פורום הריון ולידה (עמוד 1893)

אין שום בעיה להציע.
אם לא מתאים להם, או שחשוב להם שתבואו גם אתם אליהם - הם יגידו לכם, אם השיח נעשה בצורה מאפשרת מצידכם.
כמובן, תוודאי שגם מצד בעלך זה בסדר, כי יש משהו אחר בהגעה לבית שבו גדלת...
לדעתי נכון יותר שבעלך יפתח מולם את הנושא ויעלה את השאלה, הוא מכיר אותם הכי טוב יודע איך להציג את הדברים בצורה שתהיה מובנת להם שאתם רוצים בקשר ושמחים בו והבעיה היחידה היא הנסיעות. וגם אם התשובה שתתקבל לא תהיה התשובה שאת רצית לשמוע (ברור נבוא אליכם בשמחה..) הוא ידע איך לומר לך את זה בצורה שנכונה לך.
ותהיי פתוחה להצעות של פתרונות אחרים מצידם 🙂

אבל אם לא- אז לא..

ואצלינו זה תמיד ככה עם כל תינוק בשנה הראשונה וזה מעל 3 שעות נסיעה..ובכל זאת חושבת שחשוב להשקיע במשפחה- אבל ברור שהמינון תלוי בכוחות וביכולת של כל אחד

אולי אפילו רק מדיי פעם, כדי לחסוך לכם נסיעות....יכול להיות שהם אפילו יתלהבו
גם תיכף מזיזים את השעון ושבת יוצאת מוקדם יותר, אולי זה יקל עליכם...

אפשר לומר בצורה מכובדת שהייתם מאוד שמחים לבוא, אבל הנסיעות עם הקטנצ'יק מאוד קשות, והאם הם ירצו לבוא ולהתארח אצלכם במקום.
אם בכל זאת אתם נוסעים, אני מציעה בעדינות לשקול להישאר שם במוצש, ואז לקום מוקדם בבוקר וליסוע הביתה בבוקר כשהוא לא עייף. ייתכן שאם מתכננים נכון את הזמנים זה יכול להיות יותר נוח.

תודה רבה על העצות הנפלאות. להגיע בתחב"צ לא רלוונטי לצערי (למרות שפעם נסענו נסיעה ממש קצרה ברכבת והייתי צריכה לעמוד איתו כל הנסיעה.. אז לא בטוח שזה יותר טוב).. להשאר עד ראשון בבוקר - לא מתאים.. אני פחות מתחברת לסגנון וגם לילה אחד קשה לי (משפחה חילונית שעשתה התאמות בשבילנו, לכן לא מתאים כל כך).
האמת שאני חושבת על האופציה שהם לא יסכימו וזה כבר מעצבן אותי.. כאילו, אם לא יסכימו זה נראה לי הדבר הכי לא מתחשב שיש... אולי אני טועה..

אשמח לעוד דעות.
ותודה לעונות 💜

אני חושבת שהפתרון שלך הוא נהדר ויצירתי, וכיף שאת חושבת איך אפשר בכל זאת להיות איתם ולפתור את הקושי שלכם, אבל לא חושבת שאם הם לא מסכימים זה הדבר הכי לא מתחשב שיש.. עם כל הבאסה, גם להם בטח יש שיקולים, ואולי אי נוחות בהגעה אליכם - אם מדובר בזה שהם מבוגרים ונסיעה של שעה וחצי לכיוון יכולה להיות קשה להם, אם מדובר בזה שהם לא דתיים ואולי לא הכי נעים להם להיות 30 שעות בבית דתי, אם סתם העובדה שזה לא המקום שלהם.
אם הם עושים התאמות בשבילכם כמו שאת מתארת אז ברור שהם רוצים להתחשב בכם, אבל יכול להיות שפשוט לא יתאים להם להגיע לשבת...
אז יכול להיות שתציעי והתשובה תהיה שלילית, אבל לא מחוסר אכפתיות.
רק קחי בחשבון

(ותמיד אפשר לצמצם הגעות לפעם בחודשיים שלושה..)

שבעקרון...זה מצב מאודצנפוץ שתינורות קטנים בוכים בנסיעה...וזה באמת מאתגר אבל כולם עוברים ומתמודדים עם זה בסופו של דבר
אז אם להורים בא בטוב להגיע אליכם זה מצוין
אבל אם לא- בעיני זה בכלל לא קשור ל'לא' מתחשב' כשמש ילד אחד אז כל התמודדות איתו נראית נורא קשה וגדולה..עם השנים מרגישים כמה זה חלק מההורות..וכל אחד מתמודד עם משהו כזה או אחר והסבאסבתא לא חייבים בגלל זה לשנות סדרי בראשית ולהתאמץ למה שלא נכון להם

הוא היחיד שבוכה, אבל זה ממש לא הילד הראשון. ניסיון יש ברוך השם.
וכן, לדעתי כשיש ילדים קטנים בתמונה הסביבה צריכה להתחשב יותר (לא מדברת על המקרה הספציפי שלי אלא באופן כללי)

זה לא הדבר הכי לא מתחשב שיש. אם הם כן יבואו זה ממש פרגון וזה משמח, אבל זה בהחלט קצת יוצא דופן (ברוב המשפחות הצעירים באים למבוגרים, ולא להיפך...)
ואל תתעצבני מראש, כי זה אומר שאת מציעה הצעה לא בשמחה ובלב שלם אלא "דורשת" מהם להסכים.
יכול להיות שגם להם לא נוח ליסוע את כל הדרך, או להתארח בבית דתי.
יש הרבה ילדים שלא נעים להם בנסיעות, זה כנראה לא סבל אלא פשוט חוסר נוחות או שהוא לא מרוצה להיות תקוע בכיסא.
זה לא מצב שכדאי לך לעמוד מולם בדרישה, זה לא חוסר ברירה, זה לא שמציאות מכריחה אתכם.
יותר נוח לכם לא לבוא וזה ממש מובן, אבל זה לא אומר שהם חייבים להסכים להצעה שלך...

בעצם אם הם יבואו אליכם הם צריכים להתאים את עצמם לשמירת שבת שבת שלמה? או שיהיה להם נעים גם לעשן באמצע שבת או לכרים טלפון לחברים? אני לא נכנסת להיבט ההלכתי שחשוב לברר ולחשוב איך עושים את זה נכון אבל זה קושי מצידם שאת צריכה להבין שכשאתם אצלם עדיין הם יכולים "להרגיש בבית" ואצלכם הם יהיו כבולים שבת שלמה למשהו שהוא לא שלהם.
אני ממש מבינה את הקושי שלכם וזה רעיון מעולה להזמין אותם אליכם. (אני עשיתי את זה זה עם חמי וחמותי וזה בה עובד מקסים. הם דתיים אז,זה שונה) אבל לדעתי את גם צריכה להבין ולקבל את ה"לא".

בנסיעות בקטע מפחיד... אמנם זה היה רק חצי שעה נסיעה, אבל זה היה חצי שעה של צרחוווווות עד לב השמים.
האמת היא, אף פעם לא הצעתי להורים שלי לבוא במקום שאגיע, כי פשוט ידעתי שזה לא יהיה רלוונטי, הם יעזרו מאוד בכל דבר, אבל הם ממש כבדים בקטע של להתארח, קשה להם לצאת מהבית, להיות על תקן אורחים, הם צריכים את הפינה שלהם... לא חושבת שצריך להתעצבן אם הם לא יסכימו, זה ממש לא מובן מאליו שמבוגרים יתארחו אצל ילדיהם וזה לגמרי לגיטימי שיהיה להם קשה להתגמש ולבוא.
חוצמיזה, את נשמעת מהממת ברצון שלך לארח אותם כמו מלכים ושירגישו בנח.

גם לנו היה קשה, אותו מרחק נסיעה כמו אצלך, אבל כל שנתיים ברוך ה הצטרף ילד נוסף, ככה שהיום אנחנו בכלל לא מגיעים שבתות וחגים אליהם (קשה להם לארח אותנו) וכמו שאמרת, אנחנו הזמנו אותם פעפ אחר פעם אבל הם לא מגיעים.. בעיה שלהם.. לא הולכת לטרוח על נסיעה באמצע שבוע על הלוך וחזור באותו יום.. קצת מוגזם לדעתי..

אני ארצה שהילדים שלי יבקרו אותי גם אם לא מתאים לי להארח אצלם.
וזו לא תהיה "בעיה" שלי
קצת כיבוד אב ואם.
לא מדובר בהורים מגעילים או שהשהות שם בלתי אפשרית.

מציעים לך להגיע אך ורק באמצע שבוע, שהנסיעה הלוך כשעתיים והנסיעה חזור לפחות3-4 שעות.. ככה שאנחנו יותר על הכביש מאשר אצלם.
וגם כשמגיעים אליהם, לא מתארגנים לאירוח עבורנו. הן מבחינת אוכל, הן מבחינת שיח- לא מתעניינים, לא מדברים אז כאילו מה כל ההשקעה והטירחה. עם כל הכבוד לכיבוד אב ואם לא חושבת שיכולים לחייב אותנו להגיע ולא להתייחס אלינו כשאנחנו שם..

תסבירו להם בכנות שהנסיעות קשות, זה לא אישי נגדם. לא רואה בעיה בכלל..

בהורים שלך ולא של בעלך
האם אז היית מתאמצת כדי לנסוע? או נוקטת באותה הגישה?
נכון שיש שיגידו שמדובר בעניין שונה וכו, אבל אני חושבת שהורים זה הורים בין אם של הבעל ובין אם של האישה. ומשפחתיות זה דבר חשוב. תחשבי איך היית רוצה שהבן שלך ינהג בסיטואציה דומה עם אשתו וכך תנהגי. זה השנקל שלי

אבל אולי תפתחי שרשור רעיונות להרגיע תינוק בנסיעה?

