פורום הריון ולידה (עמוד 1)

לק"י

אם כן, לוקח לצבע הצהוב זמן לרדת.

(הבן שלי בן 5 שבועות, ועדיין טיפה טיפה צהוב).
 

מתייגת לך את @פה לקצת שזכור לי שהבנים שלה פיתחו צהבת אחרי כמה ימים (אבל לא בגיל חודש מן הסתם).

מכירה מישהי שהתינוקת שלה היתה ככה.

מציעה ללכת לרופא ילדים 

בעיניים ובפנים

אבל אם יש חשש מעבר הייתי עושה תור טלפוני ובמקרה הצורך פונה לרופא 

היינו בבדיקות

במיון

הצהבת תקינה

ו... שקלו אותו

וגילו שאחרי 6 שבועות לא עלה ממשקל הלידה בכלל

ודי נלחצו וביקשו שנגיע לאשפוז יום לבדיקות למה לא עולה במשקל

כי בדקו אותו אחרי הנקה וראו שהוא חיוני ויש לו שתן זה אומר מבחינתם שהוא לא מיובש ומקבל נוזלים.

השאלה למה לא עולה

והם די הךחצו שזה חריג חוסר עליה כזו במשקל

אנחנו פחות נלחצנו

ועכשיו לדילמה הבאה אם ללכת לאשפוז יום לבדיקות

או יועצת הנקה

או פשוט להוסיף פעמיים ביום מטרנה

למרות שבוודאות יש לי מלא חלב

קטעים

עם הקטנים האלו

כמה דילמות מייצרים לנו 

אני לא מספיק מבינה ברפואה, אבל בעיני השאלה היא - מה גורם לזה שהוא לא עולה במשקל? האם הוא לא מקבל מספיק קלוריות (ואז ייעוץ הנקה או תוספת מטרנה יכולים לפתור את הבעיה), או שיש בעיה רפואית אחרת שמתבטאת על ידי חוסר עליה במשקל, ואז זה שהוא לא עולה במשקל זה רק 'סימן אזהרה' בשביל לגלות משהו אחר שדורש טיפול.

באופן אישי - אם יש לכם רופא ילדים טוב שאתם יכולים לסמוך עליו, הייתי מתחילה בהתייעצות איתו.

הילדים שלי אני זוכרת שעד ההגיל הזה עוד היו צהבהבים מהצהבת אבל זה יורד עם הזמן

אם זה נראה לך מאוד צהוב אז כן תלכי לרופא

שוטפת, שמה במים חומר כביסה, מרכך ומלבין, מערבבת ומשפשפת (סוג של לשה חח) את הציציות, משרה לכמה זמן ואז לשה אותן שוב, שוטפת ותולה.

וקושרת את הגרב

טובלת כל קצה של פתיל בדבק מגע לפני השימוש הראשון.

זה שומר לתקופה דיי ארוכה 

לק"י

את הפתילות.

אולי "ביו"?

ביו באבקת כביסה

לא יודעת לגבי הציציות. 

לא בדקתי אם יש באבקת כביסה שלנו, ואני מכבסת לתינוק באבקה רגילה.

רק לבדוק שאין ביו.

פשוט לפי מה שאני יודעת זה לא טוב לעור העדין שלהם. יכול לגרום לגירוי. 

שקית רשת איכותית ועבה

לגלגל כל ציצית לגליל שהחוטים מוגנים בפנים ולהכניס לשקית

למדתי כאן בפורום,

בתוך שקית רשת עבה כזו,

מקפלת כל ציצית כך שכל הפתילות יחד, ומגלגלת לגליל כזה כשהפתילות בפנים, ומניחה מסודר אחת ליד השניה בתוך השקית רשת. מכבסת על תכנית של צמר, וכשתולה גם מיישרת את הפתילות כי לבן שלי זה חשוב

בתוכנית רגילה של 40 מעלות

זה יוצא טוב

הרבה שנים הרבה ציציות 

ברגע שהפסקתי מייבש אז הן התחילו להחזיק יותר

את עם מייבש?

ואני מכבסת בין 20-40 מעלות

פעם בחודש בערך יוצאת לי ציצית מהמחזור הכללי (3 ילדים(

וסוגרת עם גומייה.

אמא שלי עושה את זה כבר שנים והציציות מחזיקות לה מעולה.

בעלי שם גם לק על הפתילות, אז זה נשמר עוד יותר.

(מסייגת שלפעמים פתיל תכלת טיפה נפתח בלמעלה דווקא)

עם סחיטה נמוכה -400 סלד

לא צריך בתוך שקית רשת

יוצא מעולה

אני כן מכבסת... לא מצליחה לשמור

והשלמתי עם זה

כן מכבסת בכביסה עדינה

כן תולה ליבוש ולא במיבש

כן שמה ברשת

וכן קונה כל הזמן חדשות

השלמתי עם זה

כל הנ"ל נאמר לציציות של הילד

לציציות של בעלי- אין לי הרשאה להתקרב ואני לגמרי בסדר עם זה, הוא טוען שאני הורסת והוא לגמרי צודק תרתי משמע

הוא מטפל בהם לבד (נראה לי מכבס רק ביד)

ומידי פעם שאני נתקלת באחת שכבר זקוקה לכביסה אמיתי אני 'בטעות' מתבלבלת ומכניסה עם הציציות של הילד

זה כבר עושה את העבודה

אם יצאה בחיים- מה טוב

ואם הלכה לעולם שכולו טוב- גם טוב

Win win מבחינתי

ז.א אני כן מכבסת אבל לא בלי להרוס

כן שמה בכביסה עדינה

כן ברשת

כן - רק תולה בלי מייבש

אבל הן בכל זאת נהרסות

אז די השלמתי עם זה וכל כמה זמן אני קונה חדשות

כל הנל נאמר כלפי הציציות של הילד

לציציות של בעלי אין לי הרשאה להתקרב- ואני לגמרי בסדר עם זה

הוא טוען שאני הורסת והוא צודק תרתי משמע

הוא מכבס אותן ביד - לפי דעתי זה לא מספיק

ולפעמים זה כבר לא לביש

אז מידי פעם אני 'בטעות" מכניסה את אחת הציציות שלו למכונה עם הציציות של הילד

אם שרדה - אחלה

אם הלכה לעולם שכולו טוב- גם אחלה

זה win win  מבחינתי

כמו ש @כנה שנטעה המליצה  וזה ממש לא מתקרב לרמה של מכונה מבחינת השיפשוף והכתמים בכל הציצית.

