פורום הריון ולידה (עמוד 1912)

ואיך אפשר לדעת מה הכשרות?

ולא מדברת על תרופות מרשם

ואולי תקראי משהו שמרגיע או משמח, זה משוגע הציפייה לקראת הלידה כשלעצמה מחרפנת ועוד עם חבורה עליזה בנוסף אז בכלל מצדיעה לך. אולי איזה מאמר לימים נוראים, אולי לשים לילדים מוזיקה שקטה ולהחשיך חלק מהבית לבקש מהם אווירת רוגע בשביל אמא, בהצלחה ממש יקרה ❤️

שיגיע בשלום ובבריאות🥰🥰🥰

אנחנו אמורות להיות באותו שבוע.
ואת פשוט גיבורה!!!

בכיתי לרופא לזירוז בשבוע 37 וקיבלתי

יש להם תו ירןק?

חיבוק חזק!

ניסיתי את מזלי עם בדיקות סרולוגיות, אבל לכולם יצא שלילי🥴

עד שלא אלד, ממש מפחדת לשלוח אותם.
לא רוצה בידודים בחגים, וגם יש לנו ב"ה בן⁦❤️⁩ אז הברית היא גם שיקול...

תודה על החיבוק😘

אז רציתי להמליץ לך לא לשלוח.
וה'יעזור שכולם אצלי יהיו עם נוגדנים עד הלידה.

ולחשוב שבתחילתה ההריון, אמרתי לעצמי שבטוח עד הלידה כל הקורונה תהיה מאחורינו🥴🥴
וברור שהילדים יוכלו לבוא לבקר אותי בבית חולים🙄

אני שבוע 32.
אמרתי לעצמי שילכו עכשיו שבועיים לפני הלידה נשאיר אותם בבית.
כי לא נראה שזה עומד להגמר..

האמת? כבר לא יודעת מה לעשות.

ילדתי ב"ה לפני שבוע, אבל להפתעתי הרשו לילדים לבוא לבקר!! ככ שמחתי בשבילם ובשבילי, כי זו ממש חויה...

ורק מציינת שזה ממש תלוי בית חולים- אחי ילד לפני חודשיים בתחילת יולי (שאז הקורונה הייתה ממש בקטנה) ולא נתנו לבת שלהם לבקר בבית חולים. בקיצור זה ממש תלוי במדינויות של כל בית חולים...

היה אסור להכניס ילדים למחלקה הרשו רק להביא לקפיטריה של הבית חולים בשעות מסוימות..תכלס,אני העדפתי שלא יבואו כי מבחינתי זה ממש ביקור מיותר ולהם גם נורא קשה אחכ להיפרד זוכרת מלידה קודמת את הפרידה כקשה.ובעלי הביא אבל רק את הבת הגדולה שממש היה לה קשה שאני לא בבית( בת 10) ולא ידענו אם אשתחרר או לא בגלל צהבת ולא נתנו לו להכניס אותה בכלל לבית חולים אז הוא נכנס איתה מהמעלית של החניון..

עוד לא הספקתי להוציא הודעה רשמית על הלידה, היה עמוס וגם אחותי התחתנה כמה ימים אחרי, וסוף אוגוסט עם ילדים בבית. ב"ה שזה מסיבות טובות!

אבל ב"ה הגעתי לסוף שבוע 38 (ואני אחרי 2 לידות מוקדמות וגם 2 בזמן לפני המוקדמות) כך שזה נס גדול מבחינתי. מקווה להצליח להעלות סיפור לידה..

בדיוק חשבתי שאיזה חסד זה שכבר יחדתי ואפילו קצת התאוששתי

אני שבוע 21, עם 2 בבית, אחת במעון ומתפחלצת...
ה' ישלח לך כוחות יקירה!

כל מה שיש לי זה הזדהות עמוקה

שבוע 37, 3 בננים, עבודה משרה מלאה

שיהיה בשעה טוב!!!!!

כי לא מפשירים ומקפיאים עופות בלי לבשל באמצע.

שניצלים לדעתי אפשר להקפיא מטוגן.
פרגיות.
כרעיים מתובלים, בשקית קוקי. שמוציאים ומכניסים לתנור לבישול.

קוסקוס (מסולת), גם אפשר להקפיא.
אורז לדעתי עובר הקפאה. אבל אפשר פשוט לברור מראש/לקנות מראש ברור.
ירקות, אפשר לקנות את הסנספורסט או שימורים. זה די סבבה.

אם יש לכם דיפ-פריז בלי נון-פרוסט זה אחלה,
אבל במקפיא רגיל צריך לעטוף ממש טוב, 2 שקיות (סופר, לא סנדוויץ') סגורות ולהוציא כמה שיותר אוויר.

אחרת האוכל חוטף מכת קור ויש לו טעם של מקפיא.


בשר ודגים - מותר להקפיא פעם אחת נא ופעם אחת מבושל.
אז אם את קונה קפוא חייבים להקפיא מוכן.
לגבי קציצות - לדעתי יותר קל להקפיא מוכן, אבל גם אם עיסה תנסי להקפיא במנות קטנות שיפשיר מהר / כבר בצורה של קציצות. אפשר להקפיא על מגש ויום למחרת לארוז בשקיות לפי מנות למשפחה, כשזה כבר קפוא זה קצת פחות נדבק חזרה לעיסה.

קציצות טונה (תכלס כל דג) / עדשים / עוף כמו שאמרת - זה מעולה ומפשיר מהר. אם מקפיאים מוכן אפשר להפשיר גם במיקרו וזה אחלה.
להפשיר בתנור עם קצת שמן או במחבת מחדש את זה אפילו טוב יותר.
להכניס למקפיא כמה אמנונים זה אחלה! אחרי הפשרה זה 10 בישול במחבת/תנור/רוטב וזה מוכן. אפשר להכניס לתנור גם קפוא ופשוט לוקח לזה 20 דקות בערך עד שזה מוכן..

רוטב בולונז, בשר טחון עם בצל, רוטב עדשים, ציר מרק, עוף מוקפץ עם בצל (ירקות אחרים פחות כיפיים בהפשרה לענ''ד), עוף ברוטב.

אפשר להכין רוטב אדום ולהקפיא בקופסאות. ככה את מכניסה לסיר גוש רוטב, מפשירה, ואז פסטה או דג קפוא וזה חוסך את כל ההכנה של טיגון בצל ובישול הרוטב.
תכלס אפשר גם עם רטבים אחרים לפסטה.

