פורום הריון ולידה (עמוד 181)

יכול לאסור..

יכול להיות שאפשר להגיד לרופאה ישר להוריד ולזרוק לפח בלי להסתכל או להגיד אם יש דם.. כדאי לשאול רב...

אם את רוצה שיהיה סיכוי טוב לראות כמו שצריך בביטני אז את צריכה להגיע עם שלפוחית מלאה ממש

זה מגביהה את הרחם ומאפשר לראות יותר טוב

יש את ”בנפשנו” שזה ארגון שמתמחה בפגיעות מיניות (במגזר החרדי).

הם בטח ידעו להפנות לאיש מקצוע מתאים.

ובכללי שתלך אך ורק לאיש מקצוע מוסמך ורציני, היא חייבת טיפול עומק פסיכולוגי כי ההשלכות של זה משפיעות באופן עמוק על הנפש.

בשום אופן לא ללכת לכל מיני מטפלים רגשיים ומטפלים בגרוש. חובה במצבה פסיכולוג קליני מומחה.

טוב, נתנו פה רעיונות טובים

אולי גם יעזור לציין שלטראומה מאוד מומלץ היום השיטה של ד"ר לוין שנקראת S.E 

ויש מטפלים עם הכשרה בשיטה הזאת בהתמקדות בפגיעות מיניות.

(הייתי מביאה לך מספר של מטפלת ממש טובה לזה אבל יש אצלה רשימת המתנה ארוכה... )

וכל הכבוד לך על שימת הלב

תודה רבה

הציל אותי..

נמצא בירושלים. עושים שם אינטייק להבין מה בדיוק הצורך ולהתאים לך מטפלת.

לא כל המטפלות מירושלים. יש כאלה מבחוץ שבאים גם לירושלים למרכז עצמו ואפשר לפגוש אותם באזור שבו הם גרים.

יש מידע באינטרנט.

מהממת על האכפתיות.

ושבע"ה היא תמצא אתנשליחה המתאימה ❤️

''מביאות שישה ילדים ואז בגיל ארבעים וואוו מה איתו''

מה הכוונה? וואו מה קרה לגוף שלהן אחרי שש לידות

וואו שישה ילדים זה המון

וואו שישה ילדים זה מעט

קיצר תסבירי 😅

(לא עונה על שאלותייך החשובות כי בעיניי זו שאלה סופר אינדווידואלית ובעיניי אין פה מה חכם ומה לא חכם, בטח לא כי איזו משפענית החליטה ככה. אלא בהקשבה למציאות, לגוף שלך, לזוגיות שלכם, ללב שלך, ללב שלו.. ככה בעיניי ♥️ אבל מסקרן אותי לשמוע למה התכוונת)

אז כל השאלה היא מה הגישה לתכנון ילודה ומימוש עצמי כבר בתחילת הדרך.

מי שזה חשוב לה, יכולה לבחור לשלב ולהפנות משאבים לגם וגם.

מי שלא חשוב לה יכולה לבחור להשקיע באחד הכיוונים.

מי שלא מבינה שהבחירה בידיה מתעוררת סביב משבר גיל ה40 ולא מבינה איך הגיעה לאן שהיא הגיעה..

אם השאלה הזאת מעסיקה אותך עכשיו כנראה שלא תגיעי למצב הזה בעוד 20 שנה (לשני הכיוונים)

הבחירה בידייך.

טיפ קטן, בגיל 20 המוקדמות יש עוד המון כח ואמביציה "לטרוף את החיים" וזה הולך ומתמתן עם הגיל.

אז מה שאפשר להספיק ב4 שנים בגיל 20 לא יהיה זהה למה שאפשר להספיק לקראת גיל 40.

בעיני, כרגע הכי חשוב לתכנן איך מגיעים לכניסה לעולם התעסוקה.

אם את לפני לימודי תואר או אחרי, איפה לגור שתהיה לך עזרה, האם ללמוד במקביל לבעלך, איך לממן שכ"ל ואיך לכלכל את הבית בתקופה הזו.

ברגע שעוברים את המשוכה הזאת ההמשך כבר יותר קל ויש הרבה יותר אפשרויות בחירה.

כנראה שיש נשים שמרגישות מה שהיא אמרה, ונשים אחרות שממש לא.

לא יודעת מה זה נחשב לתכנן לעומק.

לחשוב על כל פרט ופרט מה יהיה בחיים עם x ילדים? מיותר בעיני. לחשוב רציונלית איך מתנהלים במשפחה ברוכה? ברור שכן.

אבל אני חושבת שהנקודה העיקרית כאן זה הסיפור של "ואוו מה איתן" אני חיה את חיי (או לפחות משתדלת) בצורה שלא תביא אותי להסתכל אחורה ולא להבין מה קרה כאן. לחיות את החיים בשמחה, עד הסוף, יחד כל צדדיהם, בצורה שלא תביא אותי להסתכל אחורה בהלם וחרטה.

ובכנות, אני לא מתחרטת על כלום. כמובן שבמישור האישי אני מצטערת מאוד על מקרים שפגעתי באנשים.

אבל בדברי  המשמעותיים, אני לא חיה חיים של "מה היה אם..."  היו דברים שעשיתי והיו מאוד חכמים וטובים (כמו להתחתן בגיל צעיר) והיו דברים קצת יותר מאתגרים (כמו להיות אמא צעירה במהלך תואר עמוס) אבל גם מהם למדתי הרבה.

כל ההסתכלות הזו של "וואי מה קרה כאן איך לא שמתי לב" מעידה  בעיניי על איזשהו ניתוק ובריחה מהחיים

אדם עובד ה' חי בשמחה, עם חיבור למציאות, בצורה שכלית ובריאה ולא מופתע מדברים שהוא הביא על עצמו.

המישור הפרקטי משתנה מאוד בין אישה לאישה ובין משפחה למשפחה. יש כאלה שצפוף יהיה להם מעולה וכאלה שממש לא. זה שיקול מאוד אישי.

 אישה צריכה לבדוק כמה כוח יש לה ,, מה שאיפות שלה בחיים, כמה תמיכה יש לה ולהתנהל בהתאם .

לגבי משפיענית , אני מנחשת שאין לה שישה ילדים כך שהיא לא באמת מבינה בנושא. מעניין במה היא כן מבינה אם היא בוחרת לעשות סרטונים בנושא שהיא לא מבינה.

בעיניי לא כדאי לצפות במישהו כזאת , שתלך לעבוד...

המשפיענית הזו היא אחת הנשים הפחות אהודות ברשת ממה שיצא לי לראות כי היא מעלה הרבה דברים ואמירות שנויות במחלוקת בכוונה בשביל טראפיק, והתגובות לא היו "לא מרוצות" אלא שנשים טענו שהיא מדברת בשם אחרות ומלא נשים כתבו לה שהאמהות שלהן (גם להרבה ילדים) זה אחד הדברים הכי טובים שקרו להן בחיים אז לא הייתי לוקחת אותה כדוגמה בכלל. אגב,יש לה 2

לגבי מה חכם - מה שמרגיש לך שנכון לך. ואת רוצה.

יש אנשים שמתכננים לעומק, זה לא בהכרח חכם.

כל פעם כדאי לחשוב על הילד הבא. אתם רוצים ומרגישים שזה יהיה לכם טוב ונכון? אם כן, אז לחשוב מתי מוכנים ברמה הטכנית, נפשית, כלכלית.. אין מספר "נכון", ואין רווחים נכונים. כל זוג וכל משפחה ומה שנכון להם

אבל זה לא כל כך חכם להקשיב לאישה אחת רק כי יש לה מליון עוקבות. זה הופך אותה ליותר יודעת על החיים? קודם כל תשאלי את עצמך מה את רוצה, ואז תקחי השראה מנשים כאלה. יש גם נשים עם 8-9 ילדים שתוך כדי הילדים עשו עסק של מליונים ועפות על עצמן ועל הזוגיות שלהם. (גלית גלבוע, אלישבע גרוניך)

וההבדל היחיד ביניהן לנשים אחרות, זה לא מספר הילדים גם לא הצפיפות אלא האמירה שחיים היום, ולא רק שהילדים יגדלו. הילדים הם לפעמים התירוץ שלנו לא ללכת אחרי החלומות שלנו. תרוץ שנובע מפחד אישי שלנו, לעשות, ללכת, להתחייב לגודל שאנחנו.

חופשה זוגית אפשר לצאת עם ילדים בכל גיל, גם לפתוח עסק, לשדרג משכורת בתור שכירה, לבנות בית, ללכת לטיולים או כל דבר אחר. יש רק כמה שאלות שצריכות להנחות אותך 1. מה אני רוצה? מה יעשה אותי שמחה?

2. איך אני כן משיגה את זה? אם עשו את זה לפני גם אני יכולה.

כשאת משקיעה בעצמך בטוב שלך, הפנימי נותנת מקום לרגשות שלך, מגדלת את הזוגיות שלך להיות במקום שטוב לך, מגדלת את עצמך להיות במקום שלך. דואגת פיזית או נפשית. אז בגיל 40 גם עם 10 ילדים בהפרש של שנתיים, וגם אם פחות בהפרשים גדולים. לא תשאלי את עצמך מתי יגיע תורי ומה עשיתי עד עכשיו. אלא תגידי אני עכשיו, אתמול וגם מחר. כל יום אני גם עצמי, וגם אמא. וזה לא משנה אם היתה לך "קריירה" או שהחלטת להיות איתם בבית. מה שמשנה זה שראית את עצמך, אהבת אותך והקשבת לגוף ולרצונות שלך.

הנוסחה היא לא מספר ילדים "נכון" וגם לא "רווח" נכון. הנוסחה היא קשב פנימי עמוק שיצור אישה שמחה, ואמא שמחה.

בהצלחה... 

פספוס והכרה בטעויות יכולה לקרות בעוד נושאים ובעוד גילאים בגלל:

1. חוסר תכנון והצבת מטרות

2. הצמדות לאידאולוגיה או דרך חיים מוכרת מבלי לבדוק ולערער אחריה

3. חוסר בחשבון נפש תקופתי והכרה בטעויות

4. חוסר למידה אימון ויישום

לכן טוב בגיל צעיר:

1. להציב מטרות לבדוק דרכים להשיג אותן

2. לבדוק ולערער אחר דרך החיים שמוסללים אליה האם היא מתאימה למטרות האם היא טובה באופן אישי

3. לעצור מדי פעם לחשוב להכיר בטעויות לתכנן מסלול מחדש

4. הדבר הכי טוב בטעויות הוא הפקת לקחים ויישומם ככה שהטעות שווה את המחיר ששולם

בעיניי ספציפית לילודה

איך מתכננים- חושבים על רצונות מטרות ומחירים בטווח הקצר והארוך

מה נחשב לא חכם- לעשות מבלי לתכנן ולחשוב כל תקופה מחדש

לשלם מחירים כבדים

לחיות במצב השרדותי

רק יודעת מניסיוני שאנחנו יכולים לתכנן מפה ועד מחר - אבל מה יהיה בפועל זה רק ה' יחליט...

