המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
חייבת עצה. מפאת כבודו של בעלי כותבת באנונימיאנונימית בהו"ל

אני כבר לא יודעת מה לעשות

בעלי מפוזר

שןכח הרבה דבריםעם הכל אני סבבה

במה שמגיע לבטיחות-  אני מתחרפנת

הדוגמא הכי קיצונית שהיתה לנו שבעלי השגיח במקלחת על בתנו בת שנה, ופתאום אני רואה אותו בסלון

אני שואלת אותו בהסטריה? למה אתה לא עם הילדה באמבטיה?

תשובה- שכחתי שאני מקלח אותה

זה היה לפני כמה שנים

התחרפנתי אז

כעסתי

התעצבנתי

אמרתי לו שבמקומו הייתי מתחלחת עד עמקי נפשי, עושה חשבון נפש

הוא מצידו לא מאד התחלחל (אולי כי אני מלאתי את התפקיד הזה כבר)

זה הדוגמא הכי קיצונית שהיתה לנו

 

ברוב זה סתם בדברים מעצבנים של שכחתי.

(על הילדים באוטו אני בהסטריה. מתקשרת כל פעם שהוא איתם לוודא שכולם ירדו)

 

יש נושא שזה כל הזמן מלווה

להשאיר אותו על פארקינג

יוצא לי אחת לחודשיים בערך, שאני עןלה אחריו לנהוג באוטו, והאוטו על דרייב

מעצבן

אנחנו גרים במישור, וחונים במישור, אז כאילו האוטו לא  זז

אבל זה מלחיץ עדיין

כאילו יש הרבה פעמים שהוא נוהג ועוצר בירידת עליות וזה סכנת נפשות

 

פעם הייתי מעירה לו הרבה כשהייתי עולה לאוטו ורואה שהוא על דרייב

אבל כאילו זה לא הזיז לו

היה אומר "וואי שכחתי". "לא שמתי לב" "איך אני יכול לזכור"

וכולי

 

היום הוא נסע לסידורים

ירד מהאוטו להביא משו למישו

ובום

האוטו נשאר על דרייב 

נסע אחורה

ונתקע בקיר

בנס נס נס נס סנ ס

תודה לה' אלף פםעם

אף אחד לא נפםגע

ולא היה אף אחד באוטו

 

הוא התקשר לספר

ובמקום להיות מכילה

רק אמרתי לו שאני חושבת שזה תמרור משמים

ושדחוף שיחשוב איך לטפל בהרגל הזה

 

 

זהו

לא יודעת מה לומר,

אני לחוצה

בנס לא קרה כלום

 

 

יש לציין שהוא אדם מוערך, עובד בתפקיד מכובד, אבל הפיזור הזה...

לא יכולה עם זה יותר

 

לא יודעת מה עשות

אודה לכל עצה

 

הוא בדק קשב וריכוז?כן אני
הוא מאובחן ככזה.. מילדותואנונימית בהו"ל


ומטופל?רינת 23
בשנות הלימודים היה לוקח קבוע ריטלין/אנונימית בהו"ל

בשנים האחרונות לא....

מבינה אותו ואותךרינת 23
זה כדור מדהים ונוראי בו זמנית.

בכל מקרה… לא יעזור לצעוק עליו. פשוט לא יעזור.
(ברור שגם אני הייתי צועקת ומשתגעת אבל מהצד קל להגיד).
נשמע כמו הפרעת קשב וריכוז…רינת 23
וחיבוקים לך! זה מחרפן בהחלט.
בעה אם בעתיד תחליפו אוטו, תקנו אחד שאי אפשר להוציא את המפתח אם הוא לא על פארקינג.
תקראי על הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגריםיום שני

אם זה המקרה- יש מומחים לעניין שמלמדים אסטרטגיות אירגון וכדומה

שווה ללכת לקבל הדרכה.

היום קיימת הרבה מודעות לעניין, כולל הקשיים ל קשב וריכוז בזוגיות.

ולגבי קשב וריכוז-אנונימית בהו"ל

כבר אין לי סבלנו תלהסתכל על זה בעין טובה וכולי

נשמה, זה בטיחות

זה סכנת נפשות

תתאפס על עצמך

 

אני יודעת שתגידו ובצדק- יש לו קשב וריכוז, זה נוירולוגי וכולי

 

אבל אני לא מוכנה לקבל את זה כשזה בטיחות

בכל שאר הנושאים סבבה הפיזור

פה לא

אני חושבת שצריך לעשות הפרדה שאולי תקל עליךשאלהקטנהאחת
יש את הבאסה והצד הרגשי מצד עצם זה שהוא מפוזר ושכח דברים.
וזה באמת מאתגר לפעמים מממש מבינה אותך.

ויש את הצד הפרקטי- לחשוב בדיוק באיזה נק' זה מתבטא וממש מפריע לך ועקרוני לך שיהיה שינוי-

הגדרת בנושא בטיחות והבאת לדוגמא את עניין הדרייב ברכב- לזה פשוט צריך לנתק את העצבים.. ופשוט לחשוב על פתרון מעשי-
מלהדביק קבוע פתק על מרכז ההגה, על האמברקס, או
בצרור מפתחות של הרכב שאומר- לא לשכוח להעביר לפארקינג...
וכל פתרון יצירתי דומה

ופשוט לשבת איתו יחד על הרשימה לחשוב יחד על פתרונות מעשיים!!
לא להכניס אשמה ותסכול. נטו יש *לנו* בעיה יחד ואנחנו חושבים על פתרונות.
או לחשוב על שלל אופציות לתזכורות
בעניני בטיחות זה חד משמעיoo
הוא לא יכול לנהוג אם הוא מגיע למצבים מסכני חיים.
הוא לא יכול לקלח את הילד אם הוא יכול לשכוח אותו.
יש רמות בקשב וריכוז, ולא בטוח שהוא יכול להתגבר על הבעיות בלי/ עם תרופות.
גם לבעלי יש קשב וריכוז, ויש דברים שהוא נמנע מהם, אמנם לא ברמה הזו, ומזל שהוא לא ניסה לנהוג אף פעם, כי בנהיגה צריך אקסטרה ריכוז, ויש הרבה נהגים קשב וריכוז ששוללים להם בסוף את הרשיון, אחרי הרבה תאונות.
אבל יש איך לטפל. זה לא להגיד יש לקות קשב וריכוז בייטארקו
זה להכיר בקושי הזה כדי לטפל בו

וצריך מלא רצון מצד המטופל בשביל זה.

