לא חושבת לשלוח אותה מחר
אז זה ראשון רק
לעדכן לפני את הגננת בהודעה שהילדה נגמלת ולשים לב להציע לה ללכת?
או סתם כזה בבוקר (מציינת שבכיתה שלה במעון יש שלוש גננות, לא תמיד זו של הקבוצה שלה מגיעה בשעה שאנחנו שמים אותה, לפעמים הגננות של הקבוצות האחרות)
בעלי אומר לכתוב לה אבל מרגיש לי מיותר, נגיד לה בבוקר, לא?…
ברור לעדכן לפני.. מה זאת אומרת
אני הייתי גם מתייעצת לפני שאני מתחילה תהליך אם אני בונה על השיתוף פעולה שלה, ממש לא הוגן לבנות על זה שהיא תסכים בלי להתייעץ לפני
אבל מינימום זה לא ליפול עליה עם זה
מיום שלישי אחהצ
ברוך ה׳ היום לא היו פיספוסים
מתכננת לשלוח בראשון עם תחתונים מקווה שזה כבר לא מצב שכל רגע צריכה פיפי ומלכלכת
ויש בגן המון גמולים כבר ושירותים קטנים
אז לכאורה זה חלק מהתהליך שלהם בגן השנה
אני גם יודעת שיש ילדים שנגמלו במהלך השנה
ברור שלעדכן.
גם אם את חושבת שהכל בסדר.
זה עניין של כבוד ושיח בין הורים לצוות.
הרבה יותר קל ליצור פעולה כשמעדכנים ומתייעצים ולא מנחיתים את זה כעובדה.
אבל בשיתוף פעולה, לא בהנחתה מהרגע להרגע
אולי הגננת שלה ספציפית פחות פנויה השבוע? אולי יש עכשיו כמה ילדים בגמילה ולא מתאים לה?
צודקות
שלחתי לה
מקווה שתהיה on board 🤓
זה חשוב בשביל השיתוף פעולה...
אני הודעתי להן כמה ימים לפני, כדי שידעו ויהיו ערוכות לעניין
מעניין אותי כמה אישה אחת עושה בעצמה דברים, עוברת, חווה, עובדת וכו..
יש לי 3 קטנים
הגדול בן 4 ומטה..
בלי עזרה ככ, בעל שעובד ולא ככ מושיט יד, בבוקר שולח 2 לגן
בערב חוזר שהילדים כמעט ישנים..
אני גם עובדת משרה מלאה וגם אני מפרנסת.
אין לי עזרה מהמשפחה..אני גרה בחור באיזור מרוחק בארץ..
זה באמת קשה לי מאד שהכל אני .. מנסה לחשוב טוב לעודד את עצמי וכו שזה זמני והם ידגלו..
אבל בטוחה שלגדל עם עזרה איזה שתהיה זה משהו אחר לגמרי.
או פיזית או עוזרת, או כלכלית וכו..
עוזרת הבאתי מידי פעם ויקר לנו..
מעניין לדעת כמה עזרה יש לכם מהמשפחה? בעל? עוזרת?
כלכלית?
ולמי שאין עזרה איך מתמודּדת?
מצדיעה לך. את גם אמא, גם אמא ל-3 וגם עובדת במשרה מלאה! וואו...
(אני גם גרה בחור אבל במצב שונה, פחות ממשרה מלאה ועם תינוק אחד. באמת מאתגר יותר לגור רחוק מההורים. לא רצינו לגור לידם והשלמתי עם הצדדים לכאן ולכאן.)
מה עם להכניס עזרה לבית? לשאול חברות אם לפעמים הם יוכלו לקחת ילד אחד או שניים שישחק עם הילד שלהן?
עזרה בבית זה לא מותרות, זה בסיס למשפחה עם הרבה ילדים. בייביסיטר/עוזרת נקיון.
השאלה אם את מחפשת עצות איך לקבל עזרה? כי נשמע שאת צריכה עוד יד ואם בעלך לא יכול לקחת חלק מהמשימות מעבר למה שעושה היום (לפעמים זה האיך לבקש ואיך לתקשר את הצרכים שלך ושל הבית כדי שיבין שהוא חלק מזה)
ואם העלויות של עוזרת כבדות אולי כדאי לחפש ילדה / בחורה צעירה שתוכל לתת לך יד עם הילדים בערב או בעבודות הבית בצהרים?
אין עזרה ולא היו הצעות לעזרה גם כשממש היה לי מורכב
לא בקשתי מעולם עזרה ולא חשבתי שמישהו אמור לעזור לי
אלא
למדתי שצריך לתכנן את החיים כדי שיתאימו לכוחות ולרצונות שלי
לכן
ילדתי ברווחים גדולים ובעלי נהיה שותף מלא במשימות הבית והילדים
עם שלושה קטנים הגדולה קצת יותר גדולה משלך, בעל שחוזר הביתה אחרי ההשכבות, בבוקר מתחלקים בפיזור שלהם, עובדת חמישה ימים בשבוע.
לא שרדתי את השנה הזאת, הייתי בהישרדות עד שקרסתי והדיכאון התפרץ.
עכשיו בימים האחרונים בעלי חוזר הביתה בצהריים ואני נחה הרבה יותר, הרבה יותר טוב לי. ובעלי קורס.
היום הוא חזר בארבע, אני הייתי איתם משתיים עד ארבע והוא מארבע עד שבע (שלושתם הולכים לישון בשבע ברוך ה') הוא היה גמור. ממש התאפקתי לא להגיד לו תראה מה עובר עלי יום אחרי יום בשנה הזאת, כי זה לא הוגן, עד שהוא בא ועוזר, מותר לו לקרוס אפילו אם אני שרדתי הרבה יותר ממנו.
חיבוק גדול אהובה!!
אני חושבת שכדאי לך למצוא עזרה ברמה של בייביסיטר.
שתיקח את הילדים קצת ויהיה לך זמן אחה"צ לנוח קצת ולצבור כוחות.
אפילו פעם פעמיים בשבוע.
לא יודעת איפה את גרה אבל אצלנו בייביסיטר זה יחסית זול בטח לעומת עוזרת.
חוץ מזה תקלי על עצמך בבית כמה שאת יכולה.
כלים- אולי לעבור לחד פעמי
כביסות - אולי לקנות מייבש
גם להוריד דרישות מעצמך ברמת הסדר והניקיון בבית
גם לשבת עם עצמך ולראות מה הכי קשוח לך מה הזמנים הקשים ואיך אפשר להקל אותם.
לגבי עצמי, אני לא מרגישה שאני מקבלת עזרה ביום יום, אבל גרה ליד המשפחה
אז כן יודעת שאם יש יום שאני לא מרגישה טוב או משהו כזה אז יכולה לבקש מאמא שלי שהילדים יהיו אצלה
בפועל זה ב"ה לא קורה כמעט. אבל אולי עצם הידיעה שיש מישהו זה כבר נותן כוחות.
אולי כדאי לך לנסות למצוא שכנה שאתן יכולות לסייע אחת לשניה.
אני חושבת שזה מאוד חשוב שתהיה תמיכה.
מרוב שאני מבינה את המקום שלך והייתי בו בשנים האחרונות.
ב"ה כבר במקום אחר מול זה.
אמא לצפופים ובהריון
ההורים גרים שעתיים + נסיעה
עובדת משרה מלאה ואני המפרנסת העיקרית (וכמובן גם רצה לאסוף את הילדים בשניה האחרונה)
בעלי מחוץ לבית ברוב שעות היום (אברך ועוד כמה עיסוקים)
אני לא אבקש עזרה מהשכנות- ורובן גם לא בסיטואציה שיכולות לעזור לי. אני ב"ה מהעוזרות...
מה שעוזר לי:
להתמלא- בקודש. באידיאלים. בזמן לעצמי. בתחביבים. בכל מה שממלא אותי. כשאני מלאה - יש לי סבלנות וכוחות להתמודד עם דברים, והאתגרים פחות מציפים אותי.
לא לצבור משימות- לסדר את הבית כל ערב (יאמר לזכות בעלי שהבין שזה התפקיד שלו אם הוא רוצה אישה שפויה. אני עוזרת כמובן, אבל האחריות עליו) וזה כולל להעביר שואב שוטף, כביסות, סדר, תיכנון הארוחות למחר ואם צריך להפשיר בשר למשל...
ראינו שברגע שנצברים דברים, ההר גדל בצורה אקספוננציאלית, ואי אפשר כבר להתמודד עם זה.
להנמיך ציפיות- כבר אין לי שאיפה לעשות עם הילדים יצירות פאר מרהיבות ואז להמשיך לחיתוך ירקות משותף בחיוך ובחיבוק ומשם בדילוגים לפיקניק בשירה ובנגינה להמשיך למקלחות ובששון ובשמחה ובלי שום התנגדות כולם מתקלחים, הוקוס פוקוס הבית מסודר פיקס וכל הילהים ישנים.
זה לא המציאות אצלנו.
אנחנו נעשה יצירות, אבל הן יהיו להדביק מדבקות לפי הרמה שלך - על קו, על ציור, או סתם ברחבי בדף.
אנחנו נלך לשחק בגינה, ואני אשגיח גם, אבל זה אחלה זמן גם לדבר עם חברה ולהתעדכן או לשמוע שיעור שחשוב לי. הילדים יסתדרו גם אם הם בוכים קצת...
