פורום הריון ולידה (עמוד 1)

לוקחים בלילה כי ככה זה משפיע בבוקר.

את יכולה לקחת בבוקר אם הבחילות אחר הצהריים אולי..

לכן עדיף לקחת לפני השנה ולא למסטל אותך באמצע היום.

בגדול זה כדור שמשפיע לטווח ארוך ולכן זה לא באמת יועיל יותר או פחות אם תיקחי בצהריים.

ו-קחי בחשבון שלוקח גמה ימים עד שמתחיל להשפיע. 

היו צריכים עזרה עד גיל 5-6

נראה לי שרוב (כל?) הילדים בגיל 3 צריכים עזרה

אבל אין מספיק כוח אדם בגן

אז הילדים אמורים להסתדר לבד (קרי להישאר מלוכלכים)

אם היא כבר בגן עירייה, אז הגיוני שכבר לא עוזרים... אפשר לנסות לדבר באופן אישי עם הסייעת ולשאול אותה אם מתאים לה לעזור לבת שלך להתנקות.

אבל אולי כן טוב שמלמדים אותם להתנקות לבד - סו מיומנות חשובה בסופו של דבר...

סיפרתי עליה בהודעה אחרת בהמשך.

לא אומרת שזה תקין, המצב שיש בגנים, אבל זה מה שקורה בפועל לרוב, לצערנו...

כן עזרנו לילדים שהיו צריכים.

בגיל 3 לרוב הילדים

בגיל 4 כבר פחות, אבל יש כאלה שעדיין מבקשים

בגיל 5 בדרך כלל כבר היו עצמאיים.

הגיוני שהגננות ילמדו לנגב לבד, כדי לחסוך להן.

לפעמים גם נותנים לילדים מגבונים, ואז יותר קל להם לנקות.

הילדים שלי בגיל 3 עוד לא ניגבו לבד.

בגיל 4 הבנות כבר היו עצמאיות.

לבן שלי לקח יותר זמן, אבל תמיד היה עושה בבית ולא בגן.

זה גם עיריה, כן.

יש 32 ילדים ו2 סיעות- חשבתי שבגיל הזה יש סיעת שלישית מהסיבה הזו..

היא עוד ניחא מהגדולות, אבל יש בגן מלא אפרוחות שנגמלו בחופש כי חייב ועוד רגע גן ובטח שפע פספוסים

מהתגובות אני מבינה שבפועל זה מה שקורה בגנים, גם אם אני לא עפה על זה.

לא נורא, הגן עד 13:30 ויש הרבה ימים שבהם היא לא עושה בגן בכלל...

(הבן שלי לא היה עושה אף פעם כי הגעיל אותו לשבת)

זאת אומרת גננת ושתי סייעות.

בגני חובה, או בגן עם פחות מ 30 ילדים, יש רק גננת וסייעת אחת.

הגננת והסייעות לא אהבו את זה (מבחינת החוק הן לא יכלו לומר לי כלום, אבל כן הביעו את אי הנחת שלהן)

הייתה רק סייעת אחת, מחליפה, שניקתה אותה במסירות ובנחת אחרי שפספסה פעם אחת, ואני זוכרת לה את זה לגמרי לטובה...

הגיוני מאוד שהילדה מתביישת לבקש שיעזרו לה, ולכן הן לא מודעות שהיא צריכה. אולי גם שווה לגשת ישירות לגננת או לסייעת ולשאול מי אחראי לעזור לבנות, יש מצב שזה יעורר אותן לדאוג יותר לפחות לבת שלך אם לא לכל שאר הילדים...

אבל הגננת אמרה שמלמדת אותן להתנקות לבד

(זו גננת מקסימה שמלמדת את הילדות מלא עצמאות ואיך להתארגן בחורף עם גרביון בשירותים וכו'

לזהות מתי צריך לקנח את האף ולנגב..)

ותכלס שאלתי כי חזרה הביתה לא נקיה אז אולי זה קצת מורכב בגיל שלה?

(בבית אני מנקה גם ילד בן שש, לכל הפחות בודקת אחריו)

להחמיא שכל הכבוד שמלמדים עצמאות וכמה זה חשוב אבל לשים לב שיש ילדות שעדיין לא למדו וכדאי גם לעזור להן. חד משמעית בגיל הזה יש עדיין הרבה ילדים שזה מורכב להם, לדעתי בעיקר העניין של לזהות מתי זה באמת נקי ולא רק להעביר ניגוב ולסמן וי

וגם מלמדות אותם לנגב כדי לתת להם עצמאות (בודקות אחרי שנקי)

אבל מסייגת שאני גננת בגן רב גילאי וחנמ.. .ויש לי שני ילדים שלא גמולים בכלל ועוד עם חיתול..

לילדים שלי לא ניגבו.. והם למדו לא לעשות בגן עד שלימדנו אותם לנגב בעצמם.. (או לנגב לעצמם אבל לא עד הסוף)

מניסיון של שלושה ילדים, שנגמלו (/נגמלים) בגן...

זו אחת הסיבות מבחינתי לבחור בגן חנ"מ אם הילד טרם גמול ויש אפשרות לבחור בזה...

אנחנו עדיין בתחילת שנה, אני גם הטרום חובה ביקשתי שיעזרו לפי צורך עם ניגוב.

בגיל 3 לפעמים באמת טכנית לא יכולים הכל לבד. 

אבל הצוות כן אמור להיות בראש של לנקות למי שמבקש ולא רק לנסות ללמד אותו..

הרגשה לא כיפית בכלל

מאד יכול להיות שזה קרה בלי שימת לב

תנסי שוב לפנות אליה למשהו אחר

כשהיא פנויה

ותבדקי אם היא עדיין עונה לך בצורה לא יפה

תבררי בעדינות אם היא כועסת עליך או משהו...

