פורום הריון ולידה (עמוד 1874)

ככה היה לי ביום שילדתי.. הייתה לי ירידת מים בלילה.. בקושי הצלחתי ללכת במהלל היום.. בדיוק כמו שתיארת

נראה לי הסברתי את עצמי לא נכון חחחח
זה ככה כמה ימים, הריון ראשון אז אין לי מושג אם זה באמת יוביל ללידה, גם שמעתי שבנות היו ככה שבועיים אפילו!
הכאבים לא חונקים אותי פשוט מרגישה חוסר יכולת לתפקד נורמלי.. הבאסה שקבעתי לנו כלכך הרבה תוכניות לחול המועד (שבת עם זוג שלא ראינו מלא זמן, סעודות עם חברים אחרים, ברית בעז"ה, סעודה משפחתית ועוד ועוד)
מחפשת דרכים להקל על עצמי עם הכאבים האלה..
יש לכן עצה טובה?

יכול להיות שיעזור
נורפן אסור

יש עניין גם עם כוס יין..?
🤭

שהיא יושבת לך על איזה עצב באזור הגב התחתון וזה ממש כואב. תגגלי, תראי אם זה זה, אם כן יש תרגילים שעוזרים להזיז אותה קצת משם ..

סליחה אם זה לא מה שרצית לשמוע.. באמת יכול להיות שעוד כמה חודשים זה יקרה טבעי, אבל יש הרבה שלא יכולים טבעי טאוב שיש את הטיפולים לעזור.. אין בזה שום דבר רע! וזה לא אומר כלום עליך או על בעלך או עליכם כזוג! ממני שבטיפולים

כמו שאמרתי יש לי בעיה שגם אולטרה סאונד רגיל מאד כואב לי.  

 

לא אוכל לעמוד בדברים כואבים יותר. 

 

 

אפשר פשוט לשתות הרבה ואז אפשר לעשות בטני, כמו בהריון. שנים לא עשיתי ככה, אבל בתור נערה, שהייתי צריכה מעקבים בגלל השחלות הפוליציסטיות שלי ככה עשו, לפי מה שהבנתי מאמא שלי, לכולם, היא אמרה שאולטרסאונד וגינלי זה די חדש. (נגיד, פעם, כן בתחילת ההריון גם עשו לה ככה אולטרסאונד, עם הרבה שתייה)
בכל מקרה, שיהיה הרבה בהצלחה!

יקרה,
קודם כל אני יןדעת כמה זה מעצבן לשמוע שאומרים ״הכל בסדר רק תשחררי״ איך אפשר לשחרר משהו שככ רוצים? שכל חודש מצפים ומתאכזבים מחדש? זה אמירה שקשה ליישם עד כמה שהיא כאמור נכונה.
כאחת ששנתיים לא הצליחה להיכנס להיריון (ילד ראשון) אני מאוד מבינה את התסכןל , הכאב, הצער כל חודש מחדש.
ועם זאת, רוצה לומר לך אפילו שאת יודעת שיש בורא עןלם בשמיים הוא רואה ויודע הכל ותמיד אבל תמיד מביא לנו את הדבירם הטובים ברגע שהכי נכון לנו
ואנחנן באותה תקופה מסתכלים רק על הרע וקשה לנו לקבל ולא מבינים למה.. אבל בדיעבד אחכ כל הפאזל מסתדר.
אי אפשר להילחם בזה.
את צריכה לעשות את ה100% שלך, לעשות את מלוא ההשתתדלות בין אם זנ תפילות, טיפולים / בדיקות/ מעקבים/ בדיקות ביןץ בבית- מה שצריך.
ברגע שאת יודעת שאת עושה ה-כ-ל תשאירי את זה לבןרא עןלפ- זה יגיע.

אני מצטערת שאני אומרת לך את זה שחצי שנה זה ״לא המון זמן״ יודעת שבשבילך זה נצח אבל בעןלם הרןפאה זה לא המון זמן וכן שמעתי על המוןן המון מקרים של בנות שבאו להתחיל טיפולים ובסןף נקלטו טבעי. בוודאי שיש מקרים כאלה ולא מעט.
את צריכה להמשיך לנסות ולמצוא בינתיים את הדרכים שירוממו אותך למעלה- מה שיעשה לך טוב בנפש, לשמוח, לחייך ולמצוא את כל הטוב שיש לך בחיים כרגע ולהודות על כך.
ברגע שתצליחי לשמוח יותר את תראי שתצליחי טיפה יותר להתמודד עם המצב הקשה- וכן. אני ממש יודעת כמה הוא כןאב תסמכי עליי.

אי אפשר להילחם במציאות הזו אפשר לקבל אותה ולהפוך אןתה ליותר טובה וזה פשוט יקרה.
קרה לך בהיריון ראשון כמו שכתבת, אין סיבה שלא יקרה שוב.

אני בכוונה לא מגיבה לך על החלק של הטיפולים כי מרגיש לי שאת לא שם ורוצה לשמוע על זה
אז רק אגיד במשפט- עברתי את כל הטיפולים שאפשר, כל זריקה אפשרית וכל בדיקה אפשרית ובסןפן של דבר השד הוא לא רע אם הוא מביא את התןצאה. אין ממה לפחד
אבל.. חכי את לא שם ולכן לא רואה לנכון שתכנסי למחשבות האלה בינתיים.

חיבוק גדול על הניסיון
יודעת שלא קל לך ❤️

אני מבינה את הלחץ אבל חצי שנה זה לא כזה הרבה. באמת.
ואם עשו לך את כל הבדיקות והכל בסדר לא הייתי ממהרת עכשיו לטיפולים אלא מחכה עוד קצת.
ועדיין, שלא יקרה, אבל אם צריך טיפולים אז המון נשים עוברות את זה ויש רופאים ורופאות רגישים לנשים כאובות (קוראים לזה וגיניסמוס אולי לא זוכרת) והכל בסדר. לא משנה איך הילד הגיע לעולם העיקר שהוא הגיע. וזה לא מעיד שום דבר לא עלייך ולא עליו

שנה זה מינימום נורמלי להיכנס להריון. עשית בדיקות בסיס. הכל תקין. הכל טוב ונורמלי.
לנסות להרגע. להנות מהיחסים.
ללכת לרופא עוד חצי שנה.
גם אני נכנסתי לשניים באפצ'י. ולשלישי אחרי חצי שנה. זה לגמרי לגמרי תקין ונורמלי.
לא אמרו לך סתם להרגע. באמת באמת הכל בסדר.
מבינה אותך ממש. לא שזה לא טבעי. גם אני הייתי בלחץ. אבל בדיעבד זה פשוט עוד לא הזמן להילחץ.

