה.
קיבלתי בעבר הקלה לבדוק פחות בדיקות כי כל בדיקה היתה סיוט בגלל הלחץ שלי...

זה רק עם טהרה. קשה לי עם האחריות שיש עלי אז אני נהיית היסטרית ולא מצליחה להחליט כלום.

בעבר אמרו לי להגביל שעה לאירגונים, וזהו.
אבל הרגשתי שלא הספיק לי.
אולי אגביל לשעתיים ומה שאספיק אספיק.

את בטח כבר יודעת את זה… השאלה איך משלימה עם זה.

ותשבי על זה עם מדריכת כלות/ דמות אחרת
ותביני בדיוק מה חייבים ומה לא
לי עזר, מבינה ממש את הלחץ והאחריות

יש אומרים כמו שיוצרים לחתונה, יש אומרים שאפילו פחות! אבל בשום אופן לא יותר.
גם לחתונה את חוזרת להסיר שערות שמא שכחת אחת או שתיים או עשרים?
אני לא..
אפילו חוט דנטלי הרב אמר לי שאם אני לא מקפידה ביומיום ורק למקווה עושה אז אין בזה צורך.
אז כן יש כמה דברים שצריך לעשות הכל (ציפורניים שערות, אמבטיה) אבל מבחינת כל דבר בנפרד- הגבול הוא שאין שום דבר שצריך לעשות יותר ממה שרגילים.
קחי לך תחום אחד שקשה לך לשחרר ותתמקדי לשחרר בו. להבין שככה מקיימים את המצווה.
אם עדיין קשה לך אז אפשר לבקש שוב הדרכה או עזרה מקצועית לשחרר.

בהצלחה

בעלת סמכות הלכתית וגם ידע בנפש האדם, כי נשמע שאת חרדתית סביב הנושא הזה (לא היחידה בעולם בכלל) וצריכה מענה שיתאים גם לענין החרדות (הייתי ממליצה אפילו על טיפול cbt קצר לפתור את הענין הזה).

אין לי ככ ידע על מי להמליץ והלוואי שהרב קנוהל היה בחיים, כי הוא נראה לי היה מענה מצויין.
אולי שווה לנסות לדבר עם הרבנית נעמי שפירא? או עם יועצות ההלכה של נשמת?

כשלמדתי נהיגה הייתי בהתחלה חסרת בטחון
המורה נהיגה שלי היה חכם
לקח אותי לכביש מהיר
רק אחרי שנסעתי מהר הצלחתי לשחרר גם בעיר וליסוע בבטחון יותר
את צריכה עזרה ללכת קצת לקיצוניות השניה כדי לקבל בטחון שאת בסדר
ממליצה ממש לפנות לרב ערד (את מכירה?)
יש להם מרכז "דעת ותבונה" של cbt יהודי
יכולה לתת לך פרטים בפרטי אם תרצי
הוא מיוחד ממש!!

עד שהבנתי שנגיד בקטע של שערות- זה רק מה שאני מקפידה עליו. אם פספסתי קצת שערות אני לא מקפידה על זה הרי, נכון? אז לא צריך להקפיד על זה גם בזה

אישה אולטרא אולטרא דוסית אמרה לי לפני החתונה שכל ההכנות לא צריכות לקחת יותר משעה בגג ... כולל הכל הכל הכל...

והכי חשוב היא אמרה לי בנחת, לא להבהל, לעשות בנחת ולסמוך על עצמי שעשיתי בסדר..

את עושה בסדר,נגיד אם הסתרקת והרגשת שהסתרקת מס0יק, זה בסדר, הסתרקת ןראית שאין קשרים ,מעולה לא להסתבך..