יש כאלה שמשתוקקות להרבה ילדים - וחוות עיכובים.

יש כאלה שינסו למנוע בצורה הכי הרמטית שיש - ובכל זאת ייכנסו להיריון.

יש כאלה שחולמות על משפחה שמחה ובריאה - ואז נולדים להן ילדים עם קשיים מכל מיני סוגים...

אז אין טעם (ואני אומרת את זה גם לעצמי) להסתכל בגיל 40 אחורה ולהתחרט על החלטות שעשינו במהלך השנים. יש טעם להתמודד בצורה הטובה ביותר שיש כרגע, עם הנתונים הקיימים.

ובאותה מידה - אין טעם להתעסק יותר מדי בתכנונים בגיל 20, כי החיים עלולים להפתיע לכאן או לכאן. גם בגיל 20 ההחלטות צריכות להיעשות לפי הכאן ועכשיו, לפי היכולות כרגע, וזהו זה.

והדבר הכי חשוב בסיפור הזה (שמן הסתם אותה משפיענית רשת לא הזכירה) - הוא להתפלל. להתפלל שההחלטות שאנו עושים בזמן הנתון יהיו לטובה, ולהתפלל לכוחות להתמודדות עם מה שה' החליט לזמן לנו...

(ובסוגריים אומר שמשפיעניות רשת הן נשים בדיוק כמוני וכמוך - רק עם יכולת לדבר מול מצלמה ולהעלות סרטונים. הן לא רבניות ולא פסיכולוגיות ולא נשות מקצוע מכל סוג שהוא, אז לא צריך לייחס יותר מדי חשיבות למה שהן אומרות...)

אם הנושא הוא הגשמה מקצועית מעבר לילודה

אז אני בת 40 וקצת יש לי יותר מ6 ילדים וב''ה אני לגמרי מגשימה את עצמי באופן מקצועי, למדתי תואר ראשון ושני, אני עובדת בעבודה שאני אוהבת גם בציבורי וגם בפרטי ומרגישה הגשמה הן כאמא והן באופן המקצועי.

זה אפשרי אבל דורש גם המון השקעה ותמיכה של בן הזוג וגם עבודה קשה 

זה לתת לדברים חיצוניים להשפיע על הבחירה הכל כך משמעותית הזאת.

זה נושא מאוד מאוד אינדוודואלי, ומשתנה לפי המון דברים שאי אפשר בכלל לדעת בגיל צעיר (הכוחות של הזוג, איך עוברים ההריונות והלידות, האתגרים שהחיים יזמנו, רמת התמיכה המשפחתית ועוד ועוד ועוד).

יש נשים שיגיעו לגיל ארבעים, יסתכלו אחורה ויתבאסו על מספר מועט של ילדים. יש נשים שיתבאסו על חוסר מימוש עצמי.

ויש נשים שיסתכלו אחורה בסיפוק וישמחו בדרך שהן בחרו בלי שום קשר למה היא היתה.

אהבתי מאוד את מה שכתבה לך @פלא הבריאה, שבכל מסלול חיים שבוחרים מה שחשוב זה להקשיב לעצמך ולרצונות שלך.

לפעמים הרצון הוא להיות בבית ולהשקיע בילדים. לפעמים הרצון הוא לפרוח בחוץ. לפעמים הרצון הוא לשלב בצורה כזו או אחרת.

כל אחת, בכל שלב בחיים, יכולה לבחור בחירה אחרת.

הדבר הכי חשוב מתוך הסרטון שראית, הוא הרעיון הבסיסית אל תשכחי את עצמך. אבל זה נכון גם אם את בוחרת במסלול קריירה תובעני...

לה מאד הקריירה

אז מראש היא בטח תביא ילדים לא צפוף מידי

האופי שלנו לא משתנה , אולי קצת

אנחנו הופכים ליותר חושבים ומחושבים

וגם ילודה זה רק מלמעלה...

לא נראה לי נפוץ שאישה תתחרט על ילדים או על הריונות צפופים .   אולי תחשוב שצריך לעשות אחרת וזה בסדר

אבל לא חרטה

אבל כן כדאי שאישה תחשוב גם עליה , על להתממש מקצועית, וזה אפשרי עם ילודה במקביל

אבל זה לא עניין של הכללה אלא בעיני זה עניין של בשלות של הייעוד בחיים, אדם צריך להיות ברגע הנכון במקום הנכון.. מה שאומר שכמה ילדים להביא בעצם אין ממש בחירה מה שהקב'ה מחליט זה מה שיהיה.

בוודאי שאני מסכימה עם האמירה שלה שאשה צריכה להרגיש סיפוק בעשייה שלה תמיד כי זה מקור הכוח והשמחה!

לסיכום, זה עניין של גישה.. ולא ממש קשור לכמה ילדים אשה מביאה, היא רק נתנה דוג' שמעוררת לשאלה 'מה עשיתי עד עכשיו בחיים.. איך אני מתנהלת עם זה כדי שיהיה לי סיפוק ונחת יומיומי, איל לראות את הטוב שבדברים לטובתי , לאן המציאות יכולה לקדם אותי שארגיש טוב עם עצמי'

אמרה לקחת כמוסות חילבה וממש הגביר לי

וגם כל מה שמוריה כתבה

מנביטה ושמה בשייקים ממותקים

ושיבולת שועל

לשתות הרבה מים

לשאוב אחרי כל הנקה גם על ריק

לק"י

לא יודעת אם אצל כל האנשים, אבל יש כאלה שזה עושה אצלם ריח חזק כשמתפנים. מבחינתי זה בלתי נסבל🤦‍♀️

וגם בטחינה זה עשה ריח מסריח

(אולי יש פטנטים כמו להשרות הרבה במים וכו'. יבואו המומחיות ממני ויגידו).

זה מה שטוב בהנבטה

ששוטפים הרבה וזה פותר את העניין

וגם כדורי חילבה ומורינגה שאפשר לקנות בסופר פארם.

לי זה ממש עזר. 

לא מכירה שום הנחיה לשלב הראשוני

אם יש חשש כמו דימום וכו אז עדיף להמנע ממאמץ, יחסים וכזה, אבל בהריון תקין אין סיבה להמנע (חוץ מזה שבדכ מתחיל חוסר חשק בשלב הזה..)

ובעבר הדימום שבעקבותיו היתה הפלה טבעית הופיע בשלב מאוחר יותר מהנוכחי...

זתומרת נשמע לי שאם כבר אראה דימום אז יהיה מאוחר מדי להתחיל לשמור... מבינה?

אבל אין משהו לעשות שקשור אלינו. כל עוד הכול טוב- הכול טוב. אם יהיה שינוי חלילה- תהיה הדרכה

בהצלחה ענקית ענקית ובתפילה!!

דא. יש סגולה לרב אליהו זצוק"ל להוריד את כל תכשיטי הזהב לאישה שסבלה מהפלות בהריון חדש

לגבי יחסים עדיף כן לנסות להמנע (למרות שהרופאים אומרים שאם תקין אין חשש)

בגדול ידוע ששלושה חודשים ראשונים קשים לוולד ולאישה.

לגבי למנוע הפלה -

רוב רובם של ההפלות לא נגרמות בכלל ממאמץ פיזי מיותר

אלא מעובר שהוא לא תקין

ובגלל זה באופן טבעי הרבה פעמים מתפתחת הפלה.

ככה שלדעתי בהבנה בריאה צריך לדעת שהכי חשוב להתפלל על עובר בריא ושלם.

ואם חלילה מתפתחת הפלה לדעת שלא יכלנו למנוע וטוב שזה קרה (הכל מלמעלה)

בהצלחה!

והלוואי והכל יהיה בסדר, וזה שהייתה לך הפלה-קורה, זה לא אומר שעכשיו לא יחזיק חלילה. בע"ה בידיים מלאות.

כשעברנו דירה הסבו את תשומת ליבי לגבי כיריים אינדוקציה וחשמליות לא טובות להריון.

חקרתי על זה, ובעקבות מה שקראתי, ממליצה להימנע מקרבה ובישול מכיריים כאלו.

לא רופאה או מומחית בתחום, סתם אחת שביררה לפני בניה וקניה של כיריים וראיתי שזה עלול לעשות לא טוב להריוניות.

סתם מעלה נקודה שאולי יש לך בבית, ולא חשבת על זה.

אם הרופאים אומרים שאין חשש, אז אין חשש. אמנם כתוב בגמרא ששלושה חודשים קשה לאישה וקשה לולד, אבל לא ברור מה הכוונה קשה, והיום זה הופרך מחקרית שיש בעיה, ואין שום הנחיה רפואית או הלכתית להימנע מיחסים, כך שזו נראה לי המלצה לא מבוססת... (או שכן מבוססת על משהו? אם כן, אשמח להכיר)

נראה לי חבל להוסיף הגבלות והנחיות שאין בהם טעם, סתם מכביד על החיים... (כמובן אם אין חשק אז זו סיבה, אבל אם יש? )

רוב ההפלות בשליש ראשון מקורן בעובר לא תקין, ולכן אין מה לעשות כדי למנוע הפלה, וגם אין עניין למנוע...

גם בעיות קריטיות של האמר יכולות להיות קשורות להפלות חוזרות, אז אם היו לך כבר כמה את יכולה לנסות לברר את הכיוון הזה.

ולהרפות... זה הכי קשה, אבל לדעת שבאמת אין הרבה מה לעשות והכל בידי שמים...

בשורות טובות!

כמובן שהכל מאת ה'...

סטטיסטית אם אני לא טועה כ20% מההריונות נופלים בשליש הראשון, כך שעפ"י הסטטיסטיקה כל אישה עם 4-5 ילדים עברה לפחות הפלה אחת.

לדעתי כדאי להסתכל על זה כ"נפילה על הצד הלא טוב של הסטטיסטיקה" ולא להּתבחבש בזה אם אין צורך רפואי אמיתי...

