שרשור חדש
דימום אחרי הכנסת התקן לא הורמונלירוצה לשאול שאלה

הכנסתי התקן לא הורמונלי לפני שבועיים - ישר אחרי עשרה חודשים של גלולות (בהתחלה סרזט אחרי כמה חודשים נורידיי)

בהתחלה דימם לי ממש, ולפני שבוע כבר הפסיק לי הדימום הרציני וזה רק כתמים שבאים והולכים - לפעמים יוצאות הפרשות נקיות ממש ואז שעה אחרי זה פתאום ממש דם בניגוב.

לא שואלת הלכתית אלא מעשית- כמה זמן בערך אמור לקחת דימום 'הסתגלות' כזה? וזה שזה כזה ארוך יכול להיות קשור גם להפסקה של הכדורים? (חשבתי שאם אני לוקחת כדורים לתקופה כ"כ ארוכה אז ייקח זמן לדימום להגיע אבל אולי הפתיחה של הרחם הביאה את הדם של הכדורים יותר מהר?...)

מעשית התשובה שזה יכול לקרותעל הנסאחרונה

ההורמונים יכולים יופי לשבש ובלי קשר לוקח זמן לגוף להסתגל להתקן.

אחרי הכדורים האלו אי אפשר לדעת מתי יגיע המחזור וזה נשמע שהוא התחיל אחרי ההתקנה הדמום של ההתקנה לא אמור להמשך יותר משלושה ארבעה ימים בהגזמה ואחר כך יכולים להופיע כתמים, וזה גם לא נראה דמום הורמונלי,זה נראה דימום של פצע.

אימהות שילדיהן עברו ניתוח סביב גיל 6חדשה,,

אשמח לעצות - מה להכין מבעוד מועד? מה להגיד לילד? מה חשוב שיהיה בבית אחרי (למשל פינת החלמה עם משחקים.. לא יודעת).. אשמח לכל רעיון, טיפ ותובנה, זה יעזור לי המון! תודה עליכן, השם יברך אתכן 🙏

הבת שלי עברה ניתוח כפתורים בגיל הזהמתואמת

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

5 וחציבוקר אור

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

כל כך הרבה זמן בבית אחרי ניתוח שקדים?מתואמת
הבת שלי עברה כפתורים ושקדים ביחד, וזכור לי שהיא נשארה אולי יום אחד בבית🤔 (או שאני כבר לא זוכרת? בכל זאת, עברו יותר מעשר שנים מאז...)
ההנחיות היו עשרה ימיםבוקר אור
תכלס זה לא כל כך סיבך אותנו כי אני הייתי בחופשת לידה וזה היה בחופש הגדול (בכוונה) אז היא אפילו נשארה יותר, אבל זה בוודאות היתה ההנחיה
מעניין, יכול להיות שזה תלוי בתנאים ספציפיים...מתואמת
אותה בת עברה ניתוח לסגירת חור מכפתורים בגיל 15, ואז באמת הייתה צריכה לנוח בבית במשך חודש, אבל זה מכיוון שנעשתה שם "קונסטרוציה" עדינה שהיה אסור לטלטל אותה יותר מדי...
ואו זה המון! אצלנו אמרו יומייםטארקו

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

אדנואידים אלה שקדים, לא?🤔מתואמת
אדנואידים זה שקד שלישיטארקו
נמצא מאחורי האף כזה
ויש מצבים שבהם מורידים את השקדים הרגילים?😯מתואמת
בימינו מקטינים אותם ולא מורידים לגמריטארקו
אבל בוודאי שכן.
לא ידעתי... בתקווה שלא נדע מקרוב🤭מתואמת
את בטח מתכוונת לשקד שלישי. זה משהו אחר לגמריPandi99
נכון. לא ידעתי שלפעמים מורידים גם את השקדיםמתואמת
"המקוריים"...
וזה הרבה יותר מסובך. אם כי שמעתי שיש שיטה חדשPandi99
כמו שכתבתי, היום לרוב משתדלים להקטין ולא להסירטארקו
והגישה היא בעזרת שיוף מחלל הפה.

זה יחסית ניתוח לא מאוד פולשני..

לא שמתי לב מחילהPandi99
הכל טוב, רק שיתפתי..טארקו
פעם הניתוח הזה היה ממש פולשני וקשה, היום ברוב המקרים הוא עדיין יותר קשוח מרק אדנואיד אבל הוא פשוט יותר..
ברוך ה'!!Pandi99
יש לי ילדה שעברה ניתוח אפנדיציט בגיל 4 פלוסמתיכון ועד מעון

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

עברתי ניתוח בגיל דומהמכחול
לא זוכרת הרבה, אבל זוכרת שרק יום לפני זה ההורים שלי סיפרו לי שינתחו אותי. ורק אז נפל לי האסימון למה בזמן האחרון הייתי בהמון בדיקות אצל הרופא הזה...

אני חושבת שזה היה מאוד נכון לי, לא לדעת הרבה זמן מראש ולדאוג.

זה באמת מה שמוכיח שצריך להתאים את ההכנה לילד עצמומתואמת

כי הבת שלי, למשל, הייתה מתחרפנת אם היינו מודיעים לה יום לפני כן על הניתוח... ספק אם היא הייתה מסכימה לבוא... (הבת שצריכה עכשיו לעבור ניתוח)

פותחת יקרה - תנסו לחשוב היטב איזו הכנה מתאימה לילד הספציפי שלכם, כדי שיהיה לו הכי טוב שאפשר❤️

ללכת שני ההוריםאמאשוני

לישון טוב לפני, ללבוש נעלי ספורט וכו'

לא צוחקת זה מאמץ פיזי ומנטלי וחשוב לבוא עם בגדים נוחים.

לילד להצטייד במשחקים מדליקי אורות, עושים דברים מיוחדים, אפשר בהכל בשקל. העיקר שיהיה אפשר להסיח את דעתו עד שמתעורר לגמרי מחומרי ההרדמה. והם מאבדים עניין מאוד מהר, לכן עדיף כמה משחקים שכל אחד עודה משהו אחר וזול, מאשר משחק יקר שאולי לא יהיב חשק.

בגיל 6 לא בטוח שהוא ייכנס ראשון. אז גם להצטייד לתעסוקה לפני.

בבית משככי כאבים ואפשרות לשקט.

עם כל הכבוד לסבא וסבתא ובלונים ותשומת לב, ילדים חולים צריכים גם שקט ושההורים יהיו פנויים אליהם ולא יהיו עסוקים בלארח את המבקרים.

בבית לדאוג גם לאחים האחרים למתנות, את לא רוצה להתחיל בלאגן של קנאה בסיטואציה הזאת, וגם האחים חווים מתח סביב זה.

חוץ מזה מאוד עזר שהיו לי סרטונים של ילדים מהגן/ משפחה מברכים. ראינו את זה בלופים, אבל לא יודעת אם במקרה זה תפס, או שיש בזה משהו.

אצלנומתיכון ועד מעון

שהתעוררו מהרדמה היו שפוכים לגמרי וממש לא שתפו פעולה עם משחק, יותר עייפות וצורך בליטוף, חיבוק הרגעה...

דווקא אנחנו כמה פעמים רק הורה אחד בניתוח, לא אידאלי אבל אפשרי

התעוררו מההרדמה או משינה אחרי ההרדמה?אמאשוני

אצלנו ההתעוררות מההרדמה עצמה זה צרחות וחוסר שליטה בגוף, וגירויים מאוד עזרו.

אח"כ נותנים להם לישון שינה טובה, ואז הם מתעוררים כמו שכתבת.

בכל אופן, טוב שיש משהו למקרה הצורך.

(מדברת על צעצועים מהשקל, לא להשתגע..)


הורה אחד בניתוח זה ממש ממש קשוח. עשיתי את זה פעם אחת, וממש לא ממליצה לנסות!

היו איתך מלווה אחר שהוא לא הורה?

כי להיות מבוגר יחיד גם על הניירת, בדיקות, להרגיע את הילד, לטפל בו וגם אי אפשר שניה לקפוץ לקנות משהו לאכול כשהילד מאושפז, ואי אפשר להוציא אותו, אותי זה גמר.

בפעמים שהיינו שניים ממש התחלקנו בהכל, היה נראה אחרת לגמרי.

אם אין ברירה זה סיפור אחר, אבל אם יש ברירה לא ממליצה לקחת סיכון שיהיה קשה ממש.

התעוררו מהרדמהמתיכון ועד מעון

דווקא אני הרגשתי שהכי טוב זה לסייע להם לחזור לישון ברוגע, ממש לא זרמו עם שום דבר, פרט אולי לנער בן 13 שהיה בוגר.

 

לגבי הורה אחד בניתוח, ניסיתי יותר מפעם אחת. לא אידאלי אבל בהחלט אפשרי. לא אמרתי שלא קשה, אבל כן אפשרי.

 

סבבה כל אחד ומה שטוב לואמאשוני
אני גם הייתיעוד מעט פסח

אמא לבד בניתוחים (6 במצטבר).

היה לי חשוב שהילדים האחרון יהיו עם אבא שלהם, ואפילו שאמא שלי הציעה ללוות אותי, זה הרגיש לי מיותר לחלוטין.

הקושי היחיד דווקא לא היה העומס, אלא הפחדים, במיוחד בניתוח מסוים מורכב במיוחד, שפחדנו מסיבוך יחסית נפוץ וממש לא סימפטי.

דווקא טכנית לא הרגשתי שיותר קשה לי מלהיות עם ילד באשפוז (כלומר, זה היה קשה, אבל לא בצורה בלתי אפשרית).

כנראה תלוי בסוג הניתוחעל הנס

אני עברתי קושי נפשי מטורף עם הבת שלי,ההתאוששות והאשפוז שאחר כך היו קשים ממש.

ועברתי כמה ניתוחים שונים עם כמה ילדים.

עם הילדים האחרים ההתאוששות היתה שונה לגמרי והקושי של האשפוז היה כמו כל אישפוז אחר.

נראה לי גםעוד מעט פסח

תלוי בבית חולים.

הניתוחים שעשינו בבי''ח פרטי היו קלים לי יותר. הכל קטן ונגיש והיה ג'ימבורי וספריה נחמדה בהמתנה.

לעומת הציבורי שהיינו סגורים בחדר במחלקה עד שקראו לנו, ובשביל להגיע לחדרי ניתוח צריך לסוע ברכב...

אז אצלי היה בדיוק ההפך.על הנס

בפרטי היה סיוט מהבחינה הזו,סביבה פחות נחמדה העדפתי לניתוחים פשוטים של אישפוזי יום בעיקר כדי שלא יידחו לנו ברגע האחרון.

אבל הניתוח המורכב נעשה בציבורי,הוא נעשה רק שם ואין אפשרות לפרטי,וגם היה צורך בהכנה של שבוע מראש ואישפוז בטיפול נמרץ אחר כך. אז לא היה הרבה סיכוי שיידחה,אבל חוץ מזה המשחקיה היתה ממש בתוך המחלקה,היחס היה מדהים,באמת ויש לי למה להשוות🤷‍♀️

אחותי עברה ניתוח בגיל כזהאיזמרגד1

עשו לה מפגש הכנה בבית רפואה, עם ספר ופליימוביל בית רפואה ודיברו איתה על ההרדמה וכו' בצורה תואמת גיל. תבררי עם איפה שאתם מתכננים לנתח אם יש להם דבר כזה

ואם לא- אולי אפשר לבקש מהם הסבר למה בדיוק יהיה שם, ולעשות לילד ספר בבינה מלאכותית עם השם מהתמונה שלו ולספר לו בתור הכנה

ומוסיפהאמאשוני
תבררו שבאמת מכניסים אתכם לניתוח בעקבות המצב ולא דוחים אותו
הבת שלי עברה משהו ממש מורכב בגיל 7על הנס

דיברנו על זה מהרגע שנולדה,

כשקבענו תאריך כמעט חצי שנה מראש דיברנו איתה.

הסברנו לה,נתנו לה לשאול שאלות.

היתה פגישה עם עוסית של המלחקה,כהכנה

העוסית דאגה גם לקצת תעסוקה.

אחרי הניתוח שהתעוררה מההרדמה ממש עזר מוזיקה שקטה גם להרגיע וגם עזר לה להרדם שוב.

היום הראשון היה ממש קשוח צריך המון כוחות נפש.

משכחי כאבים היו סביב השעון ממש כל שעתיים אקמול נורופן ואופטלגין.

היא קיבלה גם כמה ימים מורפיום לוריד אבל היא בעצמה רצתה להפסיק אותו.

מוזיקה ממש עזרה לה

משחקים פחות דיבר אליה היא לא היתה כל כך מסוגלת,

אבל כן הבאנו וזה עשה לה הרגשה טובה שיש אותם.

מה שכן לזמנים שבאמת כאב לה ולא עזר המשכחים לימדתי אותה להתרכז בנשימות ונשמתי יחד איתה,וזה ממש עזר לה.

סתם אקטואליה היו המון אזעקות מהחותים באישפוז בדיוק ערב פסח שנה שעברה,וזה היה ממש מסורבל להעביר אותה למקום מוגן כל פעם.


אפשר לנצלש? איזו תעסוקה תתאים לבן 3 אחרי ניתוח?מחי

חוץ מסרטונים בפלאפון 🤦‍♀️

חשבתי על פלסטלינה ומדבקות, חוברות צביעה, אבל מהתגובות כאן אני מבינה שאולי לא יהיה לו כח בכלל

נדמה לי שספרים.על הנס
סביר להניח שהשאר פחות יעניין אותו
עוד משהו-עוד מעט פסח

אחת הבנות שלי שעשתה ניתוח, תכננה לאכול אחר כך קבוקים. לא יודעת למה, אבל זה מה שהיא חלמה עליו, והיא התאכזבה קשות שלא הרשו לה (מסכנת חנק, למרות שהיתה בת 10).

אז אני ממליצה להביא משהו מפנק לילד להתאוששות, אבל שיהיה משהו רך שמותר גם לקטנטנים (אצלנו הלך שתיה מתוקה).

עוקבת וקוראת הכול, תודה לכן יקרותחדשה,,אחרונה
העמסת סוכר 100אנונימית בהו"ל

אני צריכה לעשות העמסה של 100.

אשמח לכל טיפ ומידע בנושא למי שיש ניסיון עם זה.


תודה מראש.

צריך לבוא בצוםכורסא ירוקה

מותר לשתות מים לפני.

עושים בדיקת דם מספר 1, ואז נותנים לך לשתות שני בקבוקונים של מיץ לא הכי טעים בעולם. לי זה גם לא היה ככ נוראי מצד שני.

אחכ את מחכה במרפאה 3 שעות, עדיין בצום ואסור גם מים. וכל שעה את נכנסת לעוד בדיקת דם - שעה אחרי השתיה, שעתיים אחרי ו3 שעות אחרי.

סהכ את עושה באותו יום 4 בדיקות.

אחכ מומלץ לשבת עוד קצת במרפאה לנוח, לאכול משהו קל ולשתות כי יש מצב שתרגישי לא הכי טוב.


ממליצה לך להביא תעסוקה ל3 השעות המשמימות של ההמתנה, וגם מטען לטלפון..

תודה רבה. 🙏אנונימית בהו"ל
בכיף שיהיה בהצלחה רבה!כורסא ירוקה
רק לגבי שתיית מים -יראת גאולה

בעיקרון באמת אסור לשתות מים במהלך הזמן הזה,

אבל אם את לא מסוגלת, אפשר קצת. עדיף לוודא עם האחות, אבל כדאי לדעת שזה אפשרי.

תודה רבה לכולן.אנונימית בהו"ל
ב"ה עבר בשלום.

ושתדעו שיש שלב שבו מותר להקיא, ולא צריך מחדש. 😅

וואי וואי העיקר שזה מאחורייךכורסא ירוקה
תודה. עזרת לי מאוד.אנונימית בהו"ל
🧡🧡כורסא ירוקהאחרונה
סדר יום לתינוק בן שנה וחציבת.

אני אמא לפעוט בן שנה וחצי ומרגישה שהימים האחרונים הם פשוט עיסה דביקה של בלגן ממתקים וחוסר תעסוקה.

לא יודעת איך להעסיק את הילד כל היום.

הוא קם לי מאוחר והולך גם לישון מאוחר, מרגישה שהוא לא מסוגל כל היום לשחק זה כבר משעמם לו, בימים רגילים משחק מקסימום שעה וחצי, עכשיו לא מצליחה להעסיק אותו כל היום בזה. יוצאים לגינה או למקומות אחרים מקסימום שעתיים, ישן לי עוד שעתיים. מה עושים כל שאר היום?

אשמח לסדר יום למי שיש ילדים בגיל הזה?

אני אמא לגדולים יותר ומרגישה אותו הדברכורסא ירוקה

תיארת מדויק...

בתכלס ילדים בגיל הזה כן משחקים כל היום, הקטע הוא שזה משתנה - יוצאים מהגן לחצר, אחהצ בבית, בגן יש עוד ילדים, לפעמים אחהצ הולכים לפארק וכו.

אז שני דברים שהכי משמעותיים -

1. כן להתעקש על העוגן של הזמנים של שינות ואוכל, משמעותי בשבילו ומשמעותי בשבילכם

2. לנסות לחשוב איזה שינויי "תפאורה" אפשר לעשות לו.


רעיונות:

1. זמן ריקוד/ספורט/קפיצות/זחילה במנהרה, קפיצה מחישוק לחישוק

2. להזמין חברים מהגן הביתה אם יש לכם ממד או ללכת אליהם אם להם יש

3. אם יש לכם את התקציב אז לקנות פריטי גימבורי. יש גם קובית גימבורי כזאת נפתחת שבכל צלע שנפתחת יש פריט אחר.

אם לא אז אפילו מגלש פלסטיק לסלון ובימבה. העיקר שיוציא מרץ

4. תגגלי משחקים לבית לגיל הזה. הבן שלי אהב השחלות - אז הכנתי לו קופסה עם חור צר במכסה למקלות, עוד אחת עם חור עגול לפונפונים גדולים שקניתי לו וכאלה. בפועל בעיקר אהב לזרוק את הפונפונים לרוחק ואני אספתי והבאתי לו אותם בתוך הקופסא הפתוחה ושוב זורק וחוזר חלילה.. בכיף סגר לי חצי שעה..

