פורום הריון ולידה (עמוד 1882)

זה מאוד משפיע.
אני מבינה את התסכול שלך זה באמת מטריף את הדעת.
כמה זמן היא כבר בגמילה?
כמה עיצות..
אם התחלתם ממש עכשיו הייתי שואלת את הילדה אם רוצה טיטול ואז כל פעם שיש לה הולכים יחד ומנסים להספיק להגיע לעשות באסלה.
אם אתם בנקודה שזה כבר אל חזור אז ממש לעודד אותה ולהגיד משפט יבש כזה של טוב בואי ננקה ונחליף בגדים ופעם הבאה אולי נצליח.לפעמים ילד קצת נתקע בתחושה שאין לו הצלחות וזה גורם לו לפספס בלי סוף אז כדאי לעבוד על לייצר הצלחות.
איך?
לעשות מבצע מדבקות או משהו שכל פעם שעושה באסלה מקבלת מדבקה ואז כל כמה מדבקות מקבלת הפתעה קטנה.
לנסות לזהות מתי הרגע לפני שצריך ללכת אבל לתת לה את האחריות חזה למשל שעתיים לא הלכה לשרותים ואת יודעת שיש מצב,שצריכה אז להציע לה ללכת לשרותים לנסות לעשות פיפי אם מתנגדת ואומרת שאין אז לכבד את מה שאומרת וככה היא תלמד לאט לאט לחכת "בזמן" אחד הילדים שלי היה ברגרסיה של גמילה ואז גם כשהצלחנו בבית לעצור את הרגרסיה ולהפסיק עם הפספוסים בגן היה לו נורא קשה כי הוא התקבע על החוסר הצלחה וברגע שהיה סגר ולא הגיע לגן הרבה זמן כשחזר הוא כאילו התחיל מחדש והכל הסתדר ביום אחד פשוט..

אנחנו כבר קרוב לשנה בתהליך,

כולל החזרת טיטול,

כולל נסיונות של איפוק ורוגע,

וכולל נסיונות של כעס....

הכלללל ניסינו,

עכשיו זה מצב טוב, אבל יש פספוס יומי..

 

מתסכל נורא!!!

לנשום עמוק. סבלנות ועקביות. שנה שניסיתם כל מיני זה די מבלבל.
היא אומרת שהיא צריכה, הולכת להתפנות. זה יפה מאוד.
כדאי שהתהליך יהיה פשוט, מבחינת קל לפתוח דלת, להגיע לגובה השירותים (שרפרף או ישבנון קבוע) להוריד תחתונים (לא צמודות מדי)
שיהיה כמה שיותר פשוט ונוח.
אם בחוץ אתם מקפידים על לבוש מלא (גרביון נגיד) אז בבית לפחות לעבור לביגוד שיקל על התהליך.
לאט לאט היא תצליח להחזיק יותר.

אפשר גם לשים סיר קרוב שיהיה לה הכי פשוט ולפנות ולשטוף.

בנוסף תנסי לנהל יומן בע"פ או בכתב, לראות האם יש סימן כלשהו שמקדים את הפספוס.
למשל שותה הרבה כשחוזרת מהגן, שעת עייפות שפחות מודעים לגוף וכד'.
בנוסף שימי לב לשפת הגוף. תנסי לזהות חוסר נינוחות.
אם את מצליחה לזהות תופעה מקדימה תשלחי אותה להתפנות לפני.

בהצלחה!

אבל בתור מטפלת שעבדה שנים עם ילדים בגמילה.
מעלה השערה, שנמשמעת קצת ממה שאת מתארת-
יש ילדים שעסוקים מאד כשהם משחקים ולא שמים לב כשהם צריכים לשירותים.
יש ילדים יותר "עצלנים" שמעדיפים להתאפק כדי לא להפסיק משחק ברגע האחרון.
ואז כמובן שברגע האחרון הם רצים לשירותים ומפספסים.

אם זה כך- רצוי להזכיר להם מידי פעם ללכת לשירותים.
או לעשות תנאי שלפני תחילת משחק הם הולכים לשירותים.
או לנסות לשים לב מתי הם מתאפקים.
בד"כ זה עוזר...

נסי למקד יותר, בדיוק מתי היא מפספסת ובאיזו סיטואציה.

אני הייתי המון זמן מתזכרת את הילדה אחת לשעה בערך לעשות.
גם אם אומרת שלא, אז אחת לשעתיים נניח כבר הייתי מודיעה ולא שואלת שהולכים לעשות פיפי.
אחרת היא הייתה נשאבת לענייניה ולא הולכת בזמן.

אז איך בסוף הילד יקח אחריות על היציאות שלו? הוא תמיד ככה וכל פעם גם מתווכח איתי על לשבת בשירותים ובסוף יוצא לו,,, מה אפשר לעשות עוד? פשוט נמאס

1. לא נעים לה כשבורח ולכן משתכנעת לפעמים
2. לפעמים אני ממש מחייבת אותה לעצור ולעשות - אין פיפי אין טיול למשל (שלא יברח בדרך)
3. לפעמים נוקטת בגישה יותר חיובית - תלווי אותי כי יש לי פיפי, קחי את הבובה לפיפי, אחרי פיפי נשים שיר שאת אוהבת

לאט לאט זה הלך והסתדר

והשלישי בן 3 וחצי ואני לא מצליחה.
אני חושבת שהקורונה השפיע עליהם העולם שלהם לא יציב.
צריך יותר סבלנות

לא קראתי תגובות אבל
אם התחלת לגמול אותה "בשביל הגן" יכול להיות שהיא הרגישה לחץ/ התרגשות/חשש וזה גורם לה לפספס. אולי גם מצידך היא מרגישה לחץ?
אני גם בגמילה עם הבת שלי אני ארשום לך מה גורם לה לפספס יותר אולי יעזור לך:
לחץ
מתח ביני לבין בעלי
המסגרת החדשה
חולי
אין כוח- לפעמים פשוט נוח לה לפספס במקום לרוץ לשירותים. והיא סגנון קצת כבד כזה.
שהיא רוצה צומי- בשעות שאני עסוקה וכאלה שמתי לב שהיא מפספת כדי לקבל את הצומי הזה של לקחת אותה לשטוף אותה...צריכה יחס....

