בשבוע 22, פתאום בשבוע האחרון יצאה הבטן וכבר אי אפשר להסתיר
שנים אני נאבקת במשקל ועד ההריון שמרתי ממש, פתאום לא שולטת בעצמי יותר ומוצאת את עצמי פשוט במקרר אוכלת
מתוסכלת מזה שהכל קטן עליי, וממש קשה לי עם זה שרואים את הבטן בכל הבגדים, עוד מילא הייתה יפה כמו של כל ההריונות הזוהרות, אצלי לא ברור אם זה כרס או הריון לא מחמיא
בקיצור אשמח לעצות, מתוסכלת ממש
לק"י
ובהתאם לזה הגיוני שלא הכל עולה עלייך.
ממליצה לך למצוא בגדים שמחמיאים בהריונות.
מבעס שפתאום לא שולטים באכילה. אבל זה לפעמים חלק מההריון.
הבת שלי בת 8.
מאז שנגמלה, יש לה קושי להתאפק.
כילדה קטנה היו לה הרבה פספוסים.
כיום יש לעיתים מאוד רחוקות.
לפני כשנה פנינו לטיפול אצל אורולוג, בגלל הטבות לילה. אבל בפועל לא התמקדנו בטיפול והיא התגברה על זה לבד. עדיין יכולה לפספס, אבל קורה ממש מעט.
היום הייתי איתה בסידורים בעיר.
הסתובבנו כמה שעות בלי שירותים.
בדרך חזרה נסענו באוטובוס והיא היתה חייבת לשירותים.
היא לא היתה מצליחה להתאפק עד הבית.
היה לי טיטול בתיק, אז הבאתי לה אותו והיא השתמשה בו.
בעקבות זה, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול.
חושבת שהיא אולי צריכה פיזיותרפיה של רצפת אגן.
מישהי יודעת מה התהליך בשביל לקבוע תור?
צריך הפניה מרופא ילדים?
דרך התפתחות הילד? מכון פיזיותרפיה?
במאוחדת באזור ירושלים.
דרך קופת חולים, או שזה פרטי?
עובדת עם ילדים?
שהיא בשום שלב לא ביקשה שנחפש שירותים.
רק פתאום באוטובוס זה הגיע בפתאומיות.
אני כן המלצתי לה לא לשתות יותר מידי (היא שתתה בקבוק של חצי ליטר בבת אחת). אבל לא חיפשתי מיוזמתי שירותים.
אני מודעת לקושי שלה.
בדרך כלל מזכירה לה ללכת לשירותים לפני שיוצאים ולשים לב כמה היא שותה.
ביום קיץ חם כשמסתובבים בחוץ דווקא חשוב לשתות הרבה.
ובגיל הזה גם אצלי הם לרוב נזכרים רק כשצריכים דחוף.
אני בדרך כלל דואגת מעצמי לחפש מקומות שאפשר להיכנס בהם לשירותים, ומציעה לילדים להיכנס (וממליצה להם לנסות גם אם הם לא מרגישים שהם צריכים, כי אחר כך לא תהיה עוד הזדמנות נוחה).
(כמובן לא סותרת את המחשבה ללכת לפיזיו' רצפת אגן. אבל חושבת שבכל מקרה לא כדאי ללמד ילדה לא לשתות הרבה מחשש שתצטרך לשירותים).
להם לווסת את עצמם עד גיל קצת יותר גדול מאחרים, גיל שמונה זה לא מאוד גדול לכך בעיני.
כשאת יוצאת איתה, שימי לעצמך טיימר מנטלי שכל שעתיים למצוא שירותים. או כל שעה וחצי לא יודעת כמה מתאים לה.
ובאמת לא סותר למצוא טיפול רפואי אם נראה לך שצריך.
לא לשתות הרבה אני אומרת בעיקר לפני נסיעות ארוכות בלי אפשרות לעצירה באמצע.
זה קשה בלי שום קשר
מתכוונת להגיד שלא בטוח בכלל שיש לה בעיה..
לא יודעת אם זאת בעיה פיזית,
או שהיא מחכה לרגע האחרון, ואז כבר קשה להתאפק,
או דפוס שתיה לא טוב.
אבל זה לא משהו רגיל.
היא שונה בזה מהאחים הקטנים שלה.
בכל מקרה, אני מחפשת דרך לאבחן מה באמת הבעיה, ואיך לטפל.
כי את מתארת פה עוד כמה דברים חוץ מהקושי להתאפק, ואולי בכלל הבעיה היא לא ברצפת האגן אלא במשהו אחר...
מכיוון שתורים להתפתחות הילד הם רחוקים, את כן יכולה בינתיים להתחיל התייעצות עם פיזיותרפיסטית פרטית, אבל כן כדאי ללכת גם להתפתחות הילד, ששם יש כמה סוגים של אנשי מקצוע, שיוכלו לבדוק על מה יושבת הבעיה...
בהצלחה!❤️
אם אני צריכה משהו ספציפי, אולי אני יכולה לקבוע תור ישירות, ולא לחכות לתור בהתפתחות הילד?
ואגב, היא עשתה בעבר אבחון בהתפתחות הילד, וקיבלה טיפול של ריפוי בעיסוק.
באותו זמן זה לא עלה, כי היא היתה יותר קטנה וזה עוד לא היה מאוד חריג.
ואם אני פונה להתפתחות הילד, אני צריכה למלא שאלונים, ולתת למורה שלה למלא? המורה שהיתה השנה מודעת לעניין (בעיקר לשים לב לזמנים שירותים בטיולים).
ואם לפרטי- איך אני מגיעה לפיזיותרפיסטית שמתעסקת בזה? וכמה עולה ייעוץ כזה?
ילד. כי הוא גדל, והקשיים שלו השתנו... (אם כי יכול להיות שכן יש קשר בין הקשיים, נדע את זה רק באבחון)
וכן, המחנכת שלה צריכה גם למלא. כדאי שהיא תמלא גם אם היא לא ממשיכה לשנה הבאה איתה, כי היא מכירה אותה טוב יותר. תבקשי ממנה אם היא מוכנה.
וכן, בינתיים תבררו אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן באופן פרטי. אם היא מקצועית, יכול להיות שבעצמה היא תזהה אם הבעיה היא פיזיולוגית בלבד או לא. (אני לא מכירה את התחום הזה ספציפית בשביל לדעת מחירים. נראה שיש כאן בשרשור כאלה שכן מכירות)
השאלה היא ספציפית על התחום הזה.
בשאלון של המורים, אין שום התייחסות.
בשאלון להורים יש שאלה אחת על שליטה בצרכים.
מרגיש לי טיפשי למלא שאלון שלם רק בשביל זה.
אני מבינה שאת טוענת שאולי הבעיה נובעת ממשהו אחר, שאולי יעלה מסעיף אחר בשאלון. אבל בכל זאת נראה לי שזה יותר ממוקד.
אני תמיד משלבת כמה הפסקות שירותים
שכל אחד ילך מתי שהוא צריך
למה צריך להתאפק שעות?
זה ממש ליצור בעיה יש מאין
וזה יכול לקרות גם בהרבה פחות זמן.
קרה שברח לה בדרך מחברה שגרה שתי דקות מאיתנו.
כנראה התביישה ללכת שם לשירותים, אבל היא לא הצליחה להתאפק את הכמה דקות עד הבית.
הגיוני ללכת לשירותים כל שעתיים שלוש
לא צריך להתאפק יותר בגלל שנמצאים בחוץ/ נסיעות
פשוט לתכנן הפסקות שירותים במקומות רלוונטיים
זה די אומר שהיא התאפקה הרבה. אולי התביישה לבקש, אולי הוסחה מכל הדברים המעניינים ואז באוטובוס זה היכה בה.
אבל כמובן אפשר להתייעץ עם פיזיותרפיה רצפת האגן לילדים. יש מקומות שיש בקופה. או פרטי.
אני בכל סיבוב קניות מספיקה כמה פעמים ללכת לשירותים...
ככה אני... וגם תמיד אומרת לילד/ה שאיתי גם אם מרגיש שלא צריך ללכת אחרת הם נזכרים תמיד באוטובוס
כי אז זה הפוגה מכל האטרף ופתאום מרגישים שוב את הגוף...
