פורום הריון ולידה (עמוד 3)

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

יש פחמימות כמו פירות וכדומה.

אז באמת שכדאי ללכת לתזונאית. לי היתה מהקופה מישהי ממש נחמדה, וישבנו ביחד ועשינו תפריט שמתאים לסדר יום הספיציפי שלי.

אבל טיפ הזהב שלי- לקנות לעצמי את הירקות המיוחדים והשווים והחלבונים האהובים שליי בלי להתקמצן על עצמי. 

לך תפריט מותאם לצרכים שלך ולהעדפות שלך.

ממש חשוב שתהיה קשובה אליך- זה עולם שלם שיכול להקל (נניח לשלב בתפריט דברים שאת יותר אוהבת, לשים לב שיהיה מותאם לזמנים שלך..) ראיתי הבדל שמים לארץ כאשר התפריט הוא לא איזשהו משהו כללי לסוכרת שמונחת אלא מותאם לי אישית.

בנוסף, חשוב לדעת שבסוכרת *הריון* כן צריך לשלב פחמימה נכונה הארוחות. חשוב להתפתחות של העובר. מאמינה שהתזונאית תסביר את זה.

עוד משהו- כל אחת מגיבה שונה למאכלים שונים. אצלי נניח אורז מקפיץ סוכר ברמה מטורפת ותפוחי אדמה לא. אצל מישהי שאני מכירה זה הפוך. לכן כדאי לנסות לעשות בדיקות סוכר אחרי כל מיני סוגים של פחמימות כדי לזהות את אלו שהגוף שלך מגיב אליהן טוב יחסית..

דבר נוסף- להקל על עצמך בהכנת אוכל מותאם כדי שיהיה לך קל ופשוט להעמיד לך ארוחה בדקות ובלי להתייאש מראש. למשל- להחזיק בפריזר שקיות של ירקות של ספנרוסט (שעועית/ כרובית/ ברוקולי/ לקט ירקות) וגם חתיכות דג (אמנון/ מנות סלמון) שזה להכניס לתנור, מלח ושמן זית ויש לך תוספת חמימה וטעימה.. כנ''ל להכניס ירקות לסלייסר, להוסיף כרוב חתוך, ביצה קשה, כמה שקדים/ קופסת טונה וכבר יש לך סלט עשיר..

כדאי לדעת: חלב נחשב לסוכר. חלב סויה זה תחליף שלא מעלה את הסוכר ככה.. (ועדיין לבדוק איך זה משפיע עליך)

ובגזרת הפינוקים- זה לא בריא (כי תחליפי סוכר הם לא דבר בריא) אבל לעת הצורך שתדעי שאפשר כשצריך להנות משוקולד בלי סוכר. זה נותן את המענה של הצורך המתוק..

בהצלחה ושיעבור בשלום ובטוב ובידיים מלאות בע"ה!

אחרי שבהריון שביעי צצה לה סכרת שאוזנה עם אינסולין

שבהריון הבא אצטרך גם להיכנס למשטר סכרת

אמהלה איזה מבאס

איך אתן שורדות?????

זה באחוזים גבוהים יחזור

באמת מבאס ברמות

בכל זאת, לדעתי חבל להיות מבואסת מראש...

אבל כן לדעת שיש סיכוי גבוה שזה יחזור

להיות במעקב סוכרת ולהיות סופר מאוזנת. זה יכול להשפיע משמעותית על רמת הסוכרת בהריון.

ואני לא יודעת אם ינחם אותך אבל גם בסוכרת הריון עם אינסולין יכולה להיות נחמה- ברגע שהיא עוברת אחרי ההריון ולא נשארת כסוכרת קבועה.

בע'ה בבריאות ובטוב!

דבר ראשון לשתי אחיות שלי הייתה סכרת גם אז הן עזרו לי עם מתכונים ורעיונות, לחפש אנשים שמבינים ותומכים זה עוזר

מעבר לזה, כמו שכמה כתבו זה פשוט עוזר לא להעלות הרבה, עליתי די הרבה בתחילת ההריון ובמהלך הסכרת ירדתי בהריון 5 ק"ג, ועליתי רק עוד 1 עד הלידה, נראתי מהמם וקיבלתי מלא מחמאות, זה עוזר

דבר נוסף, ממש להקפיד על התעמלות בערב, אני יצאתי כל יום להליכה, לא משנה מה, לפחות רבע שעה של הליכה, כולל בלילה לפני הלידה שכבר לא היה לי כוח, זה עזר לי מאוד עם התוצאות בסוכר בצום בבוקר.

עוד משהו למצוא אוכל שאת אוהבת שלא מעלה סוכר, אצל כל אחת זה אינדווידואלי. אצלי זה היה אבטיח ובמבה. קניתי לעצמי ארגזים של במבה ולאף אחד היה אסור לגעת לי בבמבה.

בהצלחה רבה, תזכרי שזה הבריאות שלך ושל העובר, זה מחזק.

ואם צריך עוד משהו, מוזמנת בשמחה

זה ממש מאתגר סוכרת הריון.

אני זוכרת שבהתחלה היה לי ממש קשה,

ואז קבעתי תור לדיאטנית והיא אמרה לי מה אפשר לאכול בתפריט.

ממליצה מאוד על הקבוצה בפייסבוק:

הריון מתוק-סוכרת הריון

יש שם טיפים וגם מתכונים טובים.

אני מצאתי שם מתכון לעוגות שוקולד שמותאמת לסוכרת וגם פשטידה חלבית טעימה.

וגם ירדתי ממש מלא במשקל, בזכות הדיאטה של הסוכרת, חושבת שירדתי איזה 10 קילו..

בהצלחה רבה! ♥️

שאמרה שהיא קנתה ספר מתכונים של לירון בטט, השמונים שקל והיא המליצה ממש עליו.

אמרה שהציל אותה בהריון.

בכללי צריך להבין שאחוזי שומן גבוהים ממתנים את העליה של הסוכר.

ככה שאת יכולה להכין למשל עוגת גבינה, עם כמות יחסית קטנה של סוכר (או סוכר שמותר כמו אלולוז או ממתיקים אחרים שהדיאטנית מאשרת לך( וגבינת נפוליון. ואז את אוכלת פרוסה ביום יחד עם הקפה וזה ממש מאוזן.

למרוח כמות גדולה של גבינת שמנת על פרוסת לחם מקמח מלא וכו

אני מקווה בהמשך היום להכנס לפה ולתת לך עוד טיפים.

אבל הספר מתכונים של לירון מעולה.

ככה יש לי מדי פעם משהו מתוק, וב"ה הסוכר נמוך אחרי שעה.

אני מחליפה חצי מחמאת הבוטנים הטבעית בטחינה גולמית

כדורי אנרגיה תמרים, חמאת בוטנים ושיבולת שועל | חן במטבח

בתיאבון😋 ומקווה שיהיה לעזר

אחרי 12 בטוח לא למרות שנשארת בעבודה.

עד אז? לא יודעת, כולם אצלנו מאוד עצובים וכואבים (הבן של אחת העובדות בצוות נפל במלחמה)

קבוע עם החתימה יש 'בברכה'

אני לא ממהרת להוסיף עוד איחולים

רק אם זה ממש נצרך

ביום הזכרון לא רואה צורך להוסיף משהו

אבל תמיד בודקים הריון וגם מתכוננים לזה שזה סוג של איתות שהפוריות חוזרת...

לפעמים סיוט להיות אישה🙈

בכללי אחרי הלידה הזאת לקח מלא זמן להורמונים להתאזן. ופתאום זה... מתגעגעת להרגיש קצת "אני".

המחזור לא חזר

למרות שחזר הביוץ בערך בגיל 7-8 חודשים כשהתחיל מוצקים.

אבל תמיד שבועיים אחרי הביוץ היו כמה ימים עם כתמים. 

