פורום הריון ולידה (עמוד 1859)

מישהי מכירה מקווה ביישוב חשמונאים/גני מודיעין ויכולה להמליץ?
תודה.

אבל זה המצב.
בקצרה אספר את הרקע- נשואה לבן הבכור שלה. הזוג היחיד בצד שלהם שנשוי ולכן כל הפוקוס עלינו ומצפים מאיתנו להיות בקשר בתדירות גבוהה מאוד. גם האחים למרות שכבר גדולים לא יודעים באמת איך זה ומצפים שאח שלהם יגיע יותר למרות שאין אפשרות ויותר ממה שעכשיו זה להיות בקשר חונק.

יש לנו תינוק בן שנתיים. מאז הלידה חמותי הייתה מאוד קשה ושתלטנית. עשתה רגשי שלא באנו והתייחסה לתינוק כאילו זה הבן שלה. אחרי הלידה מן הסתם היינו אצל אמא שלי והיה קשה שלא לראות כמה זה מפריע לה. כאילו ממש קינאה שאמא שלי עם התינוק יותר ולא הבינה שזה טבע העולם! (היא די הרחיקה את חמי מהמשפחה שלו.. ומדברת אליהם קצת בזלזול לפעמים.. ומהסיפורים גם בקושי שיחררה את הילדים שלה לחמותה. היא רואה בעיקר את עצמה ומצפה שכולם יעשו מה שהיא רוצה ומי שלא עושה כך הוא מסומן).

אגיע לשורה התחתונה - היא ממש ניסתה אחרי הלידה הראשונה לגרום לנו לחזור הביתה! קינאה מאוד באמא שלי. ניסתה כל הזמן להתעלם מקיומה של אמא שלי באופן מוזר והוציאה אותה מהתמונה בשיחות וכאילו לדבר אליי שהיא תעזור לי כאילו אין לי עזרה ולא רוצה להגיד מה עוד. כשחזרנו מוקדם מהצפוי לבית שלנו ממש שמחה ואמרה שעשינו החלטה נכונה. אמא שלי באותה תקופה עברה ימים לא קלים מבחינה בריאותית. דברים לא צפויים שבאו אחד אחרי השני ושלא אופייניים לה. הרגשתי שהיא ממש עושה לה עין הרע. יודעת שיגידו שזה אולי דמיון. אבל חמותי לצערי אישה שלא משנה כמה יש לה מאוד לא שמחה בחלקה. ותמיד תתלונן וצקטר ותסתכל על מה שיש לשני. והרגשתי ממש שהיא שמחה שאמא שלי במצב כזה. עד למצב שהייתי כבר לא מספרת לה כשאנחנו ישנים אצל אמא שלי כי ממש הייתה מתנהגת מוזר!

אני צריכה ללדת בקרוב. והתכנון זה שוב להיות אצל הוריי בהתחלה. חמותי כבר נותנת את דעתה ואומרת שיהיה לנו נוח בבית שלנו. גם בטח מצפה לראות את התינוק ישר ולבוא בתדירות גבוהה כצו בלידה הקודמת ויהיה לי קשה עם זה אבל היא תעשה לבעלי מצפון אני כבר רואה את זה. חוששת מאוד שתקנא עוד פעם באמי ותעשה לה עין הרע! הן באותו הגיל, אמי נראית הרבה יותר טוב ממנה וכשנפגשים היא בוחנת אותה מכף רגל ועד ראש. כשמתארחים אצל הוריי מצפה ישר שגם אצלה. האנרגיות שלה עושות לי רע ובמקום להתעסק בהכנות ללידה הראש שלי מוטרד מהעין הצרה שלה! ובבקשה אל תגידו שאני מדמיינת שהיא מקנאה. כי זה שקוף. כל ההערות. כל העצות שרק נהיה בבית שלנו. היא רואה רק את עצמה ןבטוחה שכשבתה תתחתן ותהיה אחרי לידה היא לא תזוז מהבית שלה ודווקא אז היא תחשוב שזה מובן מאליו אבל אצלי היא ממש ממררת לי את ההרגשה עם כל ההערות האלה והקנאה השקופה.