ברור שזה קשה, אני לא באה לזלזל חלילה (באופן אישי ההריון הראשון והשלישי שלי הסתיימו בהפלה) אבל חושבת שיותר בריא להתפלל ולהתנהג כרגיל

יש לה קורס איך למנוע

(סליחה שלא מפרטת, אני קצרה הזמן)

ואז אין איך למנע.

לרוב הנשים שאני מכירה היתה לפחןת הפלה אחת( והרבה פעמים יותר). במנלך שנות הפוריות שלהן. מבינה ממש את החשש, היתי שם. אבל זה פשוט קורה כמעט לכולן, רק אם יש כמה הפלות רצופות מתחילים לחפש סיבות ואיך למנע . הפלה אחת זה ממש רגיל. 

לא יודעת עד כמה זה באמת נכון.

אני עברתי 7 הפלות רצופות-כל ה 7 היו "פגומים"?

מה שכן, אני מאמינה באמןנה שלימה שתינוק צריך לרדת גם אם האמת תקפוץ עד הגג ותעשה הכל ההריון ישרוד והילד יוולד

תובנה שלי מהמסע שעברתי. הרבה תפילות ואמןנה חזקה בבורא עולם

נשמע באמת מאתגר וקשה( עברתי 2 הפלות לא ברצף וגם זה היה קשה)

אולי 7 הפלות ברצף זה משהו אחר ובאמת במקרה  כזה בודקים .

הפותחת דיברה על הפלה אחת שהיא עברה ואמרה שהיא היחידה.

זה מצב שכיח שקורה לרוב הנשים, ומהפלה אחת או שתים במהלך שנות הםוריות אין טעם להכנס ללחץ או לחשש. 

אבל מאידך כן הייתי מורידה הילוך קצת כמה שניתן

עם אין סוף מחשבות. עברתי מלא הפלות מוקדמות שלא מצאו סיבה, כל רופא אמר משהו אחר והלכתי לאיבוד

בסופו של דבר שכבר נקלטתי פעם נוספת אמרתי לעצמי עכשיו אני יעשה ה-כ-ל!! את המקסימום שלי ואת השאר אשאיר לבורא עולם. כדי שלא יהיה מצב שאגיד אחכ אם הייצי עושה כך וכך לא היה נןפל שוב וכו'

נמנעתי מיחסים עד שבוע 12 בערך שכבר הייתי בטוחה בהריון יחסית, דרשתי תמיכה מקסימאלית (זריקות וכדורים) , יצאתי לחופש ובהמשך גם קיבלתי שמירה, שמרתי על עצמי מפעילויות בבית. לא שכבתי אבל ממש לא הרמתי, לא התכופפתי

תקופה קשה אבל ב"ה ילדתי 2

אחרי שקורה משהו תמיד יש חרדה שיקרה שוב, ב''ה הפעם הכל יעבור כשורה.

בדרך כלל באמת הפלה זה בגלל בעיות בעובר בשליש ראשון, ובמיוחד בשבועות ראשונים ואז אין מה לעשות.

לפעמים יש דימומים בגלל מאמץ יתר, לי לפעמים נהיה בגלל התייבשות, אז תנסי כמה שיותר לא להתאמץ אם לא צריך ולשתות הרבה מים ולעשות דברים שמרגיעים ומשמחים אותך, בעז''ה ככל שההריון יתקדם ובמיוחד אחרי שאת עוברת את השלב שבו הקודם נפל החרדה תרד.

אמנם רק בימי שישי ושבת..

אולי אפשר לעשות איתה ממש חוזה על זה שהיא משלמת לכם על התיקונים אחרי החגים ואז ןהזמין בעצמם מישהו שיתקן עכשו והיא תחזיר את הכסף אז?

הרבה כח בעז"ה!💕

יד2 זה לא אומר בהכרח רהיטים שבורים.

אנחנו ריהטנו את כל הבית מיד2 בדברים מעולים! חלק היו למסירה במצב מעולה (ספריית קודש, מיטת תינוק, שולחן אוכל, כיסאות, שידת החתלה) וחלק שילמנו אבל הרבה פחות ממה שהייתי משלמת על ריהוט חדש.. נניח ספות ב-600 שח, מיטה לאירוח ב-300 שח.

הגישה שלי הייתה שאם אני כבר הולכת ליד2 אז אני לא צריכה להתפשר בכלל. כי נניח בחנות אולי הייתי בןחרת משהו שפחות אהבתי כי הוא יותר זול, ביד2 אני יכולה להמשיך לחפש עד שאמצע משהו שיותר אהבתי כי בדכ המחירים נעים סביב אותם סכומים.

אבל צריך לעבוד בזה. לשבת ולחפש בקבוצות ווצאפ, מרקטפלייס בפייסבוק, אתר יד2.. לא לקחת מה ששמעתי שמוסרים כי זה מה שיש וזהו. 

הוא מתכוון מאלה שבחינם ושמציינים שיש שברים ברהיט

העיקר בחינם

בעבר באינטרנט מיד2ויצא מושלם,אבל בתשלום כמובן

רק אומרת שתסכמו את מתי התיקונים בדיוק ומה התיקונים בכתב בחוזה. שלא יצא מצב שהם נדחים עוד או שפתאום תגלו שהיא ''שכחה'' התחייבויות...

ובהחלט ביד 2/ מסירה יש גם דברים יפים ובמצב טוב, צריך רק לחפש אותם ולהשקיע בזה קצת מאמץ...

 היא לא תסכים, זה בעייתי בעיניי. זה עניין מקובל אגב

הייתי נזהרת מלקוות שתתקן אם כבר עכשיו היא מתחמקת

ולגבי הרהיטים - לא פשוט

גם אנחנו ריהטנו יד 2 אבל דברים במצב טוב. אני זוכרת שכבר כתבת על זה שבעלך רוצה לחסוך ולחסוך. זה משו שכדאי לדבר עליו

סביר להניח שהיא תמשיך להתחמק עד שתעשו לה שרירים... כתוב בחוזה שהיא חייבת לתקן?

אם לא, אז תוסיפו בחוזה תיקונים עד... ואם לא אז....

או שתביאו בעל מקצוע ותקזזזו בשכר דירה, בתיאום איתה

למזלי רק ביום ראשון נחתום חוזה בעזרת ה'

אבל זה כבר הוציא לי את כל החשק לעבור הקמצנות הזו

חובבי בעלי,אמרתי לו שאני מעדיפה להיות בלי מאשר שבור

באופן אישי אני במקומך הייתי עושה ברגע זה אחורה פנה.

חשבתי שכבר חתמתם חוזה.

זה משהו שילווה אותכם כל תקופת המגורים בדירה הזו וזה יכול ממש לשגע.

עברתי כמה בעלי דירות בחיי וזה מאד משמעותי.

אבל כמובן שיש קושי למצוא דירות אז זה גם משפיע...

בכל אופן מאחלת לכם הרבה הצלחה ותעגנו הכל בחוזה! בלי מקום לפרשנות אישית, כמה שיותר בפירוט וברור.

היה חנו מקרה דומה של מישהו שהודיע לנו שהוא לא מתקן משהו בבית שהיה מקולקל מראש וביקשנו להכניס בחוזה שכל מה שהיה תקין כשנכנס הוא כן מחויב לתקן, וגם בחוזה שלו היה כצוב שמה שבאחריותנו אנחנו מחויבים לתקן תוך 10 ימים ומה שבאחריותו לא היה מצוין זמן. ביקשנו להכניס את אותו זמן גם על המחןיבות שלו והוא הסביר לנו בחוצפתו שאין הדדיות בין שוכר למשכיר והוא לא מתכנן להיות מחויב לנו כמו שהוא מצפה שנהיה מחויבים אליו.

ומזלללל שזה קרה כי אמרנו לו מצטערת זה בעינינו מהותי והורדנו את זה מהפרק. וזה היה כמוכם, יומיים לפני חתימה, כשכבר היו שוכרים חדשים לדירה שהיינו בה והיינו חייבים לחפש בטירוף. בסוף מצאנו דירה מושלמת עם בעל בית מדהים.

לדעתי תגידו לה שמדובר בדברים מהותיים ואתם מוכנים שתתקן אחרי כניסה, אבל רק אם מכניסים סעיף שבמידה וזה לא מתוקן בתוך איקס ימים מהכניסה שלכם אתם מתקנים עם בעל מקצוע משלכם וזה יורד מהשכירות.

אם היא מסכימה - היא באמת מתכננת לתקן.

אם היא לא מסכימה - היא לא מתכננת לתקן את זה בחיים. 

זמן לפרט.

זו הנקודה

אני גרה במקום שאין פשוט אין דירות 😭

חשש מאד מובן והגיוני

זה קורה לעוד נשים במיוחד כאלה שיש להן פער מהילד מהקטן

אין מה לכעוס על המחשבות הללו

כדאי להכיל אותן ולהבין שהן הגיוניות

אצלנו זה די מוצלח הגדילה של הקטן עם האחים הגדולים

הקשר היפה שלהם

גם עם זה שפחות בבית

הוא מזמין והולך הרבה לחברים/ שכנים

גם כשהוא היה קטן

היה לי יותר קל איתו מאחרים

כי זה היה אחרי תקופה של מנוחה וגם היתה עזרה מהגדולים

הריון ולידה אחרי הפסקה דומה לשלך. אכן יצא לי לשמוע על החשש שאת מתארת בזמן ההריון, וזה לא סותר את הרצון לילד נוסף והבחירה ללכת על זה.

הרושם שלי מהצד, שזו הורות יותר רגועה ובשלה. גם העובדה שזה לא עם עוד קטנים ולא עצמאיים שתלויים בך, כמו שאצל רבים קורה בשנות ההורות הראשונות, מאוד מאפשרת נשימה ותימרון. ושהתקופה שבה אין זמן לעצמך היא מוגבלת יותר, כשיש גדולים בבית היכולת נגיד לצאת לכמה שעות ארוכות ואפילו ללילה ולהשאיר אותו עם האחים מופיעה מוקדם בהרבה.

והכי חשוב, אל תכעסי. הפחד מובן כל כך, מציאות ועתיד לא מוכרים שמעוררים פחד זה דבר נפוץ. אל תחששי ועוד יותר אל תכעסי על עצמך מול הרגשות האלה. תני להם מקום, ובעזרת ה' ברגע האמת כבר יגיעו הכוחות להתמודד, ואני מאחלת לך שזה יהיה עם מקסימום שמחה והנאה.

שיהיה הריון משעמם וגידול מהמם 🤍

תמיד נחשוב איך אולי היה יכול להיות אחרת...

תמיד יש מחשבה אילו...

