שרשור חדש
מנסה להבין אם רק אצלי זה ככהציפיפיצי

אני מוגדרת הריון בסיכון.

מטופלת כרגע בבי"ח אחרי שעברתי מרופאת הריון בסיכון בקופה שלא התחברתי אליה.

במרפאת הריון סיכון בבי"ח אמרו לי שאני חייבת בנוסף גם רופאה בקופ"ח שתראה

אותי פעם בחודש לקבל הפניות ולא"ס וכו'.

מצאתי איזה רופאה שהיה אליה תור והיא פשוט מזעזעת.

הריון ראשון שלי שאני מקפצת מרופא לרופא וזו פשוט עגמת נפש רצינית.

היא כ"כ לא נעימה, עברה על כל הבדיקות שלי חפיף לגמרי ושאלה שאלות בקטנה כאילו

לא הבינה בכלל למה אני מגיעה אליה. 

אתמול הייתי עם צירים כל הערב, שאלתי את האחות קודם הכניסה אליה אם לעשות מוניטור

והרופאה אמרה שאם עכשיו אין כלום אין צורך (חוסכת לקופה?) 

נכנסתי אליה ושאלה אם ארצה לעשות אורך צוואר כי לא חייבים אם עכשיו אני מרגישה טוב

(בעברי קיצור צוואר גם אבל לידה במועד) אמרתי לה שאם לא חייבים אז לא ושתנסה לראות בטני.

בודקת שתי שניות בא"ס, מוסיפה שאצלי אי אפשר לראות א"צ דרך הבטן (רמזה שאני שמנה??!!?!)

וסיימה.

התנהגה כ"כ בקרירות ואנטיפתיות, בקושי נתנה לי לדבר וכל מה שאמרתי זלזלה. 

יצאתי עם דמעות בעיניים. אני באמת ראיתי כ"כ הרבה רופאים בהריון הזה

ורק מזה שהקופה ההזויה שלי לא נותנת לי שירות כמו שצריך וזורקים אותי מאחד לאחד. 

למה כל מתמחה במיון צריך לקבל אותי במקום שתהיה לי רופאה אחת כמו שהיה בכל ההריונות.

מרגישה שנפלתי בין הכיסאות ואף אחד לא מבין אותי.

ניסיתי לברר על רופאה פרטי מאוד מומלץ אבל זה יוצא מלא כסף שאין באפשרותי להוציא.

ובנוסף, א"ס שלא יצא כ"כ תקין, הגיע בכלל לרופאה שעזבתי שאמרה שהוא תקין למרות ששלחו אותי

לבי"ח בכלל לבירור מקיף. 

אוף אני מותשת ומתלבטת אם בכלל להמשיך ללכת לרופא המגעילה בקופה (אני שבוע 32 והיא אפילו לא אמרה

לי מתי לבוא עוד פעם, אלא נתנה כבר את המטוש לבדיקות GBS לשבוע 37)

בקיצור אני ממש מרגישה באוויר וזה בכלל בכלל לא נעים.

בבי"ח הם רק עוברים על התיק אבל תכלס אין אף אחד שמקבל אליו את הבדיקות דם או מתקשר אם יש בעיה.

אני צריכה לבדוק בעצמי!

פריקה וכל הכבוד למי שקראה עד כאן, תודה רבה.

מבאס ממש.Dove
אני גם בהריון בסיכון ולא סובלת את הרופאת הריון בסיכון. אנטיפתית ואדישה ברמות.
תכלס אם יש לך רופא/ה אחר שזמין ואת מכירה ומעדיפה שווה להחליף וללכת אליו אם זה אפשרי או שאולי הפניות וכאלה את יכולה לקבל דרך הרופא משפחה?
בכל מקרה חיבוק זה באמת ממש לא נעים ❤️
איך את ממשיכה להגיע אליה?ציפיפיצי

אני פשוט לא מסוגלת. בתור אישה היא משפילה אותי. זו ההרגשה שלי

אני תוהה למה בימנו אני אמורה להרגיש מושפלת? 

ששאלתי אותה על צום כיפור היא התעצבנה וממש נבחה עלי שלא אשאל אותה

שאלות כאלה, כי מבחינתה אישה בהריון ממש לא צריכה לצום. 

אה וגם עקצה אותי על הצירים מוקדמים ואמרה שאולי אתן לגוף שלי מנוחה מלידות

מי היא בכלל שתחליט?

וואו זה מזעזע ממש.Dove
לדעתי כדאי לך להתלונן עליה.
אצלי היא לא עד כדי כך גרועה, אבל היא פשוט נורא אדישה,אני צריכה להוציא ממנה מידע בכח ואם אני שואלת משהו היא עונה בציניות ועקיצות.
(למשל ביקשתי ממנה שתסתכל על התוצאות של הסקר גנטי אם זה תקין, אז היא אמרה לי: כתוב *בעברית* מספר עותקים תקין, וגרמה לי להרגיש סתומה)
גועל נפשציפיפיצי

אולי לא שמת לב? באמת צינית. זה קטע שרופאת הריון בסיכון כ"כ לא נעימה

למרות שזה תחום מאוד רגיש

בכללי רופאת נשים זה כ"כ רגיש.למה אנחנו אמורות להרגיש ככה?!

חשבתי על תלונה במה זה יועיל?

לגמרי מסכימה איתך ❤️Dove
לגבי תלונה באמת לא תמיד זה עוזר, אבל אולי יעירו לה על ההתנהגות שלה.
וואו אני בהלם. זה ממש לא המקום שלה להעיר כאלה הערותסמיילי12
אני טופלתי במרפאת היריון בסיכון של סכרת.
הרופאה היתה מקסימה.
בנוסף אליה הלכתי לרופאה שלי בעיר. שגם אותה אני אוהבת.
מי שאני לא מתחברת אני עוזבת.
ושווה לי גם להשקיע נסיעה במידת הצורך
הבית חולים ששם טופלתי רחוק מהבית שלי כמעט 40 דקות. והיה שווה לי להשקיע בשביל יחס אנושי.
אני בהלם שדיברה אלייך ככה. מזעזעת.
רק אם משלמת מלאאאא כסף אני זכאית ליחס נורמלי?ציפיפיצי

זה ממש לא פייר

אני לא שילמתי שקל אהובה.סמיילי12
התכוונתי השקעה מבחינת נסיעה מחוץ לעיר
כן כן הבנתי. בגדול אני רואה שרוב הנשיםציפיפיציאחרונה

לא הכי מרוצות מהרופאות בקופה זו הכוונה שלי.

שמחה בשבילך שמצאת מישהי טובה!

חייבת עזרה!!אנונימית בהו"ל
התגלה בכיתה של הילד שלי חולה מאומת בדיוק היום! והיום אני אמורה לטבול אני מחוסנת רק ב2 החיסונים וההורים שלי מגיעים אלינו לשבת. הם מחוסנים ב3 חיסונים. מה מותר מה לא ואיך מתמודדים? הגיוני להכניס אותו לבידוד כשיגיע, וכך אוכל לצאת לטבול? ובכלל רלונטי שההורים יגיעו?
🙏🙏🙏🙏🙏אנונימית בהו"ל
הייסליל
כשהוא מגיע הוא יכול להיכנס לבידוד ואת תוכלי ללכת לטבול. אחרי שאת טובלת, תשקלו מה הכי הגיוני מבחינתכם. להכניס ילד קטן לבידוד בחדר לבד נשמע לי לא הגיוני.
אם אתם לא מקפידים על בידוד מלא אז כל המשפחה צריכה להיות בבידוד.

לגבי ההורים שלך, ממה אני יודעת מותר להם לבוא כי הם כבר מחוסנים פעם שלישית. אבל לא בטוח שכדאי, זה כבר שיקול שלכם ושלהם
בן כמה הילד?באר מרים
לגבי היום - כבר ענו לך.
לגבי המדך הבידוד - לדעתי זה ממש תלוי בגיל הילד ובגודל ותנאי הבית.

היו אצלי ילדים שממש נשמרו בבידוד מכל שאר המשפחה, והיו ילדים שהיינו חייבים לצרף אליהם את כל בני הבית או את חלקם..
הייתי מבודדת אותו עד הטבילהאורוש3
ואח''כ מוציאה אותו ואז כולכם בבידוד. כי ילד צעיר לבד בחדר שבת וכו' זה לא לעניין בעיני.
לגבי ההורים ברור שלבטל אותם. לא שאלה.
גם מחוסנים שלוש נדבקים.
שלחתי לפי.סי.אר. אם יגיע עד מחר, ושלילי. אפשר שיגיעו?אנונימית בהו"ל
עקרוניתשחרית*
אין בעיה שמחוסנים 3 פעמים יחשפו לילד שבבידוד. זה תלוי בעיקר בהם, אם הם חוששים מהדבקה, עדיף שלא יגיעו (מכירה מקרים של מחוסנים 3 פעמים שנדבקו).
אם יצא פיסיאר שלילי אחד זה כן יכול להרגיע, אבל לא מספיק, כי כדי לצאת מהבידוד צריך עוד אחד ביום השביעי לחשיפה. כלומר, עוד יכולה להתקבל תשובה חיובית אחר כך.
זו החלטה שלהםאורוש3
כן, שאלתי מבחינה חוקית תודה. נראה מה יוחלטאנונימית בהו"ל
2 חיסונים זה לא "רק"שיח סוד
זה מספיק לרוב האוכלוסיה, עדיין יש נוגדנים.
לכי לטבול, שלא יבוא חוק מטופש שיהרוס לך את הזוגיות סתם.
אח"כ בעיקרון את אמורה לשבת עם הילד בבידוד כי את מבוגר ששומר עליו ויעני בלי תו ירוק. אבל לא בהכרח שזה באמת הדבקות... תעשו לילד בדיקת קורונה מהירה ואם הוא שלילי אז שיבואו ההורים וזהו הכל בסדר.
אני חושבת שהיא מתכוונת מבחינה חוקיתחגהבגה
תכלס, כנראה שאין תומערוק.
אלא אם כן התחנה לפני פחות מ5 חודשים את החיסון ה2
מבחינה חוקית אם עבר חצי שנה כן היא תצטרך שיח סוד
כמובן במידה והיא זו ששומרת על הילד.
בכל מקרה אבל שתלך לטבול, חבל לפספס בגלל החוק...
קודם כל , אל תחשפי אליו כדי שתוכלי לטבולחדשה ישנה
שבעלך יחשף או שיהיה בבידוד .. מה שאפשרי.
וסבא וסבתא לא יכולים לבוא לשבת אם הוא סועד איתכם.

תחשבי מה מתאים לכם, שהוא יהיה בבידוד לבד בלי להחשף לאף אחד? וכך סבא וסבתא יבואו או שתכנסו לבידוד משפחתי?
למה הם לא יכולים אם מחוסנים 3,?אנונימית בהו"ל
למיטב ידיעתי,חדשה ישנה
בידוד זה בידוד מכולם.
בפרט שעכשיו הרבה חולים אחרי חיסונים. אבל אולי אני טועה
ואם נעשה פי.סי.אר? זה יספיק?אנונימית בהו"ל
אין לי כח לחכות למענה במשרד הבריאות
כל עוד בנךעץ הלבבותאחרונה
לא התגלה חלילה כמאומת את לא צריכה בידוד.
תטבלי בשמחה ובטוב.
לגבי האירוח לא בטוח שכדאי...
בכיתה של אחד מילדי ילדים נדבקו בזה אחר זה
..
רעיון דחוף למתנה לילד בן 5מחכה עד מאוד
סבא וסבתא בחנות משחקים ושואלים מה לקנות??
מה התקציב?פנינה 0

כמה רעיונות:

רחפן

מערכת תופים חשמלית

אופניים

מצעים חדשים

משחק קופסא שמאוד אוהב

 

פליימובילסלילאחרונה
לגו
לא קשור לפורום אבל בטח יש פה הרבה מורותשנה טובה ומתוקה
אשמח לשמוע רעיונות לפעילות נחמדה/מושקעת ליום המורה תודה🙏
נופש בקריביים 😉חגהבגהאחרונה
חח סתם
אולי אני מעפנה.
אבל, אני, מעדיפה כל זמן של פעילות, להיות בבית.
אם זה על חשבון שעות שהייה, אולי יוגה, עשינו שנה שעברה היה מדהים.
כמובן איזה משהו טעים ממקום שווה, אולי לערוך שולחנות בחדר מורים..
תלוי מה הקונספט, מה התקציב, מה הסגנון?
אני מאוכזבת מעצמי- פריקהגולדסטאר
מאז שגיליתי על ההריון לקחתי על עצמי לעשות שינוי 180 מעלות באופי ובהתמודדות שלי עם דברים
למה?
כי ההריון הזה הגיע אחרי קשיים והוא כל כך יקר שאמרתי לעצמי שאת הכל אני אקבל באהבה לא משנה מה
אז את הבחילות קיבלתי התמודדתי שרדתי בחיוך, הכאבי סיפמיזיוליזיס, כאבי הראש, עייפות, הכל.
בעלי רק מתלהב בפני כל מי ששואל איך אני- שאני הפתעה גמורה כי כידוע לכל סביבתי אני חלשה ונשברת מכל צינון
בעלי קורא לי שורדת, גיבורה, באמת (כפרה עליו רק מרים כל היום)
אתמול בלילה שכבתי במיטה חסרת אונים עם הכאבים של החשש לדלקת בשתן
שכבתי במיטה ובכיתי
בעלי תוך כדי מנבה להצחיק ואני צוחקת ובוכה
זהו? זה מה ששבר אותי? קצת דקירות באיבר מין בגלל כנראה דלקת?
איפה הלוחמת השורדת שכלום לא הזיז לה עד עכשיו? מזה נשברתי אשכרה?? מזה?
כן לא נעים מציק אבל עד להישבר לכדי בכי?
אני מאוכזבת מעצמי מזה שנשברתי מזה שכאילו, כל מה שהיה עד עכשיו עבר לידי הכל.. דלקת מעפנה שברה לי את החוזק שלי.
לפחות את כבר לא סובלת.. חיבוק!! ❤️לפניו ברננה!
עייפההההאנייי12
יומיים ללא שינה הקטן לא מרגיש טוב .
שישי האחרון בלוי לא נעים עם הילדה במיון..
ואני עייפה ומותשתת ועובדת כל יום 8 שעות ועוד עבודה בבית שלא נגמרת
ואני רק רוצה לישון אוופ
אוי איזה קשה!ציפור מתוקה
רפואה שלימה לקטן והלוואי שתצליחי לנוח❤️
עמוסס.. בריאות לכולם!! ותנסי לנצל זמן שאפשר לשינהמותק 27
ןואו איזה קשוח!!אוהבת את השבת
תזכרי שזה עובר ומשתפר!!
חיבוק!!
ושכולם ירכישו טוב💕🙏💕
יאוו חיבוק ושיעבור מהראני זה א
גם הלילה לא ישנתיאנייי12
😭😭
וואוו, כבר נגמרה לך החופשת לידה, איך הזמן טסאם ל2

חיבוק על התקופה

כן נגמרהאנייי12אחרונה
לפני 4 חודשים בקושי נהניתי איתו.
הוא כבר הוציא שיניים, זוחל על 4 וכל היום אבא ודה דה
ניקיתי מוכרת פהמתוסכלתאחת
רוצה לשתף קצת בלי שיזהו אותי.