מקווה שתמצאי את הסיבה זה מתסכל..אני איתך באותה סירה...היא מפספסת לי הרבה...(לפעמים אני שמה טיטול תחתון נגיד בשבתות וכאלה או שאין לי כוח לרדוף ולנקות...ואז היא רצה לשירותים ואם מתפספס לפחות אני לא צריכה לקלח ולנקות...)

המון בהצלחה!!!!

מציעה לך לבדוק מה יש בכל ערכה (יש פירוט באינטרנט) ולראות מה רלוונטי לך.
אנמ לדוגמא לא לוקחת מהסופר פארם כי העיקר שם זה התמ"ל ואני לא משתמשת בתמל הזה.

במוצצים היו בקבוק ומוצץ של מאמ שזה שימושי לי ומתכננת לקחת גם בהיריון הזה בעז"ה.

מוצצים
שילב
סימילאק
סופר-פארם

עוד משהו ששווה להשוות?

אני כמעט בטוחה שיש בהם אותו דבר. תכלס העיקר שם זה שני סימילאק שאני לא משתמשת אבל יש שם גם מוצץ ובקבוק של אוונט שבהם אני כן משתמשת.

קניתי גם את של סופר פארם ויש שם ספרון חמוד שאני שמה בעגלה, מוצץ לא זוכרת של איזה חברה אבל פחות התחברתי, בקבוק של לייף, שני טיטולים של לייף, דוגמיות של מטרנה ומטרנה גדולה

את כל השאר לא ניסיתי

אני בלידה הראשונה קיבלתי ערכה ממש שווה, וקצת בניתי עליה בלידה השניה
שבה לא קיבלתי משהו מוצלח בכלל. (בגלל שברגע אביול שלחה . זה היה בלניאדו)

זו הלידה היחידה שלא קיבלנו בה ערכה כלשהי במהלך האישפוז בביח..

תכלס זה סבבה בעיקר בגלל הסימילאק- קניתי שלב אחד מהדרין-אוהבת שיש לי בבית את האופציה
ורק הוא לבד עולה בחנות 40+₪
אז לשלם רק 20 זה בכל מקרה משתנה
בקבוק של 125מ''ל
מוצץ
משטח החתלה
נחמד סה''כ⁦️⁩

והשאר סתם דוגמיות אז לא כזה עניין אותי....

יש כמעט בכל עיר מתנדבים שאוספים..
ואם גם ככה קונים זה כולה 20 שקל ואת השאר אפשר לקחת לעצמך..
בכל מקרה זה ממש מצווה!

חפשי בגוגל
וגם בסופר פארם זה אחלה

עם מישהי שבאה אלייך הביתה

מגיעה לך את זה במתנה מהסופר פארם עם קוד ואת לא צריכה לשלם?

כי קרוב משפחה שלי מנהל סניף סופר פארם ואנחנו שילמנו על ערכה. והוא מעודכן בדברים האלה

ככה אני זוכרת אני גם עם מנוי לייף סטייל מאז שהבייבי שלי נולד

או גם וגם

ידוע שיש פעמים שמרגישים "צפרדע" בגרון

זה עובר..

והתנהג בצורה אפטית יותר מהרגיל אז לכאורה הוא בסדר. אני מתארת לעצמי שאם הוא היה מקבל מכה רצינית ומסוכנת היית שומעת את הבכיות שלו

בן כמעט 8 חודשים

הגדולים יותר כבר לא אבל הקטן( שמעל התינוקת) עדין מגיע בבקרים ( מוקדם ממש) אז אם התינוקת איתי אנינאומרת לו שיחכה ואחכ יבוא ואם לא אז זה קצת הזמן שלנו להתפנק יחד..ולגבי המקום והצפיפות זו אחת הסיבות שהחלפנו את המיטות היו לנו 80 ועכשיו 90 וזה פשוט משמעותי!!

גם אליי בת ה4 כמעט כל לילה מגיעה עם סיפור של חלומות מפחידים וכו'. צפוף וחנוק לי, בהריון ממש היה מעצבן.. אין לי פתרון לזה עדיין..
אבל- המשחקים- קודם כל לנעול את החדר במהלך היום, לא להרשות להם להכנס בכלל. תגידי להם- זה חדר הורים, אין פה משחקים ואין פה ילדים. ביום יותר קל להיות אסרטיביים מאשר בלילה. אם אני באה לחדר ורואה בימבה אני ממש כועסת עליהם... מבחינתי זה לא עובר בשום צורה ואני קוראת להם שיוציאו אותה גם אם יותר מהר לי להוציא אותה..

לא היתה כניסה לחדר הורים. אם היה חלום רע בלילה היינו דופקים על הדלת (תמיד נעולה) ואחד ההורים יצא וישב איתנו עד שנרדמנו.
זה קרה המון ובטוחה שהיה להם קשה כל פעם לקום, אבל לגמרי שמר על המקום הפרטי שלהם

של הרגל.
אם תרגילי אותם שחדר הורים הוא מחוץ לתחום כך יהיה.

אצלי זה ככה
לא ברמה שאסור להם להיכנס במהלך היום
אבל זה ממש לא חדר ציבורי
בטח לא לשחק בו.
לפעמים אני "מזמינה" לפטפט
או להראות לי משו
אבל בזה זה נגמר.
כ מ ו ב ן לא מכניסים חברים וכו... מקפידה מאוד על דלת סגורה רוב הזמן גם כשהחדר ריק.

בלילה אם מישהו צריך אותנו
לימדתי אותם לדפוק ולחכות שנענה.
לא נועלת לרוב
כי לבעלי ממש חשוב שנהיה זמינים
מצידו שישנו איתו כל לילה
אני ממש לא בעד זה.
לדעתי זה חשוב שתהיה טריטוריה זוגית בלבד וגם אני לא יכולה לישון עם עוד מישהו. גם לא תינוק. השינה שלי גם ככה גרועה מאוד אז זו לא אופציה.
מצאנו פיתרון באמצע משאירים פתוח סדק
והם לא נכנסים בלי לדפוק.