אפשר להקפיא מטבלים שיכולים לשדרג ולפנק ארוחת לחם. פסטו, חומוס, ממרח זיתים, ממרח עגבניות, מטבוחה, חצילים.

פשטידות גם קופאות ומפשירות נהדר.
רעיונות לפשטידות:
פטריות
בצל
בטטה
ברוקולי
קישוא וגזר
אפילו פשטידת תפו''א (שזה פלא כי בעיקרון תפו''א מפשירים מפורקים, אבל משומה בפשטידה זה עובד טוב)


בכלל להקפיא במנות לאדם/משפחה זה מעולה, ככה לא צריך להפשיר ולהקפיא שוב.


וכמו שאמרו - שקיות לקט של סנפרוסט חוסך הכנה למרקים.

מקווה שאספיק ליישם חצי ממה שאמרת...
ואיך מבשלים מרק משקיות של סנפרוסט? (בורה שכמותי)

רק זרקתי רעיונות, תבחרי מה שאתם אוהבים.

אישית הכנתי 2 סוגי קציצות וגם הקפאתי דברים שנשארו לי מבישולים שוטפים.

ובהמשך את יכולה להוסיף כמה מנות לדברים שאת מכינה בכל מקרה ולהקפיא אותם. (מכינה לשבת פשטידה - תכיני 2 ותקפיאי. נשארו שניצלים מאוחרת צהריים - תקפיא.. כזה על הדרך)


האמת שלא הכנתי מרק משקית אבל מה שהבנתי זה שצריך להוסיף מים, תבלינים ואת תכולת השקית.
אולי גם בצל, לא סגורה על זה.

אפשר משקיות לקט למרק ואפשר גם משקיות של ירקות רגילים, נגיד אפונה יוצא אחלה מרק.

ובכללי שקיות כאלה יכולות להפוך גם לתוספת, שופכים תכולה על תבנית, שמן-מלח-פלפל ולתנור. או בסיר עם מלח וקצת מים.
אפשר להכין ככה שעועית, ברוקולי, כרובית, אדממה, גזר גמדי, לקטים.
אפילו לא צריך לקנות לפני הלידה, רק לזכור שזה קיים ונח להכנה.

אפשר גם להקפיא קטניות מושרות ככה הבישול אחרי מאוד פשוט.

אני הכנתי גם נשנושים זמינים ומזינים, כבר עכשיו לא תמיד נח לי לבשל וזה טוב שיש משהו מזין שיכול להחליף ארוחה קלה.
גרנולה זה 5 דקות עבודה
כנ''ל קרקרים

חושבת לקנות גם שקדים ואגוזים, אולי פירות יבשים. דברים כאלה שהם פצצות אנרגיה בלי הרבה עבודה ולא מתקלקלים.

שיהיה בשעה טובה!
שימי לב לעצמך.
שלא תגמרי את עצמך פיזית בשביל זה.

ממש פתחת לי את הראש
נעשה קנייה ענקית היום

ב''ה תנאים טובים שמאפשרים לי להתארגן קצת.

אבל תכלס - יש לי בעיקר רעיונות.
פחות מעשים.

אני עשיתי אתמול קניה ענקית של פינוקים ושטויות שאפשר לנשנש בלי להכין, אל תלמדי ממני

ופתאום התעוררתי השבוע וקלטתי שאשכרה חוזרים ללימודים
סתם נמרחתי כל החופש
אבל טוב... זה לידה שנייה אז הייתי גם עם הילד הרבה מהזמן

כלומר - שניצלים מטוגננים, קציצות מבושלות, עוף מבושל.
מהניסיון שלי בד"כ כשזה עם פחות רוטב זה נשמר יותר טוב, ואני מעדיפה כבר להכין עד הסוף וכשיש צורך רק לשלוף מהמקפיא ולהפשיר...
אפשר גם לקנות שקיות קוסקוס להכנה מהירה שתוכלו להכין אחרי הלידה, צ'יפס קפוא שזה רק להכניס לתנור ולאפות, טבעולים למיניהם, מאפים שאפשר להקפיא (לדוגמה בייגלים, לחמניות)...שגם תהיה לכם אופציה להכנה פשוטה במקרה ויגמרו הבישולים / תרצו לגוון
בהצלחה רבה!

באמת אנסה להקפיא גם מבושלים

חוץ מירקות (תפוחי אדמה וזה)
אורז
פסטות למיניהם

בינתיים, לשבת באמבטיה יכול להרגיע.
יש נרות ומשחה פרוקטו גליבנול שאפשר לקנות בבית מרקחת בלי מרשם, ויכול להקל בינתיים..

אני השתמשתי במשחה רקטוצרין- שיפור ניכר ממש מהר. מאד מקל

לצואה רכה על ידי שתיית מים מרובה, שזיפים ואם צריך לקחת משלשלים טבעיים.
כדי שלא תתאמצי והמצב יחמיר...

חלב שקדים מתפרק במגע עם מים חמים אז כשמכינים קפה או תה עם חלב הוא מתפרק קצת.

צריך לערבב טוב ולעצום עיניים.
או לשמוח שזאת חברה שהכל שוקע בה כי כשזה צף זה נראה כמו חלב פרה מקולקל ומשהו במוח חוסם את ההנאה מהשתיה


*כל עוד הוא בתוקף ונשמר בקירור כמובן

וחוץ מזה.. מאיפה אתם יודעים שלא נקלט
רק לאחר איחור במחזור ניתן לבדוק

הרוב לא נכנסים בנסיון הראשון, זה נורמלי לגמרי
צריך שכל כך הרבה דברים ותהליכים יקרו ביחד ויצליחו בשביל שיווצר הריון
ממש אין מה להילחץ, תהנו מהתקופה בהצלחה
עד שנה ללא הריון לא פונים אפילו לבירור

עד שנה אפילו לא מתחילים בירורים...
(גם אחרי שנה אפשר להיקלט פתאום טבעי)

מחזיקה לך אצבעות שהפעם זה קרה

מה שאני עשיתי (ולא תמיד עוזר, אבל לי כן עזר) זה בדיקות ביוץ ביתיות. שמעתי מהמוןןןן נשים שזה לא זיהה להן ביוץ
לי זה זיהה פעמיים ובפעמיים האלה נקלטתי.
כמובן שגם אחרי זיהוי של ביוץ הסיכוי להקלט הוא לא 100 אחוז, אבל זה לפחות יכול לעזור לדעת בערך..
עד שעשיתי את הבדיקות ביוץ הביתיות, הייתי בטוחה שהביוץ שלי מתרחש בכלל 4 ימים קודם.

זה נשמע ממש מעט. סבלנות...