ואני גם כמוך - אולי לא עשיתי, אולי זה לא טוב. בהתחלה טבילה היתה ערב של סיוט בשבילי.
אז יושבת עם הרשימה ומקדישה לכל דבר זמן מוגדר. מסיימת - ומסמנת וי ליד, וזהו. לא חוזרת לזה.
זה פשוט היצר הרע שמלחיץ ובא להפריע לערב הזה.. אם את עושה הכל לפי הרשימה ויודעת מה צריך - את מעולה. קל להגיד, אבל באמת שההסתכלות הזו משנה הכל

כי כל אחד מורידה שערות במקומות אחרים, מקפידה על דברים טחרים
וחבל להלחץ מזה

תעשי רשימה של מה שעת מקפידה עליו ביום יום-
הסרת שיער וכד'להוסיף את הדברים הרגילים- אזנים, חורי עגילים, עיניים, צפורניים, לק וכד'

ואז תעברי כל פעם על הרשימה ותסמני וי ליד מה שעשית-
*כל דבר לעשות פעם 1 בלבד!*
וזהו
להאמין ולבטוח בה' שאת עשית את שלך

https://a7.org/?file=20200618011522.jpg
לי יש רשימה אחרת, אם אמצא

ועל הפנימיות שלך כל הכבוד ,כדאי בכל ספק שיש לך לשאול רב ככה הרבה מהלחץ ירד,

בהצלחה רבה רבה יקרה אמן.

גם אני כזאת

 

 

מה שהכי עוזר לי-

 

1. כלל. לא חוזרים על מה שעשיתי

2. שיחה מסודרת עם רב/ מדריכת כלות - שמסבירה בדיוק בפירוט מה נדרש 

 

 

אם יהיה לי עוד זמן אכתוב בנחת

אבל אני מאד מתמודדת עם זה וברוך ה' זה משתפר

אני חושבת שמה שהכי חשוב, בלי קשר למה וכמה מתארגנים, זה לזכור שאת עושה את רצון ה'...
ה' לא מחפש אותך על שערה אחת ברגל, ''רחמנא ליבא בעי'', הקב''ה רוצה את הלב שלנו!!

אז גם אם שכחת שערה, או 2 או 10, זה לא משנה.
משנה איפה הלב שלך נמצא בזמן המצווה...
שחררי נשמה הקב''ה רוצה שנעשה את המצוות בשמחה!!

תקראי קצת על ocd בהקשר של טהרת המשפחה
הכתובת לטיפול היא לאו דווקא הלכתית (כן רצוי וניתן לקבל הנחיות חהקלות אבל זה פלסטר, לא טיפול עומק)

מאוד קל ליפול לזה בהקשר של הכנות למקווה
וטיפול cbt נקודתי יכול ממש להועיל

טורדנות כפייתית (OCD) וטהרת המשפחה - יועצות הלכה - נשמת

זה מה שמדריכת הכלות שלי אמרה 

יש הרבה בנות שכל כך לחוצות סביב כל המקווה וכל ענייני הבדיקות מחציצה, חשוב לזכור את זה.

אחרי כמה פעמים זה כבר נהיה הרגל ומתארגנים בלי יותר מדי לחץ

 

בעיני הכנות למקווה הם דברים שאני גם ככה עושה. לא יותר.
הרי החציצה אלו דברים שהאשה מקפידה עליהם. כלומר ביא נוהגת להסיר אותם.
לכן אם תסתכלי על זה כעל מקלחת רגילה שאת תמיד עושה זה יוצא את כל ההיסטריה.
אין שום סיבה לעשות שום דבר כמה פעמים.
הרי ביום יום רגיל, גם אז את מצחצחת 3-4 פעמים שיניים? גם אז את מסרקת 4-5 פעמים את הראש? ומנקה אוזניים יותר מפעם אחת?

מה שאת עושה ביום יום רגיל, זה מה שאת עושה לפני טבילה!

למה לעשות כמה פעמים??
הרי את לא מקפידה על זה !
תמיד ישאר מעט לכלוך או מולקולות בלתי נראות
אנחנו לא מכונה אלא בן אדם!!
אם את לא מקפידה על זה זה לא חציצה.