המזרן עוזר לשאר שרוצים לישון לידנו, היא ממשיכה לידי.

שום דבר לא עוזר איתה. .

כנראה שאני חייבת להתעקש יותר

החכמתי פה מעצת החכמות, מקווה לעדכן בהקדם שמתחיל להסתדר

אבל בהנחה שהיא פחות מגיל חמש אז אין מה להסביר.
חבל לבזבז על זה כוחות.
כן לחזור כמו מנטרה על הכללים אבל לא לצפות ממנה להבנה של מהות העניין, אלא לביצוע ההוראה כפשוטה.
במצבך עדיף שבעלך ינהל את הגמילה אם הוא מוכן.
אפשר בהדרגה דרך מזרון כמו שכתבו או ישר להחזיר למיטה שלה.
כל פעם בעקביות, בלי כעס בלי הסברים מסורבלים.
משהן בסגנון: בלילה כל אחד ישן במיטה שלו, לילה טוב מתוקה.
בהתחלה היא אולי תבכה ותתמרד. לאט לאט היא תתרגל.
הרבה הכלה וחיבוקים.
גם במהלך היום לשקף לה שרואים אותה ואת הקושי שלה.

נקודה נוספת, לא להסביר למה לך זה לא נוח, כי זה מעורר תחושת דחייה. לא להגיד לאמא זה צפוף ולכן את לא יכולה לבוא, אלא את גדולה, את בוגרת את מסוגלת, לכל אחד יש מיטה משלו. גם לחפצים אגב. (ביצים ישנות בתבנית ביצים, משחקים בקופסה, בגדים בארון, תינוק במיטה שלו, ילדה במיטה שלה)
אפשר גם לתרגל איתה במהלך היום (לא הלילה) איפה כל אחד ישן. למשל להגיד בלבול כמו צעצועים ישנים בסל כביסה ואז לתת לה לתקן וכד'.

עוד משהו, אל תלקי את עצמך על מה שהיה. מה שהיה היה טוב ונכון לשעתו. כרגע המציאות השתנתה ואתם מגיבים לזה. זה לא אומר שעשית טעות כשאיפשרת לה להתרגל לישון איתך במיטה. היו את הסיבות לכך ומותר לנו לבחור את המלחמות שלנו.
כל דבר נכון לשעתו.

בהצלחה!

ולפותחת, את צריכה קודם כל להציב גבול מאש פנימי וברור עם עצמך שהמנהג הזה נגמר. או משתנה. או מה שאת רוצה בעצם. זה עןזר גם לחדד מה את סאמת רוצה.
לדוגמה להחליט שמהיום רק את ואת בלבד ישנה במיטה שלך לא משנה מה. ברגע שיש גבול פנימי ברור ונחישות להשיג את המטרה הכל כבר מרגיש ומתנהל שונה.
ואת צריכה לחשוב איך הכי נוח לך שזה יתנהל, על ידך או על ידי בעלך, או שניכם. להתחיל לעשות שיחת הטרמה ביום, להסביר שבלילה כל אחד ישן במיטה שלו. אפשר לקנות לה איזה מצעים חמודים או בובה קטנה למיטה להדגיש את הייחודיות של המיטה שלה. ואז בפעם הראשונה והשניה והמליון שהיא באה למיטה שלכם, אתם מחזירים אותה עם מנטרה קצרצרה. והולכים. ושוב, ושוב, ושוב. לא ללטף, לא לשיר, זה פשוט מחליף את התלות. וזה כנראה יהרוס לילה אחש, שניים או מקסימום שלושה, אבל בכך תקני ליחות אינסופיים של שקט ושליטה.
בעצם התהליך שבחרת בגלל סיבות שהתאימו לך, לא לבצע הגיל צעיר יותר, את מבצעת עכשיו. למה? כי בתהליך ההתפתחות ההורי שלך, את נמצאת עכשיו במקום הזה, וזהו מצויין. בזמנו היית במקום אחר עם צרכים אחרים ועכשיו את מגלה עוד צרכים ולעולם לא מאוחר. כנל לגבי הילד השני.

לקחתי ממני המון

תודה רבה 

בכל אופן בגיל חמש אפשר להתייחס קצת יותר בבגרות, זה גיל שההבנה והמוסר מתחילים להתפתח.
בגיל הזה אפשר לספר סיפור על ילד שקוראים לו גיל. וגיל הוא ילד שרגיל.
וימשילדה שקוראים לה תהילה. ותהילה היא ילדה שרגילה.
רגילה למה?
גיל רגיל לישון עם בובת ג'ירפה ענקיסטית!!
תהילה רגילה לישון עם פיג'מת לבבות.
גיל רגיל ל...
תהילה רגילה ל...
ואז לפתח דיון מה רגיל? מה זה הרגל?
ואז יום אחד גיל גדל ולא היה מקום במיטה לגיל הגדול והגירפה הענקיסטית.
ויום אחד תהילה גדלה וםיגמת הלבבות נהייתה קטנה עליה.
גיל שרגיל ותהילה שרגילה בבעיה. מה עושים? יש לך רעיון מה אפשר לעשות?
להעלות כמה פתרונות.
ואז בשמחה וששון אבא ואמא יישמו את הפתרון (נגיד לקנות הבובה חדשה קטנה יותר ופיגמה חדשה גדולה יותר)
גיל ותהילה הלכו לישון נרגשים.
ואז הם הרגישו קצת קווצ'וץ' בלב, למה? כי גיל שרגיל רגיל לגירפה הענקיסטית וכו וכו.
לשקף את הרגשות שחשים כשנתקלים בהתמודדות עם שינוי ההרגלים. לתת לזה מקום.
ואז בבוקר גיל ותהילה קמו וסיפרו להורים על חוויותיהם מהלילה.
ושוב להעלות פתרונות. מה יכול לעזור להתמודד עם שינוי ההרגל? אולי לחרוז משפט מעודד. אולי לצייר ציור של הילד עם תחפושת אריה כי גיל שרגיל נלחם בהרגל כמו אריה.
להמשיך ללילה השני והשלישי, כל פעם מתרגלים רק עוד קצת. בסוף קורה משהו וגיל שרגיל ותהילה שרגילה שמים לב שבעצם בלי לשים לב הם התרגלו להרגל החדש. (נניח פיג'מת הכוכבים בכביסה אז תהילה שמה לב שהיא מתגעגעת לפיג'מת הכוכבים החדשה שבעצם היא כן אוהבת אותה)
מתוך הסיפור לתת לילדה אפשרות להעלות רעיונות מה זה הרגלים בשבילנו, איך אפשר להתגבר, מה מרגישים וכו' ואז זה אפשר ליישם בתהליך שהיא עוברת. לשאול אם גם היא מרגישה שהיא משנה הרגלים לאחרונה. (גן חדש, חגים, נעליים של גדולות, לישון עד הבוקר במיטה של גדולים) להכניס את זה יחד עם עוד כמה דברים של גדולים כדי שלא יהיה סיפור בפני עצמו.

