פורום הריון ולידה (עמוד 1843)

אין אין אין.
מרגישה שאני לא מסוגלת לדבר איתו כבר. לא לראות אותו. לא לשמוע אותו.
אני עם ברזל ברצפה, חודש שמיני. יש קטעים שאני פשוט מותשת.
בשבת היה קשה בטירוף עם הבנות בזמן שהוא היה בתפילה... הקטנה קמה ממש מוקדם כמו תמיד, הגדולה עשתה "דווקא" בכל רגע נתון... הוא חזר אחרי ותיקין, עשה קידוש, ואז הוא אמר שהוא רוצה לעשות שמו"ת על הפרשה. אמרתי שאני ממש מעדיפה שלא, אני רוצה שיהיה עם הילדים כי איבדתי את זה. הוא אמר שיהיה איתם למרות שזה לא נראה ריאלי תוך כדי לימוד אבל אמרתי פסדר. מיד אחר כך זאת עשתה פיפי על הרצפה ויש טיטול קקי להחליף ואני מתעצבנת עליו שהוא בכלל לא קולט מה קורה סביבו ובסוף אני שוב פה עם הבנות לבד. אחר כך פשוט קבעתי עובדה והלכתי לישון. 40 דקות אחר כך הוא מעיר אותי ואומר "אני הולך לשיעור" ואני מתחננת אליו שלא ילך כי אני לא מצליחה לקלף את עצמי מהמיטה, פליז שיישאר עם הבנות הפעם.
הוא מפטיר ב"פסדר את לא חייבת לקום אבל אני חייב ללכת" ואני לא מצליחה להבין- הוא חדש בעסק? הוא לא יודע שאי אפשר להשאיר 2 זאטוטיות כמו שלנו לבד בלי השגחה? או שהן יעשו משהו מסוכן או שהן יהרסו את הבית. אז ברור שאני לא יכולה להמשיך לישון. הוא בשלו ופשוט יצא מהבית.
כל כך נפגעתי מהאדישות הזאת, כאילו.... אתה לא רואה שאני במצוקה אמיתית? מתי ביקשתי ממך להפסיד את השיעור הזה לאחרונה? גם כשקשה לי ואני סופרת את הדקות לפעמים שהוא יחזור הביתה אני מרגישה שזו מסירות הנפש שלי על התורה, ואני שמחה לעשות את זה. אבל הפעם לא הייתי מסוגלת. באמת.

הייתי פגועה ממנו כל השבת. ולא פתחנו את זה. עכשיו כשניסינו לדבר על זה אני פשוט יוצאת יותר פגועה כי הוא אמר "לפעמים זה לא באמת שאת מותשת". עכשיו, פעם באמת היה לנו דיון על זה שהרבה פעמים במהלך השבוע בעיקר אני חוזרת מעבודה ואין לי כח לתפקד אחר הצהריים עם הילדים. הוא הרגיש שזה לפעמים נובע מסתם עצלות ואז הוא לא באמת לוקח ברצינות כשאני באמת עייפה.. ובאמת הסכמתי איתו. היה לנו דיבור כנה ואמרתי שבאמת לפעמים אני יכולה יותר ומוותרת לעצמי. סיכמנו שאני אעשה השתדלות לא ליפול למקום כזה ולהתגבר, והעבודה שלו זה לתת בי אמון כשאני אומרת לו שבלב שלם אני ממש מותשת ולא יכולה עכשיו.

בשבת זו הייתה פעם כזאת. והוא עדיין בראש של "זה לא כזה אמין". הכי משפיל שיש.
כאילו אני צריכה להביא עו"ד להביא ראיות שמנטלית ופיזית הגעתי לקצה הפעם? פשוט התפוצצתי עליו עכשיו שאני לא מתכוונת להשפיל את עצמי בלשכנע אותו שבאמת הייתי זקוקה לו והרגשתי שהוא מתעלם מהצרכים שלי.

חשוב לי להגיד- הוא באמת בעל ששותף המון. זה לא שכל פעם אני מרגישה ככה. הוא אבא נהדר ובעל תומך אבל לעיתים אנחנו נכנסים להתחשבנות דבילית של מי עושה יותר ומי בא לקראת מי יותר או מי עייף יותר. ונמאס לי מזה. אני אומרת לו המון שאני מעריכה את כל מה שהוא עושה, וזה לא ברור מאליו. אבל פעם ב כשאני אומרת לו "בסיטואציה הזו לא הרגשתי שאתה רואה את הצורך שלי" מיד הוא "את בכלל לא מעריכה את מה שאני עושה" וזה מחרפן אותיייייייייייייי
כאילו בחייאת. אני לא משליכה מקרה בודד על הכל! וגם אני מקריבה המון שהוא ילך בערב לשיעור כזה או אחר, שבשבת הוא ילמד ואני אהיה עם הילדים.. אבל יש מקרים יוצאי דופן.
נמאס לי. אני כל כך כועסת ופגועה. מרגישה שתמיד הויכוחים שלנו לא מגיעים לפתרון אמיתי. ואין לי כח יותר. פשוט אין. לא רואה איך אני מסוגלת לצאת מהפלונטר הזה לפחות שבוע.
יצא ארוך סליחה...