הסיכוי להכנס להריון, מבחינה ביולוגית, הוא קטן מאד מאד מאד. 

כך שכל כניסה להריון, היא נס עצום.

 

יש כאלה שהנס מתרחש בניסיונות הראשונים, יש כאלה שבהמשך ויש כאלה שצריכים עזרה...

 

בכל מקרה, רק אחרי שנה נסיונות (מגיל 30 זה חצי שנה) אפשר לפנות לבירור..

 

מאחלת לכם בהצלחה רבה רבה!

ותשדלי, כמה שזה קשה, לא להסתכל ימינה ושמאלה - גם כי לכל זוג יש את הדרך שלו והנסיון שלו, וגם מה שאת רואה חיצונית זה לא מה שקורה בפנים...

 

לי לקח 3 חודשים. וכל אחת אחרת. העיקר לשחרר ולהיות סבלניים.

מחילה אם יצא ככה...זה פשוט בשביל להמחיש שאם לא הלך חודש-חודשיים זה לא אומר שזה לא יקרה.

אמא שלי היתה במקום עבודה שממש עשה לה מתח נפשי, ברגע שהיא התפטרה היא נקלטה בצורה טבעית!!!! אחרי מלא מלא טיפולי פוריות.

 

היא היתה בלחץ שזה יקרה לי, ואני נקלטתי אחרי 3 חודשים ברוך השם.

ברגע שלא ציפיתי (חודשיים הייתי בסטרס זה היה נראה כמו נצח)

נשואים כשנתיים, לקחנו גלולות עד חודש תמוז בערך, ואז החלטנו ברוך ה' לנסות להיכנס להיריון
אז הפסקנו את הגלולות לפני, חיכינו מחזור רגיל שלקח 7 ימים, ליל טבילה היה ביום ה14 לתחילת המחזור, וגם בימים שאחרי קיימנו יחסים, ולא נקלט.
אשתי מודעת לעניין הלחץ ויכול להיות שהיה באותו יום קצת מתח.
בפעם השנייה, הליל טבילה יצא ביום ה12 וניסינו אחרי גם להיכנס, עבר מאז שבוע ולא נראה סימן כלשהו.

זה הכי גורם ללחץ.

לנשום
זו 3/4 אגדה (אם לא אגדה מוחלטת)
ברמות לחץ סבירות בטוח נשים נכנסות להריון, ואפילו בקלות.
ציפיה ורצון, ולחצים טבעיים של החיים, לא מפריעים להכנס להריון בוודאות.

אתם בניסיון שני סה"כ. תחיו את החיים.
כל העצות לא באמת משנות משהו.
הריון לא תמיד מגיע מיד כשרוצים, וזה לא מעיד על בעיה או טעות. זו האמת הפשוטה...

כממוצע
יש יותר יש פחות..
אהל ממליצה לא להסתכל על מה שקורה בממוצע ואצל אחרים.. לכל אחד יש את החבילה שלו ומה שנכתב עבורו

נשמע לי הרבה בשביל להיות ממוצע....

זה בערך הממוצע שלי, אבל אני יודעת שבסביבה שלי זה ממש הרבה.

שבארץ הממוצע הוא 4 חודשים.

אבל האמת שאני לא כזה סומכת על מאמרים....

 

סתם טוב לדעת, כי זה ממש מרגיע כשזה מתעכב...

בניסיון הראשון
אבל כל אישה זה שונה
יכול לקחת חודש יכול חצי שנה אפשרי שנה ויכול גם כמה שנים.. עדיף לא לצפות כדי לא להתאכזב

במקביל אמרתי לעצמי שאם אני מגיעה לשנתיים ועוד לא הצלחנו, אלך לברר אצל רופא פוריות.
אבל אנחנו לא מנענו, אתה אומר שמנעתם עד לא מזמן אז קצת סבלנות לדעתי ובע''ה שיגיע בקרוב

לפחות לא בסביבה שלי.
כמה חודשים זה נורמלי לחלוטין. עד שנה אם אינני טועה.
לנו בפעם הראשונה לקח 5 חודשים אחרי הפסקת גלולות .נכון, זה מרגיש נצח. ואפשר להבין את הלחץ של אשתך.
אבל בסוף זה יבוא.
תהנו בינתיים מהזמן שלכם לבד. תצאו לחופשות תבלו.

בשורות טובות

זה לגמרי הגיוני וסביר ותקין נורמלי שייקח כמה חודשים.

אני חושבת שרוב מוחלט לא נכנסים להריון כ"כ מהר, זו אפילו לא סיבה להתחיל לדאוג. בכנות.

האמירה שרק אחרי שנה של ניסיונות (12 מחזורים) מתחילים לברר היא לא המלצה שנועדה להרגיע לחוצים,

היא פרי של ניסיון רפואי עצום שמוכיח שפשוט הכל יכול להיות תקין לגמרי, גם אם זה לא קורה מיד.

אישית אני מכירה מקרוב קרוב כמה זוגות שנקלטו מהר- ואחכ גילו בעיות ולהיפך- נקלטו אחרי 4 שנים (!!) ולא גילו אף בעיה, ואחכ הריונות טבעיים רצופים.

בנחת.

אחרי גלולות לא תמיד המחזור סדיר. וגם בלי קשר- ליל טבילה בכלל לא בהכרח אומר ביוץ

כהתחלה שווה לנסות לזהות ביוץ
ולזכור שגם אם קיימתם יחסים בביוץ הסיכוי הוא לא גבוה אז אם הנס מתעכב מעט זה גם בסדר

למבודדות אם אני לא טועה... ובעלך תמיד יכול להכנס איתך לבידוד גם אם הוא שלילי.. לגבי מחלימים לא יודעת אם אתם צריכים בידוד אם נכנסתם לבידוד עם הילד..

אז מה הבעיה?

אם יש לכם ילד בבידוד זה עדיין לא מחייב אתכם גם בבידוד. אין בעיה למחלים להיחשף לאדם בבידוד.
אם יש לכם מאומת בבית אז צריך pcr שלילי כדי לצאת מהבידוד. כמובן שלצורך רפואי מותר. צריך להודיע מראש וכו'
לגבי בעלך אם יהיה לכם מאומת תחשבו איך עושים את זה..

שאם יש ילד בבידוד לא צריך להיות גם בבידוד, אבל אם הילד מאומת אז מי שמטפל בו כן צריך להיות בבידוד.
ככה זכור לי, תקנו אותי אם אני טועה..