ומוסיפה-
גם אם לא נקלטים טבעי, לא קופצים ישר לטיפולים פולשניים.
יש מעקבי זקיקים שעוזרים,
יש תרופות שמחזקות ביוץ/תמיכה הורמונלית אחרת.
לא מגיעים ישר לivf וכו...
כמה שזה קשה, תנסי להיות רגועה.. ולבטוח בה' שהילד שלכם יגיע בזמן שלו לעולם..

גם אחרי גיל 30 :

 

עד חצי שנה  - נחשב תקין כמובן ולא יעשו כלום 

 

מחצי שנה עד שנה של נסיונות  - אפשר להתחיל טיפולים אבל לא חובה. 

 

הרופאים עדין מאמינים שעד השנה אפשר להקלט טבעי כשלא מוצאים כלום .

 

 

 

נכון שקל להגיד שתהיי רגועה, אבל באמת בכל פעם נקלטים תוך פרק זמן שונה.

זה שלראשון נקלטת תוך שניה ועכשיו את כבר מחכה קצת יותר זמן לא אומר אוטומטית שיש לך בעיה, במיוחד שבדקת וראית שיש ביוץ והמחזורים ארוכים (אז את לא מפספסת אותו) והכל.

נסי עד כמה שאפשר לשחרר. אני מכירה את זה שכשרוצים הריון ממש אי אפשר כבר לחכות ולהתאכזב, אבל זה נורמלי לגמרי.

יכולה לשתף מהצד שלי,
ההריון והלידה הראשונה היו לי ממש לא פשוטים.. ברמה שלא הבנתי איך אחכ אנשים עוד מביאים ילדים.. ממש לא רציתי.. אבל כשהיא הייתה בת 9-10 חודשים, התחלתי לרצות עוד ילד..
לא מנענו בשום שלב...
ואני זוכרת שמהרגע שהיא הייתה בת 10 חודשים, כל חודש התבאסתי שלא נקלטתי.. כי ממש רציתי. לכן מבינה אותך..
עד שברוך ה' זה קרה, כשהיא הייתה בת שנה וחצי.. זה קורה, רק לשחרר, להרפות.. מבינה שזה לא פשוט, במיוחד כשמחכים ומצפים..
הייתי שם, ליבי איתך❤
מאחלת שתיקלטי במהרה, בזמן הטוב לכם

אבל בניגוד לכל מי שאומרת לך שחצי שנה זה כלום זמן, אני יודעת שחצי שנה שבה את רוצה ומחכה כל חודש מחדש זה ממש לא כלום.
מצד שני - לפי הרפואה והסטטיסטיקות זה באמת טבעי שזה ככה, במיוחד שאת כותבת שעשית בדיקות ובמבט כללי נראה שתקין. יש ביוץ כל חודש, ואת מזהה אותו.
לכן, אני חושבת שאולי כדאי לך לנסות לברר לגבי שיטות טבעיות שיכולות לעזור בפריון. דברים של הרפואה המשלימה, שאם לא יועילו גם לא יזיקו. והרבה פעמים הם מועילים. שוב, בגלל שלא נמצאת בניסיון הזה - אני לא יודעת בדיוק מה, מניחה שיש פה כל מיני שיותר מכירות, מה שעלה לי זה -
*דיקור סיני
*קראתי פעם כתבה בפנימה על מישהי שפיתחה שיטה עם ריקודי בטן, זה ממריץ את זרימת הדם לאזור ומסייע לקליטה. אם אני זוכרת נכון קוראים לה חני כהן.
*נראה לי גם שמעתי פעם על עיסוי רחם שעושה את אותה הפעולה.

כדי לוודא שהשם נכון.
קוראים לאישה חני כהן יונתן.
נטספארק חסם לי כתבה בנושא, וכשפתחתי אותו אז רימון...
אבל את השם מצאתי בכותרות של תוצאות החיפוש.

היתי חצי שנה בבדיקור.

זה עזר יותר בהריון הקודם. 

 

בפעם הזו זה אמנם סידר את המחזור שזה מקל על הנסיונות כמובן אבל בנתיים לא עוזר בלהקלט. 

 

אנסה שוב את המדקרת שהיתה לי אז אולי ואבדוק מה שאמרת . 

 

תודה 

קראתי הכל . 

 

אני מקווה באמת שאצליח להתגבר על הייאוש ואמצא כוחות להמשיך ולנסות. הלחץ לא נשלט אבל בטח לא טבעי. 

 

בעיקר קשה שפתאום כולן מסביב בהריון שני ושלישי ואני באמת שמחה בשבילן אבל הלב נשבר. 

 

המחיר הסביבתי לפעמים קשה יותר מהנפשי.   בטח כבר מעלים סימני שאלה לגבנו , למה אין הריון.

 

הנסיון להשתיק את הקול הפנימי הוא הכי קשה.

 

מועדים לשמחה לכולן ובאמת תודה על העידוד  

עזבי מה חושבים. זה סתם יוצר לחץ מיותר...
חייבת לשתף שכמה הריונות נכנסו ברוך ה ממש בקלות. ואז פתאום לקח לנו זמן. יחסית הרבה בציבור שלנו. ובסוף זה הגיע ההריון ולאחר מכן התגלגלה מציאות מאתגרת מאד, שכ''כ שמחנו על הרווח שהיה עד להריון הזה. וזה הייתה השגחה פרטית. אין לי מילים אחרות

אז לא יודעת אם זה מעודד בכלל אבל שתדעי שה' מגלגל את הכל🥰🥰🥰
ובעזרת ה בקרוב בקלות ובשמחה

אז ניסינו גם כמה חודשים לנכנס להריון שני, והחלטנו לא לחכות שתעבור שנה. התחלנו בבירורים, צילום רחם וכו׳ ובאמת הגל היה תקין, ב״ה. והרופא כבר רשם לנו את כל התהליך להזרעות למחזור הקרוב שיגיע. אבל אז הרופא ראה שאין לי נוגדנים לאדמת ושלח אותי להתחסן ולדחות את הטיפול בחודש. נתנו לעצמנו את החודש כאופציה אחרונה לניסיון טבעי, ושחררנו ממש כי ידענו שתכף נתחיל הזרעות והסיכויים להכנס להריון יגדלו. אבל ב״ה ב״ה נס ענק, נכנסנו באופן טבעי ואני בשבוע 14.

אז כן תתנו לעצמכם את הניסיון האחרון ובמקביל תתחילו בירורים על טיפול..

