פורום הריון ולידה (עמוד 1881)

כמי שעברה מלא זירוזים טבעיים ב2 ההריונות, באמת כל מה שאת יכולה לחשוב עליו,
קחי בחשבון שלפעמים בגוף פשוט לא מתניע ולא יעזור לך כמה שתנסי.
לא רוצה לייאש, רק אומרת שלא תתבאסי אם זה לא מצליח...
אני אגב עדיין בעד לעשות, כי זה מכין את הגוף ללידה, אבל לא לצפות לכלום ולא להתיש את עצמך...

זה בילט- אין.

אבל עדיין כל פעם להסביר מחדש יכול לחרפן את המוח
כאילו פעם פעמיים שלוש והבנו הלאה
כל פעם מחדש זה משגע אותי

אולי תקני לך טבעות יפות שיתאימו לגודל שלך עכשיו?

יש מישהי שכשיוצאת ללידה היא טורחת לשים תכשיטים?
אני עשיתי טובה ששמתי פאה וגרביים.
אפילו לא חלמתי על התכשיטים.

אבל עכשיו נזכרת שבאמת בתשיעי הרבה פעמים ויתרתי על הטבעות כי אחכ היה לי קשה להוריד

ושיהיה לך בשעה טובה בעז"ה!
אני ילדתי בסוף אוגוסט, החום היה סיוט!!! מאחלת לך שתזכי להרבה שעות מזגן ואוויר קר

לפנות בוקר הנקתי בחדר הנקה,
ולידי יושבת אישה מאופרת יפה עם תכשיטים. הערצתי אותה שהתאפרה לכבוד שבת... היה נראה לי מנותק ממני כל כך...
ואז הסתכלתי על התאריך שכתוב על העריסה - היא ילדה אחרי כניסת שבת😏 הבנתי שהספיקה להתארגן בבית לשבת, ורק אח"כ יצאה ללידה...

להשאיר את הטבעות אצל הבעל..
במהלך הלידה השארתי לו ואיבד את טבעת האירוסין.. אבל קיבלתי אחרת יותר שווווה🥰

לא הצלחתי להוריד אותן 🤦🏼‍♀️
אחת מהן עדיין לא עולה עליי, ואחרת עדיין קשה לי לפעמים להוריד..

זה כל כך מציק לי.. אני נהיית תחושתית בהריון, לא יכולה ששום דבר נוגע בי

יכול להיות שעכשיו יהיו כמה ימים שלא תרגישי, אל תילחצי אם זה קורה.
עד שבוע 24 לא אמורים לעקוב כי הוא עוד קטן יחסית ויכול לשנות מיקום ואז פחות תרגישי.

לק"י

זה שלב שהעובר כל כך קטן, שמספיק שהוא עבר מקום ולא מרגישים אותו.

ויש ימים שלא תרגישי עכשיו וימים שתרגישי כל היום
בשבועות האלה זה תקין

הגיוני להרגיש שכל הזמן יש הפרשות? תחושה כזו סליחה על התיאור כאילו רטוב לי כזה . לא תמיד האמת יש, ושיש זה לא בכמות גדולה וההפרשות שקופות-לבנות

גם אצלי
קראתי באתר של פמפרס (יש לנפ סקירה על כל שבוע) שלא חהיבהל אם יש הפרשות מוגברות מהרגיל בזמן ההזה

לכן אני חוששת שאולי הבדיקה יצאה טובה אבל בעצם לא משקפת באמת את התוצאות, כי הייתי בצום...

העיניין באכילה לפני זה לעורר את הלבלב להפריש אינסולין.

ואם לא אכלתי ויצא תקין אז הכל טוב?

אני רק שתיתי בבוקר לפני הבדיקה הזאת

כמובן אפשר לנסות אחרי הפגיעה לעבד את רגשות פגיעה ולנסות להבין מה קרה ולנתח את זה, אבל כאמירה זה פוגע, ומציעה לך לא לכעוס על עצמך כשאת נפגעת ממישהו אלא לחמול על עצמך ולהיות שם בשבילך, ואז כשיהיה לך כוח לעשות עבודה עצמית ממקום חומל זה יהיה כדי להיטיב איתך ועם התחושות שלך ולא ממקום שאת לא בסדר וממקום שהתחושות והרגשות שלך לא לגיטימיים.
לגבי הסיפור עצמו מציעה לכם לשבת ולשוחח על הפערים שלכם בגישה להריון המתפתח, על הצרכים שלכם אחד מהשני. בהקשבה פעילה שכל אחד נותן מקום לשני ומנסה להבין אותו. לדןגמה: כשאני משתפת אותך בהריון שמתפתח בתוכי יש לי צורך לראות שאתה שותף בהתרגשות הזו, כשאני חושבת שאתה לא מתעניין בהריון זה גורם לי להרגיש בודדה בתהליך, קשה לי להתרגש לבד כשמדובר בתהליך זוגי. אשמח לשמוע ממך איך אתה חווה את כל עניין התפתחות ההריון והשיתוף שלי אותך ומה הצרכים שלך כשאני משתפת.
בהצלחה יקרה

מרגישה שיותר קשה לבעלי להתחבר לדברים לא מוחשיים...
ורק כשיש תינוק הוא ממש מתרגש ומתלהב..
בכל מקרה היבשנות הזאת מורידה מהחוויה שלך, זה ברור!!

אני רק רוצה להוסיף - שמרגישים תנועות בפנים הרבה לפני שמרגישים אותן בחוץ. אני כבר מרגישה תנועות לפחות חמישה שבועות, אם לא יותר, והשבוע פעם ראשונה גם בעלי הצליח להרגיש. ורק אחרי שהוא הרגיש בפעם הראשונה הוא התלהב. אם לא הייתי שמה את היד שלו עלי הוא לא היה מנסה מעצמו, גם אם אמרתי...

אבל בואי נסבר לך את האוזן- רוב הגברים או הרבה מאוד מהם לא מתחברים בכלל או בקושי לתהליך ההריון.
כל שכן כשאין עדיין מה 'לראות'
לחלקם האסימון נופל באיזשהו שלב. לחלקם רק אחרי הלידה. ולחלק לוקח זמן.

תשתפי אמא, חברה טובה וכו.
מצטערת שאני לא בהודעה משמחת
אבל באמת שגברים בדכ (לא מכלילה) יותר פרקטים ופחות חפרנים בתהליכים

בדרך כלל אני נפגעת. כן. מה, לא אכפת לך?
אבל
גיליתי שהוא לא מנסה לפגוע, הוא פשוט באמת לא מבין את התהליך המופלא הזה. את גודל הנס הזה. מה שאנחנו חוות כל רגע ממש!! זה רחוק ממנו(לצערי.. )
זה מה יש......
אז זה בעיקר להסביר לו את החשיבות בשבילך שהוא יראה התלהבות....

שאני די ריחמתי על בעלי בשלב הזה... זה היה לו כזה קשה... כולםםם סביבי ממש התלהבו מהתנועות, והמצב, ושאלות, ודאגות, והוא בכלל בכלל לא הצליח להתחבר לזה... כאילו שההריון בכלל לא שלו.