למשל:
לשים באוטו שירי ילדים או סיפורים
לתת לו בקבוק מים/ מטרנה אם רלוונטי
לשבת לידו ולא מקדימה
להרדים אותו במיטה ולהעביר אותו ישן לאוטו
לסוע בהלוך רק כשהוא עירני או ההיפך רק כשהוא עייף (תלוי בילד)

אצלנו גם מאוד קשה לנסוע עם תינוק. כל הדרכים להרגיע נוסו, אבל בסוף אף אחת לא עזרה לאורך זמן, ובאמת קשה לנסוע ככה, אז אני ממש מזדהה...
אנחנו לא הפסקנו לבוא לשבתות בגלל הסיבה הזו, אבל בהחלט הפחתנו תדירות. היו גם כמה פעמים שאני נסעתי (לפחות באחד הכיוונים) עם התינוק במנשא בתחבורה ציבורית, ובעלי נסע עם הילדים הגדולים ברכב.
אצלנו מה שעשה את ההבדל העיקרי היה כשהפכנו את הכסא לכיוון הנסיעה. אני יודעת שמבחינה בטיחותית עדיף להשאיר נגד כיוון הנסיעה כמה שיותר ואפילו עד גיל שנתיים, אבל המחיר שזה גבה מאיתנו היה גבוה מידי (וגם הסיכון בנסיעה עם תינוק צורח אבל נגד כיוון הנסיעה לא בטוח פחות מסוכן מאשר הסיכון בנסיעה רגועה עם תינוק חגור בכיוון הנסיעה), ולכן ברגע שהגיעו לגיל שנה (בעברי או בלועזי, מה שהגיע קודם...) מיד הפכנו, והכל נרגע, ויכולנו שוב לנסוע בצורה שפויה בלי לחשב כל נסיעה.

לגבי להזמין את ההורים אליכם - אני חושבת שצריך לראות את זה לא כהצעה כללית שבמקום שאתם תבואו אליהם בכל פעם שרוצים להיפגש, הם יבואו אליכם. אלא שבאופן חד פעמי כשאת מרגישה שהגיע הזמן להיפגש, תציעי להזמין אותם הפעם לשבת, ותראי איך הם זורמים עם ההצעה (ואולי באמת עדיף שבעלך יציע, הוא הבן שלהם...). ככה זה לא מחייב אותם לבוא כל פעם, אם יתאים להם הם יסכימו ותראו איך זה, ואם לא מתאים להם, אז אפשר להגיד יפה שאתם באמת מתגעגעים, אבל בגלל הקושי בנסיעות אז בתקופה הקרובה עד שיהיה קל יותר תבואו לעיתים יותר רחוקות.
וכמובן, אם הם כן זרמו, אז שוב - בפעם הבאה שרוצים להיפגש, אפשר לשאול אותם אם הם רוצים לבוא שוב. וגם אם רצו לבוא בפעם הראשונה - יש להם אפשרות להגיד שהפעם לא, וזה גם בסדר.

ובכל מקרה - אני מאוד מסכימה עם מי שכתבה שלא להיעלב אם הם לא רוצים לבוא. יכולות להיות הרבה סיבות שלא יהיה להם נוח, גם אם הם מאוד מתגעגעים ורוצים לפגוש אתכם.

בהצלחה!

לכסא תינוק כך שהיא ראתה את הנסיעה.

שמאוד קשה לו בנסיעות ולכן אולי שיבואו אליכם מדי םעם אבל לא הייתי מוותרת לגמרי על נסיעות אליהם כי יש משהו לסבתות( לפחות אמא שלי ככה) שלבוא אלינו לא מחליף לה את הצורך שנבוא גם אליה זה רק עוזר שככה מתראים יותר כי אם בלי שיבואו אלינו נםגשים הרבה פחות ככה נפגשים פשוט יותר וזה עוזר לעשות קצת יותר מרווחים בין נסיעה לנסיעה

גם בגלל שהתינוק כבר אכל וגם בגלל ששאיבה פחות אפקטיבית מהנקה.
לגבי השאלה השניה, כדאי בסמוך להנקה (אחריה) הגוף מייצר לפי דרישה. אם מקפידים על דרישה לאורך כמה ימים (גם אם בפועל יוצאות טיפות בודדות) אז הגוף לומד לייצר יותר.
שימי לב שיש תקופות של קפיצת גדילה. לא כדאי לייצר עוד דרישה מעבר לזה, התינוק צריך את האוכל זמין לעצמו.
אחרי שמסתדרת הקפיצה, אז להמשיך בשאיבות.

כעיקרון לא חושבת שזה מאוד אידיאלי להתערב אקטיבית במנגנון היצע וביקוש לחלב אבל תלוי בנסיבות, לשיקולך.

בהצלחה

כמויות, אלא פשוט צריכה שאוב אז לא מבינה מתי לשאוב אם אני צריכה למשל לעוד יומיים את השאוב אז כל פעם אחרי הנקות כמה טיפות?
אמרתי אולי יהיה אפקטיבי יותר אחרי שעה מההנקה ואז ייצא יותר..
מקווה שאני אסתדר עם השאיבה הזאת כשהילד ייכנס למעון... ממש בלחץ שלא אצליח לשמר את ההנקה כי חייבת לחזור ללימודים: (

שעה אחרי ההנקה. זה סבבה.
ובקשר ללימודים כשאת לא מניקה ורק שואבת לרוב יצא לך יותר חלב. אבל לפעמים זה עדיין לא מספיק. אז כן תנסי ליצור מאגר כלשהו מראש. בלי היסטריה.
בן כמה הוא יהיה? כשמתחילים מוצקים זה גם מקל.
וכמובן משאבה דו'''צ חשמלית טובה.
בהצלחה.

אשתדל להתחיל לשאוב ולהקפיא

ותרגילו אותו לבקבוק. לאט בצורה תומכת הנקה. שאבא ייתן כל פעם קצת.

מה שעזר לי היה לשאוב כשהוא עלי, לעורר אוקסיטוצין כדי שיהיה חלב.

ואז שואבת.
לא היה יוצא הרבה, כאמור, אבל לאט לאט זה השתפר.

לא שאבתי בשבוע האחרון, אבל אני מרוצה ממה שיוצא (הכי הרבה 150, שזה בסר עבורי)

ותודה שאת עונה זה מרגיע אותי חחח קצת מתקשה עם השאיבה

בן חודשיים וחצי, בשבועות האחרונים התחלנו להשכיב לישון יותר במסודר, וראיתי שהוא אוכל לפני השינה ובערך 4 שעות אחכ (הפעם היחידה שיש פער כזה גדול). אז מאכילה ובערך שעה וחצי אחכ שואבת.

אבל לפני זה, בשאיבות הראשונות שלי זה היה ממש ממש קשה. ממש.

אני יודעת שהוא עומד לישון ברצף בלילות או משהו❤️

כבר מה לינוק משם?

ואז נראה לי שכן, היא יכולה לסרב להתקין לך.

אבל אולי אחרות מסינות יותר יענו לך.

 

בכל מקרה, אם התור בצהריים - ערב אולי תהיה לך אפשרות לעשות בדיקת בטא על הבוקר ולקוות שיהיו תוצאות...אם זה תור שקשה להשיג...

וזה גם יכול לאסור, אז חבל להאסר בימים מותרים.
הבנתי שיש פסיקות שזה לא אוסר. אותנו ההתקנה אסרה.
בפעמים הבאות התקנתי רק בזמן מחזור, וזה גם פחות כאב.

יש רבנים שסוברים שעצם ההתקנה אוסרת גם אם כמעט אין דימום,
ויש רבנים שסוברים שזה לא אוסר גם אם יש דימום משמעותי...

ההתקנה יכולה לכאוב, כן. כדאי לקחת קודם משככי כאבים, ולקחת כשצריך גם אח"כ,
לי כאב מאוד כמה ימים.

עוד נקודה שאני סובלת ממנה ונבדקתי ואמרו לי כמה פעמים שזה תקין-
יכול להיות גם כאבים קלים בהמשך, מידי פעם, וכל עוד הם לא ממש חזקים זה בסדר.
אם יש חשש- ללכת לבדוק שההתקן במקום, אבל לפעמים לגוף לוקח זמן להתרגל לגוף זר שנכנס ולכן כואב..

אל תתביישי!
תתגאי ששרדת עד עכשיו.
מהודעות קודמות שלך אני מסיקה ששרדת יפה מאוד.
אין כללים אים את בתקופת שיא או אחרי סגרים.
יש לא מעט מחקרים על זה שדאון/דיכאון אחרי לידה מגיע 9 חודשים ומעלה אחרי הלידה- מניסיון של 5 לידות ככה.
ממליצה לפני ההגדרות
לעשות רשימות של10 דברים שמשמחים אותך ו10 שאת נהנית מהם למרות המאמץ
כל יום לעשות לפחות 3 דברים מכל רשימה
אם לא יעזור לחשוב הלאה
לבנתיים
חמלה לעצמך
אהבה
והבנה על המציאות

אה ותמיכה מהבעל והסביבה רק תוסיף

הבעל הכי תומך בעולם בה'

משערת שאני בין הגבול של דכדוך לדכאון

כמה שיותר מהבית
כשאני סגורה בבית אני מרגישה שאני רוצה לישון כל היןם פשוט כל היום בלי הכרה...

אז גם מציעה לך
לצאת
לטייל
לראות אנשים
לאכול אוכל טעים
ללבוש משהו יפה
לטפח את עצמך..
זה כלכך משנה...

שיחות זה תמיד טוב
שם יעזרו לך לדייק לגבי טיפול פרופר-כן או לא.
לדעתי, בהתייעצות תעשי מה שכתבו פה ותעקבי
בהצלחה יקרה
מוזמנת תמיד פה ובפרטי

לפני כביסה - סנו אוקסיג'ן ואח"כ שמש מורידים כורכום.

אם כן- אקונומיקה

אם לא- לנסות לשים פיירי ולכבס בכביסה קרה

עם קיסם אוזניים תטבלי באקנומיקה ולמרוח על הכתם, להמתין 10 דק' ולהכניס למכונה לבנה.

מפעילה מכונה רק עם דברים לבנים לגמרי, ואז אחרי זה עוד מכונה רגילה של אותם הבגדים

זה לא הורס את הבגדים?