אז יש לי בעל, מקסים והכל. אבל...
מכור לפלאפון ומחשב. כל היום משחק. אני עם תינוק קטן בבית ובקושי יכולה לתפקד כי אין עם מי לדבר.
עד עכשיו הוא היה בצבא אבל השתחרר ומחפש עבודה. עד אז הוא בבית. זה מסתכל נורא נורא. זה אומר להיות בפלאפון/מחשב עד השעות הקטנות של הלילה, לקום מוקדם ולהיות גם. וגם במהלך כל היום.
הוא לא מודע לזה כמובן וכל פעם שאני אומרת לו על זה הוא כועס, אומר שאני לא מכילה את הקושי שלו וכו. זה שנתיים וחצי ככה ואני רק מכילה.
זה גורם לו כמובן לא להתפלל, הוא שוקע בעצמו. שלא נדבר על לימוד תורה.
זה ממש ממש לא הבית שרציתי להקים, שחלמתי עליו. אני יכולה להבין שיש לבן אדם קושי מסויים אבל הוא צריך לעשות סוויץ ולהבין שקשה לי בסיטואציה הזאת.
עכשיו, הוא בטיפול. אבל הוא לא רציני. נגיד היום לא התחשק לו לדבר עם המטפל שלו.
כבר התניתי כמה פעמים את הנישואין שלנו בזה. אז כל פעם הוא עושה מלא השתדלות, אני מפרגנת בכמויות ואז נסיגה.

בנוסף, הוא מחזיק את התינוק ומשחק בטלפון. ואז התינוק מזיז את הראש וכל מיני כאלה בצורה לא טובה. כשאני מעירה לו הוא נפגע שאני לא סומכת עליו. אז משתדלת לא לתת לו להיות איתו הרבה זמן. או שלפעמים הוא רוצה ממש לשחק והוא לא יכול אז הוא מניח אותו ויכול לתת לו לצרוח. עד שאני לא אומרת לו משהו על זה(וגם על זה הוא כועס) הוא לא ירים אותו.

נראה לי שזהו, פרקתי. מתוסכלת מאוד מאוד מאוד
אני רק חיבוק!עטרת בעלה
פשוט תוסיפי תפילה בהדלקת נרות שישתפר ברוחניות, אצלי זה עזר וראיתי נקודות אור ושינויים ממש, ליבינו איתך וכאן המקום לשפוך.. 💕
וואו חיבוק ענק!!!גלויה


וואו, זה נשמע קשה מאוד מאודחדקרן
אין לי עצות... רק חיבוק
יש לך את מי לשתף בסביבה הקרובה שלך? שתהיה לך תמיכה בשבילך?
קוראת עכשיו שוב את ההודעה שלךחדקרןאחרונה
יש אולי אפשרות לטיפול זוגי?
בעיניי זה יכול לגרום לו ליותר מחויבות לטיפול, וגם הטיפול ייתן לך יותר כלים להתמודד...
נשמע שיש לו בעיה התמכרות רצינית אבל שקשה לו להביא את עצמו לטפל בה. אולי אם תלכו יחד זה יחייב אותו יותר.
הייתי מנסה גם להתייעץ עם מרכזי גמילה - כדי לקבל עצות בעצמך איך לרתום אותו יותר לעניין ואיך נכון להתנהל מול הסיטואציה.
יש רב / בן משפחה / דמות שהוא סומך עליה שיכול לעזור ולדבר איתו?
בהצלחה גדולה ❤
חיבוק!! ❤️❤️❤️לפניו ברננה!
אין לי עצות, חוץ מזה שאני שומעת שאת מדהימה!!
טוב אז כנראה יש לתינוקי שלי ריפלוקססססקראתיך
עד שנלך לאוסתאופט,
מה ניתן לעשות?
בן חודש וחצי
לא רגוע אחרי ארוחה.נראה מיוסר
היום הקיא פיתאום..אחרי שבמהלך החודש וחצי הזה נוא הקיא עוד כמה פעמים.
אוכל סימילאק ומטרנה..

הוא לאחרונה מתקשה להכנס לשינה ומתעורר כל רגע.
יכול להיות קשור?
בטח יכול להיות קשוראנונימית-אנמית
הלכתם לרופא?
יש תרופה שעושה פלאים לריפלוקס , היא במרשם רופא
וגם אולי ימליצו לכם להחליף לפורמולה ar
ממש כדאי לדבר עם רופא כי הם סובלים ממש צרבת עבורם...
אויש מסכנייייייקראתיך
אז איך אפשר בנתיים להקל עליו?שישן יותר נורמאלי?
לא מכירה תמל ספציפי אבל יש סוגי תמל שמתאימיםמצפה88
לרפלוקס, אולי להתחיל משם?
להחזיק בתנוחה אנכית בערך 30 דקות אחרי כל ארוחה, להגביה את המזרן בשינה
תנסי לעשות זווית של 30 מעלות של המיטהאנונימית-אנמית
ותקבעי תור לרופא בהקדם
יש תמ''ל מותאםאורוש3
חוץ מזה- ארוחות קטנות
להחזיק במאונך חצי שעה אחרי האוכל
ולשקול טיפול תרופתי. אצלנו מאוד עזר. זה שורף להם מסכנים. התרופה מורידה את החומציות של מה שעולה לגרון.
מתי הריפלוקס אמור לעבור פחות או יותר?קראתיך
משתנה. אצלנו בערך בגיל חצי שנהאורוש3
אני יודעת שקרניו סקרל יכול ממש לעזור לריפלוקסעדית הסינית
אם תרצי המלצה על מטפלת באיזור ירושלים אז באישי
עברנו עם הבייבי שעכשיו בת שנהצופית123

היא ינקה לא יודעת אם שונה,

בכל אופן הרופא הביא הומפרזול - תרופה לצרבות וזה עזר מאוד,

לא לפליטות כמובן הם היו עד חצי שנה אבל כן לרוגע שלה ושלנו.

מבאס שזה המצבבאפיק
אבל שמחה שמצאת מה מפריע לו!
אין לי כ"כ עצות בנושא, רק להגיד בהצלחה ומקווה שישתפר בקרוב!
בטח קשורביבושאחרונה

כאחת שעברה עם 2 ילדים את זה יכולה להגיד לך שזה סיוט אמיתי 

הרבה יותר קשה מתינוק רגיל.גם כשלא מקיא זה עולה ויורד להם בגרון וזה משגע אותם.

אני ספציפית נמנעתי מחלבי כל ההנקה אבל את אומרת שאוכל מטרנה אז אולי תעברי לצמחי? או שקדיה?

 

ודחוף לנסות אומפרזול. זה הדבר היחיד שעזר לבן שלי (לשני לא עזר)

ה' תעזור לי!מחי
אני יודעת שזה לא אני, זה ההורמונים, אבל קשה לי ממש עם ההרגשה הזו ששגרת ערב נורמלית פתאום מביאה אותי לקצה, שאני מתחרפנת מהילדים, שכל דבר שלא הולך מביא לי דמעות לעיניים, וכשכמה דברים ביחד לא הולכים אני על סף בריחה לחדר וטריקת דלת שתהדהד עד קצה השכונה, רק מה לעשות שבפועל אני לא יכולה להשאיר את הילדים לבד.
עוד מישהי מרגישה ככה כשהמחזור מגיע? יש מה לעשות עם זה חוץ מלנשום עמוק ולחכות שיעברו כמה ימים מגעילים?
לרגע חשבתי שאת מדברת על הריון🙈 ...בתי 123
גם אני ככה יום לפני מחזור מה שעוזר לי זה לדעת בדיוק מתי היום הזה להיות מודעת לזה ולנשום עמוק
אי אפשר להתחרות בהורמונים רק לעבור את זה וזהו
חח לא יודעת מה יותר גרוע מחי
תודה... ננסה לעבור את זה וזהו...
^^ גם אני🙈מק"ר
טוב לראות אותך פה!

ו @מחי קבלי כיף הזדהות ממני
כנראה אקום מחר למכשפה, ואני כולי פקעת של לא יודעת מה!
(חוץ מזה שקיוותי בסתר ליבי שנקלט החודש...)
חיבוק!!מחי
תאומתי למחזור 😅
טוב לראות גם אותךמחי
טוב שאת יוצאת מהמערה מדי פעם
ועכשיו הבנתי למה קוראים לה מכשפה. כי הוא הופכת אותנו למכשפות
בדיוק😅😅מק"ר
פשוט נכנסנו לבידוד אז יש יוצר זמן פנוי😜
אניהמקורית
הורמונים זה איכס😒
תעשי קצת פעילות גופנית אם מתאפשר לך זה עוזר לי קצת
מוזיקה טובה ושוקולד בכלל..
ולזכור שזו לא את, את מושפעת מכח עליון
אולי יציאה איתם קצת למטה לעייף אותם יותר
לשחרר הכל בימים האלה אם קשה לך חוץ מה הכרחי באמת. מבחינתי הכרחי = שקט=ילדים ישנים וזמן לעצמי
והכי חשוב - זה זמני וזה עובר,
עד לפעם הבאה
זה רעיוןמחי
לפעם הבאה... הליכה בלילה באמת יכולה לעשות לי טוב.

לרבוץ בפלאפון ולתת לילדים לכסח אחד את השני זה נקרא לשחרר? 🙈
בארור! 😆המקורית
עם הערות כמו של שופטים בכדורגל מדי פעם
😂😂😂מחי
פעם רופאה רוסיה אמרה לי שזה גורמונים...גלויה

כי לרוסים יש בעיה להגיד ה״א. 

אבל תכל׳ס הם באמת גורמים לנו להרבה דברים ומנהלים את החיים... 

מקווה שלפחות העליתי חיוך קטן. 