אם יש לכם בבית כדורי בריכה - קחי קרטון גדול ותגזרי ריבוע מהאמצע שלו, ככה שיהיה לך חלון. תשימי סלוטייפ רחב מצד אחד של החלון ככה שיהיה על כל החור, ותתלי על הקיר יחסית נמוך ככה שהצד הדביק כלפייך ולא כלפי הקיר,ותני לו לזרוק את הכדוריםעל החלון ככה שהם נדבקים על הסלוטייפ,,אחכ את מורידה ומחזירה לו והוא יכול שוב לזרוק

5. לוטו, ספרים, ספרי תמונות, מכוניות עם חניון, ופשוט לגוון בין המשחקים.. 

וואי רעיונות מעולים!בת.

תודה רבה

מה הכוונה קובית גיבורי?

אני לא מוצאת קישור לצעריכורסא ירוקה

עונה גם ל @אחת כמוני

כשהגדול שלי היה בגיל הזה מכרו ממש כמו סט גימבורי פצפון שכל החלקים מחוברים ומתקפלים לקוביה אחת שנסגרת. ממש נברתי עכשיו בגוגל כדי למצוא כזה או אפילו תמונה ולא הצלחתי...


אז ממליצה אם תמצאו משהו בסגנון או אפילו לקנות פריט-שניים או נדנדה (לא תלויה מצרפת קישור לנדנדת פלסטיק ונדנדת גימבורי).


דברים שהם אוהבים בגיל הזה ושכחתי לכתוב:

משחקי כדור

לוח פעילות

משחקי אמבטיה - יכול למלא זמן ממש

יצירות - לא כל הילדים אוהבים אבל חלק כן - לקשקש, צבעי ידיים (תפשיטו אותם לפני חחח), להדביק מדבקות


נדנדת פלסטיק-

נדנדת טריו | נדנדה לילדים | נדנדה לגינה לילדים | צבע תכלת | עשויה פלסטיק איכותי

נדנדת גימבורי-

נדנדת ג'ימבורי בעיצוב מכונית מירוץ - מחיר מנצח! | פאן פליי היבואן הרשמי

קראו לזה ג'ימבוקסקופצת רגע

נראה לי שכבר לא מוכרים את זה, אבל לא ביררתי
 

 

 

 

מצאתי כזה עכשו בגוגלואני שר

4000 ש"ח...

באסה היה נשמע כמו רעיון מגניב, אבל אני לא אוציא כזה סכום :/

זהו זכור לי שהיו זולים יותרכורסא ירוקה

אבל כנראה שכבר לא.

בכל מקרה אפשר לחפש פריטי גימבורי יד 2 לקנות 2-3 פריטים ולתת לילד לשחק איתם.

הכי חשוב זה מדי פעם להזיז הצידה ואז כל פעם מחדש כשמוציאים לשחק זה כיף.

איפה את מאחסנת? זה דברים גדולים..אחת כמוני
ספציפית את זה אין לי, אבלכורסא ירוקהאחרונה
דברים גדולים אחרים שקניתי אז תלוי בדירה שגרנו בה, או בערמה בפינה של אחד החדרים, או בחדר כביסה מעל המכונות, אם יש חלל אחסון בבית אפשר גם שם
תודה על הרעיונותאחת כמוני
יש לך קישורים למס' 3?
אני עם בת שנה וחצי קבועתהילנה

בלי קשר למלחמה, אתן לך רעיונות לדברים שאנחנו עושות ביחד במהלך היום (אני עם בן חצי שנה בנוסף, אז אין סדר יום, אבל אם בא לך את יכולה ממש לכתוב ולתכנן מראש)

הפעילויות השוטפות:

- ארוחות, כל ארוחה זה לפחות חצי שעה* 3 פעמים ביום. אוכלת בכיסא אוכל/ בכסא קטן עם שולחן. נותנת לה להתנסות בשימוש בסכין, מזלג, כפית, כף.

- אמבטיה עם משחקים, לפעמים גם צבעי אמבטיה, קצף, לפחות חצי שעה (בבוקר/ בצהריים, אף פעם לא בערב)

- זמן שירים וריקודים/ שירי הפעלה- 20-30 דקות לפחות פעמיים ביום. בימים שאין  לי כוח אז שמה מסך

- יצירה- צבעים/ לוח מחיק/ מדבקות- 15 דקות ביום, לפעמים יותר

- סיפורים פעם או פעמיים ביום, כל פעם ספר אחד או שניים ולפעמים גם חמש ברצף, לפי מה שבא לנו

- זמן בחוץ- גינה/חצר/ים (אנחנו גרים צמוד לים) לפחות שעה ביום. לפעמים משלבת עם בימבה/ עגלה

- מטלות בית- עושות ביחד כביסה- היא מעבירה בגדים מהסל למכונה ולהיפך, תולות ביחד (היא מגישה),  מקפלות ביחד, מעבירות לארונות

- ניקיונות- יש לה מטאטא, נותנת לה לנקות עם מגבונים או ספוג קטן וקצף

- לפחות פעם ביום בעלי (שעובד מהבית) מוציא אותה לתפילה/ לקניות

- וכמובן משחקים- אצלי היא מאוד אוהבת קוביות עץ, פאזלים, חיות,  מכוניות, מגנטים, כלי מטבח. אני בדרך כלל מוציאה כל פעם משחק אחד בלבד. אני יושבת לידה אבל לא בהכרח משחקת איתה. כל משחק מעסיק בערך 10 דקות משהו כזה, לפעמים 20 דקות.


שמתי לב שמה שהכי עוזר לי בין לבין פשוט להרפות ולתת לה מרחב בטוח שהוא תוכל לחקור- ארונות מטבח, מגירות, ספרים, נעליים של כל בני הבית, שקיות זיפלוק, כובעים, צעיפים, שרשראות, משחה קטנה שהיא יכולה למרוח על עצמה, בקיצור, כל דבר שהיא לא מכירה מעסיק אותה המון זמן לבד, כל זמן שאני בסביבה. זה גיל מדהים איך כל יום הם מגלים את העולם!


האמת שדווקא בת השנה וחצי (וחמש) שלי הכי מסודרתמתואמת

מכל הילדים. נרדמת כשהיא עייפה, ולא משנה מה...

בשאר היום אני לא מנסה להעסיק אותה יותר מדי. או שהיא יושבת עלינו (אם יש לנו כוח אנחנו שרים לה וכדומה), או שהיא מסתובבת בכל הבלגן שיש כאן...

אבל אולי זה שונה כשיש עוד ילדים בסביבה, שמעסיקים אותה גם כן...

לקבל, להתאכזב, פוסט פריקהאנונימית בהו"ל

הילד שלי הגדול.

ילד מתוק עדין ורגיש.

עם עיניים גדולות וחקרניות.

הילד החכם שלי, השעשוע של כל המשפחה.

הילד ה"גאון" שכולם מתפעלים ממנו

והלב שלי מתכווץ ובוכה מבפנים

הילד שלי שמיום ליום סימני השאלה סביבו גדלים

שאט אט זו לא רק אני ששמה לב לצירופי פרטים

רואה איך הדודים, הורים של חברים- נועצים בי מבט כזה

המוכרת בחנות מביטה בי באלכסון

הידידים מצקצקים

שומעת את הטון בו פונים אליו כמו לילד לא רגיל

כי באמת הוא לא רגיל

ואני אוהבת אותו כל כך

מכל הלב

הלב של מכווץ מרב אהבה ונקיפות מצפון ורק שאהיה האמא הכי טובה שאפשר

שנמצא את המומחים הכי טובים

שנצליח לקדם אותו, כן כן גם הוא צריך קידו

נכון הוא קורא נהדר

נכון הוא שולף לכם ככה בקלות תשובה לכל שאלה. גאון, אמרנו? (זיכרון צילומי+6 שעות קריאה ביום)

אבל לא תאמינו

כמה שעות אני מבלה עם קופח לקבל אישור לעוד משהו

כמה שיחות עם המורה וויכוחים על עמדות חינוכיות ואיך נכון להתנהל איתו

והמצפו המצפון- הוא הוגגג אותי

וחוץ מהקול הזה שאוכל אותי

למה התעלמתי

למה הדחקתי

למה לא הלכתי לפרטי

למה אנחנו לא עוברים למרכז (שם יש בפער הרבה יותר שירותים והרבה יותר איכותיים..)

למה החיים לא נעצרים לדום

יש נחש כזה ארסי מתחת שמלחשש

למה את מתאכזבת

למה את מתכווצת ממבטי הרחמים

למה את מרגישה צורך להתנצל

למה את לא מעלה אותו על במה נעמדת לידו וצועקת

כן לילד שלי יש בעיות תקשורת

 

השכל יודע יפה מאד

שלא בך האשם

כך הוא נולד.

ועדיין האשמה מכרסמת בך בשקט

מה לא עשיתי מספיק.

מה לא עשיתי בסדר.

איזה קשה זה!אחת כמוני

אלופה שאת

רק מחזקת שזה באמת באמת לא את

ואני בטוחה שאת עושה כמיטב יכולתך💜

חיבוק של הזדהותמתואמת

רגשות האשם האימהיים מועצמים עוד יותר כשמדובר בילדים עם אתגר.

ומצד שני - דווקא כשמבינים שיש אתגר מולד, יש קצת הפחתה ברגשות האשם, כי מבינים שזו באמת לא אשמתנו מה שקורה איתו...

ובאמת - נשמע שאתם עושים בשבילו המון בנתונים הקיימים, ובעיקר לא מתכחשים לכך שיש קושי, ואת יכולה לגמרי לטפוח לעצמכם על השכם על כל זה❤️

כואב נוראדובדובה

מתפללת שתצליחי להוריד ממך את האשם הזה...

הילד הזה הגיע אלייך כפיקדון.

הוא לא הוא בגללך הוא הוא בגללו.

וה' החליט שיהיה אצלך כי עלייך סומך יותר מכולם שיקבל את הטיפול הראוי...

תנסי להסתכל ככה.

אמנם אין לי ילד עם בעית תקשורת. יש לי ילדה עם קשיים אחרים לא פשוטים.

ואני מתפללת עליה בלי סוף ומאמינה באמונה שלימה שמה שלא יהיה בסוף יש לה בחירה ויש לה את הדרך שלה בעולם והיא נשמה בפני עצמה.

אני רק צינור להביא אותה ולתת לה כלים. אבל אני לא אשמה במי ומה שהיא...

בהצלחה אהובה

שווה לך לדבר עם מישהי לפרוק... אל תשאירי את האשמות האלה אצלך..

זה מתכון לאין סוף צער.

חיבוק!!!!דפני11

את אמא מדהימה!!!!! מדהימה!!!

ואיזה עדינות והקשבה עצמית. וכמה התמודדות. שוב חיבוק גדול. את האמא הכי טובה שיכלה להיות לו. ואני בטוחה בזה בכל ליבי בלי להכיר אותך, רק מהכתיבה הנוגעת שלך❤️

תודה לכולכן!אנונימית בהו"ל

כן בעולם האמיתי זה מורכב להעלות שיח כזה

כשבסך הכללהורים אחרים נראה שהקושי הזה ממש פשוט

(מה אכפת לך שהוא כל היום קורא.. נאום גיסתי החמודה)

ובאמת הייתי זקוקה לתגובות האלה.

 

אני יודעת שאני לא אשמה,

עדיין מרגישה לפעמים שעם ההורות נולד גם המצפון...

בני משפחה לא תמיד מבינים...מתואמתאחרונה

כי הילד נראה רגיל סך הכול, ובטח אם הוא מחונן - אז דווקא מקנאים במחוננות שלו...

בע"ה שתצליחו להביא את עצמכם למצב טוב בנפש ללא תלות בסביבה❤️

חיבוק!!!112233445566
🫂🫂🫂רקאני

שה' ישלח לך מלא כוח

את מדהימה

אני מאבדת את זהאנונימית בהו"ל

הילדים בבית

אין ממ"ד

כל שניה הולכים למקלט

כל רגע רעבים

כמויות של כביסה ברגע

לא מספיקה לנקות

התינוק בוכה

אמא משעמם לי

אמאאאאאאא

משעמם ליייי

אני רעבבבבב


בלילה ישנים במקלט שרחוק מהבית

חוזרים בבוקר

מתקלחים

כל שניה אוכלים

כל רגע רבים


בעלי כבר גמור

ממילואים ועבודה חיונית

אני לבד בלי עזרה

ורע לי

פשוט רע לי רע לי רע לי


ואין אופק

חיבוקקקקאוהבת את השבת
אז אולי לישון בבית וללכת בהתראה למקלט? יש לילות שקטים יחסית..
אין אפשרות כזאת, לא מצליחים להגיע למקלטאנונימית בהו"ל
אפילו תוך 10 דקות עם הילדים וחוץ מזה הילדים ממש נבהלים מהאזעקות.
זה סיוטכורסא ירוקה

רלוונטי לכם לסבלט דירה עם ממד?

אני רואה שבאזור שלנו אנשים עושים את זה בשביל השפיות

לתזמן מסך להם ומנוחה קצרה לךיום שני

להכניס מכונת כביסה (לא נורא שרבים ובלגן ברקע)

ואז-

לשים את כולם מול המסך .

בזמן הזה את שותה קפה, אוכלת משהו ונרגעת עם עצמך.


 

אם לא תיזמי הפסקות כאלו, קשה מאוד להחזיק את שאר היום....

 

ומתי מנקים? מסדרים? מבשלים?אנונימית בהו"ל
לתעדף משימות קצרות שממש צריךיום שני

למשל - מכונת כביסה עם בגדים למחר לכולם (לא  מצעים או דברים לא דחופים)

ארוחת צהריים פשוטה ומשביעה

מקלחת לך

וכו'


מתמקדים כל פעם במשימה אחת.

אם הצלחת שבחי את עצמך ממש!!

לעצמך או בקול רם.

תשתדלי לראות מה *כן* הצלחת לעשות

ולהזכיר לעצמך באיזו מציאות מטורפת אנחנו נמצאים.


לדעתי ברגע שתעריכי את עצמך

זה ירגיע אותך קצת

ובהמשך את כולם.

אפשר לבקש מהילדים משימות קצרות ופשוטות

אז להציע גלידות, פינוקים...

מניסיוני זה משמח את כולם.


ואם לא - אנחנו עדיין עם של אריות!

זו תקופה לא רגילה

עם הילדים. זה נותן להם תעסוקההמקורית

אם תחכי לרגע שיישבו בשקט, זה לא יקרה

אוכל פשוט, תגדירי זמני ארוחות קבועים פחות או יותר

בין לבין - שיחתכו לעצמם ירקות וישתו מים או שינשנשו בייגלה

ותוך כדי שאת איתם, תובילי לכך שיחזירו איתך דברים למקום. שימי מוזיקה נמוכה ותנסי להניע

אבל תכלס לא חייב.. אפשר גם להחליט שכרגע משחררים וזהו

אני מדברת וכרגע הבית שלי בבלאגן אטומי, פשוט כי אין לי כח לעשות את זה אחרי עבודה מהבית ביחד עם הילדים היום ועוד יצאתי לאוורר אותם עם קורקינט כי השתגענו כולנו אז קחי את עצתי בערבון מוגבל🥴

מה שהכי קשה לי זה שאני לא יודעת מתי האזעקה תבואאנונימית בהו"ל
אז אני כל היום בהיכון
מתחברת לזה ממשבארץ אהבתי

אתמול בעלי יצא לתפילה ורציתי בינתיים לקלח את הילדים, ואז חשבתי שזה לא חכם - כי אם תהיה התראה תוך כדי, אין מי שיתקדם עם שאר הילדים למקלט בזמן שאני עוזרת לו לצאת מהר ולהתלבש. ושכולם יחכו זה לחוץ מידי.

אז באמת חיכיתי לבעלי (וב"ה הצלחנו לסיים את המקלחות בלי התראות/אזעקות), אבל אז קלטתי שגם כשאין המתארות/אזעקות אני כל הזמן צריכה לעשות חישובים מה יקרה אם... ולדאוג שאני מאורגנת לכל תרחיש.

אני אכתובoo

משהו שכתבתי פה לא מעט

אבל רלוונטי יותר מתמיד


הסיכוי להיפגע פיזית במלחמה נמוך עשרת מונים מלהפגע בנפש


פגיעות בנפש הן שקופות

ויכולות לפגוע לתקופות ממושכות

לפעמים בלי מודעות לפגיעה ולמחיר


להיות בהיכון לאזעקה זו פגיעה נפשית וודאית

בעוצמה משתנה מאדם לאדם


זה שיש הנחיות והתראות ואזעקות

לא אומר שזו הדרך הכי נכונה להתמודד עם מלחמה


אני הייתי שם

בהיכון הזה

במלחמה הראשונה 7.10

הייתי בחרדות

וחלק מההחלמה היתה התובנה שכתבתי למעלה


מאז היו עוד מלחמות וגם סתם אזעקות (תימן)

כל פעם עשיתי צעד להחלמה מלאה מכוננות מלחמה/ אזעקות


במלחמה הזו שום דבר לא מלחיץ אותי

אין לי כוננות אזעקות

החיים ממשיכים כמעט כרגיל

אם אני בבית/ בעבודה

אני אכנס לממד (בדר"כ)

אם אני על הכביש

אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי יותר בטוח מכל העצירות הללו (כן אני יודעת שההנחיות אחרות)

(אם לא היה פה ממד

אין סיכוי בעולם שהיינו הולכים כל שניה למקלט

היינו הולכים למקום הכי בטוח בבית)


הנפש שלי בריאה מתמיד

אפס השפעה של המלחמה

ואני מוכנה לקחת את הסיכון (המזערי יש לומר) של פגיעה פיזית

תמורת נפש בריאה


מי שמתאים לה שתקח

ומי שלא לא

רק אומרתבארץ אהבתי

להיות בהיכון לאזעקות זו לא פגיעה נפשית וודאית.

אני מאמינה לך שלפעמים זה כן.

אבל זה לא מחייב בכלל.


כמו שכתבתי קודם - המודעות לזה שיכולת לתפוס אותנו התראה או אזעקה כן מצריכה ממני התארגנות מתאימה. אני לא אעשה כל דבר כשבעלי לא נמצא, אני כן אשקול מה לעשות מתי, ואני גם מורידה למשל תדירות של מקלחות לילדים, כי זה לא נחמד שיש התראה/אזעקה באמצע מקלחת.