 

בשלב שהביטות היו ממש חזקות והוא יכל ממש להרגיש וזה כבר נהיה בשגרה יחסית אז הוא ממש התלהב מכל תנועה..

ולכן התגובה שלהם היא כזאת.
זה מה שאני מרגישה עם בעלי לפחות.

לא כל התינוקות יפים. וגם לא כל הילדים יפים.
התינוק שלי ממש יפה בעיני, אבל די ברור לי שאובייקטיבית הוא לא כזה יפה.
חמוד? כן. הוא ממש ממש חמוד. אבל יפה? כנראה שלא. די ממוצע, אני מניחה.
אבל בעיני הוא יפה כל כך.

ואחיינים שלי, שהם כבר לא תינוקות: יש יפים, יש ממוצעים. לא כולם זהים. ממש לא כולם. אבל כולם מתוקים וחמודים ואהובים.
ולןמר לאמא משהו על (חוסר) היופי של הילדים שלה זה חוסר טאקט מרושע. כאילו שיש לנו שליטה על זה, ומה שחשוב זה לב טוב, ואז יופי פנימי מקרין החוצה.

זה נשמע הפוך אבל כאילו אם יש משהו יוצא דופן בד"כ בגיל קטן יותר שמים לב, וכשגדלים זה מתעדן.. בכל אופן ילדים זה מתוק! ובטח כשהם שלך! ואנשים שמעירים או מגיבים זה פשוט דבר מחריד בעיניי, כאילו מישהו בורא את עצמו... מזכיר לי את הסיפור של ר' אלעזר והמכוער... מי שיש לו תלונות שיפנה לקב"ה.. העיקר זה הלב והמידות הטובות נשמה... 

כי ברור שכל אמא בתוך תוכה יודעת אם הבן שלה פחות יפה מהשאר...
וזה לא תמיד נעים כי אחנו רוצים לילדים שלנו את ההכי טוב
וזה משהו לא בשליטתנו
אצלי שהיתי בהריון של הבכורה שלי ממש התפללתי שתהיה יפה
(כי אני מאד יפה ורציתי גם שתהי דומה לי)
ויום אחד יצא לי לפגוש חברה שהילד שלה יפיפה ברמה אחרת משהו פשוט מדהים
ובדיוק היא אמרה לה שהוא אובחן לא מזמן כאוטיסט ברמה בינונית,
הרגשתי שפשוט משמים נפגשתי איתה בשביל להבין שבאמת העיקר ילד בריא,
ומאז אני מתפללת שהילדים שלי ימצאו חן בעיני הסובבים אותם
ומציאת חן לדעתי יותר חשובה מיופי
באמת הבכורה שלי פחות יפה משאר הילדים
אבל היא כ"כ חיננית שלכל מקום שהיא הולכת אנשים נהנים לראות אותה ולדבר איתה
והיא גם מאד חברותית וחכמה
בקיצור יופי חשוב אבל הוא לא העיקר
ויכול להיות הרבה פעמים ילדים מהממים שלא מסתדרים בחברה או אפילו דחויים
לעומת ילדים אחרים שנראים הרבה פחות יפה..

את מיוחדת מאוד!!
כל כך נכון

ב"ה
לדעתי, זה ממש ממצה את העניין כולו:
נשיאת חן חשובה יותר מיופי.
זה ממש נכון. אם מתבוננים בחיים השוטפים שלנו, מגלים שזה נכון ממש.

אחת הבנות שלי עם שלל בעיות רפואיות, ובין היתר משהו אחד מתבטא גם באופן חיצוני.
אני יכולה לומר שהיו תקופות שהיה לי קשה אפילו לחבק אותה.. א ב ל תמיד השתדלתי לומר לה כמה היא יפה כדי לחזק לה את הביטחון, ולהסביר לה שהיא מהממת ואהובה ובסוף זה מה שקורן ממנה החוצה.
היא יכלה בקלות לשנוא את עצמה ולהתבייש באיך שהיא, שלחנו לחוג ריקוד עד הקורונה והיא כאילו מתעלמת מכל הבעיות..
ו.. כן, בתור אמא זה קשה. מבינה. זה בעיקר עבודה שלנו עם עצמנו.
תזכרי שהילדים לא בחרו איך להראות, הם כן בוחרים איך להתנהג.
ועוד משהו קטן- פעם מיואשת כתבה לי לקנות לה בגדים יותר יפים מהשאר, סרטים קשתות סיכות וכו. להשקיע במה שכן בר שינוי.. וזה אכן מוסיף.

שולחת לפני שמתחרטת.
ואם מישהי זיהתה שתעדכן בבקשה🤭

בעיקר באיך שאת מדהימה ומיוחדת, איזה אושר לבת שלך שהיא זכתה להיוולד לאמא כזו! ❤️❤️
ו... איזה זכות לי שתרמתי משהו קטן שעוזר להתמודדות הזו. תודה שסיפרת ושימחת אותי 💕💕💕

לפני מלא זמן היתה לי שיחה עם בעלי ואחד מאיתנו העלה את החשש מה יהיה אם לא נאהב איך שהילדים שלנו יראו, ואם זה עלול להפריע לנו לאהוב אותם, ודיברנו על זה ואיכשהו יצא שאני אמרתי משהו כמו "טוב אני מקווה שהם יראו כמוך כי הם יהיו ממש יפים.. מקווה פחות שיראו כמוני כי אני לא הכי אוהבת איך שאני נראית" ובדיוק הוא אמר אותו משפט אבל הפוך - שהוא מקווה שיראו כמוני כי אני ממש יפה בעיניו, והוא פחות חושב שהוא יפה ומעדיף שלא יראו כמוהו.

וזה ממש גרם לנו להבין כמה הקלישאה "היופי בעיני המתבונן" נכונה..
נכון, יש אנשים שהם לא יפים בכל קנה מידה. אין ספק. אבל רוב האנשים הם ממוצעים - קצת לשם או קצת לשם.
לא יודעת מה הכי יפה בעינייך בעולם, או בעיני הסביבה שלך, אבל תזכרי שיופי הוא באמת ענין של טעם, ויכול להיות שאת חושבת שהם נראים לא הכי מדהים, אבל כל עוד זה לא משהו ברור ואבסולוטי אלא רק תחושה שלך ש'הם קצת פחות מהסטנדרט' יש סיכוי טוב שאחרים רואים את זה אחרת.

אולי זה לא מבטל את הצביטה בלב של זה שאת לא הכי אוהבת איך שהם נראים, אבל אולי יעזור לך להתמודד עם התחושה שלך.

