אבל בא לי עצה של הנשים החכמות שיש כאן.
אני עובדת במקום חילוני-שמאלני.
ואני מרגישה איך ככל שהבחירות מתקרבות, אנשים יותר ויותר מדברים פוליטיקה, והאמת- מה שהכי מטריד אותי בזה שזה גורם לי הרבה פחות להעריך אנשים.
ברמה הטכנית אני פשוט מתחמקת משיחות כאלו, אבל ככל שהבחירות מתקרבות זה הולך ונהיה קשה, ואני ממש שמרגישה איך יש אנשים שכבר לא בא לי להיות לידם בגלל הדעות שלהם, ואני מבואסת על עצמי בגלל זה.
נגיד, מישהי שאמרה לי כמה מסכנים הפלסטינים שהחוות מנשלות אותן מאדמותיהם, כשמבחינתה הגירוש מגוש קטיף היה 'מחיר כואב שחשוב לשלם בשביל השלום' ומאז כל פעם שאני מדברת איתה תקועה לי בראש מחשבה של 'איזה צבועה את!' או 'לא מאמינה שיש אנשים שפויים שאשכרה חושבים ככה', וכל ההערכה שלי אליה ירדה בטירוף.
אני אגיד משהו בוטה- אם עד המלחמה הייתי מסוגלת להסתכל על המציאות גם דרך עיניים של אנשים אחרים, היום יש תפיסות עולם שנראות לי פשוט כמחלת נפש של שנאה עצמית. כבר לא רואה שם את ההגיון ואת הערכים היפים שהייתי יכולה להתמקד בהם לפני.
וכמובן שממש לא מדובר על כולם. אפילו לא על הרוב. אבל השמאל הקיצוני, אנשים שמזדעזעים מהרצון 'לסתום את חופש הביטוי' ליוצרי הסרט מכפיש-ישראל שמדברים עליו עכשיו- איך אפשר להמשיך להיות חברים שלהם???
ואני מבואסת על עצמי שזה ככה משפיע עלי.
אשמח לעצות מכמות ומנוסות.
חיבוקקקקקק
). אני חושבת שצריך למצוא דרך משחקית כדי ללמד אותו לשתף.