וגם למה יש ריח כזה של צמר מעופש קצת .אוף

במכונה שאני שמה זה בד רשת עבה על 30 מעלות ללא סחיטה על מצב צמר ועדיין זה היה מפצל את הפתילות

באמת שאין לי מושג מה לעשות כבר.

מבאס ממש. 

מגן ציצית שאני משתמשת בו מלא ושומר על הציצית

נקרא הידורית מצרפת לך קישור

https://mishkan-hatchelet.co.il/m/%D7%94%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A1-%D7%A6%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA/?srsltid=AfmBOopZ0nlifWXq5NODvYGqdNwUCn98xStF3P3cyzOKK8BfezQ15WzX

אולי תנסי באמת את אחד הפתרונות שהציעו כאן שמגלגלים את הפתילות בתוך הציצית ויעבוד טוב יותר...

אני שמה מרכך אז עושה ריח טוב דווקא, לא יודעת למה יצא ריח מעופש, והאמת שהציציות אצלי לא ממש מוכתמות ואם יש כתם אני שמה מסיר של וניש קליה. מבאס שלא עבד 🙁

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...
 

לא בטוח שצריך לילה שלם, נראה לי שמספיקות כמה שעות.

בכל מקרה לא צריך לשים כמות כזאת גדולה כך שזה נוזל,  אני שמתי, שפשפתי טוב טוב לעור ואז רק השיער קצת שמנוני אז כשאת מניקה אפשר אולי מגבת עליך 

לק"י

את יכולה לבדוק מחירים באינטרנט.

לבית הספר, מעל חולצה ארוכה.

הילדים שלי בדרך כלל מעדיפים רק חולצה ופוטר קפוצ'ון כזה עם רוכסן מעל, אבל יש גם פוטרים רגילים שהרבה ילדים לובשים תלוי כמה קר.

אם זה מה שאת מחפשת ממש בכל מקום יש, אני אוהבת את של פוקס בעיקר. 

אז אני לא יודעת מה בדיוק אני מחפשת,

כי בכל מקום יש פוטר ופחות חולצות אחרות.

נראה לי יותר סריגים/ משהו חורפי אחר.

@יעל מהדרום בטח גם את התכוונת לפוטר. לא כתבתי ברור שאני מחפשת משהו אחר..

בכל אופן אחפש במקומות שהציעו, תודה רבה!

אצלי הגדולים לובשים קפוצ'ון עם רוכסן מעל חולצת מעבר.

2. להשתמש באקווזום. זה על בסיס מים, ולא משאיר כתמי שמן.

גם חמאת שיאה יכול להיות אחלה. לא זוכרת אם זה משאיר כתמים או לא.

(גם שמן תינוקות, אבל הוא לא בריא)

וכמו שענו, לשים פחות שמן.

2. המלצתי הקבועה- לחפוף בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה, למרוח את הקרם לחות שלהם יום יום לאחר האמבטיה

מעלים את הכל ללא צורך בסירוק

ופעם שמתי שמן לילה שלם וזה לא עזר מספיק. אז לשים פחות שמן נראה לי עוד יותר לא יעזור.

לחות. זה הקסם...

את הקרקפת עם הקרם.

על הפנים בודאי

וכמובן על כל הגוף

פוקס

דלתא

גולף קידס

ביגוד

נקסט

טרמינל X

דווקא החולצות החלקות בדרך כלל זולות יותר (מגיעות בזוגות/שלישיות של כמה צבעים) 

אין צורך למרוח משהו זה מתייבש ועובר לבד עם הזמן

ולשטוף זמנית רק במים באזור הזה

אתם נשמעים זוג מקסים.
ממש נקרא בין השורות שהקירבה והשיח השוטף מול בעלך חסר לך מאוד.

ועד שמתפנה לכם זמן- את עייפה, יש לו ישיבה, את חלשה, סחרחורות וכו
אז קודם כל הייתי הולכת לבדוק שהברזל והכל תקין, ושנית, את רק ילדת, בעלך מגויס, אני חושבת שלגיטימי להרגיש ככה.

אולי לצאת יחד בחנוכה לבילוי משותף- מסעדה או משהו כייפי אחר עם התינוק ולהביא לילדים בייביסיטר? 
או לקבוע בתור התחלה רבע שעה (בהמשך גם יותר) שלך ושל בעלך על קפה ומאפה בבית? זמן לדיבור, שיתוף תחושות ומחשבות וכדומה...
ב"ה אתם אחרי הברית והוירוסים של הילדים, מכאן בע"ה רק תתאוששי ותתחזקי.

מישהי שלא מכירה, לא מעורבת רגשית ויכולה להיות בשבילך.

ממש ממליצה, יכול לעזור לך מאוד 

הקושי שלך הכי הגיוני בהתאם לנסיבות. באמת נשמע קשוח ביותר!!!! גם תקופה של אחרי לידה, גם הקושי מול הבעל, גם זה שאין זמן זוגי, גם השרשרת של הוירוסים, ולטפל בילד חולה במקביל לתינוק קטנטן ואין לך שקט וזמן לנוח...

ואת נשמעת כל כך מהממת עם ההכלה שלך לבעלך והקושי שלו, והוא נשמע כל כך מדהים שמטפל בעצמו, במקביל לתקופה אינטנסיבית בצבא ועזרה משמעותית בבית.