לדעתי זה לא קשור בגיל הזה להתפתחות הילד, תבקשי הפנייה מרופא ילדים ודברי עם הנציגת קשרי לקוחות כדי להבין ממנה איך מקבלים פיזי'
בתור ילדה הייתי מרטיבה בלילה עד גיל די גדול (כיתה ז' בערך), וגם ביום הייתי לפעמים מפספסת טיפה (לא תמיד שמתי לב ללכת לשירותים כשלא הייתי צריכה דחוף, וכשהייתי צריכה דחוף היה בורח לי לפעמים, לא הכל אבל ברמה של עיגול רטוב על החצאית...).
מאמינה שהיה עוזר לי אם היו לוקחים אותי לפיזיו' רצפת אגן. אבל אמא שלי כנראה לא הכירה או לא חשבה על הכיוון.
מה שאני כן זוכרת זה כשהייתי כבר די גדולה (סביב כיתה ז' כבר) אמא שלי אמרה לי לעצור את השתן כל פעם כשאני בשירותים - לעשות 10 הפסקות בזרם. ואחרי תקופה שעשיתי את זה באמת ההרטבות בלילה הפסיקו, וגם הפספוסים הקטנים במהלך היום.
היום אני יודעת שלא ממליצים לתרגל תוך כדי נתינת שתן, אבל כן אפשר ללמוד את הפעולה של הכיווץ ההתנסות פעם אחת תוך כדי נתינת שתן, ואחר כך לתרגל 'על יבש' כדי לחזק את השרירים.
אבל אולי באמת עדיף כן לעשות את זה בצורה מסודרת עם פיזיותרפיסטית מקצועית.
יכול להיות שהיא מפספסת דווקא כי רצפת האגן שלה מכווצת מידי-
אם היא מתאפקת המון שעות יכול להיות שרצפת האגן שלה בכיווץ יתר ולכן בורח לה.
ולכן להגיד לה עוד לכווץ רק יחמיר את המצב.
להרגיש שהשלפוחית מתמלאת ושאצטרך בקרוב להתפנות וגם זה מטפלים בפיזיותרפיה רצפת אגן
כשרצים מהר מהר כי פתאום מרגישים, אחרי שהתאפקה כמה שעות ולא הרגישה צורך, יכול לפעמים להיות קשור למודעות ולתחושה
אולי בדוגמא שנתתי, באמת היה הגיוני שהיא לא הצליחה להתאפק. אבל זה קורה בעוד הרבה מקרים בשגרה.
אני כן חושבת שזה קושי אמיתי. זה משהו שתמיד היה, מאז שנגמלה. ולא קיים אצל הילדים האחרים.
לפעמים זה צורך בשירותים בתדירות גבוהה, או צורך פתאומי להתפנות דחוף.
@אור10 מה שכתבת יכול להיות ממש בכיוון. זה באמת נראה שהיא לא מרגישה בזמן את הצורך להתפנות, אלא רק ברגע האחרון.
@רננה 11 היא לא סובלת מעצירויות. וכן היו לה גם הרטבות לילה. כנראה אצלינו זה משהו אחר.
אז אני מבינה שכדאי להתחיל מלבקש הפניה מרופא הילדים. ואז לקבוע תור לפיזיותרפיה של רצפת האגן.
מישהי יודעת איפה אפשר לקבוע תור? מעדיפה דרך הקופה, במאוחדת.
אני צריכה לברר במוקד קביעת תורים, או במכונית פיזיותרפיה?
החלטנו לא לפנות לטיפול פיזי כי בעיני זה אילוף של הגוף זה לא פותר באמת את הבעיה
גם כי ידענו שכנראה זה יושב על משהו רגשי-שלא רואים אותה והיא צריכה יותר תשומת לב
וגם בנוסף הסתבר שזה אחד התסמינים לעניין של קשב
עם הזמן אנחנו היינו צריכים לעשות עבודה כלפיה רגשית, ובמקביל הטיפול לעניין הקשב ולעניין של ההרטבות כבר נצפה שינוי מאוד טוב
ואגב דווקא ממה שכתבת נשמע שהיא בגדול בכלל לא מפספסת זה רק כמו בסוף הגמילה כשיש עוד מידי פעם פספוסים
לפעמים לנו אחרי כל מה שעברנו איתם תקוםה מאוד ארוכה זה מדליק נורה אדומה של 'רק שלא יתחיל שוב כל עניין ההרטבות, צריך למצוא עכשיו פתרון לעצור את הבעיות שלא יצוצו' וזה בעצם סהכ חדפ
אלא באמת פיזי או תחושתי.
נכון שזה לא קורה הרבה.
אבל נראה לי שהיא בגיל שכבר כדאי שלא יקרה בכלל.
אין לי שום בעיה אם פעם בכמה חודשים היא מרטיבה בלילה.
אבל אם למשל היא לא תצליח להתאפק בטיול בבית הספר, זה יהיה מאוד לא נעים.
בעיקרון תרגילי פה וקול יכולים לעזור כי זה מפעיל יחד את השרירים הטבעתיים
לקפוץ המון עוזר, אז אפשר בטרמפולינה או לתרגל קפיצות פתח-סגור
זה מה שבדרכ עושים עם ילדים
וגם יש עניין של אברים בגוף שצריכים ניקוי זה בא לידי ביטוי בעניין הזה גם של בריחת שתן
טוב בסוף זה גם מתקשר לעניין רגשי
פחד זו אנרגיה של למטה בריחות שתן, עניינים של ברכיים, כליות...
חיזוק שרירי עם אפקט תחושתי.
קצת קשה לי שמשליכים דברים לעניין רגשי.
עלולים לפספס דברים.
הציעו למעלה עצירות, זה גורם נפוץ להרטבת לילה, וכדי לשלול את זה צריך מעקב שבועיים על היציאות, וגם אז האבחנה עלולה להתפספס. עצירות כ"כ נפוצה בילדים בארה"ב, שמאבחנים על ידי רנטגן, זה נחשב כמגיפה הבאה. עכשיו אפשר לומר שעצירות זה רגשי, התאפקות, הימנעות מכאב, חוסר שיתוף ושיח וכו. ולדבר איתו ולהעצים אותו. זה נחמד. אבל אפשר גם לבדוק מה הילד אוכל ושותה ולשנות הרגלי חיים. וזה פרקטי.
גם לגבי פיספוסים, אפשר לומר שזה רגשי, ולפעמים אם הילד היה גמול מעל לחצי שנה ופתאום יש התדרדרות זה בהחלט נורה אדומה, אפשר יהיה גם לשים לב להיבטים פיזיולוגיים שפתאום השתנו וחלה החמרה פיזית ובמקביל גם לברר המקום הרגשי ולטפל פסיכולוגית.
אבל אפשר גם להתייחס פרקטית, לשרירים, לעצבים, להורמונים וכל המערכות המעורבות, להשפיע על הרגלים, להעלות המודעות לכל הנושא הזה שלא מדברים עליו, לנרמל צורך להתפנות. ועוד דברים שעושים בפיזיותרפיה של רצפת האגן. זה לא שולל להתייחס לילד כמכלול עם היבטים רגשיים. אבל לא לפסול גם התבוננות פיזית רפואית.
אולי בכלל היא נרתעת משירותים ציבוריים ולכן מתאפקת עד שמתפוצצת, אז אפשר פרקטית לצייד אותה במגבונים ושיטות להתרוקן בלי לגעת וכו, ולא רק לחפור מה קרה לה פעם כשהיתה קטנה בשירותים ציבוריים שהשאיר עקבות טראומה....
על רגשי!
פועלים הכל ביחד...
על רקע תזונתי יש הרבה מה להגיד אבל זה עניין של חינוך מחדש לאכילה: איך, מה, כמה, למה?
אגב 'למה' לאכול זה עניין רגשי נטו
יש פה מכלול היבטים שצריך לתת עליהם את הדעת.
כתבתי שעניין פיזי זה אילוף של הגוף הכוונה לא לתרגילים שציינתי אלא לשימוש בזמזם ובספריי בשאיפה שעובד הורמונלית על הגוף
רגשי זה לא תמיד לחפור ולמצוא מה קרה.. ייתכן וזה בגילאים שהילד בכלל לא זוכר להגיד אבל הזיכרון שמור בתאים ומעמיס רעלים ברקמות
אז העניין לפנות את מה שהצטבר, לנקות, נכון אמרת את העניין התזונתי אבל בשביל זה אי אפשר לתת פתרון על גבי פורום, צריך להגיע לייעוץ נקודתי בעניין
שאתן קובעות מתי אתן מתקשרות?
יום לפני?
מנסה לקבוע ולא עונים לי
אם מחר, תנסי להתקשר בשעות שהמקווה פעיל (יש טלפון למקווה עצמו?).
אולי תשלחי הודעה לבלנית?