מציעה להתרחק מהם

או לשמור על יחסים טכנים בלבד

לא הצלחתי להבין מה זאת אומרת מישהו מהצוות שלא הכרנו.

אם מדובר במישהי שלא ממונה עלייך אלא חברה לצוות, אין צורך לעשות כלום.

קורה שאין כימיה.

לשמור על יחסים קורקטיים, רשמיים של היי וביי ולצמצם מגע מעבר.

לא חייבים להיות חברים של כולם וזה בסדר.

בניגוד למה שמישהי כתבה פה אני לא רואה סיבה לפנות לאדם ולשאול אם פגעתי בו, בעיקר אם לא היו ביניכן יחסים קרובים או בכלל קודם לכן.

אני מאוד משתדלת להתרחק מהם ולהיות איתם באפס מגע ותקשורת.

מבאס ממש. 

מישהי לא רוצה לתקשר

כדאי לכבד את זה

גם אם לא מבינים מה הסיבה

זה לגיטימי לגמרי שבנאדם לא רוצה לתקשר עם אדם אחר

לק"י

ולשתות את הנוזל.

לשים בצל חתוך ליד הראש בלילה.

תרגישי טוב!

שנקראות Nשיעול (אין שיעול)

שלקחתי בהריון כי היה לי שיעול פסיכי עד חנק.וזה הדבר היחיד שהרגיע וזה טבעי כמה שזכור לי.

רפואה שלמה!

זה חייב מיון או מרכז בריאות האישה או שאפשר בקופה?

היפרדות שליה. שיכולה להגרם חלילה גם מנפילה קלה.

צריך ללכת למרכז בריאות האישה או מיון נשים. כדי שיהיה אולטרה סאונד ומוניטור.

סתם בקופה לא בטוח שיהיה לך את הנ"ל והם אוטומטית ישלחו למיון.

חיבוק גדול

נשמע כואב ולא נעים בכלל

בשורות טובות

אם לא היו שם קוצים כנראה לא הייתי זוכרת שנפלתי. או שזה היה כואב יותר, הקוצים ריככו את המכה. זה קצת כמו להחליק על מזרון על הרצפה. עדיין יכול לגרום להיפרדות שליה?

ואם זה גורם להיפרדות שליה אז לא מוזר שאין דימום והתנועות עובר רגילות?

להיפרדות.

לפעמים מתחיל היפרדות ולא רואים דימום כי זה מעל השק.

לאחרונה ספרה פה מישהי שהלכה להבדק אחרי נפילה קלה וזה הוביל לה ללידה...

לא זוכרת מי זו הייתה.

אני מבינה את הבאסה בלבזבז שעות במיון, אבל עדיף אלף שעות מבוזבזות מחלילה.....

במיוחד שאת לקראת הסוף.

והלכתי להבדק. ראו קצת האטות אבל אח"כ העובר התאושש ב"ה.

ואני הייתי עפ תחושות מאד לא טובות, הרגשתי כל הזמן שמשהו לא בסדר למרות שהיו תנועות כרגיל כל הזמן.

בלידה התברר שיש לי מים מקוניאליים. אחרי הלידה כשהשליה יצאה ראו שהיא ספוגה במים המקוניאליים

המיילדת אמרה שזה נראה שהמים ירדו לפחות לפני שבוע. וזה הגיוני שהעובר שלי היה במצוקה בגלל המכה.... 

ב"ה זה נגמר בטוב. הוא קיבל תמיכה נשימתית וב"ה אחרי כמה ימי השגחה בפגייה התאושש. אבל ה' ישמור זה יכל להגמר אחרת....

אם נפלתי באחת בצהריים (כל היום לא היה לי זמן לחשוב על זה בכלל) לגיטימי לחכות לבוקר כשהילדים יהיו במסגרות ואז ללכת?

הולכת הלילה.

אולי תתייעצי עם אחות במוקד הטלפוני?

זה היה אח, הוא לא רצה לקחת אחריות אם לחכות לבוקר אבל לא היה לחוץ על הלילה, הוא אמר שזה שאלה שאין מי שיוכל לענות עליה

קרה לי לפני כמה שבועות ( לא נפילה אבל מכה בבטן )

במוקד אמרו לי שאוטומטית זה למיון אז אולי שווה לך פשוט לקבל הפניה וישר לשם ולא סתם לבזבז זמן

במיון רצו השגחה ל24 שעות והמליצו על זירוז כי הייתי קרובה ל40

ב"ה לא הייתה הפרדות אבל אחרי יום המוניטורים לא היו "מצוינים"  היה קצת האטות ולכן נשארתי לזירוז ובתכלס היה מיים מקוניאליים ...

ב"ה אצלי זה לא היה משהו דחוף כי האולטרהסאונד היה תקין וגם בהתחלה והם לא היו לחוצים אבל רצו מעקב

מהמכה ועד הזירוז היה 3 ימים ( בינהם שבת כי הרב אמר שאם לא חייב לדחות את הזירוז לשבת וזה לא היה מצב חירום ) 

מצד שני, הכי לא רוצה לאבד את העובר בגלל עצלנות...

אוף, אני אסע, אבל נראה לי כן אחכה לבוקר (במיוחד אם זה אומר שישאירו אותי למעקב)

אבל תמיד ח.מתי על סרוב אשפוז אם הכל תקין ועבר כבר זמן מה נפילה

לא מייעצת לך מה לעשות כמובן

אבל סתם מעדכנת שיש אופציה כזאת 

לא שווה את הסיכון...

החשש הוא מהיפרדות שלייה

קחי בחשבון שסיכוי גבוה שישאירו אותך באשפוז 24 שעות

תרגישי טוב 🙏

יש לו טלפונים של אנשים מבפנים

הוא בכל מקרה ממש הצליח לעזור לנו בעבר.