בהצלחה! מאחלת בעזרת ה' שהדברים יסתדרו ויתאזנו, הילדים יבריאו ותמצאו זמן זוגי שיהיה טוב ביחד, ושאת תרגישי טוב ויחזרו לך הכוחות!!

קודם כל ממש תודה למי שהגיב❤️

כנראה חטפתי גם איזה וירוס, בשבת כאב לי הגרון והיה לי הרגשה של חום. ב"ה עבר. אז כבר הרגשה כללית יותר טובה. והכין לי ארוחת בוקר, לפני שיצא

@ממתקית לקחתי את הטיפ שלך ובמוצש הושבתי אותו בכוח (חחח לא באמת) ל 10 דקות רק לומר לו עד כמה זה חשוב לי. הוא ממש העריך את זה. קבענו בוקר אחד  בחנוכה חצי שעה אחרי שהילדים במסגרות.

לפני פגישה שיש לו כבר שרשום ביומן. בע"ה זה יצליח! ככה זה מספיק לי

העומס שלו באמת מטורף.

בגלל שיש לי עבר של דיכאון אני כל הזמן דרוכה שהנה זה מגיעה שוב. באמת שאני כבר מכירה את העוסית מטיפת חלב. מקסימה ממש.

המקום הזה של לפנות לעזרה מקצועית מבחוץ זה מה שקשה לי. אבל אולי באמת כדאי. שאני אדע שבמקרה הצורך יהיה לי למי לפנות שמעודכנת. פעם אחרונה שדיברנו היה לפני 4.5 שנים. כשהגדול נולד.

כיף שהיה לי איפה לפרוק,

כיף לקבל תגובות

וכיף להרגיש יותר טוב

תודה רבה!

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש המון תינוקות משתעלים לאחרונה

ועליה גבוהה בדלקות ראות

אם מטפלים בזמן זה לא מסוכן והכל בסדר

במקביל אפשר לתת לו לשמוע שיעורים על חינוך אם הוא בקטע לקבל, שילמד שיטות להעביר ביקורת ואת ההשפעה שלה על הילדים 

לשחק איתם? לקרוא סיפור? לצאת איתם לזמן איכות של אחד על אחד?

(אצליכם זה נשמע קצת קיצוני. אבל יש עוד משפחות שיש לילדים העדפה להורה אחד. גם אצלינו הם מבקשים ממני הרבה דברים, אבל כן יש להם קשר עם בעלי. זה לא קיצוני כמו אצליכם).

מפריע לו שזה המצב? הוא רוצה קשר משמעותי יותר עם הילדים?

ממש קפץ לי שכתבת שהוא ביקורתי כלפיהם ומעיר הרבה ויכול לכעוס ממש.

כעס זה הדבר שהכי מרחיק, הוא ממש שם חומה, ואצל ילדים זה חזק הרבה יותר. וכשיש כעס וביקורת בלי נסיונות גישור על הקושי שהיה ובלי השקעה משמעותית מצידו בקשר איתם, ברור שהם יתרחקו ממנו ולא יהיו מעוניינים באינטראקציה. גם אם בעינייך זה לא מגיע לו ויש לו הרבה תכונות טובות.

מותר לכעוס לפעמים, כולנו בני אדם, השאלה היא מה קורה אחרי זה. אם אנחנו מבינים שקרה פה משהו לא פשוט ואז מחבקים ומפייסים ומתקרבים מחדש, או שמשאירים את זה ככה. כנ"ל לגבי ביקורת והערות. חשוב מאוד ללמוד איך לתקשר עם הילדים באופן מכבד ומקרב, כמו שאנחנו לא נעיר ונבקר ונגיב בכעס כשמדובר על אנשים בעבודה או על מבוגרים אחרים, כך נכון להתייחס גם לילדים. בעיניי ההורות לא נותנת לנו זכות להתנהג באופן שלא היה עובר כשמדובר על אנשים אחרים. הצורך לחנך לא נותן לנו זכות להתנהג כלפיהם בחוסר כבוד. וזה גם ממש לא החינוך שהיינו רוצים להעביר להם, אבל בפועל הרבה הורים מתנהגים ככה בלי לשים לב. ואולי זה מחוסר מודעות וממוסכמה חברתית לא תקינה וחוסר הבנה שדרך ארץ זה גם כלפי הילדים שלנו.

אני בטוחה שבעלך הוא אדם טוב ושהוא לא רוצה לפגוע, פשוט חינוך זה דבר שחייבים ללמוד. וגם צריך לזכור שהילדים הכי מפעילים אותנו ולוחצים לנו על הנקודות הפגיעות, אז בלי ידע והכוונה נכונה הגיוני שנצא משליטה לפעמים ונגיב באופן לא נכון.

נשמע שאת יודעת לתקשר נכון עם הילדים והוא לא כ"כ. אולי תחשבו יחד מאיפה הוא יכול ללמוד על חינוך ולקבל כלים שישמשו אותו ביומיום. אי אפשר רק לומר לו אל תכעס או אל תעיר בלי להסביר לו איך כן נכון לדבר עם הילדים ואיך לפעול במצבים שמאתגרים אותו.

האחריות על הקשר עם הילדים היא שלנו, לא של הילדים. מצוין שזיהית איפה הבעיה וב"ה יש הרבה מקורות מידע וגישות חינוכיות שאפשר להתחבר אליהן וללמוד מהן, רק צריך שתהיה מוטיבציה והבנה כמה הנושא הזה חשוב. עם כל הכבוד לאמא, אין תחליף לאבא וחבל בשבילם ובשבילו שהקשר הזה לא מתממש כמו שהוא יכול להיות. 

שקצת הייתי במקום של הילדים שלכם,

ולדעתי אפשר לחזק את הקשר עם אבא עם יותר אטרקציות משותפות אולי אפילו אחד על אחד עם אבא או רק עם אבא.