או אפשרות אחרת היא כן לעשות מזה אירוע בפני עצמו. לעשות מסיבה עם בלונים ועוגה וברכות ומתנה כמו מסיבת מוצצים אז מסיבת מיטה. ומיד אחרי המסיבה מטמיעים את ההרגל בלי לחזור אחורה.

ללמוד אצלך במציאות בסדנה לגבי גידול ילדים ולגבי תובנות על החיים בכלל. מדהימה!! פותחת תגובה שלך ונהנית פשוט בכל שרשור

נשמע שנולדתי עם איזה הארה שמיימית
אז לא. אני ממש ממש רגילה,
לא מיוחדת באף מובן. פשוט עם קצת יותר ניסיון חיים אולי, הילדים שלי כנראה היו השפנים, לא בטוחה שאהבו את זה, אבל אם נגזר עליהם ועלינו לעבור תהליכים מסויימים ועכישו יש את היכולת לעזור לאחרים אז אני רואה בזה שליחות.
למנף את האתגרים והחכמה שבדיעבד כדי להקל במשהו על אחרים.
אני בעצמי כל הזמן בתהיות ושאלות על ההורות, אולי זה פחות מורגש כי הגדולים שלי לא בגילאים המדוברים פה לרוב,
אבל זה לא שאני תמיד יודעת איך לנהל כל סיטואציה. גם לא הפשוטות.
ואני אוהבת לקרוא דיונים ולחדד נקודות ולשמוע דעות ולהיפתח לרעיונות וזוויות הסתכלות שונות.

מה שבעיני הכי חשוב זה לקרוא הכל בעין ביקורתית. להבין שבסוף האחריות היא על ההורה. והתפקיד שלו זה לשאול, לשמוע, לסנן ולהחליט מה והאם ליישם.

בהצלחה!

הבן היחיד שלי לעת עתה שהולך בעזרת השם להיות בכור אני אמנם עוד לא בהיריון חחחחל אבל אני גם כבת בכורה הייתי סוג של שפן נסיונות דיברתי על זה לא מזמן עם אחותי הצעירה ממני היא אגב פסיכולוגית והיא אמרה שהקטנים גם שפני ניסיונות ועושים עליהם טעויות רק פחות מהגדולים. ואני אומרת חבל שאין חוברת הדרכה להורות שכל אחד יקרא טרם התינוק נולד אולי יעשו פחות טעויות וימעטו השפני ניסיונות מסכן הבן שלי בן שנתיים מקווה ששכח את הפדיחות שלי

לא כל כך עובד מה שאני אומרת להם. אולי את יכולה לנעול את הדלת של החדר ביום וככה ישמר הסדר.
לגבי השינה זה תהליך כמו של גמילה מהנקה. מחזירים למיטה שוב ושוב ושוב. וקצת יושבים לידה עד שהיא נרדמת לא לאפשר בכלל כרגע שהיא תישן איתכם.
אפשרות נוספת שהרבה הורים עושים היא לשים מזרן ליד המיטה שלכם ושהילדים יסתדרו שם.
ואם כל זה לא עובד להבהיר שאפשר לישון רק עם אבא ובמקרה הצורך להפריד קצת בין המיטות שלא יהיה מצב שהיא מתגלגלת אליך. וככה את תוכלי לפחות לישון קצת...
אגב אם את לא מעוניינת שיחזור על עצמו בילד הבא מראש תרגילי אותו לישון במיטה שלו. נכון זה מאוד נוח ההנקה להירדם תוך כדי אבל באמת קשה להיגמל מזה....

מלכתחילה לא היית צריכה לישון איתה אחרת היא תבקש עוד פעם ועוד פעם וכך תתרגל. זה אמנם צריך להיות מדי פעם אך לא להפוך להרגל שלא תהיה תלותיות. אגב חברה שלי הבת שלה בת 7 ישנה איתה עד היום במיטה מהרגל

היה בסדר, נחמד-סביר, אבל לא היה לו כח נגיד לבדוק את מין העובר (אמר לי "כבר תדעו בלידה")
לא יודעת אם נפלתי על יום פחות טוב או לא, אבל אם את מחפשת מישהו שתוכלי לשאול מליון שאלות ולהילחץ לא בטוחה שהוא הכתובת.
למרות שהבנתי שמאד מקצועי. וגם, אמנם בדיקה קצרה, אבל חוץ מהקטע הזה הוא היה בסדר גמור.

מקווה שאני לא טועה בשם,
הוא נחשב מקצועי, ענייני, אבל הוא לא אמפתי במיוחד... ענייני וקר. הוא כן סבלני לשאלות.
(היום אכפת לי דברים אחרים ברופא נשים, יכול להיות שהייתי רגישה מדי, אבל אז הספיקה לי פעם אחת כדי לא לחזור אליו)

החליט שיש לעובר בעיה ושזה מעיד על פיגור בדכ.. דיווח לנו בצורה הכי קרה שיש.
כל ההיריון הייתי בטירוף.
הלכתי לאלף התייעצויות ומומחים ששללו את דעתו על הסף. אבל זה עדיין היה ממש קשה.
הילד בריא לחלוטין ב"ה.

