פורום הריון ולידה (עמוד 3)

אבל סביר ביותר שזה מהגלולות עצמן.

תעשי בדיקת הריון אם את חוששת.

אם נטלת כמו שצריך ולא פספסת גלולה הסיכוי להריון נמוך מאוד, אבל כבר היו דברים מעולם. יש דברים שפוגעים ביעילות של הגלולות, זה אמור להיות כתוב בהוראות, כבר לא זוכרת מה בדיוק... 

בחילות, רגישות בשדיים, עייפות, עכשיו גם כאב גב תחתון ושילשולים

כבר לא יודעת אם זה סתם צבר של דברים או קשור אחד לשני.

אני לא חוששת מהריון

אפשר לומר שאני גם רוצה את זה, קצת נוטלת בעל כורחי

לא לוקחת תמיד בזמן, יצא לי לפספס כמה פעמים, עד שעתיים וחצי איחור.

אם את לוקחת כבר תקופה ממושכת, פחות סביר שהתחיל פתאום נראה לי( למרות שגם אפשרי).

אם התחלת לאחרונה, דברים 'הורמונליים קלאסיים' כמו רגישות בשדיים ובחילות כן הגיוני. אולי גם תפסת איזה וירוס.

ואולי באמת הריון, תבדקי,

בשורות טובות 🙏

אי אפשר לדעת עד שלא תבדקי. לדעתי כן הגיוני מהגלולות.

עכשיו אני סקרנית אשמח לעדכון 😅

בהצלחה ובשורות טובות

לק"י

עד כמה שידוע לי.

תסתכלי בהוראות.

ותודה על התשובות! לא ידעתי שזה ככה כל כך הרבה זמן.

חשבתי כמה ימים מקסימום. וכל הזמן נכנסת לבדוק איך עוד לא הגיע... 

כשהיה לי חשש לרעלת דודה שלי שהיא מיילדת אמרה לי לא לחכות לבוקר למרפאה אלא מיון בלילה..

אבל ז היהיה כאבי ראשמח ול"ד.

הוא יצא משובש כי הוספתי אותו בעריכה.

תמצאי הערב איפה למדוד לחץ דם.. יש המון אנשים שיש להם מד בבית.

אם תקין אז אחלה.מחר בדיקת חלבון בשתן במרפאה וזהו. אם לחץ דם גבוה אז הייתי הולכת למיון הערב.

אבקש משכנה שיש לה בבית

לשתף את האחות בזה

כי כמו שיעל כתבה זה יכול להיות סימן לרעלת

ממש לא אומר שזה מה שיש

לי בהריון כל הזמן עץכאב הראש כל הזמן הרגשתי זוועה וב''ה הכל היה תקין

הייתי נבדקת כדי לא לקחת סיכון מיותר 

בכמה הריונות היו לי כמה שבועות עם כאבי ראש

הבנתי שזה היה הורמונלי

אבל ממליצה גם ללכת לאחות גם כדי לשלול דברים אחרים.זה סיוט, כי אין משככי כאבי שבאמת עזרו לי שמותר לקחת.

תרגישי טוב!

וואי קשוח..

מקווה שיעבור מהר בעז"ה

במיוחד אם יש תסמינים נוספים כמו טישטוש ראיה צריך לרוץ להבדק

זה עובר עם אקמול?

לי היה ככה בהריון שלחו אותי למיון בחשש לרעלת ואז בסוף זה היה סינוסיטיס

אם את שותה קפה/קולה על בסיס יומיומי הגוף מכור לקפאין וברגע שהוא לא מקבל את הכמות שהוא רגיל זה כאבי ראש חזקים כתוצאה מהתרחבות כלי דם במוח.

אומרת לך מניסיון אחרי שהתייעצתי עם רופא ועשיתי ניקוי רעלים והפסקתי לגמרי עם קפה ומאז לא חוויתי שום כאב ראש

לא שוללת שיכול להיות קשור להריון ואני תמיד הייתי מעדיפה להבדק ולוודא שהכל תקין

אצלי כנראה שהיה קשור לסוכרת הריון וגם ברזל וויטמין b12 נמוכים.

בהצלחה!

גם אני ובעלי יושבים, ולפחות עוד ילד אחד.

)הגדול לא מכיר בארוחות אכילה וכו..(

אבל הוא הופך לנו את הצלחות, אז בעלי מעדיף לאכול בסתר בצד, קופץ עלינו. הוא גם אוכל עם הידיים והלכ מתלכלך וכללית כל ענין האוכל שלו )ואני יודעת להודות היטב על התאבון הבריא!( די מעסיק אותי.

בגלל שהגדול ואוכל מסוכסכים, השניה אוכלת כמו ציפור אבל בנסיכיות למופת זה בעצם היתקלות ראשונה שלי בענין.

יש מצב שהוא שובב מהרגיל.. כן הוא מטפס על שרפרף, ועל כסא, ומחטט בסירים ובמקרר ויותר מפעם כבר סחב ביצה חיה מהמקרר בטענה שזו ביצה קשה ופוצץ אותה איפשהו. גם בעגלת ירקות הוא מטפל במסירות ולא ממש לומד לקח )כמו לנשוך שן שום ולצעוק איכס ואחרי 10 דקות לעשות את זה שוב. כמובןןןן לשן אחרת מראש אחר(

זה משתלב עם גיל ההתבגרות הראשון של הכל אני לבד לבד...

אני בסכין מסוכן חותך )גננות אהובות שלי במקום ללמד שזה מסוכן תלמדו שאסור. כנל לגבי האש שהוא התחיל לבדוק אם זה חם נו באמת...(

אני לבד לבד אוכל במזלל )הטעות במקור( ודוקר בדרך את האחים(

בקיצור פרקתי עוד קצת מתסכולי היום הזה חחח

נשמע ילד מתוק מהמם וחכםם 😍

יש לי גם כזאת בבית אבל זה מצחיק וחמוד בעיקר אצל אחרים כי אצלך את עסוקה בלרדוף אחריו...

אין לי עצות חכמות, אני מודה שאני בעיקר עוסקת במניעה - שדברים לא יהיו בהישג יד ולהיות עם 700 עיניים עליה כי את לא יודעת מאיפה יבוא הרעיון הבא.

אם זה מנחם אז עם הזמן הם מתמתנים...

זה גיל מאוד קשוח שיהיה בריא כפרה עליו, היום הוא הגיע הביתה, למד לטפס על השרפרף ואז לגלות את כל מה שיש בשיש...