אבל לא משתמשת על בסיס קבוע...

אני יודעת ש זה ממש הורס בגדים...

אני לא שמה מלא...
שמה פחות מחצי פקק למכונה

לכן שמים נקודתי על הכתם

1. לא שמים הרבה אקונומיקה
2. אחרי הכביסת אקונומיקה, אפילו לא פותחים את המכונה, אלא עושים שוב כביסה לבגדים

אצלי הבגדים יצאו לבנים, נקיים וריחניים

סליחה אם קצת תקפתי..

זה מובן לגמרי להטיל ספק
(כל עוד זה נעשה בצורה נעימה ומכבדת)

לבגדים שלום וגם לכתמים

לבגדים שלום וגם לכתמים

אני אוספת את כל החולצות הלבנות שנשארו עם כתמים אחרי כביסה רגילה ועושה מכונה עם אקונומיקה, רוב החולצות יוצאות לבנות ונקיות. לא הורס בכלל. וא י שמה הרבה אקונומיקה במכונה ומוסיפה נוזל כביסה

מה לגבי מכנסיים בז' כזה של שבת של גברים ? יש לך ניסיון ?
זה בטח יהרס באקונומיקה

לא מודדת את הכמות, פשוט שופכת אקונומיקה, תלוי בכמות הבגדים, שופכת בנדיבות.
לגבי מכנסיים בהירים, אצלי זה רק מכנסי ילדים, בעלי והבנים הגדולים אוהבים רק מכנסיים כהות. אני מכבסת באקונומיקה כמוצא אחרון. אם הכתם לא יורד עם סנו אוקסיגן, וזה או לפח או לאקונומיקה, לפעמים זה מוריד את הכתמים , מקסימום המכנסיים נהיות קצת יותר בהירות.
אם אין לך בררה, תנסי, מקסימום לא יצא טוב ותזרקי.

ככה שהאקונומיקה לא נוגעת ישירות בבגד, אח''כ שוטפת במים ואז מכבסת, ממש מלבין ומוריד כתמים.

גם אם זה מהול במים

 

ומשפשפת נקודתית על הכתם

וטיפת חלב, למיטב ידיעתי לא תלוי ברופא ילדים, לכן את אמורה להצליח לקבוע דרך המוקד של הקופה.

תתקשרי למרפאה לקבוע תור.

 

את לא צריכה ללכת לרופא קודם, את רק צריכה שהילד יהיה רשום בקופה (אני כבר לא זוכרת, אבל חושבת שאם את רשומה, הוא רשום אוטומטית, או שאולי כן צריך לרשום, בכל מקרה במשרד המרפאה אמורים לתת לך מענה גם לזה וגם לקביעת התור)

יש באתר אפשרות להוסיף ילד.
ואז שולחים לך את הכרטיס בדואר.

אבל ממש מוצלחת לדעתי
https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://www.foodisgood.co.il/recipe/childrens-chocolate-cake/&ved=2ahUKEwjgwcnR3s7yAhXPfMAKHaFcAggQFnoECCwQAQ&usg=AOvVaw3h79tMAYttmI7436Zvt-RD

אני אוהבת אותה ממש

עוגת שוקולד מקמח כוסמין - בקערה אחת - בחדרי חרדים
יוצא שתי אינגליש קייק גבוהות

אני עושה עם קמח כוסמין מלא, שמן קוקוס/זית (לפי מה שיש לי בבית. אין לי שמן קנולה בבית), ומחליפה חלק מהסוכר בסילאן טבעי.

ומיותר לציין שבחרתי מתכון אקראי באינטרנט ויצא בהתאם....
😬😬 שומרת לי לפעם הבאה בע"ה

הכי טבעי בעולם להיות בלחץ ולהוציא את זה החוצה.
בעלך מרגיש טוב? הוא אתכם או שמבודדים בנפרד ממנו?
אולי תבקשי ממנו להיות אחראי על הילדים ותכנסי לחדר להגיד תהילים או להבדיל להסיח את דעתך עם ספר/ סרט?

בס''ד

 

את נמצאת במצב קצה ממש.

להיות עם אבא חולה קורונה מורדם, זה מצב קיצוני ממש.

זה סטרס מטורף, זה מתח של כל רגע ושל כל נשימה.

ואתם עוד בבידוד, אחד על השני... בלי אפשרות לצאת... אימא'לה איזה תזמון קשה!

 

אתם כל המשפחה ביחד? (או התפצלתם בעקבות הילדה החיובית)?

האם בעלך יכול לתפוס פיקוד ולטפל בילדים במקומך?

 

אני בכללי לא הכי אוהבת לרוץ למסכים, אבל במקרה כמו שלך, זה ללא היסוס מה שהייתי עושה. בוחרת להם איזשהי תכנית טובה ומושיבה אותם שעה, שעה וחצי לצפות להנאתם, בזמן שאני הייתי נכנסת למקום שקט בבית כדי לכתוב / להתפלל / לשוחח עם מישהו ולשפוך לו את הלב / להתקלח... כל דבר שהיה מאפשר לי טיפ-טיפה לשמור על המעט שפיות שנשאר. 

 

בני כמה הילדים שלך? אני זוכרת שחלקם כבר בגיל יסודי, נכון? אולי אפשר לקחת אותם לשיחה ולספר להם שאת לא בהכי טוב שלך כרגע (אם הם לא יודעים לגבי אבא שלך לא חייבים לפרט ולספר למה) ואת זקוקה לשיתוף הפעולה המקסימאלי שלכם, ושאת יודעת שהם ילדים מהממים שיכולים להיות מאד בוגרים ושאת מקווה שהם יתנהגו בהתאם. דברים מהלב לרוב נכנסים אל הלב. סיכוי טוב שזה יעזור... גם ילדי גן יכולים להבין דברים כאלה הרבה פעמים...

 

אני חושבת שזה שאת בכלל חושבת על איזו אמא את בימים האלה מעיד עד כמה את אמא מהממת. הילדים שלך זכו ממש, אין ספק. וזה שאולי תצעקי ותגידי מילים לא משהו לא משנה את העובדה הזאת. אנשים במצבי קצה לא תמיד יכולים להגיב בצורה שקולה. במצב קצה מנסים לשרוד, וזה כבר המון!!!

 

וואי הלוואי ואבא שלך היקר יצא מכל זה בקרוב ממש-ממש!!! בבריאות שלמה!!! מוזמנת לשלוח לי את השם שלו בפרטי אם תרצי. וגם אם לא אני בלי נדר אזכיר אותו בתפילותיי. חיבוק ענק-ענק-ענק אמא גיבורה, יקרה, אהובה ומדהימה שאת ❤❤❤

 

שולחת לך ים של אהבה!!!

 

הבן גם יצא היום חיובי בבדיקה ביתית
אחרי שהתלונן בחג על כאבי שרירים
וכאב ראש
לקראת סוף החג העלה חום
הלכנו לעשות שוב בדיקות לכולם
אנחנו יחד לא מבודדים
הילדים הגדולים מבינים באמת שמנסים להתחשב
אני פשוט חרדתית ולוקחת קשה דברים
הלוואי והניסים יהיו כבר כאן

אולי זאת לא התשובה שאת רוצה כ"כ לשמוע..
אולי תכווני מה יעשה לך טוב
אענה על מה ששאלת, איך לא להוציא את העצבים על הילדים.. כל עדכון מקפיץ אותך..
אז אענה מהמקום שלי, אם לא מתאים אז לא...
אז מה שלי עזר בתקופה כזאת, זה להיכנס לתוך הקונכיה של עצמי. לא לדעת. לא לשמוע. שאף אחד לא ישאל אותי אם יש חדש.. כי כל פעם זה היה מקפיץ לי את הלב.
אצלי הילדים היו תלותיים ממש אז לא הייתה לי ברירה אלא לתפקד. לכן גם "בחרתי" בניתוק.
ידעתי שמה שיהיה במוקדם או במאוחר אדע מה קורה...
עכשיו זה לא שהעדכונים יגרמו לך לעשות משהו אחר ממה שאת במילא עושה,
אז לנסות להתנתק, לא לחשוב. להעסיק את עצמך בעשייה. לתת לשגרה ולמטלות לנהל אותך.
לא להרפות עד שהילדים במיטות.
ואז רק אחרי שסיימת איתם. עם כוס שתייה חמה לשבת ולתת לגוף להרפות. להתעדכן. אם יש לך כוחות אז לחזק את אמא. את האחים והאחיות. אם את לא במקום הזה, זה בסדר גמור מותר לך להיתמך ולא להיות הגיבורה.
לתת פורקן לרגשות, להרשות לעצמך לבכות. להתפלל. להיזכר. לדאוג. לקוות.
אחרי כל זה ללכת לישון ואז למחרת שוב, לאסוף את עצמך חזק. להסתכל על הכאן ועכשיו שזה תפקוד עם הילדים. להפריד בין הדברים.
זה לא פשוט בכלל, אבל אותי זה הציל.
חיבוק חזק חזק!!
רפואה שלמה בקרוב ממש 🙏⁦❤️⁩

מה שריציתי לשמוע ושיגידו לי
בדיוק הסברתי לאחותי מה אני מרגישה
ואז נרדמתי
ישנתי כמה שעות רגועות
אשתדל מחר ליישם את הדברים

את נמצאת בזמן לא פשוט!! ברור שתהיי מתוחה ועצבנית!
אני לא יודעת מה הגילאים של הילדים אצלך, אבל אולי אפשר לשתף אותם ברמה מסויימת?
למשל להגיד - אמא מאוד דואגת לסבא, ומתפללת לה' שהוא יבריא. ולשתף אותם קצת בדאגה שלך?
ילדים הם סופר רגישים וחשים את הפחד שלנו... אולי לשתף אותם יכול להקל גם עלייך קצת (לבקש מהם להתחשב או לעזור קצת יותר) וגם עליהם (יבינו יותר למה אמא מתוחה).
הלוואי שתתבשרו בקרוב ממש בשורות טובות, החלמה מהירה ושלמה!!