איך מוציאים לי את זה מהראש?? היא מאוד "אובססיבית" אלינו. מדברת עם בעלי כל יום אפילו יותר מפעם אחת. מבחינתה שכל שבת נהיה אצלם. קשה לי. וכשאנחנו אצל הוריי היא ממש עושה פרצוף חמוץ. כשאומרים לה שעושים שבת הפעם אצלם היא מעקמת את הפרצוף שלה בצורה מפחידה. ושה' יסלח לי אבל יש לה פנים רעות וקשות. ואנחנו ביחסים טובים על פניו אבל המרירות שלה והאובססיביות שלה מקשות נורא וגורמות לי למחשבות שה' ישמור על אמא שלי ממנה ומהצרות עין שלה.

מקווה שקראתן עד הסוף תעזרו לי בבקשה כבר חשבתי ללכת לרב להתייעצות לא יודעת מה לעשות כדי לשחרר ממני את הפחדים האלה..בדרך כלל מלאת אמונה וממש לא חוששת מהדברים האלה. ואין לי אנרגיות אליה אחרי הלידה. בלידה הקודמת היא עשתה לי ממש טראומה וסלידה ממנה. חוששת מה יהיה עכשיו..

*תשליך של אמא*🙌🏻

*תשליכי* אמא,
את הכאבים,
את רגשות האשם,
את הכעסים,
בעיקר על עצמך-
על זה שנעדרת מזמן איכות עם הילדים,
או ש"נתקעת" במקום להתקדם בחיים המקצועיים.

*תשליכי* את הצביטה בלב כי היית חסרת סבלנות,
כי הרמת את הקול,
כי התעצבנת על הכול.

*תשליכי* את ערימת הציפיות המוגזמות,
את האימהוּת המוּשלמת,
שלא קיימת.
*תשליכי* את הפחדים,
גם אלה הכלכליים.
*תשליכי* חשבונות
והתחשבנויות.
*תשליכי* חלומות שלא הוגשמו,
*תשליכי* דמעות שניגרו ושרפו.

*תשליכי* הערות של קרובים
וזרים.
*תשליכי* ביקורת ששוברת לרסיסים.
*תשליכי* צרות עין, קנאה
וכישלונות
*תשליכי* מבטים שופטים של "נשמות טהורות".

*תשליכי* את חוסר היציבות,
את החברוּיות שהיו,
החברים שאכזבו
והתרחקו.
*תשליכי* שליליוּת
והססנות.

*תשליכי* מחשבות על קילוגרמים מיותרים,
היקפים,
מודל שאף אישה אמתית לא באמת עומדת בו
וסטנדרטים חברתיים.

*תשליכי* תהיות על "מה היה קורה אם",
*תשליכי* רגעים מערערים
והרהורים ריקים.

*תשליכי* אמא,
תתרוקני,
*תרוקני* את הכיסים.
מכל מה שמכביד ותוקע
ומעיק.
מאוד.
*וקחי רגע רק לעצמך,*
*ועוד רגע,*
*ועוד.*
*ועוד.*
*ועוד.*
❤

אימהות אדירות ואמיצות מוזמנות לחבק ולהשליך את כל מה (ומי) שמעיק.... תחל שנה וברכותיה!🍎🍯

הקטן התחיל לאכול אוכל אמיתי ,
די דלג על המרוסקים וגם עכשיו פחות אוהב
הבעיה שגם לרוב אין לו סבלנות לשבת הרבה לאכול בכיסא.
שמתי לב בשבת כשאכלנו כולנו ביחד הוא היה רגוע למשך יותר זמן אבל גם אז זה נגמר לו..
אבל בארוחת ערב או כשהוא אוכל בגן הוא ממש מאבד את זה מהר אז אני שמה לו שירים בטלפון וזה מחזיק אותו אבל אני ממש לא אוהב. את זה.. רעיונות אחרים איך לעניין אותו ושיהיה יותר נינוח באוכל?
בגן הגננת השאירה לו אוכל על השולחן וכשהוא רצה הוא בא לאכול וחזר לשחק ..

הוא בן 9 חודשים

לתינוקי יש בפה מלא לבן כמו קוטג', שכבה עבה... נראה פטריה, נכון? חוצמיזה הוא לא כ''כ רגוע בהנקה.. מסכן קטן..

ואיך יודעים אם גם עבר אליי? כואב לי מאוד להניק, אבל לא רואה משהו יוצא דופן...
מה עושים עם זה?! הצילו.