אולי גם פועה כי זה קשור לפוריות 

לפעמים ממש ללכת ולדבר עם המזכירות עוזר. עוד אופציה להתקשר לזימון תורים הכללי של שעצ ושהם יעבירו אותך למקום הנכון, יכול להיות שהטלפון שקיבלת לא מעודכן.

לא מבינה בזה כ"כ אבל זה לא דרך הקופ"ח, נכון?

בעיקרון לא לריב עם המוקדנים אבל להיות תקיפה וברורה שאת צריכה תור, אין לך איך לקבוע לעצמך ולכן שימצאו לך פתרון, לבקש לדבר עם המנהל משמרת אם צריך.

המערכת הבירוקרטית ברפואה מתסכלת מאוד (ל2 הצדדים) ולצערי מניסיון בדברים אחרים כשמתעקשים פתאום מתפנים תורים.

בכל מקרה בינתיים הייתי קובעת את התור בהדסה וממשיכה במקביל לנסות בשע"צ, אבל לפחות שלא תשארי בלי כלום.

חיבוק גדול! זו התמודדות לא פשוטה והבירוקרטיה לא הופכת אותה לקלה יותר...

זה סיוטט לקבוע תורים!!

בהצלחה וחיבוק גדול❤️

דיברתי איתה השבוע

אולי הביאו לך מספר לא מתאים.

להתקשר בשעות הבוקר 8:00-14:00 בערך. 

מציעה לחפש בגוגל ולהתקשר (פוריות שערי צדק).

המזכירה שם נחמדה ורוצה לעזור

בדיוק מהסיבה של סיבוך בקביעת תורים.

אח''כ גם טופלתי בלניאדו כי הרופא שלי משם (ממליצה בחום על ד''ר אמיר ויינטרואוב, רופא מדהים, אנושי וקשוב).

היה שווה לגמרי את הנסיעה. ספציפית הבדיקה הזו היא חד פעמית אז כמובן המיקום לא ישפיע על מקום הטיפולים לעתיד.

זאת בדיקה בהרדמה?

כמעט כל המידע שמצאתי זה הבדיקה עם חומר ניגוד ברנטגן, ששם כתוב זה בהרדמה.

גם באולטסאונד זה בהרדמה, או שזה כמו אוטסאונד רגיל?

לדעתי תקבעי תור. וברגע שתתחיל לך הוסת תתחילי להתקשר אליהם כל יום לראות אם יש ביטולים לימים הקרובים.

אולי יסתדר לך תור אפילו בשבוע הבא

כדאי לך לנסות

מנסיון 

18:00 ארוחת ערב + משחק עם אבא

18:30 מקלחת

18:45-19:00 הולך לישון 

רבע לשבע מקלחות

שבע ורבע וחצי במיטות

הגדולה נשארת בסלון לקרוא ספר/לגמור שיעורי בית והיא נכנסת למיטה בשמונה ורבע בערך..

גילאי שנתיים וחצי, 5 ו7

בן ארבע וחצי ובן שנתיים. חוזרים מהגן בסביבות שלוש, הם תמיד חוזרים רעבים אפילו שאוכלים בצהרון, אז אוכלים משהו קל. אני מקלחת אותם בסביבות ארבע וחצי, מקלחת ארוכה ואז להלביש והכל, בערך בחמש ורבע הם לבושים, אח"כ הם משחקים ואני מכינה ארוחת ערב, אוכלים בין חמש וחצי לשש וחצי משתנה בין ימים, מורחת אותם עד רבע לשבע ואז בן ארבע וחצי נרדם תוך רגע, בן שנתיים נשאר ער, נכנס ויוצא, הולך לישון בשמונה.

אבל הבדל מהותי אצלינו- הם קמים לי ממש מוקדם בבוקר, ברבע לשש הגדול כבר עירני, הקטן בשש מצטרף אליו.

ביו שש ורבע לשש וחצי כשמסיימים לאכול מקלחות

רבע לשבע התארגנות צחצוח שיניים התלבשות וכו'

שבע קוראים סיפור במיטה אם הם מוכנים

לפעמים אם דברים קצת מתעכבים אז קצת יותר מאוחר אבל עד שבע וחצי הם במיטות

משתדלת להכניס למיטות ב8, לרוב זה נגרר לכיוון 8:30 ולפעמים גם אחרי. וכמעט אף פעם לא נרדמים לפני 9, לפעמים גם 9:30 ויותר.

(גילאי 9,7,3. הגדולה הולכת לישון לבד מאוחר יותר).

אבל אצלנו מתחילים לקום ב7. בית הספר במרחק 5 דקות הליכה מהבית אז זה מקל על הבקרים.

בשעה 17:30 בערך ארוחת ערב

קצת משחקים

שיעורי בית

עבודה בחוברות

18:30 אוכלים פרי או ירק מי שרוצה

18:45 מצחצחים שיניים

19:00 במיטה ולא תמיד נרדמים, אז אפשר לשמוע סיפור

הגדולה מסיימת שיעורי בית ומצטרפת באיזור 20:00

אני מאוד אוהבת שעון חורף בקטע הזה, בשמש ששוקעת מוקדם עושה להם מוזה לישון ואני לא צריכה לשכנע יותר מדי.  

אני יודעת אצלנו למשל ארוחת ערב נמרחת כי כל רגע רוצים להוסיף עוד משהו, וכל אחד אוכל משהו אחר, אז משתדלת שיהיו אחרי מקלחת.

בכל אופן בעלי אחראי על ההרדמות שלהם אז תלוי מצי הוא חוזר, אבל סביב 18:00 ארוחת ערב, 19 כבא אחרי אוכל ואז בד"כ הוא מגיע ומדבר איתם קצת ומשכיב לישון באזור 19:30.

הגילאים הרלוונטיים בני 3.5-8.5, תכלס את בם 3.5 אפשר להשכיב גם לפני אבל היא מפחדת לפספס. 