חיבוק גדול 

זה מאוד טבעי , חשש מצייר את התמונה כהרבה יותר קודרת.

ברור שתינוק קטן מגביל , אבל זה ממש שונה ממציאות של רק קטנים.

למה שלא תצאי לשום מקום?

אחרי ההתאוששות מהלידה תוכלי לצאת עם התיינוק. וגם, יש לך גדולים, ז ה עולם אחר, יש עוד ידיים בבית, והרבה פעמים הם גם שמחים להעסיק את התינוק החדש( אם כבר החשש שיגדל מפונק עם כמה "הורים").

את צריכה לצאת ? מעולה הרבה פעמים יש ביביסיטר זמין בבית.

זה ממש לא כמו לגדל כמה קטנים. וגם לצאת עם תינוק אחד, זה לא כמו לצאת מהבית עם חבורת קטנים, הרבה יותר קל.

נכון , זה אחרת מהחופש בלי תינוק בכלל, אבל זה לא מגביל כמו הורות לחבורת קטנים. ויש גם בונוס של גדולים שעוזרים.

כאילו כתבת אותי לפני שנה.

הריון מאוד רצוי ,פער של כמה שנים מהילד הקודם. והרבה דאגות של מה עשיתי לעצמי.

היום ב"ה הקטנה בת 8 חודשים, כולם מאוהבים בה, הגדולים עוזרים להחזיק, לטייל איתה וכו'. ברור שיש גם רגעי קושי ומשבר. אבל רוב הזמן אני מודה על המתנה והנס הזה,שלא היה ברור מאליו... 

האור והשמחה שהיא מוסיפה לנו גוברים על הכל

אז נתחיל מזה שאני מבינה את החששות

כי גם אצלי עלו כאלו מחשבות ודומות

בפועל אני כל כך נהנית

וזה כיף שיש גדולים לעזור

ולא הגעתי לזה עייפה ומותשת מהקודמים

חוץ מזה שהספקתי להבין איך הכל עובר והקשיים האלו של השנים הראשונות זה משהו זמני 

על התגובות !!!

ראשית מחמם את הלב ההתייחסות.

הרגעתן אותי קצת. הלוואי שבעז"ה כל החששות יתפוגגו

1. סרזט- אני אישית לא התנסיתי אז לא יכולה לענות

2. התקן הורמונלי מונע לאחוז גבוה מהנשים מחזור. יש בנות שזה רק מפחית להם את הדימום ויש כאלו שזה לא משפיע רק מסדר להם.

יש בנות שכתבו שקצת השפיע על החלב, אני לא ראיתי שום השפעה.

3. נובה טי הוא התקן נחושת- לא פוגע בכלל בחלב.

זה לבנתיים כי חייבת לסיים, אם יש עוד שאלה ספציפית אשמח לענות

חיבוק

אבל אם התקן מפחית את הדימום זה עדיין דורש לטבול כל חודש לא?

זה ממש משתנה בין אחת לשנייה

אני עם התקן הורמונלי (מירנה)

בינתיים גם משלבת הנקה ולא קיבלתי מחזור.

גיסתי לא העניקה הייתה עם מירנה ולא קיבלה למשך שנתיים, אחרי השנתיים התחילה לקבל אחת לחודשיים שלוש.. מחזור ממש קטן ועדין.

אני עם ההתקן הזה, היה לי הרבה זמן כתמים בהתחלה ומאז - ב''ה מרוצה

לא תמיד עושה דימום.

ויכול להיות גם כתמים שלא אוסרים.

אצלי היה דימום בערך שבוע אחרי שהתחלתי, שכן אסר.

טבלתי, ואחר כך לא היה עוד שום דבר.

אצלי הדימומים התחילו אחרי שבוע למשך שבוע.. זה היה ממש ברמת הכתמים. סהכ הרגיש לי בסדר, אבל כשהפסקתי הבנתי שהוא כן השפיע עליי וגרם לי להקצנה של הרגשות ..

2. התקן הורמונלי יכול לגרום שלא יהיה מחזור אבל אי אפשר לדעת לפני איך זה יהיה אצלך

3. נובה רינג זה אמצעי מניעה משולב, וכמו גלולות משולבות יכול להביא לייבוש של החלב. האם מחייב שזה מה שיהיה אצלך? לא. האם את רוצה לעשות את הניסוי הזה? שאלה טובה

האם יש אמצעי מניעה מושלם? לא וחבל🙄

עד שלא תנסי בעצמך את הכל לא תדעי ממש איך את עם זה. זה ממש משתנה בין אחת לשניה.

אבל מנסה לענות קחי בחשבון שמה שטוב לאחת לא בהכרח לשניה.

וכמעט לכל האמצעי מניעה יש איזה שהיא תקופת הסתגלות

1.סרזט זה כדור שמבוסס על פרוגסטרון יש נשים שהוא לא עושה להם כלום ויש כאלה שיש להן תקופת הסתגלות של כתמים.

יש מהמשפחה הזו עוד סוגי גלולות למשל דיאמילה...

הסוג הזה (שמבוססות על פורוגסטרון) של הגלולות יכול גם למנוע מחזור לאורך זמן במיוחד אם מניקים תוך כדי

2.יש בגדול שני סוגי התקנים

לשניהם יכול להיות בעיות של כתמים

יש נחושת פשוט שנקרא נובה טי.

יש דימומי הסתגלות בהתחלה ויכול לגרום לכתמים

אבל הוא לא מתערב במערכת ההורמונלית בכלל,מקבלים איתו מחזור רגיל ויש כאלה שזה הופך להם את הדימום לקצת יותר כבד, יש כאלה שזה גם משפיע על כאבי מחזור ויש כאלה שזה לא עושה להן שום תופעות

הסוג השני זה התקנים שהם הורמונליים המרינה למשל והם פשוט משחררים פרוגסטרון( ההורמון של הגלולות סרזט) לרחם ולכן הם יכולים לגרום שלא יהיה מחזור

אבל יש להם תקופת הסתגלות ארוכה יחסית וצריך לקחת את זה בחשבון ממש,

3. ראיתי שהתכוונת לנוברינג,זה בעצם טבעת מסיליקון שמכניסים לנרתיק יחסית יש בה פחות הורמונים כי זה מקומי אבל זה קצת דומה לגלולה משולבת כי יש בה אסטרוגן ופרוגסטרון,כל שלושה שבועות מוציאים ומקבלים איתה מחזור כמו בגלולות רגילות אפשר להאריך את תקופת הטהרה אחרי שמתרגלים אליה...

אבל היא בהחלט יכולה לפגוע בהנקה ויכולה גם לא להשפיע וגם להשפיע זמנית זאת אומרת שתהיה ירידה זמנית בכמית החלב.

לא תדעי איך זה משפיע על ההנקה שלך עד שלא תנסי,במילים אחרות יש נשים שזה ממש חיסל להם כת ההנקה ויש כאלה שלא.

שוב זה ממש כל אחת מה שמתאים לה....

ממש נסוי והטעיה...

1.עם דיאמיליה היו לי 0 דימומים. במשך 8 חו'.

2. אין התקן שבכלל לא מדממים מהתחלה. בהתקן הורמונלי יש נשים שבהדרגה המחזור מצטמצמם ונעלם .

מה זה דיאמלה?

אוף איזה מתסכל.. עכשיו אני עם סרזט שבוע ואי מרגישה שמשפיע לי על המצב רוח

וחוץ מזה בעלי בצבא ומפחדת שאני שוב אדמם דווקא כשהוא יחזור

תקראי את התגובה שלי.

ואין דימום השתרשות דמום של השתרשות זה רק בהריון,זה דמומי הסתגלות....

זה יכול להיות בתם כתמים ויכול להיות גם רציני יותר ,עד שלא תנסי לא תדעי....

לק"י

אני אישית הייתי ממשיכה עם הסרזט. וגם אם מתחילים כתמים/ דימום, שווה לחכות שבוע-עשרה ימים לראות אם זה נגמר. ואם זה ממשיך, להתייעץ. ומקסימום להחליף לסוג אחר.

(לפעמים ממליצים לקחת 2 כדורים ביום וכו').

(אצלי הדימום מהסרזט אסר, אבל אחריו היה לי שקט להרבה זמן).

הרופאים יגידו לך שלא. אבל נשים מדווחות שיש הבדל. לי דיאמילה לא עשתה דימום ולא מצבי רוח וסרזט כן. כדאי לנסות לעבור.

לפעמים יש גם תקופת הסתגלות לכדור של מצבי רוח לכמה שבועות ואז זה עובר לא תמיד....

לק"י

מה שכרגע בשימוש יומיומי לשים בקולפסה אחת, והשאר בקופסה בארון.

תיקים אפשר לתלות מאחורי הדלת, אם יש מקום.

לא חייב דווקא ארון נעליים. הכוונה ארון מאוורר.

מדפים תחתונים לנעליים, רולר בליידס, באמצע תיקים ומנשא, קופסא גדולה (כמו הקופסאות משחקים מפלסיק של איקאה) בשביל כיסוי גשם, ולמעלה קרש או שניים עם ווים לכל הכובעים והקסדות. 

תיקים לטיולים וכו באחד מארגזי המצעים (ספציפית אצלנו בחדר אורחים)

מנשא- כשהשתמשנו תליתי על מתלה ווים על הקיר בחדר שירות

רולרבליידס- באידיאל במחסן או בחדר שירות. (כנ"ל מגני ברכיים שיהיו ביחד)

קסדות- או לתלות גם על מתלה בחדר שירות. או להשאיר על האופניים, או יחד עם הרולר.

כובעי שמש- פעם היה לי בסלסילה בארון שירות אבל היה מתבלגן. היום אני לא משתמשת ביום יום, אז זה במגירת פלסטיק של כתר במחסן/חדר שירות. (כובעים לילדים קטנים שמשתמשים ביום יום, שמה בתיק של העגלה)

כיסוי גשם לעגלה לא יודעת. אין לי. 

רולר בליידס וקסדות אפשר לשים שם.

מנשא- בארון של התליה, מתחת לשמלות

כובעי שמש- במגירה של הגרביים

תיקים- בארגז מצעים מתחת למיטות של הילדים

כובעי שמש כל אחד בארון שלו.

ואז אולי בסלסלה יעודית רק הרולרבליידס/מגנים/קסדות...

תיקים קבועים לשימוש יש לי פינה קבועה בסלון, בין רהיט לקיר, חוץ משלי שתולה במתלה של המעילים. (היה לי חלום לקנות או לבנות ספסל אחסון בשביל זה, בינתיים עוד לא קרה) תיקים נוספים מתחת למיטה שלנו בארגז מצעים, אפשר גם להוסיף לזה מתלים בחדר ילדים

תולה על מתלה שמתלבש מאחורי הדלת של חדר השינה.