תגגלי ריפוי בעיסוק קוג-פאן
ויטמינים אולי חסרים לו?אם ל2

וחיבוק גדול על ההתמודדות הזו

הפרעת קשב וריכוזשירוש16
מצד אחד- זה כוח שאין לו שליטה עליו.
מצד שני - הוא 100 אחוז אחראי למעשיו.
ואם חס ושלום היה בנ"א בצד השני והיה נפגע מהרכב - בעלך היה עולה למשפט על זה.

גם לי יש הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת לדעתי מגיל ילדות. ב"ה היו לי ציונים טובים אז לא עלו על זה בגיל קטן. היום אני סובלת מזה, שוכחת לבצע מטלות פשוטות ורוטיניות, ברמה שלפעמים שוכחת לקחת מגבת למקלחת..
אבל, בכל הנוגע בסכנת חיים זה סיפור אחר. אין אופציה לשכוח/ לא לשים לב. אין מצב. זו אחריות גדולה להסתובב עם מכשיר שבו זמנית מקל על החיים אבל גם יכול ליטול אותם בשניה.
גם ילד זה אחריות.

אני לא יודעת אם צעקות יעזרו, אבל הוא צריך להבין מהם תוצאות של מעשיו.
אם אתם מתנהלים לפי תקציב שמאפשר לכם להוציא כספים על דברים אישיים - אולי תגידי לו שהחודש-חודשים הקרובים הכסף על הרכב יוצא מהתקציב האישי שלו. או לחלופין - למנוע ממנו שימוש ברכב לתקופה מסוימת.
תודה לאל שהטעויות שלו לא עלו בחיי אדם - אבל זה רק עניין של זמן. מתישהו הרשלנות בנושא הרכב תפגע באדם, ואז מה יקרה? שווה לחכות עד אז או כדאי לנסות לשנות משהו עכשיו?
אני לא אומרת שאפשרי או כדאי לנסות לשנות אותו מהיסוד. כי זה לא יקרה.
אבל אפשר להבדיל בין נושאים שוליים לבין חיי אדם. ולהתנהג בהתאם.
ממש לא הייתי הולכת על הכיוון הזה...בארץ אהבתי
בני זוג לא אמורים להטיל סנקציות אחד על השני.
ולא נשמע לי שזה ינער אותו, אלא פשוט יהפוך אותם ליריבים אחד של השני.

מסכימה שבדברים של סכנת חיים צריך להבין שחייבים למצוא פתרון. אבל להטיל סנקציות זה לא הכיוון שיעשה את ההבדל (אלא אם כן זה בא ממנו בתור הצעה לפתרון - כי הוא חושב שזה השלכה מספיק משמעותית עבורו שתגרום לו להיזהר לא לטעות).

ולפותחת-
נראה לי שמה שבמיוחד מפריע לך פה זה שנראה שהוא לא קולט עד כמה זה חמור.
לדעתי יש סיכוי שדווקא זה שאת כל כך מזועזעת גורם לו לתגובה שלא מראה את הזעזוע שלו, או באמת פחות להרגיש מזועזע כי את כבר לקחת את התפקיד הזה.
אני מרגישה את זה על עצמי, שאם למשל שברתי משהו בגלל חוסר זהירות שהייתי יכולה למנוע, ובעלי קצת מתעצבן על החוסר זהירות, אז באופן אוטומטי אני מנסה להתגונן ולהגיד שלא נורא ושזה קורה לפעמים וכו' (עד שאני קולטת שהוא צריך לשמוע שגם אני מבינה שהייתי צריכה להיות יותר זהירה), ודווקא כשהוא לא אומר כלום ורק עוזר לי לנקות, אני הרבה יותר מתנצלת על החוסר זהירות שלי מוסיקה מסקנות איך להבא למנוע את מה שקרה.

אני חושבת שכדי לפתור את הנושא, קודם כל בעלך צריך לדעת שאת בצד שלו, ששניכם בבעיה הזו, ושניכם מנסים למצוא פתרון.
הוא כן צריך להבין את חומרת הבעיה, אבל אני חושבת שזה יבוא יותר בקלות דווקא ממקום יותר מכיל - שאת מבינה כמה שזה לא בכוונה, אבל את מפחדת ממה שעלול לקרות. עד עכשיו הקב"ה שמר עליכם, אבל מה יקרה אם פעם זה יגמר באסון? איך הוא ירגיש? איך שניכם תרגישו?
מתוך מקום כזה צריך לחשוב ביחד מה הפתרונות שאתם יכולים לעשות כדי למנוע מצב של סכנה שוב. כשחושבים ביחד יכולים לעלות הרבה פתרונות יצירתיים, ואם לא מוצאים פתרון, תמיד אפשר להתייעץ פה - לא חסרות פה נשים יצירתיות... (כבר העלו פה כמה רעיונות טובים ופרקטיים שאתם יכולים לבחון אם יוכלו לעזור לכם).
בהצלחה רבה!
תגטבה ממש מדויקת. מצטרפת לכל מילה. ניסחת יותר טוב ממנישאלהקטנהאחת
זה באמת מה שרציתי לומר
לא חושבתשירוש16
שהיא זאת שצריכה להכריח את בעלה. זה יכול להיות החלטה משותפת של שניהם. הבנה מצידו שזה דבר שלא יעשה ושכדאי להתחיל בצעדים למנוע מקרים מזעזעים דומים.

