פורום הריון ולידה (עמוד 1918)

בדיקת חלבון עוברי עושים בכל סניף בדיקת דם רגילה ופשוטה

בכלאופן, חלבון עוברי זה בדיקת דם בודדת פשוטה.

קטאן.
סדרת IQ. (יחיד)
קטמינו
מרוץ הצבעים (דורש קריאה)
שחמט

ובפינת הזול (ברבי עקיבא קרוב לאיצקוביץ על אחת הפניות שם)

ממליצה :סוויש

סט (זה מזכיר את סוויש אבל שניהם ממש מומלצים מתאימים לגילאים יותר של ז' ו' סוויש קצת יותר קל)

רברסי

כבשה שחורה(תרגול פשוט בחשבון של חיסור וחיבור עד עשר)

וקלפים של מלחמה ישש בהם מיליוווון משחקים כייפים 

ארבע בשורה
בול פגיעה
חתחתול
דיס המלצה: ג'ונגל ספיד. לא התחברנו בכלל.

חשיבה: המשחק עם המכונית האדומה

הרכבה: לגו

דמיון: פליימוביל

לגו זה ממש יקר ולא מרכיבים אותו הרבה פעמים לכן פליימוביל מועדף מבחינתי. אבל אם הם ממש אוהבים אז זה אפשרות.

האמת שאם את מחפשת לגילאי 6-7 אז לא הייתי משקיעה בגיל הזה, אלא מחפשת משהו שיתאים גם לגילאים גדולים יותר.
(טאקי למשל לא חייבים על ההתחלה לשחק בכל קלפי הפעולה)

מניחה שזה אינדיבידואלי, אבל שלא תשלול בלי לבדוק..

המחשבה הראשונה שלי למשחק זה, שהילדים שלי גם ככה רוב הזמן רבים בניהם, אז אני לא רוצה לתת להם עוד סיבות לריב🤭🤭🤭🤭

זה טוב שיש את המסגרת להליכת מכות...

טריומינו
מונופול
שבץ נא
יש לחבורת תריג כמה משחקים ממש נחמדים (יש להם אתר שאפשר לראות, ומוכרים לפעמים גם באושר עד במחירים מוזלים)

אבאלון, בלוקוס, נחש מי, טאבו

ברלה צעצועים בבני ברק
יש להם גם אתר שנראה לי אפשר לקנות ממנו

משחקים:
דיקסיט (משחק ל3-6 שחקנים. אפשר לילדים או מבוגרים, אבל עדיף שהשחקנים יהיו באותם גילאים)
Rush hour (לשחקן אחד)
מנקלה (2 שחקנים)
ריסק (2-6 שחקנים)
שבץ נא
טאבו
נחש מי (2 שחקנים)

ובקלפים רגילים אפשר לשחק לפחות 10 משחקים שונים

האתר מעולה! ככה אפשר לעשות ש"ב לפני💪

מנקלה - יש חלקים קטנים, מצריך זהירות כשיש תינוק בבית. אפשר לשחק אותו כמעט בלי מחשבה, ואפשר להשקיע מחשבה כדי להצליח יותר, כך שהוא מתאים לטווח יחסית רחב של גילאים.

שרלוק - משחק זיכרון, אבל משודרג. בעיניי יותר כיפי ממשחק זיכרון רגיל.

מונופול - רק אם יש סבלנות למשחקים ארוכים מאוד... אבל ממש כיפי בעיניי.
מצריך יכולות של חיבור וחיסור וקריאה בלי ניקוד.

משחקים של שיתוף פעולה:
השועל החמקמק (רשמית מגיל 5), האי הנעלם (רשמית מגיל 10, יש ילדים שגם בגיל 5-6 יהנו ממנו, מאוד תלוי בילד). בשניהם לכל שחקן יש חייל, וצריך לשתף פעולה כדי להשיג את המטרה. או שכולם מנצחים ביחד או שכולם מפסידים ביחד. השועל החמקמק יותר פשוט ובעיצוב יותר ילדותי, האי הנעלם יותר מורכב ובעיצוב קצת אפל ומסתורי - אם הילדים רגישים הוא יכול להיות קצת מאיים.

הקלאסיים:
שחמט, דמקה וכל מה שאפשר לשחק עם לוח שחמט.
קלפים - מלחמה, ספיד וכו'.
רביעיות.