(אני עוצרת פה, מקווה להמשיך
ואם לא אז בהצלחה!)
אבל התגובה שלך ממש עזרה לי.
תודה
בעלי עובד בעבודה אינטנסיבית מאד. הוא אף פעם לא מפזר או אוסף. לרוב חוזר אחרי ההשכבות.
בנוסף אחד מהילדים גם ילד מאתגר מאד, אנחנו בדיוק בתהליך של בירור ואיבחונים.
לא אשקר, קשה לי. לפעמים אני ממש מתפרקת.
ואז קמה , כי אין ברירה.
אבל אני לא עובדת במשרה מלאה.
אבל זה התחיל יותר בשנתיים שלוש האחרונות רק בצורה שממש מאפשרת לי שפיות, עד אז כל עניין הילדים חוץ אולי מאיסוף מהמסגרות היה שלי, כולל בית, קניות, בישולים וכו, אבל גם הייתי בבית ולא עבדתי
אולי לתקופה מאוד ספציפית אבל לא כדרך חיים.
אני רוצה לחוות את החיים ולהנות ולשמוח על כל יום בנפרד.
יש לי קצת עזרה. (מוזמנים לשבתות פעם בכמה חודשים ויכולה לשלוח את הגדולים באוטובוס מדי פעם)
אבל לא מסתמכת על זה בכלל.
בעלי שותף מלא בבית ושנינו עובדים משרה מלאה.
הרווחים בין הילדים הם כאלה שאיפשרו לפתח קריירה ולהנות מהגידול ולהיות נוכחת בחוויה ולא רק בהתרוצצות סביב הטכני.
אני לא חושבת שאפשר גם וגם וגם וגם (אלא אם משרה מלאה הכוונה למשרת הוראה נניח)
צריך לדעת לתכנן נכון. בלתמים ותקופות קשות זה חלק מהחיים. אם בשגרה את בקושי נושמת, מה קורה בזמנים עוד יותר קשים?
אם חיפשת לשמוע אם זה שפוי או לא, אז לדעתי לא.
של 5 ו9 שנים
בדיעבד 5 שנים לא היה לי רווח מספיק גדול
9 היה מושלם
חשוב לי להגיד שגם בהפרש של 4 שנים הם חברים טובים ומשחקים ממש יפה ביחד אפילו ממינים שונים.
תראי בשגרה-
כן משתדלים שיהיה איהז 2 אחה''צ שחוזר קצת יותר מוקדם וכן נמצא איתם בארוחת ערב...
ואגב -אז אני לוקחת לעצמי עשה מנוחה בחדר ..להתאוורר קצת
והוא כן עוזר לי בבקרים בדר''כ
אבל רוב הזמן אני איתם לבד
אפילו עכשיו כשמכוייס מרגישה שההבדל הוא לא ענק פיזית כי גם בשגרה הרוב עלי
(אבל זה לגמרי הבדל ענקקקק כשמגוייס..נפשית וגם פיזית בכל מיני מובנים כמובן)
בכללי חושבת שמה משפיל זה ההשוואה
הלהסתכל על ההיא שנוסעת לאמא להתפנק בשבתות( נגיד עכשיו כשסוגר שבתות אני אך ורק לבד עם עצמי וזה מדכאאא)
ואחרי לידה והתחושה שלאחרות יש 'גב'.. ולי לא
זה מרגיש תלוש ובודד כזה
אז משתדלת
לא לא לא להשוות
לא לתת למחשבות האלה כח
לא אמור להיות משהו אחר
זה החיים לשי וזאת המציאות שלי
ולא יכל להיות מהו שונה
ולא תמיד מצליחה
לפעמים
ולפעמים נופלת קצת למסכנות
ואז קמה
ומתגברת וממשיכה
חו'בת שעוזר כן להשקיע מחשבה בשגרה שיש בה מקום לעצמך ומקומות שנותנים לך חיות ותנועה ואיוורור
זה מאוד מוציא מרירות ותסכול
גם בתקופות מאתגרות (מילואים, תקופה של אחרי לידה...). גם בשבתות, ברוב המוחלט בבית, ואני זאת שמבשלת עושה קניות מכבסת מסדרת וכו.
בעלי גם מאוד עמוס ונמצא מעט מאוד בבית.
יש לנו חמישה ברוך ה
מה שעזר לי, זה לצאת לעצמאות. לא אפשרי להתחייב לעבודה קבועה עם בעל מאוד עסוק וילדים שדורשים הרבה (מאובחנים).
אני לא יודעת איך את עובדת ככה משרה מלאה. זה קשוח ממש.
צהרונים עד כיתה א.
אם קשה לי, עובדת פחות. חיים ממה שיש ומסתדרים.
מתפללים לה שיתן כוחות.
כשהיו לי 3 מתחת לגיל 4, הייתי מביאה ילדה בכיתה ו או קצת יותר שתעסיק את הקטנים וככה היה לי זמן לבשל, לנקות, לסדר. היא היתה גם עוזרת לי לפעמים לסדר קצת את הבית. זה יוצא לא מידי יקר אבל אי אפשר עם שלושה קטנים לבד.
ולדעת את הגבולות שלך.
השנה בעלי התחיל יותר להיות מידי פעם בערבים בבית כי היה לי כבר לא פשוט...
נקודת ההנחה היא שאף אחד לא חייב לנו כלום
ושאם ה נתן לנו את הילדים היקרים האלו, הוא גם יתן לנו את הכוחות לגדל אותם.
רחוק מהמשפחה אז אנחנו נעזרים רק פעם ב.... כשאנחנו רוצים לטייל או לעשות סידורים באזור
אבל! אני גרה בקהילה ואנחנו עוזרות אחת לשניה במה שמתאפשר וזה לכשלעצמו המון עבורי
בעלי מאוד שותף ועוזר בבית בכל מה שאפשר
אז למרות הריחוק מהמשפחות שלנו אני כן מוצאת פתרונות יצירתיים איך להקל
וכן אם מתאפשר לקנות מכשירים ועזרים שיכולים לתת מענה בסדר ואירגון אז לא אהסס ואעדיף להשקיע עליהם וזה גם מאוד עוזר
קודם כל אשריך
את מותמדדת מול אתגר עצום, קשה, מורכב
אבל גם הכי חשוב בעולם!!
גידול ילדים.
רציתי גם לעודד קצת, זאת תקופה עוברת. יש גיל שבו הילדים גדלים ונהיה קל יותר. מאמינה שאם הגדול שלך בן 4 והשני באזור 3 (כתבת שהולך לגן) שנה הבאה תהיה קלה יותר
עצה טובה שאני מיישמת בחיים וממליצה גם לך היא- פשרות
נגיד בעיני (יתכן שלמישהי אחרת לא מרגיש ככה, הרגשה פרטית שלי) לא היה אידיאלי לשלוח ילד לגן/מעון עד 4. אבל אם האופציה השניה היא אמא בקריסה, להתפשר בנושא זה הפתרון הטוב ביותר
כנל חדפ בכל ארוחה
כנל לקחת גם ילדה בת 6 שתעשה להם 'קייטנה' אחהצ
כנל ארוחת ערב קורנפלקס עם חלב או פרוסה מרוחה (ולא חביתות וכו')
עוד דברים שיכולים להקל- ללמד את הגדולים לעשות דברים כמו להתקלח, למרוח סנדוויץ
לצאת לגן שעשועים
להתחיל התארגנות ערב בשעה מוקדמת יחסית ובנחת כדי לא להגיע למצב מפורק תוך כדי
בעלי מאוד שותף ב״ה עוזר בהכל מכלים וכביסה ועד מקלחות הרדמות טיולים בגינה… בגדול למדנו שזה אני והוא ולא להסתמך על אחרים שהציעו עזרה ובזמן אמת נעלמו…
אבל האימהות שלנו עוזרות לפעמים בבייביסיטר/קניות/כלכלית. וזהו כזה.
עוזרת הייתה לנו פעם עובדת זרה ואז עזבה כי היה קשוח, באו אחריה עוד 2 וגם עזבו מאותה סיבה…
בקיצור אם אין אני לי מי לי 
ואת אלופה ממש. שהקדוש ברוך הוא ישלח לך מלא כוחות בעזרת השם
זה הבית של שנינו. (ברור שבתקופות של עומס/ חולי/ הריון השני יקח יותר עליו)
אין עזרה מהמשפחה ביום יום ואנחנו מנהלים את החיים שלנו לפי זה (למשל, אחוזי משרה וכאלה)
יש לי 3, הגדול בגן חובה
אני עובדת כ6-7 שעות ביוםבעלי בהייטק ועם קרוב ל300 ימי מילואים
בבקרים שהוא פה- הוא מפזר את שני הגדולים
ואני את התינוק
אחהצ - אני אוספת את שלושתם
אכלים, נקיון, כביסה בישול - לרוב עלי
פעם ב... אני מביאה מישי שתקפל כביסה
שבת שאנחנו בבית (לרוב כשהוא נמצא אנחנו נשארים) אנחנו מרימים ביחד (הוא בעיקר עם הידיים המלאות שלנו ואני מתקתקת בישולים)
קניות- רק עליו.