מישהי השתמשה במסטיק תימני לצורך חיזוק הרחם?

אם כן , ממליצה? מתי צריך לקחת ולכמה ימים?

 

ילדתי לפני כמעט חודש..
ועדיין לא מצליחה להתנקות, זא אין דימום.
אבל אני בודקת בדיקה אחת שיוצאת נקיה, ואז מגלה על התחתון כתם דם.
זה בא לסירוגין, פתאום יכול לצוץ לי כתם של דם.

זה קרה למישהי? זה תקין?.

תוך כמה זמן זה יפסק?

שלום בנות אני מהצפון גרה בנהריה והשנה הכנתי ריבת אתרוגים ללידה קלה מי שזקוקה או לפרי בטן מעוניינת לפנות אלי ולקהל בברכה ובשמחה....
shif12345678953@gmail.com
זאת כתובת המייל שלי במידה ומישהי זקוקה יכולה לשלוח לי הודעה

רק לי מרגיש לא בנוח להיבדק אצלו?

בכללי רופא גבר מאוד מביך אותי  ונמנעת כמה שיכולה

 

רועדת..... עדודים וחיזוקים יתקבלו בברכה🤗

רופא אמר שכן, רוקחת אמרה שלא

חיכינו ככ הרבה זמן להריון הזה, עברנו מלא בדרך.
ואז זה הגיע, והגיע הכי טוב שאפשר וגילינו שזה תאומים.
אפילו הספקנו לראות שלשניהם יש דופק.

היינו פשוט מאושרים.

קפצתי לרופאה, רק להוציא כמה הפניות...
היא רצתה שנעשה אולטרסאונד נוסף, ואז ראינו שלאחד מהם אין דופק.

פשוט שבורה... לא יודעת איך להמשיך.

ויש לנו עוד ככ הרבה לשמוח כי ב"ה השני בסדר גמור ומתפתח מצויין.

אבל פשוט לא מוצאת כוחות.

זה יעבור מתישהו? אצליח לחזור לשמוח באמת מההריון הזה?

 

או לימוד שמשמעותי לה מתוך הפרשה?..
💓

בת שנה וחצי, בחמישי היה חום שעלה וירד(37.5,37.6).
מאז מתלוננת כל פעם שעושה שתן.
מחמישי לא היה חום.
יש מה לבדוק דלקת?

אני שבוע 10. אני בחרדות. לא רגועה. להבדיל מיליוני מיליוני הבדלות-אני אחרי הפלה בשבוע מתקדם.
כל כך משתוקקת לתינוק הזה.
לא מצליחה להשכיב את עצמי לישון גם כשגמורה מעייפות.
חלומות לא טובים.
ב"הבתפקוד. עובדת, שני ילדים בבית (אם כי הרבה פחות סבלנות).
משתדלת להכניס מחשבות טובות. להתפלל. להאמין שהכל מאיתו יתברך, מכוון בדיוק ואין דרך לשלוט
אבל משהו בי פשוט לא רגוע

וזו רק ההתחלה.
מפחדת שלא אעמוד בזה.
בינתיים הכל נראה בסדר ב"ה. אבל זו רק ההץחלה וקשה לי מאד.
מה עושים?

יש לזה חסרונות?
בית החולים מאוד משווקים ומנסים לשכנע לזה...

תוהה אם זה בסדר

היי שבוע מבורך❤️

בשבוע האחרון השפתיים של בת השנתיים שלי עם קילופים לבנים
שמתחילים מהחלק הפנימי של הפה ויוצאים החוצה הייתי בטוחה שזה בגלל מזג אויר אבל מאתמול שמתי לב שגם בצידי הפה ולכוון הלוע יש לה פצעונים ממש קטנים לבנים מחוברים בקבוצות כאלו ..

חווינו אפטות והן לא היו נראות ככה זה היה ממש פצעון בלשון או בפה
הרופאה תהיה אחהצ עד אז מישהי נתקלה?
SOS של סופר פארם יעזור לי במקרה הזה?
אם לא נתתי דבש עד היום אפשר להשתמש בתכשיר הזה?

אשמח להמלצה ליועצת הנקה באזור בנימין סבלנית,מקצועית וזמינה.
אם יש לכם סיפורים מעודדים מנסיון כמובן גם יעזור