ותדגישי בעיניהם כמה הם יפים.. אני מאמינה שדימוי עצמי חיובי ממש משנה את מה שאנשים משדרים ואת איך שהסביבה תופסת אותם

והבן אחריה הרבה פחות יפה.
כולם מדברים על הבת ואני חושבת שהבן חתיך.
ואני חייבת הרבה תודה לאבא שלי שברגע שהבן נולד הוא אמר לי כמה וכמה פעמים שהוא יפיפה ועודד אותי. וגרם לי להבין שהיופי בעיני המתבונן.
ואגב. אם כבר מדברים. לבת שלי ההיתי צריכה לקרוא בשם שלא אהבתי. שם של זקנות ואני חושבת שלכן ד פיצה אותה ונתן לה יופי שמכסה על השם

עם אוטיזם...
והאחרים שהרבה פחות יפים ב"ה בסדר גמור.
מאז, יופי פשוט לא עושה לי את זה...
שיהיו בריאים זה הכי חשוב..

קראתי כל תשובה מילה במילה, חזקתן מאד

כשהבן שלי נולד כולם רצו לבדוק למי הוא דומה - ומה מסתבר? שהוא לא דומה לאף אחד במשפחה.
עד כדי כך שהיינו בטוחים שהחליפו תינוקות בתינוקיה.. פשוט לא הגיוני. (התמונות שלו היום דומות לתמונות שלו מהלידה. אבל אין שלב בו הוא דומה לאחד מההורים או בני משפחה אחרים)
לפעמים זה מעציב אותי.. הרי כל אחד רוצה שילדיו יהיו דומים לו.

אבל.. הוא כל כך חמוד, מתוק וילד באמת מיוחד. המראה שלו מקסים בעיני. מבחינתי הוא ילד יחיד ומיוחד במינו. גם אם הוא לא יוצא דופן מבחינת המראה שלו- האישיות שלו היא מה שכובשת את הסביבה.

אבל אני לא תמיד חושבת שהילדים שלי יפים ..
בטח כשהם נולדים והם אובייקטיבית מכוערים, אני לגמרי מודעת לזה. ברוך ה' הכיעור עובר להם, אבל גם אחר כך אני לא מסונוורת שרק חושבת שהם מהממים.
לצערי, כזאת אני.
משתדלת לא לדבר על זה, כדי לא לתת לזה משקל. אבל המחשבות עוברות לי בראש לפעמים.
וכמו שאומרים, העיקר הבריאות.

יש 2 שכן
והשאר..סבבה אבל סטנדרטיים לגמרי
כמוני וכמו בעלי נראה לי

זה פשוט כל כך לא קשור בעיני לאמהות
או לאהבה

ובגלל זה זה מפריע לך, את מודעת לזה שאנשים ביקורתיים למראה חיצוני ולא בא לך שהם יתמודדו עם זה, זה טבעי שאת מרגישה ככה אין מה להדחיק. מה שכן לדעתי כל הזמן לשדר להם שהם הכי יפים בעולם, כי בסוף הבטחון עושה את העבודה הכי טוב שיש. זה נשמע אולי מצחיק אבל אני מכירב מישהי ממש מכוערת שמתהלכת כאילו היא מלכת היופי, ויש לה הרבה מתעניינים בואי נגיד כי היא מטופחת ומתוקתקת ומשדרת אני הורסת את הבריאות..;)

אני עדיין רווקה.

הרבה פעמים שאני יוצאת לדייטים אני חושבת איך יראו הילדים ואיך יראה השילוב בנינו..

מרגישה דפוקה אבל לא מצליחה להשתחרר מזה.

אני יודעת שכלית שאי אפשר לדעת איך ילדים יראו וזה לא מה שחשוב בנישואים ועדיין חושבת על זה הרבה...

אני גם לא רוצה להעביר לילדים שלי בע"ה שיופי זה הדבר הכי חשוב, לא יודעת איך להשתחרר..

 

וזוגות מכוערים עם ילדים מושלמים.
לא ברור איך, אבל זה פשןט בלתי ניתן לחיזוי

לנו יצאו ילדים שבחיים לא הייתי חושבת. דומים למשפחה אבל בקושייי דומים לי ולבעלי.
באמת א"א לדעת...
ובמיוחד שלקח לי אפילו זמן להתחבר למראה של בעלי..
ומכירה זוג חברים שנולד ילד שלא דומה להם בכלל..
מכירה מישהי מעלפת והילדים פחות.
בקיצור, זה לא אומר כלום, אנחנו לא באמת יודעים איך ייראה השילוב ואיזה גנים יתבטאו, ולא יכולים לדמיין את היצירות של הקב"ה, וגם אין לנו אפשרות לשלוט בזה.
רק להתפלל ולזכור שזה לא העיקר

למצוא על מה זה יושב ולטפל
חבל אם זה מה שמעכב אצלך את הזוגיות.

לא יודעת...

אני מעולם לא ראיתי ילד מכוער ולא חושבת שיש כזה דבר

אני יודעת שיש שיחלקו עליי

יש לנו במשפחה אחיינים יפים ממש דוגמנים ושלי לגמרי ממוצעים ורגילים ומעולם לא הרגשתי איזה פחיתות כבוד בגלל זה

אולי כי אני לא מייחסת לזה ככ חשיבות

בכל מקרה השאלה אם את מתכוונת ליופי-שזה דבר נדיר מאד

או למראה ממוצע

וראיתי ילדים פחות יפים אבל נקיים ולבושים יפה שנראים דוגמנים. אז זה ממש תלוי בנו.
ולא אני לא מתכוונת לבגדים יקרים אלא בגדים נקיים, מגוהצים ומתאימים

אני לא רגילה לפתוח את הפורום אבל היום קפץ לי בדיוק הנושא הזה ובאמת אני רואה לנכון לציין שלפני הילדים שלנו, אם מחשיבים את עצמנו כיפים/ בעלי חן/חכמים וכו' אז רוב הסיכויים שנצליח לראות את זה אצל אחרים ובמיוחד אצל הילדים שלנו. הביקורת עצמית המוגזמת מדכא וגורמת שלא מצליחים לאהוב את פרי ביטננו וכל כך חבל!!!!!!!
צריך להתרגל לראות את הטוב בכל דבר ובכל מצב, ולא נשכח שכל בנ"א נברא מצלם אלוקים, אין כזה דבר נשמה יהודית בלי חן, ובכלל ילדים בד"כ טהורים בלי חטאים וזה בכלל יופי שמקרין החוצה! חבל על כל אלה שמתבזבזות על הקטנוניות של אחרים ובמיוחד שגם ככה ממתי החברה קובעת על עצמנו מציאות(יפה/לא יפה)?!