הקטנה לא מבינה
מידי פעם באה לשאול אותי אם אני בוכה
היא כעוסה ממש
יש מצב שמתחילה קורונה
כבר לא יודעת
אני עם כאב חד בלב
לא מכירה כאב כזה
שבת שלום תודה על הכל
אשמח שתזכירו אותו בהדלקת נרות ובתפילה

אתפלל בהדלקת נרות בעזרת ה'.
שתראו ישועה בקרוב. רפואה שלמה לאבא שלך ולכל שאר המשפחה.
כוחות בגוף ובנפש, שמחה ושלווה!
שבת שלום ובשורות טובות ❤

איך הייתה שבת?
חשבתי עלייך בשבת, שבת מקור הברכה.
אין ברירה אלא להיות בתוך "השבת"
מקווה שהצלחת לאגור קצת כוחות לשבוע הקרוב
⁦❤️⁩

איזה מצב לא פשוט!!

זה ממש מובן שתהיי ככה

הכי טבעי!

 

מציעה לגייס את הבעל שיהיה בחזית כרגע בבית ועם הילדים

שהוא יהיה המתפקד הראשי ונותן תשומת הלב בתקופה הזו

ואת תהיי פנויה יותר לנוח לצאת להסיח דעת ופחות ישחקו הכוחות שלך

אם הוא עמוס מאוד אפשר להעזר כמובן גם בעזרה חיצונית 

כל דבר שיקל ויעזור לך כרגע.

 

במקביל-

להסיח דעת לפנק את עצמך

לצאת עם חברה

לראות משהו קליל ומצחיק

לנסוע להתפלל בכותל אולי

כל דבר שיאוורר אותך מעט

 

כמובן כמובן לא להחמיר עם עצמך. לתת לעצמך חיבוק חזק והבנה וחמלה

 

וגם-מציעה לשתף חברה\מישהו קרוב שיכול לשמוע אותך ולתמוך בך

ולדבר ולפרוק אצלו את הפחד והכאב.

 

אם אין מישהו כזה ו\או אם חלילה המצב מתמשך

ממליצה מאוד לפנות לליווי מקצועי בטיפול

זה יכול מאוד להקל ולעודד עיבוד והכלה נכונים של המצב

 

לגבי הקטנה-לשתף גם אותה. שוב ושוב במילים שלה

בעדינות.

לא נעים לך שאמא ככה עצובה או עצבנית?

את כועסת עלי?

אני מבינה אותך מתוקה. אמא קצת עצובה עכשיו כי סבא חולה ואמא דואגת

אבל השם יעזור ויהיה בסדר. ואמא תמיד פה לשמור עלייך ואוהבת אותך..

וכן הלאה

כך גם עם שאר הילדים.

לתמלל ולהנגיש להם את המצב בשפה שלהם ולתת להם מקום לבוא לשאול ולבטא את הרגשות שלהם.

(גם בעלך יכול לסייע בזה)

 

אם את רוצה להתייעץ עוד בשמחה בפרטי

יש לי לצערי נסיון בנושא הזה

 

חיבוקים תפילות

והרבה כוחות!!

טיטולים
מגבונים
משחה לטוסיק
אלכוהול 70%- יש קופסאות של פדים מוכנים כאלה
סבון תינוקות
חיתולי בד
אבקת כביסה/מרכך כביסה לתינוק (לא חייב,אני אוהבת ת'ריח.)
מספריים לתינוק
אם זה בן אז יש כל מיני משחות ואבקות-בד'כ תלוי בקשות מהמוהל
נובימול תמיד טוב שיש בבית..

בדרך כלל זכור לי שלתינוק יש מה שהוא צריך מהבית חולים/מהמארזים שמקבלים,

אחר כך כבר מתארגנים יותר טוב..

יש את התחתונים החד פעמיים האלו של קוטקס - לא זוכרת אם הם טובים או לא,

ואם כן כמה לקנות?

ובבי'ח השתמשתי בתחבושות שלהם
אבל לבית צריך בהחלט תחבושות
משככי כאבים להתכווצויות
ברזל וויטמינים
רפידות הנקה
משחה לתפרים במידה ויהיו

וקונה לי תחצונים חדשים לחדש לכבןד הלידה..

רק קחי מידה ענקית כי הם פיצים🤣🤣

וכמה חבילות כדאי להזמין בערך?
תודה!!

לות כאשר בכל אחת לדעתי יש 8 יחידות, כלומר 16 סה"כ והספיק לי, לא החלפתי בכל מקלחת כי שמתי פדים של ביה"ח עליהם כך שלא תמיד התחתון עצמו התלכלך אבל היה נוח כמנשא לפד העבה של בית החולים

אחרי לידה רובנו עונות להגדרה 'מלאות'

אבל נראה לי אקח את המדיום כי זה יוצא באתר שנוח לי להזמין שם

מקווה שיהיה בסדר..

תודה!!

(זה מה שאחותי הביאה לי שהיא לא השתמשה בו..) הם התאימו, ביומיום אני מדיום. לא מלאה..

קודם כל משכחי כאבים- אם את מתכוונת להניק- לשים על זה את הדעת.
משחת עזרקאין- בשביל תפרים/טחורים
תחתונים חד"פ של קו טקס/אושוויץ, ממש נוח. אם לא- תחבושות לבחירתך..
משחה לפטמות- אני אוהבת את של למדינות
רפידות הנקה
לתינוקי- טיטולים, מגבונים, משחת החתלה

משככי כאבים קניתי דבר ראשון.. וגם עזרקאין

לגבי התחתונים החדפ - כמה חבילות לקנות לדעתך? ואיך המידות?

התחבושות זה לא משהו מבחינתי

 

אני לא הייתי שמה אותם והולכת, אלא שמה ובפנים שמה תחבושת. ואז הייתי מחליפה נגיד 2 ביום.
ואז הדימום כבר נחלש ואפשר סתם תחבושת של מחזור.
מה המידה שלך בד"כ?
אני אישית לוקחת את הכי גדול...

אני מידה 38 כזה

תחתונים הייתי לוקחת מדיום..

שומעת את העצה שלך, תודה!!

ודרך אגב גם של אלוויס מעולים- תחתונים לבריחת שתן- כן כן, מצויינים.
תראי מה יותר זול

כי יש ממש מחסור בקוטקס, מחפשת כבר בכמה קישורים והמלאי אזל (לפחות של מידה L, והלחצתם פה שהם קטנטנים..)

 

שהשתמשתי במידה M, לא זכורות לי כקטנות עד כדי כך. אם את מידה 38 נשמע שזה יכול להיות לך טוב. 

אבל גם אני השתמשתי בהן אחרי לידה, במימדים הלא משהו.. ובמצב רגיל אני אותה מידה כמוך. פשוט אומרת שאם מצאת רק את המידה הקטנה אז לא מחייב שזה לא יהיה טוב. הן גם נמתחות.

את אומרת שגדול מדי - כנראה זה לא יהיה, נכון?

מתארת לעצמי שלא מדובר בהבדל מאוד דרמטי וזה גם עשוי מחומר אלסטי שמתאים את עצמו אליך במידה מסוימת. אבל מסתייגת שלא ניסיתי את הL אז לא יכולה להגיד בוודאות. 

ממש מומלצת. קוראים לה תמי יהל מבני ברק אני השתתםתי בשיעור קבוצתי שלה בעבר והיא תותחית ממש.
התחברתי מאוד לגישה שלה

לי אישית זה הזויי חח
עד שאני לא בהריון אני לא באמת רוצה מכל הלב (רצון שכלי בעיקר ושל הבעל)
תהני מהתינוקי בינתיים😍

שנה מהלידה לא מסוגלת לדמיין שום דבר שקשור להריון בכלל..

אבל מבינה שיש שונות ממני 🙈

אני גם בערך בגיל הזה של הבת שלי הודעתי לבעלי שבא לי עוד אחד...למרות הריון שהיה בסיכון וניתוח 😏

והבייבי רק בן 6 שבועות...
אבל בעלי אמר שאין סיכוי, אין לו כוח לסחוב עוד הריון 😆

אני איתך לגמרי. כבר מהבי''ח חושבת על ההבא 😁

ממש רציתי שוב לחוות את זה, השבועות הראשונים היו מאתגרים אבל כיפיים, נהניתי מהגודל של התינוקת, ושמחתי לטפל בה בלי ההלם של ילד ראשון..

אבל זה עבר לי😅

למרות שזה לא ריאלי
מניקה ועד עכשיו תמיד זה היה מונע עד גיל שנה כזה
אז יש עוד זמן כנראה
אבל אין לדעת ...

הרגשתי ככה אחרי הלידה השניה.. שפשוט לא הרגשתי את התינוק יוצא.. הוא החליק החוצה, בלי שום תחושה והרגשה..
אמרתי לבעלי - מה, זהו?? הוא כבר יצא??
בא לי שוב, לא הרגשתי בכללל.. אבל יצא שדווקא אותו הנקתי הכי הרבה- שנתיים וחודשיים וכל הזמן ההנקה מנעה לי...וגם לא קיבלתי..

רק כשהוא היה בן שנה ו10 חודשים היה דימום ליום אחד. וכשהיה בן שנה ו11 נקלטתי להריון הבא ברוך ה.. אבל אני זוכרת שממש חיכיתי עד שנקלטתי.. בנתיים נהנתי מההנקה

אבל בהחלט מזדהה עם תחושותייך

קנאה!!!!
וואו!
אני גם רוצה!!

מאז הייתה לי טראומה, לא האמנתי שלידה יכולה לעבור בקלות כמו שעברתי את הלידה השניייה. שבזכותה רציתי ממש את ההריון הבא..

אני אחרי לידה לא יכולה להסתגל על נשים בהריון... אני רואה אישה בהריון ואני בוכה בליבי בשבילה... מסכנה , מה היא הולכת לעבור 😭
לא רוצה לחשוב בכלל על הבא בתור!


אתן לא שפויות!!! (עזבו את זה שכל שנתיים אני יולדת)

/הכל נאמר בצחוק ובאהבה 💕/

התאפקתי לא להגיד לה וואי מסכנה את עוד לפני...