המשאבות האלה?

היי, מתחבר קצת לשרשור שהיה פה היום לגבי אם צריך רופא נשים בהריון.
רוצה לעבור קופת חולים מכמה סיבות, בעיקר כי יש לי ליד הבית סניף של קופה אחרת שנחשבת טובה יותר גם..
אני בהריון ואמורה ללדת בעזרת השם באמצע ינואר. למעבר קופת חולים הקרוב צריך להרשם עד נובמבר, והמעבר עצמו יבוצע ב1 בינואר - ז״א שאהיה בשבועיים האחרונים של ההריון ללא רופא נשים, או רופא נשים שלא טיפל בי קודם.
זה הריון ראשון שלי אז אין לי מושג.. אמור להיות משהו שאצטרך מהרופא נשים בכלל בשבועיים האחרונים של ההריון? (בעזרת השם..)
נגיד ימי מחלה בטח אוכל לבקש מהרופא משפחה לא? יש עוד משהו שצריך? או שיכולה לעבור קופה בשקט?
תודה!

בגן של הילד שלי, כל ילד מקבל מתנה קטנה ביום ההולדת שלו.
אוספים כסף בתחילת השנה וכל אחד ביום ההולדת מקבל מתנה (אותה המתנה לכולם).
יש לכם אולי רעיון מה אפשר לקנות? (תקציב של עד 25₪ למתנה).
הם בני 3-4

זה בדיקת דם רגילה או באצבע?

ב''ה ב''ה בהריון. שבוע 9+.
אז אחרי שאני סמרטוט כבר כמה שבועות, פתאום היום מרגישה יותר מאוששת.
במקום לשמוח זה מכניס אותי לפחדים ממש שחלילה משהו לא בסדר.
אני סתם מפחדת? הגיוני שיהיה יום כזה יותר טוב שהתסמינים נרגעים?

סוף שמיני ובעלי ככל הנראה חלה בcmv פעיל כרגע..
יש לי נוכגנים מפעם אחרונה שנבדקתי ב2019..זה אמור לכסות אותי?!

האמת ממש אין לי כח להתעסק בזה, אבל לא רוצה לגלות ברגע האחרון שמי שאני רוצה לא זמינה.
שבוע 22

וב"ה נצפה שק הריון מתאים לשבוע 6 שבועות ( 6+0), אבל האולטרסאונטית לא ראתה דופק, זה נורמלי שעדין אין דופק?, הרופא אמר להגיע עוד שבועיים והוא לא היה נראה לחוץ... מה את אומרות?

מחפשת המלצה לרופאת נשים, עדיף באזור המרכז, אבל אם יש מישהי טובה מוכנה גם לנסוע, שמתמחה בתפקוד מיני,
אשמח להמלצות! תודה

גרים אצל ההורים שלי. עם תינוקת בת שנה וחצי כמעט ועם הריון מתקדם. ההורים באמת עוזרים ומקלים. מעריכים הכול. היחסים ביני לבין אבא שלי הם די טכניים כזה. עם אמא שלי הם יותר פתוחים וחמים. הייתי רוצה שיהיה אחרת אבל זה האופי של אבא שלי.. והוא גם עכול להיות מאוד "מנותק" לפעמים ולא לקלוט שסיטואציות מסוימות לא מתאימות..

אז אחרי ההקדמה. בעלי יצא לעבודה והשאיר את הדלת של החדר טיפה פתוחה בטעות.. ההורים שלי יודעים שבימים שאני לוקחת אותה לגן לוקח לי יותר זמן ובגלל שאתמול קצת לא הרגשתי טוב הם הציעו שיקחו אותה. אמרתי שלא צריך והכול בסדר ונראה..

והיום? הקטנה התעוררה ושיחקה במיטה בנחת. אני נשארתי לנמנם עוד קצת. ופתאום אבא שלי נכנס ופותח את הדלת ברוח סערה והולך אליה! מבלי לדפוק! אמרתי לו שידפוק בדלת ושזה מבהיל אותי ככה. הוא אפילו לא שם לב וחזרתי על זה כמה פעמים. ובכלל מזל שהייתי עם שמיכה כי אני ישנה עם קצר. הוא עושה את זה בתום לב אבל זה פשוט מכעיס! אחכ הרים את התינוקת ואמרתי לו אני תכף מארגנת אותה לגן לאן אתה לוקח אותה? הןא אמר שלסלון והלך לשחק איתה. התארגנתי שניה ויצאתי ואני רואה שהוא מחליף לה טיטול ואני ובעלי קבענו (מבלי להגיד אבל כן ליישם) שאנחנו רק מחליפים טיטול או הסבתות. והתעצבנתי ואמרתי לו "למה אתה מחליף אני רציתי לארגן אותה בעצמי".