זה לא בא מרדידות אלא מרגישות יתר,
הילדים שלי לא עב"מים, הם מתוקים חכמים וכובשים מעבר לרגיל(אני מודה על כך כל יום), וטיפונת שונים מהסטנדרט אצלנו, הם מקבלים מאתנו את כל הבטחון והאהבה שבעולם, השאלה שלי היתה כלפי תגובות הסביבה, מה נסגר עם אנשים, להוציא מהפה ככל העולה על רוחם, לא יודעת למה לוקחת כל כך ללב, אולי בגלל שכל מה שקשור בילדים יותר פגיע

וסבתא שלי קצת דמנטית, מתנהגת לא תואם לגילה.. חסרת טאקט ברמות מפחידות, אבל היא אישה כל כך מתוקה שזה מחפה על הכל

היא ראתה אותי מרחוק כשהגענו "*****'לה!!! איזה יפה את!! הפנים שלך הכי הכי יפות במשפחה! רק את צריכה לרדת במשקל. נגיד אם היית גבוהה ורזה כמו אחותך (אחותי ישבה לידה) אז היית דוגמנית!! מושלמת!! חבל שעלית ככה! אני זוכרת איך היית רזה וכל הבנים התחילו איתך" חחחחח אחותי הקטנה אומרת לה "אבל סבתא, אמרת השבוע שאני הדוגמנית" מה היא עונה לה? "לא, לא!!! מה פתאום! *****'לה הכי יפה משלושתיכן וגם מהבת שלי ומכל הנכדים והנכדות, מה את רוצה, שאני אשקר? גם את יפה" וכל זה בעצם נאמר בצעקות שכל הרחבה בחוץ מלאה אנשים😑

"אל תאכלי בעמידה, זה יורד לרגליים"

אף אחד לא לוקח אותה אישית או נעלב אף פעם..

בעיקר לילדים שלה שרואים את ההדרדרות החדה במהלך השנים..

גם אם הייתה עוברת לי מחשבה בראש, זה לא משהו שאומרים

מה זה אומר שהם לא בסטנדרט?
יש איזה סטנדרט של יופי לילדים שקשור לחברה?
כאילו המראה שלהם תלוי בנו בכלל...

ולגבי השאלה. יש לי ילדים שבעיני הם יפים יותר מאחרים. אבל אז מה. אז מס' 3 יותר יפה ממס' 2, ומס' 2 יותר יצירתית ומצחיקה ממנה, ומס' 1 פחות יפה אבל מוכשרת המלא תחומים ומס' 4 לא יפהפיה אבל מתוקה וחכמה ברמות אחרות. וכו' וכו'.
כלומר- יופי זו תכונה, וכמו כל תכונה היא מגיעה במינון שונה אצל כל אחד.

לשאלתך, איפה זה יושב אצלך. למה זה כזה אישו בעינייך?
האם את לא מרגישה יפה? מה זה יתן לך שאחרים יגידו שהילדים יפים?
נראה שפה זו העבודה שלך
את שמה דגש מאוד גדול על מראה חיצוני וזה בד"כ נובע מחולשות שלך
הרבה פעמים זה אפילו לא נכון, רק תחושה שלך בגלל הרגשה שאת לא מספיק טובה, שהילדים שלך לא מספיק. וזה גם יכול לגרום לנזק לילדים, כי זה מה שאת משדרת להם.
אני לא גדלתי בהרגשה שאני יפה... סבתא שלי בסוף ימיה הסתכלה על תמונות שלנו מטיול ואמרה שאני ואחותי מאוד יפות. במשך רוב חיי לא קיבלתי מחמאות או שיגידו לי שאני יפה. ולקח לי זמן להרגיש יפה ושווה.
בכל אופן לא טוב לתת דגש על מראה חיצוני. ראיתי שדודה שלי אומרת לנכדות שהן מאוד יפות ותמיד אחרי זה אומרת שהכי חשוב היופי הפנימי. הרי מה שווה מראה חיצוני אם מבפנים האדם מכוער? יותר חשוב להיות יפה מבפנים

(עשיתי קורס לפני שנים בפיזיולוגיה של המערכת ,זה מה שאת מחפשת? )

או משהו יותר רוחני.. יש את אסתר גופר שמדברת הרבה על המערכת בצורה קצת רוחנית

אסתר גופר ניסיתי ולא התחברתי

על אוסטאופט עם שם משפחה "סנהדרין".

לא באים לרופא להגיש לו את הבדיקות אלא לביקורת ואוס

תקבעי תור טלפוני או משהו רק שיעבור עליהן..
לא מפספסים הזדמנות לראות את הבייבי

ובאמת מקסימום כשיגיעו תוצאות אעשה טלפוני

כשיגיעו תוצאות תשלחי לו הודעה באתר שיסתכל.

הוא בדק בכל זאת ומסתבר שהן הגיעו ערב לפני אז הוא ראה אותן במחשב. לקח 10 ימים. יש מצב שיהיה כבר את התוצאה עד ראשון

אחרי הרבה זמן שלא היו תוצאות, התקשרתי לשאול את האחיות והן כן ראו תשובות, ואלי הגיע יומיומיים אחרי. אז אולי בכלל לרופא יש כבר את התוצאות...

כי לאומית סורקים הכל לתיק הרפואי

בדיקות דם רגילות ישר אני רואה באפליקציה. החלבון עוברי הגיע קודם לקופה...

אבל אני בכללית, אז אולי הם עובדים אחרת🤷

לא גם אצלי רגילות רואין
אבל בדיקות כאלה הדוח עצמו של התוצאות נסרק לנו לתיקיית תיק רפואי מסמכים ממכונים
כל סיכום ביקור של בית חולים בדיקה מיוחדת כל מה שיוצא דוח נסרק לשם.. ככה קיבלתי את הסקר שליש ראשון... רק איזה שבוע וחצי אחרי שהתוצאות נסרקו לי הגיע רק בדואר

זה סתם שם קיצור שנותנים, חלבון עוברי

זה נקרא תבחין משולש אבל שי גם תבין מרובע למי שנדרש

יכול להיות שעד ראשון זה עוד יגיע..
מקסימום, תקבעי תור נוסף אחרי שיגיעו התוצאות של החלבון העוברי.
בע"ה שהכל יהיה תקין.
אם תקין-אין לך מה לקבוע תור. אם חלילה לא תקין אז תקבעי תוק

כלומר בחאומית אצלי יש תורים מהיום למחר כזה
זה לא שצריך לחכות שבועות
אני יכולה לקבוע ביום ראשון ליום שני וגם אם לא אז לפקידה בקבלה יש תורים על שמה שמורים כביכול למקרים דחופים והיא מכניסה לי תור אם אני אומרת לה מאלה.. חחחח
אני שוקלת להזיז ליום רביעי שזה יהיה שבועיים אחרי הבדיקת דם שכבר אמורות להיות תוצאות סרוקות

הרופאה בכל מקרה תראה את התשובות, אם יש משהו חריג היא אמורה ליצור איתך קשר. זה לא קריטי שהתור יהיה אחרי שיש תוצאות. 

זה לא קשור , היא מקבלת את התוצאות גם בלי התור שלך.ואיזה כיף לך שזה ככה... אני קבעתי לפני הלידה את התור של שיש שבועות אחרי הלידה... אחרת לא היה נשאר לי תור

אני פשוט אוהבת לבוא עם חומרים לרופא.. כאילו לתקתק בביקור כמה שיותר מידע

והיום אני ביום ה39

הרי לא הגיוני שיש לך שני ביוצים בלי מחזור ביניהם.
אז או שהיה זיהוי לא נכון באחת מהפעמים, או שזה הריון...