חמודה שאתמחי
אלופה במשחקי מילים
את עם מניעה? או שזה טבעי?מיואשת******
מחזור טבעימחי
הורמונים טבעיים
עצבים על טהרת הטבע 😆
מצויןמיואשת******
מנסיון שלי, לקח לי כחצי שנה להתאפס על עצמי, אולי אפילו קצת יותר. עבודה עצמית ולהתרגל לרעיון של מחזור טבעי ולהכיר את הגוף שלי מחדש אחרי כל ההריונות והמניעה ההורמונלית וכו.
אבל אחרי שהצלחתי להתאזן זה היה נפלא. ממליצה פשוט להירגע, להזכיר לעצמך על כלל בימים שלפני המחזור שזה עכשיו הורמונים, זה מחזור, את לא אשמה, זה יעבור, כשאת יודעת שאת הולכת להיות עצבנית בגלל ההורמונים ומזכירה לעצמך את זה כל הזמן זה כבר עוזר מאד
ופשוט בהתחלה זה אקסטרים כזה כי כל כך התרגלנו היום שהכל לא טבעי ונשלט על ידי הכדורים או ההריון, שכבר שכחנו מה זה לחיות עם עליה וירידה טבעית של הורמונים בגוף. תקבלי את זה באהבה, בסבלנות, ותראי שזה יתאזן
אני ככה מתמידחדקרןאחרונה
לא התנסיתי בהריונות לידות ומניעות למיניהן...
ולא הצלחתי עדיין להתאזן 🙈
אני יודעת שזה פשוט הימים שלפני, וגם בעלי החמוד יודע כבר - כשאני מתחילה לאבד את זה, הוא שואל אותי- התחלנו?
כן, הקבלה מורידה את רגשות האשם, אבל לא מרגישה שזה עוזר לי לאיזונים כלשהם.. הלוואי
אני לפעמים מרגישה ככה בלי קשר להורמונים...בת 30
אני דווקא כן בורחת לחדר אם צריך או לוקחת את התינוק בעגלה להרדמה ארוכה בטיול בחוץ.
יש לך ילדים גדולים?מחי
לפעמים אני בורחת לחדר, זה כמעט תמיד לא נגמר טוב.
כןבת 30
כלומר, הגדולה בת 13
אמאלההה בדיוק רציתי לפתוח על זה שרשור!!חדקרן
כיף לדעת שאני לא היחידה 🙈
שבוע לפני המחזור אני ככה!
רגישה, מתוחה, בוכה, עצבנית, עצובה, כאובה, ובכללי מטורללת.
בשבת אמרתי בסעודה שמתחשק לי חומוס, אחותי אמרה - אה יש במקרר, אני אוציא, אמרתי לה - לאלא צריך, זה בסדר, אבל היא בכל זאת הלכה להביא... התוצאה - בכי היסטרי שלקח לי כמה דקות טובות להתאושש ממנו 🤦‍♀️
ואני פשוט חסרת מנוח... משתגעת מעצמי.
מזדהה איתך כלכךךךך!!
"הלידה לקחת × שעות" - ממתי?את פניך אבקש
מתחילת הצירים? מהבית חולים?
איך זה?
אני אף פעם לא יודעת
אישית אני מחשבת מהשעה שניכנסתי לחדר לידהכמהה ליותר


אני מחשבת מהרגע שהגעתי לבית החולים.מתואמת
אם הייתי מחשבת מתחילת הצירים - אז קודם כול, היו לי לידות בלי צירים או שלא התחילו מצירים, ומצד שני הייתה לי לידה שהיו לי בה צירים בכל ערב במשך כמה ימים לפני כן...
ומבחינתי התחושה של להיות יולדת זה מהרגע שהגעתי לבית החולים ואני "בידיים של" הצוות הרפואי...
מבחינתי מתחילת הצירים😅כי כל פה
מהרגע שהבנתיאפונה
שאני בלידה.
בשתי הלידות הראשונות שלי זה היה קל - ירידת מים.
באחרונה התחלתי עם צירים ולקח לי זמן להבין שהם צירי לידה. אז מהרגע שהבנתי
רק שתדעי שגם ירידת מים זה לא תמיד כזה ברור... מתואמת
בלידה האחרונה שלי התחילו לי טפטופים, ולקח לי מלא זמן להחליט שזו ירידת מים... ואז, גם כשהגעתי לבית החולים (בשלב שכבר בכל עמידה נזלה ממני כמות), הרופאות שם התווכחו אם זו אכן ירידת מים, כי הן לא ראו שום חור...
אצלי אני מחשבת מרגע הזירוז ועד הלידה.סמיילי12
אם הייתי מחשבת מרגע הצירים אז בלידה ראשונה הייתי בלידה חודשיים😅
😂😂😂המקורית
אני מחשבת מהרגע שהגעתי לבית חולים😅השקט הזה
מהרגע שאני קולטת שזה צירים רציניים..וזה קורה די מהררקראתיך
אני לא מרגישה את הצירים ההתחלתיים...
מרגישה רק כשהם כבר תכופים,כואבים וסדירים.
לכן הלידות שלי לידות בזק ב"ה!!
מהרגע שמתחילים צירים סדירים,חדשה ישנה
מהרגע שנכנסתי לחדר לידה מבחינתיהמקורית
גם אצליכן אני

באחרונה- מאז שהגעתי לבית חולים.

 

בלידות הקודמות לא הגעתי לבית חולים בלידה פעילה.

תלויחגהבגהאחרונה
או מהרגע שזה צירים סדירים ואני מאושפזת
או ירידת מין
יש השפעה של ההנקה על איכות ביוץ?חצי שני
ז''א, אם מישהי מקבלת מחזור סדיר ממש מהלידה עם הנקה ואכן יש ביוצים-, האם יתכן שהביוץ יהיה פחות איכותי?
מבחינת כניסה להריון
רופא אמר ךי שכןמסע הריון

שרב הנשים שמניקות מלא

גם אם מקבלות מחזור

לא נכנסות להריון שנה

כי הביוץ 'חלש'

לא ניסיתי.. הנקה מנעה לי שנה וחודשיים קצת לצערי כי נוראאא רציתי הריון (ב"ה עכשיו הגיע!)

וואי שנה וחודשיים?והרי החדשה
כולל הנקת לילה?

אני ממש מתלבטת מה לעשות
מבחינתי אינמצב להפסיק להניק
ומצד שני המחזור לא מגיע
ואני רוצה עוד...

באסה

כולל הנקות כל הזמןמסע הריון

לכן הפסקתי עם ההנקה...

וואי איזה מבאסוהרי החדשהאחרונה
אני גם חושבת שיכול להיות, ומבחינה אישיתמצפה88
ניסינו פעמיים-שלוש בזמן שהנקתי ולא נקלטתי, אחרי כמה חודשים ניסינו שוב כשכבר הפסקתי להניק וב״ה מיד נכנסתי להריון. יכול להיות מקרי אבל אני חושבת שזה קשור
תודה לכן. אם יש עוד בנות שיודעות אשמחחצי שני
כן ככה שמעתימחי
1. שיכול להיות סוג של מחזור בלי ביוץ בכלל בזמן הנקה
2. יכול להיות מחזור עם ביוץ חלש
אצלי לא העידפלא הבריאה
נכנסתי להריון בהנקה מלאה ממש...
מניחה שזה משתנה מאישה לאישה. וכמובן גם יכול להשתנות מהריון להריון...
איך אתן מחזקות את הגוף לקראת החורף?מחכה_ומצפה
אני שואלת גם לגבי הילדים וגם לגבי עצמכן.
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני אחרי לידה, אבל כל מה שהגדולה (שנתיים וחצי) מביאה מהגן אני חוטפת ממש חזק וזה פשוט משבית אותי. ויחד עם הילדה החולה וגם תינוקת חולה (כי כולנו נדבקים) - ממש ממש קשה...
קפיץ קפוץמחכה_ומצפה
ויטמין די, ויטמין סי, פרופוליסחגהבגה
אין מחקרים אמנם על ויטמין סי אבל למה לא..
ראיתי שיש כמוסות של סופר הרב ניראלי, משולב ויטמין די וויטמין סי
פרספוליס זו תמצית חורף, יש של אלטמן
לוקחים כל יום למניעה
ואם מתחילים להרגיש רע מגבירים כמות.
יש גם כמוסות הומיאופטיות שלוקחים כש מרגישים שמתחיל ווירוס, כל פעם 3 מנות ואן רוצים למניעה אחת לשבוע, זה ממש עוזר...
העניין הוא שזה מה שמחזק את הגוף שלך, עוברים גלהשלך על ה' יהבך
פעם אחת ואז חסינים לשאר החורף. אני אישית כשמצטננת בתחילת עונת מעבר מבסוטה כי יודעת שיש לי ביטוח מצינון נוסף לאורך זמן לאחר שהשבוע של השביזות הנוכחי יעבור 🙂
משתדלת לא ככ לקחת כדורים אם מתקררת אלא לתת לגוף להתגבר ולהיטיב מזה לעצמו,זיכרון חיסוני זה נקרא נראלי..
בכל אופן תזונה תזונה תזונה, אכילה בריאה מעודדת החלמה מהירה ומחזקת את הגוף
ותנוחי מלא כשזה קורה!! מותר לנוח ואף רצוי ❤️❤️השלך על ה' יהבך
הבעיה היא שיש הרבה וירוסים שוניםמחכה_ומצפה
אפילו בלי קשר לקורונה.
אז הייתי חולה לפני 3 שבועות ואז שוב בשבוע שעבר. בשני המקרים זה משהו שהגדולה הביאה מהגן וכולנו נדבקנו.
מפחדת לחשוב מה מחכה לנו בהמשך החורף, כי זה תכלס חורף ראשון של הגדולה בגן (חורף שעבר הייתה עדיין בבית).
אצלי זה ממש לא עובדאנונימית בהו"ל
יכולה לסבול מכאב גרון וצינון וכו'כמה פעמים בעונה
מקווה לרשום בהמשך🙂אם_שמחה_הללויה
עונהאם_שמחה_הללויהאחרונה
טוב כל הדברים שאני רושמת צריך לעשות למניעה. אבל אני מתעצלת ועושה כשרק מתחילים להיות חלשים.🙄
חליטות ג'ינג'ר דבש לימון ונענע
שמנים אתריים (תפוז, הדס, אקליפטוס(רק למבוגרים, לילדים חזק מדי טעדיף רבנסה) לערבב עם שמן נשא (זית או שקדים) ולמרוח על בית חזה מקדימה ומאחורה.
אותם שמנים מטפטפת במבער/ מכשיר אדים קר.
גם שמן שומשום מאוד מחמם את הגוף.
ויטמנים מתעצלת לקנות
שמעתי שויטמין סי ואבץ מחזקים (אבל חושבת בדברים האלה חייב להתייעץ עם רופא על מינונים)
במשך היום שותה מים חמימים ולא קרים
לשמור על חום גוף מבפנים ומבחוץ
זהו בגדול


לקטנטונת שלי נהיה היום שטף דם בעיןהשקט הזה
נקודה אדומה קטנה בלבן של העין..
להלחץ? לתת לזה לעבור לבד?
צריך רופא?
ואם כן, ללכת איתה לרופא ילדים או לרופא עיניים?
בת כמה?ציפיפיצי

בדר"כ לתינוקות שרק נולדו זה עובר לבד.

אבל תמיד כדאי להתיעץ עם רופא

חודשיים וחצי..השקט הזה
וזה התחיל היום.. לדעתי היא הכניסה בטעות יד אן אצבע לעין
כדאי שרופא יבדוקציפיפיצי


ילדים או עיניים?השקט הזה
לגדול שלי היה את זה לפני שבועסמיילי12
עבר אחרי כמה ימים..
היא מגרדת שם? את רואה משהו חריג מלבד הנקודה הזו?
לא רואה משהו נוסףהשקט הזה
כאילו קצת אדום מסביב לנקודה גם
בעיקרון אני לא הייתי נלחצתסמיילי12אחרונה
אבל אם את לא שקטה לכי לרופא עיניים שיסתכל אם יש לך אפשרות
בעעעעע מרגישה אמא גרועהאנונימית בהו"ל
אחרי לידה

כןאב לי כל הגוף

ילד בן שנתיים עם עצירות
מסכן שלי כל בזמן בוכה
דוחפת לו פירות ומים ועדיין...
מחרחר ומשתעל
מקבל אנטיביוטיקה

תינוקת בת כמה ימים עם אדום בטוסיק
היינו פעמיים אצל הרופאה
החליפה משחות ולא עוזר

תכף בא החורף
ואיתו דיכאון חורף
אני שונאת חורף ברמות גבוהות...
אי אפשר לצאת
קר כל הזמן
חלונות סגורים

חרדות על הילדים שלא יתקררו
ההורים שלי בחו"ל

אבא
אוי יקרה, תחזיקי חזק!!חדקרן
כמה עומס, טכני ונפשי...
חיבוק גדול גדול!
אני גם שונאת חורף!!!!!סמיילי12
רק מרגישה את הקור נהיית לי בחילה מהעונה הזו.
נשמע קשוח
לגבי הגדול- תשקלי לתת נורמלקס כמובן בהתייעצות עם רופאה

לגבי הקטנה- אורה קרם! הכי טוב שהיה לנו. עזר לבן שלי במקרים חריפים. אני זוכרת שהוא דימם בקטנה משם אפילו. וזה עזר.
אני רק חיבוק, נשמע קשה ממשאמא_טריה_ל-2
ואני בטוחה שאת עושה את המיטב בשבילם!!!
בהצלחה רבה!! לגבי האדום בטוסיקאמא שלהם
אצלינו בפנטן ממש עזר כשדברים אחרים לא עזרו..

הרבה כוחות, בריאות לכולם.
יאוו יקרה שולחת לך חיבוקעץ הלבבות
לגבי העצירות- תנסי לתת לו שזיף, דבש, ותה קמומיל חם.
לגבי התינוקת- אם האודם במצב כזה שהמשחות הרגילות לא מספיקות ממליצה ממש על אינוטיול- תשימי פעם, פעייים ויעבור כלא היה בעז"ה. משחת חובה בבית...
תהני עכשיו מהימים החמימים שעוד יבואו, אמרו שבסוף שבוע הטמפרטורות יעלו. ותזכרי שיש ימים כאלה, עם תחושה מורידה אבל מחר יום חדש וטוב לפנייך יקרה
מתלבטת אם זו רק אני שלא מצליחה?????אנונימית בהו"ל
איך כל האמהות עושות את זה???