נגיד אני שמה אותה עם טטרה ומוצץ, היא מחבקת את הטטרה (כמובן רק כשאני ממש לידה ובהשגחה...) וזה עוזר לה להתכרבל ולהרדם, היא ממש אוהבת את זה..
מגיל ממש פצפון שמתי לה ליד הפנים טטרה בזמן שהרדמתי אותה ועכשיו זה ממש מקושר אצלה לשינה והיא מצליחה להרדם עם זה יותר מהר.. (כמובן שלא תמיד זה עוזר, אבל רוב הפעמים כן)

אצלי נרדמת רק על הידים ,אולי אני באמת אנסה משו כזה.

היא פצפונת! אבל כן, מודה לה' יום יום שנתן לי את הרעיון הזה.. יותר משזה עוזר לי, זה עוזר לה!!

אותי זה ממש הציל בענייני סדר יום. יש שיחלקו עלי, לא כולם אוהבים אותה...

אני יודעת שיש גיל חמישה חודשים אפשר להרדים בכל מיני דרכים

פשוט רוצה להתחיל להקנות הרגלים קצת יותר טובים.

הוא קטן הוא צריך את העזרה שלך כדי לישון. זה נטו פיזיולוגי. את לא עושה שום דבר רע, להפך, את עונה לו על הצורך שלו ונותנת לו להרגיש בטוח

כולי רחמים עליו

המטפלות במעון יצטרכו למצוא את הדרך להרדים אותו.. הוא לא התינוק היחיד שנרדם בעזרה של מבוגר.

נותנים להם לצרוח עד שנרדמים😢

ואם זה ככה, תבחרי מעון אחר..

אצלנו מרדימים את מי שצריך על הידיים, ובהדרגה מלמדים אותם הירדמות עצמאית.
שלי הייתה נרדמת על הידיים במעון מגיל 5 חודשים עד 7 חודשים ורק אז למדה להירדם במיטה עם מישהי שישבה לידה ועזרה לה.

יחס תינוקות אצלנו הוא 1 ל3 לכל היותר.

ותכף אמור להיכנס למעון ובתור אחת שעבדה במעון מצטרפת ומזדהה עם תחושתך... הלוואי שניפול על שליחים טובים
@חצי שני

מלחיץ! דואגת לו

זה שעד גיל 4-5 חודשים הם צריכים עזרה בהרדמות ולא שווה להתעקש.
אצלנו במעון מרדימים על הידיים בגיל הזה את מי שצריך.
אבל אם בכל זאת את רוצה שילמד קצת, מה שעשית בגדול זה כיוון נכון -

לנמנם אותו בהנקה, בלי שיירדם.
לשים במיטה עם מוצץ ולשבת לידו, לטפוח על הגב או ללטף, לעשות שששש.
אם בוכה להרים ולהרגיע ואז להחזיר.
אבל בגלל גילו הצעיר הייתי מתמידה בזה נניח 20 דקות ואם לא נרדם- מרימה ומרדימה. פשוט כדי שלא יהיה מתיש מדי בשבילך ובשבילו.

ראיתי שכתבו לך פה כמה דברים,
שלדעתי לא מדוייקים.
אז הנה דעתי.
1. תינוקות לא חייבים עזרה להירדם עד גיל 5 חודשים.
הם יכולים להירדם בכוחות עצמם החל מהיום הראשון לחייהם.
2. לא בכל מעון נותנים לילד לצרוח עד שיירדם. ההיפך, רוב המעונות והמטפלות דואגות להרדים את הילד בצורה שבה ההורים מבקשים.
3. הרגלים מתחילים להתפתח מגיל 4 חודשים בערך.

לגבי זיהוי סימני עייפות, זה מעולה שאת מחפשת ומוצאת.
ההמשך אמור להיות מעבר *הדרגתי* בין הפעילות שבה הילד היה עסוק, עד מצב שבו הוא מוכן לשינה.
ולהשתדל לתזמן את השלב הסופי, לכרבע שעה אחרי סימני העייפות הראשונים שראית.
(ככל שהילד יגדל, הזמן יתארך)

יש עוד נתונים שמשתנים ומשנים את צורת ההתנהלות, אבל זה כבר משהו שאי אפשר להבין מהודעה בפורום..

אני פה אם תרצי להתייעץ.

רצה להירדם על אמוש... אולי הוא עוד צעיר בשביל זה

הייתי מתייעצת עם מוקד אחיות

אם זה כהה מאוד, אבל לא שחור, לא מלחיץ, אבל שחור-שחור צריך לבדוק.
לא יודעת למה, אבל יודעת שחובה לבדוק

בעיני ללכת לרופא מחר בבוקר.

אם יעלם, יש טעם בכל זאת לגשת?

אני אישית הייתי אומרת שזה מקרה דחוף.
הן תמיד אומרות שאין תורים.
אם הן מתאמצות הן מוצאות.

שירגיש טוב המתוק.

אם את בכללית אז יש *2700 ואז תור אונליין לרופא ילדים. תוך חצי שעה בערך חוזרים אלייך.
ממש הציל אותי לפני כיפור והחג... יצא לי פעמיים להתקשר...וקיבלתי גם מרשמים למה שצריך...

אנסה לשלוח שאלה באפליקציה

יש הרבה מאכלים שאם יאכל מהם הצואה תהיה שחורה. אם זה ממשיך הייתי כן מתייעצת עם רופא אפילו טלפונית
איך המרקם והריח?

משפיע?

כדי להשפיע באופן כזה, לא?

אצל הבן שלי מספיק שאכל 2-3 עוגיות בבוקר
ועוד איזה 2 קוביות בערב ולמחרת היציאות שלו ממש שחורות

ונזכרתי שבעלי נתן לו שלוק של יין בקידוש אתמול והיום. ובנוסף שתה תירוש. יכול להיות שזה העניין?

אם כן אז בהחלט יכול להיות
אצלנו בד"כ אחרי שבת/חג זה ככה
בכל מקרה, תראי אם מחר זה ממשיך או משתנה

פשוט מגיעים למרפאה ואומרים שזה דחוף

הרופא בדכ עונה מהר. מחכה

מחכנ לתשובת הרופא

לא טוב.

חום כהה ככל שיהיה לא מסוכן.

היום עשה בצבע רגיל
גם כשעשה אתמול בצבע שחור התנהג כרגיל, לא התלונן על כאבי בטן וכו. לא הצלחתי למצוא תורים לא טלפוני ולא רגיל. לא ניסיתי להתעקש. בכל מקרה אשלח שאלה באפליקציה. אעדכן

שאל אם משהו השתנה בתזונה והאם לוקח תרופה כלשהי.
הוסיף שאם זה לא חוזר על עצמו, אז בנתיים לעקוב
אם כן אז נצטרך לעשות בדיקת צואה
בנתיים עוקבים. אתמול ב"ה הכל היה כרגיל
תודה לכולכן💕💕

נראה לי לכי לחברה, להורים, כאלה.