אולי הוא הסתובב
אולי זז בדיוק כשלא היית בפוקוס
הם מתהפכים כל הזמן וממש לא תמיד מרגישים, בטח שלא בשלב הזה.

גם בשלב מתקדם יותר אני הרבה פעמים באולטרסאונד והטכנאית מסתבכת כי העובר זז אבל אני בכלל לא מרגישה את זה..

קל וחומר בשלב מוקדם שהם עוד קטנים

אני כאילו יודעת את זה שכלית, אבל רגשית צריכה שמישהו ירגיע אותי... 😕

אתמול הייתי במרפאה בעקבות כאבי הראש והוא שאל אם אנע מרגישה את העובר אמרתי לו שמהבוקר דווקא לא אבל לא הייתי מוטרדת והוא הכל מקרה עשה א.ס וררינו שהוא מונח עם הגב כלפי הבטן שלי אז התזוזות שלו לא היו מורגשות כי היו לגב שלי

בלילה הוא התבפך חזרה כלפיי

יש להם עוד מלא מקום ומי שפיר להסתובב להם שם

לפי הרופא שלי, לפני 24 אין משמעות לתנועות

מה אני עושה עד אז?
או שזה לא קשור אליה?

זה משהו שאת עושה עם עצמך לא צריך לדווח או לפנות לרופא...

או נשים פה בפורום שעשו כבר בעבר..
זה משהו שלך מןל עצמך...

ולא בצורה שכל אתר אומר משהו אחר
אחרת אני לא סומכת על עצמי שהבנתי נכון
שגעונות🙄

ושל כל קופח..

המטרה היא לוודא שאת מרגישה את העובר לאורך כל היום.

אם את מרגישה אותו זז אז מעולה.

ההנחיה לשכב על צד אחד ולספור תנועות היא רק אם את מרגישה שינוי בתנועתיות- נגיד את נזכרת שלא הרגשת אותו זז הרבה זמן.

הלשכב על הצד זה פשוט התנוחה שהכי מאפשרת תזוזות של העובר וככה 'משחררת אותו לעשות תנועות בצורה יזומה'.

בעיקר כשבא לע לתפוס אותו במצלמה חחח

לשתות שלוק גדול של מים קרירים
או לנשום עמוק לנפח את הבטן מרוב אוויר

אצלי לא עובד...

את עושה מעקב הריון אצל אחות?

והתור הבא רק ב25+

כדי שזה ייצא בשבוע שמתאים להדרכה הבאה
אמרה אחד לפני מעקב תנועות.
עכשיו אחד לקראת חיסון שעלת

בכל אופן, את יכולה לקרוא על זה כאן
תנועות עובר: כל מה שחשוב שתדעי | שירותי בריאות כללית

ועכשיו רואה שכתוב בקישור משבוע 26 אז זה בסדר

פעם שעברה שהייתי אמרה לחשב 6 שבועות מהביקור הזה לבא
וככה יצא

בעקבות דיכאון בלי קשר להריון ולידה
הוא מן הסתם ירצה לשמוע עלייך ועל התחושות שלך וכנראה שימליץ על טיפול מתאים
לא סביר בכלל שישלח אותך לאשפוז
יכולה להגיד שהפסיכיאטר שלי היה אנושי ורגיש ועזר לי מאוד להרגיש טוב יותר ולא ניסה לכפות עליי כלום (הציע מה שלדעתו יכול לעזור אבל השאיר את הבחירה בידיים שלי)

אז אין חשש
את מדהימה מדהימה שהולכת לטיפול ומודעת לצרכים שלך ושואפת לאיכות חיים טובה יותר
בהצלחה יקרה

בס״ד

ממש כמו שכשאת מגיעה לרופא רגיל את מסבירה איפה כואב לך. אצל פסיכיאטר את מספרת בקצרה את הסיפור ״ילדתי לפני X חודשים, בזמן האחרון אני מרגישה ש-X, Y ו-Z. קשה לי עם כך וכך... אני סובלת מכך וכך״. אם יש רקע שחשוב לציין, זה גם המקום לספר לו (טראומה מסוימת, נטייה לדכאונות במשפחה וכאלה). הוא פחות צריך להכיר את כל הסיפור לעומק על כל פרטיו, זה לא רצף של פגישות כמו אצל פסיכולוג, זה יותר לעבור על כל הכותרות הגדולות. מן הסתם הוא גם יכול לשאול כמה שאלות כדי להבין יותר את הדברים שאת אומרת.

אין שום סיכוי שהוא ישלח אותך להתאשפז אם את לא מהווה סכנה מוחשית לעצמך. גם כשהייתי עם מחשבות אובדניות, כל עוד יכולתי להצהיר שאני לא אפגע בעצמי ושאזעיק עזרה (בעלי, הפסיכולוגית שלי וכד׳) אם ארגיש יותר מדי קרובה לזה חלילה, האופציה של האישפוז לא היתה רלוונטית בכלל.

נקודה קטנה שלמדתי רק עם הזמן - אני בעד להתייחס לפסיכיאטר כמו לכל איש מקצוע שפונים אליו לעזרה רגישה (רב, פסיכולוג, דולה וכו׳). אני אמורה להרגיש ״בידיים טובות״ איתו. אם התחושה היא לא כזאת (מרגישה שלא באמת הבינו אותי או שהיה חוסר כימיה מובהק), אני בעד לנסות כתובת אחרת.

אלופה שאת מטפלת בעצמך!!!!!!!!!
רפואה שלמה ובריאות איתנה יקרה ♥️♥️♥️

אולטרסאונד פנימי
לראות שאין שאריות ברחם
בודק תפרים אם יש
בדיקה חשובה שצריך להגיע פיזית ..

וזאת היתה טעות. מציעה לך ללכת ולבקש גם בדיקה פנימית.

לרוב ימליצו גם על פאפ אם הגיע הגיל/עברו 3 שנים מהפעם הקודמת.

עשיתי אחרי לידה והרופא שלי קיבל את התוצאות ואמר שהמון פעמים כשעושים פאפ 6 שבועות אחרי לידה הבדיקה לא תקינה .
משהו במבנה של צוואר הרחם עדיין לא חזר לעצמו וזה גורם לזה שהבדיקה מיותרת וצריך לעשות שוב

ומה איתך עכשיו? הכל בסדר?

כלומר שהייתי צריכה לעשות שוב

כדי לוודא שאין שאריות ברחם.

לשלול כל מיני בעיות שמסוכן לגלות מאוחר (שאריות שיליה וכו)

לי היא עושה אולטראסאונד מ לראות שהכל בסדר

כי לא הסתדר לי ללכת פיסית.
אבל ממש לא זכור לי הלידות קודמות שעשו לי אולטרסאונד פנימי, והלכתי ב6 שבועות, יש כאלה שמספקים בחיצוני?