היא לא מענישה אותו
הוא פשוט נושא בתוצאות של עצמו. זה הכל.
כתבתי שאם זו החלטה משותפת של שניהם אז זה אחרתבארץ אהבתי
אבל כשאת כותבת 'תגידי לו ש..' או 'למנוע ממנו...' זה לא נשמע כמו החלטה משותפת...
אם מחליטים ביחד זה באמת אחרת למרות שבעיני דרך של עונשים (גם כשהאדם מעניש את עצמו) זו לא בהכרח הדרך הנכונה. אבל זה באמת תלוי מצב, ותלוי אדם, וזו כן אפשרות קיימת, אבל רק בהחלטה משותפת ומרצונו, מתוך מחשבה שזה מה שיעזור לו להשתנות, ולא כסנקציה שלה על בעלה.
זאת לא סנקציהשירוש16
זאת נטו מעשה ותוצאה.
הרי הרכב עכשיו נכנס בקיק וצריך ללכת למוסך - הוא בכל אופן לא יוכל להשתמש בה בימים הקרובים.
זה נקרא מעשה ותוצאה.

אם חס ושלום הוא היה פוגע בבנאדם - הוא היה עומד לדין. לא בגלל שמערכת המשפט רוצה להעניש אותו כמו ילד קטן אלא כי הוא צריך לעמוד בתוצאות מעשיו.
הבעיה שפעם הבאה שמתרחש כזה מעשה של חוסר אחריות זה עלול לא רק לשלוח אותו או אדם אחר לבית חולים אלא ממש לעלות בחיי אדם. אם מישהו היה עומד בין הרכב לקיר הוא היה נמחץ למוות. חד וחלק.

תאמיני לי, גם לי יש בעיה של קשב וריכוז ואני עובדת יום יום שעה שעה כל משמרת בבית חולים ועוסקת בהצלת חיים והחלטות של חיים ומוות. לעיתים שיכחה הכי פשוטה יכולה לעלות בחיי אדם. ואני סובלת מזה יום יום.
אולי בגלל כובד האחריות סיגלתי לעצמי דרכים להתמודדות. כולל ההבנה הפשוטה שאני זאת שאעמוד לדין אם אסכן חיים בעקבות הקושי הפרטי שלי.
ההבדל הוא שאת סיגלת לעצמךטארקו
זה חייב לבוא ממנו כדי לחולל שינוי.
זה אכן הגיעשירוש16
אבל לא ממני.
הבעיה כמובן כללה את הבית - שם גם אני, בעלי והילד סבלנו מזה.
אחרי כמה הערות (גם בעבודה) ופעמים ששילמתי על טעויותי בכסף או בעגמת נפש רבה אכן תפסתי את עצמי בידיים.

זה מצריך שיתוף פעולה אבל הוא חייב להבין בדרך כזו או אחרת שהמעשים שלו פשוט מסוכנים. להשאיר תינוקת בת שנה לבד באמבטיה זה סכנת חיים! להשאיר רכב בדרייב פעם אחר פעם זה סכנת חיים!

תאמיני לי, אם היו מעמידים אותו למשפט על רצח כי השאיר את הרכב בדרייב והרכב פגע באדם למוות - הוא לא היה שוכח את זה לכל החיים.
ואני מאמינה שיום אחד זה יקרה - אם הוא לא ישתנה הוא יאלץ לשלם על מעשיו בדרך כזו או אחרת.
רק חבל שזה יגיע למצב של סכנת חיי הסביבה. אפשר וחובה לעצור את זה לפני.

תקשיבי, אם פותחת השירשור הייתה כותבת שהוא תמיד שוכח לקחת את הקניות מהרכב ומשאיר את החלב להסריח שם פעם אחר פעם, או נכנס הבייתה ומשאיר את הנעליים בסלון, או שוכח לשלם שכירות/משכנתא/חשבונות על בסיס קבוע ברמה שזה היה מצטבר לריביות - זה סיפור אחר לגמרי.
אבל כשיש לך רכב - יש לך אחריות של חיים אחרים בידיים שלך. אתה לא יכול להתנהג איך שבא לך - גם אם יש לך קושי מסוים.
סליחה שאני אומרת - תתגבר.
אין שום תירוץ בעולם לסכן חיי אדם. פשוט אין.

אני לא מדברת על שיטה מחוללת פלאים כדי לשנות את כל ההתנהגות שלו מהיסוד. להפך. אני חושבת שזה לא יעיל כי טבע האדם לא ניתן לשינוי בקלות, אם בכלל.
אבל אפשר וחובה להיזהר ממעשים מסוכנים.
אנחנו לא מדברים על הפסד של ממון או רכוש, אלא חיי אדם. הוא בכיף היה יכול להרוג מישהו עם הרכב. בנס זה לא קרה.
תקשיבי, אני מכירה הכל מקרוב, מאודטארקו
אני מאובחנת בעצמי וגם מטופלת

ועדיין, חייב מודעות ורצון של המטופל כדי שיהיה שינוי. אם זה יבוא בהנחתה זה רק ייצור אנטי ולא יוביל לטוב.
אני רק אומרתשירוש16
שאפשר לייצר מודעות לפני שמישהו ייפגע חלילה.

כשהבוס שלי אמר לי פעם אחר פעם את שוכחת לעשות X - תחזרי עכשיו למחלקה (גם אם את חצי דרך הבייתה) ותעשי את זה. הוא לא ניסה להעניש אותי - אלא פשוט ביקש את הדבר הכי הגיוני בעולם - לא סיימת את העבודה שלך תחזרי ותעשי אותו.
שמת רכב על דרייב ופגעת בקיר? הרכב במוסך. אתה לא תוכל להשתמש בו.
זה אפילו לא קשור לאשתו.

זה לא עונש, אני לא יודעת למה את רואה את זה ככה.