רשום את זה על הקופסה או משהו?
מקסימום תשלחי פניה לחברה היצרנית/ יבואנית.
יכול להיות שזה אמור להתנדנד ממשקל הילד.

התקשרתי למוכר הוא אומר שהוא בעצמו לא מוצא ..

תזכירי לי יותר מאוחר אגיע הביתה אצלם לך

אחד החופרים 

אני סקרנית

קיבלנו כזה במתנה, זה היה נוראאאאאאע
אין לי מושג איפה הפתח כי בעלי התעסק עם זה אבל באמת, תמנעי

זה חופפפפרררררררר

אבל אם אני לא טועה זה בבטן למטה.
רק זוכרת שלוחצים באוזניים כדי שיוכל...

צריך להוציא אותם מהחוק זה חופר ברמות קשות!

קרה לי גם וברוך השם עד כה הכל תקין (שבוע 24)
היית כבר בבדיקה אצל רופא? מה שחשוב לדעת זה שההריון הוא לא חוץ רחמי, ואם הסוג דם שלך הוא מינוס אז את צריכה לקבל איזשהי זריקה.

התגלה לי פוליפ והוציאו אותו בלי בעיה ב״ה

אולי קצת איחרת מתישהו או שסתם ההורמונים טיפה השתוללו והיו כתמים. אם הם נגמרו את יכולה להמשיך.

הסיבה שכתמים זה איתות לעשות הפסקה היא לא רפואית מצד שזה מסוכן או משהו כזה אלא היא פשוט טכנית- בד"כ אם התחילו הכתמות הדימום ימשיך כי זה אומר שרירית הרחם כבר לא מוחזקת עם ההורמונים , אבל אם זה עבר- מצוין

בחיים זה לא קרה לי.. אמן שימשיך ככה

המילה גבוה הלחיצה אותי🥺

לבוא אליהם (מקווה שאני זוכרת נכון).

תתקשרי לשאול במרפאה אם יקבלו אותך. זה בטוח עדיף ממיון.

אם כן והוא עובד- לשם
אם לא, לפנות למיון, לנסות להשיג הפניה מאחותה קופ"ח

אז הייתי מנסה לבקש הפניה כבר ממוקד טלפוני של הקופה ולנסוע ישר במקום לעבור דרך המרפאה קודם.
אם לא נותנים סעי למרפאה והם כנראה ישלחו אותך למיון עם הפניה ביד

עושים א.ס ומוניטור ואם הכל תקין משחררים.

וגם יש הבדל בין מרפאה למוקד,
וגם בשעה שמגיעים למוקד. לקראת סגירה יותר נוטים לשלוח כמובן...

זו שאלה תאורטית- מהבוקר חשבתי ללכת להבדק אבל עכשיו העובר כבר "התעורר" והכל בסדר
ככ התחבטתי בשאלה הזו..לכן שואלת שאדע אם אצטרך להבא

לא בטוח שיפתחו אותו בשבילך, למשל אם הם רוצות לסגור ולא בטוחות שתסיימי לפני שיסגרו
לפעמים רוצים לעשות גם אס ואין מי שיעשה אז שולחים למיון

ומרבית התלונות מצריכות גם בדיקת רופא נשים, שזה בוודאי לא זמין בכל זמן בכל מרפאה.
במענה לשאלתך- זה תלוי קופה, סניף, תזמון ומיקום בארץ.
לכן את צריכה לברר מה המדיניות אצלך.
לרוב במרפאה שלך ידעו להנחות אותך.
את יכולה להכנס סתם לאחות או למשרד ולברר מה הנוהל באופן כללי.
בהצלחה!

בגלל שהוא היה על סף שעת הסגירה, הפנו אותי להמשך טיפול (נוזלים) במיון.

היא הלכה לעשות איזה טיפול מיוחד..
אם אתה רוצה אאשל אותה פרטים ואעביר לך

היא לא זוכרת איך קוראים לזה
אבל לוקחים לה דם מהגוף מפרידים את הפלזמה
ומזריקים אותו לקרקפת

היא אומרת שזה ממש עזר לה!

וממליצה גם להשתמש בשמפו ג'ונסון (של תינוקות)

ואז היא פשוט גילחה הכל הכל.
תקשיבי שהיינו בהלם אחכ. צמח לה יפה ומלאא וצבע בריא כזה.
אבל במקביל היא גם עשתה ניקוי רעלים ואכלה מאוד בריא.
אני חושבת שאחכ היא עשתה שוב פעם.
וממש ניהיה לה שיעור רגיל

אני ממש מפחדת לעשות דבר כזה... לפעמים בא לי לעשות את זה מתסכול! אבל זה לגמרי להגיד להתראות לנשיות שלי😔

לפעמים נשירה רצינית מעידה על חוסרים כלשהם. כדאי להתייעץ גם עם רופא משפחה.
וגם אני עם נשירה נוראית... מזדהה

התייעצתי כבר עם כולם. אמרו שזה הורמונלי, אבל בינתיים לא צומח לי..
גם נכנסתי להריון, תכף מתחילה בעז״ה שליש שני ושום דבר לא נעצר ולא נפסק.
יש משהו שאת עושה לנשירה?

ולפחות את יודעת ממה זה נובע, הבנתי שזה זמני כשזה מקורונה (בעז״ה)

אני יודעת על הרבה נשים שהשמפו הזה עזר להן מאוד! עצר את ההתקרחות והחזיר את השיעור לבריאות שלו...

להיות עם מפוזר. איכשהו ללכת עם השיער בשמש! זה בריא.
למרוח שמן על הראש..

או שמן זית

שמן קיק

לא מסוכן..

אבל תבדקי גם אל תסמכי עליה..
וזה כואאאב! שתדעי!
ממליצה על נשחה לאיחלוש(אמלה..)

תודה הייתי בטןחה שזה לא נומלץ

זה יגביר לך את הצמיחה פי 2

את יכולה לכתוב דוגמה קונקרטית של מקרה שגרם לה לבכות ואיל היגבתם כהורים, כמשפחה? ואי היא הגיבה לתגובה שלכם

אנחנו אומרים לה שוקולד תקבלי בשבת. או איזה משהו אחר שהיא רוצה אז אנחנו אומרים לה שתקבל אחרי האוכל.
ואז היא מתחילה לבכות "אבל אני רוצה שוקולד.."... אמא אני רוצה שוקולד....ואז בוכה ובוכה וחוזרת על זה שוב ושוב וזה לא נגמררר....

