פורום הריון ולידה (עמוד 1888)

תבקשי ממנה שכשמתחיל משהו תשלח לך הודעה שיש סכוי שתצטרך אותך בשעות הקרובות...
נשמע לי שמיותר לנסות לנחש לבד פשוט תבקשי את זה
סה''כ את רוצה לעזור וזה מכוונה טובה לא יחטטטנות וסקרנות אז דברו גלויות

כאילו היא צריכה אותי בלית ברירה, אז היא נעזרת בי. אבל יש גם סיכוי שהיא תסתדר לבד (איך בדיוק? אין לי מושג...)

אם לא את לא בטוח תוכלי בלי התראה טיפה לפני
מרגיש לי קצת חצוף להעזר בך אבל לא לעדכן כשמתחיל ולאפשר לך להתארגן על זה...

במקרה כזה לגמרי תתנהגי רגיל בחיים
ובעיה שלה...

לאיזה עזרה היא מצפה..
אם היא צריכה אותך בהיכון כל רגע או שבכלל מבחינתה עזרה זה גם רק כמה ימים אחרי..
ובואי אם את לא גרה באילת והיא בקרית שמונה נשמע לי שגם אם היא זקטקה לעזרה די מיידית זה אפשרי גם בלי להיות בהיכון כל היום..
לדעתי תצאי תהני ואל תשבי ותחכי שרק תקרא לך.
אני אישית גם צריכה את עזרת אחותי באיזה עניין אחרי הלידה ומסיבה מסוימת החלטתי שאני לא רוצה להגיד לה על זה לפני אז אני ממש לא מצפה שהיא תשב ותחכה שאלד.
אנחנו גרות במרחק 40 דקות נסיעה( בלי פקקים) ואני לוקחת בחשבון שהיא לא תהיה זמינה .
מה שכן לגבי להעזר באמא כן אולי הייתי יותר נזהרת כדי שאמא תהיה באמת זמינה בשבילה למרות שלשאול ישירות הכי טוב אולי זה בכלל לא מפריע לה

גם כי היא לא ביקשה ישירות וגם כי את לא תשבי עכשיו שבועיים בלי לעשות כלום.

יגיע הרגע, תמצאו פתרון. אם תהיי בדיוק בבית מעולה. ואם לא, אתם תמצאו את הפתרון הכי טוב.

גם אני, מהצד של היולדת, ממשיכה לתכנן תוכניות לשבועיים הקרובים, בידיעה שיכול להיות שחלק מהם לא יקרו או יקטעו באמצע או שנצטרך למצוא פתרון כלשהו.

בעלי גם אומר לעשות מה שאני רוצה. ואם היא זו שצריכה אותי- אז שהיא "תרדוף" אחרי ולא הפוך...

צודק הוא וצודקות אתן.

 

אבל אני אוהבת להיות מתוכננת מראש. שיהיה לי מספיק אוכל לארוחת הריים אם היא פתאום תביא אותם. שלא אצטרך לקטוע את התוכניות... אז אני מעדיפה מראש לא לתכנן.

 

אני יודעת שזה לא נכון  ההתנהלות הזו. מקווה שאני מובנת

תכיני שניצלים ותקפיאי. אם היא לא מביאה את הילדים יהיה לכם לשבת.
ברגע האחרון תוסיפי סיר פסטה וקצת ירקות מה שיש בבית.
תקני מראש חומרי יצירה והפתעות קטנות להעסיק את כולם שגם לילדים שלך יהיה מיוחד והם פחות ישגעו.
תכיני מראש מזרונים/ שמיכות עם ציפה לפרוס ללילה אם יבואו פתאום בלילה שלא תצטרכי להתעסק עם זה.
כל השאר אין מה לתכנן. אם יוציאו אותך באמצע אטרקציה אז זה מה שיש.
חבל לא לנסוע מראש כי אולי תצטרכו לחזור. את מענישה את עצמך שלא בצדק. גמישות זאת תכונה שמאוד חשוב לפתח.
אם יש לך את מי להזעיק לשעה לגיבוי (בעל/ אמא/ שכנה/ בייביסיטר) זה הכי טוב.
אני בטוחה שהיא לא מעדכנת כי אין מה לעדכן.

וזה הדבר הכי מלחיץ בעולם אבר שמי ששריינת לשמור על הילדים מתחיל לשדר סימני לחץ...
רק מהלחץ הזה הצירים היו נעלמים לי.
יולדת חייבת את הבועה שלה. זה לא סתם פינוק, זה צורך הכרחי לפתח לידה.
אגב איפה בעלה בסיפור? אולי תנסי לתאם איתו?
(נניח אם יש יציאה רחוקה יחסית אז לעדכן אותו מראש שאם הוא חושד שמתחיל להתפתח משהו דווקא באותו יום שיעדכן יותר מוקדם מהרגיל שתספיקי לחזור במידה ובאמת יסעו לבי"ח באותו יום)

אכן ביקשתי מאמא שלי שתכין לי אוכל קפוא, שיהיה רק להפשיר.

 

העיקר שיהיה בבריאות...!

אחרי הלידה זה יכל עדיין להשאר לקצת זמן והולך ומסתדר .או שעובר בבת אחת

בלידה עצמה בכנות הצירים יותר כואבים וזה לא מורגש בכלל

אפילו הבנתי שהלידה יותר קלה כי עצמות האגן רכות יותר ומוכנות לזוז...

אחרי הלידה כואב עוד קצת זמן. תקפידי לנוח ולא להרים כבד, לא להתכופף...

לפני הלידה זה באמת קשה, ההתמודדות עם הילדים יכולה לתסכל... כמה שאפשר לשמור על סימטרייות ולהעזר בהם- שירימו, יביאו, יתכופפו...

 

בהצלחה ולידה קלה!!!

אבל אופציה למניעה לא הורמונלית זה גם דיאפרגמה.

אני חודש אחרי לידה ורק מתחילה לחשוב על זה... ממילא לוקח זמן להיטהר, קחי את הזמן...

ואחרי לידה המוח לא עובד

כי אחרי ההתקנה נפוץ שיש כתמים ואם את טהורה יותר קל להתמודד איתם.
אבל כמובן מה שאת חושבת שיהיה לך יותר מתאים

הבנתי שיש התקן שמשלב נחושת וכסף.
אבל יכול להיות שפשוט אם תנסי התקן שונה ממה שהיה לך זה יספיק.
איזה התקן היה לך פעם שעברה?