אל תתקרבי אליו


יש במרכז לבריאות האישה במעלה אדומים אחלה רופאים נחמדים

רשמים חשובים מאד

נראה לי שאריאל זו העיר הכי קרובה

את כל השבועיים האלו מצוננת?
מה יש לך להפסיד את יכולה לגשת לבדוק

וכמה אנשים טענו לי שקרה גם להם אחרי החיסון.
לכן רציתי לשמוע אם זה מוכר.
הצינון התחיל היום

האמת שאני לא חושבת שזה משהו שממש דחוף, אם יוצא לך תעשי

תודה על התגובה

שבועיים אחרי חיסון שלישי מותשת ברמות הזויות.
רק עכשיו אני קוולטת שאולי קשור

גם בעלי היה מותש אחרי חיסון שלישי ולכן הוא אמר לי שזה בטוח קשור.
רציתי לשמוע מעוד נשים.
תרגישי טוב

וגם אין לי בדיקה באיזור לפני יו"כ (וקשה לי להאמין שזה קורונה)
מעניין. סביבי אנשים מחוסנים שממש אין להם את זה..

חשיפה לפני שעבר שבוע לא נחשבת כמחוסן.

בריאות שלמה!!

גם בשני זה היה ככה.
אלא אם זה מודרנה.

כבר שמעתי על כמה וכמה...

גיסתי נמצאה חיובית שבוע אחרי חיסון שלישי..

איזה תסמינים היו לה שגרמו לה לבדוק?

ממש, ושיעול..חשבה שזה מהמזגנים ותופעות של החיסון
עשתה בדיקה כי נחשפה למאומתת (שבדיעבד הבינה שהיא הדביקה את אותה מאומתת כי אותה מאומתת לא יצאה בכלל מהבית)

אבל בדיעבד זה התחיל לה כבר יום אחרי החיסון. היא כנראה פשוט כבר פיתחה לפני את הדגירה ואז התפרץ וכל הזמן האשימה את החיסון שזה תופעת לוואי... בקיצור תבדקי, לא יזיק

ונדבקה לפני היא לא נחשבת כמחוסנת במנה שלישית שתגן עליה.

גם לי היה ככה אחרי החיסון ושמעתי מעוד נשים שהיה להן ככה.

מכירה כמה שחלו ועשו בדיקות לוודא...
לי נגיד היה סינוסיטיס (אני מחלימה ומחוסנת ועשיתי ליתר ביטחון בדיקה)

הייתי בקניון מלחה, במרכז מסחרי בבית שמש, בקניון ויצמן בתל אביב - בכולם ממש היה.

ועכשיו כשאני אחרי לידה וניסיתי כמה סוגים - לדעתי קוטקס הכי ענה על הצורך אז באמת שווה למצוא

מאיפה את? אולי אני אצליח להעביר לך איכשו

את של קוטקס.

כי חיפשתי ברשת בכל החנויות ואין.

פני באישי אם את רוצה

שלחתי את בעלי עם הנחיה לחפש את מה שהמלצתן,

ובסופר פארם דחפו לו משהו..........

קודם כל מבאס נורא כי זה נראה כמו טיטולים למבוגרים

יקר רצח!!! עלה 89 ש"ח לחבילה

ואני יודעת שזה חצי מצחיק וחצי לא נורא,

אבל אני חצי מפוצצת בהורמונים של סוף הריון ורק רוצה לבכות...

רק לא קוראים לזה טיטולי לידה כדי שנשים יעיזו לקנות🤣🤣🤣 כשבעלי ראה את זה והתחיל לומר משהו על איך שזה נירא אמרתי לו לסתום את הפה או שאני לא יולדת🤣🤣🤣
מזל טוב מאמי

אפשר לשאול למה שאת לא תלכי?
כי את תדעי מה הכי טוב ותוכלו לתמרן...
דרך אגב של אלוויס נקראים תחתונים לבריחת שתן לנשים 😁

ופשוט החלפתי תחבושות בתדירות יותר גבוהה
לא היה נורא כל כך

גם אני מלקטת אץ כל התחתונים הישנים שלי. ןעושה חשבון שבכל מקרה אותיא עכשיו כסף על ץחתונים אז לפחוץ שיהיה עך חדשות. ובישנוץ אני משתמשת וזורקץ חופשי אם מתלכלך. בכל מקרה אני מעדיפה בימים שאחרי הלידה להחליף תחבושת בכל פעם שאני בשירותים סתם כדי שיהיה יותר נקי. ואם מתלכלך החליפים גם תחתון

אולי במשלוח אקספרס אפשר לכל הארץ? אני יכולה לשלוח לך בשמחה

את זה כמעט בטוח שיש בכל סופרפארם בארץ...

אם לא אז תחתונים רגילים כאלו שאת רוצה להיפטר מהם זה מצויין והכי נוח

שעות לפני הצום - דפיקות בדלת

המשלוח שביטלתי כי אמרו שלא יגיע - הגיע!!!

עכשיו נשאר לי הכאב ראש להחזיר את הקניה הכפולה ולבטל את הביטול...

שיהיה לכפרת עוונות 

כמו שאתן מבינות - לא ילדתי

אבל הצום היה קשה זוועה

ועכשיו אני עם כאבי ראש של הלייף...

מה עוזר חוץ מאקמול שלא עוזר?

לא נרדמת וגמורה.....

קודם כל במקרה כזה ישא 2 אקמול. אם אחרי שעה לא עוזא- אופטלגין
מקלחת חמה וכיסוי רכות תוך כדי
לשכה בחדר חשוווךךךךך

רבע שעה מהקודם וכבר התארך. וכן להפך

אבל אם יש לך צוואר מקוצר / דינאמי בשבוע מוקדם.

מומלץ מאד להקפיד על הוראות השמירה כי זה ברוב המקרים ממש עוזר

גם התארך לי, אבל בסוף כן ילדתי מוקדם, בחודש שמיני... אז אצלי זה כן בישר על לידה מוקדמת. לכן צריך ללכת להיבדק וייתכן אף לצאת לשמירה, תלוי בנתונים הספציפיים שלך.

לי היה קצר,פחות מ20 ממ. אחרי 2 ליטר נוזלים התארך ל35. ואחכ הקפדתי מאוד על מנוחה ושתיה. בה אני כבר בתשיעי

בסוף כולם ילדו בתשיעי ואני לא.. השאלה אם יש לך גם צירים, ויש עוד דברים שמשתנים מאחת לאחת. תתייעצי עם רופא מה מתאים לך.. זה תלוי באורך, בשבוע, יש/אין צירים וכו'..