או שמחפשת משהו שנאבד לה...ואח שלה מביא לה אז היא בןכה אמא תביאי לי את! תחפשי לי את! והוא מושיט לה ורק בוכה בוכה ומתעקשת....
ואי אפשר ככה כל הזמן ...זה משגע

הייתי פועלת בשני מישורים, גם מתמללת עבורה את הרגשות והתסכולים שהיא מביאה בבכי שלה והחזרה על המשפט של אני רוצה.. ובמישור השני עושה לה מודלינג, דוגמא אישית, על איך מבוגר מתנהל עם הרצונות שלו.
אבל לפני הכל חשוב גם להבין מה זה רצון אצל ילד קטן. ילד קטן רוצה משהו בכל הווייתו. זה מרגש עוצמת הרצון. זה צובע את כל הנפש בדבר אחד, ברצון הזה, וכגודל הרצון גודל האכזבה. כמובן שלפעמים הבכי הוא לא רק על האכזבה הזו אלא גם על עוד עניינים מתסכלים ומעציבים שהילד חש.
דבר נוסף, האם את חושבת ברצינות על הבקשה שלה לפני שאת אומרת לא? רק מעלה את זה.. האם לפעמים יש אםשרות להתגמש ולומר כן ועדיין יוצא לא?
אכתוב דוגמאות של שיקוף ותמלול בהמשל במידה ואת מעוניינת, בהצלחה יקרה!

כי הם לא יודעים איך לעצור בעצמם מלבכות.
כאילו טיפסו על עץ ולא יודעים איך לרדת ממנו, יש כל מיני אפשרויות 'להביא לה סולם לרדת', זה יכול להיות הסחת דעת, משהו מצחיק, וכד' ויש ילדים שצריכים גבול ברור- אני סופרת עד 10 ואת מפסיקה לבכות מיד! אני לא רוצה לשמוע פה בכי! באסרטיביות. לפעמים הקשיחות הזאת רק מיטיבה.. נסי..

אני חושבת שבמצב כזה הייתי אומרת לה ''שוקולד תקבלי בשבת, אבל אם תמשיכי עכשיו לבכות בגלל השוקולד, אז גם בשבת לא תקבלי''.
ולא הייתי מוותרת לה.
בנוסף, גם על הבכי הבלתי פוסק לא הייתי מוותרת לה. לתת לה את היחס שהיא צריכה, אבל לא כתגובה לבכי אלא כתגובה להפסקת הבכי.

יש לי ילדה שכשהייתה קטנה יותר היתה כזאת. היא עקשנית באופי שלה ובדברים האלה זה חירפן אותי.
היא היתה צורחת וצועקת מכל דבר כזה.
מידי פעם הייתי צריכה לאפס אותה כדי להפסיק את ההתנהגות הזאת.
פעם כשהיא התעקשה להמשיך לצעוק או ליבב על משהו כזה אמרתי לה שאם היא לא מפסיקה היא פשוט תצטרך להמשיך לבכות מחוץ לבית.
והיא המשיכה.
אז יצאתי איתה החוצה. (לילה. לא יכולה להיות לבד בחוץ) היא הרימה בחוץ צרחות שאחד השכנים בא לראות שהכל בסדר.
ופשוט לא ויתרתי לה. ישבתי לידה. הדלת היתה נעולה כך שהיא לא יכלה להיכנס. היא צרחה לה די הרבה ואני הגבתי לה כל פעם את אותו משפט, ברוגע.
באיזשהו שלב היא נשברה, הפסיקה לצעוק והתחילה לבכות. אח''כ שמה עלי ראש ונתנה לי ללטף אותה. ורק אחרי שהייתי מאה אחוז בטוחה שהיא נרגעה לגמרי, נכנסנו.
ואחרי המקרה הזה הילדה הפסיקה לצרוח ולצעוק למשך די הרבה זמן וכולנו נשמנו לרווחה.

ברוך ה אצלי זה לא בגן. רק בבית.
ומה שאני עושה זה ככה- ***** חמודי אני לא מבינה שאתה בוכה. בוא תגיד לי בלי בכי.
זה לא תמיד עובד אבל אני פשוט לא נותנת לו מה שהוא רוצה עד שנרגע.
אם הוא לא נרגע אז מחבקת. לוקחת לחדר. מלטפת אומרת לו- **** חמוד. מאד קשה לי עם הבכי. זה לא נעים לי. תיהיה בחדר, שתרגע תבוא אלי ואני אקשיב לך..

אצלי זה יכול להתחיל סתם נגיד שאני שוטפת כלים והוא רוצה מים בבקבוק. אם אני לא נותנת ישר אז יש בכי. לא מתאים לי. סורי🤷🏻‍♀️ יש עוד ילדים ועוד חיים ואני לא אמורה להעמד דום על כל בקשה. קשה לו עם דחיית סיפוקים. אפילו בדקה שתיים..

קיצר אצלי זה עובד. בהצלחה יקרה❤️

להגיד שאני לא שומעת שהיא בוכה ..ואז היא כאילו מפסיקה לבכות אבל אומרת בקול מה זה מתלונןןן...נמרח כזה....ואז שוב מתחילה לבכות..

אני אנסה מה שאמרת נקווה שיעבוד...שיגעה אותי...

היא תבכה על זה בלי סווווווף!!! בכי שמתמשך ומתמשךךך...

נראלי גם לגננות נמאס כבר מהבכי הזה...זה מתסכל...

יש גישות רבות בחינוך שעובדות על חיזוקים- נניח, התעלמות מבכי או חיזוק שלילי (עונש) אמורים להכחיד את התופעה הזו... זה הרבה פעמים עובד, אבל אני מאמינה שאם ילדה בוכה בוכה בוכה כדאי לחשוב למה בעצם. אולי חסרות לה המילים, או כשהיא מוצפת רגשית הן בורחות לה והיא מתבטאת עי הבכי? כדאי לנסות להציע לה מילים - את מאד רוצה שוקולד, אני רואה, אבל זה לא הזמן לשוקולד. את מאוכזבת, מתוסכלת, עצובה כועסת או מה שנראה לך מתאים. אולי זה לא יעבוד כמו קסם אבל בטווח הבינוני זה כן משפר מאד מניסיוני. אולי זה בכלל כיוון רגשי אחר, ויש שם איזה צורך להשאר קצת תינוקת כשיש תינוקת חדשה? אולי רגישות גבוהה במיוחד?
חשוב לי לעודד שלי היתה בכיינית כזאת והיום היא ילדה עם המון חוסן מצד אחד ועם רגישות מדהימה לזולת ומודעות עצמית נדירה לגילה. לפעמים תכונות שמתבטאות באופן גולמי ומבולבל בגיל הרך לובשות צורה אחרת לגמרי בהמשך. כהורים כמובן יש לנו את הזכות והחובה להיות שם בתהליך הזה ולעצב לכיוון הנכון. בהצלחה!!