אבל זה לא אומר שזה גורם לי לפגיעה נפשית...

הנפש לא בנויהoo

להיות בהיכון כל הזמן

ואם עושים לה את זה

פוגעים בה

לא פגיעה נפשית כפי שמוגדר בהגדרה כלשהי

אלא בפשטות

זה לא טוב לנפש

זה פוגע בה

במידה כזו או אחרת 

יש נזק מצטבראפונה
המצב של דריכות תמידית מעלה הורמונים של סטרס בגוף ויש לזה אפקט גם על הגוף וגם על הנפש
השאלה מה זה דריכות תמידיתבארץ אהבתי

אם אני מקפידה לצאת למקלט כל פעם כשיש התרעה, ואין לי איך לדעת על התרעות מראש, אז אני צריכה לתכנן מראש את ההתנהלות כך שתהיה לי אפשרות טכנית לצאת למקלט אם תפתיע אותנו התרעה.

זה לא אומר שאני כל הזמן במתח או בסטרס, רוב הזמן אני מרגישה פה די בנחת, ב"ה. וגם כשיש התרעה - אף אחד כבר לא נלחץ, מתארגנים בנחת עם מה שצריך ויוצאים לכיוון המקלט.

אבל זה כן דורש ממני התארגנות אחרת. זה כן דורש להיות מחושבים ולדאוג שתמיד אני עם מספיק עזרה. 

ומוסיפהבארץ אהבתי

שלי מאוד עוזר לחשוב על זה שהמאמץ שלנו וחוסר הנוחות שלנו - זה החלק שלנו במלחמה הזו, זו הדרך שלנו להיות חלק מהחיים ההיסטוריים האלו שאנחנו עוברים.


אז נכון שזה לא נוח, וקשה, ולפעמים גם לי זה כבר יותר מידי (לאו דווקא האזעקות, אבל כל היציאה מהשגרה ביחד עם מה שזה עושה למשפחה, ועוד דברים קטנים מהצד וכו')...

אבל גם ביציאת מצרים היו דברים שלא היו נוחים. זה שהקב"ה מתערב במציאות בניסים גדולים זה לא אומר שהכל מושלם ורק כיף נוח מכל הבחינות. גם הדור של יוצאי מצרים שראו ניסים מעל הטבע מצאו על מה להתלונן...

ואני לא רוצה להשאר במקום הזה. אני רוצה שגם הקשיים ישארו לי (ולילדים) בזכרון בתור ההזדמנות שלנו להיות חלק מימים גדולים, מניסים עצומים שנעשים לנו, שאנחנו זוכים להיות שותפים בהם.

(אלו דברים שקשה ליישם במציאות. אני מנסה להתחזק בזה גם בעצמי. אבל אני מאמינה שיש לי פה עבודה לעשות כדי להרגיש את זה מספיק).

יש לך ממ"ד?אנונימית בהו"ל
אז אין לך אפשרות להבין אותי
אכןoo

אני לא יכולה להבין סיטואציה של אחר

במיוחד שהתנאים שונים


אבל גם כשאני בדרכים (ואני הרבה בדרכים)

וגם עם ילדים בדרך ואזעקה

וגם כשהתארחתי במקום ללא ממד

הייתי באותו מוד

נטול היכון

האזעקות לא מנהלות את חיי

קודם יש חיים מלאים עם שמירה על נפש בריאה


וכן

אם זה לא מדבר אליך

זה לגיטימי

רוב האנשים לא מתחברים לזה

אם זה יעזור - עד שהתחתנתי לא היה לי ממדהמקורית

(גיל 25)

עד היום להורים שלי אין ממד

המקלט הקרוב - רחוק מאוד. כמעט קילומטר ואף פעם לא הלכנו אליו. באף מבצע/ מלחמה

גם היום ההורים שלי לא רוצים לצאת מהבית לאף אחד מאיתנו שיש לנו ממש


אמא שלי כן דרוכה מאוד, היא לחוצה מהחיים באופן כללי, אבל ללכת לישון במקלט ולא בבית מהבית לא היה אופציה מבחינתה בכלל, גם לא לצאת מהבית ולהתארח, הנוחות של הבית נותנת לה שפיות וזה שהיינו במקום שלנו ולא נדדנו כילדים עזר גם לנו האמת  ומבחינתה זה כמו שתגידי לה לעבור לגור בחלל


גם כשהתחתנתי גרנו בבניין עם מקלט למטה ולא הייתי מוכנה לישון בו, אפילו שזה אומר לרדת עם 2 תינוקות, וירדנו. אם לא היה מקלט מבחינתי נשארים בבית

בעלי רצה שנעבור  אז לחמתי שיש לה מקלט בבית ולא הייתי מוכנה לשמוע בכלל

מבחינתי הבית עדיף על הכל..

אז יש גישות כאלה

שההשתדלות היא במידת מה שאפשר להכיל נפשית ולא מעבר


בכל אופן חיבוק♥️

אני חושבת שאי אפשר לומר למישהי ככהפה משתמש/ת

כי נכון אף אחד לא יכול להבין לעומק אף אחד בשום עניין


היא הציעה גישה

שכנראה לא מותאמת ומדויקת לך במאה אחוז..


את תמצאי מה נכון ומדויק לך בעז''ה

אנחנו רק מציעות כיווני מחשבה


ואת תאספי מה שנכון לךץ


תראי הז מצב קצה עכשיו ברור

ווכל איד מתנהל בו אחרת


בתחילת המלחמה כשגרנו במקום עם הרבה אזעקות ובעלי גם היה מגוייס הרגשתי שאני דרוכה כל הזמן ואי אפשר לחיות ככה

ונסענו לקרובים רחוקים -האופציה היחידה שהיתה לי

היה לי נורא מממש

הם היו חמודים בגדול.אבל נפי'ת ופיזית היה קשוח עד נוראי


מאז לימדתי את עצמי הרבה שיטות התמודדות עם פחדים, עם שינוי שגרה, עם מצבי קצה


אז מצאתי מה האחיזות נשותנות לי בטחון


אני נגיד מחפשת מה ההשתדלות הכי מקסימלית שאפשרית לי במצב הנוכחי

ומה שמעבר -לא..

ואז מבחינתי המטרה שלי זה לשמור על עצמי בכוחות עבורי ועבור הילדים


ולכן אני במקומך לחלוטין היתי עוזבת מחר על הבוקר וחוזרת גם הביתה אם אין פתרון אחר

או מוצאת מקום זמני  סמוך למקלט אבל עצמאי שלי ולא בבית של מישהו 

לי אין ממ"דרקאני

ולא מקלט

ואני מסכימה עם @oo בכל מילה

אני לא גרה במרכז ששם הסכנה גדולה יותר

אני גרה באזור שיש אזעקות ובומים

אבל הסכנה היא יותר נמוכה

ואני לגמרי מאמינה שהסיכון לנזק נפשי גבוה בפער מהסיכון לנזק גופני

וזה מה שאני הכי מתמקדת בו

ללמוד להישאר רגועה ולא להיכנס להיסטריה

אז אני כן גרה במרכז ויש פה נפילות ורסיסיםאנונימית בהו"ל
אם ככהרקאני

אז כן הייתי יותר מקפידה על ההנחיות

בגבול האפשר

ועדיין

לשים לב לנפש

היא חשובה לא פחות מהגוף

 

בסבב הקודם הייתי בחרדות

הלכתי להורים

ישנתי בממ"ד

והיו לי השלכות על הנפש

הפעם העדפתי להמשיך בשגרה

ואני הרבה יותר רגועה

איך להמשיך בשגרה?אנונימית בהו"ל

איזו שגרה יכולה להיות אם אין מסגרות

יש כמה וכמה אזעקות ביום וגם בלילה

אז לא ישנים טוב וכל הזמן עייפים

הילדים לא פוגשים חברים

אין סבלנות


איזו שגרה?

אני חוששת ללכת למקלחת כדי לא להשאיר אותם לבד

באמת לא מבינה על מה את מדברת

דבר ראשון -באמת בעיני כרגע במרכזפה משתמש/ת

החשש יותר גדול וזה ברור שזה ישפיע.

גם אני לא היתי מרגישה שזה שגרה במצב הזה,


אבל

חושבת שאם היית במקום בו את לא סובלת מצד הסביבה

וכשהבעל מגוייס -גם היתה לך איזו תמיכה ועזרה פיזית

אז התחושה הזו היתה אחרת לגמרי


האמת שעם בעל מגוייס יש נטיה..לפחות לי.. להרגיש 24שעות אחריות תמידית ומן חרדה פנימית כזאת ממנה

וזה בהחלט עושה עותי יותר דרוכה. בסבב הקודם עם איראן היה לי סיוטטט פיזי ונפשי.כי בעלי היה באחד הסבבים..

ועכשיו

הכל כאילו אותו הדבר

אבל רואה שהכל מרגיש אחרת

אפילו לא כזה מפריע לי שהילדים בבית.. וברגיל לוקחת את זה ממש קשה

לא מפחדת בכלל מהאזעקות ולא דרוכה לרגע

לא כי הוא יכל להגן עלי מטיל בליסטי🫣

אלא פשוט

כי לא מרגישה שהכל עלי


מה שכן

חושבת שסביבה מיטיבה זה חובה

ובמצב שלך-עוד יותר

ברמה שמבחינתי כבר מחר סה הדבר הכי דחוף-למצוא חלופה.

אולי לשכור יחידת דיור במקום אחר שיש לך בו משפחה או חברה שסמוך למקלט או שיש בו ממד

ואם אפשר באזור יותר רגוע.. ממליצה על אזור פרדס חנה-חריש, שומרון,דרום-תלוי איפה , בקעה.. גם אם יש אזעקות יש פחות סיכוי לנפילות שם

נראה לי שהתבלבלת בשרשוראנונימית בהו"ל
אופס נכון😉 סליחהפה משתמש/ת
מסכימה עם כל מילהרקאני

היום הייתה התראה כשהיינו בנסיעה

ובעלי שאל אותי 

את תרגישי יותר רגועה אם נמשיך כרגיל או נעצור באזעקה?

וחשבתי רגע והבנתי שהמתח של לעצור בצד יעשה לי רע

והמשכנו כרגיל

 

אני חושבת שאם היינו באזור עם סיכון גבוה לנפילות

כן הייתי מרגישה שעדיף כן לעצור ולפעול לפי ההנחיות

זוooאחרונה

שאלה טובה ומכילה

לבחון את הסיטואציה ברגישות

בדילמה מה מרגיש לך יותר בטוח


זה מה שאני עושה עם עצמי בכל פעם שעולה דילמה עם האזעקה

מה מרגיש לי הכי בטוח/ נכון לנפש

נזק נפשי נגרם גם מאירוע ארןאמאשוני

חלק גדול מאוד מהמחיר הנפשי של 7.10 היה כמות הקורבנות העצום.

לדעתי הרבה יותר מהריצות למקלטים.


אם כולם היו אומרים שהסיכוי שלהם להיפגע הוא אפסי, היינו היום עם עשרות רבות של הרוגים, אם לא מאות.

המחיר הנפשי של כולנו היה עצום.

מאירועי ארן גדולים כמו אסון מירון,

יכול לקחת ימים להתאושש.


צריך למצוא איזון בין שמירה על השגרה והשפיות לבין שמירה על ההנחיות ושמירה על החוסן הלאומי.

מסכימה..אי אפשר לבחור רק צד אחד לחלוטיןפה משתמש/ת

גם אני הבנתי מזמן שהדרך לשי מול מצבי סכנה - זה להחדיר לעצמי שאין מצב שזה קורה לי ושזה בכלל אופציה.. למחוק את זה מהראש

לא כי אני טיפשה

הז דוקא במצסי סכנה או במקומות יותר מאתגרים בטחונית

אני יודעת בפנים שאין לדעת..

אבל מאחר ומבינה שאין לי איך להשפיע על המציאות או לשנות אותה

אז מבחינתי המטרה לשי היא לא לפחד ולהתנהל ברוגע

והאחיזה במשפטים האלו מרגיעה אותי ברמה 'בכלל לא לחוצה או חוששת ויכולה לנהוג גם לבד באמצע הלילה בכבישים בשומרון או להרגיש רגועה גם במצב הנוכחי

ולכן


בחוויה שלי

כל אחת צריכה למצוא מה עוזר לה לשמור על רוגע ובטחון ואיוזן פנימי בסיטואציה הזו

ביחד עם השתדלות מעשית- מה שאפשר.

אפשר ובעיני גם חובה ללכת לממד או מקלט אם יש(לי פשוט אין)

אבל בתדר רגוע

לא להתיחס לכל אזעקה כאל גורם פגיעה ממשי


כי אחרת זה משגע


וברוררררר שבמרכז יותר מאתגר

אין מה לעשות

אני לגמרי חושבת שלא הכל זה רק עבודה פנימית ברור לי ששם פי כמה יותר מלחיץ מפה

נכון צריך איזוןoo

וזה בדיוק מה שתארתי בתגובה שלי

הליכה לממד או שלא בהתאם לנסיבות


רוב האנשים אינם מתנהגים באיזון

בעיניי לפחות

תסתכלי סביב

רוב האנשים בטראומה/ סטרס/ מתנהלים בחוסר הגיון

זה מה שאני רואה לפחות

ואני רואה ומדברת עם עשרות אנשים ביום (רק בעבודה) ועוד אנשים בדרך

אין שמירה על הנפש

רק על הגוף

פורים ומשלוחיםאנונימית בהו"ל

אמא לכבר כמה ילדים

והיו חברות שחשבתי שיחזירו לי משלוחים והן הרגישו מאוד

בנוח לא להחזיר

נתתי בשביל לשמח אז למה זה קצת צובט ומרגיש לי מוזר שהן לא החזירו ומתנהלות מולי כרגיל?

מרגישה אולי עשיתי מעצמי צחוק או שהן לא שמות עלי

ותוהה על ההמשך

אני גם לא החזרתי לכולן השנהכורסא ירוקה

וגם לא שלחתי לכל מי שתכננתי, אבל לא הרגשתי בנוח עם זה,זה לא בא מזלזול.

זה תמיד יום לחוץ והרבה אנשים לא מספיקים כל מה שתכננו, אבל השנה על אחת כמה וכמה..

הבאסה מובנת אבל תנסי לא לקחת את זה אישית

גם לי לא החזירו כולם השנהעדינה אבל בשטח
היה לי קצת מוזר, אבל זה שלהן, אני בחיים לא הייתי מקבלת בלי להחזיר, אני לא ממש מבינה את זה. האמת שזה כאלו שגם שנה שעברה לא החזירו לי,ואז דנתי לכף זכות, אולי שכחו, אולי לא התארגנו.. (אני מביאה כל שנה) אחרי שגם השנה לא החזירו, הבנתי את הרמז, ויותר לא אתאמץ.. אני לא חושבת שיש משהו לא טוב בי, לא נעלבת, אני חושבת שהפגם אצלן.. 
זה לא פגם, זה ממש עניין של נורמותשיפור

אם את רוצה לשמח אותן ולהביא להן גם אם לא יחזירו- תביאי

אם לא- אז לא

בעיניי אין כאן רמז, רק נורמות שונות.

לנו הביאה משפחה אחת שלא תכננו לתת להםריבוזום

ולא החזרנו באמת... (באנו אליהם עם הילד בשביל להביא משלוח לבן שלהם שהוא חבר ממש טוב שלו, והם הביאו גם משלוח משפחתי, למרות שראו שלא הבאנו אתנו עבורם).

אם אפיתי כמות מסוימת של עוגות וקניתי אותה כמות של שוקולדים מיוחדים לצרף, מאיפה אני אביא עוד משלוח להחזיר? לא קיבלנו משלוחים עם דברים קנויים שלא עבור הילדים... מה שקיבלנו מהשכנים הכל עבודת יד שלא שייך להעביר.

זה פגם?

משמח שהם נתנו לנו, אבל מאוד מקווה שהיא לא רואה את זה שלא החזרנו כהתנהגות מעליבה

ברור שלא, הם הפתיעו אתכם, אני ציינתי מקרים לאעדינה אבל בשטחאחרונה
מפתיעים, שקורים כל שנה. 
מחילה אבל בעיני זו תפיסה שגויהמתיכון ועד מעון

אני נותנת למי שאני רוצה לתת, נותנת כי אני אוהבת לתת, נהנית מזה. לא נותנת כדי לקבל ולא מצפה לקבל.

אם מישהי לא מחזירה לי באמת שלא איכפת לי

מנגד, בעלי מלמד ומקבל הרבה משלוחי מנות מהורים של תלמידים, ברור שאני לא מחזירה.

זו לא תפיסה שגויהעדינה אבל בשטח
כל המטרה של משלוחי מנות זה להרבות חיבה ואהבה , הגיוני שאדם שנותן , משקיע מחשבה וכסף, ולא מקבל חזרה, קצת יצבוט לו, כמובן שהוא צריך לעשות עבודה עם עצמו וכו'.. אבל טבעי ביותר, כך מתנהל העולם, אדם שנותן מצפה לקבל.. ומשלוחי מנות מהורים תלמידים, ברור שלא שייך..
זה תפיסה שגויה בדיוק בגלל מה שכתבתמתיכון ועד מעון

אם המטרה להרבות אהבה ואם לא קיבלתי אז זה סימן שלא אוהבים אותי אז זה נשמע שגוי.

אנשים לא מחזירים מהרבה סיבות בעיני בעיקר בשל העומס הרב של היום הזה, ולכן זה שגוי לצפות לקבל חזרה.

הדרך להרבות אהבה היא בנתינה לא בקבלה

לא עניין של לא אוהביםעדינה אבל בשטח
עניין של איך אתה מקבל ולא מחזיר, לא כי אני צריכה את המשלוח שלה, לא כי אני צריכה לדעת שהיא אוהבת אותי כי אין לי שום צורך או רצון לאהבה שלה, נטו כבוד הדדי של בן אדם לחברו
למהתקומה

תודה וחיוך לא מספיקים ככבוד הדדי?

למה אם אני אומרת "שימחתם אותנו מאוד, איזה כיף שהבאתם לנו משלוח מנות" ומתכוונת לזה מכל הלב, זה לא סטנדרט מספק של כבוד?


אני קצת מרגישה ששוכחים שמשלוח מנות זה השקעה של זמן וכסף.