שבגלולות הנקה התחילו כתמים, אז כנראה פחות עוזר.

בחצי שנה הראשונה היו כתמים לכמה ימים פעם בחודש.

עוד לא היה לי דימום מאז הלידה, רק כתמים (הילדה בת שנתיים)

לאחר שנה עם ההתקן..

מחזורים קלים אבל עדייין באסה 

ההתקן

אצלי התברר שההתקן היה יותר בחוץ מאשר בפנים

ובגלל שההתקן מונע מקומית אז אם הוא לא במקום פחות משפיע על הרירית והיא מצליחה להתעבות ואז יש מחזור. 

אני עכשיו שבוע 11

גם מרגישה פחות טוב משני ההריונות הקודמים.

לגבי אוכל - אני בהתחלה ממש עשיתי לעצמי שעון לאכול משהו קטן כל שעתיים, כדי שלא אשכח ולא אגיע למצב של קריסה. אחרי כמה זמן התרגלתי והבנתי מתי שאני צריכה לאכול והשלמתי עם זה שזה לאכול בתדירות יותר גבוהה מהרגיל. אוכל אפילו משהו קטן, כמות קטנה יותר מארוחה רגילה, אבל אוכלת.

לגבי שינה - אני גם גמורה, וממש ממעיטה בקפה אז גם אין לי ישועה. משתדלת לתפוס מנוחה במהלך היום אם אני יכולה. אפילו 15-20 דקות.

וגם, מופרך ככל שיישמע - ספורט. אני ממש מכריחה את עצמי לזוז, במיוחד אם את בעבודה שאין הרבה תזוזה במהלך היום, או בבית. כשמזיזים את הגוף זה מכניס אנרגיות.

אני עושה אימונים ממש קלילים, לפני ההריון יכולתי לעשות דבר יותר מאתגרים. אבל עכשיו, המטרה היא פשוט לזוז. ולפעמים אחרי אימון גם מתמלאת לי אנרגיה ויש לי כוח.

אבל חוץ מהטיפים האלו, לנסות להשלים עם זה.

אני עושה הרבה פחות בבית, בעלי הרבה הרבה יותר. לא נעים לי, אבל אין מה לעשות

הגיוני סה"כ שזה חלק מתופעות ההריון. 😅

ואני לוקחת פרנטל

אבל מרגיש לי שזה יותר מזה

איך אני יכולה לדעת אם זה לא סוכרת הריון או משו?

אולי להם יהיה כיוון לבדוק.

בעיקרון בתחילת ההריון בודקים סוכר בצום, בדקת?

וממה שאני יודעת, פראנטל לא מספיק בשביל הברזל. כדאי להתייעץ עם הרופא.

ממה שאני יודעת, פראנטל לא מספיק בשביל להעלות ברזל.

הייתי מתייעצת עם רופא.

לי המוגלובין היה בסדר והמאגרים ריקים והייתי סמרטוט ממש

ובחילת ההריון המאגרים היו בסדר אז זה יכול לרדת ממש מהר

אם כן, תבקשי עירוי ברזל - ממש הצלה! ( גם עם המוגלובין בסדר תתעקשי )

ולי לא היה סכרת אבל בהריון הסוכר שלי מוזר וחייבת לאכול כל שעתיים כדי שלא ייפול.

בשעה טובה!

וזה הצורך בהריון... להשקיע בארוחות מזינות עם פחמימות, חלבון וירקות..

וכן מהריון להריון הגוף פחות מנומס ויותר דורש בפה מלא את מה שהוא צריך..

ושנים שהזנחנו את עצמנו הגוף מבקש עליהם בריבית....😏

ותקפידו על מולטיויטמין , בהריון האחרון מאוד הקפיץ לי את התפקוד..

בידיים מלאות.

הריון תקין וקל

יפה לראות שלאחד זה פחד נוראי ולשני חלום מתוק

בשעה טובה יקרה

תמיד אני בחרדות מתאומיםםם....

שפע שצריך אליו כלים מרובים.

מזל טוב!! 

זוכרת את עצמי בהריון הראשון הולכת לי ברחובות ירושלים חושבת לעצמי: אני בהריוןןןןןן!!! אהההה!! רוצה לדלג ברחובות מאושר...

(עד שהתחילו הבחילות ורציתי למות בגדול 😅 )

בע"ה הריון קל בידיים מלאות!

מכירה כ"כ את ההתרגשות והרצון לצרוח,

אישית קצת נרגע אחרי יום/יומיים (כמובן השמחה האדירה נשארה) וסיפרנו להורים כשהרגשנו מוכנים. סביב שבוע 9 -11. תלוי הריון.

היה לנו מיוחד שזה היה שלנו לתקופה

מסוג המבחנים שאין להם מועד ב'

או שאת באה מחדר לידה או נוסעת לחדר לידה משם

לי היה מבחן שבועיים לפני תל''מ, שרדתי.

הייתי בלחץ אימים, בקושי הצלחתי ללמוד למבחן מרוב לחץ

אז ביום של התלמ אמאאאאאא

שיהיה הריון קל תקין בידיים מלאות

מחכה לסקירה לדעת בוודאות שיש לי אחד....

כבד לי יותר מתמיד!

מצאו עוד אחד.....

בהריון האחרון לקח לי הרבה זמן לעכל שיש רק עוברון אחד

זה אפילו אכזב אותי ברמה שבעלי היה צריך להזכיר לי שנס שיש 1 כי גם לו חיכינו ועברנו המון עד שהגיע.......

העיקר שיהיה בבריאות ובידיים מלאות

אפילו אחרי הא"ס הראשון לא האמנתי שזה רק ותמיד קיוויתי שהם פספסו את השני.

אני בעצמי תאומה, ובעיני זה ממש מתנה.

אני מאוד רוצה בהריונות הבאים לזכות לתאומים.

קצת חוששת, בעיקר מהלידה כי בראשונה עברתי קיסרי.

אבל איכשהו זה לא גורם לי לא לרצות....

זה מה שהרגשתי בכל תחילת הריון, שאין סיכוי שאני מצליחה לשמור בסוד, באלי לצעוק את זה לכולם

אנחנו מספרים להורים, מיד אחרי הבדיקה הביתית, אבל זה גם תלוי קשר ומה שמרגיש.. אז תעשי מה שמרגיש לך הכי נכון וטוב לכם

ולגבי התאומים זה גם קטע, כי בגלל שאני מחכה להריון כבר כמה שנים, יש איזה מקום בלב שבאלי תאומים, סוג של פיצוי🫣

מצד שני, יודעת בפנים שמעדיפה אחד אחד, אפילו צפופים, אבל בנפרד😅

חיכינו כל כך הרבה זמן להריון, שכאילו מצד אחד את רוצה שניים

מצד שני, ניובורן אחד זה התאבדות מבחינתי אז שניים?

לא מדמיינת את זה עובר אצלי בלי קטסטרופות מכל הכיוונים, אולי אני אצליח להנות מתאומיך כשיהין בני ארבע

אמרתי לבעלי, אם הקב''ה רוצה לעשות לי בית ספר ולצחוק עלי, אז שיביא לנו תאומים 

ומביא לפי הכוחות

זה היה לי גם כשחיכינו להריון הראשון, בגלל שחיכינו כבר רציתי ממש תאומים, ואז היה אחד והרגשתי שתכל'ס באמת זה הכי מתאים לי ולא הייתי מסוגלת שניים יחד

ואז הריון שני הגיע תודה לה' ממש מהר, אז זה הרגיש לי תאומים, אבל יותר בקל

עכשיו כששוב מחכים, משתדלת להאמין שמתי ומה שה' יחליט להביא זה הכי נכון וטוב

העיקר שיהיה בקלות, בבריאות ובידיים מלאות❤️

הייתי דואגת לממש "מערכת שעות"

אם את אוהבת לקרוא - שבעלך יביא לך ערימת ספרים מהספריה

לקחת נושא שאת רוצה ללמוד וללכת על זה - יש קורסים מעניינים בחינם בקמפוס il

אני לא יודעת מה מותר לך לעשות פיזית אז קחי רק מה שמתאים -

מדי פעם לצאת לבד/עם מישהו לגינה הקרובה לנוח על ספסל להנות מהאויר

לאפות או לבשל כדאת מכינה הכל בישיבה במטבח

קחי לך נושא שמעניין אותך, חפשי פודקאסטים מעניינים,

 וככה תרגישי שאת לומדת ומעשירה את עצמך, ולא שורפת את הזמן.