היום הוא טיפס ומצא תבנית עם כנפיים, שלף כנף מתובלת ומשומנת והתחיל לאכול אותה תוך כדי שהוא מסתובב ברחבי הבית 😵‍💫

הוא לא הסכים בשום אופן לשבת בכיסא אוכל, אני האמת לא כ''כ 'מתעסקת איתו' אחרי שהוא חוזר המסגרת כי הוא עצבני פצצות, אז הושבתי אותו עליי.

באופן כללי, הבעיה הזאת שהם רעבים , אוכלים קצת ואחרי שעה שוב רעבים, מתסכל ומוכר לי מאוד עם הגדולים... הפתרון זה לא לתת להם לאכול , אלא רק מים ולמשוך אותם עוד קצת עוד קצת עם משחק, שיר , טיול ואז כשהם ממש רעבים לתת להם. 

כשהוא יושב בכיסא אוכל תואם גיל, ואת מולו עם צלחת.
חלק שמים לו על השולחן וחלק מהארוחה ותוך כדי את מאכילה.
השקעה של 10 דקות
והילד שבע

ואת רגועה

ואז פחות מנשנש כי יש שובע
אפשר אחר כך חתיכת מלפפון או פרי ביד תוך כדי שמסתובב ומשחק בבית.

ככה אני עושה...ועשיתי...

ואני דואגת נורא שהיא לא אוכלת "נורמלי"

אפילו אם הצלחת ריקה זה לא אומר כלום. אני מוצאת את האוכל בכל מקום.

לועסת ויורקת וכל מה שכתבת.

אם את מוצאת פתרון בבקשה תעדכני כי אני אובדת עצות

רק עוד קצת חלשה,

תודה לכן

תרגישי טוב!!

אולי וירוס אותי דפעת

בסוף התוצאה זהה ובמילא זה לא מצריך אנטיביוטיקה או משהו 

יש שפעת

יש וירוסים

צינון זה כשיש נזלת-שיעול אבל זה לא אומר שחולים..או שיש חום..

זה הרגשה מאוד לא נעימה

חולשה חום נזלת והכל ברמה קשה

ולפעמים אחרי זה נהיה דלקת ראות מהשפעת 

הבן שלי עשה את שניהם ביחד לפני כמה חודשים

לא זוכרת משהו חריג 

ולתופעות:

אין תופעות לוואי מיידיות. 

בין 5 ל12 ימים עלול לעלות חום

מ12 יום לאחר החיסון עלולה להופיע פריחה עד כ42 יום לאחר החיסון.

יש מוכשרים כמו הבייבי שלי שהקפיד לקבל את כל התופעות לוואי בדיוק כמו הספר.

יש כאלו שלא מגיבים לזה בכלל

רק בריאות

בשורות טובות

אז לגמרי לחסן את שניהם וכמה שיותר מוקדם יותר טוב...

לא?
בגיל שנתיים אין חיסון חצבת, רק מי שלא עשה בגיל שנה משלים
ולא נאמר לי לתת לילדיי עוד מנת חיסון (בנוסף למה שחוסנו) בגלל שיש התפרצות, זה לא כמו שפעת שצריך לחדש כל שנה, חצבת אמור להחזיק מעמד יותר זמן להבנתי.

הבן שלי חוסן בגיל שנה כהלכת טיפת חלב, במקרה הייתי איתו בביקורת שוב , ולא נאמר לי לחסן שוב בגלל ההתפרצות...
אם בנך לא חוסן לא הייתי מחכה והייתי מחסנת מיידית.
תופעות לוואי זה לא שיקול, אם צריך לחסן- מחסנים.
וזה מאוד אינדבידואלי התופעות לואי, בע"ה שיעבור לו בקלות.

לגיל שנתיים במקום כיתה א

ומי שבין גיל שנתיים לכיתה א פשוט מתחסן גם...

כדי שיהיו מחוסנים ב100 אחוז...

בעיקרון שלכיתה א הספיק אבל בגלל שאנחנו בסיטואציה של מגיפה אז מקדימים את החיסון האחרון שנותן כיסוי מלא לכמה שיותר מוקדם....

אישית הייתי מקדימה חיסונים לכל מי שמתחת לכיתה א גם אם את לא באיזור התפרצות..

מה שקורה עכשיו מסביב ממש מפחיד!

אבל אני לא מבינה, מבחינתי אם הבן שלי חוסן בגיל שנה זה אמור להיות תקף עד המנה הבאה בכיתה א'.
כלומר אם הוא חוסן ולא סומכים על המנה הזו, מה עשיתי בזה?
מבחינתי הוא אמור להיות מוגן ממנה ראשונה כהמלצת משרד הבריאות, וזה לא משנה אם יש התפרצות או לא, כי הוא חוסן. ובכיתה א' יתחסן שוב כהמלצת משרד הבריאות. 

ואיך אני יודעת מהם איזורי ההתפרצות?

כאילו חושף את הגוף שוב לנגיף שיחדש את ייצור הנוגדנים.

במצב רגיל מספיק לעשות את זה לעיתים רחוקות יותר.

במצב של מגיפה אז רוצים לדאוג שנוגדנים חזקים כדי שהגוף יזהה את המחלה מוקדם.

כך הבנתי בעבר.. לא ידע מקצועי.

מה איזורי ההתפרצות.

שאלה טובה אם יתנו להקדים במקום שלא נכנס לרשימה המומלצת.

גם במקומות בלי התפרצות.

האזור שלנו עכשיו כבר כן נחשב כמקום התפרצות. אבל את הבן שלי חיסנתי כשזה לא לא היה מוגדר כמקום התפרצות (היו לנו כמה תורים רפואיים איתו באזור התפרצות).

וכך היה...

אבל החשש מלחלות גדול יותר מבחינתי.

כאילו, אם אני מחסנת עכשיו את האחים הגדולים ואז יולדת, זה חיסון חי מוחלש עד כמה שהבנתי, אז זה יכול להיות בעייתי לניו בורן?

אני אשאל גם את האחות כמובן...

אבל נראה לי שלא מסוכן תחשבי שאת נחי מוחלש מחדירים לגוף של ילד וזה לא מסוכן לו, אז קל וחומר למי שנוכח לידו (אם כי תינוק פיצי באמת מעניין מה לגביו)

לק"י

אבל מציעה לך לשאול את הרופא, כמה הכרחי לקחת את הכדורים.