אז מתכוננים מראש, בוודאי. אבל האם אי אפשר לקבל את זה שכמות הזמן והכסף שאפשר להשקיע במשהו היא מוגבלת? והיא משתנה אצל כל אחד? וזה שבחרתי שלא להשקיע ללא הגבלה בכמות משלוחי המנות, לא מראה חוסר הערכה, אלא פשוט חישוב של כוחות, כסף, זמן ועוד.

למה תודה לא מספיקה?


ואגב, זה לא שאני לא מבינה את תחושת הצביטה בלב. אבל אני חושבת שהסטדנט שאת מציבה שכבוד פירושו הענקה שווה, הוא לא נכון חברתית.


ואגב, אצלי זה להיפך.

אף אחד לא הגיע להביא לנו משלוח מנות

אנחנו מחליטים מראש על 7-8 משפחות שמביאים להם, לא בהכרח חברים הכי קרובים.

ודווקא כשאנשים הרגישו צורך להחזיר, זה הרגיש לי לא נעים. הבאתי לכם במחשבה מסויימת (בין אם זה אשת מילואימניק, חברות טובות שלא פגשתי הרבה זמן, או מי שחשבתי שיש פחות סיכוי שיקבל), מתוך כוונה באמת לשמח אתכם. מביך אותי שאתם מרגישים צורך להחזיר לי ושזה שנתתי לכם מטריח אותכם, במקום שתהנו מזה בלב שלם.

אבל למה לאאפרסקה

להכין מראש אחד ספייר אם יבוא מישהו שלא תכננת שיבוא?

ואז את מפרקת איזה משלוח או שניים שקיבלת ומכינה חדש, וכשבא עוד אחד לא מתוכנן את נותנת לו את מה שהכנת הרגע. ככה גם מחזירים וגם לא נשארים בסוף עם אינסוף ממתקים.

אני משתדלת מאוד להחזיר, אפילו משהו קטן, ואם שמו לנו ליד הדלת כשלא היינו, אכין צ'יק צ'ק מארז ונלך להחזיר להם גם. אם לא מחזירים לי ממש לא אכפת לי, כי אני לא חושבת שאנשים חייבים לי משהו כמובן.

בנוסף, אני מבינה שבזמן מלחמה אי אפשר להתרוצץ אינסוף זמן בין אנשים שלא תכננת כדי להחזיר משלוח.

אני לאתקומה

מתנגדת, יכול להיות שמה שאת אומרת הוא פתרון טוב למצב הזה. ספציפית לנו אף אחד לא מביא, אז לא נתקלתי בעניין הזה


אבל אני רק אומרת, שזה לא נכון כסטנדרט חברתי, לקבוע שאם מישהו לא החזיר משלוח מנות זה "לא מכבד". זה לא הוגן לקבוע את זה כציפייה חברתית.

אז עם התפיסה הזו בדיוק אני לא מסכימהמתיכון ועד מעון

ואני חושבת שהיא ממש לא נכונה, ואפילו הפך פורים מטרת פורים היא נתינה, להרבות אהבה בנתינה, לא בתחשיבים של אם נתתי אני מצפה לקבל.

זה לגמרי כבוד הדדי להודות בלב שלם.

אחותי (הצדיקה ברמות על) כל שנה מחלקת משלוחי מנות לאנשים קשישים ועריריים, אין לה שום ציפייה לשום משלוח שיחזירו לה, נטו לשמח. לצערי לא הגעתי לדרגתה, ואני מבינה את הצביטה אבל בהחלט חושבת שהדבר העליון הוא לתת למען הנתינה

כגודל הציפיות...מקרמה

ובתפיסת עולם שלך זה לא מכבד לא להחזיר ואז את מצפה לקבל בחזרה

ומתאכזבת שזה לא קורה


ברגע שתקבלי שאחרים רואים דברים שונים ממך

ושהם לא 'לא מכבדים" בלא להחזיר משלוח מנות (ובכלל המושג 'מכבד' הוא יחסי ותלוי תרבות... מה שמכבד בתרבות אחת הוא מבזה בתרבות אחרת) אלא לא אוטים בכך צורך ומספיק הכרת הטוב ותודה

הציפיות יהיו שונות וכך גם האכזבות


אני כבר שנים נותנת הרבה יותר משמקבלתנעמי28

אבל די הוצאתי את זה מהסיסטם שלי שזה לתת ולקבל.

אני נותנת למי שאני מרגישה לנכון, ואנשים מחזירים לי אהבה בכל מיני דרכים במהלך השנה ולא כמשלוח מנות דווקא.


אבל מבינה את האכזבה, זה באמת יום עמוס במיוחד השנה.

אני רואה מגמה יפה של הורדת סטנדרטים גם ברמת המשלוחים וגם בכמויות של המקבלים, זה גם ככה יצא מפרופורציה.

האמת גם לי זה היה צובטמקקה

בעיקר כי גם ככה אני מרגישה חוסר ביטחון בחברה

והשנה באמת לא הבאתי לכמה שבעבר הבאתי,  וחיכיתי לראות אם הם ישלחו ראשונים. הם לא שלחו, והתאכזבתי...

זה טבעי שיצבוט גם אם התכוונו לשמח

הייתה שנה שהחלטתי לתת רק מעט משלוחיםשיפור

לאנשים שבאמת אין מי שייתן להם- חדשים בקהילה, עולים חדשים וכאלו, ואז אני אוכל באמת לתת משלוחים עם אוכל טעים ומושקע. ולא החזרתי לאף אחת שנתנה, פשוט ממקום שלא רציתי להשתגע על הכנה של מיליון משלוחים. שמחתי מכל משלוח שנתנו, אבל לא החזרתי לאף אחת. חצי שנה אחר כך, אחת השכנות שאלה אותי אם אני כועסת עליה ובגלל זה לא החזרתי לה.

מאז אני מכינה כמויות גדולות של משלוחים יחסית קטנים כדי שתמיד יהיה לי להחזיר לכל מי שנותנת, ולא יצא שמישהי נפגעת ממני.

אבל זה דורש להכין הרבה משלוחים, סביב 20-30 לפחות ואני ממש יכולה להבין מישהי שבוחרת לא לפתוח פס ייצור של משלוחים מנות כדי שתוכל להחזיר לכולן.


ומצד שני, גם יוכל להבין את הצביטה, שהשקעת וציפית שיחזירו וזה לא קרה. אבל לא עשית מעצמך צחוק, וזה ממש לא אומר שהן לא שמות עלייך, וחבל שזה יפגע בהמשך החברות שלך איתן. 

אני נותנת בשביל לתת ולשמחסטודנטית אלופה

באמת באמת מכל ה-❤️

אבל מצליחה להבין את המקום שצובט בלב וכל רגש הוא לגיטימי..

יכול להיות שזה יושב אצלך על זה, שזו דרך להביע חברות הדדית.. אבל לא בהכרח שכולם תופסים את זה כך..

בכל אופן חיבוק על התחושות🫂

אני מובכת להחזירהתחברתי במיוחד

אני לא מחזירה לכל מי ששולחת לי. אותי זה מביך מאד להחזיר. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שבגלל שהיא נתנה לי אני צריכה להחזיר לה (ובאמת עם הילדים ממש משתדלת שיחזירו לכל מי שנתן להם ומתאמצת על זה) באמת מתביישת לחזור להביא. אני עוד יותר מובכת שמחזירים לי בשביל להחזיר.

אני מכינה משלוחים קטנים ומחלקת למי שיוצא באהבה גדולה. לחברות טובות אפילו שהן שכנות לפעמים לא נותנת ולא נותנות לי וזה ממש משחרר. החברות שלנו לא נמדדת או מתבטאת במשלוחים האלה.

דווקא מי שלא חברים טובים אני מרגישה חייבת להחזיר אז מבחינתי אם לא מרגישים חייבים להחזיר לך- זו מחמאה

גם אנחנו לא החזרנו השנה לחלקדרקונית ירוקה
אבל רק כי הם הביאו לנו מאוחר (אחרי 13) וכבר התארגנו לסעודה אז לא רציתי להתחיל להתעסק בזה. 
חיבוק על התחושה שלך21

אני כבר שנים לא ב"משחק" הזה.

מכינים כל שנה כ6 משלוחים ואותם מחלקים לשכנים שהם לא דווקא חברים (אנשים בודדים, משפחות לא מהקהילה הדתית)

לי צורם שאותם שכנים מרגישים צורך להחזיר.

חבר'ה אין צורך. נותנת לכם באהבה!!

נדיר שחברה שלי תקבל ממני משלוחי מנות. כי כאמור מעדיפה לתת לשכנים שיש לנו איתם פחות קשר ביום יום או משפחות חדשות שספק אם יקבלו משלוח.

ויש לי אהבה גדולה לחברות שלי. והן יודעות שגם אם הן מביאות לי אני לא מחזירה..

אם הייתי נהנית מההכנה ולא היה אכפת לי להכין 100 משלוחי מנות, בכיף.

אבל לא נהנית. וזו טרחה גדולה עבורי.

אנחנו אוהבים להסתובב כל המשפחה ולחלק בעצמנו ולדבר כמה דק'. לבוא במאור פנים.


וכשמקבלים- לא מחזירים משלוח.

מחזירים בתודה, במאור פנים, בפרגון, במחמאה..


הלוואי והשינוי הזה יחול אצל כולם

שכל אחד יעשה מה שטוב לו מבלי להתחשבן.

שהאהבה תהיה נוכחת ואנשים ירגישו שייכות מבלי קשר למה הם קיבלו ולמי הם נתנו.


אנחנו הרבה שנים נותנים רק לשכניםאמאשוני

לא שמתי לב אם החזירו או לא.

אנחנו לא חברים של השכנים, יש לנו חברים אחרים

אבל יש משהו מאוד נוח שיש הגדרה ברורה ולא נכנסים לשאלה מה רמת הקשר, מי חשב עלינו קודם ומה זה אומר שאפילו להחזיר לא טרחו.

אם הבעלים שלהם מגוייסים בכלל לא הייתי מצפה לכלום (גם אם בעלך מגוייס, זה לא אומר שמגוייסות אחרות מסוגלות להכיל את האירוע)

לגבי אי החזרה והתנהלות כרגיל, זה אותו צד של המטבע. הן לא חושבות שאת מצפה לקבל חזרה

לכן הן גם לא החזירו

וגם לא מתנצלות.

פורים הוא חג מציף ולכן פחות ציפיות, פחות אכזבות

וזה לא קשור לקשר בהמשך הרגיל.

אם יש דפוס קבוע- שאת זאת שתציד מארחת, תמיד מזמינה את הילדים שלהם אלייך, תמחד זאת שמתעניינת בהם, תמיד זאת שמביאה משלוח ולא מקבלת- זה סיפור אחר.

אם תבחרי לצנן קשר, זה יתן לך משהו?

נניח אם מדובר בקבוצת חברות, ואם לא ץתחברי אליהם, תתחברי לאחרות אז סבבה,

אבל אם תצנני קשר תישארי לבד- אז מה זה נותן?

עדיף לדפדף הלאה.

אני מבינה את 2 הצדדיםיעל מהדרום

לק"י


יכול להיות שקיבלת מעט משלוחים, ולכן מבעס אותך שלא החזירו לך?

כי אני ממש מבינה את זה.

אבל בעיני זה פתרון מצויין להחזיר משהו קטןיעל מהדרום
לק"י

בשביל היחס.

זה בסדר. השנה יותר מתמידממתקית

גם לי חברה לא החזירה
חברה קרובה
לא פוגע שלא החזירה(תכלס לא צריכה את השוקולדים והעוגות שלה)"
זה פוגע כי היא לא חשבה עליי כשהכינה לכולם משלוחים.
אבל השנה אני מבינה ומוחלת
ובכל זאת שמחתי להביא לה ולא מצטערת

רק מנרמלת לגמרי את הרגשתך

אני אף שנה לא מצפה שיחזירו ליהמקורית

והאמת נותנת לפחות כמה משלוחים כאלה מראש, בידיעה שלא אקבל חזרה.


עצם הנתינה עושה לי טוב ואני לא מרגישה צורך לקבל חזרה. ממתקים אני יכולה וקונה לעצמי, אוכל מוכן כנל אני מסודרת ב"ה

עצם ההרגשה שהאדם השני קיבל, שחשבו עליו והשקיעו בו, זה מה שמשנה לי לפחות

הלוואי שינתקו את המשלוחים ממדד לחברותתוהה לעצמי

אנחנו נותנים איך שיוצא ומסתדר, שום קשר לרמת הקשר.

לשכנים אנחנו ממש מקפידים לתת למרות שאין שום תקשורת איתם במשך השנה. עם אחרים ממש מה 'יוצא ומסתדר. בגדול מחזירה או נותנת עד שנגרמים לי המשלוחים, לא תמיד מצליחה להתארגן על לארוז עוד בשלב הזה.

ואגב, שנה שעברה יצאנו לחלק משלוחי מנות לכמה חברים. מפה לשם פגשנו ברחוב כמה אנשים אחרים שרצינו לתת להם, ולחברים כבר לא נשאר לי.. הלוואי שהם יודעים או חושבים שאולי המשלוח שלא הגיע אליהם הגיע לאנשים שזה היה להם משמעותי הרבה יותר.

אני רואה בנוהל הזה מטרדoo

של ממש

מי צריך את כל החלפת המזון הזו


פה מגיעים יותר מדי משלוחי מנות

אנחנו מתארגנים מראש כדי להחזיר


חוץ מכמה בודדים שיש לנו עניין לתת להם

אין לנו עניין בכל הסאגה הזו


אז כנראה שיש אנשים שגם אין להם עניין בזה וגם אין להם כסף מיותר לזה

הכי לגיטימי בעולם

למה שהן לא יתנהגו כרגיל

כשאני מכינה, אני מכינה בשביל לתת,ד' הוא האלוקים

ולא עושה חשבון אם יחזירו לי או לא, מבחינתי אני שמחה לתת, ולכן גם כל שנה המשלוח שלי נראה אחרת,

 לפי הכח שיש לי להשקיע.. שנה אחת עשוי, שנה אחת קנוי, ופעם שכנה אמרה לי הגזמת, אני לא הכנתי ברמה הזאת...

אמרתי לה: מה שהכנתי, כי ככה התאים לי להכין, זה לא קשור למה את מחזירה, או לא מחזירה....

כשמסתכלים על זה ככה, אז לא נפגעים, מבינים שפורים זה חג יקר, ולא לכל אחד מתאים להכין כמות משלוחי מנות,

בקיצור, תכיני ותשלחי למי שאת באמת רוצה לתת, ואם בא לך משהו טעים , אל תחכי שהוא יגיע במשלוח מהשכנים,

תקני ותפנקי את עצמך! מגיע לך!

פורים שמח!

אני שלחתי הודעות במקום להחזיר, כי לא הספתקי להכיןאוהבת את השבת

אידיאלית אני חושבת שהכי טוב להכין מלא קטנים ולהחזיר תמיד

יש מהשו שיכול להיות לא נעים כשלא מחזירים

אבל גם זה קורה

אצלי הפוךניק חדש2

הבאתי לחברנ מתוך ידיעה שלא תחזיר לי.

ולא רציתי שתחזיר לי.

אני חייבת לה על כ"כ הרבה דברים.

ובכל זאת היא החזירה לי והרגשתי *מאד* לא נעים.

חיסון חצבת לתינוקת בת 8 חודשיםשעריו בתודה

הלכתי לפני יומים לחסן כי יש פה הרבה חולים

האחות התעקשה שנותנים חיסון סביל ולא פעיל בגיל הזה.

למרות שבטיפת חלב אמרו שנותנים חיסון פעיל .

הטיפות חלב סגורות בגלל המלחמה אז חיסנתי ..

השאלה היא מישהי חיסנה חיסון פעיל לפני גיל שנה?

במוקד של משרד הבריאות לא כלכך ידעו להגיד לי ועד שטיפת חלב תחזור לפעילות..

הבנתי שחיסון סביל מחזיק לחודש והאחות התעקשה שזה עד גיל שנה

אשמח לעזרה ממנוסות כאן

מוסיפה שהתחסנה בקופת חוליםשעריו בתודה
אין לי מושג. מקפיצה לךאמהלה
אנחנו נתנו גם בגיל הזה בגלל התפרצות. חיסון פעילבידיים פתוחות
רק שזה היה mmr ולא mmrv, ולא מחליף את החיסון חצבת של גיל שנה
ככל הידוע לי מגיל חצי שנה נותנים חיסון mmr פעילבידיים פתוחות
ומתחת לגיל חצי שנה נותנים נודגנים 
הבנתי שבאמת נותנים חיסון פעיל רגיליראת גאולהאחרונה

אבל בכל מקרה היא תצטרך לקבל את המנה הרגילה בגיל שנה,

וגם אם זה מחזיק לחודש, חודש זה גם חודשיים... זה לא משהו מדיד ומדויק.

נראה לי שאת יכולה להיות רגועה, גם אם זה לא מה שנותנים בטיפת חלב.

שרשור של דברים שכדאי לזכור לפורים הבאהף..תוהה לעצמי

מוזמנות לרשום פה לטובת כולם דברים שאתם רוצות לזכור לפורים הבא, מהכי טכני ועד הכי מהותי..
 

מתחילה-


 

1. לזכור לארגן למוצאי פורים אוכל מהיר להכנה או לחימום, בדגש על אוכל ולא ממתקים. כולם גוונים מרעב וטוחנים אינסוף ממתקים מהמשלוחי מנות אם אין אוכל מגרה אחר.


 

2. לזכור שיפורים חג שדורש סבלנות וגמישות. לא משנה כמה הלוז שלכם סגור וידוע מראש, סיכויים גבוהים מאוד שיהיו שינויים ובלתמים ברגע האחרון. כדאי להכין מראש מלאי סבלנות ונחת לכל השינויים האלו ולזרום איתם במקום להתעצבן.

מוסיפה לטובת מי שגרה בעירתוהה לעצמי
לברר כתובות של חברים של הילדים לפנייי פורים במקום לשרוף על זה שעה בבוקר עצמו
אשמח לעזרתכן ( בעל, ילדים..)אנונימית בהו"ל

טוב כותבת מאנונימי כי מי שמכירה אותי במציאות יכולה לזהות לפי מה שאכתוב.