רק בדיקה פנימית.

אני דווקא חושבת שזה יותר הגיוני מהחיסון ולא מההריון גם בגלל המיקום של הכאבים.

תנוחי ותחזקי את הגוף בכל מקרה!!!

אבל תהיי עירנית לאופי הכאב. אם זה לא ח"ו כאב שנובע מהלב כי לחיסון עלולה להיות תופעת לוואי של דלקת בשריר הלב.
אם יש חשד- תחזרי לרופאה ותבקשי שיעשו לך הדמיה לבדוק את זה

ואני תמיד מניקה בשכיבה מאז שנולד

ברור שזה רחוק מלהיות אידאלי, אבל אין יותר מידי אפשרויות.

צריך להתפשר על משהו...

שולחת לך מלא מלא כוחות!!!

אולי תשכבי שם ואז לא נורא שדלת הבית תהיה פתוחה? מה עם בריכה בחצר? יש חלון משקיף?
אולי תקנו את החלק שסוגר את הדלת לבד?
תיכנסי להתקלח לעיתים קרובות. מים ממש עוזרים, גם פחות חם גם מרגיע וגם קצת שקט ופרטיות.
מה עם חומרי יצירה? גרוטאות? לעודד אותם ליצור?
נגיד להכין תערוכת דגמים לקראת ראש השנה. שיכינו חידון/ ציורים.
אולי להכניס בייביסיטר אחת מחוסנת ואחראית?
אולי תהפכו את הזמנים שילכו לישון מאוחר ויקומו מאוחר ככה שבעלך יוכל להוציא אותם בערב במקום ריק לפרוק אנרגיות? אפשר לעשות מזה וואו נגיד לקחת פנסים ומחזירי אור לדרך.. (לא שצריך, בשביל הקטע)
את הקטנים תוכלי להשכיב לישון צהריים תהיה לך עוד הפוגה כלשהי בצהריים..

עוד רעיון חלופה למחשב, שהם יכינו מסך מחשב, כלומר מסגרת מקרטון ובאמצע יש חור (כמו שפעם היינו עושים תיאטרון בובות)
ושהם יעשו את הסרט (עם תחפושות או בובות אצבע)
אפשר גם להסריט אותם בסתם רגע של היום ולשקף להם איך הם מתנהגים (לא בקטע מטיף, זה ממש מצחיק ומקורי לראות את עצמך מהצד)
אפשר לעשות בריכת כדורים בחצר מדפיצטיוטה מקווצצים. שישחקו גם מלחמת כדורים..
אולי אפשר לעשות מבצע משפחתי לפי כללים שתבחרי (לפנות שולחן, להעסיק את הקטנים, להעסיק את עצמם לבד, להיכנס למקלחת בפעם הראשונה שאומרים.. וכו' )
ובסוף לקנות משחק משפחתי משותף שייתן לכם עוד תעסוקה בחגים (נגיד מעכשיו עד ערב חג סוכות)
דווקא בגלל החגים יש הרבה ימי חופש (ערבי חג וחג פלוס שישי שבת) אולי כדאי ללכת על בישול ממש פשוט עם השלמות של אוכל מוכן כדי שתוכלי יותר לנוח ופחות לעבוד קשה בערב חג.

* אפשר לשים להם סיפור לשמוע ובמקביל לתת להם דפי צביעה וצבעים, אצלי יושבים וצובעים ממש הרבה זמן כשיש סיפור ברקע

* להוציא את ארגז התחפושות מפורים, אחלה פתיחה למשחקי דמיון של הילדים שיכולים להימשך אם הם נכנסים לזה חזק.

* לפני המיקלחות של הערב, אפשר לאפר את הילדים ץ ולתת להם לאפר אחד את השני, תעסוקה מעניינת

* לאפות/ לבשל איתם נניח להכין בצק זריז לעוגיות ולתת להם להתעסק עם הצורות והקישוטים (להוסיף בצלוחיות קטנות סוכריות, שוקולדים וכו)

כשלא מנסים- ממליצה מאוד על המשחה של ואהבתם. ממש נעימה וטבעית

שמתיבשים ונהיים מגעילים תוך 2 שניות.
אני נכנסתי להריון בה למרות שימוש בשמן שקדים. לא יודעת מה ההמלצה הרפואית בענין.

שמן מלכלך את הסדינים..

על בסיס מים, נעים, ללא ריח.
ממליצה.

לא מחליפה אותה...

של ספירולינה פול לייף
מומלץ ממששש
אחלה ריח
לא נהיה מגעיל
לא מפריע בכניסה להריון
עשוי מחומרים טבעיים

היא מגיעה בקופסא כזאת ולא בשפורפרת,
היא נוחה למריחה?

אני ממש אוהבת את הג'ל של לייף, קונה בסופר פארם. הוא על בסיס מים ונכנסתי איתו להריון

זה לא אומר כלום. ג'ל לסיכוך או שמן זה לא אמצעי מניעה...
זה לא בלתי אפשרי להיכנס ואם אתם נכנסתם סימן שזה לא פוגע בסיכויים.
זה יכול להפריע ויכול גם לא להפריע.
ובגלל שאי אפשר לדעת אז מי שממש מנסה להיכנס לא משתמש.

לפחות בזה שעל בסיס מים 🙂 אז כל הנראה אין בעיה, אם בטיפולי פוריות לא אומרים לא להשתמש

ממליצה ממש על נוזל של דורקס.
ממש נוח לשים וגם לא מלכלך ויש כאלה בלי ריח בכלל.

אבל לא מבינה בזה.

דבר שני

בשום אופן לא הייתי מכניסה לגוף הורמונים נוספים על כל הבלגן של אחרי הלידה.

לא מבחינה רפואית - שאולי זה באמת אסור - אלא מבחינת השפיות הנפשית שלי ושל כל מי שמסביבי...

מנעתי אחרי זה עוד שנה וחצי עם הסרזט, בלי דימומים ובלי שום השפעה על מצבי רוח חשק מיני וכו'.. רק ההתחלה הייתה בעייתית ..