2 פסים באותו חוזק או םס בדיקה חזק מםס בסקרה מעידים על ביוץ ב24 שעות הקרובות
לאורך הזמן שבין מחזורים יש מצבים של 2 פסים לא באותו חוזק וזה מעיד על בדיקה שלילית

התשובה תהיה ברורה וקלה יותר אם תתארי את חוזק הפסים ב2 המקרים

בפעם הראשונה הם היו מאוד חזקים וברורים, ואתמול כשעשיתי לא הצלחתי לעשות פיפי אז זה היה ממש שתי טיפות וגם שם הפסים היו ברורים. הפס בקרה היה כהה מאוד והפס השני היה ורוד

מהביקורת זו בדיקה שלילית. זה מה שמטעה בבדיקות ביוץ, שיש חשיבות לחוזק של הפס, לא כל שתי פסים זה חיובי, בניגוד לבדיקת הריון.

גם לי לקח מעל לשנה להיקלט, גם אנחנו נלחצנו מאוד. הכאב הזה מוכר ונורא. אחרי שנה + של ניסיונות טבעיים התחלנו בירור- של שני הצדדים (מעקב זקיקים,בדיקות זרע וכו'). גילינו שהביוץ שלי קצת מבולגן. בסוף נקלטתי כמעט מיד כשהתחלנו את הבירור, בלי שהצטרכנו התערבות.
צריך לזכור, שהריון זה חתיכת נס וצריך שכל כך הרבה חתיכות יפלו למקום כדי שהוא יקרה.
מתפללת שלא תצטרכי לחכות עוד הרבה!

שהייתה פתירה ממש בקלות ברוך ה'.

 

בשורות טובות והמון הצלחה!!!

 

ועד היום שנואה עלי האמרה שטבעי להיקלט להריון מיד...

(למרות שבחודש הראשון שהסתדר לנו ב"ה נקלטתי, ומאז הריונות-הנקות.. ישתבח שמו ה' גדול!!!)

אבל בהחלט יכולה לומר לך שאת האשמה את חייבת לזרוק לפח!
זה שלא נכנסתם להריון בשנה הראשונה ממש לא אומר שאת דפוקה, ובטח בטח לא אחריותך (יעזור לך איכשהו לדעת שסיכוי סטטיסטי זהה יש לכך שהבעיה היא בכלל אצל בעלך? ועדיין כמובן אין עניין של אשמה או קילקול. מה שה' נתן לכם זה מה שהוא בחר בשבילכם)

מציעה לך דווקא כן לדבר על זה עם בעלך, אתם חולקים את אותו כאב. זה לא עניין של אחד הצדדים, ההריון המיוחל הוא של שניכם והציפיה יחד יכוחה בעז"ה לקרב אתכם במקום להרחיק שזה מה שקורה כשאת חוששת לשתף אותו

ועוד דבר- ברור שזה ממש קשה, ולא בטוח תצליחי וזה בסדר
אבל אם תצליחי לשחרר קצת את המתח סביב זה- להיות עסוקה יותר בדברים משמחים אחרים ופחות בציפיה יכול להיות שזה יעזור לגוף שלך אם באמת אין שום בעיה אחרת.

גם אחרי שנה בהחלט אפשר וקורה שנקלטים טבעי. אבל בוודאי שזה לא אומר שלא כדאי להתחיל בירור לפחות בבדיקות שפחות פולשניות (הכל לפי המלצת הרופא פוריות כמובן)

מבינה כל כך את התחושות שלך, את מה שעובר עלייך ואת הכאב והתסכול שמתגברים כל חודש עם הגעתו של המחזור.

מתחילה מהסוף-
אני לא מרשה לך להאשים את עצמך, להרגיש שאולי יש בעיה בך ולחשוב שהגוף שלך ״פגום״.
אין דבר כזה - אין!
יש עיכובים בחיים שבורא עולם הטיל עלינו מסיבות שלא נבין אבל בסופן של דבר הכל קורה לטובה ובזמן המדויק לכם.
בבקשה ממך הסירי את רגשות האשמה - אתם ביחד בתהליך לא רק את, הכי קל לבןא ולהאשים את הגןף שלך כי היריון קורה בגוף האישה אבל אין זה נכון להתייחס לזה כך.
כןאב לי ככ לקרוא משפטים כאלה כי אני זו שהייתה אומרת אותן!
תקופה ארוכה שהאשמתי את עצמי שאני פגומה, שהבעיה בי, שבגללי בעלי לא מאושר- זה רק גרם לי להרגיש יותר ויותר רע.
והאמת? זה לא תרם בכלום רק עשה נזק מתועלת.

תראי,
המלצתי האישית שתתחילו לעשות בירורים - זה עדיין לא אומר להיכנס לטיפולים.
תלכו לרןפא, תעשו מעקב זקיקים/ בדיקת דם- תנסו יותר למקד את ימי הביוץ עם יחסים ואולי זה באמת מה שיפתןר את הבעיה- אלפי זוגות היו בנעליים האלה.

ואולי לא.
אולי תצטרכו להתקדם לשלב הבא של טיפולים.
והשד לא כזה רע ולא מפחיד, הוא אומנם קצת מתיש, מאתגר ודורש מאיתנו התייחסות שונה אבל הוא מגשים את החלום? אז כל האמצעים כשרים ועושים מה שצריך.
בסופן של דבר התוצאה הסופית חשובה ולא הדרך.
אני מאוד מאמינה בטיפולי פוריות ולכן אומרת שגם אם אם אם מגיעים לשלב כזה- לא להילחץ, לקבל באהבה ולרןץ על זה.


אני יןדעת כמה את נלחמת בעצמך לא לקנא בחברותייך הטובות, וכמה הלב צובט בכל פעם ששומעים על עוד זוג ועוד זוג וזה הרבה עבודע עצמית אין ספק.
מבטיחה לך שאני מבינה אותך, חודשים שהייתי בוכה יום יום.

צריך להבין שבסופו של דבר באמת הכל מידי שמיים- צריך הרבה להתפלל ולקבל את העיכוב לדעת שאת עושה את ה100% שלך, את מלוא ההשתדלות שלך וכל השאר זה בידיי שמיים.
כשאני ידעתי שאני עושה ה-כ-ל מבחינתי - ידעתי שאני לא יכולה להאשים את עצמי זהו, אני את שלי עשיתי מכאן והלאה זה בידיי שמיים, יש למעלה מי שמנהל את נעולם ובחר בשבילי שכרגע זה לא הזמן הנכון לי.
אולי יותר זמן להיות עם בעלי, אולי יותר להתבסס כלכלית, אולי להתקדם בעבודה במקביל.
יש אלפי סיבות לעיכובים אבל למדתי על בשרי שכל עיכוב הוא לטובה.

אין ספק שהדשא של השכן לא ירוק יותר וכל זוג מתמודד עם הקשיים שלו ולא בהכרח מספר על זה.
וזה לא רלוונטי!!!
את צריכה להתמקד בך, בבעלך, בזוגיות שלך, לדעת שאת עושה מה שביכולתך וכשזה יגיע - זה יגיע בזמן ה*מדויק* לכם. את תראי!