אני ממליצה מאוד על בלרין
עלו כאן הרבה המלצות על גניפיקס גם

כל ההתקנים מכילים נחושת כי זה מה שמונע את ההשרשה. חלקם מכילים בנוסף גם הורמונים או כסף כמו שהזכרת(לא מספיק מכירה אותו)

ומלידה ראשונה שלי יכולה לומר שאפשר ללדת מעולה גם כשלחוצים מכל העניין ונמצאים בהכחשה, אז אל תוסיפי לעצמך עוד לחץ לגבי ההשפעה של הלחץ על הלידה

אז חיפשתי עכשיו את השרשור כדי להגיד לך שממש התפעלתי מהמבט האמוני שלך למרות הקושי.
חיזקת אותי!
חיבוק גדול גדול על הקושי, על הבכי, על הלחץ...
ככ קשה.
שהקב"ה ישלח לך ישועות ושמחה בקרוב!

ואולי בינתיים, כדי להקל קצת על הלחץ, תוכלי לעשות הרפיות (לפני השינה או סתם ככה... יש הרבה ביוטיוב...)
בהצלחה!
ולידה קלה ושמחה בזמנה, בבריאות ומתוך נחת

כיף לקבל חיזוקים טובים🙏

פשוט מדהים.
מה עבר עליי בהריון הנוכחי, חברות הפורום -מת יודעות.
וככה כל הריון- דברים הזויים אחרים.

מה שבאתי לומר- שה' נותן כוחות מיוחדים
וזה נסיון- לנסות להירגע בעצמנו..
פשוט כל הזמן לדבר ולהרגיע את עצמנו...
בע"ה תעברי את זה ❤

כן היו לי ממש
מה לחיצות אני חושבת
אין ברירה....
מקלחת חמה ומסאז' על הרכות
לשתות המון
חדר חשוך...

מה עוד שבגיל הזה ההרגלים יורדים לטמיון מכל שטות וחצי.
היה לכם סופ"ש הפוך? גם ער"ש וגם מוצ"ש?
תתחילי מחדש.
יש לו כאבי בקיעת שיניים? מחדש
עבר מעריסה למיטה? מחדש
יש שינוי בהרגלי ההנקה? מחדש
חיסון? מחדש

וכן הלאה.. 5 חודשים זה ממש קטן בשביל לקטוף פירות מתהליכים ארוכים..
אם הולך בקלות, הרווחת. אם לא, חבל להשקיע יותר ממה שתהני מזה.
תרדימי איך שנרדם וזהו.
לא לנצח הוא ירדם בידיים/ מנשא/ עגלה/ נדנוד.
רוב התינוקות מתיישרים עם הרגל קבוע שלא נשבר מכל יציאה מהשגרה לקראת גיל שנה בערך וגם זה לא כולם ולא כולל חצי מהזמן של יוצאי דופן ואז שווה להשקיע בתהליך.

זאת דעתי בכל אופן.

ובלילה. כל היום שלנו הולך על הרדמות וזה ממש מתיש אותנו. איך עמדתם בזה?

בערב אבא
בלילה הנקה

הקטן שלי גם בגיל 5 חודשים עכשיו מתעורר מכל שטות (ואחים שלו עושים טונות שטויות)
נראה לי רק בילד ראשון/ שני נשאבים להרדמות ארוכות, בילדים הבאים אין ברירה אלא להמשיך את החיים. מקלים עליו מה שאפשר וממשיכים רגיל.
ארוחת ערב כמעט תמיד אני מכינה כשהוא עלי במנשא. אתמול טיגנתי ואת זה אני לעולם לא עושה עם תינוק עלי גם במחיר צרחות..
אז אח שלו הרים אותו קצת עד שסיימתי ואז הופ למנשא.
רק כשהילדים ישבו לאכול שמתי לב שהתינוק רדום.

זה הגיל שהלכתי ליועצת שינה, כשמצאתי את עצמי כ-ל ה-י-ו-ם מנדנדת עגלה (ובוכהההה) כדי שיירדם. דווקא זה לגמרי עזר ב"ה כולנו חזרנו להשפעות.
נכון ששינויים פה ושם הפכו מחדש, אבל כשיש בסיס של תינוק שיודע להירדם לבד, ובטחון של הורים שהתינוק מסוגל, חוזרים לשגרה הרבה יותר מהר.

באמת מעניין אותי מאיזה גיל צריך להרגיל

(עברנו גם ייעוץ שינה, פחות מוצלח, וגם מהרבה קריאה ולמידה..)
- לשים לב לסימני עייפות. יש טבלאות ברשת שמראות כמה זמן צריך לישון בכל גיל. בעיקרון יש זמן שהתינוקות עייפים ומראים סימנים (משפשפים עיניים, מפהקים וכו') אחרי שעובר הזמן הזה הם פשוט עוברים לקיצוניות השנייה- לאדרנלין, ואז הרבה יותר קשה להרדים.
- סדר יום ו"טקס שינה"- לעשות סדרת פעולות קבועה לפני שהולכים לישון, (מקלחת-עיסוי- אוכל-כיבוי אור-שמע ישראל- כל אחד ומה שמתאים לו) יוצר אווירה של תוכנית קבועה שיודעים שמה שבא אחריה זה החלק של השינה.
- להוריד הילוך בערך שעה לפני שהולכים לישון, שתהיה אווירה של הרגעה, ולא לעשות מעבר חד (רגע אחד משחק ורגע אחרי מקפלים הכל והולכים לישון
- עקביות! זה ממש חשוב. להחליט על דרך אחת שבה מרדימים וזהו. לא לנסות ידיים/עגלה/טיול ועוד מלא אפשרויות בכל פעם. זה רק הרבה יותר מבלבל.
-כשמתעוררים באמצע הלילה- לא להדליק אור. לשדר שעכשיו לילה ובלילה ישנים. למצוא משפט מפתח שחוזרים עליו כל פעם.
- חפץ מעבר יכול ממש לעזור- מוצץ/שמיכה/בובה. משהו זמין שייתן מענה והוא לא אמא.

ויש ספר שלנו ממש עזר- לישון בלי לבכות. יש בו עוד הרבה רעיונות..
בהצלחה!! זה באמת חתיכת אתגר 😣

צר לי לבאס- אין דרך כזאת להרדים תינוק
תינוק נרדם ל ב ד!

גם אם את מנענעת שעות את העגלה,
גם אם את מחזיקה אותו על הידיים או במנשא,
גם אם את שרה לו שירים,
את פעולת ההירדמות התינוק שלך עושה לבד.
הוא זה שנרדם, לא את זו שמרדימה אותו.