משחקי מחשבה ותרגול:
אולי מה במשבצת, אני לא בטוחה אם מתאים לגילאים האלה או לצעירים יותר.

קטאן
שם-קוד
סט
רמיקוב
-אלו הפייבורטים.

חוץ מזה הולכים קלפים מכל הסוגים...

המבוך הקסום ממש אהבתי בילדותי.
הרמז הצעיר, משחק שמאוד מאוד אהבנו, צריך לגלות מי מבין הדמויות שעל הלוח "גנב" את העוגה...
נחש מי?

זוכרת שקרה לי, כנראה בהיריון (אני כמעט שנה אחרי לידה).
דווקא היה לי נעים. עבר כלעומת שבא.

זה לא מפריע לי אני רק רוצה לדעת שזה תקין

לי יש הרבה פעמים תחושה של מעין שריפה בכפות רגליים ואני יודעת שזו תופעה נורמלית להריון..

ובהריון לא זכור לי שזה היה.
ילדתי לפני חודש וחצי

ויטמינים..

עכשיו אני חדשיים וחצי אחרי לידה וכבר אין לי.. את מניקה? אולי זה מההנקה, האמת השניה לי את זה לא טרחתי לברר..

שמתי לב שזה קורה לי במיוחד בעמידה.
או ישר כשאני נעמדת.

דווקא אהבתי את זה חחח

הורסת! חחחח
אני ישר נלחצת אז אין לי זמן לבדוק אם זה נעים לי🤭

בהריון התופעה מוכרת בגלל הכובד

כחלק מההכנה לתהליך עבר היום ניתוח והניתוח הסתבך

עכשיו נמצא בעוד ניתוח 

 

זקוק להרבה תפילות

מי שיכולה- תבורך

 

קריאת תהילים משותפת

הראיתי לו אבא ליום אחד ממש היה נחמד, אהב.
לא העמקתי שם יותא מידי, הצטרפתי כי זה חינם לשבועיים, אתחיל להכיר

זה מבקש ממני להתחבר מחדש

צפה בסיפורי צדיקים ששם.
מאד אהב

סיפורי לילה טוב זה סיפור שמספרים לפולקע לפני השינה (יש כמה מספרים)

בוקר חדש מאיר קצת יותר בוגר אבל יכול להתאים

כל השאר לא זכור לי שממש מתאים

לא לפולקע

זו בובה אחרת שאלתיאל

אין אני מומחית שם ,הסרטים היחידים שראיתי עד גיל ........18 בערך(ילדה תמימה שלא רוצה להוודע למה קורה  בעולם)

בס''ד

 

 

מקדימה ואומרת שאני עונה לך בתור משהי מאד רגישה... 

 

מבינה לליבך! 

ממש כואב לבנות קשרים,

להשקיע מעצמינו, 

בהתעניינות,

בשיתוף,

בנתינה,

במתן עזרה וכו'

ואז לראות את הכל ''יורד לטמיון''.

 

כואב להרגיש שמצאנו חברות חדשות

שנעים לנו איתן, 

שכיף לנו איתן,

שיש בינינו דברים משותפים

ואז לגלות שזה לא מחזיק מעמד.

 

כואב להרגיש שהצד שלנו עדיין מעוניין בקשר

אבל הצד השני כבר התקדם הלאה ולא באמת זקוק לנו יותר...

 

חיבוק גדול נשמה!!! ❤

 

זה בכללי.

 

ספציפית, במקרה הספציפי שסיפרת, על החברה המאד קרובה שלא הגיבה לך...

אבל אולי גם עוד תופתעי וכן תקבלי תגובה יותר מאוחר?

ואולי לא תקבלי תגובה אבל זה בגלל סיבות שאין לך מושג מהן, וזה ממש לא קשור לטיב הקשר ביניכן. (ההודעה התפספסה / היא לא הרגישה טוב / פתאום צץ לה משהו שממש העסיק אותה / יש לה בלאגן בחייה האישיים שאת לא מודעת אליו...).

ואולי באמת זה כמו שאת כתבת וכמו שאני כתבתי למעלה, וכן, יש בזה אובדן מסויים, וזה לא קל. לא קל לשחרר קשרים, גם אני אנחנו מבינים בשכל שזה מה שצריך להסכים לעשות עכשיו... 💔

 

 

 

 

חיבוק גם על סוף תקופת העבודה במקום הזה ❤

זה לא קל...

בעיקר שעבדת שם במשך שנים...