לא יודעת בכלל מה המלאי בבית- מצפה תמיד לראות ארונות מלאים ואם בא לי משו וחסר- אני רונה נקודתית
כמעט ולא נעזרת בהורים ביום יום, כן נוסעת אליהם בשבתות שהוא היה מגויס
אבל- וזה אבל גדול
אני יודעת שאם רק אבקש-
הם יתיצבו פה
החיים עמוסים מאוד, אני עושה הרבה לבד
אבל לא מרגישה לבד
לא מצד בעלי
ולא מצד ההורים של שנינו
יודעת שאם אני אקרוס- יש לי רשת ביטחון
ולכן אני חושבת שהקושי המנטלי משפיע מאוד על ההתמודגות עם עומס האוביקטיבי
תודה על העידוד!!
מוצאת את עצמי פתאום בוכה מרוב עומס של החיים..
אנסה לקחת לעצמי יותר זמן , להשקיע בתחביבים
ודברים שישמחו וירעננו..
חשוב לציין שאני רק עם שני ילדים (בגלל בעלי שלא רוצה, זה כבר נושא לשרשור אחר 😂)
עובדת במשרה מלאה אבל לא המון שעות (חינוך על יסודי)
בעלי עובד המוןןןן וגם המפרנס העיקרי (תפקיד חשוב מאוד הקשור לביטחון עם ישראל, ברוך השם).. פעם בשבוע מגיע בחמש שזה נחשב מוקדם, שאר הימים מאוחר יותר.
אוסף קניות שאני מזמינה באונליין.
מצטרפת למי שאמרה שאינה מתחברת ל"להחזיק ראש מעל המים".. חשוב לי להיות בנחת, גם ככה אני אדם חסר סבלנות באופי שלי.. אז עומס תמידי לא יעשה לי טוב.
ההורים שלי גרים על ידי, שיהיו בריאים, עוזרים.
עוזרת זה ממש לא מותרות מבחינתי, אפשר להצטמצם במשהו אחר, הכוחות שלך חשובים יותר.
לא מרגישה חייבת לשעשע את הילדים, הם משחקים ואני עושה את ענייני ברקע (מאוד אוהבת בישול ואפייה, מתעסקת בזה הרבה).. נחה עם הטלפון כשהם משחקים להם.. מתערבת רק במקרים שחייב או שצריך תיווך.
אולי אם הוא לא עובד בימי שישי, יכול לצאת עם הילדים, ויהיו לך כמה שעות לעצמך? לבשל / לקרוא / לראות סרט או כל דבר אחר... עכשיו שעון קיץ, אז שישי בנחת... את חייבת אוויר...
באמת מעריצה אנשים כמוך... אני עם הרבההה פחות עומס, ומאבדת סבלנות מהר יחסית (אופי.. אני בן אדם מאוד מהיר - בחשיבה, בעשייה, בדיבור.. קשה לי להתעכב על דברים קטנים)
את מהממת, אני בטוחה שהילדים זכו בך.. אני לא קיבלתי כוחות כאלה מהקב"ה.. תהיי גאה בעצמך, מגיע לך!!!
קצת לפני תחילת המלחמה עברנו.
ואז בעל מגוייס פלוס סטודנט לתחום קשוח ואינטנסיבי מאוד.
במקרי קיצון שלא הצלחתי למצוא סידור לילדים אז אמא שלי הגיעה.
אבל לרוב נעזרים בקהילה המהממת פה. וגם עוזרים כשיכולים וצריך.
בניקיון יותר קשה למצוא פה עזרה כי הנוער לומד מחוץ לישוב וגם בייביסיטר זה מאתגר.
אבל השכנות עוזרות פה אחת לשנייה.
ובעלי שותף. יש משימות שהן רק שלו.
כשצריך אני מבקשת לוותר על למידה כדי לעזור.
הוא נוכח בבית וכשהוא עם הילדים הוא מאה אחוז איתם..
אנחנו עם תאומים בני 3 ועוד תאומים בדרך ... לפני שנה וחצי יצאתי מהייטק ללימודי הסבה למיילדות ובעלי מפקד בצבא.
אמא שלי עוזרת לנו אחת לשבועיים לשעתיים מדיי ראשון וכל השאר זה אנחנו...
איך? האמת שבעלי שבורכתי בו ממש ממלא תקן אמא שנייה והלימודים שלי שלקחתי הם בוקר וההתנסויות בבתי החולים לרוב הם בוקר כך שאני מסנכרנת בין הדברים, גם שעבדתי משרה מלאה הייתי יוצאת ב5 וחצי בבוקר כדי להספיק לאסוף אותך ולהיות איתם ...
לא פשוט שאין עזרה אבל ברוך ה' תודה לאל אין על משפחה
את כותבת שפעם בשבועיים אמא שלך מגיעה.
גם לא גרים קרוב להורים, אבל ב"ה מסתדרת.
בעלי גם לא נמצא כמעט עובד ממוקדם בבוקר עד הערב.
עוזר עם הילדים בעיקר בשבתות.
בעלי/חמותי עוזרים בערך פעמיים בשבוע עם ילדים כי אני עובדת משמרות ערב
אמא שלי בערך כשהבת השנייה נולדה התעקשה שתעזור לנו (לא רציתי) וכל חודש הביאה סכום (כמו מעשר ממשכורת שלה). בדיוק החודש קיבלתי החלטה אמיצה לפני יום הולדת שלי וביקשתי ממנה שתפסיק, הרגיש לי נכון לנו ושהגיע הזמן שנהיה עצמאים לגמרי בתחום הזה.
מי שלא יודעת חזרתי בתשובה לפני עשור ואני הולכת להוציא לאור ספר שמספר את הסיפור שלי.
זה תמיד מפחיד להחשף, אבל מרגישה שהעבר שלי הביא אותי למה שאני היום ומרגישה שליחות לספר את הסיפור בכנות, גם עם החלקים הפחות נעימים שבו.
כשעלינו לארץ הייתי בבית ספר דתי וספגתי את הערכים שכנראה ישפיעו עליי גם אחר כך.
אחרי זה בחטיבה ותיכון כבר הייתי בבית ספר חילוני, כי כמו בכל בית סובייטי, היה לאמא שלי חשוב שאתחנך ברמה לימודית גבוהה ולא מצאה את זה באולפנות.
אמא שלי הייתה אמא חד הורית שמאוד ניסתה לגונן ולשמור עליי. אח"כ היא גם התחתנה שנית והרגשתי מחנק בבית בלי אחים(יש לי רק אחות שגדולה ממני ב7 שנים שבאותו זמן כבר התחתנה) ועם אבא חורג. חיפשתי חופש, אבל מצד שני גם רציתי מאוד לרצות את ההורים. היציאות עם החברות אף פעם לא הפריעו להיות תלמידה טובה ומשקיעה, אז המרד הנעורים היה בשקט, מתחת לפני השטח, שהתבטא בעיקר בהרבה שקרים. הייתי גרה בחור והבית ספר והלימודים היו בעיר אחרת, בגלל זה היה לי תירוץ לישון אצל חברות, ככה היה אפשר לעשות מה שרוצים, כי ההורים שלהן היו יותר משחררים.
"תרשמי מתי את חוזרת" - אמא שלי הייתה מבקשת ממני, אז אז הייתי כותבת sms בשעה 21 שלא תדאג שחזרנו הביתה וממשיכה לחגוג.
בתיכון היינו חבורה של 4 חברות ובשנים ההם חיפשנו אהבה.
תכל'ס זה מה שחיפשנו.
רק לא ידענו איפה לחפש.
תמיד רצינו להתחבר לגדולים מאיתנו,
כי עם בני גילנו היה לנו משעמם והם לא היו בוגרים מספיק.
הסביבה שלנו כללה לרוב רוסים וזה התחלק לנוער אבוד כזה של רוסים שמחפש את עצמו במפגשים עם שתיה או לחנונים. אנחנו היינו בקבוצה הראשונה, למרות שהייתי בכיתה אקדמאית והשקעתי בלימודים כל השנים.
ובכל השנים האלה כן המשכתי להיות קצת קרובה למסורת (אמא שלי התגיירה, אז הייתה לנו כשרות בבית והיינו מדליקות נרות) ובזה הייתי שונה מכל החברות שהקיפו אותי. נאמר עליי בספר מחזור מפי חברות: "כשהיא יוצאת איתנו לשתות היא מדליקה לפני זה נרות".
כן, זה הצחיק אותי, אבל כנראה זה גם מה ששמר עליי.
תמיד אמא שלי אמרה לי: "זה לא או הכל או כלום" והיום אני מסכימה איתה ממש. שמרתי על ניצוץ היהודי הזה שמדברים עליו, למרות שהייתי בתחתיות ממש.
המשך יבוא...
לק"י
אני פעם אחת הייתי עם תינוק אצל אורתופד וזה לא היה ככה בטוח.
"פשוט" רופא עצבני ולא נחמד. וגם אם נפלתם עליו ביום רע, זה נשמע מוגזם.
לק"י
אצלינו לא.
חושבת שהייתי רק עם ילדה אחת מתוך הארבעה.
להבא בעז"ה, הייתי מבררת באזור או אפילו בפורום על רופא סימפטי. לא צריכה שיהיה הכי נחמד אלי, אבל רגוע.
אצל 4 אורטופדים שונים.
כולם היו עדינים ומצוינים.