כשבעלי עושה קניות והוא שוכח לקנות את הריץ' פרווה שביקשתי - אני לא מענישה אותו בכך שאני לא מכינה את הקינוח שביקש. זה מעשה ותוצאה - לא קנית את המוצר שביקשתי, אין לי דרך להכין את הקינוח שאתה רוצה. זה לא תלוי בי. (וגם כשזה תלוי בי ואני טכנית יכולה לטוס למכולת ברגע האחרון לפני שבת ולקנות - אני לא יעשה את זה).

העובדה שהמעשה שלו לא גורר תוצאה מידית לא עוזרת לו. להפך. היא מחריפה את הבעיה.
ליצור תוצאה מידית בצורה מלאכותית זה לא עונש - זאת המציאות.

אני הכי בעד שהוא יתחיל את התהליך מיוזמתו. אבל כשחיי אדם נתונים בסכנה זה לא פשוט. מה הוא יגיד בבית משפט? - סליחה, יש לי הפרעת קשב וריכוז אבל אני מתחיל תהליך של שינוי. אז בבקשה אל תענישו אותי על מוות ברשלנות... אני בתהליך...
עכשיו אני מבינה יותר מה התכוונת בהצעה שלךבארץ אהבתיאחרונה
אני מאוד מסכימה שבעלה חייב לקבל ניעור רציני ולהבין שאין פה מקום לטעות, וחייבים למצוא אסטרטגיות כדי שזה לא יקרה יותר לעולם.
ואני מסכימה שמצד אחד הדרך הכי טובה לקבל ניעור אמיתי זה כשחווים את ההשלכות של הטעות במציאות, ומצד שני - באמת לא כדאי במצב של סכנת חיים לחכות להשלכות חמורות רק כדי שהוא יבין את חומרת הבעיה…

איפה שיש השלכות ישירות על המציאות - ברור שהוא צריך לשאת בתוצאות, ואולי זה מה שיגרום לו להבין.
אז כמו שכתבת - אם הרכב עכשיו במוסך, זה לא סנקציה שאשתו מפעילה עליו, אלא תוצאה ישירה של הטעות שלו.
עם זה אני מסכימה, כי זו מציאות שבכל מקרה תקרה, אין פה אפילו מה לדון אם זה נכון או לא.

מה שכתבתי שנשמע כמו סנקציה היה מה שכתבת בהודעה בהתחלה - 'תגידי לו שבחודש-חודשיים הקרובים הכסף על הרכב יוצא מהתקציב שלו', 'למנוע ממנו שימוש ברכב לתקופה מסויימת'.
לא יודעת מה התכוונת, אבל פה זה בהחלט נשמע כמו משהו שאשתו קובעת, וזה בהחלט נשמע כמו 'עונש', שאמנם קשור למעשה שהוא עשה, אז זה קצת דומה לסיבה-תוצאה, אבל בסוף זו דרך שמתאימה ליחסי הורים-ילדים ולא ליחסי בעל ואישה.
אני חושבת שדרך כזו לא תגרום לו להתנער ולהבין כמה זה חמור, אלא תגרום לו להתעצבן על אשתו שמונעת ממנו להשתמש ברכב למרות שכן אפשר להשתמש בו, ולהפנות את האנרגיה לא לבירור איך להשתנות אלא למריבה עם אשתו.
ואני לא חושבת שזה דומה לדוגמא שסיפרת על הבוס שלך. קודם כל - בוס זה לא בעל. וחוץ מזה - שם זה באמת יותר תוצאה ישירה. באמת היה צורך לחזור ולעשות את מה שלא עשית. לא הרגשת שהוא סתם מתאכזר אלייך. אבל אצלם לא נשמע לי שזה יגרום לתוצאה הנכונה.

אבל בהחלט אם הוא לא קלט גם אחרי מה שקרה כמה זה מסוכן, אז חובה לדבר בצורה שתנער אותו. ואני חושבת שהדרך שתוכל לעבוד זה מצד אחד להיות בצד שלו ולא נגדו - לא לכעוס עליו אלא להבין שהוא באמת עשה את זה לא בכוונה, ומצד שני - לתאר בצורה ברורה כמה זה מסוכן, כמה זה מפחיד לאפשר לו לנהוג ברכב כל עוד זה לא מטופל, כמה זה יהיה נורא אם הוא יגיע לשלב שהוא יבין את הסכנה רק אחרי שיקרה אסון, אפילו לתאר בצורה מפורטת מצב שהיה יכול לקרות, ואיזה השלכות זה היה גורר.