וגם העובדה שלא את בחרת בהפסקת העבודה.

וכמובן שאהבת כל-כך את סוג העבודה ואת מי שהיה תחתייך...

ואת עכשיו צריכה להיפרד מהם ומכל החברות האלה לעבודה...

 

אני בטוחה שזה לא פשוט. אבל התקופה הזאת תעבור, ובע''ה תגלי הזדמנויות חדשות וטובות!!! 

 

 

 

ולגבי הרגישות שלך באופן כללי... 

 

אפשר להציע לך משהו קטן-קטן? מה דעתך לקרוא לזה ''רגישות גבוהה'', במקום ''רגישות יתר''? יש לך בדיוק את סף הרגישות שהקב''ה רצה שיהיה לך, כי בזכות אותה הרגישות אני בטוחה שאת עושה דברים מדהימים ושעוד תעשי דברים מדהימים!!! זה לא שיש לך עודף רגישות חלילה! יש לך מתנה מופלאה ויקרה. את חלק מקבוצה מיוחדת של אנשים, שהם אמנם לא הרוב בעולם הזה, אבל גם לא מיעוט קטנטן ושולי. הרגישות הזאת היא כלי!!! היא כישרון!!!

 

וזה נכון שכמו לעוד הרבה דברים בחיים, גם כאן יש שני צדדים למטבע. אז זה מגיע עם מחירים מסויימים. עם צורך ללמוד להשתמש בכלי הזה בצורה בונה. עם צורך ללמד את עצמינו להתנהל עם התכונה המיוחדת הזאת. זה לא תמיד קל. אבל זאת באמת מתנה...

 

ותודה גדולה ומיוחדת ל@נגמרו לי השמות היקרה שאני חווה לה את הראייה הזאת. לפני זה, ידעתי שיש לתכונה הזאת 'גם' כמה צדדים טובים. אבל חשבתי שזה בעיקר תיק. בזכותה אני היום מבינה ורואה בחוש ממש עד כמה זאת ברכה גדולה. 

 

 

 

שולחת לך עוד חיבוק חם, בית חלומותי יקרה!!! 

❤❤❤

 

 

 

 

איבדת אותי מאודדד
ואני ממש מעריכה את התשובה היפה והמפורטת הזו
באמת מהבוקר המון דיברתי לעצמי על מנת להרגיע את עצמי ולחשוב על עוד אופציות כמו שאמרת
וכן מי שמכיר אותי ממש טוב
כל הזמן אומרים לי שיש לי רגישות מיוחדת ומדהימה
רק שעדין לא למדנו להיות בכיף בלי להיפגע
כי זה ל2 הצדדים

בס''ד

 

כל הכבוד על התהליך הזה שעשית עם עצמך הבוקר!

 

הלמידה הזאת לוקחת זמן... זה קצת לימוד החיים...

 

מקווה שהיום את יותר בטוב!

 

 

 

(ותגידי - איבדתי אותך? או שהתכוונת שהבנתי אותך? )

ריגשת
ריגשת אותי מאוד!!!!!
המקלדת .....
סליחה

שווה לבדוק בלוטת תריס..
אין כמו בדיקה שגרתית קודם כל אצל רופא/ת משפחה שמכוון לאיזה רופא צריכה ללכת או איזה בדיקות לעשות .

בהריונות צירים מוקדמים ואוסטואופטית מקצועית שאני סומכת עליה ממש אמרה לי שזה מחוסר איזון הורמונלי, והמליצה להוריד סוכר על כל סוגיו וחלבי... אז תפחיתי כמה שאת יכולה ואולי זה יעזור בעז''ה.. בהצלחה!!

השילוב של תזונה לא נכונה, עומס וסטרס

מומלץ ממחר לאכול ארוחות קטנות של פחמימות מורכבות- פסטה מלאה, אורז מלא, בורגול, פירות בין הארוחות, והמון המון מים!!
שהבטן לא תהיה כבדה אבל שיהיה אנרגיה לצום

יש חישוב אבל אין לי אותו בימים חמים כאלו זה בטוח לא פחות

3 ליטר זה כמו שאני שותה בכמה ימים יחד
ואין סכוי בעולם שאצליח מלבד באינפוזיה

מה שכן כדי להשתדל יותר עכשיו-
קניתי מיץ ענבים לבו שיחסית פחות מתוק-כי גם הענבים עצמם טובים לצום וגם יותר קל לי לשתות מאשר מים
אפשר אפילו מיץ רגיל .
מה שעוזר לך כרגע
אבטיח
ענבים.
פירות
מרק
הכל זה נוזלים לגוף

וככה כל פעם אני שותה משם ויודעת ומבקרת את כמות הכוסות ששתיתי

הרעלת מים זה בטוח לא...