לא זכור לי שהתינוקות בכו בבדיקה.
הייתי בהחלט מתלוננת
חיבוק 🩷🩷
כולם היו עדינים ורגישים
בטח שלהתלונן
ריבוי תלונות יכול לגרום לשינוי
אנחנו היינו עם כל הילדים אצל אורטופד (בגלל סיפור משפחתי+קיסרי לחלקם). למען האמת לא אני נכנסתי איתם אלא בעלי, אבל בעלי תיאר רופא אולי קצת אדיש אבל עדיין עדין וכמובן עם כפפות.
אני כן חושבת שיש מה להתלונן! גם אם לא יכולים לפטר אותו, אז לפחות שינזפו בו כדי שישנה את דרכיו...
לק"י
לא חושבת שהרבה רופאים משתמשים בהן, אבל כן שוטפים ידיים.
אולי עם פיצים זה שונה? אבל גם בבית חולים אני לא בטוחה ששמים כפפות.
(וסליחה שנטפלתי לחלק הפחות חשוב. רציתי להגיב את זה כבר בהודעה הראשונה של הפותחת).
פשוט הידיים היו ממש לא אסתטיות
אני אחרי לידה ראשונה היתה חוויה דומה ממש. (מעניין אם זה אותו רופא, הוא מקבל במרכז במקרה?)
אח’’כ עם הילדים הבאים נסעתי רחוק יותר לרופא מהמם.
וממש מבקשת שתתלונני. אם זה מי שאני חושבת הוא נורא ויחס מגעיל ואם יותר יתלוננו אולי זה יעזור.
ורק שתדעי שיש רופאות ורופאים מקסימים ועדינים כאלו שנחמדים לילדים ומכבדים את ההורים! וכמובן גם מקצועיים
לא עשיתי את הבדיקה לשניים הגדולים האמת כי אין לנו בעיות במשפחה והשלישי פשוט יצא לנו במקרה להיות אצל רופאה והמזכירה שכנעה אותי ..
אז כנראה בדיקה לא חובה לכולם אבל לא כדאי להימנע רק בגלל החוויה הזאת כי כמו שכתבתי יש אפשרויות מעולות אחרות
ולא רוצה לבאס אבל הוא רופא המון שנים ולצערי לא תעזור תלונה .
זה לא יזיז לו
מבינה אותך ממש העיקר שהבייבי בסדר
התלוננתי על רופא סופר מוערך על משפט שהמזכירה שלו אמרה לי וטיפלו בזה ממש!
מצטערת שחווית את זה...
אני למדתי מחויות כאלה אם צורחים עליי בשניה הראשונה לא להתבלבל להגיד סליחה אין צורך וללכת בלי להיבדק.
לגבי חשיבות הבדיקה, יש לי 8 ילדים לכולם עשינו בדיקה.
7 הראשונים הכל היה תקין,ללא סיפור משפחתי ועדיין אצל השמינית יצאה בדיקה לא תקינה והיא הייתה צריכה טיפול ברצועות לתקופה קצרה.
בעיני זה בדיקה לא פולשנית שעשויה לסייע באיכות החיים, לא רואה סיבה לא לבצע, מקסימום ללכת לרופא אחר. מעניין אם זה הרופא שהיינו גם אצלו? בפ''ת?
עשיתי אצל שני הילדים את הבדיקה ותמיד הרופאים היו נחמדים נעימים ועדינים לתינוק.
אני הייתי שולחת תלונה סופר חריפה על הביקור הזה.
התוצאה מגיעה לרופא שלנו עם פענוח
ואם יש צורך אז מפנה לאורטופד
אתמול אחרי הגן הורדנו טיטול
היו מליוני פיפים ברחבי הבית🤣
סתם סתם
היה שלוש או ארבע
בטווחי זמן קצרים יחסית
היום בבוקר לקחתי אותה בשבע ועשרים
מתי לקחת שוב?
כל כמה זמן?
ככה היא לא תלמד מתי היא צריכה
זה גם תלוי אם היא זורמת שלי לא הסכימה בכלל ללכת כשהצעתי לה רק כשהיא הרגישה שיש לה. אם היא זורמת ללכת כשאת מציעה לה אז אולי הייתי לוקחת רק אחרי שינה בוקר/שנצ ולפני השינה.
אם מתחיל פיספוס הייתי רצה איתה לשירותים שתבין את הקונספט ואז אפילו אם עשתה טיפה אחת בשירותים מתלהבים איתה.
היא תלמד לאט לאט
וכן יש כאלה שבהתחלה מפספסים הרבה
אל תבהלי
תכיני מגבונים או סמרטוט נגיש
אני מקפלת שטיח בהתחלה חח
כן אפשר להזכיר מדי פעם
אבל
כשאת מרגישה שאת צריכה אני מזכירה שאת יכולה ללכת לשרותים
לא לקחת את התפקיד לעצמך
מנסיון רב זה יותר מהר נלמד ככה מאשר נסיון למנוע פספוסים ואחריות יתר שלך
בינתיים אז רק הזכרתי וכל הזמן אומרת לא (אבל גם בינתיים לא ברח)
מקווה שתדע להגיד כשכן🤣
פספוסים בלי הפסקה רק יעצבנו אותי.
נכנסתי שנייה לשירותים ופספסה 💩😅
לא התעצנבתי כי זה היה על משטח פעילות כביס כך שתכלס לא הייתי צריכה לנקות פשוט שטפתי ולמכונה…
אני חושבת שהיא ידעה אבל
כי אני לא הייתי לידה
ואיך שבאתי שאלתי אותה אם יש לה קקי והיא אמרה כן כזה של ׳או הנה את׳
אז אולי הסתבכה פשוט…
בינתיים היא לא שמה לב לפני הפיפי, רק תות כדי/ אחרי
עד שהיא תלמד את התחושות ואיך מתפנים הצורה טובה, זה בנתיים האחריות שלך.
לומר שעכשיו הולכים.
עם הזמן (לרוב כמה ימים( אפשר בהדרגתיות להעביר את האחריות אליה.
תהיי קשובה לסימנים שהיא מראה לפני וכמובן לחזק על כל הצלחה.
בהצלחה!
שלי חוגג 3 באוגוסט והוא לא מוכן לדבר על זה
אין סיכוי מבחינתו.
את גומלת בוקר וערב ביחד?
מנסה יום ולילה
בוא נראה איך יחלך
יש מצב בלילה אשים לה טיטול תחתון ואשווק כתחתוני לילה חח
תלוי…
אני האצת לא כלכך שאלתי
אמרתי לה לפני שבועיים, ביום העצמאות ביום העצמאות
ופשוט הורדנו
אני מנסה
לא בטוחה שהיא בשלה
אבל מנסה בנחת
ואם לא יילך- היתה חשיפה, הכל בסדר, ננסה שוב בחופש…
כל פעם כשנכנסים להתקלח, הצעתי לו לעשות שירותים באמבטיה בעמידה. אם עשה- עשיתי מזה שואו והבאתי לו שוקולד צ'יפס אחד.
בפועל לפעמים עשה ולפעמים לא, אבל באמת לפעמים אין לו באותו הרגע.
לא לחצתי עליו, רק הצעתי, אם רוצה סבבה ואם לא - גם סבבה.
הצעתי לו גם בתור משחק לכוון את הפיפי לתוך החור באמבטיה.
זה בעצם התנסות, לא מלכלכת כי הוא בלי בגדים ועוד שניה מתקלח, ובתוך המקלחת עצמה ככה ששניה אח''כ שוטפים וזהו..
ההתנסות הזאת עוזרת לו להרגיש איך יוצא הפיפי, איך זה מרגיש, והכניסה לתהליך הגמילה יותר קל.
אישית, הבן שלי יליד מרץ אז לא רציתי לגמול בחורף וחיכינו לגיל 3 לגמילה שב"ה היתה תוך כמה ימים וזהו.
ואם עשתה, אז הייתי מרווחת ואומרת לה אחרי שעה.
ועוד פעם לפני השנץ וכלום
אבל סבבה הגיוני היה בניהם רק חצי שעה…
נראה אם תקום רטובה
(קשים לי דברים בלי דד ליין, אני יכולה להיות ממש סבלנית גם חודש אם אני יודעת שזה חודש וזהו, אבל ככה זה לא מוגדר זה קשה לי יותר ואני רק ביופ הראשון)
תחשבי שהיא צריכה ללמוד איך הדבר הזה עובד
עד עכשיו היא לא מספיק הרגישה את התחושה שזה מתמלא ומתרוקן ומה קורה כשבורח
תהיו הרבה בחוץ ואז לא כואב הלב כשבורח כי זה לא על הרצפה
הייתי נושמת מאה פעם ביום ונושכת שפתיים כדי לא להגיד לו כל דקה מה עם השירותים אז כדי להרגיע את עצמי מדי פעם רק הייתי מזכירה לו שהוא עם תחתונים ואם הוא ירצה אז הוא יכול ללכת לשירותים
בהתחלה כל 40 דק' עד שעה.
להושיב בשירותים ולתגמל כל פעם שעושה בשירותים (מדבקה למשל)
לחגוג כל הצלחה ולעשות מזה עסק רציני.
כשתכיר את העניין עוד כמה ימים אפשר לרווח את התזכורות.