מתפוצץ לי הראש
כואב לי הגרון
והתפרים
ורע לי

לא מצליחה להשתלט עליהם
ה"גדול" עושה מה שבא לו
מפזר אוכל בכל הבית

הקטנה בוכה

אין לי אוויר 😵😵😵😵
את כמה ימים אחרי לידה! את אמורה לשכב במיטהקופצת רגע
לא חושבת שיש מישהי ש'עושה את זה' יותר טוב ממך כשהיא כמה ימים אחרי לידה ה'גדול' בן שנתיים ו אין עוד ילדים גדולים יותר שיעזרו. את בשלב קשה מאוד מאד!
העידוד שאני יכולה להציע לך הוא, שזה עם ישתפר בהמשך עם הזמן. כרגע הכי הגיוני שקשה לך. תפרגני לעצמך שילדת הרגע תינוקת מתוקה ושברור שכל דבר הכי קטן קשה לך.
יש מישהו שיכול לבוא לעזור? בעלך נמצא?
כמה ימים אחרי לידה זה הגיוני ממשאביול
תנסי לקחת כמה שיותר עזרה. בעלך שיגיע מהעבודה. (יש בדרך כלל כמה ימי חופש אחרי הלידה). אמא שלך או חמותך אם אפשר. זה לא תקופה שמסתדרים בה...
זה הכי נורמלי במצבךזמני לשליש1
הכי. הכי. הכי.
קודם כל תקבלי את המצב שלך. את נהדרת ואמא טובהמיקי מאוס
זה נקודת זמן קשה מאוד. הימים שאחרי לידה ועם פעוט בבית...
קחי כל עזרה שאת יכולה לקבל - בתשלום, בעלך, משפחה, חברים. זה לא חולשה זה צורך!
והאמהות האחרות ממש לא מסתדרות לבד אחרי לידה ומצליחות בהכל. אולי כמה מלאכיות בודדות.
תשחררי מה שאפשר בבית, גם עם הפעוט- הוא עובר טלטלה בדיוק כמוכם. אז א"א לוותר על לתת לו חום ואהבה אבל איפה שאפשר לשחרר תשחררי

המשימה הכי גדולה שלך עכשיו זה לנוח. עושים רק מה שחייבים.

מזל טוב!!
ממוששששש את ילדת הרגעעעעאורוש3אחרונה
שום מחשבות על ''כל האמהות''. זה לא העניין בכלל. ולא. לא כולנו מצליחות. שחררי את זה.
מה שבוער עכשיו זה לקבל עזרה. נערה. שלמי כמה שתיקח. קריסה פיזית או נפשית תעלה יותר.
בעל שיחזור הכי מוקדם שאפשר. בית עליו. הגדול עליו. ועזרה עם הקטנה. את נחה ומניקה. אגב, הוא יכול לקחת שבוע חל''ד על חשבונך.
חיבוק. זו תקופה קשה בטירוף. ואת עוד עם שני קטנים!! קשוח ביותר. את בסדר. את נורמלית. את מהממת.
תעברי כל יום בנפרד. ובבקשה תשיגי עזרה. אפילו בת 11 יכולה לשחק איתו שעתיים עד שהבעל חוזר.
מישי ראתה סימילאק גולד במבצע?🙏אמא לאוצר❤
אנחנו לא עומדים בהוצאה..
אוף, למה תמל זה כזה יקר??😔
חצי חינם. 3 ב165.המקורית
בקנייה מעל 150
מוגבל ל6 יחידות
יו באמת זול!אמא לאוצר❤
נבדוק תודה...🌹
בשמחה 😊המקוריתאחרונה
טוב אז קניתי כדורי חילבה.. לא האמנתי שהכמוסות ככה גדולותמותק 27
איך אפשר לבלוע 3 כאלו 3 פעמים ביוםםם
של איזו חברה קנית?anonimit48
צריך באמת לקחת בתדירות כזו?מותק 27
כן. כדאי. אבל את יכולה גם 2 כדורים 3 פעמים ביןפanonimit48
אולי תנסי של חברה אחרת?פלא הבריאה
אני לקחתי של אלטמן. זה מופחת ריח ככה שאין ריח של חילבה בזיעה. לא זכור לי שכמוסות היו גדולות. והיה לי ממש טוב איתן.
ורק שימי לב לשחק עם המינון באופן שמתאים לך שלא יווצר גודש. בהתחלה כדי לתת בוסט לחלב לוקחים 6 אחר כך אם את מרגישה שזה מתאזן את יכולה לנסות להוריד קצת. אני הגעתי למצב שהייתי מעל שנה ככה עם 2 כדורים ביום. וזה תחזק לי את החלב מעולה. ורק בימים שהרגשתי חולשה, או לא אכלתי ושתיתי טוב מאיזה שהיא סיבה והרגשתי מיעוט קיצוני לקחתי עוד 2
שילבת בנוסף גם תמל?מותק 27
בנתיים לוקחת ביומיים האלו שלישי ורביעי, עדיין לא מרגישה שיש גודש.. לוקחת 3 פעמים ביום 3 כמוסות כל פעם . 9 ביום סהכ..
גודש חא יהיה לך. בנוסף לחילבה את צריכה להגדיל דרישהanonimit48
כלומר להניק או לשאוב כמה שיותר
לא. התינוקת סרבהפלא הבריאה
הנקתי עד גיל שנה וחצי גם בלילות. ועד גיל 9-10 חודשים ללא תוספת מוצקים. כמובן שעם הכמוסות גם צריך לתגבר הנקות או להקפיד על הנקה/שאיבה כל 3 שעות.
אצלי הנקה בלילה היא קריטית לתפוקת החלב. אם לא מניקה בלילה החלב ממש מתמעט.
אם את לא מרגישה שינוי תנסי לקחת במקביל גם מורינגה. 1-2 ביום.
הבנתיימותק 27אחרונה
גם אצלי היא לא יונקת בלילה.. לכן נראה לי זה מתמעט..
כי בבוקר היא יונקת וממש ניכר שהיא שבעה לאיזה שעתיים וחצי בערך.. ואחכ כשצריכה להניק שוב, מרגישה שהיא לא שבעה מזה. ואז צריכה להוסיף לה בקבוק..
הוסםתי תמל שבוע שעבר כי לא עלתה במשקל. ברוך ה' היא עלתה במשקמותק 27
התחלתי לקחת כמוסות של חילבה.. האם מתישהו החלב יתבסס יותר והתמ"ל ייפסק?

למשל היום, נתתי תוספת בבוקר 60 מל, צהריים 60 מל, ערב 60 מל ועכשיו שוב 60 מל..

אחרי הנקה כל זה
החלב יתגבר ככל שתניקי יותר או שתשאבי במקוםהמקורית
את צריכה לעודד את הגוף לייצר יותר חלב
לקחת תוספים זה מעולה אבל צריך כאמור להגביר דרישה
נכון.תשאבי אחרי כל הנקה גם אם לא יוצא כלום בהתחלהמיקי מאוס
ככה הגוף יבין שיש דרישה.
וגם לתת לה לינוק כמה שהיא רק מוכנה להישאר על השד.
ועוד דבר קריטי- האכלה צריכה להיות בצורה תומכת הנקה שזה אומר פטמה עם חור קטנטן, ולהאכיל בחצי ישיבה כשהבקבוק שוכב ככה שהפטמה לא מלאה עד הסוף אלא קצת מעל החור וצריך להתאמץ למצוץ ולא שהחלב נשפך לפה

בהצלחה!
תודהה🥰מותק 27אחרונה
מוקדש לכל אמא באשר היא נגמרו לי השמות

היי יקרות ❤

איזה כיף לכתוב כאן שוב אחרי זמן רב שלא הצלחתי להגיע לכך...

התגעגעתי ממש!

 

רוצה לשתף אתכן שאתמול יצא לי לדבר עם חברה טובה על המקום הזה שלנו כאימהות, שלפעמים מרגיש מקום מאוד קטן, ואולי לא מספיק טוב...

ובהקשר הזה יצא לי לקרוא כמה דברים שכתבתי בעבר בנושא, ולהפנים שוב את הדברים, ולהתחזק בכך בעצמי עשה לי ממש טוב... (:

 

לכן הייתי שמחה לצרף גם כאן שוב את הדברים:

 

(כתבתי אותם בתגובה לאישה יקרה מכאן)

 

"אני כ"כ מבינה אותך ויכולה להזדהות איתך בכל מיני רגעים בחיים שלי,

ונראה לי כל מי שאמא גם...

 

החלום שלנו לפני שנהיינו לאימהות, להורים

הציפייה והאידיאל שבנינו לעצמנו כשהבטחנו ואמרנו ודמיינו לעצמנו "איזו אמא אהיה"

שונים כ"כ לפעמים מהמציאות, לפעמים אפילו הפוכים.

והפער הענק הזה פשוט כואב! וקשה! ומתסכל!

ו-אוף איתו כבר!!!

 

אני בטוחה שרצית להיות אמא רגועה, ואף פעם לא לחוצה

אולי גם בתור ילדה כאשר הרגשת לפעמים את אמא שלך לחוצה אמרת לעצמך בלב: "אני לילדים שלי לא אעשה כך!"

אני בטוחה שרצית להיות אמא שתמיד תמיד פנויה לילדים שלה

גם פיזית, גם רגשית

תמיד מכילה

תמיד שם בשבילם.

 

ואז באה המציאות וכאילו "טופחת" על פנייך.

איזה מכילה איזה?

איזה רגועה איזה?!

איזה פנויה איזה?!

פחח יותר לכיוון ה-סופר לחוצה-לא פנויה-עצבנית-צועקת-כעסנית (אומרת את הנ"ל על עצמי )

 

ואי וזה קשוח.

חתיכת פער זה.

 

אז קודם כל צריך להבין את עצמנו.

שוב לשאול את עצמנו

איזו אמא רציתי להיות?

איזו אמא אני בפועל? (ו*לא* לשכוח גם את הדברים ה*טובים* שאנחנו כן עושות!!!)

ואיזו אמא אני שואפת להיות?

 

ואז בעצם לנסות להתאים קצת בין הציפייה למציאות -

להתאים את הציפיות.

לא להעלים אותן - אלא *להתאים* אותן למציאות.

 

להבין שכולנו בני אדם.

ומתוקף כך כולנו כאשר אנו רעבות/עייפות/לחוצות/חולות/דואגות/טרודות/אחר - לא הגרסא הכי משופרת של עצמנו,

אלא כן - עם פחות סבלנות, פחות הכלה.

ולזכור גם שאנחנו רק אחד.

לא 2 ולא אלף אלא רק אדם אחד.

אז אם אני מחליפה חיתול לקטן והגדול צורח - אני עדיין אמא טובה, הכי טובה.

כי אני לא יכולה להתחלק ל2! ניסיתי וזה לא הצליח...

ואם אני מקריאה סיפור לגדולה - אז אני לא יכולה להפריד בין הקטנים,

ואם אני בטלפון עם אמא - אני לא יכולה לשמוע את הסיפור של האמצעי

ואם אני מכינה ארוחת ערב- אז

וכו' וכו'

את רק אדם אחד!

שמנסה ככל יכולתו

ופשוט עושה את ההכי טוב שהוא יכול.

אבל מה לעשות שההכי טוב הזה הוא לא מושלם והוא גם לא יכול להיות מושלם?

זה מה שיש ועם זה ננצח! 

אז אל תלקי את עצמך מדי

ופחות רגשי אשמה (השם השני לאימהות זה רגשי אשמה) 

אלא להבין שאת בן אדם.

שלפעמים אין לו כוח ולפעמים הוא עצבני.

והוא רק אחד.

וזה בסדר!

הכל טוב! מותר לך להיות האישה האנושית שאת!

לקום וליפול ושוב לקום

ולחשוב ולהשתדל ואז להתרסק ואז שוב להבין מה היה פה ואיך לשפר.

ככה אנחנו... לא שלמות, אלא בהשתלמות.

 

 

- יש משפט חכם מאוד ששמעתי מאז היותי לאמא, שנכון פשוט לכל יום ויום מאז (11 שנים ב"ה)

"ברגע שאת/ה חושב/ת שהילד/ה שלך פיתח הרגל כלשהו/שיש שגרה והכל מסודר - זה זה הרגע שבו הכל עומד להשתנות!!!"

 

נראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.

ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.

 

ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.

עד עכשיו הוא קשה לי.

ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר 11 שנים.

 

ילדים = חוסר שליטה.

ככה קצר ככה פשוט.

ככה קצר ככה מבאס.

אבל זו האמת.

 

יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.

 

אני כ"כ מבינה אותך,

קוראת אותך וקוראת את עצמי של לפני 11 שנים.

אותן הרגשות בדיוק.

אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,

לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,

על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,

ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -

וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי, 

מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.

מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,

מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה

מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם

מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!

אין פתק החלפה!

אין לחזור אחורה!

אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!

וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!

 

אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.

שאת אמא לא מספיק קשובה.

שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,

שבעצם זה באשמתך

שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.

שלמה לעזאזל אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!

מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!

אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,

אולי אני כישלון כאמא?

ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,

ויותר לחץ

ויותר צרחות

ויותר חוסר אונים

ויותר הרגשה של אין-מוצא

ויותר חוסר שינה

ויותר בלאגן תהומי

וחוזר חלילה.

 

אז המעט שאני יכולה לומר לך, 

שזה כ"כ כ"כ נורמלי!

אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח, מול הפעוט העקשן, מול הילד המתבגר,

זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל/בוכה/עקשן ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!

אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.

וזה נכון,

תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.

פשוט כך.

בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,

אמא מסורה

טובה

אחראית

חכמה

מעניקה

אוהבת

מחבקת

מנסה ומשתדלת

ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!

(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:

אבל למה היא בוכה עכשיו?!

עניתי להם: כי היא תינוקת!

ותינוקות בוכים!

זהו!"

הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח

וזה אפילו יקרה די הרבה,

למה?

כי הוא תינוק!

אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!
|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,

אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות

(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)

 

אז לזכור שלפעמים אכן אנחנו מוצאות עצמנו במצב של חוסר שליטה מול הילדים,

שמנסים מה שאפשר - והשאר בידי הקב"ה בלבד,

שאנחנו אימהות מספיק טובות ומסורות וזה לא אשמתנו בכלל אם הם בוכים ולא אומר עלינו דבר רע בקשר לאימהות שלנו

ושהלימוד של ההרפייה, השיחרור,

הלא-לדעת מה יקרה הלילה והיום ובכל זאת להמשיך לתפקד ולחיות בשמחה ובנחת - היא היא העבודה הפנימית והאישית שלנו בתור הורים.