בס''ד

 

אני מכירה 12 כוסות לאשה רגילה (לא מניקה, לא בהריון). 

אני באופן אישי שמתי לי למטרה לשתות לפחות 16 כוסות (מניקה אבל היא כבר גדולה יחסית). היום עם החום הזה כבר עברתי את זה ב''ה.

 

מה ש@אמא בעבודה כתבה נשמע לי הגיוני.

והיא אמרה שכמות השתייה תלויה במשקל שלך.
לוקחים את המ שקל שלך, מכפילים ב30. לנשים מיניקות מוסיפים 700 לתוצאה..ואז את רואה כמה לשתות

באחד ההריונות עשיתי ככה - התחלתי בכוס מים בבוקר, ומיד הפעלתי טיימר לעוד 45 דקות. כשהוא ציפצף, שתיתי ומיד הפעלתי אותו שוב. ככה לאורך היום הצלחתי לזכור לשתות מספיק.

היו שנים ששתיתי מבקבוק של 3/4 ליטר, וידעתי שאני צריכה לסיים את הבקבוק 4 פעמים לאורך היום. הוא כל הזמן היה צמוד אלי, וכל פעם שהתרוקן מילאתי מחדש.

השנה אני עם כוס גדולה נשארת על השיש כל היום, ומשתדלת לשתות ממנה לעיתים קרובות. דווקא כשאני עובדת במטבח זה יותר קל.

לק"י

אבל אם הוא לא התכונן לצום ושתה מספיק, והוא מתרוצץ ומשחק, הייתי מסבירה לו שהוא לא צריך לצום ואין לו שום מצווה כזאת.

זה לא מסוכן
הגוף יודע להתמודד עם צום בלי בעיה..

לא שתה ואכל מספיק אתמול, אז אמרנו שדי.
בהחלט חימם את הלב הרצון שלו.( והמעשה עצמו כמובן)
הילדון שלך התכונן לצום אתמול, או שזו החלטת פתע כזאת?

אלא אם כן הוא נח במיטה במזגן עד סוף הצום

תחושתי היא שיש עניין ''להתאמן'' לקראת החיוב ביו''כ. ט' באב אנחנו מאמינים שלא יהיה שוב בע''ה. אז למה להתכונן?
אם הם חשים צורך להשתתף באבל הציבור אז אפשר. אני איפשרתי רק עד הבוקר.

אפילו ללא ידיעת ההורים. אהבתי מאוד 'להדר' ולעשות אקסטרה ממה שצריך.

אם הוא בסדר למה לא לתת? ואם יהיה צמא או רעב בטח יאכל וישתה

בס״ד

להפתעתי הוא ממש נעתר לבקשתי... היה זקוק לזה מסתבר! תודה לכולכן!! סליחה שלא מתייגת אחת אחת אבל מודה ומעריכה את התשובות 🤍🙏🏻

שנה הבאה תגידי לו שלא נהוג שילדים מתחת בר מצווה יצומו בט׳ באב מתוך אמונה שהגאולה תגיע לפני שיגיעו למצוות.

עקרונית לא רואה בעיה אם הוא נערך לצום… וגם אם לא ברגע שירגיש פחות טוב (אם בכלל) שיפסיק את הצום.
גם בעלי צם בילדןתו גם כשלא היה צריך כי ראה את כןלם צמים- יש להם קטע כזה…
שימי עליו עין שהכל בסדר ושהוא לא מגזים ומנסה להיות גיבור.

כל הכבוד למתוק, ממש צדיק!

אבל אני מכירה שמגיל 9 ראוי לחנך לצום חלק מהצום אבל לא את כולו. רק מגיל 11. זכור לי שלמדתי שזה ממש אסור לצום את כל הצום בגיל כזה אבל לא זוכרת מקור.

מתוך מחשבה שבגילאים האלו עוד לא מחוייבים בצום אז עדיף שהילדים יתרגלו לתפילה וילמדו אותה במקום שיהיו כיפיים בגלל הצום, אז צמים חלק מהיום.