בהחלט
אחכ כבר לא
כל 40 דקות עד שעה (תלוי בקצב הפספוסים).
זה חדש בשבילה והיא צריכה מבוגר שילמד אותה בכלל מה ואיך זה מתנהל לפני שמצפים ממנה לקחת אחריות.
זה חוסך הרבה חוויות שליליות של פספוס ומלמד אותה מה בעצם מצופה ממנה.
כל הרגל חדש בעצמאות אנחנו לרוב מדרגים ומתווכים, כך נעשית רכישה נכונה עם חווית יכולת והצלחה.
אבל אני שואלת היא אומרת שלא תריכה
לקחת אותה ופשוט לשבת עד שיוצא?
כי אפשר לשבת שלוש ארבע דקות, כלום
קמים ודקה אחרי פספוס…
לק"י
אפשר לספר סיפור כדי למתוח את זמן הישיבה, ואולי היא תהיה יותר רפויה ויצא לה.
לתת לה לשתות יותר, ואחרי 20 דקות ללכת לשירותים (נראה לי שזה הזמן).
היא עשתה פעם בשירותים?
הבאנו לשם ספר
ושיחקנו בלהפריח בועות סבון😂
אבל תהיתי אם זה טוב או שזה גורם לה להתייחס לשירותים כמו משחק ולא כמו מקום שבאים לצורך ספציפי חח
חשוב לוודא שזה לא משניא עליה את העניין. אלא להפוך את זה לחוויה נחמדה (גם זה לא מידי .
אולי יעזור לה ספר או משחק קליל. לפעמים הסחת דעת עוזרת.
זה גם תהליך בשבילך ללמוד מה עוזר לה. יש ילדים שצריכים שקט וריכוז, יש ילדים שצריכים הסחת דעת או קצת זמן.
אתם רק בהתחלה.... תוך כמה ימים בעז"ה תלמדו את זה וזה יתחיל להשתפר עד לעצמאות מלאה.
בשלב הזה אין עניין לשאול אותה.
"אנחנו עכשיו לומדים להתפנות בשירותים. פיפי וקקי עושים בשירותים" עכשיו אמא תלך איתך כל כמה זמן, אחר כך את כבר תרגישי לבד ותוכלי להגיד לי או ללכת בעצמך"
אם היא יוזמת אז חשוב מאוד לחזק את זה: "כל הכבוד הרגשת שאת צריכה לשירותים והלכת/אמרת!"
גם אם מפספסת (זה חלק בלתי נמנע מתהליך הלמידה) לתמלל: "עשית פיפי, עכשיו את רטובה, נחליף. פיפי עושים בשירותים"
חשוב להחליף ולנקות רק בצורה עניינית שלא תחווה חוויה שלילית או להיפך, חיזוק (יחס מכל עניין ההחלפה והנקיון).
בעיקר כי אני יודעת שזה באמת למידה שלה
כמו שאני לא כועסת כשיש לה טעויות בדיבור, ככה לומדים🤓
היא בינתיים אמרה רק ץוך כדי/ אחרי אבל אמרתי לה שטוב שהיא אומרת, וכדאי להגיד לפני כדי שלא נרטב
את רואה שהוא רטוב, לא לומר 'אויש פספסת'
אלא 'אתה רטוב, צריך להחליף לבגדים יבשים' ואם הוא קצת עצמאי- להזכיר לו איפה הבגדים היבשים ושילך להביא... ותוך כדי שמחליפים/בזמן רגוע כלשהו, שואלים אותו 'הרגשת שהיה לך פיפי/קטנים?' הוא יענה מה שיענה, ובסוף הוא יתחיל לשאול את עצמו אם הוא מרגיש ולאט לאט ילמד לשים לב לתחושה הזאת של לפני שיש לו פיפי... בהתחלה זה יהיה הממש רגע לפני ועם הזמן ילמד להרגיש את התחושה שלא יותר זמן לפני...
באמת אין סיבה לכעוס בכלל, אנחנו יחד איתו בתהליך למידה מקסים ומצמיח.
׳אוי מאמי יש לי פיפי פה׳😂
אז מייבשים ומחליפים
ואני אומרת לה שפעם הבאה אפשר לנסות לשים לב לפני ולרוץ מהר מהר לשירותים
תנסי לשאול אותה אחרי ההחלפה, בזמן רגוע, 'מותק, הרגשת לפני שיש לך פיפי?'
לא כ"כ משנה מה היא תענה, עצם השאלה גורמת לה ללמוד שיש תחושה לפני...
(אצלי היה להרבה מהילדים שלב שהם שמו לב תוך כדי וניסו לעצור ולהתאפק, אבל כן דרשו להחליף בגדים בגלל הטיפה שכן נרטב, ואז הלכנו לשירותים והם לא הצליחו להמשיך, ואחרי כמה דקות פספסו שוב טיפה, וכן הלאה. אבל נראה לי שתוך יום-יומיים מהשלב הזה הם למדו כבר ללכת לשירותים לפני שמפספסים).
אני רק חוזרת כמו מנטרה "למי שמרגיש שיש שירותים, הולך לשירותים"
וככה הפ לומדים לזהות - לאט לאט - להרגיש את התחושה טרום השירותים... והולכים לבד...
ברור שבלימוד הזה יש מלא פעמים שעושים לא בשירותים, כן? אבל ככה אני מלמדת...
מורידה לגמרי טיטול
ובשבוע הראשון לוקחת פעם בשעה לשרותים.
הם בכל אופן תופסים את זה מעצמם...
ועדיין זה משמעותי. לוקחת. היא מבינה שהיא שולטת בזה ומנסה להתפנות
ברובלאיוצא
מחכה 3 דק
משהו כמו עדש שוקולד
בהתחלה הם לא עושים כלום בשירותים וזה סתם בשביל להכיר והרגל
לוקחת, יושבים, קורים סיפור קצרצר ויוצאים לקבל הפתעה
אחרי כמה ימים הם קוראים לי כבר ואין צורך לקחת כל שעה
אחרי עוד כמה ימים
כשאני רואה שהם כבר גם קוראים לי וגם עושים באמת כמעט בכל פעם אני נותנת פרסון רק כשהם עושים
זה פשוט גרם לי להיות מאד נינוחה כלפיי הפספוסים וב"ה תוך יומיים- שלושה נגמלה לחלוטין
ברוך ה׳ מאז אתמול בלילה לא פספסה
פעם אחת לקחנו אותה מתוך שינה לפני שנכנסנו אנחנו לישון
ובבוקר היא בבר אמרה לנו
ממש משמח לקרוא את זה
חמודה שלי יש לנו רק שירותים אחד ובעלי בסוקר היה במקלחת
היא פותחת את הדלת לרווחה
דאדי!!! אני צריכה פיפי!!!
😂😂😂
באמת מזמןר לתודה
(אני משתדלת לא לשמוח מידי כי אולי סתם התפלק לנו לנו יום טוב ויכול גם מחר הפוך, אבל מקווה שזה בעזרת ה׳ הולך לכיוון טוב)
אם הסל הוא סכום מסויים, נגיד 70% ועד 4000₪ סה״כ
אני יכולה להגיש חשבוניות עד שהתקציב נגמר?
זאת אומרת אם לקחתי שיקום אחרי לידה + יועצת הנקה. להגיש על שניהם בקשה ואמורים לאשר את שניהם?
אבל הסל הוא עד 2300 בערך.
הרופא רשם את שניהם עבור מה שהוא אבחן כסבוריאה לפעוטה (2.8) אבל הרוקח אמר שזה לא לילדים. שלחתי שאלה לרופא דרך המזכירות והוא אמר שזה בסדר.
קרה למישהי פה?
מתלבטת כי זה רופא הגון ומצד שני המינון שנתן זה כמו המינון הרגיל, כלומר למבוגרים...
(כל עניין הסבוריאה חדש לי, היו לה קצת קשקשים שבאו והלכו מגיל קטן וזהו... לפני חודש החלה לגרד וראיתי 2 כתמים בגודל מטבע בצבע וורוד, הראיתי לרופא וזה מה שרשם)
או באמת לפני הריון
מתלבטת
אולי הפרשות של ביוץ?
איזה צבע? מה המרקם?
היא דינמית ויכולה לפעמים להשתנות גם להתארך לפעמים
למישהי קרה?
חבל לי על שאר ההזמנה..
פעם הזמנו מכשירי קשר והם נתקעו, כי אסור.
הזמנו חדש והם הגיעו
וגם לי חבל על כל שאר החבילה..
מה עושים??
היהלום הקטן שלנו בת שנה וחודשיים
ההריון שלה הגיע אחרי 3 שנים של ציפיה וטיפולים רבים IVF בחסדי שמיים מרובים
עכשיו רוצים עוד בע"ה, יודעים שזה יכול להיות מהר מאוד אבל גם יכול להיות תהליך ארוך רוצים בע"ה להתחיל , הרופאה הפנתה ישר לivf לאור הנתונים שיש לנו חבל על הזמן לנסות דברים אחרים
ופה נככנסת ההתלבטות (שאולי היא רק תמיכה אם מישהי עברה את זה)
אני עדיין מניקה ב"ה, הנקה מלאה יום ולילה ביחד עם מוצקים כמובן
בשביל לחזור לטיפולים חייב להפסיק להניק לגמרי
אני מצד אחד מאוד רוצה עוד הריון מה שדורש לחזור לטיפולים
ומצד שני ממש ממש לא רוצה להפסיק להניק
אשמח לעצות אם מישהי חוותה משהו דומה איך מתמודדים עם זה
זאת דעתי
למרות שאני מבינה מאוד את הרצון והכמיהה לילד נוסף, אני אישית הייתי ממשיכה להניק, לפחות בשעות היום.