לי איך למיילדות יש חשק ללדת 🙈
בטח אחרי כל מה שהן רואות ושומעות..

וזה בדיוק מה שחשבתי לעצמי...

לפעמים אני רוצה להיות כמוך.
כדי למנוע ולא לקבל מחזור 🥴

זאת אומרת 

אחרי הלידה האחרונה הרגשתי ככה

וזה לא עבר לי בכלל. והיא כבר בת שנה.

 

ואני דוקא לא יולדת כל שנתיים..

אם הייתי מרגישה כמוך בודאי שלא הייתי יולדת כל שנתיים! חח

הלב והשכל והמציאות לא תמיד הולכים יד ביד

ויש גם בן זוג במשוואה

וילדים ובית

אז צריך לשקול כל פעם לפי כלל השיקולים ולטובת קודם כל בני המשפחה הקימים

ובאמת נקלטתי אחרי 5 חודשים בערך שוב. וזה היה הצעד שהיה הכי נכון לנו בזמנו.
היום אני ממש לא שם.

ובנוסף שיהיה לכל אחד מעיל מלמד ונוח, מגפיים טובות וכובע.לתינטק- שכבה ארוכה דקה ומעת זה שכבה ארוכה חמה...

בשביל להוציא את האחים מהגנים? אני תוהה אם יש משהו נוח שאפשר להתכרבל בו בעגלה

שמה חוץ הוא כמו עילית ומבפנים פליס...

מעילי פליז לכל הגוף ממש חמים. בטח יהיה בהמשך. יותר נעים בעגלה מאשר ממש בד של מעיל.
יש גם כיסויי גשם לעגלה. עדיף מותאם. אבל יש גם אוניברסליים. אבל לשמור על קשר עין עם התינוק שלא יהיה חנוק מדי (אני אוהבת טיולון עם הפנים אלי עד גיל שנה).
בינתיים לדעתי מספיק סוודר וכובע ברוח.
לחורף בכללי:
לקטנים עד שלוש כזה- שתי שכבות חמות. למשל גופיה וגטקס (רגלית. יש גם פתוחות למטה לגדולים יותר) פלנל ועוד חליפת פוטר.
שלוש עד חמש שש- שכבה חמה למטה (פוטר או לבנות גרביון או יש היום טייצים חמים) ושתיים למעלה (גופיה פלוס פוטר).
לגדולים יותר- כבר לא מוכנים גופיות. אז למטה שכבה חמה כנ''ל ולמעלה חולצה ארוך דק ומעליה סריג או פוטר.
לכולם כובעים חמים ומעילים חמים (בנקסט בשנתיים האחרונות היה דרוג חום עם כוכבים. אז את השלושה). ומגפי גומי.
בהצלחה

העניין שיהיה מסורבל גם לשים בגד גוף, עוד סוודר/וואנזי ומעל את המעיל לכל הגוף.
תהיתי אם יש שק שינה מיוחד כולל לידיים

אז אין לי קישור. לדעתי בזמנו הזמנתי אחד והיה דק מדי ובניסיון השני היה מושלם. תחטטי שם. תחפשי משהו שכתוב שהוא חם. זה היה ממש שתי שכבות פליז עבות.
זה מסורבל קצת. מה לעשות.

הוא מכורבל במנשא ואת לובשת מעיל פליז חם של בעלך מעל...
ככה אני עושה בחורף עם פיצקים...שומר עליהם טוב טוב בקור

אמנם אצלי התינוקות יחסית גדולים אבל לא עד כדי כך שא''א לשים אותם במנשא בגיל הזה.
אם צריך- אז רק הראש בחוץ, עטוף בכובע חם שעוטף גם את האזניים

יש גם מעילים שמותאמים לשים מעל מנשא (עם חלק שאפשר להוסיף כשיש מנשא ולהוריד כשאין מנשא).
כמו זה למשל-
195.13₪ 29% OFF|Slingokurtki Winter Sling Jacket Coat Warm Baby Carrier Jacket Detachable Cotton Coat For Mommy|Coats| - AliExpress
אבל לא קניתי בעצמי אז לא יודעת כמה הוא מחמם ואיכותי. לא יודעת אם יש אפשרות לקנות בארץ ואז לראות כמה באמת זה מחמם.

מה שכן קניתי פעם זה שמיכה ששמים מעל המנשא. היא פחות מחממת ממה שרציתי אז זה לא תחליף למעיל בפני עצמו, אבל זה עוד שכבה שדי נוח להוסיף מעל התינוק, ולי זה היה שימושי-
13.35₪ 13% OFF|2018 Brand New Warm Wrap Sling Baby Carrier Windproof Baby Backpack Blanket Carrier Cloak Grey Funtional Winter Cover Hot|Backpacks & Carriers| - AliExpress

עדיף שק שינה..

את שמה את התינוק בעגלה וקושרת סביבו את השק שינה, מוסיפה כובע חם וכיסוי לעגלה..

כזה.
יש במחיר שפוי בשיין או באתרים אחרים בחו"ל. פה בארץ ראיתי מחיר התחלתי של 200 שקל.

אז לבית זה כמו בכל מקום...
רק תתכוננו לחשבון חשמל מכובד יותר⁦️⁩

כשיוצאים- צריך שיהיה בבית-
מעיל מחמם
כובע
כפפות לימים קרים ממש

מצד שכבות- אני לא דוגלת בלהעמיס בלי סוף
בימים מממש קפואים מלבישה-
גופיית פלנל אחת סוודר או פוטר ומעל קפוצ'ון ומעיל.
בימים סבירים-
גופיה רגילה או פלנל -סוודר ומעיל

באמת במנשא לתינוק הכי חמים ובטוח...ומעל מעיל שלי
אבל תלוי לכמה זמן כמובן

סיכוי נמוך יותר שיתהפך בהיפוך?
מה היית מציעה לעשות? מה הרפואה חושבת על לידת עכוז?

לאיזה בית רפואה במרכז כדאי ללכת להיפוך? או בכלל מקום כזה שלא ישלח מיד לניתוח?

לא מחייב שהיה במצב עכוז כל ההריון.
אני יכולה לספר שאחד ההריונות שלי הייתי צריכה לעשות מעקב הריון פעמיים בשבוע, לקראת סוף ההריון (משבוע 30 ועד הלידה, בשבוע 37), ובכל בדיקה הוא היה במצג אחר - כל פעם התהפך בין הבדיקות.
אם הייתי צריכה לבדוק רק פעם בשבוע, היינו חושבים שהוא כל הזמן באותו מצג, פשוט כי לא היינו בודקים בין לבין...

במידה והעובר לא התהפך עד שבוע 30 צפונה, מומלץ לקבוע תור להיפוך חיצוני סביב שבוע 37.
איננו מעודדים לידות עכוז בשל עדות לעליה מובהקת בפגיעה ביילודים באופן לידה זה, כן מעודדים נסיון היפוך ע"פ המלצות האיגוד הישראלי.
במעיני הישועה אנו עומדים על סביב 85% שיעור הצלחה בהיפוך עוברים, שיעור הנחשב גבוה מאוד.
במידה והיפוך לא צלח, לעתים ניתן לנסות שוב בחדר ניתוח תחת הרדמה ספינלית אך במידה וגם זה לא הולך אין עניין "להתעקש" כיון שזה כרוך בסכנה לעובר.

התגלתה אצלי מחיצה ברחם בשבוע 19. לא אמרו מה גודל המחיצה, רק שהיא בין הקיר הקדמי לאחורי בחלק התחתון של הרחם, בעובי של 5 מ״מ ללא כלי דם.
האם האבחנה ״ללא כלי דם״ אומרת משהו?
מה הסיכונים במחיצה ברחם בהריון? האם יש מה לעשות כעת?
תודה רבה!

כרגע אין מה לעשות עם המחיצה, יש לתת את הדעת על סיכון מוגבר ללידה מוקדמת ולהגיע להערכה רפואית במידה ומופיעים צירים.

אני סובלת מצריבות חוזרות ונשנות בנרתיק
בנתיים כל רופא הלכתי אליו רשם אגיסטן וזהו. זה עוזר אבל אחרי תקופה זה חוזר
כרגע אני מניקה הנקה מלאה וכבר כמה ימים חזרה הצריבה בגדול האגיסטן לא כל כך עוזר. הרופאה לא ראתה משהו מיוחד
(עשיתי תרבית עדיין לא הגיעה תשובה)
מה אפשר לעשות כדי להקל על הכאב?

הנקה מלאה מביאה למצב של יובש נרתיקי כתוצאה משינוי הורמונלי, הטיפול אינו אגיסטן אלא תכשיר אסטרוגני מקומי דוגמת אובסטין.

התקנתי התקן לא הורמונלי ביום חמישי שעבר (אמצע 7 נקיים) אחרי שעברתי מסרזט גלולות משולבות.
היה קצת כאבים אבל לא משהו נורא מידי.
היום התחילו לי שוב כאבי מחזור אבל בצורה חזקה הרבה ביותר כאילו אני עתידה לקבל בימים הקרובים ונוסםו לזה הפרשות רבות
מה הסיבה? הגיוני שאקבל מחזור בקרוב למרות שסיימתי לא מזמן?

אוסיף שהיו כתמים מעטים ולאחר בדיקה אצל בודקת טהרה היא ראתה שיש פצע בצוואר כנראה מצביטה בזמן ההתקנה ומשם אולי מגיעים כתמים של דימום . זה יכול להיות קשור לכאבים?

תודה!

בהתקן נחושת ייתכנו דימומים לאחר ההכנסה, זה מסתדר מעצמו על פי רוב.
כאבים כמו שאת מתארת נשמעים מעט חריגים וכדאי להבדק.

ברקע itp. 3 הריונות תקינים שהסתיימו במועד.
המטומה סבכוריונית מסביב לכל השק הריון בשני הריונות האחרונים. אחת הסתיימה בהפלה ספונטאנית והשניה בהפסקת הריון יזומה.