בקיצור הוא עשה את כל זה בתום לב ורצון לעזור. אבל הרגשתי שנדחפים לי לפרטיות. במיוחד עם הכניסה לחדר. ועם זה שלא מעדכנים אותי שמחליפים לה. ועם זה שפשוט לוקחים אותה מבלי לשאול. נכון שזה מאהבה אבל עדיין אני צריכה את הפרטיות שלי. אולי זה הורמונים של הריון ואולי סתם כפיות טובה. אבל התחלתי את הבוקר רע. יודעת שכמראה מגזימה אבל אין לי חשק לעשות כלול וגם לא ללכת לעבודה. שמתי את הילדה בגן וחזרתי. והבית עכשיו ריק אז יש לי פרטיות. ומרגישה מגעיל כי ההורים באמת עוזרים מלא ועושים הכול מלב טוב. אז לקחת אני יכולה אבל לפחות לדבר ברוגע גם כשלא נעים לי??

ובבוקר אני בכל מקרה הפוכה. והלוואי כבר לעבור לדירה משלנו. ברור שגם פה יש יתרונות והרבה אבל לפעמים גם כשזה ממש קורה לעיתים רחוקות מרגישה חנוקה. וזה כל כך קשה להיות תלוי במישהו גם אם זה ההורים או להרגיש שאתה חייב.

פרקתי..

הבת שלי (בת חמישה חודשים) עם אלרגיה לחלב ולכן רק יונקת בינתיים.
בימים האחרונים העלתי השערה שאולי יש לה רגישות גם לחלבי שאני צורכת. בעיקר בגלל יציאות תכופות יחסית- לעיתים ריריות. בעיות שינה בלילה- היא בקושי ישנה ומתעוררת בלי סוף… ולפעמים זה נראה שהבטן מציקה לה- מרימה רגליים, משמיעה גניחות ולפעמים גם עושה. (ביום ישנה הרבה יותר טוב:/ )
בקיצור.. אולי נשמע קלוש… סה"כ היא עולה ב"ה מעולה במשקל ויחסית רגועה. אין לה שעות של בכי הסטרי, גם לא פליטות וכדו',
גם אציין שהחלבי שלי זה בעיקר קפה פעם/פעמיים ביום ועוד יוגורט/לבן במהלך היום ולפעמים מאפים (פיצות/בורקסים)- לא ארוחות כבדות שמתבססות על חלבי.
אבל בכל אופן… אם מישהי תוכל להחכים אותי קצת, אני אשמח מאד

התחלתי ליטול גלולות של הנקה והרגשתי שהיא ממש לא רגועה לא יונקת טוב וחשדתי שיש ממש מיעוט בחלב.
היום שקלתי אותה וצדקתי היא עלתה במשקל בכלל אז קניתי ישר משאבה חשמלית .... נראה לי שאפסיק עם הגלולות .

איך אני מגבירה ייצור חלב עם שאיבות ?

אז הנה עוד לילה שהמתוקי מתעורר כי הוא רעב.... אתחיל מההתחלה- תינוק מתוק שיהיה לי בריא מה אפשר לתת לו לאכול כדי שהוא יאכל ארוחה כמו שצריך?....
מאז שאני מנסה להעביר אותו למוצקים זה פשוט נהיה סיוט להאכיל אותו...
הוא אוכל רק טעימות, ביס גמדים, ביס ביצה, ביס גבינה, ביס תפוא, כמה ביסים של ביסקוויט... וזה לא מספיק!!!! פירות טחונים הוא לא רוצה בכלל מרק טחון אין על מה לדבר.... מה הוא כן אוהב לאכול? גלידה.... אבל זה לא אוכל !! כמובן שהוא גם לא עולה מי יודע מה במשקל.... אשמח לעזרתכן אמהות חכמות🙏 תודהה

כל השבת הייתי גמורה אחרי שקמתי ב8 ובשישי נרדמתי ב2+

לא הצלחתי לישון צהריים בשבת

נרדמתי ב12 +-

התעוררתי ב-3 לפנות בוקר בלי סיבה ממשית, סתם, פשוט בהיתי בתקרה בחושך, נרדמתי ב7 בבוקר

ואם לא בעלי שהתעורר ב8 וחצי, יש מצב שגם לעבודה לא הייתי מגיעה (באתי באיחור היסטרי)