היום בבוקר פורים ראיתי שבעלי לבש בגדי עבודה, הם היו נקיים אבל ממש הפריע לי איך שהוא נראה, אני פחות מתחברת למראה הזה וביקשתי ממנו שיחליף מכנסיים.

הוא בהתחלה לא רצה ואז החליף והוא אמר שהוא לא יחגוג איתנו את פורים והוא הלך לצד ולא היה איתנו כל הזמן, בסוף ביקשתי לדבר איתו וקצת בכיתי אמרתי לו שזה לא נעים שהוא גורם לי להיות עצובה בפורים ושבסה"כ ביקשתי ממנו להחליף מכנסיים, בסוף הוא השתכנע וחגג איתנו ביחד.

אבל עדיין מפריע לי שחשוב לי שהוא יראה יפה ומכובד ולו זה פחות אכפת.

יש לכן רעיון מה עושים?


 

דבר שני, אנחנו כרגע מתארחים אצל המשפחה בגלל שאין לנו ממד בבית

והילדים נהיו חרדתיים, ילדה אחת רוצה שנבוא איתה לשירותים ולכל מקום ( והיא כמעט בת 10).

הם רוצים שאני אישן איתם בחדר,

אני יושבת לידם עד שהם נרדמים..

ועד לפני כמה זמן זה לא היה כך, היו נרדמים לבד ועצמאיים והמלחמה שיבשה את זה.

מה עושים?

לא הבנתי אם הואכורסא ירוקה

התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי.  לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..

אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.

התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.

נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡


לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק

כל מילהריבוזום
מנסה ..אוהבת את השבת

א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.

ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"

ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..


ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.


בכל עבודה יש בגדי עבודה אחריםדיאט ספרייט

אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.

אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.

ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.

 

אתם אצל המשפחה שלך או שלו?רוני 1234

מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.

אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?

אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.

איזו תגובה חכמה!ריבוזום
תודה! את צודקתאנונימית בהו"ל
למרות שזה הפריע גם לי איך שהוא מתלבש אבל באמת זה שאנחנו אצלם זה הוסיף יותר.
לגבי הבגדים של הבעלשלומית.

לא להתערב!!

את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.

וזה לא עניינך מה הוא לובש.

סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...

כי בתכל'ס, מה זה משנה?

אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.

לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...

אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה

יש הבדל ביןהמקורית

חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר

בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה

וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס


לגבי הילדים נשמע לי הגיוני

הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי

בכיתי כי התגובה שלו היתה קיצוניתאנונימית בהו"ל
גם אם הוא לא מסכים יש דרך להגיד דברים ולא להגיד עכשו כל פורים אני לא אהיה איתכם וללכת לצד ולהתרחק מכולם.
הרבה מבטאים עכשיו תגובות קיצוניותאמאשוני

זה כמו אחרי לידה שהכל יותר רגיש.

כל הערה פיצית שלך או של משפחתך על העצמאות שלו עלולה לגרום להצפה ולכל המועקה לעלות.

ממילא הוא לא בבית שלו, לא יכול לקבל החלטות שהוא רגיל לקבל,

את חוזרת למשפחתך וקצת פחות "שלו" חוזרת לדפובים שהכרת ואולמ השתנו עם החיים המשותפים איתו.

הכל יותר רגיש.

את בעצמך מודה שאם זה היה בבית הפרטי שלך פחות היה אכפת לך, אז התזוזה העדינה הזאת מורגשת.

במיוחד אחרי כמה ימים.


תדמייני שאתם אצל המשפחה שלו כמה ימים ואז הוא מעיר לך על משהו שאם הייתם בבית היה יותר מכיל.

לא היית מרגישה עוד יותר רע עם זה?


נגיד כשהייתי לפני לידה נסענו לחמותי ואחרי יומיים נשברתי ובכיתי שנחזור הביתה,

הוא אמר שאמא שלו תיפגע אם נצא כמו גנבים בלילה ושנחכה לבוקר.

וואי איזה שטיפה הוא קיבל ממני, מספיק סבלתי את המשפחה שלו יומיים. חיכיתי שיחזור מהעבודה שיעזור לי להתקפל, ועוד במצבי אני צריכה להתחשב ולא לפגוע בהם..

בואי נגיד שהתגובה שלי הייתה חריפה פי עשר מהתגובה של בעלך.

כשאתה בבית לא שלך עם הרגלים שלא גדלת עליהם, זה ממש יכול לשגע.

במצב שגם ככה מתוח- על אחת כמה וכמה.

מבינה♥️המקורית

בכל זאת מצב קצה..

לגבי הבעל ענו לךאמאשוני

ובמיוחד שאתם לא בבית, לשמור על הכבוד שלו מבחינת עצמאות וקבלת החלטות ואיך הוא מרגיש, מאשר איך הוא נראה.


מבחינת הילדים לשבת לידם עד שנרדמים זה מינימום לדעתי.

במלחמה הקודמת ישנתי איתם בממד,

הפעם לא ישנה איתם כל הלילה אבל כן מרדימה ובאה מיד עם תחילת אזעקה. (גם יש לי בת 12 שישנה עם הקטנים אז זה נותן להם יותר ביטחון)

אם היו מתעקשים שאשן איתם לא הייתי חושבת פעמיים.


לגבי בת ה10 במהלך היום- זה כן נשמע קצת חריג (מחוץ לבית זה לגמרי לגיטימי. אבל בתוך הבית הייתי חושבת שבגיל שלה היא אמורה להיות מסוגלת לשחרר)

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע איך לגרום לה לחוש יותר בטוחה באופן הדרגתי.


לדוגמה: לתת לה משימות ברורות

לתת לה שליטה בתחושת הזמן (יש לה שעון) למדוד כמה זמן לוקח מנקודה מסויימת בבית עד לממד.

להסביר לה על התראה מקדימה ולקחת אחריות מלאה שלכם שאתם תגידו לה מתי מתקבלת התראה.

(למשל בת ה8 שלי התקלחה בקומה למעלה, ואז יצאה בבהלה היא חשבה ששמעה את ההודעה המקדימה ונלחצה מאוד. אז את זה אפשר למנוע. לתת לה לשחרר כי האחריות שהיא תדע על ההתראה היא של המבוגרים)

מקלחת אפשר לקלח אותה בבגד ים, פחות התמודדות לא מחייבת. וגם לא חייב כל יום.

יש פעילויות מפחיתות חרדה ודריכות, תחפשי יש כל מיני רשימות שרצות..

אבל באמת שהכי טוב להירשם להדרכה מסודרת.

יש מטעם העיריות, משרד החינוך ומרכזי חוסן.

ואפשר להתקשר ליועצת של ביה"ס. אני בטוחה שהיא תשמח לעזור ולהנחות אתכם לגבי תוכנית פעולה.

עונה נקודתיתשיפור
לגבי זה שאת יושבת איתם עד שהם נרדמים ואת לא רוצה שימשיך, הייתי מסבירה להם שעכשיו את יושבת איתם בגלל המלחמה וכשהמלחמה תיגמר הם יחזרו לישון לבד כמו שהם יודעים, כי הם כבר מאוד גדולים ועצמאיים, ורק עכשיו בגלל המלחמה קצת יותר קשה להרדם לבד. ומזכירה את זה כל יום כשאני מתיישבת לידם.
תגובה שונה לגבי הבעלממצולות

אני חושבת שקשה מאד לשחרר ולהגיד שילבש מה שבאלו

בדיוק כמו שאני רוצה שהילדים שלי יראו מטופחים ויפים

כך גם אני רוצה שבעלי יראה יפה ומטופח

אפשר להגיד את זה בצורה יפה ומכובדת

מה עדיף שהבעל יתלבש לא יפה והאישה תתבייש ללכת איתו ברחוב?

יש הבדל בין רצון לגבי הילדים לרצון לגבי הבעלנפש חיה.

הבעל הוא שותף בוגר חבר באותה רמה כמו האישה.

בתור זוג יש דינמיקה ותקשורת יותר חברית/ שווה בין בני הזוג ולכן יש מקום לדבר בצורה נעימה אחד לשני לא כבקשה או ציווי שנודף ממנו ריח שתלטנות מכיוון שלבן הזוג יש מרחב אישי של רצון/ מחשבה/ העדפה ויש *לכבד את זה*.

אפשר להציע/ לומר את דעתי אבל *לקחת בחשבון שבסוף זאת בחירה שלו מהעולם שלו ולכבד את זה*

 

בדיוק כמו שאני רוצה שיכבדו את דעתי כאדם ולא ייכפו עליי מה שאינני רוצה או מעוניינת בו . 

 

לגבי הילדים בגילים מסויימים יותר קל לבקש או להחליף להם , כי הם בחינת "עובר ירך אימו" כלומר חלק מהאם וממילא כרוכים אחריה ונשמעים לה.

גם לגבי הילדיםאפונה
מומלץ לכבד את העדפותיהם ודעתם, כי האפשרות האחרת מעוררת הרבה רצון נגדי.
כתבתי בגילים מסויימים כגון תינוק שעדיין לא מבחיןנפש חיה.
ואין לו עדיין טעם אישי 
לא יודעת אם הבנת שדיברתי אליואנונימית בהו"ל
באופן לא יפה, ביקשתי ממנו בצורה יפה שיחליף בגד כי זה יותר יפה ומחמיא לו, מכנסיים אחרות וגם לי יותר נעים להיות כך לידו. כשהוא עם הבגדים עבודה הוא נראה לי מוזנח כזה 
אם ביקשת בצורה יפה ובכל זאת הוא החליט- זה שלונפש חיה.

תביני

גבר הוא לא פלסטלינה

שאפשר לעצב אותה כרצוננו.

הוא אישיות בפני עצמו עם עולם פנימי ורצונות.

הוא בחר כך- כי רצה כך .


 

תבדקי

מה מפריע לך בזה בעצם?

הגיזרה? הטעם שלו? המראה ?


 

אולי מפריע שבעצם את לא מרגישה "משפיעה" עליו?


 

בהזדמנות מתאימה תוכלי לשוחח עם בעלך

ולשמוע איך הדברים נראים מהצד שלו. 

 

בעיניי 

נכון לעכשיו ולתמיד

לסנן מה מהותי לקשר בנינו- ומה לא משמעותי.

 

חבל לתת לזוטות להרוס מצב רוח

או קשר טוב.

כן אבל תביני שלך הוא נראה מוזנחאמאשוני

הוא לא חושב שהוא מוזנח,

או שלא אכפת לו מראה מוזנח.

אז או שהוא יחליף מכנס,

או שאת תחליפי משקפיים. מבינה?


ואני יודעת שקל להגיד וקשה לשחרר את זה,

אבל הוא צודק, מה אפשר לעשות..


תתנחמי, אצלנו באירוע הוא לא היה מוכן לקנות בגדים כי "לא בא לו"

בקושי לסדר את החולצה בתמונות הוא הסכים

ואח"כ שחררתי שיראה איך שהוא רוצה.

גם עם הילדים אגב,

היה לי חשוב שיראו יפה בקבלת פנים, ואח"כ שחררתי, חלק החליפו לבגדים ממש פשוטים. אם לא הייתי מסכימה בריקודים לא היו מסכימים ללבוש את הבגדים היפים בקבלת פנים.

אין מה לעשות, הוא אדם לעצמו. אפשר לבקש. הוא לא חייב להסכים ואם לוחצים הגיוני שיהיה ממורמר, זה החיים.

אני הייתי ממש נעלבתמקקה
אם בעלי היה מבקש שאחליף בגד
בודאי שזה עדיףאפונה

שימי לב

האמת נמצאת בכיס של האשה (או שלך) - מה יפה או מכוער, מה מתאים או לא

הטעם או הדעה של הבעל רלוונטיים?

את היית רוצה ללבוש רק מה שבעלך רואה לנכון?


האשה יכולה, במחילה, לעבוד על מידותיה ולשחרר האחיזה דרך הנראות של הבעל, ולא להתבייש ללכת איתו ברחוב.

נכוןאנונימית בהו"ל
אני מרגישה שלפעמים אני מתביישת באיך שהוא נראה וחשוב לי שיראה יפה, גם זה מרתיע אותי לחבק אותו כשהוא עם בגדי עבודה כי זה לא יפה בעיני, משמין אותו, גם אם הם חדשים ונקיים .
תחשבי שהיה מעיר לך על צניעות או מבקש שיותרכתבתנו

לא תלבשי צבע שבעיניו מכוער אבל את ממש אוהבת.

יש זמנים שבהם יש כח ורצון להתחשב בבן הזוג ולשמח ויש זמנים שזה עושה הרגשה של 'איזה חצוף שמבקש ממני דבר כזה ואני אתלבש איך שאני אוהבת'. ויש עוד תחושות על הרצף הזה.

ואם תגידי שאת בחיים לא תלבשי בגד שאת אוהבת והוא לא, זה גם קיצוני בעיני ובסיכוי לא קטן מצביע שכדאי ללמוד ולעבוד על נבדלות בקשר.

אני מעולםרקאניאחרונה

לא אגיד לבעלי מה ללבוש

המקסימום זה להגיד לו שאני לא אוהבת את הבגד הזה 

או שיותר מחמיא לו בגד אחר

ומכאן שיעשה מה שבא לו

לבקש להחליף? הוא הבעל שלי לא הילד שלי, זה הבדל ענק

 

אם הוא יבקש ממני להחליף בגד אני אפגע ממש

אם הוא יגיד לי שיותר מחמיא לי משהו אחר

או שהוא פחות מתחבר למה שאני לובשת

אני אחליט אם בא לי עכשיו להיות יותר יפה בעיניו או שיותר בא לי להישאר עם מה שעליי

 

ואני לא מתביישת ללכת איתו ברחוב גם אם הוא עם בגדים עם סיד וצבע

 

אנחנו במצב דומה חזרנו הביתהדרקונית ירוקה
הילדה נרגעה תוך יום, אפילו שהיו יותר אזעקות
אני חושבתעם ישראל חי🇮🇱

אילו בעלי היה מבקש ממני להחליף את החצאית או את החולצה כי הם לא נראים לו...

לא רק שלא הייתי חוגגת איתו את פורים גם הייתי הולכת בהפגנתיות כנראה למקום אחר ..

איך היית מרגישה אם היה מבקש ממך כזה דבר ?

לגבי הילדים ככה זה הרבה אצל כולם

יש רגרסיות .. עצבים מריבות בין הילדים

לאף אחד לא פשוט

הרבה כוח 🤗

על שתי השאלותאפונה

יעזור לך מאד לנסות להכנס לנעליים של השני.


לדמיין שאת בעלך

איך הוא מרגיש בתוך הבגדים של עצמו?

מה מנחה אותו בבחירת בגדים

איזה ערכים והעדפות יש לו סביב העניין.

את יכולה לשאול אותו

מסקרנות,

להניח את העולם שלך רגע

ולבקר בעולם שלו.


ולגבי הילדים

אם את ילדה, ופתאום פרצה מלחמה, ויש אזעקות ופיצוצים

ואתם לא בבית שלכם אלא מתארחים

ואת מן הסתם מרגישה דריכות תמידית וחוסר ביטחון -

מה תעשי כדי להרגע ולהחזיר לעצמך תחושת בטחון?

האם את מסוגלת להירדם בקלות?

אם לא, מה את צריכה?

בא לי לצרוח!!!!!!!!!!!!!!הריון ולידה

הרב לא מתיר לנו בדיקה של יום טבילה של אחרי לידה

צבע חום פצפון שלא היה לי ספק שבסדר ורק בגלל שאני לא פוסקת בעצמי אז שלחתי

חזרו כתמים בגלל מאמץ מהליכה לקריאה עם אזעקות

אני עצבנית מאוד ומתוסכלת מאוד מאוד

אתמול כבר התארגנתי לטבילה כי אנחנו לא מאורגנים כרגע ופורים וכולי

מרגישה שאני לא מסוגלת להיות דתיה יותר

חוזרת לניק שלי

תודה מראש

הרב יודע את הרקע?גב'
שזו בדיקה של יום 7, אחרי לידה וכו'?

אם לא- אולי כדאי לחזור לרב ולספר על כל המורכבות. אולי ימצא הקלה

אולי תבקשו ממנו את הבדיקה בחזרהנעמי28
ותלכו לרב אחר.
הוא יודע שזה יום טבילה אחרי לידה והיינו אצל שנייםהריון ולידה

הראשון אמר שהוא לא יודע איך להתיר את זה אז שנמשיך לברר

השני קיווה שזה פצע אבל לא יודעת אם וכמה כאב לי במיוחד שזה מרגיש לי ממאמץ בעיקר

הציע ללכת לבודקת אבל אני לא מסכימה. בעצתו עשיתי שוב אבל יצא אחר לגמרי

הוא טוען שזה עדיין תואם פצע בעיניו ושהוא רוצה לשוחח איתי על זה כדי לבדוק אם אפשר לתלות בזה

אבל אני לא יודעת מה לעשות

ואני לבד עם הילדים עכשיו אז לא אצליח להתקשר עד הערב

מצווה מעצבנת!!

לי פעם הרב אמר לנגב עם עד עם קצת אלכוהוליעל מהדרום

לק"י


ובגלל שהרגשתי משהו בניגוב, הוא התיר.

כי גם אני כנראה לא הרגשתי משהו בזמן הבדיקה. ואני מבינה שזה סימן לפצע.


יש להם רב עם הרבה ניסיון שאפשר לשאול? או להתייעץ?

פירטת לרב אם היו קרעים/ חתכים/ תפרים?

אמרתי לבעלי שיגיד לו על הקרע הבודדהריון ולידה

אבל רופא אמר לי קצת אחרי הלידה שנראה מה שהוא מחלים

ניגבת חיצונית? יש לי אי נוחות מאז הבדיקה

אמרנו לו.. כבר עוד רגע שקיעה נדמה לי


סיוט אני כל כך סובלת גם ככה

עשיתי בדיקה פנימיתיעל מהדרום
איה!! בטוח זה כואב ממשהריון ולידה
לא...הרגשתי "משהו". לא כאביעל מהדרום
לק"י

אולי אם יש פצע רציני זה כואב.

מה פירוש לא היה לך ספק אבל לא פוסקת בעצמך?מרגול

אותי לימדו שאישה מעידה על עצמה.

אם לך אין ספק שבסדר (לפי מה שלמדת, ההלכות שאת נוהגת על פיהן, וכו)- אז למה לשלוח לרב?