אבל ב״ה זה נראה עכשעו תקין, עדיין גבולי
השתחררתי
ועכשיו לנוח ..
תודה רבה💓

מניסיון..

מה שהרופא אמר..

נמנענו מקיום יחסים, לא נוסעת לשום מקום, בעלי עושה המון בבית. אבל זה שווה את זה אחכ...למרות הקושי הגדול

למה שהמטפלת לא תעבור מבית לבית בהתאם לשעות?
כלומר בשעות שעם בת השכנים לבד, שתהיה בבית שלהם

אני מחושבת שבסדר, זה עבר תהליך לא קצר של בישול...

ובישול לא יודעת כמה כי לא הסתכלתי בשעון 😣
תודה על התגובה

ומה שאכלת אכלת לבריאות💓

פתחתי את הלמעלה מאחורי פרגוד / מחיצה

נראה שהרוב שם קצר בשרוולים או לא מתאים להנקה...

תודה!

חודשיים ספציפית מצאתי.. תנסי אולי "אמנדה קיי", "שדה בר" ובכללי יש לפעמים מציאות בזארה

עם שמלות שחלק מהן מתאימות גם להנקה:
Blush fashion, יש בבני ברק ובהר שמואל וגם באינטרנט
Charm by orit, ברחובות או באינטרנט
יש כמובן את מקימי
והרבה פעמים יש שמלות מכופתרות מהממות במנגו וזארה. היום גם הולך סרפנים, אז בחלק מהם אפשר להוריד כתפיה, להרים את החולצה מתחת ולהניק.

גם אצלי הקטן עושה קקי רק בטיטול.
אני במקומך כן הייתי מאפשרת לו לחזור לעשות קקי בטיטול, אם הורדת הטיטול רק גרמה לרגרסיה..
אני מנסה לעזור לו לעבור לעשות באסלה באופן הדרגתי. בשלב ראשון עבדנו על לעבור לעשות עם הטיטול כשהוא יושב על הישבנון/מקטין אסלה (בהתחלה אפילו זה היה קשה לו, היה רגיל לעשות רק בעמידה).
עכשיו אנחנו במעבר לשלב הבא - אני מדביקה את הטיטול למקטין אסלה מלמטה, והוא יושב מעל ועושה.
בינתיים פעמיים הצליח, ומאז פתאום פחות מצליח. אז בינתיים אני מתעקשת איתו פעם אחת ביום לפחות לנסות, ואם הוא לא מצליח אז בפעם הבאה שאומר שצריך לעשות אני מציעה לו שוב לנסות, אבל לא מתעקשת כשהוא מסרב. מקווה שנתקדם עם זה... אחרי שהשלב הזה כבר יהיה מבוסס טוב אני מאמינה שיהיה די קל להוריד את הטיטול ולעשות ישר לתוך השירותים (מקווה, בעז"ה...).
כמובן שכל מעבר לשלב חדש כולל פרסים כשהוא מסכים ומצליח...

ולגבי זה שלא מצליח לעשות לתוך האסלה -
לנו יש שרפרף די נמוך וזה בדיוק גובה מתאים בשבילו. אצל ההורים שלי לקחו סלסלה (די חזקה) בגובה מתאים והיא משמשת השרפרף לנכדים שצריכים.
אפשרות אחרת - הבן הגדול שלי במשך תקופה ארוכה הסכים לעשות רק בישיבה על הישבנון. סתם ככה בעיקרון הכל השפריץ החוצה, אבל בהתחלה הייתי מכוונת את האיבר שלו עם האצבע שלי לתוך האסלה, ודי מהר הוא למד לעשות את זה לעצמו.

אוף
אני על סף בכי
שוב פעם הוא פיספס
שוב פעם אני צריכה לנקות אחריו
זה ממש קשה לי עם ההריון כל פעם
אין כוח לזה
ואני יודעת שהתסכול והעצבים שלי לא עוזרים לו
אבל רגע לפני רציתי לקחת אותו לשירותים והוא לא רצה אמר שאין לו אוף😭


עם הגדול לא היה לי את זה בכלל, ביום אחד הור פשוט עבר מטיטול לשירותים וכמעט לא פיסםס, גם לא בלילה


מותר לשלוח אותו לגן לא גמול?
עם טיטולים למקרה ישרצה לעושת קקי?

לגבי הגן - לפי מה שידוע לי אסור להם לקבל ילד לא גמול.
אני אמרתי להם שאם יצטרף לעשות קקי יש לו טיטול, מגבונים וכפפות בתיק.
אצל הגדולים שלי אני זוכרת שלמרות שבבית עשו בלי בעיה, בגן לא אהבו לעשות קקי, אז פשוט הרגילו את עצמם לעשות רק כשנמצאים בבית. אז אני מניחה שגם אצלו הוא יתאים את עצמו ויחכה לעשות בבית, אבל בכל מקרה הציוד נמצא בתיק והצוות מודע לעניין.

השתמשתי בעצה שלך לשים לו טיטול שיישב איתו בשירותים
קודם כל באותח יום שאמרתי לו שהוא חעשה בטיטול הוא הפסיק לפספס פיפי ולהשפריץ לכל עבר!

ותוך 3 ימים הוא סיים עם הסיפור והתחיל לעשות קקיבשירותים!

אז ממש תודה רבה על העצה הזאת!

בעז"ה מקווה שיתקדם לטובה גם אצלנו. בינתיים אנחנו עוד תקועים בשלב של לשבת עם הטיטול...🙄

צריך הרבה סבלנות חחח

גם הבן שלי נגמל בגיל 3 והיה הולך לגן רק עם תחתונים. בערב היה שם טיטול ועושה קקי. בד"כ אין צורך להתפנות יותר מפעם ביום וזה מספיק לו. אם רצה ביקש שוב במשך הצהריים טיטול. היה ככה במשך שנה עד שאחותו הצעירה יותר נגמלה ואז מיוזמתו הוא הפסיק עם טיטול.
לא כדאי שיתרגל להתאפק יותר מדי, זה יכול לגרום לו לעצירות ואז יהיה הרבה יותר מסובך

ככ מבינה אותך... המריבות האלה קורות הרבה פעמים אבל שזה אחרי כיפור ממש מבאס....