את יודעת שמדין תורה מספיק שאשה מוודאת שאין עליה חציצה יכולה לטבול ככה ללא מקלחת?
שמדין תורה חציצה זה רק מה שמכסה את רוב הגוף והאשה מקפידה עליו?
נכון, חזל גזרו על מיעוט. ולכתחילה תסיר גם מה שלא מקפידה.
אבל למה להוסיף עוד ועוד חומרות יותר ממה שגזרו חזל?
זה יוהרה!
לחשוב שאנחנו מסוגלים באמת להגיע למדרגה של אפס חציצה זו גאווה.
השמחה שלך בזוגיות והשלום בית שלכם חשוב פי כמה!!!

ולדעתי אם את בקיצוניות הזו,
את צריכה ללכת קצת לקיצוניות השניה
וטוב שתתייעצי עם מכון פועה שיתוו לך פסיקה אישית איך לאזן את זה.

ואסיים בציטוט:

כתב הרמב"ן בענין טבילת הנשים ודבריו יפים גם לטבילת גברים:

ומדיני החציצה, לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר קל, כי אם כן אין לדבר סוף. אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין, ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להם קץ וסוף, כגון עצמה עיניה ביותר, קרצה שפתותיה ביותר ומשאר הספיקות, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותרז.

אני מכירה מישהי מעולה ממש שעוזרת לנשים שזו הבעיה שלהן.
אם את רוצה תפני בפרטי ואתן לך את הפרטים שלה..

ניסיתי פעם אחת וראיתי שזה ממש חוסך לי התעסקות אז עושה ככה כל פעם:
אני קבוע מתארגנת בבית. אחרי שמסתרקת היטב אוספת את השיער עם קליפס חזק ומשחררת אותו רק רגע לפני הטבילה כשאני כבר עם החלוק. מעבירה סירוק קל לוודא שלא נוצרו עוד קשרים (בד"כ אין).
זה חוסך ממש התעסקות עם שיער שנושר/ נתלש עם הגומיה וכדו'.
יוצאת לטבילה עם כובע פשוט, לא קושרת מטפחת אז הקליפס לא מפריע.

* את ההכנות של שיער וגזירת ציפורניים עושה יום קודם.

בהצלחה רבה!
נשמע לא קל בכלל. מקווה בשבילך שתצליחי להתגבר על הלחץ. אולי רסקיו יכול לעזור ונשימות עמוקות.

זה הרבה מעבר לאוכל, זה חיבוק וקרבה...
גם אצלי הרבה פעמים מרגיע.
אני, בכללי בגישה שבגיל הזה אין חשיבות להקניית הרגלים, אלא רק למתן חום ואהבה וסיפוק צרכי התינוק החומריים והרגשיים.
בגיל גדול יותר אני מנסה להרגיע לא בהנקה, אלא חיבוק, דיבור, מים, מוצץ אם יש... ואם לא מצליחה אז הנקה..

ולגבי השמיכה עבה מתחת למזרן, נשמע שיעזור.

נכון

לא ראיתי קשר בין אלה שינקו מאוחר ונרגעו דרך הנקה לבין איך שהם נרגעים היום. כמו שילד בן עשר לא ירגע עם מוצץ. כל דבר בשלב שלו. לגמרי מסכימה שהרגעה עם ממתק היא הרגל רע.

מעצם הקרבה המגע והחום גוף
גם מווסתת את הדופק
זה לא דומה לנחמה של ממתקים
ובכל אופן בעיניי לא צריך להיות ככ קשוחים
גם אנשים בוגרים מידי פעם מתנחמים באוכל, בקפה וכו
"אין שמחה אלא בבשר ויין"..
הגוף והנפש קשורים...
כמובן במידה

שהם משככי כאבים טבעיים.