חוץ מתפקודי קרישה וקרישיות מה עוד אפשר וצריך לבדוק כדי למנוע להריון הבא מצב כזה?
ממה זה בכלל נוצר? 😔

את מאובחנת כסובלת מitp? במידה וכן הרי שעלייך להיות במעקב המטולוגי עם טיפול כרוני.
איננו יודעים מה גורם לכך, מדובר בהפרעה אוטואימונית בה מערכת החיסון תוקפת את הגוף וכמו ברוב המחלות מקבוצה זו, הטריגר אינו ברור

אלא על ההיפרדות קרומים
יש מה לעשות כדי למנוע?

מתחילה שבוע 24. צירים מוקדמים משבוע 20 ללא קיצור צוואר רחם.

בעברי קיצור צוואר בשבוע קצת יותר מתקדם אושפזתי וקיבלתי צלסטון.

הרופאה נתנה פרוגסטרון וכשחזרתי לביקורת ואמרתי לה שאני לא מרגישה שיפור

אמרה להפסיק ובנוסף אמרה לא להתייחס לצירים גם אם הם מאוד כואבים. ואף התעצבנה

שאני כל הזמן הולכת לביקורות...

לי זה נשמע תמוה וגם חסר אחריות לא להתייחס ולא ללכת להיבדק כשכואב. מה המלצתך בנושא?

(כרגע אני מרגישה כמעט כל יום במשך שעה עד שעתיים צירים שחולפים מעצמם ויכולים לחזור לקראת

הערב)

תודה רבה

למה להפסיק פרוגסטרון? זה שאת חשה צירים לא אומר שהוא לא עובד.
וודאי שעלייך לגשת להבדק בכל פעם שאת חשה צירים, דאגי לעצמך מבלי לעשות חשבונות של תגובת הרופאה.
ההריון שלך יקר.

עדיף לפני או אחרי הלידה? אני כרגע בבית עד ללידה, אבל להבנתי יכול להיות שהנוגדנים יעברו לתינוק בהריון. זה ידוע לך?

במיוחד שמתחת גיל 40 מחסנים רק אם בהריון... אז לנצל את ההזדמנות כדי שיהיה נוגדים לתינוק או שאין טעם...

כן! כן! כן!
גם את וגם העובר תרוויחו.

כרגע בהריון עודף... איך אפשר לדעת אם העובר קיבל נוגדנים? יתנו לי לעשות לו בדיקה סרולוגית?

טופלתי באגיסטן (נרות ומשחה), זידובל ג'ל, טבעקוטן ועוד...
במקסימום הקלה לתקופה קצרה ולפעמים גם זה לא ככ.
כל הזמן תחושה של גרד, אי נוחות, יובש, לפעמים כאב בפתח הנרתיק.
בפעם האחרונה הרופאה אמרה שהיא רואה דלקת ונתנה מרשם לזידובל ואגיסטן. הקל אבל לא לגמרי...

יש מה לעשות?
ממה זה יכול לנבוע, ולמה חוזר כל הזמן??

תודה רבה!

היי לפני שבוע עשיתי אקו לב בעקבות נרודות אקוגניות על לב העובר והתגלה Perimembranous VSD.
קבלתי המלצה מיועצת גנטית לעשות בדחקת מי שפיר ואני מאוד מאוד חוששת ממנה.
השקיפות עורפית שלו היתה טובה, וכך גם החלבון עוברי (1 למאה אלף) כך שהסיכון הוא לתסמונות שאינן תסמונת דאון.
האם את מסכימה עם ההמלצה לביצוע דיקור? האם ידוע לך שקיים קשר חזק בין הPerimembranous VSD לתסמונות?
תודה!

ממתי זה נחשב למצב שמצריך אנטיביוטיקה מניעתית?
אני כרגע פעם 3 בחודש וחצי האחרונים

רקע: פעם ראשונה סבב זינט, פחות משבוע אחרי שסיימתי שוב פעם דלקת, הפעם זינט לא הועיל, קיבלתי עוד 3 סוגי אנטיביוטיקה עד שהאחרון עזר (כולם בהתאמה לסוג החיידק ועל פי הנחיית רופא כמובן)

עכשיו כשבוע וחצי אחרי תום האנטיביוטיקה האחרונה שוב פעם.
בכולם אני רואה יחס ישיר ליחסים.
מה האפשרויות שעומדות לפני?
ואיך זה קורה ככה פתאום באמצע החיים? לא סבלתי בעבר מדלקות בשתן מלבד בהריונות, ואני כעת לא בהריון.

מקלחת לשניכם לפני יחסים ומתן שתן אחרי?

כל כמה זמן צריך לוודא שהתקן נמצא במקום? בדקתי פעם ראשונה כחודש לאחר ההתקנה.

מנסיון של רופאת נשים כל כמה זמן יש לזה פוטנציאל לזוז..

אני אישית פחדנית ובינתיים הולכת כל חודש😅
מאמינה שעם הזמן אבדוק במרווחים יותר גדולים.

היא אחרי חודש ואז כל שנה.
מאמינה שאלך לבדוק כל חצי שנה...

3 חודשים, אח"כ פעם בחצי שנה

מתרחש ביוץ בכל חודש?
(ז''א זה נחשב לניסיון מבחינה רפואית או שכל עוד מניקה סיכוי גבוה שגם אם מדממת מידי חודש עדיין הביוץ לא בהכרח קיים?)

לכן אישה שמקבלת מחזור בוודאי מבייצת 14 יום קודם לכן.

והדימום מגיע מקריסה של רירית הרחם

למשל אישה שיש לה מחזורים ארוכים ולא מסדורים, יש מצב שלא מתרחש אצלה ביוץ

ולצערי אני עם שחלות פוליציסטיות שיצאו מאיזון וקיבלתי הרבה וסתות בלי ביוץ כשניסו לחפש במעקב זקיקים...

למנוע מהמחזור להגיע בהנקה מלאה?
(מדברת על מצב בו הגוף לא מונע מחזור)

36 זה נחשב מוקדם מדיי?
או שזה לא נורא ומקסימום תתפתח לידה?

האם יש דרך רפואית או טבעית להיפטר מהם?
האם זה אותו פצע שנפתח כל פעם מחדש או שזה חדשים?
אשמח להרחבת ידע בנושא המציק הזה
תודה רבה!!

נראה לי תחנה ראשונה זה רופא משפחה שייתן לך הפניה לפסיכיאטר.
הפסיכיאטר יאבחן את הדיכאון ויציע טיפול תרופתי, שיחות או משולב.
את יכולה גם לעשות את זה באופן פרטי ולפנות לפסיכיאטר פרטי, או דרך ארגון כל שהוא ששייך לתחום בריאות הנפש או ספציפית לדיכאון אחרי לידה.
באופן אישי יכולה להגיד שאני סובלת מדיכאון (בלי קשר להריון או לידה) וטיפול תרופתי ממש הציל אותי. זה אמנם לא תרופת פלא אבל זה עזר לי במצבים חריפים וגם עוזר כיום לשמור על יציבות.
את ממש לא חייבת לספר לאף אחד אלא אם כן את רוצה וחושבת שזה יקל עלייך ויספק לך תמיכה אם את זקוקה לזה.
בהצלחה רבה והרבה בריאות!

ולא לעבור קודם דרך רופא/ת משפחה.

בהריון ה1
לא רציתי לספר, לא רציתי תרופות..
הלכתי לפסיכולוגית פרטית שלא עזרה
בסוף זה התאזן לבד
בדיעבד טעות. הבת שלי ובעלי שילמו מחיר ..
וגם אני. לחיות בחושך גמור כמעט שנה

יש גם דברים טבעיים. תקחי לפחות את זה..

בס''ד

 

קשה...💔

 

אני הייתי מתחילה בלחפש אשת מקצוע טובה.

אפשר דרך הקופה, אפשר דרך עמותות (ניצ''ה, חיים של טובה...), אפשר באופן פרטי.

פסיכולוגית אמורה לדעת לזהות אם את במצב שכדאי שתיבדקי גם על-ידי פסיכיאטר או האם לא חובה.

 

אומרים שהטיפול הכי טוב בדיכאון הוא טיפול שמשלב טיפול שיחתי (אצל פסיכולוגית) ותרופות. 

 

יש מצבים שטיפול תרופתי הוא הצלה של ממש. במקרים כאלה, אלו שנוטלים תרופות הם גיבורים ממש שלוקחים אחריות על חייהם ובוחרים לעשות את כל מה שביכולתם כדי בע''ה להחלים כמה שיותר מהר.

 

ויש מצבים שאפשר להחלים מדיכאון גם ללא טיפול תרופתי. ידוע שפעילות גופנית מאומצת בתדירות של לפחות 3 פעמים בשבוע למשך כ-20 דקות לפחות (וכל המרבה הרי זה משובח) עשויה לעבוד ממש כמו תרופת נגד דיכאון. אם את במצב שמאפשר לך להתמסר לפעילות גופנית מאומצת בתדירות גבוהה וערבית, הייתי ממליצה לך ללכת על זה בכל הכוח והרציניות של העולם, ממש כאילו זאת התרופה שלך. לי זה עזר בצורה מדהימה. 

 

לגבי הקטע של לספר לסביבה... מבינה אותך מאד! האם בעלך יודע לפחות? מבן הזוג לא נראה לי כדאי להסתיר. כל השאר - אפשר בלי לשתף. ואפשר להתחיל תהליכים בלי לשתף אף אחד, ועם הזמן להרגיש שאנחנו כן רוצות להיפתח ל-X או ל-Y. תקשיבי ללב שלך ותעשי את הדברים שמרגישים נכונים לך. אם עכשיו לא מתאים לשתף, אל תשתפי. אם מחר ירגיש לך מתאים ותרגישי שאת רוצה, תשתפי. ואם לא, אז לא...

 

בהצלחה רבה נשמה!!!

הירידה לצורך עלייה, בע''ה תצאי מזה לאור גדול 🙏🏼🙏🏼🙏🏼🙏🏼🙏🏼🙏🏼

 

 

מחקרים מראים שהליכה חצי שעה בשמש כל יום (או לפחות כמה פעמים בשבוע) מועילה כמו תרופות נוגדות דיכאון.
כך אמרה לי אשת מקצוע שמתמחה בתחום של דיכאון הריון ולידה.