את יכולה לחפש על הריון, על הנקה על זוגיות וכו', 

כמובן אם את בקטע ומתאים לך.

או לחילופין אם יש לך איזה נושא לימודי שמעניין אותך,

 לחפש חומר ברשת ולראות אם באמת את מתחברת לזה.

הרעיון הוא להרגיש שעשית עם עצמך משהו משמעותי בזמן הזה.

כמובן רק אם מתאים לך.

הרבה בריאות ושמחה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוקות בריאים.

כל האופציות הן מיטות די גדולות באמת. מיטת מעבר או מיטת תינוק זה אותו גודל. מבאס אבל לא רואה אופציה אחרת לא הייתי מעבירה לפני..

הדדולה היתה עד גיל שנתיים בלול קמפיגג?

הייתי כמה חודשים אצל ההורים שלי אז היא ישנה איתי במיטה

ואחרכך במיטת מעבר אצלי בחדר (עכשיו כבר בקושי יש מקום בחדר)

אז יהיה מקום

שוקלת להפסיק להניק בלילה

בדרך כלל אני מספיקה להניק פעם אחת לפני שאני עולה לישון

באמצע הלילה בקבוק

ובבוקר לפעמים בקבוק ולפעמים לוקחת אותו למיטה שלי

והוא גם ינק

והחדר השני עם עוד 2 ילדים

לילה אחד או שניים היה מאתגר כי הם התעוררו

ואחכ כבר לא שמעו כשקם לינוק.

אני קמתי בין פעם לפעמיים להניק אותו בלילה

והנקתי אותו בכיסא בחדר השני.

אני ממש חששתי מהמהלך הזה אבל בסוף היה יותר קל משחשבתי ומאוד חשוב לי ולזוגיות 

גם כשהתינוק איתי בחדר

וגם כשישן במתחברת

לא מסתדרת עם הנקה בשכיבה.

יש קושי באמת יותר גדול לקום פיזית מהמיטה ולעבור לחדר אחר

זה גם הוציא אותי יותר מהשינה

אבל מתרגלים.. מבחינתי זה היה שדרוג גדול שהחדר חזר להיות זוגי 

כאילו מזה משנה לי אם יש לידי תינוק או לא? 

כי דווקא כן חשבתי על זה אם באמת כשאני אוציא אותו מהחדר אני יגיד לעצמי איך לא עשיתי את זה עד עכשיו 

החדר היה סגור מ7 בערב כשהלך לישון

וגם אם התרגלתי לזה, ועשיתי דברים בשקט

רק אחרי שהוצאתי אותו מהחדר ראיתי כמה זה אחרת כשהוא בחדר אחר

מודה שזה היה לי קשה ריגשית המעבר הזה, הייתי רגילה ללטף אותו באמצע הלילה וישנו במתחברת. כל אחת באמת מה שטוב לה וחשוב לה

אצלי בחדר. קניתי את המיטה של איקאה שהיא קצת יותר קטנה

אצל השניה פתחתי את המיטה

אבל היא שמשה בעיקר כמחסן/מעקה למיטה שלנו

הילדונת העדיפה לישון איתנו

השלישי- כבר לא טרחתי לפתוח אותה (או את המתחברת...)

קניתי מעקה למיטה שלנו והוא ישן איתנו מגיל 0

יום שישי האחרון הוא חגג שנתיים - והוא קיבל מתנת יומולדת = הגליה למיטת מעבר בחדר ילדים (והפסיק לינוק)

ככה יש פינה באמת בטוחה

ומהצד השני את ישנה וחוסמת לו את המעבר...

כבר בבית חולים הכנסתי אותו אלי למיטה

העריסה שלו נמצאת בחדר לקישוט ולאחסון שמיכות, חיתולים, טיטולים ומגבונים...

בתחילת הלילה הוא ישן בעגלה (פעם פעם הייתי מנסה להעביר למיטה שלו, התעורר תוך 5 דקות) מההנקה הראשונה הוא נשאר איתי אל המיטה שלי צמודה לעריסה שלו שצמודה לקיר אז זה כמו מעקה.

להניק...

זה כן אחרת לקום וללכת לחדר אחר, אבל את יכולה לסדר לך בחדר השני כורסא נוחה ולהניק שם או בסלון.

ומזרון לידך.

תחילת לילה במיטה שלו, ואחרי הנקה ראשונה לשים אותו לידך על מזרון עד לבוקר.

(אלא אם את קמה לפניו ואז זו בעיה)

מבחינת הנקות לילה אם לא בוער לך להמשיך להניק, זה ממש בסדר לגמול אותו מהנקת לילה.

הורדנו צלע וחיברתי אותה איכשהו שתהיה באותו גובה של המיטה שלי והיא הייתה כמו מטחברת.

פעם ראשונה שעשיתי את זה והיה לי מושלם, להניק בשכיבה ולישון יותר.

הייתי בטוחה שלא אצליח להכניס אותה לחדר כי היא גדולה, אבל ניסינו והצליח (לפני כן הייתה שם מטחברת). הזזנו קצת את השידות, המיטה..

והפסקתי את ההנקות בלילה

בימים הראשונים בעלי הציע בקבוק ואחרי כמה ימים הפסיק להתעורר לאכול

פתאום הרגשתי כמו בן אדם חדש

והייתי מניקה השכיבה תוך כדי שינה ...

כי הבין שאין הנקה?

אמאלה חלום

ופתאום אני חושבת גם על זה, הוא לא נרדם עצמאית

בדרך כלל עם בקבוק ואם הבקבוק לא הרדים אותו אז צריך לנדנד או להרים אותו

אז בעצם זה גם מסבל את העניין??

נגיד עכשיו ביום העצמאות נחגוג עם הצד שלי כי כבר מזמן לא פגשנו אותם (מלבד את ההורים שלי), ואילו בפסח פגשנו את ההורים של בעלי. יש גם עוד סיבה שאנחנו רוצים לפגוש אותם דווקא...

לפעמים זה גם תלוי במי הזמין אותנו קודם (שזה בדרך כלל ההורים של בעלי, שמתוכננים תמיד הרבה זמן מראש🤭).

האמת - לבעלי זה כמעט לא משנה. הוא מעדיף להיות בבית... אז אני זו שמחליטה לרוב, ועושה את זה לפי מה שנראה לי שיהיה לנו נוח ולפי מה שנכון יותר מבחינת המשפחות.

לא כולן יתחברו

אני בגישה של לבחור מה יעשה לנו טוב

אם אפשר על הדרך לכבד - לכו על זה

אבל לא לסבול, לא להקריב

גם ככה יש אתגרים, כשאתם יכולים סופסוף להנות - תעשו את זה עד הסוף.

אם אין הבדל מהותי, או שכל אחד *מבני הזוג* רוצה אחרת - פה כבר יש עניין של תקשורת (וויתור של אחד מכם, תור תור וכן הלאה).

אם שניכם רוצים צד אחד, אל תכניסו את הרצון של ההורים לשיקול.

זה כמו שכולם רוצים שנהיה אצלהם בראש השנה, אנחנו הולכים למקום שנוח לנו בו - ההורים שלי

לעומת זאת, חג אחר נלך דווקא לצד השני. 