ואחר כך, צריך באמת למצוא את הדרכים שיעזרו לו שזה לא יקרה שוב.
ופה נשמע שיש לך ניסיון ממש טוב, ושבאמת סיגלת לעצמך דרכים למניעת טעויות, למרות הפרעת הקשב, ומתוך מודעות גדולה לאיך זה משפיע עלייך.
ממש היה לי מעניין ואפילו מפתיע מה שכתבת למטה, על זה שדווקא פעולות רוטיניות לא יעזרו, וצריך לעבוד על המודעות של להגיד בראש 'עכשיו אני מחנה את הרכב'. נראה לי שזה באמת מראה למה כדאי לפנות לטיפול מסודר לקבלת אסטרטגיות, כי לא כל אחד מבין מספיק ומודע מספיק בשביל לדעת איפה באמת ההפרעה וההסחת דעת קורות ומה יעזור כדי למנוע את זה…
מסכימה מאוד מאוד..טארקו
כמו שכתבו לך, נשמע לגמרי תסמינים של הפרעת קשב וריכוזאחת כמוני
זה נורא קשה לחיות עם זה,
ממליצה לך לנסות לדבר איתו לשקול לחזור לטיפול תרופתי (מכירה כמה וכמה מבוגרים שנוטלים וזה עושה להם ממש טוב), וגם לשקול טיפול של לימוד אסטרטגיות. תחפשי "ריפוי בעיסוק קוגפאן למבוגרים".
אם את רוצה המלצה למטפלת, את יכולה לכתוב לי באישי איזה אזור..
בהצלחה
וחיבוק! זה סופר קשה
גם בעלי סובל מזה. מאובחן מגיל צעיר מאודהמקורית
ולא טופל מעולם בכדורים.
זה אכן נושא כאוב, מאחר ומדובר בתופעה שנוגעת לכל תחומי החיים, על שלל יתרונותיה וחסרונותיה.
גם אצלנו הוא לא מטפל ברכב בזמן או לא משלם דוחות בזמן וגם לעצים רחוקות לא שם את האוטו על פארקינג, וכן אני מעירה לפעמים ומתקשרת מיליון פעם כשהוא יוצא עם הילדים למרות שהוא מאוד אחראי אבל אצלנו למשל הוא לא הצליח להחזיק בעבודה בכלל כמעט כמה שנים מהחתונה, מאחר כרוני, בעיית חוסר התמדה כמעט בהכל וחוסר שימת לב מוחלט לסדר עדיפויות גם כשזה בא על חשבון הזוגיות. הלכנו לטיפול זוגי ואני הייתי גם הטיפול אישי שנתן לי הרבה כלים לעבוד על עצמי ולשחרר הרבה דברים (כמו לקחת על עצמי את האיחורים שלו למשל ולהיות מתוסכלת שלא הצלחתי להעיר אותו והוא איחר או איחרנו לאיזה מקום) ולאט לאט זה משתנה. יש הרבה עבודה אבל הנחת העבודה היא שזה שלו. אם האוטו נדפק אז הכסף שמשלמים על התיקון יורד מן הסתם מההכנסות המשותפות, אם הוא מאחר אני נותנת לו לספוג את הביקורת ולא מרגישה שזה קשור אליי וברגע שיצרתי את הנפרדות הזו הוא התחיל לקחת יותר אחריות.
תורידי את רף התסכול, אפילו שזה קשה. כשיראה אותך רגועה ויבין שצריך לשלם על הנזק פעם ופעמיים זה לאט לאט יחלחל והוא יתחיל לקחת אחריות, מה גם שכשיש ביקורת בנאדם נוטה להיסגר ופחות לשתף כדי שלא יקטלו אותו.
(לא מדברת על בטיחות ילדים ברכב שזה נושא שלא נגעתי בו כי אני לא מבינה, במקרה הזה אם יש חשש אמיתי מומלץ להתייעץ לדעתי כדי לדעת איך להתנהל עם הסיטואציה)
התשובה שלי היא אחת, והיא נשמעת פשוטה, ומתבקשתתוהה לי
אבל היא הרבה פעמים לא מובנת מאליה לאדם שמתמודד עם הלקות..
והתשובה היא אסטרטגיות.
הקושי המרכזי בהפרעת קשב וריכוז הוא הקושי בעצירה. המוח מתקשה לעצור ולתכנן. לעצור ולזכור. לעצור ולבצע בקרה על ההתנהלות. לעצור ולפתור את הבעיה. אז כל קושי שאת מעלה בהתנהלות שלו צריך לחשוב איזו אסטרטגיה יכולה לסייע בהפסקת ההתנהלות המסוכנת.
לדוגמה אם הוא שוכח להחנות את הרכב לפני היציאה, אז אפשר להכניס בווייז תזכורת קולית שמתריעה בסוף כל נסיעה להרים את המעצור הידני. אפשר לשים סקוץ מחוספס על ידית הפתיחה של הדלת ליד הנהג שכל פעם שייגע בסקוץ הלא נעים זה יזכיר לו שהוא צריך להרים את הברקס. אפשר להדביק מדבקה גדולה וצבעונית ליד הידית שכתוב עליה את הדברים. או מדבקה על מפתח הרכב. אפשר הכל ביחד. אולי יש גם מנגנונים שמתריאים כאשר פותחים את דלת הנהג כשהרכב במצב נסיעה.
לגבי מקלחת, אסור לו להתעסק בכלום כשהוא מקלח ילדים. הפלפון נשאר בחוץ והוא נועל את הדלת מבפנים. אם זה לא מספיק, שלט גדול על הדלת עם סימן עצור.
לגבי הילדים ברכב, דחוף לקנות מערכת למניעת שכחת ילדים ברכב.
בגדול הייתי ממחיצה מאד ללכת לטיפול בריפוי בעיסוק למבוגרים שמתמחה בדיוק בזה. וגם להרחיב את בסיסי הידע שלכם על קשיים בתפקודים ניהוליים שבאים יחד עם הפרעת קשב (אינהיביציה, זיכרון קצר טווח, בקרה, פתרון בעיות, תכנון, ויסות רגשי) ואסטרטגיות בהתאם.
ממחיצה מאוד על טיפול בשיטת קוגפןבאר מרים
עובדת בדיוק על זה.
זה נקרא תפקודים ניהוליים.
כל ה״שלטים״ האלה הופכים לשקופים תוך שבועייםרינת 23
המוח פשוט מתרגל ומפסיק לראות אותם (גם הסקוטש).
אבל במקביל לזה שהם נהיים שקופים, בהרבה מקרים זה נכנס לאוטומטטארקו
הבעיה בהפרעת קשב וריכוז זה דווקא השיכחה של האוטומטשירוש16
דברים שאנחנו עושים באופן רוטיני נשכח כי אנחנו לא שמים לב אליהם.
הבעיה בהפרעת קשב וריכוז שהמעשים שעושים באותו רגע לא תואמים את ההלך המחשבה.

כשאני חונה את הרכב אני חושבת על הקניות שעשיתי. אז במקום לשים את הרכב בפארק אני אסתובב אחורה לבדוק שבאמת לקחתי את כל השקיות מהמכולת. אחר כך אצא לבדוק אותם שוב. ואז אוציא אותם מהרכב, אזכור שהוספתי פריט לרשימה ברגע האחרון, פריט חשוב, וכנראה שכחתי לקנות אותו - אקח את השקיות הבייתה כדי לעבור עליהם.
והנה לך רכב שנשאר במצב דרייב במקום פארק.
הסחת דעת פשוטה באמצע פעולה רוטינית יום יומית.