לפעמים יש שינויים ועיכובים במחזור, ואפשר לחכות שיגיע, ולא להביא אותו ב"כח".

(לא יודעת מה הסיבה אצלך, אז כן הייתי מבררת).

בשורות טובות!!

הם בדרך כלל יודעים.

קודם כל תודה על ההתייחסות.

נראה לי שאמתין עוד כמה ימים ואם לא אקבל אתקדם

זה לא פוגע בהריון אם ישנו

מדמה ביוץ ולכן גורם למחזורי להגיע כמה ימים אחר כך

אבל הם כן מקצוענים מאוד, אמנם לא הצליח כי היה בזווית קשה, אבל מרוצה מאוד מהניתוח שמה.

הצליחה ממש בקלות וממש כמעט ולא כאב.

אמגו שמצוינים, בפועל פעמיים ניסו להפוך כנראה מתמחים או משו כזה, ורק אחכ קראו לבכירה שהפכה בצ'יק. אחכ הייתי מפורקת

אבל אולי זה המחיר שמשלמים ברפואה ציבורית..

ואחר כך גם היו לי סימנים כחולים כמה ימים וכאב מטורף

ולא הצליחו......

מקווה שעכשיו יצליחו בעזרת ה'

א. תמיד היה כמה מחזורים לפניי.

ב. תחושה חזקה. ואי הופעת ווסת.

ג. תלוי בהריון. בין שבוע 4 לשבוע 7.

ד. לא השפיע. בראשונים הפסקתי להניק כי זה היה הדיעה הרווחת אז. עם הקטנים הנקתי טנדם. (חיכיתי שהילד יפסיק מעצמו. לא קרה.)

אז השאלות הראשונות לא רלוונטיות.

לגבי ד-

בהריון השני, נגמר לי החלב בחודש שישי בערך, כשהיונקת היתה בת שנה ותשע.

בשאר ההריונות, לא ראיתי השפעה.

זה רלוונטי גם מה היה הגיל של היונק.

יש הבדל בין הנקה של תינוק קטן,שיונק הרבה, להנקה בגיל גדול יותר, שזה רק תוספת ולא ממש נצרך.

א. לא ידעתי שאני מבייצת ולכן גיליתי על ההריון ממש מאוחר , הרגשתי שהירידה במשקל נעצרת והתחלתי לחשוד בבועות בבטן (התחלה של תנועות..)

ב. עייפות פסיכית וחצ'קונים, קישרתי רק בדיעבד

ג. מאוחר.. סוף חודש רביעי

ד. בעיקרון לא השפיע, אבל הפסקתי בצורה יזומה אחרי שגיליתי 

לק"י

1. תמיד קיבלתי מחזור כמה פעמים, ורק אז הגיע הריון.

2. איחור במחזור. למרות שהרבה פעמים היה לי מחזור לא סדיר בהנקה.

3. נראה לי בשבועות 4-6.

4. בשלב מסויים היתה לי רגישות במקום וכאב לי להניק (לפחות בחלק מההריונות).

א. קיבלתי וסת קבועה 9 חודשים קודם

ב. חיכינו לזה ורצינו. היו בחילות

ג. ביום האיחור

ד. הפסקתי אחרי כמה ימים, הייתי חלשה וגם ככה אמביוולנטית לגבי המשך ההנקה (היה בן 1.7)

א. כבר היה לי מחזור- משובש זוועה, הביוץ באותו חודש היה עם תופעות מאד ברורות שהבנתי רק לאחר זמן. ומבחינתי המחזור כבר יכל להגיע ולא, אז בדקתי ובבדיקה השלישית יצא חיובי

2. בבדיקה עוד לא, מהר מאד הם הגיעו

3. שבוע 4

4. אצלי ההנקה השפיע על ההיריון. הוא כבר היה ממש גדול היונק המתוק שלי ולא הרפה, כך שלא הרגשתי שינוי. אבל הרגשתי שעם החלב הוא שואב לי את האנרגיה.... מה שכן זה מנע לי בחילות. כשהפסקתי להניק הם הגיעו בגדול

א. לא ידעתי. גיליתי בבדיקה ביתית.

ב. כן, תסמינים רגילים של עייפות, בחילות, כאבי השתרשות...

ג. לפי אול' גיל הריון די בהתחלה. כנראה בשבוע 5. אין לדעת באמת...

ד. הגדול עדיין יונק ב"ה, חודש שמיני

א. הקאות התייבשיות התעלפויות

ואז גם איחור במחזור (זה כן היה אחרי כמה פעמים שקיבלתי וסת בהנקה)

ב. כנל... מלפני האיחור כבר הייתי גמורה וחלשה ברמה קיומית והקאתי מלא..

ג. אממ לא זוכרת שבוע, אבל לפני איחור.. זה שבוע 4 בערך?

ד. האמת לא הרגשתי שהשפיע מאוד אבל כן רציתי להפסיק כדי להקל על הגוף במה שאפשר....

נכנסתי בתקופה של מחזןר סדיר, אבך תמיד זיהיתי ביוץ ראשון בהנקה (שב"ה לא הריתי בו אחרת היו לי 100 ילדים)

ההירון לא השפיע מאד

בעיקר רגישות בפטמות שעברה אחרי כמה שבועות.

הפסקתי הנקה בין חודש שלישי לשביעי (בהריונות השונים).

א. לא הייתי מגלה כנראה כזה מהר אם לא היה מתחיל דימום (בהתחלה חשבתי שזה מחזור אבל זה היה הרבה יותר ארוך), הייתה לי תחושה שאני מבייצת כי בד"כ אני מזהה ביוץ וזיהיתי משהו, אבל בגלל שהנקתי ממש מלא לא כ"כ התייחסתי לזה...

ב. הייתה רגישות בפטמות ברמה שכשהילד ינק הייתי מנתקת אותו כל שתי דקות כי ממש כאב לי, גם החלב התחיל להתמעט, וכמובן עייפות שבחיים שלי לא הרגשתי... אבל שוב לא ברמה שהייתי מקשרת להריון, אולי בעתיד אם יקרה שוב תוך כדי הנקה אז זה יקפיץ לי נורה. 

ג. אני חושבת שבוע 5 בערך אולי 6, די מיד אחרי זה כבר ראו דופק בא"ס בטני אז מאמינה שסביבות 6.