ואם את יודעת על עצמך שהדימום נבע מפצע, אז שוב, למה לשלוח לרב?


להבנתי, הסיבה היחידה לשלוח לרב היא אם לפי מה שאת יודעת זה אוסר או שאת לא בטוחה, ואת מקווה שהרב ידע איך להתיר. לא כך?

וגם חשוב לדעת שיש גם פסיקות מקלותמרגול

אם ההחמרות גורמות או עלולות לגרום לזה שתוותרי על המצווה הזו לגמרי, לדעתי לגמרי יש מקום לשקול ללכת לפי פסיקות מקלות.

לא כברירת מחדל, אלא מתוך מחשבה ושיקולים שלך ושלכם כזוג, כדאי בהתייעצות עם דמות רבנית.


את באמת תופתעי לדעת כמה הספקטרום ההלכתי רחב בנושא הזה (אני הופתעתי מאוד בהדרכת כלה. אמא שלי גם הופתעה ממה שסיפרתי לה. רחוק משיעורי חלמיש חחח)

היא כנראה היתה בטוחה שזה צבע טהור וטעתהיעל מהדרום

לק"י

 

לא שזה פצע.

אבל אם היא בטוחה שזה טהור, למה לשאול?מרגול

שוב, אישה מעידה על עצמה

לכן מלמדים גם אותנו דיני כתמים

שנדע


הרב זה בשביל מקרים בהם לא נראה שזה טהור…

מסתבר שהיא חשבה שזה טהור וטוב שלא הסתמכהפרח חדש

רק על עצמה

גם לי היו פעמים שהייתי בטוחה שזה בסדר

אבל ליתר ביטחון שאלנו רק, כי זה באמת לנו ממש בקלות

והתברר שטעיתי

ואגב היא כתבה נקודה חומה

זה בדיוק הצבע הבעייתי..

יש צבעים ממש ברורים לכן ולא

חום זה לגמרי שאלת רב

בדיוקיעל מהדרום

לק"י

 

בטוחה זה לא תמיד הכוונה יודעת בוודאות, אלא חושבת שזה ככה. ועובדה שלא תמיד זה נכון.

יש הבדל בין צבעיםנעמי28

שהם בטוח טהורים כמו צהוב וסומכים בהם על אישה

ובין צבע שיש בו אפילו מעט ספק, בטח בחום, שם אני יודעת שסומכים על האישה רק אם היא זוכרת שהותר לה כזה מקרה בעבר, כלומר היה אישור של רב בשלב כל שהוא.

 

ככה רב הסביר לי לאחרונה 

אבל לא מלמדים אותנו צבעיםיראת גאולהאחרונה
הרבנים ממש לומדים ומתמחים כדי להבדיל בין גווני הצבעים. לכן צבע חום זה שאלת רב.ז
אני מכירה - שאישה מעידה על עצמהנעמי28

כשהצבע הזה הותר לה בעבר והיא זוכרת אותו כמותר.

ולא רק לפי צבע שנראה לה טהור בלי היסטוריה עם הצבע הזה.

אין לי הרבה ניסיון עם שאלות לרב אבל היה נראה ליהריון ולידה
מפגשים חברתיים בקרב ילדים- איך לעודד?אובדת חצות

האמור הוא בילדים בני 5

 

 

אז הילדים שלי מוזמנים פעם ב.. לחבר וגם אני מזמינה פעם ב… אבל בימי חירום כמו עכשיו אני מרגישה שיש ילדים חברותיים מהם בהרבה שכל הזמן מקיפים את עצמם בחברים. יש אימהות מקושרות שחושבות יחד ומפגישות באופן יזום את הילדים או ילדים בבניין שלנו שמסתובבים יחד, עולים במדרגות לבד, בעבר דפקו אצלנו בדלת בשבת בבוקר ומודה שפחות התאים לי בלי הזמנה.  אני מרגישה שכאדם אני יותר כבדה וסלקטיבית, שלא תמיד בא לי לארח, אני נהנית לשבת עם הילדים שלי ולהנות איתם או ללמוד איתם וגם אני פחות מתחברת לשאר האימהות מבחינת נושאי עניין וסגנון. אנחנו שולחים את הילדים לסבא ולסבתא הרבה כי אני עובדת קשה וצריכה לבדוק מבחנים כמורה. בעיני אחרי יום מלא בחוץ בגן, חייבת להודות שלא מבינה איך הם עוד רוצים לפגוש חברים ואיך יש ילדים בגן עם יצר חברתי כ"כ חזק מגיל כזה. מצד שני- לא הייתי הילדה הכי חברותית בעצמי. פרחתי בהמשך ויש לי המון חברות שאני נפגשת איתם לקפה ולדבר אבל לא אימהות מהגן.


 

האם זה בעייתי?

האם יש כאלו שמזדהות?

אני פחות מתחברת לאמהות עם 5-6 ילדים שמזמינות כל הזמן גם אם הבית מוזנח וזורמות…..

האם זה פוגע ביכולת החברתית של הילדים שלי או שזה סבבה?

איך לנסות לעודד מפגשים חברתיים ואיך הורים אחרים זורמים לזה? הרי זה דורש ממך הרבה. בכל זמן נתון אני עסוקה בעבודה או בבית וגם ככה ערב עם הילדים זה מתיש אז להזמין עוד זאטוטים? 

בחופש הגדול כשאני בחופש או בחופשת פסח שהיא ארוכה ובאמת צריך לגוון בלי מסגרת אני מודה שיוזמת יותר. אבל בשגרה העמוסה- תלמדו אותי איך אפשר להנות מזה? רוצה שלילדים שלי יהיה בטחון כמו אחרים שעולים ודופקים בדלת בלי הזמנה ומסתובבים יחד ומצדשני אני ביישנית ומנומסת ולא נעים לי להטריד אחרים ולא משחררת את ילדיי שיעצו לאחרים בלי השגחה. אז זה דבר והיפוכו קצת לא? 

אני לגמרי כמוךמתואמת

למרות שיש לי הרבה ילדים... לא זורמת על הזמנות ספונטניות, הפרטיות חשובה לי ואני צריכה שהחיים שלי יהיו מתכוננים ככל האפשר.

בימי שגרה אנחנו מתאמים מראש הזמנת חברים או הליכה לחברים.

עכשיו בזמן מלחמה אין סיכוי שאסכים לשחרר אותם או לשמור על חברים שלהם אצלנו... לא מתאים לי להיות אחראית על עוד ילד שירד איתנו למקלט, יש לי מספיק משלי🙈 ואם הם נמצאים אצל אחרים אהיה בלחץ כל הזמן בזמן אזעקה... (עכשיו בסיבובי משלוחי המנות היה לי די קשה לשחרר אותם ללכת... כל מי שיצא נדרש לקחת איתו טלפון כדי לשמוע את ההתרעה המקדימה כדי שיוכל למצוא מקלט קרוב בהקדם...)

לא רואה בעיהמקקה

אין בעיה בלאהוב את הבית

גם אני לא מבינב למה מרגישים צורך ללכת לחבר אחרי יום שלם יחד

אני ממש מעט מזמינה או שולחת, עד לגיל שהם הולכים וחוזרים בעצמם

מה שכן, לא רואה בעיה שדופקים בדלת. אפשר להגיד כן ואפשר להגיד לא, לא חייב הכל בטלפון

וגם אם השכנים באים, כשלא בא לי יותר אני שולחת אותם הביתה

רק לגבי המבחניםאמאשוני

יצאנו לחופשת פסח.

אם את לא מגישה לבגרות וצריכה לחשב מגן, יש לך חודש+ לבדוק את המבחנים..

בדיוק פיקוד העורף פרסמו הקלות…רוני 1234אחרונה
כרגע עדיין לא חוזרים ללימודים אבל לצערנו השיקול הכלכלי נותן את הטון ובהחלט יש מצב שיחזרו ללמוד לפני פסח.
אני גם כמוך, מעלה לך כמה נקודות לחשיבהאנונימית בהו"ל

א' משתדלת לזכור שאני לא כזו, וזה בסדר שגם הילדים שלי לא יהיו הכי חברותיים בעולם...

אז לא להשליך עליהם את הציפיות שלי ושלא יהיה פיצוי לילדות שלי כביכול.. מצד אחד. וגם לקבל את זה שהם פחות זקוקים לזה

 

ב' ילדים בגיל 5 כשחברים מגיעים זה עוזר לי, לא להפך. (אם מגיעים בלי הורים שצריך לארח במקביל). 2 ילדים בני חמש מעסיקים את עצמם טוב פי כמה מילד 1 בן חמש. בגיל הקטן זה עבודה, אחר כך הם לומדים את הכללים ומסדתרים בלעדי, אני כרגע רוצה חברים לילדים כי ככה קל יותר להעביר ימים (נכון שאם חוזרים בארבע ובשש וחצי מתארגנים לשינה זה פחות נחוץ)

 

ג' מאחר ואני לא הכי חברותית ביקום, מיומנויות חברתיות הן פחות גנים של הילדים שלי אז יותר חשוב לי לפתח את זה אצלם בגיל צעיר. בלי לחץ כאמור בסעיף א', 

אבל יותר קל לחזק ולפתח מיומנויות וכישורים בגיל 5 מבגיל 10 ובטח ובטח מאשר בגיל 30.

 

בתוך כל זה משתדלת למצוא את האיזון, זה גם משתנה בתקופות כמה כח יש לי, מה הגילאים האחרים בבית (לפעמים זה מורכב עם האחים הקטנים שמפריעים לארוח..) יש סיטואציות שפחות נח לי שילדים חטטניים מסתובבים לי בבית ושואלים מליון שאלות.. נניח כשיש תינוק יונק וילד סקרן שלא מכיר את זה.. וגם תלוי מי החבר, מודה ומתוודה..

 

קצת לא הבנתיממתקית

את כותבת שאת הייית כנרה חברותית מאוד ועדיין נפגשת עם חברות...
את פחות זורמת עם לארח חברים
אבל מרגישה שיש ילדים חברותיים שנפגשים ונראה שזה מציק לך.
אני חושבת שגיל 5 זה גיל גבולי כזה והם כבר די מסוגלים לשחק עם חבר ולהינות, תלוי אופי. 
אצלי למשל, גיל 5 ומעלה אני שמחה שבאים אליהם חברים, כי ככה יש להם תעסוקה ולי זה נותן זמן לדברים אחרים (במקום שאני אשחק איתם פאזל,זכרון וכו הם משחקים יחד עם החבר ואני אוהבת את זה)
יש בביתנו גבולות מאוד ברורים של הזמנת חברים, יש שעות שאין מצב שיבואו אלינו או שילדיי ילכו לאחרים.
ויש זמנים שהבית פתוח לרווחה, אני גם אוהבת לדעת הכל מראש והילדים יודעים שיש ימים שהם ימים לחברים ויש ימים שאין מצב שחברים יבואו אלינו...
זה גמיש,זה דינמי, זה משתנה, זה תלוי יום, תקופה ומצב 
זה לא או שבאים אלינו חברים או שלא...

שאלה היא מה את שואלת באמת?פילה

את רוצה לקבל אישור שזה בסדר להיות לא חברותיים?

לדעתי כן. כל אחד והאופי שלו.

מצד שני את רוצה שילדים שלך יסתובבו בבניין וידפקו ויזרמו. אבל זה לא יכול לקרות אם את לא זורמת .

שנית , את כותבת שאת ביישנית ומנומסת ובאותה נשימה כותבת שאת לא מתחברת שאמהות עם חמישה ילדים ובית מוזנח ועדיין מזמינות. אז מה את רוצה אם את מתייחסת אליהן ככה? אם את לא רוצה שום קשר , ברור שהן יבחרו באופציה חברתית אחרת ברגע שיש להן אפשרויות אחרות.

אי שקט ואנטיביוטיקהאהבה.

הבן שנתיים התחיל מוקסיפן בגלל כנראה דלקת אוזניים. הלכתי לרופאה שאני לא מכירה בגלל המלחמה והיא נתנה אנטיביוטיקה אחרי שהיא ראתה קצת אודם באוזן.(הלכתי בגלל חום ושיעול ליחתי, הריאות נקיות לדבריה)  התחלתי לתת לו והתחרטתי, התייעצתי עם עוד רופא והוא אמר שבכל מקרה עדיף לסיים ולא להפסיק באמצע,

מיום אחרי שהתחלנו הילד לא רגוע, עצבני, קם בוכה, והוא בדרכ ילד מאד נח

זכור לי במעומעם שכבר היה מקרה בעבר בזמן נטילת אנטיביוטיקה אבל אני לא בטוחה

קרה לכן? מכירות את התופעה?

כן לנו זה קרה עם הבת. הפסקנו והמשכנו עםshiran30005

טיפות בלבד. אולי להחליף סוג? או לחילופין לעבור לטיפות עם אנטיביוטיקה? הרבה פעמים כשיש חום ודלקת אוזניים אבל את מציינת אדום רק וכנראה דלקת אז אולי כן אפשר לשקןל רק טיפות

לנו שבוע שעבר היה דלקת לילדה עם חום וקיבלנו טיפות גם

הייתי חוזרת לרופא , אולי יש עוד משהופילהאחרונה
לא נראה לי שמוקסיפן עושה את זה. באמת אסור להפסיק באמצע, חייבים לסיים חמישה ימים אם אני לא טועה. 
שאלה שמעניינת אותי ותוסיף לנו ולילדים שלנו🙏אבןישראל

גדלתי בבית דתי אבל הורי סוג של חזרו בתשובה

ולא היו לנו הרבה מנהגים/ דברים שקבועים לנו בלוז מבחינה תורנית

וכשגדלתי והסתובבתי בין חברות ראיתי שיש דברים ייחודים שכל משפחה לקחה על עצמה/ נוהגת ועכשיו כשאנחנו בבית משלנו אנחנו לא מצליחים לחשוב על רעיונות כי גם בעלי לא בא מרקע כזה תורני.

ועכשיו לשאלה

מי שמתאים לה לשתף משהו אחד  תורני נקרא לזה שהיה נהוג אצל ההורים שלה / אצלה בבית/מכירה מאיזה מקום,

לדוגמא לקרוא אגרת הרמב"ן כל סעודה שלישית שראיתי אצל חברה./ לימוד קבוע בשבת עם אבא לכל ילד..

תודה לעונות


אשמח גם לרעיונותמאמינה-בטוב
רק אומר שנראה לי שגם להרבה משפחות ששני הצדדים מבתים דתיים לא בהכרח יש מנהגים כאלה
אני באה מבית חרדי הארד קורדטרכיאדה

ולא היו אצל הורי שום קבלות או מנהגים מיוחדים שלהם.

בעיני זה מאד יפה ומיוחד אבל את יכולה בהחלט להחליט לבד על משהו שאת מתחברת אליו

(לדוגמא: לימוד 2 הלכות שבת בסעודת שבת/לימוד פרק בנביא בסעודת שבת)

גם לי אין מסורת מבית בקטע הזההמקורית

אבל יצרנו לנו כזו

למשל - אני לומדת פרשת השבוע עם הילדים כל שבוע

בעלי אחראי על לימוד משניות והוא והבן הולכים כל מוצש לאבות ובנים

יש לנו לימוד בסעודות שבת של הלכות


תחשבי על משו שאתם מתחברים אליו


אצלנו גם האמא מברכת ברכת הילדיםשמעונה
אני מנסה ליצור אחרי הדלקת נרות זמן ששרים אך זה כרגע לא עובד
גם אצלנו, ואצלנו השירים זה אחרי שחוזרים מבית כנסתמרגול
לגבי הזמן של ברכת הילדים ראיתי שיש כאלו שמברכים לפני הקידוש, ויש שבזמן נטילת ידיים (אחרי הקידוש, לפני המוציא)
אין לנו כאלה...מכחול

זה רעיון יפה, רק ממליצה לחשוב על משהו שאתם אוהבים (מי שעושה אוהב, כלומר לא שאת רוצה שבעלך ילמד עם הילדים והוא עושה לך טובה), ולהתחיל בפשטות.

לא להכריז "מכאן ואילך, בבית הזה תמיד לומדים פרשת שבוע בשבת אחרי הצהריים" אלא פשוט לעשות פעם אחת. ועוד פעם. ועוד...


אולי תראו שזה לא מתאים לכם, ותרצו לבחור משהו אחר. אולי זה מתאים לכם, אבל בהתחלה תפספסו מדי פעם עד שתתרגלו.


בהצלחה ♥️

כילדיםעוד מעט פסח

למדנו כל שבת בצהריים משניות עם אבא שלי.

זה זכור לי ממש כי זה לא היה בבית, היינו הולכים יחד איתו לביכ''נ ולומדים שם. בדיעבד אני מבינה שכנראה הוא רק רצה לתת לאמא שלי לישון, אבל לי זה הפך את הלימוד ליותר רציני ומחייב.

בעלי והילדים לומדים קבוע ב'אבות ובנים' של הקהילה בשבתות אחרי מנחה.


מכירה משפחות שבמקום סיפור לפני השינה קוראים יחד תנ''ך.


אבל לדעתי, פשוט תנסו ותראו מה זורם לכם. זה חייב להיות משהו שגם אתם כהורים תאהבו, כי ה-דבר שאנחנו רוצים להעביר לילדים זה את אהבת הלימוד, ואי אפשר לזייף בזה.


אני חושבת שהכי חשוב לא להיות בלחץ על זהמתואמת

גם אם מקבלים על עצמנו מנהג יפה - לזכור שזה רק מנהג, ואם לא מתאפשר בזמן מסוים, אז לא נורא.

בכל אופן, גם אני בת להורים שחזרו בתשובה ובעלי בן להורים משתי עדות שונות והם לא כל כך בקטע של מנהגים מיוחדים, אז קצת מזדהה איתך...

בכל אופן, אנחנו ניסינו להנהיג לימוד הלכות שבת בסעודה, אבל זה קצת התמסמס לצערי... אבל אני לא נלחצת מזה, יודעת שזה עוד יכול לחזור בע"ה.

ולפני כשנה התחלתי ללמד את הילדים הצעירים שלי תנ"ך לפי הסדר, כל יום (בד"כ לפני השינה) פרק אחד. זה התמיד ככה במשך תקופה ואז התמסמס. עכשיו לומדים מדי פעם עוד פרק, כשיוצא ויש נחת... וזה בסדר מבחינתי.

