אולי בגלל שאין איזה משהו מיוחד שצריך לעשות ביום הזה, מנהג או מצווה, אז אם לא מציינים את זה באיזה טקס או פעילות כמו שהיו עושים לנו פעם בבית הספר, אז זה פשוט מתפספס...
אז אני מנסה בכל זאת, דרך השרשור שלך, למצוא את החיבור שלי ליום הזה, למרות שהוא כבר עבר.
ואני חושבת שהכי מרגש אותי כשאני חושבת על רחל אימנו, זה הפסוק "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה...".
זה לא מדרש שמספר לנו מה קורה בעולמות עליונים. אלו פסוקים מפורשים, נבואה שהקב"ה אמר לירמיה ממש בתקופת החורבן.
ה' מספר לנו, שרחל בוכה בשמיים על הבנים שלה, וה' מבטיח לה, כבר אז בתוך החורבן, שה' ישיב את עם ישראל - "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה... ושבו בנים לגבולם".
וזה מרגש לחשוב שבזכות הבכי שלה עלינו, באמת זכינו לשוב. זה מדהים לחשוב שבמשפחה הפרטית שלנו, רק דור אחד אחורה כל אחד מההורים שלי ושל בעלי נולד במדינה אחרת, באמת בכל קצוות תבל, ובאופן מדהים כולם התקבצו לארץ ישראל, כל אחד אחרי התלאות שהוא והמשפחה שלו עברו, והיום יש לכם נכדים משותפים שמבחינתם זה הכי טבעי להיוולד בארץ ישראל ולגדול בין יהודים...
שרק נזכה להמשיך בדרך של רחל, להצטרף לתפילה שלה על בנינו-בניה, ושנזכה לשוב לגבולנו לא רק ברמה הפיזית אלא גם ברמה הרוחנית...