ד. הפסקתי מיד כשגיליתי על ההריון בגלל הדימום אבל כנראה שבכל מקרה הייתי מפסיקה כי לא עמדתי בעייפות הזאת וגם החלב מאוד התמעט עוד לפני שגיליתי אפילו. 

א- נכנסתי להריון כשכבר חזרו מחזורים סדירים אז ידעתי שמבייצת

ב- איחור

ג- שבוע 3-4, כי שוב, זה היה כשהיו מחזורים סדירים

ד- בפעם הראשונה הפסקתי להניק כי זה קצת הציק לי, רגישות בפטמות וכו, בפעם השניה פשוט הרגשתי שהיונקת סתם מוצצת ולא יוצא חלב. בשילוב זה שכבר הייתה בת שנה ושמונה בערך הרגשתי שזה סבבה להפסיק לה

ב. היו תסמינים רגילים שהכרתי מהרעיון קודם, ובעיקר תחושה..

ג. שבוע 7

ד. ממשיכה לינוק כרגיל הנקה מלאה (כרגע בשבוע 14)

א' וב'- היו כמה מחזורים קודם אבל זיהיתי את הביוץ הראשון שלי בהנקה גם אצל הגדול וגם אצל השני, זיהיתי גם את כל הביוצים אחר כך אז ידעתי בדיוק מתי האיחור ומתי אפשר לבדוק.

ג'- שבוע 4

ד'- אצל הגדול היה דימומים אז מיד הפסקתי להניק טוטאלי בבת אחת, בסוף מסתבר שזה היה הריון לא תקין בלי קשר להנקה, ויכולתי להמשיך להניק. נשארתי בלי הריון ובלי הנקה אבל ההריון הבא הגיע מאוד מהר ברוך ה'. אצל השני המשכתי להניק עד שזה התיש אותי אז הפסקתי בערך בחודש שלישי.

פחות דוחפים לניתוח

לי מרגיש שיותר מדי מאפשרים, אני יולדת בביח כדי להרכי שבידיים טובות משה מרגי שלי שיש יחס מעולה באמת אבל פחות מקצועי.

לא יכולה להגיד שהייתי מרוצה מכל מיני סיבות

אבל בתכלס ילדתי לידה רגילה מדהימה

בתור נערה היתה לי כזאת.

כאב מאוד, לקח המון זמן וגרם לשערות לצמוח מתחת לעור. הייתי ממש פוצעת את עצמי כדי להוציא אותן.

אחרי כמה זמן עברתי לגילוח ואחרי הרבה שנים עברתי ללייזר ואחר כך למכונת ipl ביתית. על שניהם אני ממליצה.

כרגע בבראון (slik epil 1)

בעבר השתמשתי בבסיסי של אפיליידי

משניהם ממש מרוצה, כמות השיער הדלדלה לי משמעותית עם השנים

זה כל כך קשה כשהם צריכים אותנו דווקא כשאין לנו מה לתת ...

יש מישהו שיכול לעזור לך?

אם לא, יש עעזרה בתשלום שיכולה לעזור לך? אוכל מוכן/קל להכנה, חד"פ, סרט לילדים וכו'..

חיבוק גדול

נשמע שהשפעת השנה ממש קשה...

רואה את זה גם פה בבית.

מאחלת לך שתישני בקרוב ושהשינה תהיה מרפאת ❤️

רפואה שלמה ומהירה!!

בת כמה הקטנה?

אולי לקנות לה ערסל שהיא תתנדנד בו?

חיבוק גדולללללל

זה מוציא מהדעת!!!

ולא ישנתי כמעט בכלל...

מתלבטת אם ללכת למיון

ולהיות בקפיצות ועל היידים מתיש כ"כ את הגוף....

חושבת גם שכדאי להיבדק.... חיבוק גדול יקרה!!!!

זה ממש משגע את השכל.... בהצלחה ענקיתתתת

היה לנו משהו פשוט יחסית, אבל למשקה שהוא לא מים, נראה לי פחות מומלץ. כי יהיה יותר קשה לנקות.

מציעה לך לחפש משהו בלי הרבה חלקים, ועם פיה שאי אפשר לסובב (כמו שהוא עושה עכשיו).

בטח לא משהו שהוא יקר יותר ודביק יותר ממים.

אולי זאת סתם עצלנות שלי אבל תמיד כשהבן שלי שותה מכוס אז גם קצת נשפך לו. גם אם זה כוס עם קש, גם אם יש מכסה, לא יודעת, תמיד החולצה תהיה גם רטובה.

הייתי מנסה בקבוק ואם זה טעים לו אז אולי הוא יזרום אפילו שהוא לא רגיל.

אבל מרגיש לי ממש מוזר להרגיל אותו לבקבוק בגיל הזה.

אם הוא כבר היה רגיל, זה סבבה שימשיך לשתות מבקבוק.

אבל להרגיל בגיל הזה, זה נראה לי תינוקי מידיי.

אין לו בעיה שנשפך לו כשהוא שותה והוא מרטיב את הבגדים, יותר שהוא מתעסק עם זה ושופך.

גם הוא מסתבך עם זה (ניסינו עם קש רגיל).

וגם נראה לי יהיה קשה לנקות את הקש.

השאלה אם הוא לא ישפוך מזה.

נראה לי עדיף משהו שלא נשפך בקלות.

כוס עם קש פחות, כמו שעניתי למעלה.

ודווקא זה מפתח מאד ללמוד לשתות בקש.

מאד בריא לשרירי הלסת, במיוחד לילד עם קשיי אכילה.

מכל דבר הוא יכול לשפוך, גם מבקבוק רגיל (שממש לא הייתי נותנת לו בכזה גיל)

גם מכוס "שלא נשפכת"

אני לא יודעת מהי רמת הסמיכות של המשקה

אם זה נוזלי כמו מטרנה אז אפשר כוס הפלא וכד'

הוא לא הסתדר איתו.

אין לו קשיי אכילה, הוא פשוט נולד מאוד קטן, ולא מצליח לעלות מספיק במשקל.

אני יודעת שכל דבר אפשר לשפוך, אבל מעדיפה משהו שכמה שפחות יישפך.

זה כן נוזלי.

יש לך ניסיון עם כוס הפלא?

עד כמה זה באמת לא נשפך, ואם קל לנקות אותה?

יש לי נסיון עם  כוס הפלא. זה באמת לא נשפך אלא א"כ מעיפים בכח על הרצפה ואז זה משפריץ או נפתח.

הנקיון קל, אבל אני השתמשתי למים אז זה לא בדיוק רלוונטי למה שאת צריכה.