כי פשוט עד שנרדמתי  לא רציתי לקום

 

מה עושים עם הנדודי שינה :/

פתחתי על הנושא הזה שרשור בעבר, אבל עבר הרבה מידיי זמן ואני לא יכולה להגיב בו.
מתייגת את @חרותיק (לא יודעת אם זה עובד), ואשמח לשמוע מכל אחת שיש לה רעיון/נות

אז התינוק המתוק שלנו כבר כמעט בן שלושה חודשים.
היה לו קשה להירדם סביב גיל חודש וחצי, אבל על הידיים היה נרדם. ואז ניסינו תקופה לזהות סימני עייפות מוקדמים, ועם חיתול ליד הפנים ומוצץ היה נרדם בעגלה, לפעמים עם נדנוד קל. לפעמים זה לא עזר והוא נרדם על הידיים.
אבל, אבל גדול.
בשבוע האחרון ובעיקר בשלושת הימים האחרונים הוא ממש ממש מתקשה להירדם. גם על הידיים, גם בצורות שכבר הצליח להירדם בהן. בוכה המון, גמור מעייפות ולא מצליח להירדם. גם בנסיעה ברכב (כשבדר"כ היה נרדם אם לא רעב וכבר בזמן עייפות).

כשרק אני איתו הוא בכלל מתחרפן ולפעמים אחרי חצי שעה -שעה של ניסיון להרדים, אני מתייאשת והוא נרדם ביניקה בלבד (שזה מבחינתי לא מתאים לי כפתרון קבוע).
גם כשהוא נרדם, הוא ישן יחסית מעט ומתעורר שוב.

אני מוצאת את עצמי חסרת אונים. ונמצאת המון שעות איתו לבד אז מותשת מזה.

יש למישהי כיוון בשבילי?

הבייבי שלי בן 6 שבועות
היו הרבה בעיות בהנקה ככה שכמעט מהיום הראשון שלו שאבתי
וכמה פעמים בודדות ינק בערך.
החלטתי שאני משחררת ומפסיקה עם השאיבות ומקבלת עלי את הדין.
כבר שבוע שאני לא שאבתי והחלב די נגמר
אבל פתאום ככ בא לי להניק.
ולא מצליחה להשלים עם זה שהוא לא יונק.
הרגעים שהכי שוברים אותי זה ההאכלה בלילה שהכח באלי פשוט לשכב והוא ינק לצידי,
וההרדמות המתמשכות...

חשבתי במחשבה משוגעת אולי להחזיר את החלב..
לא יודעת אם זה בכלל אפשרי בגיל כזה.
והאם התינוקי שלי יזרום על זה אחרי שרגיל לבקבוק.
וגם לא יודעת כמה זה דורש התאבדות ואם אעמוד בזה כי יש בנוסף עוד 3 ילדים.

בדקתי בלחיצה ידנית ויש שאריות חלב.
אשמח לשמוע ממי שעברה דבר כזה.
תודה!!

אני לא יודעת אם זה קיים אבל מנסה בכל זאת לשאול. אני מחפשת משהו זמני, נקודתי. למניעה
לא משהו שלוקחים כל הזמן. יש דבר כזה??

יום ההילולא של רחל אמנו מאמא רחל 

סגולה נפלאה להדליק נר לכבודה 

להגיד פרק נ''ז בתהילים 

ולבקש בזכותה, פרנסה, שלום בית והצלחה בילדים,

ולבקש על עם ישראל, שיתקבלו התפילות שלכם אמן.

בזמני טהרה ממושכים לוקח לי ולבעלי זמן להגיע לאיזון
מבחינת הצורך ביחסים.. לי יש פחות חשק ולו יותר ואני כבר יודעת מהעבר שלוקח לנו זמן למצוא את האיזון שנכון לשנינו.. ולפעמים זה גורם למתח קצת ביננו.
אנחנו פתוחים ומדברים ביננו ומאוד מודעים שזה פשוט צריך זמן להגיע לאיזון הנכון שטוב לשנינו
עכשיו קרה מקרה שבעלי רצה ( יומיים לפני היינו יחד) ולי לא היה כוח וחשק בקיצור דחינו את העניין ואז התחילו לי למחרת כתמים שלא אוסרים אבל כרגע צריך לחכות כמה ימים עם יחסים ובשבת בעלי התמרמר על זה קצת וגרם לי להרגיש לא נעים.
מצד אחד מבינה אותו שחיכה וגם זה לא שבאמת האשים אותי סתם התמרמר באוזני קצת.. מצד שני זה לא נעים להרגיש אשמה על משהו שאני לא.
אז לא שאני צריכה עיצות אבל סתם לפרוק ושתתפללו עלי שנמצא את האיזון של שנינו בקרוב.
אני יודעת שזה יגיע...