הענייו של האיסור לצום את כל הצום, שוב לא זוכרת מקור, אבל אני מניחה שזה רלוונטי לשניהם

אז אמרתי לה שאני מרשה לה עד הבוקר סביבות 9-10 ואז אתמול קצת כאב לה הראש לפני הצום אז אמרתי לה שהיא יכולה לצום מאוכל אבל שתשתה.
והיום בבוקר כשקמתי ושתיתי תה עם עוגיות( כי לא צמה) היא גם רצתה אז אכלה ושתתה...

עומד בזה יפה...
אחיו הגדול(10) לא צם

מנסה לחטוף ממך אוכל
יושב יציב ומחזיק את הראש

מתחילים עם ירקות מבושלים ומרוסקים, ירק אחד כל פעם כדי לשלול אלרגיות.
אפשר להתחיל גם עם פירות. יש הטוענים שעדיף עם ירקות כדי לא להרגיל את הילדים רק לטעם מתוק. סבתא שלי טוענת שזה שטויות וחלב אם מתוק בפני עצמו הרבה יותר מהירקות

בעלי אמר שחלב אם יש לו טעם של פירות, אני לא העזתי לטעום ואז אמא שלי אמרה לנו שאסור למבוגרים לטעום, זה נכון?
ופירות מרסקים פשוט ונותנים?

זה בסדר

מותר למבוגרים לשתות חלב אם אם זה לא ישירות מהשד אלא מכלי. זה נכון גם לגבי תינוק *בריא* מעל גיל שנתיים שלא ינק 3 ימים (נראה לי 3 ימים).
אני ניסיתי לטעום כדי לדעת מה הטעם אמור להיות כדי לדעת לבדוק חלב מקולקל אבל החלב היה מתוק אבל זה תחליף סוכר ולא סוכר ודי הגעיל אותי... בה שהתינוקות אוהבים את זה...

גם אני טעמתי פעם, כדי לדעת מה הטעם, היה מתוק כמו סוכרית טופי.

יש שם הכל

בהרצאות.. ועוד בחום הבלתי נסבל הזה!! ובהריון אז בכלל...
אין מצב לבקש להעביר את הקורס בזום וכך תוכלי לשבת בנוחות וביחידות מחד, ולא להפסיד מאידך?
ובשעה טובה על ההריון!🙂 אם טרם אמרתי...

אין כ"כ אופציה לזה כי הקורס מתנהל בפורמט מעורב של הרצאות ואז סדנא, דבר שקצת קשה (אפשרי אם מתאמצים) בזום. הכל לטובה, ייתן לי קצת זמן משרד וניירת...

זה חלק מההתפתחות להוציא ולשחק עם האוכל בפה.

היא מראה סימנים שהיא מוכנה?

לא ללחוץ עליה בכלל בכלל.
להיות מוכנה נפשית לכך שהיא תפספס וזה יצריך ממך התעסקות וסבלנות. אבל לא להתרגש מזה ולא לעשות מזה עניין. להגיב ברוגע. "לא נורא, זה קורה, ככה לומדים, פעם הבאה נשתדל לעשות בשירותים".
אפשר לרדת לגינה, קחי איתך בגדי החלפה. תסבירי לה מראש מה עושים אם צריך לשירותים בגינה.
לגבי הגן - תדברי עם המטפלת. אנחנו גמלנו בהדרגתיות ביחד עם המטפלת, לא לכולם זה מתאים. אם לא, אז תתחילו גמילה אחרי צהריים בבית וכשהיא תהיה מוכנה, תוכלו לשלוח גם לגן ככה.

ולעניין התהליך עצמו:
אנחנו עשינו את זה בהדרגתיות, וזה משתנה מילד לילד.
התחלנו להציע לו ללכת לשירותים בבית (עדיין עם טיטול).
זה גם מה שהמטפלת עשתה במעון, כל פעם הורידה לו טיטול והחזירה.
אחרי כמה זמן, שמנו תחתונים למעט זמן. במעון שעה, בבית שעה. לאט לאט העלנו את הזמן שהוא היה עם תחתונים עד שהורדנו לגמרי טיטול בשעות הערות.
אחר כך הגיע השלב של הורדת טיטול בשנת צהריים
היה לו קשה לעשות קקי בשירותים, התחלנו מסיר, הוא צבר ביטחון, עברנו לישבנון.
התחלנו גמילה בסיוון, די מהר הוא עבר לתחתונים וכמעט לא פספס, אבל את כל השלבים סיימנו רק שבוע שעבר.
השלב הבא זו גמילת לילה.
זה מה שהיה טוב לילד שלנו, לאט לאט כדי לצבור ביטחון

קודם כל צריך המון המון סבלנות.
להיערך מראש עם כמות גדולה של תחתונים, ישבנון או מקטין אסלה.