הייתה ככה מגיל מאוד קטן...הבכי החוזר הזה שוב ושוב ...זה תמיד הפריע לי...

בתור תינוקת היא בקושי הייתה בוכה ..רק שרצתה לאכול/טיטול/משהו הפריע לה...הייתה ממש מוגדרת "תינוק מלאך"... כנראה באמת הכל התחיל שאחותה באה לעולם....אחותה גם יותר דומיננטית התחילה הכל מוקדם גם נגמלה לפניה..בזמן שהיא הייתה מפספסת אחותה הייץה תמיד מצליחה לעשות בשירותים....כולם התלהבו ממנה ..לא בוכה בגן בכלל... אולי באמת צריכה יותר יחס?

את אמא שלה, את הכל עבורה. אם היא זקוקה ליחס ממך זה כמו רעב או צמא...
תנסי לתת לה יחס, התפעלות (כנה! בטוח שיש בה המון דברים מהממים שאת יכולה להתפעל מהם), לשמוח בה. להכין את תתייחסי יותר מידי. תראי אם משהו ישתנה

היא ילדה מדהימה! מתוקה ועדינה ומתחשבת...ואנחנו מחמיאים לה המווון!! אולי הקטע של התשומת לב באמת היה חסר לה...כי היא הייתה קטנטונת שנולדה לה פתאום אחות חדשה....

הקטע של הבכי ממש קשה לי...תמיד היה לי קשה עם בכי של כולם...משהו בטונים באוזניים...יש לי איזה משהו היפר סנסטיב... גם בריח...אז הבכי מחרפן אותי...אני לא מסוגלת לשמוע אותם בוכים וגם שאני מנסה אם זה ממשיך יותר מידי אני ממש סובלת!..

אני אנסה מה שרשמת...ומה שרשמו כאן ממש מקווה שישתנה

מתארת די דומה לילד שלנו. הוא בן שלוש וחצי.

אם הוא לא מקבל משהו, מיד מתחיל לבכות.
אצלו אני ממש חושבת שזה קשור ליחס.
דווקא בגלל שהוא ילד מקסים ורגוע, יודע לשחק לבד לפעמים הוא לא מקבל מספיק תשומת לב. כי נגיד אם הוא מבקש שאספר לו סיפור, אבל אחיו הקטן בוכה כי הוא רעב, אני אתן לקטן לאכול ואגיד לו לחכות. אז הוא ימצא מה לעשות, ויכול להיות שיתחיל לשחק לבד. אבל גם אם הוא כביכול הסתדר מוצא לעצמו משחק, זה לא נתן לו מענה לתשומת הלב.

ולאחרונה שמתי לב שזה קורה לא מעט. הוא מבקש שאשחק איתו, אני עסוקה ואומרת לו אחר כך. עד שאני מסיימת, הוא כבר מצא לעצמו משחק לבד. אבל זה באמת לא נותן מענה לצורך שלו שאבא ואמא יתייחסו גם אליו.

אז אולי לנסות למצוא זמנים יזומים, שבהם כל הזמן מוקדש רק אליה. (בלי אחות קטנה ובלי פלאפון). זה אפילו לא חייב להיות שעות, אבל שהיא תרגיש שרואים אותה. שגם אתם מציגים נותנים לה יחס רוצים להיות איתה.

לגבי התמודדות עם הבכי עצמו, לא יכולה להגיד שאנחנו תמיד מתמודדים עם זה בהצלחה. אבל בכי של ילד לא מגיע כדי לעצבן, זה מראה על צורך.
אז משתדלים להגיד לו בטון רגוע "אנחנו מאוד מבינים שזה מבאס / מאכזב / מכעיס, אבל קשה לנו להבין כשאתה בוכה. בא תנסה להפסיק לבכות וננסה למצוא פתרון."
לפעמים אני גם שואלת אותו למה הוא בוכה, והוא עונה מעצמו. אני עצוב כי אתם לא מרשים לי...
אם הוא ממש בוכה ולא מצליח להפסיק, יכול להיות שאתם לו קצת זמן לבד ואחרי כמה זמן אגיע ואשאל אותו "אתה רוצה שאעזור לך להירגע?" לרוב התשובה תהיה כן. נותנת חיבוק גדול. מציעה סיפור, משחק...

היא מעסיקה את עצמה והקטנה "לוקחת" תשומת לב ...

אני יודעת שהבכי לא בא לעצבן זה משהו אצלי רגיש מידי לבכי... משהו בסף רגישות שלי לטונים מסוימים...גם שמדברים בקול אם זה קשה לי..ככה זה בכל החושים ריח ..מגע..שמיעה...הכל רגיש🤦‍♀️

..ולפעמים מרגישה גם חוסר אונים של "מה אני עושה עכשיו כדי להרגיע אותה"....

ממש תודה! כל תגובה פה ממש ממש עוזרת לי!!

בלי סוף "איזה ילדה בוגרת/ מדברת ככ יפה/ נעים לי שאת מדברת בקול נעים וכו וכו"
ממש תחפשי את הזמנים האלה ותעצימי אותם
כשהיא מתבכיינת תיהי ענינית ואל תתני לה תשומי מעבר

שאני לא מתייחסת יותר מידי שהיא מדברת יפה. זה נראה לי מובן מאליו....
יש מצב שזה באמת יחזק אצלה לבקש בצורה אחרת.

ממש תודה!!!

ממש חשוב לפני שקונים לתחום החינוך שעליו ענומלך יפה.

לצערי מניסיון מר שבסוף גילנו שהילד עם ירידה השמיעה ממש והיה מתוסכל

על כיוון כזה לא חשבתי.
למרות שפחות נראה לי אבל אי אפשר לדעת כלום.
נראה שהיא שומעת ממש טוב.

ובאמת שהיא בוכה בצורה מוגזמת אז היא פתאום מפתחת איזה משהו כמו דלקת אוזניים.

אבל פה זה משהו שהתחיל שהקטנה נולדה...

ובכל זאת אני אשים לב למה שאמרת!!
ממש תודה!

אגב גם אצלנו לא היה נראה שוב בעיית שמיעה..
הם לומדים לפצות בדרכים אחרות ולהבין עד שכבר לא מצליחים ואז התסכול גדול

והיה עם ירידה בשמיעה.

קודם כל טיפוח פנים נכון (שלוקח זמן) בדר"כ עוזר משמעותית! אם עדיין נשאר מאד משמעותי יש גם תכשירים יעודיים. אבל בדר"כ טיפוח נכון עם חומרים טובים עושה יופי את העבודה...
ושינה!🤦

לא מכירה כלום יש לך המלצות?