להפך, כשחושבים על הפעולה שעושים בדרך כלל לא מפספסים פרטים. כשהופכים את הפעולה לרוטינית שלא מצריכה מחשבה - נכנסים לבעיה.
זה לא מדויקטארקו
השיטה לעקוף את זה זה להכניס כמה שיותר דברים לסדר פעולות קבוע, שעושים תמיד באותו הסדר.
כןשירוש16
אבל מספיק הסחת דעת של שניה כדי לשכוח מה היינו באמצע לעשות.
להפך, צריך לחשוב על הפעולה שעושים, להגיד בראש 'עכשיו אני מחנה את הרכב'.
ערכתיאביול
אמא אני זוכרת את הסיפור עם המקלחתאורוש3
לא זוכרת את הניק. אז תיהי רגועה.
כתבו לך מלא דברים חכמים.
אז רק חיבוק! אלופים על הדרך שעשיתם. בהצלחה בהמשך שלה.
אז נדמה לי שבעלי אותו דבראמא ל6 מקסימים
לא מאובחן רשמית, אבל כן על ידי.
ובלי קשר לזה שכנראה צריך לטפל בבעיה עצמה, והמליצו פה על הרבה טיפולים שונים, שאין לי מושג מאיפה להתחיל, חשוב לי לומר שבבטיחות אין על מה להתפשר. אבל להתעצבן ולהשתגע לא יעזור. זה לא תלוי בו. ולכן לדוגמה, לא הייתי נותנת לבעלך להסיע את הילדים לבד. (לבעלי אין רישיון, ואני מודה על זה לה' כל יום. ) כל עוד הבעיה לא פתורה, הוא לא מסיע את הילדים, וייתכן שזה מסבך את החיים, אז למצוא פיתרון, שייסע במונית, שיילך ברגל, לא יודעת מה. ואני מבינה את הקושי, כי בעצם את צריכה לקחת אחריות גם על עצמך, וגם עליו, במקום שיהיה שותף איתך באחריות. כנראה שאין מנוס מטיפול. בהצלחה לך ולי ;)
לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

מבחינה חברתיתמותקקק
נכון שזאת דרך אבל זה גם חברתי ובפועל בחבד יותר עממיים
חלומות בהיריוןאהבה.

מישהי שמעה על הדבר הזה?

אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.

ממש קשה ומפחיד

אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.

מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר? 

אני יודעת שזאת תןפעה מוכרתאוזן הפיל
אני חושבת שהיו פה פעם עצות לזה
וואי הלוואי שיכתבו ליאהבה.
אני באמת מפחדת ללכת לישון, הלילה קמתי כל שעתיים בערך ופחדתי לחזור לישון
מנסה..אפרסקה

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

כן כןןשירה_11

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אני חושבת שאפרסקה
@אמא לאוצר❤ פתחה פעם שרשור על חלומות משונים, לא יודעת אם זה היה בהיריון או לא, את יכולה לנסות לחפש לה בכרטיס
חחחח יש מצב יפה לך על הזכרון😅אמא לאוצר❤

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אני גם לא מוצאתאהבה.
את זוכרת משהו שעזר לך? 
אצלי היו חלומות מפחידים לגבי ההריוןזמינה

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

לי זה קרהההההתייעצות הריון
באופן כללי לגבי חלומותאוזן הפיל

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

וואי אני אנסהאהבה.
חופשי היו חלומות הזויים בהריון.מוריה
תופעה ממש מוכרת, כל תחילת הריון אני ככהמסע של החיים
כן. פעם קראתי על זהבאתי מפעם

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

אולי זה קשור לשינה לא עמוקהנעמי28

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.


אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

כן אבל גם חלומות ממש טראומטייםאהבה.

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

אולי ההריון מביא איתו חרדות ❤️נעמי28

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

יכול להיותאהבה.
וואי, קרה לי גםעוד מעט פסח

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

תקראי על חלום צלולכל היופיאחרונה
בגדול יש טכניקות שעוזרות להבין תוך כדי חלום שזה חלום, ואז זה מרגיע (כי זה לא אמיתי) או לפעמים אפשר לשלוט בו או לסיים אותו
אטופיק דרמטיטיס - מה אתן יכולות לספר לי על זה?מתואמת

אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -

הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.

(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)

הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.

באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...

לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.

אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.

אבל אולי אני טועה?

מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?

עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?

תודה!מתואמת
בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה

שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר

אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)

ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו

ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי

מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות

מה זה הבריאות של הילדים

נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי

תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅

ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?

אני מגזימה?

חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈

מה הם אוכלים באמתהמקורית
אם לא אוכל מבושל..?
ניתוח לילדים בהרדמה כלליתרוני 1234

עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?

אנחנו איתו בזמן ההרדמה?

אצלנו בעלי נכנס עד שנרדם עם מסיכה ואז יצאכולנה
אני נכנסתי ששמה לה מסיכהמתיכון ועד מעון

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

אצלנו היו 2 ניתוחיםטארקו

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

נכנסתי עד שהילדון ישן עמוק ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלה

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

אני הייתי עם הבן שלי עד שהוא נרדם לגמרי.חזקה בעורף

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.


בהצלחה!!!

כן ההרדמה זה עניין של שניותאמאשוני

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

עד איזה גיל זה קטנים?טארקו
כי אצלנו בשני הניתוחים(גיל 3 וגיל 5.5) היה מסכה+עירוי.
לא יודעת במדוייקאמאשוני

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אצלי הסבירו לי שההרדמה המיידית היא במסכהטארקו

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

כן הגיוני באמתאמאשוני
צריך לוודא לאורך כל הניתוח שהילד עדיין מורדם והוא כבר לא מתנגד לעירוי אז הגיוני שזה ככה.
אצלנו היתה הרדמהעוד מעט פסח

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

שאלה טובה...מתואמת

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

גם אותי הרדימו עפ מסכה ועירוי ביחדהשקט הזה
ואני לא ילדה🤣
כשחושבים על זה, גם אותי...טארקואחרונה
אבל באמת חיברו לעירוי לפני שנרדמתי ואת הבן שלי חיברו אחרי
הבן שלי נותח עכשיו, בן 10+ שמו מסכה לטשטושאמהלה

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

הבן שלך עם מבנה גוף צנום יחסית?אמאשוני

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.


בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לא. נורמלי לגילו. בעקרון מראש הרופא אמר לו שיתנואמהלה

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

אוי מסכנצוקאמאשוני

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)


@טארקו לשאלתך.


מאוד תלוי איזה ניתוח ואיפה מבוצעמולהבולה

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

נמצאים עם הילד כששמים לו את המסכהמתואמת

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

גם אצלנו הייתי איתה עד שנרדמה עם החומר מהמסכהאולי בקרוב
מה שלי אמרו שקודם מרדימים ככה ואז מכניסים את האירוע ונותנים גם דרכו וככה אין את הכאב של הדקירה. שלי הייתה בת שנתיים והיא ישבה עלי עד שנרדמה ואני הנחתי אותה על המיטה. די זירזו אותי לצאת כי הם לא רצו שאני אשאף את החומרים נרדמה או משהו כזה. כשהיא התעוררה אבא שלה היה איתה אבל אם אני זוכרת נכון היא לא התעוררה לפני שהוא נכנס.. היא נבהלה קצת מהמסכה ולא כ"כ שיתפה פעולה אבל נתנו לי לתת לה מוצץ וזה קצת עזר. בהצלחה ורפואה שלימה!
כן עד שהוא רדוםאורוש3
אצלי מניסיוןקפצתי לבקר

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני נשארתי עד אחרי שהילד נרדםשושנושי
לא מלחיץ, היה ממש בסדר 
יש כאן מורות למתמ' / יועצות בתיכון?רוני 1234

אשמח להתייעץ:

לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.

במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.

האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏

לא מהמקצועות שציינתאמאשוני

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לדעתי אין כזו אפשרות בהתאמותמתיכון ועד מעון
באסהאמאשוני
מה ההבדל בין זה לבין מקצועות שפה?
הנחיות של חוזר מנכלמתיכון ועד מעון

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

סיבה טכניתרוני 1234
במקצועות רבי מלל מאד קל להקליד אבל משוואות או גאומטריה הרבה יותר קשה (הצ'ט אמר לי שיש טאבלטים עם עט שיכולים לפתור את הבעיה אז בטח עוד 20 שנה זה יגיע למשרד החינוך)
למהתקומה

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

איזה אבחון עשית?מתיכון ועד מעון

פסיכודידקטי?

דידקטירוני 1234
זה לא מסמך קביל לצורך קבלת התאמות בבגרויותמתיכון ועד מעון

צריך אבחון פסיכודידקטי

את טועהרוני 1234

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

בדקתי שובמתיכון ועד מעון

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

 

עוד לא הגיש, האבחון בוצע לאחרונהרוני 1234
המאבחנת אמרה שאין הקלדה במתמ' ואמרו לנו את זה מראש גם בבי"ס.
אם לא הגישומתיכון ועד מעון

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אולי לא הסברתי מספיק ברוררוני 1234
הקלדה או שכתוב במתמ' בכלל לא על הפרק. לכאורה אין התאמה כזאת או לפחות לא עבורה.
אין התאמה כזו בכללמתיכון ועד מעון

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

היה מקרה דומה בתכנית "יהיה בסדר"אין יאוש315

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

הפותחת מדברת רק על מתמטיקהאורי8
בשאר המקצועות יש לה אבחון ואם ועדת ההתאמות תאשר תהיה לה הקלדה. פשוט אין התאמה של הקלדת תשובות במתמטיקה כי לכאורה יש במקצוע הזה פחות כתיבה. ולא כתיבה של אותיות. גם בכתיבת מספרים הכתב שלה לא קריא? בוחן שקורא את הבגרות לא יבין את הספרות שהיא כתבה? אני יועצת בתיכון. וגם הכתב שלי לא קריא. אבל עשיתי בגרויות כשעוד לא היו התאמות בעולם.  ותמיד אמרו לי שלא יקראו לי את הבגרויות. ( כנראה קראו... כי ב"ה היו לי ציונים טובים). פשוט סיגלתי לעצמי שיטה של לכתב לאט ואז הצלחתי לכתב ברור יותר. אולי במתמטיקה שתשקיע בלכתב ברור , זה פחות כתיבה ולרוב גם כשהכתב לא קריא , אם עובדים לאט אפשר להוציא כתב סביר . אולי אפשר לבקש הארכת זמן מוגדלת במתמטיקה בגלל הצורך להשקיע בכתיבה שתהיה ברורה? אני מניחה שהארכת זמן רגילה יש ל( מאוד,קל לקבל גם בלי אבחון(. אפשר לנסות לקבל הארכת זמן מוגדלת . יש בכל תיכון רכזת התאמות. תפני ליויצת או אליה ותבקשי שתשלח בקשה. 
נסית להקליד תשובות במתמטיקה?נופנופ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

 

 

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

 

אם יש אופציה כזו ברור,שעדיףאורי8
כל מה שדובר פה זה שאין במתמטיקה אופציה כזו. מציעה לשאול שוב את הרכזת התאמות ולדייק איתה אם יש אופציה כלשהי. מה שהצעתי זה למקרה שאין. תלמידות שאני מכירה עם הקושי הזה הסתדרו במתמטיקה . כי בכתיבת ספרות זה לא כמו אותיות. ברור שאם קיימת אופציה לשעתוק היא עדיפה. 
תודה, בנתיים לא הצליחו לקרוארוני 1234
היא כבר נכשלה בכמה מבחנים בגלל זה
יש פתרוןנופנופ

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

 

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

 

 

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

 

 

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

 

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

אז משום מה אמרו לי הפוךרוני 1234
הרכזת התאמות אמרה שיהיה לה שעתוק (קראתי לזה שכתוב/הקראה למעלה) רק במבחנים פנימיים ולא בבגרות. אדבר איתה שוב (הילדה סיימה עכשיו ט אז יש עוד זמן).