בעלון של סרזט רשום שאפשר להתחיל 21 יום אחרי הלידה. מכירה מישהי שמתחילה קבוע ככה וכך הדימום נכנס לדימום של הלידה אבל מצד שני אם זה עשה לך דימומים ארוכים בעבר או כדאי קודם לטבול ולהיות מותרת כמה שבועות עם מניעה בשקפין/ נרות ורק אז להתחיל לקחת...
בהצלחה

אבל אם הצירים חלפו והצוואר ארוך וסגור ב"ה אז אין באמת צורך בטיפול. תתרכזי בבשורות הטובות הללו ותתעלמי מהאנשים האלה... תנוחי בבית, תשתי הרבה מים, ולעשות תרבית שתן אם לא עשית לאחרונה.

לא יודעת פרטים אבל בהחלט יש בדיקה כזאת.
לעניות דעתי המשפחה הקיימת קודמת לחישובים על הילדים הבאים.
כשאני חושבת עם עצמי אני יודעת שזה מה שה' רוצה ממני.
לדאוג לבריאות פיזית ונפשית שלך של בעלך ושל הילגים הקיימים.
בטוחה שכשתהיו במקום יציב ובריא את לבד כבר תרגישי בשלות לקפוץ למים ולא תקחי את הזמן להתפנק..
וגם תחשבי על העשור הזה כעשור של הריונות ולידות. אולי במצב אחר לא היית לוקחת עוזרת בית, בייביסיטר וכו'. אבל אם עזרה כזאת יכולה להקל מעלייך ולאפשר לך להתמקד בעבודה על ההורות הזוגיות וכו' וזה מה שיאפשר לצופף בין ההריונות אז בראייה לטווח ארוך זה משתלם.
בהצלחה!

שבודקת את הרזרבה השחלתית , מצרפת הסבר של הבדיקה
בדיקת AMH (כללית) - הערכת רזרבה שחלתית - מעבדות זר

תלוי בת כמה את, את בת 35 אפשר לחכות אבל אם את לקראת 40 ויודעת שתרצי עוד ילדים אז באמת כדאי להביא למרות ההרגשה.

זה בדיקת דם פשוטה

ובנושא עצמו...
למדתי מניסיון כואב שהגיל והמצב באמת לא מבטיחים מספר ילדים...
התחתני איזה עשור לפניך וזה ממש לא עזר (יותר נכון עזר מאוד, היה לי מספיק שנים לנסות ולחכות לכל ילד)
מה שגרם לי להתמיד בתהליך הזה היה גם הלחץ מהשעון הביולוגי וגם כי הבנתי שזה השנים של התהליך הזה...

כלומר- זה הזמן, בגיל מסוים זה כבר לא יהיה רלוונטי

אז אני ממש לא אומרת לך להילחץ וגם לא מהר צהר להביא עוד ילדים,
אבל כן להגדיר תקופת זמן אחרי הלידה ששם אני מתחילה לנסות, כן וזה לפעמים יבוא על חשבון דברים אחרים בחיים...
ויתרתי על דברים מסוימים- בהחלט.

אבל כן לקחתי את הזמן כשהרגשתי שאני צריכה אותו.
בשני הילדים הראשונים לקחתי לי שנה שבה לא טיפלתי בכלום ולא ניסיתי עוד הריון.

אחר כך היה לי לידה מסובכת והמליצו לי רפואית על שנתיים, וממש בשנתיים האלה, למרות שבכלל לא היה לי ברור שיהיו לי עוד ילדים,
המתנתי ולא התעסקתי בכלל בעניין, אפילו לא במחשבה
הייתה לי איזה תפיסה שעכשיו זאת הפסקה ופשוט לא מתעסקים בזה. אם כן יהיו עוד או לא יהיו וכמה ילדים והגיל והשעון הביולוגי (כשנגמרו השנתיים אז כן נכנסתי לזה, וב-בום, רצתי מבדיקה לבדיקה)

אם את מבינה את הלך המחשבה שלי אז תקציבי לעצמך את הזמן שאת צריכה באמת מצד עצמך, כדי להירגע, כדי להיבנות כמשפחה ולא להיות בחרדה...
הזמן לא צריך להיות ארוך אבל הוא יאפשר לך פסק זמן מההתעסקות בזה

ובסוף... הכל בידי שמיים, אנחנו רק משתדלים, בטח בנושא הזה

כמובן את צריכה לחשוב עם בעלך, אם זה מתאים לכם.. אם מבחינת הגוף זה כבר לא מתאפשר להיכנס להריון וללדת, ואתם מאד רוצים עוד ילדים, אפשר לאמץ/לקחת באומנה. יכול להיות שזה תקף רק לילדים, לא תינוקות (אם אני לא טועה תינוקות נותנים רק לזוגות שלא מצליחים להביא ילדים) אבל אלה גם ילדים שצריכים הורים, ואם את חובת שאתם מסוגלים, בעיני זה מלווה ענקית!

לא פשוט קבלי חיבוק ממני. אין כמו להיות מותרים. ואין כמו להיות מותרים בימים הראשונים אחרי שהיינו אסורים. חלום. מרגישה כמו מתבגרת תמיד. אין שני לוואו הזה.

לא בנויה ל20 ילדים

אבל נמאס לי להיות אסורה ככ מלא זמן 😭😭😭

חחח 20 ילדים קצת גדול עליי
אבל המרחק ככ קשה...
והצורך גדול...
חיבוק

אני רוצה להיות בהריון נצחי
(להיות אסורה אחרי לידה זה כזה מבאס.. אי אפשר לצפות מתי זה יסתיים)

אני דווקא סבבה עם הפסקה מידי פעם.
דואגת שלא יותר מידי.
אבל מידי פעם התחדשות וגעגוע עושה לי טוב.
ואחרי לידה זה הכי נורא

אם הקשר מספיק טוב, תגידי לה שזה מלחיץ אותך השאלות.. ואם מרגישה פחות בנוח, פשוט תסנני...

הדבר האחרון שאת צריכה זה עוד ישנים כזו על הראש עכשיו!

ולגבי לידה ראשונה שבטוח תצטרכי זירוז, ממש לא נכון!!!!!!!! בדיוק פתחו פה שירשור על זה לפני כמה שבועות ומלא נשים (ואני בניהן) יילדו לידה ראשונה לפני 40. וגם, לי לא היו צירים בכלל בכל התשיעי (תהני מזה, עכשיו אני כוווווווול הזמן עם צירים, שאפילו אני התייאשתי מהם🤦) , ולא הרגשה בנפש (וגם לא בשום לידה אח"כ) וזה פשוט הגיע😍

תהני כמה שאת יכולה, תצברי כוחות ותעטיפי את עצמך בסביבה ודברים שטובים לך⁦❤️⁩

והעיקר, שיהיה בבריאות ובידיים מלאות😘

ואם היא ממשיכה, תמשיכי להתלונן עליה בפורום . הכי כיף🤫🤭😬

ואני ממש משתתפת איתך. איזה סיוט שלא מרפים.