קודם כלה מבינה אותך.
חצ'קונים, צלוליטיס, סימני מתיחה, שומנים, נקודות חן ענקיות- היי.
לפני שתתחילו לטפל ולטפח- ממליצה לך ממש לעשות עבודה, לקבל ולאהוב איך שאת. זה קשה, ויש דברים שאפשר לעשות- אבל עם הזמן, הפגמים רק יתווספו ו יתווספו. כמה שלא נשתדל לטפל ולטפח- תמיד משהו יצוץ.

פרקטית-
שחורים בעיניים, כמובן שעות שינה, קרן עיניים טוב (אני אישית מתה על אלה של קליניק, יכולה לשלוח לך קישור ספציפי), ושמעתי שיש כאלה ששמות בבוקר 2 קוביות קרח, ממש מורחות ככה על העיגולים.
גם אם את לא אוהבת להתאפר, אפשר לטשטש אותם עם קונסולת מתקן גוון, ממש טיפה, רק כדי לנטרל את הצבע הכהה.. שוב, אם תרצי- אפרט.
2.צלוליטיס- לצערי גנטי. יש נשים עם משקל נמוך שיש להן צלוליטיס ויש נשים מלאות שהעור שלהן חלק.
אני קניתי קרם של החברה mayles משהו כזה שממש מפרסמים שהוא מפחית צלוליט. הוא ממש שרף לי אז פחדתי להשתמש יותר מדיי, ואז גם ברוך ה' נכנסתי , אז לא רציתי להשתמש.
לא יכולה לומר לך אם ממליצה או לא, בפועל מרחתי פעמים בודדות...
כמובן ש ספורט וחי טוב באיזור הזה לא יזיק
3. פיגמנטציה- קודם כל מניעה- לא להיחשף לשמש בכלל!! כל פעם שאת יוצאת מהבית לשים קרם הגנה לפנים, לפחות 30-50 spf, אם את רוצה יש של ד"ר פישר וגם של קליניק מעולים, שלא מרגישים על העור גם מתחת לאיפור.
יש קרמים עם חומצות מיוחדות, שמיוחדים ל פיגמנטציה.
יש של החברה gigi נמכרת אצל קוסמטיקאית, יש להם משהו טוב...

בהצלחה!

זאת שכתבת ששרפה לך?
והקרם לעיניים של קליניק?

איפה קונים הכל בסופר פארם או אחר?

של החברה gigi זה רק אצל קוסמטיקאית?
איזה שמות וחברות אחרות יש טובים ךפיגמנטציה?

תודה נשמה על התשובה

קרם עיניים של קליניק יש 2 סדרות-
Pep- start
Moisure surge

Gigi- יכול להיות שיש משווקים אחרים, צריך לבדוק..
זה מה שאני יודעת...

אם אני לא טועה לעיניים, וממש שרף לי ועשה לי מן כוויה/אלרגיה. לא נשמע לי תקין... אולי אנחנו רגישות אליו. בכל אופן זרקתי אותו.

בסופר פארם. יש לי. אני משתמשת חודש וכבר הבהיר
מעבר לזה הוא ממש נעים
לחברה העלים שפם שחור ממש תוך 4 חודשים
עולה בערך 190. הבנתי שאפשר לקבל הפנייה ולשלם פחות

ממש תודה!! הלוואי ויעזור

מקווה בשבילך 🙏
שימי לב שיש להם כל מיני משחות לעניין הפיגמנטציה
יש סרום, קרם יום וכו.
אני אישית משתמשת בקרם יום

בקרם יום ולילה להבהרת פיגמנטציה של דר פישר. וממש ממש ממליצה כבר אחרי חודשיים רואים שיפור משמעותי.
קוסמטיקאית הסבירה לי שקרם הליחה עשער בהרבה יותר חומרים פעילים ולכן חשוב לא לוותר עליו.

פוט מנסים לישון כמה שיותר...

מעבר לטיפול במה שכבר יש, נסי להקפיד על מריחת קרם הגנה לפנים בכל פעם שאת יוצאת החוצה. זה עוזר למנוע נוספים.

ובכל מקרה כדאי ללכת לייעוץ נוסף שתהיי בטוחה שקיבלת את הפתרון הכי טוב שיכול להיות.
בהצלחה!

הבן שלי בן שנתיים וגם אומר מילים לא שלמות.
הוא כן מצרף מילים, אבל התחיל עם זה לפני כמה שבועות. לפני חודשיים הוא עוד לא צירף.
אני יודעת שבסביבות גיל שנתיים צריך לצרף מילים.

פשוט יש לי אחיינית בגיל הזה שממש אומרת משפטים ומפטפטת הרבה
והא הרגיש לי קצת מאחור
וגם הסתכלתי באתרי התפתחות וכאלה ובהכל היה כתוב שבגיל הזה צריך כבר לחבר מילים ולהיות יותר ברורים...
בקיצור קצת דאגתי...

 תודה על ההרגעה

והגדולה שלי בגיל הזה כבר הייתה מברכת את כל הברכה...

ככה הוא יהיה יותר פנוי לדבר..

אנסה להוציא לו אותו ולהשכיח ממנו את קיומו של המוצץ לפרקי זמן יותר ארוכים...

והאחות אמרה לי שסביב גיל שנתיים ותשע מצופה שידבר ברור

אני לא עם גלולות ולא בהריון ולאחרונה חולמת מלא חלומות רעים.. סיוט. אין לי מושג ממה זה..

אולי לפני מחזור?

אוף זה ממש מציק החלומות האלה...כאילו לא ישנתי בלילה...

וזה באמת ממש מציק.. היה לי בהריון מלא..

הרבה פעמים יש מלא חלומות מוזרים.. מההורמונים או משהו כזה, אז הגיוני שגם גלולות, הרי זה פצצת הורמונים... אבל לא יודעת אם השעה משפיעה...

לגרום לחלומות רעים, תנסי אולי לקחת בבוקר מעניין אם יעזור

ממש מציק הקטע של החלומות...כאילו אני בסרט אימה...

בעלי יש לו דמיון מפותח אחת לכמה זמן חולם סיוט אבל כשהוא מספר לי על זה אנחנו פשוט צוחקים על זה ביחד כמה המוח שלו יכול להמציא וזה עוזר;) כל סיוט הוא מספר גם כמה פעמים לאנשים שונים זה עושה לו טוב..איכשהו תמיד התגובות זה שצוחקים על החלומות שלו😅

ודבר שני, זה נשמע ממש הגיוני ו'מתבקש' אחרי אירוע טראומתי.
עכשיו השאלה כמה זה מפריע לך בחיים?