מה את כן יכולה לעשות?
לעזור לו להירדם.
איך?
איך שאת חושבת שנכון לך ולתינוק שלך...
אבל לא משנה איך את בוחרת לעזור לו, את צריכה להבין שבסוף ההירדמות היא שלו בלבד. הוא זה שמרפה את הגוף, עוצם עיניים, ונרדם

עכשיו, אחרי שהבנו שזה לא בשליטתנו ההירדמות, ואנחנו רק עוזרות להם, אני יכולה לשתף איך אני עזרתי לאפרוחית שלי...
אצלי בגיל שבעה חודשים+-, כבר לא זוכרת, פשוט השכבתי אותה במיטה, ליטפתי את הראש, נתתי נשיקה, ויצאתי מהחדר. היא התחילה לבכות, חזרתי, הרמתי, נתתי נשיקה, הסברתי לה, ולאט לאט היא התרגלה ונרדמה לבד.
ככה כמה ימים, עד שהיא הבינה את הקונטספט..
היום משכיבים אותה במיטה והיא מניחה את הראש ונרדמת. זה כזה מתוק😌

הצלחנו
אקדים ואומר שעדיין יש לפעמים לילות שדורשים יותר צומי, זה לא מתכון פלא.
בשבועות הראשונים הוא סבל נורא מגזים והיה נרדם רק בידיים/קפיצות על כדור פיזיו/הנקה/נדנוד וכו'...
הייתה ועדיין יש לנו מנגינה נעימה שמלווה את ההרדמות .

באזור גיל 5 שבועות אני חושבת קראתי על היכולת ללמד את הילד להרדים את עצמו ( ואת הסימנים שצריך לשים לב אליהם) ואפשר לנדנד ואפשר לעשות דברים וכו' אבל ברגע שרואים את העיניים מתחילות להיעצם ועדיין לא להרדם לגמרי - להכניס אותו למיטה שלו ושירדם סופית שם ולבד.


הסימניות שהזכרתי קודם שלי מאוד עזרו זה 3 פיהוקים , יש על זה הסבר בספר של הלוחות לתינוקות, אני לא זוכרת את כל המסבטב אבל בגדול בפיהוק הראשון מתחילים טקס ועד בפיהוק ה3 הוא כבר צריך להיות במיטה כי אחרת הוא "עובר את השעה" חנניה יותר קשה .. בין בפיהוק הראשון ל3 יכול לקחת גם שעה.. יש איזה טווח שהיא כתבה בספר מה לעשות בכל פיהוק
היום כשהוא גדול יותר הסימנים הרבה יותר ברורים -עצבנות, חוסר עניין, שפשוף עיניים


הייתי שומרת גם על טקס קבוע של מקלחת , דיבור על זה שהולכים לישון שומרת על מילים קבועות - עוד מעט יהיה חושך ונלך לישון, השמש הלכה לישון ואבא ואמא הולכים לישון ועכשיו גם *** הולך לישון כדי שיהיה כח לשחק מחר עם כל החברים אצל המטפלת" זה יכול להיות מצחיק לדבר ככה לילד בן 4 חודשים אבל אני מאמינה בלתת לו כבוד 7להתייחס אליו ראוי כמו בנאדם ,נכון תינוק אבל עדיין מבין את מה שקורה ומגיע לו יחס נעים מאיתנו.

התחלתי להרדים עם טפיחות על הגב בקצב אחיד והמנגינה ברקע, ואת קצב הטםיחות הורדתי בהדרגתיות עד שבגלל לא טפחתי והוא כבר היה מספיק רדום .
ככה לאט לאט (תהליך של כמה ימים - שבוע+) יכולתי לשים אותו בסוף במיטה קצת טפיחות והיה נרדם (כמובן בשעת השינה, אחרי מקלחת , ואם צריך אז גם בקבוק)

היום בן 7 חודשים , נרדם עם קצת ליטופים, אם יש צורך אז גם מנגינה ולפעמים תוך כדי הליטוף שרה המלאך הגואל , ועוד כמה שירים הימים ומרגיעים ושוב, אני לא מרדימה אותו ככה לגמרי, אני מכניסה אותו לרוגע והוא יכול אחר כך לשכב במיטה כמה דק' עם עיניים פתוחות ואני םנוייה לעיסוקיי.

כשהוא חולה לוקח לחזור לשגרה הזאת כמה ימים כי כשהוא חולה הוא יכול להרדם במיטה איתנו או להרדם בידיים וכו' ואז צריך להחזיר אותו לזה שוב לאט ובסבלנות.
בקבוק עם חצי מנה או אפילו רבע גם עוזר לפעמים להכניס אותו לזון רגוע יותר אם הוא צורח או לא רגוע

יש לי שאלה... כשאת מניחה אותו כשרק עוצם עיניים, לא מתעורר לך?
יש לע סיכוי בגיל 5 חודשים לעשות את זה? או שבגלל שעד עכשיו חיכינו שירדם לגמרי יהיה קשה מאוד?

לגבי טפיחות, עד עכשיו מרדימים בהנקה, עגלה, מנשא, ידיים... תמיד הרדמת בטפיחות או רק בהמשך ואיך הצלחת לעבור להרדמות ע"י טפיחות?
מתי התחלת עם זה?

וכל הרדמה טקס מפה עד הודעה חדשה... אני בדיוק בהתלבטויות אם להשקיע מאמצי-על כדי להכניס טקס שינה ועיסויים וטפיחות וכו' או פשוט לשחרר ולחכות שתגדל🤔
מה עוד שחילוקי דעות עם הבעל(-שחושב שכל השיטות הן שטויות ואחד דינם-בזבוז זמן) לא מקילים...
והיא כ''כ מסכנה כשעייפה וקשה לה להירדם, וזה פשוט דבר מתיש ומתסכל לפעמים 😩

לקח לו זמן לקלוט את זה שצריך ללמד את הקטנים להרדם לבד , הוא לא התחבר לטפיחות ולכל הטקס שינה אז ידעתי שזאת עבודה שלי עד שהוא יראה שזה באמת עובד ושיתכנע גם

כשאני מניחה אותו הוא עדיין לא רשום לגמרי וזאת המטרה , שהוא ישים לב שאני שמה אותו במיטה וששם הולכים לישון ולא על הידיים ואז פתאום באמצע הלילה מתעוררים במיטה.. אז יכול להיות שהוא פותח עיניים אבל הוא מספיק רדום כדי לא להתעורר מזה לגמרי.

אם יש סיכוי? לא יודעת .. אני מאמינה שעם התמדה וכח רצון יש סיכוי. יכול להיות שבגיל 5 חודשים תצטרכו יותר סבלנות. ושלא תטעי אני עושה את התהליך הזה גם כל פעם שהוא יוצא משגרה במיוחד בקיץ עם כל הטיולים ושהולכים לישון במקומות אחרים צריך להתחיל את זה שוב, עם סבלנות והבנה שאין מה לעשות, הוא תינוק ושינויים קשים לו יותר מאיתנו.