אין משהו קבוע

ארוחת ערב/ מקלחת/ שעת שינה לפי מה שזורם

לפעמים לפני 20:30 לפעמים אחרי

ככה גם הקימה

הילד קם ביקיצה טבעית

לפעמים לפני 6 לפעמים אחרי 7

לעיתים רחוקות לא קם עד 7 פלוס ואז מעירים אותו (קם בקלות)

יש לי בן 7 וחצי שקם כמו קפיץ בדכ לפנינו

ובת כמעט שנתיים שלפעמים צריך להעיר אבל היא גם דיי מהר מתאפסת על עצמה.

בעיקרון צריכים לקום בערך בשבע-שבע ורבע.

סביב 18 ומקסימום 18:30 ארוחת ערב

כשהקטנה מסיימת היא מיד מתקלחת מקלחת מהירה ואחריה הגדול נכנס, בדכ לפני 19 הוא כבר במקלחת ואני כבר מתחילה להשכיב אותה-היא צריכה שישבו לידה.

משתדלים שהגדול יהיה במיטה עד 19:30 ואז הוא יכול לקרוא או לשמוע פודקאסט עד 20 או גג 20:15 ומיד אחכ הוא נרדם בדכ..

לפעמים מדלגים על מקלחות(מתקלחים יום כן יום לא אלא אם התלכלכו, בעיקר בחורף)

ואז הם יכולים להיות במיטות אפילו לפני או שיש זמן לסיפור או משו..

נראלי העניין העיקרי זה הסרט נע של האוכל-מקלחות, ולהתחיל מספיק מוקדם..

כן ברור לי שזה שהם רק שניים, ורק אחת שצריך ממש לקלח, ואנחנו בדכ שנינו בסביבה פה בערב, מקל עלינו מאוד..

אולי הפתרון הוא לא בהכרח להעיר מוקדם

אלא להוריד דברים מהבוקר ואז לצמצם טווחים שם? יש סיכוי?

אצלנו אנחנו משתדלים שהילדים יהיו לבושים מהלילה, אוכל לגדול מוכן

ואז צריך רק נעליים, קוקיות לקטנה ולצאת..

זה עדיין לוקח זמן כי כל דבר לוקח זמן בבוקר

אבל הרבה יותר קל

ארוחה ב18:00-18:30 עד 19:00 גג.

הקטנים מצחצחים שיניים, קוראים ספר ודי מעסיקים את עצמם.

הגדולים יותר מסיימים התארגנות ערב

20:00 כולם במיטות. תמיד יש ילד שזקוק לקצת יותר ליווי בערב אבל זה הזמנים פחות או יותר.

תנסי להבין מה הצוואר בקבוק.

יש לך ילדים שצריכים עזרה בשיעורי בית?

האם ארוחת ערב מוכנה בשעה מוקדמת? אולי תכיני אפילו ערב קודם? (כלומר אחרי שנרדמים לבשל אוכל למחרת)

בוודאי שיש החזרים. גם על ייעוץ הורים.

כמובן עד תקרה מסוימת, אבל רוב הסכום אמור להיות בהחזר.

במכבי הבנתי שצריך להגיש את הקבלות ואת צילום ההסמכה של אשת הטיפול דרך המערכת הרגילה של ההחזרים. עוד לא ניסיתי..

תדברי עם התפתחות הילד בקופה שלך.

צריך לפנות למרפאת בריאות הנפש, בעיקרון.

אבל כן, התורים רחוקים... (ברמה של חצי שנה המתנה, לא יותר. לפחות כך אצלנו)

לגבי החזרים אני לא יודעת.

בהצלחה❤️

מהניסיון שלי יש להם יכולת ומוטיבציה לפתור כל מיני דברים שמוקדנים רגילים פשוט לא.

לא התנסיתי בדברים כמו שאת מתארת, אבל בדברים אחרים שפשוט השתגעתי מהטמטום והאטימות - הם הצילו אותי.

וגם לדעת שלפעמים זה מה יש, קופת חולים זו רפואה ציבורית בירוקרטית, איטית ומעצבנת...

במאוחדת למשל

יש בהסדר )בביטוח הנמוך יותר( טיפולים רגשיים ב45 ש"ח לטיפול.

זה ממש מסובסד ויש הרבה מטפלים.

אז זה מוזר לי שצריך לחכות

ואולי לעבור קופה או לפחות לאיים בזה?

מתחברת אליה והיא עונה על הדרישות שלך.

את יכולה למקד יותר אזור בארץ? אסף הרופא רלוונטי?קפלן?

למיילדת  פרטית בלניאדו ובמעייני הישועה.

יש גם מיילדות שמלוות לידות אבל נראה לי שפחות משתלם ואם  כבר עדיף מישהי שגם תוכל לקבל את הלידה

אישית לא אוהבת פודינג עם חלב. אז לא יודעת איך זה יצא עם מים.

אפשר גם לקחת כמה קוביות שוקולד, להמיס כם מעט שמן ולצפות.

לק"י

אפשר כשהעוגה אפויה, לכבות את התנור ולהשאיר את הווגה בתוכו, לפזר קוביות שוקולד על העוגה ולחכות שימסו, ואז למרוח.

ואפשר לשים בכוס חד"פ של שתיה חמה קוביות שוקולד וקצת מים רותחים (ואני שמה קצת שוקולית. מניחה שאפשר בלי  או לשים קקאו במקום).

לכסות בנייר כסף, וזה נמס.

המרקם אמור להיות אותו דבר. וגם הטעם כנראה יהיה דומה.

אישית אף פעם לא ציפיתי כך עוגה אבל אם עשית את זה בעבר זה כנראה יהיה מאוד דומה לעם חלב

לגבי במים לא נראה לי שיצא טוב, אול עדיף לצפות עם גאנש שוקולד/קצפת

לא לערבב פודינג וניל עם מים- לא יוצא מרקם ולא טעם…

אבל אני כן עושה תערובת כזו עם חלב לעוגות ביסקוויטים לשכבות ויוצא מהמם.