לי יש את זה:

לייף לייף בייביז WOW כוס הפלא 360 מנטה 207 מ"ל

נראה לי אפשר למצוא בחנויות סטוק סט של כמה כוסות בצבעים.

זה ממש נוח, הכוס מגיעה עם מכסה והמים לא נשפכים כשהיא נופלת.

קל לשטוף

מעולה. השתמשנו מגיל שנה (קצת לקח זמן ללמוד מה עושים עם זה) ועד גיל 3 כולל בקבוק לילה במיטה, כי זה קל לשתות בלי פעולה מקדימה של פתיחה ולא נשפך.

לוודא כשקונים שזה מתפרק בקלות (בד"כ בלחיצה על מרכז הפקק מבפנים).

בקבוק של נוק עם משקולת על הקש

ככה שהנוזל מגיע לפה גם אם מטים את הבקבוק.

זה הכי נח כי רחיץ בניגוד לבקבוק ספורט ולא נשפך כמו כוס.

זה קצת יקר יחסית אבל לא סופהעולם.

אני קונה אחד כזה לילד וכשנאבד-נשבר סימן שעוברים לשלב הבא )בקבוק פשוט(

ובגלל שהוא קטן הוא צריך כל מיני דברים של קטנים, כמו כיסא אוכל. אולי ניתן לו במתנה את הכיסא שפעם היה שלך ועכשיו את לא צריכה כי את גדולה?

אפשר ממש לעשות מזה חגיגת מתנה, להציע לה נניח לקשור על זה סרט ולהביא לו מתנה, או לבחור מה הדבר הראשון שהוא יאכל שם...

יכול להיות שכאשר הוא יתחיל בפועל להשתמש בכיסא, היא כבר לא תביע התנגדות, כי כבר תספיק לעכל את המציאות החדשה (לכן טוב שכבר הכנתם אותה לזה).

ואם היא עדיין תתנגד - אפשר לעשות הצגה שלמה:

להוציא את כיסא האוכל, לשאול לחלל האוויר: "של מי הכיסא הזה?" ואם היא תגיד "שלי!" אז להרים אותה ("וואי, את כבר כבדה!"), לנסות להכניס אותה לכיסא ("אויש, את כבר גדולה מדי!") וכשלא מצליחים לומר, "אוי, הכיסא הזה כבר לא מתאים לך... לכן יש לך כיסא חדש, שכן מתאים לך. אבל מה נעשה בכיסא הזה? למי הוא יתאים? מי במשפחה שלנו מספיק קטן כדי להיכנס לכיסא הזה?" וכשהיא תענה את התשובה הברורה, לשאול אותה: "אז צה את אומרת, את רוצה לתת לו במתנה את הכיסא? אולי את רוצה לצייר לו גם ציור או לקשט לו את הכיסא, כדי שהוא ישמח עוד יותר?"

וכן הלאה...

מקווה שזה יעבוד. אם לא, אז אולי באמת יש פה קושי מהותי יותר, ואז צריך התייעצות מקצועית...

אבל בסופו של דבר היא קטנה, וזה בהחלט גיל רכושני, אז הגיוני שהיא תתקשה להיפרד מדברים שהיא זוכרת כשייכים לה. אבל אם תצליחו להביא אותה לבד למסקנה שהיא צריכה לתת אותם לאחיה, זה יהיה הכי טוב...

לשבת בכיסא תינוק של הקטן לפעמים

בתור פינוק. כשהוא לא משתמש כמובן אני שואלת אותה אם היא רוצה בכיסא הזה או זה (תיאור שונה כמובן לכל אחד. אצלנו זה לפי הצבע)

היא מאוד אוהבת ויודעת שזה פינוק ולא שלה

גם בעגלה. זה טיולון. אם הוא גם ככה במנשא או על הידיים אני שואלת אותה אם היא רוצה לשבת בעגלה או ללכת ברגל

בגיל 3 לא הייתי מנסה לחנך, אלא להתחמק מעימות כמו שאתם עושים.

אפשר לקנות טפט לרגליים של הכסא או לשים מדבקות או לחדש בדרך אחרת את הכסא אוכל בעלות נמוכה יחסית.

אולי יש משפחה עם אותה התמודדות ואותו הפרש גילאים שאתם יכולים להחליף אחד עם השני ציוד 😁

אם אצלם המינים הפוכים (בן 3 ובת תינוקת)

יהיו יותר חפצים שימושיים להתחלף איתם אולי.

לדבר על זה הרבה ואולי לפצות אותה עם משהו מאח גדול שהיא מקבלת?

לרכך לה ולא להיות בראש של 'ראש בראש'

תראי איזה שמלה יפה קיבלת! את יודעת שהיא היתה פעם של מירי? מירי, נכון שאת מרשה לרינה להשתמש בשמלה שהיתה שלך?

(אפשר מראש לתאם עם מירי הגדולה ש"תתנגד", ותשכנעו אותה).

איזה כיף שמירי מרשה לך את השמלה הזאת! יהיה לך ממש נוח וכיף איתה! ומירי ממילא לא יכולה כבר ללבוש אותה...

נתתם כיווני חשיבה טובים.

האמת שהכיוון של 'את כבר גדולה מידי לכסא' פחות יעבוד, כי היא באמת לא גדולה מידי. היא לגמרי יכולה לשבת בו, ועד לפני כמה חודשים הוא עוד היה בשימוש לפעמים (אז דווקא היא פחות רצתה לשבת עליו ורצתה להיות 'גדולה', אז ארזנו אותו. אבל לאחרונה כמה פעמים ביקשה דווקא את הכסא שלה, בלי קשר לתינוק, והיתה מאוד עצובה כשאמרנו לה שלא נוח להוציא אותו עכשיו, ושהיא כבר לא צריכה אותו כי היא כבר גדולה, וכו').

בינתיים יש לנו עוד זמן אז נראה איך זה יתפתח.

אולי באמת אם נראה שזה עוד קשה לה, יעזור לחדש לו את המראה, או להחליף עם שכנים. 

לתת לה הזדמנויות להיות קטנה

לחזור להיות התינוקת, לטפל בה -

אפילו להאכיל אותה אם היא בקטע,

לערסל אותה,

וכן הלאה.

בנוזף לתת לגיטימציה לקושי להעביר את החפצים הלאה, לדבר על כמה נהנינו להשתמש בהם

ואיך היה כיף בכסא הזה וכו'.