לגבי הטםיחות - התחלתי עם זה רק הכאב לי הג, לקפוץ איתו על הכדור פיזיו (היה מרגיע לו את הגזים ומרגיע בכללי)
ראיתי את אמא שלי מנדנדת אותו בנדנדה (של טייני לאב) וקצת טפיחות על הגב ושזה עבד לה אז התחלתי גם עד שזה הפך לעיקר..
הוא לא נרדם אצלנו אך פעם בנדנוד בעגלה או במנשא , רק על הכדור פיזיו או בידיים עם נדנוד והליכה.. גם הנקה לא תמיד הייתה מרגיעה אותו אבל היום בקבוק מטרנה יכול לעשות את העבודה
עם הטםיחות התחלתי נראה לי בגיל חודשיים וחצי.. אני זוכרת שבעלי נלחץ כי זה היה נראה שאני כאילו "מרביצה לי בגב" הסברתי שאני עושה את זה מאוד בעדינות וממש לא בכח ואם הוא מתנגד אני מנסה לשנות שיטה

דיממתי כל הזמן.
לא הצלחתי להיטהר כמעט בכלל.
היינו מותרים שבועיים במצטבר (כלומר לא ברצף) במשך 3 חודשים.
היתה פעם שטבחתי וכמה שעות אחכ התחיל שוב דימום

דווקא אני מרוצה מהגלולת ופתאום הדימום הזה שאני לא מבינה מאיפה בא

שווה לבדוק.
ד.א כמה זמן את אחרי לידה?
וחוצמיזה אם אכן שכחת גלולה יש מצב שזה יגרום דימומים

השאלה שמציקה לי זה איך אני יודעת אם זה כבר דימום שאוסר או עדיין כתמים? זה קשה לי שזה לא חד משמעי

לכן כדאי תמיד כשרב עונה תשובה כזאת לברר בדיוק איך הוא מגדיר "מתגבר"

ממה שאני זוכרת
עד חצי כרטיס אשראי זה בהחלט הגדרה של כתם. יש דעות שגם עד כרטיס אשראי שלם זה עדיין בטווח הכתם.
יותר מכרטיס אשראי זה כבר מתחיל להקרא זרם (כלומר אוסר) ובהחלט לשאול רב לפני המשך התנהלות....

כאילו יכול להיות שאני רואה כתם אבל זה כתם על כתם ואז זה יותר גדול. לא מרגישה שכל הזמן יוצא כתמים אבל פעם בכמה זמן יש עוד אחד. ניסיתי ממש לשאול אותו מה זה אומר מתגבר אבל לא הבנתי. אנחנו תמיד שאולים את מכון פועה והפעם זה מתסכל אותי כל כל שיחה זה רב אחר וצריך להסביר לו הכל מההתחלה אבל אין לנו רב לשאול

יש כל מיני שיטות.
אני מעדיפה לא לפרט כדי שלא יפסקו מכאן הלכות.
אבל זה בדכ לפי גודל הכתם וכד.

ההנקנ כמובן התמעטה והופסקה.
ובא לציון גואל.
מחברת חבילות. ולא מדממת אלא אם מאחרת בצורה מהותית בנטילת הגלולה.
אני משתדלת מאד לקחת בשעה קבועה.

אבל גם לפני זה היה רק חצי הנקה

סרזט מתאים להנקה. בלי הנקה הגלולות עושות כתמים ודימומים כמו כל מניעה של פרוגסטרון בלבד.
למה לא לעבור לגלולות משולבות?

אני מתה על הסרזט עד עכשיו בלי מחזור בכלל . ממש לא באלי להתחיל הסתגלות לגלולות חדשות

לי אישית מעבר מסרזט לגלולות משולבות לא עשו שום דימום. והיתרון בגלולות משולבות זה שאת יכולה לחבר חבילות ולא לקבל מחזור, ככה שזה דומה לסרזט.

לא הצלחתי לחבר יותר מגג 2 וחצי חבילות
אבל אני אתייעץ עם הרופאה שלי בראשון. השאלה מה אני עושה בינתיים. הרב אמר שזה בסדר כל עוד זה לא מתגבר. אבל לא מצליחה לדעת איך אני באמת אדע כשזה מתגבר

כאילו לקחתי 3 ביומים.. וזהו הפסיק

זאת אומרת לא דימומי הסתגלות?

וזה קרה לי גם לפני הסרזט עם גלולות רגילות.. וזה היה עובד..
הבעיה שאם שכחת זה פוגע ביעליות..

לי אישית אם לא שותה הרבה אז מתחיל לי קצת כתמים - אבל לפי הוראת הרב שלנו זה בסדר ולא אוסר
 זה פסיקה אישית, לכן ממליצה לך גם לשאול רב איך להתנהל...

יודעת שזה לא הכי נעים אבל לפעמים זה ממש יכול להציל זוגיות.

אם אסורים ולא מצליחים להטהר לבודקת יש מעלה שיכולה להקל ולתלות את הדימום בפצע אם הם מותרים ונשמע שכן לא עושים שום בדיקות ובכללית אם מכניסים אצבע מכל סיבה שתהיה ממש מומלץ לנגב בנייר ולא להסתכל בכלל זה מביא שאלות שאפשר לחסוך.
לגבי הכתמים זה לא קל בכלל לדעת שיש כתמים ולא לדעת אם זה אוסר וכל הליכה לשירותים יש סוג של מתח מה יהיה גודל הדימום עכשיו.
תבקשי מרב הנחיה מתי זה בטוח לא אוסר האם דימום בגודל של אצבע אחת גן אם זה שבועיים זה אוסר או לא אם זה גודל 2 אצבעות להרבה זמן האם אוסר או לא ככה לפחות תדעי כיוון מתי זה שאלה ומתי זה כתמים.

כמה זמן נמשך הדימום כבר?

בגלל שהסתכלתי על האצבע אחרי העיסוי וראיתי דם והכתמים המשיכו הרב אמר ללכת לבודקת טהרה שלא מצאה פצע.. כנראה באמת שכחתי גלולה
אז עכשיו אנחנו אסורים, ממש קשה, והייתה חוויה ממש טראומטית אצל הבודקת. כל חוויה כזאת לוקחת אותי אחורה ממש בתהליך הריפוי שלי מהלידה אז ממש מבאס. לא יכולה אפילו לחשוב על בדיקות ועל טבילה.
מחר אני אתייעץ עם הרופאה אולי אני אקח 2 גלולות כל יום. נראה... מקווה שיגמר מהר ונטבול מהר ויהיה שקט. תודה לכל מי שענתה!