לצפות עוגות לילדים הכי טוב שוקולד כמו שאמרתן ;)

לליחה אפשר תמצית אגסים, ופשוט לנוח הרבה..

הייתי הולכת לרופא אם החום נשאר יומיים שלושה ולא יורד

להשפריץ מי מלח לאף

לגרגר מי מלח עם סודה לשתייה

לנוח הרבה, לשתות הרבה מים ותה עם דבש ולימון

לחתוך בצל ולשים ליד המיטה

ובכללי כל תרופות הסבתא....

לפני שאת נוטלת ואז תחליטי

ומכל המשכחים כנראה זה הכי בטוח.

שצריך פיג'מה. רק תחתונים ומקסימום גם סדין. אשמח להכיר את הדעה שפוסקת שצריך. 

אצלנו בבית ההורים יש מנהג גם לתחתון גם פיג'מה וגם סדין לבן

לא חושבת שזו הלכה.. 

לפותחת אם כל צבע בהיר מתאים בטח יש בדלתא פיג'מות בהירות 

בכל חנות פיג'מות אמור להיות למען האמת 

אבדוק שוב

תודה

את הפח עם הפיגמה..

כן זכור לי בילדות שאמא הייתה לובשת כותונת לבנה למרות שבגילה קשה לי להאמין שעוד הייתה בסבבים האלה.

אני בכל מקרה לא קישרתי אבל לא הייתי אומרת לך לבנות על זה כי היא ילדה אותי בגיל בוגר יחסית

ויש לי גם זיכרונות מגיל מאוד צעיר שלא הבנתי ובדיעבד אני יודעת להסביר

אבל כשגדלתי עוד קצת התאמצתי מאוד לא לשים לב, לפחות לא מתי זה נגמר 😉

האמת שאם זה משהו באיכות טובה, אולי כן שווה לשלם על זה הרבה, וזה יהיה לך במשך שנים... גם לגיל שבו כבר לא תצטרכי בגדים לבנים

(לי יש כתונת לילה שנמצאת איתי כבר יותר מעשרים שנה! נוחה ונעימה ואני לא מוותרת עליה למרות שיש עליה ציור ילדותי-משהו🤭 אבל היא לא בצבע לבן...)

עוד הצעה:

אם מותר שיהיו רק מכנסיים בצבע לבן ומעל תלבשי כתונת בצבע אחר, אז נראה לי שקל יותר להשיג כאלה...

אני קניתי בדלתא, סתם ככה כי היתה יפה, לא בשביל זה. אם כי לפעמים יש ציור על החולצה, אבל לא נראלי זה פוסל את הפיג'מה

נראה לי הכי פשוט לקנות כמה מכנסיים מבד נעים, ולשלב עם כל חולצה שנוחה לך.

תחפשי בהודיס ובs.wear

תקני כמה מכנסיים מבד דק, סטייל שרוואל כזה. וכמה טרנינגים לחורף. וזהו, את מסודרת.

באס וור הבדים וואו! יותר יקר, אבל תלוי כמה את רגישה תחושתית.

וזה חנויות שהן בעיקר בייסיק אז פשוט יש כמה דגמים במלא צבעים…

מתקשה זה די אחלה ופחות מלכלך. כן דורש את המכשיר וכו. אם המקלות שלך דקים יחסית זו לא אמורה להיות בעיה. אפילו רק תנקי (מתחת הגבה ובין הגבות). ושפם כמובן זה פחות דרמה כי צריך פחות דיוק במריחה.

שעווה נוזלית זה יותר מבאס כי היא יותר נוטפת (וגם לא מתקשה אז באסה לנקות). אפשר כמובן. עם מקלות דקים לצייר וזהו.

אני עושה בבית רק שפם, עם רצועות קטנות מוכנות מראש של ויט.

גבות מנקה עם פינצטה, וכשיש כוח הולכת לקוסמטיקאית.

לא עושה עם השעווה כי צריך ממש לדייק (לא רוצה לתלוש לי חצי גבה…)

קניתי שעווה לחימום במקרוגל , מחממת לפני במיקרוגל-מוודא כמובן שזה לא חם מידי שיגרום לכוויה ומורחת עם קיסם אוזניים, פשוט וקל, לא מלכלך

גבות עןשה עם פינצטה

לומר לו שלא היית רוצה  שיחווה את הקושי הזה שוב ולשמוע ממנו מה הוא חושב/מתכנן/רוצה לעשות כדי להימנע או לטפל במקרה הצורך.

חוץ מזה לדאוג לך להרבה עזרה חיצונית כי להתמודד לבד עם ניובורן ובעל בדיכאון זה מאד קשוח

בעיניים שלי, הוא אומר לך את זה כי הוא מעט חרד. ואני חושבת שהדבר הכי גדול זה להאמין בו שהוא יוכל להתמודד.

ייתכן והוא חרד מאוד ממעמסה, כי החרדה האמתית שלו היא מקריסה.

כנראה שהנפש שלו זקוקה למרחב, ועומס מתקשר אצלו הרבה עם הליכה אל הקצה.

ולכן הוא יגיד שהוא חרד מהטיפול בתינוק, כשבעצם הוא מפחד שיהיה לו עומס כל כך גדול, שהוא ירגיש שהוא על הקצה, ואוטוטו קורס.

כשיש תינוק אז יש עומס של ציפיות. ציפיות שתדאג היטב לפרנס, ציפיות שתהיה שם עבור אשתך, ציפיות שתהיה אבא טוב- וכל זה מוביל גם לחרדה. מי אמר שאני בנוי לכל הציפיות התת קרקעיות האלה ממני? תנו לי חופש...

ואני חושבת שבעומק הוא צריך אמון בעצמו.

גם אם תגיע לקצה- אתה תהיה בסדר.