כן משתדלת לתת מקום לכולם

אבל חמותי למשל קצת נפגעה שלא הגענו לליל הסדר כי לפי הספר זה תורם בעיקרון

אבל לי היה קשה ללכת לשם

ידעתי שאני לא אהנה אז לא הלכנו

וכן באנו שבת חול המועד

ואירחנו אותם יום אחד בחול המועד

לא מתה על חגים, כי שונאת להחליט בין 2 ההורים, ולפעמים גם רוצים לחגוג בבית, בישוב.

ולכן למשל, עוד לא החלטנו מה עושים ביום העצמאות... 😅

נטו מהסיבה ששלו זוג מבוגרים שגרים לבד עם אופי פולני ולא כל כך חוגגים לא עצמאות ודומיו ולא שבועות ודומיו

ופשוט משעמם איתם ולילדים שלי אין מה לעשות שם…

ואני מאוד רוצה ואוהבת להרגיש חגים, ושזה יעבור גם לילדים,

אז אצל ההורים שלי זה מורגש הם יותר זורמים ומשקיעים וגם יש לי אחים לא נשואים והרבה יותר כיף אצלם.

אני מציעה שפשוט תלוי תאריך, מה עושים אצל כל צד ומה יותר יזרום לכם ואיפה יותר תהנו… לנסות לאזן כזה.

איפה שעצמאות יהיה לכם כולכם יותר כיף לשם תלכו ואם סבבה לך עם ההורים של בעלך ומזמן לא הייתם ויזרום אז מה טוב

ברגע שעושים עם עוד זוגות/משפחות לפעמים חלק מהדברים שכתבת מתעוררים (איך קובעים את המסלול? את התוכנית וכו' - אלה דברים שעלולים להיות מלווים בדעות סותרות ובקצת מתח לפעמים). נראה לי שצריך לקבל את זה איכשהו כי זה חלק מ"עבודה בצוות".

מצד שני עצם המפגש אמור להיות מהנה בסופו של דבר, ולתרום ללב הרבה יותר ממה שהוא עלול לפגוע בו. רכילויות לדוגמה? אישית הייתי מתרחקת מחבורה שבה ככה מדברים אחד על השני.

בסוף, באופן אישי אני קצת חולקת על המסקנה שלך. הכי כיף זה לחגוג עם חברים טובים באווירה טובה. אבל אם לבחור, לי הרבה עדיף להיות לבד רק אנחנו מאשר עם אנשים שאיתם אהיה עסוקה בהשוואות ואפחד מיחס צבוע... הייתי מחפשת חברים אחרים, ועד שאמצא הייתי מעדיפה לחגוג לבד.

מקווה שזה כיוון שעוזר 🫶🏼

אנחנו לא מגיעים למפגש לחוות דעה, אבל זה מתעורר. ולא בהכרח רע אלא אנושי.

בס"ד
 

קצת השוואות פה ושם בתוך הלב זה נראה לי משהו אפשרי וסביר אם יקרה, אם כי ממש לא בהכרח.

הקטע של הרכילויות, זה ממש ממש תלוי מי הנפשות הפועלות וממש לא חובה שיהיה. 

ששאר הזוגות מרכלים לפעמים בינתם לבין עצמם על כולם, כולל כמה זוגות ביחד על מישהו, וכולל עליכם. זה הרגיש לי מצב ממש לא נעים שממש לא הייתי רוצה להיות בו.

עכשיו אני מבינה שאת מתכוונת למשהו יותר מתון, לדיבור בין בני הזוג בסוף היום. שזה באמת יותר טבעי ויותר מצוי, אם כי לדעתי, מעבר לעניין ההלכתי שיש בזה, יש בזה משהו שפוגע בלב, בטוהר היחסים וביטחון העצמי שלנו בסופו של דבר. יש דיבור שהוא ברמה של פריקה, וזה מובן הרבה יותר. אבל סתם רכילות כדי לשתף מה הרושם שאחרים עשו עלינו, נראה לי ששווה ללמוד להפחית, כל אחד איפה שהוא נמצא ביחס להרגל הזה, כי בסוף כמו שאת אומרת זה משאיר טעם לא טוב, גם אצלנו-בתוכנו. (אני אישית עם אמונה ללא בסיס ואולי אפילו שגויה שמי שמשתדל לא לדבר על אחרים, גם פחות מדברים עליו. ולכל הפחות, אני חושבת שפשוט הרבה פחות חושבים על האפשרות שידברו עלינו, אם אנחנו גם משתדלים לא לדבר על אחרים).

לגבי מפגשי חברות וכו', אותו דבר. המורכבות באמת מוכרת. החיבור עובר דרך דיבור, והדיבור לפעמים יכול לקחת אותנו לכל מיני מקומות. אני חושבת שבסוף בתוך תוכנו אנחנו יודעות מה נכון ומה פחות מתאים לשתף. לפעמים ניפול ונגיד יותר ממה שרצינו, זה חלק מהלימוד. אבל בכללי שווה שהשאיפה תהיה  לבסס חברויות על דיבור מותאם. השאיפה, כן? לא תמיד נצליח, אבל לפחות שההתכוונות תהיה כזאת. אגב לגבי זה אני מאמינה שכשמחליטים שלשם אנחנו שואפות, ה' רואה את המאמץ ושולח חברות באותו ראש.

אבל בקצרה אני לא עושה את החשבונות האלה, יוצאת עם המשפחות שנעים לנו עם ההורים ולילדים שלנו נעים עם שלהם.

כן, כל משפחה היא אחרת ויש כאלה שיותר "טובים" בדבר כזה או אחר. לא מפריע לי ככ האמת.

טבעי שאחכ בעלי ואני מדברים ביננו על איך היה ועל אחרים, משתדלים לא להכנס יותר מדי לפרטים אבל קורה.

אם בקבוצה מדברים על מישהו - פחות קורה אצלנו בחבורות, אבל פשוט לא נכנסת לשיח הזה. זה לא נכון ולא יפה לדעתי. 

לא החבורה על מישהו.

זה כמו שגם זוגיות דורשת התפשרות\ צמצום מסוים\ התחשבות באחר אבל שווה לעשות את זה ולהיות בשניים. 

אף אחד לא מושלם, אבל שווה להיות בחבורה. פשוט יש בזה מורכבות.

זה כמו מפגש רק עם חברות- אני זקוקה לזה מאד אבל אחרי, יוצאת קצת בעמדה לא נוחה שכל אחת משתפת אבל קצת "נכנסת לחיים של האחרת". ותמיד מרגישה אולי עברנו גבול? אולי חשפתי קצת יותר מדי? אני בטוח שמעתי יותר ממה שרציתי לשמוע. הרי אחרי ש"המידע" יצא החוצה, כל אחת מהחברות יכולה להתהלך איתו ולפרש כרצונה. 

לטוב (נניח שיתפת בהישג של הילד\שהבעל קנה לך פרחים היא יכולה לקנא או מצד שני ספרת על חולשה\קושי\מורכבות היא יכולה לרחם)- אבל הבעיה, שאתה לא יכול בלי שיתוף אם יש קרבה בין החברות.

כי גם אנחנו לא מדברים באופן הזה. זה קורה גם אחרי מפגש עם שכנים או משפחה.

טבעי לחלוק תחושות "וואי יוסי כהן קצת לחוץ הוא ממש לא שיחק יפה עם דודי. התבאסתי" או "חבל לי שדוידוביץ לא על הילדים שלהם, כי אני לא מרגישה בנוח להשאיר את הילדים איתם והם מפסידים חברים שהם אוהבים"

בעיני זה לא אמירות פסולות כי התכלית שלהן היא לא רכילות.