וגם, אם אפשר לתת לה להחליט אם לחלוק. אם יש צעצועים שלא קריטי שהוא ישחק דוקא בהם אז לשאול אותה אם היא מסכימה לו - ואם היא מסרבת זה בסדר גמור.

אני אנסה להכניס יותר זמנים שבהם היא באמת יכולה להיות תינוקת.

(האמת שהיא עוד יונקת. אבל היא הרבה פעמים רוצה יותר ממה שמתאים לי, אז גם שם היא לא באמת מתפנקת...)

אבל באופן כללי אולי כדאי לטפטף שיש דברים שהם של הבית. הכיסא או המשחקים והעגלות הם של הבית, ועוברים מתינוק לתינוק. כמו שיש גם משחקים של גדולים שעכשיו היא יכולה לשחק בהם והם לא של אח ספציפי. באופן כללי אני חושבת שזה עוזר להפחית מריבות בין אחים, כיש חפצים שהם של הבית ולא של ילד ספציפי, ולכן גם אי אפשר לריב עליהם (כמו שהיא לא תריב על כיסא אחד מתוך הרבה של הגדולים, כי הם של כולם)

וזה לא קשור לקמצנות או צרות עין, רק שיש לי חיבור רגשי לחפצים. אז כשהילדים שלי התקשו להעביר חפצים או בגדים עשיתי משהו כזה בערך -

הנה הכיסא שכל כך אהבת בגיל שנתיים, החולצה שכל כך נהנית ללבוש כשהיית בת שלוש, זוכרת איזה כיף היה בעגלה הזאת.

ועכשיו (בתקיפות פנימית) אנחנו אומרים תודה לכיסא, לחולצה, ולהתראות, כי עכשיו היא עוברת למי שהוא בן שנתיים.

והכי חשוב שיהיה ברור שזה מה שהולך לקרות, ואנחנו לא מבקשים רשות. כי אם אנחנו מ,קשים רשות אנחנו צריכים להיות מוכנים שלא נקבל, כי לעשות מניפולציות ושיכנועים יכול לפגוע בתחושת הערך העצמי.

אז או שאנחנו מחליטים וזהו, ומקלים על המעבר עם תיקוף וחגיגה את עצם זה שגדלה, או שאנחנו נותנים לה לבחור האם להעביר את הקפוצ'ון ואז אם היא מחליטה שלא, לתת לה לשמור אותו 

לא יודעת אם אוכל להיות בהריון בעתיד, ובהווה בטוח שלא אבל מאד רוצה.

אני מסבירה לעצמי שוב ושוב למה זה לא יכול לקרות ולמה זה לא מתאים ומנסה לחשוב על הרווחים שיש לי מזה שאין לי תינוק (פחות קימות בלילה, לא צריכה להכין מטרנה, שהה אחרונה לשלם מעון...)

לפני יותר משנה הבנו שהריון הוא לא הגיוני אבל עד היום זה עדיין לא לגמרי נקלט בראש ובלב, והכאב קיים.

אני גם ממש ככה מנסה להתעודד במעלות שיש בהפסקה הזאת (גם אם זמנית, רק ה' יודע)

אבל עדיין זה כואב.

והקטנה שלי בת שנתיים,

אם תרצי תפני אליי לפרטי ואפרט לך בשמחה.

וההתמודדות עם הבעל כמו אצלך לפי התאורים שלך

ועוד משהו אני כבר לא צעירה....

מה זה לא צעירה?

אני בת 35

מעניין שדווקא בגלל שאני צעירה מרגישה שזה כואב לי

אני עדיין בשיא הכושר והפוריות

הכי לא מתאים לי גם באופי אני מאוד אוהבת את האימהות, עם כל האתגרים

אבל פחות בכושר.

בין חלק מהילדים יש לי הפסקות ארוכות בגללו,

כל הפסקה כאבה לי ושרפה לי ממש,

אם הוא לא היה מתעקש בכיף היה לי מספר ילדים דו ספרתי,

אני ממש מרגישה את מה שאת מרגישה,אמא כל כולי אוהבת את זה נהנית מיזה,כמהה לזה ממש אי אפשר להסביר את הכמיהה הזו.

והאתגרים זה הכיף של החיים,ממש מרגישה איך כל ילד מוציא ממני יכולות אחרות שלא דמיינתי שיש לי בכלל,מרגישה שהופכת עם כל ילד לאדם טוב יותר ואיכותי יותר,קשה לי להסביר את זה.

אבל בעלי לא באותו קו כמוני בכלל😔

גם בחרדות מהמחשבה על הילד הבא,

ועדיין אני מקווה🙏

מה שעוזר לי, זה להיות בטוחה שהדבר הכי נכון (במיוחד כשיש כבר כמה ילדים)

זה משפחה חזקה, מגובשת, מטופלת, שלכולם טוב בה ואיתה.

במיוחד במיוחד לשני ההורים.

יש לי 4 ילדים, ואני אהיה מאושרת אם בעלי יגיד לי שהוא רוצה עוד ילד,

אבל עדיף לי משפחה של: אבא+אמא ו4 ילדים,

כשהבסיס של המשפחה יציב, איתן, עם אנרגיות ושמחה, אופטימיות וכו'

מאשר משפחה של הורים וחמישה ילדים, כשיש שם אבן מתנדנדת.

לכן עד שזה לא יבוא מבעלי בצורה ברורה שהוא מסוגל ורוצה להוסיף עוד אחד, אז לא, פשוט לא רלוונטי.

כשסדר העדיפויות הזה ברור לי, אז מנסה מצד אחד להבין מה לא מספיק יציב אצלו שהוא לא רוצה עוד אחד, ומצד שני למקסם את התועלת מהרכב המשפחה כפי שהוא כרגע. לחזק ולטפל במה שצריך במצבנו הנוכחי (ותמיד יש מה) ולהיות עסוקה בדברים אחרים. ב"ה יש לי הרבה שאיפות בחיים חוץ מלגדל עוד ילדים (שהיא שאיפה נוכחת וקיימת והכי מהותית, אבל היא לא היחידה ויש לי עוד דברים שמשמחים אותי וחשובים לי בחיים חוץ מזה)

האמת שקיוויתי שלא נגיע לגיל 5 בלי הריון נוסף באופק, והנה זה ממש קרוב, מה שמגדיל את הסיכויים שזה סופי,

ואני משתדלת להיות בסדר עם זה.