אגיד עליי, הביקורת שאבא שלי העביר לי והפעמים שהוא כעס עליי נצרבו אצלי עמוק וגרמו לי לתחושת מרחק. ההרגשה שלא יבין אותי גם אם אשתף..

צריך לבוא ממש לקראתם ולשאול מה שלומם, להכין להם דברים שאוהבים לאכול וכו.. 

בבית של ההורים שלי יש חד משמעית העדפה לאמא, מאוד דומה למה שאת מתארת פה. אבל גם אבא שלי באופי הוא פחות טיפוס של ילדים, ופחות חיפש באוטומט את הלהיות איתנו ושאנחנו נרצה להיות איתו. אני ממליצה מאוד ליזום דברים באחד על אחד או כמשפחה שאבא מפעיל, בין אם זה זמן שבועי אם כל ילד (לא חייב להיות משהו בומבסטי, סתם משחק כיפי) או שהוא יעבור איתם על שיעורי בית או דפי קשר.

עוד דבר, בני כמה הם? אצלנו זה מאוד בולט כדווקא כשגדלנו נוצר יותר קשר עם אבא (מדברת על גדולים ממש, לקראת סוף התיכון) כי היה יותר דברים שיכולנו לעשות יחד או שהוא יכל לעזור לנו או אנחנו לו.

וגם, כתבת שהוא ביקורתי יותר ומעיר הרבה, יכול להיות שבדינמיקה ביניכם הוא אחראי יותר על המשמעת והעונשים ואת יותר משחררת? זה יכול מאוד להשפיע. לא אומרת שזה רע ושהוא צריך להפוך להיות כמוך, בעיני צריך גם וגם, אבל אל תתפלאי שאם הוא נתפס בעיניהם ככזה הם פחות יתחברו אליו (נגיד מה שכתבת על השינה, אצל ההורים שלי זה מאוד בולט שכשאבא משכיב אין משחקים או קונצים אלא באמת הולכים לישון, ואמא הרבה פעמים מוותרת בקלות יותר, ואז ברור שמעדיפים את אמא)

הם המראה הכי טובה של החיים

אין להם סיבה לרצות בקרבתו של הורה ביקורתי וכעסן

במיוחד שיש להם אלטרנטיבה של הורה אחר

את לא יכולה לשנות את זה אלא רק הוא

איך היה בילדות, ואיך היום?

הרבה פעמים חוויות הילדות משפיעות עלינו בהורות, במודע או בתת מודע.

אם יש שם משהו קשה או לא פתור או מרוחק,

יכול להיות שבעלך יעשה עבודה (עם עצמו או בטיפול), והקשר עם הילדים שלכם ישתנה.

ממש לא נעים, חתחושה של החמצה.

הוא גם בהרגשה הזו? מבאס אותו שהילדים פחות רוצים אותו? או שזה שלך?

בעיני שווה לדבר על זה.

בגדול יש פה 2 נקודות

1. ביקורת. ביקורת היא באמת דבר מרחיק, שמגיע מתוך תסכול וכאב שמושלכים החוצה, ולרוב לא מועילים אלא מזיקים. בנושא הזה כן נראה לי שכדאי לשוחח וללמוד (נדמה לי שיש לרב פיירמן שיעור על זה באתר של מכון מאיר).

2. האופי שלו מול שלך. תמיד יש שוני בין ההורים, אבל בסוף זה חלק מהיופי וזה דבר משלים, לכל אחד יש את האיכויות שלו, וילד זקוק לשניהם. אני מאמינה שככל שבעלך ישקיע בקשר ויצליח להמנע מבקורת גל הילדים ירגישו יותר בטוב איתו.

ויש דברים שאפשר לעשות עם אבא, כל אחד ועניינו, אם זה השתוללויות או משחקי ספורט, צחוקים, שחנשים, טיולים, קניות, מה הדברים שכיף לו לעשות עם הילדים? מה המקומות שהוא טוב בהם?

שיטפח אותם..

בול את אבא שלי.

ועולות לי כאן 2 נקודות קריטיות.

1. ביקורת וכעס זה הרס כל הקשרים. ועד כמה שהוא יכול להיות מקסים ומהמם ועם תכונות חיוביות, לא נעים להיות ליד אדם ביקורתי וכעסן. ומי שסביבו לוקח צעד אחורה. הערכה שלי שזה הגורם העיקרי לריחוק.

2. זו בעיה שלו. לא שלך. וזה אפילו יותר משמעותי. ברור שזה מבאס שהילדים לא רוצים את אבא, אבל כדי שזה ישתנה הוא צריך מוטיבציה פנימית מאוד חזקה כי זה דורש ממנו לצאת מאזור הנוחות שלט ולעשות עבודה משמעותית. את יכולה לעזור לו אם הוא מעוניין, את יכולה להעלות את הנושא ולשמוע את דעתו, אבל את השינוי רק הוא יכול לעשות.

בהצלחה רבה!

מנסה לתאר נכון את הדמות של בעלי. הוא לא איש כעסן אן ביקורתי

אבל יחסית אלי הוא כן יותר.

נגיד אם ילד ישאחר ילקוט זרוק באמצע הסלון.

אני אגיד. חמוד שכחת את הילקןט

והוא יגיד. מה קורה פה למה תמיד אתה זורק את התיק.

עכשיו הוא ברןב הזמן לא כזה, באמת מאיר פנים ונוכח ומתוק

אני פשוט מרגישה שבאופן מובנה ברוב הבתים הכישורים הבין אישיים/חינוכיים של האימא יותר משל האבא.  גם תכןנה נשית יותר, גם קשור ליותר שעות בבית..