לא חושבת שיש בשיתוף גבול אובייקטיבי. כל אחד ומה שנעים לו..  לא אכנס לשיחות עם חברה שמשתפת קבוע דברים שאני לא מעוניינת לשמוע, ולא אשתף מה שלא בא לי. יוצאת מנקודת הנחה שמה שסיפרתי עלול לעבור הלאה או להיות מפורשן ומשתפת בהתאם. וכן אני בוחרת למי אספר מה גם לפי מה שנראה לי שתרגיש השומעת וגם לפי התגובה המשוערת שלה

חברות לא פה רק בשביל זה

אפשר גם פשוט שיהיה כיף בלי שכל אחת תשמע מה הבעל קנה לשנייה ולא כל מפגש חברי הוא מפגש פריקה. וגם אם כן - בפרופורציות. אני סומכת על החברות שלי שהן מספיק בוגרות (ובוחרת אותן כאלה) כדי להבין ששיתוף של רגע בחיים לא מעיד על הכל, אם כבר שיתפתי משו.

ואם זה נוגע בי, השיתוף, אז צריך להתבונן בו.

מתחברת למה שכתבה @דיאן ד. על סנטר חזק, ואני בכלל לא משתפת דברים כאלה, כמו מה הבעל קנה לי ומה בזבזתי. אי אפשר לדעת איפה זה פוגע את הבנאדם שיושב מולך 

ואגב,הלכות לשון הרע תקפות גם במפגש חברות. 

איך את מגדירה חברים?
ומה הם בשבילנו?
אם חברים זה מה שאת מתארת, אז עדיף רק אני ובעלי והילדים...

ואז לא מפריע לך העצות, ההשוואות, הפערים וכו'.

את פשוט עושה רק מה שמתאים לך ונכון לך ושמה פס על כל השאר.

אגב, לנו אין זוגות חברים.

לבעלי יש את החברים שלו, לי יש את החברים שלי.

אם לצאת עם מישהו זה רק המשפחה היותר מורחבת (אחים/ אחיות שלי או שלו)

לא יודעת מה הכי נכון,

אבל ככה אני גם פועלת במציאות.

נהנים מהביחד, ושמים פס על מה שלא מתחברים.

מי שמעקם את האף שישאר עם אף עקום, לא מפריע לי.

ואין דבר שמישהו מכריח אותי להקשיב למשהו.

תמיד יש לי אפצי חזק לשלוף 😉

וגם אלה שתמיד יודעים לאן ללכת, אצלנו זה אלה שיודעים לבחור את המסעדה. זורמים עם הכל. למי אכפת. אם יש מסעדה אחרת שממש אהבתי תמיד יהיו הזדמנויות אחרות.

כשהסנטר הפנימי מסרב להוציא את סרגל ההשוואות אז ההתמודדות עם ההתנהגות ממש קלילה, האווירה טובה, יש יותר פרגון ופחות תחרות אז גם נהנים יותר.

ספציפית לגבי ההשוואות- הרגשתי שזה הרבה בראש שלי... כלומר אני בעצמי משווה אותנו כל הזמן לאחרים (וזה גם מה שמלחיץ אותי. כי תכל'ס לא עד כדי כך מלחיץ מה שכהן יגידו עלי... אני לא כזה מעניינת אותם... זו אני שמלחיצה את עצמי)

ואז החלטנו לנסות לא להזכיר שמות בכל השיח על ה"חבורת" זוגות שאנחנו בה. כלומר כן לספר וכאלה פשוט בלי שמות (ויש מספיק בחבורה כדי שלא נדע על מי השני מדבר)

וואו זה ממש עשה לי טוב פתאום הרבה יותר הרגשתי נפרדות... ואני באמת פחות משווה, כי פחות כיף להשוות כשאין למי לומר את זה;)

ועוד משהו קטן לגבי החוסר הדדיות- הייתי קצת מפחיתה את המקום שהחבורה הזו תופסת בלב, אולי ליצור עוד קשרים עם חברות אחרות... ואז הקשרים "קלילים" יותר מבחינת ההתייחסות שלך אליהם ופחות מחייבים. אז גם את מה שקורה בהם פחות לוקחים בצורה דרמטית

בהצלחה רבה רבה@

נמצאים יחסית הרבה ביחד

ואין את האווירה הרעילה שאת מתארת

יכול להיות פה ושם דיבורים על אחרים

אבל דברים לגיטימיים ולא ריכולים מגעילים

כן הרגשנו באיזשהו שלב שהקשר מעיק מידי וקצת תפסנו מרחק

אבל זה היה דיי הדדי אז זה בסדר

בגדול אני לא עושה השוואות מי עוזרת יותר או מי מארחת יותר

פשוט מה שזורם

יש תקופות שאני עוזרת ויש תקופות שפחות

מזה לא...

אולי את רגילה לריגולים מחדר מורים,

אבל בסטנדרט הרגיל נראה לי שאנשים נחמדים אחד לשני באמת. ולא מלכלכים מאחורי הגב.

חסרונות יש לכולם

ומי שבוחר ללכלך על אחרים זה כי אין לו חיים, ואין לו מבט פנימה לתקן את החושך הפנימי של עצמו

דווקא בגלל שהתרגלתי להיות בצד הנמוך של הסקילה, זה לא מאיים עליי.

את אמא משקיעה יותר? יופי. נהדר. אני אלמד ממך.

יש לכם זוגיות לקנא? אז אקנא קצת ואלמד מזה מה אני רוצה לעצמי.

המקום הנמוך הוא המקום הנכון יותר, לדעתי.

כי הוא גם אנושי יותר. אנשים הם לא שלמות, יש בהם דפקות.

ודווקא הדפקות והפגמים הם מגלים משהו אמיתי עלינו, הרבה יותר מההישגים שלנו, והחנחונים שלנו.

שהם לא בני דודים.

לא זורם פשוט, כל אחד במשפחה שלו וזה סתם מעיק.

ויותר מידי יכול גם לפגוע בפן ההורי (כמו שאת קצת תיארת) או בפן הזוגי.

אם את אוהבת את זה,

הייתי אומרת תצאי רק עם משפחות שזורם לך איתם ושאת לא צריכה לחשוב כל הזמן מה עושים מה אומרים

שאני חושבת שנק הפתיחה שלך היא שאת בנחת והוא דוחף לזה

בראייה שלי לפחות ממה שאני קוראת, טיפולים זה הליך שככ יכול לסחוט אנרגיות נפשיות וכח, שזה משו שעושים רק אם ממש רוצים.

אם את במקום מרצה (ריצוי) פה - אז די ברור למה זה מעלה בך כעס. את מקריבה המון המון בשביל משו שאת לא מאוד רוצה כרגע. ולדעתי התסכול שלך הגיוני אם כך

אם הבנתי נכון את הסיטואציה (אם לא, זרקי לפח) אז במקומך הייתי שואלת את עצמי אם זה מתאים לי כרגע בכלל כל המאמץ הזה,אם את באמת רוצה את זה או שמעדיפה שלא בכלל, ולא - איך להפוך את זה לזוגי בהכרח.

מכל מקום שולחת חיבוק♥️ ואם לא עזרתי אז אולי אחרות כן

לא חושבת שזה ריצוי... כי את הסבב הנוכחי התחלנו מתוך החלטה שלי. ואמרתי מראש שלא בטוח שאני מתחילה עוד אחד ישר אחרי אם הוא נכשל... צריכה את הזמן 

אז כרגע זה כן מבחירה

אבל לא בסתירה מחפשת איך שזה יהיה של שנינו כי כן יש לי בלב "אבל רצית אז תהיה חלק מזה" גם אם אני גם רוצה 

.דמייני את את הדבר הזה קורה.

אם ייכשל - בשעת מעשה תחליטו מה לעשות.

אצלי המליצו על הפסקה של חודש כדי לתת לגוף להתרוקן מההורמונים ולהתחזק.