(זו תובנה לא רק על מנהגים ביהדות, אלא על כל כלל חדש שמנסים להנחיל בבית. לקח לי זמן לקבל את זה שכללי סדר חדשים או תורנויות סדר, למשל, לא יחזיקו מעמד זמן רב, וזה בסדר. הכי חשוב שהבית יהיה באווירה טובה, גם אם אין בו דברים קבועים...)

משהו תורני לא חייב להיות רק לימוד תורניממתקית

אלא גם משהו מעבר-
למשל אצלנו בכל יומהולדת נהוג לחגוג עם סעודת אמנים.
 

מלווה מלכה עם סיפורי צדיקיםPandi99
מתאים לך שאשלח לך בפרטי? אאוטינג וכומרגול

חושבת בעיקר על דברים שקשורים במעגל השנה (כלומר, סביב חגים ומועדים. אבל דברים שלא נפוצים ברוב הבתים)


ואגב, זה תלוי גם בני כמה הילדים שלך.

וגם עליי חלק מהדברים העיקו. לפעמים זה נחמד ולפעמים זה דייייי למי יש כוח. אז נראה לי כדאי לשים לב גם לזה (אם זה לא משהו שכתוב בהלכה, אז אולי לא להתעקש אם רואים שזה מוביל לאנטי…)

כותבת לך אבל לכולםאבןישראל

קודם כל את יכולה לשלוח בפרטי,

לגבי מה שכתבתם,

אנחנו אנשים זורמים מאוד ומחפשים דברים כאלה כמו נקודות שמקשרות לתורה/ לה' בחיי היום יום שלא חשבנו עליהם כי לא היו לנו..

לא משהו כבד וברור שנראה שזה זורם ומתאים לנו ולילדים..

תודה למי שענתה🙏

אצלנו יש נביא לפני השינהשופטים

סיפורי צדיקים בארוחות משותפות

חידונים על פרשת שבוע

אצל ההורים שלי באמת קראו אגרת הרמבן ואני זוכרת את זה ממש כדבר ששינה אותי, אצלנו זה פחות תפס.

שעה וחצי לפני שבת הבנים ובעלי הולכים ללמוד בבית הכנסת

סיום מסכת או סיום ספר נביא נחגג בסעודה גדולה


אנסה לחשוב מה עוד

אנחנו לומדים ספר המצוות עם הילדיםמחי

לפי החלוקה השנתית של המצוות לפי ימים

אני לא מצליחה להקפיד על זה כל יום, אז לפעמים משלימים כמה ימים ביחד. היתה תקופה שלמדנו כל ערב בארוחת ערב, היתה תקופה שסיפרתי להם לפני השינה, משתנה

אצלנועכבר בלוטוס

בערב שבת מברכים את הילדים

שרים בר יוחאי בנוסף לשלום עליכם ואשת חיל

 

בוקר שבת שרים חלק מהקידוש (מ 'ושמרו בני ישראל את השבת) 

 

בפסח הצגות

 

 

לא עולה לי עוד

 

 

איזה מהממתדפני11אחרונה
אצלנו קוראים בסוף סעודת הבוקר פרק אחד ממסכת אבות. (כל שבת פרק אחר לפי הסדר)
פורים שמח יקירות!💜🥳Doughnut

בעזרת השם שנצא כולנו מאפלה לאור גדול במהרה!

שולחת דליים של שמחה וחיבוקים לכולכן💕

אמן!אפרסקה
לא יודעת מה איתך אני כבר באור גדול!
גם אני☺️Doughnut
איך מרגישים באור גדול? ממתקית

מקנא בכן...

וואו למה לאאפרסקה

קודם כל במודעות! להיות במודעות של הכרת הטוב! ושל שמחה! ושל אהבה!


1. היום פורים אז אני בבית ולא בעבודה, הללויה!

2. יש לי ילדים כל כך מתוקים שאני מאוהבת בהם

3. אמנם יש אזעקות אבל ב"ה 99% מיורט אז אין בי כמעט פחד

4. בגלל שהילדים לא היו במסגרות הזמנו להם חברים אז גם דיברתי עם אמהות, איזה כיף זה תקשורת עם אנשים תודה לה'!

5. היום בפורים עצמו הסתובבנו לחלק משלוחי מנות, איזה הודיה לה' להיות בחוץ בשמש באוויר הנעים, ועוד לפגוש אנשים

6. לפני שבועיים הייתי חולה ולא יכולתי לאכול כלום, היום אני אוכלת כרגיל. איזה שפע! שום דבר לא מובן מאליו


איך אפשר לא להיות באור גדול? ה' הוא טוב ומטיב! רק צריך לפקוח עיניים ונראה כמה טוב ה' וכמה מתנות הוא משפיע ושופך עלינו כל רגע

איזה כיף...תודה לך!!!ממתקית

אבל פירטת את הסיבות להיות באור גדול
לא איך מרגישים? לא? חחחח
סליחה על החפירה

 

חחח אז מנסה שובאפרסקה
את יכולה פשוט לעצור (מחשבתית) ולחשוב מה סביבך הוא טוב. את באמצע הטירוף לשים את הילדים בבוקר בגן? לחשוב, איזה מזג אוויר טוב. איזה ילדים מתוקים. לנסות לראות בכל רגע מה טוב בו, וזה מכניס אותך לשמחה תמידית
מקסים תודה לך!!!ממתקית
איזה מהממת אתרקאניאחרונה
נשמה!רוני_רון

פורים שמח גם לך!!!

תמיד מוזר לי התחושה שלכולן יש פורים, ולירושלמים עדיין לא..

ולנו התחושה ההפוכה מוזרהמתואמת
פורים שמחחחרקאני

עוד לא נכנסתי לאווירה

הכל פה הכנות עדיין

מקווה שיראה פה יותר חגיגי עוד מעט

פורים שמח! שהכל יתהפך לטובה ולברכה🥳יעל מהדרום
מידות גדולות לנשים מנקסטמולהבולה

מבינה שיתכן שאצטרך לקנות לעצמי בגדים לחג אונליין

לרוב מזמינה מדיין

אבל הבגדים הקצת יותר אלגנטיים שלהם לא משהו ....

מציצה עכשיו בנקסט ויש דברים מהממים ממש

אמנם יקר בפער אבל נראה מעולה וזכור לי שפעם הזמנתי והייתי ממש מרוצה

רק שלא סגורה על המידות

מה זה מידה 48? ומה זה 50? למה זה תואם בארץ?

יש שם סרגל מידותניק חדש2
תמדדי את עצמך עם סרט מדידה ותראי 
יצא לך להזמין משם?מולהבולה
כל הארון שלי משםניק חדש2
מושלם חחחחח
וגם מאד מאד פשוט להחזיר אם את לא מרוצהניק חדש2
איך אתן מחזירות?מולהבולה
ובעלי  טוען שלא כדאי עכשיו
גם אני לא הייתי קונה עכשיוניק חדש2

סתם כי זה יקח כנראה נצח עד שתקבלי את זה.

יש כפתור החזרה לשולח. מדפיסים ברקוד מדביקים על החבילה שאת רוצה להחזיר.

ממלאים כתובת טלפון ומגיע שליח עד אלייך הביתה לקחת.

ואז מקבלת זיכוי באשראי.

נקסט הרבה יותר איכותי משייןרוח הריםאחרונה
הבאסה זה שהחזרה עולה כסף (בניגוד לשיין שהחזרה חינם)
מי מגוייסת? ומה שלומכן?אוהבת את השבת
ספרו לנו קצת.. שנוכל להשתתף/לחבק/להתפלל מרחוק...

חושבת עליכן💞💞💞

אניניגון של הלב

הוא היה מגוייס עוד קודם, אבל הוקפץ בשבת וחזר לצבא

 

וגם אין לי ממ"ד אז בנתיים אצל ההורים, לפחות עדיין אין ילדים... מתה מפחד מה יהיה אם זה יהיה סבב ארוך עד הלידה או אם יהיו עוד סבבים כאלה אחרי

 

ומרגיש שלכל שאר המגוייסות הרבה יותר קשה ממני אז אין זכות להתלונן או להחשיב את עצמי כמגוייסת

🧡🧡 תמיד יש לך זכותכורסא ירוקה

יש מספיק קושי לכולן 😉

מקווה שיחזור הביתה במהרה, שלם בגוף ובנפש

אמןניגון של הלב

תודה ❤

את מגוייסת!!!! בע"ה שישתחרר לפני הלידה!שיפור
איזה מלחיץ זה!פצלשהריון

קרה לי גם ..

בסוף ילדתי בשבת שהיה בבית.

בעה שיהיה לך בשמחה בקלות ובידיים מלאות! 

בטח שיש זכות להתלונן!!אוהבת את השבת

לכל שלב יש את האתגרים שלו..

ודווקא יש משהו הילדים שגם מאתגר כמובן אבל גם מעסיק ומנחם ומתוק..


ובע"ה הכל יעבור בניסים גדולים ובהרף עין!!


תמסימלא להתעסק בהלאה אלא רק בימים הקרובים.. גם ככה דברים משתנים ככ מהר..

חיבוקקקק!!

אניפצלשהריון

איזה חמודה!

מודים לה' על כל הניסים.

ב"ה שההורים קרובים.

אבל ממש קשוח הטיפול האינטנסיבי בילדים המחורפנים שלחוצים מאזעקות ורוצים את אבא.

הרגשתי שאין לי זמן לנשום, לאכול ולכלום. ועד שהצלחתי ללכת לשירותים אז התרעה.

אבל בה אנחנו בסדר. ומשתדלים לשמוח.

הילדים עשו מסיבת פורים במקלט וממש שמחו. 

ח יבוק!!! קשוח!!! בהצלחה רבה!!!שיפור
יואו אלופה את!!!אוהבת את השבת

באמת אינטנסיבי ככ...

וככ הרבה ניסים!! הודו לה' כי טוב!!


זה הזמן לשלוף את כל התותחים הכבדים-

סרטים (אם את או מישהי אחרת רוצה יש לנו מנוי בנטפליקס לשימוש הציבור)

קורנפלור

חדפ

פסטרמה

וכו וכו..


שולחת כוחות וחיבוק!!!

אניערגלית

חודש אחרי לידה

נסעתי לחמותי עם ארבעה קטנטנים שמפחדים מטזעקה ומתגעגעים לאבא, אז בינתיים הגיבורה האמיתית זו חמותי שעל זה ממש

מזל טוב!כורסא ירוקה
וכל הכבוד ותודה רבה לך, לחמותך ולבעלך. כל אחד בגזרתו..
קשוח!!! גם את גיבורה ממש!!! בהצלחה!שיפור
יואוווו חודש אחרי... קשוחחחח!!!אוהבת את השבת

תנוחי כמה שיותר

ואיזה יופי שחמותך על זה!!!

זה ממש הזמן שלך לנוח המון המון כמה שאת יכולה💓💓💓

גיבורה גם את!עוד מעט פסח

שאחראית על הנפש של ארבעה קטנטנים + הנפש שלך, שמתגעגעת...

חיבוק ענק ותודה על מה שאת עושה בשביל כל עם ישראל!

גםאני. מאתגר, אבל שורדים ב"ה ומתפלליםאמהלה
בהצלחה!!שיפור
תודה לכולכן!!! חיבוק על המאתגר!!!אוהבת את השבת
מתפללים איתכם על כולם..

שולחת כוחות וחיבוקקקק💞💞💞💞💞

אניואילו פינו

הוא הוקפץ בשבת בבוקר

חודש אחרי לידה עם עוד 3 מתוקים חוץ מהקטנה

קרים בקראוון והממד בחוץ במרחק שמספיק בדקה וחצי אבל לבד עם כולם זה קשוח, במיוחד בלילה כשקר וחשוך

כואב לי כל הגוף. גם מלהעסיק את הילדים, לרוץ לממד וכו וגם מהמתח והדריכות..

וואי חיבוק!!! קשוח ממש!!! בהצלחה!שיפור
יואוווווווו טירוף ממש!!! יקרה!!!!אוהבת את השבת

ממש ממש מאתגרררר


יש לך מנשא לקטנה?

ועזרה בבקרים שתוכלי לנוח?

באלי להזמין אותך לכאן, למרות שזה מקלט שכונתי רק כדי שנוכל לעזור לך בבקרים להתאושש.. איזה קשוחחח


חיבוק ענקי ענקי ובע"ה שיהיה המון כוחות והמון עזרה גם🫂🫂🫂

יש מנשא.. וזה עוזר..ואילו פינו

עזרה לא ממש... אבל יכולה לנסות לחפש.. אולי עכשיו אחרי פורים יהיה יותר קל למצוא..

תודה!

אין עכשיו לימודיםעוד מעט פסח
אולי אפשר לחפש ילדה בת 10-11 כזה, שתהיה איתך במקביל, רק כדי שיהיה עוד זוג ידיים באזור.
יופי שאת עםצמנשא!! מחזקת אותך ממש לחפש עזרה!!אוהבת את השבת

את ממש צריכה לנוח כמה שאפשר ובטח לא לסחוב את כולם חודש אחרי לידה!!!

בע"ה  בע"ה  בע"ה  שתמצאי והכל ילך בקלות!!!

וואו ממש קשוח!אמאשוני

אולי יש מישהי רווקה שתוכל להיות איתך בשעות הערב והלילה?

נניח אם היא באה ב18:00 ויוצאת ב8:00 זה ממש יכול להציל מצב ולא חונק אותה מהבחינה שבשעות היום היא עושה מה שבא לה..

אחותי אולי תגיע איכשהו..ואילו פינו
קצת חוששת שזה יאתגר יותר עם הילדים כי הגדולה שלי נוטה לריב איתה לא מעט.. והילדים כולם על הקצה.. הקטן (כבר לא הכי קטן🫢) לא מוכן לזוז בלי שאחד מאיתנו לידו.. ממש משפיע עליו כל האזעקות.. קשה לו להירדם...
וואו קשוחחחחחאוהבת את השבת

בטח שעל הקצה

אחרי לידה וראיתי את זה כאן בדיוק בלידה האחרונה זה טלטלה ממש גדולה לכולם. זה בילט אין. אמא עסוקה מאוד במישהו קטן, משהו בה משתנה וכולםםם מגיבים לזה.

אז תוסיפי מילואים. וואו...

ותוסיפי מלחמה, טירוף...


 

טוב שאת מודעת לעניין עם אחותך.. אולי תפתחי את זה עם הגדולה בדרך כל שהיא.. ? נגיד להגיד אני יודעת שלפעמים ש* מגיעה זה קצת קשה לך וזה בסדר והגיוני אבל תדעי שאני קוראת לה כי צריכה עוד זוג יידים אבל אותך אני תמיד אוהבת מאוד מאוד ואת יקרה וחשובה לי!!! ואשמח שתשתפי אותי כשקשה לך..

למרות שבמחשבה שנייה, חודש אחרי לידה ממש היה קשה לי לאחוז בניואנסים כאלה ואין בכלל אין את הפניות הזו...

אבל אולי כן להגיד לאחותך שהבת שלך במצב רגיש אחרי לידה ויהיה צריך להימנע לגמרי מקונפליקטים איתה. אולי זה עדיף כי הבת שלך בטלטלה כרגע ואין צורך להעמיס עליה עוד פרויקט..

מוסיפה חיבוק ענק ענק ותודה ענקית בשם כולנו!!!אוהבת את השבת
אנחנו גם...נויה12345

וגרים בקומה שלישית בלי ממד, יורדת למקלט עם תינוק וילד לבד..

סיוט של ממש...

מתפללת שזה יגמר מהר!!! ובע''ה שנצליח להתמודד עם זה כולנו!!

יואו ממש קשוח!!!אוהבת את השבת

חיבוק גדולללל!!!!


שואלת גם אותך- יש לך מנשא לקטנטן? זה מאוד עוזר...

וגם- השנקל שלי זה- תנסי לנוח כמה שיותר במהלך היום גם אם זה לשים מסך לילדון כדי לשמור על הכוחות..

חיבוק ושיהיה הרבה כוח בע"ה!!

תודה רבהנויה12345

האמת שהוא לא התחבר למנשא כשניסיתי כשנולד אנסה שוב אולי אופתע

תודה 

יואו, כמה זה קשוח!!!עוד מעט פסח

תודה רבה לך.

הניסים הגדולים שאנחנו זוכים להם- זה בזכות נשים צדקניות כמוך 🩷

אני(אהבת עולם)

ומתחרפנת ליולדת כאן, שלושה שבועות אחרי...

בדיוק הבוקר החלטתי להאמין שאני גיבורה ולשנן את זה כל הזמן, בינתיים זה מחזיק אותי למרות כל הבלגן שהולך פה ואצלי בלב.

יואווווווו ככ קשוח!!!!! איזה אלופה את!!!!!אוהבת את השבת

ולא הבנתי מה כתבת..  את יולדת? או שעוזרת ליולדת?

חיבוק ענקקקקק ותודה ענקית ענקית בכל מקרה!!!!!!


וסליחה על הדילהיי, לא נכנסתי לפורום ביום וחצי האחרונים.. 

התיקון האוטומטי🤦‍♀️(אהבת עולם)

אני יולדת, למרות שמרגישה שאין לי את האפשרות עוד להיות יולדת ונגמר הזמן שהיה אפשר להתאושש בו.

תודה על החיבוק, זה באמת מה שאני צריכה עכשיו...

מסתמן שגם אנחנוחושבת בקופסא

ועוד אמורה להיות לנו הזרעה שבוע הבא.

הבטיחו שהוא יוכל לצאת, אבל צריך לדעת מראש, ובדברים האלו אי אפשר לדעת בדיוק... 

גם אנחנואין כמו טאטע!אחרונה

התחיל קשוח מאוד , ולאט לאט יותר קל.

עכשיו עם האזעקות כל דבר נהיה יותר מאתגר, אבל סהכ אנחנו בסדר.

שה', יתן כח לכולנו וישמור על כל החיילים אמן!!!