אז מנסה להסתכל על הפער הזה בעוד כיוונים

וכן הוא רואה שהם יותר עלי. וזה מפריע לו

מצד שני לא רוצה להכנס לפינה הזו, זה בינם לבינו

לא יודעת מה אני רוצה

אגב לו עצמו אין קשר משמעותי עם הוריו

של אדם ביקורתי ושיפוטי 'למה תמיד'

הגיוני שילד יעדיף פחות קשר עם הורה כזה

גם אם זה קורה רק לפעמים

זה פוגע ומציק

כתבת שאת מנסה לייקר את מקומו- תשאל את אבא וכו.

נשמע שאצלכם הבעיה היא לא שהם "לא שמים עליו", אלא באינטרקציות החיוביות.

אולי דווקא אם את, שאלייך הם מרגישים יותר קרבה כמו שזה נשמע, תהיי ה"שוטר הרע" כשצריך (להגיד "לא" למשהו שאתם לא מסכימים להם, להגיד להם לסדר, וכו)

ואת המקום שלו תייקרי לחוויות חיוביות

זה יעזור יותר

הרי נשמע שהם מרגישים ריחוק ממנו כי הם חווים איתו בעיקר את הצד הביקורתי, ופחות את הצד של האבא שאפשר לשחק איתו, לצחוק איתו, שיספר סיפור וכו'

זה פשוט להזיז קצת את המאזן.

בטח אם לך בא יותר בנעימות הקטע של להגיב על משהו שלילי (תיק זרוק, לא הקשיב וכו)

הייתי עובגדת על ההערכה שלי אליו, לא כלפי חוץ מול הילדים אלא באמת.

להזכיר לעצמי שה' שם לילדים את האבא המדוייק עבורם!! 

סליחה על הישרות אבל אני כן שומעת קצת התנשאות עליו, הייתי עובדת על לראות אותו שווה לך,

אז מה אם את מחנכת ויותר "מבינה בזה, בטוח במלא דברים הוא משלים ומוסיף כל כך הרבה טוב.

כשהוא מגיע במקום לומר לילדים ללכת ללחבק את אבא גשי את אליו לקבל את פניו,

וגם כשהוא מגיב בחוסר סבלנות לדעתך או  ביקורתיות, תכילי אותו ותקבלי אותו כמו שהוא!! הילדים שלך יקבלו מזה כל כך הרבה, ולדעתי גם את הקשר איתו הם יקבלו.

בהצלחה!!!

אצל הגדול שלי הטיטולים של לייף היו הכי טובים.

וגם לכוון את הפין כלפי מטה בהחתלה.

אם שמים תה ממש יש בזה חומר משתן, לא יודעת כמה משמעותי.

יש שיטה כזו לשים חיתול על חיתול, כשבחיתול התחתון עושים חתך.

אבל האמת שהייתי מנסה לפני זה אפילו לעלות למידה 6, ולהקפיד לכוון את הפין כלפי מטה. 

נתנו לו תה רגיל/ צמחי כי היתה תקופה של שלשולים רציניים בבוקר וחשבנו אולי זה מהמטרנה..

מנסים בהדרגה בע"ה לעבור למים חמימים..

בתכל'ס אם לא מפריע לכם/לא מתעורר מדי להחליף לפני שאתם הולכים לישון זה הפתרון הכי הגיוני

הוא שותה הרבה במהלך היום?

אני מחליפה לו באמצע הלילה טיטול פעם אחת וזהו. אם את מחפשת פיתרון בלי לקום אז אין לי😅

עוקבת...

ומוצאת את עצמי בבעיה עכשיו כשלוקח לבגדים יותר זמן להתייבש מהכביסה.. כבר קניתי עוד חליפות אבל זה גרם לי פשוט להכניס לכביסה אחרי יותר זמן חחח.. צריכה לכבס לפני שהכל עומד להגמר

ככה לא ירטב ולא נצטרך לקום במיוחד להחליף הכל

תודה!!

בטיטול הראשון שאת שמה את עושה קרע קטן ישר, אורך 10 ס"מ בערך

ועל זה עוד טיטול 

הייתי מנסה לזהות מתי הוא עושה פיפי בתחילת הלילה (זז, מתהפך במיטה אולי טיפה מתבכיין) ולפשפש אותו בשירותים או מעל הכיור.

אם זה יעבוד הגיוני שתוך זמן קצר בע"ה הוא יהיה יבש הרבה יותר, או יבש לגמרי בלילה.

לפני 11.5 שנים, ערב שבת הגדול, נולדה מלי בשעה טובה!!

אבל לאמא של מלי, היה חשוב לספר את אותו סיפור 40 פעם ביום!!

זה היה כזה בלתי!!

אני זוכרת עד היום את הטקסט שהיא היתה מספרת שוב ושוב ושוב..

סביר שהיא לא שמה לב וזה יהיה בסדר מבחינתה לשים על רטט..

ומזל טוב!!

יש במדינה בערך 10 נשים שאני מכירה היטב את סיפור לידתן לפרטי פרטים.
הן היו איתי בחדר וסיפרו שוב ושוב לכל החברות ונאלצתי להקשיב, לפעמים מעניין, לפעמים רק רציתי לישון.
אף פעם לא הערתי, אבל מסכימה עם מי שכתבה שכדאי לומר לה... זה מה שהייתי עושה ממרומי גילי כיום. למה שתסבלי?
ומזל טוב...

איכצויין פתיחה 10 חחחח וואי נקרעתי מזה

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

חיבוק על החוויה

יש פה ככ רבות חכמות ממני שיכתבו דברים מהממים, אבל רק אגיד- אל תאשימי את עצמך. לכל תינוק יש את הדרך שלו לרדת לעולם. זה זו הדרך של התינוק שלך, וזה מה שהייתם צריכים לעבור!

אני כולי בהתרגשות אחותי את מהממת!!! מלכה שהבאת חיים לעולם, והשם הציל אותו ברגע האחרון בנס כי ידע איזו אמא מהממת מחכה לו!