בפועל חיכיתי תמיד בין חודשיים לחצי שנה. לא הייתי פנויה לחזור לסיוט הזה לפני כן.

תרגישי בנוח לנוח ולקחת הפסקות. זה ממש מובן. 

לקחת את התרופות

ושידאג לך לפינוק בתיק בכל יום שיש בדיקה?

אני יכולה לשתף אותך על מה שהיה אצלנו, באותם שנים בעלי גם היה אברך וזה ממש הקל כי התחיל כולל רק בתשע בבוקר. בשעה 2-4 היה לו בין הסדרים.

למעקב זקיקים בבוקר הוא יכל להגיע כי זה היה ממש בשבע בבוקר, וניסיתי לקבוע את התורים לכיוון בין הסדרים

תור שניים שיצא בשעה אחרת - זרמנו עם זה. או שהלכתי לבד או שהוא פספס כמה שעות לימוד. מבאס - אבל המצווה של הבאת ילדים היא שלו, שייקח על זה אחריות. את רק עוזרת לו לקיים את המצוות וזו הדרך שבטרא עולם בחר עבורו.

זה לא ממש משנה גם אצל מי ה ''בעיה'' - אתם ביחד בתוך זה.

אני מסכימה איתך, ממש חשוב להרגיש שגם הוא שותף בטירוף הזה. מדובר בתהליך סוחט ואת רוצה שיעבור את זה איתך.

אפשע לקבוע ביחד חלוקת תפקידים, את עושה את הבדיקות והוא נגיד מתעסק בכל הבירוקרטיה.

את עושה בדיקות והוא יותר אחראי על התחזוקה בבית

תקשיבי יקרה אני איתך - זו תקופה מתישה וסוחטת

שום דבר לא בלחץ (אלא אם כן יש שעון שמתקתק ואז זה אחרת)

לזכור תמיד שלט משנה מה - יש אחד מלמעלה שמכוון והלחץ שלנו לא באמת יעזור.

בהצלחה. 

ממש הבנת אותי

אני מרגישה לא נעים שיבוא איתי למעקב זקיקים נגיד... כאילו למה אני סתם מטריחה אותו, ממילא הבדיקת דם היא לי ולא לו

הוא הגיע ממש רק כשהיה דברים שקשורים אליו

זה לא פינוק מוגזם שיבוא איתי לבדיקות שעושים רק לי?

פיזית את מבצעת את הבדיקות, את עוברת שאיבת ביציות, את נושאת את העובר

אבל הוא שותף על מלא במתן תמיכה

את רוצה שיתייבש איתך באזור המתנה

את גם נדקרת בבדיקת דם, גם עוברת אולטראסאונד וגינגלי ואת מוסיפה חטא על פשע גם להיות שם לבד?

שיצטרף, ברור.

תהפכו את הבוקר הזה למשהו נחמד. תצאו למסעדה או סתם חדר מזוזה אם יש בבית חולים שאת מטופלת בו.

אבן היה לו ברור שאם אני מבקשת כנראה שזה חשוב מספיק.

עברנו מלחמות עד שזה קרה - ממש לא בא בקלות. וואי אל תזכירי לי את השנים האלה - היה לי קשה!!!

מתחברת למה שאמרת..

תודה רבה לך!

שולחת חיבוק גדול!

בה לא עברתי טיפולי פוריות אז לא באמת יודעת להגיד לך מהנק מבט הזו. אבל הבדיקות בהריונות (אחד בסיכון) היו מורכבים אז משם...

אבל מקווה שזה בסדר שארשום לך מה חושבת.

קודם כל, איזה מדהימה את שאת רואה את זה ורוצה את זה כתהליך זוגי ורוצה להפוך את זה לביחד ולא להישאר עם זה לבד. עצם הרצון הוא בעיני מתנה לזוגיות.

ב. אני חושבת שכדאי לקבוע שיחה.בזמן רגוע. בצורה נעימה בלי שיפוטיות. ולהגיד לו: אני רוצה להרגיש שאתה שותף איתי בטיפולים. קשה לי להרגיש לבד בזה. ולבקש ממנו רעיונות. לפעמים יש להם רעיונות יותר טובים ממנו.

ג. לי עזר להפוך את הבדיקות ליציאה זוגית. (גם בעלי היה אברך. וזה הרגיש לי חלק מתורת חיים השותפות הזו איתי בבדיקות). הוא היה בא איתי ואחכ היינו קונים טילון אומשהו אוכלים ביחד ומעבדים את מה שעובר עלינו.

הרבה בהצלחה וחיבוק גדול

תודה על ההבנה והחיבוק

אני יודעת ששומעים הרבה קולות איך הבעל צריך להיות חלק מהטיפולים וגם בעזרת ה בהריון זה קולות שנשמעים

לא אצל כולם זו הדינמיקה

אצלנו לדוגמה בעלי הרבה פחות בפוקוס ממני באופי שלו ואז כשכל הטיפול גגם ככה עלי אז זה פשוט נשאר אצלי..

מאד עזר לי קודם כל להכיל את זה ולראות איפה אני כן מרגישה את החיבור והזוגיות

וגם כן דיברתי איתו הרבה על זה

אני אומרת לו על כל בדיקה וזריקה

ומשתפת איך עברה הבדיקה ומה היה..

עם הזמן והשיח הוא לומד לשאול מעצמו, להביע אמפתיה, להיות יותר חלק

ואני לומדת שכנראה הוא לעולם לא ידע מעצמו לזכור מינונים, לקרוא בדיקות.. וזה בסדר כי יש לנו דברים אחרים.

דברים שהצלחנו להעביר אליו:

הוא תמיד ילך לקנות את התרופות )שזו משימה ממש מעצבנת.. אני אחראית לומר לו מה צריך והוא על הנסיעות)

הוא אחראי לקנות פינוקים לימים הקשים של ההתרוצצות. 

אצלי, אני הולכת לבדיקות ודואגת לכל התורים, ומה צריך לקנות ומתי.

והוא שותף באלף דרכים שהן לא טיפולי הפוריות עצמם.

ולמדתי, וזה בסדר גמור מבחינתי.

אם אני רוצה פינוק אני אבקש או אקנה. 

שהוא יהיה שותף במה שאפשר ויקל מעליך?

או יותר שיתן לך תמיכה והרגשה של שותפות?

בצד המעשי, הוא לא יכול לעשות במקומך את הבדיקות.

אתם צריכים לראות מה הוא כן יכול לעשות שיעזור לך.

זה יכול להיות לקבוע תורים, לקנות תרופות, להזריק אם צריך, ללכת איתך לבדיקות, לעשות דברים אחרים בבית שיקלו עליך מהעומס.

אם את יותר מחפשת תמיכה ושותפות,

הוא יכול לקנות לך פינוקים לזמנים של בדיקות או אחריהן, לשמוע ממך איך עבר, לקבוע איתו יציאה

ועוד משהו,

אם מתאים לכם שהוא יהיה שותף בדברים, אז מעולה.

אבל גם אם הוא פחות שותף, ואת מקבלת את זה, חשוב לדעת שזה תקין ולא אומר שהזוגיות שלכם לא בסדר.

עשיתי הכל. אנחנו לא באותה קופה אפילו. כולל הלכתי לבד להחזרות... זה לא לילד ראשון והחיים עמוסים והוא עובד...

הוא כן הגיע איתי לבדיקות יותר פולשניות וכמובן לשאיבה. דברים שפיזית לא יכולתי לבד.  

אני כן מרגישה שהוא שותף. אני חושבת שיש עוד דרכים להביע שותפות. לקרא קצת בגוגל וגם בצ'טים שנותנים יופי של מידע, לנתח איתך את התוצאות, להתעניין מה היה. לשלוח הודעות חיזוק. לא גדולה בשמיים, על המאמץ היומי של המעקב והכל.