יש לך יכולת לצלוח משברים ולצלוח הליכות אל הקצה.

זה יהיה קשה, אבל יש לך את הכוח!

עכשיו, יכול להיות מאוד שגם דברים חיצוניים יקלו עליו- שתגידי לו שתדאגי לעזרה מבחוץ ולא רק תסמכי עליו.

או לקבוע לו יום בשבוע לנופש לעצמו (סתם אני זורקת, כן? )

כל דבר שכביכול מבטיח לו מרחב, ומבטיח לו אפשרות להתאזן שוב

ואני באמת מאמינה שאת, כאישה נשית עם חכמה ובינה, יכולה לשדר לו שאת מאמינה בו שהוא ימצא את הדרך לרפא את החרדה הזאת 

לאדם בהכחשה זה דבר שנדון מראש לכשלון.

בפעם הקודמת הוא סירב לקבל טיפול ועכשיו הוא לא רוצה לדבר על זה, זה באמת נשמע כמו הכחשה. אם את באמת רוצה לעזור לו אז זה ללכת עכשיו לאיש מקצוע, גם יועץ זוגי אם צריך ולפתוח את זה, להוריד את חומות ההכחשה. אחרת באמת תמצאי את עצמך מתמודדת אחרי הלידה.

אני לא רוצה לייאש אותך. אני חושבת שאת מאד מודעת למציאות ומבינה מול מה את עומדת. תתקני אותי אם אני טועה, אבל ממה שאני קוראת נשמע שאת מרגישה מול מבוי סתום.

מצד אחד את חוששת שהדיכאון יחזור, מצד שני הוא לא היה מוכן לטיפול בעבר, ונשמע מתגובות אחרות שגם העזרה הטכנית שתהיה לך קצת מוגבלת בגלל התקופה.

אז הייתי מחלקת את זה לכמה מישורים-

1. רשת תמיכה *לך* - זה הכי חשוב פה. לא רק כי את היולדת, אלא גם כי אם אדם לא מוכן לטפל בעצמו, מי שסביבו צריך לא לקרוס.

אז לגבי עזרה טכנית - תנסי למצוא בנות שעוד לא בגיל של בגרויות (ח-ט) שיוכלו להושיט יד באופן זמין יותר. מנסיון אפשר למצוא כאלה מהממות ואחראיות.

תמיכה רגשית בשבילך - גם חשוב שתהיה לך. אם זה משפחה, חברות, חוג כלשהו, ספורט קבוע, טיפול או מה שעושה לך טוב. משהו שיתן לך לנשום בתוך העומס.

2. בשבילו, באמת זה מורכב יותר. קשה לעזור למי שלר מסוגל לעזור לעצמו ואי אפשר לטפל במישהו שמסרב.

אם את חושבת שיש מישהו שיכול להיות שם בשבילו, ואולי אפילו להכווין שילך לטיפול, מהמשפחה שלו למשל, אז הייתי מבקשת מהם עזרה במקרה הצורך בצורה שתכבד אותו. אם לא, אולי הייתי מציעה לו לפגוש חברים יותר או למצוא משהו ספורטיבי שיעזור לו לנשום בתוך הדיכאון. אבל כמובן שזה לא יבוא על חשבון האויר לנשימה שלך, תראי שאת יכולה להביא לך עזרה ולדאוג לעצמך גם כן.

למנוע דיכאון למישהו בהכחשה זה למיטב הבנתי על גבול הבלתי אפשרי.

לטפל בדיכאון למישהו בהכחשה, זה בעיקר סבלנות ועזרה עקיפה (לדאוג שיפגוש אנשים שטוב לו איתם, לעודד אותו לעשות ספורט, ולחכות בהמון סבלנות).

עם כל הקושי והחשש שלך מהנושא, בגלל הסיטואציה אמליץ לך את הדבר שהכי קשה ליישם - אל תחשבי על זה עד שזה יגיע.

תתכונני לזה, כן. תתארגני על עזרה טכנית ועל משהו לנפש שלך. אבל אל תנסי לטפל במשהו שעוד לא התחיל, כי אם הטיפול הוא חד צדדי זה יוציא ממך המון אנרגיה ולא יביא הרבה.

שלא רוצה לקחת תרופה

שחררי אותו ותדאגי לעצמך

את יודעת שהוא לא יהיה זמין לך כמו שאת צריכה והוא לא רוצה טיםול? תשמרי את האנרגיות כדי חרפד לעצמך אחרי הלידה. זה מה שאני הייתי עושה

אולי שהוא יותר יעזור הניקיון, הקניות, עם הילדים הגדולים יותר, כביסות וכו'... ואת תהיי יותר עם בניו בורן והקימות בלילה.

אלא אם כן זה יהיה תינוק מאוד דורש, אבל תנסי לזכור את זה, יש גברים שלא בנויים כ''כ לתינוק פיצי, זה לא כמו אמא שזה זורם לה בעורקים. 

בעלי למשל לא היה מטפל בניובורנים שלנו גם בלי דכאון

הוא היה מנשנש אותם וזה, מדי פעם מאכיל, נראה לי אולי פעם אחת החליף טיטול, אבל הטיפול היה עליי ומגיל גדול יותר כבר עולם אחר

הוא היה ספציפי לגבי הקשיים הרגשיים? 

בעיות התנהגותיות קשות עשויות לנבוע לעיתים מגורמים אחרים כגון הפרעות קשב או חרדה לכן כדאי לאבחן נכון כדי לטפל ביעילות

על ידי רופא התפתחות ופסיכיאטר.

שללו בעיית תקשורת והצביעו על בעיה רגשית לא ספציפית. כעת לאחר חצי שנה של התנגדות וכו הוצע הכיוון הזה.

כן היה פסיכיאטר נוסף בחוות דעת שניה כבר לפני כחצי שנה שהציע את האפשרות. אבל זו לא הגדרה סופית.