פשוט לחיות, להשתדל שבטוב ובשמחה, ולזרום עם מה שלא יבוא.

 

 

וכמובן כמובן אל תשכחי גם שבתוך כל העומס והקושי האובייקטיבים האלה, 

יש לך בוודאי עוד אלפי רגעים שאת אמא כמו שחלמת להיות!

אמא ששמחה רוב הזמן, צוחקת עם הילדים שלה, רוקדת, שרה, נהנית איתם, רוצה להעניק מעצמה בשבילם כל הזמן, נמצאת שם בשבילם, אוהבת אותם עד אין סוף ומעניקה בלי סוף.

אז אם היית שואלת אותי איך אני הייתי מתארת אותך - אז את אמא מדהימה!

וטובה!

וכ"כ כ"כ אוהבת!

וכ"כ כ"כ משתדלת!

וכ"כ כ"כ רוצה עוד ועוד, ומנסה כל הזמן לשפר את עצמה.

 

זה מדהים. באמת. 

 

תחשבי ותזכרי בכל אלפי הפעמים שחיבקת את המתוקה  הזו,

שהרגעת,

שליטפת,

שנישקת,

שהשכבת לישון

שקראת סיפור

שקנית הפתעה

שהכנת אוכל

שדיברת

שצחקת

שדגדגת

שקמת בלילה

שהאכלת

שהנקת

שילדת

שסחבת 9 חודשים

שאהבת

שניגבת דמעות

שניקית פצעים

שקילחת

שעודדת

שתמכת

שהתפעלת ממנה

שאמרת לה מילים טובות ומעצימות

 

שהיית שם בשבילה!!!

שהיית אמא שלה!

כמה כמה כל הטוב הענקי הזה גדול ונוכח כ"כ, ובטח שהרבה הרבה יותר מרגעי החולשה!

ואת ***זה*** הבת שלך תזכור, את האווירה הכללית הטובה הזו

את כמה אמא אוהבת אותי ומשקיעה בי

הילדים זוכרים בעיקר את האווירה בבית ואת הרוב, בדיוק כמו שמרדכי היהודי אפרופו פורים, שנאמר עליו "ורצוי ***לרוב*** אחיו" - לרוב! לא לכל!

אי אפשר אף פעם כל! אנחנו לא מלאכים ולא מושלמים אלא בני אדם!

אז כל עוד הסך הכללי הוא טוב, ויש כ"כ הרבה אהבה וטוב - הרגעים הללו של החולשה נבלעים בתוכם ולא זוכרים אותם אפילו.

תמשיכי להעצים עוד ועוד ועוד את כל הטוב הענקי הזה שקיים בך, באמא שאת!!!

 

 

אז כן, נכון שיש בך גם חלק שלפעמים כועס, וחלק שלפעמים צועק, וחלק שלפעמים "מאבד את זה", אבל כל אלה הם פשוט חלקים אנושיים שנמצאים בכולנו מהיותנו בשר ודם, וכן, גם בך.

זה לא מי שאת. זה לא מגדיר אותך. את הרבה הרבה יותר מזה. ואפילו רוב הזמן!

זה בסך הכל מה שזה - חלק אנושי שכועס וצועק כאשר הוא מגיע לסף מסוים שמעליו הוא לא מסוגל יותר.

לכולנו יש את הסף הזה. אם לא היה לנו - לא היינו אנושיים.

 

אני מדמיינת מה זה ערב עם כמה ילדים - את לבד איתם, כל אחד מהילדים צריך אותך, יש צעקות, בכיות (של הילדים), צרחות, ריבים ביניהם,

"אמאאא הוא לקח לי", "אמאאא בואייי", "אמאאאא הוא שבר לי", "אמאאא נשפך לי", "אמאאא אני רעבבב" "מה-מה ובכי של תינוק"

אמאל'ה! רק לכתוב את זה עושה לי אשכרה סחרחורת! מבטיחה לך!

אז פלא שבשלב כלשהו תצעקי?!

ומה איתך?

עוד לא דיברנו עלייך.

אחרי יום שלם שעברת עם הילדים או בעבודה - את מגיעה לבית, עם כל מה שכרוך בזה- ניקיונות שלא נגמרים, ובישולים וכביסות וחיתולים ואמבטיות וסיפורים ושיעורי בית והשכבות ולגשר בין ריבים וטרדות ומה לא,

ואת בסך הכל רוצה להתפנות ואת ממש זקוקה לתנאי בסיסי שכזה - וגם שם אין לך שקט!

ולא בטוח שהספקת בכלל לאכול ולשתות,

ולא בטוח בכלל שלילה קודם ישנת רצוף (פחחח בטח הצחקתי אותך, איזה לישון רצוף?! ואיזה לישון בכלל?!), ויש לפנייך עוד לילה של חוסר שינה וקימות בלתי פוסקות,

וככה יום אחר יום

לילה אחר לילה.

אז הגוף שלך, שעייף ורעב וצריך להתפנות ועוד עבר לידות והריונות והנקות - אומר סטופ!

והרגש שלך שעמוס ורוצה טיפה זמן לעצמו ולהבין מה קורה כאן צועק סטופ!

והנפש שלך שלא מבינה את השינוי הזה בהתנהגות כלפי חוץ גם היא - צועקת סטופ!

וזה יוצא בצורת צעקה

או "איבוד של זה"

או כעס

או "דיייי כברררר אם עוד פעם אחת אני אשמע את המילה אמא אני קופצת מהחלון!!!"

וזה כ"כ כ"כ טבעי!

וברור מאליו שיקרה!

אל תלקי את עצמך כל כך הרבה.

את אמא טובה, נהדרת, שבסך הכל מנסה לג'נגל במירוץ החיים המטורף הזה ועם ילדים ולפעמים גם לבד עם הילדים.

תקבלי את זה!

תקבלי את זה שזה באמת מצב שלפעמים מרגישים שאי אפשר יותר - כי באמת אי אפשר יותר!

 

תנשמי. עמוק עמוק. 

תאמרי לעצמך עד כמה את מדהימה ותותחית,

ועד כמה כל שנייה שלך לטובת הילדים, וכל ילד בנפרד היא נפלאה ומטיבה עבורם, וכמה כל כך הרבה שניות וכל כך הרבה רגעים כאלה *כן יש* ו*את כן מספקת* להם.

אז בסדר, יש גם רגעים שלא. זה העולם.

יום ולילה.

טוב ורע.

קושי וצמיחה.

זו תנועת החיים. פעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה. בתנועה כל הזמן.

וזה הכי בסדר שיש, והכי אנושי שיש.

 

את בטח לא מבינה את עצמך לפעמים, וזה יכול ליצור פחד ותסכול.

כי מאישה שאת מכירה את עצמך שהיא רגועה, ונינוחה, וטובה - את פתאום פוגשת לראשונה (ואז שוב ושוב) מן מפלצת כזאת שצועקת וצווחת, ואת אומרת לעצמך "אמאל'ה! מי זאת?! זאת אני?! אני זו המפלצת הזו שעכשיו צרחה על ילד בן שנתיים?! איך?! אני לא רוצה להיות כזו! אני הרי טובה! אז מה קרה לי?!"

והאמת היא שאת לא השתנית!

מה שהשתנה - זו המציאות של החיים שלך!

את נשארת נהדרת וטובה ורגועה ונותנת וטובת לב,

זה פשוט לא פייר להשוות את עצמך של לפני הילדים ולפני כל הטרדות והאחריות הקריטית הזו לעצמך של עכשיו עם כל זה!

זה באמת לא פייר!

את עכשיו אותה אחת נהדרת + כך וכך לידות + כך וכך הריונות + כך וכך ילדים + קורונה + סגרים+ חופש גדול + מיליון שינויים בבת אחת + עומס מטורף + גוף עייף + חוסר שינה + עוד ועוד ועוד דברים - אז העצמך של עכשיו הטובה הזו - הצטרפו אליה גם חלקים שכועסים לפעמים וצועקים לפעמים - כי קשה להם!!!

אז הם מביעים את הקושי הזה, הם לא צוברים אותו בבטן - הם כנים, ואמיתיים, ורגישים - וזה טוב!

כי הם בסך הכל מבטאים את מה שהם מרגישים.

ושוב, כל אישה הכי מדהימה בעולם, יכולה למצוא את עצמה כועסת וצועקת בתנאים כאלה של ילדים קטנים וצפופים, וגם בתנאים אחרים. 

 

זה לא אומר שאת רעה. את טובה!

וזה לא אומר שהשתנית, אל תדאגי.

זה רק אומר שאת נפגשת עם חלקים שבאים לידי ביטוי בקושי החדש שהצטרף לחיים, ולא היה שם קודם.

המציאות השתנתה.

 

נסי להקשיב רגע לקושי הזה.

מה קורה לך שם שאת צועקת על הילדה ו"מאבדת את זה?"

מה היא אומרת לפני?

מה קורה שם בבית לפני?

ואיך את מגיבה?

ומה קורה אחרי?

 

ואיך את מרגישה בזמן שזה קורה? איזה רגש עולה לך?

ואיפה את מרגישה אותו בגוף שלך?

 

נסי להקשיב לעצמך בשלמות ולענות על השאלות הללו בשבועיים הקרובים.

אולי הרגשות הללו יושבים אצלך על כל מיני מקומות - שאם תהיי מודעת אליהם תוכלי לנסות להתחיל לפתור אותם.

 

אצלי למשל, הרגשות הללו ישבו בעבר על מקום של "שהילד בוכה אני מרגישה אמא לא מספיק טובה. כי הרי איך אני אמא מספיק טובה והוא בוכה ולא שמח? - אז אני לא יכולה להכיל את זה שאני אמא לא טובה, כי אני רוצה להטיב עם הילדים שלי! כי הם חשובים לי, כי אני אוהבת אותם! אז כל פעם שהוא בכה זה הכניס אותי לסטרס עד שהבנתי את עצמי בנקודה הזו, ואח"כ הבנתי שגם ילדים שבוכים יכולות להיות להן אימהות טובות ומטיבות וזה לא אומר כלום, כי פשוט ילדים לפעמים בוכים וזהו! זו דרך ביטוי שלהם. ואז משהו בי קצת נרגע (מודה שאני עדיין עובדת על זה 

 

והיה בי עוד חלק ועוד רגש שעלה לי בשעה ששלושתם היו צריכים אותי בו זמנית ומצאתי את עצמי אומרת בקול רם "רגע! אמא לא יכולה הכל בבת אחת!" ככה את אותו משפט שוב ושוב - עד שהבנתי עם עצמי שחשוב לי שלכוווולם יהיה טוב, וכאשר שלושתם בו זמנית צריכים אותי, המוח שלי מפרש שאם אגש לאחד - השניים האחרים יפגעו, ואני לא יכולה להרשות לזה לקרות! כי כולם יקרים לי! אז שוב הייתי במערבולת של פחד מאוד פנימי וזה יצא ככה החוצה בצורת המשפט החוזר הזה.

 

ועוד רגש שעלה בי לפני 4 שנים, אחרי שאבי האהוב ז"ל נפטר - זה רגש של אחריות מטורפת לכל הילדים ופחד מטורך מאובדן (שלי, שלהם, של כולם) - ואז ממש הרגשתי איך צעקות שלהם או בכי מכניסות אותי שוב לסטרס ופחדתי - רגע! אבל אם יקרה לי משהו - מה יהיה איתם? אם בעלי עכשיו לא בבית ואני אמות - הם כ"כ קטנים! איך יסתדרו? הם בטוח ימותו גם אם יקרה לי משהו!

ואז האחריות הזו שהרגשתי על הלב 24/7 ממש כיווצה אותי.

מאוד פחדתי מהאחריות הגדולה הזו על שלושה קטנטנים לבד בחלק נכבד מהזמן 0ועוד באותה תקופה בעלי עבד עד מאוחר וגרנו רחוק - והיה סלט שלם, גם אובדן, גם הורים שהיו צריכים אותנו, גם 3 פיצפונים צפופים, גם לבד וגם כל סערת הרגשות הזו - זה פשוט היה לי יותר מדי. אז זה יצא בצורת צעקות, נשימות קצרות, לחץ, משפטים חוזרים, עומס מטורף בלב וכו'.

 

נסי למצוא את המקומות והרגשות שטמונים בך.

האם פחד מאחריות שאת לבד עם כל הילדים ובעלך לא נמצא?

האם צורך באיוורור אישי? בקצת זמן לעצמך?

האם גוף שצריך שישימו לב אליו ויתנו לו לאכול, לשתות, לישון, לדאוג לעצמו?

האם פחד מאובדן או הישרדות?

האם הרגשה שצריכים אותך ואם את לא שם בשבילם את אמא לא טובה והם יהיו ילדים מסכנים?

האם לחץ מזה שאת צריכה להתחלק לכל כך הרבה חלקים ואת רק אחת?

משהו אחר?

ממה את מפחדת?

מה יכול לקרות? מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בתסריט הכי נוראי?