שהמקווה פתוח באופן רציף.
תיאום מראש נצרך בדרך כלל בישובים קטנים יותר, שכדי שהבלנית לא תשב ערב שלם בשביל כמה טובלות בודדות, אז מתאמים איתה מראש (או נרשמים דרך האתר).
הסתדרתי בסוף
זה למקווה בעיר גדולה
שלא ידעתי אם צריך לקבוע כי בדרכ הולכת למקום אחר ,
בסוף הלכתי בלי לקבוע , הכל היה בסדר
תודה לכולכן
תחילת הריון וחשד לסכרת הריון וגם לסכרת כללית (יבדק אחרי הלידה). מרגישה שהשמיים נפלו עליי.
הרופא נתן לי הפניה למרפאת הריון בסיכון, לאחות מומחית בסכרת ולדיאטנית. אבל הוא ממשיך להיות הרופא שלי. כרגע עושה פרופיל סוכר 4 פעמים ביום (בבוקר ואחרי 3 ארוחות), חצי מהתוצאות תקינות וחצי גבוהות, אבל התחלתי רק אתמול.
למי פונים? מה עושים? דרך מי מזמנים תור? אלה אנשי מקצוע שילוו אותי לאורך כל שאר ההריון (עוד לא סיימתי שליש ראשון) או מתחלפים לפי מתי שמגיעה כמו במעקב אחיות בהריון רגיל? המלצות? עצות?
קופת חולים מכבי, לא יודעת אם שונה בין קופות
וגם, אמרתי לבעלי שאני מרגישה אשמה שהבאתי את זה על עצמי כי עברו עלינו שנתיים מלאות סטרס ולתקופות גם אכילה רגשית ואני מרגישה שלא עשיתי מספיק מאמצים כדי להפחית סטרס בחלק מהחזיתות. ביקשתי שלא ישר ישלול את התחושות שלי, ציפיתי פשוט לתמיכה. אבל אז הוא אמר "נכון, את באמת אוכלת שטויות ולא עושה ספורט, את חייבת לקחת את עצמך בידיים" 🥴🤣
גם אני לא מזמן גילתי שיש לי סוכרת הריון.
את צריכה לקבוע תור לדיאטנית והיא תנחה אותך מה בדיוק לאכול.
ולהיות במעקב אצל הרופאת נשים.
יכולה להגיד לך באופן כללי שאסור בכלל לאכול דבש, סוכר, סילאן וכדו' וגם קמח רגיל, פסטה, פיצה.
זה קשה בהתחלה אבל לאט לאט מתרגלים וזה חשוב כדי לשמור על הבריאות שלך ושל העובר.
ממליצה על הקבוצה בפייסבוק, הריון מתוק, לי היא מאוד עוזרת עם מתכונים, יש כל מיני תחליפים.
בהצלחה!
התגובה.
אני במקרים דומים אומרת לבעלי שעכשיו אני רוצה תגובות מכילות ולא שיפוטיות. ואם הוא מגיב ככה מקבל את התגובה שלי בהתאם 🤣
היה לי סכרת הריון. שמרתי מאוד על התזונה. לא אכלתי סוכר כמעט בכלל ובה היה בסדר.. השד לא נורא.
צריך מעקב הריון בסיכון. לגבי אחות נראה לי רגיל, לא זוכרת..
אני גם במכבי, המשכתי אצל הרופא הרגיל כי הוא היה גם לסיכון.
ותלכי לאחות להסבר על בדיקות סוכר ..בהצלחה!!
מובכת קצת לשאול.... בעלי מהמם ואני אוהבת אותו מלא אבל מאז הלידה אין לי חשק כמעט בכלל ואף פעם. אני רוצה לרצות בשבילו, מנסה לזרום איתו אבל בסוף מגלה שלא באלי או שאני עייפה ואז מבאס.. איך אני יכולה שיהיה לי יותר חשק? או מתי החוסר חשק הזה אמור לעבור?
תודה לעונות!
חיבוק
היה ככה אצלינו וזה באמת היה נורא
מניקה בלי חשק כמעט..
סיוט
לי בהנקה היה נורא באמת
סיכמתי עם בעלי על פעם בשבוע נראלי וגם את זה בקושי הצלחתי לתת וכל השאר מסביב.. אפילו חיבוק היה בשבילי מציק ומעצבן
ולבעלי כבר היה קשה להכיל
רק שהפסקתי את ההנקה זה הפסיק
"לתת לבעלי"
וגם אני הייתי שם פעם...
וזה גם ממש הורס את החשק,
'הוא זקוק, אני בסדר... מסכימה לתת לו... למרות שלא בא לי.
ולסיום, מרגישה שיופי, סיימתי עם עוד משימה להיום. '
וזה ממש ממש חבל ופספוס!!
כי אפשר אחרת, גם אני הייתי ברצף של הריונות, הנקות, מניעה... וכל מה שמוריד את החשק. ולמרות זאת, אפשר אחרת.
כל הנושא של חשק, זה המון המון עניין של תודעה. זה הכל מתחיל במח.
קודם כל בעל מצווה "לתת" לאשתו ולא להיפך. זו המטרה הנעלית , גם הוא היה הכי רוצה שתשמחי ותהיי איתו מרצונך החופשי, כשאת נהנית את נותנת לו להרגיש הכי גבר והכי שמח והכי טוב ביניכם בקשר.
אז איך עושים את זה?
קודם כל מודעות זה חשוב,
ולהיות במקום נפשי של הרפיה.
ללמוד על זה, להתנסות בדברים חדשים, לא לוותר לעצמך כי ' עכשיו אני מניקה אז אין מה לעשות... לא, עכשיו זה החיים וזה לא יחזור...
להרפות, לחשוב מה *בא לי* , מה הכי ישמח אותי? מה יעורר אותי? להיות פתוחה מחשבתית, לדברים חדשים, להיות נוכחת בכאן ועכשיו ולא להתעסק עם מה עוד יש לי לעשות... כביסות, טלפונים, כלים... ולשתף את בעלך מה יעורר אותך. להבין שזה הדבר הכי חשוב בזוגיות (!) זה לא לספק מין, זה כדי ממש להיות בחיבור והתקשרות של אהבה עמוקה וקדושה שאין כמותה, וזה ממש כמו בקשר של הקב''ה לעמ"י. להבין שזה יכול להיות מלא במתיקות ובשמחה הדדית ביניכם.
כדאי לנסות לשמוע פודקאסט בנושא.
תודה רבה, אולי באמת אחפש לשמוע על זה משהו
החשק כל כך איננו שההרגשה היא שאת צריכה "לתת" לו כי לך לא בא בכלל וזה כנראה לא ישתנה
כשאין הורמונים שמציקים לחשק אז האישה לא נמצאת יחד עם בעלה בחסד אלא כי *היא* רוצה
עושה פלאים
לי אישית בשלב כזה זה לא פגע בהנקה.
הכי חשוב- לדאוג לישון טוב בצהריים, לא להיות עייפה. כי עייפות זה גורם מס'1 להרוס חשק.
דבר שני- תחפשי בשיין או משהו כזה הלבשה מעניינת, אל תעצרי את עצמך במחשבות שחונקות את החיים, זה בדיוק המקום להשתולל...
דבר שלישי- חדר נקי, מזמין, מצעים חדשים, ניחוח, נרות...
רביעי- להתחיל במוזיקה וריקודים בחדר ( אפשר יין אם את בקטע) נרות ... מאוד מעורר ...
רק אסור להניק שעתיים אחר כך
קצת יין זה בכלל לא בעיה
האמת שמתי לב שזה הרבה פעמים עייפות. מקווה שאצליח למצוא זמן פשוט לישון חחח
תודה על הרעיונות !
יש אתרים מתאימים לדתיים (ואהבתם sheנשי ועוד)
אומנם זה די יקר (אפשר למצוא ברשת עוד מלא יותר זולים, אני אישית מעדיפה לשלם יותר וללכת על אתר בטוח)
אבל יכול מאוד מאוד לעזור.
באתרים האלו ראיתי שיש כל מיני הסכמות של רבנים, אבל לא טרחתי לבדוק. גם כי אלו לא הרבנים שלי וגם כי לא חשבתי לרגע שיש בעיה.
כל עוד זה נעשה בין שנינו, ביחידות, בשמחה ובהסכמה לא רואה שום סיבה לבעיה.
ואנחנו דוסים חרד"לים (מבית הר המור😅)
שלמדתי הדרכת כלות נאמר לנו שהכללים אשתו בטהרתה בחדרי חדרים ובהסכמה.