וגם יהיה לי עצבות לחגוג יום הולדת 5 ו6, זה בסדר ומותר שיהיה מורכב.

תודה על הנקודות והארות

זה באמת קצת מפקס אותי לשים לב יותר למה שיש ופחות להתמקד באין. ויש הרבה טוב ב"ה וגם אתגרים כמו שיש תמיד במשפחות וכהורים ל5 ילדים

במצב דומה . אולי למכון פועה או ליועצות שם או ליועצות של נשמת יש נסיון במתן ייעוץ בנושא ? גישור על פערים בתחום הזה בין בני זוג ?

או אפילו רק בשביל לשתף ולשפוך את הלב שווה להתייעץ איתם .  לא יודעת מעבר לזה מה לומר...

בהצלחה יקרה , שה' ישמח אותך ואת כל המצפות! 

כי אני רוצה שזה יבוא מעצמו

זה מאוד חשוב לי

גידול ילדים זה לא דבר קל

וזה חייב מבחינתי לבוא עם 100 אחוז רצון וחשק שלו גם

אני פשוט רוצה מאוד שהןא ירצה..

הלוואי

יש סיכוי

רק ששום דבר לא וודאי

וזה כואב המצב ביניים הזה

ישבתי אותו לשיחה רצינית אמרתי לו הילד בן שנתיים פלוס ...דיברנו על יתרונות וחסרונות מה זה דורש ממני וממנו והוא בסוף התרצה והחלטתי שאני מורידה תהתקן

אני חושבת שמאוד חשוב לדבר ולשקף מה הרצון הזה עושה לך ומה את מרגישה...

ככה לא תדע בזמן אמת שאת בשבעה נקיים ואז אולי פחות יפריע לבעלך

אני חושבת שזה מה שהייתי עושה

וגם מסכמת איתה אם זה בסדר שבפעם הבאה אקח ולא אעדכן

ואולי יעזור לך, לנו יש מזוודה קבועה שנוסעים איתה לשבת.

יש שם תא קטן עם רוכסן שיש בו עדים תמיד. אפילו בהיריון הם נשארים שם.

ככה אין מצב שנוסעת שבת ונתקעת בלי.

(ויש גם באוטו תמיד. ובתיק של היום יום)

זה אמא, ברור שלא יהיה אכפת לה, וברור שהיא גם תבין למה לא ביקשת...

זה מה שאני הייתי עושה

אצל ההורים שלי יש בשירותים בחדר אורחים תמיד פדים/אדים וכו' והאמת שזה מוצלח! יכולה לבקש ממנה אולי לעשות את זה שיהיה קבוע

אבל לגמרי הייתי לוקחת מאצלה אם הייתי צריכה 🤭

או שהייתי מאלתרת עד מאיזה חתיכת בד

לא נראה לי שחשוב לאמא לדעת שנלקח ממנה

היית שואלת גם על לקחת פד?..

ממש TMI מבחינתי 🫣

(גם את השני...)

בתור אמא הייתי שמחה שהבת שלי תיקח ולא תעדכן אותי

ויודעת שגם אמא שלי ממש תשמח שכך אעשה.

דרך אגב אחיות וגיסות שלי שמתארחות אני תמיד אומרת להן שיש במגירה במקלחת ציוד נשי ושיקחו חופשי אם יצטרכו בהווה או בעתיד. 

א. אם לאמא שלך לא אכפת אז סבבה.

ב. השאלה מה נח לך!!! ומה ילחיץ אותך פחות. בסוף המצווה היא שלך וצריך שיהיה לך נח. ולא תכניסי לעצמך עוד סטרס. במצב רגיל אני גם ממש מאמינה שבעלך יסכים עם זה.

כמובן שאפשר למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה שאמא שלך לא תדע בדיוק מתי את טובלת ואז זו לא תהיה ככ חדירה לאינטימיות שלכם.   

אם את מעדיפה כן שזה יהיה ברשות בוודאות, אז תגידי לה בהזדמנות שלקחת.

שזה בסדר מצידה שתקחי בלי להגיד..

חמותי דאגה להראות לי איפה היא שומרת אותם כשהייתי כלה.

אמא שלי עשתה בשירותים מסויימים בבית קופסה עם תחבושות ועדים ואמרה לי להגיד לבנות המשפחה שזה לשימוש הציבור.

(לכלות עוד לפני החתונה )

שאחרי החתונה זה מביך לומר..

אבל זה המקום בבית של העדים והפדים.

ואפשר לקחת בלי רשות.

ולדעתי, הייתי לוקחת בלי לשאול

ומקסימום מספרת מאוחר יותר

הרי כמו שאמרת לא אכפת לה

זה בשווי שנדמה לי לגיטימי

וזה לא שונה בהרבה מזה שאתם אצלם ואת משתמשת בטישיו/מגבונים/ווטאבר...

גם לא להגיד לי שנים קדימה. . .

כמו מחזור לוקחת חופשי מהארון של אמא אם שכחתי. לפחות הייתי לוקחת..  לא הפריע לה מעולם. גם שהתחתנתי. 

שבתור מורה התארחתי בשבת עם התלמידות בדירת ארוח של בנות שגרו בה ,בנות שרות כאלה שפינו את הדירה עבורינו

חוץ מהתלמידות לא היו איתי נשים מבוגרות

ו..קבלתי מחזור ראשון אחרי לידה בליל שבת בהפתעה גמורההה

ובכמות גדולה שממש פחדתי להסתובב בלי ..פאדיחות עולם.. ועוד עם תלמידות

לא היה לי ממי לבקש

מהן אין מצב..אני מורה שלהן..

ולא ידעתי מה לעשות

בסוף החלטתי שגם בדיני גזל יש הגדרה של דבר שבוודאי יסכימו לתת..כמו סידור נגיד ולכן לא נחשב גזל

ובאמת לא מכירה מי לא תסכים לעזור במצב כזה שמישהי תקועה ממש ויש לה חבילה כמעט מלאה

קיצר לקחתי 2 בלי רשות

ואפילו לא יכלתי להתנצל או להחזיר כי לא מכירה אותן

קיצר..מה אתן אומרות? נהגתי נכון??🙏🙏

אבל אם לא היתה, מניחה שהייתי נוהגת כמוך... 

זה מאוד בדיעבד אז להבא

הייתי משאירה פתק עם כמה שקלים

זה ממש פוגע לדעת בדיעבד שאדם זר נכנס לך לפרטיות.

לדעתי זו בכלל לא סיטואציה דומה.