ריגשת ממש עם המסע שעברת, ומאחלת לך שההחלמה תהיה חלקה ומהירה, ותדאגי לעצמך עכשיו במקסימום. עברת אירוע מטלטל ואת צריכה את הזמן להתאושש.

אל תכעסי מאמי, את לא אשמה! לא אשמה! לא אשמה! את שומעת? את אמא לביאה שאחרי כזה הריון מאתגר ולידה טראומטית מגיע לה רק טוב בעז"ה💕

ממליצה לך ממש אחרי ההחלמה מהלידה ללכת לעבד את ההריון והלידה שחווית, שזה ילך אתך סגור ושלם ולא ישארו דברים פתוחים.

חיבוק והרבה מזל טוב!

קראתי בנשימה עצורה ודמעות

את גיבורה

את לביאה

את אלופה

אין לי מילים!!! איזה סיפור! איזה נס! איזה מדהימה את!

ממליצה ממש על עיבוד לידה והמשך טיפול נפשי ...

ויהיה טוב בסוף!!!🩷 ובעז"ה תתאוששי ותגדלי מזה 🤍

ממש עלה לי דמעות שקראתי את כל מה שעברת בהריון ובלידה    🫂

אין לי ניסיון עם צלקת קיסרי אבל מה שכן את ממש ממש לא אשמה

ואני אכתוב את זה שוב. את ממש לא אשמה

מקווה שיהיה לכם גידול קל, התאוששות פיסית ונפשית לך והרבה נחת ממנו בע"ה.

בעייני את ההפך מאשמה, בזכות התושיה שלך להגיד לבעלך שצריך להתפנות הגעתם בזמן לבית חולים.

היתה לך סיעתא דשמיא גדולה, ה' איתך.

בעלך תומך ואיתך, כל כך לא מובן מאליו

בע"ה תתאוששי ותתחזקי מזה ותזכו לנחת גדולה מהילד הזה ומכולם.

(אם זה בסדר לשאול, אשמח לדעת אם ראו סיבה למה שקרה).

שוב חיבוק גדול, תשמרי על עצמך!

בכל הזעזוע הזה, שהתחיל מטלטלה נפשית קשה שמתרחשת רק בפנים - ובחוץ שקט

גם כשלא יודע מה הוא יכולה לעזור

כמה הוא איתך, כמה הוא שלך, להושיט יד מה שיכול.

רעדתי כשקראתי את הסיפור שלך

תמיד לידה (בטח בלי אפידורל) היא על שער השפיות, שער החיים, שער העולם הבא

אבל אצלך התחושות של הפרידה, של ההבנה המוחלטת שקורה אסון - שזה או את או התינוק, כי ככה זה, כי אי אפשר גם וגם.

איזה זעזוע נורא לנפש

וברור שיש את המציאות שברוך השם את בסדר, והפלא הקטן שלך בסדר

אבל הנפש לא בקלות מתנערת מרושם כזה.

לגבי הדכאון

לא כתבת כמה זמן את אחרי הלידה

אבל אני מניחה שלידה כל כך מטלטלת אחרי הריון עם דיכאון היא מנבא לדיכאון גם אחרי הלידה

אז חס וחלילה שלא תקרסי

תטפלי בעצמך, אם המטפלת ההיא עשתה לך טוב - לכי אליה. לא הבנתי אם דיברתן או שזה רק היה טיפול פיזי כלשהו.

לדעתי חובה ללכת למקום שאת מדברת ומעבדת במילים את מה שחווית.

עברת חוויה לא קלה.

מאחלת לך הרבה מזל טוב! שתרוו ממנו הרבה נחת ושמחה! והתאוששות מהירה🙏

(ילדת בקיסרי בגלל מצוקה של העובר. זה לא משהו שאת אשמה בו.... גם לי זה קרה בהריון הראשון. ב"ה מאז ילדתי בכמה לידות רגילות).

אחותי אל תאשימי את עצמך!!

את לגמרי מלכה ולביאה.

הבאת אתכם לבית חולים בזמן. ידעת לומר לבעלך שמשהו ממש לא תקין.

הפוך - זה שהוא נולד חי זה לגמרי בזכותך!!💗

איזה סיפור עוצמתי. את אישה גיבורה ומיוחדת. מאוד התרשמתי מהחיבור שלך לעצמך, ידעת מה את מרגישה ואמרת את זה גם כשזה לא היה רגש נעים שרגילים לומר. אני לקחתי מהסיפור שלך את האמון בתחושות ובגוף, כמה חשוב להאמין למה שאנחנו מרגישות ולצפות גם מהסביבה לא לבטל את זה. מדהים שמהציר החזק הראשון ידעת שמשהו פה לא רגיל ולא תקין וביקשת להזמין אמבולנס. זה מזכיר לי שהדולה שלי אמרה לי בפגישה שלפני הלידה שממש חשוב לסמוך על אינסטינקטים של יולדת, שאנחנו נאמין לעצמנו ונקשיב למה שיש לנו לומר גם אם אין לזה הסבר הגיוני, כי הרבה פעמים בלידה מדובר על תחושה שונה בגוף, או למשל על ריח שמעורר אצלנו חשד שמשהו בעייתי ואנחנו לא יודעות בהכרח להצביע על ההסבר הרציונלי לבעיה או על הסימפטומים שהתעוררו, אבל הגוף יודע מתי הוא במצוקה וגם להיפך, כשיש לנו וודאות שהכל בסדר, וצריך לקבל את זה ולהקשיב לו בכל מצב.

מאוד התחזקתי מזה ואני מאחלת לך שתאפשרי לעצמך להחלים ולהתאושש בקצב שלך, שתעבדי את החוויה הקשה שעברת בזמן שנכון לך ותהיי בחמלה כלפי עצמך. העניין עם החיבור לגוף שלך כרגע נראה לי מאוד סימלי, הוא חלק מתהליך הקבלה שזה מה שעברת וזו התוצאה שנרשמה בגוף. לא קל לקבל ולהפנים דבר כזה.