גם לי תמיד זה משאיר רושם לא נעים .....
לא פשוט להיות אישה.
לא פשוט להיאסר ככה...
קשה בהחלט. עצוב. מתיש . . .
אבל תגידי לעצמך מה שבעלי תמיד אומר לי במצבים שאנחנו אסורים בלתם... הכל עובר. שבוע שבועיים. את תשכחי הכל . תמשיכי הלאה . הכל רץ... הטבילה תגיע מהר ממה שנדמה לך..אח''כ לא תזכרי את הרע כמעט. תזכרי בעיקר את הטוב

ממש מדויק לא פשוט להיות אישה . ובטח אישה דתיה במצבים כאלה. בסדר עם הזמן אני מתאוששת, מבאס שאנחנו אסורים אבל יותר ביאס אןתי שלא הקשבתי לעצמי והלכתי לבודקת למרות שידעתי בתוך תוכי שזאת לא חוויה שאני מסוגלת להתמודד איתה עכשיו.
רק מקווה שהדימומים האלה יגמרו ואני אראה את הסוף

חיבוק ענק ענק
גם על האסורים...
אני בטוחה שהשם יושב בשמים ומראה לכל המלאכים בגאוה את הבת המהממת שלו שלמרות כל הנאחס שומרת על המצווה הלא קלה הזאת....
מלא אהבה והערכה לך מהממת🧡

שעיקר המשמעות של זה בעיני- שעד שבוע 24, גם אם את מרגישה תנועות הרבה פעמים- זה לא מלחיץ אם פתאום יום אחד בערב את לא מרגישה...

אחד פוסטר (ורוד) שאסור בהריון, ואחד ונטולין (תכלת כזה) שלפי יעוץ נאמר לי שמותר בכמויות קטנות ורק במקרים שממש מתקשה לנשום. בפועל השתמשתי בו בהריון פעמיים כשהיו לי התקפים ממש של כמה דקות טובות. בשאר המקרים פשוט עמדתי מול חלון פתוח ולקחתי נשימות גדולות, או שעמדתי עם הראש בתוך הפריזר ונשמתי.
אבל כדאי לשאול רופא ולקבל יעוץ לפי המקרה שלך, כי אצלי האסטמה לא מאוד חמורה (אפילו די קלה), אז זאת הייתה ההוראה של הרופאה, יכול להיות שאם יש לך יותר חמור משלי- תהיה לך הוראה אחרת.

ונראה לי שזה היה יותר מחנק של הבחוץ מהפרחים או משהו

אני סובלת מאלרגיות

הדלקתי מזגן וקצת הסתדר

יכול להיות שיש לי איזה אלרגיה כי יש לי גירודים סביב העין והאף גם

לגבי יותר חזקים כדאי להתייעץ.

משאף כחול

בונטולין בהריון. טוענים שאין בדיוק מחקרים על אם זה מזיק לעובר אבל קוצר נשימה גם מזיק לאמא ולעובר.

באוויר שעשה לי קוצר נשימה אלרגני כזה... אני אעקוב אחרי זה כמובן

(בפועל יש לי חלופה גנרית, אבל זה לא משנה בכלל..)

קרובה שהיא אחות בתפקידה אמרה לי שזה מאיץ את הדופק או משהו אז לא כדאי.

בפעול אני סומכת על הרופא, אבל משתדלת קודם לנסות כל פתרון אחר (לנשום עמוק כמה שאפשר, לאט / אוויר קר / אוויר חם / המעבר בניהם כמו שעושים לסרידור / נשימה בתוך בד לכמה דקות / רני כי לפעמים אצלי זאת רק צרבת שגורמת לקושי בנשימה..)

למרות שמה שאת מתארת באמת נשמע אלרגיה לפריחה או משהו.. הייתי שואלת את הרופא על טיפול לזה.

בעיקר בעונות מעבר, קרדית האבק, אצלי האלרגיה מתבטאת בגירודים בעיניים/אף ועין קוצר נשימה מעצבן כזה מהגרון...

לרוב במקרים קיצוניים הייתי נוטלת אלרג'יקס או זילרג'י

אבל האמת ששנים לא היה לי צורך כי הייתי מעבירה את זה, את הקוצר נשימה עם המשאף וזהו היה עובר

הגירודים לא חח

גבר חולה זה מכה שלא כתובה בתורה🙈
ממני שחולה כמו גבר ולא זזה מהמיטה ושימות העולם.

הם לא יכולים לזוז מהמיטה אם רק יש להם צינון
זה ככה בדנ"א.. מסתבר שמשהו כוללני😏

וכמו שאמא שלי אומרת שרק גבר מצונן, יכול להבין מה זה ללדת בלי אפידורל😁

שמה שמכעיס אותך כרגע זה לא שהוא חולה، אלא זה שכשהיית חולה הוא לא היה אמפטי ותומך בך۔ ועכשיו הוא מצפה שאת תהיי אמפטית ותתמכי בו۔
זה באמת מרגיז، מקווה שתמצאי דרך לפתור את זה - אולי לחשוב למה בפעמים הקודמות השיחה לא הועילה ?
חיבוק יקרה!

חוץ מזה כמובן שהדרמה שגברים עושים מזה שהם חולים זה מעצבן

נשמע ממך שהגעתם לשחיקה, שמשהו קצת התרחק ביניכם...וזה טבעי וזה נורמלי!
אבל אם שיחות לא מצליחות לקרב חזרה מציעה לך לנסות ללמוד דברים חדשים או שיטות חדשות.
אולי לשדרג את איכות התקשורת?
אולי יש בעיות אחרות בכלל שאתם מדחיקים וזה יוצא במקומות אחרים ואז צריך לדאוג להם כדי לשחרר?
אולי משחקים או דרכים לריענון וחידוש?
אולי ייעוץ עם מישהו חיצוני יעזור לכם למפות את הקושי שצריך לתת לו יחס?

תחשבי מה מתאים לכם, מה יקדם את הזוגיות שלך. אבל אל תשלימו עם המצב. זוגיות שלא מתפתחת היא נשחקת ודועכת זה עצוב אבל זה ככה. וחבל. בטוחה ששניכם עדיין אוהבים ועדיין רוצים

שולחת אותו לאמא שלו..
ויש להם כמה ילדים
היא תמיד אומרת שגבר אחד חולה זה יותר קשה מ10 ילדים לבד

רק

 

אני חושבת שאת צריכה ללכת לייעוץ מקצועי++
שההחלטה שלו תתן לך את הבטחון שאת עושה את הדבר הנכון

וא י היתי הולכת לקבל ברכה מאיזה צדיק..לא יודעת..משהו שיתן לי גם בטחון אמוני קצת ויחסק אותי שכל מה שאני אחליט זה מלמעלה
.