האם יש סימנים של מוכנות לגמילה? (אומרת כשעושה, הולכת לצד, מבקשת להחליף חיתול או ללכת לשירותים)
אם כן, אז לדבר איתה. להגיד לה "נושנוש כבר ילדה מאוד גדולה, ולכן ממחר לנושנוש לא יהיה חיתול, אלא תחתונים של גדולים. ואיפה נושנוש תעשה קקי ופיפי? רק בשירותים"
ובבוקר להוריד חיתול ולשים תחתונים עם תזכורת שעכשיו היא עושה בשירותים.
ואז כל חצי שעה לקחת אותה לשירותים. שתשב קצת.
אפשר להקריא סיפור או לתת הפתעה.תלוי בכם.
ביומיים שלושה הראשונים יהיו הרבה פספוסים. ואז הם קולטים את הקטע ועושים בשירותים.

אני גמלתי בלילה בנפרד. והסברתי לה שרק סליחה יש חיתול..

שיר שקט (עובד מדהים)

מוצץ!

טפיחות על הגב

שמיכי

לתינוקות. זה איזה 3 שעות של מנגינות רגועות.
אצלי זה הכניס אותם למוד רגוע.
ולראות שמשהו לא מפריע לו.

בסוף פשוט היה גמור ונרדם עלי מתוך בכי.
זה לא כיף שהוא צורח מעייפות ואני לא מצליחה לעזור לו לישון...
(דברים אחרים לא הציקו לו- החלפנו לו, האכלתי... והוא שיפשף ממש את העיניים)

אבל היי- מאז הוא ישן עד עכשיו! לפחות זה..

לו להירדם... ואם קשה לך תחליפי עם בעלך לפעמים זה כמו קסם....

מצד אחד זה טוב כי אז אפשר לנסות ללמד אותו להרדם לבד.
מצד שני הכי נח שהם נרדמים בלי בעיות.

אפשא לנסות לשים על הכתף ולתופף על הגב.
או בתנוחת כירבולית בידיים.

עגלה

אני מבינה לגמרי את החשש שלך. כבר היו מקרים. כשהיה לבן שלי בכיתה א נסיעה לפארק מים בעלי נסע איתו ביחד כמלווה.
אם הם מבואסים, תסבירי להם שזה מתוך זה שאת אוהבת אותם כל כך. זה יעבור להם. ואולי תחשבי על איזשהוא תחליף.

מסכימה איתך לגמרי.

אני לנופש משפחתי חיפשתי צימר או בית בלי בריכה.

מתה מפחד מהדבר הזה...

ממש מוזר שמשרד החינוך אישר את זה!
הבת שלי עולה לה׳ ורק עכשיו לומדת לשחות ברצינות (בעבר היתה בחוג קצר מדי ולא מוצלח ואחר כך הבריכה נסגרה לשיפוץ וקורונה) למדתי את הילד הבא לשלוח לחוג רציני בגיל הרבה יותר צעיר!

אותנו תמיד לקחו בקייטנה לפארקי מים ומי שלא ידעה לשחות הייתה צריכה לדעת שזו אחריות שלה להכנס רק למים רדודים מספיק.
כן הצוות הסתובב אבל לגמרי לא היו עם עיניים על כל אחת.
אם את חושבת שהם בוגרים ואחראים מספיק להבין את הסכנה ולא להיגרר אם החברים קוראים לנסות את העמוקים אז אולי זה לא נורא
אבל באמת התלבטות

אצלינו ההורים צריכים לחתום אם יודעים לשחות או לא ולפי זה הילדים מקבלים צמיד על היד (צבע אחד לכל מי שיודע לשחות וצבע אחר למי שלא) והצוות מקפיד שמי שלא יודע לשחות ישאר ברדודים ובפתק מבקשים מההורים להסביר לילדים ולהבהיר להם שאסור להם לעבור לעמוקים מי שעובר מורחק מהבריכה.