כובעי שמש, המתלים של התיקים והמעילים בחדר ילדים.

כיסוי גשם לעגלה- יש לנו כוך כזה שמשמש לאחסון, אז שמים שם.

יש כאלה ספסלים לישיבה שמתחתם יש ארגז אחסון.

אני חושבת שרולרבלייטס ומנשא ואולי גם תיקים שמשתמשים ביומיום הייתי שמה שם בפינה עיצובית בכניסה לבית

כובעי שמש, כיסוי לעגלה- יש לי ארגזים לפי נושאים- כובעים בארגז טיולים, כיסוי גשם בארגז של החורף וכו'

ואם הדפוס שלו זה לישון בערב 4-5 שעות רצוף אז הגוף ילמד לייצר ככה

ואם הוא יתעורר הגוף ייצר לו חלב כי הגוף הוא לא רובוט, הוא גאונות ביולוגית אורגנית שמתאימה את עצמה למציאות.

אוכל, פעילות שינה

ושמה לב שהיתה אכילה טובה, פעילות סבירה ושינה איכותית וממילא זה יוצא סביב הכל 3 שעות

בנוסף למדתי חינמי מהאינטרנט את שפת הדנסטן כך שמזהה כמעט תמיד מה הוא צריך, ולכן אם בוכה אחרי שעתיים אני לא בהכרח מפרשת כרעב... הרבה פעמים פתאום עושה בטיטול מתוך שינה וזה מפריע לו ולכן התעורר ובכלל רוצה החלפה ולחזור לישון... סתם דוג'... 

מוזמנת לגגל.

ונשמע שהוא התעייף ורצה לישון ולקבל תנאים נעימים לשינה... ולא קיבל... והגיע לבכי.

בכי זה השלב האחרון אחרי שמראים את כל הסימנים המוקדמים יותר לאותו צורך. הבכי יגיע אחרון... 

מניקה לפי דרישה וזהו

מה שכן בשבועות הראשונים אצלי הם ישנונים ויש לי גודש אז מעירה לאכול אחרי 4 שעות

אבל ברגע שעולים על הגל מבחינת משקל ואני לא עם גודש רציני

שישנו בכיף שלהם וגם אני ישנה חח

הוא לא עלה ווב במשקל ובאמת שבוע של שאיבה אחרי כל הנקה והוא עלה במשקל טוב.

אני כאילו מפחדת שזה לא כל שעציים וחצי שלוש

לא מאמינה בגוף שלי שייצר מספיק חלב

טראומה כנראה מהנקה כושלת קודמת

והחשש ממיעוט חלב, הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה.

אישית הייתי ממשיכה לשאוב עד שבטוחה שההנקה התבססה (כי יש לי נטייה למיעוט חלב)

אבל היה לי רק תינוק אחד שנולד קטן, וגם הוא בחודש הראשון עלה במשקל יפה אז יכולתי להיות רגועה שגם אם יהיה שבוע פחות טוב, הוא ישלים את זה בהמשך,

מה שאי אפשר לשחרר כשהתינוק ממש קטנטן עדיין, או שרואים שלא עולה מספיק טוב במשקל.

בראשונה חישבתי וזה רק הקשה עלי…

מביאה לפי דרישה.

אז מנסה להניק מתוך שינה

אם לא מתעורר בכלל. מחכה

אם יש כאב או לחץ סוחטת 

היא קטנה כזאת.. אבל כל הילדים שלי קטנים

שומרת על העקומה של עצמה ב"ה ולפי טיפת חלב עלתה סבבה במשקל יחסית לעצמה

זה באמת הכתובת. אולי יפנה לבדיקות נוספות.

צילאק אפשר לבדוק בגיל הזה רק בבדיקת דם. בדיקת אנדוסקופיה עם ביופסיה לאישור ציליאק עושים רק מגיל 3

הברזל היה תקין? כי לרוב ציליאק מתבטא בקושי בספיגת ברזל

בעקרון אנמיה וחוסר עליה של הברזל זה תסמין שדי מדליק נורה אדומה לעניין צילאק.

עשיתם בדיקת דם של ציליאק?

יש ימים עם 3-4 יציאות ביום

ויש ימים עם 10

ותרבית עם מטוש שנכנס למבחנה. לפי גוגל תרבית זה חלק אחד מבדיקת צואה, שהיא רחבה יותר.

באמת זו היתה בדיקה ספציפית למשהו כמו 6 חיידקים ספציפיים.

אז אם עשיתם רק תרבית שווה לעשות גם בדיקה. ומצטרפת להמלצות על בדיקת דם לצליאק.

חוץ מזה לנסות לחשוב אם משהו השתנה בתזונה - אם נחשפה אחרי גיל שנה למאכלים אחרים, אם לוקחת תמל אז אם החלפתם סוג, אם יש דפוס מסוים לשלשולים (יותר בזמן חופשה, יותר בימים בגן, יותר תחילת שבוע או אמצע או סוף) וכו. כל דבר יכול לעזור למצוא את המקור

המטפלת האלטרנטיבית אמרנ לך לטחון לה גרעיני דלעת עם פירות?

עשינו בדיקות דם שב"ה יצאו תקינות וכם תרבית צואה פעמיים שלילית...

פשוט היא לא יכלה לאכול גרעיני דלעת ככה... אז טחנתי לה עם פירות שיהיה אכיל.

אני יודעת שקשה מאוד למצוא את הטפילים במעיים בבדיקת צואה, זאת אומרת שהרבה פעמים יהיה אבל לא ימצאו בבדיקות.

איך הילדה מבחינת מערכת חיסונית? היא חולה הרבה? 

הרבה ספרים מקסימים.. אביגיל בת חיל, המדענים הצעירים, ועוד

למרות שגם זה בעצם מציאות שהיא לא מכירה אבל זה מעשיר ומרחיב ידע, אצלי קוראים לבד ואני מסבירה ומרחיבה דברים רק כשאני מספרת.

קוראת שוטף בלי ניקוד!

אין לי רעיונות לספרים כרגע

אמנם עם ניקוד, אבל בת חמש וחצי קוראת הפרשה שלי-יש מלא סיפורים באמצע

ומתאים יותר לבת שלך (כי זה ארוך) סדרת הגיבורים שלנו

לק"י

אם את מחפשת ספרים יותר ברמה, אז שאלתי על זה בפורום אמהות. אומנם לגבי ילדה בת 7.5. אבל יש המלצות לספרים שגם בת החמש שלי נהנית לשמוע.

הצלקת אותי עם התיאור

איזה ילדה מהממת ואיזה אימא מהממת עם סבלנות 🙏

הרבה נחת ממנה בע'ה!!!

ממליצה לחפש ספרים שמתאימים לכיתה א' (גם אם היא עוד לא עולה לכיתה א') -

הסדרות של מנוחה פוקס, אביגיל בת חיל ואביחיל בן חיל.

הספר החדש והמקסים של @קיווי - סיפור של התחלה. תחפשי אותו באתר שלה, בואי בתי.

ילדה של א' של אלישבע מן.

ספר מתוק שמקווה שתמצאי - הבובה דוש.

אם היא אוהבת פנטזיה, אז גם הסדרה פוצולופופום מתאימה.

(כל הספרים האלה מנוקדים. בדרך כלל ספרים לא מנוקדים מתאימים מבחינה מנטלית לגיל גדול יותר...)

לאלישבע מן נראה לי שיש ספר על ילדה בגן של אמא. אולי זה גם מתאים.

נתתן הרבה רעיונות. סליחה שלא מגיבה בנפרד לכל אחת.

קיבלנו לפני שבועיים הפרשה שלי והיא באמת ממש נהנת מזה.

תודה @יעל מהדרום, אסתכל גם באמהות השלב הבא

@מתואמת תודה על הרשימה. ספרים מנוקדים זה מצויין.

עכשיו רק נשאר להגיע לספריה 😅

ובאופן כללי, כשמתחילים לקרוא נחשפים לשפה ותרבויות לא מוכרות,

ככה מתפתח ידע כללי ושפה עשירה.

כלומר זה בסדר לא להבין הכל.

צריך ללמד אותה לא לשאול כל דבר, ולפעמים צריך קריאה נוספת ואפילו שלישית כדי להבין סיפורים לעומקם.

יש את סיפורי צדיקים של ספריית מחניים אם היא בשלה רגשית בשביל זה (יש תיאורים קצת מפחידים)

שיימשך לאורך סופש ושבוע הבא 🥵

לק"י

וזה באמת הראה מזג אוויר פחות חם.

ואז נכנסתי לקישור הזה ושם רואים שהולך להיות חם עד סוף השבוע הבא🥵:

תחזית מזג האוויר ל-10 ימים עבור באר שבע - The Weather Channel | weather.com

החום בארץ בלתי נסבל

גם אי אפשר לצאת עם הילדים לגינה בחופש

וכשנהיה נעים זה כבר הרדמות

אם זה מעודד אותך😅

אני זוכרת שעם הגדול שלי הייתי יוצאת בקיץ לגן שעשועים בבוקר, וזה היה כנראה נסבל מבחינת החום. עכשיו יש ימים שזה ממש לא אפשרי. סיוט🥵

אני מקווה שאת לא מטיילת עם הקניות ברחוב...

חח לא לא,  רכב. אבל יש הליכה מהחניה עד לבית בלי מעלית

אני משתדלת להשאר במזגנים

(אבל טוב אני עוד לא בשלב של יציאות לאטרקציות מעניינות בחוץ)

רק שבדיוק חמותי מתעקשת לעשות החודש יום כיף לנכדים רק בחוץ ורק בבוקר/צהריים

רק חושבת על להניק בחום כזה בחוץ

מאמינה שתתחרט😅

אני הייתי מסרבת. חוץ מזה שזה לא נעים ונחמד זה עלול להיות ממש מסוכן.

תמיד בימים של עומס חום משרד הבריאות מפרסם אזהרה לציבור להימנע מפעילות בחוץ, זה לא צחוק.

