שבוע טוב לכולן,
יש לנו בת יחידה (בת 2.9),
בתהליך של כניסה לגן שפתי (+ טיפול של קלינאית תקשורת),
ילדה חכמה (מבינה כל מה שאומרים לה + ביצוע הוראות),
ושובבה אבל מה…
עייפנו עד מאוד, אי אפשר דקה להשאיר אותה לבד,
ממש הורסת את הבית,
עולה על הספה והשולחן (כאילו זו טרמפולינה),
טורקת דלתות,
מציירת על הרצפה / קירות,
זורקת חפצים על הקירות (הכל מבחינתה משחק או תוצאה של שעמום)..
בבית של סבא / סבתא היא כבר הספיקה לשבור את כל החרסינות שהיו..
אנחנו יושבים ומשחקים איתה וגם מוציאים אותה לא מעט אבל היא לא מסוגלת לשחק לבד יותר מ-10 דקות..
אני אומרת לבעלי שהיא היפראקטיבית, ובעלי אומר שככה זה כל הילדים ושהיא תגדל היא תירגע.
היום היא פשוט הוציאה מאיתנו כל טיפת אנרגיה,
שברה אותנו..
בעלי יותר חזק ממני,
אין לי כוחות יותר,
איך מתמודדים?
זה כל כל קשה בייחוד שאני בהתלבטויות קשות לגבי ילד שני כדי שלא תגדל לבד (עברתי את גיל 35).