 

 

אני מאמינה שתשובות לכל השאלות הללו, עבודה עם עצמך ואם צריך גם עם איש מקצוע בנוסף,

קבלה של עצמך איך שאת, הבנה שאת בסדר גמור, הבנה שזה באמת קורה לכולן, שזה טבעי ואנושי,

זמן לעצמך ולמה שעושה לך טוב, לחשוב על הפסקה/מניעה ארוכה עכשיו לפחות עד שתחזרו לאיזון ורוגע כמו שהייתם רוצים,

וכמובן - חיזוק הצדדים הטובים בעצמך ובאימהות שלך ושימת דגש הרבה יותר גדול דווקא עליהם - יכולים לעזור לך מאוד מאוד.

 

 

ולגבי הבת המתוקה שלך -

צריך לאט לאט לבחון את הקשר שלך איתה

ממש מההריון - האם היה רצוי ומתוכנן גם עלייך וגם על בעלך?

איך היה ההריון שלה?

והלידה?

ואחרי הלידה איתה?

איזה מיקום היא במשפחה?

בת כמה היא בדיוק?

איך היה לך מולה בגיל שנתיים?

ובשאר השנים והזמן?

מה החוזקות שלה?

מהם הנקודות העיקריות בהן קשה לך איתה?

מתי זה קורה הכי הרבה?

 

אחרי כל הבירור הזה (זה לא כזה פשטני, כמובן שזה תהליך עמוק שצריך לעבור)

 

אני מציעה לזכור שאין ילד שהוא נגד ההורים שלו,

אלא ילד הוא בעד עצמו!

ז"א, שהילדה המתוקה שלך לא נגדך - אלא בעד עצמה.

 

אם היא מדברת ושואלת ו"מנדנדת" זה כי היא צריכה משהוץ

מה היא צריכה?

אולי זמן אמא רק לה?

 

לזכור גם שכל ילד באשר הוא צריך להרגיש גם אהוב

גם רצוי

גם שייך

וגם שווה ובעל ערך

 

אולי בתך רוצה להרגיש אפילו עוד יותר אהובה, מוערכת, שווה, נחוצה ובעלת ערך?

 

- עוד נקודה -

לפעמים אנחנו, ההורים, נוטים להתמקד רק ב"בעיה" שיש לילד, ולחשוב עליו, על כל המהות שלו כ"X הבעייתי עם ה___" וזהו, כאילו זו חזות הכל, ולא כך היא.

יש בכל ילד, גם הרבה מאוד חוזקות ואור וטוב.

ואת ברגישותך ובאהבתך ובאמא הטובה שאת - זוכה לראות זאת ולהאיר זאת. 

וזה לכשעצמו יכול להוות אחוזים מאוד (מאוד!) גדולים מהפתרון.

 

אנסה לחלק לסעיפים את הדברים:

 

1. מה שיכול לעזור לכל ילד באשר הוא, גם אם הוא עם קשיים כאלה ואחרים וגם אם לא - זה להעצים ולהאיר (בא') את החוזקות שלו,

ולהחשיך את החולשות שלו.

כאשר ההבנה שעומדת מאחורי זה היא חשובה מאוד: הוא ילד.

בכל ילד יש חוזקות וחולשות.

גם בכל אדם בוגר יש חוזקות וחולשות.

גם בך, בי, בכולנו יש חוזקות וחולשות.

וזה *בסדר*.

זה בסדר לא להיות מושלם.

זה בסדר לא להיות 100% בה-כ-ל.

ילד (כמו גם אדם בוגר, אבל ילד במיוחד), לא באמת יכול להיות מושלם בהכל.

גם מכבד הורים,

גם התנהגות למופת בכיתה ובבית,

גם גאון ומוציא ציונים טובים

גם רגיש,

מקסים,

חכם,

מוכשר,

עוצמתי ברמות אחרות

ועוד כל החוזקות שלו -

וגם להיות מושלם בכל השאר.

 

זה פשוט לא הגיוני.

 

ההבנה הזו לכשעצמה - עושה הרבה.

 

.2 ילד הוא ילד הוא ילד

ז"א, ש*עכשיו* בילדות, *זה בדיוק* הזמן שלו למעוד, לטעות, להתנסות - אם לא עכשיו מתי ילמד?

עכשיו הוא לומד על העולם,

מבין איך העולם הזה עובד, איך הקשרים בו עובדים, מה התוצאות של המעשים שלו, בודק גבולות - לי הוא נשמע ילד מאוד בריא בנפשו! (לא שאני מאבחנת, ולא ע"ס דעה מקצועית)

אם תהיה לו קרקע מאפשרת בילדות להתנסות, לקום וליפול, להבין שאפשר ומותר לטעות - ומזה אפשר לצמוח וללמוד - כל חייו הבוגרים יכולים להיראות הרבה יותר טוב.

 

והילדה שהיא עוד הבכורה שלכם, ולפעמים יש נטייה להורים בעיקר עם הבכור לשאוף ולקוות שהוא פשוט יהיה מושלם.

גם כי זו הפעם הראשונה שלהם בכל תחנה בחיים שהילד עובר, וגם הפעם הראשונה שלו, והציפיות הן בשמים.

גם אם הוא לא הבכור, זה עדיין יכול לקרות.

 

איך את באופייך?
מהן החוזקות שלך?

והחולשות?

האם גם לך חשוב להצליח ולהיות 100% בתחומי חייך?

 

ואיך בעלך כל השאלות הללו כנ"ל?

 

אחרי מחשבה עמוקה על כל הנ"ל חשוב לזכור - שהיא רק ילדה. צעירה מאוד.

וזה בסדר שילדים טועים ולא מושלמים. זה הזמן שלהם להיות ילדים ולעשות שטויות.

 

3. אם התפיסה היא "הילד מקולקל. אנחנו צריכים לתקן אותו" זה משהו אחד (זו תפיסה לא נכונה),

ואם התפיסה היא "הילד לא מקולקל. אנחנו ההורים צריכים לשנות את ההסתכלות שלנו עליו ולקבל כלים איך לנהוג נכון כדי להוציא מאיתנו ומאיתו את המיטב - משהו בסגנון "חנוך לנער על פי דרכו" - להסתכל על האוצר שלכם כפי שהוא.

להבין ולקבל שהוא - זה הוא.

עם שלל מעלותיו (הרבות!)

וכן, גם עם חסרונותיו, כמו בכולנו.

ועכשיו שאני, בתור אמא של הילדה הזו עומדת מולה-

אני צריכה לשאול את עצמי

מה הילדה הזו הייתה רוצה ממני?

מה היא צריכה ממני?

מה היא היתה אומרת לי עכשיו לו יכולתי לשמוע אותה?

מה היא אוהבת בי?

איפה היא מרגישה אהוב על ידי?

מה היא אוהבת שאני עושה איתה?

מה היא לא אוהבת שאני עושה איתה?

אם הייתי יכולה להזיז את השעון קדימה ולהגיע לעתיד שהיא בת 30 - מה היא היתה מספרת לי על הילדות שלה? שאיך היא חווה אותה? שאיך היא הרגישה כלפי עצמה אז?

 

ומה איתך -

איך את הרגשת בתור ילדה?

האם אחד מההורים או שניהם נהגו איתך בצורה דומה לאיך שאת מתנהגת עם ילדך?

איך הורייך התייחסו לחולשה או חסרון שהיה בך בילדות?

איך הגיבו? מה אמרו לך?

איך זה גרם לך להרגיש?

אם היית חוזרת לילדה היית - מה היא הייתה רוצה לומר להם באותו רגע?

מה היה חשוב לך שיזכרו וידעו באותה בעת?

 

האם הילדה שלך מזכיר לך אולי את עצמך לפעמים?

האם את צמפה ממנו לפעמים לקצת יותר מדי אולי?

אולי באיזה מקום היא המראה שלך כמו שאמרת - וברגע שתפתרי זאת בינך לבין עצמך - ותהיי במקום שלם ובטוח בעצמך ובאמא שאת וגם בילדה שהיית ועדיין בתוכך - זה ישפיע פלאים גם על הקשר על הבת.

 

4. עכשיו לגביהקושי שתיארת מולה - 

נסי להסתכל רגע על התכונה/ות בה או ההתנהגות שלה שמציבים אותך מול קושי - ונסי לחשוב על אותן התכונות הללו כאילו היא הייתה לא בתך, אלא בילד אחר.

מה את חושבת על התכונה הזו?

אולי יש בתכונה הזו הרבה מאוד טוב?

אולי להיות דבק במטרה ולעשות הכל ולפעול בכל דרך כדי להגשים אותה - זה משהו חיובי?

אולי דווקא התכונה הזו תעזור לה כל כך גם בחייו הבוגרים?

הסקרנות הזו

הרצון לבירור עד תום הזה

הכוח רצון הזו,

הדבקות במטרה הזו,

הלפעול ללא חת כדי להגשים מטרות הזו.

זה המון!

 

5. כדאי ליצור בין ההורים לילדים תקשורת פתוחה ומבינה,

לא תקשורת שבה ההורה "שופך" את משנתו והוראותיו והילד רק בעמדת המקשיב והצייתן,

ולא רק תקשורת שבה ההורה אומר את דברים ומקשיב לדבריו של הילד -

אלא תקשורת שכוללת גם מה שההורה אומר + לשמוע ולהקשיב אבל *באמת להקשיב* למה יש לילד לענות +

לשאול את הילד גם על הרגשוטת שלו והחוויה שלו -

אם הילד ירגיש שגם עצרו והקשיבו לו,

שגם נתנו לו להתבטא ושמעו את כל דבריו,

וגם נתנו לו להביע רגשות וחוויות - וממש הרגישו אותם יחד איתו - התקשורת תהפך להיות הרבה הרבה יותר יעילה ומטיבה, לשני הצדדים.

 

לו יצויר שהיום תרצי לומר משהו לבתך החמודה,

נסי לומר את הדברים,

לעצור שניה

לשאול אותה מה דעתה?

לשמוע אותה.

לשאול אותה איך זה גורם לה להרגיש?

ומה היא חווה?

והיא ממש תרגיש שהיא יכולה לומר את הכל-

ואת תשקפי את המילים+המחשבות+הרגשות+החוויות שלה - ומכאן תמשיכו את התקשורת.

זה נראה אחרת לגמרי מאשר אמא אומרת X והילד מקשיב ואין לו שום סיי.

 

כדי שתהיה הקשבה, צריך לשים את העמדות והתפיסות שלנו בצד,

לשאול את הילד,

להתעניין בו,

להבין יותר לעומק את העמדה *שלו*.

אם ההורה באמת מקשיב לילד, ואחרי זה - אפילו שהילד לא יסכים ויגיד לא - הילד לפחות ירגיש ש*הבינו אותו*,

התחושבה שהבינו אותי עד הסוף היא *הכרחית*. בשביל זה צריך כמובן להתעניין ולשאול שאלות. מדוע אמרת כך? למה התכוונת? מה זה גרם לך להרגיש? - ממש לשאול ולהבין אותו עד הסוף.

לגלות אמפתיה כלפיו.

להיות במקום של "לא יודע" - לא לבוא אליו ממקום של "אני ההורה ויודע הכל אז אני עכשיו אגיד לך X ותבצע אותו מיד ואני גם יודע מה אתה חושב ומה אתה הולך לענות", אלא להיות ממקום של "לא יודע" - ולשאול את הילד שהוא יגיד מה הוא מרגיש? ש*הוא* יגיד מה הוא חווה וחושב? - כך תיווצר הקשבה הדדית.

 

 

6. גם לכל מבוגר, גם לכל אמא ולכל אבא חשוב להרגיש שהם אהובים, נחוצים ושווים ובעלי ערך.

נסו לחשוב עם עצמיכם, גם את וגם בעלך - איפה אני אהוב על הילד?

מה אני עושה למענו שהוא משקף לי שזה טוב לו ומשמח אותו? - ולחזק את הנקודות הללו.

נסו לשאול את עצמיכם - "איפה אני מרגישה נחוצה?" - ולחזק את המקומות הללו

ונסו לשאול את עצמיכם "איפה אני מרגיש/ה שווה ובעל/ת ערך? איפה אני תורמת לילד? איפה אני משמעותית עבורו במי שאני? - ולחזק את המקומות הללו.


7. יחס אישי וזמן אישי רק איתה - תמיד יכול להועיל. ואף פעם לא יכול להזיק.

 

8. ספורט זה תמיד טוב ופורק אמוציות.

וכמובן בנוסף לכל זה אפשר תמיד לפנות להתייעצות מקצועית וכל הטיפולים הרגשיים האלה והאחרים. בידיעה שהם באים כנדבך נוסף על המקום ההורי, שהוא המקום הכי חשוב לילד.

 

9. שיקוף, תיווך ולגיטימציה/אישרור של הרגשות: 

לנסות כמה שיותר לתמלל מול הילדה את הרגשות

לזהות אותם

לקרוא להם בשם

לתת להם לגיטימציה

לאשר אותם

לתווך אותם

להכיל אותם

לתת להם מקום.

 

לומר למשל "את כועסת?

את צודקת, זה באמת מכעיס ש___"

או: "את רעבה? את צודקת, זה באמת לא נעים בבטן שמרגישים רעב".

 

"היה לך לא נעים שאחותך חטפה לך צעצוע?

הרגשת עלבון?

זה באמת מעליב שחוטפים משהו..."

 

וכן הלאה...

 

לשאול, להתעניין, לתמלל אותה ואת מה שהיא מרגישה - עצם נתינת המקום הזו מרגיעה ומשחררת המון המון אצל הילדים (האמת גם אצלנו המבוגרים )

 

זהו בינתיים 

 

בהצלחה רבה רבה אמא מדהימה שאת! 