תודה רבה!

אין התאמה של הקלדה במתמטיקה124816

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.


מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

אז איך בכל זאת אפשר לקבל שעתוק?רוני 1234
כבר יש לה הארכת זמן וזה לא עוזר…
שרכזת ההתאמות תבדוק מול המדריכה שלהאורי8
זו תהיה התשובה הכי מדויקת. בגלל שנדיר שמקבלים. והנחיות יכולות להשתנות משנה לשנה. כדאי לבקש מרכזת ההתאמות לבדק שוב מול משרד החינוך( בדרך כלל יש מדריכה של המשרד שהיא יכולה להתיעץ איתה). ולהגיש גם אם יש סיכוי קטן. כבר היו לנו הפתעות שהגשנו בקשות שהיו נראות לנו חסרות סיכוי  וקיבלנו אישור. 
אז אולי שווה לחכות לשנה הבאה או עוד שנתיים?רוני 1234
היא אק מסיימת ט עכשיו
בכיתה י זה הזמן לברר את הכלאורי8

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

לא לחכות. הזמן של סוף ט תחילת י הוא הזמן לקבלהשקט הזה

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

גם אני זוכרתמתיכון ועד מעון

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל נשמע שבדיוק כאן מדובר על המקרה הנדיר ששעתוקיראת גאולהאחרונה

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

מענין איך מקבלים אישור כזה? לבן שלי יש כתב נוראיכולנה

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.


מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כדאי לקראת הבגרויותאורי8
לפני כיתה י. וכדאי קודם לדבר עם היועץ בבית הספר שלו כי בחלק מבתי הספר אבחון פרטי לא תופס בכלל. במקום שאני עובדת בו אנחנו בתכנית מלקות ללמידה. וזה עובד אחרת. 
גם אחי עשה אבחון כזה בזמנו ונתנו לו הקלותהמקורית

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

כשהמורים לא הצליחו לבדוק את המבחןרוני 1234
הפנו אותנו לאבחון
יש פה אימהות לתינוקות רגישים למוצרי חלב?בכינוי אחר

הרבה פעמים כשאני אוכלת מוצרי חלב יש לתינוקת שלי שילשולים ולפעמים קצת פריחה.

הרופא אומר שזה לא נורא

אבל הייתי מעדיפה לבדוק את זה לעומק.

לאיזה רופא מומלץ ללכת?

(היא יונקת הנקה מלאה בת 8 חודשים)

אם הפריחה והשלשולים ממוצרי החלב שאת אוכלתממתקית

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

יש לי נסיון עם זהבכינוי אחר

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.


וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

בדר"כ ברפואה קונבנציונלית לא יתייחסו לזהבאתי מפעם

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

לבן שלי היתה רגישות בתור תינוקהשם שלי

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

תודה, איך קובעים תור לרופא כזה?בכינוי אחר
קבעתי דרך זימון תורים של הקופההשם שלי
לא זוכרת אם קיבלתי הפניה מהרופאת ילדים.
חשוב לי לומר- שלפעמים האלרגיה מתבטאת רק כשהילדיעל מהדרום

לק"י


אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אצל הבן שלי לא היתה אלרגיההשם שלי

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

כן. היה לי חשוב להוסיף על דברייךיעל מהדרום
היה לבן שלירק טוב!אחרונה

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).


זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.


לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

כל תחילת הריון הזוגיות שלנו נמדדת😔מעיין34

כל פעם מחדש, בתקופה הכי מאתגרת (בחילות,  הקאות, מושבתת למיטה), אם המשפחה שלו רוצה שנתארח אז זה מה שיהיה, והוא יכעס אם יקרה אחרת.

הם לא יודעים על ההריון כי זה ממש ממש בהתחלה,

אבל הןא רואה איך אני, איך אפשר להתארח כשאני סמרטוט רצפה במיטה.

אוף

פעם קודמת הם גילו על ההריון ממש בהתחלה רק בגלל זה, כי אי אפשר להסתיר

מבאס ממש

אז אולי פשוט לא להסתיר?רוני 1234
שלום בית מעל הכל…
אין לי אומץ להתארח ושיטפלו בי כמו סיעודיתמעיין34

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

האמת אני איתך. ♥️המקורית
תודה🫶מעיין34
וכשאת לא בתחילת הריון?תהילנה

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

בגדול הם הבינו שאנחנו אוהבים את הביתמעיין34

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אז זה מצידםתהילנה

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ואו חלוםמעיין34
אני חושבת שלא נכון להסתירדיאט ספרייט

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

הכי נוח לא להסתירמעיין34

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

סליחה, אבל עם כל הכבוד למשפחהדיאט ספרייט

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הכוונה שמאתגר את כל המשפחה שלימעיין34

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת


 

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

את הפירמזיסית?רוני 1234
תרגישי טוב ❤️
ב"ה לא ברמה הזו, מקיאה פעם ביום בערךמעיין34
כל שאר היום בחילות קשות מאוד וחולשה עד כדי שאני מושבתת במיטה
מבינה אותך לגמרימחכה להריון

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

זו היתה השאיפה, עד שהזמינומעיין34
מותר לסרב בנימוס, רק אומרתהמקורית

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

מסכימהשיפור
צודקת, ומתסכל כאחדמעיין34
כי זה מגיע מכיבוד הורים,אין לו עמוד שדרה מולם
ריצוי זה לא כיבוד הוריםרקאני

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

אנחנו לא סיפרנורקאני

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

 

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

צודקת אני איתךמעיין34אחרונה

אולי יעניין אותך