והכי חשוב, תזכירי לעצמך שברגע האמת עשית הכל בשביל התינוק ובשביל עצמך, את ממש הצלת את חייו כשנענית למה שהגוף שלך אמר לך והתעקשת על זה.

והלוואי שעכשיו יהיו לך הרבה חוויות של שמחה והנאה מהגוף שלך ומעצמך, מהתינוק ומכל המשפחה, בעז"ה. 

איזו גיבורה את

כמה עברת

בטח שלוקח זמן להתאושש מכזו דרמה

גם בלי סיפור הלידה היה לך להתאושש מתקופת הריון קשה.

חיבוק גדול יקרה

מציעה לך בהמשך ללכת לעיבוד לידה, שזה קצת יותר יתיישב לך על הלב

ורק שתדעי

שאת אמא לביאה

הצלת את הילד שלך באינסטינקטים שלך

ובזכותך הוא חי

עולם שלם הקמת

מאחלת לך, לכם

רק בריאות, אהבה ושמחה

נשמע שיש לך בעל תומך ומבין

ואני בטוחה שמכאן רק תתחזקו ותעלו

קחי את הזמן להתאושש

להחלים

להפנים

ולהרפות

מזל טוב יקרה

קראתי פעמיים. רק מהקריאה הרגשתי שצריך להתאושש, אז מה את עברת...

איזו מדהימה. אין לי מילים. להתמודד עם כל כך הרבה, ובסוף עם ראיה אופטימית שרואה תינוק מתפתח ומחייך ב"ה.

מזל טוב יקרה. שיהיו לך המון שמחות ונחת בע"ה❤️

היה לי קצת דיכאון בהריון והרבה אחרי לידה... 

אז כמו שהציעו כאן - ללכת לטיפול, "רשת ביטחון".

ואם אפשר- כידוע אני לוקחת תרופות לזה

אני קוראת לזה "המשקפיים שלי" - נותנות לי לראות את המציאות נכון,

בלי החרדה והדיכאון. 

יש לי 2 ילדים ב"ה,

אחרי הלידה של הגדולה

היה לי קשה לתפקד

ברמה שהשכנים שמעו אותה בוכה ולא היה לי כח לקום...

מעודדת שאפשר לצאת מזה

תחזקי את עצמך

תפנקי את עצמך

בלי רגשות אשמה! 

את מהממת 

לביאה

תראי מה שרדת

ואת חיה

והתינוק חי!!! 

אסור לי להניק בגלל התרופות

אבל כמו שמישהי חכמה אמרה לי - "לפני החלב, צריך אם"!

וזה נותן גם הקלה כשאחרים יכולים לטפל פה והוא לא צמוד רק אלייך. 

מזל טוב יקרה. 

גם ההיריון, גם הלידה, נשמעים קשים כל כך כל כך.

את לא אשמה. לא אשמה בכלל. יש מקרים שיש האטות וניתוח חירום גם בלי דיכאון. וגם אם נאמר שזה קשור לדיכאון, וזה שלא היה לך כוח ללדת- הדיכאון גם לא אשמתך!!!! בכלל בכלל!!!!!

על מי את כועסת?  על ה'? שעברת דברים כל כך קשים? הגיוני לכעוס, מותר לכעוס. תני לכעס מקום. הכעס מגיע ממקום של כאב. והגיוני שאת כואבת, עברת דברים כואבים כל כך!!!!

אולי יעזור לך לדבר עם ה', מתוך המקום של הכעס והכאב. לפעמים זה עוזר לנקות את הלב.

לא בטוח שכל הקודי הזה יעבוא לבד, נשמע לי שכדאי לעבד את החוויות הקשות שעברת, אולי עם המטפלת שעזרה לך עד עכשיו.

והפחד מהצלקת- אני ממש יכול להבין את זה. אם זה לא מפריע לך אז אולי בינתיים זה בסדר שזה המצב. אם זה מפריע, אולי יעזור לך לפגוש אותו בהדרגה, אולי קודם לגעת, ואז להרים קצת את החולצה ולהסתכל רק על הקצה, וככה כל פעם קצת יותר, עד שתראי הכל ולאט לאט תתרגלי.

ושוב. כל כך חשוב לי לומר לך, את ממש בסדר!! את מתמודדת עם דברים קשים כל כך כמיטב יכולתך!!! ושוב דבר מזה לא אשמתך!!

ב"ה שאת התינוק בסדר !

מרגש לשמוע שיש לך בעל ככ תומך שהולך איתל יד ביד ❤️

תהי קשובה לעצמך הריון עם דיכאון + לידה מאתגרת יכול לגרום אחכ לכל מיני דכדוכים...תיהי קשובה אם את צריכה עזרה/עיבוד לידה בהמשך/טיפול

נשמע קשה כל כך.

כתבו לך יפה, גם אני רק מוסיפה לחזק, העובדה שהתינוק היה צריך החייאה היא לא אשמתך!! בכלל בכלל בכלל.

להפך, עשית כל מה שהיה אפשר ותפקדת מעולה ובזכותך הוא חי.

תינוקות נולדים גם כשאמא שלהם לא מעוניינת בהם ובלידה, בכלל בכלל בכלל. הם פשוט נולדים והגוף של האמא לא שואל אותה האם היא רוצה תינוק או לידה.

מקווה שתתאוששי בקרוב, קחי לך את הזמן לנוח הרבה ולהתפנק ולהתחזק. ואם יהיה צורך תרופות נגד דכאון זו לא מילה גסה וזה עוזר להמון אנשים.

מזל טוב והרבה בריאות

מה עברת!!