בלילה הייתי מנסה לגמול אותה ולנסות להרגיל לישון לילה שלם.
היא התחילה לאכול מוצקים? בדרך כלל כשמתרגלים למוצקים ההנקה יורדת בהדרגה בטבעיות.
וגם, יכול להיות שהפעם בעזרת ה' תצליחו להפקד ממש בקלות ובמהירות. 🙏
כן בטח שאוכלת מוצקים
אבל עדיין יונקת הרבה
כמו שכתבתי בתגובה למטה אני לא מצליחה לתאר אותה בלי הנקה עכשיו, לא מצליחה לחשוב איך בכלל עושים את זה...
אחת הטעויות הגדולות ביותר שאמהות עושות בהנקה
לדעתי, כדאי להוריד הנקות בלילה ולהתחיל לישון כל הלילה. בטח לאחר מכן ההנקה תרד בהדרגה גם ביום..
בהצלחה בכל מה שתבחרי!
אבל קודם כל אין דבר כזה הנקה מלאה בגיל הזה, מגיל 6 חודשים הם עם מוצקים שרק הולכים וגדלים וההנקה פוחתת.
מגיל שנה ההנקה היא בונוס מבחינה תזונתית, הם יכולים להיות מוזנים ממוצקים בלבד וזה מעולה. המשך ההנקה היא טובה אבל כבר לא מחוייבת המציאות (למשל לא צריך מטרנה כתחליף כבר...)
יכול להיות שמה שקשה זה השינוי וההפסקה של הקשר המיוחד שנוצר בנהקה... יותר ממקום רגשי?
לי אישית היתה את ההתלבטות הזאת בגיל 10 חודשים... ובסוף המשכתי עד גיל שנה..
וכמובן שבסוף לקח זמן עד שנקלטנו... היתה הפלה ולפעמים רק עד שהצלחנו להגיע למעקב זקיקים!! והחגים והכל ורק על זה עד שהגענו להחזרת עובר לקח כמה חודשים... בקיצור, השאלה איפה את נפשית
ואם אסכם את דבריי-
בסוף, עצם השאלה שאת שואלת את עצמך, זה מחזק את ההפנמה שאת רוצה להתקדם הלאה... וההפנמה תתבטא מתישהו לידי ביטוי מעשי...
בהצלחה רבה!
חשבתי לגמול מהנקה אבל אני לא רואה איך היא עושה את זה עכשיו, זה הדבר היחיד שבאמת מרגיע אותה באמצע הלילה
כל נסיון אחר לא צלח
המוצקים כבר ממש משמעותי ובאמת ירד ההנקה ביום
אבל עדיין, המטפלת מביאה לה 3 מנות חלב במהלך היום (חלב שאוב)
וכשהיא חוזרת הביתה בסביבות 16 יונקת עוד פעמיים בערך עד הלילה
מבחינת נפשית מרגישה מוכנה ורוצה לגמרי להתחיל את הטיפולים
אבל גם מאוד מתקשה לשחרר את ההנקה
מתוך התלבטות מה טוב לילדה שלי עכשיו
הדעה שלי אולי לא הכי פופולארית
נשמע *לי* שבלי קשר בכלל לטיפולים והמשך הילודה, הילדה יונקת המון באמת... ונשמע לי לשאוב כ"כ הרבה בגיל הזה זה שיגעון שהייתי ממש מתייסרת ממנו.... אני אישית כמובן
ובלילה? בכלללל
היא לוקחת מוצץ? חפץ מעבר?
כמה פעמים מתעוררת בלילה?
אני אישית, ממש בלי קשר לעוד הריון או לא, הייתי קודם בודקת אם המציאות הנוכחית טובה לילדה ולכם..
לי נשמע שצריך לעזור לה להפחית הנקות... אבל זה תהליך של שבועיים ככה... ואז תוכלי לחשוב מחדש על כל השאלה הראשונית שלך.
המטפלת אומרת שהיא צריכה את זה להירגע ולפני שינה וכו... שבוע שעבר דיברנו על זה שאני יוריד שאיבה אחת ויביא רק 2 מנות והיא תוסיף עוד מוצקים
היא אוכל נהדר מוצקים אבל המטפלת טוענת שהיא צריכה את זה להירגע,
איך אפשר להוריד מזה?
לגבי הנקה בלילה, זה באמת כבר מתיש אבל אני לא רואה דרך לגמול אותה מזה עכשיו
היא מתחילה את הלילה במיטה שלה ואז שקמה לינוק אני מביאה אותה לידי ואח"כ כבר נשארת לידי אז כל פעם שקמה שוב מרגישה אותי ורוצה רק לינוק
היא לוקחת מוצץ אבל בלילה זה לא מרגיע אותה
לפעמים מרימה לחיבוק וזה כן מרגיע אבל לא תמיד
היא יכולה לקום גם 3 פעמים בלילה לינוק
תשאךי את המטפלת מה הכוונה שהיא צריכה את זה להירגע? היא צורחת וזו הדרך שלה להרגיע אותה?
לדעתי לא תקין בעליל.
לגבי הנקה בלילה- אם זה קבוע ככה, אולי שווה להתייעץ עם יועצת שינה.
רק שיהיה לך להשוואה-
הבת שלי בת תשעה חודשים אוכלת במהלך היום 3 ארוחות מוצקים + משהו כמו 4 פעמים הנקה/ בקבוקים במהלך היום + הנקה אחת בלילה ואחת בבוקר כשהיא קמה. ישנה לילה שלם איתנו במיטה.
אם ההנקה האינטנסיבית + שאיבה מתאימה לך אז בסדר גמור, אבל שתדעי שזה לא חייב להיות ככה
זה כבר נהיה לי קשוח
באופן כללי ועכשיו במיוחד בגלל ההתלבטות אם להפסיק
כבר נהיה לי קשה בלי קשר לשאוב ככה ולהניק הרבה
אבל לא יודעת איך להרגיל למשהו אחר
איך בכלל לגשת לגמילה מזה
בעצמך על השאלה- את רוצה להתחיל להוריד הנקות. תקשיבי לקול הזה. את אלופה שהנקה ככה עד הגיל הזה שתדעי שזה ממש נדיר ואת אמא מדהימה ומה שנתת לה זה נכס לכל החיים!
לדעתי את צריכה לקבל את ההחלטה מה מתאים לך בשלב הזה להוריד ואז זה יהיה לך הרבה יותר קל. יש הרבה טיפים פה בפורום וברשת לגבי גמילה, אני אישית מתחברת לגישות שאומרות לדבר על זה עם התינוקת כמה שיותר ולהסביר לה שעכשיו היא כבר גדולה, אבל הכי חשוב שתעשי את זה ממקום שלם ובלי תחושת אשמה כי מנסיוני זה עלול להיות ממש טראומתי (אם לא לאמא אז לתינוק)
המון בהצלחה ותדעי שאת אלופה שהחזקת בזה עד עכשיו
ובשאר הזמן את רוצה להביא לה רק מוצקים כי זה מה שהיא צריכה בגיל הזה. גם מנה אחת לשאוב זה קשה כבר בגיל הזה אבל לרדת מ3 ל0 זה אולי שינוי חד מידי.
לדעתי רק אחרי שתפסיקי לשאוב תנסי להפסיק להניק אם את רוצה.
לדעתי, אם את רוצה להפסיק הנקה, כדאי לעשות את זה מדורג. וזה יכול לקחת זמן.
בדרך כלל בגיל הזה כבר פחות אוכלים בקבוק במסגרת. 3 בקבוקים זה המון. הייתי מתחילה בלהוריד אותם.
היא מקבלת בקבוק כהשלמה לארוחה כי היא לא אוכלת מספיק? או יותר בשביל להירדם ולהירגע? או שזה סתם הרגל שאפשר להפסיק? תראי אם באמת יש בזה צורך.
הבן שלי קצת יותר גדול. במעון הוא לא מקבל בכלל בקבוקים. וגם לפני זה הוא קיבל בקבוק אחד.
בבית הוא כן יונק הרבה וגם בלילה.
בזמן האחרון התחלתי קצת להגביל אותו, כי לפעמים הוא יונק ממש מלא.
זה יכול להיות קשה לגמול מהנקה, במיוחד בלילה. אבל אם את מחליטה לעשות את זה, ואת שלמה עם זה, אחרי כמה ימים היא תתרגל.
להשוואה, בן השנה שלי
יונק בבוקר לפני המטפלת
עד 4 אצל המטפלת על מוצקים בלבד
יונק כשחוזר
יונק לפני השינה
ואז בלילה כל פעם שקם (אני לא סופרת... הוא ישן איתי ואני מניקה מתוך שינה...)
נראה לי בשלב ראשון הייתי מתחילה לצמצם הנקות
איך היא נרדמת?
יודעת להרדם עצמאית?