היה עדיף לדפוק אצל שכנים, ואם זה בנות בגיל ההתבגרות עדיף לבקש מהן.

ולא אהבתי את הפלפול ההלכתי, דרך ארץ קדמה לתורה. לא עושים מעשים לא מוסריים גם אם יש להם הצדקה הלכתית ולכן נשארנו עם הדילמה המוסרית,

שבעיני זה לא שווי הפדים כמו שזה מכעיס שנגעו ולקחו לך דברים בלי רשות.

אני הייתי כועסת (בתור בת שירות) אם היו לוקחים לי סידור מהמדף שהיה מוגדר מחוץ לתחום שאמורים להשתמש בו.

בקיצור לפחות להודיע בדיעבד במוצ"ש על כל הדברים הלא מתוכננים שקרו, ולפצות כספית גם אם זה פרוטות, בשביל שהשני ירגיש הרגשה טובה, אם לקחו לי בלי לשאול, לפחות היו כנים ונתנו פיצוי.

הבנות בדירה לא אנונימיות..

קודם תארתי את זה ככה מחשש לזיהוי

אבל הן גם בנות שקשורות למקום בו אני מלמדת

והן פוגשות אותי בהמשך ויודעות מי אני.. ושוב אני בתפקיד חינוכי ..

אז להשאיר פתק וכסף היה כן חושף אותי וממש התביישתי..

חשבתי לעשות משהו כזה בהמשך השנה..להשאיר על הידית עם פתק שהתארחתי פה בעבר וכו..

לא כשזה מיידי וברור מי אני

אני מבינה מה שכתבתן

האמת שאני חשבתי בעיקר שאני היתי בשמחהה נותנת תמיד לכל מי שתצטרך במצב כזה.. וברור לי שאם היתי מבקשת היו מביאות באהבה

אבל ממש צודקות לגבי הבלי רשות

ואת בתור מורה כאילו עושה לה את השליחות....

הן גדולות ...ומיד יבינו..

וגם זה לא הגיוני הן גרות אחת עם השניה ומגירות טוב.. אף אחת לא תרגיש בנח לבקש ממני ולא מחברה שלה לחדר..

לאמא שלי לא הייתי מחזירה

אני יודעת בוודאות שהיא לא מקפידה

ואין מצב שתשים לב שחסר לה אחד

(האמת אמא שלי מזמן כבר לא בקטע בגלל גיל אבל הרעיון)

אבל אם מפריע לך החשש ההלכתי אז פשוט תחזירי למגירה שם עד אחד בהזדמנות (רק תשימי לב לשמור על סטריליות)

וגם, אם זה לא היום הראשון או האחרון לא חושבת שזה בעיה לא לבדוק

כלומר ברור שמלכתחילה לבדוק

אבל הרי אם שכחת בדיקה באמצע שבעה נקיים עדיין את יכולה לטבול

אז באותה מידה פשוט שכחת את העדים.

וביקשה פדים כי נתקעה.

אמרתי לה שהם בארון במקלחת (היא גם ככה מכירה את הארון ותכולתו, מוציאה משם פריטים כשעוזרת לרחוץ את הקטנים), ולהבא היא לא צריכה לבקש בכלל, הרי אני אחותה!

כלומר, הרי ברור שאסכים לה, ואשמח לעזור לה, אז היא לא צריכה להתפדח לבקש.

לכן ברור לי שגם לאמא זה ככה, היא תשמח שישתמשו בזה ומותר להיכנס לשירותים שלהם, אז להבנתי היא תשמח שהבת שלה לא תיתקע ולא תובך.

ממש מצא חן בעיניי הרעיון לספר לה לאחר כמה זמן.

וגם לא לך?

אני פעם השתמשתי בחולצת בסיס ופעם בבגד גוף של תינוק ופעם בגרב נקיה שלי.

נניח ולא היה בכלל, הייתי שואלת באופן כללי אם אפשר להשתמש בדברים בשירותים.

אם היית צריכה פלסטר היית מבקשת? או שוכחת משחת שיניים?

בכל אופן אם הייתי נשארת עם אפשרות לא לעשות בדיקה בכלל באופן שלא סותר 7 נקיים (כלומר שלא מחייב לספור מחדש)

לא הייתי עושה בדיקה בכלל, מאשר לשתף ובעלי לא יהיה מרוצה מזה.

אם זה היה סותר 7 נקיים הייתי משתפת את אמא, ולא הייתי משתפת אותו ששיתפתי (אולי רק רחוק מהאירוע)

בעיני זה דברים שאף אחד לא מקפיד על שווים וברור שמרשים

ברור שאמא שלך הייתה נותנת לך

אם קשה לך עם זה תקני פעם חבילה ותשימי לה בארון

אלא מעדכנת לאחר מעשה (וגם זה לא בטוח), נגיד בעוד תקופה אחרי שתתארחי עוד כמה פעמים תעדכני אותה שיצא לך לקחת בעבר.

אצל אמא שלי למשל מראש זה אחרת - ממליצה לכל מי שיש לה בנות או כלות

מדף בחדר שירות ליד האמבטיה עם פדים עדים ומגבוני אסלה. כל הבנות הגיסות ןהנכדות הנשואות יודעות שזה הארון שמיועד לשימוש ציבורי.

חוסך כל-כך הרבה כאב ראש והתעסקות

כשאני נוסעת אליה אני מראש לא מביאה את שני הפריטים האלה.

יש לה גם במטבח ארון עם קצת חטיפים למבוגרים שמגיעים, חטיפים שווים. פשוט כיף להגיע ולדעת שאם נשארת רעבה תמיד יש חטיף אגוזי בארון.

ממליצה ממש לכל אחת. 

אמא שלי שמה במקום מסויים ומעדכנת לפני/ אחרי החתונה שיש שם ואפשר להשתמש.

אבל קרה שבדקתי שם ולא היה אז כן הלכתי ושאלתי את אמא שלי. זה שהיא יודעת שאני צריכה עד לא אומר שהיא יודעת מה מצבי- אולי זה הפסק? אולי זה בדיקת פרישה בכלל? איפה אני ממוקמת בשבעה נקיים?

קיצור, לא תמיד זה הכי נעים אבל אני מעדיפה לשאול מאשר להסתבך..

כמו שאת מן הסתם לוקחת פרי מהמקרר אצלה בלי לשאול.

רק הייתי מוודאת שאין שם איזה 2 אחרונים...