יש כללים מחמירים של חושך ונישוק במקומות מסוימים ותנוחות שזה יותר דרכי חסידות והחמרות
מעולם לא שמעתי שיש בעיה של לבוש כמובן כל עוד זה משמח את שני בני הזוג.
כל דבר (או כמעט) שמשמח את בני הזוג הוא ראוי מותר רצוי ונפלא
גם עזר לנו מאוד.
בגדול הריח מאוד מעורר מינית. יש כלי מיוחד שאפשר להכניס אליו והוא מפיץ את הריח. לנו אין, אז פשוט מטפטפים כמה טיפות על הגוף וזה עוזר.
(או לבקש ממנו לעשות לך עיסוי עם השמן וזו בכלל חגיגה😉)
להתקלח, לשים בושם, להתאפר, לפזר את השיער סקסי...
מעורר קודם כל אותך יותר מאשר את האיש שלך אפילו...
אני אמרתי לבעלי שבימים שהוא רוצה, שינסה להקפיד ממש לא להימרח בערב ולא לדחות את ארוחת ערב או מקלחת למאוחר מידי, אמרתי לו מה השעה הכי מאוחרת שאם ניכנס למיטה עד השעה הזו אז מסתבר מאוד שלפחות מבחינת עייפות לא תהיה בעיה.
לילות שבת אצלי קשים ממש כי אני תמיד עייפה לא משנה באיזה שעה... אז סיכמנו שאם יבוא לנו ביום הזה, אני אשן שעה שעתיים אחרי הסעודה ואח"כ יעיר אותי וכו', כל מיני רעיונות שיגרמו שלא העייפות היא מה שתוריד לי את החשק.
חוץ מזה, אצלי עוזר מאוד לשים קרמים, בושם, הלבשה תחתונה יפה, שיער פתוח וכו', כשאני מרגישה יפה זה נותן לי יותר חשק...
פשוט בדיוק חזרתי מחופשת לידה והכל צף מחדש.
אני עובדת שם כבר 4 שנים, יש מעלי בוסית ואיתי עוד כמה.
בהתחלה היה מהמם והכל, זרם איתה תקשורת טובה, היה למי לפנות.
ואז היא ביקשה ממני לפני שנה וקצת לעשות איזה פרויקט, בהתחלה אמרתי כן ואז כמה ימים אמרתי לה שבסוף לא אוכל בעיקר כי באותו זמן לא הייתי יכולה להשקיע כמו שצריך מסיבות אישיות. לא כי לא רציתי, ממש רציתי אבל היה דברים חשובים יותר בבית.
(אז מישהי עשתה במקומי הכל הלך חלק, הודעתי שאני לא על זה בסוף עוד לפני שהוא התחיל, ולכאורה לא הייתה בעיה)
ואז הכל התהפך…
פתאום אני לא שווה בעיניה, לא אני הבאתי לה דרך הפרויקט את הבונוס שהיא קיבלה כראש המחלקה…
אז כבר כמה חודשים היא לא עונה לי להודעות שקשורות לעבודה יש לציין (ורואה אותי בעבודה ומתעלמת)
אני אוהבת את העבודה עצמה, לרוב נעזרת בחבר'ה, לא רוצה לעזוב, רוצה להתקדם שם… רוב הזמן לא צריכה אותה ישירות.
אבל כשיש לי שאלה שרק הבוסית יכולה לענות היא לא עונה, ואז אני נתקעת עם המשימות.
כשאני פונה למי שמעליה הם אומרים דברי איתה אל תפני אלינו…
היה איזה ניסיון שלי להבהיר את העניינים איתה בשיחה… אבל לא הלך, היא בשלה. שלא התנהגתי כמו שהיא ציפתה ממני להצליח בפרויקט ושכרגע אני עובדת מיותרת מבחינתה כי אני לא שואפת להתקדם (לטענתה…) ובמקביל כמה שהיא משבחת את זאת שבסוף עשתה במקומי.
בקיצור יצאה ממש אינטרסנטית
זה הבן אדם אני מבינה, אבל קשה לעבוד ככה… מבאס, מוריד…
אבל שוב אין לי רצון לעזוב משם, אבל היא מהווה אצלי חסם וזה סיוט.
לא יודעת מה לעשות.
וכמובן שהיא לא טרחה לאחל מזל טוב בקבוצה כשילדתי כמו שעושים לכולם על שמחות כאלה ואחרות.
אופ.
מקובל שגם אם יש רגש כזה, בוסים מסווים אותו וכלפי חוץ מיישרים קו. והיא אומרת לך מפורשות ולא מנסה אפילו להסתיר...
שלא תאחל מזל טוב
אבל בענייני עבודה??
מציעה לפנות למשאבי אנוש להתלונן ולבקש שיחת הבהרה ויחסימו לאן
האמת לא יודעת אם כדאי להמשיך במקום כזה. נשמע סיוט.
תעשי הכל מתועד.
תשלחי לה אימייל ראשון,
לא תענה תשלחי לה אימייל שני- תזכורת,
לא תענה תשלחי לה אימייל שלישי- תזכורת לתזכורת.
אח"כ תשכחי מהנושא.
תעביר לאימייל הבא, כך פעמיים או שלוש ואז תעלי עם האימייל הלאה לממונים שלה, האם לכם יש תשובה? תוך כדי שאת מכתבת אותה.
היא או הם יבינו?
טוב, לא יבינו תשמרי את הדוגמאות וגשי איתם למשאבי אנוש או לממונה על הקוד האתי בחברה (אם יש לכם כזה).
להפסיד אין לך מה להפסיד- את כבר מפסידה.
זה צריך לקחת לך לא יותר משבוע אגב.
אין תגובה ממשאבי אנוש? תפני לקו לעובד.
ומעכשיו- הקלטות, ותיעודים של מיילים.
בהצלחה.
הייתי מחפשת מקום אחר
לא הייתי רוצה לעבוד בצורה רעילה כזו
וגם לא להיכנס למלחמה אבודה עם מי שכנראה ידה על העליונה
עזבתי כמה עבודות על יחס ממנהלים (ישירים או בכירים יותר) על דברים הרבה יותר קטנים מהתעלמות
על הדרך שדרגתי את השכר ואת הניסיון שלי
רואה אנשים נשארים בעבודות שנים ממורמרים
רק מהפחד לעשות שינוי
חבל להישאר במקום שלא טוב בו
יש מספיק מקומות עבודה טובים עם אנשים נורמליים
עליה על הממונים מעליה
להראות להם התכתבויות ושאת לא יכולה לעבוד בצורה כזו, וגם אם זה לא עובד תזכרי שכנראה נגמר התפקיד שלך במקום הזה אולי משמיים מעטררים אותך לחפש מקום חדש על מנת להתקדם למקום טוב יותר עם תנאים ושכר טובים יותר או שזה יותר יתאים לך מבחינת שעות משרה...
אבל בראש לא לפחד במחשבות, אם את יודעת שאת צודקת לכי על זה עד הסוף
ותזכרי שאין מצב שהיא תגיד לך מה חשוב בחיים שלך! מה זו האמירה הזו שאת לא שואפת להתקדם??
לך יש סדר עדיפויות שהיא לא רואה את כל התמונה ואין לה שום זכות להיכנס לחייך ולהחלטותייך מה חשוב ומה לא ואיפה את רוצה להתקדם ואיפה את מעדיפה כרגע להישאר באזור הנוחות!
להתעלם ממיילים כי לפני שנה סירבת לאיזה פרויקט?
הזיההה
לא להתייחס במסדרונות עוד יותר הזוי
תחליטי האם ממש חשוב לך להיות בעבודה הזאת ואז לצאת למאבק כמו שהציעו
וזה באמת לפנות אליה רק בכתב. פעם פעמיים לא עונה לכתב את הבוס שלה ואפשר גם לאסוף תיעודים ולפנות למשא"ן
החלטה יותר חכמה בעיניי זה לחפש מקום חדש
לרוב מלווה בשדרוג משמעותי בשכר ובתפקיד
וזה לא לבוא לעבודה שמתנכלים אלייך
שזה מאוד ממרמר ולא נעים.
בגלל דימום מוגבר שהיה לי אחרי הלידה היום, וניתוח שעברתי , רוצים לתת לי קלקסן.
מה הסיכונים של קלקסן?
וזה כואב?
מפחיד אותי..