יש בי כאב מטורף (פריקה, מילואים)אנונימית בהו"ל

אין לי אפילו כח לכתוב

אבל אני במצב נפשי מזעזע

בהריון+ פיצפונים שמאבדים את זה לגמרי מאז שאבא גויס ועברנו למקום אחר בשביל ממ"ד קרוב

לא מפסיקה לבכות והסביבה הכי לא תומכת בעולם

יותר נכון לומר עוקצנית ומכאיבה מאוד

אין לי כח לפרט אבל אין לי אופציה למקום אחר כרגע

לא ידוע על צפי של חזרה או יציאות, הוא הוקפץ מהרגע להרגע, והשתחררנו רק לפני חודש מסבב של כמה חודשים!!!

וגם מזה עוד לא התאוששנו, הזוגיות, הבית, הילדים, הכל עוד הפוך ופתאום סבב נוסף עם אזעקות וטילים ואנחנו בכלל לא בבית, הכל הפוך

מרגישה שיש שני יקומים

של נשות המילואים ושל כל השאר

ושאר הנשים שיוצא לי לדבר איתן, כולן קורסות לגמרי

ומרגישה שבמלחמה הזאת אף אחד לא שם עלינו, פעם עוד הייתי רואה סטטוסים או משהו תודה לנשות המילואים

מרגישה שקופה, מרגישה נטל, לא מפסיקה לבכות..

משלוח מנות אחד לא קיבלתי ואני שבורה ומרוסקת לגמרי

עכשיו הבת שלי במרד של את לא מחליטה עליי ואני לא יודעת איך לקלח ולהרדים אותה. ב"ה שאת השאר הצלחתי, אבל היא נהיית עכשיו קשה ברמות ואין לי במי להעזר, אין לי כוחות, כל דבר קטן הוא טריגר מטורף בשבילי, אני על הקצה ולא מפסיקה לבכות ולהשבר

פשוט אשמח שיראו אותי, שאני ארגיש שרואים ושזה לא סתם

מסכימה ולא מסכימהאישהואימא

אני חושבת שזה תחום שיש בו המון אפור וסקאלה מאד רחבה. אבל כן יש גם קצה של הסקאלה. וזה לפעמים פשוט רעיל. ואפילו מאד. אולי זה לא מאד נפוץ אבל יש גם מקרים כאלה.

אנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה שם.

היא יודעת.

אבל כן, יש מושג כזה משפחות רעילות ולדעת לקרוא לילד בשמו זה התחלה של תהליך שמוביל לריפוי ובסוף בסוף של הדרך יש לפעמים גם השלמה וקבלה ואולי לא. אבל כן, יש דבר כזה משפחות רעילות בדיוק כמו שיש נשים שהן נשים מוכות או שסובלות מאלימות וגם שם צריך לדעת לקרוא לילד בשמו.

גמילה ומלחמהאוויר לנשימה

הקטן בן שנתיים ורבע

כל ערב לפני המקלחת דורש שנוריד לו טיטול, עומד על שרפרף מול האסלה ומנסה לעשות פיפי.

עכשיו הוא מן הסתם יהיה בבית כמה ימים ואולי זה זמן טוב לגמילה, נראה לי שהוא מוכן וממש רוצה…

אבל הם זה כדאי בגלל המלחמה?

יש פה הרבה אזעקות ולפעמים הוא אומר שהוא מפחד מהאזעקה וגם עדיין קר..

כדאי?

יש לכם ממד בבית או מתפנים למקלט ציבורי?רוני 1234
תכננת לגמול לילה ויום ביחד או קודם יום, ולילה בהמשך?
יש ממד בביתאוויר לנשימה

רק ביום. אפילו לא בשנת צהריים.

אני בכלל לא אוהבת לגמול בגיל כזה קטן, אבל נראה שהוא ממש מוכן וגם ככה הוא יעלה קטן לגן

אני גמלתי את הקטנה במהלך "עם כלביא"עודהפעם

היתה נראית לי בשלה,
אמרתי שממילא כולם בבית והבית מלוכלך...
היו כמה ימים מאתגרים אבל חזרה למעון אחרי המלחמה גמולה...
אבל אני לקחתי את זה ממש באיזי.. אם אתם לחוצים מהאזעקות או שיש אתגרים אחרים אז לא כדאי.

אני לא הייתי מתחילהמכחול
גם הילדים הגדולים שלי נלחצים לפעמים מללכת לשירותים כי מפחדים שתהיה אזעקה. למה לעשות תהליך גמילה עם לחץ ברקע?
אני מתלבטת כי קר, נראה לי אחכה עוד קצתשיפור
אני גם התלבטתידרקונית ירוקהאחרונה
עם בת שנתיים שכבר חודשיים מנסה לגמול את עצמה. גם ככה תכננתי בחופשת פסח, מתלבטת אם להקדים
יחס עוכר ומרחב מוגן. פריקה והתייעצותהריון ולידה

אולי יש לכם עצות בשבילי?

אנחנו אצל חמותי כי אנחנו בלי ממד בבית (בתהליך שיפוץ בשביל זה אבל זה להזדמנות אחרת )

והגיסות ממש משפילות מהרגע שנכנסנו לפה. נשואות ורווקות כאחד . לא משנה כמה אני מנסה להיות נעימה ונחמדה אבל גם לי הפיוז עולה כי אני פחות מחודש אחרי לידה

בפועל המצב רוח ברצפה מושפלת ובוכה לא מעט וההורמונים לא מועילים

אני ממש מתאמצת אבל הגעתי לקצה . ממשיכים לחפש בכל דקה נתונה פתרון אחר לשהות בו אבל המבוי סתום לחלוטין!!

שוקלת לעבור לבית ולחיות בחרדה קיומית מאשר חרדה נפשית.

השם תעזור לי כבר!

לא יודעת מה אני רוצה מכן בתכלס

אולי רק חיבוק

תודה מראש

 

ואני מתחננת אליכן אם אתן במקום עם אישה שעלולה להזדקק ליחס נעים בבקשה תעזרו לה!לכל הפחות תחייכו ותהיו נעימות מולה

לא הגיוני שמול כל יצור חי אחר היחס הוא הפוך מהן

 

הלוואי שהן היו יכולות לראות את ההודעה הזו 

אבל הן לא

יש לכם מקלט בבניין. ?דרשתי קרבתךך
אם כן אז אולי שווה להיות בבית, אם לא זה סיפור אחר מקווה שזה ייגמר מהר ושולחת חיבוק ענק !!! 
הלוואי שהיה מקלט תקני בסביבה במרחק סבירהריון ולידה

יש פרטי בקצה השני של הרחוב באחד הבניינים אבל לא נספיק בחיים

תודה על החיבוק🩷

וואי וואי, קשוח ממשאחת כמוניאחרונה
שולחת חיבוק
התיעצות ופריקה, רגיש.אנונימית בהו"ל

אם לא מתאים אפשר לערוך/ למחוק.

ב"ה שליש שני.

אבל אין חשק בכלל..

לא יודעת מאיפה להתחיל


אולי מזה שאני ממש לא אוהבת את איך שאני נראית פתאום

זה לא קרה לי בהריונות הקודמים, בד"כ אהבתי את המראה ההריוני

אבל פתאום עכשיו לא.. וגם אני מרגישה ממש שמנה

לא השמנתי יותר מדי, אבל זאת התחושה שלי. שיש לי יותר לחיים פתאום, או מרגישה בכללי נפוחה כזאת

וזה ממש חוסם אותי


וגם לפני כמה זמן בעלי סוג של עקץ אותי שיש לי ריח שם..

זה התפוצץ והיתה לנו מריבה גדולה, נפגעתי ממש!!

זה להחשף בפני מישהו ולהפגע במקום הכי רגיש שיש

וגם דוגרי אין לי שליטה על זה (אני אישית לא מרגישה ריח או משהו חריג)

וזאת פשוט היתה אמירה סתם. והיא גם נאמרה בצורה מעליבה (ולא מתוך מחשבה איך אפשר לשפר נגיד)

זה היה בערך לפני חודש, אולי קצת יותר, ומאז אני לא מסוגלת להפתח בפניו

זה כמו שאני אגיד לו שאני לא אוהבת את האף שלו. מה יש לו לעשות עם זה?


בעלי הוא אדם ממש מתוק ורגיש ולא רוצה ללחוץ עליי או לנדנד, אז כשהנושא עולה הוא אומר שהוא מכבה אצלו את החשק.

אותי זה מרגיע ומקל עליי, טוב לי ככה

אבל לאחרונה יש הרבה יותר מתחים בזוגיות וריחוק ואנחנו מתאמצים מאוד מאז ששמנו לב להשקיע הרבה יותר בקשר וזה עוזר ב"ה.


אתמול היה לו צעד מפתיע והוא ביקש שנתקרב.

האמת שממש לא היה לי כח אבל רציתי לשמח אותו

אז השקעתי וכו' אבל הייתי כבויה לגמרי. רק רציתי שיגמר כבר

אחרי כמה זמן הוא שם לב ועצר והתחננתי שימשיך כי לא רציתי ששוב יהיה ריחוק וכ'ו. ודי כבר הגענו עד לכאן אז יאללה נסיים עם זה ויהיה טוב, לא רוצה עוד מתח בזוגיות

אבל באמת ברגישות הוא עצר ואמר שהוא מרגיש שאני לא איתו ולא יכול ככה.

ממש בכיתי, הרגשתי כשלון. מאוכזבת כל כך מעצמי.

הלכנו לישון עם עצב גדול


וזהו, קמנו בבוקר כרגיל וזה לא יוצא לי מהראש

לא יודעת איך ממשיכים מכאן

הוא באמת נסיך, מתקשר ומתעניין מה איתי, מחייך , הכין לי סנדוויץ' הבוקר

ולא נעים לי שאני לא 'מחזירה' לו

מרגישה אישה לא טובה מספיק

אבל באמת שניסיתי!

וזהו, חוזרת לניק המקורי שליאנונימית בהו"ל

אבל קוראת את כל התגובות

תודה מראש, מעריכה את מי שקראה

בטוחה שיש כאן הרבה חכמות ממני שיגיבוטרכיאדה

אבל רק רציתי להמליץ על סבון לשטיפה אינטימית- עושה פלאים.

שמעתי שלא כדאי להשתמש באופן סדיר כי מייבש, אז אפשר להשתמש רק בזמנים שצריך, זה באמת מעלים ריחות

דווקא ממש לא ממליציםבתאל1

על שטיפות עם סבון או חומרים מיועדים. זה עושה להיפך... רק מים.

ואם יש ריחות זה אומר שצריך לבדוק למה

קודם כל כדאי להתייעץ עם רופאת נשיםאנונימית בהו"ל

איך אפשר ואם אפשר לשפר את זה.

חוץ מזה לדבר על הדברים בינכם  להסביר מה קורה בלב ולחשוב ביחד מה כן אפשר לעשות יחד

אתם נשמעים ממש רגישים ואיכפתיים אחד לשניחשבתי שאני חזקה

חושבת שלנסות לשבת לדבר פתוח אחד עם השני יכול "לרפא" את הריחוק שנוצר.

לשתף בכנות, להקשיב סכנות, להודות אחד לשני על האכפתיות בכנות.

מנסה...קדם

העלית הרבה נושאים, מנסה לכתוב מה עולה לי ותבחרי מה טוב לך...

קודם כל זוגיות זה מסע, ואינטימיות זה מסע, וכל זוג חווה עליות וירידות והמון המון למידה לאורך הדרך- על עצמנו, על בן/בת הזוג ועל ביחד המשותף, וזה נבנה מכל מה שעובר בדרך, וככה זה...

ממליצה על התכנים של ליאורה בוקסנבוים להתמודדות עם בניית אינטימיות, חוסר חשק ועוד הרבה נושאים שקשורים

באופן כללי למדתי שהשקעה בחיים האינטימיים יוצרת חיבור רגשי עמוק וממש שווה להשקיע. ובשביל זה צריך לדבר בפתיחות ובכנות, תנסו להבין מה יעזור לכל אחד מכם לרצות את הביחד והקרבה ביניכם, להתמקד במה כן ולא במה שמרחיק.

וטיפ קטן- ללמוד להנות מהיחד הזוגי גם בלי לגמרי להיות בעניין

אני חושבת שהעיקר פהממצולות

זה שנפגעת ממה שהוא אמר

וזה הכי הגיוני בעולם

פעם ממש בהתחלה

אמרתי לבעלי שאם אי פעם

הוא יעיר לי על ריח או על שערות

זה יפגע בי מאד מאד

זאת פגיעה בבטן הרכה

כי זה משהו מאד אינטימי שלך

שהוא היחיד שנשחשף אליו

ועל זה הוא נתן הערה

שמאד מאד פוגעת

אז אין מנוס מלהעלות את הדברים איתו

ושיצליח להתנצל

ולגרום לך שוב להיות בטוחה בעצמך ובגוף שלך

וואו שולחת חיבוקהרקולסית

מזדהה ממש עם הרבה ממה שכתבת.

גם לי ריח זה נושא ממש רגיש ויש לי הרבה הסתבכות סביבו וממש פחד ממה שבעלי יחשוב. ולגמרי היו לנו דברים עם זה.

אין לי מלא דברי חוכמה להגיד אבל אני ממש מכירה את התחושה של אכזבה וכישלון ולכן רוצה להזכיר לך שיחסים זה לא משהו שאת אמורה לספק. זה ממש בסדר לעצור באמצע. ולמרות שעכשיו את מרגישה שזה היה כשלון, זה כנראה יהיה משהו שתלמדו ממנו הרבה ותצמחו ממנו.

נראה לי שכבר כתבו לך פה שיחסים זה תהליך. אפשר לנסות במקום להסתכל על פעם אחת כישלון או הצלחה, להסתכל על הפעם הזו כהזדמנות ללמוד

בהצלחה!!

נשמעתהילה 3>

שכדאי לדבר על מה שהיה אז, לשתף ולהתפייס להוריד את החומה הזאת מביניכם.

רק לגבי הריחהריון ולידה

בהנחה שאין פטריה או משהו,

זה ריח טבעי שנמצא שם, והוא נועד לגרום לאיש להימשך.

זה לא פשלה של הגוף.. זה נפלאות הבריאה

אני חושבתממשיכה לחלום

שכדאי לפתוח את זה שזה עדיין יושב עליך, בפתיחות ובכנות.

ובלי אשמה על זה שזה עוד כואב לך, זה הגיוני ממש.

הוא נשמע איש אכפתי ורגיש, תני לו לתקן את הריחוק שההערה הזאת גרמה.

זה דבר חיובי ממש שהוא לא רוצה להיות איתך כשאת סגורה ומרוחקת, את לא כישלון

זאת הערה מאוד פוגעת

תעלו את זה ותדברו על זה

זה יקרב אתכם מאוד

היי חוזרת שובאנונימית בהו"ל

תודה גדולה על כל התגובות, מעריכה ממש

בזכותכן אזרתי אומץ ופתחתי איתו את הנושא

האמת שלא ידעתי כל כך מה לומר חוץ מזה שזה פגע בי ולכן אני חסומה.. ושאני אוהבת אותו מאוד ורוצה את הקירבה אליו ומחפשת את הדרך

ודיברנו על זה קצת והוא אמר שהוא מרגיש חסום ממש, אחרי הפעם ההיא הוא מרגיש שננעל אצלו משהו במיניות ולא רוצה להפגע שוב.

הוא כן נמשך מאוד אבל מפחד להפגע ולכן לא מגיע לשם בכלל

היו ימים עמוסים, לפני פורים, ולא הספקנו לדבר על זה שוב. המצב בזוגיות השתפר והיה לילה שהרגשתי יותר בנוח לפנות אליו והוא ממש עצר אותי ואמר שלא יכול.

נעלבתי ממש. אמרתי לו בכנות שרציתי את הקירבה אליו גם אם אין לי חשק, רציתי אותו ורציתי לשמח אותו.

הוא ממש הודה ושמח בזה אבל אמר שהוא לא רואה את עצמו מתקדם לשם.

אני לא זוכרת מתי היינו ביחד בפעם האחרונה, אולי חודש?

בכל מקרה, אחרי זה התחילה המלחמה והוא הוקפץ.

אין לדעת מתי יחזור הביתה בקרוב...

קשוחנעמי28

אני חושבת שאתם צריכים לשים לב למשהו חשוב.

לרצות להתקרב לא אומר להגיע ממקום של ריצוי ולעשות משהו שהגוף אומר שלא.

המיניות היא השלב הסופי לא השלב הראשוני לקרבה. ( לרוב, ודעתי במקרה הזה)


תתקרבו באינטימיות שהיא לא מינית.

תראו סרט יחד, תצאו לדייט, תדברו שיחת נפש, תצחקו, תתלטפו בלי קשר למיניות.


הריצוי הזה, לעשות טובה רק כדי להתקרב, ממש יכול להרחיק ולעשות את הפעולה ההפוכה.


ותודה על המילואים

שיחזור בשלום ובמהרה 🥲❤️

אמן תודה רבהאנונימית בהו"ל

בע"ה, מחכים ממש שיחזור, כנראה רק עוד כמה שבועות

וכואבת לנו המחשבה שככה הוא יצא מהבית, שאנחנו גם ככה בתקופה שבקושי היינו יחד

ממש חיבוקזברה ירוקה
בעז"ה קתבוא ברכה

אני חושבת דלפעמים ההקפצה למילואים עןזרת בהקשרים האלו, כאילו משנה כיוון בלופ...

הלוואי בע"האנונימית בהו"ל
לפעמים גם מרחיק יותר
ממה הוא פגוע בעצם?ממצולות
מהדחיה שהיתה בפעם האחרונה שניסה להתקרבאנונימית בהו"ל

מה שפרטתי בהודעה הראשונה, מרגיש שנסגר מאז

 

ומדייקת את עצמי, זה לא פגיעה של 'נעלבתי', אלא ממש של פחד להגיע למצב אינטימי ואז לעצור

ואם תסבירי לו שרציתממצולות

אבל בגלל שהיית םגועה היה לך קשה

הוא לא יקבל את זה?

נשמע שבעלך אדם מאד איכפתי ורגיש

בד"כ אנשים שרגישים לעצמם

רגישים גם מאד לזולתם

והוא יוכל להבין אותך

כי אתם מדברים באותה השפה

ב"ה ממש זכיתי בבעל רגיש ותומךאנונימית בהו"לאחרונה

הוא לגמרי מבין אותי ולא כועס עליי בכלל, מבין שזה מצב מורכב ושאני מאוד אוהבת אותו

מצד שני משהו נשאר בשנינו חסום בקשר ליחסים ולא יודעים איך לשחרר את זה