בגיל הזה אצלינו במעון זה מקסימום בקבוק אחד לפני השינה
אוכלים אוכל רגיל הם כבר גדולים
אולי תביאי למטפלת אוכל במקום חלב ותורידי את השאיבות בתור התחלה?
(את את רוצה באמת להפסיק אז את ההנקת לילה אפשר להוריד אחרון אני העברתי בלילה לבקבוק מטרנה ואלכ החלפתי את המטרנה למים) אבל ביום- רק אוכל
אם את לא צעירה- לא הייתי מחכה יותר מידי
אמא גאה25בת 25
אבל כל פעם חושבת על זה שהחתונה עד הלידה עבר כמעט 4 שנים
ולא הינו עם מניעה בשום שלב,
עד שהתחלנו טיפולים וגם אז לקח זמן
אז כמובן שהכל מה' ואי אפשר לדעת זה לא אומר כלום
זה יכול להגיע במהירות
ויכול גם שלא
וכן הייתי רוצה שיהיה לה אח/ות ברווח סביר
אני אכתוב לך כמה דברים מהחוויה האישית שלי ואולי משהו יעזור לך
קודם כל שהחוויה של הנקה של ילד שמחכים לו היא מנחמת ומחברת בצורה מאד מיוחדת. אני לא יודעת להשוות לילד שהגיע ללא טיפולים אבל בחוויה שלי זה התחבר ישירות לתקופת ההמתנה ונתן לי תחושה של הצלחה ונחמה. אז אני מאש מבינה את הקשר החזק והקושי.
מנגד גם להפסיק הנקה בשביל חווית טיפולים זה דבר לא קל. לוותר על משהו עמוק ונעים בשביל תהליך מאתגר ודורש. על אף שהוא מלא בתקווה שיבוא איתו הילד הבא עדיין קשה לעשות את זה.
דבר שלישי זה שבגיל הזה כל חודש משמעותי. גם אני בגיל שנה וחודשיים לא ראיתי אופציה ריאלית לוותר על הנקה והיום כמה חודשים אחרי זה כבר יותר מתקבל עלי ועל הילד.
אז אם יש לך סבלנות- יכול להיות שעוד קצת זמן יכול לעזור לפרידה להיות קלה יותר. זה לא חייב להיות עוד המתנה ארוכה..
ודבר אחרון שאולי תרצי לבדוק- יש הרבה רופאים שמאפשרים לחזור לטיפולים בהנקה. אישית עברתי אצל שניים כאלה. אם תרצי לשמוע על זה אני יכולה לפרט לך בפרטי בשמחה.
ילד פחות משנה לא הייתי מפסיקה, אבל מעל שנה זה בהחלט בסדר גמור.
בעז"ה שתיקלטו במהרה
במשמעות של אמונה וביטחון בה'
ואם תצרפו את המשמעות אני עוד יותר אשמח;)
מצאתי יגל-לב מהפסוק יגל ליבי אבל לא מתיישב לי טוב..
לא משנה לי הסגנון אז מה שעולה לכן הכל טוב
צורי / צור
קווה
ישועה
מעוז
אלרועי
אני אחשוב עוד
יוסף (יוסף הצדיק)
מעוז
איתן
צורי
אליצור
אברהם העברי.
שהיה מבשר האמונה בקל אחד.
הוא מהעבר האחד והשאר מהעבר השני.
בהקשר זה אפשר גם לקרוא איתן.
הוא איתן האזרחי, שם נוסף של אברהם אבינו.
יהב, שמואל (בגלל האמונה של חנה)
איתן, לביא, עוז - מתקשר לי לאמונה בגלל החוזק והעצמה
ינון, אליה יגאל, גאל, בן דוד, - בהקשר של גאולה
רנן- מהפסוק 'פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן'
לא מכירה את בעלי המיזם, אבל זו תפוצה גדולה ואולי יגיע למי שצריך
מפונים בעקבות השריפה\ או מתגוררים ביישוב סמוך
בשורות טובות לכולן❤️❤️
לק"י
לא פותחים 2 שרשורים באותו נושא באותו יום, אלא מקפיצים את השרשור הראשון שכותבים.
ולפעמים לא מגיבים, כי אין תשובה..
אשמח לרעיונות איך לחגוג יומולדת 30
וכמובן גם רעיונות למתנות
עם חריטה בלייזר של תמונה שלנו, ושעון סט
וכמובן יצאנו למסעדה וגם הזמנתי את ההורים שלו (זה פשוט הוזיל לי את המחיר...)
עם ברכות קשורות לכל מתנה.
עוגה, בלונים, ברכות מהילדים
לק"י
הוא קיבל מתנה מוקדמת בכמה ימים של תינוקת חדשה😅
אבל בלי קשר אנחנו לא מהמשקיעים בימי הולדת. בדרך כלל אני אופה עוגה, ומכינה שלט ברכה (בשיתוף הילדים).
ועוד איזו מתנה שהוא אוהב, אולי עוגה מושקעת ממש
או מפגש של כל המשפחה במסיבת הפתעה
או 30 מתנות קטנות?
גם בעלי חוגג בקרוב אז מחפשת גם
פעם ראשונה שזה קורה לי שיש דימום
לפי מה שקראתי הבנתי שזה קורה להרבה אחרי לידה
יש קצת קושי וכאב בזמן היציאות אבל לא ממש ככה שזה נראה לי טחורים פנימיים…
להילחץ? קרה לכן?
לאיזה רופא ללכת? מה אני יכולה לקחת בלי מרשם שמותר בהנקה?
על נייר אפיה ואחכ להכניס אותו כמו נר
אולי גם לפנימיים
לא יודעת
בלי לנגב,
יש גם קרם הממליס, לשאול רוקח מה מותר בהנקה.
כותבת מאנונימי מחשש של זיהוי של הניק או של ההריון
אז תודה על המקום לשתף
אז ב"ה זכינו בהריון
שמח ומרגש
אבל גם מאתגר
לא משתפת בינתיים את הסביבה והמשפחה
ותכלס קשה לי
ובאלי לשתף
ואני טיפה אפרט
אשמח אם למישהי יש עצות או תמיכה
הייתי בשלב בחיים של פריחה ועשייה
אני עצמאית
והתעסקתי באיזה פרויקט באינטנסיביות לפני פסח
בכללי ב"ה העבודה שלי בנוייה על זה שאני רוצה, יוצרת, מתניעה דברים וחיה את מה שאני אוהבת.
פתאום
אין לי חשק לכלום
אני מרגישה באיזה דכדוך.. דכאון.. איך שתקראו לזה
מצידי להיות כל היום במיטה ולקרוא ספר.
אין לי חשק לכלום ושום דבר לא משמח אותי.
אין סדר יום- אני אמורה ליצור אותו בעצמי.
זה מכניס אותי ליותר דכדוך.. אין לי למה לקום בבוקר. וככה היום שלי נראה
לא באלי ליצור קשר עם אנשים ולהתחיל להניע דברים. לא עונה לאנשים להודעות. (לא נעים)
בהריונות הקודמים הייתי שכירה, היה לי סדר יום ומחוייבות. היה קשוח אבל שרדתי. ולא הרגשתי בעיה עם הרגשות שלי.
עכשיו אני מרגישה שאני חייבת את החשק בשביל ליצור משהו. והכל יבש....
הפרויקט שעבדתי עליו לפני פסח מעלה לי בחילה רק במחשבה עליו,
ניסיתי לפתוח תיקייה שלו במחשב וכמעט הקאתי קטע מצחיק. חשבתי שבחילות באות בהקשר לאוכל או ריח.
תודה לה' אני יחסית בסדר (שומעת תיאורים של חברות וגם קוראת כאן אז יש לי פרופרציה)
אז ב"ה אני לא מקיאה, ויחסית מתפקדת. סובלת טיפה מבחילות, ריחות וחולשה.
נמנעת ממאכלים שעושים לי בחילה
(נושא אחר - אבל אני ממליצה לנסות להוריד מהתפריט לגמרי בשר, דגים, ביצים וחלבי - לי זה מנטרל כמעט לגמרי את הבחילות)
בעיקר משגע אותי החוסר חשק, הלהיות כבויה. ושאין את מי לשתף.
ושאני לא יודעת מה לעשות עם הזמן שלי.
מפחדת לגשת לדברים בכוח
מפחדת להניע דברים וא ליפול כזה לדכדוך ולא לענות לאף אחד.
לא רוצה ניסון של להרגיש זוועה- אבל אז אולי היה לי ברור שהכל טוב וככה זה התקופה הזאת.
אין לי ניסיון דומה, אז רק מנסה לחשוב איתך ביחד.
יש לך עבודה טכנית, עבודה שחורה, שאת צריכה לעשות מדי פעם ויכולה לעשות יותר בתקופה הקרובה? ככה להתקדם, אבל בלי שאת צריכה חשק או יצירתיות בשביל זה?
יש לך איזשהם לימודים או הכשרה שיכולים לקדם אותך בעסק, והגיוני לעשות עכשיו? ככה זה יכניס אותך לאיזושהי מסגרת לזמן הקרוב, ויתן לך תירוץ רשמי לעבוד פחות כי את עכשיו משתלמת בתחום מסוים.