אל תתייאשי, אל תאבדי תקווה, הרימי את הראש תנסי למצוא את השפע והטוב שיש בחייך כי אני בטןחה שיש.
תתמקדי בו כמה שאפשר ולא בחסר
וזה יגיע את תראי שזה יגיע, מבטיחה לך.

שיהיה לך המון בהצלחה ובע״ה בשורות טובות וישועה במהרה!
💗

באמת לא הצלחתי להפסיק..

כל כך מחמם את הלב. תודה רבה לך. רק מהתגובה שלך אפשר להרגיש איזו אישה חזקה את.

אני יודעת שאת צודקת בכל מה שרשמת אבל לפעמים מרגישה צורך בעידוד או לחלוק עם מישהו.

 

באמת ממש ממש תודה 💗

ברור לפעמים זקוקים לכתוב ולפרוק ולפעמים זקוקים לשמוע מאנשים שהיו בנעליים שלך שהכל מסתדר.
זה מעודד, זה מקל, זה מחמם את הלב וזה מה שעוזר להתרומם לו במעט בקושי שאת נמצאת.
הלוואי והייתי יכולה לחבק אותך חזק ובאמת לגרום לך להאמין במה שאני אומרת שזה יקרה, אני בטוחה.

הדרך שעברתי הייתה קשה מנשוא אבל אף פעפ לא התייאשתי באמת, לא הרמתי ידיים עם כל הכאב הצער והקשיים שחוויתי.
אני אומנם עוד לא אמא אבל ממש בדרך לשם בע״ה
ולכן אומרת לך אין דמעה שהולך לריק, אין תפילה שבורא עולם לא שומע, ובאמת מתוך החושך הנורא האור הגדול יגיע…
אבל תזכרי אהובה הוא יגיע באמת ברגע הנכון שלכם, ואת צריכה להתמקד בלעשות את המקסימום שלך ולנסות להצליח לשמןח ביום יום מהשפע שיש שלפעמים שוכחים להסתכל מרוב שאנחנו שקועים בכאב של עצמנו.
ברגע שתרימי מעט את הראש תודי על הבעל שיש לך ועל כל הדברים הנוספים את טיפהלה תצליחי לשחרר ולתת לנפש להתרפא.

מבטיחה לך שהכל יהיה בסדר.
כאן בשבילך תמיד 😘

אני מרגישה שאת מבינה אותי לגמרי..
יש הרבה מה ללמוד מהעוצמה והחוזק שלך. זה מהמם.
שההריון יעבור בקלות וברוגע בע"ה ושתיהי מאושרת
תודה לך ❤

קראתי בשקיקה

ועוד גרנו במקום סופר דוסי בתחילת הנישואין וכל שנייה מישהי שם נקלטה והלב שלי נשרף לראות חברים שהתחתנו אחרינו נקלטים בשניות ואנחנו עוד מנסים.
יכולה להגיד לך שאצלי אחרי כמעט שנתיים החלטתי ללכת לרופא פוריות וביטלו לי את התור ובאותו חודש נקלטתי לפני שהספקתי לקבוע תור חדש לרופא הזה. אבל היה קשה בדרך והרבה פעמים בכיתי, ובחודש שאמרתי שאני משחררת בו זה קרה.
אז כן לקח כמעט שנתיים והיה קשה אבל בדיעבד זה הגיע בול בזמן ולא יודעת איך הייתי מתמודדת לפני כן גם עם אמהות בהתחשב בסיטואציות ובעיסוקים בהם הייתי. מאחלת לך שיגיע וישמח אתכם מתי שתרצו!! אבל, ואבל גדול, תהני מהזוגיות עכשיו!!! אני עכשיו יכולה להגיד שהכמעט 3 שנים האלו (כולל ההיריון) שהיינו רק שנינו פשוט נתנו לנו ככ הרבה לזוגיות.
ואל תרגישי אשמה לרגע!! גם אני אמרתי מה דפוק בי וכו. זה סתם מחליש. את גיבורה אמיתית בכל חודש מחדש!!

קודם כל חיבוק גדול ומזדהה על התחושות!
בגלל שקיבלת כבר הרבה תגובות מרגיעות אני רוצה להגיב באופן שונה
גם אני לא נקלטתי וגם כשנקלטתי זה הסתיים בהפלה.
יכולה לספר לך שהיתה לי תחושה שמשהו לא בסדר, כולם מסביב הרגיעו שהכל בסדר ולא צריך לבדוק, בעלי גם לא היה בעניין וככה בזבזתי מעל שנתיים (הוא עדיין לא מרגיש שזה בזבוז)
אני קצת כועסת על עצמי שהקשבתי כי התחושות שלי בד"כ מאוד נכונות ומדוייקות
סופו של דבר - הביוצים אצלי כמו שעון
לבעלי יש בעיית זרע.
הוא כמעט ללא תנועה או ללא תנועה בכלל וברמה ירודה ובצורה כזו כמעט אין סיכוי להשיג הריון בצורה טבעית.
אנחנו מתקדמים עכשיו להפרייה חוץ גופית
ואני לא כותבת את זה בשביל להלחיץ אותך או להפחיד שזה המקרה אצלך
מאוד יתכן שהכל תקין ולא להקלט שנה זה נורמלי בהחלט
אבל אם זה עושה לך רע, ואת מרגישה שאת רוצה אז תתחילי לעשות בירור בסיסי
זה לא מחייב כלום: פרופיל הורמונלי, מעקב זקיקים וכו
אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור הייתי עושה הכל שונה
שולחת לך חיבוק חזק ומאחלת לנו הריון תקין וקל בקרוב ממש❤️

בהחלט מה שנתחיל לעשות ככל הנראה.
אני מאוד חוששת מטיפולים אבל אם זה מה שיגשים את החלום, אז זה שווה את זה...
שהטיפול יעבור בהצלחה וייגמר בהריון בע"ה

אשמתך, זה לא!
לפי מחקרים
⅓ מאי כניסה להריון זה קשיים אצל האישה
⅓ קשיים אצל הגבר.
⅓ סיבות לא ידועות.

זה לא אשמתך, ולא אשמתו וככה השם רצה כרגע.
מה עושים עם זה? מתחילים לברר כמו שכתבו לך פה.
יש סיכוי שזה כלום, יש סיכוי שזה משהו פשוט שייפתר עי תהליך פשוט, ויש סיכוי שזה יהיה יותר מורכב.

רק אומרת- אל תשמרי בלב! תדברו ביניכם. תדבררו את הרגשות. אם צאיך, לשתף חברה או בת משפחה קרובה. זה כבר מוריד הרבה מהלב

חיבוק והרבה בהצלחה!

אך צריך לדעת ולזכור, ההריון יגיע כשלא תהיו לחוצים סביב זה..

לנו לקח 7-8 חודשים להקלט ובאמת שכל חודש מחדש הייתי בבאסה הזו, מבינה אותך ממש..