אחרי דימום קצת מוזר לי
אבל הענין הוא שזה לא אמור להיות ברור לי
אלא לך
יש לך בבית חולים את הכתובת הנכונה לשאול
לא פה בפורום
תשאלי, תבררי
תשאלי מה הסיכונים
האם זה נוהל
או משהו ספציפי אליך
האם יש המטולוג בתמונה?
שטויות
מבחינת צורך/ סיכונים. וכד' תשאלי בבי"ח זכותך לקבל תשובות וגם בטוח הרופא ישמח לתת לך מידע
בניתוח השני שלי (לידה שישית) רצו לתת לי קלקסן כחלק מפרוטוקול, וסירבתי.
בניתוח השלישי (לידה שביעית) הייתה לי רופאה פרטית צמודה, מקצועית מאוד, והיא אפילו לא הציעה לי קלקסן.
בניתוח הרביעי (לידה שמינית) עם אותה רופאה - היא כן המליצה על קלקסן, אבל רק בימי האשפוז, אז האחיות בבית החולים נתנו לי. (אותי הכי הפחיד להזריק לעצמי... ולגבי הסיכונים לכאן ולכאן - סמכתי בלב שלם על הרופאה שלי...)
@מתואמת לא חייב לקחת 10 ימים?
וקיבלתי בראשון ב6 בערב בבית חולים
ביום שני הביאו לי בבית חולים רק ב11 בערב
ואתמול חזרתי הביתה ולקחתי רק ב4 לפנות בוקר כי נרדמתי.
מתי כדאי לקחת היום? אפשרי כבר לאחר בעוד כמה שעות?
לידה רגילה?
לי היו הגפיים נפוחים אחרי הלידה האחרונה ליום או יומיים, והרופאה אמרה לי שזה קשור לזה שעברתי ניתוח.
רק ביד אחת.
לידה רגילה.
ואחרי זה בגלל דימום עשו לי הרדמה ובדיקה פולשנית ברחם.
קיבלתי גם מנות דם ופלסמה אחרי זה - לא יודעת אם קשור..
תודה.
מתקשרת למוקד אחיות.
פתחו לי 2 ברנולות בשני הידיים, ובגב כף היד השניה עשו לי כמה בדיקות דם.
פשוט בגב יד שמאל לא עשו לי.
התקשרתי לאחיות בסניף שלנו בבוקר
ואמרתי שזה כבר לא כואב- אז היא אמרה שלא צריך לבוא.
וביקשתי שיעשו לי גם זריקה של קלקסן - היא אמרה שאין צורך ושאעשה לעצמי, ואם אני רוצה הן יכולות להדריך אותי.
אמרתי שאני יודעת לעשות ובכל זאת רוצה שהן יעשו לי - אז היא אמרה לי ומה תעשי בשבת? את יכולה לבקש מהרופא הפניה ואז נוכל לעשות לך.
אבל הרגשתי כזה זלזול.
טוב, לפחות הכל בסדר עם הנפיחות הזו.
יש לך מושג אם ממליצים להזריק את זה בגיל מסויים בלי קשר לניתוחים או דברים אחרים?
גיל 35 ומעלה נחשב כגורם סיכון קל. אבל בשביל לתת קלקסן צריך או גורם סיכון רציני (כמו קרישיות יתר למשל), או שילוב של כמה גורמי סיכון קלים יותר (למשל - גיל מעל 35, עם BMI קצת גבוה). גיל לבד לא אמור אינדיקציה למתן קלקסן אם אין עוד גורמי סיכון נלווים.
(אבל יכול להיות שיש בתי חולים עם פרוטוקול שונה. ובכלל צריך לקחת את התשובות שלו בעירבון מוגבל...).
אוף
לי הציגו את זה כנוהל מובן מאליו וברור בכל מקום בגלל הגיל שלי כ40..
ואפילו התפלאו זה שלא שמעתי את זה בבי''ח אחר בעבר
ולא היה לי מזן לברר על זה
אז הסכמתי..לא חשבתי כל כך ..
מה הסיכונים לש זה?🥴
חברה ביקשה שאשאל:
היא עובדת במעון כבר כמה שנים והשנה היא עוזבת לא ממשיכה שנה הבאה,
עכשיו אמרו לה שהיא לא תקבל משכורת על אוגוסט.
מישהי מבינה בזה ויודעת האם זה נכון לפי החוק ?
מישהי נתקלה בתופעה כזאת?
היא מתלבטת אם להתעקש על העניין או שזה ככה.
תודה לעונות🙏
( שאלה נוספת למתמחות, אם היא מתפטרת בעצם ולא ממשיכה היא יכולה לבקש משהו לפיטורים?)
יש כמה יוצאים מן הכלל,
כמו ימי חופשה בתשלום שהעובד צבר לפי הוותק שלו,
ימי חג ושבתון שקבועים בחוק,
וכמובן אם יש הסכם/חוזה שקובע אחרת.
אם אין הסכם כתוב ואין יתרת ימי חופש, אז היא לא זכאית לתשלום אם היא לא עובדת באוגוסט.
מה זאת אומרת ''לבקש משהו''?
לפיצויי פיטורין היא לא זכאית, אבל היא יכולה להיות זכאית לדמי אבטלה בעוד כמה חודשים...
ב. גם מורים לא עובדים באוגוסט ומקבלים משכורת כי זה חלק מהחוזה. אז פה נכנסת השאלה מה בדיוק החוזה של המטפלות
אבל כשאומרים משכורת אוגוסט מתכוונים לימי החופשה.
כשעבדתי במשרד החינוך הסבירו לי שהמורים כביכול מפרישים לעצמם כל חודש שעבדו וביולי - אוגוסט מקבלים יחסי לכמות העבודה שעבדו. כך שאם עבדו רק חצי שנה - יקבלו רק חצי משכורת ביולי ואוגוסט.
שהיא חתמה עליו.
לפי חוק לא חייבים לשלם לה.
רוב הסיכויים שימי חופש אין לה-כי יש חופש בסוכות, ובפסח, וחנוכה ופורים... ובין על זה הם מתבססים שהם לא נותנים לה את השכר של אוגוסט-כי היא כבר ניצלה את הימי חופש שמגיעים לה על פי חוק, ותשלום על אוגוסט זאת הטבה שהמעון מעניק.
אבל אם נשארו לה ימי מחלה-שתנצל אותם עד תומם לפני שהיא עוזבת
שלא הייתה אמורה לעבוד.
ימי מחלה לא "שייכים" לעובד אלא זכות שלו לקבל במקרה הצורך..
ככה ידוע לי.
כך שמעבר לזה שיכול להיות פה גזל מהמעסיק וצריך לבדוק אם הלכתית זה בסדר, לא תמיד זה אפשרי.
יש מקומות שלכתחילה מאפשרים את זה - אבל זה הטבה לעובדים ולא חובה של המעסיק...
אעביר לה את מה שכתבתן כאן
היא אמרה שהיא לא זוכרת מה היה כתוב בחוזה אבל שווה בדיקה.
תודה לכולן!
מעניין שזה שונה ממורות וגננות .
טובים.
גם המשכורת בכלל לא דומה..
סיימתי את כללללללל העבודות של התואר!!!
השבוע הגשתי את העבודת גמר שלי.
עברתי חודשיים מטורפים ועמוסים כמעט ללא שינה,
ובסביבה הקרובה שלי לא ממש מתלהבים איתי...
מזל טוב!!
כל הכבוד!!!!!
ועכשיו הזמן להתפנק קצת... לנוח... להנות מךהיות אחרי...
שאפו!
כל הכבוד!!
לגמרי סיבה טובה לחגיגה
תמצאי 2-3 חברות או בנות משפחה ותגידי להם שיצאו איתך לאיזה חגיגה במסעדה
ויהיה לך ממש כייף התקופה הקרובה
פתאום ערבים פנויים
פתאום הראש ריק מאלף משימות שמחכות לך
אני מאוד מאוד התרגשתי כשסיימתי את התואר
אני באמת כל כך שמחה וגאה בעצמי על 4 שנים רצופות של לימודים עם מלא השקעה.
אני חושבת שהסובבים אותי לא מבינים במה זה כרוך,
לכן אמרו: אה, איזה יופי, בהצלחה... בסתמיות כזו...
באמת כיף להגיע לשלב הזה
למדתי לפני שנים, ואני לא רואה את עצמי לומדת שוב ועושה עבודות....
איזה כיף שמישהו מרים לי...
ברור לי שאף אחד לא חייב לי כלום..
אוגוסט הגיע וסוף סוף יש מלא אירועים מהצד שלי ואני אוהבת!!