לפחות זה לא היה בכיפור עצמו (קרה לנו פעם🤦‍♀️)...
ומן הסתם השלמתם או שתשלימו...אז אל תתני לזה לייאש אותך...
עוזר לי לחשוב שכל יום אפשר להשתפר ולחזור בתשובה ולכפר על טעויות שעשינו...ככה לפחות לא נופלת לייאוש מהאכזבה על עצמי....
❤

אבל ידוע שבזמנים של קדושה יצר הרע מנסה להיכנס ולעשות מריבות- ערב שבת, ערב חג, ערב שמחה משפחתית, מוצאי יו"כ וכו'
אף אחד לא הזמין אותו וזה ממש ממש מעצבן!
אחרי שיודעים שזה הוא זה יותר קל ללמד זכות אחד על השני, ועל עצמך ולקבל את הדברים בהומור וכד'

אמרו לי שזה בגלל הריור המוגבר

וגם שהוא הופך להיות חומצי יותר אז לא כדאי שהוא ישאר על העור של התינוק הרבה זמן.

ברזל טבעי מחנות בירושלים בשם מאור הטבע.
הוא מכין את התרכובת שלו.
מעולה ממש!
ללא תופעות לוואי בכלל...
ומקפיץ את הברזל ממש מהר...

השתמשתי לפני זה בברזל שבא באבקה, של אלטמן. לא עשה לי צררבות אבל הרגיש לי פחות אפקטיבי

אבל אני לא יודעת אם צדקתי בתחושה שלי... זו הייתה תחושה סובייקטיבית

ומה שמעולה לי זה הפולקס.
מה שכן, להקפיד מאוד על שתייה מרובה והרבה פירות וירקות יכול לעזור מאוד..

בפעם הראשונה מכרו לי ברזל עדין. זרמתי, הרוקחת כנראה יודעת מה טוב בהריון..
היו כמה ימים של התסגלות ותופעות שהמשיכו גם אחרי, לא משהו קיצוני.

אבל כשנגמר הציעו לי את הברזל הפשוט ביותר (פורול או משהו כזה) ולהפתעתי הוא הרבה הרבה הרבה יותר טוב לי. והרבה יותר זול..

זה מאוד אישי ומשתנה בין אדם לאדם.

השיעורים הם בשבילך ובשביל החלב. אם לא היית צריכה אז הכל בסדר.
מזל טוב גדול!

שיעורים הכוונה שיהיה רווח מסויים בין שתיה לשתיה, וכמות מסויימת של שתיה כל פעם.
אין שום חובה לשתות ממש במשך כל היום שיעורים.
הרווחים של הזמן הם מינימום.

טוב שישנת, זה גם ממש חשוב לייצור החלב..

אם הרב פסק שיש פה ספק פיקוח נפש, אז אסור הלכתית לשחק עם זה.
יש פעמים שההוראה היא לשתות לשיעורים לפי הרגשת הצורך. שאז זה לפי הקשבה לגוף.
חשוב לפני הצום להבין האם ההוראה היא *שניתן* לשתות לשיעורים או *שצריך* לשתות לשיעורים.
(המטרה בהוראה לשתות שיעורין לכתחילה זה כדי לא להגיע למצב שצריך לשבור את הצום בבת אחת)
בכל מקרה גם מי ששותה לשיעורים לא שותה כ-ל הזמן כל עשר דקות, זה לא אפשרי. ברור שצריך לנוח גם.
אבל מהבחינה הנפשית ביטולה הוא קיומה.
מבחינת ההלכה עדיף שעשר נשים ישתו שיעורים "לחינם" בשביל האחת שבלעדי זה התינוק שלה יתייבש.
מכיוון שאי אפשר לדעת מראש איך כך אחת תגיב, יש סטנדרט הלכתי- רפואי מבוסס סטטיסטיקות ושיטות פסיקה.

ב"ה שבדיעבד הכל בסדר, להבא כדאי להתכונן נפשית מראש למצוות קדושת החיים גם ביום כיפור.

נראה לי שהרבה עוברות את המשבר הזה בהתחלה.

אצלי בפעם הראשונה חשבתי שאני מסוגלת למשוך והתמוטטתי לגמרי.
בפעם השניה התחלתי שיעורים מאוחר מדי והייתי צריכה לצופף מאוד לפי השיטה הכי מקילה וגם זה התמוטטתי עשר דקות לפני הסוף
הפעם התחלתי מראש עם הקשבה לגוף.
הפסקתי שיעורים רק כשהרגשתי שאני ממש בסדר גמור ושיש לי חלב תוך מודעות שאם שוב ארגיש חולשה אז אחזור לשתיה וכך היה. סה"כ שתיתי בשלושה סבבים כל פעם בערך שעה וחצי- שעתיים.

אבל אפשר לרווח יותר בין כוס לכוס. אפשר גם להפסיק לשתות באמצע היום אם את מרגישה יותר טוב.

הכל בסדר, בטח שלא חטא. להפך, את אכלת פחות ממה שהיית צריכה אז צמת יותר טוב...

השתיה היא לא בשבילך! היא בשביל התינוק!

זה מה שעזר לי לשתות בשיעורים בצום, הזכרתי לעצמי וגם לילדים בבית, שאמא צמה. השתיה שאני שותה כל פעם קצת, זה בשביל התינוק- כי תינוקות לא צריכים לצום.

וזה באמת ככה, הגוף שלי מותש עד עכשיו כאילו צמתי ממש.

יש לי שפעע של חלב, גודש ממש כואב, לרגע לא חששתי שיחסר חלב... להיפך, אני מנסה לאזן..
אבל לא היה סיכוי שאצום כי הייתי מס 'ימים אחרי לידה ופשוט גוף חלש ומפורק ממש
.

אני הזכרתי לעצמי שאני שותה לשיעורים כדי שלא אצטרך ליסוע לבית חולים...

(זה מה שקרה בתשעה באב...)