וגם, אני לא יודעת בת כמה את מה הסיפור ומה הרקע. אז קחי רק אם מתאים- מותר לקחת הפסקות, מותר לאפס את המח והגוף ולצבור כוחות. זה ממש בסדר גמור. תקשיבי ללב ולכוחות. חיבוק ובהצלחה! 

על ההשתתפות והרעיונות

לוקחת לי הרבה מהם...

תודה ממש!

כאשת אברך וגם כמטופלת פוריות , הייתי עושה נסיעות מחוץ לעיר 6 בבוקר באוטובוס בינעירוני כדי להספיק , לא היה לנו ברירה כשיש עוד ילדים בבית הבעל עסוק גם בארגון ובפיזור שלהם

היה מתיש נפשית ממש

קוראת את ההמלצות וממש רושמת לי אותם

כל הכבוד לך אשת חיל על הכל, בכלל הניסוח שלך מהמם ממש דיברת מגרוני

הרבה כוחות 3<

חיבוק בחזרה

היינו אמורים לצאת לנופש זוגי וזה בוטל.

מקווה שתצליחי למצוא זמן שיתאפשר או לפחות להתאוורר באיזו דרך

המלחמה שיבשה מלא תכניות וזה מעצבן ברמות. 

לנו יש טיסה באוגוסט ואני בחרדה שגם זה יתבטל. אי אפשר לבנות שום תכנית. 

גם אם לא תבטלו, כדאי שתשמיעי לו כמה שזה מאכזב בשיחה, כי אולי איפהשהוא את מרגישה שכאילו לא מספיק אכפת לו ממך או מהנופש? גם אפ בשכל את יודעת שזה לא ככה לפעמים רוצים לשמוע את זה בפה מלא..

אבל בגלל שזה נושא רגיש כדאי לפתוח בזמן רגוע עם פניות של שניכם..

בדקנו שם לאחרונה

מרגיש מושלם.

או לא

המקום מדהים. חינוך איכותי. (יש לנו רק בנים אז זה מה שבדקנו)

שכונות חדשות! מלא גני שעשועים

קהילות מקסימות ואנשים חמימים.

שווה מאד לבדוק.

בעלי רוצה לעבור

אחים שלי עוברים בע"ה.

אני הייתי רוצה אם הילדים לא היו מתחילים פה בתי ספר איפה שאנחנו גרים. זו ההתלבטות הקשה שלי לנתק אותם.

אז כרגע אנחנו עוד בצומת.

אבל ממליצה לך בחום לבדוק שם.

הייתי ממליצה לך לבדוק את שדרות על פנו נתיבות

זו דעתי.

בעלי תשובה מעל 15 שנים

יותר מתחברים לזרם החרדלי, בעלי בצבא..

פחות מתחברים לחרדי

היינו בנתיבות, ולא הרגשתי קליק האמת ..

מתלבטים בין שדרות לאופקים .

הדירות בשדרות חדשות מהקבלן או בנות כמה שנים?

אחי קנה לאחרונה דירת 4 חדרים מקבלן.

יש שכונה שנקראת הבוסתנים. היא בבניה.

היא גם נראית כמו אתר בניה.

אבל אם זה לטווח הרחוק אולי שווה לספוג הכמה שנים בשביל שכונה חדשה מהניילונים.

יש. אבל לא כמו נתיבות נגיד.

שוב, ממה שהתרשמתי.

לפעמים כהורים אנחנו סופר מודאגים ולפעמים באמת בצדק

אבל יכולה להגיד לך שלילדים יש כושר הסתגלות מטורף, הרבה יותר מלמבןגרים.

ותחשבי על כל היתרונות שציינת,  לא יודעת איפה אתם גרים היום

אבל יתרון כלכלי בטוח יש לפחות למי מאיתנו מהמרכז. אז זה בסוף ישתלם גם לילדים והם יתרגלו כמו כל בני האדם ..בסוף מתרגלים להכל 

אנחנו גם מאיזור הדרום.

זה פשוט להדרים עוד קצת.

אנחנו כרגע בישוב.

לחזור חזרה לעיר זה שיקול.

אנחנו צריכים לחשוב יש לנו עוד כמה חודשים כדי לפנות את הדירה בע"ה 

בביתי מבשלים?
זה לא כזה של מסעדות גורמה? חח

נגיד גרון הודו, את שמה רק כמה חתיכות במרק עוף וזה נותן טעם וואו (וזה לא יקר, פשוט לא נפוץ)

שומן כבש אני לא מבשלת לבד, נגיד מוסיפה קוביה או כמה קוביות של ס"מ על ס"מ לתבשיל וזה רק נותן טעם.

דגים אנחנו מפונקים לא אוכלים כל דג

אסאדו זה בישול ארוך בתנור ויוצאת ארוחה שלמה

מה שבאמת סטייקים זה פיקניה ואנטריקוט, ואת זה האיש שלי עושה כי אני לא יודעת להכין טוב.

ואונטריב (טעות הקלדה היתה שם) זה מעולה בשביל בשר מפורק (נניח להכניס בלחמניות), וגם זה בשר שטוב לטחון אותו למי שמכינה קובה בעצמה בבית (עשיתי פעם אחת והיא גם האחרונה חחחח)

אבל בשר יש בבלאדי בתימורים (על יד קרית מלאכי)

מחירים סבבה, בשר קפוא

לדוגמא:

לשון 30

אסאדו 40

בשר 5 50

אלו לרוב המחירים

ויש להם מלא סוגים גם מוזרים 

בבשר לא חלק זול יותר

אני מקפיאה גם ככה, אבל אוהבת לחתוך ולחלק כמו שאני רוצה כשזה טרי

וגם להריח ולראות בעצמי…

אסאדו טרי 49 שח שמה והאמת הקצביה שלהם נקייה אז אני מרוצה אבל לא בטוח שיש להם פיקנייה, אולי תלוי סניף

דגים טריים אני קונה בחנות דגים ליד הבית, אבל לא זול שם זה בטוח. תנסי את הויטרינות של הדגים בסופרים הגדולים, לדעתי פילה דניס  דניס מוכרים גם כן טרי באושר עד

הייתי מנסה להסתכל גם בחצי חינם

או בקצביות. אבל בדרכ המחיר שם לא נמוך

היא קונה רק אצלו את הדגים, שאלתי אותה והוא מפלט ומנקה

הוא עושה משלוחים

לא יודעת מה לגבי המחיר

+972 58-397-8406

בית הדייג 

בצארום גבעתיים

היה מחירים סבירים

והכל היה נקי

ומגוון רחב של דברים

עברנו דירה

וכוד לא מצאתי קצביה טובה באזור 

לא חסה

אבל כוסברא ופטרוזיליה וכד'

אפשר לנקות ולהקפיא

תלוי למה את משתמשת בזה

לבישולים זה מעולה

סלט חי פחות...

פשוט לקנות קצת כל פעם

לק"י

וחסה- אפשר לקנות שטופה וחתוכה. זה מחזיק ימים בודדים.

או לשטוף ולשמור במקרר את העלים בתוך מגבת/ נייר סופג בתוך שקית.

כרוב- צריך שטיפה יותר קלה. והוא לא נרקב מהר גם ככה.

מבחינת ניקיון לא מבחינת חרקים.

(וגם על זה לא הייתי ממש סומכת.)

כנראה שהיה לי ברור שלזה אני מתכוונת....טוב שכתבת.