ויש לי חברה שהתחתנה ולקח להם שנתיים להיקלט ותכלס היה לה מזל, כי אלו היו בדיוק שנתיים שבעלה היה בצבא ולא חזר כל יום הביתה.. אז היה באסה אם היא הייתה מגדלת ככה את הילד...

מכירה מספר מקרים כאלו.. יש לי גם בנדוד שהתחתן חודש אחריי, והם נקלטו אחרי 3 שנים ובאמת היה להם מזל שנקלטן בזמן הזה, כי שניהם התחילו לימודים לתואר ראשון מיד אחרי החתונה.. והיום 8 שנים אחרי שהם התחתנו, ו3 שנים ראשונות לא הצליחו להיקלט, הם בהריון רביעי, אחד אחרי השני ברוך ה', בזמן המתאים.

ה' שולח לכל אחד בזמן המתאים.

אל תהיו לחוצים, אתם יכולים להתחיל בירורים וכאלו, הבנתי שרק אחרי שנתיים או שנה וחצי מאז החתונה אז יש מה לבדוק..

מה זה היה לה מזל?
ברור שהקב"ה מתכנן מתי יתאים לכל זוג.
ובראיה לאחור אנחנו רואים איך זה מגיע בזמן המתאים.
אבל למי שמאוד מחכה קשה לשמוע היה לה מזל. לא, היא רצתה כבר שנתיים. יחד עם הקשיים של להיות לבד או תוך כדי לימודים.

וגם- את לא יכולה לדעת מי מהם מנעה או לא..

בראיה לאחור של היה לה מזל, לפי דבריה ולפי הדוגמא השניה שהבאתי.

ברור שכל אחת תקבל את הדברים שונה, אחרת.
אבל הכוונה היא שכמה שהיה להן קשה באותה תקופה, הן ראו את זה אחכ לטובה.
כשנמצאים באותו מקום בנקודת זמן הזו, מסכימה שזה קשה.
כמו שאמרתי גם עליי, אמנם נקלטנו אחרי 8 חודשים אבל עדיין זה קשה כשמצפים לזה כל חודש מחדש. הייתי שם. גם אחרי הריון ראשון שציפינו וחיכינו ולקח זמן וכנל אחכ..


ולגבי מניעה, לא מנענו, וגם בדוגמאות שהבאתי הן לא מנעו.

זה נראה הדבר הנכון ביותר.
אבל למי שמצפה- קשה לשמוע שזה מזל שעכשיו אין לה ילדים.
היא צריכה חיבוק ותמיכה והכלה של הקושי.
כשלי אמרו את עוד תגידי תודה זה עשה לי רעעע. אני באמת אומרת תודה. אבל כשציפיתי זה לא עודד אותי.
מבינה למה אני מתכוונת?
חלילה לא תוקפת, מקווה שזה לא נקרא ככה. אלא רק רוצה לדייק יותר ניסוח שיתאים למישהי שמצפה..

בעניין הנל שזה מזל וכו.
גם אני הייתי שם בסיפור הזה של הציפייה כל חודש ומסביבי נקלטו חופשי..

הבאתי דעה של אותה אחת שקרה לה מקרה בו היא נקלטה אחרי שנתיים ואמרה שבדיעבד היה לה מזל ובאותו זמן בהחלט היה קשה עם כל הרצון להריון... 🙏🙏

אולי הניסוח הקודם לא התאים, מקווה שביהרתי את כוונתי

את לא יכולה לדעת מה עבר על הזוגות שהזכרת..

אני כן יודעת כי אנחנו בקשר טוב מאוד. והיום כל אחד מהזוגות הנל במקום אחר לגמרי מבחינת מצב משפחתי.

יש מקרים אחרים שלא העלתי לפה כי אני לא יודעת אם באמת היה טבעי או לא.

אנחנו גם ניסינו יותר משנה, ובסוף רגע לפני שהתחלתי ליטול תרופות שנתנו לי במרפאת פוריות נקלטתי ;)
אני זוכרת שהגעתי לראשונה למרפאת פוריות הרופא אמר שאנחנו עשויים להקלט תוך שלב הבירורים ואני חשבתי "איזה שטויות הוא מדבר הוא לא מבין שזה כבר לא יקרה בצורה טבעית.."
וככ שמחתי שהוא צדק.
כל הזמן הסביבה אמרה לי כמה הלחץ שלי משפיע ובמקרה שלי זה רק הכניס יותר ללחץ, אז רוצה לשתף שדווקא בתקופת הלחץ הכי גדולה זה קרה.
זה באמת עוד יכול לקרות בצורה טבעית אל תאבדי תקווה.
מהניסיון שלי ממליצה לא להשתמש בשום חומר סיכה אם משתמשים.
ואני באמת יודעת כמה זו תקופה קשה, אבל אחכ עם כל השינויים של ההריון בעיני היא ממש תרמה לי לדעת להעריך ופחות להתלונן.
אני כאן אם זקוקה לעוד תמיכה!
הרבה בהצלחה!!

שמנה,

מכוערת,

מתלוננת,

לא זזה,

לא עובדת,

כועסת,

בוכה,

נעלבת,

צועקת,

כאובה,

כבדה,

מזניחה,

לחוצה

ועוד היד נטויה 

 

הכי על היחס שלי לבעלי שמדי פעם אני תופסת את עצמי מאוחר מידי

על הקוצר רוח שלי

על התלונות שלי

על הכאבים

על הכבדות

 

אך בא לי להיות שמחה ועליזה...

במיוחד עם הבעל
לבעלי כבר נמאס גם😭

לא בהריון. שום דבר מיוחד.
הילדים רבים את החיים. הקטן לא מרגיש טוב.
אני מתעצבנת וצועקת עליהם וכל האווירה מבאסת.
איפה אני ואיפה האמא החמה, האוהבת, הקשובה שאני רוצה להיות.
יצירתית. פעילויות. חלומות.
באמת שקשה לי להבין את חוסר הכוחות הזה כבר. די. לכן לא מפסיקה ולא יודעת מתי אפסיק למנוע הריון. שלושה מאתגרים את המאגרים שלי בלי תחתית.
עצוב לי.

זה דבר מיוחד מאד
ועוד עם ילד שלא מרגיש טוב😔
חיבוק גדול😘😘😘

בעע
לא בא לי לפרט יותר מידי, אבל,

בעע. הכל.
נמאס לי מעצמי, בא לי שיהיה יותר טוב.
שיהיה לי יותר כח להיות אמא טובה וסבלנית.

זה ימים כאלה שרק בא לי להיכנס למיטה לעצום עיניים ולהתעורר עוד תקופה
או פשוט להיעלם לאנשהוא לכמה זמן

מכירה את התחושות האלה...
אז שולחת לכל אחת מכן חיבוק
ומזכירה לכן- גם אם עכשיו קשה לך לראות את זה
את אמא ואישה מדהימה!!! כל אחת ואחת!
אל תשכחי את זה!!