ֹזה לא רק אוכל, זה חיבור רגשי, זה מתן בטחון לילד, זה קשר, זה חיבוק... הרבה מעבר לכוס חלב אל תהיי עם מצפון, עשית את המעשה הנכון בעיני.

וחוצמיזה, גם אני לא בעד אכילה רגשית, אבל לפעמים כשמנסים חיבוק, מוצץ, שיר וזה לא עובד- אז לתת משהו טעים מידי פעם זה לא נורא.

אתן מחזקות אותי

גם כמה מפגשים בודדים יכולים לעזור
לנו ממש עזר, לפעמים ראיה של מישו אחר יכולה להראות לנו דברים שאנחנו בעצמנו לא הצלחנו לראות בעצמנו

ובנוסף, הצבת גבולות מאד ברורים. 

בשום אופן לא מציירים על קיר.

תלמדו אותה מהיכן לקחת דף ולצייר.

או שלא יהיה נגיש לה הכלי כתיבה.

וכן על זה הדרך

בהצלחה

אבל מה שבטוח שגם הם צריכים גבולות. אולי אתם צריכים חיזוק בזה?
וגם, היא בגן או מסגרת כלשהי או שכל היום אתם צריכים להעסיק אותה?

חוץ מהיפראקטיביות זה יכול להיות מאפיין של אחד מהדברים הבאים:
1. חוסר גבולות, תבדקו את עצמכם עד כמה אתם שמים לה.

2. סדר יום ברור ושגרה. זכור לי שאין לילדה שלך מסגרת.
בכל מקרה גם ילד שנמצא בבית צריך סדר יום מובנה ומאוד ברור. זה אחד הצרכים הכי בסיסיים לילד שהוא יודע את הצפוי לו חממה שאני ראיתי, ככל שלילד יש שגרה וסדר יום ברור יותר הוא רגוע יותר.

בהצלחה

ממש עם כל מילה. יש לנו ב"ה ילד מהמם ואנרגטי ומאתגר
וגם אנחנו בשלב של תהייה מה הלאה.
בחג גם בעלי נשבר וזה באמת נדיר
אז זה עשה לנו מן נקודת מפנה שחייבים לעשות משהו.

אבל אין לנו מושג מה 😔

אבל ביחד! לפעול בשני המישורים בו זמנית:
מסגרת והנחיית הורים. הנחיית הורים ומסגרת.
ילדה יחידה ששני ההורים סביבה זה מתכון בטוח לגדול כילדה שמעסיקה את ההורים שלה נון סטופ.
בתחושה שלי ממה שאת מתארת, בין אם יהיו לה אחים ובין אם לא, הזמן שלכם לא יהיה יותר פנוי ממה שהוא עכשיו.
לא יודעת לאבחן אם יש לילדה בעיה (חוץ מהלקות בהתפתחות הדיבור)
אבל מה שבטוח שאחרי החגים הגיע. וזה הזמן לייצא אקטיבית את השינוי.
תחליטי שאת לא נותנת לזמן להימרח סתם. את מחליטה על יעדים אקטיביים שאתם עושים על מנת להכניס קצת שלווה לבית. להחזיר את השליטה אליכם.
להבין שאם את רוצה להיכנס לתהליך של הריון נוסף הזמן לא מחכה והבעיות לא ייעלמו מעצמן. תלמדו לפתור את הבעיות שתוכלי להתמודד מול הילדה גם במצב של הריון ורגישות של אחרי לידה. בסוף הכל עובר והטוב נשאר לנצח.
החלטות טובות ובהצלחה!

אין כזה דבר שילד מתפרע ועושה מה בא לו.
אתם ההורים והיא ילדה קטנה שמתחננת שתלמדו אותה להתנהג באופן נורמלי.
לא מאבחנים היפראקטיביות בכזה גיל.
יכולהיות שיש לה הרבה מרץ וזה עדיין לא אומר שאי אפשר ללמד אותה מה מותר ומה אסור.