אז למרות שזה ממש קשה.. זאת המחשבה שחיזקה אותי...

ממש שמחה לשמוע וכמו שראית שכתבו פה הכל טוב ועשית כמו שצריך בצום
שתרוו נחת שמחה ואהבה מהגידול של הוולד ❤❤❤

ברור שתפילות במניין זה בעדיפות שניה במקרה הזה
את חייבת לנוח כמה שאפשר כדי שלא תצטרכי לשבור את הצום

יום.

אני חושבת שמה שהכי מלחיץ אותי זה שלא תהיה לי דרך לבקש עזרה כשכולם יהיו בבית הכנסת, אין טלפון שאפשר להתקשר ולבקש שיחזרו.

אולי כדאי להשאיר בערב יו"כ פלאפון על רטט בביהכנ"ס במקום שלו, כדי שבמצב של פיקוח נפש תוכלי להתקשר אליו מיד?

וחיבוק, זה באמת נשמע מפחיד...

אבל מהנסיון שלי - שניים צמודים (או במקרה שלי - שתיים צמודות) זה הרבה יותר קל ממה שזה נשמע. הילדות שלי בנות שנה וחצי ושנתיים וחצי, והרבה יותר קל עכשיו לגדל אותן יחד מאשר לגדל רק אחת. הן חברות טובות ומעסיקות אחת את השניה יופי...

ויש עגלות תאומים מצוינות. לי יש של City Mini - אני ממש ממליצה! נכנסת בכל דלת, מאוד נוחה, לא כבדה, מתקפלת בקלות ועם סלסלה מאוד גדולה מתחת!

וכמובן - מאוד מאוד חשוב - תנסי להרגיל אותם לישון בצהריים בשעות חופפות, כדי שגם את תוכלי לנוח... זה אפשרי

והעיקר - שיהיה בשעה טובה, בקלות, בבריאות ובשמחה!

כל מה שתיארת נשמע מפחיד באמת.
וכמו שכתבת - יהיה טוב בטוח. כלומר יהיו רגעים לא קלים, אבל תמצאי בך את הכוחות לעבור אותם. ואת האנשים סביבך שיעזרו לך.
לפעמים אצלי הפחד והחרדה מהדבר הוא יותר גרוע מהדבר עצמו.
תנסי כמה שאפשר להיות נוכחת רגשית ברגע הזה, ולהתכונן אופרטיבית לכל היותר לאתגר הבא...

באמת הפחד מהלא נודע מפחיד וכשזה מגיע אז מגלים שזה פחות נורא, בהרבה מהמקרים.

יש לך אפשרות לעזרה? אני נגיד נוסעת לחמי וחמותי...

נוסעת להורים שלי אבל לא רוצה שאף אחד ישאר בבית בגללי...

ההורים שלי בבית הכנסת וגם אחים שלי לא בבית.
תהיה אחות אחת שמקווה שתהיה יעילה (ילדה מיוחדת)

זה הכל רק חשש מהעתיד..

יש משפט כזה שאומר שהפחד לא מונע ממחר את הצער הוא מונע מהיום את ההנאה.

את חוששת ממה יקרה כש...

תדאגי רק להיום - מחר.

מה יהיה אחרי הלידה?

ה' גדול..

 

עכשיו תדאגי רק ליום כיפור.

אולי יש להורים שלך שכנה שתוכל להיכנס מידי פעם?

לראות אם את בסדר

יש כאלה שצמות מעולה אבל לא אוהבות ללכת ביום כיפור לבית הכנסת.

אז אולי יש שכנה כזו?

אין מה להיות סופרוומן בסיטואציה הזו.
אם אין אחות או גיסה או נערה או אמא.
אז הבעל.
מה לעשות. או שיתפלל קרוב ויבדוק עליכם כל שעה.
תתייעצי עם רב מראש מה לעשות במקרה ש. ומתי.
בהצלחה

יילך?
והכי אתבאס אם בסוף אגלה שעובר לי טוב ואני לא צריכה עזרה....

שלך יותר חשובים מהתפילה שלו.

אבקש מבבעלי שיבוא מידי פעם לבדוק.
לא יודעת מה זה מידי פעם...

זה בגלל שזה סדר העדיפויות שההלכה קובעת.
את מחויבת לדאוג לגוף שלך ואז לצום שלך, ואז לתפילות
ובעלך מחויב לילדים שלכם ולצום שלך לפני שהוא מחויב לתפילות
אני מניחה שלא יצא לך בעבר לצום כשאת בהריון פלוס אחרי לידה פלוס טיפול בתינוק אז את לא יודעת איך זה יהיה. ואת לא אמורה לקחת סיכון ולהגיע לקצה, שמא בסוף תרגישי בסדר. הזהירות צריכה להיות לכוון השני
במצב כזה בעבר ראיתי שהמליצו פה בפורום פשוט לנוח מתחילת הצום ועד סופו
יצא לי שבפעם הראשונה שצמתי תוך כדי הנקה מישהו מהמשפחה ביקש ממני עזרה קטנה עם הילדים שלו כדי שיוכל ללכת לתפילות ואמרתי לו לא. חשבתי שאסור לי לקחת סיכון שזה ישפיע לרעה על הרגשתי ואצטרך לשבור את החום
בהצלחה רבה בצום ובכלל בתקופה הקרובה ❤

אחרי החתונה שלנו, יום כיפור אחד היינו יחד, ומאז זה בנםרד- אני אצל ההורים והוא בישיבה שלו...

בסוף אחות שלא הייתה אמורה להיות גם הייתה אז היא והאחות השנייה עזרו, ובעלי בא להיות איתו בהפסקה.
וב"ה הילד היה מתוקי ונוח (הוא תמיד ילד טוב ב"ה אבל חששתי ממרפי) אז היה קל להיות איתו גם כששיחררתי את אחותי לתפילות.

אבל אחרי הצום נפלתי ומרגיש לי שעד עכשיו עוד לא חזרתי לעצמי, מקווה שבעז"ה מנוחה היום ובשבת תעזור.

תודה שזכרת אותי והתעניינת

איך היה לך?

תנסי לעשות תרגילי ספינינג בייבי לעזור לו להתמקם נכון באגן.