בס״ד

אם אין אפשרות בשעות יום כשיש שמש, לצאת בלילות, לא לוותר. אמנם אור היום הוא בעל השפעה מיטיבה על הנפש אבל גם בחושך הליכה נמרצת מפרישה אנדורפינים ומסייעה לאיזון הנפשי ממש. לי ממש לא התאפשר תמיד באור יום ועדיין ראיתי ברכה ענקית בפעילות גופנית עקבית.

בס״ד

החלמה תלויה בהמון דברים כגון:

* חומרת הדיכאון
* המסוגלות שלך לקחת את עצמך לפעילות גופנית
* המסוגלות שלך להתמיד בה לאורך זמן
* האם בדיקת דם מעלה שיש חסרים בגוף שמשפיעים על המצב הנפשי? (כדאי מאד לבקש הפניה לבדיקה כללית מקיפה. אפשר מרופא משפחה או מפסיכיאטר)
* האם יש דברים מהעבר שאת צריכה לעבד ואולי לפתור (יש להרבה מאיתנו. זה יכול להיות טראומות או סתם דברים לא פשוטים שעברנו, באופן נקודתי או מתמשך).
* איזו תמיכה יש לך (בעל תומך? עוד אנשים סביבך?)
* מה מידת העומס שלך בחיים? ואיזה שינויים אפשר לבצע בהקשר הזה? (עומס יכול להוביל לדיכאון)

הרבה נשים (כולל כאן בפורום) מעידות על עצמן שרק תרופות בסופו של דבר הוציאו אותן מהדיכאון. הרבה פעמים זה גם לא שזה מוציא מהדיכאון כמו שזה מאפשר להתחיל לטפל בכל השאר. כי עד התרופות זה כאילו שהידיים היו כבולות ואי אפשר היה להתחיל לטפל בכלל.

מאידך, יש נשים שהתרופות לא הועילו להן, גם כשניסו סוגים ומינונים שונים. והן החלימו בזכות דברים אחרים (פעילות גופנית הוא אחר מהם).

מצד שלישי, יש את המחקרים האלה, שמראים שיש מקרים רבים בהם פעילות גופנית נמרצת ועקבית משפיעה כמו נוגדי דיכאון ממש. (אם אני זוכרת בצורה מדויקת, טל בן שחר אומר שכשבודקים את הסטטיסטיקה לגבי דיכאון חוזר, אלה שטופלו באמצאות טיפול פסיכולוגי + הליכות חלו פחות בדיכאון חוזר מאלו שטופלו הטיפול פסיכולוגי + תרופות).

אם כרגע את מאד לא רוצה לקחת תרופות, הייתי ממליצה לך להתחיל עם הליכות (או כל פעילות גופנית נמרצת אחרת) ולשלב אותן עם ליווי של פסיכולוגית טובה שיש לך איתה כימיה טובה (כדי שתקבלי תמיכה ומקום, כדי לאפשר לך להבין ובע״ה גם לרפא את הדברים שעולים לך, וגם בשביל העין המקצועית שלה, למקרה שהיא תעריך שאת כן זקוקה ליותר). במקרה הטוב זה יהיה מספיק ואת בע״ה תחלימי ללא תרופות. ובמקרה שזה לא היה מספיק, לפחות תדעי שניסית ויהיה לך יותר קל לקבל את העובדה שאת זקוקה לעוד כלים...

בהצלחה יקרה!!

אני עוד לא יצאתי מהבור,
אז לא יכולה להגיד כלום.
רק שזה תהליך
שלפעמים נופלים וקמים ונופלים וקמים
וגם אם לא לוקחים תרופות,
וגם אם כן,
חובה להיות בטיפול בשיחה.
להיות בתהליך מובנה, ומודרך
לקבל כלים.
כי הבור הזה לא רק עושה חושך מבחוץ,
הוא מרסק את הבפנוכו ועושה נזקים.
זה דורש אומץ
אבל זה נושא שלא כדאי לחפש להיות 'גיבור גדול'
זה חיים ומוות כפשוטו.
וטיפול מציל חיים!

בהתחלה יותר בקטע של דכדוך כזה, תחושות לא טובות.
בכללי כך ההיריון אני בכיינית נוראית בוכה מכל שטות ומתרגשת מכל שטות ממש וזה נמשך עד הסוף.
מצבי רוח כנל כל ההיריון, אבל נראה לי שאני לא הכי נוראית בזה.

בשבוע הראשון (מנעתי עם נרות ונקלטתי ובדקתי רק בגלל שהייתי עצבנית ברמות על)
ובשבוע האחרון כשאין לי מושג מה קורה עם זרוז.. יולדת 41 צפונה..

ובאמצע זה בגלים
אבל בשבועות האלו אני באמת בלתי נסבלת

בהריון האחרון מהרגע שהכל היה בסימן שאלה עד הסוף גם הייתי הורמונלית ובכיתי בכמויות אבל ממש עם סיבה

ומל את הבן שלי, היה איתנו בקשר לאורך כל התהליך!
קוראים לו הרב שלום סעדיה 0527637736

מוהל מעולה מרמת גן. לא רופא

בנצי קסלר
צמח הירשפלד
שניהם מעולים ממש. לא רופאים.

מדהים!

מגיע אחרי, אצלנו גם לפני כי היה צורך.
רגיש ונעים, ומאוד מאוד מיומן.

שיהיה במזל טוב!

ארבעה בנים שלי, ועוד כמה אחיינים...

0527710530

מקסים!
עדין, רגיש וירא שמיים.
בא לדבר איתכם לפני הברית ולהסביר הכל
בא לבדוק את התינוק אחרי
שומר על התינוק בזמן הסעודה..

ממליצה בחום!

חיבוק גדול!!
לא קל להרגיש שמאבדים את השפיות מרוב עייפות.
יש מצב לעשות תורנות עם בעלך במשך הלילה, שתוכלי לישון כמה שעות?

באמת מרגישים מאבדים את זה...
מבטיחה לך שזה עובר!
מיום ליום יהיה יותר טוב!
תנסי להשלים שעות שינה בזמנים אחרים כי זה באמת לא שפוי להצליח לתפקד.
ואצלי מאוד עזר לעשות לה תנועת אופניים ברגליים לשחרר את הגזים.

בהצלחה!!!!!

זה היה השעות הקבועות של הגזים. סיוט...
תנסי לישון איתה בבוקר.

לא פשוט בכלל !

מציל את החיים, התנוחה עוזרת להם לכאבי בטן,
נשמע שבאמת קשה לקטנה,
יש עיסויים שעוזרים
תנוחת נמר על העץ
היא תשתחרר יותר טוב ותישן יותר טוב
בסוף הכל עובר ⁦❤️⁩

הוא יכול מאוד מאוד לעזור
יש לה טונוס שרירים גבוהה?

יש לי מישהו להמליץ שעזר מאוד, את יכולה לפנות אליי בפרטי

טונוס שרירים גבוהה זה כשיש מתח שרירים גבוהה והרבה פעמים תינוקות כאלה מתקשים להתפנות
ויש דרכים לעזור להם
כדאי מאוד לבדוק ולאבחן ..

והייתי בין היתר מנסה סימיקול

כמו סימיקול או ליקציק, תנוחת נמר על העץ.. זה עובר בסוף

מקווה שיעבור לה וישתפר בקרוב.
יש לך עזרה?
דרך להשלים שינה ביום?
תעשו חושבים איך אפשר להקל עליך.
חיבוק

אולי מקלחת תעזור? לכוון את המים לאיפה שכואב
לנסות לעשות נשימות ולהרפות את הגוף

וקניתי כרית הריון, חזרתי בזכותה לישון..
תומכת בגב ובבטן, אפשר גם עם כרית הנקה בצורת פרסה

כאילו כל השרירים שם תפוסים

בהריון הקודם, של כאבים הצדדים למטה- נראה לי זה הרצועות שתומכות ברחם,במיוחד כאבים במעבר בתנוחות,
לפני ההריון התחלתי לקחת מגנזיום עד עכשיו
ובקושי היה לי, הפעם כאבים, אבל לא יודעת אם באמת קשור למגנזיום.. פשוט סבלתי מכל מיני דברים לפני שממש נעלמו כשהתחלתי לקחת..

יש על בסיס שמן שלא מתייבשים ככ מהר.

ממליצה על משחת הסיכוך של ואהבתם, יש להם גם שמנים טובים. שניהם נראים לי יענו על הצורך שלך.

בדיוק היום שאלה מישהי שאלה דומה ואני חושבת שדברים שנכתבו שם יתנו מענה גם לך.

יש גם משחה מקומית שהפזיו המליצה לי, אבל אני חושבת שזה בעייתי בהנקה (לכן ויתרתי עליה..)

כשהיו לי כאבים ביחסים אחרי לידה. לקח כמה שבועות עד שפעל אבל עזר מאוד.

אין מצב בלי!!

בעבר השתמשתי בשמן זית, אבל בעקבות ההמלצות פה עברתי לקמן שקדים.
החומרי סיכה יבשים לי מידי...

(אגב לי גם היתה בעיה בבדיקות שבעה נקיים, במשך שנה אחרי הלידה, כתוצאה מיובש.
עד שאמרתי את זה לרופא נשים והוא נתן לי פרוביוטיקה לאיזון המערכת...)