וב"ה אפילו יצאנו עם הילדים ונהנינו קצת מהאוויר שהיה פה הערב, לפני הטירוף של מחר מחרתיים ושבוע הבא. הרדמות עברו פה ל12 בלילה. מה נעשה, לא יכולה לא לעשות להם קצת כיף. גם אם זה בשעות מאוחרות

מחר בעלי ישלים מה שצריך. בעז"ה

משהו לא נורמלי

המזגן לא השתלט 

לק"י

אנחנו יצאנו בסביבות שש וחצי בערב (לתהילים, אבל לא היה, ונשארנו קצת בחוץ), ודוקא היו משבי רוח נחמדים. אבל היתה לחות, ולא היה קריר ונעים😅

(אצלינו יש ערבים שממש נעים בחוץ, גם אם ביום חם).

היה סביר

אבל לחות זה לא רגיל אצלנו

בדרך כלל נעים ויש רוחות לקראת שקיעה

הרגשתי בעיר חוף רק בלי החוף...

מנסיון, זה ממש עוזר. אני מתכוונת לרשתות שנשלפות בקלות, זה עושה שינוי משמעותי. 

גרים באזור חם והיה לנו קר מידי בבית. מזגן תקין אמור להשתלט. 

פשוט הוא קטן מידי ביחס לסלון

הדרך כלל זה בסדר

בימים כאלה זה מוגזם..

במיוחד שהפלטה דולקת ומחממת

כל 5 הימים שלפני הביוץ נחשבים ימים פוריים. אם זה מתאים לכם, אין בעיה לנסות בצפיפות, למשל כל יומיים, עד שתזהי ביוץ.

אני דווקא הייתי נלחצת אם לא היו היו מספיק פעמים לפני. (אבל זאת רק אני, ברור שאפשר להיקלט רק מפעם אחת בזמן הנכון)

אלא התכוונתי לחכות אם מחפשים מתי הביוץ המדוייק, נניח כי מסיבה מסויימת אי אפשר תדירות גבוהה של קיום יחסים...

אני ממש לא מחזיקה מהשיטות למין העובר...

השאחה אם יותר חשוב לך היריון בכלל מאשר דווקא בן. אם בן יותר חשוב לך מהיריון זה אוחי טיפה קצת יותר הגיוני לחכות. אם יותר חשוב עצם הההיריון אז ממש אין טעם לחכות... ולהעלות את תדירות קיום היחסים כשכן משתווה הצבע.

לקיים יחסים כל יום סביב הביוץ כדי שיהיה תחלופה של הזרעים עד לרגע הביוץ.

אני לא יודעת כבר למה להקשיב…

בדיקה נוספת עכשיו.

וממש תודה רבה על העזרה🙏🏻

אם את חושבת שזה עשוי להשתנות מספיק בשביל שינוי צבע כבר בתוך אותה יממה אז אין לי מושג... צר לי...

 מה ההבדל אם זה לצורך הריון או לא?

האפשרות הבאה זה מוצ"ש, אבל אז הסיכוי להיקלט כבר לא גדול

קריאה מעמיקה וקצת מלחיץ האמת.

קיימנו יחסים אתמול ושלשום כי פחדתי שהבדיקות לא תקינות ואולי זה הביוץ(גם לפי ההפרשות)

אבל בעיקר צריך ביום הביוץ… 

תחליטו בהתאם לשיקולים שלכם.

שמה שצריך להיות יהיה.

תודה רבה על העזרה🙏🏻🙏🏻

זה אולי לא מידת חסידות, ואולי לא מנהג הקבלה אבל זה בטוח לא אסור.

אסור לקיים יחסים בזמן נידה, אסור לקיים יחסים בכפייה, זה ממש לא באותו גדר 

יותר מדויק בין 24 ל48 שעות אחרי בדיקה חיובית.

אז אם אתמול היה ובמוצ"ש יהיה ממש כיסיתם את חלון הזמן.

בעקרון זרע יכול להמתין 3 ימים ואפילו אחת ספרה כאן ש5 ימים.

וביום הביוץ. הביצית טובה ל12 שעות. 

לכן גם אם מקיימים יחסים לפני הביוץ זה מעולה.

כי הזרע יכול להיות ברחם כמו שכתבתי עד 3 ימים ואפילו יותר

ד"א, מנסיון אישי שלי נקלטתי להריון תאומים מקיום יחסים לא ביום הביוץ.

עדיף במוצ"ש אם לפני שבת היה הפס כהה

שמספרו מופיע על ערכת הבדיקה...

הרופא היה מאד נחמד והסביר שאין עניין של התחזקות הפס כמו שהייתי חושבת אלא שצריך לראות קפיצה דרמטית בצבע - שישתווה או אפילו יעקוף...

לק"י

ובהתאם לזה הגיוני שלא הכל עולה עלייך.

ממליצה לך למצוא בגדים שמחמיאים בהריונות.

מבעס שפתאום לא שולטים באכילה. אבל זה לפעמים חלק מההריון.

דרך קופת חולים, או שזה פרטי?

עובדת עם ילדים?

שהיא בשום שלב לא ביקשה שנחפש שירותים.

רק פתאום באוטובוס זה הגיע בפתאומיות.

אני כן המלצתי לה לא לשתות יותר מידי (היא שתתה בקבוק של חצי ליטר בבת אחת). אבל לא חיפשתי מיוזמתי שירותים.

אני מודעת לקושי שלה.

בדרך כלל מזכירה לה ללכת לשירותים לפני שיוצאים ולשים לב כמה היא שותה. 

ביום קיץ חם כשמסתובבים בחוץ דווקא חשוב לשתות הרבה.

ובגיל הזה גם אצלי הם לרוב נזכרים רק כשצריכים דחוף.

אני בדרך כלל דואגת מעצמי לחפש מקומות שאפשר להיכנס בהם לשירותים, ומציעה לילדים להיכנס (וממליצה להם לנסות גם אם הם לא מרגישים שהם צריכים, כי אחר כך לא תהיה עוד הזדמנות נוחה).

(כמובן לא סותרת את המחשבה ללכת לפיזיו' רצפת אגן. אבל חושבת שבכל מקרה לא כדאי ללמד ילדה לא לשתות הרבה מחשש שתצטרך לשירותים).

להם לווסת את עצמם עד גיל קצת יותר גדול מאחרים, גיל שמונה זה לא מאוד גדול לכך בעיני.

כשאת יוצאת איתה, שימי לעצמך טיימר מנטלי שכל שעתיים למצוא שירותים. או כל שעה וחצי לא יודעת כמה מתאים לה.

ובאמת לא סותר למצוא טיפול רפואי אם נראה לך שצריך. 

לא לשתות הרבה אני אומרת בעיקר לפני נסיעות ארוכות בלי אפשרות לעצירה באמצע.

זה קשה בלי שום קשר

מתכוונת להגיד שלא בטוח בכלל שיש לה בעיה..

לא יודעת אם זאת בעיה פיזית,

או שהיא מחכה לרגע האחרון, ואז כבר קשה להתאפק,

או דפוס שתיה לא טוב.

אבל זה לא משהו רגיל.

היא שונה בזה מהאחים הקטנים שלה.

בכל מקרה, אני מחפשת דרך לאבחן מה באמת הבעיה, ואיך לטפל.

כי את מתארת פה עוד כמה דברים חוץ מהקושי להתאפק, ואולי בכלל הבעיה היא לא ברצפת האגן אלא במשהו אחר...

מכיוון שתורים להתפתחות הילד הם רחוקים, את כן יכולה בינתיים להתחיל התייעצות עם פיזיותרפיסטית פרטית, אבל כן כדאי ללכת גם להתפתחות הילד, ששם יש כמה סוגים של אנשי מקצוע, שיוכלו לבדוק על מה יושבת הבעיה...

בהצלחה!❤️

אם אני צריכה משהו ספציפי, אולי אני יכולה לקבוע תור ישירות, ולא לחכות לתור בהתפתחות הילד?

ואגב, היא עשתה בעבר אבחון בהתפתחות הילד, וקיבלה טיפול של ריפוי בעיסוק.

באותו זמן זה לא עלה, כי היא היתה יותר קטנה וזה עוד לא היה מאוד חריג.

ואם אני פונה להתפתחות הילד, אני צריכה למלא שאלונים, ולתת למורה שלה למלא? המורה שהיתה השנה מודעת לעניין (בעיקר לשים לב לזמנים שירותים בטיולים).

ואם לפרטי- איך אני מגיעה לפיזיותרפיסטית שמתעסקת בזה? וכמה עולה ייעוץ כזה?

ילד. כי הוא גדל, והקשיים שלו השתנו... (אם כי יכול להיות שכן יש קשר בין הקשיים, נדע את זה רק באבחון)

וכן, המחנכת שלה צריכה גם למלא. כדאי שהיא תמלא גם אם היא לא ממשיכה לשנה הבאה איתה, כי היא מכירה אותה טוב יותר. תבקשי ממנה אם היא מוכנה.

וכן, בינתיים תבררו אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן באופן פרטי. אם היא מקצועית, יכול להיות שבעצמה היא תזהה אם הבעיה היא פיזיולוגית בלבד או לא. (אני לא מכירה את התחום הזה ספציפית בשביל לדעת מחירים. נראה שיש כאן בשרשור כאלה שכן מכירות)

השאלה היא ספציפית על התחום הזה.

בשאלון של המורים, אין שום התייחסות.

בשאלון להורים יש שאלה אחת על שליטה בצרכים.

מרגיש לי טיפשי למלא שאלון שלם רק בשביל זה.

אני מבינה שאת טוענת שאולי הבעיה נובעת ממשהו אחר, שאולי יעלה מסעיף אחר בשאלון. אבל בכל זאת נראה לי שזה יותר ממוקד.

אני תמיד משלבת כמה הפסקות שירותים

שכל אחד ילך מתי שהוא צריך

למה צריך להתאפק שעות?

זה ממש ליצור בעיה יש מאין

וזה יכול לקרות גם בהרבה פחות זמן.

קרה שברח לה בדרך מחברה שגרה שתי דקות מאיתנו.

כנראה התביישה ללכת שם לשירותים, אבל היא לא הצליחה להתאפק את הכמה דקות עד הבית.

הגיוני ללכת לשירותים כל שעתיים שלוש

לא צריך להתאפק יותר בגלל שנמצאים בחוץ/ נסיעות

פשוט לתכנן הפסקות שירותים במקומות רלוונטיים 

זה די אומר שהיא התאפקה הרבה. אולי התביישה לבקש, אולי הוסחה מכל הדברים המעניינים ואז באוטובוס זה היכה בה.

אבל כמובן אפשר להתייעץ עם פיזיותרפיה רצפת האגן לילדים. יש מקומות שיש בקופה. או פרטי. 

אני בכל סיבוב קניות מספיקה כמה פעמים ללכת לשירותים...