בכל מקרה, עברת אירוע טראומתי, הוא הותיר בך חותם, אני ממש ממש מבקשת ממך וממליצה לך- לכי עכשיו לטפל בזה. הטראומה לא תיעלם לבד. היא תישאר בפנים..
ויכול להיות שיום אחד, יקרה משהו שיהיה טריגר להתפרצות קשה יותר של חרדות, ויהיה הרבה יותר קשה להתמודד איתן לבד..
דברים טבעיים זה טוב ויפה, זה לא מטפל בטראומה, וברגע שיש את הזכרון הטראומתי בנפש- הוא נשאר, הוא לא נעלם לבד בלי שמטפלים בו כמו שצריך..

יקירתי, כמו שפשיטא כתבה לך, חפשי טיפול מתאים, זה לא ייעלם אלא רק יישב שם בשקט עד לטריגר.. חבל שיהפוך למשהו גדול יותר.. יש כל מיני טיפולים וגישות. לפי מה שכתבת הייתי בודקת טיפול בemdr, אצל מישהו מומחה בעניין.
אם זה על רקע בטחוני, יש את חוסן..

והטבעי- חשוב, יכול להועיל אבל לא יכול לשחרר את הטראומה..

חיבוק גדול ושנזכה לשאוב מחג האמונה את כל הכוחות שאנחנו זקוקות להם!

רוצה להגיד לך שאני קצת מזדהה ומבינה.
אחרי שהתחתנתי, הייתה לי תופעה קצת מוזרה. כל רעש ששמעתי מאופנוע, משאית, עבודות בנייה (אפילו כשבעלי היה נכנס הבייתה, כשהיה יוגע בי בלילה) וכל מיני כאלה הייתי ממש קופצת. כמו שכתבת- בהלה, נשימות מואצות ולב דופק...
ולא הבנתי מה קורה לי. אני האדם האחרון שנבהל מכל רעש קטן! אני הייתי מסוג האנשים שיכול לעבור להם מסוק מעל הראש והם לא יבהלו...
חשבתי על זה קצת וקלטתי שזה אחד משני הדברים הבאים או שילוב של שניהם ביחד:
א. 3 שבועות לפני החתונה עברתי תאונה. ב"ה כולם יצאו בשלום אבל כנראה בגלל זה רעש של תחבורה הקפיץ והבהיל אותי.

ב. החתונה שלי נדחתה בגלל הקורונה ובכללי לפני החתונה יש המון המון לחץ. בנוסף, התחתנתי בגיל צעיר מאד ועברתי לגור באזור שאני לא מכירה בכלל בכלל בכלל. התחלתי גם לימודים והייתי צריכה לבנות את החיים שלי מחדש, כלום לא היה ברור ומוכר. הייתי רחוקה מההורים וכל זה יצר המון לחץ נפשי שהיה בעיקר לפני ובתחילת החתונה ולכן אח"כ זה התבטא בהמון בהלה משטויות...

 

בכל אופן, רוצה להגיד שאולי הגוף שלך עכשיו סוג של משחרר לחץ כי עכשיו בעלך איתך. כשהגוף בתוך הלחץ והטראומה לרוב לא יהיה את הבהלה וכו, רק אח''כ כשהגוף קצת מעכל שהוא עבר טראומה הוא מתחיל להגיב. ומפחדת להגיד אבל אולי אולי הזמן פשוט יעשה את שלו וישתחרר וירגע לאט לאט עם הזמן ולכן אולי לא חייב טיפול.
מסתייגת ואומרת שאם הטראומה שעברת זה דבר שמצריך טיפול לחלוטין אז כמובן שתמחקי ותבטלי את דבריי. רק אומרת שאם זו הייתה תקופה מאד לחוצה ובעלך לא היה בבית ועברת סוג של טראומה שלאו דווקא מצריכה טיפול אז יכול להיות שזה משהו שיעבור לבד.

 

בהצלחה וחיבוק גדול
אני כאמור לא יודעת מה עברת ולכן  

כן.. זו לא הייתה טראומה נוראית. וגם סיפרתי אותה מלא שזה גם טוב ומשחרר.. סוג של עיבוד כזה

כרגע אני בלופ של לפחד מהפחד.. ודווקא הזוית שלך עזרה לי, תודה! @משהי חמדמדה
ו- @פשיטא ו @שייק פירותממש תודה גם לכן על התגובה... שומרת לי להמשך אם רואה שזה לא עובר..
תודה וחג שמח 💓

אבל יכולה לומר שלי בהריון היו המון המון חששות וטיפלתי אצל פסיכולוגית ,גם בעניין הזה וברוך ה עזר

אני כמה חודשים ישנה לבד
וכל לילה קמה כמה פעמים שחלילה לא פרצו שאין שריפה שהילדים בסדר וכו..
דמיון, פחד, לחץ..
כל האורות דלוקים
בסןף נרדמת מהייאוש…

ממליצה לבדוק

 

אני יכולה להגיד על עצמי שהפצע אף פעם לא הופך לצלקת, ובטח שלא שקופה.
זה הופך להיות חלק ממי שאנחנו, לטוב ולרע - ויש בזה טוב, עם כמה שקשה לראות את זה, יש בזה הרבה טוב - זה משנה את האופי שלנו ואת האישיות שלנו, מבגר אותנו וגורם לנו להיות אנשים יותר רגישים וטובים.
❤️

זה עוד ממש טרי...

חיבוק🤗

כ"כ כ"כ מזדהה 😔 אני גם לאחרונה עם הרבה מחשבות של איפה הייתי לפני x זמן ואיפה היום.. ואיפה הייתי יכולה להיות היום.. אין לי איך לנחם ולעודד 😔 זה כנראה תמיד נשאר חלק ממנו.. שולחת עוד חיבוק חזק! ועוד אחד

מצאתי את עצמי מזדהה וכואבת איתך.
תודה שאת משתפת אותנו בכזו כנות, ומעלה את המודעות לתחושות של אישה אחרי הפלה.
חיבוק ❤

מבינה אותך כל כך.
לצערי זה לא יעבור זה תמיד בזכרון אבל זה הופך להיות חלק ממי שאת.
בע״ה שתדעי ימים טובים יותר במהרה יקרה.
יודעת כמה כואב לך.

מלא מלא כוחות!!
מבינה כמה כואב לך.. וכתבת בצורה כל כך נוגעת ומכווצת את הלב
מה שלי עזר (אחרי הפלה חודש חמישי עם מלא סיבוכים..) זה ההתערבות החיצונית שכתבת עליה, הלכתי לכמה שיחות עם פסיכולוגית שמתמחה בשכול ואובדן, וכמה שלא חשבתי, יש לה כלים איך לעזור והרגשתי איך אני מתנקה ונותנת למועקה ולכאב הצורב הזה לשטוף החוצה..

שתזכו בקרוב לשמוח ממש ממש!