נתת לי כיוונים לחשוב
מקווה שיהיה לי כוח להרים את עצמי למצוא משהו בכיוון
יש לי עסק קטן מהצד, והרגשתי גם איך לפני ההריון נהנתי להשקיע בו, לדבר עם לקוחות, להתקדם, ליצור
וברגע שהתחיל ההריון כל כוחות הנפש מופנים פנימה. התכנסות כזאת וחוסר חשק לעשיה ויצירה.
אז רק לעודד שזה עובר... ומשתפר אחרי השליש הראשון..
יש לך אפשרות להתמקד רק במה שקריטי לעסק ואת שאר הדברים לדחות להמשך?
זה ממש מנרמל
התלבטתי עד כמה זה נורמלי שינוי כזה
אני מנסה להבין שזה פשוט ככה תחילת הריון ולקבל את התקופה הזאת באהבה
זה לא פשוט שרגילים להיות בעשייה ויצירה
ונראה לי שאני באמת ארפה ואדחה דברים
ומקווה שאראה שזה יהיה לטובה ולגדילה
זה קרה לי לאו דווקא בהריונות, אבל כן סביב תקופות הורמונליות.
למזלי בעסק שלי יש לי גם הרבה עבודה שהיא יחסית טכנית - אז היא מעייפת, אבל לפחות לא דורשת יצירתיות. אבל היא כן דורשת ריכוז, והיו תקופות שזה היה ממש ממש מאתגר...
מאחלת לך שאצלך זה יהיה ממש זמני, ובהמשך ההריון תוכלי לחזור ליצירתיות בחשק!
אני מרגישה שזה באמת למידה לדעת לנהל את העשיה בהתאם למצב שלי כאישה
מתואמתלי יש קנאה לפעמים באלה שמצליחות לכאורה להיות גם וגם - גם נשים ואימהות וגם יוצרות ובעלות עסק.
אבל באמת היצירה היפה ביותר היא הגמישות... והיא דבר שחשוב ללמוד גם בלי קשר, גם בתור אישה וגם בתור בעלת עסק.
אז טוב שהגעת לתובנה הזו כבר עכשיו!
אמנם שכירה, אבל ביום-יון יש לי הרבה מרחב ליצירתיות ועשייה מעבר, שברגיל אני אוהבת לעשות אבל ההריונות, כל ההריונות, פשוט לא היה לי כח וחשק בשבילם.
מבפנים זה באמת מרגיש מתסכל בטירוף, ולא ברור מה עובר עלי ולאן ה'אני' שאני מכירה נעלמה...
במבט לאחור אני רוצה לומר לך שלדעתי זה מנגנון ממש חכם של הנשמה, שרוצה להתכנס עכשיו פנימה ליצירה הכי חשובה בעולם ולכן גורמת לי לחשוב שכל העשייה שבד''כ נראית משמעותית היא בעצם כלום ושטויות.
חיבוק גדול.
תקופה קשה ומתסכלת, אבל היא עוברת (אצלי ב-3 החודשים האמצעיים היה טוב יותר. אבל 6 חודשים מכל הריון- היו ממש ככה).
וזה גם מתחבר לי.
אבל לא מצליחה לשלוח משם הודעות..
יודעות אולי למה?
רציתי להגיב באיזה שירשור ורק בשליחה היה כתוב לי:
אינך יכול לשלוח הודעות.. משהו כזה
הייתי חייבת להניח את זה איפשהו
אם_שמחה_הללויההוא היה בחופש כמה ימים עכשיו
והוא פשוט לא יודע להיות בחופשששש
מתבטל ומתלונן על זה שהוא מתבטל ומתבאס על זה שאני לא מספיק מבינה אותו ועושה אווירה לא נעימה.
אין לי שום בעיה עם בטלה, אני אוהבת מידי פעם לשכב ולא לעשות כלום אבל לא ימים שלמים ובטח שלא מתלוננת על זה.
היום הוא חזר לעבודה וחזר לי הבעל!
תודה לה' שבשגרה הוא מתפקד, עדיף ככה מאשר הפוך.
ותודה על ההזדמנות לפרוק❤️
וגבר יכול להתחרפן מחוסר מעש אני רואה את זה על חמי וחמותי שפנסיונרים, אם חמי לא יוצא החוצה הם כל היום כמו חתול ועכברטוב לדעת שזו בעיה נפוצה אצל גברים חחחחחח
אני בדיוק הפוך כל חופש מפוצצת במךא דברים (לאו דווקא מוגזמים) ומסיימת גמורה .. אז מקווה שפעם נמצא איזון חחחחחח
ובדיוק כמו שחשבתי, ב"ה אני בהריון טרי
עכשיו אני בבלבלה רצינית
מרגישה קצת שנקלעתי לסיטואציה. לא מנענו הריון באופן מודע אבל אני עדיין צריכה לעכל.
מרגישה לחץ כלכלי מאוד גדול לאחרונה, וממש חוששת מעוד ילד בעניין הזה.
אני גם מאוד צעירה (22) וכבר הריון שני. וואו. רוצה עוד קצת להתבגר...
שוב. לא מנענו במודעות (בעיקר הלכתית) והבנו שזו אופציה להיכנס להריון והפער בין הקטן שלנו להריון ממש סביר ומתאים לי ולנו, אבל כשמגיע הרגע הזה ופתאום אני בהריון זה קצת מאתגר ומציף לי את הקשיים שהולכים להיות בעתיד.
זה היתרון בזה שהריון נמשך תשעה חודשים
יש לך שפע זמן לעכל ולהתכונן ולשמוח
שיהיה בשעה טובה!!
גם הריון שחיכיתי וחלמתי עליו ממש
פתאום זה נהיה מוחשי, אמיתי, רציני
אני גם מבינה שיש עכשיו חיים שגדלים בתוכי ומרגישה אחריות עצומה
לאט לאט מעכלת את זה, מקבלת את זה וגם שמחה.
כל המחשבות האלו שיש לך זה לא אומר שאת בעצם לא מוכנה לעוד הריון, ושזה היה טעות וכו וכו
פשוט פתאום זה נהיה מוחשי אז את צריכה לעבור עכשיו את התהליך של לקבל את זה, שזה אמיתי וכאן בשביל להישאר בעז"ה 😀
להרתיח אגסים ולתת לו לשתות את המים.
אם הוא שותה מטרנה אפשר לשים את זה במקום המים של המטרנה
זה נועד כדי להקל זמנית
יכול להיות שעקב השינויים במזג האוויר נהייתה לו ליחה ונזלת, משהו ויראלי
להניק עקב הליך רפואי שעברתי
ומאז נהייתה לו הלילה
הרופא אומר שלא מוכח שחלבי עושה ליחה
אבל אני רואה אפילו על עצמי שכן
עדיף להקל על התסמינים
מי מלח ואינהלציה אינם מזיקים, החלופה היא מטרנה צמחית אבל להבנתי היא פחות מומלצת אם אין התוויה רפואית כי מכילה סויה
חלבית? כי חלבי עושה בדרכ ליחה
אבל יכול להיות גם מאוויר לא נקי
יש בבית אולי אזורים בעובש? או שאתם גרים באזור יחסית מזוהם באוויר? ליחה זו הפרשה שהגוף מנסה להוציא דרך מערכת הנשימה זה יכול להיות מכל חומר שהוא נחשף והגוף מנסה לפלוט
ליחה
אבל הוא חייב לקבל תמ"ל אין לי איך להתחמק מזה
וצמחי פחות מומלץ להתפתחות
בדקתי את הנושא של הצמחי ברשת בגלל שרציתי להביא צמחי מלידה
ההמלצה לא לתת צמחי היא למרות התפתחות זהה לזו של חלבי
אגב אני נתתי צמחי מלידה לקטן שלי והוא מפותח וחכם למעלה מהממוצע ויותר משאר הילדים שלי (שקבלו חלבי)
לא שזה אומר משהו כללי, אבל זה מצחיק לאור הנסיבות (כשבקשתי בבית חולים לקבל תמ״ל צמחי הם הביאו רופא לשיחה על ההתפתחות)
זה באמת עניין אישי אולי תוכלי לקרוא על זה יותר מידע לא בטוח שזה יותר טוב או פחות טוב להתפתחות
שווה בדיקה נוספת
לגבי הליחות אפשר לחשוף לשמש בשעות נעימות זה טוב, ולהקפיד לנקז אותן ולא לעצור אם חומרים מייבשי ליחות אז אפשר להיעזר במי מלח, או לשטוף עם מים את האף מאוד עזר לבן שלי שהיה בן חודשיים
אפשר להפעיל בחדר מפזר שמנים עם שמן לבנדר
באמת בגיל הזה זה בעיקר להקל אבל לא לעצור את ההפרשות של הגוף כי זה מאוד חשוב שהן יצאו
ושווה בדיקה שוב אם יש חומרים בבית חזקים כמו מבשמי אוויר, חומרי כביסה, קרמים, עובש(אפילו רק רטיבות) וכו' זה גם גורם משפיע
I-fal
Burlington English
Jerusalem post
English Express
מישהי מכירה אחד מהם?ממליצה?
האנגלית שלי בינונית ואני רוצה לשפר אותה לרמה של אנגלית מדעית-להבין הרצאות מדעיות בתואר, לדעת להעביר הרצאה בעצמי, לעבור ראיונות עבודה וכו..
איזה מהם הכי יכול לעזור לי להגיע למטרה הזו שלי?
תודה מראש!