יש פה שאלה הלכתית רפואית והם הכתובת.
בשורות טובות!

וחיבוק! נשמע ככ לא קל.... בע"ה בשורות טובות!!

רוצה רק להגיד ששתי אחיות שלי תאומות לא זהות ומשתי שיליות,
ואחת גדלה ברוך ה והייתה שמנמנה,
והשנייה נולדה קילו בחודש תשיעי. והייתה נחשבת לפגה, והייתה בפגיה.
אני לא יודעת את הסיפור המלא,
אבל היום שתיהן בריאות וחזקות

ומאחלת לך בעזרת ה שהכול יהיב בסדר,
ושהיא תגדל ותתפתח טוב, ושההריון שלך ימשיך מושלם!!!

אין לי משהו חכם לומר. המון חיבוקים! בע''ה שהכל יעבור כמה שיותר בשלום!!!

באמת קשה ממש..
הייתי מתייעצת עם מכון פועה או משהו.
חיבוק והמון כוחות!

אני בהחלט אתייעץ שוב..

ושוב, חשוב לי להדגיש שאמרו שמההתחלה הגדילה שלה הייתה יותר איטית אבל קבועה , היא כבר מעל 600 גרם ואני בתחילת שישי והוא כבר קילו.. פשוט חשוב שהיא תמשיך כמו שהיא❤

לא יןדעת מה לייעץ או לומר,
שולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים, הלוואי שתקבלי את ההחלטה הנבונה ביותר ושהכל הכל יהיה בסדר!!!
בע״ה בשורות טובות שהשם יהיה איתכם.
❤️

זה ממש להיקרע בין שני הילדים... מצב מדאיג, מלחיץ,מפחיד, עלום ...... אבל

לפי מה שאני מבינה, זה שבע'ה רוב הסיכויים שהכל בסדר, אז כל מה שנותר לך בזמן הזה זה להתפלל, והרבה... אין כמו דמעות של אמא שפותחות שירי שמים! חיבוק גדול וסל של כוחות!!

אין לי ידע מקצועי בעניין כדי לייעץ, אבל חיבוק ענק על כל המתח וההתמודדות הזו!!
כרגע בכל מקרה אין מה לעשות חוץ מלחכות, נכון? אז הייתי מנצלת את הזמן להתייעצות ובירור של כל האפשרויות. מעקב צפוץ לראות היא ממשיכה לגדול ולא נכנסת למצוקה.
זה שהמדדים של שניהם מצוינים למרות הפער זה מעודד מאוד!
יש אופציה שאחרי 3 שבועות היא תמשיך לגדול בקצב שלה ועדיין לא יצטרכו ליילד?
מתפללת עליך לבשורות טובות!!

דרך אגב לבעלי יש אח ואחות תאומים, יילדו אותם בחודש שביעי, לא יודעת באיזה שבוע, כי הבן שקל חצי מהבת. עברו פגיה, הבת השתחררה הרבה לפני הבן, היום שניהם בריאים ורגילים לגמרי ב"ה.

אבל אחותי הגדולה נולדה לפני 25 שנה במשקל של 800 גרם. פחות מקילו סוכר... גם היא הייתה אחת מתאומים שהתאום שלה נולד במשקל תקין לחלוטין.
היה לה רק שתי עורקים בחבל הטבור או משהו, אני לא ממש מבינה בזה.
בקושי נתנו לה סיכוים לחיות בגלל המשקל הפיצי שלה... וגם לפני 25 שנה המצב לא היה כמו היום...
אבל היא גדלה והתחזקה והשמינה
היום היא אחותי הגדולה והגאונה...

מישהי שעברה משהו דומה ממש.
@זהות כפולה

חיבוק גדול ❤️

אתמול נסענו למיון כי לא הייתי בטוחה שאני מרגישה את שניהם ( השיחה שעברנו כנראה משפיעה:/).. גם אתמול הרופא אמר שהכל תקין לחלוטין ושהואלא חושב שנגיע לליגה בשבועות הקרובים ורק לעקוב. אז מחכה לשבוע הבא ולעוד שבועיים מעקב גדילה🙌

האם פונים למכון פועה במייל? והאם יש לכן לצרף תפילה טובה שאתן מכירות🤗

נשמע שאת די יכולה להירגע... בע''ה יהיה בסדר!!

02-651-5050

חוות דעת שנייה מד"ר נדג'ארי בהדסה עין כרם.

מומחה מס' 1 בארץ לאולטרה סאונד

מקצוען מאד מאד!!!!!

אדיב, רגיש ועדין

ובעל אמונה גדול

שבכל ביקור אצלו יצאנו מחוזקים

ממליצה מאד!!!!

בהצלחה רבה יקרה ובשורות טובות

קודם כל - 600 גר' לשבוע 25 זה לא מאוד קטן. זה קטן, אבל לא מאוד.
לעומת זאת משקל של קילו לשבוע כזה זה הרבה, במיוחד בתאומים... מוזר שהרופאים לא מתייחסים גם לזה. אבל אולי אני לא מבינה בזה מספיק..

השאלה הראשונה שלי והכי חשובה - אצל מי את מטופלת?

אם את לא אצל פרופ' בועז וייס או פרופ' יואב ינון (שניהם מובילים את מחלקת רפואת העובר בתל השומר ומקבלים גם בפרטי) - אז לעבור אליהם עוד היום!
הם המומחים הכי גדולים שיש לנושא של רפואת העוברים בכלל, ובהריונות מרובי עוברים בפרט. אני מניחה שגם מכון פועה יפנו אותך אליהם.
מעבר לזה - הם פשוט מאמינים בעוברים! הם "סומכים" עליהם ועושים הכל, אבל ה כ ל כדי לתת להם את התנאים המקסימליים להמשך ההריון, וגם מקבלים החלטות אמיצות על יילוד כשצריך (ולפעמים צריך...).
שמעתי על כמה וכמה מקרים שרופאים אחרים המליצו על הפסקת הריון או דילול ופרופ' וייס וינון הצילו את ההריונות.
אז אם את לא מטופלת שם - תתקשרי בהקדם לרפואת העובר ותבקשי תור דחוף לאחד משניהם.
ואם את כן מטופלת אצלם - את בידיים מצויינות, ותקשיבי להמלצות שלהם... אם משהו לא ברור לך תשאלי ותבקשי להבין מה קורה ומה הם מעריכים שיקרה. הם מלאי סבלנות.