אז יכול להיות שאין מים עמוקים בפארק הזה... לא נראה לי שיקחו אחריות על ילדים שלא יודעים לשחות

איך הם תכננו לשמור על הילדים שלא יודעים לשחות

מה עושים ילדים שלא יודעים לשחות? האם יש טעם להגיע? מי משגיח עליהם? וכו.

מצד שני, עם כל מקרי הטביעה ה' ישמור!
זה פארק מים רציני, כלומר יש שם ברכות עמוקות, מגלשות מים וכד'
מתלבטת מה לעשות
לשאול את המנהל מתפדחת, כאילו אני ההסטרית היחידה...

אם זה מדאיג אותך עדיף להיות היסטרית ושיחשבו שאת האמא הכי לחוצה בבית ספר מאשר לבכות לאחר מעשה

זה פארק מים, והם לא יודעים לשחות
הייתי בהחלט מתגברת על המבוכה, ושואלת
או שלא שולחת.
מסבירה שאת מבינה את האכזבה אבל זה מאוד מסוכן למי שלא יודע לשחות
קחי אותם לים או לבריכה בהשגחה

וכן אם זה פארק רציני כדאי לשאול איך הם מתכוונים להשגיח שמי שלא יודע לשחות לא יכנס לבריכות.
והבת שלי לא רצתה להרשם לקיטנה מהסיבה הזו שאמרה שלא יודעת לשחות ולא רוצה ללכת לבריכות מים עם הקיטנה

אולי אם היו נותנים לי להצטרף..אם לא , מבטלת להם ונוסעת איתם במקום הקייטנה

אני אמא רגועה( יחסית למה שאני תמיד קוראת פה) ועם מים אין מצב שאני מתעסקת!! לשאול היטב את כל הפרטים הקטנים, ואם לא מתאים אז לא! תפצי אותם עם משהו אחר. זה ממש מפחיד.

את לא היסטרית לטעמי .אם הילד לא יודע לשחות מי ערב לי שישמרו עליו?
ילד נוטה ללכת אחרי החברים שלו ולא תמיד חושב עד הסוף על ההשלכות.
הרבה פעמים כשאני אוסרת עליהם משהו והם בוכים אני אומרת להם תבכו אתם ולא אני.

ותפצי אותם ביום כיף עם אמא. בהשגחה שלך.

לא יודעת כבר מה עדיף...

אני הייתי שואלת ומחליטה לפי התשובה.

מפחיד 😑

אני טבעתי ביום בריכה כזה בבית ספר כמה בנות פשוט עברו ודחפו את כולם לתוך הבריכה העמוקה. למזלי אחת החברות הצילה אותי אחרי דקות ארוכות.

הייתי בכיתה ג', נכנסתי לעמוקים וטבעתי. משכתי לילדה אחרת ברגל כדי להצליח להעלות את עצמי בחזרה... מפחיד להיזכר. לא הכרתי עדיין את הפטנט של לדחוף את עצמי למעלה עם הקרקע של הבריכה

אבל אצלינו תמיד ביקשו אישור אם הילד יודע לשחות או שלא. והשנה המציל בחן ילד ילד לפני הכניסה לבריכה

באמת מרגיש לי שאי אפשר להיות אחראיים על כל-כך הרבה ילדים...
עשינו להם יום כיף בבית במקום זאת.

(מציינת שיש לי טראומה ממים בעקבות טביעה, אז יכול להיות שאני חששנית מדי...)

שהתקן של משה"ח להוצאת טיול לבריכה, הוא מבוגר אחד על 15 תלמידים.

בני כמה הילדים? נסית לדבר עם המדריכים מה עושים עם ילדים שלא יודעים לשחות?

ואם כל זה ,לא מדמינת טיול לפארק מים עד שלא היו חוזרים היתי יושבת בהיסטריה. קל וחומר שלא יודעים

צהרים נצא לארוחת ערב בקניון

ב"ה
עדיף מלשלוח ולא לנשום מפחד כל היום.
גם זה לא שזו איזו הזדמנות שלא תחזור על עצמה. ברוך ה' הבריכות פתוחות וזמינות ותוכלי לקחת אותם בפעם אחרת. לפעמים אני מרגישה קווצ' בלב כשאני חוסכת מהילדים שלי איזו חוויה מסיבה זו או אחרת, אבל כשאני מנסה להיזכר בעצמי כילדה, האם נותרה בי איזו טראומה מכך שלא השתתפתי באיזו אטרקציה מסיבה זו או אחרת- ולא זכור לי משהו כזה