ככה אני... וגם תמיד אומרת לילד/ה שאיתי גם אם מרגיש שלא צריך ללכת אחרת הם נזכרים תמיד באוטובוס

כי אז זה הפוגה מכל האטרף ופתאום מרגישים שוב את הגוף...

לדעתי זה לא קשור בגיל הזה להתפתחות הילד, תבקשי הפנייה מרופא ילדים ודברי עם הנציגת קשרי לקוחות כדי להבין ממנה איך מקבלים פיזי'

בתור ילדה הייתי מרטיבה בלילה עד גיל די גדול (כיתה ז' בערך), וגם ביום הייתי לפעמים מפספסת טיפה (לא תמיד שמתי לב ללכת לשירותים כשלא הייתי צריכה דחוף, וכשהייתי צריכה דחוף היה בורח לי לפעמים, לא הכל אבל ברמה של עיגול רטוב על החצאית...).

מאמינה שהיה עוזר לי אם היו לוקחים אותי לפיזיו' רצפת אגן. אבל אמא שלי כנראה לא הכירה או לא חשבה על הכיוון.

מה שאני כן זוכרת זה כשהייתי כבר די גדולה (סביב כיתה ז' כבר) אמא שלי אמרה לי לעצור את השתן כל פעם כשאני בשירותים - לעשות 10 הפסקות בזרם. ואחרי תקופה שעשיתי את זה באמת ההרטבות בלילה הפסיקו, וגם הפספוסים הקטנים במהלך היום.

היום אני יודעת שלא ממליצים לתרגל תוך כדי נתינת שתן, אבל כן אפשר ללמוד את הפעולה של הכיווץ ההתנסות פעם אחת תוך כדי נתינת שתן, ואחר כך לתרגל 'על יבש' כדי לחזק את השרירים.

אבל אולי באמת עדיף כן לעשות את זה בצורה מסודרת עם פיזיותרפיסטית מקצועית.

יכול להיות שהיא מפספסת דווקא כי רצפת האגן שלה מכווצת מידי-

אם היא מתאפקת המון שעות יכול להיות שרצפת האגן שלה בכיווץ יתר ולכן בורח לה.

ולכן להגיד לה עוד לכווץ רק יחמיר את המצב.

להרגיש שהשלפוחית מתמלאת ושאצטרך בקרוב להתפנות וגם זה מטפלים בפיזיותרפיה רצפת אגן

כשרצים מהר מהר כי פתאום מרגישים, אחרי שהתאפקה כמה שעות ולא הרגישה צורך, יכול לפעמים להיות קשור למודעות ולתחושה

אולי בדוגמא שנתתי, באמת היה הגיוני שהיא לא הצליחה להתאפק. אבל זה קורה בעוד הרבה מקרים בשגרה.

אני כן חושבת שזה קושי אמיתי. זה משהו שתמיד היה, מאז שנגמלה. ולא קיים אצל הילדים האחרים.

לפעמים זה צורך בשירותים בתדירות גבוהה, או צורך פתאומי להתפנות דחוף.

@אור10 מה שכתבת יכול להיות ממש בכיוון. זה באמת נראה שהיא לא מרגישה בזמן את הצורך להתפנות, אלא רק ברגע האחרון.

@רננה 11 היא לא סובלת מעצירויות. וכן היו לה גם הרטבות לילה. כנראה אצלינו זה משהו אחר.

אז אני מבינה שכדאי להתחיל מלבקש הפניה מרופא הילדים. ואז לקבוע תור לפיזיותרפיה של רצפת האגן.

מישהי יודעת איפה אפשר לקבוע תור? מעדיפה דרך הקופה, במאוחדת.

אני צריכה לברר במוקד קביעת תורים, או במכונית פיזיותרפיה?

החלטנו לא לפנות לטיפול פיזי כי בעיני זה אילוף של הגוף זה לא פותר באמת את הבעיה

גם כי ידענו שכנראה זה יושב על משהו רגשי-שלא רואים אותה והיא צריכה יותר תשומת לב

וגם בנוסף הסתבר שזה אחד התסמינים לעניין של קשב

עם הזמן אנחנו היינו צריכים לעשות עבודה כלפיה רגשית, ובמקביל הטיפול לעניין הקשב ולעניין של ההרטבות כבר נצפה שינוי מאוד טוב

ואגב דווקא ממה שכתבת נשמע שהיא בגדול בכלל לא מפספסת זה רק כמו בסוף הגמילה כשיש עוד מידי פעם פספוסים

לפעמים לנו אחרי כל מה שעברנו איתם תקוםה מאוד ארוכה זה מדליק נורה אדומה של 'רק שלא יתחיל שוב כל עניין ההרטבות, צריך למצוא עכשיו פתרון לעצור את הבעיות שלא יצוצו' וזה בעצם סהכ חדפ

אלא באמת פיזי או תחושתי.

נכון שזה לא קורה הרבה.

אבל נראה לי שהיא בגיל שכבר כדאי שלא יקרה בכלל.

אין לי שום בעיה אם פעם בכמה חודשים היא מרטיבה בלילה.

אבל אם למשל היא לא תצליח להתאפק בטיול בבית הספר, זה יהיה מאוד לא נעים.

בעיקרון תרגילי פה וקול יכולים לעזור כי זה מפעיל יחד את השרירים הטבעתיים

לקפוץ המון עוזר, אז אפשר בטרמפולינה או לתרגל קפיצות פתח-סגור

זה מה שבדרכ עושים עם ילדים

וגם יש עניין של אברים בגוף שצריכים ניקוי זה בא לידי ביטוי בעניין הזה גם של בריחת שתן

טוב בסוף זה גם מתקשר לעניין רגשי

פחד זו אנרגיה של למטה בריחות שתן, עניינים של ברכיים, כליות...

חיזוק שרירי עם אפקט תחושתי.

קצת קשה לי שמשליכים דברים לעניין רגשי.

עלולים לפספס דברים.

הציעו למעלה עצירות, זה גורם נפוץ להרטבת לילה, וכדי לשלול את זה צריך מעקב שבועיים על היציאות, וגם אז האבחנה עלולה להתפספס. עצירות כ"כ נפוצה בילדים בארה"ב, שמאבחנים על ידי רנטגן, זה נחשב כמגיפה הבאה. עכשיו אפשר לומר שעצירות זה רגשי, התאפקות, הימנעות מכאב, חוסר שיתוף ושיח וכו. ולדבר איתו ולהעצים אותו. זה נחמד.  אבל אפשר גם לבדוק מה הילד אוכל ושותה ולשנות הרגלי חיים. וזה פרקטי.

גם לגבי פיספוסים, אפשר לומר שזה רגשי, ולפעמים אם הילד היה גמול מעל לחצי שנה ופתאום יש התדרדרות זה בהחלט נורה אדומה, אפשר יהיה גם לשים לב להיבטים פיזיולוגיים שפתאום השתנו וחלה החמרה פיזית ובמקביל גם לברר המקום הרגשי ולטפל פסיכולוגית.

אבל אפשר גם להתייחס פרקטית, לשרירים, לעצבים, להורמונים וכל המערכות המעורבות, להשפיע על הרגלים, להעלות המודעות לכל הנושא הזה שלא מדברים עליו, לנרמל צורך להתפנות. ועוד דברים שעושים בפיזיותרפיה של רצפת האגן. זה לא שולל להתייחס לילד כמכלול עם היבטים רגשיים. אבל לא לפסול גם התבוננות פיזית רפואית.

אולי בכלל היא נרתעת משירותים ציבוריים ולכן מתאפקת עד שמתפוצצת, אז אפשר פרקטית לצייד אותה במגבונים ושיטות להתרוקן בלי לגעת וכו, ולא רק לחפור מה קרה לה פעם כשהיתה קטנה בשירותים ציבוריים שהשאיר עקבות טראומה....

על רגשי!

פועלים הכל ביחד...

על רקע תזונתי יש הרבה מה להגיד אבל זה עניין של חינוך מחדש לאכילה: איך, מה, כמה, למה?

אגב 'למה' לאכול זה עניין רגשי נטו

יש פה מכלול היבטים שצריך לתת עליהם את הדעת.

כתבתי שעניין פיזי זה אילוף של הגוף הכוונה לא לתרגילים שציינתי אלא לשימוש בזמזם ובספריי בשאיפה שעובד הורמונלית על הגוף

רגשי זה לא תמיד לחפור ולמצוא מה קרה.. ייתכן וזה בגילאים שהילד בכלל לא זוכר להגיד אבל הזיכרון שמור בתאים ומעמיס רעלים ברקמות

אז העניין לפנות את מה שהצטבר, לנקות, נכון אמרת את העניין התזונתי אבל בשביל זה אי אפשר לתת פתרון על גבי פורום, צריך להגיע לייעוץ נקודתי בעניין

אם מחר, תנסי להתקשר בשעות שהמקווה פעיל (יש טלפון למקווה עצמו?).

אולי תשלחי הודעה לבלנית?

שהמקווה פתוח באופן רציף.

תיאום מראש נצרך בדרך כלל בישובים קטנים יותר, שכדי שהבלנית לא תשב ערב שלם בשביל כמה טובלות בודדות, אז מתאמים איתה מראש (או נרשמים דרך האתר).

הסתדרתי בסוף

זה למקווה בעיר גדולה

שלא ידעתי אם צריך לקבוע כי בדרכ הולכת למקום אחר ,

בסוף הלכתי בלי לקבוע , הכל היה בסדר

תודה לכולכן

גם אני לא מזמן גילתי שיש לי סוכרת הריון.

את צריכה לקבוע תור לדיאטנית והיא תנחה אותך מה בדיוק לאכול.

ולהיות במעקב אצל הרופאת נשים.

יכולה להגיד לך באופן כללי שאסור בכלל לאכול דבש, סוכר, סילאן וכדו' וגם קמח רגיל, פסטה, פיצה.

זה קשה בהתחלה אבל לאט לאט מתרגלים וזה חשוב כדי לשמור על הבריאות שלך ושל העובר.

ממליצה על הקבוצה בפייסבוק, הריון מתוק, לי היא מאוד עוזרת עם מתכונים, יש כל מיני תחליפים.

בהצלחה!

התגובה.

אני במקרים דומים אומרת לבעלי שעכשיו אני רוצה תגובות מכילות ולא שיפוטיות. ואם הוא מגיב ככה מקבל את התגובה שלי בהתאם 🤣

היה לי סכרת הריון. שמרתי מאוד על התזונה. לא אכלתי סוכר כמעט בכלל ובה היה בסדר.. השד לא נורא.