גם ככה אנחנו לא יוצאים לאף מקום לבד..
אז עד שיש אירוע..
יש לי אירוסין של בת דודה, בר מצווה לבן דוד, ועוד חתונה לבת דודה..
גיסות שלי בחופשה משפחתית- לא יהיו פה באירוסין..
אז ביקשתי מבת דודה שלי.. גם לפני כמה זמן ביומולדת שלי, רצינו לנסוע לירושלים בעלי ואני.. ביקשתי שתהיה עם הילדים עד 15.00- אמרה לא יש לי תור לרופא. (תכלס לא האמנתי.. וזה הכי מעצבן- לא באלך, תגידי לא. אל תשקרי לי.. אבל סבבה זה קשוח להיות עם שני הילדים לבד כמעט כל היום.. לקחנו אותם איתנו.. היה קשוח.. גילינו שאין רכבת קלה.. ה' יעזור. וזה היה היום הזה של החום הקיצוני.. מסכנים הילדים..
בקיצור הפעם שאלתי אותה כי הפעם זה לערב, הילדים ישנים..
אמרה 'אני אבדוק'.. אני מתקשרת לשאול אותה, "אממ.. לא, יש לי תור לפיזיותרפיה.. "
אמרתי לה 'אבל בערב.. '
לא.. זה יכול להיות גם תור של שעה וחצי שעתיים..
מה העניין פשוט להגיד 'לא'?
תגידי לא מתאים לי.
זהו.
כאילו אני מבינה אולי את אי הנעימות לסרב.. אבל וואלה.. השקרים האלה לא יותר טובים. אני שומעת על הקול שלה..
אוף.
אני עצבנית.
אין לי ממי לבקש בייביסיטר
וזה לא נעים לקחת את הילדים איתנו..
מתבאסת ממש
ואני לא מכירה מישהי שאפשר לסמוך עליה באיזור שלנו גם אם זה בתשלום..
באזור שלנו בנות מגיל 12 עושות. הרבה פעמים הן יותר אחראיות מסבתא ויש להן כוח לשחק
הרבה פעמים יש קבוצה שכונתית בוואטסאפ לביביסיטר
לק"י
באמת תחפשי המלצות מאמהות אחרות.
ואם אין, אפקר לנסוע לאירועים גם לבד (אני לפעמים מעדיפה, ככה אני יכולה להשאר כמה שמסתדר לי. ולא לחזור כי לבעלי נמאס).
והיא מתביישת לומר את זה בפירוש.
לא הייתי נפגעת..
אתם לא חייבים ללכת ביחד לאירוע אם לא תמצאו, או שתבקשי מהשכנות פרטים על אנשים מוכרים יותר
אנחנו גם מתקשים למצוא בייביסיטריות
ולכן כל אירוע רק אחד מאיתנו נוסע
וכן, אוגוסט קשוח וקשה שהילדים מגבילים וזה ממש מבאססס
יש נערות שישמרו לך על הילדים בשמחה...בתשלום כמובן.
ועכשיו בחופש, חלקן מחפשות תעסוקה.
קצת מוזרה אבל אולי בסוג הקשר שלכן זה כן מסתדר (זאת אומרת, אם מישהי ברמת קרבה של בת דודה הייתה מבקשת את זה, בלי שקרה איזה מקרה חריג כמו אשפוז של מישהו, הגיוני שהייתי רוצה לסרב אבל לא היה לי נעים והייתי מחפשת תרוצים... )
מצטרפת לשאלה האם את משלמת לה?
אולי תבחרו ארוע אחד שבו כן מתאים שתביאו את הילדים אתכם ותגיעו בהרכב מלא, ובשני הארועים האחרים תלכי באמת לבד?
וגם, אולי כדאי בכל זאת לנסות למצוא בייביסיטר באזור שלכם.
זה תלוי בקשר ובמה שמקובל.
מתנצלת מראש שאני כזו ישירה.
אבל אף אחד לא חייב לך, הילדים הם שלך-שלכם ואם בת דודתך לא הציעה את עצמה בתור בייביסיטר בתשלום, למה היא אמורה לשמור לך?!
בייביסיטר זו מישהי שעושה זאת לצורך פרנסה או תעסוקה וכו… זה שהיא קרובת משפחה שלך לא אומר כלום!!!!!
ובכללי ממליצה לך בחום למצוא בייביסיטר שאת סומכת עליה.
ובמאמר מוסגר לכולן קרובות משפחה מכל דרגה שהיא (אחיות, אחייניות, בנות דודות וכו) לא חייבות לכן כלום הילדים הם שלכן לא שלהן!!!! יהיה להן מספיק שנים בע"ה לגדל את הילדים שלהן…
ותאמינו לי שמי שרוצה לעזור יבוא ויציע את עצמו, מניסיון!!!
שוב מתנצלת על הישרות, לא אישי בכלל! פשוט יצא לי מהלב❤️
בעיני, לא יפה לשגע את הבת דודה, אם יש לך משהו דחוף, חלילה מיון מהר, אז זה המקום ליפול על משפחה. אבל מעבר, ממש לא.
אני אמא כבר 10 שנים, מעולם לא נחתתי על בני משפחה, חוץ מבלידות ועוד מספר פעמים של מיון דחוף.
ולא, ממש לא קל למצוא בייביסיטר, אבל לבקש מחברים, בני משפחה לצאת לאירוע ולשים את הילדים אצלם זה לא בלקסיקון שלי, לא נכנס באופציות. אז כן, וויתרתי על הרבה דברים, במיוחד כשבעלי במילואים אני מרגישה לפעמים כלואה וזה קשוח.
אבל באמת שאני ממש יכולה להבין את הבת דודה, לא נעים להגיד לא בא לי, אבל וואלה, לא בא לה! זה לא ילדים שלה.... אפילו על אחות לא הייתי נופלת אם זה לא סיבה משמעותית מידי.
לק"י
גם אם מדובר במשפחה (יש כאלה שישמחו לעזור או לבלות עם האחיינים וכו').
אני כן חושבת שצריך יותר בזהירות, שלא יווצר מצב שלא נעים לסרב.
במקרה הספציפי, באמת לא הייתי שואלת שוב, כי נראה שבת הדודה לא מעוניינת לעשות בייביסיטר.
(ואפשר גם לשלם, כדי שיהיה נעים יותר).
סתם 'באסה לי עלייך' זה מתיימר,סליחה
אבל אחותי כן אפשר לפעמעם להעזר במשפחה.. הכל טוב
בשביל זה אנחנו אחים
משפחה, חברות
לא רק בשביל מקרי חירום...
לא חושבת שצריך רק משפחה ובלי תשלום ואם הבת דודה לא בקטע זה סופר לגיטימי
אבל את מתארת מצב של מילואים, ותחושה שאת כלואה.. וואלה אם הייתי אחותך או חברה טובה שלך והייתי יודעת שאת במצב קצה. שאת לא בטוב. שאת מרגישה כלואה, ולא ביקשת ממני לתת לך אוויר ולקחת את הילדים... הייתי מתבאסת עלייך ממש!
סתם באה להאיר את הנקודה השניה
שלא צריך להיות קיצוניים של חס וחלילה בחיים לא להעזר במשפחה. רק במקרי חירום. לא נראה לי
אבל תכלס בטח קשור כל אחת למנטליות ולקודים שלה ..
אין דבר כזה שאין מישהי שאפשר לסמוך עליה.
כנראה צריך לעשות עבודת בילוש מעמיקה יותר..
אם זה מה שמבאס לך את היציאות ומונע ממך להתאוורר, אז כדאי לקחת את זה כפרויקט.
ממש כמו שמחפשים מטפלת. משגעים את כולם לשמוע שמות, לקבל המלצות והכל ועושים רשימה ובירורים.
ולגבי משפחה, באופן כללי אם הבת דודה ממציאה תירוצים אז תביני שלא בא לה.
את אומרת שתקבלי סירוב בלי תירוצים, מה אכפת לך שזו הדרך שלה לומר לך שלא בא לה?
לגבי ריבוי האירועים, כולם בצד שלך, אולי אפשר שבחלקם בעלך לא יגיע ויישאר עם הילדים ואת תהיי עם המשפחה שלך.
באירועים של בני דודים אנחנו עושים ככה מלכתחילה. זה ממש כיף שיש הזדמנות להיפגש אחיות/ בנות דודות בלי שכל אחת עם הבעל/ ילדים שלה,
רק באירועים יותר קרובים של אחים שלי אנחנו מגיעים בהרכב מלא.