ועכשיו לעניין עצמו... 
חסרים לי פרטים, ובכל מקרה אני לא איזה גורם מוסמך כדי לתת אבחנות, רק אמא מנוסה (ומתעסקת עם הנושא הזה בעוד מישור, אבל מהצד של הפגים...), אבל מהדברים שלך נשמע שהתופעה שאת מתארת נקראת סלקטיב IUGR.
היא נפוצה יותר אצל תאומים זהים, אבל לא רק.

IUGR (לא יודעת את ראשי התיבות המדוייקים) זה בעצם עיכוב גדילה תוך רחמי.
בעיקרון, אני לא בטוחה שזה מה שיש כאן. כי את כן אומרת שהעוברית גדלה, והיא אפילו באחוזון כלשהו שתואם את השבוע.. נכון שזה קטן, אבל יש כאלה שנמצאים שם...
אבל בגלל שיש פער לעומת התאום השני זה מדליק נורה אדומה, אבל לא מחייב שיש בעיה, הרי לכל אחד מהם יש DNA שונה. כמו אחרים רגילים שנולדים באחוזונים שונים, זה קורה..

הסיבה הנפוצה ל-IUGR היא בעיה בזרימות הדם, אבל לפעמים יש גם סיבות אחרות ולפעמים גם לא יודעים מה הסיבה...
עשו לך אולטרסאונד של זרימות הדם מהשיליה? זה נקרא דופלר עוברי. אם לא, זה די בסיסי כדי להבין את המצב והאם צריך ליילד.
בדר"כ כשיש IUGR עם בעיה בזרימות מאשפזים החל משבוע שיש לעוברים סיכוי לחיות בו. הגישות טיפה שונות בין רופאים/בתי חולים , וזה גם תלוי במצב של כל אחת, אותי אשפזו בשבוע 26 (גבול החיות נחשב שבוע 24, אבל הוא היה קטן מידי ולא באמת היה שורד לידה בשבוע כזה..).
באשפוז בעצם מנטרים ועושים אולטרסאונד כמה פעמים ביום, כדי לעקוב מקרוב ולא לפספס את הרגע שבו מתפתחת מצוקה עוברית וכבר חייבים ליילד.

מבחינת הפגות - ככל הנראה יילדו אותך בשבוע מוקדם. וכדאי להיערך לזה, טכנית ונפשית.
כמה מוקדם? אי אפשר לדעת, זה תלוי במצב של העוברית.. מן הסתם ינסו למשוך את ההריון כמה שיותר, כי לכל יום ברחם יד ערך גדול. אבל לפעמים כשמשהו שם לא 100% עדיף ליילד מוקדם ולהשלים את הדברים בצורה מלאכותית באינקובטור.
כשיש בעיה בזרימות בדר"כ לא מיילדים אחרי שבוע 32, אבל אם אין בעיה כזאת אלא "רק" עיכוב בגדילה הגיוני שינסו למשוך גם ל-34-35.
יש מדרגות של גם של הישרדות וגם של סיבוכי פגות בין השבועות. לכן דיברו איתך על לנסות למשוך לשבוע 28, שאחריו המצב של הפגים הרבה יותר טוב (המשקל פחות משמעותי משבוע הלידה). המדרגות הן שבוע 24 (שמוגדר גבול החיות התחתון), שבוע 28, שבוע 32, שבוע 34, שבוע 36. משבוע 37 זה כבר נחשב לידה במועד.

כתבתי קצת מבולגן.. מקווה שזה מובן בכל זאת.
מוזמנת לשאול עוד כאן ופרטי.
וכמובן להצטרף לפורום תאומים כאן בערוץ. כתבתי שם לא מעט על הנושא.. את יכולה לחפש בפורום עצמו או דרך הכרטיס האישי שלי.

הנקה? גלולות? יכול להיות מזה.

שינית תזונה לאחרונה?

אולי מהחום והזיעה?

תכלס? אם זה רק חצ'קונים , לא הייתי הולכת לשום רופאה, פשוט מקפידה על שטיפת פנים עם סבון מתאים.

מה שמלחיץ אותי שיש גם בבטן ובחזה והאם זה יכול להעיד על דברים אחרים...

עם גורם מקצועי.


בטוחה שזה חצ'קונים ולא פריחה כלשהי?

זה חלק מההריון

פשוט חששתי שאולי בגלל שזה לא משהו שעושים רק בהריון, לא נותנים אישור על כך מהקופה.. תודה!

אגב גם אולטרסאןנד לא עושים רק בהריון
את חמודה, קחי את זה בלי חשש, מגיע לך בזכות ולא בחסד

ובכל מקרה, לא חושבת שמותר למקום העבןדה שלך לשאול למה בדיוק היית במרפאה.

כל בדיקה/טיפול שקשור בהריון... הם לא אמורים לדעת מה בדיוק את עושה

ברור שבעבודה אני לא צריכה לספר למה בדיוק נעדרתי..

גם אני לידה רביעית. שבוע 35.
והפעם בנוסף להכול - פעם ראשונה שלא אלד בישראל והורים שלי לא יהיו לידי.
כן יש לי הרבה חששות. עדיין לא התחלתי להתארגן ללידה וגם לא יודעת איך עושים את זה כאן.
אבל אני מעודדת את עצמי שבסוף תמיד דברים מסתדרים יותר טוב ממה שתכננתי. ד דואג לי ומחבק אותי והדאגה שלי היא לשווא

ולמצוא פתרונות טכניים לדברים.
אולי זה יקל עלייך

מפחדת ללדת מוקדם עקב כך

לא לחשוב על זה. בכל לידה החששות מתגברים, וככל שילדתי יותר, היה יותר מפחיד בפעם הבאה. אני הייתי סוג של בת יענה, פשוט לא חשבתי על מה ואיך יהיה, וכשהמחשבות הגיעו הסטתי אותן והשתדלתי לחשוב ולהתעסק במשהו אחר.

באזור החגים

זה החלק הכי פחות מטריד, 8 ימים זה לגמרי מספיק זמן לארגן ברית, גם אם זה בשבת או בחג

שאני לא יודעת למה לצפות איך תהיה הלידה ואיך אני פתאום הופכת להיות אמא בפעם הראשונה 

 

כי אני כבר יודעת כמה זה לא פשוט וכמה דברים עלולים חלילה לקרות..... יוסיף דעת יוסיף מכאוב

בלידה הראשונה פגשתי מישהי שזו היתה לידה שניה שלה.
אז אמרתי לה אהה את בטח רגועה. את כבר יודעת מה זה.
אז היא ענתה לי הפוך! בגלל שאני יודעת מה זה אני חוששת😑
ובלידה השניה הבנתי אותה לגמרי.