ומדובר על תלמיד כבר בחטיבה ואבחנה של ODD לרוב ניתנת בגיל צעיר יותר אני שואלת האם קרה איזה אירוע דרמטי בשנה האחרונה שיכול לגרום לשינוי?

אבל דווקא מה שאת כותבת עכשיו יותר מחזק אצלי את התחושה שזה לא odd אלא התנהגות שמבטאת קושי רגשי

והספר יכול לעזור לכם, הוא לא מדבר על אלימות דווקא אלא בעיקר על התמודדות סביב נוקשות מחשבתית והתפרצות

אבל בפועל ההגדרה הזאת לא קריטית כל כך כי זו כרגע לא מחלת נפש אלא צורת התנהגות וביטוי של הקושי הרגשי..

אשמח למענה למה שביקשתי:

המלצה/די המלצה על המדריך הזה או על משהו אחר שיכול לסייע לילד עם odd.

ומה שמומלץ היא הדרכת הורים וטיפול ריגשי לילד

הספר ילד פיצוץ גם מאוד עוזר להבין את הילד ולתת מענה בזמן ההתפרצות

זאת הפרעה שבאה לידי ביטוי בילדות

וחשוב מאוד לטפל בזה כמו שצריך בילדות כדי שלא יהיו לזה השלכות בבגרות

ילדים שאובחנו עם ODD ולא טופלו באופן טוב ויעיל עלולים בגיל בוגר לסגל התנהגויות עברייניות, סיכוניות ובקצה גם לפתח הפרעת אישיות אנטי סוציאלית. כמובן שזה לא בהכרח ובטיפול טוב מלווה בהדרכה להורים ניתן בהחלט לטפל בקשיים

מהניסוח של השאלה נראה שיש לכם יחס מדהים לקושי הגדול הזה❤️

משפחה יקרה ואהובה

תודה לכולם על ההתעניינות והאכפתיות

מאוד מחמם את הלב

בנקודת הזמן הנוכחית אני בעיקר צריכה לנוח כמה שיותר

עדיין חלשה מהלידה ועסוקה עם התינוקת.

ביקורים פחות מתאימים לי.

מתנצלת מראש שאני לא עונה לטלפונים ולא זמינה. מבטיחה לחזור כאשר אתאושש וארגיש טוב יותר.

שוב תודה לכולם ובשמחות

-----------------------------

את צריכה לדעת שזה באמת מאכפתיות ומרצון טוב

ולא כולם כמוך, אני מאוד שמחתי כשהתקשרו אלי אחרי לידות

ואפילו נפגעתי ממי שלא התקשר.

לק"י

אני אישית הייתי שמחה לקצת יותר אורחים, כי משעמם לי אחרי הלידות. בעיקר שהאשפוזים שלי מתארכים בגלל צהבת (אבל זו גם אחריות שלי להזמין אנשים).

אבל אצליכם זה נשמע מוגזם לצד השני, וגם מוזר שלא מבינים שלא נוח לך.

להוסיף הרבה לבבות ותמונות של התינוק שמחכה לראות את המשפחה האוהבת והדואגת שלו

ולנסח את ההודעה כשאת בלב שלם 

הם מקסימים שרוצים לעזור

את מצויינת שאת לא מעוניינת בעזרה

הם מתוקים שמתקשרים בשיחת וידאו לראות אותך ולהתעניין

את מעולה שאת לא עונה כדי לשמור על הכוחות

וזהו

תעדכני אותם במצב, תבטיחי שעוד תיפגשו, וזהו

אפשר להגיד לכולם במהלך ההריון שאת לא מעוניינת בביקורים, ואפשר בזמן אמת לא לענות לטלפונים.

בזמן הזה את נטו צריכה לחשוב על טובת עצמך בלבד!

אני לא עניתי לטלפונים מאף אחד חוץ מההורים וכשזה גם נהיה כבד - לא עניתי גם להם.

ביקורים לא היו בכלל כי בדיוק התחילה הקורונה. 

לא לענות לשיחות ולא לארח אנשים

לא יודעת למה אנשים לא מבינים לבד

וגם אחרי שלא עונים להם

הזויים

אני לא נותנת הסברים גם ברגיל בלי קשר ללידות

שלא באתי לאירוע

שלא מתאים לארח

אין הסברים

בחירה שלי חיים שלי

גם ההזויים למדו לכבד את הדרך שלי

אצלי בשתי הלידות 

ביממה הראשונהי אף אחד לא ביקר (בעלי נכח)

אחרי יום אחד ההורים שלי הגיעו לבקר

חמותי חיכתה לשחרור 

אין על מה לדבר מבחינתי

בבית חולים וגם בהגעה הביתה

לכל אורך החודש הראשון זה לא בא בחשבון

מי שממש רוצה לפנק שיניח ליד הדלת.

איזה אנשים

לגבי הטלפון גם כנל, רוב הזמן במצב טיסה.

אין לי כח לשיחות באופן כללי, מקסימום הודעה בוואצאפ לא מוכנה לספוג יותר מזה.

תרגישי הכי שלמה עם זה.

וזה באמת טירוף לארח אחרי לידה. במיוחד עם לינה. לא מבינה איך אפשר לארח אצלך בתוך הבית ללינה אחרי לידה. במיוחד משפחות עם ילדים או כאלה שצריך להתייחס אליהם או לדאוג להם.

אנחנו הסמכנו באחת הלידות שההורים שלי יבואו לבקר עם אחיינים שלי כי גיסתי היתה חולה, וההורים שלי רצו לעזור לה עם הילדים. בפועל זה היה מאוד לא מוצלח. ההורים שלי רוב הזמן התעסקו עם האחיינים. הבית היה רועש. לא הצלחנו לדבר עם ההורים שלי ולחשוב על הברית. היה מתיש מאוד.