בשמחה 🙏🙏נגמרו לי השמות
מה עושים עם גודש? כבר שאבתי ואח"כ סחטתי במקלחת..השביל הזה...
רק עד להקלה קטנה ואז שאבתי שוב רק 5 דק'.
מפחדת שאני רק מגבירה את העניין עם כל העיסוק הזה!
זה רק בצד אחד..בצד השני לשאוב כרגיל?
אשמח לעזרתכן, זה כואב וכבד😭
אומרים לא לשאוב..קטני ומתוק
רק לסחוט עד להקלה.
בהצלחה!
יועצת הנקה אמרה ליכמהה ליותר

במצב של גודל לשאוב רק עד שאני מרגישה שהשד כבר לא קשה מהגודש - שמתחיל להתרכך טיפונת ויכול לזוז טיפה. (לא יודעת באיזה רמה הגודש שלך, אצלי הגודש היה ברמה שהכל נהיה ממש ממש קשה ולא היה שוום אפשרות אפילו להזיז את השד מרוב שהיה קשה).

לי זה עזר, אחרי יומיים\שלוש הגוף למד ליצר רק את כמות החלב שהייתי צריכה.

עוד משהו שהיא יעצה לי זה לשים פדים קפואים של החזה (אפשר גם לקחת קרח, לעטוף במגבת ולשים על  החזה)

 

לגבי הצד השיני, אני לא באמת יודעת, אבל ממה שנראה לי - אפשר להמשיך לשאוב משם כרגיל.

לא כדאי קומפרסים חמים במקום קרח?השביל הזה...
האמת שאני לא ממש יודעתכמהה ליותר

אני באמת שמעתי אחר כך כאלו שאמרו שכדאי קומפרסים חמים כמו שאמרת.

 

אבל היועצת הנקה שאמרה לי על הקרח ממש ראתה אותי ובדקה את הגודש אז אולי בגלל שהגודש היה ממש קיצוני, היא אמרה דווקא קרח.... 

לא. חם מרחיב את הצינורות ומעודד ייצור חלבלפניו ברננה!
קר מכווץ ומצמצם את הייצור.
אם יש גוש - אז לפני השאיבה/סחיטה לשים קומפלקס חם בשילוב עם עיסוי כדי לעורר את הזרימה ולעודד להשתחרר, ואחר כך לקרר שלא יווצר חלב מיותר.
ככה לימדה אותי דודה שלי, יועצת הנקה.
לא. חום עלול להגביר גודשEBM
אני מכירהאמא_טריה_ל-2
לא לשאוב.
רק לסחוט מעט ולהניק רגיל.
יש את עצת עלי כרוב, אבל אין חי ניסיון בזה... יש שאומרים שעלול לייבש, אולי מנוסות יגידו לך.
בגדול זה אמור להתאזן תוך כמה ימים. במקרי קיצון יכול להצריך טיפול רפואי...
הקטנה עדיין לא מצליחה לינוק..השביל הזה...
סחטתי ולא עזר..עכשיו לחכות קצת ורק אז לגעת שוב בשד?
את לא תרגישי הקלה מיידיתאמא_טריה_ל-2
המטרה היא לשאוב רק את הכמות שהתינוקת אוכלת.
מעבר לזה כמה שפחות, רק ממש כשאין ברירה לתת כמה לחיצות להקלה.
את צריכה לאזן היצע וביקוש, זה יכול לקחת יום-יומיים לגוף להוריד כמויות שהוא מייצר...
אה, אוקי..השביל הזה...
דאגתי שהכאב לא עובר כי אני מפחדת שיחמיר!
לשים כרוב בחזיה. תרופת סבתא מומלצת אקריליקאחרונה


יש פה מישהי שהייתה בבית החלמה?ציפיפיצי

אם כן, אשמח לפירוט

וגם האם אפשרי שהתינוק יהיה איתי בחדר כל הזמן

ורק שרוצה להתקלח/לאכול יהיה בתינוקיה?

הפעם החלטתי שחייבת מנוחה אחרי הלידה ולא מיד הביתה

אני הייתיאנונימי????
בביכורים
ממש נהניתי שם וגם מהצוות בתינוקיה הייתי ממש מרוצה
לא חושבת שיש בעיה שהילד יהיה איתך וכשאת רוצה את שמה בתינוקיה
זה לפי מה שאת רוצה
אני לקחתי ושמתי אותו מתי שרציתי
אני הייתי בטלזסטוןאחת כמוני
בחדר פרטי אפשר להיות עם התינוק מתי שאת רוצה.
בחדר משותף בלילה אי אפשר. אפשר לבקש להעיר אותך להנקות בלילה ולהניק בחדר הנקה.

זה לא המקום הכי מחודש (יש קומה מפוארת יותר ויקרה יותר) אבל נקי, יש שפע של אוכל וטעים ( לטעמי)

לי היתה חוויה טובה
מישי הייתה בליס?Pandi99
הייתי בביכורים ןטלזסטון ונהניתי מאדאחתפלוס
אם את בחדר משותף אז לא תוכלי להכניס את התינוק לחדר בשעת המנוחה בצהריים ובלילה. רק בחדר פרטי.
בטלזסטון א''א להיות עם התינוק גם בחדר אוכל
בגלל בטיחות-אוכל חם וכו'.
בביכורים נשים ישבו בפתח החדר אוכל ושמו את העריסה לידן
הייתן לאחרונה? תקופת קורונהציפיפיצי

יש לי בעיה אחת, שמאוד קשה לי שקט מדי אחרי לידה.

מניחה שלזה מיועד בית החלמה. חוששת ממדי לבד.

איך זה הולך במהלך היום?

בטלז סטון אני יודעתתמיד להודות

ממישהי שעובדת שם שכבר אין שום הגבלות קורונה (אני ילדתי בתחילת הגל השני כשעדיין לא היה חיסונים והלכתי לשם ואומנם היה מחיצות בין כל יולדת בחדרי אוכל והיה מותר בחדרים רק יולדת אחת בחדר אבל עדיין היה הרבה חברה ונשים שדיברו אחת עם השנייה היום זה אמור להיות לגמרי רגיל)

 

כשאני ילדתי וביררתי בביכורים עוד פחות הקפידו מטלז סטון אז נראה לי שגם שם בטח כבר אין הגבלות. 

 

אני הלכתי פעם ראשונה בלידה האחרונה  לטלז סטון ומאד נהניתי, פחות חיפשתי את החברה אבל כן חיפשתי את המנוחה והאוכל וזה היה מושלם. 

בטלזסטון העובדות בתינוקיה עם מסיכותאחת כמוני

מעבר לזה אין הקפדה מיוחדת, ככל שידוע לי

בחדר אוכל תמיד יש פטפוטים.אחתפלוס
אם חשוב לך לדעת עכשיו.
אז אחותי עכשיו בביכורים וחברה שלי חזרה עכשיו מטלזסטון. את רוצה שאשאל אותן?
ואגב-גם לי קשה שקט לכן אני אישית מעדיפה להיות עם מישהי אבל אז התינוק בתינוקיה בשעות השינה
מנצלת לשאול..אנ
בדיוק התלבטתי על ביכורים, מישהי שהיתה שם יודעת איך האוכל?
ובטלסטון התלבטתי על קומת המחסנים (זה הכי זול) מישהי יודעת מה זה אומר?
תודה!!
קומת המחסנים זאת קומה לא נעימה בכלל.אחתפלוס
אין תינוקיה בקןמה.
ושומעים את הרעש של המכונות כביסה, שווה לשלם עוד קצת ולהיות בקומה2.
שהיא הקומה הכי פשוטה אבל נורמלית ונעימה
ובביכורים האוכל ממש טעים. הייתי שםאחתפלוס
הרבה נשים טוענות שבטלזסטון יש יותר מבחר
טלזסטון לא יותר עמוס כזה?ציפיפיצי

הבנתי שבביכורים יותר הרגשה של מלון, זה נכון?

 

הבנתי שטלז סטון מפוצץ עכשיותמיד להודות
ומאד קשה להשיג מקום (לכן הם גם מרשים להגיע גם קצת יותר מחודש אחרי הלידה)

ממה שהבנתי ביכורים אכן יותר מרגיש כמו מלון ויותר בסטייל
זה נכון. אחותי שכרגע בביכורים אמרה שאין שום הגבלות קורונהאחתפלוס
גם בביכורים צריך להזמין שבועיים מראש כרגעאחתפלוס
כי יש עכשיו עומס. אחרי החגים הרבה נשים שילדו בחגים ולא רצו לצאת אז לבית החלמה יוצאות עכשיו.
אז אם את רוצה את אחד מהם את צריכה למהר להתקשר.
אשמח מאוד שתשאלי איך שםציפיפיצי

ואני ממש לא אוהבת שקט אבל גם לא מוכנה לוותר על להיות עם התינוק בלילה

אני הייתי בהדסה בייבי.עוד תשובה
אם את יולדת בהדסה יש לך לילה אחד בחינם (מה שהיה לפני 4 שנים, מקוה שעדיין מעודכן)

וגם- עלות לבית החלמה מכוסה בחלקה ע"י סל ההריון של הקופה. שווה לבדוק. (בזמנו בלאומית זה היה אוטומטי מילד 3 ומעלה, אני יודעת שהיום כבר השתנה)

בהדסה בייבי זה פשוט חדר כמו של מלון, נוף מהמם בחדר אוכל, עם אפשרות לתינוקיה שאת משאירה לבחירתך.

לי היה שקט שם, ודוקא היה לי ממש טוב.
פגשתי גם חברה, שילדה יום לפני, כך שלא היה לי משעמם מידי ופטפטתי איתה בארוחות.

מקווה שעוד רלוונטי ונכון מה שכתבתי שם.
פחות מומלץ למי שלא רוצה מידי שקטאחתפלוס


מקבלים גם נשים שיולדות בבית חולים אחר?ציפיפיצי

כי אני מתכוונת ללדת באזור המרכז בעז"ה

כן, אבל אז תצטרכי לשלם על זהרק שאלה לי
מניחה שכן, פשוט בלי הלילה חינם...עוד תשובה
לשלם על הכל, ולוודא שיש מקום (אני חושבת שבאותו יום, ולא חודשיים מראש...)
זה לא רק של יולדות, יש שם גם בני משפחה של מאושפזים וכד
רציתי גם להמליץ על הדסה בייבירק שאלה לי
בדיוק מהסיבות האלה. גם האוכל הוא ממש כמו של בית מלון (אני לא אשכח שסיימתי לאכול ורציתי לפנות את המגש, אז שאלתי את העובד שהיה שם איפה לשים, אז הוא אמר לי: "הכל בסדר, לא צריך", לא הבנתי שזה בית מלון).
גם התינוקייה שם היא ממש כמו בבי"ח, עובדות שם אחיות מוסמכות, והן ממש נותנות את כל הטיפולים אם צריך. לבת שלי היה ברזל קצת נמוך כשהשתחררנו מהבי"ח אז הן עשו לה שם בדיקה (בלי ידיעתי, וכעסתי עליהן, אבל זה עניין אחר...).

והלילה חינם חמי שיולדת בהדסה רלוונטי גם ללפני שנתיים, לא יודעת מה עכשיו...
אני הייתי שם בין הגל הראשון לשני של הקורונהתוהה לי
וסגרו את חדר האוכל והיה אוכל מזעזע בחמגשית מקייטרינג. מעניין איך זה עכשיו
מהממות! תודה רבה על כל התגובותציפיפיצי


אני הייתי בטלזסטון לפני 3 שבועות.להודות ולהלל
אין הגבלות קורונה מלבד בתינוקיה, שם הצוות עם מסיכות וחובה להיכנס רק עם מסיכה. יש חדרים פרטיים, למקרה שאת רוצה את התינוק איתך. ויש חדרים של 2 ושל 3. האוכל שם ברמה גבוהה ובשפע. אוירה מאוד חסידית כי הרבה חסידיות מגיעות לשם. אני מאוד מאוד נהניתי, ונשאר לי טעם של עוד...
קומת מחסנים לא נעימה ולא מומלצת, שווה להיות בקומה 2 או 3, יש גם שירות של מדריכות הנקה, מוהל (שבודק תינוקות אחרי ברית) ורופאים. גם אני לא אוהבת שמידי שקט, אבל שם לא שקט מידי, כי אם רוצים לבלות יש אופציה של חדר הנקה או חדר אוכל, ואם רוצים שקט יש את החדר...
ההתלבטות שלי היא באמת בגלל האוירה המדי חסידיתציפיפיצי

לא שיש לי משהו נגד

פשוט הובן לי שזה משהו כמו מחנה בנות מרגיש

החדרים חדשים ונקיים?

אני מבינה שאני ממש לא מחויבת לשים את התינוק בכלל בתינוקיה

אם לא בא לי...

כי כל מי שאני מספרת לה את זה בהלם משום מה.

לרוב נשים מגיעות כדי לשים את התינוק ולנוח

אני לא.

באה בשביל האוכל, המנוחה והשקט עם התינוק.

יש שעות ביקור וכאלה? או שזה משהו כללי?

אני ממש בהתלבטות בין ביכורים לטלזסטון

אני לא הלכתי אף פעם בין השאר בגלל מהתמיד להודות
שכתבת לגבי המחנה בנות.

בלידה האחרונה (5) החלטתי ללכת גם בגלל הסגרים שהיו בהריון והתקופה העמוסה עם הילדים וגם בגלל שילדתי בחופש ובעיקר בשביל לישון בלילות (התינוקות שלי תמיד בשבועות הראשונים לא ישנים בלילות ואין לי עזרה ואני לא מניקה ככה שבבית החלמה השארתי כל הלילה וישנתי ).