יש אפשרות פשוט לא לענות לה לטלפונים? לומר לה משהו חד משמעי שתרפה ממך?

בחופשת לידה, עם ילד בן חודשיים.. אולי מחפשת חברה. אם טוב לך לדבר איתה על דברים אחרים אז תתחילי לדבר איתה עליה - מה שלומה, איך הילד, מה היא עושה כל היום.
אם אין לך כוחות לזה פשוט תסנני.
גם לדבר כל יום בלי קשר נשמע קצת מוגזם. אין לה חברות?

כנראה היא מתלהבת שיש מישהי 'ירוקה' והיא מרגישה בעלת נסיון רב...
שטויות במיץ עגבניות שצריך בלידה ראשונה זירוז.. לא יודעת מאיפה היא הביאה את זה.

יש לי גיסה בהריון , וגם אני שואלת אותה הרבה דברים על ההריון כשאנחנו נפגשות.

אני ממש לא עושה את זה ממקום של חטטנות אלא ממקום של השתתפות, פשוט כי אני זוכרת שכשאני הייתי בהריון, זה מאוד שימח אותי כשאנשים השתתפו איתי , כששאלו שאלות, כשניסו לנחש יחד איתי מתי אני אלד ואם אני קרובה ללידה או לא.

זאת חוויה כל כך עוצמתית ושימח אותי מאוד שאנשים אחרים מתעניינים ומשתתפים איתי עד הפרטים הכי קטנים.

 

עד היום מפריע לי שאף אחד מהמישפחה לא שאל אותי על הלידה שלי - ילדתי רק עם בעלי - ואף אחד לא שאל איך עברה הלידה, מה הרגשתי מתי התחילו צירים איך התקדמו הפתיחות וכו, ועד עכשיו זה מציק לי, כאילו תחושה שלא איכפת להם...

 

אני מניחה שזה דבר שמשתנה מאדם לאדם, ולכן טוב מאוד שרשמת פה, כי עכשיו אני אדע שכנראה לא כולם אוהבים את זה שמתעניינים בהם יותר מידי, אז אני אנסה להבא להיות יותר רגישה עם גיסתי, ולראות אם זה באמת לא מפריע לה...

אבל רק רציתי להראות לך כיוון נוסף - יכול להיות שהיא מבחינתה חושבת שהיא עושה משהו טוב שהיא שואלת ומתעניינת בך.

 

 

ספציפית לגבי מה שכתבת על זירוז - ממש לא נכון, באמת היה שירשור כזה כמו ש M-P-4 כתבה לך, כדאי לך לחפש.

לידה ראשונה ילדתי שבוע 37 בלי שווווום צירים מוקדמים. התחילו צירים פתאומיים בלילה, ויום למחרת ילדתי.

לעומת זאת לידה שניה היו לי צירים מחודש שביעי, ובסוף ילדתי רק בשבוע 38, כך שצירים מוקדמים לא אומר כלום...

 

וזה באמת מרגיז ומעצבן. הייתי מסננת בעדינות
או אומרת דוגרי שזה מלחיץ אותי ומעדיפה לא לענות כרגע על שאלות בקשר ללידה.
כשיהיה מה לעדכן תדעו.

כל לידה היא משהו אחר לגמרי, כל ילד נולד באופן שונה, וכל אישה יולדת כל ילד באופן שונה אז כל שכן אישה אחרת.

לגופם של דברים,
כמו שאמרת, שום דבר לא מחייב.

אחות במוקד חירום אמרה לי שלא אלד לפני שבוע 41 כשהייתי בשבוע 38. ילדתי בשבוע 39.1
אמא שלי בבוקר של הלידה אמרה לי שיש לי עוד זמן ושהבטן שלי בכלל לא למטה.
אישתו של אבא שלי, שהיא דולה, אמרה שאני אלד לפני הזמן כי אני מאוד צרה.
אין סוף לדברים שאנשים אומרים, לא צריך להתרגש.

אל תאמיני לאף אחד.
כל לידה היא עולם ומלואו, ואין לידה דומה לחברתה.

כשלך יהיה ברור שלמרות שכולם אוהבים לחלק תובנות, אין לאף אחד מושג, הדברים שיגידו לך פשוט לא ידגדגו לך...

ועוד משהו חשוב,
התינוק שלך יבוא ביום שהכי טוב לו ונכון עבורו לבוא.
תתאמני מעכשיו לקבל אותו ולומר לו שאת מחכה לו בסבלנות, ושיבוא מתי ואיך שהכי נכון לו.
כרגע הוא עדיין נביא שרואה מקצה העולם ועד סופו

הנוסחה ללידה לא טראומטית, זה הקבלה שלה איך שהיא תבוא.
אני עברתי לידה שעבור אחרות יכולה להיות טראומה...
אבל ממש לא מרגישה ככה.
להפך, אני רוצה ללדת שוב.
וזה רק בזכות שקיבלתי את הלידה כפי שהיא, וקיבלתי את המתוקי ביום ובדרך שבה הוא בחר להגיע.

נולד בשבת, שושן פורים, לידת וואקום.

לגבי החברות,
אל תעני להן אם זה מציק לך... את לא חייבת להיות נחמדה.

לידה קלה, בקצב שלך, בקצב שלו.
מה שהכי נכון וטוב עבורך יקרה כי מישהו טוב מנהל את העולם הזה.

עבודה שהתינוק יוכל לשהות איתך.
זה לא דבר חסר תקדים.

וגם זאת עבודה שאנשים תלויים בי וחיכו לי שאחזור. מה אני אבטל עכשיו? שניה לפני שמתחילים?

אאבד את מקום העבודה...

יש לך אופציה לעבוד במשרד בחדר אישי אז אולי אם מעט יצירתיות זה כן יתאפשר..
אם את עובדת במקום כמו מוקד אז זה לא רלוונטי.
בכל אופן נסי יותר לזקק את הרצון שלך להיות עם התינוק- לטובת מי זה לטובתך או לטובת התינוק.
אני לרוב לא חוזרת מהר לעבודה כי טכנית אני לא מרגישה שיכולות המוח מספיק חוזרות לעצמן, העייפות המצטברת וכו' זה רק יתסכל אותי, לפעמים עדיף לנסות להוריד ברמת החיים באופן זמני ולהיות מאושר בנפש, אז נכון שיש לזה מחיר, אבל הגוף מתחזק וזה שווה פי אלף לחזור לעבודה רעננה עם יכולות להצלחה.
גם ואם החלטת להישאר בבית כן תפני זמן לעצמך ולעשייה עצמית שלא תרגישי חנוקה מהשהות בבית עם התינוק.