את המוצר הזה

תודה

כשאני קונה חבילה של כל ירק עלים שהוא אני ישר שוטפת לפי ההוראות (קונים רק בגידול מפוקח אז זה לא כזה קשוח לשטוף) ואז משתמשת מה שצריכה, שומרת טיפה במקרר ליומיים הקרובים ואת הרוב מקפיאה ככה. כשאני צריכה עשבי תיבול אני מוציאה מהמקפיא את הגוש הקפוא קוצצת ממנו כמה שאני צריכה ומחזירה למקפיא, זה נחתך בקלות כשזה קפוא ואפשר להשתמש גם בבישול וגם בסלט, זה פחות פוטוגני אבל נותן טעם (פחות מהטרי).

חסה עכשיו נניח יש לי במקרר את הסוף של החסה מהמרור של ליל הסדר, היא ממש אחלה אכלנו בשבת (וכבר שבועיים וחצי מאז שקנינו אותה) אבל לפעמים בזמן כזה כבר באמת מרקיב, זה משתנה...

תתלי את הצרור הפוך (בהנחה שזה מסודר כמו צרור בשקית😅)לכצה שעות זה יתייבש

אחרת - באמת להשרות ולשטוף.

חסה עובד לי מעולה. אחרי שאני משרה, מעמידה את הקלחים כמה שעות במסננת ושומרת בקופסא עם ניירות ניגוב בין כל כמה עלים. אני אוכלת הרבה חסה

שמה במסננת לייבוש

ואז מעבירה לכלי פלסטיק עם מכסה. לרוב מחזיק מעל שבוע

עד שכתבו פה בפורום את העצה הגאונית של נייר סופג..

מה שאני עושה-

פטרוזיליה/ כוסברה, משרה, שוטפת, אם יש זמן שמה קצת במסננת אם לא- קוצצת, וסופגת את עודף הנוזלים עם נייר סופג. שמה בקופסה סגורה עם 2 שכבות נייר סופג בתחתית ומלמעלה. נשמר יותר משבועיים! 

אני אוכלת הרבה חסה לליק, אז כל פעם משרה ושוטפת 3 חבילות, שמה קצת במסננת

ואז בשקית גדולה שהעלים כאילו מבולגנים ולא צמודים אחד לשני, עם נייר סופג מכל הכיוונים ובין לבין..

כנל נשמר מעולה אבל כאמור גומרת את זה די מהר..

וחיבוק. כי זה ממש לא נעים.

היא לא תדבר איתי,היא תגיד שאני לא מזמינה וכאילו מנצקת קשר

בזמן שזו היא עושה את זה

היא יודעת שחשוב לאמא שלי הקשרים המשפחתיים,יודעת איפה ללחוץ 

אז אולי הייתי כן מכבדת ואומרת לה שהגיסה מוזמנת לתאריך ספציפי (נניח ליל שבת הקרוב)

אם היא תבוא מצוין אם לא אז יצאת בסדר... אפשר גם להגיד שדווקא הזמנת אותה כמה פעמים ולפרט למה או מתי הזמנת אותה והיא אמרה שלא מתאים לה.

אבל לא כדאי לקחת ללב

אם היא פועלת בצורה מניפולטיבית זה בעיה שלה, לא שלך...

שאת כן מזמינה אותה, אם היא רוצה הדלת פתוחה.

את אלופה שאת מצליחה לא להיגרר אחרי המניפולציות שלה.

ככה צריך לעשות, להישאר יציבים ואיתנים ולא לרדת ולהיגרר אחרי ויכוחים ושטויות.

ואני חושבת שאת לא צריכה לקבל אותו.

תגידי לאמא שלך בענייניות ובנימוס שיש לגיסה את הטלפון שלך ואם חשוב לה משהו היא מוזמנת להתקשר ישירות, וזהו.

הייתי מסבירה לאמא את הרעין בכללי וממשיכה הלאה בלי להוציא מילה כלפי הגיסה.

פשוט שום מילה.

ככה היא תבין שאין לפעולות השפעה.

אם היא תחזור לאמא שהיא תענה לה שזה ביניכן.

וזהו 

שתתקשר או תשלח הודעה

בעלי טוען שהיא פשוט מנסה לסכסך

כי יודעת. כמה זה חשוב להורים שלי

לא בטוח שהיא יזמה והתקשרה לאמא שלך, ולא בטוח שבמיוחד בשביל זה.

אולי הם דיברו שיחה סתמית, ואמא שלך שאלה אותה אם ביקרה אצלכם לאחרונה, ולא היה לה מה לענות אז היא אמרה שאתן לא בקשר ולא הזמנת אותה. אולי כדי להתחמק אולי כדי לתת תירוץ.

ואמא שלך מיוזמתה, היות שזה חשוב לה, ואת גן הבת שלה שהיא מרגישה בנוח להעיר ולעורר, מיד פנתה אליך כדי לבדוק למה אתן לא בקשר.

בכל אופן גם לדעתי פשוט לעבור הלאה, לא לקחת ללב, ולא להתחיל עכשיו שיחות סביב זה.

סה"כ זכותה שלא יתחשק לה קשר צפוף כמו פעם, וזכותך שלא לכרוע ברך ולהתחנן אליה לקשר. העיקר שלא לשתף פעולה עם סכסוך ומריבה.

מה קורה בינכן

אם היא שואלת בכל זאת את יכולה להגיד לה

שתשאיר לכן לנהל את הקשר שלכן

שתשמור את זה לטיפולי-קטע הוא שזה קורה מלא ופשוט נשבר לי מזה

להסביר לאמא מה הסיפור, שתבין את הרקע וככה פחות יצער אותה.

לא חייב להגיד בצורה לא יפה אלא לומר- שאת דווקא כן הזמנת כמה פעמים והיא זאת שלא יכלה או לא רצתה.

ככה אמא תהיה רגועה וגם תקח את דברי הגיסה בפרופורציה

שכן כדאי לא להוציא את האמא מהתמונה.

את אמא שלך זה מפעיל וכואב לה הלב.

מגיע לה לדעת שהבת שלה מוכנה מהצד שלה לשמור על קשר פתוח ולא שומרת טינה.

לא יודעת אם כדאי להכניס לכל הפרטים

בסוף המטרה היא לא שהאמא תשפוט מי צודקת, אלא שתדע שאת מהצד שלך משאירה יד מושטת.

זה מה שמעניין את אמא שלך וכדאי להרגיע אותה שאכן כך.

בבגרותן הייתה איזושהי טינה,

הייתה כאמא מאוד מאוד מתוסכלת מגישה כזו.

אין בעיה שהפרטים יהיו בינהן

אבל בראיה לעתיד, הייתי רוצה לדעת ששתיהן מסוגלות להתנהל יחד בשלום ובכבוד (מבלי לתפוס צד)

קרע בין אחים זה הדבר אולי הכי כואב וקשה להורים לראות, מגיע להם לראות קצת נחת מהמשפחה שגידלו בעמל רב.

אבל בכל זאת אמא לא אמורה להתערב 

זה בדרך כלל רק מפריע

וזהו. מכאן ואילך זה של הגיסה בלבד...

אם אמא פונה אליך שוב אז תגידי שוב... אין מה להצטדק או משהו.

אני שונאת טלפון שבור. ממש אבל.
אני בנאדם מאוד ישיר
מתקשרת לגיסה ובארבע עיניים מפרטת לה את הצד שלי, בלי התנצלויות, עובדות בשטח!!
מיידעת אותה שהיא תמיד מוזמנת ושכך גם אמרת לאמא שלך.
כך ששני הצדדים ידעו שדיברת גם עם הצד השני, ללבן את הדברים.
ושלום

אני יותר ביישנית.

הסברתי היום לאמא שלי את עמדתי בנושא. מבחינתי הגיסה מוזמנת לפנות אליי.

אני את השתדלותי עושה מדי פעם

בעלי המצחיק אומר לי להזמין אותה למסעדה

אני מדי עצבנית על זה עכשיו בשביל לשלוח לה הודעה ליציאה

וגם בדוק שהיא תסרב כי זה קרה כל כך הרבה פעמים בשנה האחרונה