הלכתי לטלז סטון והתפנקתי בחדר הכי טוב שיש, הייתי לבד כי היו חייבים בגלל הקורונה אבל נראה לי שגם אם לא הייתי לוקחת. הלכתי שבוע וחצי אחרי הלידה והתינוקת שלי הייתה ממש בין הקטנים רובן באו בגיל יותר גדול.

האוכל היה מעולה הצוות בתינוקיה מדהים היה לי שקט ומנוחה , לא התחברתי לנשים אחרות כי זה לא עניין אותי אבל פגשתי שם שתי חברות שאיתן דיברתי בארוחות. לא זכור לי שהיה שעות ביקור אבל אני הייתי בשיא הקורונה שהיה מותר מבקרים רק בשטחים בחוץ אז אולי כשנכנסים לבפנים זה כן מוגבל בשעות.
אגב, אתן הולכות מיד אחרי השחרור מבי"ח?ציפיפיצי

או אחרי שחוזרות הביתה?

הקושי שלי הוא פרידה מהבעל והילדים שוב.

ממש קשה לי שהילדים מגיעים לבקר גם בבי"ח כי אני נורא מתגעגעת

בגלל זה אף פעם לא הלכתי לבית החלמה למרות שאני מותשת אחר כך.

תכלס בתקופות נורמליות (לא קורונה) אני לבד בבית כך שיכולה לנוח.

אבל אין את האוכל והשקט המוחלט.

כמה ימים היית שם? ואני צריכה לקבוע מראש ? (שבוע 32)

אני אצל בנות הלכתי ישר מבית החולים ויותר קל לי רגשית עם זהאחתפלוס
אצל הבנים הלכתי אחרי הברית. יש קצת קושי פרידה אבל שווה את זה.
אם את רוצה ללכת מייד אחרי בית החולים. תתקשרי אחרי שאת יולדת כמה שיותר מהר.
אגב-אחותי שעכשיו בביכורים סיפרה לי הבוקר ששדרגו עוד יותר את האוכל-שייקים על הבוקר בבחירה אישית וכו'.
הוציאה לי את העיניים. חח
בטלזסטון יש אפשרות גם להזמין לפני הלידה ולדחות לפי הצורךאחת כמוני

אחרת, קחי בחשבון המתנה של בין שבוע לשלושה שבועות מעת ההזמנה ועד שיש מקום פנוי.

 

גם אני הלכתי לשם בשביל המנוחה והאוכל. התינוק היה איתי רוב הזמן. אבל גם היה לי טוב לדעת שאם אני נכנסת למקלחת או הולכת לאכול זה בנחת ויש מי ששומר עליו

מממש תודה לכולן, עזרתן לי מאוד!ציפיפיציאחרונה


אני הולכת אחרי הברית, היו לי רק בנים בנתיים.להודות ולהלל
אבל חושבת שגם אצל בנות הייתי הולכת שבוע אחרי הלידה, זה הרבה יותר משחרר, ויותר נהנים. מיד מהבית חולים, עדיין אין לי תיאבון כל כך להרבה אוכל ולשיחות בחדר אוכל והנקה, ואצלי זה ההרפיה הכי הכי...עיבוד לידה ומעקב מצוין אחרי המשקל של התינוק.(שוקלים כל יום). כך שאני חוזרת הביתה אני יודעת שהתינוק הגיע למשקל לידה ועבר אותה. ואם יש בעיות של אי עליה במשקל, אז יש שם יועצות הנקה שמדריכות.
אני הולכת בד"כ ל4 ימים.
קרה לי משהו מבהיל מאוד!האושר שבחלום
האכלתי את התינוקת שלי בחלב שאוב.
והיא נרדמה לי בידיים.. שמתי אותה בעריסה והייתי לידה,
אחרי בערך חצי שעה, היא קמה משתנקת
סוגשל נחנקה בשינה, לא יודעת להסביר.
אבל היא פתחה עיניים בבהלה והשתנקה כזה, הלב שלי ירד לרצפה.

בנוסף לא יודעת אם זה קשור, אתמול היא פלטה את האוכל
ויצא לה מהאף ומהפה..
וזה קרה פעמיים, בארוחות שונות.

קרה למישהי? כמובן שקבעתי תור לרופא ילדים היום
כן. ריפלוקסאמאשוני
טוב שאת הולכת לרופא
עד אז להקפיד להרים מאונך אחרי אוכל.
זה קשה וצריך לשנות את כל המערך בבית לשמור על השפיות אבל זה מה שיש.
אגב אני במצב כזה השכבתי על הצד ולא על הגב
או בטיולון עם המשענת קצת מורמת שהפליטה לא תחסום את האף והפה לחלוטין.
זה קרה גם מתוך שינה?האושר שבחלום
כי כשהיא השתנקה מתוך שינה, היא לא פלטה..
אבל כן הייתה אחרי אוכל.
כן בעיקר מתוך שינהאמאשוני
כלומר במצב שכיבה.
אצלנו זה קרה בימים הראשונים אחרי הלידה כמה פעמים הייתה ממש פצפונת
מצד שני לא שמתי אותה לשכב על הגב מאז בכלל אז לא יודעת להגיד על גיל גדול יותר מה היה אילו.
אבל ממש מוכר לי הפליטה מהאף.

אצלנו היא הגיע למצב הכחלה, אם לא הייתה בועטת עם הידיים והרגליים בדפנות העריסה הפלסטיק לא הייתי יודעת שהיא במצוקה כי גם לא בכתה בגלל שלא היה פתח אוויר לנשימה.
שמתי אותה לשכב על הצד עם תמיכה טובה של שמיכה שלא תתגלגל ואז כשפלטה גם כשזאת הייתה כמות ענקית אז גם האוזן הייתה ג'יפה אבל דרכי הנשימה היו פתוחים לחלוטין.

לגבי השתנקות בלי פליטה, יכול להיות שהאוכל ירק חזרה ולא יצא החוצה.
כדאי לברר אצל הרופא מה בדיוק המצב.
זאת פעם ראשונה שזה קורה? בת כמה היא בדיוק?
איזה פחד!מחי
מנצלשתסבב נוסף
הבת שלי יונקת
קרה כמה פעמים בודדות שפלטה ככה כמות רצינית מהאף והפה משהו מבהיל.

היא בת חודשיים, עד היום זה קרה 5 פעמים
סובלת מאוד מגזים אבל כשאוכלת היא נינוחה.
חשבתי שאולי טלטלתי מידי אחרי האוכל ולכן הקיאה ככה (למשל החלפתי לה טיטול וכו וזה גרם לה מידי תזוזות)

זה ריפלוקס?
מאוד יכול להיותאמאשוני
תנסי להחזיק במאונך לפחות חצי שעה אחרי כל מנת אוכל גם נשנוש.
לא לנענע, לא להחליף טיטול (הייתי מהמרת שזה בגלל השכיבה כשהחלפת טיטול לא בגלל תנועות האגן)
תנסי שבוע, תראי אם יש שינוי.
אצל ילדי ריפלוקס יש שינוי מיידי.

אגב יש תינוקות שפולטים כמויות וזה לא ריפלוקס. צריך להבין על מה בדיוק מדובר.
5 פעמים בחודשיים זה מעט. אבל אולי זה רק הריפלוקס הגלוי, והסמוי היה הרבה יותר פעמים.

אגב יכול להיות גם מחיסון רוטה אם קיבלה. ואולי גם מחיסונין אחרים לא זוכרת. אז תבדקי אם זה קרה בסמיכות לחיסון.
ויכול להיות שאכלה הרבה והעמיס לה על הקיבה והקיאהקראתיך
קשה לי שכל דבר ישר משייכים לריפלוקס.
יכול להיותאמאשוני
לא נתתי אבחנה, כתבתי שיכול להיות קשור.
בעיקר כי היא מתארת סבל גם בלי קשר להקאות.
ולמה קשה לך עם זה? על מה זה יושב אצלך?
(שואלת ברצינות כדי להבין מה לא רגיש במה שכתבתי)
כי זה גיהנום ריפלוקס.לילד ולמשפחהקראתיך
בילד השלישי שלי חשבו שיש לו...
החיתול היה החבר הכי טוב שלי.
לא עזבתי אותו לרגע.
לקחנו אותו לטיפול אצל אסתאופט ועבר כלא היה.
ולמה זה מוכיח שזה לא היה ריפלוקס?אמאשוני
הרופא ילדים הפנה לאוסטאופט או אתם חשבתם על זה לבד?
חשבנו לבד.או שהיה או שלא...קראתיך
אנחנו באמת לא יודעים.
זה היה תקופה מאוד מאוד קצרה.
עזבי..בכללי חא מחזיקה יותר מידי מהרפואה הקונווציונלית
זה לא היה סביב חיסוןסבב נוסף
באמת אחרי שחוויתי את ההקאות האלה ממש מקפידה להרים לגרפס...
והיא עושה גרפסים רציניים קולניים מאוד...
השאלה אם התקפי הגזים קשורים ואם יש דברים נוספים להקל מלבד להקפיד על הרמה
תראיאמאשוני
כל מערכת העיכול לא מספיק מפותחת וזה סבל.
לכן כל עוד הריפלוקס/ גזים לא מסוכן לתינוק (עולה במשקל וכד') אז צריך למצוא איך להקל על התינוק, מה שעוזר מבורך.
אצלי באופן אישי אצל ילדי הגזים עזר מאוד מנשא ואצל ילדת הריפלוקס עזר רק להחזיק מאונך לחלוטין גב שלה לחזה של ההורה (לכן לבעלי היה יותר קל להחזיק נכון ונוח)
חוץ מזה לא נשמע לי משמעותי להבחין מתי זה ריפלוקס ומתי רק גרפס תקוע.
שניהם עולים מהקיבה למעלה ומציקים נורא.

זאת דעתי, תחכו לעוד תשובות ⁦️⁩
הרמתי אותה עכשיו שובהאושר שבחלום
כי נחנקה שוב.. ויצאו לה כמה גרעפסים
מקווה שזה זה..
הלב שלי לא מתפקד אני בלחץ נוראי
מנצלשת גם כי בדיוק רציתי לשאולאנונימי????
אם זה לא פליטה מהאף זה לא ריפלוקס?
כי הבן שלי פולט כמויות והתלבטתי אם זה ריפלוקס
לא יוצא מהאף אבל הרבה פעמים הוא קצת משתנק תוך כדי אוכל או פליטה או סתם אחרי האוכל
ויש לו גזים ממש חזקים והמון גרפסים
הוא אוכל ממש מהר וב'לחץ' זה יכול להיות קשור? ואם כן איך גורמים לו לאכול לאט יותר? הוא מקבל מיד כשהוא מבקש
ריפלוקס יכול להיות גם בלי פליטה מהאף. לגבי האוכל מהרציפיה.
יכול להיות ששחרור החלב אצלך חזק, ואז הוא םשוט צריך לבלוע הרבה במהירות.
נסי להניק כשאת נשענת אחורנית, זה אמור להחליש קצת את הזרימה.
הבעיה שגם בבקבוק הוא אוכל מהראנונימי????
אבל בהנקה אני באמת ינסה להישען אחורה
תודה רבה💗
באיזו תנוחה הוא נמצא כשהוא אוכל מבקבוק?ציפיה.
כמו ביניקה רק כשהראש קצת יותר גבוהאנונימי????
הוא שואב מהר ובלחץ כאילו האוכל יברח לאנשהוא
בקושי עושה הפסקות לנשימה והיה מוותר על זה אם היתה אפשרות🤦‍♀️
תנסי כמעט להושיב טותו, ולהחזיק את הבקבוק מאוזןציפיה.
אז עכשיו באמת האכלתי אותו ככהאנונימי????
והוא אוכל יותר טוב אבל מתעצבן🤦‍♀️
ברור מתעצבן, זה יותר קשה ציפיה.
תתני לו בהאכלה קצובה בבקבוקהריון_ראשון
מה זה אומר האכלה קצובה?אנונימי????
האכלה קצובהEBM
תינוק זקוף (ממש כמעט עמידה)
בקבוק מקביל לרצפה
הפסקה כל כמה לגימות, לשים את פטמת הבקבוק מתחת לאף ואם ירצה יקח עוד.
תודה רבה💗אנונימי????
תסתכלי ביוטיוב להדגמה איך עושים את זההריון_ראשון
👍תודה רבה❤אנונימי????
לא בטוח.. זה דבר שיכול לקרות גם בלי קשרמתחדשת11
היא שאלה אם זה קרה למישהיאמאשוני
ועניתי לה שכן.
והוספתי שזה קרה במצב ריפלוקס.
כל הסקת מסקנה אחרת הינה על אחריות המשתמש בלבד
בת כמה היא?ציפיה.
התינוק שלי היה פולט מהאף נראה לי עד אזור גיל שלושה חודשים, אולי פחות, ואז זה נעלם.
הוא היה משתנק בשינה בעיקר אם היה מתמתח. אבל זה כמעט ולא קרה כי אנחנו עוטפים אותו.
)כשחושבת על זה, בשבועות הראשונים כן היה משתנק גם כשהיה עטוף).
אצלנו זה לא ריפלוקס, כי בסהכ הוא נינוח. אבל חשוב לבדוק.
תשכיבי אותו עם שיפוע .. כדאי להאכיל בישיבה או חצי ישיבהanonimit48אחרונה
לאכול לאט האכלה קצובה
ולהשאיר מאונך רבע שעה אחרי האוכל
אפשר גם במנשא