ומקרה אחר באחת הלידות הראשונות שגיסים שלי באו מרחוק עם כמה ילדים קטנים. וכבר נשארו לערב שלם. אז נכון גיסתי הכינה לי ארוחת ערב. אבל ההמולה בבית עם ילדים קטנים שלא שלי ולהתייחס לגיסים במקום להיות עם הנוחות שלי והשקט שלי זה התיש ממש.

תרגישי חופשי לכתוב הודעה כללית בקבוצה לכולם. לא לענות לטלפונים. הודעות לענות במרוכז פעם אחת לכולם בכל קבוצה וזהו. הגוף עבר טלטלה והוא לגמרי צריך את המנוחה הזאת. היא חשובה בשבילך וגם בשביל הנפש. ככל שתנוחי יותר ההחלמה תיהיה מהירה יותר.  

בלנסח הודעה זורמת וברורה ותשלחי בקבוצות המשפחתיות

דוגמה להודעה:

---

❤️ היי משפוחה יקרה! ❤️

רק לעדכן בעדינות (ובחיוך גדול 😄): אנחנו בימים הראשונים אחרי הלידה, עדיין מתארגנים, מתאפסים ומנסים להבין מי נגד מי 🤱🍼😅

אז… בינתיים אנחנו מבקשים לשמור על קצת *שקט ומרחב* 🙏✨

כרגע **לא פנויים לביקורים**, אפילו לא קטנים 😉

הגוף מתאושש, התינוק/ת מתרגל/ת לעולם, ואנחנו בעיקר מנסים לישון איפשהו בין לבין 😴💛

אל תדאגו – ברגע שנרגיש שהכול מתייצב, נפתח את הדלת ונשמח לראות אתכם! 🧡

עד אז אפשר לשלוח אהבה בווטסאפ, תמונות מצחיקות או ברכות – הכול מתקבל באהבה 😍📲

תודה על ההבנה, החיבוק מרחוק והאנרגיות הטובות! 💕

אוהבים אתכם! ✨

---

מקווה שההודעה עצמה ברור שזה ניסוח של הבינה המלאכותית,

תזרמי עם איזה ניסוח שמתאים לך.

את יכולה להוסיף דברים כמו כשהתינוק/ת תגדל נשמח לבייביסיטר/ לשלוח לשבת (בלי חרטות!)

משהו שמעביר את המסר באופן ברור ועדיין הומוריסטי ולא פוגע..

אפילו עדכונים לאמא שלי זה דרכו.

אני מתרכזת רק בעצמי, בלידה, ובתינוק, והתפקיד שלו זה להגן על הבועה הזאת ולתווך את הצרכים והרצונות שלי לעולם.

זה תיאור קצת קיצוני, אבל ככה זה בהרגשה שלי. כשאני לא מסוגלת או לא רוצה להתמודד עם מישהו או משהו, בתקופה הזאת אני מעבירה לבעלי את תפקיד המתווך והמדבר עם העולם החיצון.

הודעה בקבוצה המשפחתית שהיולדת מודה לכולם על ההתעניינות והאיחולים.

היא צריכה כמה ימים להתחזק

ואז תוכל לקבל טלפונים

בהמשך יתאפשרו גם ביקורים.

ספציפית ב2 הלידות האחרונות שלי התינוקות היו בפגיה אז גם באמת לא היה לי זמן לארח או לענות לטלפונים

כי הייתי צמודה לפגייה.

אפילו חמותי לא באה לבקר. היא קבלה את זה ממש בהבנה

רק ההורים שלי באו. והילדים פעם אחת קפצו לביקור קצר.

זה הכי לגיטימי בעולם

זה הזמן שלך ושל הבייבי

ללמוד אחד את השני ולהכיר את העולם מחדש

אחרי לידות.

בבית חולים רק ההורים הגיעו , וחמותי.

ואפילו זה הרגיש קצת יותר מידי..

כיביתי את הווצאפ. אמרתי להורים שאם צריכים משהו שיתקשרו (היינו הרבה בקשר כי עזרו עם הילדים...)

בסביבה שלי רוב האנשים מתקשרים בווצאפ אז לא היו מלא טלפונים. וסיננתי.

רק כשלושה שבועות אחרי הלידה אני מתחילה לחזור לתקשר.

אלי אף אחד לא התקשר

ולא בא לבקר

מלבד ההורים שלי וחמותי

ולא התעניין בסיפור לידה

אס בא לי סתם לומר שעם כל הבאסה ב''ה שהמשפחה כל כך אכפתית ומתרגשת איתכם

אבלל

חושבת שלהביא נוכחות של כנות במשפחה זה דבר טוב לא רק עבורך ולסיטואציה הנוכחית

אלא בכלל

זה מתנה לכל המשפחה

שלכולם ירגישו נעים להיות כנים בעתיד לגבי עצמם..לא משנה הנושא

ברגע שאת תגידי בהכי כנות פשוטה

וואי את מותק שאת רוצה לבקר ממש תודה על ההצעה היא משמחת. אבל כרגע אני במצב צבירה עייף וחלש ומרגישה שצריכה זמן שקט קצת להתאושש -להתאפס -לנוח..בעז''ה בקרוב בהמשך..אז בשמחה..

לומר-לכתוב-..

אני תמיד ידעתי שאחותי שונאת ביקורים אחרי לידות

ולא טלפונים וזה לא הכליב אותי

להפך

מרגישה שזה בריא לקשר

רק מאירה מהצד, שיש אנשים (כמוני) ששמחים בהתייחסות ובביקורים (לא מוגזמים), ולפעמים אנשים חושבים שאחרים הם כמוהם לא מתוך רוע אלא יותר מתוך חוסר מחשבה.

זאת לא סיבה לקבל את זה, רק אולי דרך להתרגז טיפה פחות ולראות כוונה טובה אפשרית בסיטואציה.

התאוששות טובה ושקטה!