הריון רביעי שבוע 35...
מתי מצא הלידה? באיזה חג? והברית?
ואיך לצום את יום כיפור? ומי יהיה עם הילדים?? אין לי פה אף אחד להפיל עליו 3 ילדים...
ובכלל, מה עם העוברון? מרגישה אותו כל הזמן מחליף מנח וזה די מטריד.... לא בא לי היפוך שוב

מה יהיה עם כיפור, צמים, לא צמים, אלד לפני? אחרי?
וואי מלא התעסקויות... והילדים צריכים להתחיל מסגרות.. כיתה ב ועוד לא התארגנתייי

מתחילה שבוע 35. הריון חמישי⁦❤️⁩
עד עכשיו תמיד ילדתי בשבוע של 39, מה שאומר בשבוע הראשון של הלימודים😱😱

מהלידה עצמה פחות בלחץ (קבוע, בא לי ממש ללדת, לא מפחדת מזה, עד הרגע שנוסעים לבית חולים, אז אני נזכרת לפחד ולהתחרט🤦😅)

אבל, כן מוטרדת ממי ישמור על הילדים (מוקפים באנשי חינוך שלא ממש יהיו פנויים אם אלד אחרי ה-1 לספטמבר..)

וגם יודעים שיש לנו בן, אז מה, איך, איפה ומתי תהיה הברית🤷🤷🤷🤷

ובלחץ ממש מבידודים😩😩

ומשהו קטן לגבי האפידורל, אל תפחדי שלא תספיקי, תבואי בראש פתוח. יילדתי לידה אחת עם אפידורל והיא הייתה הכי קשה מכולם🤔

וחוץ מלהתפלל שאלד בסוף 36 תחילת 37, ולהאמין שבסוף יהיה טוב אין לי עוד הרבה טיפים🤭

גם אני עד עכשיו ילדתי ב37-8
והפעם רק אחרי התאריך....
קחי בחשבון שהכלל יכול להיות

אני גם יולדת בדכ 37-38... יוצא תחילת שנה..
הלידה האחרונה הייתה ב38+6, והפעם אם ייצא ככה, זה ערב ראש השנה.... לא באלייי להיות מאושפזת כל החגגג.. זה אומר שאני לבד 3 ימים בביח...
כי בעלי יישאר עם הילדים בבית אצל הוריי..

ללדת ב36 ?
ממ לא ככ באלי.. מעדיפה להרוויח עוד שבוע של חופשת לידה בינןאר 😅😅😅

וגם דברים שונים (בגדים) עם פייטים מתחלפים.
עד עכשיו לא נהרס שום דבר...🤷

הכנסתי לתוכנית של כביסה ביד, עם עד כמה פריטים של פייטים. ויצא מצויין🤩

מה שכן, זה שווידאתי בהתחלה שהתיק ריק לחלוטין, אבל אז השארתי אותו בחדר כביסה בזמן שאני מתלבטת, זה לא אומר שהוא נשאר ריק כל הזמן הזה🤦🤦
לתיק שלום, ליצירות שהבת שלי החליטה להחזיר לתוכו.. פחות😬😬

מה שלומך?

וצריכה להיות כמה ימים במנוחה🤷
(מה שלא כ"כ מסתדר עם זה שעכשיו אוגוסט 🤦)

בפסח לא הצלחתי לפרק. אז כיבסתי באמבטיה.

אני לא יודעת אם בגלל הכביסה או שקרה לפני (בעלי טוען שזה בטוח קרה לפני... בטח בשביל לא לבאס אותי🤦)

ננסה בערב לרתך ולהחזיר.

תכלס, נראה שהתיק סבבה גם בלי הברזל... ימים יגידו.

אבל טוב ששאלת ובדקתי! ומי שבזכות הניסוי שלי החליטה גם לכבס, שתיקח בחשבון שאולי זה דבר שיכול לקרות 😎

אז אני אמשיך לכבס באמבטיה.

המחזור חזר אחרי חצי שנה.
(בניגוד לבן שלי שינק בלילה, והמחזור חזר אחרי כמעט שנה).
אי אפשר לדעת מה יהיה אצלך. זה משתנה מאחת לשנייה.
והשאלה אם זה משהו חד פעמי, או שימשיך ככה.

בדרך כלל היא אוכלת בלילה כל 3 או 4 שעות.
אני מקווה שיהיה לי כמו אצלך...
ממש לא בא לי עכשיו מחזור

אי אפשר לדעת.

לא מבטיח שיחזור לך המחזור..
אני מניקה 5 פעמים ביום מאז שהבן שלי בערך היה בן חודש וקצת (הוא ישן בלילה ב'ה)
ולפעמים גם מניקה פחות כי הוא לוקח בקבוק ואני לא תמיד שואבת בעבודה ואין לי מחזור ב'ה

זאת שאלה טובה,
בכל אופן כנראה שבמהלך היום תנסה להשלים את החסר.

יכולה להכניס איתך?
זה מה שאני הייתי עושה במקרה כזה
תביאי לו משחק שאוהב או מוזיקה בטלפון

כשיהיה קטן יותר הייתי שמה בעגלה ליד הדלת אבל זה כבר לא רלוונטי

זה לא גיל שזוכרים ממנו.
שישב על הרצפה עם משחק..

חיכיתי שירדם

וכשאת יוצאת תגידי משהו על זה זה שהתלכלך..

לשיר לו 'אני רוחץ ידיים... טרילילילי...''

וכי איזו עוד ברירה יש לך? אנשים מבינים את זה לרוב הורות זה משהו שלא מתחיל ונגמר, זה חוויה מתמשכת שלפעמים פוגשת אותנו גם בשירותים, ומי שירים גבה, שייזהר מקמטים מוקדמים במצח

אחלה תובנה!

או שאת מכניסה אותו איתך
או שאת מבקשת ממשהו שיתפוס לך אותו דקה , לא כזה פאדיחה.
או לשים אותו בעגלה ליד האנשים האחרים
או להכניס אותו ללול עם איזה צעצוע חדש( זה יכול להיות גם תבנית סיליקון, או כלי אחר שיש שם.. יחזיק אותו לכמה שניות.. )
מה שבטוח לא להתאפק

ואם זה לא עובד ואין מי שישמור אז תכנסי..גם אם יבכה רגע זה לא סוף העולם..בעיני.
ואני לא בעד תינוקות בוכים
פשוט לא חושבת שזה אנושי להתאפק שעות
ואם למצוא לו תעסוקה לכמה דקות חא הולך ואין מי שישמור אז מבחינתי זה החיים