הרבה זמן לחזור לעצמו ולהנות מזה. בהתחלה כאבי תופת..
גם שמן תינוקות זה טוב

ממליצה מאוד על המשחה של ואהבתם.
או שמן שקדים או ג'ל אחר שתאהבו. אם זה מתייבש זה לא מועיל

אם זה שומני אז שימו מתחתיכם מגבת גדולה שפחות צריכים ואז לא תדאגי מכתמי שומן

ואם זה עדיין לא יעזור אז אפשר לבקש מהרופאה משחה שמכילה אסטרוגן, זה ההורמון שחסר בגוף שגורם ליובש אחרי לידה ובהנקה

ואת אחרי לידה, הגיוני שצריך לעבוד לאט והרבה גירוי חיצוני עד שהגוף מתעורר

יש ג'ל מהמם בשם idglide, אפשר להזמין באינטרנט, ועדיף להרטיב גם עם קצת מים או רוק וזה הופך אותו לעוד יותר מעולה. ולשים הרבה, כם עלייך וגם על בעלך, דבר שני לשים לב שמזגן ואוויר ממש מייבשים. אז לכבות מזגן ולהתכסות בשמיכה או משו, דבר שלישי אפשר לבקש מרשם למשחה בשם גינומונל, זה גל משקם עם כדוריות כקנטנות שגורמות לשיקום הלחות באיזור הנרתיק. מורחים 7 ימים ברצף (זה חא גל סיכה, זה בנוסף, לשיקום כללי) וזה יכול ממש לעזור.

@adar
גם לא מצליחה

שבעלי יחלים במהרה עצוב לי שהוא לא יהיה בברית מחר
ושאני צריכה לעשות את הכל בלעדיו

תהיתי מה איתך..
קודם כל המון המון מזל טוב!!! בע״ה שתדעי ימים יותר טובים ושבעלך יחלים ויתעורר
מאחלת לכם את כל הטוב שאפשר ושפע של בריאות
שהשם ישמןר אותך גיבורה שאת אין דברים כאלה!

ב"ה מחכה לשיפור יותר משמעותי בינתיים יציב
הברית מחר מכיון שילדתי קיסרי ומבחינה הלכה היא נדחית למחרת
מתפללת שיעבור לשלום הברית
תודה רבה על הדאגה

איזה אישה חזקה את! שה ישמח אותך ברפואה מהירה וניסית לבעלך. ותגדלו יחד את הילד מתוך בריאות ושמחה לאורך הרבה שנים מאושרות!!

ורפואה שלימה בקרוב לבעלך. 

אני מניחה שממש מעורבבים לך הרגשות בלב..
ממש "עין במר בוכה ולב שמח"
מקווה שתצליחי לשמוח בברית שמחה שלימה, למרות הכאב הגדול שבעלך לא לידך..
ובע"ה במהרה ממש הוא יתעורר ויחלים ותתאחדו כמשפחה!

בע"ה בזכות הברית ושמחה בעלך יבריא ויחזור לאיתנו כאילו לא היה כלום.

 

רפואה שלמה.

 

ותתפללי זה ימים מסוגלים, איך שמעתי שאומרים אם אדם יתפלל שיגדל לו עוד עין במצח, זה יכול לקרות בימים האלה.

 

אם את רוצה תביא לי את השם באישי ונתפלל.

הברית הייתה מרגשת מהולה בדמעות שאבא שלו לא היה
בכיתי המון
ב"ה מחכה שבעלי יחלים במהרה ונעשה סעודת הודיה לקב"ה לבעלי ולבן
תודה רבה על הדאגה

דומעת איתך.
שה' ישלח לו רפואה שלמה במהרה ותוכלו לרוות נחת מהתינוק ביחד.

רפואה שלימה והחלמה מהירה לבעלך.
❤️

ואוכל להגיד לו שנולד לו בן והוא הפך להיות אבא

מתפללת עליו...
יש צפי מתי יעירו אותו?

מתפללת איתך ממש 💕

גיבורה שאת ❤

דווקא השנה עם הקורונה ומנייני החצר אני סופר רגועה.

בעלי מתפלל קרוב לבית, אוכל תמיד לשלוח אליו ילד שיקרא לו להגיע אם אצטרך אותו.

 

האמת שהניסיון שלי עם צומות (ויוכ"פ) בעיקר הוא מאתגר הרבה יותר בהנקה ולא בהריון, אז כל עוד זה "רק" הריון, אני רגועה..

 

התחלתי בשנים האחרונות לקחת לפני הצום בי-פולן של חברה פוראוור והוא מאוד עוזר לי.

ואין לי מי שיקרא לו

או שהוא מתפלל קרוב, או נשאר בבית, או קופץ בפרקי זמן קבועים, או שאת נמצאת בחג אצל מישהו קרוב או מישהו נמצא איתך....
זה ממש לא צריך להשאר ככה....
בהצלחה במציאת הפתרון הנכון לכם!

ולבקש מאחותי שתבוא גם, כי אמא שלי לא תוותר על התפילות.

סתם נראה לי חתיכת פרוצדורה לשבוע 37 במיוחד לאחת שתמיד יולדת בחודש עשירי...

חושבת שכשרוצים מוצאים אופציה אחרת

לא קשןר ללידה-כדי שתצליחי בכלל לצום..
יש לכם מניין נץ? ואז הבעל יחזור מוקדם ויהיה פנוי לעזור לך במהלך היום

או מניין שמסיימים מוקדם

ככה בעלי עושה תמיד ..גם בלי קשר לזה שאני בתשיעי עכשיו.

ונכון הוא מותר על להתפלל איפה שהוא אוהב ומחובר
אבל זה חלק מהמצווה של היום
בערב אין לי בעיה שילך לאן שרוצה
אבל לתפקד בצום בהריון עם ילדים כל היום לא נשמע לי אנושי

גם אני יולדת בעשירי תמיד ואהיה ביוכ"פ בול בשבוע 37(:

 

אם בעלך מתפלל רחוק תבקשי שיקפוץ הביתה בזמנים מסויימים ויבדוק מה שלומך.

יש שכנה עם ילדים שאת יכולה להיעזר בה שתשלח ילד לקרוא לבעלך? (כך עשיתי בעבר בסיטואציה דומה)

אבל שבוע אחר כך תשיעי אז זה גם קצת נחשב..
א. מפחדת ממש. בעלי מתפלל רחוק והתפילה ארוכה אז זה אומר כל היום להיות לבד בבית וט באב לא שרדתי. אני על הפנים בצומות!
ב. מהניסיון שלכן יש טעם לשאול רב מה עושים או שברור שצמים וזהו?

כן כן, הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו.
אין טעם לפחד
אני לא מבינה את הנשים שמקריבות את הצום שלהן בשביל התפילה של הבעל,
זה ממש לא נכון הלכתית! ואני מכירה כל כך הרבה כאלה
זה כל כך חורה לי!
סליחה מהכותבת, לא הגבתי ספציפית למקרה שלך אלא לתופעה עצמה,
מקוה שזה יעזור לך להתעקש על העניין מול בעלך (יותר נכון להבהיר לו את החשיבות והוא יבין לבד)

לתפילת הבעל וזה ברור גם רבנים תמיד מדגישים את זה וזה לא שבעלים לא מבינים ויודעים את זה פשוט זה קצת קשה ליישם את זה מבחינה תפיסתית לי נניח מאוד קשה בפועל להגיד לבעלי תתפלל בבית ואל תלך לתפילות כי כיפור זה היום של התפילות אפילו שאני וגם הוא יודעים שזה מה שנכון שישאר בבית..

אבל את חייבת לעשות את זה.
אם ההעדרות שלו תגרום לך להפסיק את הצום באמצע, יצא שכרך בהפסדך. -
לא קיימת את מצוות היום,
וזה יום כיפור, כן?

שיקום להתפלל מוקדם,
מנחה בבית ולקראת נעילה תעשו חושבים לפי המצב..
תחשבי אם אפשר שהבנים הגדולים ילכו איתו לתפילה משעה מסויימת (נניח קובעים מראש בשעה מסויימת שהוא בא לקחת אותם והן צריכים להיות לבושים ואחרי ארוחת בוקר שמוכנה להם מראש)
הגדולה שלך תעזור עם הקטנים..
ותיקין נגמר בשעה סבירה ואז תחזרי לישון.

לשתות לשיעורים אז,זה מקל מאוד

שתיית נוזל מר או שתיה בשיערין נחשבים כצום מבחינה הלכתית אבל משמעותיים מאוד מבחינה רפואית.

במיוחד אם את עוד לא בתשיעי ויש סיכון בלידה בשלב כזה.

גם צריך לקבל הנחיה מה לעשות במקרה של התפתחויות. מסוכן להגיע מיובשת ללידה.
אני חושבת שצריך לדבר עם רופא ולבוא עם המידע הזה לרב.

רב גדול. הוא הרב שלנו..אשמח למסור מס' בפרטי
הוא מקל בעניין הזה להרות. גם לי אמר לאכול בשיעורים ( תחילת הריון).

וממש לא מדמיינת את עצמי צמה והרב אמר לי לשתות לשיעורים מתחילת הצום ואם אני מרגישה שצריכה גם לאכול לשיעורים

לםני תשיעי.דוקא בתשיעי כביכול פחות מצירים לשבור את הצום בגלל שמותר ללדת אבל לםני זה פחות מומלץ בקיצור תמיד טוב לשאול..

כי אם ח"ו מתחילים להרגיש לא טוב/צירים קשה למצוא מי שיענה וקשה להחליט לבד כאלה דברים.

בתשיעי למשל אמרו לי שאם מתחיל יש צירים סדירים עם מרווח של רבע שעה לשבור את הצום, בחודש שמיני הגיוני שהפסיקה תהיה אחרת.
ויש כמובן הרבה דעות אחרות

אז לפחות לדעת איזה סימנים יש לזה שאת כבר יוצאת מגדר הריונית ועוברת לגדר חולה/יולדת..

וכמו שכבר נאמר- אם הקושי נובע או מחמיר מטיפול בילדים אז ברור לכל הדעות שבעלך צריך לוותר על תפילה בשביל שאת לא תשברי צום(או אם תצליחי למצוא עזרה אחרת) אפילו אם הסיכוי נמוך. וברור שזה קשה לקבל את זה וזה מבאס ממש אבל זה עבודת ה' האמיתית שלכם הפעם

אם זה לא תשיעי זה יותר מסוכן שיהיה צירים וכו' לפי מה שידוע לי..

ממש בלחץ, במיוחד שבתשעה באב הרגשתי ממש רע ושברתי..

התחילו לי צירים אז שברתי את הצום..
מקווה ממש ללדת לפני הצום🙏🙏🙏