ביציאות זוגיות, יש יותר גמישות מצד המשפחה לסייע כי אין צד שלם שגם מגיע לאירוע. (סבא וסבתא לדוגמה)
אבל גם בזה אפשר להיעזר בבייביסיטר.
בהצלחה והלוואי תמצא פתרונות..
מה עוזר לכן לשמור על שפיות?...
שלושה גדולים ביסודי ועוד תינוקת בת שנה שמוציאה אותי מדעתי בגדול. מצמיחה שיניים כבר איזה חודשיים... לא ישנה טוב בלילה ולא ביום ואני על סף להשתגע
אתמול לקחתי את הילדים לטיול אבל זה לא עובד כי היא צורחת בנסיעות וגם במקום עצמו היתה רק על הידיים ולא הצליחה לישון נורמלי
בקיצור הלפפפפ
יש עוד חודש אשכרה!!!
האיש היקר עובד במשרה מלאה פלוס אז לא פנוי בכלל לא בימים ולא להחליף אותי בלילות
מוצאת את עצמי טובעת
נובימול מתלבטת.. כי היא מתעוררת בוכה ואז כשהיא ישנה איתי נרדמת מהר ורק אני ממשיכה לישון עקום
(בחיי נראלי שאני צריכה נובימול,תאמיני לי)
חח סליחה יוצא לי בשירשור הזה כל המרמור
אני גמורההה
ניסיתי לחפש באתר ולא מצאתי מהשנה האחרונה המלצות.
אז מחפשת קייטרינג בד"ץ חלק וטעים.
לבערך 70 איש.
תודה רבה!
אפשר לכתוב מהניק שלך- השרון זה איזור מאוד רחב ולא בטוח שאת משם..
או אפילו לפתוח ניק לצורך זה ולכתוב שאת משלנו שלא נחשוב שזה לצורך פרסומת..
בכל מקרה כן יש לי רעיון בשבילך אז כותבת לך- תבדקי את אולמי נועלה בכפר סבא. לדעתי הם עושים גם קייטרינג וזה ממש טעים וכשרות טובה.
ויכוח עם בעלי הוא טוען שאני קיצונית.
חמי עם סכיזופרניה. מטופל ומאוזן.
התקף פעם ב10 שנים וגם כשהיה התקף לא הזיק לסביבה.
האם הייתן משאירות 3 בנים קטנים בני 3 5 ו8 איתו לבד לכמה שעות?
אשמח לתשובות כנות תודה.
לק"י
ובמה מתבטאים ההתקפים שלו?
שאלה ממש קשה האמת.
איך הוא ביום יום לפי מה שאת מכירה?
אם הוא מאוזן וזה לא מתבטא, אז אני לא רואה בעיה עם זה.
בחיים לא הייתי משאירה
אם כי חלקם באמת עם ילדים בעצמם ומטפלים בהם היטב
או שלאו דוקא?
לא אשפוזים
אבל זו מחלה לא צפויה
ברגיל מתנהג רגיל. יחסית כמובן
אפשר להבין שיש לו משהו והוא לא בן אדם רגיל. רעידות של הגוף בעיקר.
מן הסתם אין לו הרבה סבלנות מעצם העובדה שכבר שנים אין לו ילדים קטנים (הקטן בן 21).
בעלי אומר להשאיר אותם עם סרט אין בעיה. ואני מסרבת.
הוא לא ישאיר בלי שאסכים אבל התערבתי איתו שיש עוד הרבה כמוני
לק"י
גם עם בן אדם בריא, אם אין לו מספיק כח לזה.
לנו לפעמים קשה, אז לא בטוח שמישהו אחר יסתדר.
עם בן אדם שאין לו סבלנות, בלי קשר למחלה.
אני למשל לעולם לא משאירה ילדים עם אבא שלי כי ממש אין לו סבלנות. והור לא חולה בכלום
ולא הייתי משאירה לבד ממש, אבל נגיד הוא יכול לקחת אותם למכולת לכמה זמן וכד'.
תכלס, עקרונית אין עם זה בעיה, כי אין סיבה שפתאום יתפרץ אם זה לא היה כמה שנים, זה בדרכ מצב שעולה בהדרגה.
אבל לא הייתי משאירה. כי אני ראיתי אותו בזמן התקפים וזה פחד אלוהים, ורק מהמחשבה הזאת לא הייתי מסוגלת.
חוצמיזה, בכללי, יש לו יחס מאוד עדין ואוהב לילדים.
לפי מה שהבנתי וזה משתנה מאדם לאדם.
אולי אותו דבר, לא יודעת. חמותי גם סובלת ממחלת נפש. אני לא יודעת מה בדיוק האבחנה. אולי זה מאניה דיפרסיה, כי יש זמנים שהשיפוט של העולם שגוי באופן שנשמע לי מתאים, אבל היא גם מדברת לעצמה. אני לא מבינה בתחום, אז לא באמת יודעת.
בכל מקרה, היא מעולם לא היתה מסוכנת לילדים.
ואני באמת הרגשתי לא כל-כך בנוח, אבל כן שחררתי שתהיה עם הילדים לפעמים לבד.
השאלה היא אם אופי המחלה באמת דומה, ומה המשמעות של התקף.
באופי המחלה (התכוונתי אצל אותו אדם ספציפית)
אבל למה להסתכן?
בסוף זו מחלה. וכאילו בהרגשה שלי אין דרך לדעת מתי זה מתפרץ.
שבן אדם חולה מתחיל לחשוב מחשבות מוזרות כמה ימים לפני התקף וגם כמה ימים אחרי התקף הוא עדיין חושב אותם . זה דבר ראשון. דבר שני , הזיות יכולות להיות בעלות אופי מיני.
שלישית , אנשים שגדלו עם הורה לא נורמטיבי לא תמיד מבינים שהם גדלו במציאות לא נורמלית . הם לא תמיד מבינים עד הסוף עומק הבעיה. אותו דבר גם לגבי שכן או קרוב משפחה . אנשים נוטים לחשוב שאם הם סוג של מכירים בן אדם , אז הם יכולים לסמוך עליו. בפועל זה לא נכון.
לק"י
לא דומה דיכאון לסכיזופרניה, וכו'.
ולא דומה מאניה דיפרסיה מאוזנת ומטופלת לכזו שלא וכו'.
(אולי לך זה ברור. אני כותבת את זה לטובת נשים אחרות שקוראות).
לק"י
ולא בטוח שכולן פה מבינות במה מדובר.
לכן היה לי חשוב לכתוב
מטופלת ומאוזנת.
כשהוא יוצא מאיזון הוא בד"כ מאשפז את עצמו.
מתבטא במחשבות מוזרות. שאינן קשורות למציאות.
מעדיפה לא לפרט פה כדי לא להיחשף.
אבל זה בגדול.
לא פגע בעצמו ולא פגע בסביבה.
לפני כמה שנים פרסמו בחדשות על מקרה דומה שהסתיים ברע.
לא רוצה להפחיד אבל לא הייתי לוקחת סיכון.
לא השארנו לבד בסוף.
אני איתם🩷 ביחד איתו.
פינק אותם כהוגן היום. טיולים ארוחות🙂
שיהיה בריא.
בשבילו ובשבילכם.
יש למישהי ? 🤗
בחופש גדול,ילדים והריון
בעלי לקח 2 תיכוניסטים, יחד הם ארזו את הרוב (דברים קטנים שאני רציתי לארוז אני ארזתי)
ובימים של המעבר (קצת לפני וקצת אחרי) הייתי עם הילדים אצל ההורים ונכנסנו לבית כשכל הדברים הגדולים כבר במקום, המטבח פעיל וכו'...
הבית בלגן כרגע מבחינת ארונות וכו'
יש לי ממש חלום להכניס לארגזים את הכל מאורגן ממש ואז ישירות לארון
שלפחות יהיה כבר מאורגן ללידה כי לא רואה זמן פנוי אחר כך,אני בתקופה סופר עמוסה בחיים.. ממש בא לי
ולאחרונה ניסיתי סתם להביא בנות לעזרה בבית וזה היה על הפנים,ממש ממש התאכזבתי 🤦
לכן יש לי חשש להביא בנות שיעשו את זה
ואילו לי כרגע תקציב לממש מארגנת בתים,אלא אם כן יש מישהי מתחילה או משהו
1. להשתדל לעבוד לאט וכל פעם על חלק קטן, ככה שזה לא ממש מלחיץ, והעומס מתחלק לכמה מנות.
2. להכין מראש תיק עם שני סטים של בגדים - או לפי הצורך לכל אחד + כלי רחצה ומגבת, כאילו שיוצאים לחופש.