צריך מעקב הריון בסיכון. לגבי אחות נראה לי רגיל, לא זוכרת..

אני גם במכבי, המשכתי אצל הרופא הרגיל כי הוא היה גם לסיכון.

ותלכי לאחות להסבר על בדיקות סוכר ..בהצלחה!! 

חיבוק

היה ככה אצלינו וזה באמת היה נורא

מניקה בלי חשק כמעט..

סיוט

לי בהנקה היה נורא באמת

סיכמתי עם בעלי על פעם בשבוע נראלי וגם את זה בקושי הצלחתי לתת וכל השאר מסביב.. אפילו חיבוק היה בשבילי מציק ומעצבן

ולבעלי כבר היה קשה להכיל

רק שהפסקתי את ההנקה זה הפסיק

"לתת לבעלי"

וגם אני הייתי שם פעם...

וזה גם ממש הורס את החשק,

'הוא זקוק, אני בסדר... מסכימה לתת לו... למרות שלא בא לי.

ולסיום, מרגישה שיופי, סיימתי עם עוד משימה להיום. '

וזה ממש ממש חבל ופספוס!!

כי אפשר אחרת, גם אני הייתי ברצף של הריונות, הנקות, מניעה... וכל מה שמוריד את החשק. ולמרות זאת, אפשר אחרת.

כל הנושא של חשק, זה המון המון עניין של תודעה. זה הכל מתחיל במח.

קודם כל בעל מצווה "לתת" לאשתו ולא להיפך. זו המטרה הנעלית , גם הוא היה הכי רוצה שתשמחי ותהיי איתו מרצונך החופשי, כשאת נהנית את נותנת לו להרגיש הכי גבר והכי שמח והכי טוב ביניכם בקשר.

אז איך עושים את זה?

קודם כל מודעות זה חשוב,

ולהיות במקום נפשי של הרפיה.

ללמוד על זה, להתנסות בדברים חדשים, לא לוותר לעצמך כי ' עכשיו אני מניקה אז אין מה לעשות... לא, עכשיו זה החיים וזה לא יחזור...

להרפות, לחשוב מה *בא לי* , מה הכי ישמח אותי? מה יעורר אותי? להיות פתוחה מחשבתית, לדברים חדשים, להיות נוכחת בכאן ועכשיו ולא להתעסק עם מה עוד יש לי לעשות... כביסות, טלפונים, כלים... ולשתף את בעלך מה יעורר אותך. להבין שזה הדבר הכי חשוב בזוגיות (!) זה לא לספק מין, זה כדי ממש להיות בחיבור והתקשרות של אהבה עמוקה וקדושה שאין כמותה, וזה ממש כמו בקשר של הקב''ה לעמ"י. להבין שזה יכול להיות מלא במתיקות ובשמחה הדדית ביניכם.

כדאי לנסות לשמוע פודקאסט בנושא. 

תודה רבה, אולי באמת אחפש לשמוע על זה משהו

החשק כל כך איננו שההרגשה היא שאת צריכה "לתת" לו כי לך לא בא בכלל וזה כנראה לא ישתנה

כשאין הורמונים שמציקים לחשק אז האישה לא נמצאת יחד עם בעלה בחסד אלא כי *היא* רוצה

עושה פלאים

לי אישית בשלב כזה זה לא פגע בהנקה.

הכי חשוב- לדאוג לישון טוב בצהריים, לא להיות עייפה. כי עייפות זה גורם מס'1 להרוס חשק.

דבר שני- תחפשי בשיין או משהו כזה הלבשה מעניינת, אל תעצרי את עצמך במחשבות שחונקות את החיים, זה בדיוק המקום להשתולל...

דבר שלישי- חדר נקי, מזמין, מצעים חדשים, ניחוח, נרות...

רביעי- להתחיל במוזיקה וריקודים בחדר ( אפשר יין אם את בקטע) נרות ...  מאוד מעורר ... 

רק אסור להניק שעתיים אחר כך

קצת יין זה בכלל לא בעיה

האמת שמתי לב שזה הרבה פעמים עייפות. מקווה שאצליח למצוא זמן פשוט לישון חחח

תודה על הרעיונות !

יש אתרים מתאימים לדתיים (ואהבתם sheנשי ועוד)

אומנם זה די יקר (אפשר למצוא ברשת עוד מלא יותר זולים, אני אישית מעדיפה לשלם יותר וללכת על אתר בטוח)

אבל יכול מאוד מאוד לעזור. 

באתרים האלו ראיתי שיש כל מיני הסכמות של רבנים, אבל לא טרחתי לבדוק. גם כי אלו לא הרבנים שלי וגם כי לא חשבתי לרגע שיש בעיה.

כל עוד זה נעשה בין שנינו, ביחידות, בשמחה ובהסכמה לא רואה שום סיבה לבעיה.

ואנחנו דוסים חרד"לים (מבית הר המור😅)

שלמדתי הדרכת כלות נאמר לנו שהכללים אשתו בטהרתה בחדרי חדרים ובהסכמה.

יש כללים מחמירים של חושך ונישוק במקומות מסוימים ותנוחות שזה יותר דרכי חסידות והחמרות

מעולם לא שמעתי שיש בעיה של לבוש כמובן כל עוד זה משמח את שני בני הזוג.

כל דבר (או כמעט) שמשמח את בני הזוג הוא ראוי מותר רצוי ונפלא

גם עזר לנו מאוד.

בגדול הריח מאוד מעורר מינית. יש כלי מיוחד שאפשר להכניס אליו והוא מפיץ את הריח. לנו אין, אז פשוט מטפטפים כמה טיפות על הגוף וזה עוזר.

(או לבקש ממנו לעשות לך עיסוי עם השמן וזו בכלל חגיגה😉) 

להתקלח, לשים בושם, להתאפר, לפזר את השיער סקסי...

מעורר קודם כל אותך יותר מאשר את האיש שלך אפילו...

אני אמרתי לבעלי שבימים שהוא רוצה, שינסה להקפיד ממש לא להימרח בערב ולא לדחות את ארוחת ערב או מקלחת למאוחר מידי, אמרתי לו מה השעה הכי מאוחרת שאם ניכנס למיטה עד השעה הזו אז מסתבר מאוד שלפחות מבחינת עייפות לא תהיה בעיה. 

לילות שבת אצלי קשים ממש כי אני תמיד עייפה לא משנה באיזה שעה... אז סיכמנו שאם יבוא לנו ביום הזה, אני אשן שעה שעתיים אחרי הסעודה ואח"כ יעיר אותי וכו', כל מיני רעיונות שיגרמו שלא העייפות היא מה שתוריד לי את החשק.

חוץ מזה, אצלי עוזר מאוד לשים קרמים, בושם, הלבשה תחתונה יפה, שיער פתוח וכו', כשאני מרגישה יפה זה נותן לי יותר חשק...

מקובל שגם אם יש רגש כזה, בוסים מסווים אותו וכלפי חוץ מיישרים קו. והיא אומרת לך מפורשות ולא מנסה אפילו להסתיר...

שלא תאחל מזל טוב

אבל בענייני עבודה??

מציעה לפנות למשאבי אנוש להתלונן ולבקש שיחת הבהרה ויחסימו לאן

האמת לא יודעת אם כדאי להמשיך במקום כזה. נשמע סיוט.

תעשי הכל מתועד.

תשלחי לה אימייל ראשון,

לא תענה תשלחי לה אימייל שני- תזכורת,

לא תענה תשלחי לה אימייל שלישי- תזכורת לתזכורת.

אח"כ תשכחי מהנושא.

תעביר לאימייל הבא, כך פעמיים או שלוש ואז תעלי עם האימייל הלאה לממונים שלה, האם לכם יש תשובה? תוך כדי שאת מכתבת אותה.

היא או הם יבינו?

טוב, לא יבינו תשמרי את הדוגמאות וגשי איתם למשאבי אנוש או לממונה על הקוד האתי בחברה (אם יש לכם כזה).

להפסיד אין לך מה להפסיד- את כבר מפסידה.

זה צריך לקחת לך לא יותר משבוע אגב.

אין תגובה ממשאבי אנוש? תפני לקו לעובד.

ומעכשיו- הקלטות, ותיעודים של מיילים.

בהצלחה. 

הייתי מחפשת מקום אחר

לא הייתי רוצה לעבוד בצורה רעילה כזו

וגם לא להיכנס למלחמה אבודה עם מי שכנראה ידה על העליונה

עזבתי כמה עבודות על יחס ממנהלים (ישירים או בכירים יותר) על דברים הרבה יותר קטנים מהתעלמות

על הדרך שדרגתי את השכר ואת הניסיון שלי

רואה אנשים נשארים בעבודות שנים ממורמרים

רק מהפחד לעשות שינוי

חבל להישאר במקום שלא טוב בו

יש מספיק מקומות עבודה טובים עם אנשים נורמליים 

עליה על הממונים מעליה

להראות להם התכתבויות ושאת לא יכולה לעבוד בצורה כזו, וגם אם זה לא עובד תזכרי שכנראה נגמר התפקיד שלך במקום הזה אולי משמיים מעטררים אותך לחפש מקום חדש על מנת להתקדם למקום טוב יותר עם תנאים ושכר טובים יותר או שזה יותר יתאים לך מבחינת שעות משרה...

אבל בראש לא לפחד במחשבות, אם את יודעת שאת צודקת לכי על זה עד הסוף

ותזכרי שאין מצב שהיא תגיד לך מה חשוב בחיים שלך! מה זו האמירה הזו שאת לא שואפת להתקדם??

לך יש סדר עדיפויות שהיא לא רואה את כל התמונה ואין לה שום זכות להיכנס לחייך ולהחלטותייך מה חשוב ומה לא ואיפה את רוצה להתקדם ואיפה את מעדיפה כרגע להישאר באזור הנוחות!

להתעלם ממיילים כי לפני שנה סירבת לאיזה פרויקט?

הזיההה

לא להתייחס במסדרונות עוד יותר הזוי

תחליטי האם ממש חשוב לך להיות בעבודה הזאת ואז לצאת למאבק כמו שהציעו

וזה באמת לפנות אליה רק בכתב. פעם פעמיים לא עונה לכתב את הבוס שלה ואפשר גם לאסוף תיעודים ולפנות למשא"ן

החלטה יותר חכמה בעיניי זה לחפש מקום חדש

לרוב מלווה בשדרוג משמעותי בשכר ובתפקיד

וזה לא לבוא לעבודה שמתנכלים אלייך 

שזה מאוד ממרמר ולא נעים.