להעסיק את עצמה זה דבר שצריך ללמוד ויש מצב שהיא צריכה שישבו איתה אבל זה עניין אחד.
להרוס דברים זה כבר משהו אחר. ופה חייב גבולות.

בנוסף יש מצב גדול שמשעמם לה מאוד (מבינה שהיא בת יחידה).בעיניי יעשה לה טוב מאוד לגדול עם אח או אחות. זו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לילד והרבה פעמים גם גורם מאפס. הילד לומד להתחלק ולא כל הפוקוס עליו וזה ממשמלמד דברים חשובים לחיים.

לילדה אנרגטית בגיל שלה.
האנרגטי שלי בן 11, והיה מתנהג ככה גם בגיל גדול יותר.
צריך להבין שילד אנרגטי משועמם פי 10 מילד רגיל, ומציק והורס פי 100.
צריך לדאוג לה לתעסוקה שמענינת אותה, ולהנמיך צפיות.
לא כל הילדים ככה, אבל חלקם כן, האנרגטים יותר..

זה נשמע שובבות נורמלית ורגילה,
היא ילדה וצריכה גבולות.
מאוד קשה להציב גבולות וגם מאוד קשה להעסיק ילד בגיל הזה כל היום בצורה שלא תגרור אותו למקום של יותר מידי פריצת גבולות.
היא משועממת, צריכה להוציא אנרגיה וחברה ואין לה אז היא מוצאת דרכים. זה אכן מתיש.
עד הגן השפתי אין אופציה לשים במעון רגיל???

הילדה שלך בסדר גמור! לעלות על ספה, לטרוק דלתות זה הנהגות ממש נורמלית לילדה בגיל הזה. את האמת שגם הרבה מהילדים מציירים על הרצפה.
אז דבר ראשון לא להיבהל ולא להדביק תוויות. דבר שני להפעיל אותה כדי להוציא אנרגיה פעמיים ביום טיול+בימבה/ גן שעשועים/ ג'ימבורי.
גם בבית אפשר לעשות ג'ימבורי יזום עם מזרון וכריות על הריצפה.
ומצד שני גבולות. גבולות בגיל הזה זה להגיד פעם אחת בצורה ברורה וקצרה אני לא מרשה x ואז לקחת את הילדה למקום אחר. או לקחת את החפץ המשחית חלשים במקום אחר.
והכי חשוב להבין מה הגיוני לצפות ממנה. לדעתי לא הגיוני לצפות בגיל הזה לא לטרוק דלתות וגם לא לא לעלות על הספה. הבית נועד לשירות הדיירים בו. ולא הדיירים לשירות הבית. בית עם ילדים הוא לא מוזאון. חייב להיות בו הרבה חופש ושיחרור. גם בתוך הבית עצמו למצוא איך מוציאים אנרגיה.
אם זה להוריד נעלים ולרקוד על מזרון על הספה. או לקחת מלא דפים (או נייר רצף ענק) ולתת לה לקשקש בשטח ענק כאוות נפשה, להכין בצק של עוגיות או לחם ולשחק עם זה כמה שהיא רוצה. כמה שיותר חוויות תחושתיות משחררות אנרגיה בכיף בלי כעסים וגערות. הילדה שלכם זקוקה לחופש בתוך גבולות ברורים.
זה קצת נשמע ששתי המושגים האלה מתערבבים אצלכם.
וכן ללכת לחברים/בני דודים וכו' מאוד עוזר גם להוריד שיעמום ולהיות עסוקים בדברים חיוביים.

אז קודם כל גבולות וכן זה הגיל. עם הזמן והצבת גבולות מצב משתפר. לגבי מסגרת , קצת חולקת עם חלק מהמגיבות. במסגרת גננות עובדות עם בסיס שאת בונה בבית. אם בבית לא יתנו יסודות לא יהיה לצוות הגן על מה לבנות הלאה.