זה מאד עוזר לימים הראשונים.
3. להכין מקרא של צבעי המדבקות לתועלת כולם וככה יודעים מה התכולה של הארגזים הצהובים לדוג.
להדביק מדבקות צבעוניות * גדולות* עדיף בצבעים זורחים שייבלטו מכל צידי הארגז
פרטים חשובים ויקרים (תכשיטים, חפצי ערך) - לשים בנפרד ולקחת לבד (ברכב למשל)
מה שאתם לא רוצים שיינזק בהובלה- לכתוב שביר ולסמן חץ פונה כלפי מטה, זה עוזר למובילים לדעת להניח אותו בזהירות.
לדאוג למובילים
לבקבוק מים או מיץ קרררר וכוסות חד פעמיות
כדאי גם עוגיות לכיבוד , זה יותר נחמד לכולם כשמסיימים באוירה טובה.
והכי כדאי להרגיל את הלשון להתפלל על כל דבר הכי קטן. ככה בזמן אמת את לא לחוצה אלא מעבירה את הלחץ לרבש"ע.
שיהיה בקלות!!
עצות מעולות
אשמח לעוד
קחי דף, תעשי עליו לוח שנה עד למעבר דירה ותתחילי לגזור אחורה מתי צריך לארוז כל דבר
ככל שהפריטים יותר שימושיים ככה האריזה שלהם צריכה להיות בסוף
כלומר קודם תארזי בגדי חורף, בגדים בארונות עליונים, כלי פסח וכדו
ואח"כ תעברי לבגדים יומיומיים וכלים במטבח
תחליטי מה עדיף לכם, להתחיל מוקדם ולארוז לאט לאט (ואז אפשר מסודר ומאורגן כמו שאת רוצה)
החיסרון של זה יהיה לגור על ארגזים במשך תקופה ארוכה יותר
אפשרות שניה להתחיל יחסית מאוחר ולתקתק עבודה
בגדול תתכנני לפחות יומיים לכל חדר
תכתבי בארטליין על כל ארגז מכל הצדדים מה יש בתוכו
ביומיים לפני המעבר חפשי מישהו שיעזור לך עם הילדים ופשוט לארוז את כל מה שנשאר, לטעמי זה החלק הכי קשה
כשתגיעו לדירה החדשה לא חייבים לפרק הכל מיד, אפשר קודם את השימושיים ולאט לאט להתקדם.
לכל חדר את הצבע שלו.
אפשר לקנות מדבקות או סרט דבק (סלוטייפ צבעוני)
יש דברים הכרחיים, שהכל ייכנס בארגזים ויצר מהבית,
יש דברים רצויים אבל לא הכרחיים כמו לפנות דברים לא נצרכים, לארגן באופן שיקל עצ הפריקה והכל.
תפרידי בין הרצוי למצוי.
ולילדים לדאוג למסגרת מחוץ לבית כמה שעות ביום שתוכלי להתפנות לאריזה.
אם יש סיכון להריון, לקחת חברת הובלה שעושה גם את האריזה.
בהצלחה!
רק מה עושים הילדים אין כל כל מי שמסכים לשמור
אולי אולי חכמה שעות.. איל אספיק
ואני מה זה לא טיפוס של לעבוד ולהספיק בלילה
זה כבר היה לפני שמונה שנים או משהו.
מניחה שיש חברות מוצלחות יותר או פחות, כמו בכל דבר.
ירא שמיים שמגיע למרכז.
תומ"ר!
איזה סגנון צריך להיות למוהל?
הרב שקד בוהדנה הוא תותח בתחומו הברית הייתה זריזה קצרה בקושי התינוק בכה ממש בקושי
את התחבושת הורידו יום למחרת והכל היה ממש אסתטי ונקי.
הרב חתוכה הוא מאוד מוכר וידוע הוא מרמלה
ירא שמיים,מקצוען, מאיר פנים, זמין לכל שאלה.
היה אצלנו בכמה בריתות והיה מושלם.
+972 54-760-1015
את כל האחים שלי ואת הבן הראשון שלי מל דר' פליישמן, ברחובות
אם רלוונטי אבקש מההורים שלי מספר
מומלץ מאוד!
052-300-3403
אבל בירושלים אז שכחתי שגר בחריש
מצרפת מספר +972 52-481-5429
מניסיון שלנו עם ארבע בריתות פחות או יותר
מרגיע, נעים ומקצועי.
הוא מרמת גן
כבר שבוע כזה לא במיטבו, מנדנד, רוצה הרבה על הידיים, לא אוכל כמעט
אבל חיוני לגמרי, משחק ומדבר והופך את הבית בה
יום אחד היה חום חדפ שעבר.
שמתי לב שעולה לו, כמו בחילה כזאת, ואפילו קצת פליטה כזאת. אולי צרבת?
וגם יוצאת לו שן גדולה מאחורה?
יש למה ללכת לרופא? מה זה יכול להיות?
ברוך ה'.
מה אתם אומרות, זה יפה לחכות שבעלי יחזור מהמילואים ורק אז לספר לו?
עוד יום יומיים..
אז תוהה לעצמי אם זה באמת..
עשיתי ב. דם הבוקר.. אבל יקח לזה מלא זמן להגיע
וכבר חזרו לי תשובות של בדיקות אחרות..
פעם קודמת היה לי פס חזק בטירוף, לא היה ספק בכלל..
וגם קבעתי תור לרופאת נשים וזה רק באמצע ספטמבר, זה סבבה? (כאילו שבוע 10)
מדוייקת
אבל לא קריטי נראה לי
אני אישית לא עומדת במתח עד אז
זה באמת ממש מותח
אבל אפשר לבקש הפניה מר.משפחה לאולטרסאונד ולעשות אצל טכנאית. ולהגיע לר.נשים אחרי.
שהבטא שלילית..
אבל הבדיקה השתמשתי בה לא הכי אמינה, אני יודעת את זה.. למרות שעד עכשיו תפקדה מושלם (זיהתה את ההריון הקודם, ואת כל הפעמים שבדקתי עד עכשיו היא לא זיהתה כהריון, מה שהיה נכון 😀)
באסה.
בדיקות מאליאקספרס פשוט.
זה ממש זול והיה אמין עד היום 😉
למרות שאולי זה מהיר מידי מכדי שהבטא תרד ככה.
אז אי אפשר לדעת מה קורה באמצע
היו כמה שנים שזה היה מדויק ממש, זיהה שלושה הריונות ממש בהתחלה,
כשלא היה הריון לא היה מופיע שום פס לא משנה כמה זמן מחכים. כלום כלום
ואחר כך התחילו לזייף ולתת פסים חלשים בלי שיש משהו, בהתחלה חשבתי שזה קשור להורמונים שלקחתי בטיפולים, אבל גם כשכבר כמה חודשים לא לקחתי כלום היה מייצר מדי פעם פסים חלשים
לא יודעת איך היה הפס אצל הפותחת כי בתמונה זה לא ברור.
מתוך המון שרשורים פה. פלוס בקבוצות פוריות בפייסבוק. המציאות מראה שזה הרבה פעמים לא. ברור שיש גם פעמים שכן.
אגב גם הפוך. לי היתה בטא חיובית שלגמרי היתה אמורה להראות במקלון ולא נראתה.
בדיקות דם וזהו.
לק"י
אני השתמשתי בתשובה כנה, ותמיד יצא נכון.
(ופעם אחת בלבד היה פס שאחריו קיבלתי מחזור. משערת שזה היה הריון כימי).
למישהי יש אנבלה? המלצות? דיס?איזה יום שמחומה עוד שווה?
יש לי מדלה פריסטייל והרגשתי שיכול לשאוב יותר
תודה יקרות
יסודי של כל החלקים?
כשאני הרגשתי שהיא קצת התעייפה המליצו לי להשרות בקערה עם מים וסבון כמה שעות ואח"כ להרתיח במים נקיים
זה ממש החזיר עטרה ליושנה.
כשהייתה יותר קטנה פלטה המון, עכשיו כבר כמה חודשים שאין צורך בחיתול בד... אתמול והיום פולטת שוב. מדאיג?
אבל כשהוא אוכל / שותה מדי הרבה הוא שוב פולט.
אם היא פולטת כמויות גדולות או בתדירות גבוהה אפשר להתייעץ עם רופא
אבל אם זה שוב כמה פעמים ביום כמו פעם הייתי בודקת יותר מה אכלה או אם היו הרבה נסיעות וכד'...