הלוואי שתתאוששו בקלות

והאפגר ממש לא תמיד משקף מצב עתידי

איזה סיפור אמלאאאא

איזה נס

כל כך כואב לי על הסבל והכאב שחווית

בבקשה לכי למטפלת מוסמכת, עם תואר שני

אפשר לצאת מהדיכאון ולחזור לחיים מופלאים ושמחים, מלאים באהבה פנימית ועצמית

חווית הדיכאון,

חווית החוסר כח לחיות,

חוסר כח ללדת,

חווית הכאבבבבב.... וואו. איזה נס שכל כך כל כך כאב לך!! את קולטת? בזכות עוצמת הכאב התפנית מיד לבית חולים והוא ממש ניצל בנס. מפחיד.

חיבוק גדול, מאחלת לך שהמקום הכואב, הקשה יהפוך לשמחה וחיבור גדול.

חנוכה, חג של ניסים , תתפללי עליכם הנרות 💓

מילים!!!
אשכרה הצילו לך את התינוק.
ואת ממש היית חלשה ואת גם כותבת יפה, ממש הרגשתי שאני מכירה אותך דרך המילים.
ב"ה שהכל עבר בשלום
מזל טוב והרבה נחת מהתינוק.

שלך הגיונית

תינוק אכן יכול להוות קושי גדול

לא רק בגלל שלא רגילים

אלא בגלל שזה אינטנסיבי ועבודה קשה

אצלי דווקא ככל שהפער היה יותר גדול

היו לי יותר כוחות ויותר פניות לטיפול ויחס לתינוק

כנראה בגלל שנות המנוחה שהיו לי לפני

בין שני הקטנים, וזה דווקא היה נפלא.

נכון שקשה שוב לקום בלילות, אבל זה לא באותה רמת אינטנסיביות אינסופית.

כשיש עוד ילדים גדולים, את יכולה לברוח ולקבל קצת זמן לבד כמעט בכל רגע כי יש עוד מישהו שיעזור.

נגיד ממש עכשיו רציתי קצת זמן בטלפון, והבת שלי לקחה פיקוד על הקטן שוחררה אותי. זה כל כך אחרת מרצף של קטנים שאין לך שניה להיכנס לשירותים בלי שיספקו לך על הדלת...

ב''ה יהיה בטוב ובנחת.

אם זה משהו חד פעמי שעבר, רוב הסיכויים שזה בסדר.

זה השלב שבו את אמורה לדמם קצת כדימום השתרשות.

עד שבוע 8.

חוצמזה, שדימום קל שלא מצריך פד הוא לא מאיים מבחינה רפואית, אחרי שהגעתי למוקד בגלל כתם בתחתון הסבירו לי פעם הבאה לא לחזור אם אין דימום שמצריך פד.

אז גם אם הם קצת הפריזו ברור שזה לא נורא ולרב לרב מסתיים בטוב.

והיו לי דימומים בשבועות הראשונים של ההריון לסירוגין, כולל כמה קרישי דם קטנים..

תודה לה' לי ולעובר שלום😊

מאחלת לך הריון תקין ובריא, בידיים מלאות בעז"ה❤️

פעמיים. פעם אחת אחרי האיחור והייתי בטוחה שזה התחלה של מחזור. כשזה לא התגבר עשיתי למחרת בדיקה ויצא חיובי. ופעם אחת עוד לפני הדופק. ב"ה אחכ ראו דופק. כרגע שבוע 8 ב"ה.

אני אישית הייתי מחכה ליום שני.

גם לא חושבת שקריטי להיבדק.

היו לי הכתמות חומות באחד ההריונות והכל בסדר ב"ה.

מקווה שגם אצלך

לי היה דימום שכן הצריך פד ,בערך סביב האיחור וגם אחכ .  והרופא ממש זלזל , אמר שרואה המון כאלה. ואמר שלדעתו בשלב הזה גם ככה אין מה לעשות אז לא לבוא.  אני מבינה שיש עוד גישות כנראה אבל הוא מנהל מרפאה, די מומחה .

הסתיים ב"ה בידיים מלאות .

בשורות טובות

לא תמיד רואים דופק בשלב כזה.

וגם הכתם שהיה לך- ממש תואם בתיאור שלו לדימום השתרשות: בצבע, בכמות, בשבוע ההריון ובמשך שלו.

שיהיה המשך הריון בריא ורגוע. 

עם אוזניות מוזיקה שמתחברת לך

עם הרפיה טובה

תראי תמונות שמרגשות אותך של המשפחה

תבקשי כדור פיזיו ותעשי סיבובי אגן

אם יש מקלחת אפשר להיכנס למקלחת

את בעצם צריכה ליצור סביבה אוקסיטוצינית- סביבה נעימה ורגועה שמאפשרת התכנסות והתקדמות של לידנ

ילדתי אחרי כמה שעות.. עבר בטוב!!

כמו שפעת אבל בלי חום, אולח זה קשור?

הוא גם יונק מלא היום ואתמול- פי שתיים מהרגיל גם בפעמים וגם בזמן ההנקה

לשים כרית מתחת לראש , תרסיס מי מלח לאף, מגבות רטובות מסביב למיטה, צלחת עם בצל חתוך (עושה ריח בכל החדר...)

אצלי זה ממש עוזר לילדים , אם זה ממשיך הייתי הולכת לראות רופא

הרבה כוחות! לא קל בכלל....

לשים הגבהה לראש מתחת מזרון

אינהלציית מי מלח ו/ או מי מלח לאף

להשפריץ על הסדין טיפה שמן איקליפטוס רדיאטה או סינרגי

ולהניק הרבה, יש בזה נוגדנים וגם מרגיע

כמו שכתבו אפשר להשכיב בקצת שיפוע בצורה בטיחותית, כמו קלסר עבה *מתחת למזרון*, כרית מתחת לראש התינוק למיטב ידיעתי בגיל הזה מסוכן. 

יכולה להתפתח דלקת ריאות,הוא קטנטן

נשמע שצריך אנהלציה או משאפים