אבל אולי אני טועה. פשוט התחילו לי מחשבות על זה שלא סתם נבראנו עם הנקה- שהתינוק בשנה הראשונה צריך אותנו קרוב. ועכשיו אני משאירה אותו. אולי זה יהיה לו בסדר. אני לא יודעת. הלוואי

אבל אני חושבת שתמיד קשה לעזוב אותם...
בגיל חצי שנה זה יהיה קל? מניסיון, זה היה לי קשה ממש.
ובגיל שנה?שנתיים?
אחרי זה הוא יילך לישיבה ויחזור הביתה פעם בשבועיים
ואז הוא יתחתן...

הפרידה תהיה.
וזה קשה וכואב לנו כאימהות.
אבל תיזכרי שהפרידה ממך בבוקר זה שלב התפתחותי (ולך זה יותר קשה מאשר לו🙈)

זו באמת חוויה לא פשוטה...❤️

חשבתי אולי לפחות עד שיסיים לינוק.. וכנראה שאת צודקת אבל אני בוכה כל הבוקר

אני גם נפרדתי מהקטנה שלי בגיל חצי שנה, וזה היה לי ממש קשה...
אבל ב''ה היא לא לקחה את זה קשה כמוני.

אני הייתי שואבת לה הל יום, אבל זה היה טירוף...

ממש מזדהה...
אני בחודש רביעי בסך הכול ויודעת שאצטרך לחזור אחרי 15 שבועות...
כבר הבטחתי את זה עכשיו כדי שיאשרו לי משהו שאני רוצה לעשות.
אני יודעת שזה שווה לפיצי שתהיה רגיעה כלכלית בבית ואפשרות לקנות לו מה שהוא צריך...
זה מה שמרגיע אותי.
הפיצי מקווה רק בבריאות יהיה אצל סבתא שלו.
וכבר עכשיו בוכה על כך.
בהצלחה רבה רבה!

איך כשזה אצל אחרות קל לי לתמוך ולראות שיכול להיות לך יחד עם הקושי גם טוב, אוורור וכו'.. וזה שהוא אצל סבתא ולא במסגרת זאת הקלה ענקית! תהני מלא מההריון ומהתקופה בבית..!

ובהצלחה רבה לך.

זה מעולה מעולה. ברור ברור שאת רוצה להיות איתו. והשהקריעה הזו שוברת ולא טבעית. אבל יש עוד משתנים (המצב הכלכלי). והמציאות מורכבת. אני גם בוכה עכשיו בבית אחרי שהשארתי במעון. בע''ה כולנו נסתגל לאט ובהדרגה.

חיבוק!
כנראה שזה באמת פשוט משהו שצריך לעבור אותו, לכאוב אותו ולהסתגל

תרימי טלפון למנהל תחשבו ביחד איך אפשר למצוא מחליפה
תעזרי לו למצוא מישהי
גם אם לא לכל השנה, אולי לכמה חודשים
נכון, ההתראה קצרה, ועדיין אפשר לנסות
זה קורה להרבה נשים
אנחנו חושבות שיהיה בסדר ונחזור
ומגלות שממש לא. זה לגיטימי
גם אני חשבתי שאי אפשר שלא לחזור
גיליתי שהעולם הרבה יותר גמיש ממה שחשבתי
שזה בעצם אנחנו שמשעבדים את עצמנו למוסכמות חברתיות
פעם אחת הכרחתי את עצמי לחזור כי חשבתי שאין דרך אחרת
מאז מבינה שיש עוד אופציות.

תני קצת פרטים - את אמורה לחנך? יסודי? כמה אחוז משרה?

וזה שזה תמיד יהיה קשה-
זה נכון
אבל לא דומה תינוק בן חצי שנה
לבן שנה
לבן שנתיים
זה שלב שבאופן טבעי מאוד קשה לנו לעזוב אותם
וזה לא סתם ככה

אבל אני עובדת מול מטופלים שמחכים לי.
וכבר אמרתי להם שאני חוזרת, הם התכוננו לזה,
זה לא משהו שאפשר למצוא מחליפה כי זאת עבודה טיפולית.

כן תכלס אפשר להגיד להם שהחלטתי בסוף לא לחזור אבל עבור מי שמחכה לי זאת אכזבה מאוד גדולה ואני לא בטוחה שהמנהלת שלי תתמוך בזה, אחרי שכבר קבעתי פגישות עם מטופלים וכו'

אני באמת בסרט אם לבטל הכול עכשיו שניה לפני או שזה לא נורא כל כך (כי בסוף אני חוזרת ליומיים. אז חשבתי במקום לבטל פשוט להוריד עוד שעות)

להוריד שעות זו גם אופציה
וקחי בחשבון שיש עכשיו חודש מלא חגים...
והבנתי שהוא יהיה עם בעלך! אז בעז"ה זה בכלל הרבה יותר טוב

רק אומרת שתמיד לפני שחוזרים מחופשת לידה זה נראה קטסטרופה ומשהו בלתי אפשרי ..
אבל בעה יהיה לך כח וכשתעשי את זה.. כן יהיה לך ולו טוב

אז נרגעתיי
לפעמים אני שוכחת שאני צריכה להיות יותר זהירה ממה שאני בדרך כלל

האחות אמרה לנו שהיום נותנים מגיל 6 חודשים

טחינה, בטטה מעוכה ודברים שיש לכם בשולחן

אין סיבה לא לנסות.
בגלל זה בודקים את זה ושמים לב אם יש תגובה אלרגנית.

כלומר, לא לתת סלט עם טחינה, אלא רק טחינה, שאם יהיה משהו תוכלו לדעת בוודאןת שזה מהטחינה.

אני די בטוחה שהוכח מחקרית שחשיפה לאלרגנים בגיל מוקדם מורידה את הסיכוי להיות אלרגי להם.

בנוסף לתגובות כאן...

כי מניחה שכאן תקבלי מגוון עצות חלקן סותרות, חלקן לפי ההמלצות של טיפת חלב וחלקן פחות.. וגם פחות מידע סדיר.

ממליצה לך להסתכל באתר המתכוניה, שנכתב על ידי תזונאית ילדים, אם מה מתחילים, איך מזהים שהילד בשל, וגם ברמה של תפריטים וסדר יום לשלבים מתקדמים יותר.. ממש ממליצה