פחות רואה עכשיו איך אני מדהימה
לא מכירה את עצמי לפעמים ולא רואה עוד לאן זה יכול להידרדר
מקווה שיעבור מהר התקופה הזו🙏🙏🙏
ובלי הרבה צלקות עם כל הבושות שאני עושה לעצמי ולבעלי😓😔

ולא נעים לאמר אבל גורם לי להרגיש שפויה יותר שאני יודעת שזה נורמלי ולא רק אני ככה
צרת רבים - נחמת שוטים🙈
אבל כרגע זה עוזר לי

אפשר לעשות הרתחה אבל תלוי בסוג המגבות שלא יהרס

כל מגבת גם אחרי שנה תוציא לך סיבים במייבש אז קל וחומר מגבת חדשה..
ולכן רק בשמש ..הכי טוב יעשה את המגבת טיפה קשיחה שכיף להתנגב בה וחא מוציאה על העור סיבים

לא מוציאה סיבים אף פעם, גם לא במייבש.
אני קונה רק מגבות מאיכות גבוהה, וצריך רק לכבס אותם כדי להשתמש. מייבשת רק במייבש כדי שיצאו רכות.

יוצאות כל כך רכות.
תמיד חמותי מתפלאת איך הן כל כך רכות אצלי, כי היא מייבשת בשמש😎

שתוציא את כל הסיבים הראשונים המעצבנים שנדבקים לגוף הרטוב...

שיש אנשים שאוהבים שהמגבת קשיחה חחח
מגניב איך אנשים שונים זה מזה
אין לנו מייבש והדבר היחיד שאולי יגרום לי לקנות זה בשביל המגבות שהן יצאו רכות. שונאת שהם מתקשות

שלה, שימי לב, מגבת זה בעצם אוסף שערות מחוטים.....
אז מגבת טובה השערות שלה צריכות להיות לא ארוכות מדי ולא קצרות מדי.
לא עבות מדי ולא דקות מדי.
אם את מכירה את המגבות של "דארלין". מוכרים אותם במשביר לצרכן, אז הם דוגמא למגבות מעולות

לא זוכרת את החברה.

ועוד אחת בשופרסל, של GALA

בבית וזה ממש עזר.

בלי חזיה בבית בכלל.. (ואני עכשיו בבית)
אז לא נראה לי ששה קשור

זה העיר אותי משינה לילה אחד בצרחות כאב

זה חלף לבד מה שעזר לי להעביר את זה היה דווקא לאכול... אבל זה כאבי תופת מבינה אותך מאוד

זה קשור לשינויים ההורמונליים שמשפיעים על תהליך העיכול (מאטים אותו) ובין היתר זה משאיר אותך עם אוויר, שנתקע בדרכו לאן שצריך ללכת בסופו

בעיקרון אין לי טיפ לתת לך

רק מזדהה

וזה גרם לי להבין מה עובר על תינוקות שצורחים מגזים

אוף, מקווה שזה לא יחזור..

אבל זה מתסכל!!
יש מה לשאול את הרופא על זה? זה קשור גם לזה שלפעמים יש לי כמו קוצר נשימה כזה?

כשיש חזקים אני לחלוטין לא מצליחה לתפקד(קרה פעמיים)
תבדקי תפקודי כבד. ככה עליתי על זה.

גם אני עליתי על בעיה שם בגלל תפקודי כבד

זה היה בין הגב לבטן.
אפילו לא ידעתי להסביר. אבל חשבתי שאני מתה.
עם אמבולנס נסעתי לבית חולים.

אחרי זה לא היו התקפים שנתיים ובשנה האחרןנה מידי פעם יש לי התקפים קטנים.
גם לי אין גרודים. אני רואה את זה בבדיקות דם בתפקודי כבד.
הכאבים הם בגב העליון.
לוקחת אקמול. אחרי שעה וחצי שעתיים זה חולף..

אבל נגיד גרד אין לי (בלע"ה..) שזה בד"כ קשור לתפקודי כבד... לא? (היה לי בחלק מההריונות בעבר גרד משוגע, אבל תפקודי כבד היו תקינים)
טוב, אולי באמת אקבע תור טלפוני לרופא משפחה ואשאל אותו על זה..

לק"י

את במכבי? באתר שלהם יש ציור של רופא/ה ליד השם. תסתכלי מה יש ליד השם שלה.

וזה ממש מעצבן.
במוקד הן יודעות אם זה גבר או אישה, אבל לא מתחשק לי להתקשר.

לק"י

אולי בכלל רופאים לא יורשו לזהות את מין העובר באולטרסאטנד.

לא זוכרת באיזו מדינה מרצה לרפואה התנצל שנתן כדוגמא נשעם שנכנסות להיריון כדי שחלילה לא יגידו שהתכוון שגברים לא יכולים להיכנס להיריון.
משהו לא ברור והזוי.
הוא אשכרה פחד מתביעה

לק"י

גם ראיתי איזה פרסומת "יולדים?...."
עכשיו, יכול להיות שזו סתם טעות, כי רגילים לדבר בלשון זכר, אבל ברוח הימים המודרנים זה נשמע פחות טעות.....

בעצם, אחת בבית עם הורמונים זה די והותר, באמת לא צריך שגם האיש יהיה כזה...

אז למי שמחפשת כירורגית שד בכללית, יש לה תורים קרובים בבאר שבע ובאשקלון.

השם הפרטי שלה זה אודית.

החלטתי גם לקבוע סוף סוף תור (בעקבות היסטוריה משפחתית לא טובה) והיה תור פנוי אליה ליום שני הבא. מפתיע, ציפיתי לתור עוד חודשיים..

היחידה שהיה לה תור בזמן יחסית קרוב

אם את בשני הבא אוכל להגיד לך יותר עליה...

אצלנו במשפחה מעריצים אותה, היא סבלנית ומסבירה עד לשורש העניין ואכפתית.
אני לא הייתי אצלה אבל היא שם דבר אצלנו.
נוסעים בשבילב גם מרחקים

פלט משהו צהבהב כמו קיא.
הוא היה נינוח ועשה פיפי וקקי
התקשרתי גם לרופא אמר לא להילחץ- תינוקות פולטים מכל מיני צורות צבעים ומרקמים.
ובאמת מאז לא ראינו זאת.
יכול להיות שזה חלב מעוכל
יכול להיות פשוט הסתגלות של הקיבה

והרופאה שלה אמרה שזה כנראה מי שפיר שנישארו לה והתעררבו עם האוכל
קרה פעמיים שלוש ומאז ב"ה אין

לא בהכרח אבל יתכן וזה ריפלוקס סמוי.
בסמוי לא פולטים אלא מיצי הקיבה עולים חזרה.
רצוי לבדוק

והיא ממשיכה לתת שתן ולעשות קקי כמו שצריך.
דיברתי גם עם מוקד אחיות של הקופה ואמרו להמשיך לעקוב ואם חוזר- לפנות לרופא.
אז ב"ה הכל בסדר ואני קצת נרגעתי (לא עד הסוף, בכל זאת התפקיד שלי הוא לדאוג...)